עקרון המיצוע

בית המשפט ציין כי עקרון המיצוע עלול לפגוע בציפיותיו של המבוטח לקבל תגמולי ביטוח שיכסו את נזקו, בלי שידע על השינויים שחלו בערך רכושו עקב עליית מחירים, מאז שביטח את מלוא ערך הרכוש.

הבעיה בעיקרה מתעוררת בתקופה של אינפלציה דוהרת, ועל כך בא סעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח להתגבר, בנסיון לשמור על ערכו הריאלי של סכום הביטוח, על ידי הצמדתו למדד, או בנקיבתו במטבע חוץ, או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ.

בכך לא נמצא מרפא מלא למבוטח, שהרי תנודות במחיר הנכס המבוטח עלולות להיות בכל מקרה, וגם במטבעות זרים ישנם פיחותים, ופשיטא כי אי אפשר לו למבוטח שיצטרך לבחון את ערך רכושו מדי יום ואולי מדי שעה, על מנת לעדכן בכל עת את שווי הביטוח.

להלן פסק דין בנושא עקרון המיצוע:

פסק דין

העובדות הצריכות לעניין
גירסת התובע ע"פ כתב התביעה והעדויות

1.     תכולת דירת התובע מבוטחת אצל הנתבעת מס' 1, "מגדל" - חברה לביטוח בע"מ, החל משנת 1992.

2.     ביום 31.08.04 נפרצה דירת התובע ונגנבו מתוכה מחשב ותכשיטים בסך 21,785 ₪. ביום 01.09.04 שמאי מטעם הנתבעת הגיע לדירה לצורך הערכת הנזק שנגרם בגין הפריצה (דו"ח השמאי צורף לכתה התביעה כנספח ב').

3.     ע"פ חוק, הנתבעת היתה צריכה לשפות את התובע עד ל-30 ימים מיום הפריצה ולא עשתה כן. רק בסוף דצמבר 2004 נתקבל פיצוי בסך 4,413 לאחר ניכוי סכום ההשתתפות העצמית (נספח ה' לכתב התביעה).

4.     ביום 25.11.04 שלחה הנתבעת סוקר מטעמה אשר העריך את שווי תכולת הדירה בסך של 270,000 ₪. על בסיס הערכה זו חושב הפיצוי לתובע, כאשר ע"פ הפוליסה מוערכת התכולה רק בערך של 100,000 ₪. לפיכך, ניצלה הנתבעת את הוראת סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) - שעניינה ביטוח חסר - על מנת לשלם תגמולי ביטוח נמוכים.

5.     התובע טוען כי הנתבע מס' 2, סוכן הביטוח שטיפל בעניינו, לא העלה בפניו את נושא הגדלת ערך תכולת הדירה ולא שלח סוקר לדירתו בכל השנים בהן היה מבוטח אצל הנתבעת.

6.     הנתבע מבקש לפצותו בסכום המכסימלי 17,800 ₪ ובצירוף הוצאות משפט.

גירסת הנתבעים ע"פ כתב ההגנה והעדויות

1.     עם קבלת הודעה על מקרה הביטוח ביום 01.09.04 נשלח שמאי לדירת התובע כדי לשום את נזקו. כעולה מחוו"ד השמאי, היה על התובע להשלים מסמכים בנוגע לתכשיטים שנגנבו ואלה נמסרו לשמאי רק ביום 27.10.04.

2.     במהלך תקופות הביטוח, החל משנת 1993, התובע לא הודיע לנתבעת מס' 1 על רכישת פריטים שיש בהם כדי להעלות את ערך תכולת הבית ולא עדכן את סכומי הביטוח בעת חידוש הפוליסה מדי שנה ומכאן שהפוליסה נמצאה בתת-ביטוח. עם חידוש הפוליסה מדי שנה, היה על התובע לעדכן על אודות רכישת פריטים חדשים שיש בהם כדי להעלות את ערך תכולת ביתו. משלא עשה כן על-אף שנדרש לכך, אין לו להלין אלא על עצמו.

3.     עת ביקר השמאי בדירת התובע ביום 01.09.04, עלה החשש כי האחרון ביטח את ביתו בתת-ביטוח, לכן עלה הצורך בהערכת שווי הנכס וערך התכולה ע"י סוקר. בקיומו של חשש לתת-ביטוח לא ניתן לשלם תגמולי ביטוח ללא הערכה עדכנית.

4.     לאור הערכת הסוקר, אשר נשלח לבית התובע ביום 25.11.04 אכן דמי הביטוח ששילם התובע נמצאו חסרים והנתבעת שילמה תגמולי ביטוח בהתאם לסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 אשר תוכנו אף הובא לידיעת התובע במסגרת תנאי הפוליסה, בסעיף 72 ואף באותיות מודגשות.

5.     הנתבע מס' 2 כבר בספטמבר 93', בעת עריכת הסכם הביטוח, הבהיר לתובע כי ניתן לשלוח סוקר מטעם ועל חשבון המבטחת לצורכי קביעת סכומי הביטוח וכן הבהיר לו את נושא תת-הביטוח. התובע מצדו סירב להצעת הנתבע והתעקש לבטח את תכולת ביתו בסך 85,000 ₪ (לכתב ההגנה צורף עותק מהצעת הביטוח כנספח ד').

6.     במהלך השנים ערך התובע מס' שינויים בפוליסה, כך למשל בדצמבר 94' ביקש להפחית את סכום הביטוח עבור התכולה. בשיחות שניהל עמו הנתבע מס' 2 במהלך השנים, הבהיר לתובע כי סכום הביטוח לתכולת הדירה נמוך וכי יתכן מצב של תת-ביטוח.

7.     עוד טוענים הנתבעים כי לא יתכן מצב שבו מבוטח מבקש לשלם דמי ביטוח בהתאם לסכומי ביטוח נמוכים ומבקש לקבל תגמולי ביטוח עבור נכס ותכולתו שערכם גבוהים מסכומי הביטוח.

8.     ע"פ סעיף 63 (ה) לחוק חוזה הביטוח, תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו. לפיכך, הנתבעת שילמה את תגמולי הביטוח לתובע מיד עם קבלת דו"ח הסוקר לעניין סכומי הביטוח הנכונים.

9.     הנתבעים מבקשים לדחות התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

דיון

התובע ביטח בשנה הראשונה, קרי מתאריך- 1.10.93 ועד 30.09.94, את תכולת דירתו בסך של 85,000 ₪ ובשנת הביטוח שמתאריך-1.10.95 ועד 30.09.96 ניתן לראות שהוא דווקא הקטין את סכום ביטוח התכולה לסך של 65,354 ₪ (מוצג נ/2 שהוגש ע"י הנתבעים). לא זו אף זו, בשנת הביטוח הרלוונטית למקרה שלנו, קרי מתאריך 1.10.03 ועד 30.09.04 נוכל לראות כי התובע ביטח את תכולת דירתו בסכום של 99,626 ₪.

התרשמתי מהתובע, וע"פ עדותו, כי הינו אדם רציני ומיושב אשר ידע במשך שנות הביטוח לעמוד על שינויים כאלה ואחרים שרצה לבצע בפוליסה (עמ' 1 לפרוט/ שו 11-12). לא זו אף זו, התובע צירף לכתב התביעה את חוברת הפוליסה "עד הגג - ביטוח לבית" שהוציאה הנתבעת למבוטחיה ואשר מסבירה באופן בהיר ומדויק בסעיף 70 לפרק "התנאים הכלליים", המוכתר במילים "גילוי ושינוי בעניין מהותי", כי על המבוטח להודיע למבטח במשך תקופת הביטוח על כל שינוי שחל בעניין מהותי, מיד עם היוודע לו על כך. "עניין מהותי" באשר לתכולת דירה הוגדר: "תיאור הפריטים המרכיבים את התכולה, ערך התכולה פירוט מוצרים חשמליים... פירוט חפצי ערך כגון, ... תכשיטים,...."..

כמו כן, סעיף 72 לפרק האמור בפוליסה דן בביטוח חסר והודפס באותיות מודגשות וזה לשונו: "היה בעת תחילת תקופת הביטוח סכום ביטוח הדירה או התכולה פחות משווים של הדירה או התכולה, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הדירה או התכולה בעת תחילת תקופת הביטוח; ...".

סעיף 72 מעלה את עקרון תת הביטוח שבסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח וזה לשונו:
"היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בשעת כריתת החוזה" (ההדגשה שלי - ז.ב).
הסעיף הנ"ל קובע את שעת כריתת החוזה ולא את שעת קרות מקרה הביטוח כמועד הקובע להערכת שווי הנכס המבוטח לעניין ביטוח החסר (ע"א 5468/91 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פול שקית בע"מ, פ"ד מח(1) 470).

במקרה שלעיל ביטחה "פול שקית" את המכונות שבמפעלה ע"פ שוויין הריאלי, אלא שבמהלך תקופת הביטוח עלה שווי המכונות עקב תנודות חדות בשערי הדולר. מקרה זה שונה מן המקרה שבפנינו שכן התובע עוד ביום כריתת החוזה ביטח את תכולת דירתו לא ע"פ שוויה הריאלי. רוצה לומר, בשעת כריתת החוזה היה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח.
על הוראת ס' 60 לחוק חוזה הביטוח ניתן להתנות. כלומר ניתן לקבוע בחוזה הביטוח תנאי לפיו יום קרות מקרה הביטוח יהא היום הקובע לעניין ביטוח החסר. ביהמ"ש העליון היה ער לקושי שיוצר תנאי מעין זה, אך פסק כי בקושי זה אין כדי לבסס טענה בדבר תנאי מקפח בחוזה אחיד. וכך הוא כותב:

"אכן, עקרון המיצוע עלול לפגוע בציפיותיו של המבוטח לקבל תגמולי ביטוח שיכסו את נזקו, בלי שידע על השינויים שחלו בערך רכושו עקב עליית מחירים, מאז שביטח את מלוא ערך הרכוש. הבעיה בעיקרה מתעוררת בתקופה של אינפלציה דוהרת, ועל כך בא סעיף 56(א) לחוק להתגבר, בנסיון לשמור על ערכו הריאלי של סכום הביטוח, על ידי הצמדתו למדד, או בנקיבתו במטבע חוץ, או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ. בכך לא נמצא מרפא מלא למבוטח, שהרי תנודות במחיר הנכס המבוטח עלולות להיות בכל מקרה, וגם במטבעות זרים ישנם פיחותים, ופשיטא, כדברי השופט המלומד, כי "אי אפשר לו למבוטח שיצטרך לבחון את ערך רכושו מדי יום ואולי מדי שעה, על מנת לעדכן בכל עת את שווי הביטוח" (ע"א 5468/91 שלעיל, בעמ' 479-480).

בענייננו, הפוליסה התחדשה בכל שנה ונשלחה אל התובע מעודכנת בהתאם לשינויים שביקש להכניס בפוליסה. המדובר בכריתת הסכם חדש בעל תנאים חדשים ע"פ הצעת המבוטח וקיבול החברה המבטחת. כך למשל ביטח התובע את תכולת דירתו בשנת הביטוח 95' בביטוח חסר, ע"פ סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח. התובע לא טרח לעדכן משנה לשנה את ערך תכולת הדירה הגם שתשומת לבו הוסבה לכך ע"י הנתבע מס' 2.

בהקשר זה העיד התובע כי: "לשאלת ביהמ"ש האם קראתי את סעיף 72 כמו שאר חלקי הפוליסה, יתכן שקראתי ויתכן שלא.... נכון סעיף 72 הוא חלק מההתחייבות הדו צדדית, אבל אני לא עובד חברת ביטוח ואני לא יכול לדקדק בדברים אלה....".
סעיף 72 הנ"ל, שבחוברת הפוליסה, הודפס באותיות מודגשות ע"פ הדרישות הצורניות של הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח המורה כדלקמן:
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

הכרעה

לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את העדויות והמסמכים שבתיק, הנני דוחה את התביעה.

ע"פ עדות התובע הוא קיבל את הפוליסה מדי שנה, אך לא היתה דרישה מצד המבטח להעלאת ערך התכולה. הוא מציין בעדותו כי היה מצפה מהנתבעים שיסבירו לו כי הוא אינו פועל נכון ועליו לבצע את השינויים. התובע מעיד כי "אני כל שנה כשמקבל את הפוליסה, קורא אותה ואני מוריד או מפחית סעיף כגון סעיף אינסטלציה שאני מבצע אותם לבד. מעולם לא נתבקשתי או הוצע לי להעלות את הסכום" (עמ' 1 לפרוט', שו' 5-12).

לשאלת ביהמ"ש האם פנה אי פעם ביוזמתו לסוכן הביטוח להערכת תכולה בעקבות רכישת מטלטל חדש לביתו, השיב התובע לעניין הערכת התכשיטים כי: "היא (אשתי- ז.ב) קונה תכשיטים של מעצבים שערכם כ- 400 ש" או 500 ₪ לתכשיט... זה לא עניין של ערך משמעותי" (עמ' 1 לפרוט', שו' 15-16). כלומר, מכאן אנו למדים כי התובע היה מודע לכך שעליו לפנות למבטחת ולעדכן את ערך התכולה,אך במקרה זה הוא לא פנה כי לא דובר בשינוי ערך משמעותי, לטענתו.
מאידך, מעדות המבטחת עולה כי ע"פ דו"ח הסוקר "מדובר בתכשיטים יקרים ביותר... כמו כן, התובע רכש מחשב בסך 5,000 ₪ ולא מצא לנכון לעדכן את חברת הביטוח" (עמ' 2 לפרוט' שורות
8-9).

התובע, וע"פ עדותו, היה קורא את הפוליסה בכל שנה וער לכל סעיפיה. כמו כן, היה מבצע שינויים של סעיפים כאלה ואחרים ונמנע במודע מלהעלות סכום הביטוח של תכולת הדירה.
חובתו של התובע לעדכן את סכום הפוליסה ע"פ ערך התכולה המשתנית בביתו. רק הוא אשר יודע מהם המטלטלין אשר יש בהם משום שינוי מהותי בסכום הפוליסה וכפי שעמד על דעתו מול הסוכן לעניין הפחתת סכום הביטוח, כך צריך היה לבקש עדכון הפוליסה לאור רכישת מטלטלין בעלי ערך, תכשיטים ומחשב, אך הוא בחר שלא לפעול בעניין זה.

אני מאמינה לסוכן כי פנה לתובע בעניין עדכון ערך תכולת הדירה, אך התובע, משיקוליו הוא, בחר להתעלם מהפניה הנ"ל.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 300 ₪ לכל אחד מהם, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון