נטל ההוכחה בתביעת ביטוח

מהו היקפו של נטל ההוכחה המוטל על כל אחד מבעלי הדין בתביעת ביטוח ?

בסוגייה זו מסתמנות בפסיקה 3 גישות עקרוניות:

על-פי הגישה האחת, הקצאת נטלי ההוכחה נגזרת מהגדרת מקרה הביטוח בפוליסה. במה הדברים אמורים? בתביעת ביטוח, כבכל תביעה, על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכיביה. לפיכך, כאשר מקרה הביטוח על-פי הפוליסה הוא פריצה, גניבה או שוד, היינו, נזקים הנגרמים מטבעם במכוון על-ידי אדם, נדרש התובע להוכיח גם את היסוד השלילי, שהמעשה לא נעשה בידיעתו או בהסכמתו. זאת למרות שגרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח פוטרת את המבטח מחבותו לפי סעיף 26 לחוק, ועל כן לכאורה מוטל על המבטח להוכיחה. לעומת זאת, אם לדוגמא מכסה הפוליסה נזקי אש, אין התובע נדרש להוכיח שהאש לא נגרמה על-ידו במכוון, והוכחת היסוד השלילי של מעורבות המבוטח מוטלת על המבטח.

גישה שניה גורסת כי בכל סוגי הביטוח, הנטל להוכיח שלא המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח נופל על כתפיו, שכן מקרה ביטוח, בהגדרתו, הינו אירוע שהתרחש באופן מקרי או בלתי צפוי.

הגישה השלישית היא גישה לפיה בכל תביעת ביטוח שהיא על המבוטח להוכיח את מקרה הביטוח, ואילו על המבטח להוכיח את הסייגים לביטוח, לרבות גרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח.

להלן פסק דין בנושא נטל ההוכחה בתביעת ביטוח:

פסק דין

א. פתח דבר

לפניי תביעת מבוטח נגד מבטחת לחיובה בתשלום תגמולי ביטוח בסך 1,078,722 ₪ בגין פריצה וגניבה, אשר אירעו, לטענת התובע בדירה בה גר בשכירות, בבניין ברחוב חרות 41 ברמת-גן (להלן: "הדירה").

ביום 24/5/01 הוגשה התביעה. בדיון שהתקיים בפני השופטת ע' צ'רניאק ביום 20/10/02, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות לחודש ספטמבר 2003. בשלהיי 2003 הגיע התיק לטיפולי.

ב. רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.     במועדים הישימים לתביעה, ביטח התובע אצל סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") את הדירה בה הוא גר ותכולתה, על-פי פוליסה מספר 31810/00-70-2 מסוג "אדירה" לתקופה שבין 1/7/00-30/6/01 (להלן: "הפוליסה", ת/1).

2.     ביום 10/12/00 בשעה 22:00 לערך, הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל בדבר פריצה לדירה וגניבת כספת, תכשיטים, כסף ופריטים נוספים (ת/4) (להלן: "מקרה הביטוח"). בבוקר שלמחרת, הודיע התובע למבטחת, באמצעות סוכן הביטוח, דבר הפריצה, והעביר לרשותה את רשימת הפריטים שנגנבו, לצורך קבלת תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה. הרשימה כללה: כספת ובה 3 שעוני-יד, 2 טבעות, 2 צמידים, תליון, צמד עגילים, ו- 60,000 ₪ במזומן, פריטי לבוש ממותגים יוקרתיים שונים (5 מעילי עור, 8 חליפות, 10 זוגות נעליים, 20 חולצות, 8 סוודרים ו- 180 עניבות), 3 תיקי עור, מערכת קול ו-2 רמקולים, מכשיר DVD, מקרן וידאו, מסרטת וידאו, מסך חשמלי, מחשב נישא, מדפסת, שעון קיר קינטי, סט סכו"ם מוזהב, ציוד ספורט, תקליטורים ותקליטי לייזר-דיסק, משחקי מחשב ותוכנות (נ/15).

3.     משסיימה המבטחת את חקירת מקרה הביטוח הנטען, שלחה לתובע ביום 26/3/01 הודעה בזו הלשון:

"הננו להודיעך, לאחר בדיקת טענותיך לגבי ארוע פריצה מיום 10.12.00, כי אנו דוחים את תביעתך באשר לא הוכח להנחת דעתנו כי הפריצה הנטענת, אכן ארעה וכי בפריצה הנטענת נגנבו הפריטים כמדווח על ידך.
בדיקתנו התעכבה עקב שיתוף פעולה חלקי מצדך.
במהלך בדיקתנו התברר כי אמצעי המיגון המחוייבים על פי הפוליסה, לא הופעלו וממילא גם בשל סיבה זאת, לא מכוסים נזקי פריצה וגניבה." (ת/14).

על רקע זה הוגשה התביעה שלפניי.

4.     לטענת התובע, חבה המבטחת בתשלום תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתרחשות מקרה הביטוח, קרי - הפריצה. התנערותה מחבותה זו מהווה, לטענת התובע, הפרה של חוזה הביטוח, לפי סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ולפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וכן עשיית עושר ולא במשפט, בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. התובע טוען כי שווי כל הפריטים שנגנבו, כפי שהוערכו בדו"ח הסוקר מיום 14/7/99 שעודכן מעת לעת (ת/6), מסתכם בסך של 1,023,855 ₪, וכי ערכים אלה הינם "ערכים מוסכמים" לפי סעיף 56(ד) לחוק. על סכום זה יש להוסיף, לשיטת התובע, ריבית עונשית בשיעור של 12%על-פי האמור בסעיף 28א לחוק, בשל חוסר תום-לב מצד המבטחת באי-תשלום התגמולים במועד.

5.     מנגד, טוענת המבטחת כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, בהיעדר פירוט של החפצים שנגנבו כטענת התובע. עוד היא טוענת, כי מקרה הביטוח נגרם על-ידי התובע או תוך שיתוף פעולה עמו, ועל כן, אין הוא זכאי לתגמולים לפי סעיף 26 לחוק. לחילופין, טוענת המבטחת, כי התובע מסר לחוקריה פרטים כוזבים, בין היתר, באשר לעצם קרות האירוע ולתכולה שנגנבה, והעלים פרטים רלוונטיים לחקירה, ולפיכך, היא פטורה מחבותה מכוח סעיף 25 לחוק. לחילופי חילופין, טוענת המבטחת כי התובע לא עמד בדרישות המיגון הקבועות בפוליסה, בכללן חיבור החייגן שבמערכת האזעקה בדירה למוקד, שהן תנאי לכיסוי ביטוחי על נזקי פריצה. לבסוף, חולקת המבטחת על גובה הנזקים הנטענים על-ידי התובע ועל חובתה לפצותו בערכים שבדו"ח הסוקר בהתאם להוראת סעיף 56(ד) לחוק.

ג. הפן המשפטי

6.     סעיף 1 לחוק קובע כי "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כלל פסוק הוא, כי נטל ההוכחה בדבר התרחשות מקרה הביטוח מוטל על כתפיי המבוטח. אם עמד המבוטח בנטל זה, אזי קמה חבותו של המבטח לתשלום תגמולי הביטוח כאמור, אלא אם כן יוכיח התקיימותו של חריג כלשהו לאחריותו, שיש בו כדי לפטור אותו מחבות. על כלל זה עמדה כבוד השופטת נתניהו בעניין ע"א 89 /391 אורית וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 837 :

"על המבוטח (בהיעדר הוראה בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח". נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה, כי קרה "מקרה הביטוח", תעבור חובת הבאת הראיות על המבטחת. אם "בסוף היום", לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות על-פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גירסת המבוטח, כי אז תידחה התביעה" (שם, בעמוד 843).

(וכן: ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661; ע"א 85 /497 אשר אשל ואח' נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס בשמו ובשם המבטחים לפי הפוליסה של לוידס מס' 730814/80-42-0, פ"ד מב(1) 89; וכן ע' הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה - על נטל ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח", הפרקליט מה ב (תשס"א) 243, 259).

7.     נשאלת השאלה, מהו היקפו של נטל ההוכחה המוטל על כל אחד מבעלי הדין בתביעת ביטוח? בסוגייה זו מסתמנות בפסיקה שלוש גישות עקרוניות: על-פי הגישה האחת, אשר באה לידי ביטוי בפסיקתה של כבוד השופטת נתניהו בעניין וייסנר ובעניין סיני הנ"ל, הקצאת נטלי ההוכחה נגזרת מהגדרת מקרה הביטוח בפוליסה. במה הדברים אמורים? בתביעת ביטוח, כבכל תביעה, על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכיביה. לפיכך, כאשר מקרה הביטוח על-פי הפוליסה הוא פריצה, גניבה או שוד, היינו, נזקים הנגרמים מטבעם במכוון על-ידי אדם, נדרש התובע להוכיח גם את היסוד השלילי, שהמעשה לא נעשה בידיעתו או בהסכמתו. זאת למרות שגרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח פוטרת את המבטח מחבותו לפי סעיף 26 לחוק, ועל כן לכאורה מוטל על המבטח להוכיחה. לעומת זאת, אם לדוגמא מכסה הפוליסה נזקי אש, אין התובע נדרש להוכיח שהאש לא נגרמה על-ידו במכוון, והוכחת היסוד השלילי של מעורבות המבוטח מוטלת על המבטח.

גישה שניה היא גישתו של כבוד השופט א' גולדברג באותן פרשות, הגורסת כי בכל סוגי הביטוח, הנטל להוכיח שלא המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח נופל על כתפיו, שכן מקרה ביטוח, בהגדרתו, הינו אירוע שהתרחש באופן מקרי או בלתי צפוי.

הגישה השלישית היא גישתו של הנשיא שמגר בעניין סיני, ולפיה בכל תביעת ביטוח שהיא על המבוטח להוכיח את מקרה הביטוח, ואילו על המבטח להוכיח את הסייגים לביטוח, לרבות גרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח.

בשני פסקי הדין, בעניין וייסנר ובעניין סיני, דעת הרוב אימצה את הגישה הראשונה, כלומר שבביטוחים נגד פריצה וגניבה על המבוטח להוכיח גם את היסודות השליליים שבתביעתו, דהיינו, את היעדר מעורבותו בקרות מקרה הביטוח (ד' שוורץ "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות", ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו (אריאל רוזן-צבי עורך, תשנ"ו) 31, 72-74; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כרך ראשון (תשס"ה-2005) 580-583; וכן מאמרו הנ"ל של הרמן, בעמודים 245-249).

8.     אשר למידת ההוכחה הנדרשת, הבהיר הנשיא ברק בפסק-דינו בעניין אשל הנ"ל כי:

"כל צד צריך להרים את הנטל המוטל עליו באמצעי ההוכחה הקיימים במשפט האזרחי (ע"א 475/81 [1]). כמות ההוכחה משתנה, כמובן, מעניין לעניין, וממקרה למקרה. היא מותנית גם בעמדתם של הצדדים, ובעניינים בהם הם מודים ובעניינים אותם הם מכחישים" (שם, בעמוד 94; וכן: ע"א 81 /475 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450; ולר, בעמוד 583-584).

האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשותו של מקרה הביטוח ואת היעדר מעורבותו בגרימתו?

ד. גרסת התובע

9.     בפתח חקירתו הראשית, תיאר התובע את השתלשלות האירועים ביום בו התרחשה הפריצה הנטענת:

"יצאתי את הבית בשעה 16:00 בערך, תמיד בצאתי את הבית אני מפעיל את מערכת האזעקה, כאשר כל חלונות הבית והתריסים סגורים. גם באותו יום כך עשיתי. יצאתי לחבר שלי שהוא בעלים של מסעדת מנהטן בבורסם (צ"ל- בבורסה, ה.א) היהלומים. ראיתי אותו שם, כאשר יצאתי אליו םעם (צ"ל - עם, ה.א) בגדי האימון שלי לכדורסל ומשם הלכנו ביחד, הוא נסע על האופנוע לכוון מגרש הכדורסל ואני נסעתי במונית למגרש הכדורסל. תמיד בימי ראשון אנו משחקים כדורסל. באותו יום שיחקנו כדורסל. לאחר מכן ממגרש הכדורסל הלכתי ברגל לביתי, זה לוקח מספר דקות. אני בא לפתוח את הדלת ואני מרגיש שרק שמינית סיבוב אני מצליח לסובב את המפתח והדלת למעשה היתה פתוחה. ניסיתי להדליק את האור, היה חשוך בתוך הבית ולא היה חשמל. השארתי את לחצן חדר המדרגות דלוק כדי שיהיה לי אור והלכתי לכוון קופסת הפיוזים והחשמל שנמצאת ליד מערכת האזעקה בתוך הדירה. הרמתי את מתג החשמל וחשכו עיני מכל הבלאגן שראיתי. דבר ראשון הלכתי לכוון החדר לראות אם הכספת נמצאת כי זה הדבר החשוב ביותר בבית, לכוון חדר השינה הצפוני שם נמצאת הכספת וראיתי שהיא לא נמצאת במקום. דבר ראשון התקשרתי למוקד המשטרה ולאחר מכן ניתן לי מספר טלפון של משטרת רמת גן והזמנתי משטרה... למחרת הודעתי למר דני רוטנבך שהוא הסוכן שלי. הוא עובד אצל שוקי מדנס" (עמ' 7 לפרוטוקול מול הש' 9 עד עמ' 8 מול הש' 12).

ניתן לראות, כי גרסה דומה מסר התובע למשטרה עת נחקר ביום שלאחר האירוע (דו"ח החקירה, נ/10). התובע הזמין מספר עדים לתמיכה בגרסתו ובטענותיו.

10.     ראשון העיד מטעם התביעה מר דניאל רטנבך, סוכן הביטוח שהנפיק את הפוליסה. רטנבך העיד כי בעת גיבוש ההצעה לביטוח הדירה, דיווח התובע כי דירתו נפרצה כשנה קודם לכן, וכי הגיש תביעה בשל כך נגד חברת ביטוח "הדר" לקבלת תגמולי הביטוח (עמ' 50 לפרוטוקול מול הש' 16-21; עמ' 62 מול הש' 28 עד עמ' 63 מול הש' 2; וכן ראו בהצעת הביטוח, בסעיף "פרטים על העבר הביטוחי", ת/5). רטנבך העיד, כי דו"ח הסוקר שהוזמן על-ידו בשם המבטחת (ת/6) נועד לשמש לקביעת סכומי הביטוח של הפוליסה (עמ' 51 לפרוטוקול מול הש' 18-19 והאישור ת/9). עוד העיד רטנבך, ועל כך לא חלקה המבטחת, כי הדרישה לחיבור חייגן במערכת האזעקה הוסרה, לבקשתו המפורשת של התובע, מתנאי הפוליסה שהוציאה המבטחת לתקופה שבין 23/6/99-30/6/00. ואולם, בשנת 2000, בהיעדר בקשה מיוחדת מצד התובע, יצאה הפוליסה עם דרישה לחיבור החייגן (עמ' 54 לפרוטוקול מול הש' 1-2, בעמ' 58 מול הש' 20-23 ובעמ' 62 מול הש' 20-23, וכן בפוליסה ת/7).

11.     עדת התביעה הגב' אורנה כהן, שעיסוקה בתחום הביטוח, סייעה לתובע בתביעת ביטוח שהגיש נגד חברת ביטוח הדר ובתביעה הנוכחית, והיא זו אשר הפנתה את התובע אל הסוכן דניאל רטנבך לצורך יצירת ביטוח חדש לדירתו על תכולתה, לאחר שהתנתק התובע מחברת ביטוח הדר. כהן העידה כי פעלה לפטור את התובע מדרישת החייגן (וגם מן הדרישה לכלב דוברמן) שהופיעה בפוליסה של המבטחת (בעמ' 69 לפרוטוקול מול הש' 21 עד עמ' 70 מול הש' 3). כמו כן, הייתה כוונה לפטור את התובע מן הצורך בהצגת חשבוניות רכישה של הפריטים המבוטחים וזאת על-ידי הזמנת סוקר (בעמ' 67 לפרוטוקול מול הש' 7-18 ובעמ' 79 מול הש' 12-24). משנתקבל סירובה של המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח, שלחה כהן ביום 1/4/01 את המכתב ת/19 אל מנהל מחלקת התביעות, ובו דחתה את טענות המבטחת בנוגע לביום הפריצה ולאי-קיום תנאי המיגון הקבועים בפוליסה. כהן והתובע סיכמו ביניהם כי היא תקבל עבור הטיפול בתביעה שכר טרחה בשיעור 5% מן הסכום הנקוב בה (עמ' 72-73 לפרוטוקול).

12.     עד נוסף מטעם התביעה הינו מר צביקה לוין, השמאי שערך דו"ח הערכת רכוש ביום 14/7/99 עבור חברת הסקרים גמולב (ת/6). לוין העיד כי יש וניתנת הערכה של פריטים מסוימים על יסוד הצהרה של המבוטח בלבד (עמ' 102 לפרוטוקול מול הש' 18-27). לעומתו, העיד מר קורנליו סטרול, מנהל סניף תל-אביב של חברת גמולב שאישר את הדו"ח, כי הסוקר מוודא תמיד את נוכחותם הפיזית של הפריטים המוערכים על-ידו (עמ' 139 לפרוטוקול מול הש' 19-22), אך אינו בודק את הבעלות על הפריטים המוצגים להערכתו (עמ' 142 לפרוטוקול מול הש' 9-21).

13.     נוסף על אלה, עלתה על דוכן העדים אחותו של התובע, סיגל אזולאי, לתמיכה בגרסת התובע, לפיה רכש את הפריטים שנגנבו, בין היתר, מכספים ששלחה לו אמו מארה"ב. וכך העידה אחות התובע:

"אמי העבירה כספים דרך אחותי שהיתה אצלה, אחר כך אחות נוספת היתה אצלה והיא העבירה דרכה כספים. עוד אח שעבר לגור שם, היא העבירה דרכו כספים לאילן. דרכי היא העבירה כספים. לאחר שהיא נפטרה דרך אחי שהוא גר שם." (עמ' 84 לפרוטוקול מול הש' 1-5).

"מהאחים שלי אני יודעת שכל פעם זה היה 20.000 דולר, 30.000 דולר. דרכי פעם אחת הועברו 30.000 דולר." (עמ' 84 לפרוטוקול מול הש' 23-24).

עוד העידה סיגל אזולאי, כי עם פטירת האם בשנת 1993, ועד השנים 1998-1999 לערך, קיבלו ילדיה, ובהם התובע, את הכספים מעזבונה ואת תכשיטיה (בעמ' 83-86 לפרוטוקול).

ה. גרסת הנתבעת - המבטחת

14.     המבטחת מכחישה, כאמור, את עצם התרחשות הפריצה וגניבת הרכוש מדירת התובע. לטענתה, התביעה כולה נשענת על עדותו של התובע, אשר לא ראה לתמוך אותה ולחזקה בעדויות נוספות ובראיות ממשיות. יתר על כן, טוענת המבטחת כי התובע הוא נוכל ומתחזה, אשר נוהג להגיש תביעות כוזבות בתואנות שווא שונות, ואין ליתן אמון בגרסתו. היא טוענת כי היה באפשרותו לביים את הפריצה ואף היה לו מניע כלכלי לעשות זאת. להוכחת טיעון זה, העידה המבטחת את החוקרים ששלחה כדי לבדוק את אירוע הפריצה לדירת התובע.

15.     משה טוב אל, שמאי ממשרד "שרגא ארדן", ביקר בדירת התובע לפי הזמנת המבטחת בתאריך 11/12/00 בשעות אחר הצהריים (כיממה לאחר הפריצה הנטענת). בסעיף 5 לחוות-דעתו (ת/15), שהוגשה למבטחת ביום 29/4/01, מפרט טוב אל את ממצאיו מביקורו:

"5.1     הוצג בפנינו החלון שנפרץ. ראינו כי שמשת החלון הצפוני מנופצת וסימני כיפוף קיימים באחד משלבי התריס העשוי מפלסטיק. ראינו כי בתוך החדר ישנם שברי זכוכית ליד החלון ועל המזרון של המיטה הצמודה לחלון וכמו כן מפוזרים שברי זכוכית רבים גם בגינה האחורית של הבניין באזור שמתחת לחלון. על הצינור המתחבר לשעון המים שנמצא בקומת הקרקע מתחת לחלון ראינו סימני בוץ. כמו כן נראה בוץ מרוח על אריחי קרמיקה, המצפים את הקיר החיצוני. על הפסיפס הקרמי שמעליהם לא ראינו כל סימני בוץ. כמו כן לא ראינו שרידי בוץ על אדן החלון ו/או על המיטה הצמודה לקיר או בסמוך לה. בנוסף, ראינו סימן של נעל (סימן חלש) על המזרון בקטע הקרוב לדופן המיטה. כאן המקום לציין כי קטע הקיר שגובהו בין 1.7 ל- 2.2 מטר בין צינור המים לבין אדן החלון נותר נקי לחלוטין מבוץ.

5.2     בביקורנו בתוך הדירה נוכחנו באי סדר בחדר הצפוני שחלונו נופץ. ראינו חולצות ועניבות שהוצאו מהארון והונחו על הרצפה. כמו כן ראינו תקליטורים מפוזרים על הרצפה. בנוסף ראינו כי דלת תיבת הבקרה של מערכת האזעקה מפורקת ושני ברגי סגירתה מונחים מתחתיה על שידה ביחד עם הסוללה הנטענת שנותקה מכבלי הזנתה - הכבלים לא היו קרועים".

16.     לאחר הביקור בדירת התובע נעשו פעולות החקירה הבאות: נערך בירור בקרב דיירי הבניין אך לא נמצא ביניהם מי ששמע את האזעקה, שכן מרביתם לא היו בדירותיהם בין השעות 16:00-22:00, למעט דייר אחד, ששמע בסביבות השעה 20:00 קול צופר והניח כי מדובר באזעקת רכב (סעיף 5.4.2 לחוות הדעת). כמו כן, נערך סיור בחנויות בכיכר המדינה על-מנת לוודא שאכן קנה בהן התובע בגדים ונעליים כטענתו, ועל-מנת לבדוק את רמת המחירים לצורך הערכת שווי הפריטים שנגנבו. התברר, כי רבים מבעלי החנויות בכיכר המדינה מכירים את התובע. התובע הציג לחוקרים אישורים מבעלי חנויות ביגוד והנעלה כי הוא לקוח קבוע שלהם, אלא שלא היו בידי התובע חשבוניות על רכישת הפריטים (סעיפים 5.4.4 ו- 7.13-7.14 לחוות הדעת). משנתבקש התובע להציג חשבוניות או מסמכים המעידים על כך שהפריטים הנתבעים שייכים לו, טען כי את דברי הערך אותם הוא תובע רכש מיד שניה מתושבי חוץ, שאינו נמצא בקשר עמהם, בעסקאות שונות, שסירב לפרט את מהותן. מכל מקום, הציג התובע לחוקרים שלושה מכתבים:
א.     מכתב מודפס ביפנית וחתום בכתב יד הנושא תאריך 2/5/99. במכתב מתואר תכשיט המשובץ ביהלום בגודל 6.5 קראט בציון סכום של 35,000 דולר ארה"ב.
ב.     מכתב בשפה האנגלית מיום 20/8/00, חתום על-ידי אדם בשם Paul Caryiss. במכתב כתוב כי החתום עליו מכר לתובע שעון מסוג UNWERK ושרשרת דולפין העשויה זהב לבן, ללא ציון המחיר ששולם תמורתם. לגבי השעון, מציין טוב אל כי מדובר אמנם בשעון ייחודי לגבר שהוערך על-ידי הסוקר בסכום רב (145,000 ₪), אך לא עלה בידי החוקרים למצוא פרטים אודות היצרן.
ג.     מכתב הכתוב בכתב יד בשפה הרוסית עליו נקוב תאריך 14/6/99 ובו מפורטים 5 פריטים, בהם מסרטת וידאו, מכשיר DVD ועוד. על מכתב זה מופיעה גם חתימתו של התובע לצד חתימת המוכר.

17.     בחקירתו הנגדית, הדגיש טוב אל כי נמצאו שברי זכוכית הן בתוך הדירה והן מחוצה לה, בעוד אשר היינו מצפים למצוא יותר שברים לכיוון ההדיפה, כלומר בתוך הדירה (עמ' 197 לפרוטוקול). כן נראו שרידי בוץ על הצנרת של מונה המים, סביבו הייתה קרקע בוצית, אולם לא הובחנו בהם סימני נעליים וקיר הבניין נותר חלק ונקי. בתוך הדירה לא נמצא בוץ, למעט טביעה בודדת ועמומה של נעל על המיטה בחדר השינה (עמ' 205 לפרוטוקול). טוב אל הביע פליאה על כך שמערכת האזעקה נוטרלה ופורקה בעדינות יתרה, שאינה אופיינית לפורצים (עמ' 209 לפרוטוקול מול הש' 20-28).

18.     חיים דור, מומחה בתחום מערכות אזעקה ואמצעי מיגון אלקטרוניים, נשכר על-ידי משרד "שרגא ארדן" לבדוק את תפקוד מערכת האזעקה המצויה בדירה. ביום 11/12/00 בשעה 16:00 ביקר דור בדירה.

על-פי חוות-דעתו של דור (נ/13), מדובר במערכת אזעקה מדגם "קפטן" מתוצרת "פימא". לוח הבקרה מותקן במסדרון ומוזן מרשת החשמל. הוא מורכב מסוללה פנימית, צופר ומקודד הפעלה דיגיטלי המשמש לדריכת המערכת ולניתוקה. אביזרי המיגון האלקטרוניים, גלאים א.א. פאסיביים מתוצרת "ויסוניק", מותקנים בכניסה לדירה ובמסדרון החדרים. כמו כן, קיים במערכת האזעקה חייגן טלפון אוטומטי כחלק אינטגרלי מלוח הבקרה. דור מציין, כי בעת האירוע לא חובר החייגן לקו טלפון ולא היה מתוכנת למספר מנויים כלשהו. כלומר, מערכת האזעקה פעלה באופן מקומי בלבד ללא תקשורת חיצונית. עוד מציין דור, כי חלון חדר השינה, כמו גם החדר עצמו, אינם מוגנים באביזרי התראה אלקטרוניים. במסדרון החדרים מותקן, כאמור, גלאי א.א. פאסיבי, כך שבעת יציאה מחדר השינה למסדרון אמור להיווצר גילוי בגלאי זה ולגרום להפעלת הצופר בתום זמן ההשהייה (כ- 10 שניות). מערכת האזעקה ממוחשבת וכל הפעולות המתבצעות בה נרשמות באמצעות מפענח. כשהוציא דור את זכרונות המערכת בנוכחות התובע, מצא כי נרשמו במערכת הפעולות הבאות, המתייחסות ליממה שלפני הפריצה המדווחת (בעדותו הבהיר דור, כי בשל ניתוק החשמל וסוללת הגיבוי התאפס שעון המערכת לתאריך התחלתי - 1/1/1999):

"ביום 01.01.99 בשעה 19:35 - הפעלת המערכת
ביום 01.01.99 בשעה 22:22 - כיבוי מערכת
ביום 02.01.99 בשעה 14:28 - הפעלת מערכת
ביום 02.01.99 בשעה 14:28 - כיבוי מערכת
ביום 02.01.99 בשעה 14:30 - הפעלת מערכת
ביום 02.01.99 בשעה 20:14 - תקלת רשת (ניתוק מתח חשמל)
ביום 02.01.99 בשעה 20:15 - אזעקה אזור 2 - גלאי מסדרון
ביום 01.01.99 בשעה 00:00 - סוללה נמוכה
ביום 01.01.99 בשעה 20:44 - כיבוי מערכת"

דור מסביר בחוות-דעתו כי:

"מכיוון שמתח החשמל וסוללת הגיבוי נותקו במהלך האירוע פסק מתח הזנת השעון וחזר לזמן ההתחלתי 00:00, אולם ניתן לראות כי, פרק הזמן בין מועד דריכת המערכת בשעה 14:30 ועד לניתוק מתח החשמל בשעה 20:14, הינו חמש שעות ו- 44 דקות. כאמור, טען המבוטח כי עזב את הבית בשעה 16:00 לערך. נוסיף חמש שעות ו- 44 דקות ונגיע לזמן המשוער בו אירעה חדירה למבנה וניתוק מתח החשמל, כלומר, בשעה 21:44. כאמור, טען המבוטח כי הגיע לביתו בשעה 22:00 וגילה את הפריצה." (סעיף 4.4 לחוות הדעת).

בהמשך, כותב דור:

"בבדיקתי מצאתי כי דלת תיבת הבקרה פתוחה וסוללת הגיבוי מנותקת מחוטי הזנתה בלוח הבקרה. 2 ברגים שהידקו את דלת תיבת הבקרה נמצאו על הארונות שמתחת לתיבת הבקרה. תמוה בעיני כי הפורצים יפתחו את הברגים בעדינות באמצעות מברג בזמן שצופר מערכת האזעקה פועל. ע"פ זיכרונות המערכת הצופר פעל בעת פתיחת דלת תיבת הבקרה". ( סעיף 4.5 לחוות הדעת).

על-פי חוות-דעתו של דור, אם כן, מערכת האזעקה נדרכה בשעה 16:00 עם עזיבת התובע את הדירה. בשעה 21:44 נוצר גילוי במערכת ומתח החשמל וסוללת הגיבוי נותקו, כאשר לדברי התובע, בשעה 22:00 הגיע לביתו וגילה את הפריצה. דור מסכם את חוות הדעת באומרו:

"מניסיוני, בבדיקת כאלפי אירועי פריצה, כאשר הצופר פועל הפורצים מחבלים בלוח הבקרה תוך תלישתו מהקיר ו/או חיתוך חווטי הזנתו ו/או מכים באמצעות מכשיר כהה (כך במקור - ה.א) על תיבת הבקרה כדי לנטרל את פעולתה ולא מבצעים פעולה 'עדינה' של ניתוק" (סעיף 5.4 לחוות הדעת).

19.     דור חזר על הממצאים והמסקנות שפורטו לעיל בשלב חקירתו הנגדית, ועל בסיסם שלל את האפשרות, שהעלה בפניו ב"כ התובע, כי ננקטה במקרה דנן טכניקת נטרול מערכות אזעקה הידועה בשם "שיטת הדאבל". בשיטה זו מנתק הפורץ, תחילה, את החשמל המזין את מערכת האזעקה, ושב למקום כעבור זמן מה כשהמערכת כבר מנותקת (ראו בעמ' 122-125 לפרוטוקול).

20.     החוקר הפרטי דוד אבידן, מנהל מחלקה במשרד החקירות "אשר ויצמן-דרור יער" שפעל בשם המבטחת, גבה עדות מפי התובע בארבעה מועדים שונים (נ/16) ואף ביקר בדירה כיומיים לאחר שאירעה הפריצה הנטענת (עדותו של אבידן בעמ' 248 לפרוטוקול מול הש' 5-7).

מבחינת הפרטים העובדתיים הטכניים של הפריצה, לא מצא אבידן סתירות בין גרסת התובע לבין הסימנים שנראו בזירת האירוע (עדותו בעמ' 286 לפרוטוקול). יחד עם זאת, אמר אבידן כי לדעתו הקיר החיצוני של הבניין קשה לטיפוס. כדי להגיע לחלון חדר השינה צריך הגנב לטפס על קיר חלק בגובה של כ-4 מטרים, כשהוא אוחז בידו אבן לניפוץ השמשה (בעמ' 247 לפרוטוקול). הוא השתומם כיצד בפרק זמן של פחות ממחצית שעה, מרגע הפעלת האזעקה ועד שהתקשר התובע למשטרה (על-פי פלט שיחות שמסר התובע), בוצעה פריצה בהיקף כה נרחב (בעמ' 323 לפרוטוקול מול הש' 26 עד עמ' 324 מול הש' 7) (למעשה, לגרסת התובע - תוך רבע שעה, שהרי לדבריו הגיע בשעה 22:00, כאשר הגילוי נוצר בשעה 21:44). חבריו של התובע, שבשמותיהם נקב במהלך החקירה, אישרו אמנם שהיה נוכח עמם באותו ערב במגרש המשחקים, אבל לא עלה בידו של אבידן לאמת במדויק מתי החל ומתי הסתיים המשחק (עמ' 330-331 לפרוטוקול). אבידן טען כי התובע שיתף פעולה בחקירה באופן חלקי: הוא בחר לענות על שאלות מסוימות ולא על שאלות אחרות (עמ' 270 לפרוטוקול מול הש' 15-19); הוא צינזר חלק משיחותיו בפלט השיחות שהעביר לידי החוקרים (בעמ' 322 לפרוטוקול מול הש' 15-16 ובעמ' 356 מול הש' 26-28); וחלף זמן רב עד שנתקבלה הסכמתו לבדיקת הרישום הפלילי (עמ' 357 לפרוטוקול מול הש' 1-2). אבידן הגיע למסקנה כי התביעה בוימה וכי עדותו של התובע הייתה שקרית (עמ' 285 לפרוטוקול מול הש' 18-20 ובעמ' 318 מול הש' 8-9). לטענתו, נתגלו סתירות מהותיות בגרסת התובע וממצאים שמטילים חשד כבד ביחס לאמינות תביעתו (עמ' 289 לפרוטוקול מול הש' 12-16). וכך העיד אבידן:

"בהתחלה הוא לא רצה לחשוף את מקור התכשיטים, הוא הציג בפנינו אסמכתאות שהוא פטור מכך. אלה אסמכתאות שהוא השיג בזמנו מסוכנות הביטוח והחתים מראש את סוכנות הביטוח שהוא מנוע לחלוטין, בבוא היום, במקרה של תביעה מלהגיש כל אסמכתה ותימוכין לאותם תכשיטים. אנחנו כמובן לא הרפינו כי זאת היתה נקודה מהותית וחשובה, וקיבלנו כמה וכמה מסמכים כתובים בשפות זרות, רוסית, יפנית ואנגלית. באותם מסמכים הוו מבחינתו את מקור התכשיטים. המסמכים האלה נבדקו על ידינו, והתגלו בהם סתירות" (עמ' 289 לפרוטוקול מול הש' 23 עד עמ' 290 מול הש' 5).

21.     אבידן העיד כי במסמך שנכתב בשפה היפנית, ושהתייחס למכירת שלושה פריטים, הופיע שמו של אדם אחר (ערן עזרי) כמי שקנה את התכשיטים (עמ' 290 לפרוטוקול מול הש' 16-22). ביום 11/1/01, לאחר שכבר נחקר התובע בעניין זה, הודיע לחוקרים שנפלה טעות במסמך וטען כי היהלום לא נקנה מידי האזרח היפני, אלא כי מדובר ביהלום שהיה בידיו קודם לכן ושהוא מסרו לשיבוץ. לגרסה זו לא נמצאה כל אחיזה בלשון המסמך (עדותו של אבידן בעמ' 290 לפרוטוקול מול הש' 25 עד עמ' 291 מול הש' 8). התובע נתבקש על-ידי החוקרים להציג מסמכים לגבי מקורם של שני שעוני "רולקס". הוא אמר שקנה אותם מאזרח בלגי ואחר כך לקח אותם לחנות "פדני" כדי לקבל הערכה לגביהם (שנגנבה עם הכספת). אבידן ראה בכך דבר "מוזר ותמוה". לטענתו, אותו דפוס אפיין את התנהגותו של התובע בתביעתו נגד חברת ביטוח הדר, במסגרתה הגיש התובע מסמכים בשפות זרות כתיעוד לרכישת תכשיטים (עמ' 291 לפרוטוקול מול הש' 8-24). ניסיונות לאתר את בעלה של אמו המנוחה של התובע בארה"ב כדי לאמת את סכומי הכספים שקיבל ממנה התובע לטענתו עלו בתוהו (עמ' 340 לפרוטוקול). ככל הידוע לאבידן, בני משפחתו של התובע לא שיתפו פעולה עם החוקרים והעברת הכספים לא תועדה בצוואה או בכל מסמך אחר (עמ' 345-347 לפרוטוקול ). אבידן העיר כי החוקרים הצליחו לדבר עם שמעון ביטון, חברה לחיים של האחות סיגל, והוא הכחיש כי נתן לתובע את הכספת כפי שנטען על-ידו (עמ' 351 לפרוטוקול מול הש' 7-9). כן העיד אבידן כי שאל את התובע האם יהיה מוכן לעבור בדיקת פוליגרף והלה סירב (עמ' 354 לפרוטוקול מול הש' 22-27).

22.     רונן גורדון, מנהל חברת החקירות "מוקד אלמנטר", בדק את אירוע הפריצה הקודמת לדירת התובע מטעם חברת ביטוח הדר.

פרטי המקרה האמור, בתמצית, הם כדלקמן: לגרסת התובע, ביום 31/1/99 יצא את דירתו בשעה 8:30 לצורך סידורים שונים, ובשובו לדירה, בשעה 16:00 בקירוב, מצא את דלת הכניסה פתוחה. בהיכנסו לדירה נוכח באי-סדר השורר בדירה ובחסרונם של פריטים מסוימים, ומשנכנס לחדר השינה, הבחין ששמשת החלון מנופצת. התובע הודיע למשטרה על הפריצה ולמחרת היום נחקר אודותיה. התובע טען כי הגנבים איתרו בדירה מפתח רזרבי של דלת הכניסה וכך יצאו את הדירה. תביעתו נסובה על גניבת תכולה בשווי של כ- 300,000 ₪, שכללה תכשיטים (לרבות שעונים יקרים), ציוד חשמלי, ביגוד והנעלה, תקליטורים וכסף מזומן.

23.     מדו"ח החקירה שהגיש גורדון לחברת ביטוח הדר ביום 31/3/99 (נ/11) עולה, כי משה חורש, הסוקר שהגיע לדירת התובע לצורך הערכת תכולתה, הכיר את המבוטח היכרות קודמת כשעבד אצל איש עסקים המקורב לתובע, אף כי לטענתו, רק כשהגיע לדירת התובע הבין במי מדובר. לדברי הסוקר, בדק את השעונים שהציג בפניו התובע ומצא כי הם אותנטיים, למרות שהוצגה לו תעודה אחת בלבד, לגבי אחד מהם. הסוקר לא רשם את המספרים הסידוריים של השעונים (סעיף 10 לדו"ח).

24.     החוקרים ביקרו בבית העסק "פדני" בתל-אביב ותחקרו את המוכרת, אשר מסרה כי לאחרונה, התובע יצר עמה קשר וביקש שתבצע עבורו הערכות לשעונים שקנה ב"פדני" לצרכי ביטוח. המוכרת לא הייתה בטוחה אם אכן רכש התובע את השעונים בחנות, אך זכרה כי כשנה וחצי לפני כן, נפגש עם אילן פדני בחנות והם שוחחו על שני שעונים שהיו מוצגים בחלון הראווה (סעיף 11 לדו"ח).

25.     הגב' אורנה כהן מסרה בתגובה לשאלות החוקרים כי סייעה לתובע בכל הקשור לביטוח תכולת דירתו, אך בניגוד לגרסת התובע, סיפרה שלא הנחתה אותו להשיג הערכות לתכשיטים ולשעונים שברשותו (סעיף 12 לדו"ח).

26.     החוקרים מדווחים כי עדות התובע "נעלמה" מתיק המשטרה, וכי שלושה מסמכים הנוגעים לעסקאות שביצע התובע ושתויקו בתיק, לא נשאו את החותמת הרשמית של המשטרה. באחד המסמכים הכתוב בשפה הערבית מצהיר אדם בשם חסין מחמד עיאד כי מכר לתובע מחשב. במסמך אחר, הכתוב בשפה הרוסית, מצהיר אדם בשם איגור בסחריה כי מכר לתובע מקרן לייזר בסכום של 8,000 דולר. במסמך שלישי בשפה היפנית הנושא את התאריך 2/8/98, מצהיר אדם בשם קניצ'י סוזוקי כי הוא מעביר לתובע את הבעלות על יהלום 1.03 קראט עם טבעת, וכי ההעברה בוצעה בבית קפה בבורסת היהלומים (ראו: סעיפים 15-16 לדו"ח).

27.     מבירור עם חברת קרטייה בפריז, נמצא כי המספר הסידורי של שעון "קרטייה" שעונד התובע לא זוהה על-ידי החברה (סעיף 17 לדו"ח).

28.     על-פי האמור בדו"ח, הוחלט להקדיש תשומת-לב מיוחדת למקור הפריטים הנתבעים והאותנטיות שלהם, נוכח שווי תכולת הדירה של התובע, שהוערך בכ- 450,000 ₪, מחד-גיסא, והצהרתו כי הוא מתפרנס מדמי אבטלה ומקצבת נכות מאידך-גיסא. בכלליות, כותב גורדון בדו"ח:

"המבוטח קצב לנו זמן בכל פגישה, סירב לענות על חלק נכבד מהשאלות והקשה עלינו באופן ביצוע החקירה. יודגש כי למרות שנפגשנו עמו ב- 4 מועדים שונים, החקירה לא מוצתה ונותרו שאלות רבות בכל הקשור לאמיתות התביעה ולמרכיביה". (סעיף 18.2 לדו"ח).

29.     בהתייחס לשעון "קרטייה" מזהב מדגם "פאשה", טען התובע כי רכש אותו מאדם פרטי, וסירב לומר מתי רכש את השעון, היכן, מי היה המוכר וכמה כסף שילם תמורתו. לגבי השעון השני, אמר התובע כי נרכש גם הוא מאדם פרטי בארץ לפני מספר שנים, וכי אין לו כל תעודה או מסמך על השעון. אשר לטבעת היהלום שנגנבה ושלא הוערכה על-ידי הסוקר, טען התובע כי היהלום התקבל מאזרח יפני כנגד חוב כספי וכי את התושבת רכש מצורף בבורסה. מקרן הלייזר שנגנב נרכש על-ידי התובע, לגרסתו, מידי תושב זר, רוסי, שפגש במקרה במסעדה. מחשב נייד נישא נרכש על-ידו מתושב השטחים כחצי שנה לפני עריכת הסקר, אין בידי התובע ניירות מכל סוג שהוא בנוגע למחשב. ביחס לפריטים נוספים, כגון 100 תקליטי לייזר-דיסק, זוג רמקולים ועוד, התובע לא מסר פרטים ולא שיתף פעולה עם החוקרים.

30.     בסעיף 18 לדו"ח, מצביע גורדון על סתירות, תמיהות וחשדות רבים שהתעוררו כלפי גרסת התובע לאורך החקירה. התובע סירב לומר מה בדיוק עשה והיכן היה בשעות הפריצה, והוא כלל בתביעתו פריטים יקרי ערך שרכש מאנשים פרטיים, בלא שהיו בידיו תעודות או מסמכים שיש בהם כדי להעיד על מקוריותם. התובע מיאן להשיב על שאלות הנוגעות לרכישת הפריטים הנתבעים ולעתים מסר גרסאות סותרות באשר לנסיבות רכישתם. פרטי התביעה הסתכמו, כאמור, במאות אלפי שקלים, והתובע סיפר כי הוא חי ברמת חיים גבוהה עד כי הוא מסוגל להוציא ביום אחד אלפי שקלים על מסעדות וביגוד. בה בעת, טען התובע כי אינו עובד מזה 7 שנים ומקבל קצבת אבטלה. נרמז כי הוא מרוויח כסף מהלוואות ברבית קצוצה וחושש ממס הכנסה. התובע הורשע בעבר בגין עבירת מרמה (גזר הדין ניתן בחודש ינואר 1999). התובע אמר לחוקרים כי עובר לאירוע הפריצה הספיק למכור שעון קרטייה נוסף, שאף אותו רכש מידיים פרטיות, כאשר אין בידו כל מסמך שיעיד על כך. בהנחה, אפוא, שהתובע נוהג לקנות ולמכור שעונים, ציינו החוקרים כי אין להוציא מכלל אפשרות שמאז עריכת הסקר מכר התובע את השעונים הכלולים בתביעתו. התובע טען כי כהן הנחתה אותו לקבל הערכות מ"פדני" על השעונים (בניגוד לגרסתה), והציג בפני החוקרים הערכה שניתנה, לדבריו, כבר בשנת 1996. התובע לא הסכים לאפשר לחוקרים לצלם או להעתיק את מסמך ההערכה. במועד החקירה, החזיק התובע ביהלום 1.02 קראט, ועלה חשד מצד החוקרים שמדובר ביהלום שאותו למעשה הוא תובע. הוא טען כי רכש את היהלום מאזרח יפני תמורת חוב כספי בסך 9,000 דולר, ולא פירט כיצד נוצר החוב. המסמך המתעד את העברת היהלום נמצא, כזכור, בתיק המשטרה, יחד עם מסמכים אחרים המעידים לכאורה על עסקאות שביצע התובע, שעליהם לא דיווח לחוקרים, ושאמינותם ואמיתותם מוטלת בספק. קניית הטבעת בסמוך לרכישת היהלום ולשיבוצו בבורסה ליהלומים לא נראתה סבירה בעיני החוקרים, והתובע לא ידע לומר באיזה אופן שובץ היהלום. התובע הודה כי למד בעבר את השפות הערבית והרוסית- לרבות קריאה וכתיבה, מה שחיזק את הסברה בקרב החוקרים כי המסמכים שהוצגו להם אינם אמיתיים. התובע טען כי פגש במוכרים באקראי ולא ביאר באלו נסיבות.

לסיכום, קובע הדו"ח:

"במהלך החקירה, התרשמנו בצורה שלילית ביותר מהמבוטח ומגרסתו ביחס לנסיבות הארוע, להיקף הנזק ולמקוריות הפריטים הנתבעים.
המבוטח מציג עצמו כמובטל שאינו עובד מזה 7 שנים וחי על קצבת נכות ודמי אבטלה. רמת החיים שהוא מנהל והרכוש שהוערך ובוטח על ידו אינם עומדים בקנה אחד עם העדר מקור פרנסה כבר 7 שנים.
התרשמנו כי הגרסאות שמסר אודות הדרכים שבהם התגלגלו לידיו הפריטים הנתבעים אינן נכונות.
בחקירה עלו חשדות כבדים ביחס להיות השעונים שעוני "קרטייה" אמיתיים וביחס לשייכות הרכוש הנתבע למבוטח.
המבוטח לא שיתף איתנו פעולה באופן מלא. על שאלות רבות לא ענה, ועל אחרות ענה בצורה מתחמקת. הוא לא מסר לנו מסמכים שראינו כי הם נמצאים ברשותו ובחקירה עלה חשד ביחס לאוטנטיות (כך במקור - ה.א) ולאמיתות של המסמכים שכן נמסרו.
... אנו התרשמנו כי המבוטח תובע בגין פריטים שלא נגנבו ואו פריטים מזויפים שהוערכו מלכתחילה לצורך הגשת תביעה כוזבת בעתיד" (נ/11, סעיף 19).

ו. מהימנות התביעה

31.     שאלת המפתח בתביעה שלפנינו נוגעת, למעשה, למידת הכנות בהגשתה, וזאת לנוכח אינדיקציות שונות מעברו של התובע וכן מנסיבותיו של המקרה הנדון, עליהן הצביעה המבטחת, שיש בהן כדי לכרסם במהימנותו של התובע בכלל ובמהימנות תביעתו הנוכחית בפרט.

ז. עברו הביטוחי של התובע

32.     עד לא מכבר, ניהל התובע תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח מגדל בגין פגיעה מתאונת דרכים שקרתה בעודו נוהג ברכבו ביום 12/7/89. התביעה הוגשה בבית-משפט השלום בבת-ים, ובמסגרתה טען התובע כי מאז התאונה הוא סובל מכאבי ראש, התקפי סחרחורת והתעלפויות תכופים, שבעטיים נאלץ להתאשפז מספר פעמים וליטול תרופות (ת.א. 2018/90). פרוטוקול הדיון וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו במסגרת התביעה ההיא "יובאו" על-ידי המבטחת לתמיכה בגרסתה בתביעה דכאן. בית המשפט (השופטת י' שיצר) מינה את פרופ' נתן גדות, נוירוכירורג מהמרכז הרפואי בילינסון, כמומחה לבדיקת מצבו הרפואי של התובע ונכותו. בחוות-דעתו מיום 8/1/91 מצא פרופ' גדות כי:

"הנבדק שהיה כנראה בריא נפשית וגופנית עד התאונה האמורה, היה מעורב בתאונת דרכים אולם אין כל עדות במסמכים שאבד הכרתו בעת התאונה או סבל נזק נוירולוגי כל שהוא בעת התאונה האמורה.... ואכן התנהגותו לאחר מכן ובדיקותיו לא גילו ליקוי אורגני כל שהוא. כל הרופאים שבדקו אותו מצינים ברישומיהם התעלפות ואין בשום מקום רמז שמישהו ראה אצלו אי פעם התקף אפילפטי אמיתי. גם לו היו אלו התקפים אפילפטיים אמיתיים לא הייתי יכול לקשר את התאונה למאורעות הנ"ל גם בגלל חסר חומרתה, גם בכך שהפרטים לא מתאימים... בבדיקתי לא מצאתי כל ממצא חולני ונראה לי שתשובותיו במבחן התפקודים המוחים והעילאיים אינן אמיתיות מאחר ואין הן תואמות תשובות שמשיבים אלו הלוקים בחסר זכרון אמיתי."

על בסיס ממצאים אלה ואחרים, קבע פרופ' גדות כי לא יוכל לזכות את התובע בנכות נוירולוגית עקב התאונה האמורה, והמליץ לבית המשפט למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה שייתן דעתו על תלונותיו.

33.     בעקבות זאת, מונתה על-ידי בית המשפט הפסיכיאטרית ד"ר מרים גולומב, שהגישה את חוות-דעתה ביום 2/7/91, ובה קבעה:

"במקרה שלפנינו יש גורמים רבים התומכים באבחנה של התחזות.
א.     יש מוטיבציה ברורה לפיצויים.
ב.     הפרעת הזיכרון אינה מתאימה לשום הפרעה אורגנית מוחית ואינה מוחלטת, כאשר יש לח' מוטיבציה להוסיף דבר מה, הפרעת הזיכרון אינה ניכרת, כמו בצורך שלו לאמור לי ששיקר לרופא הקודם כי רצה ברשיון הנהיגה, או בהזכרו בכך שבמהלך השיחה שכח לאמר לי שהומלץ לקורס קצינים. וזאת בניגוד לשכחה של דברים פשוטים ביותר כמו עונות השנה, חודש נוכחי, שמי ומקצועי ועוד דוגמאות למכביר. כמו כן יש תשובות "על יד".
ג.     תיקון ממצאים מהעבר. הח' הציג מסמכים ומצבים הבאים לתקן את מה שנאמר עליו בדו"ח רפואי קודם, (חוות הדעת של פרופ' גדות).

עם זאת יש לציין כי אישיותו של הח' לפני התאונה מצטיירת כבריאה עם תפקוד תקין לגמרי. אישיות זו היא בניגוד להפרעת אישיות המאפיינת בדרך כלל את המתחזה.
כפי שצויין קודם לכן האבחנה בין שני המצבים הללו קשה ביותר ובמקרה זה נראית לי בלתי אפשרית על סמך ראיון פסיכיאטרי בלבד."

אשר על כן, המליצה ד"ר גולומב לאשפז את התובע במחלקה הפסיכיאטרית לשם הסתכלות נוספת ואבחון מדויק יותר.

34.     ביום 19/1/94 הורה בית המשפט על אשפוז התובע בבית-חולים פסיכיאטרי ומינה את הפסיכיאטר המחוזי בירושלים דאז, ד"ר בר-אל, למתן חוות-דעת רפואית. התובע אושפז בבית החולים כפר-שאול מיום 8/1/96 ועד יום 18/2/96. בטופס סיכום מחלה, כתב ד"ר קנובלר, אחראי מחלקה בבית החולים כפר-שאול, כי התובע "התלונן על הפרעות בזכרון, אך כל הזמן בצורות שונות ולא תמיד היה ברור האם הן אמיתיות". לאבחנתו של ד"ר קנובלר, "בולטים קשיי חילוץ מהזכרון וקושי לשמור את הקלט של גירוי בזכרון לטווח קצר ולשלוף את המידע מהזכרון לטווח ארוך בו-זמנית או לבצע מניפולציה בין סמלים בו-זמנית." הוא מתאר את התנהגותו של התובע במחלקה כמניפולטיבית, לא עקבית ולעתים חסרת גבולות. התובע לא רצה לאכול בבית החולים ויצא מהמחלקה מבלי להודיע לצוות. התובע סירב ליטול כדורים אנטי-אפילפטיים כשהוא טוען כי הוא לוקח כדורים בעצמו, ורק לאחר שלקה בהתקף הסכים ליטול כדורים. פתאום התחיל לדבר באנגלית, השתמש במילים בשפות שונות והתנהג באופן סטריאוטיפי ללא בסיס ממשי של ידע. לבסוף, קבע ד"ר קנובלר:

"אם כי יש לאילן נטיה למניפולטיביות ולהגזמת דברים, נראה כי קשייו להתמודד עם המציאות הם רבים ואמיתיים. לסיכום: מדובר בגבר בן 28 שעבר לפני כ- 6 שנים חבלה בראשו בתאונת דרכים. מאז סובל מהתקפים אפילפטיים, סימנים פוסט-טראומטיים והתפתחה הפרעת אישיות - כנראה אורגנית - עם דיספונקציה קוגניטיבית, שינויים התנהגותיים וירידה בולטת ביכולת תפקודו".

35.     על יסוד סיכום המחלה, קבע ד"ר בר-אל כי הנכות הנאורופסיכולוגית של התובע מגיעה כדי 30% (תעודת רופא הוגשה לבית המשפט ביום 14/4/96). בשנת 1993, בעוד תביעתו מתבררת, הוכר התובע על-ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות זמנית בשיעור של 70%. עקב ההתפתחויות בתיק, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ולהוסיף על סכום התביעה, באופן שחייב את העברת התיק לבית המשפט המחוזי (על-פי החלטת השופטת שיצר מיום 14/1/99). נוכח עמידתו של ב"כ חברת הביטוח מגדל, עו"ד אלבינצר, על שמיעת הראיות מחדש בפני בית המשפט המחוזי, נקבע התיק להוכחות. השופט ד"ר ג' קלינג הורה כי לאור הזמן הרב שחלף מאז ניתנה חוות-דעתו של פרופ' גדות, יש לאפשר לתובע לשוב ולהפנות את תלונותיו על אירועים אפילפטיים נשנים הפוקדים אותו לפרופ' גדות, על-מנת שזה יחווה את דעתו (ראו החלטתו מיום 16/1/00 בת.א. 1085/99). התובע סירב להיבדק בשנית על-ידי פרופ' גדות, ובא-כוחו עתר וחזר ועתר לבית המשפט לשנות מהחלטתו לקבל חוות-דעת עדכנית מפרופ' גדות. בקשות אלו נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי (ראו החלטות מיום 16/1/00, 3/12/00 ו-12/9/01) וכן על-ידי בית המשפט העליון (ראו החלטת השופט אור מיום 17/5/00 ברע"א 1232/00 אילן אזולאי נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). כתוצאה מאילוצים שונים, ביניהם מחלתו של ב"כ התובע עו"ד רימל ז"ל, התעכבה חוות-דעתו של פרופ' גדות, ובינתיים, הועבר התיק לטיפולי. הישיבות בתיק נדחו מפעם לפעם לבקשת הצדדים, עד שביום 17/11/03, הודיעו לבית המשפט כי הגיעו להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, לפיו ישולם לתובע סך של 112,980 ₪ כנגד סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות בקשר עם התאונה מיום 12/7/89.

36.     לא אחת, העלה התובע את בעיית הזיכרון ממנה הוא סובל תוך כדי הדיונים בהליך זה. התובע הציג אישור רפואי שניתן לו ביום 21/1/04 על-ידי ד"ר תרז טרבס, מנהלת היחידה להפרעות זיכרון במרכז רפואי רבין, הקובעת כי:

"בבדיקה נוירולוגית וכן בהערכה נוירו-פסיכולוגית בלטו: אפרוזודיה, חזרות על עצמו, ירידה בקשב, בהתמצאות בזמן ובמקום, כמו כן ירידה קשה מאד לטווח קצר וירידה בזיכרון לטווח ארוך, שכולל מידע אשר נרכש לאחר התאונה ובתקופת מה שלפניה. הירידה בזיכרון ללא אפקט למידה, ובעיקר בתחום הוורבאלי. קושי ב- CATEGORIZATION SHIFTING. כיום שמור יחסית, ללא אלקסיה, או אגפיה, הפשטה שמורה, התנהגות ושיפוט שמורים. בסיכום: מדובר בחולה צעיר הסובל מתסמונת אמנסטית קשה וכמו כן POST TRAUMATIC EPILEPSY שהופיעו לאחר תאונת דרכים עם BRAIN CONCUSSION." (נ/5).

37.     ברם, מהתרשמות אנשי המקצוע שחקרו את התובע ומהתרשמותי שלי מעדותו, נדמה היה, לפעמים, כי התובע נרפא מן התסמינים שיוחסו לו. התובע זכר וידע לרוב לענות על השאלות שהופנו כלפיו. התחושה הייתה כי בעיית הזיכרון חזרה ועלתה אל פני השטח כל אימת שביקש התובע לחלץ עצמו מאי הנוחות שגרמו לו שאלות מסוימות ועימותים עם גרסאותיו הסותרות. להלן מספר דוגמאות לכך:

"ש. לגבי התביעה הנוספת נגד חברת הדר, מה היתה תביעה זו, מה קרה?
ת. פרצו לי לבית, לאותו מקום בו אני גר כיום ברח' חרות. פרצו לי לדירה, הגשתי תלונה למשטרה, נחקרתי על ידי חב' ביטוח הדר, מסרתי את כל הפרטים לחוקרים, לשמאי.
ש. מה נגנב לך באותו ארוע?
ת. תכולה של הבית, אני לא זוכר בדיוק . אני סובל מבעיות זכרון.
ש. אני לא חברת הדר, אני שואל אותך בכמה הערכת את הנזק, התכשיטים שנגנבו?
ת. יש לי בעיות זכרון ואני עדיין לא זוכר...."
(עמ' 21 לפרוטוקול מול הש' 14 עד עמ' 22 מול הש' 1)

"ש. מי חברת החקירות שטיפלה אז במקרה ועמדה מולך?
ת. לפי מה שהבנתי ושמעתי מעוה"ד זה היה "מוקד".
ש. שמעת עכשיו כשעו"ד קפלנסקי קרא או קודם לכן?
ת. רעננתי את זה עכשיו אחרי ששמעתי מעו"ד קפלנסקי.
ת. האם ידעת גם קודם שזה מוקד או ששכחת?
ש. אני לא יודע לענות.
ת. אתה זוכר מי חברת החקירות שהעמידה מולך סהר במקרה הנוכחי?
ת. משרד אשר ויצמן.
ש. מי היה החוקר שהיה איתך רוב הזמן בקשר?
ת. אבידן, אם אני לא טועה.
ש. עם אבידן דיברת על משרד החקירות הקודם?
ת. אני מניח על הפריצה.
ש. אתה זוכר את תוכן הדיבורים ביניהם?
ת. יש לי אישורים של מנהלת מחלקת הזכרון שאני מטופל מספר שנים שם ויש לי אישור שאני סובל מאמנזיה קשה. אתם משחקים עם בעיה זו. אני לא חושב שכך צריך להתנהל דיון."
(עמ' 22 לפרוטוקול מול הש' 21 עד עמ' 23 מול הש' 10)

"ש. אתה אומר שקנית לאחותך תכשיטים ולא נתת לה?
ת. נכון.
ש. מה עוד היה מבחינת התכשיטים?
ת. אני צריך לרענן את זכרוני. הזכרון שלי שמור למספר שעות."
(עמ' 34 לפרוטוקול מול הש' 13-16).

ש. סיפרת בעדותך הראשית שיצאת מביתך ביום הארוע בשעה 16:00 למי נסעת?
ת. אני לא זוכר מאחר ועברו מספר שעות. תשתמש במה שאמרתי אם אמרתי. אני לא זוכר למי יצאתי אני צריך להסתכל במסמך. אני עברתי על החומר כמו שאני לומד למבחנים והזכרון שלי נשמר למספר שעות.
ת. אתה מוכן לעמוד לבדיקה של בית המשפט לגבי הזכרון שנשמר למספר שעות?
ש. כן, ואפילו יש לי רופאה המטפלת בי. אני מוכן להיטפל בבדיקה ניאורולוגית בתחום הזכרון."
(עמ' 35 לפרוטוקול מול הש' 12-18).

התובע הציע הסברים שונים לכך שפרטים מסוימים עדיין מצויים בזכרונו ואחרים נמחקים:

ש. אתה אומר שבעיית הזכרון שלך לא פוגע בזכרונות טראומתיים?
ת. אני אפילו יכול להביא ספרים בנושא המראים שארועים טראומתיים נחרתים בזכרון."
(עמ' 38 לפרוטוקול מול הש' 1-3)

ש. מה ההבדל בין זה שאתה זוכר שצילמו את הכספת לבין זה שאני שואל אותך איפה קנית את אותו שעון שיש רק למעוטי סגולה בכל העולם?
ת. יש הבדל, אולי בגלל אפקט האור של הצילום."
(עמ' 39 לפרוטוקול מול הש' 18-20).

38.     בעיית הזיכרון של התובע אף אינה עולה בקנה אחד עם הצלחתו הכבירה בלימודי המשפטים. התובע העיד כי היה מצטיין דיקאן בפקולטה למשפטים במכללת רמת-גן (ממוצע ציוניו מעל 90), הוא קיבל מלגה למימון הלימודים מלשכת עורכי הדין ונבחר לשאת נאום בטקס שהתקיים בשם כל הסטודנטים של המכללות והאוניברסיטאות בארץ (ראו עדותו בעמ' 34 לפרוטוקול מול הש' 7-12 וכן באסופת המסמכים ת/22).

39.     לשאלת בית המשפט האם אמר לחוקר המשטרה במהלך חקירתו שהוא נכה עם תעודה רפואית, השיב התובע כי אינו זוכר (עמ' 25 לפרוטוקול מול הש' 4-6). דניאל רטנבך העיד כי התובע לא הזכיר בשיחותיהם בעיית זיכרון כלשהי, וככל שהוא סובל מבעיה כזו, אין היא ניכרת בהתנהגותו:

"ש. אי פעם הוא אמר לך שיש לו בעיה קשה בזכרון שהוא לא זוכר דברים מעבר לכמה שעות.
ת. לא.
ש. בכלל אמר לך שהיתה לו בעיית זכרון.
ת. לא....
ש. הוא עשה לך רושם בענין בעיית הזכרון. נראה לך שהוא שוכח.
ת. לא.
ש. תסכים איתי שהוא שם לב לכל פרט.
ת. הוא איש מאד חכם.
ש. הוא היה שם לב לכל פרט.
ת. נכון."
(עמ' 62 לפרוטוקול מול הש' 8-19)

40.     רונן גורדון, אשר חקר את התובע מטעם חברת הביטוח הדר, העיד בתורו כי:

"תלונות על בעיות זכרון, ולמה הוא לא זוכר, הוא העלה מעט מאד פעמים. לאורך החקירה היו הרבה פעמים שהוא התחמק מתשובות, כשהסיבה להתחמקות היתה 'אני לא זוכר'... ושמתי לב, שבכל פעם שהוא נתקע והתשובה היא לא טובה, הוא לא זוכר. הוא צייר בפנינו שיש לו בעיה של זכרון כתוצאה מאיזשהי תאונה ויש אישורים רפואיים. אבל מצד שני, הוא ציין בפנינו בפירוש, ויש תיעוד לדברים האלה, שמאחר והשמאי אמר לו שאנחנו בודקים ואנחנו ניתפס - אני חושב שזה היה משהו כמו להיתפס לקוצו של יוד, הוא לא רוצה לטעות והוא לא רוצה לסתור את עצמו ולכן הוא התעקש לקרוא ואנחנו התרשמנו, שכל אותן בעיות של מה שהוא קרא חוסר זכרון, זה היה מאד סלקטיבי. זה כשהוא לא ידע לתת את התשובה, הוא לא זכר, ועובדה שהיו לנו הרבה מאד שאלות על אירועים שקרו בעבר, שקשורים לפריטים שהוא כביכול קנה, ממי קנה, עם מי הוא נפגש, ממי הוא קיבל הערכות, שזה דברים שלא היו כתובים בפניו - הוא זכר. אבל כשהגענו לשאלה שבה הוא לא ידע מה המשמעות מבחינתנו כחוקרים, הוא לא זכר."
(עמ' 151 לפרוטוקול מול הש' 9 עד עמ' 152 מול הש' 5).

41.     כשנשאל החוקר דוד אבידן האם הזכיר התובע עניין זה במהלך המפגשים ביניהם, ענה:

"אנחנו דנו פה בפרטים לאורך תקופה של מחצית השנה וגם הרבה יותר לפני זה ובכל מיני התרחשויות. הוא אמר לי את הדברים בבהירות, כשבנוסף, במהלך הסך הכל, במשך הפגישות האלה נוצר איזה קונטקט איתו בבית, סך הכל החקירות היו זמן ממושך בבית, ותוך כדי זה הוא התרברב והוא ספר לי כל מיני דברים לגבי כישוריו הפנומנליים. אחד מהם נוגע לנושא זכרונו. בין היתר, הוא אמר לי שהוא מסוגל לקרוא בחטף מסמך, דף ספר טלפונים, פריט, תעודה כלשהי במהירות לחזור אחר כך על הפרטים בלי להתעכב יותר מדי על הבדיקה שלהם. הוא גם הפגין לי את זה עם תעודת הזהות שלו....הצגתי בפניו את תעודת הזהות לשבריר שניה, הוא הציץ בזה ואמר לי מיד את מספר הזהות ואת תאריך הלידה ומקום הלידה.
ש. הוא התלונן על איזה קושי בזכרון?
ת. הוא ספר לי שהוא נוטל כל מיני תרופות לעניינים שלו, אבל תוך כדי זה הוא גם אמר לי שסביב ענייני תביעת כבדת משקל שיש לו מאחורי הגב בנושא תאונת דרכים, הוא מנוע מלהציג עצמו כאחד האדם בנושא זה. הוא, נגיד בעדינות, מתחזה בכמה דברים.
ש. זה הוא אמר לך?
ת. כן.
ש. בכמה דברים שקשורים למה?
ת. אני מתכוון לזכרון. אני לא דנתי אתו בעניינים של מגבלות גופניות נוספות".
(עמ' 240 לפרוטוקול מול הש' 8 עד עמ' 241 מול הש' 11)

"אני הייתי עם מר אזולאי הרבה שעות בסה"כ, ומפיו שמעתי כל כך הרבה דברים סותרים ולא מסתדרים עם אותו ענין של הפגיעה, שאני לא יכולתי להסיק מזה ולהגיד, האיש הזה אכן נפגע במשהו. ראיתי לפני אדם שישב מולי כל כך הרבה שעות, מסר פרטים, מסר עדויות. אני לא הבחנתי בשום דבר בעייתי. הוא לא התעלף לפני, והוא לא לקח איזה תרופה לפני, לא ראיתי שום מגבלה..." (עמ' 336 לפרוטוקול מול הש' 27 עד עמ' 337 מול הש' 5).

לשאלת בית המשפט האם לדעתו השפיעה הפגיעה הנטענת בזכרונו של התובע על התנהלות החקירה, השיב אבידן בשלילה (עמ' 337 לפרוטוקול מול הש' 21-28).

ח. הודאת התובע בהגשת תביעות כוזבות בעבר

42.     לתמונה המצטיירת מהמתואר לעיל מתווספת הודאתו המפורשת של התובע כי הונה בעבר חברות ביטוח. ביום 11/7/91, בהיותו כבן 24 שנים, נחקר התובע במשטרה בחשד להונאת חברות ביטוח על-ידי הגשת תביעות כוזבות לחברות ביטוח שונות בגין תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו. בדו"ח החקירה (נ/1) מודה התובע: "הגשתי תביעות כוזבות לחברות ביטוח אריה, הסנה ומנורה בגין נזק לרכב על מבוטחים שלהם, בשעה שהתאונות הללו כלל לא התרחשו אלא בויימו על-ידי שני הצדדים בכל אחד מהמקרים". התובע מתאר כי רכבו נפגע בשני אירועים שונים, בעת שהיה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד, ולכן לא היה זכאי להחזר בגין הפגיעות הללו. לפיכך, החליט יחד עם שניים מחבריו להגיש תביעה לחברה המבטחת אותם, כאילו נגרמו הפגיעות מתאונה שאירעה בין רכבו של התובע לבין רכבם של חבריו ובדרך זו לגבות את כספי הביטוח. משראה התובע כי צלחה התביעה, הציע לחבר אחר להגיש תביעה לחברת הביטוח שלו על תאונה משותפת בהתבסס על אותם מסמכים שהוגשו בתביעה הראשונה. בעקבות חקירה של אחת מחברות הביטוח, אשר גילתה את ההונאה, חוייב התובע להחזיר את כספי הביטוח שקיבל.

43.     בדיון שהתקיים בתביעה שהוגשה לבית-משפט השלום בבת-ים, "לא זכר" התובע כי פנה בתביעות חופפות לחברות הביטוח אריה ומנורה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 4/12/91 מול הש' 12-13). במהלך חקירתו ביום 30/8/92 תיאר התובע כיצד הגישו הוא וחבריו תביעה כוזבת כנגד חברות ביטוח על רקע מצבו הכלכלי הרעוע. התובע העיד תחילה כי החליט להודות במעשה ולמשוך את תביעתו, אך בהמשך חקירתו, הסתבר כי התוודה על מעשיו בבדיקת פוליגרף שהזמינה חברת הסנה (עמ' 23-25 לפרוטוקול הדיון הנ"ל). התובע הודה כי היוזמה לתביעה נגד חברת הסנה הייתה שלו (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון הנ"ל מול הש' 6-7).

44.     בתצהיר התובע שהוגש לתמיכה בבקשה לתשלום תכוף, אשר נידונה בבית-משפט זה (ת.א. 1306/00), טען התובע כי "התביעות לשלוש חברות ביטוח (מנורה, אריה והסנה) היו בגין נזקי רכוש, שפיתו אותי שני חברים להצטרף לתביעתם. הדבר היה בתקופה שטרם חזרתי ליכולת מחשבה סדירה אחרי התאונה" (סעיף 2 לתצהיר נ/3).

45.     בדיון בפניי, הציג התובע גרסה חלקית לאירועים והקל ראש בחומרת התנהגותו:

"ש. לגבי הביום - בעבר אתה ביימת תאונות על מנת להוציא כספים מחברות ביטוח, נכון?
ת. לא ביימתי תאונות אבל היה מקרה בשנת 89 או 90 בזמן השחרור מהצבא והיתה דפיקה של הרכב ועם חבר משותף, הוגשו תביעות לחב' ביטוח והסנה ונחקרתי על הפרשה, הודיתי במעשה שעשיתי, זה היה מעין מעשה קונדס כזה. החזרתי את הכסף לחברת הביטוח, נחקרתי במשטרה, לא הוגש כתב אישום והתיק נסגר"
(עמ' 13 לפרוטוקול מול הש' 24 עד עמ' 14 מול הש' 2).

46.     התובע נחקר לגבי תביעות נוספות שהגיש:

"ש. בענין תאונות או מקרים אחרים הגשת עוד תביעות?
ת. לא זכור לי.
ש. לא זכורה לך תביעה שהגשת בגין נשיכת כלב?
ת. זכורה לי.
ש. מתי זה היה?
ת. אני לא זוכר תאריך, זה היה לפני מספר שנים.
ש. מי ייצג אותך שם?
ת. אני גם לא זוכר, לא המשכתי אפילו לבוא לעוה"ד, זה היה בחיפה. אני גם לא זוכר לאיזה בית משפט הוגש התביעה.
ש. בית משפט מחוזי בי-ם מזכיר לך?
ת. מעולם לא ראיתי העתק של כתב התביעה, עד היום."
(עמ' 19 לפרוטוקול מול הש' 7-19)

47.     התובע התייחס למקרה המוזר של הכלב בתצהיר הנלווה לבקשה הנ"ל לתשלום תכוף:

"אכן הוגשה בשמי תביעה לביה"מ המחוזי בירושלים, ע"י עו"ד פינגרר מחיפה, בשל נשיכת ידי ע"י כלב. התביעה הוגשה על-ידו מבלי שהבנתי את משמעות הדבר. משחלפה הפגיעה, בקשתי מעו"ד פינגרר להפסיק לטפל בתיק והתביעה נמחקה. עלי לציין, כי בעל הכלב הועמד לדין פלילי והורשע". (נ/3)

48.     לא מן המותר לציין, כי כשלושה חודשים לפני הפריצה הנדונה, לגרסת התובע, פרץ אלמוני לחדר השינה האמצעי בדירה וגנב קופסא שהונחה מעל הכספת ושהכילה 3 יהלומים פשוטים בעלי ערך נמוך. התובע ביכר שלא לתבוע את הביטוח בגין פריצה זו (ראו: דו"ח חקירה נ/10; סעיף 3 לחוות דעתו של טוב אל; התרשומות שערך החוקר אבידן, נ/16).

ט. התחזות התובע לאחר

49.     בהודעה שמסר התובע ביום 23/7/90 לחברת הביטוח מנורה לגבי התאונה שלא קרתה, ציין כי הוא סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב (נ/4). בדיון בפני בית-משפט השלום בבת-ים העיד התובע כי "לא הייתי סטודנט מאז שארעה התאונה בשום שלב. לפני התאונה למדתי אבל לא כסטודנט, למדתי במכונים פרטיים" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 4/12/91 מול הש' 24-28). בהליך זה נתן התובע הסבר שונה לאירוע:

"ש. אני מציג לך הודעה שמסרת בחב' ביטוח מנורה ב- 23.9.90 ושם אתה מספר לענין התאונה שלא היתה. אני מראה לך שכתוב שאתה לומד משפטים באוניברסיטת ת"א בשנת 90. אמרת להם שאתה לומד משפטים? אתה מזהה את חתימתך?
ת. אני נזכר. עד היום יש לי את הקלסרים, ישבתי באוניברסיטה ויש לי את החומר ולמדתי לבד והגשמתי את החלום שלי ואני לומד משפטים. זו חתימתי על המסמך".
(עמ' 23 לפרוטוקול מול הש' 14-18).

50.     מקרה זה אינו אלא אחד מתוך מספר מקרים של התחזות בהם היה מעורב התובע. ממכתבו של מנהל לשכת הרווחה בעיריית חיפה, מר אילן דוד, למשרד השיכון, עולה כי התובע נעצר בשל שני מקרי התחזות, במקרה הראשון התחזה לסוכן בשמים, ובמקרה השני נכנס למחנה צבאי תוך שהתחזה לקצין ביטחון שדה (מכתב מיום 4/2/93, נ/6 וכן דו"ח סוציאלי מיום 14/1/93, נ/7). תשובותיו של התובע לעניין זה היו מיתממות ומתחמקות:

ש.תספר את הסיפור עם דרגות רב סרן שמצאו אותך במחנה צבאי?
ת. לא מצאו אותי עם דרגות רב סרן... המדים נשארו אצלי כי עשיתי איתם מילואים אבל לא תפסו אותי עם דרגות. היה סיפור שהלכתי לבקר חבר בבסיס צבאי ב- 8/200 מודיעין צבאי, ראיתי שאני נכנס בקלות ללא אישורים והתרעתי על מחדל ובעקבות התרעתי הוקם צוות חקירה- זה היה בשנות ה- 90...
ש. כתוב שנכנסת במירמה למחנות צה"ל לאחר שהתחזית לאיש משרד החוץ - האם זה נכון?
ת. אני לא יודע לענות כי הייתי במצב של לפני התקף וזה היה תופעות לוואי שגרמו לי לעשות מעשים. הכוונה היתה להתריע על מחדל.".
(עמ' 44 לפרוטוקול מול הש' 20 עד עמ' 45 מול הש' 24).

ש. נעצרת על התחזות לסוכן בשמים כך נכתב בדו"ח של עירית חיפה.
ת. כנראה זו טעות אני לא זוכר - מעולם לא הייתי סוכן בשמים ואני לא זוכר שהתחזיתי לזה".
(עמ' 46 לפרוטוקול מול הש' 18-20).

51.     מקרים אלו "נשתכחו" מזכרונו של התובע עת נחקר בדיון שהתקיים בבית-משפט השלום בבת-ים (עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 4/12/91). במהלך הדיון העיד התובע כי העלים פרטים במכוון מד"ר גולומב ומפרופ' גדות והתכחש לדברים מסוימים שאמר להם, בין השאר, לגבי חייו האישיים, שליטתו בשפות זרות, שירותו הצבאי ומטרת נסיעתו לארה"ב באותה תקופה (עמ' 34-35 לפרוטוקול מיום 31/8/92). בחקירתו הנגדית בתביעה זו, ניסה התובע ליישב בין הגרסאות שמסר בהליכים קודמים ובפני גורמים שונים, ללא הצלחה מרובה (עמ' 19-21 לפרוטוקול).

י.     מצבו הכלכלי של התובע נותר בגדר חידה

52.     בדומה לתביעות קודמות שהגיש התובע, גם בתביעה זו לא סיפק מידע עקבי, אמין ומבוסס באשר למקור הכספים שבאמצעותם הצליח לצבור רכוש רב ויקר-ערך. במצב דברים זה, צל כבד רובץ על תביעתו. מצד אחד, העיד התובע כי אינו עובד מזה שנים וכי נזקק בעבר ובהווה לקצבאות ולשירותי רווחה:

"ש. אי כושרך לעבודה הוגדר מאז 92 בשיעור 75 אחוז לצמיתות?
ת. נכון.
ש. מה המגבלות שלך?
ת. יש לי בעיות בזכרון, יש לי בעיות של אפילפסיה מאז התאונה.
ש. ואתה לא כשיר לעבודה, נכון?
ת. נכון.
ש. ואתה לא עובד ולא מתפרנס מאז 92?
ת. אמת.
אני מבקש לציין שעבדתי תקופה קצרה במחלבת טרה.
ש. עבדת, אם אני לא טועה, גם במוסך הירש?
ת. אני חושב שלפרק זמן קצר.
...
ש. בעצם ההכנסות היחידות שיש לך מאז התאונה, תתקן אותי אם אני טועה, זה קצת המל"ל, אין ולא היו לך מאז 89 כל הכנסות אחרות?
ת. היו לי, כמו שאמרתי מחב' טרה ועבודות זמניות שעבדתי לתקופות קצרות וטרה ביניהם תקופה הכי ארוכה כמעט שנתיים."
(עמ' 15 מול הש' 1 עד עמ' 16 מול הש' 2)

"ש. מקורות המחיה שלך בעצם בשנים אלה זה המל"ל על תשלומיו השונים, עזרה מלשכת הרווחה, נכון?
ת. קיבלתי עזרה בתקופת הלימודים של המשפטים או לפניה קצת. לשכת הרווחה היא ברמת גן.
ש. הגשת בקשה וטענת שאין לך מקורות מחיה וביקשת שיתמכו בך?
ת. המל"ל הפנה אותי לשם, לא פניתי מיוזמתי.
ש. מה אתה מקבל משם?
ת. כיום - שירותי כביסה בלבד.
ש. מצרכי מזון?
ת. קיבלתי תקופה מסויימת לפני כשנתיים או שלוש. היום לא.
ש. לפני הפריצה נשוא הדיון נתמכת על ידי משרד הרווחה וקיבלת מצרכי מזון ממשרד הרווחה?
ת. לא זכור לי. אם תציג לי מסמך אולי אזכר.
(עמ' 16 לפרוטוקול מול הש' 20 עד עמ' 17 מול הש' 6)

53.     לצד הסיוע והתמיכה שקיבל התובע מן הרשויות, הועברו לו, לדבריו, סכומי עתק מאמו שהתגוררה בארה"ב:

"ש. איזה עוד מקורות מחיה היו לך?
ת. היו לי כספים שקיבלתי מאמי שהיתה חיה בארה"ב תקופה ארוכה והעבירה אלי סכומים גדולים באמצעות אחים שלי. אמי נטרה (צ"ל נפטרה - ה.א) לפני כ- 7 שנים, אני לא זוכר במדוייק.
ש. אתה אומר שהיא העבירה לך כספים באמצעות האחים, לא ישירות?
ת. באמצעות האחים, לא ישירות. לא נפגשתי איתה כי לא רציתי.
ש. באמצעות מי מאחיך היא העבירה לך כספים?
ת. באמצעות אחותי סיגל ואחותי נאוה.
ש. מתי קיבלת את הכספים האלה, כמה קיבלת, איך קיבלת אותם?
ת. קיבלתי באמצעות אחותי, אני לא זוכר תאריכים. מדובר בסכומי כסף גדולים. בסה"כ קיבלתי באמצעות אחיותי 150 אלף דולר.
ש. מתי קיבלת את הסכומים - פחות או יותר?
ת. אני לא זוכר."
(עמ' 17 מול הש' 7-19)

"ש. בפברואר 93 היית מחוסר כל נכון, כשפנית לשירותי הרווחה בחיפה? כל הרכוש שאתה טוען שנגנב ממך לא היה ברשותך, נכון?
ת. אני לא זוכר לענות.
ש. קראת את המסמך ממשרד הרווחה, אתה מסכים איתי שאדם עם הרכוש הזה לא היה פונה ללשכת הרווחה ומבקש חדר לגור נכון?
ת. כל העת לפני שאמי נפטרה היא העבירה לי כספים, כפי שציינתי לעיל. התשובה שלי אני לא זוכר מתי היא העבירה וכמה... בביטוח לאומי הוסבר לי שמבחינת הזכויות מגיע לי לקבל ממשרד הרווחה את הסיוע והם הפנו אותי לשם, ולא הלכתי מיוזמתי למשרד הרווחה. אני לא יודע מה היה מצבי הכספי באותה תקופה.
ש. אני אומר לך שבשנת 93 אחרי שאמך נפטרה טופלת על ידי מנהל הלשכה, אילן דוד, הוא גם נתן לבקשתך דמי כיס, זכור לך?
ת. לא זכור לי.
ש. בהנחה שקיבלת אז בתחילת 93 דמי כיס, לא רק חדר לישון, אז לא היו ברשותך מאות או עשרות אלפי דולרים שאתה טוען שקיבלת מאמך, שהרי אחרת לא היית מבקש דמי כיס.
ת. אני חושב שהיה ברשותי, אבל היה ברשותי רכוש שנרכש מהכסף שאמי נתנה לי ואני מכרתי אותו במשך השנים כדי שיהיה לי ממה לחיות, בעיקר תכשיטים.
ש. איזה רכוש?
ת. בעיקר תכשיטים. אני מבקש לציין, שבתקופה ההיא גם לא הייתי מאוזן מבחינת תרופות וזה היה חלק מהשפעת התרופות, פיזרתי את הכסף ומכרתי את הכסף שהיה אחרי התאונה וחילקתי את הכסף לאנשים עניים ומצבי אל היה כל כך טוב".
(עמ' 29 לפרוטוקול מול הש' 16 עד עמ' 30 מול הש' 13).

"ת. כל פעם קיבלתי מאחיות שלי, לא היה לי חשבון בנק, הכסף היה בדולרים.
ש. כל זה היה לפני שנת 92 לפני שאמך נפטרה, נכון?
ת. בשלב יותר מאוחר שהייתי מתון יותר ואחרי תרופות אז אחותי העבירה לי כספים שאמי העבירה לה לתת לי."
(עמ' 43 לפרוטוקול מול הש' 15-18).

54.     יוער, כי בבקשה שהגיש התובע לקבלת תשלום תכוף וכן בתצהיר הנלווה לה אין זכר לכספים שהעבירה לו אמו או לכספים שירש לאחר מותה (נ/2, נ/3). התובע העיד כי חרף מצבו הכלכלי הקשה והפנייה לשירותי הרווחה, רכש מותרות באלפי שקלים:

"אמי העבירה לי כסף באמצעות אחיות שלי ובביטוח לאומי הסבירו לי שזו זכות שלי לפנות. חוץ מזה העזרה ממשרד הרווחה היתה אחרי הפריצה כשהייתי במצב קשה יותר. קניתי שני שעוני רולקס כי אהבתי את זה. גם בגדים אני קונה בככר המדינה והמצאתי אישורים, וגם נעליים. היה לי קצת כסף ורציתי לחיות, אהבתי את כל המותגים ואני לא רואה בזה פסול"
(עמ' 26 לפרוטוקול מול הש' 11-18).

התובע אף הרשה לעצמו לצאת לחופשה בחוץ לארץ בהיותו נתמך כלכלית:

"ת. רק לפני מספר חודשים נסעתי לאיטליה לחופשה.
ש. על חשבונך?
ת. כן.
ש. אתה מקבל משלכת הרווחה שירותי כביסה אבל אתה נוסע לחו"ל?
ת. אני נסעתי פעם שניה כל החיים שלי בתקופה הזאת."
(עמ' 21 לפרוטוקול מול הש' 9-13).

55.     התובע אישר בעדותו כי רכש את הפריטים שנגנבו בפריצה בה עסקינן אחרי הפריצה הקודמת, שבגינה תבע את חברת הדר:

"ת. ...אני יודע שהצטיידתי באישורי קניה לגבי כל דבר והקפדתי על זה וזה מנסיון שלי מהתביעה עם הדר שביקשו קבלות ומסמכים. זאת הסיבה שעשיתי את זה.
ש. את כל הדברים שהזכרת זה היה אחרי התביעה מהדר?
ת. כל מה שלא מופיע בדוח הקודם.
ש. כל המופיע בדוח הפריצה הנוכחית ולא מופיע בדוח של הדר נקנה אחרי הפריצה הקודמת נכון?
ת. נכון, כך אני זוכר."
(עמ' 27 לפרוטוקול מול הש' 6-12).

"ש. אתה מסכים שהמעילים שנגנבו היו מהשנים האחרונות?
ת. מסכים.
ש. כך גם 8 החליפות שאתה טוען שגנבו?
ת. אני לא חושב. זה במהלך השנים. אני גם הצגתי קבלות. מדובר ב-8-9 שנים אחורה.
ש. הפריצה היתה בדצמבר 2000, 8 שנים אחורה אנו מגיעים לשנת 93 ואז לא קנית חליפות.
ת. למה אתה חושב כך?!
ש. הרי באותן שנים היית במצב נורא, הגשת תביעות לתשלומים תכופים, נכון?
ת. אני חושה שהצגתי קבלות ואז זה יחסוך לבית המשפט. את החליפות קניתי 4-5 שנים אחורה, אולי יש חליפה אחת שקניתי 8 שנים קודם לכן גם כשמצבי לא היה טוב."
(עמ' 42 לפרוטוקול מול הש' 13-24).

יא.     סיכום

56.     התנהגותו של התובע טרם התקשרותו בחוזה הביטוח - ביטול הדרישה לחיבור החייגן למוקד והזמנת הסוקר כדי להימנע מן הצורך להציג בעתיד חשבוניות ומסמכים אחרים להוכחת הבעלות בפריטים ושוויים יש בה כדי להעלות חשדות לתכנון מוקדם של הפריצה והתביעה.

הסימנים בדירת התובע ובסביבתה אינם חד-משמעיים ואינם שוללים אפשרות של ביום אירוע הפריצה.

קיים ספק גדול באשר להימצאות הפריטים הגנובים בדירת התובע ביום הפריצה ובאשר למקוריותם.

התובע לא סייע לחוקרים ואף ניסה להכשיל את החקירה.

התובע סירב לעבור בדיקת פוליגרף לאימות גרסתו.

קיים דמיון רב בין תביעה זו לתביעה שהגיש התובע נגד חברת הדר, ובל נשכח, כי מאז שהחל התובע לבטח את דירתו אירעו 3 פריצות לדירה בתוך תקופה של כשלוש שנים.

התביעה מושתתת בעיקרה על גרסת התובע.

מן הראיות שהוצגו מעברו המפוקפק של התובע, הוא מצטייר כאדם לא ישר, ערמומי ומחושב, שאין לתת בו אמון.

יב.     סוף דבר

57.     לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

58.     התובע יישא בהוצאות המבטחת בצירוף ריבית כחוק מיום הוצאתם וכן בשכר-טרחת עורך-דינה בסך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נטל השכנוע

  2. נטל ההוכחה בטענת מרמה

  3. נטל ההוכחה בגניבת רכב

  4. נטל הראיה בדיני מיסים

  5. נטל הראיה ביטוח שריפה

  6. נטל ההוכחה בטענת תרמית

  7. נטל ההוכחה בערעור מע''מ

  8. נטל ההוכחה במשפט האזרחי

  9. נטל ההוכחה בתביעת ביטוח

  10. נטל ההוכחה בתביעות ביטוח

  11. נטל השכנוע בתביעות ביטוח

  12. נטל ההוכחה בתביעות קטנות

  13. נטל ההוכחה בטענת זיוף חתימה

  14. נטל ההוכחה בהתנגדות לביצוע שטר

  15. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה

  16. נטל ההוכחה בתביעה על הסגת גבות

  17. נטל הראיה בטענת חוזה למראית עין

  18. נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח

  19. נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש

  20. על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעות ביטוח

  21. נטל ההוכחה בתביעת הפרת הבטחת נישואין

  22. ההבדל בין נטל השכנוע לבין נטל ההוכחה

  23. נטל ההוכחה חשיפת עבירות במקום העבודה

  24. נטל הראיה להפרת תנאי הסכם שכירות מוגנת

  25. נטל ההוכחה - התפטרות הרעת תנאים בעבודה

  26. נטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של התביעה

  27. נטל הראיה בשכירות נכס או הארכת תקופת שכירות ל- 10 שנים

  28. נטל הוכחת רציפות בעבודה לפי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון