ביטוח תאונת דרכים בארה''ב

להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונת דרכים בארה''ב:

פסק דין

1.     התובע ורעייתו, הגב' קרביץ (להלן: "הגב' קרביץ" או "רעייתו") רכשו מהנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") פוליסה לביטוח משופר לנסיעות לחו"ל, אשר תוקפה מיום 7/6/02-29/6/02, המעניקה כיסוי ביטוחי בגין הוצאות אשפוז, הוצאות רפואיות, הוצאות טיסה והוצאות לשהות נוספת (להלן: "הפוליסה"). בני הזוג קרביץ רכשו פוליסה זו לקראת נסיעתם לארה"ב, אליה הגיעו בחודש יוני.

2.     ביום 10/6/02 נפגעו בני הזוג בתאונת דרכים, שהתרחשה ברובע ברוקלין בניו-יורק. בעקבות פגיעותיהם בתאונה דרש התובע מהנתבעת תגמולי ביטוח על-סך 65,520 ₪, לצורכי אגרה בלבד, וזאת בגין ההוצאות אשר הוצאו במהלך שהותו בארה"ב: הוצאות רפואיות, הוצאות מחייתו והוצאות שינוי תאריך הטיסה. הנתבעת סירבה להיענות לדרישה מן הטעם, כי התובע לא עמד בתנאי הפוליסה וכי לכל ההוצאות הנדרשות אין כיסוי ביטוחי.

3.     תביעת התובע מתבררת כאמור בפניי, ואילו תביעת רעייתו התבררה בפני כב' השופט לבנוני, בת.א. 1952/05 ופסק הדין ניתן ביום 3/10/06. לנוכח התנגדות ב"כ הנתבעת, אשר הובעה בפני כב' השופטת הורוביץ בדיון שהתקיים ביום 22/9/04, לא אוחד הדיון בשתי התביעות.
יש להצטער על כך, שכן בהחלט יש כאן כפל הליכים, בזבוז זמן שיפוטי, בזבוז זמנם של הצדדים והוצאות מיותרות.
רקע וגדר המחלוקת העובדתית
4.     התובע פונה ביום התאונה לבית-החולים Victory Memorial (להלן: "בית-החולים") באמצעות אמבולנס ושוחרר באותו יום. לתובע נתנו הנחיות לנפגעי חבורות ושטפי דם והמלצה ליטול משכך כאבים.

5.     בעקבות הפגיעה הופנה התובע לטיפול במרפאת Modern Health Care, P.C. Physical Medicine & Rehabilitation, שם טופל ע"י ד"ר לודמילה פרוצקיה (להלן: "ד"ר פרוצקיה" או "המרפאה"). תחילת הטיפול היתה ב-13.9.07. התובע טופל מספר פעמים בשבוע, בטיפולים שונים, בגין חבלות בעמוד שדרה צווארי, גבי ומותני, לרבות פגיעה בעצם הזנב. בנוסף סבל התובע ממתח וחרדה.
אל המרפאה הובלו התובע ורעייתו באמבולנס. הם שהו בבית אחיו בארה"ב ונשארו שם עד חזרתם ארצה. חזרתם התאפשרה רק לאחר שחל שיפור במצבם הגופני, שכן הם לא יכלו לעמוד ולשבת ובודאי לא בטיסה כה ארוכה מארה"ב לישראל.

6.     התובע ורעייתו חזרו ארצה ב- 22/9/02 - 3 חודשים ומעט יותר מאז התאונה. כזכור מועד סיום הפוליסה היה ב- 29/6/02.

7.     הרקע לחלוקי הדעות בין התובע לנתבעת הוא מחלוקת עובדתית עמוקה בעניין המגעים בין הצדדים בתקופה שלאחר התאונה ועד החזרה ארצה ופרשנות הפוליסה.

8.     בנוסף לתובע ולנתבעת יש גורם נוסף מעורב, והוא חברה בשם "פמי". תפקידה להיות הגוף המקשר בין המבוטחים בחו"ל לנתבעת (להלן: "פמי").

התובע טען כי מספר ימים לאחר התאונה, בתוך תקופת הפוליסה הודיעה רעייתו לנתבעת על התאונה ושלחה מכתב מפורט מד"ר פרוצקיה לעניין פציעותיהם. המכתב הועבר בפקס לנתבעת עוד ב- 27.6.02. כל אשר נאמר להם כי ישובו ארצה כאשר יבריאו וכי ייצרו קשר עם נציגי הנתבעת עם תום הטיפולים הרפואיים. כך אומנם עשו, כאשר הסתיימו הטיפולים פנו לנתבעת, וזו למרבה ההפתעה הודיעה כי אינם זכאים לכרטיסי טיסה ולהחזר ההוצאות, היות והפוליסה אינה בתוקף.

הנתבעת טוענת: לא היו דברים מעולם. מיד עם קבלת ההודעה על התאונה, פנתה "פמי" לנתבעת, הודיעה על התאונה וכי התובע ורעייתו מבקשים עזרה בהטסה שכן הם צריכים להגיע להמשך טיפול, וזאת בשים לב שהמועד המקורי לטיסה היה ב- 23/6/02.

בין "פמי" לנתבעת התנהלה תכתובת אשר תמציתה היא, כי לדעת ד"ר מילבאום, הרופא מטעם הנתבעת, התובע כשיר לחזור בטיסה עם משככי כאבים כבר ב- 30/6/02 במחלקת תיירים, ללא ליווי ואת הטיפולים ניתן לדחות עם שובו ארצה.

לטענת "פמי" הודע על כך למבוטחים, הם התבקשו להמציא דו"חות והמלצות רפואיות לאור טענתם, כי חזרה ארצה במועד זה אינה אפשרית. הדו"חות לא הומצאו והתיק נסגר.

הנתבעת טוענת כי, הוצאות הנתבעים לאחר ה- 29/6/02 אינן מכוסות, תקופת הביטוח לא הוארכה והם פנו אל הנתבעת רק לאחר שמועד הטיסה חזרה ארצה חלף, למרות שהתאונה אירעה כשבועיים קודם לכן. בנוסף, התובע ורעייתו התעלמו מכך שאין הפוליסה מכסה טיפולים משלימים ומכל מקום התובע היה כשיר לחזור ארצה עוד בחודש יוני.

זוהי גדר המחלוקת העובדתית בין הצדדים.

עדי התביעה
9.     התובע העיד בעצמו וכן העיד מטעמו ד"ר קליגמן.

10.     ד"ר קליגמן העיד, לאחר שבדק את המסמכים הרפואיים מתקופת הטיפול של התובע בארה"ב, כי התובע נזקק לתקופה של חודשיים לצורכי החלמה טרם שובו ארצה. מתברר כי התובע אינו בריא בדר"כ - בין השאר הוא עבר שני ניתוחי מעקפים וחמישה צנתורים.
את האירוע, על-פי דו"ח חדר מיון ת/3, מתאר ד"ר קליגמן כבעל חומרה גבוהה מהממוצע. לתובע על-פי נתוניו, היה דרוש פרק זמן של כחודשיים, יתכן גם שלושה, להערכתו על מנת לחזור ארצה עם סבל סביר.

11.     התובע גולל בתצהיר עדות ראשית ת/1 את כל המוצאות אותו ורעייתו מאז התאונה: מבחינת הטיפול הרפואי- 5 פעמים בשבוע טיפולי פזיותראפיה מסוגים שונים למשך 3-4 שעות, משככי כאבים וכו', את מצבו הגופני - תחילה לא יכול היה לשבת, לעמוד, ללכת, עד היום מצבו הבריאותי קשה. הטיפולים נעשו במרפאה לשם הובאו הוא ורעייתו באמבולנס וכך גם חזרו לבית אחיו, שם שהו כל התקופה.

לעניין המגעים עם הנתבעת או חברת "פמי" - איש לא אמר להם, כי יש להאריך את תקופת הביטוח, אם היו אומרים להם בוודאי שהיו עושים כן.

איש לא אמר לו כי, ד"ר מילבאום החליט שהם יכולים לשוב ארצה עוד בחודש יוני. כל אלו התבררו להם רק כאשר ביקשו לחזור ארצה וכי הנתבעת תסייע ברכישת כרטיסי טיסה. משסירבו לחתום על טופס קבלה וויתור עוד בהיותם בארה"ב, הנתבעת נתקה מגע וסירבה לסייע להם באירגון הטיסה חזרה.

התובע העיד, כי מי ששלם בארה"ב עבור הטיפולים וההסעות היה אחיו.

עדי ההגנה
12.     מטעם ההגנה העידו ד"ר מילבאום והגב' עוזיאל. ד"ר מילבאום היה המנהל הרפואי של "פמי", והגב' עוזיאל מסלקת תביעות חו"ל אצל הנתבעת.

13.     ד"ר מילבאום קיבל לידיו טופס ההנחיות והמלצה מבית החולים וסיכום מחלה מיום 24/6/02. הוא התרשם גם לאור השחרור המהיר מבית החולים (3 שעות), כי מדובר בפגיעה קלה יחסית אם כי כואבת ולכן סבר כי התובע היה "כשיר לטיסה" מתאריך 30/6/02 במחלקת תיירים ללא ליווי, תוך המלצה על נטילת כדורים במהלך הטיסה. קביעה זו נעשתה על-ידו ב- 28/6/02.

בתאריך 13/9/02 נתבקש לבחון מחדש את המסמכים, לאור פניית הגב' קרביץ. לאחר עיון חוזר ולנוכח התלונות המליץ, כי התובע יטוס במחלקת עסקים, לצורך נוחיותו המירבית. לדעתו לא הייתה כל הצדקה להמשך טיפול בארה"ב, וניתן היה לקבלו גם בארץ.

ד"ר מילבאום העיד, כי טיפולי אקופטורה וכירופרקטיקה אינם מכוסים ע"י הפוליסה.

14.     הגב' עוזיאל העידה כי, נאמר לתובע שעליו לחזור בטיסה המקורית ביוני, היה עליו לדעת כי הפוליסה הסתיימה. גב' עוזיאל אישרה, כי ההודעה הראשונה הייתה בתוך תקופת הפוליסה, אם כי היא עצמה לא דיברה עם בני הזוג קרביץ.

15.     הנתבעת קראה למתן עדות את הגב' קרביץ, שישבה באולם. היא חזקה את דברי בעלה לעניין סבלו בתקופה לאחר התאונה, משך טיפולים הומלץ מלכתחילה 5 חודשים, וכי כעבור 3 חודשים משהמצב השתפר, נאמר ע"י ד"ר פרוצקיה כי, הם יכולים לשוב ארצה, או אז כדבריה "התחיל הסיפור".

הגב' קרביץ העידה כי, דברו עם הנתבעת הרבה פעמים ולא רק בסיום הטיפולים. כל שנאמר להם שהכל בסדר, שלא ידאגו ושיתקשרו כשירצו לחזור.

איש מאנשי "פמי" שניהלו שיחות עם בני הזוג לא הוזמן להעיד.

16.     מסמכים אשר הוגשו על-ידי ב"כ הצדדים:
א.     מסמכי התביעה:

  1.      ת/1 - מכתבו של ד"ר מילבאום מיום 12/9/02, הממוען ל"פמי" והנתבעת, על-פיו, התובע היה כשיר לחזור ארצה באמצע חודש יוני, בטיסה במחלקת עסקים, עם משככי כאבים.
  2.      ת/2 - תצהירו של מר קרביץ.
  3.      ת/3 - תעודת שחרור מקורית מבית החולים Victory Memorial Hospital בתוספת דף ההנחיות, מיום 10/6/2002.
  4.      ת/4 - הודעה למשטרה על התאונה מיום 11/6/02.
  5.      ת/5 - פרוטוקול חקירתה של הגב' עוזיאל בפני כב' השופט לבנוני, מיום 24/4/06, במסגרת ת.א. 1952/04.
  6.      ת/6 - העתק מקורי של פוליסת כללית חו"ל.
  7.      מ/1 - חוות דעת של ד"ר קליגמן.


ב.     מסמכי ההגנה:

  1.      נ/1 - חוות דעתו של ד"ר מילבאום.
  2.      נ/2 - תצהירה של הגב' עוזיאל.

סיכומים מטעם התובע
17.     יש לחייב את הנתבעת במלוא ההוצאות הרפואיות, אשפוז וטיסה שהוציא, כשהם נושאים ריבית והצמדה, לרבות ריבית עונשית לפי חוק חוזה הביטוח, מהנימוקים הבאים:
א.     שעה שאירוע התאונה התרחש בתוך תקופת הביטוח, על הנתבעת לפצותו על פי הפוליסה ואין כל דרישה כי עליו להאריך את תוקפה. מנגד, משלא מסרה לו הנתבעת את המידע בדבר הצורך להארכת הפוליסה, לאחר שדיווח לה כי עתיד הוא להישאר שהות נוספת, מנועה היא כיום מלטעון להיעדר חבות.
ב.     התנאי להחזר ההוצאות הרפואיות בפוליסה הינו, שהשהייה נעשתה בהוראת מוסד רפואי מוכר. משמוסד זה אינו מוגדר בפוליסה, הרי בשעה שהמציא הוא אישור רפואי מד"ר פרוקצ'ה אשר טיפלה בו, עמד בתנאיי הפוליסה.
ג.     פרק הזמן ששהה בארה"ב דרוש היה לו, בכדי לא לסבול כאבים ואי נוחות הכרוכים בטיסה ארוכה מארה"ב לישראל, והעובדה שביכר לשוב עם רעייתו, אינה מורידה מהצורך להישאר שם ומההיגיון שילוו אחד השני, כאשר בריאותם אינה בשיאה.
ד.     יש לקבל את הערכת ד"ר פרוצקיה באשר למועד השהייה הנדרש ממנו לקבלת טיפול רפואי בארה"ב, 5 חודשים, בשים לב כי, הוא חזר שלושה חודשים לאחר מכן, וזאת מהטעם, שהיא זו שבדקה אותו לאחר התאונה, בניגוד לשני הרופאים מטעם הצדדים, שלא בדקוהו והסתמכו על מסמכים רפואיים.
ה.     משהגב' עוזיאל לא שוחחה עם התובע, ולא שמעה את הקלטות השיחה שלו עם "פמי" או עיינה בתמליל השיחות המוקלטות, הרי שעדותה הינה עדות מפי השמועה, ויש למחוק מתצהירה את הסעיפים 5ד, 5ד2, 5ד4 ו- 5ד6, לרבות לפסול את נספח ב' בתצהיר.
ו.     יש לזקוף את מחדל אי העדת מי מעורכי התרשומת ב"פמי" לחובת הנתבעת וליתן לו את מלוא המשמעות שבהלכה הפסוקה בעניין הימנעות מהבאת עד רלבנטי.
ז.     סה"כ ההוצאות הרפואיות והאשפוז:

  1.      166$ עבור הוצאות חדר מיון בבית החולים שבברוקלין ו- 366$ פינוי באמבולנס.
  2.      על-פי חשבונית מיום 15/7/06 הוצאותיו בין התאריכים 13/6/02 ועד 28/6/02:

·     230.9$ בדיקה וייעוץ.
·     טיפולי חימום בעלות של 20$ כ"א בסה"כ של 180$.
·     טיפולי פיזיותראפיה בגלי חשמל, סה"כ 198$.

3)     114.33$ בעבור בדיקה ויעוץ לפי חשבונית מיום 15/7/02.
4)     215$ בעבור צילומים מיום 10/6/02 על-פי חשבונית מיום 26/7/02.
5)     693.55$ על פי חשבונית מיום 30/7/02 בעבור הוצאות התובע בין התאריכים 1/7/02 ועד 29/7/02:
·     14 טיפולי חמום מקומי בעלות 20$ כל אחד בסה"כ 280$.
·     14 טיפולי פיזיותראפיה בגלי חשמל בעלות של 22$ בסה"כ 308$
·     2 טיפולי מסאג' בעלות 22$ בסה"כ 44$          
·     טיפול פיזיותראפיסטי נוסף 33.55$.      

6)     42$ בגין 2 טיפולים מיום 30/7/02, על-פי חשבונית מיום 12/8/02.
7)     1,972$ חשבונית מיום 12/8/02 בגין בדיקות שונות מיום 15/7/02.
8)     1,786$ חשבונית מיום 12/8/02 בגין בדיקות מיום 15/7/02.
9)     114.33$ על-פי חשבונית מיום 12/8/02 בעבור בדיקה וייעוץ.
10)     על-פי חשבונית מיום 18/9/02 בעבור הוצאות התובע בין התאריכים 16/8/02-30/8/02:
·     335.5$ בעבור 10 טיפולי פיזיותראפיה בסך 33.55$, כל אחד.
·     180$ בעבור 9 טיפולי חימום בסך 20$ כל אחד.
·     88$ בעבור 4 טיפולי פיזיותראפיה בגלי חשמל בעלות של 22$.
·     100$ בגין 5 טיפולי אולטראסאונד.
·     22$ בעבור מסאג'.

11)     114.33$ חשבונית מיום 18/9/02 בעבור בדיקה וייעוץ.
12)     על פי חשבונית לתאריכים 3/9/02 ועד 18/9/02, הוצאותיו כדלקמן :
·     335.5$ בעבור 10 טיפולי פיזיותראפיה בעלות 33.5$ כל אחד.
·     200$ בעבור 10 טיפולי חימום בסך של 20$ כל אחד.
·     198$ בעבור 9 טיפולי פיזיותראפיה בגלי חשמל בעלות 22$.
·     20$ בעבור אולטרסאונד.

13)     114.33$ חשבונית עבור בדיקה וייעוץ מיום 20/9/02.
14)     עלויות אמבולנס בסך של 30$ ביום החל מיום 13/6/02 לכל יום טיפול.

ח.     החזר הוצאות כרטיס הטיסה - סך של 570$. הנתבעת הייתה מוכנה לשאת בעלות כרטיסי טיסה במחלקת עסקים לשני בני הזוג בטיסה ביום 30/6/02, כעולה מחוו"ד של ד"ר מילבאום מיום 12.9.02, ועדות הגב' עוזיאל, ועל-כן, אין היא יכולה בדיעבד להביע התנגדות לשאת בעלות זו. כן, כורח מצבו הרפואי כפי שעולה מהוראות ד"ר פרוצקיה וחוו"ד ד"ר קליגמן, היה עליו להישאר פרק זמן ארוך, כזה שהיה מצריך הימנו רכישת כרטיס טיסה חדש בכל מקרה.
ט.     עלות חוו"ד - משהגשת חוו"ד של ד"ר קליגמן, הינה תוצאות סירוב הנתבעת לפצותו ולא כורח הפוליסה, יש לחייב את הנתבעת לשאת בעלותה.
י.     חוסר תום-לב וריבית עונשית - עמידתו בחלקו בפוליסה והקטנת נזקו על-ידי השתכנות אצל אחיו, כאשר מנגד, התכחשותה חסרת תום הלב של הנתבעת לחובתה על-פי הפוליסה, התעקשותה בתחילת ההליכים על העברת התביעה לבית-המשפט השלום בתל-אביב, עמידתה על ניהול ישיבת הוכחות למרות שהתובע ניאות היה להגיע לפשרה והסכמתו גם למתן פסק-דין על-סמך התצהירים והמסמכים, יש בהם בכדי לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן : "החוק").

סיכומים מטעם הנתבעת
18.     יש להורות על דחיית התביעה. במסגרת סיכומיה חוזרת הנתבעת על האמור בכתב ההגנה בהוסיפה את הטיעונים הבאים:
א.     ההוצאות הוצאו לאחר תום תקופת הביטוח, בלא אישורה, תוך הגדלת הנזק באופן משמעותי.
ב.     מן הדין ומן הצדק לקבל את תרשומות "פמי" כפי שהן אף לאמיתות תוכנן, משהדיונים בתיק זה נסובו סביב הנאמר בהן ללא התנגדות מטעם התובע, ובהיותן "רשומה מוסדית", לפי הגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש] (להלן : הפקודה"), על כל המשתמע מכך.
ג.     בהתאם לחוו"ד של ד"ר מילבאום, התובע היה כשיר לחזור ארצה, עוד באמצע חודש יוני, להמשך קבלת טיפולי פיזיותראפיה בארץ, ולא הייתה כל הצדקה לשהות נוספת שם. במידה והתובע היה מדווח לנתבעת על התאונה במועד, ולא לאחר תום תקופת הפוליסה, דהיינו ב- 28/6/02, יתכן והיה מומלץ לו על ידו, לעשות שימוש בכרטיס הטיסה המקורי.
ד.     ההוצאות המכוסות על ידי הפוליסה הינן אך ורק הוצאות המוצאות בגין אשפוז ו/או טיפול אחר בבית חולים ציבורי, ב"מוסד רפואי מוכר".
ה.     לא היה מקום לשהייה בת 3.5 חודשים בארה"ב, אף בהתאם לחוו"ד ד"ר קליגמן, המוכחשת מעיקרה. כן, חוו"ד זו לא עסקה ב"כשירות לטיסה", שזו השאלה הטעונה הכרעה בענייננו, אלא במשך תקופת ההחלמה של התובע.
ו.     מצבו הרפואי של התובע היה רעוע לפני התאונה, ולכן לא ניתן ליחס לתאונה את הסיבה האמיתית לשהותו הנוספת בת שלושה חודשים וחצי בארה"ב.
ז.     השהות הקצרה של התובע בחדר מיון, בהחלט מעידה על דרגת פציעה קלה.
ח.     מעדות התובע עולה, כי האמבולנס אשר היה מביאו לטיפולים, הביא גם את רעייתו. פועל יוצא מכך, שהוא מבקש להיפרע פעמיים בעבור החזר הנסיעה באמבולנס, פעם באמצעות תביעת רעייתו ופעם באמצעות תביעתו.
ט.     לסיכומים מצורף פסק הדין שניתן בעניינה של הגב' קרביץ, אשר במסגרתו מרבית רכיבי התביעה נדחו וביהמ"ש הכיר רק ב- 20% מהוצאותיה הנטענות. הגב' קרביץ טענה בתביעתה כי היא נפגעה בצורה קשה יותר מהתובע, עובדה שיש בה להקיש על זכאותו.
דיון
19.     השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הן: האם יש כיסוי ביטוחי לרכיבי התביעה של התובע, מתי היה כשיר לשוב ארצה לאחר התאונה, והאם ידע התובע על עמדתה של הנתבעת והחלטתו של ד"ר מידלבאום.

עדות הגב' עוזיאל ותרשומת "פמי" עדות שמיעה או רשומה מוסדית
20.     אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי, העלאת הטענה שתרשומות "פמי" הן עדות שמיעה רק בסיכומים, היא חסרת תום לב והתובע מושתק מלטעון זאת. טענותיו העובדתיות לעניין זה הועלו ע"י התובע כבר בתצהירו. יתר על כן, קיימת החלטה שיפוטית בעניין זה בפסק דינו של כב' השופט לבנוני מיום 3.10.06 בתיק המקביל - 1952/04.

21.     הנטל לסתור את דברי התובע, מוטל על הנתבעת. אם סברה כי, רישומי "פמי" יכולים לתמוך בטענותיה, מחובתה הייתה להעיד את עורכיהם. זו משמעות כלל הראיה הטובה ביותר (ראה י.קדמי, על הראיות, (חלק שני, תשס"ד - 2003), עמ' 589 וגם חלק שלישי, עמ' 782). כן, לא ניתן להסתמך על המוצהר והאמור על ידי הגב' עוזיאל, אשר ניזונה מהתרשומת של "פמי" ולא דיברה מעולם עם התובע ורעייתו (ראה : עמ' 34, ישיבה מיום 28/11/06).

תמוה כי איש מן המשוחחים עם התובע ורעייתו, לטענת הנתבעת, לא הוזמנו להעיד ולנסות להפריך את טענות התובע, כי נאמר לו שיוכל להישאר עד שיבריא בארה"ב.

אם לא חשבה מלכתחילה הנתבעת להגיש תצהירי עובדי "פמי" שעשו את התרשומות כטענתה, הרי לאחר מתן פסק הדין של כב' השופט לבנוני היתה אמורה לעשות כן במהלך תיק זה. משנמנעה מלזמן אותם לדיון כאן, הרי החזקה כי בעל דין הנמנע מלהביא עדים בשליטתו מחשש שמא יפגעו בגרסתו, מקבלת משנה תוקף. אין לי אלא להפנות לסעיפים 12-14 לפסק דינו של כב' השופט לבנוני ולאמצם בכל הכבוד.

22.     אינני מקבלת את טענת הנתבעת, כי תרשומות "פמי" הינן רשומות מוסדיות. סעיף 36 לפקודת הראיות קובע את התנאים לקבילות הרשומה כרשומה מוסדית :
"(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה..."

בענייננו, משלא הועדו מי מ"פמי", לא ברור אם המוסד נוהג לערוך רישום בסמוך להתרחשותו. יתר על-כן, בנסיבות האמורות, קשה לקבוע, כי דרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה על-ידי "פמי", יש בהם בכדי להעיד על אמיתות תוכנה.
לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי, תרשומות "פמי" ועדות הגב' עוזיאל, הן עדות מפי השמיעה.

אי תחולת הפוליסה והודעה לתובע
23.     אינני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין אי תחולת הפוליסה, בגלל שההוצאות הוצאו על-ידי התובע על דעתו בלבד, ולאחר תום תקופת הביטוח. אירוע התאונה התרחש בתוך תקופת הפוליסה, עובדה שאין מחלוקת עליה (ראה עדות הגב' עוזיאל, עמ' 36, ישיבה מיום 28/11/06). כל עוד המבוטח נפגע בתוך תקופת הפוליסה, זכאי הוא לסעדים הנובעים ממנה, שאם לא כן, אין כל נפקות בעריכת פוליסה מעין זו, בדרך כלל הנזק לא מצטמצם ליום הפגיעה בלבד, אלא נמשך לאורך זמן. גם כאן, בכל הכבוד הראוי, אני מצטרפת לפרשנותו של כב' השופט לבנוני לעניין הוראות הפוליסה ותחולתה גם לאחר תום התקופה ב- 29.6.02.

24.     הפוליסה עצמה מכירה בחלק מרכיביה, במתן פיצוי לתקופה העולה על התקופה הנקובה בה, וזאת בכל הנוגע ל"הוצאות רפואיות" (סעיף 4): "החברה תחזיר למבוטח במטבע ישראלי את ההוצאות הרפואיות של המבוטח שנגרמו לו בחו"ל במשך תקופת הביטוח או שלושים יום לאחריה או תקופה נוספת בה ישאר המבוטח בחו"ל בהוראת מוסד רפואי מוכר"; ול"הוצאות לשהות נוספת"(סעיף 6): "אם מחמת הוראת רופא עקב סכנה לחיי המבוטח נבצר ממנו לשוב מחו"ל במועד הקבוע לשובו, תפצה החברה את המבוטח בגין הוצאות של השהות ההכרחית הנוספת מהיום השני שלאחר תום תקופת הביטוח עפ"י פוליסה זאת ועד 14 ימים".

הנתבעת טענה כי הודיעה לאשת התובע כי עליהם להאריך את תוקף הפוליסה וכי ד"ר מילבאום הורה על שובם לארץ כבר ב- 30.6.02. אין טענה, ולא הוכח, כי הדברים נאמרו לתובע עצמו. גב' קרביץ, אשר נקראה להעיד מטעם הנתבעת, הכחישה טענות אלו כשם שהכחישה אותן בפני כב' השופט לבנוני ועל כן, ובהעדר כל עדות הסותרת טענה זו (עדות שמיעה איננה קבילה), הריני קובעת כי לא הודע לתובע על ידי הנתבעת כי עליו לשוב ארצה ב- 30.6.02 או כי עליו להאריך את תוקף הביטוח.

מהי התקופה שעל התובע היה להישאר בארה"ב לנוכח פגיעתו?
25.     ד"ר קליגמן, מטעם התובע, העיד כי תקופת ההחלמה של התובע על פי המסמכים שהיו בפניו היא בין חודשיים לשלושה חודשים. אמנם בחוות דעתו מ/1 קבע את מועד החודשיים, אך בעת עדותו בזמן החקירה, לאור נסיבותיו האישיות של התובע שעבר כבר לפני התאונה שני ניתוחי מעקפים, ששה אוטמי לב וחמישה צנתורים, ועל סמך המסמכים הרפואיים, אמר כי יתכן וטעה לכאן או לכאן והתובע היה צריך להישאר כשלושה חודשים עד להחלמתו.

התובע העיד על מצוקה קשה. בעצם העובדה כי נזקק לטיפולים במשך חמישה ימים בשבוע, 3-4 שעות כל פעם, מעיד יותר מכל על כך כי מצבו לא היה קל ובוודאי שלא יכול היה לטוס במחלקת תיירים בצורה רגילה טיסה כה ארוכה מארה"ב לישראל, כאשר הוא איננו יכול לעמוד או לשבת, וסובל מכאבים עזים. נסיעה כזו גם היתה עלולה חו"ח לגרום לו לנכות.

26.     איני יכולה לקבל את חוו"ד של ד"ר מילבאום (נ/1) ואת קביעתו לעניין יכולתו של התובע לשוב לארץ כבר ב- 30/6, מכמה טעמים:
א.     קביעתו מספר חודשים לאחר התאונה, דהיינו בחודש ספטמבר, כי יש לאשר את הטסת התובע במחלקת עסקים, שהינה טיסה יקרה יותר ולא במחלקת תיירים, כפי שאישר בתחילה, משמעה, שמצבו של התובע הצריך זאת, ולכאורה לא היה מקום לשובו ארצה לא מיד לאחר התאונה ולא כשבועיים לאחריה.
ב.     בעוד שבמכתבו מיום 12/9/02 (ת/1) כתב כי, התובע היה כשיר לשוב ארצה, באמצע חודש יוני במחלקת עסקים, חיווה דעתו (נ/1) שהוא כשיר לשוב במחלקת תיירים. סתירה זו אומרת דרשני, ומלמדת לכאורה על חוסר גיבוש דעה אחיד באשר למצבו.
ג.     המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ועל כל אדם הפגיעה משפיעה באופן אחר, וקרה לא פעם, שאנשים אשר נחבלו בחבלות יבשות שלא הצריכו אשפוז, נפלו למשכב ימים רבים ולא יכלו לתפקד.
ד.     גם אם סבור היה ד"ר מילבאום, כי יש מקום להורות על המשך הטיפול בארץ, הרי שלאור פגיעתו הגבית של התובע, היה אולי מקום לקבוע שהוא יועבר בתנאים כאלו, שמצבו לא יוחמר.
     בוודאי אין לקבל טיסה בתנאים רגילים, כפי שהציע מלכתחילה ד"ר מילבאום.
כשירות לטיסה
26.     יש אמנם מעין ערבוב המושגים של תקופת החלמה וכשירות לטיסה. ידוע כי מעבירים חולים גם קשים יותר במטוסים, באלונקה ועם צוות ומכשור רפואי. השאלה היא האם חייב היה התובע להכניס עצמו לסבל אשר ברור כי משככי כאבים אינם יכולים לסייע בעדו על מנת "לעמוד" בדרישות הנתבעת. זאת גם אם נצא מהנחה שידע עליהן, על אחת כמה וכמה משקבעתי כי התובע כלל לא ידע על דרישת ד"ר מילבאום כי ישוב ארצה מיד. מהי התכלית של דרישת הנתבעת לשובו המיידי של התובע? האם המשך טיפולים בארץ, אשר ככל הנראה עלותם זולה יותר? גם לו חזר התובע לארץ והיה מקבל אותם טיפולים המכוסים ע"י הפליסה, הנתבעת היתה נושאת בהם או בחלקם הגדול. האם רק בגלל שקיבל אותם בחו"ל מתנערת הנתבעת מחובתה? הנני קובעת כי במצבו של התובע, כפי שהיה ב- 29.6.02 ועד למעשה המועד בו חזר ארצה, התובע לא היה כשיר לטיסה. פירוש והחלת תנאי פוליסה אמורים לעמוד באמות מידה של היגיון ואנושיות.

עברו של התובע
27.     איני רואה לנכון לקבל את טענת הנתבעת, כי הסיבה האמיתית לשהותו הנוספת של התובע בארה"ב, נובעת ממצבו הרפואי עובר לתאונה. לא הוברה לכך כל ראייה. אדרבא, המסמכים הרפואיים אותם הציג התובע מתייחסים במפורש לחבלות בעמוד השדרה, ושוללים קשר למצב רפואי קודם (ס' 8 ו-9 לדו"חות הטיפולים).

28.     יתר על כן, טענה זו יש בה בכדי לפעול לחובת הנתבעת, ולהצביע ולו לכאורה, כי מיהרה היא לאשר את שובו ארצה. אם מחד, מצבו עובר לתאונה היה רעוע, ובכל זאת לא הוגבל בהתניידותו, ומאידך לאחר התאונה מצבו היה בכי רע וניידותו הוגבלה עד למאוד, דווקא מצב זה, חייב את הנתבעת במתן תשומת לב יתרה למצבו הרפואי עובר לתאונה, ולבחון השפעת העבר הרפואי על הבראתו ותפקודו, ולא רק בדיעבד (ראה עמ' 5, ישיבה מיום 3/7/06).

חזרת התובע ורעייתו יחדיו ארצה
29.     איני מקבלת את טענת הנתבעת, כי חלק מהסימפטומים להתנהגותו הקלוקלת של התובע והוצאת כספים שלא כדין ממנה מתבטאים, בשובו שלו ושל רעייתו יחדיו ארצה. התובע ורעייתו לא נפגעו באותה מידה וכחלק מהקטנת הנזק, ולכן מצופה היה ממנו שישוב ארצה קודם לרעייתו. זו טענה צינית. גם אם התובע ורעייתו לא נפגעו באותה מידה, אין לצפות מאחד מהם לשוב טרם שב בן זוגו, ודווקא במצב זה נזקקים הם איש לרעהו. אין הם אנשים זרים זה לזה, הם בני זוג אשר נפגעו באותה תאונה, ועברו מסכת טיפולים דומה מאוד. לשם מה היה עליהם להיפרד בטיסה ארצה?

הוצאות רפואיות
30.     בסעיף ההגדרות בפוליסה מוגדרות הוצאות רפואיות: "...הסכום ששולם ע"י המבוטח עבור השירותים המפורטים להלן שניתנו למבוטח בחו"ל או בבית חולים או מחוץ לבית חולים ואשר לא ניתנו לו בזמן אשפוז, טיפול רפואי ע"י רופא, בדיקות וצילומי רנטגן, בדיקות מעבדתיות וכן בדיקות אלקטרוקרדיוגרם, הביטוח לפי סעיף זה לא יכלול תרופות שלא לפי מרשם רופא בחו"ל, טיפול פיזיוטראפי, שאינו נובע מאירוע שאירע בחו"ל לראשונה ושאינו קשור בשינויים פאתלוגיים, או טיפול כירופרקטי או טיפול אקופונקטורי או טיפולים משלימים אחרים..."
בסעיף 4 לפוליסה נקבעו הוצאות רפואיות:
"החברה תחזיר למבוטח במטבע ישראלי את ההוצאות הרפואיות של המבוטח שנגרמו לו בחו"ל במשך תקופת הביטוח או שלושים יום לאחריה או תקופה נוספת בה ישאר המבוטח בחו"ל בהוראת מוסד רפואי מוכר, עקב המחלה או תאונה שהמבוטח חלה או נפגע בה לראשונה בחו"ל במשך תקופת הביטוח...".

31.     איני רואה לנכון לקבל את טענת הנתבעת, כי התובע אשר טופל במוסד המכונה "טיפול בריאותי מודרני - רפואה טבעית ושיקום", לא טופל במוסד רפואי מוכר, שכן מוסד רפואי מוכר מוגדר בסעיף ההגדרות, תחת בית חולים, ובהגדרה זו, הוחרג מוסד מעין דא.
הפוליסה ידעה להבחין היטב בין מוסד רפואי מוכר לבית החולים וכאשר רצתה לנקוט במילה "בית חולים" במפורש נקטה בה, כפי שלמדים אנו, מסעיף 3 לפוליסה, וכאשר רצתה לנקוט במילה "מוסד רפואי מוכר", להבדיל מבית החולים, נקטה בה, כפי שלמדים אנו מסעיף 4 לפוליסה. משמע, שאין בהכרח חפיפה בין מוסד רפואי מוכר לבין בית-חולים.

יתר על-כן, משלא הובאו בפניי ראיות על-ידי הנתבעת, כי התעודות הרפואיות שהוצאו על-ידי ד"ר פרוצקיה, הוצאו ממוסד רפואי שאינו מוכר, הנחתי כי מדובר בהוראת מוסד רפואי מוכר. גם כאן, עם כל הכבוד הראוי, אני מצטרפת לדעתו של כב' השופט לבנוני (סעיף 26 לפסק הדין).

באלו הוצאות יש להכיר?
32.     בסעיף ההגדרות בפוליסה הוחרגו כאמור ההוצאות בעבור "טיפול כירופרקטי, אקופונקרטי, או טיפולים משלימים אחרים", למעט טיפול פיזיותראפי. במסגרת חקירתו העיד התובע כי קבל טיפולים אקופונטורים, מסאג'ים (עמ' 12, ישיבה מיום 3/7/06); שמן סיני (עמ' 13, ישיבה מיום 3/7/06). בנוסף, ישנן בדיקות צילומי רנטגן ובדיקות א.ק.ג, בהן מכירה הנתבעת. היא איננה מכירה בבדיקות מסוג E.M.G, אשר למיטב הבנתי, הן אלו שבוצעו בתאריך 15.7.04. אמנם תתכן פרשנות מרחיבה, כי גם בדיקות מסוג זה כלולות בתנאי הפוליסה, אך לא מצאתי לכך תימוכין.
     
אי לכך אינני מחייבת את הנתבעת בהשבת סכום החשבונית בגין טיפולים אלו בסך 3,758$ (סעיף 17 ז. 6 ו- 7 לעיל).

הנני מכירה בהוצאות הרפואיות המצוינות בסעיף 17 ז': 1 - למעט אמבולנס, 2, 3, 4, 5, 9, 10 ו-12. סה"כ - 3,969.31$.

לא חייבתי בגין סעיף 6 היות ולא צוין סוג הטיפול, וכן לא חייבתי בגין סעיפים 11 ו-13, אשר הם בגין בדיקות לאחר תום שלושת החודשים, וסעיף 14 היות ולא הומצאו קבלות.

הוצאות פינוי באמבולנס - התובע העיד כי, לביה"ח הגיע לאחר התאונה באמבולנס, ונדמה לו שהוא ואשתו נסעו ביחד (עמ' 11, ישיבה מיום 3/7/06). לשאלה, מדוע הוא ורעייתו תבעו בנפרד הוצאות בעבור אמבולנס, השיב : "על כל חולה הם לוקחים כסף, הם מוציאים שתי קבלות" (עמ' 12, ישיבה מיום 3/7/06). התובע לא לא המציא קבלה מעין זו, ועל-כן משרעייתו זכתה לפיצוי בגין העברה באמבולנס, בפסק-דינו של כב' השופט לבנוני, איני רואה מקום לפסוק לו פיצוי, בגין ראש נזק זה.
     
כל שאר הטיפולים המצוינים בדו"חות הם טיפולי פיזיותרפיה, אולטרסאונד, כולל חימום ומסג' המקובלים גם בארץ, למיטב ידיעתי והבנתי, ואינם בבחינת טיפולים משלימים.
למרות דברי התובע, לא מצאתי כל רישום על טיפול אקופנטורה, כירוקפרטיקה או טיפול משלים אחר, שיש להחריגו, ייתכן והטיפולים נשוא סעיף 6 הם מעין אלה.

על כן יש לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום ששולם עבור הטיפולים המנויים ע"י התובע, למעט כאמור בסעיפים 6 ו-7.

הוצאות טיסה
33.     במסגרת כתב התביעה טען התובע כי נדרש הוא לרכוש כרטיס טיסה נוסף ואיבד את כרטיס השיבה לארץ, עליו שילם זה מכבר. במסגרת סיכומיו לא חזר על טענה זו והנתבעת גם לא נתנה את דעתה עליה במסגרת סיכומיה, ועל-כן, אין לי מקום להידרש אליה. ברם, גם אם הנתבעת הייתה נדרשת לה, יש מקום לפצות את התובע בגין מלוא עלות כרטיס הטיסה.

34.     סעיף 5 לפוליסה שעניינו כרטיס טיסה והוצאות טיסה נוספות קובע כדלקמן :
א.     החברה תחזיר למבוטח במטבע ישראלי הוצאות הכרחיות שנגרמו לו בלבד לרכישת כרטיס נסיעה חליפי אם עקב התאונה או מחלה המבוטחת בביטוח זה היו מנועים הוא או בן לוויתו לטיול (על פי תעודה מפורטת של הרופא המטפל בחו"ל) מסיבה רפואית סבירה, מניצול כרטיס הנסיעה שרכשו בישראל. וכן כתוצאה ממותו בישראל או אשפוזו הבלתי צפוי בבית חולים בישראל של קרוב משפחה כהגדרתו בפוליסה ובלבד שהמוות או סיבת האשפוז אינם נמנים על חריגי הפוליסה...
ג.     החברה תשלם את הסכום, כאמור בסעיף א-ב' לעיל, בישראל לאחר שימציא לה המבוטח אישור מבית החולים בו אושפז על אשפוזו במהלך תקופת הביטוח (במקרה אשפוז) או אישור רפואי (המצורף לפוליסה) והמעיד לשביעות רצונה של החברה על הצורך בשינוי בכרטיס הנסיעה בשל מצב בריאותו. כן ימציא המבוטח אישור מחברת התעופה או הספנות על הסכום הנוסף שהיה עליו ו/או מלווהו, כאמור לעיל, לשלם כתוצאה משינוי כרטיס הנסיעה (בניכוי הסכום שהוחזר עבור הכרטיס שלא נוצל)..."

עצם העובדה כי, ד"ר מילבאום אישר את שובו של התובע ארצה לאחר התאריך המקורי, ועוד במחלקת עסקים, שהינה יקרה יותר, יש בכך בכדי להעיד כי, התובע זכאי לפיצוי בעבור מלוא כרטיס הטיסה. כן, לאור מצבו של התובע, אשר לא היה כשיר לשוב ארצה למשך חודשיים לאחר התאונה, ההיגיון מחייב שיזכה לפיצוי בעבור מלוא כרטיס הטיסה החדש, אשר נאלץ לרכוש.

אשר על-כן, הנתבעת תשלם לתובע סה"כ של 570$ בעבור כרטיס הטיסה.

חיוב בריבית מיוחדת לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח
35.     סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח קובע: "תגמולי ביטוח אשר אינם שנויים במחלוקת בתום לב, ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים". סעיף 28א לחוק קובע כאמור, את הסנקציה כנגד מבטח שלא שלם את התגמולים שאינם שנויים במחלוקת בזמן וזאת בשל חוסר תום לב.

36.     השאלה המתבקשת האם הנתבעת לא שלמה את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בחוסר תום לב ? התשובה על כך שלילית.
כל הסכומים במקרא דנא היו שנויים במחלוקת. אין אחידות דעים לגבי המועד אשר בו יכל התובע לחזור, לא רק בינו לבין הנתבעת, אלא גם בינו לבין המומחה מטעמו. ד"ר קליגמן קבע תחילה, כי התובע יכל לחזור כעבור חודשיים בעוד התובע חזר אחרי שלושה וחצי חודשים בקירוב, כאשר הסיבה לטענת התובע הינה מצבו. מועד חזרת התובע משפיע על הפיצוי המגיע לו, וכנגזרת מכך כל הסכומים מניה וביה שנויים במחלוקת.

בנסיבות האמורות אין מקום לפסוק ריבית מיוחדת.

עלות חוו"ד של ד"ר קליגמן ועלות עדותו בביהמ"ש
37.     התובע לא צרף קבלה בעבור תשלום חוו"ד של ד"ר קליגמן, ועל-כן, משלא ידוע מה עלותה, אין מקום לפסוק לו בגינה. מנגד , יש מקום להשית על הנתבעת את עלות עדותו על סך של 1,500 ₪ + מע"מ, אשר נפסקה לו בתאריך 28/11/06.

סיכומו של דבר
38.     הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.     3,970$ מעוגל בעבור הוצאות רפואיות.
ב.     570$ הוצאות טיסה.

שער הדולר לפי נתוני בנק ישראל נכון ליום 22.9.02 - 4.815 ₪.

ערכם השקלי של סכומים אלו הינו 21,860 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סה"כ של 21,860 ₪ תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל.

39.     כן, הנתבעת תשא בעלות עדותו של ד"ר קליגמן, על-סך 1,500 ₪ + מע"מ, כאמור בהחלטתי מיום 28.11.06.

40.     לא היה מקום להגשת התביעות הנפרדות מחד, ולהתנגדות הנתבעת לאיחוד מאידך. שיקולים אלו יבואו בחשבון בפסיקת ההוצאות, שכן גם לצדדים, לעדים ולביהמ"ש נגרמה טרחה כפולה ומיותרת.

הנתבעת תשא בהחזר האגרה, בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הכללי + מע"מ.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים בנשר

  2. תאונת דרכים בסילבסטר

  3. תאונת דרכים באור יהודה

  4. תאונת דרכים בהר מירון

  5. תאונת דרכים בכניסה לערד

  6. תאונת דרכים בדרך לבנק

  7. תאונת דרכים סינמה סיטי

  8. תאונת דרכים בשטח מצרים

  9. תאונת דרכים בשירות סדיר

  10. תאונת דרכים במסגרת פרטית

  11. ביטוח תאונת דרכים בנתניה

  12. תאונת דרכים בתוך מגרש חניה

  13. ביטוח תאונת דרכים בחו''ל

  14. תאונת דרכים ביציאה מחניון

  15. ביטוח תאונת דרכים בארה''ב

  16. תאונת דרכים במזג אוויר גשום

  17. תאונת דרכים בגלל פניית פרסה

  18. נפגע תאונת דרכים ביטוח לאומי

  19. תאונת דרכים בכניסה לאום אל פחם

  20. תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק

  21. תאונת דרכים ברחוב המסגר בתל אביב

  22. תאונת דרכים במסגרת המשמר האזרחי

  23. תאונת דרכים בגלל טעות בשיקול דעת

  24. תאונת דרכים בגלל ירידת שלג על הכביש

  25. תאונת דרכים בפתח תקווה ז'בוטינסקי

  26. תאונת דרכים בין רכב פרטי לבין ביובית

  27. תאונת דרכים בשל שימוש ברכבו של המעביד

  28. תאונת דרכים ברחוב רוטשילד בפתח תקווה

  29. תאונת דרכים במגרש חניה ב"חוף דדו" בחיפה

  30. תאונת דרכים: בלם בפתאומיות עקב בור בכביש

  31. תאונת דרכים בנסיעה לאחור בניסיון להתיישר

  32. תאונת דרכים בקטע הכביש בו שני הנתיבים נתעקלים בחדות

  33. אחריות לתאונת דרכים בהליך אזרחי על בסיס הליך פלילי

  34. תאונת דרכים בגלל התמזגות קרובה של שני נתיבים לנתיב אחד

  35. תאונת דרכים בעת ששני הרכבים היו בנסיעה בכיכר המשטרה בחדרה

  36. ארעה תאונת דרכים במהלכה ניזוק רכב באופן שנגרם לו אבדן מוחלט

  37. נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בהריון, נושאת ברחמה את התובע הקטין

  38. תאונת דרכים בכביש דו-סטרי המופרד באי-תנועה בנוי בין המסלולים הנגדיים

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון