רשלנות בהערכת שווי נכס

להלן פסק דין בנושא רשלנות בהערכת שווי נכס:

פסק דין

לפני תביעה על סך 309,359 ₪ שענינה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח (כלפי הנתבעת 1) וטענת רשלנות בהערכת שווי נכס (כלפי כל הנתבעים).

הרקע

1.     התובע, היה מבוטח בתקופה הרלוונטית לתביעה זו אצל הנתבעת 1, ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (להלן - המבטחת), בביטוח תכולת דירה על פי פוליסה. הנתבעת 2, קובי ליברמן הערכות וסקרים (להלן - הנתבעת 2), משמשת כשלוחה של המבטחת ומטעמה היא עורכת, לפי בקשת המבטחת, דוחות סקר להערכת תכולת דירות. הנתבע 3, מר דן כוכבי (להלן - כוכבי), הועסק כמעריך מטעם הנתבעת 2. הנתבעת 2 ביצעה באמצעות כוכבי הערכה של תכולת הדירה השייכת לתובע (להלן - דוח הסקר, שצורף וסומן ג/1). בין השאר, צוין בסעיף 1 לפרק "תכשיטים" כי לתובע יש שעון "אדמרס פירוס" בשווי של 7,500 ₪ (להלן - השעון).

ביום 9.10.02 נפרץ ביתו של התובע ונגנבו מספר פריטים, כפי שפורטו בדוח השמאי מטעם המבטחת, מר אפרים משה (להלן - השמאי משה). בין השאר, נגנב השעון.

טענות התובע

2.     התובע טוען כי השעון שנרשם בדוח הסקר כ"אדמרס פירוס" הינו שעון כיס שנמסר לו בשנת 1999, כמתנה ליום הלדתו ה-40, על ידי דודה של אמו. לאחר הפריצה, החל התובע לחפש לרכוש שעון כדוגמת שעון הכיס שנגנב מביתו, ובדיקותיו העלו כי אין בנמצא שעון מסוג "אדמרס פירוס". בדיקות מעמיקות יותר העלו כי שעון הכיס אינו מסוג "אדמרס פירוס", כפי שציין כוכבי בדוח הסקר, שכן חברה כזו אינה קיימת. שעון הכיס, כך התברר לתובע מתמונות וצילומים אותם ראה, הוא מתוצרת "Audemars Piguet". התובע פנה בענין זה לנתבעת 2 ולכוכבי, וכתוצאה מפנייתו זו, תוקן שם שעון הכיס בדוח הסקר, אך לא תוקן גובה ההערכה באשר לשווי השעון, כמתחייב מהשוני בין שתי חברות השעונים. התיקון צורף כנספח ג לתצהיר התובע. לטענת התובע, שעון הכיס שנגנב, מתוצרת "Audemars Piguet", הוא שעון עתיק, בעל שלושה מכסים, עשוי זהב, אשר יוצר בעבודת יד על ידי אחת מחברות השעונים הידועות בעולם. התובע לא היה מודע לערכו הכספי של שעון הכיס בעת ביצוע ההערכה על ידי כוכבי, ולאחר הפריצה, בעקבות בירורים באינטרנט ואצל מספר שענים, התברר לו כי שעון הכיס שווה כ - 55,000 $. התובע טוען כי הנתבעים 2-3 התרשלו או טעו בזיהוי שעון הכיס. בכתב תשובתו מתייחס התובע לטענת הנתבעים כי הוסבר לו שהוא יכול להציג הערכת שווי מטעמו לשעון, ומכחיש אותה. לדבריו, לא הוסבר לו כל הסבר שכזה.

3.     המבטחת לא הכחישה את חבותה לפיצוי התובע בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהפריצה, אך הציעה לפצותו באשר לפריטים שנגנבו (מלבד שעון הכיס) על פי "ערכי שיפוי" ולא "ערכי כינון". היא שלחה לו צ'ק על סך של 27,199 ₪ כפיצוי, על פי ערכי שיפוי. התובע הודיע למבטחת כי אינו מקבל את הפיצוי, והציע שהסכום שבצ'ק יחשב על ידו כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ובדבר היתרה - עוד יתדיין עמה. המבטחת סירבה להצעה זו, ועל כן הצ'ק לא נפרע. בכתב תשובתו מציין התובע כי המבטחת אינה מעמידה לרשות מבוטחיה סוכן ביטוח, ועל כן טענותיה בדבר ההבדלים בין "ערכי כינון" ל"ערכי שיפוי" דינן להדחות. על המבטחת להסביר לתובע מפורשות, הן בכתב והן בעל פה, את המשמעות של "כינון" ו"שיפוי" ואת ההשלכות הכלכליות והנזקים הכלכליים שיגרמו לתובע.

4.     חובה של המבטחת כלפי התובע עומד על סך של 59,359 ₪ (ללא שעון הכיס) וחובם של הנתבעים כולם בגין שעון הכיס עומד על סך של 250,000 ₪. לפיכך, הוגשה תביעה זו על סך 309,359 ₪.

טענות הנתבעת 1

5.     לטענת הנתבעת 1, הנתבעים 2 ו-3 אינם עובדי המבטחת והנתבעת 2 היא קבלן עצמאי ביחסיה עם המבטחת.

6.     אכן, לבקשת התובע, נתבקשה הנתבעת 2 להעריך את תכולת דירתו לשם קביעת סכומי הביטוח ושווי התכולה. ביום 10.04.00 נשלח כוכבי להעריך את תכולת דירת התובע, ביום 14.04.00 בוצע הסקר לתכולה וביום 10.05.00 נשלח דוח הסקר לאישור התובע. התובע לא הגיש כל השגה או ערעור לגבי הערכות הסקר. הביטוח בפוליסה בגין תכשיטים הינו בהתאם להערכת שווי המבוצעת על ידי מעריך מוסמך, כמפורט ברשימת הביטוח. לפני הסוקר הוצגו 2 שעונים, אשר הוערכו בסך 7,500 ₪ כל אחד.

המבטחת מכחישה כי שעון הכיס שנגנב הינו מסוג "Audemars Piguet". אין כל הוכחה כי זה סוג השעון שבו מדובר וטענת התובע בענין זה, לרבות טענתו בדבר שווי השעון, אינה מוכחת. השיפוי לתובע מוגבל לפוליסה ולסכומי הביטוח בפוליסה, ולכן מוגבל לשווי השעון שהוערך בסקר.

אם תוכח רשלנות של הנתבעים 2 או 3, אין בקביעה זו כדי לחייב את המבטחת.

7.     באשר לשאר התכולה (מלבד שעון הכיס), המבטחת היתה נכונה לשפות את התובע, בהתאם לתנאי הפוליסה, בסכום של 27,676 ₪, ובהתאם נתנה המחאה לתובע. כל עוד לא כונן הנזק, יש לשפות את התובע בהתאם לתנאי הפוליסה בערכי שיפוי.


טענות הנתבעים 2 ו-3

8.     לטענת הנתבעים, כוכבי הינו מעריך ותיק, בעל נסיון של כ-24 שנים, מומחה לדבר, איש מקצוע מהשורה הראשונה והתביעה דנן כלפיו היא בבחינת הוצאת לשון הרע, על כל המשתמע מכך. השעון של התובע הוערך בסך של 7,500 ₪, מאחר שזהו ערכו. לא נפלה כל טעות בשמו של השעון. על השעון נרשם כי המדובר בשעון "אדמרס פירוס ג'נבה" ובהתאם הוערך השעון. לתובע הובהר כי שווי השעון מוערך בהתאם למצבו, גילו ותוצרו וכי לתובע הזכות להביא הערכה מטעמו. אין מדובר בשעון מסוג "Audemars Piguet". כאמור, על השעון שהוצג לכוכבי נרשם "ג'נבה", ועל שעון "Audemars Piguet" לא נרשם מעולם "ג'נבה". השם "אדמרס פירוס" אינו בהכרח שם של חברה, אלא שם של דגם, ומדובר בשעון אחד מיני רבים, המיוצרים במאות בג'נבה, שאין בהם כל ייחוד ואין מדובר בפריט אספני בעל ערך של ממש. נאמר לתובע כי הוא רשאי להציג הערכה מטעמו לגבי השעון, והוא לא עשה כן. השעון עליו מדבר התובע הוא נדיר וייחודי, ואילו נתקל כוכבי בשעון כזה, היה בודאות שם לב לכך.

9.     אכן, הנתבעים 2 ו-3 הסכימו לתקן את שם השעון בדוח, אך הדבר נעשה מתוך שגגה. לאחר בדיקה שנערכה בטפסי הסקר המקוריים, נתברר כי המדובר היה בשעון מסוג "אדמרס פירוס" ולא בשעון "Audemars Piguet". התובע קיבל את דוח הסקר עובר לאירוע ולא העלה כל טענה ביחס לערך השעון או לשם השעון. התובע גם לא שילם פרמיה כפי שהיתה נדרשת, לוּ בוטח השעון לוֹ טוען התובע.

10.     לא יתכן שהתובע קיבל מתנה בשווי 55,000 $ ולא היה מודע לכך. על התובע הנטל להוכיח את ערכו של השעון שנגנב ואת תוצרתו, ואין לסכום הדמיוני שננקב בתביעתו כל קשר למציאות.

11.     דין התביעה להדחות, אך אם בית המשפט יקבל את הטענה כי התובע זכאי לפיצוי בעבור השעון, בסכום הגבוה מ-7,500 ₪, על הנתבעת 1 לשאת בכל חיוב שיוטל. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 דינה להדחות, בכל מקרה.

דיון והכרעה

לאחר שנשמעו כל העדים והוצגו כל הראיות, אלה ממצאי:

בהתייחס לשעון הכיס

12.     חלק נכבד מהדברים הנטענים על ידי התובע בדבר השעון שהיה בידיו, הם דברים שבידיעתו כיום, אך לא היו בידיעתו עובר לגניבה. אין מחלוקת, כי עובר לגניבה, השם "Audemars Piguet" לא אמר הרבה לתובע, אלא, כדבריו, לפני הגניבה רק סבר שהשעון שווה יותר מכפי שהוערך (פרוטוקול[1], עמוד 19, שורות 11-18).

13.     התברר כי טענת הנתבעים 2 ו-3, לפיה המילה "Geneva" לא נרשמה מעולם על שעוני"Audemars Piguet", איננה נכונה. הדבר עולה בבירור מתוך הספר הרשמי של חברת "Audemars Piguet" שהציג התובע בדיון, שם נראו שעונים רבים של "Audemars Piguet", שנשאו את הכיתוב "Geneva". הדבר עולה גם מהתצלום ת/1, שצורף כנספח לתצהיר התובע, המשקף - לטענתו - את השעון שהיה בידיו. בין שהיה לתובע שעון כזה, ובין שלא, ברור מהתצלום כי מדובר בשעון מתוצרת "Audemars Piguet", עליו רשומה המילה "Geneva". בסופו של יום, הודו גם כוכבי וגם ליברמן, שהם מעולם לא ראו שעון מתוצרת "Audemars Piguet" עליו נרשם "Geneva", אך מתברר שיש כאלה (פרוטוקול, עמוד 26, שורה 15 עד עמוד 26, שורה 15).

14.     באשר לדוח הסקר ג/1, שהוא ראיה מרכזית בתיק:
ראשית, כתב ידו של כוכבי בדוח הסקר, קשה מאוד להבנה, ועל כך לא היתה מחלוקת. זאת הסיבה, לטענתו של כוכבי, שהפקידה אצל הנתבעת 2, העוברת על דוחות הסקר שהוא כותב, נוהגת לכתוב במקומות מסוימים את השמות מחדש, בכתב ידה, לאחר בירור איתו למה התכוון (פרוטוקול, עמוד 29, שורות 20 עד 22 וכן עמוד 33, שורה 2 עד 5). גם מנהל הנתבעת 2, מר קובי ליברמן (להלן - ליברמן), ציין בתצהירו (סעיף 11), כי כאשר הפקידות במשרד אינן מבינות כתב יד בדוח, הן שואלות את מי שרשם את הדוח ומבקשות הסבר, כפי שעשתה הפקידה במקרה דנן, כעולה מהרישום הכפול בדוח הסקר.

שנית, התברר מהראיות, כי לכוכבי קושי של ממש בנושא כתיבת שמות לועזיים באותיות עבריות. הוא משמיט אותיות, מוסיף אותיות ומחליף מיקומן של אותיות קיימות. מתוך הסתכלות בדוח הסקר שערך כוכבי עבור התובע, מתברר כי את המילה "אקספלורר" רשם "אקסלרור" (סעיף "ציוד צילום", פריט 1). מצלמה מסוג "ניקון" נרשמה על ידו כ"נרוקון" (סעיף "ציוד צילום" פריט 2). מיקרוגל, או בקיצור "מיקרו" נרשם על ידי כוכבי כ"מקרר" או כ"מקרי" (סעיף "ציוד חשמלי" פריט 3). מסרטת וידאו מסוג "סוני TR7" רשומה כ"סוני [2](?)R+" (פרוטוקול, עמוד 28, שורה 1 עד עמוד 29, שורה 19).

שלישית, התברר כי לכוכבי קושי ב"תרגום" צלילים שהוא הוגה לאותיות לועזיות כתובות: על דוכן העדים התבקש לכתוב באותיות לועזיות את השם אותו הגה בעדותו כ"פְּיאַזֶ'ה" (פּ' דגושה, יש להדגיש), והוא רשם "Fueget" (פרוטוקול, עמוד 32, שורות 5 עד 9).

15.     עיוותים אלה מקשים עלי מאד להתייחס לשמות הלועזיים שכתב כוכבי בדוח הסקר באותיות עבריות, כמשקפים את המציאות. הדבר נכון גם לגבי השם "אדמרס פירוס", שכוכבי כתב בסעיף "תכשיטים", בהתייחס לשעון הכיס שהוצג לו .

16.     אם לא די בעיוותים הכתובים, הרי שכאשר העיד כוכבי על דוכן העדים, התייחס בדבריו לשעון הכיס, ואת שמו ביטא "פְּיאַזֶ'ה". אין מחלוקת, כי בתיק זה לא מדובר על שעון מתוצרת "פיאז'ה", לא לפי גרסת התובע ולא לפי גרסת הנתבעים (והרי קיימת חברה ששמה "פיאז'ה", המייצרת שעוני יוקרה). כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית, כוכבי השיב כי "זו שאלה של מבטא" (פרוטוקול, עמוד 28, שורות 4 עד 5). כאשר נתבקש במהלך חקירתו הנגדית לכתוב על פתק את השם אותו אמר, כתב "פייג'ה" (פרוטוקול, עמוד 26, שורה 19 עד 21). הייתי מצפה מכוכבי, כאשר שמה של יצרנית השעון שהיה לתובע הוא הנושא העיקרי במשפט, שיקפיד בענין זה, אפילו אם "זו שאלה של מבטא".

17.     גם הבלבול של כוכבי בהגיית שם החברה, מקשה עלי להתייחס לכינויים שבהם כינה כוכבי את השעונים השונים שהם נושאי המחלוקת כאן, כַּכינויים הנכונים. אבהיר, כי יתכן שבמקרה אחר, אי דיוקים כאלה ואחרים ברישום שם בלועזית או בהגייתו, לא היו מטרידים, אך כאן - הניואנסים הקטנים הם לב המחלוקת, והנתבעים מבקשים שאתבסס על דייקנותו של כוכבי, ועל יכולתו המקצועית לזהות פירמה כזו או אחרת, וגם לשקף, בכתובים ובעל פה, את שזיהה. יתכן שכוכבי, כטענת הנתבעים, הוא איש מקצוע מעולה, אך הדרך שבה מומחיותו היתה צריכה לבוא לידי ביטוי במקרה זה, היא דוח הסקר שכתב והסבריו לענין זה על דוכן העדים. לצערי, גם בזה וגם בזה לא עלה בידי הנתבעים לשכנעני שכוכבי עשה מלאכתו נאמנה.

אציין כי לא ברור לי מדוע, בהתייחס למוצרים ופריטים ששמות לועזיים משמשים לזיהויים, לא נרשמו השמות הלועזיים בדוח הסקר באותיות לועזיות. ידוע לכל, שהאותיות העבריות (כשהן לא מנוקדות), לא תמיד מאפשרות הגיה נכונה והבנה נכונה של השם הלועזי.

18.     אני מוצאת, לפיכך, שהתנהלותו של כוכבי בענין זה והאופן שרשם את דוח הסוקר - הם רשלניים, ובהתאם, הנתבעת 2, מעסיקתו של כוכבי, התרשלה.

19.     לכל האמור עד כה יש להוסיף את העובדה שהנתבעים לא הוכיחו טענתם, כי קיים שם של חברה או של שען בשם "אדמרס פירוס". טענת הנתבעים 2 ו-3 (סעיף 8 לתצהיר דן כוכבי) כי מדובר בשעון שיוצר על ידי שען בג'נבה, אשר רשם על גב השעון את שמו "אדמרס פירוס", נטענה בעלמא (פרוטוקול, עמוד 25, שורה 27 עד עמוד 26, שורה 7; עמוד 33, שורה 29 עד עמוד 34, שורה 1 וכן עמוד 34, שורות 26 עד 29). גם הטענה כי מדובר בשם נפוץ בשוויץ בתקופה הרלוונטית, לא הוכחה.

20.     נוסף על כל זאת, לחובת הנתבעים 2-3 עומד מסמך התיקון לדוח הסוקר, שסומן נספח ג לתצהיר התובע. במסמך זה, תיקנה פקידה במשרד הנתבעת 2 את שם השעון המוזכר בדוח הסוקר ל"Audemars Piguet". הדבר נעשה על פי פניה של התובע, לאחר הגניבה. לא ברור אם ליברמן או כוכבי היו מעורבים בתיקון, שכן שניהם התנערו מכך, אך ברור שהתיקון נעשה שלא בהתאם לנהלי העבודה הראויים (פרוטוקול, עמודים 37 עד 39). אינני סבורה כי יש בכך כדי להוכיח שהשעון אכן היה מתוצרת "Audemars Piguet", אך יש בכך כדי ללמד על התנהלות רשלנית של הנתבעים 2-3.

21.     משכך, גדל עד מאד משקל טענת התובע, כי השעון שהיה בידיו לא היה מתוצרת "אדמרס פירוס" ואיני יכולה לייחס משקל רב לטענות הנתבעים 2 ו-3 כי כוכבי זיהה בוודאות ששעון הכיס שהיה לתובע לא היה מסוג "Audemars Piguet". להיפך: במאזן ההסתברויות נראה לי סביר יותר שלתובע היה שעון מתוצרת "Audemars Piguet", כטענתו, מאשר שהיה לו שעון מתוצרת "אדמרס פירוס", כטענת הנתבעים.

22.     למרות זאת, בכך לא די. התובע לא יכול היה להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי איזה שעון היה לו או מה היה ערך השעון שהיה לו. אפילו אקבל את הטענה כי היה לו שעון מתוצרת "Audemars Piguet", הרי שאין לפני ראיות בדבר השווי המינימלי של שעון כזה. ממסמך שצירפו הנתבעים 2-3 לתצהיריהם ניתן ללמוד שקיימים שעונים מתוצרת "Audemars Piguet" ששווים דומה לסכום שבו הוערך שעונו של התובע בדוח הסקר. נוסף על כך, תביעתו של התובע לוקה במחדלים ראייתיים ומחדלים אחרים, כמפורט להלן:

א.     לטענת התובע, אמו היתה נוכחת שעה שקיבל את השעון מהדודה, והיא ראתה את השעון. למרות זאת, היא לא זומנה לעדות (פרוטוקול, עמוד 12, שורות 22-23). כך גם בת זוגו לשעבר של התובע, ואנשים נוספים שראו את השעון לא זומנו לעדות (פרוטוקול, עמוד 12, שורות 19-29). לפיכך, עדותו של התובע בדבר חזות השעון ותכונותיו, היא עדות יחידה, של בעל ענין בתביעה, על כל המשתמע מכך.

ב.     התובע טען כי התעורר בו חשד שהשעון מיוחד ויקר מכפי שנרשם בדוח הסקר עוד לפני הגניבה. למרות זאת, לא טרח לתעד את השעון (בצילום או על ידי פניה לגורם מוסמך), לא פנה לסוקר פעם נוספת על מנת לבקש תיקון, לא הראה את השעון לגורם מקצועי אחר וגם לא פנה אל הדודה שהעניקה לו את השעון, על מנת לשאול אותה בענין זה (פרוטוקול, עמוד 12). לדבריו ובלשונו: לא עלתה בדעתו המחשבה הפשוטה לעשות כן (פרוטוקול, עמוד 15, שורות 4-11).

ג.     קשה להסתמך על הערכותיו של התובע בדבר ערך שעון הכיס שהיה לו, שכן אלה השתנו לאורך הדרך פעמים רבות (פרוטוקול, עמוד 14). הוא סבר תחילה שסך של 5,000 ₪ (בנוסף ל-7,500 ₪ שרשומים בדוח), יהוו פיצוי הולם בגין הגניבה (תצהיר תשובות התובע לשאלון, ג/2, סעיף 10); אחר כך חשב שערכי השעונים של "Audemars Piguet" נעים בין 30,000 $ ל-500,000 $ (ג/2, סעיף 10); בהמשך סבר שהשעון שווה 300,000 $ (ראה דוח השמאי אפרים משה, שסומן נ/2), או 300,000 ₪, בהתאם להבהרה שנמסרה בהמשך; בכתב התביעה מדובר על ערך של כ-55,000 $. מאחר שאין בנמצא שעונים ישנים, התובע לא יכול היה, לטענתו, לקבל הערכה של ממש לגבי השעון מבלי להציגו (פרוטוקול, עמוד 16, שורה 14, עד עמוד 18, שורה 7). לדבריו, גם חוות דעת מחברת "Audemars Piguet" לא יכול היה לקבל בנסיבות הללו.

ד.     התובע אפילו לא הביא חוות דעת או אסמכתא טובה אחרת, לגבי השווי המינימלי של שעון מתוצרת "Audemars Piguet", כך שאין ביכלתי לקבוע, שהנזק שנגרם לו הוא לפחות בסכום כזה או אחר. לדעתי, אין מדובר בסוג המקרים שבהם ניתן לערוך "אומדנא דדיינא". בע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים (ניתן ביום 6.2.06) סיכם כבוד השופט רובינשטיין את ההלכות בענין:
"פסיקה על פי האומדן, ובארמית "אומדנא" ולעתים, "שודא דדייני" (ראו להלן) שכיחה במשפטנו, בין בדיני הנזיקין, כמעט כמעשה שבכל יום בקביעת ראשי נזק מסוימים, ובין בתחום החוזי. אכן, בפסק הדין ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע הנזכר נחלקו דעות השופטים בשאלה אם ניתן לפסוק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) באין נתונים עובדתיים שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים; השופט ח' כהן סבר שדי בהוכחת קיומו של הנזק, והפיצויים ייפסקו על דרך אומדן (עמ' 804), ואילו השופט ברק (ועמו השופט י' כהן) קבע כי על הנפגע "להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו הן את שיעור הפיצויים, שיהא בו כדי לפצותו על נזקו" (עמ' 806) ו"כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדינא, כן ענין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא"; ועם זאת, באשר למידת הודאות, "... באותם המקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..." (עמ' 809-808).

ראו גם דברי השופט מלץ בע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34:
"בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי... השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה".

כן ראו לפסיקה אומדנית ע"א 46/87 שבילי נ' שבילי (לא פורסם) (השופט- כתארו אז- אלון); ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5) 742, 746 (השופט טירקל); ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (לא פורסם) (השופט טירקל) לעניין קניין רוחני; ע"א 658/98 זאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן)."
פסקה ז-8 לפסק הדין.

ר' גם ע"א 4999/06 הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון נ' מחצבות כפר גלעדי-שותפות מוגבלת (ניתן 15.2.09), בפסקה 17, מפי כבוד השופטת חיות:
"נראה כי הנתונים שאותם ראה בית המשפט להשלים על דרך האומדן ו"באופן בלתי מקצועי", הינם נתונים עובדתיים שאין כל קושי להוכיחם באמצעות בדיקה ומדידה מדויקת של מודד מוסמך. בנסיבות כאלה, אין בעיני מקום להשלמת החסר הראייתי על דרך האומדן".

במקרה שלפני, ניתן היה להביא חוות דעת שתעריך, בהנחה שאקבע שהיה לתובע שעון מתוצרת "Audemars Piguet", מהו השווי המינימלי של שעון כזה, באופן שיהיה לי בסיס כלשהו לאומדן. אין לפני דבר שאוכל להתלות בו.

23.     לאור כל זאת, לא ניתן לקבוע בכל דרך שהיא איזה שעון היה לתובע ומה היה שוויו. לפיכך, על המבטחת לשלם לתובע בגין השעון את השווי שהוסכם עליו בדוח השמאי נ/2 - 8,350 ₪.

24.     התובע ביקש שאקבע, למצער, כי הנתבעים גרמו לו נזק ראייתי בהתנהלותם הרשלנית בכל הקשור לזיהוי שעון הכיס, וטען כי קביעה כזו תעביר את נטל השכנוע בתביעה לכתפי הנתבעים. עוד הוסיף הפניות לפסיקה וספרות לפיהן הנזק הראייתי עצמו הוא נזק בר פיצוי, בנפרד מהנזק הישיר, והוא ניתן לכימות כספי.

כבר קבעתי, כי התנהלות הנתבעים 2-3 היתה, אכן, רשלנית, וכי במאזן ההסתברויות, נראה לי סביר יותר שלתובע היה שעון מתוצרת "Audemars Piguet", כטענתו, מאשר שהיה לו שעון מתוצרת "אדמרס פירוס", כטענת הנתבעים. עם זאת, עלי להעיר שתי הערות:

ראשית, לתובע היתה תרומה משמעותית למצב שנוצר, שכן - כפי שציינתי - המחשבה שהשעון שבידיו אינו זה שנרשם בדוח הסקר עלתה במוחו עוד טרם הגניבה, והוא לא עשה דבר כדי לברר את הענין, או כדי להביא את מחשבותיו אלה לידיעת הנתבעים, כשעוד ניתן היה לבדוק ולתקן זאת. נוסף על כך, התובע גרם, אף הוא, קושי לנתבעים להתגונן, שכן מסיבה שלא הובהרה, הגיש תביעתו זו יומיים בלבד לפני מועד ההתיישנות של התביעה.

שנית, אפילו אקבל טענת התובע בדבר מתן פיצוי בשל הנזק הראייתי כשלעצמו, כראש נזק נפרד (אף שלא נטען בכתב התביעה), הרי שבעיית כימות הנזק מתעוררת כאן, בדיוק כפי שהתעוררה בכימות הנזק בגין רשלנות הנתבעים: אין לי כל דרך לדעת האם נגרם נזק לתובע ובאיזה שיעור. לכן גם הזמנת התובע שאפעל ברוח בר"ע (ת"א) 2697/06 ברנס נ' בנק לאומי לישראל ואעריך את הנזק לפי אומדן, אינה ישימה.

באשר ליתר הפריטים שנגנבו מבית התובע

25.     פוליסת הביטוח של התובע צורפה וסומנה נ/1. בהתאם לפוליסה, אם רוכש המבוטח פריט חדש תחת הפריט שנגנב בתוך 60 יום מאירוע הגניבה, יקבל פיצוי בערכי כינון. התובע מתבסס בתביעתו על דוח השמאי של הנתבעת 1 (נ/2) אותו הכין השמאי אסף דיטור ממשרד השמאי משה (פרוטוקול, עמוד 22).

26.     באשר לפריטים האחרים שנגנבו, התובע רכש מחדש מחשב נישא, מצלמת וידאו "סוני" ומצלמת סטילס מסוג "מינולטה". הקבלות בגין הרכישות הללו נמסרו למבטחת (פרוטוקול, עמוד 21, שורות 15-28). בהתייחס למחשב הנישא, המבטחת טוענת כי מדובר במחשב השייך לעסקו של התובע ואילו התובע טוען שהמחשב הינו מחשב אישי, המשמש אותו בכל - הן לעסקיו והן באופן פרטי.

27.     באשר לטענת התובע בדבר "ערכי כינון" לעומת "ערכי שיפוי": אין צורך לדון בטענה לעומקה, שכן מצאתי לפי דוח השמאי נ/2 כי מרבית הפריטים כוננו, אלא שחלקם לא כונן בתוך 60 יום, אלא מעבר למועד זה. בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, כפי שפורטו עד כה, אני מוצאת שאין להחמיר עם התובע ולכן אקבל גם כינון מעבר ל-60 יום ככינון שמזכה ב"ערכי כינון".

28.     לפיכך, בהתבסס על האמור בדוח השמאי נ/2, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי הבא:
     הפריט     שווי בש"ח     
1     שעון הכיס נושא תיק זה     8,350     
2     מחשב נישא "נוטבוק"     5,128     
3     מצלמת "ניקון" 801F + עדשות     11,780     
4     מצלמת וידאו "סוני" 110     5,765     
5     שעון לונג'ין מוזהב     4,100     
6     שעון "סייקו" דגם דיסקברי     1,200     
7     מצלמת "מינולטה" זום אקספלורר     900     
8     3 בקבוקי אפטר שייב     700     
9     נזק למבנה     1,426     
     סה"כ     39,349     

להלן הסברי:
בהתייחס למחשב הנישא (פריט מספר 2 בטבלה), החלטתי (כאמור) להכיר בו כפריט שכונן, אף שהדבר נעשה בחלוף 60 יום (כהערת השמאי בעמוד 6, סעיף 3). כמו כן קיבלתי את טענת התובע כי המחשב שימש לכל צרכיו, האישיים והעסקיים, ולכן החשבתי גם אותו. למרות זאת, אני מקבלת את טענת השמאי, שיש לנכות מע"מ ממחיר המחשב, מאחר שההוא נקנה על שם עסקו של התובע.

לא כללתי שעון יד "דוקסה" שדרש התובע, לאור הערת השמאי בדוח כי השעון לא נכלל בדוח הסקר ולא הוצגה הוכחה להמצאותו.

כללתי את פריטים 2,3,4,5 ו-7 שבטבלה, בערכי כינון, לאור הערת השמאי (בפתיח לסעיף ב - תכולה, סעיפים 3-10), כי כל הפריטים הללו נכללו בדוח הסקר או שהוצגו אסמכתאות לקיומם ובאשר לפריט 6 (שעון סייקו), כללתי אותו לאור האמור בדוח בעמוד 7 למעלה: "סעיפים 6,8,9,10 - סכומי התביעה נמצאו בבדיקותינו הולמים ואושרו בהערכתנו בכינון במלואם בהתאם. בשיפוי הערכתנו כנ"ל".

לא כללתי פיצוי בגין מטבעות ישנים, לאור האמור בדוח השמאי כי לא נמסר לשמאי אודות המטבעות, לא פורט באיזה מטבעות מדובר (כמות, סוג וכו') ולא ננקב לגביהם סכום בתביעת המבוטח.

לגבי האפטר-שייב לא היתה מחלוקת. לגבי המבנה לא היה הפרש בין ערכי כינון לערכי שיפוי.

סיכום

29.     לאור כל האמור, אני קובעת כדלקמן:

א.     אני מחייבת את המבטחת (הנתבעת 1) לשלם לתובע סך של 39,349 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (6.10.05) ועד התשלום המלא בפועל.

נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט הכוללות החזר האגרה, כפי שהיתה משולמת אילו עמדה התביעה על סך 59,359 ₪ (הוא סכום התביעה, בניכוי המרכיב המתייחס לאי-הערכת שעון הכיס כראוי), וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% מפסק הדין שניתן.

ב.     למרות שקבעתי שהנתבעים 2-3 התרשלו, התביעה נגדם נדחית בשל אי הוכחת שיעור הנזק שנגרם לתובע עקב רשלנותם, ומאחר שלא ניתן לעשות במקרה זה "אומדנא".

עם זאת, לאור כל מה שקבעתי לעיל בדבר התנהלות הנתבעים 2-3, לא רק שאיני מחייבת את התובע בהוצאות לזכותם, אלא שאני מוצאת לחייב אותם בהוצאות לטובת התובע, בהתאם לסמכותי מכח תקנות 511 ו-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ובהתבסס על האמור בע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436, כי "יכול שייווצרו נסיבות, בהן יפסוק בית משפט הוצאות לצד שלא זכה" וכן בת"א (מחוזי י-ם) 8215/06 גולובנציץ נ' עיריית ירושלים (ניתן ביום 14.5.09 על ידי כבוד השופטת כנפי-שטייניץ). סכום ההוצאות שישלמו הנתבעים 2-3 לתובע יעמוד על ההפרש בין האגרה ששילם התובע בפועל, לבין מה שחייבתי את הנתבעת 1 להשיב לו, בסעיף א לעיל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מבחן הצפיות

  2. רשלנות מוהלים

  3. 100% רשלנות תורמת

  4. רשלנות משרד הרישוי

  5. מעשה פזיזות ורשלנות

  6. יציאה מהחניה ברשלנות

  7. תאונה בשל רשלנות צד ג'

  8. תביעת רשלנות נגד הורה

  9. רשלנות בעריכת חוזה מכר

  10. רשלנות בהערכת שווי נכס

  11. רשלנות בנק בניהול חשבון

  12. רשלנות תורמת של עובד ותיק

  13. רשלנות הצוות הרפואי בפגייה

  14. רשלנות עורכי דין בעסקת מכר

  15. רשלנות בהפניה לסקירת מערכות

  16. תביעת רשלנות נגד רואה חשבון

  17. רשלנות רפואית - הריון בעוולה

  18. תאונת עבודה בגלל רשלנות מעביד

  19. רשלנות תורמת של הורים של קטין

  20. רשלנות עורך דין בעריכת חוזה מכר

  21. פיצויים ללקוח על רשלנות עורך דין

  22. רשלנות עורך דין בעסקת מכירת דירה

  23. רשלנות תורמת בתאונת דרכים קטלנית

  24. רשלנות עורך דין בתיק תאונת דרכים

  25. תביעה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה

  26. רשלנות עורך דין במקרה התיישנות תביעה

  27. תביעת רשלנות במהלך טיפול רפואי ליולדת

  28. אי הגשת תביעה בזמן - ביטוח רשלנות עו''ד

  29. בקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול החלטות אסיפה

  30. תביעה בגין נזקים שנגרמו בשל כתב אישום שהוגש ברשלנות

  31. פיצויים בסך 620,000 ש''ח ללקוח על רשלנות עורך דין

  32. בית המשפט לא הטיל רשלנות תורמת על רכב שנפגע מאחור בתאונת דרכים

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון