ביטוח שריפה מבויימת

בלילה שבין ה-19 ל-20 באפריל 2000, פרצה שריפה אשר כילתה מכונה לשטיפת מכוניות.

חברת הביטוח טענה כי מדובר במקרה ביטוח, מבוים ויזום, על ידי התובע וכי מדובר, בניסיון לקבלת תגמולי ביטוח, בכוונת מרמה.

להלן פסק דין בנושא ביטוח שריפה מבויימת:

פסק דין

הצדדים ומהות התביעה
1.          בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, בגין נזקי שריפה, בסך של 493,236 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

2.          התובע מס' 1, (להלן: "התובע"), היה בעלים ומנהל של התובעת מס' 2, י.ש.י
אביזרים לרכב בע"מ, חברה אשר עסקה בממכר והתקנת אביזרי רכב והפעילה מכונה לשטיפת
מכוניות, במתחם שברח' נפחא 4 בבני-ברק, (להלן: "החברה").

3.          הנתבעת, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, (להלן: "הנתבעת"), ביטחה את החברה, בפוליסת
ביטוח, "מבצר בתי עסק", הכוללת כיסוי בגין סיכוני אש, לתקופה שמיום 1/1/00 ועד 31/12/00,
(להלן:"הפוליסה").

4.          בלילה שבין ה-19 ל-20 באפריל 2000, פרצה שריפה אשר כילתה את המכונה לשטיפת מכוניות, (להלן:"מכונת השטיפה").

5.          הנתבעת טוענת כי מדובר במקרה ביטוח, מבוים ויזום, על ידי התובע וכי מדובר, בניסיון לקבלת תגמולי ביטוח, בכוונת מרמה.

6.          מטעם התובעים, העידו אנשי מכבי האש, מר רחימי יחזקאל, (להלן:"רחימי"), אשר השתתף בכיבוי
השריפה ומר מוטי גוז, (להלן:"גוז"), מפקד שירותי כבאות והצלה - אזור בני ברק.
כן העידו, התובע עצמו, השמאי, צבי גור אריה, (להלן:"השמאי גור אריה"), עו"ד נח ליפשיץ, רו"ח חיים פרטוק וישעיהו שטוב, (להלן: "שטוב"), שהועסק על ידי החברה.

7.          מטעם הנתבעת, העידו חוקר השריפות מר אלי היינה (להלן:"היינה"), עו"ד מנחם מזרחי
מפרקליטות מחוז תל- אביב, רס"ם חורי חברון, חוקר במפלג הונאה במשטרה, השמאי מר אלי
נוב (להלן: "השמאי נוב") ומר גיל בראונשטיין, מפקח בנייה בעירית בני ברק.

המסגרת הנורמטיבית
8.          הלכה היא כי בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, על המבוטח, מוטל הנטל, להוכיח את עצם קרות
מקרה הביטוח. אשר לנטל הראיה, להוכחת מעורבותו של המבוטח, בגרימת מקרה הביטוח, נמצא, בפסיקת בית המשפט העליון, שלוש גישות. ב"כ התובעים, תומך יתדותיו, בפסק דינו של כב' הנשיא שמגר, בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661, (להלן: "פרשת סיני"), על פיו, אין מקום להבחנה בין מקרי הביטוח השונים ובכל מקרה, על המבוטח יהא להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח ועל המבטחת מוטל הנטל, להוכיח קיומו של חריג הפוטר אותה מחבות, לרבות גרימת מקרה הביטוח במתכוון. מנגד, עומדת גישתו של כב' השופט גולדברג, בפסק דינו ב"פרשת סיני" הנ"ל ובע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1), 837 (להלן: "פרשת וייסנר"), על פיה, בהתייחס לכל סוגי ומקרי הביטוח, על המבוטח, יוטל הנטל להוכיח כי אין הוא מעורב בגרימת מקרה הביטוח.
על פי גישת הביניים, כפי שנפסקה, בדעת הרוב, ב"פרשת וייסנר", מפי כב' השופטת נתניהו, אליה הצטרף גם כב' השופט אור, בפסק דינו ב"פרשת סיני", יש מקום להבחין, בין מקרי הביטוח, לסוגיהם השונים ולהבדיל מביטוח כנגד סיכוני פריצה וגניבה, שם על המבוטח, להוכיח את ארוע הפריצה, לרבות היסוד השלילי, דהיינו כי ידו לא היתה במעל, הרי כשעסקינן בביטוח מסוג "כל הסיכונים" או ביטוח כנגד "סיכוני אש", מקרה הביטוח, הינו עצם התרחשות השריפה ומשהוכיח המבוטח את ארוע השריפה, עובר הנטל להוכחת הטענה כי המבוטח, היה מעורב בגרימתו, אל כתפי המבטחת וכלשון כב' השופטת נתניהו: "אף ב"מקרה בטוח" על פי פוליסת בטוח אש, בדומה לבטוח "כל הסכונים", הגורם לסכון הוא סתמי. "מקרה הבטוח" יכול להיות תוצאה של סיבות רבות ומגוונות, אש יכולה לפרוץ בדרכים שונות. אש יכולה לפרוץ באופן טבעי, כתוצאה מתנאים סביבתיים. אש יכולה לפרוץ כתוצאה מרשלנות אדם. אש יכולה לפרוץ במזיד, בהצתה מכוונת. כמו בבטוח כל הסכונים, די לו לכן למבוטח (בהעדר הוראה אחרת בפוליסה, וכזו אין בעניננו), להוכיח שפרצה אש. הוא אינו חייב להוכיח איך ומדוע פרצה.
לא עליו לכן הנטל לשלול שהאש נגרמה במתכוון על ידו או בקנוניה עמו, אלא על המבטח להוכיח,
על פי מאזן ההסתברות, שכך נגרמה. אם בתום העדויות כפות המאזניים נשארו מעויינות והמקרה מתיישב במידה שווה עם שריפה מקרית כמו עם הצתה, כי אז יזכה המבוטח." (שם בעמ' 855-856).

9.          בענייננו, אין מחלוקת, בדבר עצם ארוע השריפה. המחלוקת מתמקדת, בשתי שאלות עיקריות:
האם מדובר בהצתה ואם כן, האם הוכחה מעורבותו של התובע, במעשה ההצתה. בפתח הדברים, יש להקדים ולדון בשאלת הגורם לפרוץ השריפה והאם מדובר בהצתה שהרי אם אין עסקינן בהצתה, נופלת ונסתרת מאליה, טענתה של הנתבעת, בדבר מעורבותו של התובע, בגרימת השריפה.

גורם השריפה - האם מדובר בהצתה?
10.     לטענת התובעים, יש להעדיף את עדותם של אנשי מכבי האש, רחימי וגוז כי במקום השריפה, לא
נמצאו ממצאים, המעלים חשד להצתה כפי שאושר ונאמר ב"אישור הודעה על דליקה", מיום 4/5/00, ת/6, בו מצויין: "חקירת השריפה העלתה שלא נמצאו הוכחות לעבירה פלילית".
כן מסתמכים התובעים, על "דו"ח פעולה" מתוך תיק המשטרה אלא שלאור התנגדות ב"כ הנתבעת, לקבילותו, דו"ח הפעולה, אינו קביל כראיה לתוכנו משהחתום עליו, לא זומן לחקירה, מה גם שהאמור בו, מהווה עדות שמיעה.

לטענת הנתבעת, יש להעדיף את חוות דעתו של היינה, על פיה, השריפה, נגרמה כתוצאה מהצתה.

11.     הכבאי, רחימי, אשר השתתף בכיבוי השריפה, העיד: "כשאנחנו מגיעים למקום מלבד כיבוי
השריפה אנו משתדלים לראות את כל הממצאים במקום בזמן אמת ולראות את מוקד השריפה ואם אפשר גם את גורם השריפה. כיבינו את השריפה, אני לא זוכר אם בדקנו את גורם השריפה", (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 26/11/03).
עוד הוסיף רחימי והעיד: "כשיש צורך בזימון חוקר שריפות לפי דעת הכבאים בשטח, אנו רושמים זאת על דו"ח החקירה בפיסקה העוסקת בתמצית החקירה. אם אני מוצא ממצא כלשהו בזירה כמו חומר מאיץ אני כותב זאת בדו"ח. הדו"ח נרשם בתחנה לאחר הארוע", (עמ' 4 לפרוטוקול).
רחימי ציין כי במקרה זה, לא יצא למקום, חוקר שריפות והודה כי אין הוא יודע, מה היתה הסיבה לכך, שכן כדבריו: "עקרונית בסוג מקרה כזה בד"כ יוצא חוקר" ולמעשה עולה מעדותו של רחימי כי הנוהל הוא שבכל שריפה של בית עסק או מפעל או כשמדובר בשריפה שגרמה לנזק גוף או רכוש, יוצא חוקר שריפות לשטח, על מנת לנסות לברר את סיבת השריפה, (עמ' 6-5 לפרוטוקול).

12.     יצויין כי דו"ח הארוע, ת/ 1, לא נערך על ידי רחימי אלא על ידי, דוד אלבז, אשר לא זומן לעדות.
בדו"ח מצויין כי לא נפתחה חקירה ובעמודה העוסקת ב"גורמי השריפה", אין כל רישום. רחימי, אשר התבקש להתייחס להעדר הרישום, השיב: ".. בדר"כ אמורים למלא את הסיבה שנראית לנו, אני לא יודע למה לא מולא" (עמ' 6 לפרוטוקול) . רחימי הוסיף והעיד כי כיום, הינו חוקר שריפות אך במועד הרלוונטי, עדיין לא הוכשר כחוקר שריפות ולאחר כיבוי השריפה, לא בדק אם היו מוקדי אש, במקומות המצויינים בחוות דעתו של היינה, חוקר השריפות מטעם הנתבעת, וכדבריו: "אני לא בדקתי את מוקדי האש זה לא התפקיד שלי בזמן אמת", (עמ' 5 לפרוטוקול).

13.     גוז, מפקד שרותי הכבאות, הסביר בעדותו כי בשל עיצומים ששררו אותה עת, לא נערכה חקירה,
על ידי חוקר שריפות, מטעם שירותי הכבאות. גוז העיד כי הוא עצמו, תשאל את אנשי צוות הכיבוי אשר מסרו לו כי לא הבחינו בסימנים היכולים להצביע על חשד להצתה ועל סמך תחקיר זה, ערך את האישור, ת/6, בו מצויין: "חקירת השריפה העלתה שלא נמצאו הוכחות לעבירה פלילית". כן ציין גוז כי על אף העיצומים, ממצא של חשד להצתה, דורש התייחסות מיוחדת ודיווח למשטרה וכי על סמך דברי אנשי צוות הכיבוי, אשר לא ראו סימנים שיכולים להצביע על חשד להצתה, ציין באישור, ת/6, כי לא נמצאו הוכחות לעבירה פלילית.
גוז, אישר בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו, לא השתתף בכיבוי השריפה וכי התחקיר שנערך על ידו,
אינו מתועד בכתובים, ואין הוא זוכר, במדויק, את מי תחקר בקשר לארוע. גוז העיד כי השריפה, התרחשה ביום חמישי בלילה ואת התחקיר האמור, ביצע, ביום ראשון בבוקר, אך אין בידו רישום, בדבר מועד עריכת התחקיר ובדבר פרטי התחקיר. כשנשאל גוז, אם בכיבוי השריפה, השתתף כבאי שהינו חוקר שריפות, השיב כי רחימי, הינו חוקר שריפות. לעומת זאת, מעדותו של רחימי, למדנו כי במועד הרלוונטי, עדיין לא היה הוא, חוקר שריפות וכי בפועל, לא נערכה על ידו, בדיקה או חקירה, באשר למוקד או מוקדי האש. כשעומת גוז, עם מסקנתו של חוקר השריפות היינה, כי מדובר בהצתה, השיב: "יכול להיות", (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 13/6/04).

14.     היינה, חוקר השריפות, מטעם הנתבעת, ציין בחוות דעתו, נ/6, כי בסיכום חקירתו, הגיע למסקנה
כי השריפה, פרצה כתוצאה מהצתה בזדון שכן נמצאו, מספר מוקדי אש, ללא קשר וללא רצף ביניהם. כן ציין, היינה, כי נבדקה ונפסלה, האפשרות שהשריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי וכי נמצאו ממצאים, המאפיינים שימוש בחומרים מאיצים, דוגמת שריפה במישור הנמוך. בחקירתו הנגדית, ציין היינה כי מכבי האש, לא ביצעו חקירה, בשל עיצומים וכי בבדיקת המקום, נמצאו, סימני פריצה, כמפורט בסעיף 3.3 לחוות דעתו ובתמונות המדגימות לוחות פח חסרים ולוחות פח, עם סימני כיפוף. היינה ציין כי בעת ביצוע חקירתו, גבה עדות משטוב, ת/12 וכי לא גבה עדות מהתובע או מאחרים שכן שטוב, היה היחיד שהיה מוכן לדבר איתו. אשר למעורבות חומרים מאיצים, הודה היינה, בחקירתו הנגדית כי לא ניתן לשלול שהיתה במקום, נזילה של דלק או שמן ממכוניות, אך חזר וציין כי עצם העובדה שנמצאו 5-4, מוקדי אש, נפרדים, מצביעה על כך שמדובר בהצתה.

15.     בנסיבות אלה, הוכח כי לא נערכה חקירה, על ידי חוקר שריפות מוסמך, מטעם שירותי הכיבוי וכי
האישור, ת/6, נערך על סמך תחקיר, בלתי מתועד, שנערך במועד לא ידוע, לכל הפחות, יומיים לאחר השריפה. מדו"ח הכיבוי, ת/1, ומעדותו של רחימי, עולה כי צוות הכיבוי, קיבל את ההודעה על השריפה, בשעה 03:00 וסיים את הטיפול בארוע, בשעה 03:48, (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 26/11/2003). מכאן, ניתן לקבוע כי הטיפול בארוע, הסתיים, בשעת לילה, מבלי שנערכה חקירה, על ידי חוקר שריפות או בדיקה של מוקדי האש, על ידי הכבאים שפעלו בשטח. לפיכך, ראיתי להעדיף את חוות דעתו של היינה, על פיה, עצם העובדה שנתגלו כמה מוקדי אש, כמתואר וכמודגם, בחוות הדעת, נ/6, מצביעה על כך שהשריפה נגרמה, כתוצאה מהצתה.
מעבר לעובדה שחוות דעתו של היינה, לא נסתרה ולא עורערה, בחקירתו הנגדית, יש לציין כי התובעים, לא הגישו, חוות דעת של חוקר שריפות מטעמם, וזאת למרות שהתובע, ידע שחוקר שריפות, מטעם הנתבעת, פעל במקום ואף סבר, ככל הנראה, שיש מקום, לפנות לחוקר שריפות מטעמו והראיה שהיינה, נשאל בחקירתו הנגדית, אם הוא זוכר שהתובע, פנה אליו בבקשה ליתן חוות דעת, אך הוא דחה אותו באומרו שהוא מטפל בעניין, מטעם הנתבעת, (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת 21/11/04). זאת ועוד, התובע, מציין בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית, ת/4, (להלן:"התצהיר") כי "בשיחה עם מכבי האש נמסר לי כי מדובר לדעתם בקצר חשמלי שגרם לשריפה", מעבר לכך שבדו"ח הארוע, ת/1, אין כל אינדיקציה להשערה האמורה שאף לא נזכרה בעדותם של רחימי וגוז, הרי שכאמור התובע, לא תמך את טענתו, בענין זה, בחוות דעת של חוקר שריפות ואי הגשת חוות דעת מטעם התובעים, אומרת דרשני, במיוחד לאור העובדה ששמאי מטעם התובעים, השמאי גור אריה, פעל בשטח, בסמוך לאחר השריפה, כפי שעוד יובהר בהמשך.

הנטל להוכחת הטענה בדבר מעורבות התובע במעשה ההצתה
16.     לאור קביעתי כי השריפה, נגרמה כתוצאה מהצתה, יש להוסיף ולבחון, האם הוכחה טענת הנתבעת
בדבר מעורבותו של התובע, במעשה ההצתה.
אשר לנטל הראיה, המוטל על המבטחת, מקום בו טוענת היא למעורבות המבוטח, במעשה הצתה, ציינה כב' השופטת נתניהו, בפסק דינה ב"פרשת וייסנר": "הנטל על המבטחת לא יהיה כבד מנשוא כפי שחושש חברי. חברת בטוח הגונה לא תנסה לטפול אשמת הצתה על מבוטח אלא אם יש לפחות "קצה חוט" שיתן לה יסוד לכך, בין בדו"ח כבאי האש בין בחומר חקירה של המשטרה, או חומר אחר, שבו תוכל להעזר.... מידת ההוכחה המוטלת עליה תהיה על פי מאזן ההסתברות. אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות הן בידיעת המבוטח, לא תהיה מחמירה. די יהיה לה להצביע שהאש נגרמה בהצתה, מה שבדרך כלל ניתן להוכיח על ידי כבאי האש, ביחד עם מניע והזדמנות שהיו למבוטח, כדי לצאת ידי חובת הבאת הראיות והעברתה על המבוטח", (שם בעמ' 859-858).
מטבע הדברים, ברוב המקרים ולמעט מקום בו הורשע המבוטח, במעשה ההצתה, לא תוכל
המבטחת, להביא ראיות פוזיטיביות, בדבר מעורבות המבוטח בהצתה, לכך התייחס כב' השופט אור, בפסק דינו ב"פרשת סיני", באומרו: "יתכנו מקרים בהם יתחשב בית המשפט לעניין כמות הראיות שתידרש מהמבוטח בנסיבות מיוחדות על פיהן העובדות לאמיתן ידועות למבוטח, ולמבטח קיים קושי להוכיח את מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח. יתכנו נסיבות אחרות בהן גם למבוטח אין כל ידיעות על דרך ארוע מקרה הביטוח והוא יהיה נאלץ להסתמך על נסיבות עובדתיות אובייקטיביות שיוכחו ועל עדותו שלו. במקרה כזה יכול להיות משקל רב לעדותו של המבוטח, ולרושם שזו תעשה על בית המשפט. בנסיבות מתאימות גם יתכן שיועבר נטל הבאת הראיות מהצד שעליו נטל ההוכחה אל משנהו", (שם, עמ' 688-687).

17.     בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות וטענות ב"כ הצדדים, סבורה אני כי משקלן המצטבר
של הראיות, בדבר התנהלותו של התובע, לאחר השריפה והשתלבותן, זו בזו, ביחד עם עדותם הבלתי אמינה של התובע ושטוב, יש בהם כדי להעביר את נטל הבאת הראיות, לפתחו של התובע, וכי התובע, לא עמד בנטל זה - ואנמק את דברי.

בחינת עדותו של התובע
18.     עדותו של התובע, נמצאה, כאמור, בלתי אמינה, מגלה טפח ומכסה טפחיים, וזאת, הן בנוגע
לארוע השריפה עצמו והן בנוגע לעניינים נוספים, עליהם נשאל התובע, בחקירתו הנגדית.

19.     ראשית, יש לחזור ולהזכיר את הצהרתו של התובע, בסעיף 8 לתצהירו: "בשיחה עם מכבי האש
נמסר לי כי מדובר לדעתם בקצר חשמלי שגרם לשריפה". דברים דומים, אף נאמרו על ידי התובע, בהודעתו למשטרה, ת/5: "..היום התקשרתי לכיבוי וזאת לאחר ששוחחתי איתך טלפונית והם אמרו שאכן מדובר בקצר חשמלי ומחר הם יתנו לי חוות דעת". אלא שכאמור, מדו"ח הארוע, ת/1, כמו גם מהאישור, ת/6 ומעדותם של רחימי וגוז, עולה כי מכבי האש, אמנם לא סברו כי מדובר בהצתה ולא חקרו את נסיבות הארוע, אך אין כל עדות או ראיה לכך שהועלתה על ידם הסברה כי מדובר בקצר חשמלי. מכל מקום, התובע, לא פרט מי מסר לו את הדברים האמורים ולמעשה, לא הוכיח כי הדברים, אכן נאמרו ויוזכר כי התובע, היה מודע לכך שבמקום פעל חוקר שריפות, מטעם הנתבעת וכי לטענת הנתבעת, מדובר בהצתה.

20.     התובע, נחקר לגבי יחסיו, עם אדם בשם, ברוך טולדנו (להלן:"טולדנו") וכן לגבי יחסיו, עם שטוב
ועדותו, בעניין זה, היתה מתחמקת ובלתי סבירה.
כשנשאל התובע, באשר להכרותו עם טולדנו, אשר נילווה אליו, בישיבת 26/11/03, השיב באופן מתחמק, וטען כי הדבר, אינו רלבנטי. לבסוף, התברר כי טולדנו, הועסק על ידי החברה כאחראי על שטיפת המכוניות, כאמור בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 23/5/04 : "..אני לא יודע מאיפה הוא חבר שלי, זה לא רלבנטי. אנחנו חברים ממרכז החברים שנינו חברים באותו סניף. אני מכיר אותו מ -92, בערך.
ש. יש ביניכם קשרים עסקיים?
ת. אני לא רואה את זה כרלבנטי. אין לי שום קשרים עסקיים איתו למעט זה שהוא היה עובד שלי.
ש. מדוע לא השבת כך מלכתחילה?
ת. מאחר שבית המשפט המליץ בפני לענות על שאלות גם אם אני חושב שהן אינן רלבנטיות השבתי שאין לי קשרים עסקיים איתו למעט זה שהוא עבד אצלי. העסקתי אותו בחברה של אביזרים לרכב ברח' יצחק נפחא 4. העסקתי אותו בקומפלקס של האביזרים לרכב. הוא היה אחראי על השטיפה הוא היה מכין דו"ח ספקים בתקופות מסויימות וכל מה שהיה נדרש מעבר לזה".

21.     אשר לשטוב, התובע העיד כי שטוב, היה עובד שלו וכדבריו: "ישעיהו שטוב היה עובד שלי לא
היינו חברים מעבר לכך" (עמ' 12 לפרוטוקול). התובע הסביר כי תאר את שטוב, כשותף שלו,
כאמור בהודעתו במשטרה, ת/5:"..התקשרתי לשותף שלי וסיפרתי לו ..", שכן שטוב, עבד בעסק, טרם רכישתו, על ידי התובע והיה מוכר ללקוחות כנציג של קפלן, הבעלים הקודם של העסק.
התובע, הוסיף והעיד כי קנה את העסק, מחברה בשם "המרכז הגדול" שהיתה בבעלותו של קפלן וכשנשאל מה הקשר של שטוב, לחברת "המרכז הגדול", השיב: "כמו ששטוב היה דומיננטי אצלי בעסק הוא היה דומיננטי אצל קפלן ואיתו בדקתי את הכדאיות של העסק וכדומה.." (עמ' 13 לפרוטוקול). התובע העיד כי על פי ידיעתו, שטוב, לא היה, בעלים של חברת "המרכז הגדול" ממנה רכש את העסק ולעומת זאת, בהודעתו במשטרה, ת/5, כשנשאל לגבי מקרה שריפה קודם שארע במקום, כמה שנים קודם לשריפה נשוא התביעה, השיב "אז לא הייתי הבעלים. הבעלים היה ישעיהו שטוב. אני קניתי ממנו את המקום בשנת 1997. הוא פוצה ע"י חב' הביטוח כי זה קרה שבוע אחרי שקנה את המקום". על רקע הדברים האמורים, עדותו של התובע כי אינו יודע לבטח את זהותה של חיה פריי, שהיתה בעלת מניה אחת, בחברה שהוקמה על ידו, אינה סבירה ואינה הגיונית. התובע, העיד תחילה כי חיה פריי: "היא או הכלה של קפלן או שהיא הבת של שטוב. שטוב וקפלן הם מחותנים". ומיד לאחר מכן, כשנאמר לתובע כי חיה פריי, היא ביתו של שטוב, השיב: "אני לא יודע. אני מכיר את שטוב מ-97. לא דיברתי מילה עם אישתו וילדיו ואין לי קשר איתו מעבר לזה שהוא היה עובד אצלי. אני מקבל את זה שחיה פריי היא ביתו של שטוב" (עמ' 13 לפרוטוקול). לסתירות בין עדותו של התובע, לעדותו של שטוב, אתייחס בהמשך, אך בנקודה זו, ראוי לציין כי שטוב נשאל, האם התובע ידע כי ביתו, בעלת מניה, בחברה והשיב: "לא יודע. התובע צלצל אלי ושאל אם אני רוצה להיות בעל מניה אחת ואמרתי לו (צ"ל: לא - ב.ט) והצעתי את הבת שלי", (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת 21/11/04).

22.     נקודה נוספת, בה התגלתה עדותו של התובע, כמתחמקת ומעורפלת, עניינה בפרטי מכירת העסק.
התובע העיד כי כשבעה שמונה חדשים, לאחר השריפה, מכר את העסק בחזרה לקפלן וכדבריו: "לאחר שהחלטתי לפרוש הגעתי להסדר עם מר קפלן והוא לקח בחזרה את העסק. מכרתי לו את העסק", (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 23/5/04). כשנשאל התובע, לגבי פרטי ההסכם וסכום המכירה, השיב כי אין הסכם בכתב וכי: "בעיקרון סוכם ביננו שהמלאי מול הספקים עובר אליו ולגבי ההפרשים התקזזנו ביננו. נושא ההפרשים הוא משהו פרטי ביננו שזה לא שייך לנושא.", (עמ' 11 לפרוטוקול). למותר לציין כי תשובתו זו של התובע, ניתנה, לאחר שבית המשפט, המליץ בפניו, בפתח עדותו, להשיב על הנשאל, גם אם לדעתו, הדבר אינו רלבנטי, (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 13).

23.     חוסר האמינות, בעדותו של התובע, הודגם ביתר שאת, בכל הנוגע לשאלת נסיבות מעצרו של התובע.
כשנשאל התובע, מה היתה הסיבה למעצרו, השיב: "נעצרתי על תאונת דרכים שהיתה לי נחקרתי בערך שעתיים ומאז לא נחקרתי פעם נוספת... הייתי במעצר שלושה ימים . המשטרה לא אמרה לי במה אני חשוד.
ש. אם אני אומר לך שנעצרת בחשד להונאת חברות ביטוח וביטוח לאומי.
ת. המשטרה לא אמרה לי במה אני נחשד. המשטרה לא אמרה לי את זה.
ש. האם בררת בעצמך על מה ישבת שלושה ימים?
ת. גורם מוסמך המשטרה או החוקר לא אמר לי למה אני נחקר אמרו לי שחוקרים הרבה אנשים ואני צריך להעצר עד שיסיימו לחקור אותי. אני ערערתי על המעצר שלי והשופט אמר שעצרו אותי מוקדם מידי ללא בסיס.", (עמ' 12-11 לפרוטוקול).
מעדותו של רס"ם חורי חברון, חוקר במפלג ההונאה במשטרה, כמו גם מהבקשה להארכת מעצר, נ/8, עולה כי ביום 11/8/03, נעצרו התובע וכן טולדנו ושטוב, בחשד להונאת המוסד לביטוח לאומי וחברות ביטוח, על דרך של ביום תאונות והגשת תביעות בגינן, הן למוסד לביטוח לאומי והן לחברות ביטוח וזאת, לאחר שדאגו לבטח את עצמם, בפוליסות ביטוח רבות. רס"ם חברון, אישר בעדותו כי בשלב הבקשה להארכת מעצר, החשוד, יודע את סיבת מעצרו (עמ' 23 לישיבת יום 23/11/04) והדבר אף עולה מעדותו של עו"ד מזרחי, מפרקליטות מחוז ת"א שאישר כי התובע, נחקר באזהרה (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 21/11/04).
כן יש לציין כי כשנשאל התובע, לגבי מעצרם של טולדנו ושטוב העיד כי : " ..ברוך טולדנו לא נעצר בגין התאונה הזאת היה חשד לפי מה שהיה כתוב בעיתונים היתה להם בעיה והם החמירו או הקלו. לאף אחד מהם לא היה קשר לתאונה שלי.......
ש. האם נכון שישעיהו שטוב היה בין העצורים איתך?
ת. לא איתי אבל הוא נעצר יום או יומיים אח"כ". (עמ' 12 לפרוטוקול).
למרות שהתובע, ניסה להרחיק את עצמו, מטולדנו ושטוב ולטעון כי הוא עצמו, נחקר רק בקשר לתאונת דרכים שלטולדנו ושטוב, לא היה כל קשר אליה וכי שטוב, לא נעצר ביחד עימו, אלא מאוחר יותר, עולה מהבקשה להארכת המעצר, נ/8, כי שלושת החשודים, נעצרו בצוותא חדא.
זאת ועוד, התובע, אשר היה מיוצג, בהליכי המעצר, לא היסס לטעון בעדותו כי לא נאמר לו, מה החשדות בגינם נעצר אך מאידך, ראה לציין כי ערער על מעצרו וכי "השופט אמר שעצרו אותי מוקדם מידי ללא בסיס" (עמ' 12 לפרוטוקול), לפיכך, מצאתי להפנות להחלטתו של כב' השופט טימן, בב"ש 92206/03, נ/9, אשר הורה על קיצור תקופת המעצר וציין אמנם כי נראה שמעצרו של התובע, היה מוקדם מידי, נוכח העובדה שהמשטרה, אינה יכולה לשים ידה, על חשודים נוספים, אך לא אמר כי למעצר, לא היה בסיס ואף ציין : "אשר לאישיותו של העורר, לא הייתי מעלה עניין זה, משום שהוא שולי לשאלה אם צריך לשחררו אם לאו, אולם כיוון שהועלתה תפארתו בבית המשפט כאן, ארשה לעצמי לאמר שמי שמבטח עצמו בכמה וכמה חברות ותובע נזקיו מהן ומהביטוח הלאומי, ונפתחו כנגדו 9 תיקי חקירה בגין הפרת סדר ציבורי, תקיפת שוטר, הסגת גבול פלילית, הזנחת קטין, איומים, תקיפת עובד ציבור, תקיפה סתם, איננו יכול להצטייר כאותו אדם שתואר על ידי הסנגורית המלומדת, גם אם לא הורשע וגם אם נסגרו התיקים או מסיבות אחרות".
24.     יש לציין כי מעדותו של עו"ד מזרחי, למדנו כי תיק החקירה, הוחזר למשטרה, לצורך השלמת
החקירה וכי טרם התקבלה החלטה, באשר להגשת כתב אישום, (עמ' 21 לפרוטוקול).
בשלב זה, ראיתי להדגיש כי לא נשתכחה מליבי ולא נעלמה מעיני, חזקת החפות שהינה יסוד מוסד, בשיטתינו המשפטית. ברי כי החשדות שהועלו כנגד התובע, בגדר חשדות בלבד המה ובשלב זה, כשהחקירה, טרם הסתיימה, אף לא הבשילו ולא ידוע, אם יבשילו, לכדי הגשת כתב אישום, כך שהתובע, עומד בחזקתו, כזכאי. לפיכך, יודגש ויובהר כי עצם העובדה שהתובע, נעצר והועלו כנגדו חשדות מסויימים, לא נלקחה בחשבון, לחובת התובע אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם, מעדותו של התובע, לגבי נסיבות מעצרו, שהתגלתה כאמור, כעדות מתחמקת, מגמתית ובלתי סבירה.
          עוד אציין כי לא ראיתי לייחס משקל, לעצם העובדה שתביעתו של התובע, בגין תאונת הדרכים,
נדחתה בשל העובדה שהתובע, לא עמד בנטל להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים ומסקנותי בדבר אי אמינות עדותו של התובע, מבוססות, כל כולן, על עדותו של התובע, בפני, במסגרת התובענה דנן.

עדותו של שטוב והסתירות בינה לבין עדות התובע
25.     ראשית דבר, בטרם אבחן את עדותו של שטוב, לגופה, מן הראוי להתעכב ולהצביע, על דרך זימונו
של שטוב, לעדות.
התובע, נשאל בחקירתו הנגדית, האם שטוב שעל פי עדותו, היה הדמות הדומיננטית בעסק, יבוא
להעיד והשיב:
"אני אשאל אותו.
ש. האם ביקשת משטוב לבוא להעיד?
ת. לא". (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת 23/5/01).
כאמור, שטוב, היה העובד הבכיר בחברה והתובע, אף העיד כי מכיוון שהלקוחות והספקים,
הכירו את שטוב, כינה אותו כ"שותף" בעסק. שטוב, עצמו, העיד כי אינו מופתע לשמוע שהתובע, תיאר אותו כשותף, שכן: "כל התהליך של העבודה היה בנוי בצורה כזאת שאני הייתי המבוגר, הותיק וכולם פנו אלי וידעו או לפחות חשבו שאני בעל הבית. נכון שהייתי עובד שכיר אבל הייתי 10 שנים קודם שם, חוג הלקוחות הוא חוג מצומצם ואפילו לא טרחתי לתקן את זה שפנו אלי כבעל הבית כי הרגשתי טוב עם זה", (עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 21/11/04). בנסיבות אלה, כשהתובע, אף אישר בעדותו כי אין לו, סכסוך עם שטוב (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 23/5/04), לא ברור מדוע, לא הוגש, מלכתחילה, תצהיר עדות ראשית של שטוב ומדוע, היה צורך, לזמנו לעדות, באמצעות בית המשפט, בנימוק כי ניסיונות לזמנו, למשרד ב"כ התובעים, לצורך הכנת תצהיר, לא צלחו כאמור בהודעה מטעם התובעים, בעניין זה, נ/7, - והדבר מעורר תמיהה.
26.     עדותו של שטוב, התגלתה אף היא, כעדות בלתי אמינה, מיתממת ומתחמקת.
כשנשאל שטוב, לגבי סיבת מעצרו, השיב גם הוא כי אינו יודע, מדוע נעצר וכי התובע, לא נעצר,
יחד איתו, כאמור בעמ' 15- 16 לפרוטוקול, ישיבת 21/11/04:
"ש. האם הפרקליט שייצג אותך לא שאלת אותו למה עצרו אותך?
ת. כשם שלא הייתי בקשר עם השופט לא הייתי בקשר עם הפרקליט. יש שמועות על מה עצרו
אותי. אני לא יודע ואני לא יודע אם הם יודעים.
ש. אם אני אומר לך שעצרו אותך בחשד להונאות של חברות ביטוח, האם זו הפתעה?
ת. לא ידוע לי על דבר כזה".

27.     כן לקה שטוב בזכרונו, בכל הנוגע לפרטי שריפה קודמת של מכונה לשטיפת מכוניות שהתרחשה
במקום 4-3 שנים, עובר לשריפה, נשוא התביעה ואשר בגינה, פוצה על ידי חברת הביטוח שביטחה
את עסקו, וכדבריו:
"אני לא זוכר מתי היתה השריפה ההיא.
ש. באותה שריפה, זה היה בגין טענתך להצתה של המכונה?
ת. יכול להיות, אני לא זוכר.
ש. גם באותה תקופה שנשרפה המכונה, לא היית באזור בני ברק, אלא היית בחופשה ואז נודע
לך שהמכונה נשרפה?
ת. לא זכור לי...", (עמ' 10-9 לפרוטוקול ישיבת 21.11.04).

28.     עוד יש לציין כי בין עדותו של התובע לעדותו של שטוב, התגלו סתירות מהותיות, בכל הנוגע
למעורבותו של שטוב, ברכישת העסק על ידי התובע. בעוד שהתובע העיד כי רכש את העסק, מחברת "המרכז הגדול" שהיתה חברה בבעלותו של קפלן וכי על פי ידיעתו, שטוב, לא היה בעלים של חברת "המרכז הגדול" (עמ' 14-13 לפרוטוקול ישיבת 23/5/04), הרי מעדותו של שטוב , התברר כי לא זו בלבד ששטוב, היה שותף, בחברת "המרכז הגדול" אלא וכפי שגם עולה גם מהודעתו של התובע במשטרה, ת/5, מכונת השטיפה, נשוא התביעה, היתה בבעלותו הפרטית של שטוב, בטרם נרכשה, על ידי החברה שבבעלות התובע. אשר לתנאי הסכם הרכישה והסכום ששולם עבור מכונת השטיפה, היתה עדותו של שטוב, מתחמקת ולטענתו; לא זכור לו שנעשה הסכם בענין מכירת מכונת השטיפה ולא זכור לו, הסכום ששולם עבורה, כאמור בעמ' 11 לפרוטוקול ישיבת 21/11/04:
"ש. מתי המכונה נרכשה ובאיזה מחיר?
ת. אני לא יודע תאריך ואני לא זוכר את המחיר.
ש. מדוע מכרת את המכונה לחברה שהקים התובע וביתך?
ת. מה זה מדוע? הייתי צריך דמי כיס".

29.     אשר למכירת העסק, לאחר השריפה, בעוד שהתובע העיד כי: "לאחר שהחלטתי לפרוש, הגעתי
להסדר עם מר קפלן והוא לקח בחזרה את העסק, מכרתי לו את העסק" (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04(, הרי מעדותו של שטוב עולה, כי עסקי אביזרי הרכב, הועברו לחברה, בשם "י.ש.י אביזרים לרכב 2000 בע"מ", שהוקמה ע"י שטוב, וכי שטוב, ולא קפלן, הוא זה שהפעיל את העסק, לאחר השריפה, (עמ' 14-13 לפרוטוקול ישיבת 21.11.04).

30.     עוד יש להדגיש ולציין כי גם בגרסאות שנמסרו על ידי התובע ועל ידי שטוב, לאחר השריפה, נתגלו
סתירות מהותיות, שלא ניתן ליישבן. בהודעה שנמסרה על ידי שטוב, לחוקר השריפות, היינה, ביום 27/4/00, ת/12, מסר שטוב:
          "בעבר היו איומים וגם הפעם היו איומים המקום הופעל בעזרת בני מיעוטים והיה איתם סכסוך
ערב החג.
ש.ת. הם איימו על חזי שיילינזון (כך במקור - ב.ט) שהוא מהבעלים.
ש.ת. היו חיכוכים בנושא תשלום וצורת ההפעלה .
ש.ת. במשך החודש האחרון היו חילופי איומים מידי פעם ופעם...
ש.ת. אני לא יכול להעיד שאני חושד רק בהם אבל ברור שיש מקום לבדוק".

לעומת זאת, בהודעה שנמסרה על ידי התובע ב- 27/4/00, לשמאי מטעם הנתבעת, נ/11, התייחס
התובע, לויכוח עם העובדים, לגבי שכרם ובניגוד להודעתו של שטוב, מאותו יום עצמו, ציין כי
לדעתו, אין קשר בין הויכוח האמור, לבין השריפה. הסתירה בין הגרסאות האמורות, תמוהה,
במיוחד לאור עדותו של התובע כי שטוב, היה הותיק והמנוסה בהפעלת העסק וכדברי התובע: "כל מערך העסק, גם בעניין רו"ח וגם בעניין סוכן הביטוח וספקים, אני באתי כמשקיע בעסק. הוא יודע את כל הפרטים והתקשרתי אליו ליידע אותו". (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת 23.5.2004).
כשמדובר בהודעות שנמסרו כשבוע לאחר השריפה, ולאחר שהתובע ושטוב, שוחחו ביניהם, בעניין השריפה, ובהתחשב בעדותו של התובע, בדבר ניסיונו של שטוב, בהפעלת העסק, אין זה סביר כי גרסאותיהם, בעניין זה, תהיינה שונות, בתכלית השוני. מכאן יש להסיק, אחת משתיים, או שהדברים שנאמרו על ידי שטוב, בהודעתו, ת/12, בדבר איומים על התובע, לא היו נכונים ונועדו ליצור חשד שוא כלפי הפועלים שעבדו במקום, או שגרסת התובע, בהודעתו, נ/11, אינה נכונה וכי אז, יש לציין כי גם בהודעתו במשטרה, ת/5, השיב התובע לשאלה אם הוא חושד שמישהו שרף את המקום: "לא. אני לא בסכסוך עם אף אחד"' ובכך מנע, למעשה, חקירה של המשטרה, בנוגע לחשדות ששטוב, ראה אותם כראויים לבדיקה.
ההסבר שניתן על ידי התובע, בסיכומיו כי "איומים על בית העסק היו כדבר שבשגרה והתובע לא מצא לנכון לייחס לכך חשיבות של ממש. אם על כל "איום" היה התובע פונה למשטרה, לא היה לו זמן לעבוד בעסק", (סעיף ב. 4. ג, לסיכומי התובעים), אינו יכול לעמוד שכן מחד, התובע, לא העיד כי נחשף לאיומים רבים אלא להיפך, העיד כי "לא היה שום איום רציני וממשי" (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 23.9.04), ומאידך, מי שנחשף לאיום ועל אחת כמה וכמה לאיומים רבים, לא סביר שלאחר ארוע שריפה, לא ידווח על כך למשטרה, על מנת לתת בידה, כיווני חקירה, גם אם מלכתחילה, לא סבר כי היה ממש, באיומים האמורים.

התנהלותו של התובע לאחר השריפה
31.     התנהלותו של התובע, לאחר ארוע השריפה, גם היא מעלה תמיהות, והדברים אמורים בכל הנוגע
לפעילותו של השמאי גור אריה וההודעה שנמסרה על ידי התובע, למשטרה.

32.     מטעם התובעים, הוגשה חוות דעתו של השמאי, גור אריה, ת/3. בחוות הדעת, לא מצויין המועד
בו ביקר השמאי, במקום, וכשנשאל, גור אריה, בחקירתו הנגדית, בעניין זה, השיב: "שלושה
ארבעה ימים אחרי השריפה, סמוך מאוד למועד השריפה. אין לי רישום מדוייק הגעתי יומיים
שלושה אחרי המועד, סמוך מאוד המקום היה עדיין שרוף וראיתי מומחים של חברת הביטוח
במקום", (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 23/5/04).
גור אריה, אישר כי הוזמן לבדוק את הנזק ולערוך חוות דעת, על ידי סוכן הביטוח של התובע, מר שאול חסדיאל, והסכים תחילה כי בדרך כלל, הנוהג הוא שחברת הביטוח, שולחת שמאי מטעמה, לצורך הערכת הנזק, אך מיד חזר בו, מעדותו זו, והעיד כי המשרד בו עבד, טיפל ב"עשרות מקרים", גם כשלא התעוררו בעיות עם חברת הביטוח, (עמ' 2-1 לפרוטוקול ישיבת 23.5.2004).
כשנשאל, גור אריה, אם גבה מהתובע, הודעה באשר לנסיבות המקרה, השיב "במקרה דנן התבקשתי להעריך את ערך הרכוש בלבד למכונת הרחיצה ורכיביה. לא גביתי עדות. נתבקשתי להעריך את הנזק בלבד, ללא התייחסות לנסיבות המקרה" וכשנשאל, האם שוחח עם השמאי, מטעם הנתבעת, השיב בשלילה, שכן לטענתו: "כל אחד עושה את עבודתו" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04).

33.     ראשית, יצויין כי בעדותו של התובע, או בעדותו של גור אריה, לא נמצא כל הסבר הגיוני, לצורך
בהזמנת שמאי, מטעם התובע, כבר בתחילת הדרך ובסמוך לאחר קרות השריפה, כאשר שמאי
מטעם חברת הביטוח, ביקר במקום, על מנת לבדוק את הנזק ובשלב זה, הנתבעת, טרם דחתה את
חבותה, על פי הפוליסה. יצויין כי סוכן הביטוח, שאול חסדיאל, לא זומן לעדות, על מנת להסביר
את הצורך, בהזמנת שמאי, מטעם התובע, בשלב בו הנתבעת, טרם הכחישה את חבותה וטרם הוברר, אם קיימת, בכלל, מחלוקת בשאלת גובה הנזק.
          זאת ועוד, אין כל הגיון בעדותו של גור אריה כי נתבקש לבדוק את גובה הנזק בלבד ועדותו זו,
נסתרה על פניה, כאשר גור אריה, עצמו, העיד כי: "בשיחות שניהלתי עם התובע הוא אמר לי שפנו אליו מחברת הביטוח והציעו לו להיבדק בפוליגרף. אמרתי לו שאני אשלח אותו להיבדק בבדיקת פוליגרף. אני שלחתי אותו לבדיקה…". (עמ' 4-3 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04), ובהמשך: "אני ביקשתי ממנו להיבדק והוא הסכים ונתתי לו את הכתובת של המכון שהכרתי אותו מעבודתי", (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04), ומכאן שגור אריה, טיפל לא רק בהערכת גובה הנזק, אלא גם בשאלת החבות.

34.     כאמור בהחלטתה של כב' השופטת דודקביץ, מיום 28.1.02, ובהחלטתי, מיום 8.1.04, תוצאות
בדיקת הפוליגרף, אינן קבילות כראיה, שכן לא הוכח כי הושג, בין הצדדים, הסכם בדבר ביצוע
הבדיקה ובדבר קבילות תוצאותיה כראיה, במסגרת ההתדיינות המשפטית וראה לעניין זה: ע"א 61/88 ביאזי נ' לוי, פ"ד מא (1) 446 וע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, יחד עם זאת, לא למותר להפנות, לאמור בסעיף 14 לתצהיר התובע: "חוקר חברת הביטוח פנה אלי במהלך החקירה והציע שאבדק בפוליגרף ושתוצאות הבדיקה יחייבו את חברת הביטוח. נתתי את הסכמתי לבדיקה והופניתי למכון בדיקה בשם "אוראן"", דומה כי אין צורך להכביר מילים, בדבר השוני התהומי בין הדברים האמורים, מהם משתמע כי חוקר, מטעם הנתבעת, הפנה את התובע לבדיקה, לבין עדותו של השמאי גור אריה, על פיה, הוא, כשמאי הפועל מטעם התובע, היה זה ששלח את התובע, לבדיקת הפוליגרף וכי פעל, בעניין זה, מיוזמתו וללא תאום עם הנתבעת, ואין צריך לומר כי הדברים כפי שהוצגו בתצהירו של התובע, מעידים, גם הם, על חסר אמינותו של התובע.

35.     אשר להתנהלותו של התובע, בכל הנוגע להודעתו במשטרה, יש לציין כי ההודעה במשטרה, ת/5,
נמסרה, ביום 3.5.00, כשבוע לאחר מועד ביקורו של חוקר השריפות, במקום השריפה, ביקור שנערך ביום 27.4.00 ובמהלכו אף נגבתה הודעתו של שטוב, ת/12.
לא זו בלבד שהתובע, לא מסר, בהודעתו במשטרה כי במקום, בוצעה בדיקה, על ידי חוקר שריפות
אלא להיפך, התובע מסר כי: "סוכן הביטוח אמר שישלח שמאי למקום ולא הוסיף מעבר לזה. היום התקשרתי לכיבוי, וזאת לאחר ששוחחתי איתך טלפונית והם אמרו שאכן מדובר בקצר חשמלי ומחר הם יתנו לי חוות דעת".
כן יוזכר כי בסתירה להודעתו של שטוב, ת/12, כי היו איומים על התובע ובניגוד לנטען בסיכומי התובעים, כי איומים היו "דבר שבשגרה", התובע, לא מסר במשטרה, מידע כלשהו, בדבר איומים ואף אמר כי אינו חושד שמישהו שרף את המקום וכי "אני לא בסכסוך עם אף אחד". לפיכך, אם גרסתו של שטוב, בדבר איומים שהושמעו, היא הנכונה, הרי בהכחשתו של התובע את אותם איומים, כמו גם באי דיווח על העובדה שחוקר שריפות, מטעם הנתבעת, ערך חקירה במקום, יש כדי לעורר חשד כי לתובע, היה אינטרס שלא תיערך חקירת משטרה.

קיום מניע להצתה
36.     טוענת הנתבעת כי לתובע, היה מניע להצתת מכונת השטיפה, וזאת בשל כמה גורמים וסיבות
שעיקרם; מצבו הכלכלי של העסק ורצונו של התובע, לצאת מעסקי הרכב, העדר היתר בנייה לעסק והיותו של כל המתחם, בו פעל העסק, מיועד לפינוי. אבחן את הטענות האמורות אחת לאחת.

מצבו הכלכלי של העסק
37.     התובע, לא התייחס בתצהירו, למצבו הכלכלי של העסק. בחקירתו הנגדית, השיב התובע:
"החברה היתה רווחית, התפרנסנו בכבוד וכל העובדים קיבלו משכורות", (עמ' 16 לפרוטוקול
ישיבת 23.5.04). כשנשאל התובע, אם מצויים ברשותו, דפי חשבון הבנק, השיב כי נתן בידי
הנתבעת, ויתור על סודיות, בעניין זה. בתשובות לשאלון, נ/1, השיב התובע, על השאלה מספר 13:
"האם נכון כי בעת ארוע הנזק הנטען, היה העסק בהפסדים כספיים?", כדלקמן: "יש דו"חות
רווח והפסד שניתן להמציאם. העסק פעל תמיד בגרעון וחיינו ממנו יפה". כשנשאל התובע,
בחקירתו הנגדית, לפשר תשובתו זו, השיב: "לא יודע… יכול להיות שבשוטף היה לעסק גרעון",
(עמ' 17 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04). אמנם, טענת הנתבעת כי התובע, מסר לחוקר מטעמה כי לעסק היו חובות לבנקים, בסך של כ - 170,000-120,000 ₪, לא הוכחה, משלא הוגש תצהיר חוקר
ומסמכי הבנק, לא הוגשו כראיה, אך התובע, הודה למעשה, בתשובותיו לשאלון ובחקירתו הנגדית, כי העסק, פעל בגרעון.

38.     עוד ראוי לציין כי לצורך הוכחת התביעה לתגמולי ביטוח, בגין אובדן רווחים, הוגשה ע"י התובע,
חוות דעתו של רו"ח פרטוק, ת/8. רו"ח פרטוק, אישר בחקירתו הנגדית, כי הינו רואה החשבון של
החברה, החל ממועד הקמתה, בשנת 1997. בנסיבות אלה, לא ברור מדוע, חוות הדעת, בעניין הפסדי ההכנסות בגין השריפה, מבוססת, כל כולה, על חישובים תיאורטיים, בדבר מספר העובדים, הספק עבודתם ומחיר שטיפת מכוניות ולא על מסמכים חשבונאיים, המעידים על הכנסות העסק, בתקופה שקדמה לשריפה. משרו"ח פרטוק, הובא לעדות, מטעם התובע, על מנת להוכיח את הפסדי ההכנסה הנטענים, בגין שריפת מכונת השטיפה, בסך של כ - 35,000 ₪ לחודש, הרי עצם העובדה שחוות הדעת, לא מבוססת על מסמכים חשבונאיים כלשהם דוגמת, דו"חות שהוגשו למס הכנסה, שומות מס שהוצאו לחברה ו/או לתובע, דו"חות רווח והפסד ודיווחים למע"מ, וסופו של יום, לא הוגשו ע"י התובע או מטעמו, מסמכים חשבונאיים כלשהם, מהם ניתן היה ללמוד, על הכנסות העסק ומצבו הכלכלי, יש בה כדי לעורר ספק של ממש, בדבר מצבו של העסק.

39.     עוד יש לציין, כי מעבר לחוות דעתו של רו"ח פרטוק, הוגש גם תצהיר עדות ראשית, של עד זה, ת/9
על פיו, ימים ספורים טרם השריפה, עמד בתור ארוך של כלי רכב, לצורך רחיצת רכבו במכונת השטיפה. הניסיון להוכיח את מצבו הכלכלי השפיר של העסק, בעזרת עדות של רואה החשבון של החברה, על תור שהשתרך במקום, בסמוך לערב החג ולא, על בסיס מסמכים חשבונאיים ודו"חות רווח והפסד, מעורר תמיהה לכשעצמו. בעניין זה יאמר כי כשם שאין בעדותו של הכבאי, רחימי, שהתרשם שמדובר במקום נטוש, כדי להעיד על מצבו הרעוע של העסק, כך אין בעדותו של רו"ח פרטוק משום הוכחה לפעילות העסק והכנסותיו.

40.     עובדה נוספת, המעוררת ספק, באשר למצבו הכלכלי של העסק, הינה הימנעותו של התובע, מלספק
פרטים כלשהם, באשר להסכם בדבר מכירת העסק. כשנשאל, רו"ח פרטוק, בעניין הפעלת העסק של מכירת אביזרי הרכב, לאחר השריפה, העיד כי: "סגרו את העסק" (עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת13.6.04), וזאת מבלי שהיה בידו למסור פרטים לגבי מצבו של העסק, במועד סגירתו, מתי נסגר והאם התקבלה תמורה כלשהי, בגין העברת העסק לקפלן, על פי עדותו של התובע או לשטוב, על פי עדותו של זה.

רצונו של התובע לפרוש מעסקי הרכב
41.     מעדותו של התובע, עולה כי בתקופה שלאחר השריפה, פעל לשנות את תחומי עיסוקו. התובע
העיד, כי כיום הינו: "בעל חברה לייעוץ אוניברסלי. היא מתמחה בפילוח מגזרים, בעיקר של המגזר הדתי והחרדי. יעוץ פוליטי ויעוץ מסחרי במגזר זה", (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04).
אשר לתהליך שינוי העיסוק, העיד התובע: "... את העיסוק המאסיבי שלי בייעוץ התחלתי לאחר השריפה. העסק הועבר למישהו אחר. העסק של אביזרים והחשמלאות, למעט הרחיצה שלא היתה לאחר השריפה, הועבר לאדם אחר, כשבעה-שמונה חודשים לאחר השריפה. נכון שהתחלתי ללמוד משפטים. אני לומד עד היום. אני בשנה שלישית, לומד בקריה האקדמית.
ש.     למה התכוונת שאמרת שהעסק הועבר למשהו אחר?
באיזה שהוא שלב עשיתי שינוי עיסוק וזה מדובר על שנה לאחר המקרה הזה, אני מניח שיותר משנה. פעלתי יותר במפלגה ונקראתי להגיש ייעוץ פוליטי, נסחפתי לעניין הזה...", (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04). מאידך, מעדותו של שטוב, עולה ומשתמע כי עדותו של התובע, על פיה: "מכרתי את העסק למר קפלן 8, 7 חודשים לאחר השריפה. הרבה אחרי השריפה", (עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת 23.5.02), אינה נכונה, שכן שטוב העיד כי עסקי הרכב, הועברו, על ידו, למקום חדש, במחצית שנת 2000, דהיינו כחודשיים לאחר השריפה וכדבריו:
"ש.     האם נכון שבמאי 2000 העברת את העסק שלך למבנה ממול לאיזור השריפה.
ת.     יכול להיות שזה היה במאי, זה היה באמצע שנת 2000.
ש.      מה העברת לשם?
ת.     החברה של המרכז הגדול לקחה את האביזרים שנשארו במקום, העבירה אותם למקום
שממול. אני הקמתי לעצמי חברה בשם י.ש.י. אביזרים לרכב 2000 בע"מ", (עמ' 13
לפרוטוקול ישיבת 21.11.04).

42.     בנסיבות אלה, כשעדותו של התובע, בדבר מועד העברת או מכירת העסק, כשבעה - שמונה
חודשים, לאחר השריפה, נסתרה, הרי שסמיכות הזמנים המסתברת, בין מועד השריפה, למועד העברת העסק, תומכת בטענה, כי התובע, חפץ, עובר לשריפה, לפרוש מעסקי הרכב ולשנות את עיסוקו. הרצון לפרוש מעסקי הרכב, יחד עם הודאתו של התובע, כי העסק, פעל בגרעון, עלולים להוות מניע, להצתת מכונת השטיפה וקבלת תגמולי ביטוח בגינה, במיוחד כאשר התובע נמנע, מלהשיב על שאלות, בנוגע לפרטי מכירת העסק ולא הוכיח כי היה באפשרותו, למכור את מכונת השטיפה ולקבל תמורתה, סכום העולה על תגמולי הביטוח הנתבעים וכפי שיובהר, סבורה אני כי בנסיבות העניין, הנטל להביא ראיות, בעניין זה, מוטל, לפיתחו של התובע.

מועד הפינוי ממקום העסק וקיומו של צו סגירה כנגד העסק
43.     הנתבעת טוענת כי היה על התובע, היה לפנות את מקום ניהול העסק וכי הוצא כנגד העסק, צו
סגירה, וגם בכך יש לראות משום מניע להצתה, איני סבורה כי טענות אלה הוכחו, אך היות וב"כ הצדדים, ייחסו חשיבות לשאלות אלה, אדון בהן בקצרה.
44.     מהעדויות עולה כי המתחם כולו, היה מיועד לפינוי, בשל פרוייקט בנייה שהוקם במקום. יחד עם
זאת, מועד הפינוי הצפוי, נותר לוטה בערפל. התובע העיד כי הסכם השכירות, בין החברה לבין חברת "המרכז הגדול", אינו מצוי ברשותו, וכי פנה לקפלן, על מנת לקבל עותק מההסכם אך זה, פנה אותו לעו"ד נח ליפשיץ. התובע העיד כי פנה לעו"ד ליפשיץ ואף הסכים, לשלם כסף, אך לא קיבל את ההסכם.
כשנשאל התובע, בחקירתו הנגדית, אם נכון שתוקף הסכם השכירות, אמור היה לפוג, ביום 15.10.00, השיב שאינו זוכר, וגם בעניין זה, עדותו היתה מתחמקת ומעורפלת, וכדוגמה כאשר נשאל, האם נכון שעסקים אחרים, פונו מהמקום, לאחר השריפה. השיב: "אני לא יודע. אני לא יודע אם פונו עסקים אחרי השריפה... לא ראיתי שאף אחד פונה, וגם לא ראיתי שפונה בכניסה
השנייה. היום המקום פונה ונבנה שם מרכז מסחרי", (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04).
עדותו זו של התובע, כי לא ידוע לו ולא ראה שעסקים פונו מהמקום, לאחר השריפה, אינה סבירה,
לאור עדותו של שטוב כי עסקי הרכב, הועברו מהמתחם כחודשיים לאחר השריפה. כן עולה, מעדותו של שטוב כי נציג היזם שעמד לבנות במקום, מר בני אשל, פעל לשם פינוי הדיירים מהמתחם, לפני הזמן, כדי להתחיל לבנות ואף הציע להם, תשלום או ויתור על פיגורי תשלומים, תמורת פינוי מוקדם, (עמוד 13 לפרוטוקול ישיבת 21.11.04).
          גם בעדותו של עו"ד ליפשיץ, אשר זומן ע"י התובע, על מנת להגיש את הסכם השכירות, לא היה
כדי לשפוך אור על מועד הפינוי הצפוי. עו"ד ליפשיץ, אישר כי התובע, פנה אליו, בעניין זה וכי בעקבות פנייה זו, חיפש את הסכם השכירות, אך לא מצא אותו. כן העיד עו"ד ליפשיץ כי אינו זוכר מתי פונו העסקים מהמתחם, (עמ' 26-24 לפרוטוקול ישיבת 13.6.04).
כאמור, מועד פינוי המתחם, בו פעל העסק , לא הובהר לאשורו, יחד עם זאת, איני סבורה כי עצם העובדה שהמתחם, היה מיועד לפינוי, מהווה מניע להצתת מכונת השטיפה בכלל ומשהובהר כי עסקי אביזרי הרכב, הועברו כחדשיים, לאחר השריפה, לאתר סמוך ובהמשך הופעלה שם גם מכונה חדשה לשטיפת מכוניות, בפרט.

45.     אשר לקיומו של צו סגירה כנגד העסק, מעדותו של מר גיל בראונשטיין, מפקח בנייה, בעיריית
בני ברק, עולה כי הסככה לרחיצת מכוניות, נבנתה ללא היתר בנייה והוצא לגביה, ביום 9.11.94, צו הפסקה מנהלי, נ/13, ולאחר מכן, ביום 15.11.94, הוצא צו הפסקה שיפוטי, נ/14. יחד עם זאת, לא הוברר מעדותו של מר בראונשטיין, האם ננקטו על ידי העירייה, פעולות כלשהן, לצורך אכיפת הצווים האמורים, לפיכך, איני סבורה כי עצם קיומם של הצווים האמורים, היווה מניע להצתה, שכן לא הוכח שננקטו פעולות כלשהן, על ידי העירייה, לצורך פינוי העסק או הריסת הסככה לשטיפת מכוניות, במהלך השנים, וכאמור, במילא, היה המתחם, מיועד לפינוי, בשל פרוייקט הבניה שהוקם במקום.

          סיכום
46.     לסיכום, ראיתי לשוב ולהפנות, לפסק דינה של השופטת נתניהו, ב"פרשת וייסנר", שם נפסק כי:
"מידת ההוכחה המוטלת עליה (על המבטחת - ב.ט.) תהיה על פי מאזן ההסתברויות, אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות הן בידי המבוטח, לא תהיה מחמירה. די יהיה לה להצביע שהאש נגרמה בהצתה..., ביחד עם מניע והזדמנות שהיו למבוטח, כדי לצאת ידי חובת הבאת הראיות והעברתה על המבוטח" (שם, בעמ' 859-858).
בענייננו, סבורה אני כי משקלם המצטבר של חוסר האמינות שהתגלה בעדותם של התובע ושטוב,
והסתירות בין עדויותיהם, כאשר אלה מצטרפים, להתנהלותו התמוהה של התובע, לאחר השריפה והודאתו כי העסק, פעל בגרעון, יש בהם כדי להעביר אל כתפי התובע, את חובת הבאת הראיות, לשלול את מעורבותו בהצתה.

47.     נראה כי מבוטח תמים, לא היה מתקשה לעמוד בחובת הבאת הראיות ודי היה, באמינות עדותו
לגבי העדר מעורבותו בהצתה ואי קיומו של מניע להצתה, בכדי לשלול את הטענה האמורה.
בנסיבות דנן, מעבר לכך שעדותו של התובע, נמצאה בלתי אמינה, מתחמקת ומגמתית, הרי שגם עדותו, בעניין נסיבות גילוי השריפה, אינה סבירה. כשנשאל התובע, איך נודע לו שהעסק נשרף, השיב: "ביום שישי לאחר החג פגש אותי אדם ואמר לי שהיתה שריפה בעסק. אני לא זוכר מי אותו אדם. רצתי לעסק, הלכתי לראות מה קרה. לא זוכר לי מי אמר אודות השריפה", (עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04).
אין זה סביר בעיני, כי אדם צעיר, שנתקל בפעם הראשונה בחייו, בשריפה בעסקו, לא יזכור מי בישר לו על דבר ארוע השריפה, ויפעל לזמנו לעדות, ולמותר להוסיף ולציין כי גם שטוב, לא זכר מי הודיע לו, על השריפה (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 21.11.04). טיעונו של התובע, כי אין זה סביר, "שאדם יפרוץ לעסק שלו, יכופף לוחות פח ולא יפתח את המנעול ויצית ב - 5-4 מוקדם בערב חג הפסח וכל זאת, על מנת להצית מכונה חדשה, כאשר הוא מבקש, לאחר מכן, לרכוש אחת אחרת תחתיה...", (סעיף 4.5 לסיכומים), אינו יכול להתקבל שכן, מדובר כזכור, בטענה לביום מקרה הביטוח ואין הכרח להוכיח כי התובע, במו ידיו, הוא שביצע את המעשה או כיצד בוצעה ההצתה ודי בהוכחה על בסיס מאזן ההסתברויות כי הדבר נעשה, במעורבותו או בידיעתו של התובע. בעניין זה, יצויין כי עצם העובדה שההצתה, התרחשה, בחג הפסח, בשעה שעל פי תנאי הפוליסה, החובה להפעיל את מערכת המיגון, חלה בהיות העסק סגור, אך "למעט שבתות ומועדי ישראל", עובדה שהיתה מצויה, בידיעתו של התובע, אינה מסייעת לתובע, בהתחשב בכלל הנסיבות, לשלול את מעורבותו במעשה ההצתה.

48.     זאת ועוד, היה בידי התובע, להביא ראיות, המצויות ברשותו ובידיעתו, על מנת לשלול, קיומו של
מניע להצתה ויוזכר כי התובע, לא הוכיח את התנאים בהם רכש את מכונת השטיפה, את מצבה של מכונת השטיפה, עובר לשריפה, וקיומה של אפשרות למוכרה, ביחד עם שאר חלקי העסק. במקום להביא ראיות, בעניין זה, העדיף התובע, ליצור מסך עשן, בכל הנוגע לפרטי מכירת העסק וסופו של יום, לא ברור כלל, למי נמכר העסק, לקפלן או לשטוב, ובאיזה תנאים. זאת ועוד, התובע הודה כי העסק, פעל בגרעון, לפיכך, מוטל היה עליו הנטל, להבאת ראיות, להוכחת טענתו כי "החברה היתה ריווחית התפרנסנו בכבוד וכל העובדים קיבלו משכורת", (עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04). התובע, יכול היה, ללא כל קושי ובמיוחד בהתחשב בכך שרואה החשבון של החברה, הובא לעדות, להציג את הדו"חות שהוגשו למס ההכנסה, שומות המס, דו"חות רווח והפסד ודו"חות מע"מ, שמהם ניתן היה ללמוד, על מצב העסק לאשורו וכשמדובר במסמכים, המצויים ברשותו ובשליטתו של התובע, אין הוא יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולטעון כי נתן בידי הנתבעת, ויתור על סודיות, לפיכך מוטלת היתה עליה, החובה, להגיש חוות דעת של רואה חשבון מטעמה, ולהזמין את מסמכי הבנק, לצורך הגשתם כראיה.
          לא זו בלבד שהתובע, לא עמד בנטל הבאת הראיות ולא הוכיח כי מצבו של העסק, היה שפיר, הרי
שהתובע, אף לא דאג לזמן לעדות מטעמו, את סוכן הביטוח ואת קפלן, על מנת להסביר את התנהלותו לאחר השריפה ולהוכיח את פרטי ההסכם, בדבר מכירת העסק ויוזכר, הלכה היא כי בעל דין, הנמנע מלהביא ראיות או עדויות, שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו, בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.

49.     המסקנה העולה מן המקובץ היא כי הנתבעת, עמדה, בנטל המוטל עליה, להוכיח, על בסיס מאזן
ההסתברויות את טענתה בדבר היות השריפה תוצאה של הצתה ובדבר קיומו של חשד למעורבות התובע, במעשה ההצתה באופן שחובת הבאת הראיות, לשלילת הטענה האמורה, עברה והונחה לפיתחו של התובע - והתובע, לא עמד בה. לפיכך, דין התביעה להידחות.

          גובה הנזק
50.     היה וטעיתי, במסקנתי האמורה, אתייחס בקצרה, לשאלת גובה הנזק.
אשר לשאלת הזכאות לתגמולי ביטוח, בערך כינון או בערך שיפוי, סבורה אני כי משהתובע, לא כונן את הנזק, ומשהוכח כי בסמוך, לאחר השריפה, פרש מעיסקי הרכב, לא הוכחה הטענה בדבר רצונו וכוונתו, לכונן את הנזק ויוזכר כי אישור הבנק, בדבר אי אישור הלוואה (נספח ז' לתצהיר), התקבל כראיה לקבלתו בידי התובע בלבד ונציג הבנק, לא זומן לעדות, על מנת לתמוך בעדותו של התובע, בעניין הבקשה לקבלת הלוואה, תוכנה וסיבת דחייתה. לפיכך סבורה אני כי התובעים היו זכאים, לו הוכחה תביעתם, לפיצוי בערכי שיפוי.

51.     אשר לגובה הנזק, לאור עדותו התמוהה, של השמאי גור אריה, והעובדה כי תיק השמאות, לא
נמצא, ובחוות הדעת המקורית, ת/3, לא התייחס השמאי, לערכי שיפוי, ואף העיד כי אינו יודע, מה היה גילה של מכונת השטיפה שכן, התבקש להעריך את עלותה של מכונה חדשה ולא להתייחס, לערך שיפוי (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 23.5.04), ראיתי להעדיף את חוות דעתו של השמאי נוב, מטעם הנתבעת, נ/10, על פיה גובה הנזק, בערכי שיפוי, מסתכם בסך של 136,568 ₪, נכון למועד השריפה.

52.     אשר לתביעה לתגמולי ביטוח, בגין אובדן הכנסות - התביעה בפריט זה, כלל לא הוכחה.
כאמור, חוות דעתו של רו"ח פרטוק, מסתמכת, רובה ככולה, על נתונים שנמסרו לו, על ידי התובע, בדבר הספק העבודה ומחיר השטיפה וללא כל עיגון, במסמכים החשבונאיים של העסק. עוד יש לציין כי הנתונים שנמסרו על ידי רו"ח פרטוק, בחקירתו הנגדית (עמ' 30 לפרוטוקול ישיבת 13.6.04), מעבר לכך שלא נתמכו במסמכים חשבונאיים כנדרש, התייחסו למחזור העסקאות, מהפעלת עסקי אביזרי הרכב ומכונת השטיפה, ללא כל הפרדה ביניהם וללא התחשבות בהוצאות התפעול של העסק, דוגמת שכ"ד, שכר עבודה, חשמל, מים, מיסים וכדומה. למותר לציין כי לא היתה כל מניעה, להציג השוואה בין הכנסות העסק, בחודשים שלפני השריפה לבין ההכנסות לאחר השריפה, בכדי להוכיח את אבדן ההכנסות הנטען בגין השריפה, ומשלא הוכחו, הפסדי ההכנסה, לאשורם, דין התביעה, בפריט זה, היה להידחות.





סוף דבר
53.     סופו של יום, ראיתי כאמור לקבוע כי דין התביעה, להידחות.

בפסיקת ההוצאות, ראיתי להביא בחשבון כי בישיבת 26.11.03, נטען על ידי ב"כ הנתבעת כי הוגשה כנגד התובע, תלונה במשטרה, אך לא היה בידו, ליתן תשובה מוסמכת לשאלה, האם הוגשה תלונה, בגין השריפה, נשוא התביעה, מה שגרם לדחיית מועד הדיון, לצורך בירור השאלה האמורה.
לפיכך ישאו התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, בסך של 10,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שריפה בגלל מקרר

  2. מי אחראי לשריפה

  3. ביטוח שריפת חנות

  4. שריפה בגלל סיגריה

  5. שריפה בדירה שכורה

  6. שריפה בגלל גנרטור

  7. ביטוח שריפה בחנות

  8. ביטוח וילה -שריפה

  9. שריפה בפאב - ביטוח

  10. ביטוח שריפה מבויימת

  11. שריפה בחניון ציבורי

  12. שריפה בגלל מפזר חום

  13. שריפה בגלל טלוויזיה

  14. שריפת רכב לאחר התנעה

  15. ביטוח שריפה של בניין

  16. פיצוי על שריפת סירות

  17. נטל הראיה ביטוח שריפה

  18. גילוי מקור שריפה ברכב

  19. תביעת שיבוב בגין שריפה

  20. ביטוח שריפה במשק חקלאי

  21. שריפה בעסק במהלך חופשה

  22. שריפת פסולת - כתב אישום

  23. ביטוח שריפה בחברה פרטית

  24. כספי ביטוח על שריפה במפעל

  25. אחריות לשריפה בבית משותף

  26. התיישנות ביטוח שריפה בעסק

  27. אחריות לשריפה מדירת השכנים

  28. שאלת מקור שריפה בתביעת ביטוח

  29. אי חידוש אוטומטי ביטוח שריפה

  30. רכישת חשמל שנוצר משריפת אשפה

  31. שריפה בגלל קצר חשמלי במכשיר חשמל

  32. תביעת ביטוח עקב שריפה של שני צימרים

  33. ביטוח שריפה - חובת הגילוי של המבוטח

  34. טענת חברת הביטוח שהשריפה נגרמה עקב הצתה

  35. נדחתה תביעה נגד מכבסה בגין אובדן בגדים בשריפה

  36. תאונת דרכים: נאלצה לקפוץ מהחלון של הרכבת בגלל שריפה

  37. תקנות המלאכות והתעשיות (ייצור אבק שריפה שחור), 1940

  38. צו מיום 17.11.1940, הקובע תנאים מיוחדים לייצור אבק שריפה-שחור

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון