בית המשפט דן בשאלת קיומו של כפל ביטוח ביחס לתאונת עבודה, והשפעתו על החלוקה בפועל של החבות בפיצוי העובד בין שתי המבטחות הרלבנטיות. לצורך הכרעה בשאלה זו עמד בית המשפט על סיווג יחסיהן של החברות המבוטחות עם העובד שנפגע, שכן גבול האחריות של המבטחות תלוי, על-פי תנאי הפוליסות, בטיב יחסיהן של המבוטחות עם הנפגע: כמעבידות או כצד שלישי. ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה - כפל ביטוח:## 1. חברת בניה מזמינה את שירותיה של חברת כח-אדם המספקת לה עובדי בניין. מתרחשת תאונה באתר הבניין, ועובד נפגע. מהי חלוקת האחריות לפיצוי העובד בין מזמינת העבודה לבין חברת כח-האדם? זוהי השאלה הראשונה העומדת בפנינו בשתי בקשות רשות הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.11.2005 (כבוד השופטים ש' ברלינר ור' סוקול, כנגד דעתו החולקת של כבוד השופט י' עמית). שאלה שניה הטעונה הכרעה בהליך שבפנינו, היא שאלת קיומו של כפל ביטוח ביחס לתאונה, והשפעתו על החלוקה בפועל של החבות בפיצוי העובד בין שתי המבטחות הרלבנטיות. לצורך הכרעה בשאלה זו יש לעמוד על סיווג יחסיהן של החברות המבוטחות עם העובד שנפגע, שכן גבול האחריות של המבטחות תלוי, על-פי תנאי הפוליסות, בטיב יחסיהן של המבוטחות עם הנפגע: כמעבידות או כצד שלישי. יובהר כי העובד זכה לפיצוי מלא, והמחלוקות כעת הן רק באשר לאופן חלוקת האחריות לנזק בין המבוטחות ולאופן חלוקת האחריות לפיצוי בין המבטחות. הצדדים, הסכם ההתקשרות והרקע לתאונה 2. המבקשות 3-1 ברע"א 12/06 (הן המשיבות 3-1 ברע"א 228/06) תקראנה להלן בהתאמה: צמנטכל, סלע-שולדר והמגן. "צמנטכל" הנה חברת בניה, "סלע-שולדר" היא חברת השקעות אשר בנתה יחד עם "צמנטכל" את הבניין באתר הבניה בו התרחשה התאונה נשוא ההליך, ו"המגן" היא חברת ביטוח אשר הוציאה פוליסת ביטוח לבקשת "צמנטכל". המשיבות 2-1 ברע"א 12/06 (הן המבקשות 2-1 ברע"א 228/06) תקראנה להלן בהתאמה אריה וכלל. "אריה" הנה חברת כח-אדם ו"כלל" היא חברת ביטוח אשר הוציאה פוליסת ביטוח לבקשתה של "אריה". "צמנטכל" ו"סלע-שולדר" תקראנה להלן יחדיו: המזמינות. "המגן" ו"כלל" תקראנה להלן יחדיו: המבטחות. "צמנטכל" ו"אריה" תקראנה להלן יחדיו: המבוטחות. המשיב הפורמאלי 3, מר עבד דגים (להלן: הנפגע), הועסק דרך חברת "אריה" כפועל בניין באתר של המזמינות - שם תוכננה הקמת מבנה בן 23 קומות - ונפגע שם בתאונת עבודה. ביום 6.7.1995 חתמה "אריה" עם "צמנטכל" על הסכם לאספקת כוח אדם, במסגרתו התחייבה "אריה" לשמש כ"יחידת קליטה לכוח אדם" אשר תספק ל"צמנטכל", על-פי הזמנתה, את כל העובדים הדרושים לה במקצועות הבניה, תמורת תשלום (להלן: ההסכם). ביום 26.10.1999 אירעה התאונה נשוא הליך זה (להלן: התאונה או אירוע הביטוח). בסוף יום העבודה, עשה הנפגע את דרכו מטה במעלית שירות שהותקנה במקום, ואף שהקיבולת המקסימאלית המותרת של המעלית הועמדה על 12 נוסעים, במועד התאונה נמצאו בה 21 עובדים. עקב עומס היתר, החל תא המעלית ליפול, ולמרות אמצעי בלימת-חירום שהותקנו במעלית, נבלמה נפילתה רק בהגיעה לקרקע. כתוצאה מהנפילה נפצעו חלק מנוסעי המעלית, ובהם הנפגע. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדה רפואית מטעמו קבעה כי הנפגע סובל מ-30% נכות בתחום האורתופדי. 3. בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש הנפגע תביעה לפיצוי כנגד המבוטחות והמבטחות. המחלוקת, הן בפני הערכאות דלמטה והן בפנינו, נוגעת לעניין האחריות לפיצוי ולאופן חלוקת החבות בפיצוי, על בסיס הכיסוי הביטוחי שמוענק למבוטחות מכח פוליסות השונות. מחלוקת אחרונה זו מתבססת על הנחת קיומו של כפל ביטוח, במסגרתו שתי פוליסות הביטוח - זו שהוציאה "כלל" וזו שהוציאה "המגן" - מספקות כיסוי ביטוחי הן "לאריה" והן ל"צמנטכל". סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), קובע כי במקרה של כפל ביטוח, יישאו המבטחים בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח (ומכוח סעיף 67 לחוק מוחל סעיף 59 גם על ביטוח אחריות). לפיכך, המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלה מכח איזה פרק קמה אחריותן של "צמנטכל" ושל "אריה" בכל פוליסה: פרק "אחריות מעבידים" או פרק "אחריות כלפי צד שלישי", ובהתאם - מהו גבול הכיסוי הביטוחי בפוליסה שהוציאה כל מבטחת לצרכי קביעת חבותה בפועל. פסק הדין של בית-משפט השלום 4. בית-משפט השלום בחיפה (כבוד הנשיא א' קיטאי) קבע כי הנפגע זכאי לפיצוי בסך 140,000 ש"ח, אשר ישתלמו בנוסף לתגמולי המוסד לביטוח לאומי שהנפגע קיבל וצפוי לקבל. בית-המשפט חילק את האחריות לנזק בין המבוטחות כך ש"אריה" תישא ב-20% מנזקי הנפגע ואילו "צמנטכל" תישא ב-80% מנזקיו. עם זאת, את חובת התשלום של המבטחות חילק בית-משפט השלום באופן שווה, כך שכל מבטחת תישא במחצית הנזק. את הכרעתו זו ביסס בית-המשפט על הקביעה כי "אריה" מכוסה בפוליסת אחריות המעבידים שהוציאה "כלל" ואילו "צמנטכל" מכוסה בפוליסת "אחריות כלפי צד שלישי" שהוציאה "המגן". למרות שהיחס שבין גבולות האחריות לפיצוי של שתי המבטחות עמד, בהתאם לקביעות האמורות, על 45%-55%, "למען ההגינות" - חילק בית-משפט השלום בין המבטחות את האחריות לפיצוי באופן שווה. בסופו של יום, חויבה "אריה" בתשלום של 28,000 ש"ח, ו"כלל" חויבה בחיוב הדדי (ולא בנוסף) בתשלום 70,000 ש"ח; ואילו המזמינות ו"המגן" חויבו בתשלום של 70,000 ש"ח נוספים. עוד חייב בית-המשפט את המבוטחות ואת המבטחות בשכר טרחת עורך-דינו של הנפגע ובהוצאות המשפט. פסק הדין של בית-המשפט המחוזי 5. "אריה" ו"כלל" הגישו ערעור לבית-המשפט המחוזי ובו הלינו על-כך שהוטלה על "אריה", כחברת כח-אדם שסיפקה עובדים לאתר, אחריות כלשהי. עוד הן טענו כי בפוליסה הרלבנטית שהוציאה "כלל" אין כיסוי ביטוחי לאחריותן של המזמינות כלפי התובע, ולחילופין, כי הפרק הרלבנטי בפוליסה שהוציאה "כלל" לכיסוי אחריותה של "צמנטכל" הוא הפרק שעוסק באחריות כלפי צד שלישי. עוד הן סברו כי יש לפרש את הפוליסה שהוציאה "המגן" כך שזו האחרונה תישא ב-62.8% מחבותה של "אריה". המשיבות טענו בתשובתן לערעור כי למעשה, היה מקום להטיל על "אריה" ו"כלל" אחריות בשיעור גבוה מזה שפסק בית-משפט השלום. אשר לסוגיית האחריות, קבע בית-המשפט המחוזי שככלל, אחריותו של מזמין אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ובמקרה דנן נובעת אחריותה של "צמנטכל" כלפי הנפגע מחובת הזהירות שלה, כמבצעת העבודה, להבטיח תנאי עבודה נאותים ואמצעי בטיחות מתאימים לכל העובדים באתר - עובדים ישירים ועובדי קבלני משנה כאחד. "צמנטכל" - כך נקבע - הפרה חובה זו בכך שלא קיימה פיקוח ובקרה נאותים על מספר הנוסעים במעלית, ולא מנעה קיומם של ליקויים שונים במעלית ובאופן תפעולה. עם זאת - כך קבע בית-המשפט - גם חברת כח-האדם אינה פטורה מאחריות: באם היא אינה מוודאת שהמזמין מקפיד על תנאי בטיחות נאותים, הרי שהיא מפרה את חובת הזהירות כלפי העובדים. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי היקפה של חובת הפיקוח של חברת כח-האדם משתנה בהתאם לנסיבות, וכי בנסיבות המקרה - כש"אריה" משמשת כיחידת הקליטה הבלעדית של עובדי "צמנטכל", ולמעט עובדי קבלני משנה, כלל העובדים באתר היו עובדיה - חבה "אריה" בחובת זהירות מוגברת יחסית, והיא נושאת באחריות כלפי הנפגע. בשים לב לאמור, ובהתחשב במידת האשם המוסרי שדבק בהן, החליט בית-המשפט המחוזי שלא להתערב בחלוקת האחריות בין "אריה" לבין "צמנטכל". 6. בכל הנוגע לחלוקת החבות בין המבטחות, קבע בית-המשפט המחוזי כי קיים במקרה זה מצב של כפל ביטוח, במובן זה שחבותה של "אריה" מכוסה בשתי הפוליסות (של "המגן" ושל "כלל") מכח הפרקים הדנים באחריות מעבידים, ואילו חבותן של המזמינות מכוסה בשתי הפוליסות מכח הפרקים הדנים באחריות כלפי צד שלישי. לצורך הכרעה זו התייחסה דעת הרוב בפסק-הדין ללשונם של הפרקים הרלבנטיים בפוליסת הביטוח. בדונו בשאלת הכיסוי הביטוחי של "צמנטכל" בפוליסה שהוציאה "כלל" טובת "אריה", התייחס בית-המשפט ללשון הפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי, המחריגה מתחולת הפרק כל אדם שמועסק על-ידי המבוטח. במקרה זה - כך קבע בית-המשפט המחוזי - הפוליסה אינה מגדירה את הביטוי "מועסק על ידו" והצדדים לא הביאו ראיות בדבר נסיבות כריתתו של חוזה הביטוח או אומד דעתם הסובייקטיבי. לכן, לאחר שבחן את תכליותיו של הכיסוי הביטוחי במקרה זה - ובראשן הבטחת כיסוי ביטוחי לעובדים, ובשים לב לכללי הפרשנות המיוחדים לחוזי ביטוח, ובהם פירוש נגד המנסח והגשמת ציפיותיו של המבוטח, הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה כי הפרק הדן בחבות כלפי צד שלישי בפוליסה שהוציאה "כלל" מתייחס רק לעובד של המבוטח במובן הצר, קרי: רק עובד שלגביו חל הפרק בדבר ביטוח מעבידים. בנסיבות המקרה - כך פסק בית-המשפט המחוזי - לא ניתן לראות בנפגע כמועסק על-ידי "צמנטכל" והוא יכול לבוא בגדרי הפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי. אשר לפוליסה שהוציאה "המגן" לטובת "צמנטכל", קבע בית-המשפט המחוזי כי, בהיעדר ערעור בנדון, הוא מאמץ את קביעתו של בית-משפט השלום בדבר הכיסוי הביטוחי של "צמנטכל" מכח הפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי. זאת על אף שלכאורה - כך לפי בית-המשפט המחוזי - עשויים עובדי חברת כח-האדם להיכלל הן בפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי והן בפרק הדן באחריות מעבידים בפוליסה זו. לעומת זאת, בית-המשפט קיבל את טענתה של "אריה" כי היא באה בגדרי "המבוטח" בפוליסה שהוציאה "המגן", שכן היא "קבלן משנה" כמוגדר בפוליסה, וכי אחריותה במסגרת פוליסה הביטוח של "המגן" נכללת בפרק הדן באחריות מעבידים (ולא בפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי, כקביעת בית-משפט השלום). 7. לאחר שקבע את קיומו של כפל-הביטוח ואת הסעיפים בפוליסות שמכחן מחויבות המבטחות בפיצוי, נדרש בית-המשפט המחוזי לחלוקת ההשתתפות בין המבטחות. בהתאם לסעיף 59 לחוק, חילק בית-המשפט את השתתפותן של המבטחות על-פי היחס שבין סכומי הביטוח. בשקלול חבותן של שתי המבוטחות מכח שתי הפוליסות, נמצא כי על "המגן" לשאת בסך-הכל ב-79% מנטל הפיצוי, ואילו על "כלל" לשלם סך-הכל 21% מן הפיצוי (זאת לפי החישוב הבא: חבותה של "אריה" בגין 20% מנזקי הנפגע התחלקה כך: "המגן" - 63% ו"כלל" - 37%, ובשקלול - 12.6% ו-7.4% בהתאמה; חבותן של המזמינות בגין 80% מנזקו של הנפגע התחלקה כך: "המגן" - 83% ו"כלל" - 17%, ובשקלול - 66.4% ו-13.6% בהתאמה). 8. בדעת מיעוט, עמד השופט י' עמית על כך שהכרעה בסוגיית כפל ביטוח עשויה לשנות את תוצאת חלוקת האחריות הנזיקית, לעיתים באופן דרמטי, והדבר הופך סבוך מקום בו הצדדים חלוקים ביניהם לעניין זהותו של הפרק הרלבנטי בפוליסה. לשיטתו, יש לראות בנפגע כ"נכס" שלגביו נעשה הביטוח, כאשר הנזק שנגרם לו הוא "הסיכון" שלגביו נעשה הביטוח. לכן, סבר השופט עמית כי לא ניתן לראות בנפגע פעם "עובד" ופעם "צד שלישי", תוך הענקת כיסוי ביטוחי שונה בהתאם להגדרה. בסיכומו של דבר, קבע כי הן "אריה" והן "צמנטכל" תחובנה בפיצוי מכוח הפרק הדן בחבות מעבידים, כך שהן על חבותה של "אריה" בשיעור של 20% (בדומה לדעת הרוב) והן על חבותה של "צמנטכל" בשיעור של 80% (בשונה מדעת הרוב), יחולו פרקי חבות המעבידים של שתי הפוליסות. לשיטתו של השופט עמית, התוצאה הראויה היא ש"המגן" תחוב סך-הכל ב-63% מהפיצוי ואילו "כלל" תחוב סך-הכל ב-37% מהפיצוי. הטענות בבקשות רשות הערעור 9. טענותיהן של המבקשות ברע"א 12/06 - המזמינות ו"המגן" - הן שתיים: הראשונה, כי "אריה" הנה ספקית כח-אדם, וככזו היא אינה באה בגדרי הרחבת פוליסת הביטוח שהוציאה "המגן", המתייחסת לקבלן משנה, אלא חבותה מכוסה בלעדית על-ידי הפוליסה שהוציאה "כלל"; והשניה, כי כפל הביטוח ביחס לחבותה של "צמנטכל" הנו בין פוליסת חבות מעבידים שהוציאה "המגן" לבין פוליסת חבות מעבידים שהוציאה "כלל". כתימוכין לטענתן הראשונה, מציינות המבקשות כי תפקידה של "אריה" בחוזה עם "צמנטכל" הוגדר כ"יחידת קליטה לכח-אדם" אשר "תספק עובדים מכל המקצועות בענף הבניה", ולא כ"קבלן משנה". לעניין זה, מציעות המבקשות להבחין בין נותן שירות - המבצע את העבודה עצמה, לבין ספק - המספק עובדים שהם, מבחינה רעיונית - כך לשיטת המבקשות - הון אנושי המסופק ככל אמצעי אחר לביצוע העבודה, דוגמת ספק הון טכני (ציוד) או ספק הון פיננסי. לגישתן, מעמדם של שלושת סוגי הספקים מבחינת האחריות הוא דומה, אך מטעמים של אינטרס חברתי ומוסרי, אחריותו של ספק ההון האנושי חלה לא רק כלפי המזמין, ביחס לטיב ההון האנושי המסופק, אלא אף כלפי ההון המסופק עצמו, קרי - העובדים. להשקפתן, האחריות שהוטלה על "אריה" על-ידי בית-משפט קמא - בשיעור של 20% - משקפת תפיסה זו. טענתן השניה של המבקשות נגזרת מטענתן הראשונה, והיא כי היות שהפוליסה שהוציאה "המגן" לא הורחבה כדי לכסות את חבותם של ספקים שונים, ובכלל זאת ספקי כח-אדם (להבדיל מקבלני המשנה), יש לקבוע כי חבותה של "אריה" מכוסה רק על-ידי פוליסת חבות מעבידים שהוציאה "כלל". אשר לחבותה של "צמנטכל", נטען, כאמור, כי היא חלה מכח הפרק הדן בחבות מעבידים בשתי הפוליסות. ככל שלא תתקבל טענתן ביחס להיעדר כפל ביטוחי ביחס ל"אריה" בפוליסה שהוציאה "המגן", טוענות המבקשות כי, ככלל, במצבים של כפל ביטוח, יש להתייחס הן למזמין והן לספק כח-האדם כמעבידים. לבסוף, מבקשות המזמינות ו"המגן" לחלק באופן שווה את חבותן של שתי המבטחות, כפי שקבע בית-משפט השלום. 10. בתשובתן לרע"א 12/06, ובבקשת רשות הערעור שהגישו (רע"א 228/06), טוענות "אריה" ו"כלל" כי "אריה" אינה נושאת באחריות בנזיקין לתאונה, וכי לפיכך אין מקום להפעיל את הפוליסה שהוצאה ל"אריה" על-ידי "כלל". לטענתן, לא הייתה ל"אריה" כל יכולת לבדוק את הסיכונים הכרוכים בהפעלת המעלית או לוודא את תקינותה ובטיחותה, וממילא גם לא הייתה לה היכולת להזהיר את הנפגע. לעניין זה, מבקשות "אריה" ו"כלל" ללמוד מפסק-דין שניתן בהתדיינות של נפגע אחר בתאונה, ת.א. 4567/01 אבו יונס נ' אבו יונס, שם הוטלה מלוא האחריות לנזקיו של עובד שהועסק באתר על-ידי קבלן צבע - על "צמנטכל". עוד הן מבקשות להסתמך על דו"ח של משרד העבודה והרווחה המסכם את ממצאיה של חקירה בדבר התאונה, ממנו עולה, לטענתן, כי "צמנטכל" היא שאחראית לכשל הבטיחותי במעלית. טענה נוספת של "אריה" ו"כלל" היא כי יש לקבוע את האחריות לתאונה של "סלע-שולדר", כיזמית הפרויקט, בנפרד, בשיעור של 20% לכל הפחות. לעניין זה הן טוענות גם שכיזמית, "סלע-שולדר" אינה מכוסה בפוליסה שהוציאה "כלל", ולכן יש לקבוע כי אחריותה מכוסה רק על-ידי הפוליסה שהוציאה "המגן". לאור האמור, טוענות המבקשות כי יש לקבוע שכפל הביטוח בפוליסה שהוציאה "כלל" מתקיים, אם בכלל, רק ביחס ל"אריה" ול"צמנטכל". עוד טוענות "אריה" ו"כלל" כי "צמנטכל" אינה באה בגדרי הפרק הדן בחבות כלפי צד שלישי בפוליסה שהוציאה "כלל", שכן פרק זו מוציא מתחולתו נפגע ש"מועסק על ידו [המבוטח] בזמן התאונה", והנפגע במקרה דנן אכן הועסק בפועל על-ידי "צמנטכל". על כך מוסיפות המבקשות כי "צמנטכל" אינה יכולה לחוב מכוח הפרק הדן בחבות מעבידים בפוליסה שהוציאה "כלל", שכן זו דורשת לצורך כך שהנפגע יהיה "אחד העובדים... שהוא בשירותו הישיר של המבוטח ומקבל את שכרו ממנו" - ובנסיבות המקרה אין מחלוקת כי הנפגע לא קיבל את שכרו מ"צמנטכל". לחילופין, טוענות "אריה" ו"כלל" כי גם אם ייקבע שחבותה של "צמנטכל" מכח הפוליסה שהוציאה "כלל" נובעת מהפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי, יש לקבוע כי חבותה בפוליסה שהוציאה "המגן" נובעת הן מכח הפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי והן מכח הפרק הדן בחבות מעבידים, שכן זה האחרון מתייחס, בין היתר, להיזק גופני כתוצאה מתאונה לעובד "שהוא בשירותו של המבוטח - בין אם בשכר ובין אם לאו". במצב דברים זה, הן טוענות, היה על בית-המשפט לחשב את יחס סכומי הביטוח בין הפוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד שלישי שהוציאה "כלל", לבין הפוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד שלישי והפוליסה לכיסוי חבות מעבידים, גם יחד, שהוציאה "המגן". בתשובתן לרע"א 228/06 דוחות המשיבות את אפשרות החלתם במקביל של שני פרקים שונים בפוליסה. עוד הן מבקשות לדחות את הטענה בדבר פיצול אחריותן של "סלע-שולדר" ו"צמנטכל", משום שלשיטתן, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לצורך קביעה שכזו. החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. האחריות לנזקיו של הנפגע 11. לא מצאנו מקום להתערב ב"גלגול שלישי" בחלוקת האחריות לתאונה. בית-המשפט המחוזי ובית-משפט השלום התייחסו לנסיבות המיוחדות והפרטניות של המקרה, ובכלל זאת למערכת היחסים שבין "אריה" ל"צמנטכל" ולמידת מעורבותה של "אריה" בפעילות העובדים באתר - והגיעו למסקנה זהה בדבר חלוקת האחריות. בנסיבות העניין, ומשלא נטענו כל טענות מתומכות בנושא - עובדתיות או משפטיות, לא מצאנו מקום אף לדון, לראשונה, בשאלת אחריותה של "סלע-שולדר" לתאונה. מסקנתן של שתי הערכאות הקודמות, אפוא, לפיה "צמנטכל" אחראית ל-80% מנזקיו של הנפגע ואילו "אריה" ל-20% מנזקיו, סבירה היא, ולא מצאנו עילה להתערב בה. חבות מכוח פרקי אחריות שונים ביחס לאותו אירוע ביטוחי 12. בדעת המיעוט שכתב, עמד השופט עמית על כך שבהתקיים כפל ביטוח, עשוי להשתנות שיעור הפיצוי שבו תחוב מבטחת מסוימת לעומת שיעור האחריות הנזיקית שהוטלה על המבוטח שלבקשתו הוצאה הפוליסה. מורכבות זו מתגברת מקום שבו כפל הביטוח מתייחס למספר מזיקים המבוטחים ביחס לאותו אירוע ביטוחי אצל מספר חברות ביטוח, לעיתים באופן הדדי. למרות קושי זה, ברי שלא ניתן לקבוע את האחריות הנזיקית על-פי גובה החבות שתושת בפועל - כנגזרת של הכיסוי בפוליסה לאחר תחשיב כפל הביטוח. על אף שהאחריות הנזיקית והחבות הביטוחית מתייחסות לאותה מציאות עובדתית, הראשונה נסמכת על מערכת דיני הנזיקין, ואילו חברתה על מערכת דיני החוזים ודיני הביטוח. גם העמדה לפיה לא ניתן להתייחס לנפגע כ"צד שלישי" במונחיה של פוליסה אחת, וכ"עובד" במונחיה של פוליסה אחרת, אינה מקובלת עלינו. קיומן של הגדרות שונות למושג משפטי מסוים (כגון "עובד" "מעביד" או "צד שלישי"), בהקשרים שונים, במסגרת שיטה משפטית אחת, הוא תופעה מקובלת. אכן, לא מן הנמנע שלצורך דינים מסוימים יחשב הקבלן כמעבידו של העובד, ולצורך דינים אחרים ייחשב המזמין כמעבידו. כבר נפסק מפיו של הנשיא שמגר כי: באמירה הכללית, כי יש לבדוק האם מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד אין די, שכן הגדרתם של יחסים אלו אינה זהה בכל אחד מתחומי המשפט, ויתכן כי יחסים מסוג מסויים יכנסו לגדר הגדרת יחסי עובד מעביד לצורך תחולתו של חוק אחד, ואולם לא יכללו בהגדרה לצורך חוק אחר. זאת ועוד, אף באותו תחום משתנים מבחנים אלו מעת לעת. (ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה, טבריה, פ"ד מח(2) 416, 427-426 (1994); השוו גם: דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 828-826, 836 (1998); ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים, פ"ד לה(4) 748, 758 (1981); ע"א 1795/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 453-452 (1997); ע"א 3457/99 מנהל מע"מ גבעתיים נ' קינטון 1992 בע"מ, פ"ד נד(3) 529, 535 (2003)). כך לעניין חוקים - קל וחומר לעניין הסכמים חוזיים. בענייננו אין מדובר בדברי חקיקה, אלא בפוליסות ביטוח - ומכח עקרונות חופש החוזים והאוטונומיה של הפרט, מתחזקת ההנחה שלא מתחייבת אחידות במונחים ובמשמעותם בין פוליסות שונות (שגם הצדדים להן שונים), אלא נדרשת אך קוהרנטיות פנימית של כל פוליסה ופוליסה בפני עצמה, על-פי הגדרותיה ותכליותיה. זאת, כמובן, בכפוף למגבלות חוקיות, חוקתיות ושיפוטיות המוטלות על הפוליסה מכח דיני החוזים, דיני הביטוח ועל-פי כל דין, ובהתאם לנוהגים המקובלים בתחום המייצרים ציפיות מובנות אצל הצדדים. במובן זה, מהווה כל פוליסה מסמך משפטי נפרד המתייחס אל המציאות במונחיו הפנימיים, בנסיבות האופפות אותו, ועל פי תכליותיו. היות שהמדובר בהסכמות של צדדים שנתון להם חופש התקשרות ועיצוב של החוזה (תחת המגבלות המקובלות בשיטתנו המשפטית, ובפרט - המגבלות המוטלות על הסכמי ביטוח, וראו גם דברינו בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (טרם פורסם, ניתן ביום 25.6.2007)), נדמה כי אין בעייתיות בכך שאותו אדם יוגדר כ"עובד" בפוליסה אחת, וכ"צד שלישי" בפוליסה אחרת, כפי שאין כל בעיה שכל אחת מן הפוליסות תגדיר את המונח "עובד", לצרכי הכיסוי הביטוחי שהיא מעניקה, באופן שונה. 13. אם כן, אין מניעה שכל פוליסת ביטוח תתייחס אל הנפגע במונחים אחרים, זו כ"צד שלישי", וזו כ"עובד". אין גם מניעה שהגדרת "חבות המעבידים" בכל פוליסה תהייה שונה, ושהנפגע ייחשב (או לא ייחשב) כ"עובד" לצורך הכיסוי הביטוחי בשתי הפוליסות, על אף (או בגלל) שוני זה. לא זו אף זו, על-פי מתווה זה, לא מן הנמנע גם שאותו מזיק יחוב בפוליסה אחת מכח "חבות מעבידים" ובפוליסה אחרת מכח "חבות כלפי צד שלישי". לאור האמור, ההכרעה בשאלה איזו פוליסת ביטוח חלה על המקרה ומכח איזה פרק בפוליסות השונות קמה חבותן של "אריה" ושל "צמנטכל", מצריכה בחינה עצמאית של כל פוליסה ביחס למבוטחים הרלבנטיים ולאירועי הביטוח המנויים בה. ככל שתנאי הפוליסה פרטניים דיים, יש לבחון אם מבחינה עובדתית, מתמלאים התנאים; וככל שהפוליסה נוקטת בדיבור כללי כגון "קבלן משנה" או "מועסק על ידו" מבלי לפרט את משמעותם בגדרי הפוליסה גופה, יש לבחון את תחולתה על דרך הפרשנות המקובלת של תנאיה במסגרת דיני הביטוח ודיני החוזים, על-פי לשונה ותכליותיה, ובשים לב לנסיבות המיוחדות האופפות את הוצאתה. 14. אם כן, השאלה המרכזית העומדת בפנינו היא שאלת סיווגן של שלוש מערכות היחסים של הצדדים הנוגעים בדבר: הנפגע ו"צמנטכל", הנפגע ו"אריה", ו"אריה" ו"צמנטכל". כל זאת, על-סמך התנאים הנקובים בפוליסות הביטוח, ובהיעדר הגדרות מספקות, בהתאם לעקרונות הפרשנות המקובלים. לאחר שתסווגנה מערכות היחסים כאמור, ובהתאם לחלוקת האחריות בין המזיקות כפי שנקבעה, יבוצע תחשיב כפל הביטוח בהתאם לסעיף 59 לחוק. חבות מכח פוליסת הביטוח שהוציאה "המגן" 15. נקדים ונבהיר כי מקובלת עלינו קביעתם של בית-המשפט המחוזי ובית-משפט השלום כי הן "צמנטכל" והן "אריה" מבוטחות בפוליסה שהוציאה "המגן". תחת "שם המבוטח" נרשמו בפוליסה זו מספר חברות בשמן - ובהן "צמנטכל יזום צפון בע"מ" - וכן "מי מטעמה", "מזמין העבודה" ו"קבלני משנה". בנסיבות העניין, ואף כעניין שבמדיניות משפטית, אין לקבל את טענותיהן של המזמינות ו"המגן" לפיהן "אריה" היא אך "ספק הון אנושי" ולכן אינה מבוטחה בפוליסה. מלשונה של הפוליסה, ועל-פי תכליתה, עולה כי עניינה היה, בעיקרו, ביטוח של העושים במלאכה באתרי הבניה של "צמנטכל", "עבור צמנטכל". בין אם "אריה" תיכלל בהגדרת המבוטח תחת החלופה של "מי מטעמה [של צמנטכל]" ובין אם תחת החלופה של "קבלני משנה", הרי שהיא מבוטחת בפוליסה. משנקבע כי "אריה" ו"צמנטכל" מבוטחות בפוליסה שהוציאה "המגן", נותר לבחון במסגרת איזה פרק בפוליסה, אם בכלל, קם להן כיסוי ביטוחי. 16. גבול הכיסוי הביטוחי מכח פרק חבות המעבידים בפוליסה שהוציאה "המגן" הועמד על 30,000,000 ש"ח. הפרק מגדיר מקרה ביטוח כך (ההדגשות בכל הציטוטים הוספו): היזק גופני, נפשי או שכלי או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד או יותר מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה, ושהוא בשירותו של המבוטח - בין אם בשכר ובין אם לאו - שאירעו תוך כדי ו/או עקב עבודתו/ם עבודתו בעסק המבוטח נראה לנו כי לשונו המרחיבה של הסעיף מורה שיש להבינו כך שגם הנפגע בענייננו בא בגדרי התיבה "אחד או יותר מעובדי המבוטח... שהוא בשירותו של המבוטח". אין מדובר כאן במובנו הצר של הביטוי "עובד", כי אם במובן רחב יותר של אדם הפועל בשירותו של המבוטח, גם אם אינו מקבל את שכרו ממנו באופן ישיר, או שאינו מקיים עמו יחסי עבודה במלוא מובנם המקובל בדיני העבודה. פרשנות זו נתמכת בלשונן של ההרחבות המופיעות בפוליסה לפרק זה, ולפיהן גם "עובדים אשר נשלחו לעבודה אצל המבוטח על ידי חברת כח אדם, ושכרם משולם על ידי אותה חברת כח אדם והם מכוסים בביטוח חבות מעבידים שהוצאה בחברת ביטוח בישראל והמכסה הן את חבות חברת כח אדם ואת חבותו של המבוטח כלפיי העובדים" - נכללים בגדרי פרק חבות המעבידים. יחד עם זאת יצוין, כי במסגרת הסייגים לפרק זה נקבע בסעיף ב.3 שהמבטחת לא תהיה אחראית לחיוב של המבוטח "לפצות עובד שאין חלה על המבוטח חובת תשלום דמי ביטוח לאומי לגביו". אף שסייג זה עשוי היה לשלול, לכאורה, את הכיסוי הביטוחי של "צמנטכל" לפי פרק חבות המעבידים, הרי שלגופו של עניין, בטיעוניהן, לא ביקשו "צמנטכל" ו"המגן" להסתמך על סייג זה, ומשכך - לא נבקש אף אנו לצמצם את הכיסוי הביטוחי. זאת ועוד: השתים אף ציינו בטיעוניהן כי בפועל, "צמנטכל היא ששילמה את שכרו של העובד, לרבות דמי המוסד לביטוח לאומי, כשתשלומים אלו מבוצעים על-ידה באמצעות אריה, ששימשה, בהקשר זה, כצינור להעברת הכספים". עוד הן טענו כי חבותה של "צמנטכל" קמה מכח פרקי חבות המעבידים בשתי הפוליסות. 17. הפרק הדן בחבות כלפי צד שלישי בפוליסה שהוציאה "המגן" קובע, בין היתר, כיסוי ביטוחי לנזק גוף שנגרם לצד שלישי. בהרחבות לפרק זה הובהר בסעיף 1 מיהו "הצד השלישי": "עובדים שלגביהם לא חלה חובת תשלום לביטוח הלאומי וכל אדם שאינו נכלל ברשימת השכר של המבוטח ייחשב כצד שלישי למטרות פוליסה זו, ובתנאי שלא נוצרו יחסי עובד מעביד". לעניין זה יצוין כי קיימות, כאמור, טענות לכאן ולכאן בדבר חובת התשלום למוסד לביטוח לאומי, ומכל מקום, העובדה שהנפגע לא מוחרג מפרק האחריות לצד שלישי אינה מחריגה אותו בהכרח מפרק חבות המעבידים, מקום בו התקיימו תנאיו של אותו פרק. גבול האחריות בפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי הועמד על סכום של 15,000,000 ש"ח. אכן, סיווג מערכת היחסים של "צמנטכל" עם הנפגע בגדריה של הפוליסה שהוציאה "המגן" אינו פשוט. ספק אם הפוליסה לבדה, על סעיפיה הסבוכים - אשר מעלים, כשלעצמם, קושיות וסתירות פנימיות לרוב - מציירת תמונת כיסוי ביטוחי ברורה וקוהרנטית. ברם, לאחר שעיינו בטענות הצדדים, ולאור לשון הפוליסה ונסיבות העניין, מצאנו כי הנפגע נופל בגדריה של חבות המעבידים בפוליסה שהוציאה "המגן" הן במישור יחסיו עם "אריה" והן במישור יחסיו עם "צמנטכל". בהינתן הקביעה ש"אריה" ו"צמנטכל" באות שתיהן בגדרי "המבוטח", ובהינתן ההגדרה הרחבה של פרק חבות המעבידים בפוליסה שהנפיקה "המגן", נדמה שהנפגע - כמו עובדים אחרים שנסיבות העסקתן דומות - עבד "בשירותו של המבוטח" (ובענייננו: שתי המבוטחות - "אריה" ו"צמנטכל"), ובנסיבות שתוארו, אין נפקא מינה, לצורך ההכרעה בענייננו, מי מהן שילמה בפועל את שכרו ואת תשלומי הביטוח הלאומי עבורו, ומי היא מעבידתו על-פי דיני העבודה. יודגש: הכרעה כי מתקיים במקרה שבפנינו כיסוי ביטוחי מכח פוליסת "חבות מעבידים", אין בה לבדה כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד-מעביד במישור דיני העבודה. נדרשים אנו רק לבחינת הכיסוי בפוליסת הביטוח, קרי: התקיימותן של חלופה אחת, או יותר, של הגדרות התחולה של פרק חבות המעבידים. 18. יש לדחות את טענתה של "אריה" כי לצרכי כפל הביטוח, יש לחשב את גובה הכיסוי הביטוחי של "צמנטכל" במסגרת הפוליסה שהוציאה "המגן" באמצעות סכימת גבול הכיסוי בפוליסת "חבות המעבידים" ובפוליסת "החבות כלפי צד שלישי". גם לו הכרענו, לאור העמימות שבנוסח הפוליסה, כי "צמנטכל" מכוסה ביטוחית מכח שני הפרקים, היה מקום לקבוע את חבותה של "צמנטכל" מכח פרק אחד בלבד - הוא הפרק שגבול הכיסוי הביטוחי בו גבוה יותר. בפוליסה שהוציאה "המגן", זהו פרק חבות המעבידים, ולכן הוא זה שיחול. חבות מכח פוליסת הביטוח שהוציאה "כלל" 19. במסגרת פוליסת הביטוח שהוציאה "כלל" לבקשת "אריה", הועמד גבול הכיסוי לביטוח החבות כלפי צד שלישי על סך של 3,500,000 ש"ח, ואילו גבול הכיסוי לביטוח חבות מעבידים הועמד על סך של חמישה מליון דולר אמריקני. עוד נקבע בפוליסה, כי לצורך הפרקים הדנים בחבות כלפי צד שלישי ובחבות מעבידים יחשבו כ"מבוטח" גם "מזמיני עובדים". פוליסה זו מחריגה מגדריה, אף היא, אירועים ו"מבוטחים" מסוימים. כך, נקבע כי הכיסוי הביטוחי כלפי צד שלישי אינו משתרע על נזק שנגרם כתוצאה מתאונה לאדם שמועסק על-ידי המבוטח. גם פרק חבות המעבידים הוגבל, ונקבע בו כי הוא אינו מכסה את "אחריות המבוטח כלפי קבלן של המבוטח או עובד של קבלן שכזה" ובכלל זאת גם "קבלני משנה". לאחר שעיינו בטענות הצדדים, נמצא לנו כי יש לקבל את פרשנותו של בית-המשפט המחוזי לפרקים שבגדריהם מכוסות ביטוחית "אריה" ו"צמנטכל" בפוליסה שהוציאה "כלל". מהגדרת החריגים לתחולתו של פרק חבות המעבידים עולה כי ל"צמנטכל", כמבוטחת מכח היותה מזמינת עבודה, לא ניתן כיסוי ביטוחי בפרק חבות המעבידים ככל שמדובר בעובדיה של "אריה" - קבלן המשנה. לעניין זה נדרשים אנו לשאלת היותו של הנפגע עובד של "אריה", כמובנו של המושג "עובד" לצרכי פוליסת הביטוח. בהיעדר הגדרה בפוליסה עצמה, נדרשנו גם לנסיבות העניין, ובהן העובדה שבהסכם שחתמו "אריה" וצמנטכל" נקבע ש"צמנטכל" "תהיה מנועה מלהעסיק את העובדים ישירות" ושיחולו על "אריה" כל החובות הנובעות מיחסי עובד-מעביד, ובכללן תשלום שכר, ביטוח ותנאים סוציאליים. עוד נתנו דעתנו לכך שהצדדים להסכם ציינו במפורש, בכתב יד ובחתימתם, כי "אין יחסי עובד מעביד בין העובד לחב' צמנטכל", ולכך שבפועל קיימה "אריה" את חובותיה כאמור. הקביעה כי הנפגע הוא עובד של "אריה" במובן המתבקש בפוליסה שהוציאה "כלל", מתיישבת גם עם נקודת המוצא של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 12א, הקובע כי בתשעת החודשים הראשונים להעסקתו, יחשב העובד כעובד של קבלן כח-האדם, ולא כעובדו של המעסיק בפועל (במקרה דנן לא הובאו בפנינו ראיות לעניין זה). לאור דברים אלה, נמצאת הולמת גם פרשנותו הצרה של בית-המשפט המחוזי את התיבה "מועסק על ידו" בפרק הדן בחבות כלפי צד שלישי. פרשנות זו, המאפשרת - בהיעדר תחולה לפרק חבות המעבידים - להחיל את פרק החבות כלפי צד שלישי, מתיישבת עם תכליתה של הפוליסה. באם היא לא תתקבל, התוצאה תהא שאין אפשרות של ממש לכיסוי ביטוחי של "צמנטכל" כמזמינת העבודה, בגדרי הפוליסה שהוציאה "כלל". נמצא לנו, אם כן, שבפוליסה שהוציאה "כלל" מכוסה "אריה" בפרק הדן בחבות מעבידים, ואילו "צמנטכל" מכוסה בפרק הדן באחריות צד שלישי. כללו של דבר: לגבי כל אחת מן המבוטחות במקרה שבפנינו, אין באף אחת מהפוליסות - כשהיא לעצמה - משום ביטוח כפל "פנימי", אלא כל פוליסה מחילה פרק אחד בלבד מתוכה על כל אחת מן המבוטחות הכלולות בה - "אריה" ו"צמנטכל". ודוק: הפוליסה שהוציאה "המגן" מעניקה כיסוי ביטוחי מכח הפרק הדן בחבות מעבידים הן ל"אריה" והן ל"צמנטכל". הפוליסה שהוציאה "כלל" מעניקה כיסוי ביטוחי ל"אריה" מכח הפרק הדן בחבות מעבידים, וכיסוי ביטוחי ל"צמנטכל" מכח הפרק הדן באחריות כלפי צד שלישי. כפל הביטוח במקרה דנן 20. משקבענו את שיעור האחריות ואת הכיסוי הביטוחי של כל מבוטחת בפוליסה שהוציאו המבטחות, נותר לנו לערוך את חישוב כפל הביטוח לפי סעיף 59 (וזאת נעשה, מטעמי נוחות, על-פי הסכומים כפי ששוערכו במועד פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי). נמצא לנו, לפיכך, כי אחריותה של "אריה" בשיעור של 20% מתחלקת כך ש"המגן" תישא ב-62.8% מהחבות ואילו "כלל" תישא ב-37.2% מהחבות. זאת, בהתאם לגבולות הכיסוי הביטוחי שמכחו חלה כל פוליסה, קרי: פרק חבות המעבידים בפוליסה שהוציאה "המגן" - 37,690,067 ש"ח; ופרק חבות המעבידים בפוליסה שהוציאה "כלל" - 5 מליון דולר, שהם 22,326,741 ש"ח. באותו האופן, החבות בפיצוי בגין אחריותה של "צמנטכל" בשיעור 80% מתחלקת בין המבטחות כך ש"המגן" תישא בשיעור של 90.76% מהתשלום, ואילו "כלל" תישא בשיעור של 9.24% מהתשלום. זאת בהתאם לגבולות הכיסוי הביטוחי שבפוליסות הרלבנטיות, לאמור: פוליסת חבות מעבידים שהוציאה "המגן" - 37,690,067 ש"ח ופוליסת חבות כלפי צד שלישי שהוציאה "כלל" - 3,836,364 ש"ח. סיכום הדברים מעלה כי חלקה של "המגן" בחבות בגין הפיצויים בהן חייבות שתי המבוטחות מסתכם לכדי 12.56% (חבות המעבידים של "אריה") + 72.61% (חבות המעבידים של "צמנטכל") ובסך-הכל 85.17%; ואילו חלקה של "כלל" בחבות הכוללת בפיצויים מסתכם לכדי 7.44% (חבות המעבידים של "אריה) + 7.4%% (חבות כלפי צד שלישי של "צמנטכל") ובסך-הכל 14.83%. התוצאה היא ששני הערעורים מתקבלים בחלקם, באופן המפורט בפסק-הדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט ריבלין, המשנה לנשיאה, על פי פרשנות הפוליסות נשוא המחלוקת. אף מקובלת עלי עמדת חברי, כי תיתכן התייחסות סיווגית-הגדרתית שונה לנפגע בפוליסות שונות, ובלבד שתהא עקביות בכל פוליסה בתוכה. ב. אוסיף, כי מסכים אני - בכל הכבוד - עם השופט עמית בבית המשפט המחוזי בהציעו, כי ענייני כפל ביטוח בתיקים רבים יוסדרו בהסכם בין חברות הביטוח. זאת, שהרי מטבע הדברים, פעם תיפול התוצאה לטובת חברה אחת ופעם לטובת אחרת, באיזון כלכלי מסתבר כולל, המצדיק חיסכון במשאבי התדיינות. ראו כדוגמה לעניין זה ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לחברות הביטוח בעניין התשלום על-ידי החברות למוסד המשלם גמלאות לנפגע בתאונת דרכים; דנ"א 1014/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט (טרם פורסם). באותו עניין נזדמן לי להטעים כי יש בהסדר זה, לצד יעילות כלכלית וודאות חוזית "... גם יעילות שיפוטית, הימנעות מהצפה של בתי המשפט לדרגותיהם, הכורעים תחת נטל תיקים...". ג. ולבסוף, דומני שלעניין חלוקת האחריות בנושא דנא כפי שנקבעה - 80% על כתפי הגורם בשטח ("צמנטכל") ו-20% לחובת "אריה", חברת כוח האדם - כדאי לזכור את ההיבט המוסרי. במבחן האשם המוסרי שהזכיר השופט סוקול בעקבות ע"א 477/05 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415, 424 (השופט אריאל - שם בלשון "אשמה מוסרית") והאסמכתאות דהתם, אכן מצוי עיקר האחריות בחצריה של "צמנטכל", אף לשיטת השופט עמית המבחין בין חברת כוח אדם כ"מעסיק" למקום העבודה כ"מעביד" . מבלי למצות ענין זה, ואחר שעיינתי בפסק דינו של השופט עמית בת"א (חיפה) 318/01 ברקוביץ נ' גדות (לא פורסם), סבורני כי אין קושי לקרב בין גישה זו לגישת ה"אשם המוסרי" שלדידי היא אבן הראשה. בסופו של יום ייבחן כל מקרה לנסיבותיו, מתוך הנחה שהגורם בשטח הוא הוא הנושא משפטית ומוסרית בעיקר האחריות; אך סבורני כי אין לטעת מסמרות של "שחרור" חברת כוח האדם ככלל, שכן גם בידיה כלים לפעול למען בטיחות העובדים, ואידך זיל גמור. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. פוליסהביטוח כפלתאונת עבודה