עורך דין נגד חברת ביטוח

בסכום טלפוני עם העו"ד סוכם על גובה שכ"ט בטפול בתיק כדלקמן:

  1.      מנורה תשלם בסה"כ 275,000$ בשני תשלומים. האחד 50% מידית והנותר בתום התביעה.
  2.      מכל סכום שיוחזר למנורה בתביעה הנ"ל משרד קפלנסקי יקבל 7.5% ומנורה 92.5%.
  3.      במידה ובסוף הטפול סך כל התשלומים בתיק תביעה זה יגיעו פחות מ-2 מיליון דולר יוענק בונוס בשעור5% מכל הסכומים שיוחזרו למנורה".


להלן פסק דין בנושא שכר טרחת עורך דין של חברת ביטוח:

פסק דין

עניינה של התובענה דנן, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בפרשנותם של מסמכים המתייחסים לשכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים בגין טיפולו של המבקש בתביעה שהוגשה נגד המשיבה, ובערעור על פסה"ד שניתן בה.

להלן העובדות הצריכות לענין:

1.     מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה) הינה חברת ביטוח הפועלת בישראל, שבמשך שנים ארוכות העבירה למשרדו של המבקש - עו"ד ונוטריון - הטיפול בענייניה המשפטיים ובתביעות שהוגשו נגדה.

2.     ביום 16.10.95 כילתה שריפה את מפעל נ.ס.נ.ר ייצור ושיווק בע"מ (להלן: נסנר), אשר בוטח אצל המשיבה (להלן: הארוע), ולקראת התביעה הצפויה נגדה, סיכמו הצדדים, בשיחה טלפונית, את שכ"ט המבקש בגין ייצוג המשיבה. השיחה התקיימה בין המבקש לבין מר ראובן כפתורי, סמנכ"ל המשיבה ומנהל מחלקת התביעות שלה באותם ימים (להלן: כפתורי), שבעקבותיה העלה כפתורי את המוסכם על הכתב, כדלהלן:

"14.11.95
בסכום טלפוני עם עו"ד משה קפלנסקי סוכם על גובה שכ"ט בטפול בתיק נ.ס.נ.ר כדלקמן:

  1.      מנורה תשלם בסה"כ 275,000$ בשני תשלומים. האחד 50% מידית והנותר בתום התביעה.
  2.      מכל סכום שיוחזר למנורה בתביעה הנ"ל משרד קפלנסקי יקבל 7.5% ומנורה 92.5%.
  3.      במידה ובסוף הטפול סך כל התשלומים בתיק תביעה זה יגיעו פחות מ-2 מיליון דולר יוענק בונוס בשעור5% מכל הסכומים שיוחזרו למנורה".


המסמך האמור ייקרא להלן: "הסכם המחוזי".

3.     ביום 25.12.95 הגישה נסנר לביה"מ המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבה בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הארוע. במסגרת ניהול התיק הגיש המבקש כתב הגנה וכן הודעות צד ג' נגד שלושה אחרים, וביניהם נחלה סאלם - מנהל נסנר (להלן: נחלה), בטענה שאם תחוייב המשיבה לשלם תגמולי ביטוח לנסנר, על הצדדים השלישיים לשפותה.
4.     בתום ההתדיינות בתביעה ובהודעות צד ג' כאמור, ניתן, ביום 20.3.00, פסק דין לפיו נדחתה תביעת נסנר, תוך שנקבע כי השריפה נגרמה עקב הצתה בזדון ע"י נחלה או מטעמו, כדי לקבל במרמה את תגמולי הביטוח. כ"כ נדחו ההודעות נגד צדדי ג', תוך שלענין שכה"ט וההוצאות נקבע בפסק הדין:

"96.     התביעה היתה במקורה על סך 33,627,098 ₪. גם אם אפסוק שכר טרחת עורך דין רק בשיעור 5% מסכום התביעה הנומינלי - אגיע ל-1,681,355 ₪.
לכך יש להוסיף את ההוצאות למומחים למיניהם.
אני מניחה כי לנסנר אין כל רכוש, שהרי כל רכושה נשרף בשריפה.
ככל הנראה גם לסאלח נחלה אין סכומים המתקרבים להוצאות מינימליות אלו...
בשל כל האמור אני פוסקת כי נסנר וסאלח נחלה הדדית, ישלמו למנורה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,000,000 ₪ + מע"מ בלבד.
מנורה תשלם לתפן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪ + מע"מ, ולאברי גלעד - תשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ + מע"מ".

5.     ביום 28.3.00 שלח המבקש למשיבה חשבון שכ"ט ע"ס 10,205,820 ₪, על בסיס 12.5% מסכום התביעה. (זאת בנוסף לסך 275,000$ בתוספת מע"מ, ששולם לו, כמוסכם לפי סע' 1 ל"הסכם המחוזי").

     משבינתיים כפתורי כבר הפסיק את עבודתו וקשריו עם המשיבה, ו"הסכם המחוזי" לא נמצא, שלח המבקש, ביום 4.4.00, מכתב נוסף למשיבה, בו התייחס לשיחה טלפונית שקיים עם כפתורי לענין המקום האפשרי בו יכול שנמצא ההסכם, אליו צירף פירוט חישוב שכר טרחתו, כדלקמן:

”               שכ"ט נ.ס.נ.ר. פירוט
פירוט               סה"כ
סכום התביעה          33,627,098.00 ₪
6% יועצים          2,017,625.00 ₪ + סעיף 20.1 בתביעה
6% מומחי ביטוח     2,017,625.00 ₪ + סעיף 20.2 בתביעה
פרופ' דן גבעולי     31,750.00 ₪ + סעיף 20.3 בתביעה                    (10,000$)
סה"כ               37,694,098.00 ₪
הוצאות ושכ"ט עו"ד (מוערך) 7,538,819.60 ₪ + סעיף
23.8 בתביעה
סה"כ               45,232,917.60 ₪
משוערך להיום     69,783,387.00 ₪
12.5%          8,722,923.00 ₪
מע"מ 17%          1,482,897.00 ₪
סה"כ שכר טרחה     10,205,820.00₪".

6.     המשיבה סרבה לשלם תשלום נוסף כלשהו על חשבון שכר-הטרחה, ומשההסכם לא אותר, שלח מר יוסף כץ (מחליפו של כפתורי - להלן: מר כץ) למבקש העתק ממכתב שנשלח ע"י המבקש לכפתורי ביום 18.12.95, בו העלה סיכום הדברים בין השניים לענין שכה"ט, כדלקמן:
"1.     שכ"ט מוסכם קבוע עבור הייצוג המשפטי סך בשקלים שווה ל-275,000 דולר.
2.     מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו 7.5%.
3.     במידה וסך כל התשלומים שישתלמו ע"י מנורה, לא יעלה ע"ס 2 מליון דולר ישתלם סך של 12.5% מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו.
4.      במידה ויוגש ערעור ייקבע שכ"ט בנפרד.
5.     התשלום עבור השכר המוסכם (סעיף 1 לעיל) ישתלם 50% מיידית ו-50% נוספים במועד הגשת הסיכומים.
6.     לסכומים הנ"ל יתווסף מע"מ כפי שהיה קבוע בחוק במועד התשלום".

     על העתק המכתב האמור נמחק סעיף 4, ולידו הוסף בכתב ידו של כפתורי: "21.12.95, שוחחתי עם משה קפלנסקי וסוכם עמו כי סעיף 4 יורד. לדבריו זה הוכנס מפני שהיום הם מפרידים בין הערכאות?!".

7.     דא עקא, לא חלף יום ו"הסכם המחוזי" אותר ע"י המשיבה, ונשלח לאלתר למבקש; אלא, שגם לאחר מכן ולמרות ישיבות משותפות והתייעצויות (לרבות פגישה שיזם המבקש במשרד כפתורי) עמדה המשיבה על דעתה, כי בגין הייצוג בביה"מ המחוזי קיבל המבקש את מלוא שכרו כמוסכם.

8.     משעמד המבקש על-דעתו, ונוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, הציע מנכ"ל המשיבה מר ארי קלמן, כי המבקש יפנה לעו"ד יגאל ארנון, על מנת שיסייע לגשר על הפערים; ואכן ביום 7.5.00 נפגש המבקש עם עו"ד ארנון במשרדו. אין חולק כי גם לאחר פגישה זו נשארה המחלוקת בעינה.

9.     בינתיים, ביום 14.5.00, הגישה נסנר ערעור על פסק הדין לביה"מ העליון, ולבקשת עוה"ד י' ארנון וקלמן, קויימה, ביום 8.6.00, פגישה נוספת במשרד המבקש, במסגרתה הוסכם כי המבקש ייצג את המשיבה גם בשלב הערעור. בסיום הפגישה העלה עו"ד ארנון, בכתב ידו, את המוסכם לענין שכר הטרחה, כדלקמן:

”1 500,000 ניהול הערעור
500,000 בונוס עבור זכיה בעליון
הפסדנו בעליון - 250,000 לניהול התיק למטה
8.6.00"

להלן: "הסכם העליון".

10.     ואולם כפי שהתברר עד מהרה, וכפי שיוברר להלן גם "הסכם העליון" לא הביא לקץ המחלוקת בין הצדדים, שכן לטענת המבקש הסכם זה התייחס אך לענין שכר טרחתו בביה"מ העליון, באופן שהמחלוקת בענין "הסכם המחוזי" נותרה בעינה.

11.     לטענת המבקש במהלך התקופה שלאחר "הסכם העליון" הוא המשיך לנהל מגעים עם מר כץ בכל הקשור לפרעון חוב המשיבה בגין "הסכם המחוזי". (יוער כי טענה זו לא אומתה ע"י מר כץ, שלא זומן לעדות בביה"מ ע"י מי מהצדדים).

     בהתייחס להסכמה שהושגה כאמור, שלח המבקש, ביום 12.6.00, לסמנכ"ל המשיבה מר כץ, מכתב, בזו הלשון:

”לבקשתך הטלפונית מאתמול להלן ביאור המוסכם מ-8.6.00 עם ה"ה א. קלמן ועו"ד י. ארנון, כדלקמן:

  1.      שכ"ט מוסכם ומשולם מיד סך 500,000 דולר עבור ניהול הערעור.
  2.      סך 500,000 דולר יינתן בונוס עבור זכיה בעליון.
  3.      במידה והערעור יתנהל והדיון יוחזר לביה"מ המחוזי שכ"ט טהא 250,000 דולר.

רשמתי לפני לפתוח בהליכי הוצל"פ נגד נ.ס.נ.ר וסאלח נחלה ואכן אעשה זאת בדחיפות".

     מכל מקום ביום 3.10.00 נפגש המבקש עם מר קלמן, והניח בידיו טיוטה של התובענה נשוא פסק הדין דנן; כ"כ נפגש, ביום 15.10.00, עם עו"ד ארנון, וגם בידיו הניח טיוטה של התובענה.

     יוער, כי גם מפי קלמן הועד כי במהלך פגישה אקראית במטוס בחודש ינואר או פברואר 2001 "טרטר" אותו המבקש בענין שכר הטרחה.

     משבכל אלו לא היה מועיל, שלח המבקש, ביום 18.3.01, מכתב למשיבה, ובו דרישה לפרעון החוב הנטען. בתשובה מיום 3.4.01, שנשלחה ע"י עו"ד ארנון מטעם המשיבה, נדחתה הדרישה האמורה על הסף, תוך שהובעה תדהמת עו"ד ארנון אל מול דרישת המבקש, בציינו: "איזה הגיון היה שאציע לך עבור הייצוג בבית המשפט העליון סכום הגבוה אין סופית מהסכום שאתה הצעת לקלמן, אם לא בשל כך שבפגישה במשרדך הסכמנו שעל חשבון התביעה בביה"מ המחוזי, לא תשלם מרשתי תשלום כלשהו שנדרש על ידך".

     דא עקא, המבקש לא "נשאר חייב", ובמכתב תשובתו הודיע: "כדי לא להותיר ספק אמצה הדין ובמועד".

12.     תוך כך, הגישה נסנר ערעור לביה"מ העליון, שהמשיבה יוצגה בו ע"י המבקש, ובפסק דין שניתן ביום 23.9.01, נדחה הערעור.

משנותרה המחלוקת בעינה, הגיש המבקש, ביום 21.3.02, התובענה דנן.

ד י ו ן

13.     מטבע הדברים בתובענה שהוגשה על ידו, צמצם המבקש את המחלוקת אך לענין פרשנות “הסכם המחוזי”, והצהרה על זכויותיו על פי הסכם זה. לדידו, “הסכם העליון” בא להסדיר את שכר טרחתו בגין ייצוג המשיבה בערעור בביה"מ העליון במנותק מהמחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בענין פרשנות “הסכם המחוזי”.

     דא עקא, טענתה הבסיסית של המשיבה היתה כי “הסכם העליון” נועד להסדיר את המחלוקת בין הצדדים בשאלת שכ"ט המבקש בכללותה - הן לענין שכר טרחתו בביה"מ המחוזי והן בביה"מ העליון.

     ממילא, הלכה למעשה הורחבה היריעה והדיון נסב הן בענין פרשנות “הסכם המחוזי” והן בענין תוקפו לאור "הסכם העליון".

     לפיכך ייבחנו תחילה השלכותיו של “הסכם העליון” על “הסכם המחוזי”; לאחר מכן, ולפי הצורך, תידון גם פרשנותו של “הסכם המחוזי”.
"הסכם העליון":

14.     למרות היריעה הרחבה כל כך שנפרשה ע"י המבקש בסיכומיו, הלכה למעשה המחלוקת הינה מצומצמת, ועובדתית במהותה. השאלה היחידה הדורשת הכרעה הינה, מה סוכם בישיבה שהתקיימה במשרדו של המבקש בהשתתפות עו"ד ארנון ומר קלמן ביום 8.6.00 (להלן גם: פגישת הסיכום), שבסופה "שרבט" עו"ד ארנון בכתב ידו ה"תקציר" שאינו כולל אלא סכומים, ושאמור לשקף את המוסכם בין הצדדים.

     עמדותיהם של הצדדים בענין זה הינן סותרות:

     לטענת המשיבה בישיבה האמורה באה המחלוקת בין הצדדים לענין השכר הנוסף שדרש המבקש בגין הייצוג בביה"מ המחוזי לסוף במסגרת הסכם כולל לייצוג המשיבה בהמשך ההליכים בתיק נסנר. מנגד טוען המבקש ששאלת החוב לו הוא טוען בענין הייצוג בביה"מ המחוזי נשארה פתוחה וכל שהוסכם עמו היה אופן תגמולו בגין הייצוג בערעור בביה"מ העליון.

15.     טענתו המרכזית של המבקש הינה כי שאלת הסדרת חובו הנטען, לא עלתה כלל באותה ישיבה:
     טענה זו אין בידי לקבל; כפי שכבר הוברר העילה להפניית המבקש לעו"ד ארנון היתה התנגדותה הנחרצת של המשיבה לשלם למבקש שכר נוסף כלשהו בגין הייצוג בביה"מ המחוזי. התנגדות זו היתה חד משמעית ונחרצת מלכתחילה, ולא נטען, או הוכח, כי בשלב כלשהו היא חזרה בה מעמדתה זו.

     ממילא, משגם לפי עדותו של עו"ד ארנון, הוא הוכנס לעובי הקורה, כדי ליישב מחלוקת זו, אין זה סביר, כי בישיבה בה סוכם שכר טרחתו של המבקש, לא הועלתה כלל שאלת שכרו של המבקש בגין הייצוג בביה"מ המחוזי. מכל מקום, משהוסכם על שכר טרחה (שכלל שכ"ט בגין ההופעה בביה"מ העליון, לרבות שכ"ט בגין הייצוג בביה"מ המחוזי למקרה שביה"מ העליון ימצא לנכון להורות כן), היה זה האינטרס של המבקש, לדאוג לכך שיצויין, ללא כחל וסרק, כי המחלוקת בגינה הופנה לעו"ד ארנון, נותרה בעינה.

16.     מעבר לכך, לבד מעדויותיהם של עו"ד ארנון ומר קלמן שנכחו בישיבת הסיכום, ושבעיקרן הינן מקובלות עלי כמהיימנות, גם המבקש העיד כי במסגרת המו"מ על שכר טרחתו הוא הודיע על הסכמתו לייצג את המשיבה בביה"מ העליון על חשבונו (”on the house”), אם רק יפרעו את החוב הנטען על-ידו (עמ' 19 לפרו' הדיון מיום 10.10.02). כפי שהוצהר ע"י המבקש (סע' 17 לתצהירו) הוא לא קיבל את הצעתו של עו"ד ארנון בשיחה הטלפונית מיום 4.6.00 לקבל סך 250,000$ לייצוג בעליון + 250,000$ מותנים בזכייה, מן הטעם שלא התכוון לוותר על כל חלק מהחוב הנטען על-ידו, ומכל מקום הצעתו הנגדית היתה כי ישולם לו בגין הייצוג בביה"מ העליון 250,000$ בתוספת 750,000$ במקרה של זכייה, ועוד 1,000,000$ ע"ח החוב הנטען.

המורם מהאמור הוא כי למעשה חזר בו המבקש מהצעתו לייצג את המשיבה ”on the house” כנגד פירעון שכר טרחתו בגין “הסכם המחוזי”, והוא דרש פירעון מלא (כשמליון דולר ישולמו ע"ח החוב), בתוספת מיליון דולר (אם יזכה) עבור הייצוג בביה”מ העליון.

מהאמור עולה בבירור שגדר המחלוקת, כפי שסוכמה בין הצדדים שלושה ימים לפני פגישת הסיכום היתה כדלקמן:

א.     הצעת המבקש:
תשלום מידי בסך 1,250,000$ (1,000,000$ מקדמה ע"ח פירעון החוב בגין “הסכם המחוזי” + 250,000$ תשלום קבוע בגין הייצוג בביה”מ העליון);
תשלום נוסף של 750,000$ - מותנה בזכייה;
1,200,000$ - השלמת החוב בגין “הסכם המחוזי”.
ב.     הצעת המשיבה:
תשלום מידי בסך 250,000$ עבור הייצוג בביה”מ העליון;
תשלום נוסף בסך 250,000$ מותנה בזכייה;
וויתור על כל דרישה נוספת בגין “הסכם המחוזי”.

מכל אלו ניתן לגזור דבר וודאי אחד: לא יתכן שבפגישת הסיכום לא עלה נושא פרעון חוב המשיבה, כנטען ע"י המבקש, שכן נושא זה היה כרוך בהצעות שני הצדדים, אם לא העוגן המרכזי של הצעת כל צד.

17.     עוד טוען המבקש כי ממכתב ששלח למר כפתורי ביום 6.6.00 (יומיים לפני פגישת הסיכום), בו התבקש כפתורי ליתן אישורו בדבר השתלשלות העניינים בעניין “הסכם המחוזי”, ניתן ללמוד כי בזמן אמת, כשעדיין היו תלויות הצעותיהם של עו"ד ארנון והמבקש בעניין "הסכם העליון", לא היתה למבקש כל כוונה שהמו"מ יתייחס לכל נושא אחר מלבד ענין ייצוג המשיבה בבית משפט העליון.

לא זו אף זו, ביום 21.6.00 נפגש המבקש עם מר כפתורי כדי לדון בתוכן המכתב, שיחה שבעקבותיה שיגר המבקש למר כפתורי מכתב ביום 28.06.00 (נספח ג' לתצהיר מר כפתורי), בו ציין: "ב-8.6.00 נפגשתי במשרדי עם ה"ה ארנון וקלמן וחזרתי על בקשתי להיפגש ולשמוע מפיך את ההסכמה, ברם שניהם סירבו. לאור זאת אבקש אישורך באשר לעובדות המפורטות לעיל במכתבי זה. תשובתי תצורף כראיה בכל הליך בו אפעל כנגד מנורה ואודה לך במידה ובידיעתך פרטים נוספים שאינם בידיעתי והעשויים ליתן הבהרה נוספת אם העובדות וההצהרות עוד טעונות הבהרה כי תואיל להוסיפם".

     לטענת המבקש מהמכתבים ששיגר לכפתורי ניתן ללמוד כי בזמנים הרלוונטיים ל"הסכם העליון" הוא לא ויתר על תביעתו על-פי “הסכם המחוזי”, וממילא כי המו"מ בענין “הסכם העליון” לא התייחס לחוב הנטען על-ידו.

     גם טענה זו אין בידי לקבל. כל שניתן ללמוד ממכתביו של המבקש לכפתורי הוא כי המבקש לא זנח את טענותיו נגד המשיבה בענין “הסכם המחוזי”. אך מכך אין ללמוד מאומה לענין המפגש והסיכום ביום 8.6.00, שכן המכתבים אינם נוגעים כלל בסוגיה זו, וממילא מר כפתורי לא היה שותף ולא נכח בפגישת הסיכום.

18.     לכך יש להוסיף את השתלשלות הארועים מיום שהעלה המבקש את דרישתו לענין שכ"ט נוסף בגין הייצוג במחוזי. כאמור, לאורך כל התקופה עמדה המשיבה איתנה בסירובה לשלם למבקש סכום כלשהו ע"ח “הסכם המחוזי”, ואך לענין זה הפנתה את המבקש לעו"ד ארנון.

     משנתבקש עו"ד ארנון להיכנס לעובי הקורה, הוא יצא כדבריו, מנקודת המוצא, כי בד בבד עם סילוק המחלוקת בין הצדדים, עדיף שהמבקש ייצג את המשיבה גם בערעור בביה"מ העליון (מה גם שבטיפולו של המבקש עוד נותרו תיקים אחרים של המשיבה). כדבריו "הנושא כולו הוא נושא אחד" (עמ' 11 שו' 6 לפרו' הדיון מיום 26.2.04), ולפיכך פעל לסיכום סופי של שכר הטרחה, עד לרמה של שכ"ט מוסכם למקרה שביה"מ העליון ימצא לנכון להחזיר התיק לדיון נוסף בביה"מ המחוזי.

19.     כל אלו, לרבות תוכן שיחות הטלפון בין המבקש לעו"ד ארנון ביום 4.6.00 ו-5.6.00, בהן, מוסכם על הצדדים שהצעתו של עו"ד ארנון כללה ויתור מצידו של המבקש על טענותיו בענין “הסכם המחוזי”, שבעקבותיהן נקבעה פגישת הסיכום, הרצון של עו"ד ארנון להביא לפתרון מוסכם של המחלוקות ולכך שהמבקש ייצג את המשיבה גם בביה"מ העליון, והצעתו של המבקש, בתחילת הדרך, כי נגד פרעון החוב בגין “הסכם המחוזי” הוא ייצג את המשיבה ללא תשלום נוסף בביה"מ העליון, מצביעים על כך כי סוגיית שכר הטרחה בביה"מ העליון ופתרון המחלוקת בענין “הסכם המחוזי” היו כרוכים ושזורים זה בזה. מכאן, שתמוהה גירסת המבקש, כאילו לפתע, דווקא בפגישת הסיכום, החליטו הצדדים לשים את כל המחלוקות בצד, ולדון רק בייצוג המשיבה ע"י המבקש, בביה"מ העליון, כשדרישת המבקש לשכר טרחה נוסף בסך 2.2 מליון דולר בגין “הסכם המחוזי”, נשארה תלויה ועומדת.

20.     לגוף הענין טוען המבקש כי מנוסח “הסכם העליון” עולה בבירור כי הוא אינו מסדיר את ענין החוב על-פי “הסכם המחוזי”, שכן אין בהסכם זה זכר להסכמה מצידו לויתור על זכויותיו. לדידו, אפילו עו"ד ארנון לא טען אחרת, שכן, כדבריו (בסע' 20 לתצהירו):

”לאור הצגת הדברים על ידי לפני שהצעתי את הצעתי, לא יכול היה להיות למר קפלנסקי ספק כלשהו, וכך הוסכם, שבנוסף לסכומים שהוצעו על ידי לא ישולם לו סכום נוסף כלשהו בגין הייצוג בתביעת נסנר, בעבר, בבית המשפט המחוזי". ללמדך: הצעתו כלל לא כללה ויתור על זכויות אלא לדעתו לא יכול להיות מצב אחר מלבד הבנה של המבקש כי לא ישולם לו כל סכום נוסף".


     אין בידי לקבל פרשנות זו של המבקש: דבריו של עו"ד ארנון בתצהירו, מתייחסים הן להצגת הדברים ולהבנתו "המתחייבת" של המבקש מהם, והן לענין ההסכמה שהיתה.

21.     עוד טען המבקש כי גם בהתייחס לנוסח "הסכם העליון", נשארה שאלת המחלוקת בגין “הסכם המחוזי” פתוחה, שכן “הסכם העליון” מסדיר רק את שכר הטרחה בביה"מ העליון, ואין בו זכר להסכמה מצידו לויתור על זכויותיו לפי “הסכם המחוזי”.

בהתייחס לטענת עו"ד ארנון כי “הסכם העליון” היה הסכם כולל, וכי גולמה בו פשרה, לפיה שולם לו בגין ייצוג המשיבה בביה"מ העליון סך של מליון דולר שעה שהמבקש הסכים לייצגה ללא תמורה, מפנה המבקש ל"תמיהות" המתעוררות אגב התנהלותו ועדותו של עו"ד ארנון שהתאפיינה, כדבריו, ב"אמירת חלקיקי אמת אשר הצגתם באופן מגמתי ומעוות יצרה מצג שקרי מטעה ומסולף" (סע' 267 לסיכומי המבקש). לדידו משהודה עו"ד ארנון כי "הדילמה היתה כל הזמן לא אם מגיע או לא מגיע, אלא איך לא לריב עם מר קפלנסקי" (עמ' 9, שו' 20 לפרו' מיום 26.2.04), הוא נקט בטקטיקה שנועדה להניאו לייצג את המשיבה בביה"מ העליון, בלא פתרון המחלוקת, תוך "התנהלות בכחש". עוד לטענתו הסתיר עו"ד ארנון את העובדה כי הוא מייצג את המשיבה וכי כבר מההתחלה גובשה על-ידו עמדה נחרצת לפיה המשיבה לא תשלם למבקש את שכר הטרחה הנדרש על-ידו.

22.     אכן, המבקש הצביע על נקודות אלו ואחרות בגירסת המשיבה שעל-פניהן מעוררות תמיהה. כך לא הוברר אל נכון מדוע הושמטה מתצהיריהם של עו"ד ארנון ומר קלמן העובדה שטיוטת המרצת הפתיחה הונחה ע"י המבקש על שולחנם בחודש נובמבר 2000; כך הדבר גם לענין המכתב שנשלח למבקש ע"י עו"ד ארנון ביום 3.4.01, בו הועלתה תדהמתו אל נוכח דרישת המבקש, בה בשעה שדרישה זו היתה ידועה לו לפחות מזה כחצי שנה. לא זאת, אלא שבסיכומי המשיבה (סע' 42) "עוות" הציטוט הלקוח ממכתב זה:

"הראיה היחידה בת זמן אמת תומכת בעדות עו"ד ארנון: "מאליה תובן תדהמתי", כתב בתשובתו מיום 3.4.01 למכתב קפלנסקי מיום 18.3.01:
"...איזה הגיון היה שאציע לך עבור הייצוג בבית המשפט העליון סכום הגבוה אינסופית מזה שאתה הצעת למר קלמן זה נקרא on the house אם לא בשל כך שבפגישה במשרדך הסכמנו שעל חשבון התביעה בבית המשפט המחוזי לא תשלם מרשתי תשלום" (כל ההדגשות במקור).

זאת אף כי עיון בנוסח המקורי של המכתב (נספח יא' לתצהיר המבקש) מגלה שהמלים "זה נקרא on the house" אינם מופיעים בו. בשיבוש זה יש כדי להטעות את ביה”מ בשני מישורים: הן במישור תוכן הטענות אותן ראה לנכון עו"ד ארנון להעלות כדי להדוף את טענות המבקש והן מבחינת תוכן הדברים להם היה מודע עו"ד ארנון בזמן אמת, עת התקיימה ישיבת הסיכום.

23.     לטענת המשיבה נסיונו של המבקש להאחז בתרשומת ששירבט עו"ד ארנון בפגישה מיום 8.6.00 (היא המתקראת "הסכם העליון") להוכחת טענותיו, הינה מופרכת, שכן תרשומת זו נועדה רק להוות "תזכורת" לעו"ד ארנון ולא לכל מטרה אחרת. בענין זה היא מפנה לעדותו של עו"ד ארנון, לפיה לא נהג לערוך הסכמים בכתב עם עו"ד או כל גורם, בענין שכ"ט:

”אני בימי חיי לא עשיתי עשרה הסכמי שכר טרחה. אני חמישים שנה עו"ד, לא עשיתי הסכם שכ"ט עם לקוחות. לקוח נכנס אלי, אני אומר לו מה זה, או שאני רושם לעצמי או שאני לא רושם לעצמי ואז אני שולח לו חשבונות לפי מה שסיכמנו..." (עמ' 32 לפרו' מיום 26.2.04).

     וכי:

"גם את הנייר הזה ["הסכם העליון" - ח'ב'] כתבתי בשבילי, הלא אחרת הייתי יושב איתך, או מזמן עו"ד אחר ואומר לו בוא ננסח הסכם. לא עלה על דעתי, אני עוד לא עשיתי הסכם בימי חיי, על שיחה שעשיתי ביני לבין עו"ד" (עמ' 43 שו' 5-9).

24.     אף כי ניתן למצוא תמיהות כאלו ואחרות בהתנהלות המשיבה, לא מצאתי שיש באלו כדי לפגוע באמינות גירסתה. בענין השיבוש בציטוט המכתב יוער כי ממילא אין מחלוקת עובדתית בענין הצעתו של המבקש לייצג את המשיבה “on the house” אם זו תכבד את דרישתו לתשלום סך נוסף על 2.2 מליון דולר בגין הייצוג בביה"מ המחוזי ובדבר ידיעת כל הצדדים על הצעה זו במועד ישיבת הסיכום, מה גם שכל הארועים המתוארים הינם מאוחרים לישיבה זו, שהתקיימה כאמור ביום 8.6.00, ומר קלמן לא הסתיר בחקירתו הנגדית לרגע, את עצם מסירת טיוטת המרצת הפתיחה לידיו, ואף העיד כי כשהניח המבקש את המסמך על שולחנו, ביום 3.10.00: "אני הייתי המום. נהייתי ירוק, לא יכולתי לדבר, ישבתי על הכסא ולא ידעתי מה קורה כאן ושאלתי אותו על מה אתה מדבר? הרי סגרנו אצלך ערב שבועות את כל הענין".

     לטענת המבקש נמנעו עו"ד ארנון ומר קלמן מלהגיב לטיוטת המרצת הפתיחה שהוגשה להם כבר בנובמבר 2000, עד אפריל 2001, מהטעם שהם חיכו לשלב בו הליך הערעור יהיה מתקדם כל כך עד שהמבקש כבר לא יוכל להחזיר הגלגל אחורנית.

אמנם ההתרשמות הינה כי מצידו של עו"ד ארנון נעשו מאמצים רבים כדי למנוע עימות טרם סיום הליך הערעור בביה"מ העליון, כפי שאף צויין על-ידו: "...במקום להתפרץ ולהגיד לך מה אני חושב עליך באותו רגע, החלטתי לשתוק, ולא לקלקל את הסיכוי שתמשיך בנאמנות לנהל את הערעור. זה הכל".

אם יש בהתנהגות זו של המשיבה ובא כוחה באותה עת טעם לפגם, אין הוא עולה כדי פגיעה בעדויותיהם של עו"ד ארנון ושל קלמן שהיו בחלקיהן העיקריים מהיימנות עלי.

25.     עדותו של עו"ד ארנון היתה עקבית ונתמכה בנסיבות החיצוניות של המו"מ שנוהל עם המבקש לפני ישיבת 8.6.00, לפיה ביקש להגיע עם המבקש להסדר כולל לחיסול המחלוקת סביב “הסכם המחוזי” ולדאוג לכך שהמבקש ייצג את המשיבה גם במקרה של הגשת ערעור ע"י נסנר (כפי שאכן קרה).

     נוכח עמדתה העקבית של המשיבה בענין דחיית דרישותיו של המבקש על-פי “הסכם המחוזי”, אין בגירסת המבקש כדי לספק הסבר סביר לויתורה על כל טענותיה בענין, תוך שהיא מתחייבת לתשלום שכ"ט בשיעור של 750,000$ (למקרה שהתיק היה מוחזר לביה"מ המחוזי) ושל מליון דולר (למקרה של זכייה), כשהיא חושפת את עצמה לתביעה בסך 2.2 מליון דולר.

     לפי עדותו של עו"ד ארנון, השיחה בפגישת הסיכום, התנהלה בצורה מנומסת, אף שהובהר על-ידו חד משמעית כי לא ישולם למבקש כל סכום נוסף בגין הייצוג בביה"מ המחוזי, במקום זה התמורה בגין הייצוג בביה"מ העליון תהיה גבוהה יותר אף מהסכום שהוצע ע"י המבקש (עמ' 32 ואילך לפרו' מיום 26.2.04). דברים אלו אושרו גם ע"י מר קלמן (שם, עמ' 129-130).

     יוסף, כי מעצם העובדה שב"הסכם העליון" טרח עו"ד ארנון להוסיף מה יהיה שכה"ט שתשלם המשיבה למקרה שהתיק יוחזר לביה"מ המחוזי, משתמע כי הצדדים חשבו ונתנו ביטוי לסכומים שישולמו למבקש, על-פי כל אפשרות. אין זה סביר כי רק בענין הסכום שנדרש בגין העבר לא דנו כלל באותו מעמד. מעבר לעובדה כי לענין זה ממש מונה עו"ד ארנון, אין זה סביר כי המשיבה תשאיר את ייצוגה בידי עו"ד איתו היא מסוכסכת בגין דרישה על סך 2.2 מליון דולר.

26.     אינני מקבלת גם את טענת המבקש כי אין כל הגיון בכך שיסכים לוותר על דרישתו ל-2.2 מליון דולר תמורת תוספת של 250,000$ בשכרו בגין הייצוג בעליון. (לטענתו, כל שהסכים היה לוותר על דרישתו המיידית ולקבל מליון דולר על חשבון החוב על-פי “הסכם המחוזי”, וזאת בלבד).

     לא זאת שבטענה זו טמונה הודאה כי בפגישת הסיכום נוהל מו"מ בענין שכר הטרחה במחוזי, אלא שהסכם במסגרתו מובטחים למבקש מליון דולר אם יזכה בביה"מ העליון ו-500,000$ (או 750,000$) באם לא תהיה זכייה מלאה, נמצא במתחם סביר לפשרה הוגנת בין הצדדים, לאור עמדתם המקורית.

27.     מסקנה זו מקבלת משנה חיזוק נוכח התנהלותו של המבקש בסמוך לאחר הפגישה האמורה.

     כאמור לעיל, ביום 12.6.00 שלח המבקש מכתב לסמנכ"ל המשיבה - מר כץ - בו התייחס ל"ביאור המוסכם מ-8.6.00" (נוסח המכתב צוטט בסע' 9 לפסה"ד), וגם בו אין זכר לטענה כי המחלוקת בענין החוב הנטען לא יושבה.

     לטענת המבקש לא היה מקום מצידו לכל התייחסות החורגת מתוכן "הסכם העליון", שכן כל שהתבקש היה לבאר את הכתוב נוכח כתב ידו הבלתי קריא של עו"ד ארנון. דא עקא, עיון במכתב מצביע על הבדלים בין התרשומת שערך עו"ד ארנון לבין האמור במכתב: במכתב מצויין המטבע (דולר) לצד הסכומים הנקובים דבר שאינו מופיע בתרשומת; כמו כן בתחתית המכתב מצויין: "רשמתי לפני לפתוח בהליכי הוצל"פ נגד נ.ס.נ.ר. וסאלח נחלה ואכן אעשה זאת בדחיפות". גם מילים אלה אינן מופיעות ב"הסכם העליון".

ממילא, אין רגליים לטענת המבקש כאילו רק "תרגם" את מה שעו"ד ארנון כתב (עמ' 71 שו' 6 לפרו' מיום 23.2.03). גם אין מקום לטענתו ש"כל תוספת מצידו היתה בבחינת זיוף" (סעיף 296 לסיכומיו).

28.     ואמנם המבקש נחקר ארוכות בענין, אף כי תשובה עניינית לא ניתנה על-ידו. כך משנשאל: "דקה, למה אתה לא כותב פה בזמן אמת, למניעת ספיקות, מגיע לי עוד שכר טרחה של ביה"מ המחוזי של 2,200,000 דולר...", ענה המבקש: "מר כספי את השאלה הזאת נא להפנות לאדון יוסי כץ שקיבל את המכתב, חד וחלק..." (עמ' 71 לפרו' מיום 10.10.02), תשובתו זו של המבקש, לא זאת שאינה לענין, אלא שהיא תמוהה נוכח העובדה כי כץ לא היה נוכח בפגישת הסיכום, והרי הוא - המבקש, נתבקש לבאר את הכתוב ב"הסכם העליון", והוא החתום על המכתב. (לא זאת, אלא שבמהלך חקירתו, נתבקש המבקש, גם ע"י ביה"מ, להסביר, כיצד זה לא העלה על הכתב, משניתנה לו ההזדמנות לכך מיד לאחר פגישת הסיכום, לציין כי "הסכם העליון" אינו כולל את דרישתו על-פי "הסכם המחוזי", ותשובתו היתה: "אסור לי היה לכתוב כי אני בסך הכל תרגמתי מה שהוא [עו"ד ארנון] כותב. הוא [מר כץ] ביקש ממני, תבאר את המילים, אני לא מבין את המילים" (עמ' 47 לפרו' מיום 26.2.04); והרי, כאמור, הוא לא "בסך הכל תרגם".

29.     גם טענתו של המבקש שאילו דובר בפגישת הסיכום על וויתור מצידו ע"ס 2.2 מליון דולר היה צריך עו"ד ארנון להעלות על הכתב את הדברים, בהיותם "נושא אקוטי" (עמ' 42 שול' 13 לפרו' מיום 26.2.04), דינה להידחות.

כאמור, עו"ד ארנון "שרבט" סכומים לתשלום. מי שהיה צריך להיות לו ענין כי הדברים יועלו על הכתב היה המבקש, ואולם לא זאת שהוא לא עמד על כך בעת כתיבת "הסכם העליון", אלא שגם לאחר מכן לא העלה על הכתב דרישתו (עד להמצאת טיוטת התובענה לידי קלמן ועו"ד ארנון). טענתו כי הוא העלה את הדרישה באוזני מר כץ לא זאת שלא אומתה, משלא זומן כץ על-ידו לעדות, אלא שנוכח התנהלותו של המבקש לכל אורך הדרך, משניסח בכתב ובדייקנות את דרישותיו - לרבות מכתביו למר כפתורי משסבר כי יהיה בכך להועיל לו בתביעתו, לא ברור מדוע דווקא בענין זה, שנוגע ל-2.2 מליון דולר שלטענתו מגיעים לו, בחר להסתפק בשיחות בע"פ עם מר כץ.

30.     יוער כי אינני מקבלת טענת המבקש כי אי העדת מר כץ צריכה להיזקף לחובת המשיבה. אכן, "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736, עמ' 760 מול ה'), אלא שמי שמוחזק כחייב בהבאת העד הנו מי שטוען שבידי העד מידע הפועל לטובתו. בענייננו, המבקש הוא הטוען (במספר עניינים) שהעדתו של מר כץ היתה יכולה להיטיב עמו. מכאן שהיה עליו להביאו לעדות, ומשנמנע אין אלא להחזיק עובדה זו נגדו.

31.     גם בעובדה ש"הסכם העליון", בסופו של דבר, מיטיב עם המבקש, יש כדי לחזק את גירסת המשיבה.

במכתב ששלח המבקש למשיבה ביום 18.12.95 בו העלה על הכתב סיכום הדברים בענין "הסכם המחוזי", (ר' ציטוטו בסע' 6 לפסק הדין) צויין: ”4. במידה ויוגש ערעור ייקבע שכ"ט נפרד". משפט זה נמחק ע"י מר כפתורי, בציינו "שוחחתי עם משה קפלנסקי וסוכם עמו כי סע' 4 יורד". ממילא, לכאורה, מלכתחילה לא הסכימה המשיבה כי שכה"ט שסוכם עם המבקש לפי "הסכם המחוזי" אינו כולל ייצוגה גם בביה"מ העליון. מכל מקום באה ההטבה לידי ביטוי ע"י שיפור דרישותיו הבסיסיות של המבקש במסגרת המו"מ עם עו"ד ארנון עבור ייצוג המשיבה בביה"מ העליון (כאמור דרישתו של המבקש היתה ל-250,000$ דולר בלתי מותנים ועוד 750,000$ - מותנה בזכייה, וכן 5,000$ לכל ישיבה באם יוחזר התיק לביה"מ המחוזי, ובמקום זה הוא קיבל 500,000$ - בלתי מותנה בתוספת סכום זהה - במקרה של זכייה, ובנוסף 250,000$, עבור הייצוג בביה"מ המחוזי, למקרה שהתיק יוחזר אליו).

בשולי הדברים יוסף כי מכתבו של המבקש למשיבה מיום 18.12.95, כמו גם מכתבו מיום 12.6.00, יש בהם, לכאורה, כדי להצביע על נוהגו של המבקש, לשוב ולהעלות על הכתב את המוסכם בענין שכר-טרחתו, ולא להסתפק במה שנכתב ע"י הצד האחר למו"מ.

32.     העובדה שבסופו של דבר זכה המבקש בערעור ונהנה משכ"ט בסך מליון דולר - סכום ממנו היה נהנה גם לפי הצעתו לפני אותה ישיבה - הינה בבחינת חכמה שלאחר מעשה, שכן מבחינת מאזן הסיכונים והסיכויים מצבו טרם התוצאה בביה"מ העליון היתה טובה יותר. כך גם בענין הסכום שעליו הוסכם למקרה של החזרת התיק לביה"מ המחוזי.

     בענין זה הגדיר את הדברים היטב, עו"ד ארנון שהעיד כי המשיבה ביקשה למנוע כל טענה ולתת למבקש "אינסנטיב קיצוני בערעור" (עמ' 41 שו' 24 לפרו' מיום 16.2.04).

     דברים אלו, נוסחו ע"י עו"ד ארנון, גם בשאלה שהפנה למבקש בחקירתו: "איזה היגיון יש, כשאתה מציע לקבל את שכר הטרחה למטה וגם לקבל מקדמה ולקבל רק 250 אם אתה מנהל את הערעור, שאני אבוא ואגיד לך אתה תקבל גם את שכר הטרחה למטה, אבל אני רוצה לתת לך במקום 250 כבר 500. זה דבר שאין לו שום שכל אפילו לאיש טיפש כמוני במירכאות" (עמ' 33-34 לפרו' מיום 26.2.04).

     יוסף כי עו"ד ארנון ידע שהמבקש היה מוכן לייצג את המשיבה תמורת תשלום חובו הנטען לפי "הסכם המחוזי". מכאן שקשה למצוא הגיון בטענה לפיה עו"ד ארנון יתן למבקש מעבר לדרישתו לענין הייצוג בביה"מ העליון, בידיעה כי עומדת לפתחה של המשיבה תביעה לתשלום סכום נוסף של 2.2 מליון דולר.

33.     מטעם זה, אין גם מקום לקבל את טענתו של המבקש בענין המכתב ת/1. המכתב נשלח למבקש בשמו של מר כץ אך ללא חתימתו ועם תיקונים בכתב יד ואליו צורפה המחאה ע"ס 500,000$, השלמת תשלום עבור הייצוג בביה"מ העליון. בגב המחאה זו נמחקה ע"י מר כץ ההוראה הסטנדרטית כי השיק לסילוק סופי (ר' עמ' 77 לפרו' מיום 10.10.02, שו' 13-15). לטענת המבקש העדר חתימת מר כץ נובעת מידיעתו המוקדמת של מר כץ כי תוכנה מוטעה וכי "אינו טיפש אשר יכתיבו לו מה לכתוב" (סע' 345 לסיכומים, עמ' 75, שו' 1-5 לפרו' מיום 10.10.01). ממילא, משלא הובא מר כץ לעדות אין בידי לקבל טענה זו.

34.     גם הסתמכותו של המבקש על מכתביו למר כפתורי (יומיים לפני פגישת הסיכום, וכן לאחריה), אין בהם כדי לבסס טענתו כי לא ויתר על תביעתו לשכ"ט לפי "הסכם המחוזי". אכן סביר שלפני פגישת הסיכום הכין עצמו המבקש לקראת תביעה שיגיש, ואולי גם לאחר מכן שקל את הדבר, אך את אוזנה של המשיבה לא גילה, ומר כפתורי לא היה בתקופה הרלוונטית אורגן של המשיבה או קשור אליה בכל דרך שהיא.

35.     עוד מציין המבקש שקיימת סתירה בין עדותו ותצהירו של עו"ד ארנון לבין תצהירו של מר קלמן. מר קלמן, בסעיף 12.1 לתצהירו, מציין שסוכם עם המבקש שלא ישולם לו כל סכום מעבר לסכום שכבר שולם עבור הייצוג בביה”מ המחוזי. קיים לדעת המבקש פער בין הצהרה זו לבין עדותו של עו"ד ארנון לאור העובדה שטענת מר קלמן היא שהוויתור על שכר הטרחה עבור הייצוג בביה”מ המחוזי הוא חלק בלתי נפרד מההצעה של המשיבה בעניין הייצוג בביה"מ העליון, בעוד לפי עדותו של עו"ד ארנון המשיבה רק אמרה שהיא לא מוכנה לשלם לו על הייצוג בביה"מ המחוזי.

גם מטענה זו אין המבקש יכול להיבנות:

המשיבה, על כל נציגיה, כפי שכל הצדדים העידו בפני בימ"ש זה, עמדה בסירובה לשלם כל סכום שהוא על פי "הסכם המחוזי" מעבר לסכום של 275,000$ שכבר שולם, ואין בהבדלי ניסוח דקים במסגרת תצהיר זה או אחר לבין עדות בע"פ כדי לפגוע במהות עמדתה העקבית של המשיבה בנושא זה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל התצהירים (ראו סעיפים 8, 9 ו-19 לתצהיר עו"ד ארנון; סעיף 4, 6 ו-12 לתצהיר מר קלמן), בכתב תשובתה, בעדויות העדים מטעמה, ובסיכומיה.

לאור זאת גם לא ברורה טענתו של המבקש כאילו ביצעה נגדו המשיבה "תרגיל עוקץ" (ראו עמ' 18 לסיכומי תשובה מטעם המבקש), ובפרט שעו"ד ארנון הסתיר את זהותו כנציג המשיבה במשא ומתן, כשהציג עצמו כמפשר נייטרלי. והרי עו"ד ארנון לא הכניס עצמו כמתווך בין הצדדים על דעת עצמו. המבקש הופנה לעו"ד ארנון ע"י המשיבה ומטעמה. האם הדבר פגע במידת האובייקטיביות שלו? ייתכן, אך זה ענין לבירור בין המבקש לבין עצמו על שהסכים לתיווך זה, אין הדבר מטיל דופי בפעולת המשיבה.

36.     כל שיכול המבקש להיאחז בו לביסוס עמדתו היא טענתו שהתיק היה מאוד מורכב ושהוא ניהל אותו בכישרון רב (ר' עמ' 27 לפרו' מיום 10.10.02). אכן, גם המשיבה מודה שהתיק היה מורכב ושהמבקש עשה עבודה מצויינת; ועדיין, מיליון דולר הוא סכום מכובד ביותר, גם לעבודה חריגה באיכותה.

     אשר על כן יש לקבוע כי המשיבה הרימה הנטל להוכיח כי "הסכם העליון" ביטל "הסכם המחוזי".

     "הסכם המחוזי"

37.     משנמצא כי "הסכם העליון" ביטל את "הסכם המחוזי", מתייתר הצורך בפרשנות "הסכם המחוזי", כפי שנתבקש בתובענה; ואולם למען הסר ספק יובהר כי גם בענין זה אין בידי לקבל את עמדת המבקש:

     למען הנוחיות, להלן שוב נוסח "הסכם המחוזי":

"14.11.95
בסכום טלפוני עם עו"ד משה קפלנסקי סוכם על גובה שכ"ט בטפול בתיק נ.ס.נ.ר כדלקמן:

  1.      מנורה תשלם בסה"כ 275,000$ בשני תשלומים. האחד 50% מידית והנותר בתום התביעה.
  2.      מכל סכום שיוחזר למנורה בתביעה הנ"ל משרד קפלנסקי יקבל 7.5% ומנורה 92.5%.
  3.      במידה ובסוף הטפול סך כל התשלומים בתיק תביעה זה יגיעו פחות מ-2 מיליון דולר יוענק בונוס בשעור5% מכל הסכומים שיוחזרו למנורה".


38.     כאמור לעיל, המבקש קיבל שכר טרחתו על-פי סע' 1 ל"הסכם המחוזי", והגיש חשבון לשכ"ט נוסף בסך 2.2 מליון דולר על-פי סע' 2 ו-3 להסכם. את הסכום הנדרש הוא חישב על בסיס הסכומים אותם היתה, להערכתו, המשיבה צריכה לשלם לנסנר, אילמלא היתה נדחית התביעה שהוגשה נגדה.
39.     לטענת המבקש בבוא ביה"מ לפרש את ההסכם עליו לבחון את אומד דעת הצדדים, כמצוות סע' 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 ולאור ההלכה המחייבת בענין כפי שהיא באה לביטוי בפסקי דין שונים ובראשם בע"א 4623/93, מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (פ"ד מ"ט (2) 265). לדידו אומד דעתם של הצדדים הינו זה של מר כפתורי, שהיה נציגה של המשיבה לצורך ההסכם, ושלו, ופרשנותם של צדדים שלישיים אינה בעלת משקל כלל.

     לטענתו, אמנם עו"ד לוי היה נוכח בחדר בעת השיחה הטלפונית בה הגיעו הצדדים להסכם אך הוא לא נטל חלק בה. מה גם שעו"ד לוי לאחר שפרש מהמשיבה הקים משרד שנמצא בקשרי עבודה איתה, ומאידך הוא מסוכסך עם המבקש.

40.     עוד לטענת המבקש פרשנות צמד המילים "סכום שיוחזר" הינה רחבה וכוללת כל "תקבול" או "חיסכון"; ולאור העובדה שהוא "חסך" למשיבה את סכומי העתק אותם היתה צריכה לשלם אילמלא היתה נדחית התביעה, הוא זכאי לגזור מהסכום שנחסך כאמור את שכר טרחתו.

לצורך פרשנות זו נעזר המבקש בהגדרות המילוניות למילים "החזר" ו"פטור", כ"כ הוא מבקש להקיש מהפסיקה בתחום דיני המיסים, שם הוכר כי גם סכום שנחסך הינו "תקבול" החייב במס. עוד מרחיק המבקש ולוקח אותנו אל מחוזות דיני הביטוח, ומסעיפים 1 ו-26 לחוק חוזה הביטח, התשמ"א-1981, הוא גוזר שהלכה למעשה המבטח חייב בתשלום דמי ביטוח עם קרות ארוע הביטוח, אך שעה שהוכח שהמקרה נגרם במתכוון, אין המבוטח חייב עוד בתשלום. והנה, שעה שהוכיח שהשריפה בנסנר נגרמה בכוונה, אין המשיבה חייבת עוד בתשלום על-פי הפוליסה ומצבה חזר למצב בו היתה טרם קרות הארוע הביטוחי.

     לטענת המבקש גם נסיבות ההסכמה על “הסכם המחוזי” מצביעות על כוונת הצדדים כי כל סכום שייחסך יהיה חלק מהבסיס לחישוב שכר הטרחה. בענין זה הוא נעזר בעדותו של מר כפתורי (עמ' 25-30 לפרו' מיום 3.7.03), לפיה במסגרת המו"מ שנוהל בין הצדדים הורד הסכום הבסיסי שנועד להיות משולם למבקש מ-300,000$ ל-275,000$; כמו כן הוא מסתמך על שיחות פנימיות בין מר כפתורי לעו"ד לוי סביב גובה התמריצים שיש ליתן למבקש, כשללא כל בקשה מצד המבקש וללא כל קשר להפחתה בסכום הבסיסי הוצע ע"י עו"ד לוי כי יינתן בונוס נוסף של 5% אם ייחסך למשיבה כסף, באופן שהיא תשלם פחות מ-2,000,000$ לנסנר.
     עוד תומך המבקש עמדתו במכתב, ששלח למר כפתורי ביום 18.12.95, בו פירט את עיקרי "הסכם המחוזי", תוך שציין כי יקבל אחוז מסוים "מכל תקבול שיתקבל". לדידו, בניגוד לניסיון המשיבה להציג קטע זה כאילו הוא מעיד על כך שרק מזומנים שייכנסו לקופת המשיבה ייחשבו תקבול, משמעות הכתוב הינה כי גם כל חיסכון כיס למשיבה יניב למבקש זכות לקבל אחוז מאותו החיסכון. זאת הוא גוזר מהמשמעות המילונית של המילה תקבול ("קבל לעצמו, העביר לרשות עצמו").

     טענה נוספת של המבקש נוגעת להגיון הכלכלי העומד בבסיס "הסכם המחוזי". לדידו קבלת עמדתה של המשיבה, לפיה הבונוס אותו יש לשלם למבקש צריך להיות תוצר בלעדי של הכספים שיוחזרו לו ע"י צדדים שלישיים, מובילה לתוצאה אבסורדית, שכן על פי פרשנות זו אין כל הבדל עבור המבקש מבחינה כלכלית אם יפסיד באופן מלא או יזכה בתיק, שכן רק אם יפסיד יוכל לפנות לצדדים שלישיים ולדרוש מהם החזרים, ומתוך החזרים אלה לקבל אחוז, לפי מה שנקבע ב"הסכם המחוזי".

     לפיכך טוען המבקש כי גם בחינת התכלית האובייקטיבית, ובפרט החובה לנהוג בסבירות ובהגיון בחוזים מסחריים והחובה לפרש חוזה כך שלא תתקבל תוצאה אבסורדית, מחייבים לקבל את פרשנותו ולא את פרשנות המשיבה.

41.     מנגד טוענת המשיבה כי לשון "הסכם המחוזי" ברורה ואינה מותירה מקום לספק. על-פי ההסכם נקבע למבקש שכר בסיסי לניהול התיק עד תום (כולל ייצוג בערעור, לפי הצורך), ושכר משתנה המתייחס לסכומים שיתקבלו מצדדים שלישיים. מה גם כי על פי הגיונם של הדברים משמדובר בתביעת נזיקין ומשמדובר בבעלי מקצוע מיומנים, היה ברור לשני הצדדים כי סכום התביעה אינו משקף באופן דווקני את גובה הנזק.

עוד לטענתה, לא זאת שבידי המבקש עצמו לא היה להבהיר מהו אותו "חסכון" לגביו טען, אלא שעמדתו בענין אינה תואמת את זו של מר כפתורי.

בחקירתו בביה"מ, חזר המבקש וטען כי הוא זכאי לאחוזים מכל סכום שייחסך למשיבה, אך לשאלה מהו אותו סכום שניתן לקבוע שנחסך למשיבה, לא היתה בפיו תשובה ברורה, באומרו:

"מכל סכום שיוחזר בתביעה טה, טה, טה. כשנשאל מר כפתורי, מה שייחסך, כל מה שיופחת, כל מה שיהיה פחות, כל מה שיוחזר למנורה..." (עמ' 82 שו' 22-24 לפרו' מיום 10.10.02).
לדברי מר כפתורי: "אני הסברתי לו [למבקש - ח'ב'] שהכוונה של שנינו היתה מכל סכום שייחסך אתה זכאי לקבל 7.5%. אם מנורה תשלם פחות משני מיליון דולר אתה זכאי לקבל עוד 5% ובסך הכל 12.5%. זה היה הקו, זה היה המוטו" (עמ' 28 שו' 13-16 לפרו' מיום 3.7.03).

ראייה לכך כי גם המבקש ייחס למונח זה המשמעות היומיומית המקובלת מוצאת המשיבה במכתבו של המבקש מיום 18.12.95, שם כתב: "מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו", תוך שחזר וציין: "במידה וסך כל התשלומים שישתלמו ע"י מנורה לא יעלה ע"ס 2 מיליון דולר - ישתלם סך של 12.5% מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו". (ההדגשות כאן ולהלן - לא במקור).

הנה אם כן, לשון פשוטה של בני אדם: המבקש יקבל 275,000$ עבור הייצוג של המשיבה בתביעת נסנר. יידרש המבקש להמשיך את ההליך נגד צדדים שלישיים יקבל האחוז המוסכם מהכספים שיוחזרו לחברת מנורה.
מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שבסעיף 2 ל"הסכם המחוזי" צויין במפורש ש"מכל סכום שיוחזר למנורה בתביעה הנ"ל משרד קפלנסקי יקבל 7.5% ומנורה 92.5%" והרי לא ניתן לשלם למשיבה סכום כלשהו מ"חסכון".

42.     כנגד עמדת המבקש, מפנה המשיבה לתצהירו של עו"ד לוי, שאע"פ שלא היה שותף לשיחה הטלפונית בה סוכמו תנאי "הסכם המחוזי, הוא היה (גם לפי עדותו של כפתורי - ר' עמ' 25 לפרו' מיום 3.7.03) שותף בקביעת מנגנון התשלום למבקש, והיה נוכח במשרדו של כפתורי בזמן השיחה. בתצהירו כותב עו"ד לוי:

"זכור לי כי נוהל מו"מ על שכרו של עו"ד קפלנסקי וסוכם עימו כי יהיה זכאי לבונוס נוסף על פיו הסכומים שיוחזרו למנורה במסגרת הודעות צד ג' יביאו למצב בו סך כל התשלומים בתביעת נסנר יהיו פחותים משני מיליון דולר יוענק לעו"ד קפלנסקי בונוס בשעור 5% מכל הסכומים שיוחזרו למנורה במסגרת הודעות צד ג'. בכל מקרה עו"ד קפלנסקי לא יהיה זכאי לכל סכום בנוסף לסכום הקבוע המפורט בסעיף 5 לעיל במקרה בו יתקבלו סכומים במסגרת ההודעות צד ג' אלא התביעה תדחה" (סעיף 7 לתצהיר).

המשיבה מבקשת להעדיף את גרסת עו"ד לוי, לפיה במהלך המו"מ עם המבקש על שכר הטרחה הוצע להגדיל את הבונוס אותו הוא יקבל בחמישה אחוזים אם סך ההחזרים שישיג במסגרת הודעות צד ג' יביא למצב בו ההוצאות שיוטלו על המשיבה לא יעלו על 2 מיליון דולר. עוד לטענתה האמור בתצהירו של עו"ד לוי כי המבקש לא יהיה זכאי לכל סכום נוסף אם לא יתקבלו החזרים מצדדים שלישיים, לא נסתר.

43.     בענין טענותיה להעדר אמינותו של מר כפתורי, מצביעה המשיבה על כך כי גם המבקש אינו נותן אמון מלא בעמדתו (שכן אף שמקובל עליו שהוסכם כי גם כל סכום שייחסך יילקח בחשבון בחישוב שכר הטרחה, אין הוא מקבל דברי כפתורי לפיהם הוסכם לערוך את החישוב לפי הערכת הסיכון ולא לפי כל סכום אחר, בניגוד לעמדת המבקש לפיה יש לבצע את החישוב ע"פ הסכום הכולל של התביעה בתוספות שונות).

אף שאינני רואה בעובדה זו משום פגיעה באמינותו של מר כפתורי, מכל מקום ההתרשמות הינה, כי מר כפתורי שיתף פעולה עם המבקש, ועשה כפי יכולתו כדי לעזור לו. כך ניתן להפנות למכתב שנשלח למר כפתורי ע"י המבקש בטרם ישיבת הסיכום, שבעקבותיו נפגשו השניים, ונוסח חדש ומתוקן נשלח למר כפתורי, כשלכאורה נראה כי הדברים נועדו להכשיר את הקרקע לקראת הגשת התביעה. יתר על כן, במהלך חקירתו הנגדית של מר כפתורי נתגלה קשר עסקי בין השניים. כפי שהוברר המבקש מייצג חברה שבשליטת כפתורי (ר' עמ' 61 לפרו' מיום 3.7.03) - עובדה שהוסתרה ע"י המבקש וכן מר כפתורי בתצהיריהם ובעדויותיהם.

כך העיד המבקש:

"אין בינינו שום קשר עסקי" (עמ' 14 לפרו' מיום 10.10.02);
"ש. ... קשר עסקי זה קשר בינך לבינם?
ת. לא, חד וחלק, זה הכל... אין בינינו שום קשר עיסקי, אני לא נותן לו שקל, הוא לא מקבל ממני שקל" (שם, עמ' 14).
"ש. ...כדי לסגור את העניין הזה ולסגור את זה באופן ברור, גם לא היתה כמו שאתה אומר שום תנועת כספים בין המשרד שלכם והמשרד שלהם?
ת. זו שאלה שלא הולמת אותך.
ש. השאלה הולמת אותי.
ת. התשובה היא לא." (שם, עמ' 15).

באותה רוח העיד מר כפתורי, עד שתיקן את עצמו:

"ש. הקשר המסחרי או לא יודע מה, הוא זה שתיארת עכשיו [הפניית לקוחות למבקש ע"י מר כפתורי - ח'ב'] ואין בילתו?
ת. אין, מעולם לא קיבלתי שקל אחד ממשה ומעולם לא נתתי לו שקל אחד אם לזה אתה חותר" (עמ' 61 שו' 14-17 לפרו' מיום 3.7.03).
"ש. לא, לא, אני שאלתי אם הקשר היחיד שלך זה שאתה מפנה אליו לקוחות, אמרת כן, זה הקשר היחיד. לא אמרת יש לי גם תיקים של משרד I.O. שהוא מייצג אותי בבית משפט, זה דבר חשוב לא? יש גם הסכמי שכר טרחה ביניכם בעניין הזה.
ת. סליחה אני מתקן את עצמי" (שם, עמ' 61-62).      

44.     עוד מקשה המשיבה, הכיצד תיתכן פרשנות לפיה הסכימה לשלם אחוזים מכספים שלא קיבלה בעוד היא נדרשת לשלם סכומים נוספים (סך של 275,000 ₪ בתוספת מע"מ) לצדדים שלישיים נגדם הוגשו הודעות צד ג'.

כ"כ היא מפנה להסכמים אחרים בין הצדדים בהם צמד המילים "תקבול שיתקבל" שימש את המבקש לענין החזרים שיתקבלו בעקבות תביעות השיבוב והודעות צד ג' שיגיש בשם המשיבה. לטענתה, הנהוג והמקובל הוא שמבחינים בין תיקי הגנה, בהם שכר הטרחה נקבע בערך נקוב, לבין תביעות כספיות בהן נקבע שכר הטרחה באחוזים מהתביעה, ורציונל זה פועל גם בענין דנן.

45.     הנה כי כן מוצגות בענין "הסכם המחוזי" שתי עמדות סותרות, כשלגישת המבקש יש לקרוא את ההסכם כמקשה אחת, הבונה מערכת תמריצים ע"מ לעודדו כי יזכה בתביעה וימנע מהמשיבה, ככל שניתן, חיובים כספיים. בעוד המשיבה סבורה כי יש לקרוא את ההסכם ככתבו וכלשונו, כשהוא כולל שני חלקים: עניינו של החלק הראשון - שכר קבוע עבור ניהול ההליך כולו, וחלקו השני עניינו שכר משתנה, בהתייחס לתשלומים שתקבל המשיבה מצדדים שלישיים.

46.     משבא הפרשן לפרש חוזה הוא אמון על גילוי אומד דעת הצדדים כפי שהיתה במועד כריתתו. על אומד הדעת יכול הפרשן ללמוד מהנסיבות החיצוניות לחוזה, ובוודאי מלשון החוזה, כשהוא עובר ובוחן את האחד והשני, ללא הרף, זה לאורן של אלו ואלו לאורו של זה. אכן, יכול ולשון החוזה ברורה ונהירה, ולכאורה אינה דורשת פרשנות, ואפילו כך אין הכתוב משקף את אותו הרצון המשותף שביקשו הצדדים לבטא בו. דברים אלו משתקפים היטב בסיכום ההלכה כפי שהובאה ע"י הנשיא א' ברק בענין ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (ע"א 2553/01 תק-על 2005(1), 310, עמ' 315):

"ניתן לומר, כי קריאה-תמה של החוזה מושכת במידת-מה לכיוון פרשנותם של המערערים. אולם במקרה זה, כמו במקרים אחרים, לשון הטקסט היא נקודת המוצא של הפרשנות, והיא התוחמת את גבולות הפירוש, אך אין היא יכולה להוות נקודת סיום (ראו ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1) 282, 304). "בהירותה של הלשון אינה נקבעת על פי תחושת לשון קדם פרשנית של השופט, אלא היא פרי מסקנה פרשנית הבאה בסיומו של התהליך הפרשני" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 298). בחינת לשון ההסכם היא חשובה. היא משרטטת לפרשן את גבולות הגזרה של הפרשנות. אולם בסופו של יום אין אנו תרים אחר המשמעות הבלשנית של הלשון, אלא מבקשים אנו "לברר היקפו ותחומי פרישתו של אותו מושג מופשט - אומד דעתם של הצדדים" (ע"א 5795/90 סקלי נ' צורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811)".
47.     והנה, שני הצדדים הרלוונטיים לקביעת תוכן הסכמתם - נציג המשיבה, ראש מחלקת התביעות דאז - מר כפתורי, וב"כ המשיבה דאז - המבקש עצמו, עומדים על דעתם כי אין להבין את המילה "יוחזר" כפשוטה, אלא כי כוונתם היתה ליתן פרשנות רחבה, הכוללת גם את מימד החיסכון של המשיבה, כתוצאה מזכייה בתיק נסנר.

יתירה מזאת, פרשנות זו של המבקש ומר כפתורי גם עולה בקנה אחד עם התכלית הכלכלית של ההסכם, והיא: מתן תמריץ חיובי למבקש לזכות בתביעה.

48.     דא עקא, אף כך, אינני רואה דרך אחרת זולת אימוץ גרסת המשיבה, המתיישבת הן עם לשון ”הסכם המחוזי" והן עם הנסיבות כפי שפורטו, והן בהתייחס לאלו:

     הפרשנות שמעניק המבקש למונח "יוחזר", לבד מקשיים אחרים שהיא מעוררת, קשורה במהותה לשאלה מהו גובה החסכון, שנוצר בעקבות הזכייה (ושממנו זכאי המבקש לאחוזים המפורטים בסע' 2 ו-3 ל"הסכם המחוזי").

     כאמור, ההסכם בין הצדדים נעשה טלפונית, בטרם הוגש כתב התביעה ע"י נסנר; וממילא, על פניו לא ידעו הצדדים מה סכום הנזק שייתבע, מה גם שהסכום הנקוב בתביעת נזיקין, בד"כ איננו משקף אל נכון את הנזק האמיתי, ושיקולים משיקולים שונים עומדים בבסיס הסכום הננקב. קשה עד מאד להניח כי הצדדים הסכימו ביניהם כי אחוזי השכר ייגזרו מסכום מקרי ועמום כזה.

49.     יתר על כן, אם אמנם היו מר כפתורי והמבקש דנים ומסכימים בענין, למצער לא היו אמורים להיות חילוקי דעות ביניהם בשאלת אופן חישוב החיסכון למשיבה, מה גם שבעדויותיהם הם היו יכולים להתייחס לתוכן המו"מ שהוביל להסכמה האמורה.

ואף זאת - כפי שניתן להיווכח, המבקש אינו נוהג להשאיר עניינים מהסוג האמור "פתוחים": כך נהג מששלח למשיבה "ביאור" ל"הסכם העליון" מיד בסמוך לאחר ישיבת הסיכום, וכך בדיוק עשה בעקבות "הסכם המחוזי" שלאחריו שלח למשיבה את מכתבו מיום 18.12.95 בו הוא מתייחס הן בסע' 2 (בו סוכם על 7.5%) והן בסע' 3 (בו סוכם על 12.5%) כי מדובר בתשלום "מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו". לא זאת אלא שבסע' 3 מצויין: "במידה וסך כל התשלומים שישתלמו ע"י מנורה לא יעלה על סך 2 מליון דולר - ישתלם סך של 12.5% מכל תקבול שיתקבל מגורם כלשהו"; הרי אם לצורך פרשנות "הסכם המחוזי" הוא נדרש למילון ולהיקש מחוקים שונים, מה קל היה מלהבהיר הדברים בלשון שווה לכל נפש במכתב ששלח.

הנה כי כן לא זאת שלשון "הסכם המחוזי" הינה ברורה ועל פניה אינה משתמעת לשתי פנים, אלא שגם המבקש, למרות ההזדמנות שהיתה בידו, לא סטה במכתבו מהגדרות אלו, שלמרות המאמצים הבלתי נלאים מצידו, לא ניתן ליתן להם הפרשנות אותה הוא מבקש, שהרי אפילו נניח לענייני הבלשנות שבוודאי לא עמדו בראש מעייניהם של המבקש וכפתורי באותה שיחת טלפון, עדיין לא ניתן הסבר למילים "מכל גורם שהוא". לא כל שכן, קשה לשער כיצד "יוחזרו" למשיבה 92.5%, מכל גורם שהוא, אם כוונת הצדדים היתה אך ל"חסכון".

יתר על כן, גם לפי הגיונו של המבקש, ועדותו, לפיה אם היתה נסנר זוכה בתביעתה הוא היה נשאר עם 275,000$ ומקבל אחוזים מהסכומים שהיו מתקבלים מצדדים שלישיים (ר' עמ' 36-37 לפרו' מיום 10.10.02), פרשנותו למונח "יוחזר" זהה לזו המוצעת ע"י המשיבה.
ואף זאת, צמד המילים "תקבול שיתקבל" שימש את המבקש גם בהסכמים אחרים (ר' נ/2, נ/7 ו- נ/8), ושם, לפי תשובותיו בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 30-32 לפרו' מיום 23.2.03), משמעות המילים היתה אכן לענין הסכומים שהם פועל יוצא מהחזרים שיתקבלו בעקבות תביעות השיבוב והודעות צד ג' שיגיש בשם המשיבה.

50.     מכל מקום לשון "הסכם המחוזי" ("יוחזר") והלשון בה נוקט המבקש במכתבו מיום 18.12.95 ("תקבול שיתקבל") ברורות וחד משמעיות ואין בידי לקבל את הפרשנויות המפליגות בגדר חידוש בלשני ממש אותם הוא מציע. אמנם הפרשן אינו בלשן, והתכלית האמיתית של ההסכם חשובה, ועדיין, קשה לדמיין מצב בו שני צדדים יבקשו להשתמש במילים מטעות או הפוכות למשמעות שהם מבקשים לתת להסכמה שביניהם; לא כל שכן כשמדובר באנשי מקצוע מיומנים המנסחים הסכם, תוך שימוש בלשון פשוטה שעל פניה נועדה לכסות האפשרויות העתידיות השונות.

ואמנם עיון מדוקדק בסעיפי ההסכם מלמד שכך אמנם נעשה: הסעיף הראשון קובע את שכר הטרחה שיקבל המבקש עבור ניהול ההליך עד תום. שני הסעיפים האחרים מתייחסים לסכומים שיוחזרו לקופת המשיבה מגורמים שלישיים, שכמוסכם היה על המבקש להגיש הודעות צד ג' נגדם.
אכן, ב"הסכם המחוזי" אין התייחסות למקרה של דחייה מוחלטת של תביעת נסנר, אך נראה כי על כך לא נתנו הצדדים את דעתם. מסקנה זו מתחזקת לאור הפסימיות שגילה גם היועץ המשפטי של המשיבה באשר לסיכויי הצלחת קו ההגנה שננקט, כפי שהעיד בענין עו"ד לוי (ר' עמ' 180-182 לפרו' מיום 26.2.04). ואולם, שיקול עסקי שגוי אינו מוליד זכויות משפטיות.

51.     מעבר לכל אלו, אפילו היתה מתקבלת עמדת המבקש בכל הקשור לפרשנות "הסכם המחוזי", עדיין נותר היה להכריע בשאלה מהו ה"סכום שנחסך" לצורך חישוב הסכום המגיע לו כשכר טרחה. בעניין זה, אין ספק שבסיס האומדן בו בחר המבקש אינו יכול לעמוד. קודם כל, תביעת נסנר עצמה היתה ע"ס 33 מיליון ₪. בנוסף, המבקש עצמו העריך את סיכון התביעה בשלושה מיליון דולר (ר' עמ' 87 שורה 9 לפרו' מיום 10.10.02), ואף הנחה את המשיבה שלא להתפשר על כל סכום שיעלה על סכום זה (ר' עמ' 24 שו' 5-7 לפרו' מיום 3.7.03). גם הודעות צד ג' שהוגשו ע"י המבקש היו בסך 12.9 ₪ ולא עלו כדי סכום התביעה של נסנר (שם, עמ' 15, שו' 22). כמו כן, קיימים סכומים שיש לקזז, כמו ההוצאות שהוטלו על המשיבה על הגשת הודעות צד ג'.

כפי שהעיד מר כפתורי בתצהירו, מטרת ההסכם היתה להביא לכך שייחסך כמה שיותר כסף למשיבה (ר' סע' 10 לתצהירו). גם בעדותו חזר מר כפתורי על עמדתו זו (ר' עמ' 25-26 לפרו' מיום 3.7.03). תמוהה אם כן הדרישה לתשלום סך של 2.2 מיליון דולר, שעה שהערכת הסיכון, גם במקרה של הפסד בתיק, היתה 3 מיליון דולר. ממילא, אף כי בהתייחס לקביעותי כדלעיל, אינני נדרשת להכריע בענין הבסיס לחישוב האחוזים להם טוען המבקש, ברור שאין בדרישתו לקבל 2.2 מיליון דולר נוספים ע"ח "הסכם המחוזי", כדי להגשים את תכליתו לחסוך למשיבה כספים, שעה שהערכת הסיכון שלו עצמו היתה בסך 3 מיליון דולר.

סוף דבר, התביעה נדחית.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס על חברת ביטוח

  2. "בעיה" עם חברת הביטוח

  3. חוב פרמיה לחברת ביטוח

  4. ניסיון לרמות חברת ביטוח

  5. עורך דין נגד חברת ביטוח

  6. ניסיון להונות חברת ביטוח

  7. הסתרת פרטים מחברת הביטוח

  8. תשלום חברת הביטוח כמתנדבת

  9. דחיית ערעור של חברת ביטוח

  10. נימוקי דחייה של חברת ביטוח

  11. חובת הגילוי של חברת הביטוח

  12. חובת הבירור של חברת הביטוח

  13. תביעת חברת ביטוח נגד מע''מ

  14. הסתרת עבר פלילי מחברת ביטוח

  15. הפרת התחייבות של חברת ביטוח

  16. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  17. פרשנות נגד המנסח - חברת ביטוח

  18. אי שיתוף פעולה עם חברת הביטוח

  19. בקשה לשחרור חברת ביטוח מייצוג

  20. חלוקת הנטל בין מבטחים צו קל כבד

  21. העלאת טענות חדשות של חברת ביטוח

  22. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה

  23. תביעת ביטוח לאומי נגד חברת ביטוח

  24. חוב עבודות צנרת מטעם חברת הביטוח

  25. צירוף חברת ביטוח אמריקאית לתביעה

  26. פיצוי על עיכוב תשלום מחברת הביטוח

  27. תביעה בגין פיצוי נמוך מחברת ביטוח

  28. נימוקי דחייה נוספים של חברת ביטוח

  29. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה בעסק

  30. תביעה של חברת ביטוח נגד מבוטח על חוב

  31. איחור בתשלום חברת ביטוח לביטוח לאומי

  32. חובת חברת הביטוח לפרט את נימוקי הדחיה

  33. חובת חברת הביטוח לשפות את ביטוח לאומי

  34. חתימה על שטר קבלה ושחרור של חברת ביטוח

  35. חברת הביטוח טענה כי לא נגרמה נכות מוחלטת

  36. התיישנות במהלך משא ומתן עם חברת הביטוח

  37. סירוב חברת הביטוח להגיש ערעור בשם המבוטח

  38. העלאת טענות בהזדמנות הראשונה - חברת ביטוח

  39. הכחשת נסיבות תאונת דרכים ע''י חברת הביטוח

  40. ביטול הסכם בין הביטוח הלאומי לחברות הביטוח

  41. הרחבת נימוקי דחיה בחוות דעת מטעם חברת הביטוח

  42. חבות חברת ביטוח כלפי מבוטח בביטוח נוסעים לחו"ל

  43. תביעה בגין איחור של חברת ביטוח בתשלום לביטוח לאומי

  44. קיזוז 20% מהפיצוי מחברת הביטוח בגין רשלנות תורמת

  45. האם חברת הביטוח חייבת "להזהיר" מבוטח מפני התיישנות ?

  46. חברת הביטוח טענה כי אין הצדקה להחלפת הפגוש בפגוש מקורי וחדש

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון