להלן פסק דין בנושא תביעה של חברת ביטוח נגד מבוטח על חוב: פסק דין 1. התובעת הינה חברת ביטוח אשר הנפיקה פוליסת ביטוח לרכב הרשום על שם נתבע 2, לתקופה שמיום 21.11.2004 ועד ליום 30.9.2005. עלות הפרמיה לכל תקופת הביטוח הינה בסך 19,407 ₪. דמי הפוליסה לא שולמו ולכן הפוליסה בוטלה ביום 2.3.2005. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בתשלום החוב שנותר עד מועד ביטול הפוליסה, בסך 2,589 ₪. דיון ההוכחות התנהל כנגד נתבע 2 בלבד. אביו, נתבע 1, לא הגיש כתב הגנה ו/או תצהיר מטעמו . 2. סוכן הביטוח, מר אשר וטורי, העיד בפני שנתבע 1 הוא זה שביקש את הנפקת פוליסת הביטוח נשוא תביעה זו. בסעיף 3 לתצהירו, טען שנתבע 1 ביקש את ביצוע הביטוח בשם נתבע 2 . לעומת גרסתו זו, אישר סוכן הביטוח בחקירתו הנגדית, שנתבע 2 מעולם לא היה בקשר עימו בעניין פוליסת הביטוח, מעולם לא חתם על כל מסמך שהוא ולא היה מעורב בכל דבר הקשור לפוליסה. (עמוד 3 שורה 9 לפרוטוקול). עולה מחקירתו הנגדית, שאין כל ביסוס לנטען בסעיף 3 לתצהירו, לפיו נתבע 1 ביקש את הפוליסה בשם נתבע 2 . בסעיפים 5,6,7, לתצהירו טען סוכן הביטוח שנתבע 2 הזמין את הפוליסה. הוא מסיק זאת מכך שנתבע 1 הוא שלוחו של בנו וביקש עבורו ביטוח לנהג צעיר. עוד לטענתו ביסוס להזמנת הפוליסה על ידי נתבע 2 היא העובדה שהרכב שועבד לבנק המזרחי. סוכן הביטוח לא הציג בפני את מסמכי השעבוד של הרכב לבנק המזרחי, כדי להוכיח מי חתם על טופס השעבוד, מי קיבל את הלוואה, לטובת מי ולאיזה חשבון הועברו כספי ההלוואה ובאם התקבלה כלל הלוואה בתמורה לשעבוד זה. (עמ' 4 שורות 10 עד 18 לפרוטוקול). החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) 3. סוכן הביטוח לא ידע לומר מי עשה שימוש בפועל ברכב נשוא תביעה זו והעיד שנתבע 2 כלל לא פנה אליו לביצוע הביטוח, לא חתם על טופס הצעת ביטוח וכל מי שטיפל בבצוע הביטוח, היה נתבע 1, הזמין באמצעותו ביטוחים נוספים מעבר לרכב נשוא תביעה זו. לגרסתו, נתבע 2 לא היה מעורב כלל בהזמנת הפוליסה או בביצועה. (עמוד 4 שורה 26 - 29 לפרוטוקול). פוליסת הביטוח הראשונה הונפקה ביום 29.11.2004 והוצאה על שם נתבע 1 בלבד. רק לאחר כחודש, ביום 23.12.2004 הונפקה תוספת לפוליסה זו ובה צורף נתבע 2 כמבוטח נוסף על פי הפוליסה. סוכן הביטוח לא ידע להסביר מי גרם להוצאת תוספת זו ולהוספת שמו של נתבע 2 כמבוטח. (עמוד 4 שורות 4-7 לפרוטוקול). 4. הנתבע 2 הצהיר בפני שלא רכש ולא הזמין כל פוליסת ביטוח אצל התובעת ולא ידע אודותיה עד אשר קיבל את כתב התביעה. הוא לא התחייב בין בעצמו ובין באמצעות אחר לשלם כל סכום שהוא לתובעת. (סעיפים 2-3 לתצהירו). כן העיד בפני, שהרכב היה בבעלות אביו, שהוא נתבע 1 ונרשם על שמו במשרד הרישוי בהתאם לבקשת נתבע 1 . (עמוד 5 שורה 26 לפרוטוקול). הוא לא עשה כלל שימוש ברכב, אלא אחותו, שהיא נהגת צעירה והוא נהג על רכב אחר שהיה בבעלות המשפחה. (עמוד 5 שורות 28-29 לפרוטוקול). לטענתו, הוא לא חתם על מסמכים לשעבוד הרכב לטובת בנק המזרחי ולא נרשמה על שמו כל הלוואה בגין שעבוד זה. 5. סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981, קובע שפוליסת הביטוח היא חוזה שעליו חלים דיני החוזים הכלליים. בהתאם לסעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות וחובות הצדדים. חוזה הביטוח נחתם ברגע שמוסכם על הצדדים על כריתתו והפוליסה היא הסכם פורמלי, המחליף את ההסדר הראשוני ומהווה אישור חד צדדי של מה שהוסכם קודם לכן בין הצדדים. חובת מסירת הפוליסה, חלה כתוצאה מכריתת חוזה הביטוח. יתרה מכך ,המבטח אינו רשאי להנפיק פוליסה שלא בהתאם לתנאי ההצעה. (תא (אש') 2063/99 מזרחי הרצל נגד אררט חברה לביטוח). טענת נתבע 2, לפיה הוא לא ידע על קיום הפוליסה עד להגשת כתב התביעה וזו לא נמסרה לו כלל, נתמכת בגרסת עד התובעת שכל נושא הביטוח נעשה על ידי נתבע 1 . 6. כריתת חוזה הביטוח דורשת העדה על גמירות דעת - קרי : העדה על כוונה ליצור יחסים מחייבים ומסויימות וכן תנאי מוקדם וחיצוני ליצירת החוזה . לעניין המסויימות נקבע שההצעה צריכה להיות מלאה ומדוייקת עד שניתן בה לראות עם קיבולה חוזה מלא ובר ביצוע ללא צורך למשא ומתן משלים . (ראה ביטוח - כרך ראשון ש. ולר עמ' 201 וע"א 440/75 זנדנבק נ' דנציגר פד"י ל 2 עמ' 260). עוד נקבע שהמרכיבים החיוניים לקיום דרישת המסויימות בחוזה הביטוח הם זהות המבטח, המבוטח, הסיכון המכוסה בביטוח, תקופת הביטוח, שיעור הפרמיה ועוד , (ראה ולר עמ' 261 וע"א 702/89 אליהו חב' לביטוח נגד נעם אורים פד"י מ"ה 2 812.) בעניינו, לטענת נתבע 2 שלא נסתרה ואף אושרה על ידי עד התובעת, הוא לא חתם על הצעת הביטוח, לא הזמין את הביטוח, לא קיבל את הפוליסה ולא ידע אודות קיומה. (לעניין חובת התובעת להמציא את הפוליסה לנתבע 2 ראה ספרו של ולר עמ' 219 - 221). 7. מהמקובץ בפסק דיני זה עולה, שנתבע 2 לא חתם על הצעת הביטוח, הזמין את פוליסת הביטוח, לא הכיר את סוכן הביטוח, לא ידע אודות קיום הפוליסה ולא קיבל עותק ממנה לידיו. נתבע 2 לא התחייב כלפי התובעת לשלם את דמי הביטוח. מי שפעל מול עד התובעת, סוכן הביטוח, היה אביו של נתבע 2, הוא נתבע 1, אשר לא הופיע לדיון ולא הגיש כלל כתב הגנה. לאור המפורט, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 2. בנסיבות המקרה, בהן בפועל היה כיסוי ביטוחי בתקופה הרלוונטית לרכב נשוא תביעה זו, אין צו להוצאות.חברת ביטוחפוליסהחוב