פרשנות פוליסת ביטוח

בית המשפט ציין בנושא פרשנות פוליסת ביטוח כי יש לבחון במתן פרשנות של פוליסה לדיבר מסוים בטקסט, את הקשר הדברים הראוי, לאור המטרה אותה באה הפוליסה להגשים

הכלל השני הוא כלל הציפיות הסבירות של המבוטח באשר- מקום שמשתמעת אחריות של מבטח מסתמא היו למבוטח ציפיות סבירות באשר לאחריות זו

בהמשך לכללים אלו התגבשה בפסיקה הגישה, לפיה במקרה של אי-בהירות בפוליסת הביטוח יש להעדיף פירוש מצמצם של החריגים ותניות הפטור שבה, דהיינו פירוש המיטיב עם המבוטח ופועל לחובת המבטח.

הגישה המקובלת היא ביכור הנוסח המיטיב עם המבוטח, וזאת כאשר ההיגד בפוליסה ניתן ל-2 פרשנויות סבירות.

כלל הפרשנות נגד המנסח מבוסס על שאלת השליטה על תוכן הטקסט. כאשר עסקינן במנסח, אשר בעליל נהנה ממעמד-יתר, כחברת הביטוח בעת ניסוח פוליסה, מקובל להניח כי הלה יטרח ויבטיח את זכויותיו תוך כדי ניסוח החוזה. לפיכך, אם קיים בפוליסה פלונית ניסוח, הניתן לפירוש רב-פנים, ייטה ביהמ"ש לאזן את פערי הכוחות בין הצדדים ולאמץ את הפירוש המיטיב עם המבוטח והמגן יותר על האינטרסים שלו. זאת כאשר פירוש זה הנו חלופה פרשנית סבירה.


להלן פסק דין בנושא פרשנות פוליסת ביטוח:

פסק דין חלקי

בפני תביעה של מבוטח כנגד חברת ביטוח, שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה על סך של 300,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

רקע עובדתי:
1. התובע, יליד 1945, רואה חשבון, בוטח על-ידי הנתבעת בפוליסות ביטוח שונת מסוג אובדן כושר עבודה (מלא וחלקי) (להלן: "פוליסות הביטוח").

2. ביום 26.10.2000, בבוא התובע להשתתף בפגישה, אליה הוזמן, במשרדים הממוקמים במגדלי עזריאלי בתל-אביב, נתקל התובע בדלת זכוכית, בכניסה למשרדים, אשר נדמתה להיות פתוחה. כתוצאה מהיתקלות זו, נחבל התובע, בפניו, באפו, בראשו וברגלו הימנית (להלן: "התאונה").

3. בעקבות אירוע התאונה, הגיש התובע, במקביל, תביעה אזרחית כנגד המזיק ומבטחו (ת.א. (שלום ת"א) 15019/03). ביום 3.11.2005 נתנה כבוד השופטת קוברסקי תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין הצדדים.

4. התובע נבדק על-ידי מומחים רפואיים, מטעמו ומטעם הנתבעת, בתחום הרפואה התעסוקתית, בתחום הנוירופסיכולוגיה בתחום הנוירולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה. חוות הדעת מטעם מומחים אלו צורפו לסיכומי הצדדים.
5. בהסכמת הצדדים, ביום 1.11.2004 ניתנה החלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי אשר יבדוק את התובע ויקבל לעיונו את כל חוות הדעת כאמור ואת הפוליסה. עוד נקבע כי ב"כ הצדדים ינסו להגיע להסדר בהסתמך על קביעת המומחה מטעם בית המשפט ובמידה ולא יצליחו, יסכמו בכתב על סמך התיעוד וחוות הדעת וכך עשו, בהסכמתם.

6. ד"ר חנינא קכל, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית, בדק את התובע וקבע בחוות דעתו כי התובע איבד 20% מכושרו לתפקד כרואה חשבון וכן איבד את כושרו המלא לתפקד כמנהל כספים. המומחה השיב לשאלות הבהרה.

7. הצדדים חלוקים ביניהם - כעיקר - באשר לשאלות מה היה עיסוקו של התובע ערב התאונה, האם לאור חוות דעתו של ד"ר קכל, זכאי התובע לקבלת כספי התגמולים, ואם כן, כיצד יש לחשבם.

עיקרי טענות התובע בתביעה:
8. טוען התובע כי החל משנת 1980, עובד הוא כמנהל כספים ו/או כסמנכ"ל כספים בחברות שונות.

9. לטענתו, בעקבות התאונה, חלה ירידה ממשית בתפקודו הכללי האישי ובתפקודו המקצועי כמנהל כספים אשר אחראי על חברות חו"ל של קבוצת גד זאבי (להלן: "קבוצת זאבי"), בו הועסק החל מחודש ינואר 2000 עד לחודש פברואר 2001 - המועד שבו פוטר לטענתו, בעקבות התאונה.

10. לאחר פיטוריו מקבוצת זאבי, הועסק התובע כעוזר למנהל כספים בחברת "קאש אנד קארי בע"מ" (להלן: "קאש אנד קארי"), ממנה פוטר בחודש אוקטובר 2002, לאחר שלטענתו, "כשל לחלוטין בביצוע תפקידיו והמוטל עליו בחברה זו" (ס' 17 סיפא לכתב התביעה).

11. ממשיך התובע בתיאורו את תפקידיו במשך השנים הרבות וטוען כי "במסגרת תפקידו שימש התובע באופן קבוע משנה למנכ"ל ולעיתים המנכ"ל בעצמו והיה מופקד על כמה עשרות של צוותים עובדים באופן ישיר ובאופן עקיף" (ס' 28 לכתב התביעה) וכי בעקבות התאונה, הוא סובל מהגבלות ובעיות נפשיות לרבות קשיים קוגניטיביים, חרדות קשיים בריכוז ובזיכרון, הפרעות קשב, שימוש בתרופות פסיכיאטריות וכו', ועל כן, "נבצר ממנו לעסוק בעסוק סביר אחר המתאים לנסיונו השכלתו והכשרתו וכי נשלל ממנו בשיעור של 75%, הכושר להמשיך ולעבוד באופן תמידי וכי מעמדו המקצועי נפגע קשות לאור השכלתו הכשרתו ונסיונו ועל הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח מלאים" (ס' 33 לכתב התביעה).

12. לאור האמור, זכאי התובע לשיטתו לפיצוי כמפורט להלן:

12.1 השבת כספים אותם שילם התובע כפרמיות עבור פוליסות הביטוח, מאז מקרה התאונה ועד למועד הגשת התביעה.
12.2 פיצוי חודשי בגין אי כושר עבודה החל ממועד התאונה ועד לגיל 65.
12.3 פיצוי חד פעמי עבור נכות בגין פגיעה בפרמטר של "מעמד מקצועי".
12.4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עיקרי טענות הנתבעת בכתב ההגנה:
13. לטענת הנתבעת, מקצועו של התובע, עליו הצהיר ושלפיו בוטח בפוליסות הביטוח, הינו רואה חשבון, וכי התובע לא איבד את כושר עבודתו, כמוגדר בתנאי הפוליסה, קרי, התובע לא איבד 75% מכושר עבודתו להמשיך לעבוד במקצועו או בעיסוקו וכי לא נבצר ממנו מלעסוק במקצועו או בעיסוקים אחרים או דומים או המצויים בזיקה לעיסוקו (ס' 25א(1) לכתב ההגנה).

14. בנוסף טוענת הנתבעת טענות חלופיות לרוב עד כי נדמה שאין טענה אפשרית שלא הועלתה בכתב ההגנה לשם הזהירות. כך למשל, טוענת הנתבעת לחילופין כי:

14.1 כושר עבודתו של התובע היה מוגבל באותה מידה ואו במידה דומה עובר למועד כריתת חוזה הביטוח.

14.2 כושר עבודתו של התובע נפגע במידה קלה שאיננה מזכה אותו בפיצוי.
14.3 התובע הפר את חובת הגילוי ו/או פעל בכוונת מרמה.
14.4 התובע לא עשה דבר ואינו עושה דבר לשיקומו, ואף נמנע מלהקטין את נזקיו.
14.5 התובע הגיש את תביעתו באיחור רב.
14.6 התובע קיבל ו/או מקבל שכר בגין התקופה בגינה נדרשים הפיצויים.

15. הנתבעת טוענת כי אם וככל שייפסק שהתובע כן זכאי לתגמולי ביטוח, הרי שהוא אינו זכאי לפיצוי חד פעמי וכי אופן החישוב לעניין הפיצוי החודשי אותו הציג התובע - שגוי.

עיקרי המחלוקת:
16. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה. ההכרעה בעיקרי המחלוקת שנפלה בין הצדדים תיגזר מהשאלה העיקרית האם לאור חוות הדעת והתיעוד שעמדו בפני בית המשפט יש לראות את התובע (המבוטח) כ"בלתי כשיר מוחלט לעבודה" (קרי, נשלל ממנו 75% לפחות הכושר לעבוד), בהתאם להוראותיהן הרלוונטיות של פוליסות הביטוח לה מחויבים הצדדים.

על פי סעיף 1 לנספח 316 לפוליסות הביטוח אותו צרפה התבעת לסיכומיה:
"המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה לענין נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, וזאת למשך תקופה העולה על שלושה חודשים או ששה חודשים (להלן: "התקופה") כנקוב בנספח הביטוח היסודי".

על מנת להכריע בשאלה האם התובע עונה להגדרת הפוליסה דלעיל המזכה אותו בתגמולי ביטוח, יש לפסוק בשתי שאלות משנה:

- מה היה עיסוקו של התובע עובר לתאונה, והרלוונטי לפוליסות הביטוח?

- האם נשלל מהתובע 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק או בעיסוק סביר אחד המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו?

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם בקשר לשאלות העיקריות שבמחלוקת:

מה היה עיסוקו של התובע עובר לתאונה, והרלוונטי לפוליסות הביטוח?
17. לטענת התובע, בין השנים 1972-1979 הוא עבד בארה"ב במשרד רו"ח ולמד לקראת תואר MBA באונ' ג'ורג' מייסון בוירג'יניה. החל משנת 1980 (זו גם השנה שבה נרכשה לראשונה אחת מפוליסות הביטוח), הרחיב התובע את היכולות התעסוקתיות שלו, נוכח היותו רואה חשבון בעל תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים (M.B.A) מארה"ב.

18. לאור האמור, החל משנת 1980 ועד לחודש פברואר 2001, שימש התובע כמנהל כספים ו/או סמנכ"ל כספים ו/או C.F.O בחברות שונות בארץ ובחו"ל. לטענת התובע, מדובר במשרות בכירות ביותר אשר במסגרת תפקידיו באותן המשרות, שימש, בין היתר, כנציג הבעלים בכל נושא כספי וכמורשה חתימה מוסמך אשר תחת ידיו עברו סכומים של עשרות ומאות מיליוני דולרים, ותחתיו עבדו עשרות עובדים באופן ישיר ועקיף (ס' 30-31 לסיכומי התובע).

19. התובע תיאר את עבודתו כעבודה בתנאי לחץ תוך דגש על אחריות גדולה המוטלת על כתפיו: "במסגרת תפקידיו, היה אחראי באופן ישיר על כל המערך הכספי של החברות בהם עבד כולל תזרים מזומנים בחברות שבחלקן היה במצב שלילי, מה שחייב את התובע לעמוד במו"מ עם בנקים ספקים וכד' בד בבד לרצות את מעבידיו והצגת תוצאות חיוביות כל זאת תחת עבודה בתנאי לחץ מול גורמים שונים" (ס' 32 לסיכומי התובע).

20. טוען התובע כי שכרו ומעמדו המקצועי הלכו ועלו, כל זאת בשל השכלתו, הכשרתו ונסיונו, באופן כזה שבערב התאונה השתכר התובע שכר הגבוה פי ששה מן השכר הממוצע במשק באותה תקופה, לרבות רכב צמוד, בונוסים ותנאים סוציאליים.

21. לאחר התאונה, בין השנים 2001 עד 2002 הועסק התובע בקאש אנד קארי בתפקיד עוזר למנהל הכספים - "תפקיד זוטר הנופל בהרבה ברמתו הן בסמכויות שניתנו לתובע והן בגובה השכר והתנאים הסוציאליים". מתפקידו האחרון פוטר כאמור בחודש אוקטובר 2002.

22. מסכם התובע את דבריו בכך כי אמנם בפוליסת הביטוח נרשם כי מקצועו הוא "רואה חשבון", ואולם בפועל, במשך 25 שנה האחרונות, עבד התובע, ברציפות, כמנהל כספים, וכי מטבע הדברים, הפרמיות ששילם לנתבעת בכל אותם השנים, נגזרו ממשכורתו כמנהל כספים.

23. עוד טוען התובע כי על-פי תנאי הפוליסה אין עליו חובה להודיע שתפקידו השתדרג מרואה חשבון למנהל כספים וכי רק במקרה קיצוני של מעבר לעבוד בעיסוק מסוכן יותר, קיימת חובת הדיווח.

24. בסיכומי התשובה מטעם התובע, נטען כי ביום 10.11.1992, חתם התובע על הצעה לביטוח חיים בפוליסת מניב שרכש מהנתבעת, בו רשם כי מקצועו הוא רואה חשבון וכי עיסוקו הוא חשב, וכי בהודעה זו, "יש לראות כהודעה קולקטיבית רטרואקטיבית לגבי מכלולו הפוליסות שרכש התובע אצל הנתבעת".

25. עוד טוען התובע בסיכומי התשובה מטעמו כי קיימת אפשרות לפיה תנאי נספח 316 מתייחסים אך ורק לפוליסת "מניב" שנמכרו החל משנת 1983 וכי אלו אינם רלוונטיים לפוליסה אותה רכש התובע בשנת 1980. עוד טוען התובע כי אם וככל שתנאי נספח 316 רלוונטיים אף לפוליסה זו, הרי שמדובר בתנאים גרועים ולא הגיוניים אשר יוצרים חוסר בהירות לעניין גורלו של מבוטח שמאז מסירת הצעת הביטוח ועד לערב קרות מקרה הביטוח, הרחיב את יכולותיו התעסוקתיות.

26. כן צרף התובע לסיכומיו שני הסכמי העסקה, האחד מיום 25.4.1983 והשני מיום 30.7.1995, בהם מוגדר תפקידו בחברת תעשיות לייזר בע"מ כסמנכ"ל לכספים ומינהל ובחברת משביר מזון בע"מ כ- מנהל כספים. כמו כן צורף לסיכומים כרטיס ביקור אשר מועד הנפקתו לא ידוע ובו נכתב כי התובע הוא מנהל כספים (C.F.O) בחברת גולף קריביין פטרוליום בע"מ.
27. לעניין זה טוענת הנתבעת כי אי צירוף כל הסכמי העסקתו של התובע לאורך כל השנים, צריכה לשמש לרעתו במשפט וכי בצירוף המסמכים כאמור לסיכומיו, לא הוכיח התובע כי הוא עבד כמנהל כספים.

28. לשיטת הנתבעת, התובע הצהיר בהצעות לביטוח השונות שמסר לנתבעת כי הוא "רואה חשבון" במקצועו, וכי הפעם הראשונה שבה הודיע לנתבעת על עיסוקו כמנהל כספים, היתה בכתב התביעה.
לאור האמור טוענת הנתבעת כי משבחר התובע שלא להודיע לנתבעת, במשך 25 השנים בהם הועסק כמנהל כספים לטענתו, על מקצועו זה, אין עליה חובה לבחון ולהתייחס לכושרו או לאובדן כושרו של התובע, מלעסוק כ"מנהל כספים".
ממשיכה הנתבעת וטוענת כי מטרת הביטוח הינה לבטח את מקצועו ועיסוקו, בהתאם להגדרה שבפוליסה. (ס' 11-14 לסיכומי הנתבעת).

29. עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם לפוליסת הביטוח, הגדרת כושר עבודה מתייחסת לקיומם של שני תנאים מצטברים - האחד - המבוטח איבד 75% מכושרו לעבוד במקצוע שבו עסק כמפורט בהצעה לביטוח, והשני - המבוטח איבד 75% מכושרו לעבוד בעיסוק סביר אחר בהתאם להשכלתו נסיונו והכשרתו. הואיל והתובע הוא רואה חשבון בהשכלתו והואיל והוא לא איבד את כושרו לעבוד כרואה חשבון, הרי שהוא אינו זכאי לתגמולי הביטוח.

30. זאת ועוד, הנתבעת הפעילה חוקרים פרטיים וצרפה לסיכומיה קלטות ותמלולי שיחות שנערכו בין התובע לחוקרים. מחומר החקירה, טוענת הנתבעת, עולה לכאורה, כי התובע עובד במשרה מלאה, יחד עם בנו עורך הדין, בחברת אסקרו אירופה (ישראל) בע"מ - חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה למידע טכנולוגי. במסגרת עבודתו, טוענת הנתבעת, משתתף התובע בפגישות עם לקוחות, מנהל עימם מו"מ ומציג עצמו כמנהל וכרואה חשבון, ומכאן שלטענתה, התובע כשיר לעסוק בעיסוקים סבירים אחרים.



לשאלה האם נשלל מהתובע הכושר לעבוד במקצוע בו עבד בשיעור של 75% לפחות?

31. ד"ר חנינא קכל, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית, בדק את התובע ביום 24.1.2005 וקבע בחוות דעתו מיום 20.7.2005 כי חיבורן של אירוע התאונה, הפרעות שינה של התובע נכון לשנת 1999 והופעת ממצאים של "הפרעות קלות בקשב וריכוז ודיווח סוביקטיבי של ירידה בתפקודי קשב וריכוז ונטיה משמעותית לסומטיזציה והאדרה של תסמינים גופניים" - "כל אלה יש בהם כדי להוריד אדם מ"איגרא רמא"" (סעיף 18 לחוות הדעת).
32. ממשיך וקובע ד"ר קכל:

"אין חולקים על עובדות אלו, אשר יש בהן כדי להגביל יכולת עיסוק ו/או עבודה ב"רומו של עולם" בעיסוק ראיית חשבון, ניהול כספים בגופים תאגידים וחברות גדולות. מאידך, אין מצבו התיפקודי הנוכחי של התובע מונע ממנו לעסוק, לעבוד ולייעץ לעוסקים ולעיסוקים בסדרי גודל של עוסקים וגופים קטנים. גופים קטנים, עוסקים זעירים ומשרדים, אשר נעזרים ברואי חשבון ויועצים. התובע כשיר ובלתי מוגבל לעבודות משרדיות שגרתיות, וכיועץ חשבונאי לעוסקים זעירים".

לסיכום והכרעה, קובע ד"ר קכל כדלקמן:
"ההכרעה מושלכת בשני מישורים:
1. א. המישור של "רואה חשבון" על פי הפוליסה-בודק הוצאה והכנסה של עוסק או בית עסק, בודק מאזן שנתי של עוסק או בית עסק ונאשר לפני הגשתו למוסדות - התובע לא איבד מעל 75% מכושרו לתפקד.

ב. התובע, על פי פיסקה א' דלעיל, כן איבד 20% מכושרו לתפקד.

2. במישור של "רואה חשבון", על פי הפוליסה, כנטען העוסק במישור העיסוקי של "חשב", "מנהל כספים" בחברות גדולות של ממון ויוקרה, בעיסוקו הרם - התובע במצב של אובדן כושר עבודה מלא".

אמור מעתה, לשיטת ד"ר קכל, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט:

התובע אינו בלתי כשיר מוחלט לעבודה כרואה חשבון.
התובע כן בלתי כשיר מוחלט לעבודה כחשב/מנהל כספים.

33. לטענת התובע, אין שום רלוונטיות לקביעתו של ד"ר קכל לעניין כושרו של התובע לעבוד כרואה חשבון, הואיל והתובע לא עבד במקצוע כזה ב- 25 שנה האחרונות, לא השתכר מראיית חשבון במשך כל השנים הללו, אין לו לקוחות פרטיים, אין לו פרקטיקה פעילה ואין לו משרד לראיית חשבון, ומכאן, שבאופן מעשי, חרף קביעת ד"ר קכל, הסיכוי שהתובע יצליח להשתלב במקצוע ראיית החשבון, הם אפסיים.

34. לטענת הנתבעת, ד"ר קכל מונה על ידי בית המשפט על מנת ליתן את חוות דעתו וזאת מבלי לברר מה היה מקצועו של התובע בפועל. עניין זה היה ונותר בסמכותו של בית המשפט. משלא הוכיח התובע שהוא עסק במקצוע מנהל כספים, אין להתייחס לכושרו לעבוד על פי מקצוע זה.

ב.     הכרעה ועיקרי נימוקים

פרשנות פוליסת ביטוח
35. אליבא דכולי עלמא, פוליסת הביטוח הנה חוזה לכל דבר ועניין, וככזה, חלים עליו כללי הפרשנות של החוזים, ובכללם - כלל הפרשנות נגד המנסח (Contra Proferentem). עמד על כך כב' השופט ח. אריאל בפרשת ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 755-756 להלן: "פרשת חסון":

"ראשית, יש לבדוק את תכליתו של החוזה. תכלית זו כוללת בתוכה הן ממד סובייקטיבי והן ממד אובייקטיבי. הממד הסובייקטיבי הוא אומד דעתם של הצדדים. חקר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים לחוזה כפי שזו באה לידי ביטוי בהתנהגות הצדדים ...נ

הממד האובייקטיבי של תכלית החוזה הוא, המטרות האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס שהחוזה שנכרת נועד להגשים ... תכלית זו של החוזה נקבעת על פי 'מהותה של העסקה' ועל פי 'מטרותיה העסקיות והכלכליות' המונחות ביסודה. תכלית אובייקטיבית זו משקפת את אומד דעתם של בעלי חוזה 'סבירים והגונים' הפועלים על פי אמות מידה ראויות, כפי שהן נדרשות מבעל חוזה הפועל בתום לב...ב

יש לבחון את משמעותו הלשונית הפשוטה של החוזה, לעקוב אחר המשמעות ההגיונית התואמת את רוח החוזה בהיבט המשפטי והכלכלי, לעיין במסגרת העובדתית החיצונית בה נכרת החוזה, לחקור אחר הפירוש המקובל בהתקשרויות דומות לחוזה נשוא הפרשנות, לשקול את האפשרות לפרש את המסמך נגד מנסחו כאשר החוזה אינו ברור וניתן למספר פירושים, כך גם יש לתת את הדעת להעדפת הפירוש המקיים את החוזה על פני הפירוש המבטל את אותו חוזה..."

כך קובעת גם המלומדת ג' שלו בספרה "דיני חוזים" (ירושלים, תש"ן) בציינה בעמ' 314:
"כלל הפירוש נגד המנסח יושם בהרחבה לגבי פוליסות-ביטוח. בפירוש מסמכים אלה חוברים יחד כמה גורמים הפועלים כולם לטובת המבוטח: העובדה שמדובר בחוזה אחיד; העובדה שמדובר בפטור מאחריות; והעובדה שחברת-הביטוח היא המנסחת. כל ספק או אי-בהירות בפירוש חוזי-ביטוח מתפרשים, לפיכך, כנגד חברת-הביטוח. במקרים רבים מתייצב נגד חברת הביטוח גם כלל הפירוש הקבוע בסעיף 25 (ב) (לחוק החוזים - א.ק.), בדבר העדפת פירוש מקיים על פני פירוש מבטל, אשר בדיני ביטוח מתבטא בהנחה, כי חברת-ביטוח המוציאה פוליסה מתכוונת לכסות את המבוטח כנגד כל הסיכונים שהוא צפוי להם".ו

בסוגיה זו ראה גם פסק הדין בענין ת.א. (שלום ת"א) 66877/95 ק.מ. לכל מוצרי בשר בע"מ נ' רוזנטל, דינים שלום, כרך טו, 693 מפי כב' השופטת י' שיצר.נ
36. לאור זאת, יש לפנות לפרשנות הפוליסה, תוך היעזרות בתכליתה האובייקטיבית. כאשר התכלית האובייקטיבית מותירה את הפרשן ללא פתרון ברור או במקרה שתיתכנה מספר תכליות אובייקטיביות סבירות, יש לפנות אל כללי הפרשנות המיוחדים, ובהם, כאמור, כלל הפרשנות נגד המנסח (ראה ספרם של מ. יפרח ור. חרל"פ "ששון - דיני ביטוח" (הוצאת פרלשטיין-גינוסר, מהדורה שניה, תשס"א) בעמ' 37). אם-כן, במקרה של ספק בפרשנות רכיב מרכיבי פוליסת הביטוח יפעל הספק לרעת המבטח. יפה לעניין זה אמירתו של כב' השופט י' עמית, בקובעו:

"במקרה של ספק בפרשנות הגדרת מקרה הביטוח או החריגים, הספק פועל לרעת המבטח.ב

זאת, מכוח ארבעה כללי פרשנות שהשתלבו זה בזה עד שהיו לאחד:
     
( - ) 'נגד המנסח' - ראה, לדוגמה, ע"א 769/86 רובינשטיין נ. זמרן פ"ד מב (3) 581, 586 והאסמכתאות שם.ו

( - ) 'נגד המבטח' - ראה, לדוגמה, ע"א 779/89 יעקב שלו נ. סלע חברה לביטוח פ"ד מ"ח (1) 221 וכן ע"א 631/83 המגן נ. מדינת הילדים פ"ד לט (4) 561, 572-573.נ
     
( - ) 'נגד הצד החזק' - ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ. מועצה מקומית עראבה פ"ד נ. (5) 81 (דברי כב' השופט טירקל).ב
     
[במאמר מוסגר נציין כי כלל זה, כוחו יפה במיוחד ביחסים בין חברות ביטוח למבוטחים, נוכח אופיו הצרכני של חוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981. ראה, לדוגמה, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר מנשה פ"ד מט (2) 749].ו

( - ) חוזי ביטוח, ככלל, הינם חוזים אחידים והכלל 'נגד המנסח' כוחו יפה עוד יותר מקום בו מדובר בחוזה אחיד. ראה, לדוגמה, ע"א 83/83 מדינת ישראל נ. אבידן פ"ד לט (1) 211.

עמד על כך השופט חשין בלשונו הציורית בע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת גן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3)
281.נ

"חוזי ביטוח הינם, ככלל, חוזים אחידים ....ניסוחם הוא בידי חברות הביטוח - שמא נאמר: בידי אנשי-המקצוע של חברות הביטוח - ובמהלך הדברים הרגיל אין למבוטחים כל השפעה על תוכנם. פלוני שיבקש לבטח עצמו כנגד סיכון זה או אחר, יונח חוזה ביטוח לפניו (על דרך הכלל - לאחר כריתתו של החוזה) וכך ייאמר לו: קח - או הנח. אם לא ייקח, ויניח - לא יקום ביטוח ופלוני יישא בסיכון בעצמו, ואילו אם יילך אצל מבטח אחר, יחזור ויישנה המחזה שהיה בחברת הביטוח הראשונה. אכן, חברת הביטוח והמבוטח-בכוח אין הם שווי-כוחות: זו מן הנפילים והוא מקטני-ארץ. וקטני-ארץ, חכמים מחוכמים ככל שיהיו, אין בכוחם לעמוד כנגד הנפילים. וזו הדרך לכריתתו של חוזה ביטוח. בתי-המשפט היו ערים מאז-ומקדם למיפגש זה בין מי-שאינם-שווים לעת כריתתו של חוזה ביטוח, ועל-כן עשו ככל-יכולתם לעיונן של כפות המאזניים לעת פירושו של החוזה..."

(ת.א. (שלום-עכו) 5946/97 זועבי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך טז, 547).ב

37. כאמור, הגיונו של כלל הפרשנות נגד המנסח מבוסס על שאלת השליטה על תוכן הטקסט. כאשר עסקינן במנסח, אשר בעליל נהנה ממעמד-יתר, כחברת הביטוח בעת ניסוח פוליסה, מקובל להניח כי הלה יטרח ויבטיח את זכויותיו תוך כדי ניסוח החוזה. לפיכך, אם קיים בפוליסה פלונית ניסוח, הניתן לפירוש רב-פנים, ייטה ביהמ"ש לאזן את פערי הכוחות בין הצדדים ולאמץ את הפירוש המיטיב עם המבוטח והמגן יותר על האינטרסים שלו. זאת כאשר פירוש זה הנו חלופה פרשנית סבירה (ר' פרשת רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 76-77).

כללים נוספים, הקשורים קשר אמיץ לעניין נשוא דיוננו, הנם הכלל אשר קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) בפרשת ע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 228, ולפיו יש לבחון במתן פרשנות לדיבר מסוים בטקסט, את הקשר הדברים הראוי, לאור המטרה אותה באה הפוליסה להגשים (וראה גם - דנ"א 4811/93 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' שלו, דינים עליון, כרך לא, 114).

הכלל השני הוא כלל הציפיות הסבירות של המבוטח באשר-
"מקום ש'משתמעת' אחריות של מבטח מסתמא היו למבוטח ציפיות סבירות באשר לאחריות זו".ו
(רע"א 3128/94 הנ"ל, בעמ' 298).

בהמשך לכללים אלו התגבשה בפסיקה הגישה, לפיה:
"במקרה של אי-בהירות בפוליסת הביטוח יש להעדיף פירוש מצמצם של החריגים ותניות הפטור שבה, דהיינו פירוש המיטיב עם המבוטח ופועל לחובת המבטח..."

(ראה סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט י' טירקל בפרשת ע"א 2016/00 רוזנצוויג נ' רוזנבליט, דינים עליון, כרך סב, 301, אשר אושר לאחרונה בענין דנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנצווייג (טרם פורסם - ניתן ביום 3.6.03); ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' מרים, פ"ד נו(5) 799, 815; ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ פ"ד לט(4) 561, 572-573; ע"א 497/73 צור נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(1) 729; ע"א 521/70 גרינפלד נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד כה(2) 309; ע"א 712/77, 711 כולי נ' פרודנשל חברה לביטוח בע"מ פ"ד לד(4) 757).

38. הגישה המקובלת היא - אם כן - ביכור הנוסח המיטיב עם המבוטח, וזאת כאשר ההיגד בפוליסה ניתן ל-2 פרשנויות סבירות. על נקודה זו עמד גם המלומד שחר ולר במאמרו על התערבות בתכנם של חוזי-ביטוח באמצעות "פרשנות" עלי-משפט ג(1), 200, 247, כאשר טען, כי כלל ה- Contra Proferentem שולב במסגרת בחינת אומד דעתם של צדדים סבירים והוגנים, ex-ante:

"כלל הפירוש נגד המנסח שולב בתורת הפרשנות התכליתית בפסק-הדין של השופט ברק בעניין שלו נ' סלע חברה לביטוח. לפי הגישה שננקטה שם, מופעל הכלל כאשר תורת הפרשנות התכליתית מובילה לשתי פרשנויות סבירות של התניה החוזית השנויה במחלוקת. מאחר שרובם המכריע של חוזי ביטוח הם חוזים אחידים, שלא קדם להם משא ומתן, יפורש בדרך כלל חוזה ביטוח בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, כלומר בהתאם לאומד דעתם של צדדים לחוזה שהם 'סבירים והוגנים'. תפיסה פרשנית זו מאפשרת לבית המשפט להגיע לתוצאות זהות לאלו שהיו נובעות משימוש בכלל הפירוש נגד המנסח. במילים אחרות, לשימוש בכלל הפירוש נגד המנסח יש בעיקר חשיבות רטורית" (שם, בעמ' 276).

הרעיון הכללי העולה מן הכתוב יפה לענייננו, ולשיטתנו לכלל האמור ישנה חשיבות - גם מעשית - הנוגעת בין השאר לסוגיות של איזון יחסי כוחות של צדק חלוקתי ואף סוגיות חינוכיות.

39. בפס"ד ע"א 3/61 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שמואל אבני (לא פורסם, להלן: "פס"ד אבני"), הפך בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין השאלה, האם זכאי המבוטח (להלן: "אבני"), לקבל תגמולי ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח, על אף העובדה שהוא, התובע, ממשיך לעסוק בעיסוק אחר.

בית המשפט המחוזי סבור היה כי אבני התכוון ליצור לעצמו כיסוי ביטוחי כנגד האפשרות שיאבד את כושרו להמשיך ולעבוד במקצועו כסיטונאי מזון ואילו היה מודע לכך שזכאותו לתגמולי ביטוח, על-פי נספח הביטוח, מותנית בכך שלא יהיה מסוגל להמשיך ולעסוק בעבודתו וכי לא יהיה מסוגל אף בכל עיסוק סביר אחר, לא היה מוסיף לשלם את פרמיות הביטוח שכן עיסוקיו הנוספים מלבד עיסוקו כסיטונאי מזון כאמור, מרוקנת את נספח הביטוח מתוכנו וממטרתו.

בית המשפט העליון קבע כי אין מחלוקת כי כושר העבודה של אבני נפגע. יחד עם זאת, אין גם מחלוקת כי כושר עבודתו של אבני לא אבד לחלוטין שכן, הוא מסייע לאשתו בעבודתה כמנהלת עסק ללבני נשים. לאור האמור, עצם העובדה שאבני אינו מסוגל כיום לנהל את עסקיו כבעבר (פעילות שדרשה מאמץ גופני כגון העמסה ופריקה ופעילות של ניהול וייזום), אין משמעה כי אבני איבד לחלוטין את כושר השתכרותו.

"לא היה מקום להסיק מן הראיות שבאו במשפט כי אבני לא מסוגל יותר להיות מעורב בניהול עסק סיטונאות המזון כפי שהוא מעורב כיום בניהול רשת חנויות ההלבשה התחתונה. אבני עצמו העיד בבית המשפט קמא כי בעבר ניהל עסקים מסוימים באמצעות שותף מפעיל שעבד בעסק וטיפל בכל הצרכים השוטפים. נראה שכך הוא עושה בכל הנוגע לרשת חנויות ההלבשה התחתונה. ואכן, עיון בדבריו של אבני בחקירתו בבית המשפט מלמד כי לאבני תפקיד חשוב בניהול הרשת אף שאשתו היא הנמצאת בחנויות עצמן והיא המטפלת בעניינים השוטפים, הרי שאבני מבצע את עבודתו מחוץ לחנויות, בבית קפה הממוקם בסמוך לחנות שבקניון בת-ים, שם הוא מנהל ישיבות עם עובדים וספקים ותורם תרומה משמעותית לניהולו של העסק. לאור כל אלה, לא היה מקום לקבוע כי אבני איבד את מלוא כושרו לעבוד, וכי לא יכול היה לאמץ גם בעסקי הסיטונאות דפוס עבודה דומה לזה שאותו אימץ ביחס לחנויות ההלבשה התחתונה". (סעיף 9 לפסק הדין).

40. ובחזרה לענייננו. מקובלת עלי חוות דעתו של ד"ר קכל אשר קבע כי לאור פגיעות התובע בתאונה, התובע מסוגל לעבוד כרואה חשבון (איבד 20% מכושרו לתפקד בתפקיד זה) וכי הוא אינו מסוגל לעבוד כלל (אובדן כושר מלא) כמנהל כספים בחברות גדולות.

41. לעניין עברו המקצועי של התובע, הרי שטענתה העיקרית של הנתבעת מתמצת בכך שמטרת הביטוח הינה לבטח את מקצועו ועיסוקו של אדם, בהתאם להגדרה שבפוליסה, ועל כן, יש לראות בתובע כמי שעוסק בראיית חשבון.

42. חרף טענת הנתבעת לעניין העדר אסמכתאות לעניין עיסוקו של התובע עובר לתאונה, מצאתי לקבל את טענותיו של התובע בהסתמך על תלושי השכר אותם הציג, בהתאם להצעת הביטוח אותה מילא ושלח לנתבעת עוד בשנת 1992 ובהתאם להסכמי ההעסקה שצורפו לסיכומים. לאור האמור, מצאתי לקבוע כי החל משנת 1980 ועד למועד התאונה, עבד התובע כמנהל או סגן מנהל כספים בחברות בינלאומיות גדולות, כאשר עבודתו האחרונה היתה בקבוצת זאבי.

43. במאמר מוסגר אוסיף כי הנתבעת לא טענה, וודאי שלא הוכיחה, אם באמצעות חוות דעת חיתומית או אחרת, כי לו היתה יודעת שהתובע עובד בפועל כחשב או כמנהל כספים ולא כרואה חשבון, היא היתה מסרבת לבטחו או לחילופין, מגדילה את הפרמיות ו/או משנה את תנאי פוליסות הביטוח.

44. לעניין עיסוקו העכשווי של התובע (לאחר התאונה), הרי שאין מחלוקת של ממש על כך כי כיום, עובד התובע יחד עם בנו בחברת אסקרו אירופה (ישראל) בע"מ - חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה למידע טכנולוגי. דא עקא, שעל-פי הנטען והוגש מטעם הצדדים, לרבות תלושי השכר אותם הציג התובע ולרבות הקלטות והתמלולים אותם הציגה הנתבעת, הרי שבניגוד לאמור בפס"ד אבני, התובע איננו ממלא תפקיד חשוב בעבודתו הנוכחית. נוכחותו של התובע, יחד עם בנו, בפגישות עם לקוחות וניהול המו"מ עימם, איננה מעידה כי התובע תורם תרומה משמעותית לניהול החברה וכי הוא העיקר ולא בנו.

45. מקובלת עלי טענת התובע כי "נוכחותו כאדם מבוגר בהשוואה לגיל הבן רונן, יוצרת אצל הלקוחות הפוטנציאליים "ערך מוסף לתדמית החברה".
כך גם מקובלת עלי טענת התובע כי חומר החקירה אותו הציגה הנתבעת תומך בטענתו לפיה הוא אינו עובד כמנהל כספים בחברה "וכי מה לו לקבל שכר עלוב של 4,000 ₪ מבנו כדמי מחיה מינימליים כאשר הוא יכול לקבל שכר גבוה בהרבה?" לו אכן יכול היה לשלוח ידו בתחומי עיסוקו כבעבר.

46. הניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה, הואיל וכיום, עובד התובע כרואה חשבון, מכאן שהוא מסוגל, למעשה, לעסוק בעיסוקים סבירים אחרים?

47. האם עיסוק הנוכחי של התובע מתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו?
התובע השתכר בעבר, עובר לתאונה, שכר ברוטו בסך של כ- 36,000 ₪ לרבות תנאים סוציאליים ורכב צמוד וכיום "מסתפק" בשכר בסך של כ- 4,000 ₪. האם עובדה זו מבססת את טענת הנתבעת שהתובע יכול להמשיך ולעבוד בעיסוק סביר אחר? האם העובדה כי התובע מציג עצמו כרואה חשבון שהיה (בעבר...) מנהל כספים בחברות גדולות (עמ' 7 שורה 25 לתמלול השיחה מיום 4.11.40) מוכיחה כי התובע עוסק בפועל בעיסוק כבעבר? וגם אם לצורך ההנחה נענה בחיוב על שאלה זו, האם תפקיד של רואה חשבון בשכר של 4,000 ₪ מתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו של התובע?

48. בית המשפט העליון, בפרשת חסון (ראה לעיל), דן בסוגיה מהו עיסוק סביר אחר, וקבע כי אין צורך בזהות בין עיסוקו של המבוטח עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. יחד עם זאת, נקבע כי יש צורך שה"עיסוק הסביר האחר" יהלום את השכלתו, את הכשרתו ואת ניסיונו של המבוטח, ושעיסוק זה, יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודותיו הקודמות של המבוטח.

"עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע זהים לאלה של המבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח. ה"עיסוק הסביר" אינו בעל תכנים סובייקטיביים בלבד, כמו גם אינו בעל תכנים אובייקטיבים בלבד. העיסוק הסביר הוא בעל ממד סובייקטיבי וממד אובייקטיבי. סובייקטיבי, שכן המבוטח צריך שאותו "עיסוק" יתאים לאורך חייו ולנטיותיו התעסוקתיות. אובייקטיבי, שכן את אותו "עיסוק סביר" יבחן בהתאמתו לאדם הסביר בעל נתוני השכלה והכשרה כשל המבוטח... את ה"עיסוק הסביר" יש למדוד על-פי "סוג ההתמחות" - אם היא כוללת אפשרויות רבות או שמא היא תוחמת את העוסק בתחום עיסוק צר. ככל ש"סוג ההתמחות" צר, והעובד הגיע לרמת מיומנות גבוהה יותר, כך יקשה עליו למצוא לאותו עובד "עיסוק סביר" שאינו דומה דמיון רב לעיסוקו הקודם. ככל ש"סוג ההתמחות" של העובד עובר לתאונה רחב יותר, והוא טרם רכש מיומנות גבוהה יותר, כך יקל למצוא "עבודות סבירות" שוות ערך לעבודתו הקודמת של אותו עובד".
(פרשת חסון, שם בעמ' 757-758, ההדגשות אינן במקור - א.ק.)

49. ומן הכלל אל הפרט. משנקבע כי החל משנת 1980 התובע עוסק למעשה, בניהול מערך הכספים בחברות גדולות בהן עבד, תפקיד ניהולי הנושא בחובו אחריות גדולה והכולל עבודה תחת לחץ, הרי לא ניתן לומר כי עיסוק בראיית חשבון כפשוטו (וכמתואר בחוו"ד המומחה) הינו "עיסוק סביר" לתובע. עיסוק בתפקיד של רואה חשבון, כפשוטו, מהווה פגיעה משמעותית בכושרו של התובע להשתכר, ביחס לעיסוקו בעבר. כמו כן, עיסוק זה, הכולל, בדרך כלל, עבודה משרדית עצמאית, אינו מתאים לאורח חייו של התובע (הממד הסובייקטיבי) ואף אינו מתאים לנתוני השכלתו, הכשרתו ונסיונו של התובע (הממד האובייקטיבי). התובע הרחיב במשך השנים את היכולות התעסוקתיות שלו, וזאת נוכח היותו בעל תארים בכלכלה וחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים בארה"ב, לנוכח הכשרתו ונסיונו. על-ידי כך, הגיע התובע, עם השנים, לרמת מיומנות גבוהה ביותר אשר מתאימה ל"סוג התמחות" צר ביותר - מנהל או סגן מנהל כספים בחברות גדולות, כדוגמת קבוצת זאבי. לפיכך, נראה שעיסוקו בהיבט התכני "התדרדר" שנים לאחור מחמת התאונה, עיסוקו הנוכחי אינו מתאים כאמור לנסיונו, השכלתו והכשרתו של התובע, אינו עולה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים כבעבר ואינו מהווה בנסיבותיו, עיסוק סביר אחר, שווה ערך לעיסוקו הקודם.

50. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי צורך להתיחס לייתר טענות הצדדים בסיכומיהם ומצאתי כי דין התביעה להתקבל.     

הסכום לתשלום:
51. סכום התביעה הינו 300,000 ₪ המורכב מהחזרי פרמיות, פיצוי חודשי, פיצוי חד-פעמי והתובע מציין בתביעתו כי הוא "... מעמיד את תביעתו לצרכי אגרה על הסכום שאמור היה להיות משולם לו עד להיום" (קרי יום הגשת התביעה - 23.10.2003).
בהמשך להחלטת 12.6.2006 בבש"א 160907/06 מסר התובע "הבהרה" לפיה סך תביעתו דנן מסתכם ב-300,000 ₪ מבלי לוותר על הגשת תביעות נוספות כנגד המבטחת.
לאור הקביעות דלעיל ובהתאמה לחישובי הצדדים בסיכומיהם ולנתבע בכתב התביעה, ברי כי הסכומים להם זכאי התובע, לעת הגשת התביעה, הכוללים תשלומים חודשיים, החזרי פרמיה וחד פעמיים, עולים על הסכום אותו נקב התובע כסכום התביעה לצרכי אגרה ובהתאם להבהרתו ויש לזכותו איפוא בסכום זה נכון ליום הגשתה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד פרעון בפועל.
נוכח פירוט הפוליסות בסיכומי הנתבעת לעומת חוסר הפירוט בתובענה ובסיכומי התובע ובהיות חלקן של הפוליסות מוגבל לתקופה מירבית (24 חודשים), וחלקן בסכומים חד פעמים שונים, יבואו הצדדים בדברים לשיוך סכום פסה"ד לפוליסות, על מנת שבזאת יצומצמו הפלוגתאות, ככל שיוותרו, לתביעות ההמשך, ככל שיהיו.
הצדדים איפוא יגישו עמדתם וחישוב, במסמך משותף עד ליום 8.1.07 על מנת לאפשר השלמת פסה"ד.
תז' פנימית ליום 14.1.07 להשלמת פסה"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו גורם פוליסה ?

  2. מהי פוליסת ביטוח ?

  3. מוטב בפוליסת ביטוח

  4. פוליסה לא תקנית

  5. ביטול פוליסה חופפת

  6. עניין מהותי בפוליסה

  7. פרשנות פוליסת ביטוח

  8. חידוש פוליסה בטלפון

  9. פוליסות ביטוח חופפות

  10. הודעה על שינוי בפוליסה

  11. שיטת חישוב נכות בפוליסה

  12. מוטבים בפוליסה - יורשים

  13. האם הפוליסה בוטלה כדין ?

  14. התנאים לביטול פוליסת ביטוח

  15. בקשת נאמן לממש פוליסות ביטוח

  16. זכות יורש לעיין בפוליסת ביטוח

  17. חידוש אוטומטי של פוליסת ביטוח

  18. ביטוח כפל בפוליסת חבות מעבידים

  19. תביעה "להפעיל" פוליסה בגין תאונה

  20. ביטול הוראת קבע - פוליסת ביטוח

  21. הפרת דרישות מיגון בפוליסת ביטוח

  22. פוליסת ביטוח - נכות בביטוח לאומי

  23. עיקול זכויות המוטב בפוליסת ביטוח

  24. הגדרת "היזק גופני" בפוליסת ביטוח

  25. החובה לתת למבוטח את פוליסת הביטוח

  26. אי ידיעת היקף כיסוי ביטוחי בפוליסה

  27. זכויות עובדים מכח פוליסה קולקטיבית

  28. ביטול פוליסת ביטוח בשל פיגור בתשלום

  29. המונח ''החמרת מחלה קיימת'' בפוליסת ביטוח

  30. הגדרת ''עיסוק סביר'' בפוליסת ביטוח אובדן כושר

  31. חיוב מבוטחים שלא כדין בתשלום פרמיות "ריסק" בפוליסה

  32. אי קבלת העתק מפוליסת הביטוח לאחר כריתת חוזה הביטוח

  33. תביעה על פי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין

  34. אחריות מכוסה בפוליסה של קבלנים או קבלני משנה של המבוטח

  35. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש''ם-1980

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון