בית ספר ללא ביטוח תאונות אישיות

מה הדין במקרה של העדר פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים ?

להלן פסק דין בנושא בית ספר ללא ביטוח תאונות אישיות:

פסק דין

מבוא

1.     עניינם של התיקים שבפנינו ברשלנות נטענת של הנתבעת אשר לא פעלה בהתאם לחובתה כקבוע בסעיף 6ד(1) לחוק לימוד חובה התש"ט - 1949 (להלן: "החוק") ולא רכשה עבור כלל תלמידיה פוליסת ביטוח תאונות אישיות.
     הנתבעת הינה מועצה מקומית שכוננה כחוק ובתחומה בתי ספר שונים (להלן תכונה הנתבעת גם "המועצה").

2.     שלושה תובעים בפנינו, שעניינם נידון במשותף ואשר לטענתם נפגעו, בעת היותם תלמידי בית ספר, אם כי, לא בשעות הלימודים, פגיעות גוף כלשהן (להלן: "התאונות").

3.     התביעות העיקריות הוגשו כנגד הנתבעת, באשר זו הייתה אמורה לדאוג שכלל תלמידיה יהיו מבוטחים בפוליסת ביטוח תלמידים.

4.     אין חולק, כי הנתבעת לא רכשה עבור התובעים פוליסת ביטוח תלמידים, אלא, אך ורק לתלמידים, אשר שילמו מראש את עלות רכישת פוליסת הביטוח.

5.     במסגרת התיקים העיקריים, הושג הסדר פשרה, אשר קבע, מהו סכום הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים, בהנחה שפוליסת הביטוח הרלוונטית הייתה חלה.

6.     הנתבעת מצידה, הגישה הודעת צד שלישי כנגד נושאי משרה שונים אצלה והם הגזבר, מנהל מחלקת החינוך וראש המועצה לשעבר (להלן: "נושאי המשרה") וכן כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן גם "הראל"), שהייתה המבטחת של הנתבעת בפוליסת ביטוח נושאי משרה.

7.     הראל הגישה הודעת צד רביעי כנגד מדינת ישראל, שכן לטענת הראל, המדינה התרשלה והיא זו שגרמה לכך שבסופו של דבר לא היו התובעים מבוטחים בפוליסות ביטוח תלמידים.

8.     סופו של יום ובהמשך להסכמה בדבר גובה הנזק, הסכימו הצדדים, כי ההודעה כנגד הצד הרביעי תדחה.

9.     נותר איפוא לדון במחלוקת שבין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים ובעיקר בין הנתבעת לבין הראל.

     העובדות שאינן שנויות במחלוקת

10.     החוק בסעיף 6(ד1) שבו קובע כדלהלן:
"(ד1) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)".

     אין חולק, כי סעיף (ד1) הוסף לחוק בשנת 1994 ונכנס לתוקף ביום 8.8.94.
     עד למועד התיקון, הנוהג היה, כי ביטוח ייעשה אך ורק כנגד תשלום מראש של הורי התלמידים החפצים בכך. לאחר התיקון, והדבר הובהר בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך השונים, כל התלמידים מבוטחים באופן אוטומטי בפוליסת ביטוח תלמידים, ללא קשר לשאלה האם שילמו את התשלום שיושת עליהם, בגין רכישת הפוליסה.

11.     הנתבעת ועל כך אין מחלוקת, נהגה לבטח תלמידיה עד לשנת 2000, רק בתנאי שאלו שילמו לה מראש את עלות דמי הביטוח, וזאת בהתאם לחוזרים שונים שנשלחו, על ידה, להורי התלמידים - ראה לעניין זה סעיף 2 לנ/3, סעיף 6 לנ/2 וסעיף 6 לנ/1.

12.     אין מחלוקת גם, כי התובעים לא שילמו עבור פוליסת ביטוח וממילא בעת הרלונטית לתאונות, שארעו להם, לא היו מבוטחים התובעים בפוליסת ביטוח תלמידים כלשהי.

     טענות הצדדים

13.     הנתבעת שלחה כאמור, הודעת צד שלישי הן כנגד סהר חברה לביטוח בע"מ והן כנגד הראל. אולם, מאחר שחברת סהר התמזגה עם חברת הראל, הרי, שהראל היא הצד השלישי הרלוונטי בתיק שבפנינו.

14.     הנתבעת טוענת, כי הצדדים השלישיים 2 - 4 הינם נושאי משרה אצלה, או שהיו נושאי משרה בעבר. כך, הצד השלישי 2, היה ועודנו מנכ"ל הנתבעת, הצד השלישי 3, הינו ועודנו, מנהל מחלקת החינוך אצל הנתבעת, והצד השלישי 4, היה בתקופה הרלוונטית ראש המועצה של הנתבעת.

15.     כלפי הצדדים השלישיים 2 - 4 טוענת הנתבעת, כי בהיותם נושאי משרה אצלה, התרשלו אלו בכך, שלא פעלו ליישום הוראות התיקון בחוק, וממילא לא דאגו לרכוש פוליסת ביטוח תלמידים התואמת את הוראות החוק לכלל תלמידיה ובתוכם לתובעים. בכך, כך לטענת הנתבעת, הפרו הצדדים השלישיים 2 - 4 את חובת הזהירות שלהם כלפי הנתבעת, ומשכך, חייבת הם לשפותה, בגין הנזקים שנגרמו לה.


16.     כנגד הראל טוענת הנתבעת, כי זו האחרונה ביטחה את נושאי המשרה בפוליסת ביטוח לנושאי משרה, המכסה, בין השאר, "מעשה שלא כדין", שנעשה על ידי עושה המשרה. לטענת הנתבעת, הפוליסה מכסה בפרוש את ראש הרשות ומזכיר הרשות, כך בסעיף 12 לתנאי הפוליסה וכן גם את מנהל מחלקת החינוך, שכן בתנאי הפוליסה נכתב, "... וכן כל נושא משרה אחר ברשות המקומית המכהן ונושא בתואר של מנהל מחלקה ...".

17.     הצדדים השלישיים 2 - 4, מודים בעיקרי טענות הנתבעת, אם כי, להגנתם טוענים שלא ידעו, במועדים הרלוונטיים, על התיקון לחוק, ועל חובת הרשות לבטח את כלל תלמידיה, גם ללא תשלום פרמיית הביטוח.
     עוד טוענים צדדים שלישיים אלו, כי בכל מקרה מאחר והם מבוטחים בפוליסת ביטוח לנושאי משרה, הרי, שממילא חלה על הצד השלישי 1, החובה הן לייצגם והן לשאת במקומם, בכל תשלום בו יחויבו.

18.     הצד השלישי 1, טוען, כי אין כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה, אשר הוצאה על ידה, לנושאי המשרה אצל הנתבעת, שכן מדובר בקנוניה שנעשתה בין הנתבעים, לבין נושאי המשרה אצלה.

19.     לטענת הראל, נושאי המשרה, פעלו בניגוד לחוק ביודעין ובחוסר תום לב, ומשכך, לא חלה הפוליסה, שכן, הפוליסה מחריגה מעשים בחוסר תום לב ובהפרת חובת הנאמנות, ביודעין.
     לעניין זה, מוסיפה וטוענת הראל, כי נושאי המשרה עשו יד אחת עם הנתבעת, בכל הקשור לעצם הגשת התביעה כנגד הראל ונושאי המשרה.

20.     עוד טוענת הראל, כי הפוליסה מחריגה כיסוי ביטוחי, מקום בו מדובר בנזקי גוף, ומאחר ועילת התביעה דנן, הינה בגדר נזקי גוף, הרי, שממילא אין כיסוי ביטוחי.

21.     טענה נוספת בפי הנתבעת, כי הפוליסה אינה מכסה אירועים שקדמו למועד תחילת הביטוח שהמבוטח, דהיינו, נושאי המשרה, ידעו, בעת כריתת חוזה הביטוח, כי הם עלולים להתבע בעתיד, בגין רשלנות שקדמה לכריתת חוזה הביטוח.      
     מועד תחילת הביטוח, לטענת הראל היה ביום 1.7.99 ולפיכך, ביחס לחלק מהתאונות, אין כלל כיסוי ביטוחי (ראה עמ' 3 לכתב ההגנה לאחר סעיף 1יג').


     דיון ומסקנות


22.     הנושא העקרוני הראשון בו יש לדון הוא טענת ה"קנוניה", שבין נושאי המשרה לנתבעת.
     לטענת הראל, הנתבעת חיפשה כיס עמוק ומשכך, בחרה, שלא בתום לב, לצרף את נושאי המשרה כצד ג', ומכוחם ודרכם להגיע אל חברת הביטוח.
     לטענת הראל, נושאי המשרה שיתפו פעולה לעניין זה, עם המועצה.

23.     סבורני, שבמישור העובדתי, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי אכן, עיקר תביעתה של הנתבעת, הינה כנגד הראל ולא כנגד נושאי המשרה. המחלוקת, אם בכלל, נסובה סביב "היסוד הנפשי", אם ניתן להגדיר זאת כך, של הנתבעת.
     האם מדובר אכן, ב"קנוניה" העולה כדי מעשה בחוסר תום לב, או מרמה כטענת הראל, או שמא, מדובר בהגנה נאותה על כספי הציבור, תוך שימוש מושכל בפוליסת הביטוח שנרכשה, על ידי המועצה.

24.     כדי להשיב על השאלה שהוצבה לעיל, יש לבדוק מהי מטרת פוליסת הביטוח, ומי הנהנה העיקרי מפוליסת ביטוח זו, קרי האם זו, נעשתה רק לטובת נושאי המשרה, או שמא, בעיקר, לטובת הרשות המקומית, דהיינו הנתבעת.

25.     אין מחלוקת, כי המבוטח מוגדר כאחד מנושאי המשרה כהגדרתו בסעיף 1.2 לפוליסה, דהיינו, בוודאי ראש הרשות ומנהל הרשות ואילו באשר למנהל מחלקת החינוך, הרי, שזה יכול לחסות תחת האמור בסעיף 1.2.9 לפוליסה, בהיותו מנהל מחלקה.

26.     החבות הראשונית של הראל, בהתאם לפוליסה הינה "לפצות, או לשפות את המבוטח בגין הפסד, או, נזק ו/או כספית בהתאם למוגדר להלן בגין תביעה ... כנגד המבוטח בקשר עם פעילות ברשות ו/או מטעמה שעילתה היא מעשה שלא כדין מצד המבוטח ..." (סעיף 1).
     מעשה שלא כדין מוגדר מוגדר שם בין השאר, כ"הפרת חובת זהירות כלפי הרשות ... או כלפי כל אחד אחר" (סעיף 1.6).
     ואילו הפסד, או נזק מוגדר שם, כ"חיוב כספי שהוטל על המבוטח, לטובת אדם אחר על פי פסק דין ..." (סעיף 1.7).


27.     עוד בטרם נפנה לניתוח מדויק של הוראות אלו, הרי, שעולה מתוך הפוליסה ובעיקר מתוך העובדה שפוליסה זו נוסחה על ידי מרכז השלטון המקומי (ועל כך אין מחלוקת, ראה תצהירו של מר שלמה פוקס שהוגש מטעם הראל, ושאליו צורפו הזמנת החברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי להציע הצעות לכריתת פוליסות ביטוח נושאי משרה), כמי שפועל עבור הרשויות המקומיות במדינת ישראל, כי הפוליסה נרכשה ל"טובת" המועצה.
     ראה לעניין זה גם את הפתיח לפוליסה, הקובע כך -

     "הואיל והרשות ... פנתה למבטחת בבקשה לערוך את הביטוח על פי פוליסה זאת ושילמה, או התחייבה לשלם את דמי הביטוח בעד ביטוח זה ...".

28.     המסקנה מן האמור הינה, כי הגם שפורמלית "המבוטח" מוגדר בפוליסה כאחד מנושאי המשרה, הרי, שברור ש"הנהנה" על פי הפוליסה הינה דווקא הרשות המקומית, ובענייננו הנתבעת, שכן, ללא פוליסה זו, צפויה הייתה הרשות לתביעות בגין רשלנות של עובדיה, וזאת בגין אחריותה השילוחית. לפיכך, הפוליסה מראש נוסחה על ידי המרכז לשלטון מקומי וכאמור לעיל ונערכה, לבקשת הנתבעת והיא זו ששילמה את הפרמיה המתבקשת.
     זאת ועוד, בהתאם להגדרה הדווקנית של חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הביטוח") הרי, שהמבוטח הינו דווקא הרשות המקומית, שכן בסעיף 1 שם נאמר "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח, המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (ראה לעניין זה, פירוש לחוקי החוזים, אורי ידין, חוק חוזה הביטוח, בעמ' 23 וכן ש. ולר, חוק חוזה הביטוח, פירוש לחוקי החוזים, כרך ראשון ושם בעמ' 175). לפיכך, יתכן שה"מבוטח" הוא דווקא המועצה ואילו הנהנה או המוטב, הינם נושאי המשרה.

29.     משכך, והגם שהמועצה ביודעין, היא זו שהגישה את התביעה כנגד נושאי המשרה, ובכך "לכדה" כלשונה בסיכומיה (ראה סעיף 21 לסיכומים) את המבטחת, אין בכך כשלעצמו לאיין את חבותה של הראל.
     אוסיף ואעיר, כי בשום מקום בפוליסה לא נאמר, שהביטוח אינו מכסה תביעות של הרשות כנגד נושאי המשרה שבה.
     לו רצתה הראל, להחריג תביעות מסוג זה, היה עליה לציין זאת במפורש!
     יתר על כן, סעיף 2.7 לפוליסה קובע מפורשות, כי "הביטוח לפי פוליסה זאת, מכסה תביעה או הליך עונשי, או הליך חקירה שינקט נגד המבוטח על ידי הרשות ... שהינו אחד מאלה ... תביעה, שתוגש נגד המבוטח בדרך של הודעה לצד שלישי ואגב התגוננות בפני התביעה העיקרית" (סעיף 2. 7 - 2.7.1).
     דומה, כי מנסח הפוליסה (כזכור הייתה זאת החברה למשק וכלכלה!) צפה בדיוק את ההתרחשויות כפי שארע בנדון שבפנינו, דהיינו, תובע כלשהו, מגיש תביעה נגד הרשות, זו האחרונה מתוך רצון "ללכוד" (ושוב כלשון ב"כ הנתבעת בסיכומיו) את המבטחת, מגישה הודעת צד שלישי, כנגד נושאי המשרה מטעמה.

30.     מאריכה הראל לטעון, כי "מרמת ביטוח" הינה הפרה יסודית של חוזה הביטוח השוללת מהמבוטח לקבל את תקבולי הביטוח. עוד מאריכה הראל לטעון, כי "ביטוח מכסה סיכוניים אמיתיים שאינם בשליטת המבוטח ..."
     הנחות יסוד אלו אותן קובעת הראל הינן כמובן נכונות בכל הקשור לדיני ביטוח, ואולם, מה בין זה לבין המקרה שבפנינו?
     הסיכון המבוטח, הוא תביעה שתוגש עקב "הפרת חובת הזהירות כלפי הרשות, או כלפי כל אחד אחר" (סעיף 1.6 לתנאי הפוליסה).
     כאמור, בפסה"ד אליו הפנתה הראל בסיכומיה "תנאי יסודי להווצרות בחיוב בתשלומי הביטוח הוא קיום ארוע הנובע מהתממשות סיכון מוסכם בין המבוטח למבטח, כאשר הארוע אינו בשליטת המבוטח ..." והלא זהו בדיוק המקרה שבפנינו, התביעה כנגד המועצה וההודעה לצד השלישי, הוגשו עקב הפרת חובת הזהירות באי מתן תשומת לב, לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך ולתיקון בהוראת החוק הרלוונטית.
     עקב מחדל זה, תלמידים שונים שנפגעו בתאונות שונות, לא היו מבוטחים ולכן אלו הגישו תביעות כנגד המועצה, אשר גרמו למועצה הפסד כספי.
     כלום מדובר בסיכון שאינו אמיתי? כלום מדובר בסיכון מבויים?! בוודאי שלא כך הוא.
     אוסיף ואעיר, כי גם אם יכול שחלק מנושאי המשרה (בוודאי שלא נטען כך לגבי כולם) היו שותפים למהלך של הגשת התביעה נגדם, הרי שלא הם יזמו אותו, וה"ארוע" לפיכך, לא היה בשליטתם.
     באשר לטענת המירמה, הרי, שגם זו לא רלוונטית, לא מדובר בנושאי משרה, שחברו יחד עם תובעים שונים לצורך הוצאת כספים מהמועצה. מדובר, בתביעות שהוגשו על ידי תובעים כדין, עקב רשלנות של נושאי המשרה, כאשר בדיוק לצורך זה נרכשה הפוליסה על ידי המועצה.


31.     משקבענו, כי עקרונית חלה הפוליסה הנדונה גם מקום בו הרשות עצמה שולחת הודעת צד שלישי כנגד נושאי המשרה, ומשקבענו, כי אין לראות בהתנהגות זו של הרשות משום "קנוניה", או מעשה בחוסר תום לב, יש לבדוק איפוא, האם בהתאם להוראות הפוליסה ובטרם נדון בחריגים, חלה על תביעות התובעים, הפוליסה האמורה.

32.     דומה, כי אין ספק שהתשובה לשאלה דלעיל תהיה בחיוב. מדובר בצדדים שלישיים, שהפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם הן כלפי הנתבעת, והן כלפי התובעים. כתוצאה מהפרת חובת הזהירות, הוגש כנגד הנתבעת תביעות, המכוסות כאמור בהתאם לסעיף 1 לפוליסה.

33.     הפרת חובת הזהירות, באה לידי ביטוי, בכך שנושאי המשרה, לא היו ערים לחובתם לאחר התיקון בחוק, לבטח את כלל התלמידים ברשות, בין שאלו שילמו את דמי הפרמיה ובין אם לאו!

34.     כזכור, הראל שלחה הודעה לצד רביעי כנגד מדינת ישראל, בטענה שזו האחרונה, באמצעות משרד החינוך, לא שלחה לנתבעת ולנושאי המשרה שבה, את חוזרי מנכ"ל ומשרד החינוך, לא העמיד אותם על החובה לבטח את כלל התלמידים בהתאם להוראות החוק.
     ההודעה לצד רביעי נדחתה בהסכמה, ומכללא מובן, שהראל חזרה בה מטענתה זו.
     גם לגופם של דברים העידה בפני ד"ר חגית מאיר, שהינה, מפקחת מתאמת במנהל הפדגוגי במשרד החינוף ובתוקף תפקידה הייתה ממונה על הטיפול בנושא ביטוח תלמידים.
     הגב' מאיר, נתנה תעודת עובד ציבור מטעמה, בתיק אחר המתנהל בגין אותן עילות תביעה (של תובעים אחרים), כנגד הנתבעת וכנגד נושאי המשרה (להלן: "התיק המקביל") ולתעודת עובד הציבור שם, צירפה את כל חוזרי המנכ"ל הרלוונטיים. מעדותה עלה ברורות, כי חוזרי המנכ"ל נשלחים כדבר שבשגרה לכלל הרשויות המקומיות במדינת ישראל, ואין כל סיבה להניח שדווקא לנתבעת, או לנושאי המשרה בה, לא הגיעו חוזרי המנכ"ל.
     יתר על כן, הנתבע מס' 3, מר עמאד דגש, מנהל מחלקת החינוך אצל הנתבעת - אישר מפורשות "את חוזרי המנכ"ל של משרד החינוך, הייתי מקבל כל שנה, פעלתי לפיהם" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 4.12.07 ושם בשורה 22).
     עוד ראה עדות עד ההגנה מס' 1 בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 13.6.07 ושם בשורה 26).



35.     בסיכומיה טענה הראל, כי כלל לא הוכחה רשלנות של נושאי המשרה, או של מי מהם, ובהעדר רשלנות, כך לשיטתה, אין תחולה לפוליסה.

36.     טענה זו ובכל הכבוד, לא נטענה בכתב ההגנה של הראל, והיא מהווה שינוי חזית, או הרחבתה.
     זאת ועוד, בסעיף 1(ז) לכתב הגנה מטעם הראל נאמר כך:

     "1(ז). מבלי להודות בזכאותו של התובע לפיצוי כשלהו ו/או בכלל תטען צד ג' כי חרף תיקון החוק כאמור נושאי המשרה מטעם המועצה - צדדי ג' 2 - 5 - האחראים, כל אחד בתחומו, על יישום החוק לא דאגו לבטח את תלמידי המועצה בביטוח תאונות אישיות תלמידים, כמתחייב על פי החוק".

     הנה כי כן, הראל עצמה מודה, כי צדדי ג' 2 - 4, כל אחד בתחומו, אמור היה לדאוג ליישום החוק, וממילא לשיטת הראל עצמה, כל אחד מהם, התרשל במילוי תפקידו.

37.     טענת הראל ולפיה, נמנע ב"כ המועצה מלחקור את צדדי ג' בחקירה נגדית, איננה רלוונטית לענייננו. די לו לב"כ המועצה, בכך, שאכן הודו נושאי משרה אלו, שקיבלו חוזרי מנכ"ל מעת לעת, ודי לו בכך, שאכן, בסופו של יום, לא פעלו נושאי המשרה בהתאם לחוזרים אלו.

38.     בהודעתו לצדדים השלישיים, פירט ב"כ המועצה, את הרשלנות הנטענת של כל אחד מנושאי המשרה, ועניין זה לא נסתר (ראה סעיפים 17 - 19 להודעות לצד השלישי).

39.     משכך, אני קובע, כי אכן נושאי המשרה, או מי מהם, ודי לנו לצורך הפעלת הפוליסה, שנקבע, כי מי מנושאי המשרה התרשל, אכן התרשלו במילוי תפקידם אצל המועצה.

40.     טענה נוספת בפי הראל, הינה בכך שהגשת הודעות לצד שלישי של מועצה כנגד נושאי המשרה, הינו צעד חריג מסוגו.
     גם אם אקבל הנחה זו, הרי, שאין בכך כדי לאיין את חבותה של הראל על פי הפוליסה.
     ב"כ הראל, מאריך לטעון ואף תומך זאת באסמכתאות שונות, כי "בדרך כלל אין המעביד נוהג להפרע מעובדיו" ומה בכך? האם חל איסור כלשהו של מעביד להפרע מעובדיו!? אין די בעובדה, כי ישנו נוהג בלתי כתוב ולפיו מעביד אינו תובע את עובדיו, כדי לאיין חבותה של הראל על פי פוליסה שהוצאה כדין ושולמה כדין.

41.     עוד טוענת הראל, כי "דוגמא קלאסית" לתביעה המכוסה על פי פוליסת נושאי משרה, היא מקום בו מוגשת תביעה שמקורה בהבטחה שלטונית של נושא משרה, ואשר עקב כך, נגרם נזק לרשות והוגשה תביעה.
     בכל הכבוד, ל"דוגמא קלאסית" זו, מי לידינו כף יתקע שאכן זו הדוגמא היחידה ואין בלתה?
     מדוע בכל מקום אחר, לבד מהבטחה שלטונית שלא במקומה, לא ניתן לייחס, מקום שהייתה התרשלות, רשלנות לנושאי המשרה?! אין בפי הראל תשובה של ממש לכך.

42.     נעבור עתה איפוא, לדון ב"יסודות" פוליסת ביטוח על בסיס תביעה, כפי שטענה לה הראל, ונבדוק האם יסודות אלו חלים בעניין שבפנינו.

43.     בטרם אפרט יסודות אלו, אבקש להפנות לספרו של ד"ר שחר ולר, ביטוח כרך שני, שיצא במסגרת פירוש לדיני חוזים של פרופ' טדסקי, מהדורה תשס"ז בסעיף 546, הקובע, כי יש לקרוא את תניות הפוליסה בדבר הודעה במועד, ו/או ידיעה על חשש לתביעות קודמות, על רקע סעיפים 22 - 24 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, בהיות הוראות אלו, הוראות קוגנטיות (עוד ראה לעניין זה, ירון אליאס, דיני ביטוח, בורסי הוצאה לאור, כרך ב' עמ' 578 ושם בסעיף 26.5).

44.     לטענת הראל, חלק מיסודות פוליסת ביטוח על בסיס תביעה, הינו כפי שהגדירו אותו הראל ה- CLAIM דהיינו, התביעה, ומוסיפה וטוענת הראל, כי "בהתאם לתנאי הפוליסה, פוליסה זו אינה מכסה ... כל תביעה הנובעת מנסיבות שקדמו לתחילת הביטוח ..." .

45.     משכך איפוא, עניין לנו בחריגים לפוליסה, ולא ביסודות הפוליסה, שכן ברור שהתביעה הוגשה, דהיינו "יסוד" הפוליסה, כהגדרת הראל, התקיים וכל הדיון הוא החריג לפוליסה ועל כך להלן.

46.     בסיכומיה מאריכה הראל לטעון, כי מדובר בפוליסת אחריות על בסיס מועד הגשת התביעה.
     בטרם אדרש לטענותיה של הראל לעניין זה, אבקש רק להדגיש, כי כל שטענה הראל בכתב הגנתה היה, כי האירועים נשוא התביעה ארעו והובאו לידיעת נושאי המשרה, עובר למועד תחילת הביטוח (בת.א. 6202/0, 6230/07, נטען שמועד תחילת הביטוח הינו 1.7.99 ואילו בת.א. 6231/07, לא ננקב מועד).
     ואילו בסיכומיה האריכה הראל לטעון, כי בהתאם להגדרת מקרה הביטוח בפוליסה על בסיס תביעה, לא חלה הפוליסה.
     עוד טוענת הראל לעניין זה, כי הפוליסה כלל לא צורפה.

47.     כפי שרמזתי לעיל, מדובר בטענות המהוות הרחבת חזית, אסורה וככאלו יש לדחותן.
     עם זאת, אדון בטענות אלו גם לגופן וכדלהלן.

48.     אתחיל דווקא מהטענה האחרונה ולפיה, הפוליסות לא צורפו, והמועצה לא הוכיחה איזה פוליסות בתוקף.
     דין טענה זו להידחות, הפוליסות צורפו, בחלקן בתצהירי נושאי המשרה ובחלקן על ידי הראל עצמה!
     אין חולק, כי בכל תקופה רלוונטית לכל אחת מהודעות הצד השלישי, הייתה בתוקף פוליסת נושאי משרה. משכך, אין כל חשיבות לשאלה, איזו מבין הפוליסות הייתה בתוקף בעת הרלוונטית, שכן, כל הפוליסות זהות לחלוטין (!)
     יוער, וכאמור, כי בכתב ההגנה לא נטען, כי בתקופה הרלוונטית, פוליסה מסויימת לא הייתה בתוקף.
     זאת ועוד, משאוחד הדיון בכל שלושת התביעות, היה ברור שהשאלה העקרונית העומדת לדיון היא אותה "קנוניה" נטענת שבין המועצה לנושאי המשרה, ושאלת הכיסוי הביטוחי בכל מקרה ספציפי, כלל לא הוותה נושא שבמחלוקת.
     משכך, ובצדק מבחינתו, לא פירט ב"כ המועצה, כרוכל, איזו מבין הפוליסות רלוונטיות לכל אירוע ואירוע!

     החריגים לפוליסה

49.     משקבעתי, כי הפוליסה חלה, נותר לנו לדון איפוא, בטענות הנתבעת ולפיה בנסיבות העניין הפוליסה מוחרגת, ולפיכך, אין כיסוי ביטוחי.

50.     בטרם נדון באופן פרטני בטענות הראל, נקדים ואומר, כי הלכה פסוקה היא, כי את מקרה הביטוח על המבוטח להוכיח, ואילו את החריגים לפוליסה, על החברת הביטוח להוכיח. ראה לדוגמא רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח, פ"ד נ"ג(1) 450, ושם בעמ' 452) וכדלהלן; "הכל מסכימים כי בעוד שההוכחה על יסודות "מקרה הביטוח" מוטלת על המבוטח, הרי, שהמבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את ה"חריגים" לכיסוי הביטוח".

51.     זאת ועוד, בכלל, מקום בו לשון הפוליסה היא דו משמעית, או חסרת בהירות, תתפרש זו באופן המגן על הצד החלש, ראה למשל ע"א 4819/02 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מ"ט(2) 749 ושם בעמ' 762 וכדלהלן - "אחד מן הקווים המנחים בפרשות של חוזי ביטוח היא הגנה על הצד החלש בעיסקה".
     עוד ראה לעניין זה פס"ד שניתן אך לאחרונה (ביום 30.1.08) ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף;

     "13. בהתאם נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי בעת פרשנותו של חוזה ביטוח יש להיעזר בכלל בדבר הפרשנות כנגד המנסח, ולפיו במקרה של ספק בדבר הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח, יש להעדיף את הפרשנות המובילה לזכאות המבוטח (ראו ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ( 24.9.2003); ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230 - 231 (1993) ). עוד יש לפנות, במידת הצורך, לכלל בדבר ציפייתו הסבירה של המבוטח, אשר על פיו בהיעדר אומד דעת משותף לצדדים לחוזה הביטוח, יש לבחון את פרשנותו לפי ציפייתו הסבירה של המבוטח בדבר פרשנות החוזה (ראו רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 (1996) )".

     ער אני לכך, כי הפוליסה נוסחה על ידי המרכז לשלטון מקומי, ואולם, עדין ה"צד החלש" הינו המבוטח ולא המבטח.

52.     החריג הראשון לו טוענת הראל הוא, מעשה או מחדל "שהם בגדר אי-יושר, חוסר תום-לב, מעילה באמון והפרת חובת נאמנות ביודעין או במעשה זדון".
     בטיעונה זה, מכוונת הראל הן לכך שנושאי המשרה פעלו בניגוד לחוק והן לכך שעשו יד אחת עם המועצה. באשר לטענתה זו השניה, כבר נדרשתי לעיל, וקבעתי, שאין לראות בהתנהגות נושאי המשרה, או מי מהם, משום עשיית קנוניה עם המועצה.
     נותרה איפוא לדיון הטענה הראשונה ולפיה, פעלו, כביכול, נושאי המשרה בזדון, או, בחוסר תום לב.

53.     לעניין זה, נחקרו כל נושאי המשרה בפניי, על ידי ב"כ כל הצדדים, למעט מר עימאד דגש (עד הגנה מספר 3) שלא נחקר על ידי באי-כח הראל שכן אלו איחרו להגיע לדיון ב - 30 דקות, ובמהלך שהות זו, ולאחר המתנה של כ - 15 דקות, נחקר עד זה על ידי ב"כ הצדדים האחרים, ועזב את אולם בית המשפט (ראה לעניין זה החלטה מיום 4.12.07).
     מכל מקום, מעדותם של עדים אלו, כמו גם מתצהיריהם, לא עולה, כי מי מהם פעל בזדון עת בה לא דאג לכלול, את כלל התלמידים, בפוליסת הביטוח הרלוונטית.
     נכון אני להניח, כי כל נושאי המשרה, פעלו ברשלנות, עת לא נתנו ליבם להוראות התיקון בחוק, ולהנחיית חוזרי המנכ"ל לעניין זה.
     אולם, מכאן ועד פעולה בזדון, או בחוסר יושר וכדו', המרחק רב!
     משכך, אני קובע, כי החריג של אי יושר, זדון וכדו', לא חל בנדון שבפנינו.

54.     החריג הנוסף לו טוענת הראל, הינו החרגת נזקי גוף, וכך לשון הפוליסה לעניין זה - "פוליסה זו אינה מכסה, תביעה בגין נזק גופני או מוות, נזק לרכוש".
     טוענת הראל איפוא, כי מאחר ומדובר בתביעות שראשיתם נזקי גוף שארעו לתובעים, הרי שממילא לא חלה הפוליסה.

55.     טועה הראל באופן פרשנותה את החריג לפוליסת הביטוח. ההחרגה מתייחסת לנזקי גוף שנגרמו לנושאי המשרה, או על ידם, דהיינו, אין הפוליסה מכסה נזק שנגרם לנושא המשרה, ואין היא מכסה גם, נזק גוף שגרם נושא המשרה.
     לא זה המקרה שבפנינו. אמנם, בסיס התביעות נגד הנתבעת היו נזקי גוף שנגרמו לתובעים. אולם, בסיס התביעה כנגד נושאי המשרה, וממילא כנגד הראל, הוא חסרון הכיס שנגרם לנתבעת, עקב רשלנות נושאי המשרה, או מי מהם, באי רכישת פוליסת ביטוח תלמידים, שהייתה מונעת מהמועצה את חסרון הכיס שנגרם לה.
     משכך, גם חריג זה לא חל בענייננו.

56.     החריג הנוסף לו טוענת הראל, הינו בהתאם לסעיף 3.6 לפוליסה, ולפיה, הפוליסה אינה מכסה, אירועים שקדמו לתחולתה, ואשר המבוטח ידע, כי הם עלולים להביא לתביעה נגדו.
     גם דין טענה זו להידחות וזאת ללא שאדרש לשאלה מיהו המבוטח אשר היה עליו לדעת, והאם יש בידיעת המועצה, וככל שהייתה כזו, כדי לאיין את החבות ביחס לנושאי המשרה (ראה והשווה לעניין זה, שחר ולר, פירוש לחוק חוזה הביטוח ושם בעמ' 178 וה"ש 51).
     כמו כן, בוודאי שאין די בידיעת נושא משרה אחד, וככל שכלל הייתה כזו, כדי לאיין את החבות ביחס לנושאי משרה אחרים.

57.     כאמור, על הטוען לתחולת החריג, להוכיחו, דהיינו, על הראל להוכיח, כי במועד כריתת חוזה הביטוח ידעו כל נושאי המשרה, כי צפויים הם להתבע בעתיד, בגין רשלנותם עובר לכריתת חוזה הביטוח (ראה והשווה סעיף 293 בספרו הנ"ל של שחר ולר).
     מכל מקום, לא הוכח כלל, כי מי מנושאי המשרה, ידע עובר לתחילת מועד הביטוח, על תביעה עתידית ספציפית צפויה כלשהי.
     כל נושאי המשרה טענו, ועניין זה לא נסתר בחקירתם הנגדית, כי לא ידעו על התאונות שארעו לתובעים, אלא רק בסמוך ולאחר הגשת תביעותיהם, אשר הוגשו בשנים 2004 ו- 2005, דהיינו, לאחר שפוליסת הביטוח נכנסה לתוקף.

58.     לטענת הראל, נושאי המשרה "ידעו על האירועים ו/או הטענות שהובאו לידיעתם אשר יכולים היו לגרור הגשת תביעה בעתיד".
     ועל מה מסתמכת הראל בטיעונה זה? על כך שנושאי המשרה ידעו כבר בשנת 2000 על החובה לבטח את כלל תלמידי המועצה, וממילא על כך, שעד אותה שנה לא נהגו על פי החוק
     אולם, לא די בכך, כדי לקבוע, כי החריג חל.
     על מנת שיחול החריג, יש להוכיח, כי נושאי המשרה, ידעו בעת כריתת פוליסת הביטוח, שהם צפויים להתבע באופן אישי, על ידי תלמידים שנפגעו בעבר, או על ידי המועצה.
     יתר על כן, לא הוכח כלל שבזמן אמת, ועוד בטרם הוגשו התביעות, ידע מי מנושאי המשרה, שאכן תלמידים מסויימים שלא בוטחו, אכן נפגעו !!

59.     מוסיפה הראל לטעון, כי גם בשנים 2001 ו - 2002 ידעו נושאי המשרה על האפשרות שתוגש תביעה נגדם, ואולם מועדים אלו אינם רלוונטיים לטענות ההגנה של הראל, שכן בכתב הגנתה וכאמור לעיל, טענה הראל, שמועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף היה 1.7.99 והדבר הובא לידיעת נושאי המשרה עובר למועד זה.
     לפיכך, הטענה הנוכחית בסיכומים ולפיה, בשנים 2000, 2001, או 2002, היתה לנושאי המשרה ידיעה כלשהי ואילו המועד שהודיעו נושאי המשרה להראל על התביעה היה רק ב- 2005, מהווה שינוי חזית שאין להתירו!
     לבד מן האמור, על הראל לעמוד גם בהוראות תנאי סעיף 24-22 לחוק הביטוח, ואין להתיר לה להתנער מחבותה, רק בגין אי ההודעה, וככל שכלל הייתה כזו (ראה והשווה ירון אליאס בספרו הנ"ל ושם בסעיף 2.65 והערת שוליים 18 שם).


60.     העולה מכל האמור הוא, כי הפוליסות מכסות את חבותה של המועצה לשלם לתובעים בגין התאונות, שכן, חבות זו נגרמה עקב מעשים שלא כדין ורשלנות של נושאי המשרה.
     משכך, חלה על הראל החובה לשפות את המועצה בגין כל הסכומים בה חוייבה על פי פסקי הדין החלקיים שניתנו כנגד כל אחד מהתובעים.

61.     עותר ב"כ המועצה לכך, שהראל תחוייב בהוצאות ושכ"ט ראויים, שכן, לא נטלה על עצמה את האחריות לכיסוי הביטוחי, תוך שחרור המועצה מהתביעה. עוד מבקשת הנתבעת לחייב את הראל בריבית מיוחדת.

62.     הראל בסיפא סיכומיה, ולמקרה שההודעה כנגדה תתקבל, מתנגדת לשתי דרישות אלו ולטענתה, הוראת סעיף 66 לחוק הביטוח, הדנה בחיוב הוצאות, עוסקת בהחזר הוצאות למבוטח ובענייננו, לטענת הראל, המבוטח הם נושאי המשרה.

63.     כבר התייחסתי לעיל לשאלה, שאיננה נקיה מספיקות מיהו המבוטח האמיתי בפוליסות נושאי משרה, ואולם, לצורך החיוב בהוצאות אין צורך בכך, שכן, בין כך ובין כך, הנתבעת זכאית להוצאות ושכ"ט עורך דין בגין כך שהודעתה לצדדים השלישיים התקבלה.
     עם זאת, לא זכאית הנתבעת לריבית מיוחדת, שכן, מדובר בביטוח אחריות ולא בביטוח אישי. בנוסף, מדובר היה בשאלה עקרונית שהועלתה בתום לב וגם בגין זאת, אין להשית על הראל ריבית מיוחדת.

     סוף דבר

64.     אני מחייב את הצדדים השלישיים כולם, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת את מלוא הסכומים ששולמו על ידה לכל אחד מהתובעים בת.א. 6202/07, 6230/07 ו- 6231/07 ובצירוף שכר הטרחה כפי שפסקתי בכל אחד מן התיקים הנ"ל.
     עוד ישלמו הצדדים השלישיים ואף זאת, יחד ולחוד, שכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪ ובתוספת מע"מ, וכן החזרי אגרה ששולמו על ידי התובעים והנתבעת בכל התיקים וכמפורט לעיל.
     הצד השלישי מס' 1, ישא בנוסף לכך ביתרות האגרה החלות הן בגין התביעות העיקריות והן בגין ההודעות לצדדים השלישיים.
     יוער, כי בהתאם להוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשלם הצד השלישי מס' 1 במישרין לנתבעת, את מלוא הסכומים כמפורט לעיל.
     ב"כ הנתבעת רשאי להגיש לחתימתי פסיקתא, אשר תפרט במדוייק את התחשיב לפי האמור בסעיף זה.

     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורכי דין תאונות אישיות

  2. תביעת ביטוח תאונות אישיות

  3. ביטוח תאונות אישיות ומחלות

  4. התאבדות ביטוח תאונות אישיות

  5. התיישנות ביטוח תאונות אישיות

  6. בית ספר ללא ביטוח תאונות אישיות

  7. ביטוח תאונות אישיות - תאונת דרכים

  8. ביטוח תאונות אישיות לפי חוק הספורט

  9. ביטוח תאונות אישיות לתלמידים - פיגוע

  10. זכות יורשים פוליסת ביטוח תאונות אישיות

  11. ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בתאונת דרכים

  12. התיישנות ביטוח תאונות אישיות בתאונת דרכים

  13. בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות פוליסת תאונות אישיות

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון