בית המשפט פסק כי בנוסף לקביעה כי כל התביעה מושתת על אירוע פריצה מבוים, הרי שבמקרה זה הוכחה גם מרמה נוספת בתביעת תגמולי ביטוח לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר את חברת הביטוח כליל מכל חבות כלפי התובעת. להלן פסק דין בנושא פריצה מבויימת: פסק דין מבוא 1. מדובר בתביעות הדדיות בין האחים שליין בע"מ, חברה העוסקת בבנייה, יבוא ושיווק מכונות תפירה לתעשיית הטקסטיל בארץ ובעולם (להלן: "התובעת") לבין הראל חברה לביטוח בע"מ שביטחה בזמן הרלוונטי את התובעת (להלן: "הנתבעת") בפוליסת ביטוח אש מהדורת מפעלים (להלן: "הפוליסה"). 2. א. בתביעה נטען כי בעסק התובעת אירעה פריצה בין ה-18.07.06 ל-19.07.06 ונגנבו מכונות תפירה וציוד בשווי 709,287 ₪ (הסכום המעודכן בסיכומי התובעת). ב. הנתבעת שילמה לתובעת תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בסך 360,737 ₪ (סכום של 375,837 בניכוי השתתפות עצמית בסך 12,200 ₪, ודמי השבת סכום הביטוח בסך 2,900 ₪). ג. התביעה הינה לתשלום היתרה + פיצוי בגין נזקים תוצאתיים בסכום כולל של 365,850 ₪, כאשר מבוקש להטיל ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), לאור התנהלותה החמורה של הנתבעת. 3. הנתבעת כופרת בטענות התובעת והגישה תביעה שכנגד להשבת הסכום ששולם בחזרה. העובדות 1. לאחר הפריצה הגיש דני שליין תביעה לחברת הביטוח (האחים שליין הינו עסק משפחתי בבעלות דני וגדעון שליין, אלא שגדעון שליין היה בחו"ל בתקופה הרלוונטית, ולכן ניהול ההתדיינות מול חברת הביטוח נעשה על ידי דני שליין). 2. א. העסק ממוקם במבנה בו מצויה קומת קרקע וגלריה מעליה. ב. קירות העסק בקומת הקרקע עשויים מבלוקים והחלק העליון מלוחות איסכורית מבחוץ וקירות גבס מבפנים. ג. בקומת הגלריה מצוי חדרו של גדעון, שהינו חדר נעול וסגור בדלת עץ וזרים אינם נכנסים אליו ובו מצויה הרכזת של מערכת האזעקה. ד. לא הייתה מחלוקת כי האזעקה היתה דרוכה בזמן הרלוונטי, אך הפריצה לא התגלתה על ידי הגלאים ולכן לא התקבלה לגביה כל קריאה במוקד. 3. א. חקירה ושיחזור על ידי מומחה האזעקות (מר שוקי חביב) ועל ידי החוקר מרק דוד, העלתה כי הפריצה בוצעה דרך קיר האיסכורית ושבירת קיר הגבס בנקודה שנמצאת בגובה רצפת חדר הגלריה וסיום קירות הבלוקים של קומת הקרקע. מאותה נקודה יצא הפורץ למסדרון הגלריה, שבר את דלת העץ הנועלת את משרדו של גדעון וחיבל ברכזת הממוקמת על הקיר על ידי תלישתה מהמקום והיציאה הייתה על ידי עקירת סורג בחלון בקומת הקרקע. ב. החדירה בוצעה ללא שהפורץ ו/או הפורצים התגלו על ידי הגלאים שהיו ממוקמים בדרכם (בחדר בו בוצעה החדירה, במסדרון, בחדר של גדעון ומעל הרכזת). ג. החוקרים הגיעו למסקנה כי החדירה ללא גילוי על ידי הגלאים הייתה אפשרית, במידה והפורץ עבר את המסלול בזחילה ו/או הליכה שפופה וזאת כיון שחלישותם של הגלאים אינה כלפי הרצפה. ד. החקירה העלתה חשד כי מבצעי הפריצה הכירו היטב את מערכת האזעקה, מיקום הגלאים, מיקום הרכזת בחדר הסגור ואף את טווח הגילוי/הכיסוי של הגלאים. 4. לא הייתה מחלוקת כי כעשרה ימים לפני הפריצה הנדונה אירעה פריצה קודמת (להלן: "הפריצה הראשונה"), שבה הפורצים התגלו על ידי מערכת האזעקה ונמלטו לאחר שגנבו רכוש מועט (המבוטחים פוצו על ידי הנתבעת בגין פריצה זו בסך של 11,498 ₪). 5. המבוטחים סירבו להיבדק בפוליגרף. 6. למחרת האירוע מסר דני שליין תלונה במשטרה על הפריצה. 7. החקירה העלתה תהיות קשות לגבי אמינות גרסת המבוטחים לגבי הפריצה, ובדיקות חשבונאיות שנערכו על ידי רואה חשבון, העלו כי התביעה סובלת מ"ניפוח". 8. החקירה העלתה כי בגלריה היו מותקנים 7 גלאים במקום 8 כמתחייב בפוליסה. 9. שמאי הנתבעת מר אמיר גולדברג, שאליו התנקזו כל ממצאי החקירה והבדיקה, קבע כדלקמן: א. תנאי ההגנות קויימו למעט העובדה כי בפועל מותקנים בגלריה 7 גלאים במקום 8, כמתחייב בפוליסה. ב. בבדיקות וחקירות שנערכו, עולה כי אין למבוטחים מעורבות בביום הפריצה. ג. בדיקות חשבונאיות שנערכו מצביעות כי התביעה סובלת מ"ניפוח" וההפרש בין סכומי התביעה להערכה עומד על פער של כ- 45%. 10. באותו שלב' החליטה הנתבעת לשלם לתובעת סכומים שאינם שנויים במחלוקת והסכום ששולם הינו 375,000 ₪ (סכום המכונות שנטען לגניבתם עמד באותו שלב על סכום של 623,619 ₪, כאשר הפיצוי חושב לפי מחיר קניה). מאותו שלב התמקד הויכוח בין הצדדים בשאלת גובה הנזק (מספר המכונות שנגנבו ודרך חישוב הפיצוי לכל מכונה). 11. לצורך הוכחת קיומן ומחירן של המכונות שנטען לגניבתן, הציגה התובעת בפני הנתבעת את מסמכיהן של "קומפס" ו"הייטקס" מיום 04.07.05 ומיום 17.03.05 (נ/25א', נ/25ב'), בתור מסמכי הרכישה של המכונות. 12. המחלוקת לעניין חישוב הפיצוי לא יושבה והנתבעת שכרה את מר עקיבא אהרונוב כמומחה בתחום הטקסטיל, שיחווה דעתו לגבי שווי המכונות שנטען כי נגנבו (הוצגה לו טבלה עם נתוני 4 דגמי המכונות היקרות ביותר). 13. ביום 16.11.06 נתן המומחה חוות דעת כדלקמן: א. בטבלה שהוצגה לא צויין אם מדובר במכונות "ערומות" או מאובזרות, כאשר במכונות מסוג זה האבזור מהווה מרכיב חשוב ודומיננטי וישנם מקרים שערכו עולה על ערך המכונה עצמה. ב. החשבונות שהוצגו אינם של החברה המייצרת את המכונות ("ימאטו") אלא של "דילר" ורצוי לקבל הצעות מחיר ישירות מ"ימאטו". ג. ניתן לרכוש את המכונות שנתבעו בעלויות נמוכות בשיעור של כ- 20% מסכומי הדרישה, כאשר עלות המכונות ליבואן רשמי הינה ב- 15% - 25% פחות מסכום זה. 14. באותו שלב החליטה הנתבעת שלא לשלם סכומים נוספים לתובעת ומר זיו קדרי' שהיה ממונה על תיק התביעה מטעם הנתבעת העיד כי חוות דעת המומחה היוותה עבורו "קו פרשת המים" לגבי התביעה (עו"ד נווה מטעם התובעת, טען כי התשלום האחרון בסכום של 18,000 ₪ הועבר לתובעת בפברואר 2007 והדבר סותר את טענת הנתבעת בעניין זה. בדיקת השיק על ידי העלתה כי השיק נושא תאריך של 08.11.06 ולכן הנני קובע כי אין רלוונטיות לעובדה כי השיק נשלח רק בפברואר 2007 והדבר אינו סותר את טענת הנתבעת בנקודה זו). 15. הנתבעת הבהירה לתובעת כי לא תשלם לה סכומים נוספים וכי באם התובעת תעמוד על דרישתה ותגיש תביעה משפטית, התגובה תהיה הגשת תביעה שכנגד להשבת כל הסכום ששולם. 16. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שלחה לתובעת מכתב דחייה לגבי יתרת הסכום. 17. בשלב זה הוגשה התביעה ובעקבותיה התביעה שכנגד. 18. במשפט הוברר כי במשך 10 שנים עד שנת 2005 היה העסק ממוקם במשק אחר באותו מושב ובמבנה דומה ולא התרחשה בו אף פריצה. 19. א. משנת 2006, במהלך כשנה וחצי, אירעו בעסק 4 פריצות (הפריצה הראשונה, הפריצה הנדונה ושתי פריצות נוספות, כאשר התובעת הייתה מבוטחת בחברת מנורה (להלן: "הפריצה השלישית" ו"הפריצה הרביעית בהתאמה), כאשר הפריצה הרביעית דווחה בינואר 2008). ב. האזעקה פעלה בפריצה השלישית והרביעית והמוקד דרש מדני שליין להגיע לעסק, אך הוא סירב להגיע ולכן בפריצה השלישית הוא פוצה ב- 75% מהתביעה וקיבל זאת ובפריצה הרביעית הוגשה על ידו תביעה ע"ס מיליון ₪, ומנורה שילמה 682,500 ₪. ג. בכל פריצה נגנב רכוש שונה מהרכוש הנדון ותקרת סכום הביטוח הוגבלה לכל אירוע פריצה בנפרד. 20. בהתאם לדוחות הכספיים של התובעת (נ/15) ועדותו של דני שליין, חלה ירידה במחזור עסקיה של התובעת ממחזור של מעל ל-15 מיליון ₪ ב- ,2002 למחזור של 3.4 מיליון ₪ ב- 2006. 21. המיזם התורכי א. בשלביו האחרונים של המשפט, התברר לנתבעת כי התובעת הגישה נגד ימאטו תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א והנתבעת הזמינה לעדות את מר גדעון שליין ומעדותו עלה עניין המיזם התורכי כפי שיפורט. ב. בשלהי שנת 2001 החליטו גדעון ודניאל שליין להעביר פעילויות ולחדור לשוק התורכי והציעו לנשיא חברת ימאטו להקים מיזם משותף בתורכיה, שיעסוק בשיווק ומכירה של מכונות תפירה מתוצרתה על בסיס של בלעדיות, כאשר התובעת נטלה על עצמה את כל העלויות. ג. לצורך הקמת המיזם הקימה התובעת שתי חברות זרות: "הייטקס" ו"קומפס". ד. התובעת והאחים שליין השקיעו במיזם כמיליון דולר, אלא שתקוותם להחזיר לעצמם את ההשקעה הגדולה נכזבה, לאור הודעת ימאטו מיום 27.12.04, כי היא מפסיקה יחסיה עם התובעת. ה. ימאטו דרשה מהתובעת לשלם לה עבור מכונות שסופקו לה סכום של 450,000 דולר, אשר לא שולם עבורן, והתובעת שלחה הודעת קיזוז כנגד דרישה זו. ו. בשלב זה, נותרה התובעת עם מלאי גדול של מכונות מתוצרת ימאטו בשווי של כ- 450,000 דולר "כאבן שאין לה הופכין" (סעיף 64 ז' לנ/29, עדות גדעון שליין עמ' 550 לפרוטוקול, שורה 26 עד עמ' 551, שורה 4). ז. ביום 27.06.06 הגישה התובעת תביעה כנגד ימאטו בבית המשפט המחוזי בת"א בסכום של 15,124,780 ₪, במסגרתה תובעת התובעת, בין היתר, שימאטו תרכוש ממנה בחזרה את המכונות וחלקיהן, לרבות הוצאות מימונו ואיחסונו של מלאי זה המוטל אצלה "כאבן שאין לה הופכין". ח. כאשר האחים שליין התפנו מתורכיה, הם העבירו המכונות לישראל וכיוון שלא ניתן היה להעביר המכונות מתורכיה לישראל ללא הוצאת חשבונית, הוצאו חשבוניות מכירה מקומפס והייטקס לאחים שליין. ט. אותן החשבוניות מ-17.03.05 ומ-04.07.05 הוצגו לאנשי הנתבעת כאסמכתאות לעלות רכישת המכונות שנגנבו ולמועד קנייתן. 22. התובעת לא גילתה בשום שלב לנתבעת כי מדובר בחברות בת שלה וכי מדובר בקניית מכונות מחברות הבת. 23. יום לפני עדותו של גדעון שליין, קיבלה ב"כ הנתבעת מימאטו מסמכים הקשורים לעסקאות מכירת מכונות תפירה מימאטו הן לחברות הבת קומפס והייטקס והן לחברת האם התובעת (מסמכי הזמנת מכונות על ידי גדעון שליין, נ/32א', נ/32ב', וכן חשבוניות העסקות, נ/34, נ/35, נ/36 ו- נ/37). 24. קבילות המסמכים שהגיעו מימאטו א. ב"כ התובעת, עו"ד נווה התנגד לקבילותם של המסמכים בטיעונים הבאים: (1) יש להגיש המסמכים באמצעות עורכם ולכן יש להביא לעדות את נציג ימאטו. (2) המסמכים לא גולו במסגרת גילוי המסמכים. (3) המסמכים אינם רלוונטים. ב. ב"כ הנתבעת עו"ד היכל טענה כדלקמן: (1) מדובר במסמכי הזמנה של התובעת עצמה, כאשר הפרטים המופיעים בחשבוניות זהים לאלו המופיעים בהזמנות ולכן המסמכים קבילים. (2) כל נושא התביעה כנגד ימאטו התגלה לנתבעת רק בדיון בו נחקר נגדית דני שליין ב- 28.05.08. בעקבות אותו דיון היא פנתה לימאטו וקיבלה המסמכים באמצעות מצהיר שהגיע מגרמניה לדיון בתביעה בבית המשפט המחוזי והם הגיעו לידיה רק יום לפני עדותו של גדעון שליין בפניי. (3) מדובר במסמכים שהיו אמורים להימצא אצל התובעת ואשר היא זו שהיתה אמורה לגלותם. ג. בדיון החלטתי לקבל המסמכים וכי נימוקים לגבי הקבילות והמשקל ינתנו בפסק הדין. ד. לאחר שבחנתי הטענות הנני מחליט כי המסמכים קבילים כראיה, רלוונטים למשפט ויש ליתן להם מלוא המשקל. ואלו הנימוקים להחלטתי: (1) לגבי נ/32א' מדובר במסמך הנושא את הלוגו קומפס והחתום על ידי גדעון שליין, ומופנה לחברת ימאטו. לגבי נ/32ב' מסמך זה נושא את הלוגו של האחים שליין בע"מ וחתום על ידי גדעון שליין, ומופנה לחברת ימאטו. מדובר במסמכים שעל פניהם קשורים לתובעת. גדעון שליין מזמין באותם מסמכים מכונות מימאטו בקשר למיזם התורכי. גדעון שליין עיין במסמכים ולא הכחיש כי הוא זה שחתם עליהם. (2) לגבי נ/34, נ/35, נ/36 ו- נ/37, מסמכים אלה הינם מסמכי משלוח וחשבוניות של חברת ימאטו המתייחסים להזמנות של התובעת והייטקס מ-2002 ומ-2003. המסמכים הוצגו לגדעון שליין ותשובתו: "זה מסמך של אחים שליין. יש פה מסמכי רכש של ימאטו, אבל יש פה גם הזמנות של שליין" (עמ' 565 שורות 17 - 18 לפרוטוקול). ובמקום אחר: "אני מוכן לאשר שמה שמופיע בטבלה כסעיף ראשון VF- 2439 ונרשם תאריך קניה 14.07.2005, אם אלה אותן מכונות ואני לא יודע מה המספרים הסידוריים, הדגם מופיע בחשבון של ימאטו לקומפקס או הייטקס... לאחים שליין ב- 29.01.2004 " (עמ' 576 שורה 25 עד עמ' 577 שורה 9). (3) מסמכי המשלוח והחשבוניות כוללים מחירים שבהם נמכרו מכונות לאחים שליין ולהייטקס ויש התאמה בין מסמכי ההזמנות של אותן חברות, אותן אישר מר גדעון שליין בעדותו לפרטים המופיעים בתעודות המשלוח ובחשבוניות. (4) מדובר למעשה במסמכים של התובעת או שהיו אמורים להימצא אצל התובעת והמסמכים לא היו אמורים להוות עבורה הפתעה (למעט ההפתעה שבעצם חשיפתם) ובוודאי שהתובעת לא יכולה לחסות בצל הנימוק שהם לא גולו במסגרת גילוי המסמכים. (5) המסמכים מתייחסים לאחת השאלות המהותיות שבמחלוקת, דהיינו, שווי המכונות שנטען כי נגנבו, ובנוסף נכונות ו/או אמיתות התביעה עצמה, ולכן הם רלוונטים. (6) לאור האמור לעיל, המסמכים קבילים ויש ליתן להם את מלוא המשקל. טענות הצדדים טענות התובעת: 1. התובעת טענה כי עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לקרות אירוע הביטוח (דהיינו הפריצה) וכי היא מילאה אחר תנאי המיגון, שיתפה פעולה באופן מלא עם הנתבעת, והוכיחה את נזקיה הנטענים במלואם. 2. א. הנתבעת הכירה בכך שהתובעת עמדה בתנאי הפוליסה כאשר שילמה לה בגין הפריצה הראשונה וכן הכירה בנכונות התביעה הנוכחית, כאשר שילמה לה תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בסכום של 360,737 ₪, מבלי לנמק הדחייה לגבי היתרה. ב. משביקשה התובעת לתבוע את היתרה המגיעה לה, איימה עליה הנתבעת בהגשת תביעה שכנגד ואף מימשה איום זה. 3. הנתבעת לא הביאה כל נימוק ו/או ראייה לדחיית תביעת התובעת וביצעה מסע דייג של נימוקים תוך כדי ההליך וזאת על מנת להצדיק את הדחייה שהתקבלה בשעתו, ללא כל עיגון וביסוס. 4. הנתבעת מנועה מלטעון כל טענה לגבי תנאי מיגון ו/או אמיתות קרות אירוע הביטוח, זאת לאור העובדה שלא שלחה מכתב דחייה בשעתו והיא מוגבלת לטענה לגבי גובה הנזק בלבד. 5. הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה ולאור האמור יש לקבל התביעה במלואה ולדחות התביעה שכנגד. טענות הנתבעת: 1. הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח התרחשות מקרה הביטוח ומנגד, הנתבעת הצליחה להוכיח על פי מאזן ההסתברויות שמדובר באירוע שנגרם במתכוון ו/או בויים. 2. התובעת לא עמדה בתנאי המיגון ולכן מקרה הפריצה אינו מכוסה על ידי הפוליסה. 3. הנתבעת הוכיחה מרמה בתביעת תגמולי הביטוח ומצג שקרי לגבי התקנת אמצעי מיגון שהיוו תנאי לכיסוי הביטוחי ואי נקיטת אמצעי להקלת הסיכון בכוונת מרמה. 4. לכן יש לדחות התביעה ולהורות על השבת הכספים ששולמו וזאת לאור סעיפים 25, 26 לחוק, סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1971, עוולת התרמית בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומחמת העיקרון כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. דיון שאלת המניעות 1. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שלחה מכתב דחייה לתובעת ושילמה לה תגמולי ביטוח בעקבות האירוע בסכום שהינו כ- 50% מהדרישה וכי המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעניין גובה הנזק בלבד (דהיינו, האם נגנבו 46 מכונות תפירה, כטענת התובעת או 41 כטענת הנתבעת, וכיצד יש לחשב הפיצוי בגין אותן מכונות). 2. לא היתה מחלוקת כי תביעת הראל להשבת הסכום ששולם היתה פעולת תגמול לתביעה שהוגשה כנגדה בגין יתרת הסכום, והראל לא התכוונה לדרוש הסכום בחזרה או לטעון טענה כלשהי בגינו, לו האחים שליין היו מוותרים על דרישתם לקבלת סכומים נוספים (עדות זיו קדרי). 3. השאלה עליה יש ליתן תשובה, הינה, האם כטענת הראל לא חל כאן כלל עקרון המניעות, כיון שלא היתה דחיית תביעה אלא להיפך, התביעה שולמה ולכן לא היה כלל מקום לשלוח מכתב דחייה (בנוסף נטען כי האחים שליין ידעו כל העת על הטענות כלפיהם) או, שחל עיקרון המניעות והראל מנועה מלהעלות טענות כנגד התביעה, למעט לעניין הנזק כטענת האחים שליין. 4. הפסיקה שקבעה את עיקרון המניעות ביקשה "לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ושלפיתן של טענות מפתיעות בכתב ההגנה" (ראה פסק דינה של כב' השופטת דותן בבית המשפט המחוזי בת"א בר"ע 1182/05, אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי ואח' - פורסם באתר נבו). 5. יחד עם זאת, לעקרון המניעות לפיו חברת הביטוח מנועה מלטעון כל טענה אותה לא טענה במכתב הדחייה, יש גם עיקרון משלים לפיו המבטחת תורשה להעלות טענות נוספות, מעבר לאלה שפורטו במכתב הדחייה במקום בו מדובר בעובדות ו/או בנסיבות שנוצרו מאוחר יותר או שלא היו ידועים למבטחת במועד בו דחתה התביעה. בנוסף, הוכרה בפסיקה זכותה של המבטחת בשמה של זכות הגישה לערכאות לטעון "טענות נוספות בבית המשפט... נסיבות אלה בסופו של יום יהיו כאלה שהצדק זועק בהם כנגד יישום ההנחייה, כגון שנטען למרמה של המבוטח..." (ראה דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין - פורסם באתר נבו). 6. במקרה שלפנינו הראל שילמה חלק מהתגמולים וטענתה התמקדה בכך שתביעת האחים שליין סובלת מ"ניפוח". הראל שילמה התגמולים כאשר היתה מודעת לכך כי בגלריה היו 7 גלאים במקום 8 גלאים כנדרש בפוליסה. 7. יחד עם זאת, העובדות - לגבי שתי הפריצות הנוספות, הכישלון העסקי במיזם התורכי, התביעה של התובעת כנגד ימאטו, העובדה כי מחירי הדרישה התבססו על מסמכי קניית המכונות על ידי התובעת מחברות הבת שלה ונסיבות הקנייה וכן מסמכי ימאטו - נחשפו בפניה רק לאחר התשלום ולא היו ידועים לה בעת החקירה הראשונית. 8. לאחר שבחנתי הטענות הגעתי למסקנה כי ניתן להקיש מהפסיקה הדנה במניעות עקב העדר מכתב דחייה גם למצב שלפנינו בו חברת הביטוח שילמה חלק מהתגמולים ומגישה תביעה שכנגד כפעולת תגמול כנגד תביעה לתשלום היתרה. כשם שלא מאפשרים לחברת ביטוח במקרה הראשון להעלות טענות שהיו ידועות לה, כך גם במקרה שלפנינו אין מקום לאפשר לחברת הביטוח ליצור לחץ על המבוטח לבל יפנה לערכאות בתביעה לתשלום יתרה שהוא סבור כי הינה מגיעה לו מחשש שמא יבולע לו והוא יאלץ להתמודד עם טענות שהיו ידועות לחברת הביטוח, אך היא לא העלתה אותן קודם לכן. יחד עם זאת, אין מקום למנוע מחברת הביטוח מלהעלות טענות המבוססות על תשלום מחמת טעות כתוצאה ממצג שקרי ו/או הטעייה מצד המבוטח או מעשה מרמה מצדו ו/או על עובדות שלא היו ידועות לה. 9. לכן, הנני קובע כי במקרה הנדון הראל מנועה מלטעון טענות כי האחים שליין לא עמדו בתנאי מוקדם לגבי דרישות המיגון, ולכן אין בכלל הסכם ביטוחי בין הצדדים (אני דוחה את טענת עו"ד נווה כי העסק עמד בכל תנאי המיגון. הוכח בפניי כי בגלריה היו 7 גלאים בלבד במקום 8 כנדרש בפוליסה). אולם, הראל אינה מנועה מלטעון טענות המבוססות על מרמה. טענות אלה יכולות להתבסס גם על עובדות שהיו ידועות להראל קודם לכן, כאשר מתווספות אליהן עובדות שהתגלו מאוחר יותר והיוצרות ביחד מארג עובדתי המבסס תשתית ראייתית לטענת הטעיה ומרמה. 10. לכן, אני רואה עצמי פטור מהכרעה בשאלות שהועלו בעניין העדרו של הגלאי, למעט טענות המבוססות על מרמה. מהימנות התביעה 1. א. לצורך הוכחת קיומן ומחירן של 4 דגמי המכונות היקרות שלטענתה נגנבו הציגה התובעת בפני הראל את מסמכיהן של קומפס ושל הייטקס מיום 14.07.05 ומיום 17.03.05 (נ/25א ו- נ/25ב) בתור מסמכי הרכישה של המכונות. (ראה עמ' 5 לחוות דעתו של רו"ח הנתבעת מר פיש). ב. המחירים בדרישתה הכספית של התובעת מהראל מבוססים היו על המחירים שבמסמכי הייטקס וקומפס. כך בנספח לחוות דעתו של רואה החשבון מטעם התובעת מר דוד בכר, מצויין כי עלות מכונה מדגם YAMATO VF2439-5 הינה 2,347 יורו, עלות מכונה מדגם YAMATO VF2300VTA156 הינה 3,267 יורו, מכונה מדגםJUKI LK 1920 עלותה 9,238 יורו ליחידה ומכונה מדגם JUKI LK 1900A עלותה 6,982 יורו ומחירים אלה זהים למחירי מסמך הייטקס נ/25א שורות 5 ו- 21 ומסמך קומפס נ/25ב שורות 30 ו- 31 (המחירים בדרישתה הכספית של התובעת מבוססים על מחירי הייטקס וקומפס, כאשר מחירי 4 המכונות הנ"ל מסתכמים ב- 557,000 ₪, מתוך סך הכל של התביעה בסכום של 623,619 ₪, ראה מסמך הדרישה של מר הנדלמן נ/4). ג. מר דני שליין הצהיר בתצהיר תשובות לשאלון, נ/13, תאריכי רכישה של המכונות התואמים למשלוחים מהייטקס וקומפס. 2. הנתבעת חשדה כל העת כי התובעת מציגה לה דרישות מופרזות, והמומחה מטעמה מר עקיבא אהרונוב ציין בחוות דעתו כי המחירים שהוצגו בדרישה הינם מחירי "דילרים", וכי רצוי לקבל הצעות מחיר של היצרנים עצמם YAMATO ו- JUKI המיוצגות על ידי התובעת בארץ. 3. החוקר דוד מארק העלה חשד בעקבות ממצאיו כי "לתובעת מניע לנסות ולזכות בכספי תביעת ביטוח מחד, ולהיפטר ממלאי ששוכב כאבן שאין לה הופכין בבית העסק מאידך". 4. לאחר שנחשפה תביעת התובעת כנגד ימאטו הוברר כי אכן מסמכי הדרישה מתבססים על מחירי דילרים, אלא שהתגלה כי הדילרים הינם חברות בת של התובעת עצמה. עוד התגלה בחקירתו של מר גדעון שליין כי למעשה לא מדובר ברכישה ממש, אלא בהעברה שנרשמה כמכירה לצורכי חוקי המכס, ובנוסף הוברר כי תאריכי המכירה הם לא התאריכים הנכונים והמכונות נקנו במהלך 2002 - 2003 על ידי התובעת והייטקס עבור המיזם התורכי מהיצרן ימאטו, כאשר התשלומים היו נמוכים בהרבה. עוד עלה, כי התובעת עצמה טוענת כי המכונות שוכבות אצלה כאבן שאין לה הופכין בתביעתה כנגד ימאטו. 5. וכך מתאר גדעון שליין את התהליך שבו נרשמה ההעברה של המכונות מתורכיה לישראל, כמכירה ומסביר את מהותם של המסמכים נ/25א' ו- נ/25ב': "ש. מדוע רכשתם דווקא מהסוחרים האלה ולא מהיצרנים? ת. כי החברות האלה בתורכיה היו חברות שלנו, שאנחנו הפעלנו בתורכיה לצורך עסקים שניהלנו בתורכיה. ש. ואחים שליין רכשה מהחברות שלכם בתורכיה את הסחורה? ת. כאשר התפנינו מתורכיה אנחנו לקחנו את הציוד ולא רצינו להשאיר אותו בתורכיה והעברנו אותו לישראל. ש. זה לא רק העברה, אתם מציגים את זה כעסקה, אחים שליין קנתה. ת. את לא יכולה להעביר בלי חשבונית אחרת תעברי על החוקים של המכס. ש. בו ניגע בנושא של החברות. החברות האלה אתה אמרת שזה בעצם אתם, קניתם מכם? ת. כן. (עמ' 543 לפרוטוקול)". 6. מר גדעון שליין הודה כי הייטקס וקומפס קנו את המכונות הנדונות לפני התאריך שבו הם מכרו אותם לאחים שליין(עמ' 576 שורה 11 לפרוטוקול) וממסמכי ימאטו נ/34 - נ/41, עולה כי למעשה המכונות נרכשו במהלך 2002 - 2003, על ידי התובעת עבור המיזם התורכי מהיצרן ימאטו, כאשר המשלוח האחרון מתייחס ל- 29.01.04, נ/35. 7. עוד עלה ממסמכי ימאטו כי המחירים שהוצגו כמחירי הקניה מקומפס והייטקס, דהיינו מחירי הדרישה, גבוהים בהרבה מהמחירים בהם התובעת רכשה המכונות מהייצרן ימאטו. כך למשל, במשלוח האחרון מ- 29.01.04 (נ/35) מחירה של מכונה מדגם VF2439 הינו 1690 יורו ואילו אותה מכונה נמכרה מהייטקס לשליין במחיר 2,347 יורו. מר גדעון שליין נשאל לפשר ההפרש ותשובתו היתה כדלקמן: "בהזמנות זה הראש בלבד ובחשבון זה כולל טבל מוטורס מאובזר, אז משווים תפוחים עם פילים". 8. מר גדעון שליין ניסה לבנות תזה לפיה השינוי במחירים נובע מכך שהמכונות בחשבונות הייטקס וקומפס היו עם איבזור, בעוד שהמכונות במסמכי ימאטו היו ללא איבזור, אולם הוא לא יכול היה להתמודד בתשובתו עם העובדה כי מר דני שליין העיד כי המכונות שנגנבו היו באותו מצב שבו ניקנו מהחברות, דהיינו נגנבו מהקרטונים כפי שהגיעו עם האיבזור הבסיסי של כל מכונה ללא התקנת איבזור מיוחד ללקוח ספציפי בנוסף לאותו איבזור בסיסי (ראה עדותו של מר דני שליין, עמ' 283 - 284 לפרוטוקול). 9. בנוסף, התקשה מר גדעון שליין להסביר מדוע בתביעתם כנגד ימאטו הם מבקשים מימאטו לרכוש מהם בחזרה את המכונות בטענה שהסחורה הזו שוכבת אצלם כאבן שאין לה הופכין. וכך זה משתקף בפרוטוקול: "ש. לא היו מאובזרות ואתם אלה שהצגתם לנו את החשבונות של קומפס והייטקס כאסמכתא לרכישת אותן מכונות וכאסמכתא למחירים שאתם דורשים. אם אתה אומר לי שזה לא מתאים, שהמחירים הגבוהים בחשבוניות שהצגתם הם לא מתאימים, כי זה מאובזר, אז אני מסכימה איתך שהצגתם משהו לא מתאים למה שאתם טוענים? ת. לא, מי כמוך יודע שיש פה חילוקי דעות לגבי מחיר מכירה או מחיר קניה. אם אתה קונה איבזור למשל לקדילאק, והאיבזור מתאים רק לקדילאק והקדילאק נגנב, ואת נשארת עם מנוע ואם איבזור ועם ציוד פנאומטי שהוא רק מתאים לאותו קדילאק אז זה אבן שאין לה הופכין. אז לכן, אם את רוצה תאמרי לי מה את רוצה שאני אבדוק ואני אתן לך תשובות ספציפיות, אבל לשלוף פה ג'וקרים מהשרוול ולהטיח בי האשמות, זה לא נכון" (עמ' 569 - 570 לפרוטוקול). 10. א. ברור שהדברים שנחשפו בעדותו של מר גדעון שליין מהווים פגיעה במהימנות התביעה. מובן, שאין כוונתי לכך כי חברה מנועה מלבצע עסקה עם חברת בת שלה. עולם החברות בנוי ומבוסס על יצירת קשרים עסקיים בין חברות שונות ובינן לבין חברות בת שלהן. הדבר חוקי ומקובל. ב. יחד עם זאת, ברור שכאשר אדם מציג אסמכתא של מחיר קניה כבסיס לדרישה כספית, לקבלת תגמולי ביטוח, הכוונה הינה למחירי קניה בדרך המקובלת, דהיינו כאשר קיים משא ומתן בין המוכר לקונה על גובה המחיר, וכאשר על העסקה פועלים כללי השוק וכללי ההיצע והביקוש. ג. כפי שציינתי מהימנותה של התביעה נפגעה עקב העובדה שהסתירה כי מדובר על רכישה מחברות בת שלה. פגיעה נוספת במהימנותה הינה לאור העובדה כי בעצם לא מדובר במכירה ממש, אלא בהעברה שהוצגה כמכירה, כאשר לא ניתן כל הסבר כיצד בוצע התחשיב ו/או התמחור ו/או כיצד הגיעו למחירים המצוינים במסמכי הדרישה נ/25א, ו-נ/25ב'. בנוסף, נפגמת המהימנות לאור העובדה כי המכירה בוצעה מהיצרן עצמו לתובעת, כשנתיים לפני התאריך הנטען (ב- 2002 - 2003), במחירים נמוכים בהרבה. בעניין זה אדגיש כי לא ניתנה תשובה לשאלה מדוע במסמכי הייטקס וקומפס מגולמת תוספת איבזור, ובכל מקרה מסקנה אחת הינה וודאית והיא שמחירי הדרישה אינם מתאימים כלל למכונות שנטען לגניבתם וזאת בהתאם לחיבור גרסאותיהם של דני וגדעון שליין. 11. עובדות נוספות הקשורות להתנהלותה של התובעת בקשר לתביעה הנדונה, ואשר פוגמות במהימנות התביעה: א. אני מקבל כמהימנה את עדותו של החוקר מר דוד מארק כי מר דני שליין נמנע משיתוף פעולה מלא עמו בחקירת אירוע הפריצה דבר שהתבטא בכך שהוא הסתייג מחתימה על יפוי כוח לצילום תיק המשטרה, דחה דרישת החוק למסירת מסמכי הנהלת חשבונות של העסק, הוא ואחיו גדעון סירבו להיבדק בפוליגרף, סירובם של דני שליין ואחיו לחתום על ההודעה שגבה מהם וכן הוראתו של מר דני שליין לעובדו רן בלגלי שלא לחתום על ההודעה. ב. מעדותו של מר גדעון שליין עלה כי ניתן בהחלט לדעת באופן מדויק איזה מכונה נגנבה וכי לכל מכונה יש מספר סידורי (ראה עדותו עמ' 541 שורות 4 - 6 לפרוטוקול). מצד שני, אני מקבל את עדותו של מר עקיבא אהרונוב שלא נסתרה לפיה מהפרטים שסופקו על ידי התובעת "ניתן ללמוד מעט מאוד על אופי המכונות והאיבזור", כאשר איבזור המכונות מהווה מרכיב חשוב ודומיננטי. אני מקבל את עדותו של מר זיו קדרי לפיה התובעת שמרה את הראל באפלה ו"נתנה לה קש", לא אמרה לה מה נגנב, מנעה ממנה מידע ואף הציגה מידע לא נכון תוך ניצול חוסר הידע של הראה בנושא מכונות תפירה (עמ' 642 שורות 4 - 7 ועמ' 652, שורות 3 - 6 לפרוטוקל). מעדותו של מר גדעון שליין וממסמכי ימאטו עולה באופן מפורש כי התובעת יכלה בקלות למסור את המידע שברשותה כדי להניח את התשתית הראייתית לטענותיה לגבי איזה מכונות נגנבו, מה עלות הקניה של כל מכונה, וכמה מכונות נגנבו. התובעת נמנעה מלגלות המסמכים ואף עשתה ככל אשר לאל ידה כדי למנוע מבית המשפט את חשיפת המידע באמצעות התנגדות לחקירת גדעון שליין והתנגדות להגשת המסמכים הרלוונטיים, כפי שציינתי לעיל. אני דוחה את כל טענות התובעת כי מר קדרי לא היה מעורב כלל בתביעה, ולכן אין לעדותו כל בסיס. אני נותן אמון מלא לעדותו ומעדיף את עדותו על פני עדות מר דני שליין ומר יעקב רוזנמן סוכן הביטוח של התובעת שהינו גם שכנו וידידו הטוב של מר דניאל שליין. ג. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי ספירה פיזית של המלאי הנותר בבית העסק לאחר הפריצה הינה דבר חשוב ומהותי ביותר, ומהווה את הדרך העדיפה להערכת החוסר הנטען בעקבות הפריצה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה סביב השאלה האם היתה נכונות מלאה מצד דני שליין לבצע את הספירה, אולם השמאי דני פינטו לא נאות להמתין עד שדני שליין יסתום את הפתח בקיר ויכניס את הדברים פנימה, אלא דרש מדני שליין לעזוב הכל ולהתפנות לספירה לאלתר כטענת דני שליין, או שדני שליין עשה הכל כדי להכשיל את הספירה כטענת מר פינטו והשמאי גולדברג. לאחר שבחנתי את העדויות הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את עדויות הנתבעת על פני עדותו של מר דני שליין ואני קובע כי עדותו של מר דני שליין בעניין זה אינה מהימנה עלי. אני קובע כי מר דני שליין הכשיל את הספירה וזאת במסגרת דרך התנהלותו כל מהלך התביעה כנגד הראל לערפל עד כמה שאפשר את הנתונים לגבי מהות המכונות שניטען לגניבתן, מספר המכונות ועלותם. אני דוחה בעניין זה את גרסתו של מר דני שליין כי לו רצה יכול היה פינטו להתמצא לבד במחסן ולספור לבד את המלאי. ובלשונו: "כל אדם אינטלגינטי שיש לו קצת סבלנות וקצת אורך רוח, ומסתכל וגם אם יש הבדל בין V ו- W, אבל אם יש לו סבלנות והוא יעשה את העבודה בצורה רצינית, אז יש אנשים שיודעים לספור מלאי והם לא מבינים במכונות תפירה, זה בסך הכל לקרוא מספר ודגם... יש מומחים, יש היום אאוט-סורסינג, אנשים שבאים וסופרים מלאים. כל בן אדם אינטלגנטי יכול, רק אם יש לו את הסבלנות, ללכת ולספור מלאי, גם של אלפי פריטים, זה רק עניין של זמן וזה באמת חשוב מאוד שהספירה צריכה להתבצע באותו יום ואכן כך עשינו" (עמ' 346 שורה 2, עד עמ' 347 שורה 12 לפרוטוקול). בעניין זה אציין, שמעדותו של מר גדעון שליין עלה עד כמה חשוב לדקדק לגבי כל מכונה ומכונה, לגבי כל ספרה ו/או אות בלועזית לגבי הדגם וכך גם לגבי האיבזור. היטיב לבטא זאת מר הנדלמן כדלקמן: "אם היית מכירה את העסק איך הוא מסודר, מסודרים ארגזי קרטון, שכולם נראים אותו דבר, ועל ארגזי הקרטון יש מדבקות והמדבקות האלה זה מדבקות שמגיעות מהיבואן... ולכאורה במבט ראשון נראה שכולם זה אותו מספר, אבל זה לא אותו מספר, זה VF ו-VU ו-VZ, ואלף ואחת תת דגמים של אותן מכונות..." (עמוד 185 שורה 25 עד עמוד 186 שורה 7). גרסת הנתבעת מקבלת חיזוק גם מעדות מר רוזנמן שהעיד כי: "אני הייתי נוכח שם, אמר לו המבוטח, הנה המחסנים, הנה הספרים, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם הדברים האלה, אני לא יכול להגיד לך כמה נגנב לי בעשר דקות" (עמוד 40 לפרוטוקול). ואני דוחה את גרסתו זו של מר דני שליין כבלתי אמינה וכמיתממת. מר דני שליין העיד גם כי היה חשוב לו לסגור את הפתח בקיר בטרם ביצוע הספירה, וזאת כי דאג לרכושו. הוברר במהלך המשפט כי בפריצות הבאות הוא סרב להגיע למקום למרות שהוזמן על ידי המוקד להגיע ועובדה זו עומדת בסתירה למצג אותו ביקש להעלות לפני כי דאג יותר מכל לבטחון הסחורה בעסק. אני נותן אמון בעניין זה לעדויות פינטו, פיש וגולדברג ודוחה את כל טענות ב"כ התובעת כי עדים אלה לא תיעדו בזמן אמת את הכשלת הספירה שכלל לא היתה ו/או את סירובו של מר שליין לחתום על הספירה השניה, ועניינים אלה צצו במוחם רק במסגרת נסיונם לחפש כל נימוק אפשרי לדחות את התביעה ולהצדיק את התנהלותה השערורייתית של הראל. ד. מר דני שליין כפר בכך כי התובעת ו/או האחים שליין נכנסו להשקעות כלשהן בחו"ל (ראה עדותו עמ' 290 שורות 16 - 21 לפרוטוקול) וגרסה זו נסתרה לחלוטין בעדותו של מר גדעון שליין. ה. הוכח כי התובעת לא כוננה את הנזק הנטען ולא רכשה מחדש את המכונות שהיא טוענת לגניבתן, למרות שקיבלה מהראל סך של 360,737 ₪, ואשר הספיק לפי חוות דעתו של מר עקיבא אהרונוב לרכוש את המכונות מחדש. דני שליין לא הראה בחקירתו ולא בכל מועד לאחר מכן כי המכונות שניטען לגניבתן נרכשו מחדש. מר גדעון שליין נשאל האם התובעת רכשה מחדש את אותם דגמי מכונות והשיב: "אני לא יודע מה אחי רוכש בשנים האחרונות", ואישר כי כיום יש דגמים חדשים שלאורם המכונות הקודמות כבר לא רלוונטיות וכך גם עולה מעדותו של מר בכר. אני דוחה את טענת ב"כ התובעת שהציג מסמך מיום 10.07.08 אשר מעיד כביכול על כינון הנזק. המסמך קודם בתאריכו ליום הפריצה הנטענת ולכן הזמנת הסחורה שבו לא יכולה להיחשב ככינון הנזק, אלא כהזמנה של סחורה מלפני האירוע. בנוסף, המסמך מתייחס למספר פריטים בלבד מתוך רשימת התביעה ולזולים מביניהם. אי כינון הנזק למרות קבלת הסכום, פוגם אף הוא במהימנות התביעה ומצביע על כך כי המכונות שנטען לגניבתן לא היו נחוצות לתובעת והיו מונחות אצלה כ"אבן שאין לה הופכין". ו. לסיכום, אני דוחה את כל טענות התובעת כי הראל נהגה כלפיה בחוסר תום לב ובצורה שערורייתית, תוך רמיסת זכויותיה. אני מקבל במלואה את גרסתה של הראל כפי שבאה לידי ביטוי בעדויות אנשיה לפניי, כי מלכתחילה עוררה התביעה את חשדם כי מדובר בתביעה מוגזמת ובהמשך הדרך הוברר להם כי מדובר בתביעה מופרכת ושקרית. אני גם מקבל את ההסבר כי היו מבליגים ומצניעים את טענותיהם לו היתה התובעת מסתפקת במה שקיבלה ולא דורשת כספים נוספים. כפי שיובהר להלן, החשד של אנשי הראל קיבל ביסוס בסופו של המשפט והגעתי למסקנה כי אכן מדובר בתביעה מופרכת ובניסיון לקבל כספים במרמה. לכן, אני דוחה כל טענות התובעת וקובע כי התביעה עצמה נגועה בחוסר מהימנות. האם הוכח מקרה הביטוח, דהיינו הפריצה וגניבת המכונית נטל ההוכחה 1. בפסיקת בית המשפט העליון ישנה מחלוקת לגבי השאלה, על מי מוטל נטל השכנוע לעניין גרימת מקרה ביטוח מסוג פריצה או גניבה, כאשר חב' הביטוח טוענת כי האירוע בויים על ידי המבוטח. 2. המחלוקת נסבה לגבי השאלה, האם חובת ההוכחה מוטלת על המבוטח להוכיח גם את היסוד החיובי, דהיינו כי ארעה פריצה וגם את היסוד השלילי, כי ידו לא היתה במעל או שדי למבוטח להוכיח כי ארעה פריצה ואז מועבר הנטל לכתפי המבטח להוכיח את היסוד השלילי, דהיינו כי האירוע בויים. 3. א. לפי הגישה המחמירה לגבי המבוטחים מוטלת על המבוטח חובת השכנוע גם לגבי היסוד החיובי וגם לגבי היסוד השלילי בכל מקרי הביטוח (גם פריצה וגניבה וגם שריפה) וזאת כיוון שהיסוד לכל עסקת ביטוח הוא שהנזק מקרי ולמבוטח לא היתה יד זדונית בו (ראה פס"ד כב' השופט גולדברג בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(1) 837). ב. לפי גישת הביניים, במקרה גרימת פריצה ושוד, על המבוטח להוכיח שידו לא היתה בנזק ואילו במקרה אש די לו להוכיח כי ארעה שריפה ואז עובר נטל הראיה על המבטח להוכיח כי מדובר בהצתה מכוונת (ראה פס"ד כב' השופטת נתניהו בפרשת וייסנר, וכב' השופט תאודור אור בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661). ג. לפי הגישה המקלה עם המבוטחים, על המבוטח להניח התשתית הראייתי כי ארע מקרה הביטוח (פריצה, שוד או שריפה) ואז עובר נטל ההוכחה אל כתפי המבטחת להוכיח כי הסיכון שהתמשש הינו סיכון החורג מהסיכונים הקבועים בפוליסה, דהיינו כי מדובר בהצתה מכוונת במקרה נזק אש או באירוע פריצה מבויים במקרה פריצה וגניבה (ראה גישת כב' הנשיא שמגר בפרשת סיני). הגישה המקלה אומצה לאחרונה בפס"ד של כב' השופטת ארבל שניתן בהסכמת הנשיא בדימוס ברק וכב' השופט עדיאל בע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, ). 4. במקרה שלפנינו כל צד התסמך על הפסיקה הנוחה לו. עו"ד נווה אף טען כי נטל ההוכחה המוטל על חב' הביטוח להוכיח היסוד השלילי הינו נטל מוגבר, מעין מידת הוכחה שלישית המצוייה בין מידת ההוכחה האזרחית לזו הפלילית. הטעם לכך הינו בהשלכות המתלוות לקביעה כי אדם ביצע פעולה המהווה עבירה פלילית גם כאשר מדובר בהליך אזרחי. לאחר שבחנתי את טענתו זו של עו"ד נווה, מצאתי כי גישה זו לא אומצה בפסיקה בארץ. 5. לשאלה, על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע, חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיה או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעויינות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי" (אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע, כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (ראה הסברה של כב' השופטת ארבל בפרשת המגן, שם, עמ' 8 לפסה"ד, סעיף 12). 6. לאחר שבחנתי העדויות והטענות, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפנינו המחלוקת הנדונה הינה עיונית ותיאורתית ואין בה כדי לשנות את התוצאה וזאת לאור העובדה כי המבטחת הניחה בפני את התשתית הראייתית הנדרשת במשפטים אזרחיים והצליחה לשכנע אותי במידת השכנוע המספיקה למשפטים אלה, כי הפריצה בויימה ו/או נגרמה במתכוון על ידי התובעת. 7. א. התשתית הראייתית של התובעת התבססה על עדותו של מר דני שליין וכן על עדות שני בעלי הנכס שבו מצוי העסק המתגוררים בקרבתו, מר יוסי נחמיה ומר משה נחמיה. יוסי נחמיה העיד כי ביום 19.7.06 עבר ליד העסק בשעה 05:00 והבחין כי ישנם סורגים עקורים ועקומים וקרטונים מפוזרים בסמוך וחשד כי ארעה פריצה ולכן התקשר לאחיו משה שותפו וביקש ממנו להודיע לדני שליין. משה נחמיה העיד כי העביר המסר לדני שליין ולאחר מכן נכנס עמו לעסק והבחין בסימני הפריצה. ב. הוגשה תלונה למשטרה, אך לא הובאה כל ראיה לגבי התפתחות החקירה ו/או הממצאים שעלו ממנה. ג. כאשר בוחנים את תצהירו של מר שליין מגלים כי הוא מכיל דיווח לקוני לגבי נסיבות הפריצה וגם בעדותו בפני נמנע מר שליין מלנדב מידע מיוזמתו והשתדל לענות בקצרה תשובות ספציפיות לגבי השאלות שנשאל. אפילו לגבי גילוי הפתח בקיר, דרכו נטען כי חדרו הפורצים, העיד רק כאשר נשאל על כך ספציפית. ד. בחינת ראיות התובעת לגבי הפריצה מעלה כי התובעת נקטה מתחילת המשפט בטקטיקה של חשיפה מינימאלית של מידע, תוך השארת התמונה במצב מעורפל בדיוק כפי שנקטה לגבי המידע בדבר מהות המכונות שנטען כי נגנבו, מספרן ושוויין. ה. מסקנה זו מתיישבת עם העובדה שמר דני שליין בחר להיות היחיד מאנשי התובעת שהעיד וכן מוצאת את ביטויה בכך שמר שליין חשף כמה שפחות פרטים ובכך שהתובעת התנגדה באופן נחרץ להעדתו של מר גדעון שליין שהוזמן בסוף המשפט ולחשיפת מסמכי ימאטו. גם הכשלת הספירה בזמן אמת על ידי דני שליין מתיישבת עם מסקנה זו. ו. הטקטיקה הזו יכולה היתה אולי להצליח עד שנחשף המידע לגבי המיזם התורכי, שהוביל לחשיפת התביעה של התובעת כנגד ימאטו ולחשיפת מסמכי ימאטו וכל הפרטים שהתגלו בעדותו של מר גדעון שליין. גילוי זה טרף את כל הקלפים ופגם פגיעה אנושה במהימנות גרסת התובעת כפי שכבר צויין לעיל. ז. לסיכום, הגעתי למסקנה כי אין בראיות שהובאו על ידי התובעת כדי לשכנע במידת השכנוע במשפטים אזרחיים כי מדובר באירוע אמת. 8. מנגד, המציאה הנתבעת ראיות נסיבתיות כבדות משקל המחשידות התובעת בביום הפריצה ובנוסף ראיות בדבר מניע כלכלי מובהק לביום הפריצה, כאשר בנוסף לא יכולה להיות מחלוקת כי לתובעת, שהינה בעלת העסק היתה מלוא ההזדמנות ולא היה לה כל קושי לביים את אותה הפריצה. ואלה הראיות שהובאו: א. ייחוד דרך ואופן הפריצה כאשר הפורצים פרקו בדיוק כירורגי מספר ברגים של לוחית איזכורית וחדרו ישירות לתוך העסק בדיוק בגובה הרצפה של קומת הגלריה, דבר שאפשר זחילה על הרצפה עד למקום הרכזת, תלישת אותה רכזת שהיתה בחדר סגור, שאין אליו כניסה לזרים וכל זאת מבלי להתגלות על ידי מספר גלאים שהיו פרושים לכל אורך הדרך, כולל מעל הרכזת. החוקר העריך כי האפשרות שפורץ מזדמן ואקראי שאינו מכיר את בית העסק פעל בצורה כזו הינו נדיר ביותר וניכר היה כי מבצעי הפריצה הכירו היטב את מערכת האזעקה, מיקום הגלאים, מיקום הרכזת בחדר הנעול וכן את טווח גילוי הגלאים וחלישותם כלפי מעלה. ב. העובדה כי נטען לגניבת 46 מכונות שכל אחת מהן שוקלת כ- 40 ק"ג וכן 19 מנועים השוקלים 20 ק"ג כל אחד ולכן נדרשה משאית להעמסת הציוד ביחד עם העובדה כי העסק שוכן בכביש ללא מוצא בצמידות לביתו של יוסי נחמיה ובמרחק קטן מאחותו. המשאית היתה אמורה לפי תוואי הדרך לחלוף פעם אחת בדרך לעסק ופעם שנייה לאחר העמסת הסחורה. כל ההתרחשות הזאת נעשתה במושב ואף אחד מהשכנים לא הבחין ולא שמע את אותה התרחשות. ג. העובדה שעשר שנים לא היתה בעסק כל פריצה ואילו במהלך שנה וחצי היו בעסק ארבע פריצות, כאשר בכל אירוע העסק היה מבוטח בסכום נקוב של מיליון ₪ ובכל פריצה נגנב רכוש מסוג שונה. ד. העובדה כי המחזור העיסקי של התובעת ירד ממחזור של מעל 15 מיליון ₪ ב- 2002 למחזור של 3.4 מיליון ב- 2008. ה. כשלון המייזם התורכי בסוף שנת 2004 שהותיר את התובעת עם הפסד כספי בסך מיליון דולר והותיר אצלה מלאי מכונות שנרכשו ב- 2002, 2003 בשווי של כ- 450 אלף דולר כ"אבן שאין לה הופכין". ו. העובדה כי התובעת לא כוננה הנזק הנטען ולא רכשה המכונות מחדש, למרות שקיבלה פיצוי מהנתבעת. ז. העובדה כי לא נמסרו על ידי התובעת המספרים הסידוריים לגבי כל מכונה ומכונה והתובעת בחרה להשאיר המידע לגבי טיב המכונות ומחירן בערפל. ח. העובדה כי התובעת הציגה כאסמכתאות למחיר המכונות חשבונות המכירה מחברות הבת שלה אליה, מבלי לגלות כי מדובר למעשה בהעברת המכונות הישנות מתורכיה לארץ ומבלי לגלות כי המחיר שנדרש עולה בהרבה על המחיר האמיתי בו רכשה התובעת את המכונות מהיצרן ימאטו. 9. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה לשכנע אותי במידת השכנוע הדרושה במשפט אזרחי, כי אין מדובר באירוע פריצה אמיתי אלא באירוע פריצה שבוים על ידי התובעת. 10. די בקביעתי זו, כדי להביא לדחיית התביעה לקבלת תגמולי ביטוח נוספים ולקבלת התביעה שכנגד. ברור שאם מדובר באירוע מבוים, הרי שהדרישה מלכתחילה שהופנתה אל הנתבעת לקבל תגמולי ביטוח בגין פריצה שלא הייתה, לא הוגשה בתום לב ועל התובעת להחזיר לנתבעת את מלוא הכספים שקיבלה. הוכחה מרמה בתביעת תגמולי ביטוח 1. בנוסף לקביעה כי כל התביעה מושתת על אירוע פריצה מבוים, הרי שבמקרה זה הוכחה בפני גם מרמה נוספת בתביעת תגמולי ביטוח לפי סעיף 25 לחוק, הפוטר את הנתבעת כליל מכל חבות כלפי התובעת. 2. ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברת לביטוח בע"מ נגד אחמד נסרה , נפסק ע"י ביהמ"ש העליון, כי: "סעיף 25 נועד להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, כשהסנקציה להפטרו של המבטח היא פטור מוחלט מהחבות...הפרשנות חייבת להיות כזאת שלא תכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף, והיא כאמור, להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה". 3. עוד נקבע באותו פסק דין כי הדיבור "בכוונת מרמה" כולל שלושת היסודות הבאים: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות. 4. ציינתי לעיל, כי מחירי הדרישה של התובעת לגבי 4 דגמי המכונות היקרות, התבססו על מסמכיהן של קומפס והייטקס ( נ/25 א ו-נ/25 ב) בתור מסמכי הרכישה של המכונות שנטען לגניבתן. 5. ציינתי כי המחירים שהוצגו היו גבוהים במידה משמעותית מהמחירים בהם נקנו מהיצרן ימאטו ומחירים אלה לא היו כלל רלוונטים למחירי המכונות שנטען לגניבתן. מר גדעון שליין, שנשאל בעניין זה ציין, כי השוואת מחירי המכונות המאובזרות שבמסמכי קופמס והייטקס למכונות שנגנבו היא כמו ש"משווים פילים עם תפוחים" (כך למשל מכונה מסוג vf2349 נרכשה בכ-1,690 יורו בממוצע למכונה (כעולה מנ/34-נ/37) לעומת מחיר של 2,347 יורו למכונה המוצג בשורה 21 בחשבונית הייטקס ומכונה מסוג vf2300 נרכשה בכ-1,200 יורו בממוצע למכונה (כעולה מנ/34-נ/37) לעומת מחיר של 3,267 יורו למכונה המוצג בשורה 5 בחשבונית הייטקס נ/25. 6. התובעת הציגה מחירים גבוהים בהרבה מהמחירים בהם נקנו המכונות מהיצרן, לא גילתה לנתבעת כי מדובר למעשה במסמכים של חברות בת שלה, וכן כי לא מדובר במכירה ממש אלא בהעברה מטורקיה לישראל תוך הוצאת חשבוניות בהתאם לדרישת חוקי המכס. כן מדובר בתאריכי רכישה לא נכונים ולא רלוונטים, כאשר המכונות נקנו על ידה ב-2002-2003 ולא ב-2005 כפי שצויין במסמכי הייטקס וקומפס. 7. אין חולק על מומחיותה של התובעת בתחום של מכונות תפירה ואין חולק, כי היא מכירה היטב את סחורתה והייתה "מודעת לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו". 8. אני קובע כי מסמכי הייטקס וקומפקס הוגשו במסגרת תביעתה של התובעת לקבלת תגמולי הביטוח והמסמכים הוגשו כדי להוכיח את קיום המכונות שנטען לגניבתן, מחיר קנייתן ותאריך קנייתן. אני קובע, כי הוכח בפני גם היסוד השלישי, דהיינו, כי העובדות הבלתי נכונות נמסרו מתוך "כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד הועבדות הבלתי נכונות או הכוזבות". 9. אני דוחה טענת התובעת לפיה, המסמכים שהציגה הנתבעת אינם רלוונטים , מאחר והראל לא הסתמכה עליהם אלא ביצעה בדיקות משלה (עדותו של מר הנדלמן, עמוד 587 שורה 22 ואילך לפרוטוקול). 10. אני קובע כי התובעת הסתמכה על מחירים אלה ועל מסמכים אלה בנ/4, נ/6 ובחוות דעתו של מר בכר שהיוו את התשתית לדרישתה הכספית, ולכן אני דוחה את טענותיה, כי המסמכים אינם רלוונטים. הרלוונטיות אינה נמדדת לפי השאלה האם כל מסמך נבדק על ידי חברת הביטוח. די שהמסמך מוגש ועונה על שלושת היסודות כדי שיהיה רלוונטי. 11. אני קובע, כי הנתבעת שהינה התובעת שכנגד הוכיחה בפני, כי התובעת שהינה הנתבעת שכנגד הציגה מצגים כוזבים בפני חברת הביטוח בכוונה להונותה ולקבל כספים שלא כדין על יסודם ואין היא זכאית לשיפוי כלל ועליה להחזיר לחברת הביטוח את כל תגמולי הביטוח שקיבלה (במאמר מוסגר אציין, כי שאלת הקשר הסיבתי בין המרמה לחבות איננה תנאי לתחולת הסנקציה שבסעיף 25 והפטרה המוחלט של המבטחת - ראה בעניין זה ע.א 9625/06 הפניקס הישראלי נגד סימה מלכה. אני מציין זאת במאמר מוסגר כיוון שכפי שכבר קבעתי במקרה שלפנינו, הוכח הקשר הסיבתי לקבל באמצעות אותם מסמכים כוזבים תגמולי ביטוח מוזמים ומופרזים שבעצם לא הגיעו כלל לתובעת. סיכום 1. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה. 2. התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעת שכנגד להשיב לתובעת שכנגד את הסכומים שקיבלה, דהיינו סכום של 360,737 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל. 3. לגבי שכר הטרחה אני קובע כי במקרה זה יש לראות את התביעה ואת התביעה שכנגד כמקשה אחת ולכן אני מחשב את שכר הטרחה לפי צירוף שני הסכומים. לכן אני קובע שעל הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד שכר טרחת עו"ד בסכום של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה וכן החזר הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. לסכום שכר הטרחה, האגרה וההוצאות, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פריצה