הסתרת פרטים מחברת הביטוח

התובע פנה אל חברת הביטוח לקבלת תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. חברת הביטוח, באמצעות סוכנות הביטוח, הודיעה לתובע כי בגלל הסתרת עובדות מהותיות, הפוליסה בטלה ומבוטלת מעיקרה, ודחתה את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח. להלן פסק דין בנושא הסתרת פרטים מחברת הביטוח: פסק דין 1. התובע היה בעל עסק לתיקון תקרים, ברח' שלמה המלך 1, ראש העין. שם העסק היה "הפנצ'ריה מקום 10" (להלן -"מקום 10"). בשנת 1997 פתח התובע עסק נוסף לתיקון תקרים, באזור התעשיה בפארק סיבל, ראש העין. שם העסק הזה הוא "עולם הצמיגים - מקום 10" (להלן ייקרא העסק הזה, לשם הנוחות והאבחנה בין השניים, "פארק סיבל"). התובע ביטח את פארק סיבל אצל חב' הביטוח-הנתבעת. בלילה שבין 4/1/98-3 אירעה פריצה לפארק סיבל. התובע טוען כי הפורצים פרצו למחסן ריק, הממוקם מאחורי העסק, שברו קטע של קיר בלוקים, ודרך הפתח שנוצר, חדרו לתוך בית העסק, הכניסו משאית לתוך בית העסק, העמיסו עליה כמעט את כל הציוד ומלאי הצמיגים שהיו בעסק, ונמלטו עם שללם. התובע פנה אל הנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. הנתבעת, באמצעות לביא סוכנות לביטוח, הודיעה לתובע כי בגלל הסתרת עובדות מהותיות, הפוליסה בטלה ומבוטלת מעיקרה, ודחתה את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח. 2. התובע הגיש אפוא את תביעתו זו לבית המשפט. הנתבעת העלתה שלל טענות, ולהלן עיקרי טענותיה: · לתובע עבר ביטוחי עשיר ביותר (כפי שיפורט בהמשך), שאותו הסתיר התובע ממנה בכוונת מירמה, ועל כן פטורה הנתבעת מכל חבות כלפי התובע. · הנתבעת פטורה מכל חבות כלפי התובע גם מכיוון ששום מבטח סביר לא היה מסכים לבטח את עסקו של התובע, אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר, אילו ידע על עברו הביטוחי. · אירוע הפריצה לעסק פארק סיבל איננו אלא מעשה שבוים ע"י התובע או מי מטעמו, ולחלופין, לא הוכח מקרה ביטוחי של פריצה. · התובע חיבל במלאכת בירור החבות, והגיש תביעה כוזבת תוך זיוף מסמכים. · התובע לא הוכיח את גובה הנזקים שהוא טוען להם בתביעתו. 3. במקביל הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי נגד סוכן הביטוח מר ממן. הטענה שביסוד ההודעה היא, שאם תתקבל טענת התובע (אותה הנתבעת מכחישה נמרצות) כי מסר לסוכן הביטוח את כל המידע המהותי שהיה עליו למסור, וכי הסוכן הוא שנמנע מלהעביר את המידע לידיעת הנתבעת, או אז המשמעות היא שהסוכן התרשל והפר את חובת הנאמנות כלפי הנתבעת, ועליו לשפות את הנתבעת כדי כל חיוב שיוטל עליה. טענת הצד השלישי, סוכן הביטוח, היא, כי התובע הסתיר מפניו את המידע אודות עברו הביטוחי הבעייתי, כי הוא, הסוכן, לא ידע על אותו "עבר", וכי כל מידע שכן נמסר לו ע"י התובע, הועבר ע"י הסוכן אל הנתבעת (באמצעות לביא סוכנות לביטוח), ולפיכך אין כל מקום להלין עליו. עברו הביטוחי של התובע 4. תחילה אפרט מהו אותו "עבר ביטוחי" של התובע. אעיר כי מאחר שהצעת הביטוח בגין הביטוח נשוא תביעה זו נחתמה ביום 30/8/97 אפרט להלן רק את העבר הביטוחי עד לתאריך זה, ובהתעלם (לענין חובת הגילוי לנתבעת) מדברים שהתרחשו לאחר תאריך זה, ואף לאחר אירוע הפריצה נשוא התביעה. יובהר גם, כי כל המקרים מן העבר מתייחסים לעסק "מקום 10" (שעבר מספר כתובות), וכמובן לא לעסק בפארק סיבל, שנפתח רק ב-1997. א. בתחילה בוטח העסק באריה חב' לביטוח בע"מ. חברת אריה הודיעה לתובע (נ/16) על ביטול הפוליסה, בשל אי ביצוע הגנות כפי שדרש הסוקר. מכתב הביטול הוא מיום 16/9/92, תוקף הביטול - תוך 21 יום. ב. שבוע לאחר מכתב ביטול הפוליסה ע"י אריה, אירע מקרה פריצה בעסק, בתאריך 23/9/92-22. חב' אריה דחתה את תביעתו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח. הוא הגיש תביעה לביהמ"ש (נ/17), בסך 39,917₪. חב' אריה טענה בכתב ההגנה (נ/18, סעיף 12) כי התובע מסר לה עובדות כוזבות והעלים עובדות בנוגע למקרה הביטוח מתוך כוונת מירמה. התובע זכה חלקית בתביעתו, ונפסק לו פיצוי בסך 23,455₪ (נספח י' לתצהיר התובע). ג. בעקבות ביטול הפוליסה ע"י חב' אריה, פנה התובע לבטח את עיסקו בציון חב' לביטוח. בטופס הצעת הביטוח שמילא, נשאל התובע בין היתר האם בשלש השנים האחרונות חב' ביטוח כלשהי ביטלה פוליסה שהוציאה עבורו בגין הרכוש הנ"ל. ותשובתו של התובע: "לא". הוא לא גילה כי אריה חב' לביטוח ביטלה לו פוליסה מחמת אי ביצוע דרישות המיגון (ר' דו"ח החקירה המצורף לתצהיר מר וילקומירסקי, בעמ' 27 לדו"ח). ד. ביום 30/4/93 אירעה שריפה בעיסקו של התובע, שבתקופה זו היה מבוטח, כאמור, בציון חב' לביטוח. חב' ציון דחתה את תביעתו לתגמולי ביטוח, וביטלה את הפוליסה. התובע הגיש אפוא תביעה לביהמ"ש. בכתב ההגנה (נ/4) טענה ציון שתי טענות עיקריות: ראשית, כי התובע הסתיר ממנה בכוונת מירמה את עברו הביטוחי עם אריה חב' לביטוח. שנית, כי מדובר בהצתה מכוונת שנעשתה ע"י התובע או מי מטעמו על מנת לזכות בתגמולי ביטוח במירמה. ה. בהמשך, ביטח התובע את עיסקו בהדר חברה לביטוח. גם חברת הדר ביטלה את הפוליסה (נ/11), בתוקף מיום 14/5/95. ו. גם הפעם (כמו במקרה חברת אריה), תביעה לתגמולי ביטוח לא איחרה לבוא. אירע מקרה פריצה בעיסקו של התובע בתאריך 9/2/95-8. חב' הדר דחתה את תביעתו לתגמולי ביטוח. התובע הגיש תביעה לביהמ"ש (נ/9). חברת הדר טענה בכתב ההגנה (נ/10) כי התובע הסתיר ממנה מתוך כוונת מירמה את עברו הביטוחי (עם חב' אריה, ועם חב' ציון). כמו כן טענה כי המקרה נשוא התביעה הוא מקרה מבוים. וכן טענה כי לא נתקיימו דרישות המיגון וכי התובע ביצע מעשי תרמית גם בענין זה. מצד התובע נטען, כי חתימתו על הצעת הביטוח זוייפה. ז. התובע עצמו העיד כי לאחר ולאור כל המפורט לעיל, "לא יכולנו לעשות ביטוח כי היה בעיה עם החברות, היה קשה לעשות פוליסה, מאחר והוא הכיר אותנו תקופה של שנה שנתיים ... הוא היה מוכן לשים את כל כובד משקלו כדי לעשות לנו פוליסת ביטוח" (פרו' מיום 15/2/04 עמ' 20 ש' 16-19). "היו סוכנים שהייתי מספר להם את העבר, לא היו מחזירים תשובה, או שהיו אומרים שאין להם אישור. זה היה קשה, חיינו בלי ביטוח" (פרוטוקול מיום 23/2/04, עמ' 29 ש' 10-12). ובמקום אחר העיד התובע: "ש. למה היה קשה לעשות ביטוח? ת. בגלל שאנחנו גנבים. ש. אתה אמרת. אבל למה היה קשה? ת. אני מסביר לך, אני נותן לך הכי פשוט, בגלל שאני גנב" (פרוטוקול מיום 23/2/04, עמ' 28 ש' 23-26). ברור לי שהתובע לא התכוון מילולית למה שאמר. אך מה שברור מדבריו הוא, שהיה נהיר לו כי חברות הביטוח מסרבות לבטח את עיסקו בגלל עברו הביטוחי הבעייתי. בסופו של דבר הצליח לפי עדותו לבטח את העסק, הפעם בחברת הפניקס, לאחר שמכר שלו הפעיל את כל כובד משקלו בענין זה. 5. לסיכום, אם כן, עברו הביטוחי של התובע נכון ליום חתימת הצעת הביטוח נשוא תביעה זו (ההצעה נערכה טלפונית, ונחתמה ע"י סוכן הביטוח בלבד) היה כלהלן: - שלש חברות ביטוח ביטלו לתובע פוליסות ביטוח. - שלש חברות ביטוח דחו תביעתו לתגמולי ביטוח, בגין אירועים ביטוחיים שונים. - התובע הגיש תביעות לביהמ"ש נגד שלש חברות ביטוח, ועם שתיים מהן, המשפט היה עדיין תלוי ועומד. - שלש חברות הביטוח טענו בהגנתן טענות מירמה/הצתה מכוונת/ביום. - בשניים מהמקרים נטען גם, כי התובע הסתיר מחב' הביטוח את עברו הביטוחי, בכוונת מירמה. - התובע העיד כי, אחר הדברים האלה, התקשה למצוא חב' ביטוח שתהיה מוכנה לבטח את עיסקו. - באחת משלש התביעות זכה התובע, חלקית, בתביעתו (הכוונה לתביעה הראשונה, נגד אריה, שבה עדיין לא היתה סוגיה של עבר ביטוחי). 6. רק לשם השלמת התמונה העובדתית, והגם שהדבר אינו נוגע לחובת הגילוי שהיתה מוטלת על התובע במועד הצעת הביטוח נשוא תביעה זו (30/8/97), אציין את שאירע לאחר מכן, בנוגע לשתי התביעות, נגד ציון, ונגד הדר. בתביעה נגד ציון, הסכים התובע כי תביעתו תידחה ללא קבלת פיצוי כלשהו (נ/7) וזאת לאור המלצת ביהמ"ש (כב' השופטת ע' ברון) לאחר שמיעת עדותו של התובע (נ/6). בתביעה נגד הדר, מומחה גרפולוג מטעם ביהמ"ש דחה את טענת התובע כי חתימתו על הצעת הביטוח זוייפה. בסופו של דבר התפשר התובע בתביעה נגד הדר בסכום של רבע מסכום התביעה (נ/9,נ/12). עברו הביטוחי של התובע הוא בגדר "ענין מהותי" 7. האם כל המידע, שפירטתי לעיל, הוא בגדר "ענין מהותי", מבחינתה של הנתבעת? סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 מגדיר "ענין מהותי" כ"ענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו". אין ולא יכול להיות ספק בעיניי כי המידע שפירטתי לעיל הוא, כולו, בגדר "ענין מהותי", מנקודת ראותו של כל מבטח סביר. החתם הראשי של הנתבעת, מר גורדון, העיד כי כל המידע האמור הוא מידע בעל חשיבות עליונה מבחינה חיתומית (תצהיר גורדון, סעיף 7). כך העידה גם הגב' קובוס, שהיתה חתמת ראשית בחב' ביטוח אחרת, כי מדובר במידע חיתומי מהותי מן המעלה הראשונה (תצהיר קובוס, סעיף 7). גם התובע עצמו אישר בעדותו, כי טענה שהוא הצית את עיסקו, או ביים פריצה, או טענות תרמית אחרות, הן טענות שחובה להביא לידיעתו של מבטח אחר, שאצלו באים לבטח את העסק (פרו' עמ' 60, ש' 6-20). אני מקבל אפוא את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו (סעיף 61) כי "דחיית תביעות לתגמולי ביטוח בשל חשד למעורבות המבוטח במעל וביום אירועים של פריצות ושריפה, סירוב מבטח קודם להמשיך לבטח, ביטול פוליסות על רקע תביעות שנדחו, הליכים משפטיים וכיוצ"ב כבעברו העשיר של התובע, הינו מידע מהותי ולמעשה "המידע המהותי" ביותר שניתן להעלות על הדעת". מהו המידע שנמסר לנתבעת, בטופס הצעת הביטוח? 8. מה מכל המידע המהותי הזה גולה ע"י התובע בהצעת הביטוח? (שמולאה ע"י סוכן, על סמך שיחה טלפונית עם התובע, ונחתמה ע"י הסוכן בלבד). ובכן, בטופס הצעת הביטוח (נספח ח' לתצהיר התובע) ישנו פרק שכותרתו היא "נזקים בעבר ונסיון ביטוחי קודם לרכוש המוצע לביטוח". בפרק זה מופיעות השאלות הבאות: האם במשך 5 השנים האחרונות (1) היית מבוטח בחברה אחרת בגין אותו רכוש או חבות לא כן (2) נדחתה הצעתך לביטוח בגין הסיכונים המוצעים לביטוח לא כן (3) סירבה חברת ביטוח לחדש לך את הפוליסה בגין הסיכונים לא כן המוצעים לביטוח (4) ביטלה חברת ביטוח ביוזמתה את פוליסת הביטוח שלך לא כן אם כן, פרט סיבות הסוכן, שכאמור, מילא את טופס ההצעה על סמך שיחה טלפונית עם התובע, לא מילא תשובות כלשהן ברובריקות הנ"ל. תחת זאת כתב בכתב ידו: "עסק חדש". הא ותו לא. את זאת רשם ליד השאלות שציטטתי לעיל, בבחינת תשובה או תחליף לתשובה לאותן שאלות. 9. מר דרור גורדון, החתם הראשי של הנתבעת, העיד כי המצג שנוצר עקב כך הוא כי לתובע אין נסיון ועבר ביטוחי, כי מדובר בעסק שנפתח בפעם הראשונה ע"י המבוטח, וכי אין לו, למבוטח, שום היסטוריה ביטוחית (תצהיר גודרון, סעיף 5, סעיף 10, וכן פרו', עמ' 287 ש' 1-5). גם הסוכן אישר כי כך היתה אמורה הנתבעת להבין את הדברים (פרו' עמ' 289 ש' 4-6). יצוין כי מדובר במצג שווא מובהק, שכן, העסק בפארק סיבל איננו בשום אופן עסק "חדש", אלא זהו סניף או שלוחה של עיסקו של התובע, מקום 10. המידע בדבר "עסק חדש" הוא המידע שהתובע מסר לסוכן הביטוח 10. מדוע רשם הסוכן, בטופס הצעת הביטוח, "עסק חדש"? הסוכן העיד כי התובע התקשר אליו טלפונית והודיעו כי ברצונו לבטח עסק חדש שלו. הסוכן לא ידע, לדבריו, כי העסק החדש הוא למעשה שלוחה של העסק הקיים מקום 10 (שלא בוטח באמצעות הסוכן הזה), אלא מה שהתובע מסר לו הוא, שהקים עסק חדש (תצהיר ממן, סעיף 9, סעיף 19). גם בחקירתו בפניי עמד הסוכן בעקביות על כך, שהמצג שהתובע הציג בפניו הוא, שהעסק מקום 10 אינו עסק שלו, אלא עסק משפחתי, או עסק של אחיו, בעוד שפארק סיבל הוא עסק חדש, השייך לתובע, ואינו קשור לכל עסק אחר או עבר ביטוחי אחר (פרו' עמ' 290, ש' 1-2, ש' 21-22, עמ' 291 ש' 11-12, עמ' 293 ש' 5-6). התובע לעומת זאת העיד כי אין זה נכון שאמר לסוכן, מר ממן, שמדובר בעסק חדש ונפרד מהעסק מקום 10. לדבריו "זה עוד עסק שאנחנו פתחנו" (פרו' מישיבת 15/2/04, עמ' 28, ש' 16-17). 11. אני מעדיף בנקודה זו את גירסתו של סוכן הביטוח, מר ממן. ראשית, אין מדובר בגירסה שהומצאה ע"י הסוכן לאחרונה, לצורך המשפט. את אותם דברים אמר הסוכן כבר כשבא אליו חוקר מטעם הנתבעת, ארבעה ימים בלבד אחרי האירוע נשוא תביעה זו, וגבה ממנו הודעה, מוקלטת (ת/8) וכתובה (נ/32) (ר' פרו' עמ' 212 ש' 10-12). אני מייחס יתר חשיבות לדברים שאמר אז, הן משום שהדברים נאמרו כארבעה חודשים אחרי עריכת הצעת הביטוח, וזכרונו אז היה מן הסתם טוב יותר, והן משום שהדברים נאמרו הרבה בטרם הוגשה תביעה (והודעת צד ג' נגד הסוכן) ובטרם קיבל ייעוץ משפטי. וכך אמר הסוכן, מר ממן, לחוקר הנתבעת, מר פלק (הציטוטים הם מהתמליל ת/8). "למעשה זה לא של יוסי. העסק ההוא זה עסק משפחתי, זה עסק של יוסי. אין קשר בין השניים" (עמ' 11 ש' 15-16). ובהמשך הוא מסביר לחוקר כי כתב בהצעת הביטוח "עסק חדש" "וזאת מאחר שהוברר למעשה ... שהעסק הזה הוא עסק שלו בלבד, בלי קשר למשפחה, ולמעשה זה עסק חדש לגמרי" (עמ' 19 ש' 9-12). לדבריו, העסק מקום 10 "זה משפחתי. זה עסק משפחתי, זה שייך למשפחה. הקיצור, הוא שייך לכל המשפחה" (עמ' 24 ש' 6-7). בעוד שלגבי העסק בפארק סיבל התובע אמר לו "אני פותח דף חדש, הפנצ'ריה הזאת היא שלי בלבד. זה עסק חדש שלי לגמרי. אני משקיע את כל מה שיש לי בעסק הזה" (עמ' 24 ש' 20-22). התובע אמר לו, לגבי פארק סיבל "שזה עסק שלי עכשיו נקי לגמרי. אני לבד בעסק, בלי שותפים, בלי אחים שלי, בלי אף אחד" (עמ' 26 ש' 25-27). (וראה גם בעמ' 10 ש' 22-27, עמ' 11 ש' 7-8). כאן עלי להעיר כי ב"כ התובע בסיכומיו חוזר שוב ושוב על כך שהסוכן מר ממן אמר לחוקר: "פנה אלי יוסי והתקשר אלי טלפונית ואמר שהוא פותח פנצ'ריה נוספת" (נ/32, עמ' 2, ש' 8-9). ובכן, עיון בתמליל השיחה שבין מר ממן לבין החוקר ת/8 (שכמובן, משקף בצורה מדויקת יותר מאשר טופס גביית ההודעה) מלמד כי מר ממן לא אמר לחוקר "פנצ'ריה נוספת", וזוהי תוספת שהחוקר משום מה הוסיף בטופס שנכתב על ידו. בתמליל ת/8 מופיע הקטע הזה כך: "חוקר: טוב, עכשיו ככה. לגבי עיסקו של יוסי זכריה. הוא פנה אליך שהוא הולך לפתוח עסק? מיקי: כן" (ת/8, עמ' 17, ש' 11-13). בכל התמליל ת/8 לא נזכרת המלה פנצ'ריה "נוספת" ולו פעם אחת. אמנם, מר ממן חתם על טופס גביית ההודעה נ/32 ששם נכתב "פנצ'ריה נוספת", אולם זה אינו יכול לשנות את העובדה, המוכחת באמצעות התמליל, שהוא לא אמר כך לחוקר. שנית, מר חסיד שהיה מנהל בסוכנות הביטוח לביא (שבה עבד הסוכן מר ממן כעובד שכיר) העיד כי אכן, אלה הם הדברים שמסר לו מר ממן בזמנו, עובר לעריכת הביטוח. "מה שמיקי (ממן) בזמנו אמר לי, שאלה היו עסקים משפחתיים, ולא עסקים שלו, של יוסי זכריה". (עמ' 299 ש' 19-20). בהמשך העיד שמיקי ממן אמר לו בזמנו, שהפנצ'ריה האחרת, מקום 10, איננה של התובע, אלא של קרוב משפחתו (עמ' 301 ש' 11-13, ש' 20). כמו כן, מר חסיד העיד גם, כי האינפורמציה שממן העביר אליו לא היתה שזוהי פנצ'ריה "נוספת" (עמ' 300 ש' 14-16). שלישית, לא רק לסוכן הביטוח, גם לסוקר, שבא למקום לבדוק את צרכי המיגון, אמר התובע כי העסק הוא עסק חדש, וכי העסק האחר, קרי, מקום 10, שייך לאחיו (ר' סקר סיכונים מאוגוסט 97 וסקר סיכונים מספטמבר 97, מצורפים כנספחים לתצהיר הסוכן, ממן). את הנתונים הללו קיבל הסוקר מידי התובע (תצהיר חסיד, סעיף 10), שאם לא כן, מנין בכלל הוא יכול לדעת על קיומו של עסק אחר, על כך שלתובע אח, ועל כך שהעסק האחר שייך לאח? רביעית, גם מהתייחסותו של התובע היום ניתן ללמוד כי הוא מתייחס לעסק בפארק סיבל כאל "עסק חדש". ר' למשל סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית. וכן סעיף 25(ח) לתצהירו, שם הוא מציין כי האירועים הביטוחיים הקודמים אינם נוגעים לעסק החדש (מדוע? משום שהם היו בעסק האחר, ואילו כאן עסקינן בעסק חדש, אחר, נפרד לחלוטין. אחרת אי אפשר להבין הצהרתו זו). ר' גם סעיף 28(ב) לתצהירו. וכן עדות שמסר התובע, יומיים אחרי האירוע נשוא תביעה זו, לחוקר מטעם הנתבעת, שם מסר כי ישנה הפרדה מוחלטת בין הנהלת החשבונות של פארק סיבל לזו של מקום 10 (נ/20 עמ' 3 ש' 2-3). הנה כי כן, הוא מתייחס לכך גם היום כאל עסק חדש ונפרד, ואני מקבל את גירסת סוכן הביטוח כי זהו המסר הברור שהתובע העביר אליו בזמנו, עובר לעריכת הביטוח, היינו, כי מקום 10 הינו עסק "משפחתי" או - של אחיו, בעוד שכאן (פארק סיבל) מדובר בעסק חדש, השייך לתובע בלבד, ללא כל שותפים, ושאין לו שום קשר לעסק האחר, בבחינת "דף חדש" (ת/8 עמ' 24 ש' 20). כפי שכבר ציינתי - מדובר במצג שווא מובהק. עד כאן - באשר לאופן הצגת העסק ע"י התובע בפני סוכן הביטוח מר ממן ("עסק חדש"). מהו העבר הביטוחי שהתובע סיפר אודותיו לסוכן הביטוח? 12. ומה באשר לתיאור העבר הביטוחי? הסוכן מסר לחוקר, באותה שיחה שנתקיימה ביניהם ארבעה ימים אחרי הפריצה נשוא תביעה זו (ת/8), כי התובע סיפר לו על מקרה אחד של פריצה שהיתה בעיסקו, שחברת הביטוח לא הסכימה לשלם תגמולי ביטוח, והוא הגיש נגדה תביעה לביהמ"ש, ובסופו של דבר קיבל את הכסף. כמו כן סיפר לו התובע כי: "ואני עכשיו במשפט איתם לגבי אירוע שני, אני (הסוכן) אפילו לא יודע מה האירוע השני. כלומר מה אופי הפריצה או איזה נזק היה שמה" (ת/8 עמ' 13 ש' 16-18). בשיחה שנתקיימה בין התובע לבין הסוכן סמוך לאחר הגשת התביעה שבפניי (קלטת ת/3, תמליל נספח ט' לתצהיר התובע) אומר הסוכן כי ידע, לגבי העסק השני, "שהיו שמה עליו שתיים או שלש תביעות ... אחת שריפה ואחת פריצה ובזה נגמר הסיפור" (נספח ט', עמ' 6 ש' 9-14). בחקירתו בביהמ"ש העיד הסוכן: "באותה שיחה הוא (התובע) התבטא שהוא לא עושה ביטוחים כי חברות הביטוח לא משלמות, רק לוקחות כסף, ושנסיונו, שהיתה לו תביעה בפנצ'ריה, ואחרי שהגיעו לבימ"ש, ואז הם שילמו בסופו של דבר, ועוד תביעה שהוא לא הרחיב עליה. לא ידעתי דברים ברורים, זה מה שידעתי" (פרו' עמ' 288 ש' 19-22). ובהמשך מעיד הסוכן כי נפגש עם התובע "כשנה וחצי לפני עריכת הביטוח, נפגשתי איתו בפגישה אקראית, ושם שטח טענות על חברות ביטוח באופן כללי, ללא פירוט, פרט למקרה אחד שאמר שהיתה לו תביעה ששילמו לו" (עמ' 289 ש' 17-22). גם מעסיקו של הסוכן, מר חסיד, העיד אותו דבר, היינו כי הוא לא ידע דבר על טענות של חברות הביטוח השונות כלפי התובע בדבר ביום, הצתה, מירמה, וכיוצא באלה מרעין בישין: "לא ידעתי, לא ידעתי על שום אירוע ביטוחי ספציפי. מיקי סיפר לי ... שהוא פגש את המבוטח הזה בתקופה של שנה, שנה וחצי לפני, והוא סיפר לו על מקרה שהיה לו עם חברת ביטוח שהוגשה תביעה על עסק משפחתי לא בדיוק שלו, הוא זכה בתביעה, והיה אולי עוד משהו, אני יודע שדשנו בזה" (עמ' 297, ש' 1-4). 13. לסיכום, מעדותו של סוכן הביטוח (הן בפניי והן בהזדמנויות קודמות שבהן מסר גירסה) עולה כי מכל עברו הביטוחי השלילי, מצא התובע לנכון לספר לסוכן רק את "נקודת האור" היחידה, אותו מקרה שבו הגיש תביעה נגד חב' ביטוח וזכה בה. בנוסף, מסר רק דברים כלליים ביותר על תביעה נוספת בענין פריצה, ואולי גם על תביעה בענין שריפה, ללא כל פרטים שהם. הוא לא טרח לספר לסוכן (לפי גירסת הסוכן) - - על ביטולי פוליסות ע"י חברות הביטוח השונות, טרם זמנן. - על כך שדרישותיו לתגמולי ביטוח נדחו ע"י כל חברות הביטוח. - על מקרים קודמים שבהם הסתיר את עברו הביטוחי, ושנטען כלפיו בביהמ"ש כי עשה כן בכוונת מירמה. - על כך שתלויה ועומדת כלפיו בביהמ"ש טענה בדבר הצתה מכוונת של עיסקו. - על כך שתלויה ועומדת כלפיו בביהמ"ש טענה בדבר ביום של פריצה (נ/10, סע' 7(א)). - על כך שתלויה ועומדת כלפיו בביהמ"ש טענה כי ביצע מעשי תרמית גם בענין אמצעי המיגון. - על כך שהוא עדיין מתדיין עם שתי חברות ביטוח בבתי המשפט. - על כך שחברות ביטוח אינן מוכנות לבטח את עיסקו. 14. ומהי גירסת התובע בענין זה? התובע טוען כי לא העלים מהנתבעת מאומה, וכי מסר לסוכן הביטוח את כל הפרטים וכל המידע, עובר לעריכת ההצעה לביטוח, לרבות קיום פריצות ותביעות בפנצ'ריה האחרת, מקום 10 (תצהיר התובע, סעיף 24(ב)). על אף חשיבותו המכרעת של נושא גילוי העבר הביטוחי בתיק זה, מסתפק התובע באמירות כלליות וסתמיות: מסרתי לסוכן הביטוח את "כל" הפרטים ו"כל" המידע. איזה פרטים בדיוק מסר? סתם ולא פירש. בסעיף 24(ה) לתצהירו הוא אומר רק זאת: "אני הודעתי לסוכן הביטוח, מיכאל ממן, שהיו לי תביעות כנגד חברות ביטוח בנוגע לפנצ'ריה 10. האם זה הכל? "שהיו לי תביעות"? האם בכך יצא ידי חובת הגילוי? ובסעיף 25(ב) לתצהירו: "כל המידע והפרטים שנתתי לסוכן הביטוח, ניתנו על ידי בתום לב ובכנות ...". איזה מידע ואיזה פרטים? לא מצאתי בכל התצהיר הארוך והמפורט תשובה לכך (מלבד שהסוכן אישר כי היה ידוע לו על שתיים-שלש תביעות). ובחקירתו הנגדית של התובע: "אתה שואל אם סיפרתי למיקי ממן שאריה טענה שלא יכלה להיגנב הכמות שאני טענתי לה, וגם שאני הסתרתי עובדות לגבי אירוע הביטוח עצמו - אנחנו דיברנו באופן שוטף, סיפרתי לו באופן כללי שהיתה פריצה והיתה שריפה, לא אמרתי מה שלחו לי בכתב ומה לא שלחו לי" (פרו' מיום 15/2/04, עמ' 27 ש' 20-22) או במלים אחרות התשובה לשאלה שנשאל התובע היא: לאו. בהמשך חקירתו נשאל התובע האם סיפר לסוכן מר ממן כי חב' ציון ביטלה לו את הפוליסה. תשובת התובע: לא זוכר (פרוטוקול הנ"ל, עמ' 28, ש' 5-6). התובע נשאל האם סיפר לסוכן כי חב' ציון טוענת שהוא, התובע, שרף את עיסקו. תשובת התובע: לא זוכר (שם, עמ' 28, ש' 4). הסוכן, אגב, כן זוכר שהתובע לא סיפר לו על שום טענת ביום, וכי אם היה מספר לו על כך, כלל לא היה מבטח אותו (פרו' עמ' 290, ש' 6-8). התובע נשאל האם סיפר לסוכן שחב' הדר טוענת כלפיו כי הסתיר ממנה את עברו הביטוחי. תשובת התובע: לא זוכר (פרו' 15/2/04, עמ' 28 ש' 10). וכל זה - על רקע הטענה בתצהירו, כי מסר לסוכן את כל הפרטים וכל המידע בנוגע לעברו הביטוחי. ובכן מתברר שכאשר נחקר ספציפית ביחס לפרטים המהותיים ביותר, הוא "אינו זוכר" אם סיפר עליהם לסוכן הביטוח. אזכיר כאן את דבריו של הסוכן: "לא ידעתי את הדברים האלה. לא היה לי שום מושג לגבי הסוללה של התביעות והדחיות והמשפטים. אם הייתי יודע עליהם, על אף שהם נוגעים בעסק אחר, לא הייתי מבטח אותו" (עמ' 290 ש' 12-14). 15. הנה כי כן, מעדות התובע עולה כי סיפר לסוכן הביטוח באופן כללי שהיו מספר פריצות ותביעות בנוגע לעסק מקום 10, וכן שבתביעה אחת שהגיש נגד חב' ביטוח בענין פריצה, יצא וידו על העליונה. הוא לא טרח לספר לסוכן את כל אותם פרטים מהותיים וחשובים אותם פירטתי בפיסקה 13 לעיל. לספר לסוכן על קיומן של שתיים-שלש תביעות (שבאחת מהן זכה) - זה דבר אחד. לספר לסוכן על כי יש כלפיו טענות חמורות של הצתת עיסקו, של ביום, של הסתרת עבר ביטוחי, ושאר ירקות - זה דבר אחר. את כל אלה לא גילה התובע, על אף שמחובתו היה לגלות. ואוסיף כי התובע ידע - לאור נסיונו הביטוחי העשיר - כי מחובתו לגלות (ר' עדותו, פרו', עמ' 60, ש' 6-12). הטענה בדבר "הרכוש המוצע לביטוח" 16. ב"כ התובע טוען כי טופס ההצעה לביטוח, בחלק הרלוונטי לעניננו, עוסק ב"נזקים בעבר ונסיון ביטוחי קודם לרכוש המוצע לביטוח", היינו, לפי פרשנותו, רק למלאי ולציוד שבפארק סיבל, משמע, הנתבעת לא התייחסה לעבר ביטוחי של התובע במקומות אחרים כאל "ענין מהותי", ואין לאמר כי התובע העלים ממנה את עברו הביטוחי, שכן, עברו הביטוחי מתייחס למקומות עסק אחרים, ולא ל"רכוש המוצע לביטוח". אינני מקבל טענה זו. ראשית, מר גורדון, החתם הראשי של הנתבעת, הבהיר כי חב' הביטוח מעוניינת לא רק בשאלה האם העסק במיקומו הנוכחי הוא "עסק חדש", אלא בעבר הביטוחי של בעל העסק ואופי המבוטח, שהם חשובים הרבה יותר ממיקום בית העסק (תצהיר גורדון, סע' 10). גם סוכן הביטוח אישר בעדותו את אותם דברים: "ההתייחסות לעבר הביטוחי של המבוטח היא לכל המכלול, לעברו הביטוחי, לנשוא הביטוח, ולאישיות המבוטח עצמו" (עמ' 293, ש' 13-14). משמע, לסוכן היה ברור בתכלית מה נדרש בסעיף הזה שבטופס ההצעה, ואם לא מילא בסעיף את התשובות לשאלות, ותחת זאת רשם "עסק חדש", הרי זה לא מפני שחשב כי הסעיף מתייחס רק לצמיגים הספציפיים ולמכונות הספציפיות שבעסק בפארק סיבל (כפי שמפרש ב"כ התובע), אלא מפני שהתובע הציג בפניו מצג כאילו העסק הוא עסק חדש שאין לו כל קשר לעסקים אחרים, ולעבר הביטוחי של התובע (פרו' עמ' 293 ש' 23-24). אני סבור כי הטענה כאילו היה על התובע לגלות רק עבר ביטוחי הנוגע לתכולה ולציוד הספציפיים שבפארק סיבל, ולא היה עליו לגלות עבר ביטוחי הנוגע למקומות אחרים שבהם ניהל את עיסקו, היא טענה מיתממת. שנית, אף לו קיבלתי את הפרשנות המצמצמת של ב"כ התובע ביחס לביטוי "הרכוש המוצע לביטוח" שבטופס ההצעה, גם אז הייתי סבור כי היה זה מחובתו של התובע - ללא קשר לשאלה הממוקדת שנשאל בטופס ההצעה - לגלות לסוכן הביטוח מיוזמתו את כל הפרטים החשובים באשר לעברו הביטוחי. זאת מכוחה של חובת הגילוי היזום, החובה שלא להעלים בכוונת מירמה ענין מהותי (ע"א 1530/02 מנורה חב ' לביטוח נ' יובלים אגודה שיתופית דינים עליון, כרך ס"ח, 468, בפיסקה 10 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק). התובע לא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו עפ"י החוק 17. לסיכום עד כאן: התובע לא גילה לסוכן הביטוח, לא בתשובה לשאלה שנשאל בטופס הצעת הביטוח, ולא מיוזמתו, את המידע המהותי ביחס לעברו הביטוחי השלילי. הוא גילה לו רק באופן כללי ומבלי למסור פרטים, כי היו לו קשיים ביטוחיים בעבר, כי היו פריצות לעסק, וישנן תביעות שמתנהלות, ובאחת מהן אף זכה, וכל זאת - תוך הצגת מצג שווא כאילו כל הבעיות הללו נוגעות לעסק אחר, העסק המשפחתי, בעוד שכאן מדובר ב"דף חדש", עסק חדש שהוא פותח ואשר אין לו כל קשר לעסק הקיים ולעבר הביטוחי האמור. אין ספק כי התובע לא השיב "תשובה מלאה וכנה", כדרישת סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, לשאלות שנשאל בענין עברו הביטוחי. גם כאן, אני מקבל את האמור והנטען בסיכומי הנתבעת (סעיף 59) כי "אף אם מסר מידע מעורפל כלשהו, אין ספק שלא גילה למר ממן את העובדות לאשורן אודות המשפטים, אודות ביטולי פוליסות, אודות החשדות שיוחסו לו, ואודות סירובן של מבטחות להתקשר עימו בעיסקת ביטוח, והקשיים בהם נתקל בהקשר זה .... הוא יצר מסך עשן, דיווח אודות עסק חדש, והרחיק עצמו מאותן תביעות והליכים אותם איזכר כבדרך אגב, וכהליכים בהם זכה לכאורה. התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, הסתיר מידע מהותי, ולא קיים את חובת הגילוי היזום". אני מדגיש את ענין חובת הגילוי היזום, שכן, לאור עברו הביטוחי העשיר של התובע, והטענות שכבר הועלו נגדו, בשני משפטים שניהל, בדבר הסתרת עבר ביטוחי בכוונת מירמה, לא ייתכן שלא ידע על החובה לגלות את המידע לנתבעת, ועל החשיבות המכרעת הנודעת לענין זה, מנקודת ראותה. אני סבור כי התובע ידע (וכך עולה גם מעדותו, פרו' עמ' 60 ש' 6-20) כי כל הפרטים הנוגעים לעברו הביטוחי העשיר הם בגדר "ענין מהותי", ובכך נתמלאה גם דרישה זו של סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח. אזכיר מספר ציטוטים מן הפסיקה, בענין חובת הגילוי היזום. בענין ע"א (ת"א) 1007/94 טולדנו נ' אררט חב' לביטוח (נספח ט"ו לסיכומי הנתבעת) נקבע כי - "מעבר לכללים, שנקבעו בפסיקה האנגלית, לפיהם חב מבוטח חובת גילוי מוגברת כלפי חברת הביטוח (Uberimae fidei), אם ניישמם בעניננו, כי אז חייב מבוטח מיוזמתו למסור למבטחת, עמה הוא רוצה להתקשר בחוזה ביטוח, כל פרט עובדתי העשוי להיות רלוונטי לענין, והעשוי להשפיע על שיקול דעתה בבואה להחליט אם ברצונה להתקשר עמו ולהוציא לו פוליסת ביטוח ...". ובענין ע"א (ת"א) 437/97 שם טוב נ' ציון חב' לביטוח (נספח ט"ז לסיכומי הנתבעת) נאמרו דברים, הנוגעים ישירות לעניננו: "אם אמנם מדובר במי שידע לפחות על חששות כבדים כי מדובר היה בהצתה (ענין שאליו אתייחס בהמשך) אזי זהו המקרה שבו חלה עליו חובת גילוי יזומה". מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח אילו ידע את המצב לאמיתו 18. עתה אני מגיע לסעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה עוסק במצב שבו ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, וקרה מקרה ביטוח לפני שהמבטח ביטל את הפוליסה. הסעיף פוטר כליל את המבטח מתשלום תגמולי הביטוח, אם הוכח כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו". נראה לי כי תנאי זה נתקיים בעניננו. החתם הראשי של הנתבעת, מר גורדון, העיד כי לו היה המידע הרלוונטי מובא בפניו, בשלב חיתום הפוליסה, לא היתה הנתבעת מקבלת את התובע לביטוח בשום תנאי ובעבור שום סכום של פרמיה, וכך היה נוהג גם כל מבטח סביר, וכל מבטח אחר המוכר לו בשוק הביטוח (תצהיר גורדון, סעיף 6, סעיף 8). וכן בסעיף 10 לתצהירו: "מי שמעורב במקרי ביטוח, או מי שהוא תובע סידרתי, מהווה סיכון מורלי, ומבטח סביר שהיה יודע את היסטוריית התביעות של המבוטח הזה, היה נזהר ממנו כמפני אש". כך גם העידה הגב' קובוס, שהיתה חתמת בחברת ביטוח אחרת, כי לו הוצע לה לביטוח העסק הנ"ל, או עסק אחר כלשהו של אותו מבוטח, באותה כתובת או בכתובת אחרת, היא בשום אופן לא היתה מקבלת אותו לביטוח. הנימוק המרכזי הוא אישיותו של המבוטח, כפי שעולה מההיסטוריה הביטוחית שלו, ובמיוחד, החשד כי היה מעורב בהצתת בית עיסקו. היא מוסיפה כי מבוטח שעובר מחברה לחברה, ומסתיר מכל מבטח את העבר הביטוחי, ומגיש תביעה, הינו מבוטח בלתי מהימן ומהווה סיכון גבוה. חתם סביר לא היה מתקרב, לפי עדותה, לעסק ולמבוטח שנחשד במעורבות במקרי ביטוח, ובהסתרת מידע מהותי, וזאת מעבר לריבוי התביעות, ענין המהווה שיקול נכבד בפני עצמו (תצהיר קובוס, סע' 5-7). היא נשאלה בחקירתה האם קיים בענין זה שוני בין חברה לחברה לגבי ה"רף" של מבוטחים שחברת ביטוח מוכנה לקבל, והשיבה: "לא, אני לא חושבת שיש שינוי (צ"ל: שוני) מהותי בקבלת עסקים בין חברת ביטוח אחת לשניה ... בכל חברות הביטוח זה אותו דבר. טופס ההצעה צריך להיות ממולא נכון ובכנות" (פרו' עמ' 263, ש' 6-12). ב"כ התובע מעלה בסיכומיו טענות מטענות שונות בענין עדויותיהם של מר גורדון ושל הגב' קובוס, אולם אינו נוגע בסיכומיו (עמ' 13-16) בעצם הענין, ועצם הענין הוא - עדותם שאילו ידעו על העבר הביטוחי של התובע, לא היו מעלים בדעתם, תמורת כל סכום פרמיה שהוא, לבטח את עיסקו. טענה נכונה שמעלה ב"כ התובע בהקשר זה היא, שהנתבעת נמנעה משום מה מלהעיד את החתם שטיפל אצלה בפועל בקבלת התובע לביטוח. אולם התשובה לכך היא, שמה שעל הנתבעת להוכיח הוא לא מה היו שיקוליו של אותו חתם שטיפל במקרה הספציפי, אלא מה שעליה להוכיח הוא, שמבטח סביר לא היה מתקשר בעיסקת ביטוח זו, אילו ידע את המצב לאמיתו. גם סוכן הביטוח מר ממן העיד ברורות כי לו ידע על כל העבר הביטוחי, ו"סוללת" התביעות, והדחיות, והמשפטים, הוא לא היה מבטח את התובע (פרו' עמ' 289 ש' 3, עמ' 290 ש' 5-8, ש' 13-14, עמ' 291 ש' 6). וגם מנהל סוכנות הביטוח לביא, מר חסיד, העיד: "בוודאי עם העבר המפואר שהצגת, אף חתם שבעולם לא היה נכנס לעסק הזה" (פרו' עמ' 298, ש' 20-21, ש' 27-28, עמ' 297 ש' 9). ואם לא די בכל אלה, אביא מפי התובע עצמו, שהעיד: "לא יכולנו לעשות ביטוח כי היה בעיה עם החברות, היה קשה לעשות פוליסה ..." (פרו' 15/2/04 עמ' 20 ש' 16). "היו סוכנים שהייתי מספר להם את העבר, לא היו מחזירים תשובה, או שהיו אומרים שאין להם אישור" (פרו' 23/2/04, עמ' 29 ש' 10-11). אני קובע, לסיכום נקודה זו, כי שום מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח הזה עם התובע, אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. לפיכך, ועפ"י הוראת סעיף 7(ג)(2) לחוק, פטורה הנתבעת כליל מתשלום תגמולי ביטוח לתובע. כוונת מירמה 19. הפטור לפי סעיף 7(ג)(2) לחוק אינו מותנה בהוכחת כוונת מירמה, אך הוא כן מותנה בכך שחב' הביטוח לא ידעה ולא היה עליה לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה (ראה סעיף 8(1) לחוק). מכיון שבמקרה דנן יש אולי רגליים לטענה כי "היה עליה לדעת" את המצב לאמיתו, הואיל והתובע מסר אינפורמציה כללית, וסוכן ביטוח/מבטח סביר צריך היה בנסיבות אלה לחקור ולדרוש ולברר במה מדובר בדיוק, לפיכך עלי לדון בשאלה האם פעל התובע בכוונת מירמה. גם על שאלה זו עלי להשיב בחיוב. אין ספק שהתובע היה ער לחשיבות גילוי העבר הביטוחי. זאת לאחר ששתי חברות ביטוח (ציון והדר) דחו תביעתו לתגמולי ביטוח, בין היתר מהטעם של אי גילוי העבר הביטוחי. היה ברור לו, שמבטחת אשר תדע את עברו הביטוחי לאשורו, לא תסכים לבטחו, והוא אף התנסה בכך בפועל. על כן נהג כפי שנהג, מסר לסוכן הביטוח באופן כוזב כי מדובר ב"עסק חדש", שאין לו קשר לעסק המשפחתי הקיים, מסר לסוכן הביטוח רק מידע כללי ומעורפל אודות פריצות שהיו ותביעות שמתנהלות מבלי לפרט ומבלי לספר על המידע החשוב באמת: חשד להצתה, חשד לביום פריצה, ועוד ועוד. התובע נהג כך מתוך כוונת מירמה, היינו, על מנת שייערך לעיסקו ביטוח, שאחרת לא היה נערך. התובע, שצבר רקורד ביטוחי "מרשים", ידע כי מדובר במידע מהותי, שחובה עליו להסתירו על מנת לזכות בביטוח. אני קובע כי התובע נהג בכוונת מירמה, וכי התשובה, הלא מלאה והלא כנה, בהצעת הביטוח, בענין עברו הביטוחי, ניתנה בכוונת מירמה. ואף אם תמצי לאמר כי יש לפרש את השאלות שהוצגו לו בטופס הצעת הביטוח בצורה מצמצמת, כפי שב"כ התובע מפרש את המלים "הרכוש המוצע לביטוח" (טענה שאינה נראית לי, כפי שהסברתי), גם אז אין התוצאה משתנה, הואיל וגם ללא שאלה המופנית אליו בענין עברו הביטוחי, סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח מטיל חובת גילוי יזומה על המבוטח, החובה שלא להעלים בכוונת מירמה ענין מהותי (ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חב' לביטוח פד"י מו(2) 339, ע"א 2230/92 צמח נ' ציון חב' לביטוח פד"י מח(2) 256, בעמ' 261, ע"א 1530/02 יובלים אגודה שיתופית, שנזכר לעיל). סעיף 6(ג) לחוק קובע כי הסתרה בכוונת מירמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. והתוצאה המשפטית של מתן תשובה שאינה מלאה וכנה, בכוונת מירמה, היא - פטור מוחלט של המבטח מתשלום תגמולי הביטוח (סעיף 7(ג)(1) לחוק). במקרה כזה, המבטח פטור כליל, גם אם מדובר בסיטואציה שהיה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה (סעיף 8(1) לחוק). המסקנה מכל האמור 20. לסיכום, הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לתובע, בין לפי סעיף 7(ג)(1), בין לפי סעיף 7(ג)(2), לחוק חוזה הביטוח. הטענה כי הצעת הביטוח לא צורפה לפוליסה 21. ב"כ התובעת העלה בסיכומיו מספר טענות שטרם התייחסתי אליהן, ואעשה זאת עתה, בקצרה. טוען ב"כ התובע כי הנתבעת כלל אינה זכאית להסתמך על התשובה שנתן התובע בטופס הצעת הביטוח, משום שהעתק הטופס הזה לא צורף לפוליסת הביטוח (סעיף 4 לחוק חוזה הביטוח). על כך אשיב, ראשית, כי אינני רואה סיבה מיוחדת להעדיף את עדות התובע כי לא קיבל את הפוליסה, או כי טופס הצעת הביטוח לא צורף לפוליסה, על פני עדותו של סוכן הביטוח, כי הוא המציא לתובע את הפוליסה, יחד עם הצעת הביטוח, סמוך לאחר שקיבל אותה מהנתבעת (תצהיר ממן, סעיף 29, וכן תצהירו נ/33 סעיף 9). מר ממן לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית כלל ועיקר. רק מעסיקו מר חסיד נשאל על כך (עמ' 302 ש' 2-3), אולם מר חסיד לא טען בתצהירו כי הוא המציא לתובע את הפוליסה וההצעה. שנית, הפסיקה קבעה כי יש לצמצם את פרשנותו של סעיף 4 לחוק אך למקרים שהמבטח הסתמך על תשובות של המבוטח, שלא היה ברור די הצורך אם באמת ניתנו על ידו (ע"א 2230/92 צמח נ' ציון חב' לביטוח פד"י מח (2) 256, בעמ' 263-264). במקרה דנן, לאור האמון שאני מייחס לעדותו של הסוכן בענין זה ויתר הטעמים שפירטתי בפיסקה 11 לעיל, קבעתי כבר כממצא עובדתי כי התובע אמר והעביר לסוכן מסר ברור כי העסק בפארק סיבל הוא עסק חדש, "דף חדש" של התובע בלבד, שאין לו שום קשר לעסק האחר. לשון אחר, התשובה, כפי שנרשמה בטופס הצעת הביטוח, נרשמה כך מפיו של התובע עצמו, או על כל פנים על יסוד דברים ברורים ומפורשים שמסר התובע לסוכן. במצב דברים זה, אין התובע יכול להסתתר מאחורי הוראת סעיף 4 לחוק (ר' ת.א. (ת"א) 66603/93 שם טוב נ' ציון חב' לביטוח דינים שלום כרך ח', 689, בסוף פסק הדין). שלישית, הדרישה האמורה בסעיף 4 לחוק היא דרישה דיונית, ולא מהותית, ומשהוגש טופס הצעת הביטוח כראיה, ללא כל התנגדות, הרי שהפגם הדיוני נתרפא (ע"א (ב"ש) 20/93 רחמני נ' הסנה חב' לביטוח דינים מחוזי כרך א' 698, בפיסקאות 5-6 לפסק הדין). ורביעית, אף לו קבעתי, על יסוד הוראת סעיף 4 לחוק, כי הנתבעת אכן אינה זכאית להסתמך על התשובה הלא מלאה והלא כנה שבהצעת הביטוח, עדיין עומדת בעינה חובת הגילוי היזום, החובה שלא להעלים בכוונת מירמה ענין מהותי, גם לגבי מידע שהמבוטח כלל לא נשאל לגביו. טענת העדר נימוקים מפורטים במכתב בדבר דחיית התביעה 22. מוסיף ב"כ התובע וטוען כי בהודעתה של הנתבעת, באמצעות סוכנות הביטוח לביא, על דחיית תביעתו של התובע, ועל ביטול הפוליסה (נספח ו' לתצהיר התובע) נאמר רק זאת בלבד, שהדבר נעשה "בגלל הסתרת עובדות מהותיות", ללא כל פירוט שהוא, ולפיכך, לטענתו, ההודעה הנ"ל אינה תקפה ויש להתעלם ממנה, ועל הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח. פסק הדין היחיד עליו מבסס ב"כ התובע את טענתו זו הוא ת.ק. (חי') 1332/96 בהט כרמל נ' אררט חב' לביטוח דינים שלום כרך י"ב 116. פסק דין זה אינו דומה לעניננו, מכל בחינה שהיא. באותו מקרה, חב' הביטוח שילמה למבוטח תגמולי ביטוח חודשיים בגין אובדן כושר עבודה למשך חודשיים, אולם לאחר מכן חדלה לשלם, ודחתה את תביעתו, בנימוק שהפוליסה אינה מכסה את המקרה, ושמה ששולם לו עד כה שולם רק לפנים משורת הדין. על נסיבות כאלה נאמר שם (בפיסקה 19 לפסק הדין) שחב' הביטוח פועלת בחוסר תום לב, אם היא מסתירה ומצפינה את עמדתה, ושולפת מתהום הנשייה טיעונים ונימוקים, לאחר מעשה ובדיעבד, לדחיית התביעה. וכן נאמר שם: "משראתה הנתבעת בנדוננו להביע עמדתה לגבי דרישת התובע[1], אין להתיר לה בדיעבד לחזור בה מנקיטת עמדה זו" (פיסקה 26 לפסה"ד). באשר להודעת חב' הביטוח למבוטח על דחיית תביעתו, לא נאמר באותו פס"ד כי ההודעה חייבת להיות מפורטת. נאמר רק, כי חב' הביטוח חייבת להודיע למבוטח במפורש מהם תוצאות בירור חבותה; כי חב' הביטוח צריכה לעשות כל שביכולתה שלא להותיר את המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים שהוא מצפה לקבל; וכי עליה לפעול מיד ולערוך בירור, בעקבותיו עליה למסור למבוטח מצג ברור (פיסקאות 27-29 לפסה"ד). במקרה דנן ברור שהנתבעת עמדה בחובות אלה. היא ביררה את הענין ומסרה לתובע, ביום 19/2/98, הודעה ברורה לחלוטין כי היא דוחה את תביעתו ומבטלת את הפוליסה "בגלל הסתרת עובדות מהותיות". בשונה מפסה"ד הנ"ל, במקרה דנן הנתבעת דחתה התביעה מלכתחילה, ואף נימקה את הדחיה, אמנם מבלי לפרט את נימוקיה. אין בכך כדי לאיין את תקפותה של ההודעה[2] (לבטח לא במקרה שבו יש להניח כי המבוטח ידע ידוע היטב למה הנתבעת מתכוונת בהודעתה). הטענה כי עילת תרמית לא נכללה בין נימוקי הדחייה 23. מוסיף ב"כ התובע וטוען, לחלופין, כי הנתבעת אינה זכאית לחרוג מהעילות שציינה בהודעת הביטול/הודעת הדחייה של התביעה, היינו, העילה היחידה שצויינה היא "העלמת עובדות מהותיות", ולא צויינה עילה של מירמה. את טענתו זו הוא סומך על פסה"ד בענין בש"א (חי') 12838/02 הכשרת היישוב נ' גידולי שדה דינים מחוזי כרך לג(7), 410. אלא שפסק דין זה נסמך על הנחיות המפקחת על הביטוח, המחייבות את חברות הביטוח לפרט בפני התובע בהזדמנות הראשונה את כל נימוקי הדחייה, ואם לא עשו כן - לא יוכלו להעלות נימוקים נוספים לדחייה במועד מאוחר יותר. הנחיות אלה הוצאו לראשונה ביום 9/12/98, ואינן חלות, לכן, על המקרה דנן, שבו ההודעה לתובע בדבר דחיית התביעה ניתנה ביום 19/2/98, קרי, לפני ההנחיות הנ"ל. שנית, בענין בר"ע (חי') 1636/04 מנורה חב' לביטוח נ' ד.ס.א.ל. מרחבים (נספח א' לסיכומי הנתבעת) לא הועלתה טענת מירמה במכתבים בהם דחתה חב' הביטוח את תביעת המבוטחת, ובכל זאת, התיר ביהמ"ש לחב' הביטוח לטעון טענת מירמה, על אף שהיה זה לאחר צאת ההנחיות הנ"ל של המפקחת על הביטוח, ויתירה מזו, הטענה הועלתה שם לראשונה ארבע שנים לאחר מועד הפריצה נשוא התביעה. זאת משום אופיה ומהותה של טענת המירמה, טענה אשר "מבטלת את הכל". סיכום 24. לסיכום, התביעה נדחית. (א) הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט, וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 28,000₪ בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על ההוצאות - מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד - מהיום, ועד התשלום בפועל. (ב) לאור דחיית התביעה, נדחית ממילא גם ההודעה לצד השלישי. הנתבעת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הצד השלישי בסכום סימלי של 2,500₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. זאת משום שאני סבור כי הצד השלישי (סוכן הביטוח) אינו חף מאשם בפרשה זו: הוא לא פנה אל התובע על מנת לברר וללבן איתו לעומק מה בדיוק היה באותם אירועים ביטוחיים ותביעות, שעליהם סיפר לו התובע רק באופן כללי, מדוע נדחו תביעותיו ע"י חברות הביטוח, מה היו הטענות שהועלו כלפיו, וכו' וכו'. שנית, הוא גם לא טרח להעביר את מעט המידע, שכן היה ברשותו, לידיעתה של חב' הביטוח-הנתבעת (פרו' עמ' 296 ש' 17-21). אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)פוליסהחברת ביטוח