ביטוח ציורים

התובע פנה לשמאי על מנת שיעריך את שווי הציורים.
הסוקר ביקר בבניין העריך את שווי התמונות והתכולה על פי ערכי כינון ומימוש.

התמונות הוערכו ב"ערכי כינון" בסכום של 182,600$ וב"ערכי מימוש"
ב-33,000$.

להלן פסק דין בנושא ביטוח ציורים:

פסק דין

מבוא

1. בפניי תביעת התובע, עו"ד במקצועו, בגין ציורים (להלן: "התמונות") וציוד נוסף (להלן: "התכולה") שנגנבו מבית (להלן: "הבניין").

2. התובע שימש במשך מספר שנים כאפוטרופוס על רכושה של החסויה, (להלן: "החסויה").

3. החסויה הינה הבעלים של הבניין.

4. לערך בשנת 2004, השכיר התובע, בשם החסויה, את הבניין לצייר מר שאול נמרי - הצד השלישי (להלן: "הצייר"), אשר ניהל בבניין סטודיו לציור.

5. ביום 3.3.04, לאחר תקופה ארוכה של פיגור בתשלום דמי שכירות, ובעקבות הליכים משפטיים, אשר ננקטו ע"י התובע כנגד הצייר, פינה האחרון את הבניין.

6. הצייר נותר חייב לחסויה סכום של כ- 200,000 ₪, עקב אי תשלום דמי שכירות. התובע נקט בהליכי הוצל"פ כנגד הצייר, במסגרתם עיקל את התמונות וכן ציוד נוסף שהיה בבעלות הצייר,לרבות התכולה.

7. בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, התמונות והתכולה שעוקלו הושארו בבניין ונאסר על הוצאתם ומכירתם עד חלוף תקופת האזהרה, שתומצא לצייר.

8. הנתבעת מס' 1 - הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), הינה חברה לביטוח בע"מ, הרשומה כחוק בישראל.

9. הנתבעת מס' 2 - הדר חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הדר") הינה חברה לביטוח בע"מ, הרשומה כחוק בישראל (הפניקס והדר תקראנה להלן יחדיו: "המבטחות") .

10. הנתבע מס' 3 - מר ישראל לוי, סוכן ביטוח (להלן: "הסוכן"), הינו עובד שכיר אצל הנתבעת מס' 4.

11. הנתבעת מס' 4 - קפלן, נעים ושות' בע"מ (להלן: "הסוכנות") הינה סוכנות לביטוח וחתמת של הפניקס.

12. לבקשת התובע בשמה של החסויה, החל מיום 1.4.00 בוטח מבנה הבניין בלבד באמצעות הדר (להלן: "פוליסת ביטוח המבנה"). פוליסת ביטוח המבנה חודשה מדי שנה עד ליום 31.3.04. הסוכן שימש כסוכן הביטוח לצורך פוליסת ביטוח המבנה.

13. התובע פנה לשמאי מטעם חב' גמולב, על מנת שיעריך את שווי התמונות והתכולה. הסוקר, מר אריק תמיר (להלן: "הסוקר") ביקר בבניין ביום 4.3.04, העריך את שווי התמונות והתכולה על פי ערכי כינון ומימוש (להלן: "הערכת גמולב").
התמונות הוערכו ב"ערכי כינון" בסכום של 182,600$ וב"ערכי מימוש"
ב-33,000$, ואילו התכולה הוערכה ב"ערכי כינון" ב-14,250$ וב"ערכי מימוש" ב-2,790 $.

14. התובע פנה לסוכן בבקשה לבטח את התמונות והתכולה (התמונות והתכולה ייקראו יחדיו להלן: "הרכוש המבוטח"). בסופו של יום, כפי שיפורט בהמשך, ביום 2.6.04 הנפיקה הפניקס לתובע פוליסה לביטוח הבניין והרכוש המבוטח בתחולה מיום 1.4.04 ועד ליום 31.3.05 (להלן: "הפוליסה").

15. ברשימה לפוליסה נרשם "ביטוח משותף 'הפניקס - הדר'. פוליסה זו הינה פוליסת ביטוח משותפת לחברות הביטוח הפניקס והדר".

16. ביום 1.6.04, או בסמוך למועד זה, נפרץ הבניין באמצעות שבירת מנעולי דלת הכניסה ונגנבו ממנו ציורים, תמונות, רישומים והדפסים שנעשו ע"י הצייר, וכן מכשירי חשמל שהיו בבניין, שהיוו את מרבית הרכוש המבוטח (להלן: "האירוע").

17. בעקבות האירוע, פנה התובע להפניקס בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לו, לטענתו, בגין האירוע.

18. אין חולק כי הפוליסה הומצאה לתובע רק לאחר קרות האירוע.

19. אין חולק כי הסוכן והסוכנות שימשו כשלוחי הפניקס במו"מ לכריתת הפוליסה.


20. לטענת התובע, רק לאחר שהתקבלה הפוליסה, הוברר לו להפתעתו, כי הרכוש המבוטח בוטח בשווי של 160,000 ₪ בלבד, ולא על פי שוויו כפי שנקבע בהערכת גמולב כ- 890,000 ₪ .

21. הפניקס דחתה את תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח.

22. נוכח דחיית התביעה ע"י הפניקס, הגיש התובע את תביעתו גם כנגד הסוכן והסוכנות בטענה כי לא מילאו טופס הצעת ביטוח, לא החתימו אותו עליה וכי קיבלו ממנו את כל המידע הדרוש.

23. המבטחות הגישו כתב הגנה וכן הודעה לצד שלישי כנגד הצייר. בהודעתן טענו הפניקס והדר כי הצייר הוא זה שביצע בפועל, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, את הפריצה לבניין והוא זה שגנב את הרכוש המבוטח.

24. הצייר הכחיש את טענות המבטחות כלפיו, ובסופו של יום, לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה וטרם שמיעת הראיות מטעם הצייר ו/או מי מהצדדים ביחס להודעה - נדחתה ההודעה לצד שלישי כנגד הצייר וזאת בהתאם למוסכם בין המבטחות לצייר.

25. לטענת הסוכן והסוכנות: התובע פנה בבקשה כי הרכוש המבוטח יבוטח בערכי מימוש בלבד, שכן התובע ניסה להקטין את ההוצאות שהחסויה נושאת בהן ממילא, ושלא הצליח לגבותן מהצייר; הערכת גמולב נערכה לצורך מכירת הרכוש המבוטח בלבד, במסגרת ההוצל"פ ולא לצורך הוצאת הפוליסה; הפוליסה הוצאה בטעות בערכי כינון במקום בערכי מימוש; התובע הסתיר מהסוכן את דבר עברו הפלילי של הצייר וכן את האיומים שקיבל.

26. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני העדויות והראיות כדלקמן:
עדי התובע: התובע בעצמו, הסוקר, הגב' יפה אלפסי - חתמת בהפניקס, רס"ב מיכל יתום והשמאי מר מאיר אוקטן (להלן: "השמאי") אשר ערך לבקשת הפניקס, בין היתר, דו"ח מסכם מיום 1.8.04 מטעם משרד השמאים סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ, באשר לאירוע (להלן: "דו"ח השמאי" - ת/3).
עדי הפניקס והדר: הגב' אביטל בית און (להלן: "אביטל").
עדי הסוכן והסוכנות: הסוכן בעצמו.
כן קראתי בעיון את תצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל ואת המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים.
שמיעת הראיות התקיימה במועדים כדלקמן: 7.9.06, 3.10.06, 7.1.07.

27. בישיבת יום 21.1.07, שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין. בשל ניסיונות פשרה עוכבה הכנת טיוטת פסק הדין.
ביום 27.3.07, במהלך הכנת טיוטת פסה"ד, הגישו הסוכן והסוכנות בקשה להבאת ראיות נוספות (להלן: "הראיות הנוספות"). למצער, ב"כ התובע וב"כ הסוכן לא מצאו לנכון להעביר זה לזה, מבעוד מועד, את תגובותיהם ובקשותיהם ונאלצתי להשחית זמן שיפוטי יקר על מנת לוודא כי מסמכים שהוגשו ע"י מי מהם אכן נמסרו לצד שכנגד, בטרם תנתן החלטה בבקשה להבאת ראיות נוספות.
ביום 8.5.07 הוגשה תגובתה האחרונה של ב"כ הסוכן לתגובת ב"כ התובע ועל כן רק במועד זה ניתנה החלטתי בבקשה ובעקבותיה יכולתי להשלים את טיוטת פסה"ד.

28. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.


האם עומדת להפניקס הזכות לטעון טענות נוספות לאלו שפורטו על ידה במכתב הדחייה לתובע

29. במכתבה מיום 8.7.04 (להלן: "מכתב הביטול") הודיעה הפניקס לתובע על ביטול הפוליסה בחלוף 21 יום ממועד מכתבה, תוך שהיא עושה שימוש, (כלשון המכתב), בהוראת סעיף "8ג' מתוך פרק 4 תנאים כלליים סעיף ביטול הפוליסה". לא ניתן כל טעם לביטול.

30. ביום 28.8.04 פנה ב"כ התובע להפניקס במכתב דרישה, בעקבותיו השיבה האחרונה במכתבה מיום 12.10.04, (שנכתב יומיים לאחר הגשת התביעה), כי "...מבדיקות שערכנו עולה כי הרכוש שנגנב שייך למר שאול נמרי, וקיים חשד כי נלקח על ידו.
בעת עריכת הבטוח מרשך לא הביא לידיעת חברת הבטוח (מידע מהותי) כי הרכוש הוחזק על ידו עפ"י צו עיקול וכי קיימים חילוקי דעות רבים בינו לבין בעל הרכוש.
לאור האמור אין אנו מוצאים מקום לתשלום בתיק זה ודוחים התביעה..."

31. לטענת התובע, הפניקס מנועה מלהעלות טענות נוספות לאלו שהועלו על ידה במכתב הביטול.

32. כפי שעולה ממכתב הפניקס מיום 12.10.04, דחיית תביעת התובע נעשתה נוכח מסקנת הפניקס כי:
· קיים חשד שהרכוש שנגנב נלקח על ידי הצייר;
· התובע לא גילה כי הרכוש מעוקל;
· התובע לא גילה כי קיימים חילוקי דעות בינו לבין הצייר.

33. לכשהוסר החשד לגניבה על ידי הצייר - (שאם לא כן, מדוע בסופו של יום נדחתה ההודעה לצד שלישי שהגישו המבטחות כנגד הצייר, בלא שחל כל שינוי מהותי ממועד כתיבת המכתב ועד למועד דחיית ההודעה לצד שלישי?) - משמע כי לא היה בסיס של ממש לנימוק דחייה זה.

34. בכתב הגנתן טענו המבטחות כי יש לדחות את תביעת התובע מהטעמים כדלקמן:
· התובע הסתיר כי הצייר איים לפגוע בו וברכוש המבוטח, עובר לפנייתו לסוכן הביטוח, ואם היתה יודעת זאת - לא היתה מסכימה לבטחו.
· התובע הסתיר כי הרכוש המבוטח אינו בבעלותו וכי הוא מעוקל, ואם היה מגלה זאת - לא היו מסכימות לבטחו.
· התובע הסתיר כי הדירה לא מאוישת - לו היו יודעות זאת לא היו מסכימות לבטחו.
· הרכוש המבוטח לא בוטח בערכי כינון, אלא בערכי מימוש בלבד.
· הרכוש המבוטח בוטח בסכום של 160,000 ₪ בלבד.
· אין לתובע זיקת ביטוח לרכוש המבוטח מעבר לסכום של 200,000 ₪.

35. אניח לטובת הפניקס כי מכתבה מיום 12.10.04 הינו מכתב הדחייה הראשון (להלן: "מכתב הדחייה"). משהפניקס לא פעלה בהתאם להוראות המפקח על הביטוח - היא מנועה מלהעלות טענות נוספות לאלו המנויות במכתב הדחייה.

36. משמע, הפניקס מנועה מלטעון את הטענות כדלקמן:

· התובע הסתיר כי הרכוש המבוטח אינו בבעלותו, ואם היה מגלה זאת - לא היתה מסכימה לבטחו.
· התובע הסתיר כי הדירה לא מאוישת - לו היתה יודעת זאת לא היתה מסכימה לבטחו.
· הרכוש המבוטח לא בוטח בערכי כינון - אלא בערכי מימוש בלבד.
· אין לתובע זיקת ביטוח לרכוש המבוטח מעבר לסכום של 200,000 ₪.

37. באשר לטענה כי הרכוש המבוטח בוטח בסכום של 160,000 ₪ בלבד - אין כל מניעה להעלאת טענה זו שכן סכום זה נכתב ברשימה לפוליסה.

38. אדון להלן בארבעת נימוקי הדחייה המפורטים בסעיף 32 לעיל. למען הזהירות ולמקרה ונפלה שגגה במסקנתי כי הפניקס מנועה מלהעלות נימוקי דחייה נוספים לאלו שפורטו במכתב הדחייה - אדון גם בטענותיה הנוספות.

האם הרכוש המבוטח נגנב על ידי הצייר

39. כאמור, לאחר ישיבת יום 7.9.06 הגיעו המבטחת והצייר להסכמה במסגרתה נדחתה ההודעה לצד שלישי ששלחו לצייר.

40. משנדחתה ההודעה לצד שלישי - ברי כי דין נימוק דחייה זה להידחות.

האם ידוע היה לנתבעים כי הבניין אינו מאויש

41. נימוק זה לא נטען במכתב הדחייה ואדון בו למען הזהירות.

42. ברי מעדות הסוכן כי ידוע היה לו שהבניין אינו מאויש וכי התובע עושה ניסיונות להשכירו. סברותיו של הסוכן כי הבניין אמור להיות מושכר בתוך זמן קצר אינן רלבנטיות שכן התובע לא הציג בפניו כל מצג באשר למועד איושו.

43. ידיעתו של הסוכן הינה כידיעת הפניקס ועל כן דין טענתה להדחות.

44. יתרה מכך, בניגוד לנטען על ידי אביטל (סעיף 17 לתצהירה) - הסוכן אכן מסר לה בכתב "כרגע לא מאוישת מחפשים דייר לשכירות" (נספח ג' לתצהירה).


האם ידוע היה לסוכן כי הרכוש המבוטח אינו בבעלות התובע וכי הוא מעוקל

45. הוכח כי התובע דיווח לסוכן כי התמונות הגיעו לחזקתו באמצעות הליך משפטי ארוך. כן הוכח כי ידוע היה לסוכן שבכוונת התובע למכור את הרכוש המבוטח בתוך זמן קצר. הסוכן לא התעניין לדעת מהו הקשר המשפטי המדויק שבין התובע לבין הרכוש המבוטח ולא נתן לתובע להבין כי עניין זה חשוב (ראה עדותו של הסוכן בעניין זה וכן סעיף 9 לתצהיר הסוכן).

בנסיבות אלו, מחדלו זה של הסוכן נזקף לחובת הפניקס.

46. לגרסת אביטל, הסוכן לא הודיעה כי הרכוש המבוטח מעוקל וכן כי התובע אינו בעליו.

47. לו אביטל הייתה מעיינת בדו"ח גמולב שהומצא לידיה, היא הייתה לומדת כי המחזיק בתמונות התכוון למוכרן "במכירה מיידית מרוכזת". על כן, די בכך, בשילוב כותרת הדו"ח ממנה עולה כי עסקינן בגלריה של הצייר ולא של התובע, על מנת להסב את תשובת לבה ועל מנת להגיע למסקנה כי יכול ועסקינן ברכוש מעוקל.

48. לא שוכנעתי כי אם היה נודע להפניקס כי הרכוש מעוקל - היא לא הייתה מפיקה את הפוליסה. בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי מבטחות נוהגות לבטח רכוש הנמצא במסגרת כינוס נכסים, אשר מטיבו ומטבעו נוצר עקב חוב שחב בעליו של אותו רכוש. איני מוצא מקום לאבחן בין רכוש מעוקל לרכוש הנמצא תחת הליכי כינוס, כאשר בשני המקרים הרכוש אינו בבעלות הכונס / המעקל ובשני המקרים כוונת המחזיק ברכוש הינה למכרו לצורך גביית חוב.

49. הפניקס לא טענה כי הייתה מבטחת את הרכוש המבוטח בפרמיה מוגדלת, אלא טענה כי כלל לא הייתה מבטחת אותו. סביר בעיניי כי יכול והייתה נדרשת תוספת פרמיה בגין רכוש מעוקל / רכוש בכינוס, אולם לא סביר בעיניי כי הפניקס הייתה דוחה, על הסף, את הבקשה לביטוח הרכוש המבוטח מהטעם כי הוא מעוקל ו/או אינו בבעלות התובע.

50. יאמר כי עסקינן בחברה ותיקה וגדולה ועל כן אין להניח כי הוראות החיתום, לעובדי החברה ולחתמים החיצוניים, הוראות הכוללות כביכול סירוב לבטח רכוש מעוקל - הינן בגדר תורה שבעל-פה בלבד וכי לא הועלו על הכתב.
הוראות החיתום של הפניקס לא הוגשו.

51. המקרה שבפנינו שונה מהמקרה שנדון בפני בת.א. (ת"א) 103615/03 אולפני קולינול נ' הכשרת היישוב (2005) שבו הרכוש המבוטח עוקל על ידי אחר ולא על ידי המבוטח. אותו אחר ביקש להוציא את הרכוש המבוטח מהנכס על פי צו הוצאת מעוקלים שניתן ע"י ראש ההוצל"פ. כן הסתיר אותו מבוטח כי הייתה מחלוקת מיהו בעליו, מחלוקת שהשליכה על הסיכון הביטוחי. (ערעור התובעת על פסק הדין תלוי ועומד).



לצורך מה נערכה הערכת גמולב

52. לשם מכירת הרכוש המבוטח במסגרת הליכי ההוצל"פ שומה היה על התובע להציג הערכת שמאי באשר לתמורה שאמורה להתקבל במכירה מיידית, במיוחד נוכח העובדה כי עסקינן בתמונות אשר נדרשת הערכה מקצועית לשוויין. על כן, פנה התובע ישירות לסוקר על מנת שיעריך את שוויין וכן את התמורה שניתן לקבל במכירה מיידית.

53. הערכת גמולב התבקשה על ידי התובע גם לצורך הפקת הפוליסה ועקב כך המציא את הערכת גמולב לידי הסוכן. מה טעם היה בהמצאת הערכת גמולב לידי הסוכן ומהסוכן לידי הפניקס אלמלא כוונת הצדדים כי הערכת גמולב תשמש לצורך הפקת הפוליסה.

54. יוזכר, כי עם קבלת הערכת גמולב, פנה הסוכן לאחראי עליו בסוכנות, הציגה בפניו וביקש הנחיותיו.

55. בהערכת גמולב, הבהיר הסוקר מפורשות כי ערך כינון משמעו "מחירי ביטוח" וערך מימוש משמעו מכירה מיידית.(ראה סעיף 130 להלן).

56. חיזוק לטענת התובע במחלוקת זו מצאתי בתרשומת שהתנהלה בין הסוכן לאביטל. בתרשומת, שנערכה לפני קרות האירוע, נכתב על ידי הסוכן: "המבוטח עו"ד במקצועו הזמין גמולב בתום לב מיוזמתו על מנת להעריך תכולת דירה שהוא אפוטרופוס שלה מבלי לדעת שאפשר לעשות זאת דרכי בפוליסה הקיימת..." (נספח ב/1 לתצהירה של אביטל).

57. אמנם, בקשת התובע באמצעות הסוכן להחזר שכר טרחת הסוקר נדחתה על ידי אביטל, אך לשיטת הסוכן, (שהינו שלוחה של הפניקס), יכול היה התובע להזמין הערכה באמצעות הסוכן ועל חשבון הפניקס. פניית הסוכן להחזר שכ"ט נעשתה נוכח כך שהערכת גמולב שימשה גם לצורך הפקת הפוליסה, שאם לא כן, חזקה כי לא היה עותר להחזר שכה"ט.
נוכח אמירתו זו של הסוכן - אין להתיר טענה סותרת.

58. מאחר והערכת גמולב נועדה לשמש גם את הפניקס לצורך הפקת הפוליסה - היה טעם לבקשת התובע והסוכן להשבת עלות שכרו של הסוקר בגין עריכת הערכת גמולב.

59. הנני ער לעדותה של אביטל לפיה לא התייחסה להערכת גמולב לצורך הפקת הפוליסה. הנני מטיל ספק באמיתות אמירה זו, שכן משמעותה - הפקת פוליסה המבטחת תמונות בלא כל הערכה שהיא. (ראה פירוט יתר בנקודה זו בהמשך פסק הדין).

60. סוף דבר - הערכת גמולב נעשתה הן לשם ביטוח הרכוש המבוטח והן לשם מכירתו במסגרת ההוצל"פ.


האם היה על הסוכן לערוך הצעת ביטוח

61. אין חולק כי התובע לא התבקש להשיב, בין בעל פה ובין בכתב, לשאלות הנשאלות בהצעת ביטוח. לטענת הפניקס, מאחר ועסקינן בחידוש פוליסה אין זה נהוג, ולא נדרש, לערוך הצעת ביטוח כתנאי להפקת תוספת לפוליסה.

62. לטענת התובע, אם אכן הייתה רלבנטיות וחשיבות למידע ש"הוסתר" על ידיו (כגרסת הפניקס והסוכן) - שומה היה על הפניקס והסוכן להציג בפניו הצעת ביטוח כתנאי מקדמי להפקת הפוליסה ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם.

63. עדותה של אביטל במחלוקת זו, אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר והיגיון הדברים. הסוכנות שימשה כחתמת של הפניקס, דהיינו היא הוסמכה על ידי הפניקס להפיק, על פי שיקול דעתה והנחיות הפניקס, פוליסות ביטוח בלא צורך בקבלת אישורה של הפניקס, כפי שנהוג בדרך כלל.

64. חרף זאת, מיד לכשהתבקש הסוכן על ידי התובע לגרום להפקת פוליסה המבטחת את התמונות - סבר הסוכן כי עסקינן במקרה מיוחד המצריך דיווח לחתם הסוכנות וכדבריו: "...קיבלתי מעו"ד משיח את דו"ח גמולב וראיתי שם שיש 80% מהתיק תמונות, הלכתי עם התיק ישר לחתם שלי, החתם ראה את התיק ואמר - תשמע אני לא חושב שנוכל להתמודד עם זה בעצמנו, ואמר לי - תפנה לאביטל שתעבוד מולך, היא יותר מוסמכת. קיבלתי הוראה לפנות לאביטל" (עמ' 48 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

65. בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הפניקס נשאל הסוכן:
"ש. בתחילת העדות שלך אמרת כשראית את הדו"ח גמולב, הבנת שיש בעיה, זה היה בגלל שראית שהתכולה רובה ככולה מורכבת מתמונות, אמרת שמונים אחוז.
ת.     הוא אמר לי שהרוב זה תמונות,
ש.     ואז זה לא פוליסה רגילה.
ת.     נכון." (שורות 7-3 בעמ' 58 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

66. אין חולק כי הסוכן אכן פנה לאביטל, המציא לה את הערכת גמולב והעביר לטיפולה את הפקת הפוליסה. כן אין חולק כי אביטל נענתה לפניה. בתשובה לשאלת ביהמ"ש מדוע פנה הסוכן להפניקס בבקשה כי תפיק את הפוליסה ולא הפיקה, כמקובל, באמצעות הסוכנות, השיבה אביטל: "הוא ביקש ממני תמיכה והייתי מחויבת לתת שירות לסוכן שלי. למה הוא פנה אלי כשיכל לעשות זאת במשרדו, אני לא יודעת" (שורות 32-29 בעמ' 32 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07) (עדות זו ניתנה טרם חקירתו הנגדית של הסוכן).

67. מהתכתובות שהתנהלו בין הסוכן לאביטל עולה בבירור כי לא היה מדובר בביטוח שגרתי ובחידוש פוליסה בלבד כפי שנטען על ידי אביטל. הביטוח במקורו כלל ביטוח מבנה הבניין בלבד. אין זה סביר בעיני כי כאשר מתבקש ביטוח נוסף של תכולה לא שגרתית - מבטח סביר, לרבות הפניקס, היה רואה בבקשה כחידוש בלבד שאינו מחייב התייחסות מיוחדת.

68. יתרה מכך, הסוכן והסוכנות ראו אף הם בביטוח המבוקש כביטוח המצריך את התערבותה ואישורה של הפניקס עצמה. הסברה של אביטל כי התערבותה הייתה בגדר "שירות לסוכן" בלבד - אינה סבירה בעיניי ועומדת בסתירה לעדותו המפורשת והמפורטת של הסוכן. הסבר זה ניתן על ידי אביטל בניסיון להסביר מדוע לא התבקשה הצעת ביטוח.

69. לו אכן הדברים היו כה שגרתיים - מדוע לא הופקה הפוליסה "אד הוק" על ידי הפניקס ומדוע נדרשו הגנות שונות, בדיקות וזמן כה ארוך להפקתה, לרבות פניות חוזרות ונשנות של הסוכן לאביטל, פניות שלא נענו, כפי שעולה מתצהירו ומחקירתו הנגדית.

70. זאת ועוד, מהתכתובות שהתנהלו בין הסוכן לאביטל (נספחים ב/1, ג, ד לתצהירה) עולה מפורשות כי הערכת גמולב הומצאה להפניקס במהלך הבירורים לקראת הפקת הפוליסה וניתן היה ללמוד ממנה כי עסקינן בתמונות ולא ברכוש "שגרתי".

71. על חשיבותה של הצעת הביטוח ככלל ניתן ללמוד מהתכתובות שבין הסוכן לאביטל. לדוגמא, ביום 9.3.04 התבקש הסוכן על ידי אביטל להשיב "כמה תכשיטים בדירה? האם להוסיף רעידת אדמה גם לתכולה?" (נספח ב/1 לתצהירה של אביטל). הצעת ביטוח הייתה חוסכת פניות מסוג זה.

72. כך גם ניתן ללמוד על חשיבות ההצעה מהשגגה לה נתפס הסוכן, כאשר סבר כי לא מותקנים סורגים בבניין ועקב כך לא הופקה הפוליסה (על דבר קיומם של הסורגים ניתן היה ללמוד מתוך פוליסת הביטוח של הצייר בהדר). לאחר קרות האירוע, ועל אף שידוע היה לסוכן ולהפניקס דבר קרות האירוע - הופקה הפוליסה רטרואקטיבית על ידי הפניקס וזאת משנמסר לאביטל על ידי הסוכן כי מאז ומתמיד היו מותקנים סורגים בבניין - בכך הוסר המכשול (שמלכתחילה לא היה קיים) להפקת הפוליסה.

73. רק לאחר האירוע התברר לסוכן משיחה שקיים עם התובע כי מותקנים סורגים בבניין.
בעוד שבתצהירו טען הסוכן כי דיווח לתובע, עוד קודם לאירוע, כי הפניקס מסרבת להפיק את הפוליסה בשל העדר סורגים - הודה הסוכן בחקירתו הנגדית כי כל שאמר לתובע הוא כי קיימת בעיית חיתום מבלי שפרט בפניו את מהות הבעיה.

74. כך גם ניתן ללמוד מהטעות שנפלה בהפקת הפוליסה על ידי הפניקס, עת נכתב כי הבניין הינו בן קומה אחת בלבד במקום שתי קומות. גם טעות זו ניתנת הייתה למניעה לו הייתה נערכת הצעת ביטוח.

75. הנני מרשה לעצמי להניח כי לו הייתה נערכת הצעת ביטוח - העובדות לאשורן היו מובאות, מבעוד מועד, לידיעת הסוכן והפניקס והפוליסה הייתה מופקת במועדה. (בהמשך אתייחס לשאלה האם היה על התובע לגלות את הסכסוך שהיה בינו לבין הצייר).

76. עריכת הצעת ביטוח נועדה למנוע מחלוקות במקרה של קרות מקרה ביטוח. במקרה דנן, בסופו של יום, אין חולק, כי התובע לא נשאל על ידי הסוכן, בין בעל פה ובין בכתב, באשר לתנאי המיגון, מספר הקומות בבניין וכו'. כן אין חולק כי התובע לא נשאל בדבר האיומים.
הצעת הביטוח נועדה גם ללמד על שווי הרכוש, האם עסקינן בכינון, ערך מוסכם, הקשר שבין המבוטח לרכוש ועוד.

77. בסעיף 13(א) לפוליסה התקנית כאמור בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות") נקבע כדלקמן:
"א. לפי בקשת המבוטח כפי שתירשם בהצעת ביטוח ותצוין במפרט, ובהסכמת המבטח, יפצה המבטח את המבוטח בקרות מקרה ביטוח לדירה או לתכולה, לפי ערך כינון".

78. כלומר, המחוקק מתייחס מפורשות להצעת ביטוח. המחוקק לא אבחן בין חידוש פוליסה קיימת שנערך בה שינוי משמעותי, (כבמקרה דנן), לבין פוליסה חדשה.

79. גם אביטל הודתה, בסופו של יום, בתשובה לשאלת ביהמ"ש, כי גם במקרה של חידוש היה על הסוכן לשאול את התובע את השאלות המפורטות בהצעת הביטוח וזאת גם אם אינו מחתימו עליה:
"ת.     עליו לשאול את השאלות, לא חייב למלא הצעת ביטוח חדשה, אך צריך לשאול את כל השאלות שבטופס ההצעה.
ש.     השאלות הרלוונטיות הן אלו שמופיעות בהצעה.
ת.     נכון." (שורות 12-8, עמ' 39).

80. כפי שעולה מע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מועם אורים ואח' פ"ד' מ"ה (2) 811 (1991) - חוזה ביטוח יכול להיכרת גם מקום בו לא נערכה הצעת ביטוח.

81. לא עלה בידי למצוא הוראת דין המחייבת מבטח להציג למבוטח הצעה לביטוח בכתב. סעיפי חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק") דנים בהצעת ביטוח ונפקותה לעניין חובת הגילוי, הפרתה ותוצאותיה כמו גם מינוי סוכן הביטוח כשלוחו של המבוטח. סעיפים שונים בתקנות דנים אף הם בהצעת הביטוח: 5, 6 סיפא וסעיף 13 א' לפוליסה התקנית. נראה כי המחוקק הראשי ומחוקק המשנה ראו בהצעה כ"דבר מובן מאליו" ועל כן לא נקבע מפורשות כי על המבטח להציג בפני המבוטח הצעה בכתב או בע"פ.

82. כפי שעולה מעדותה של אביטל - גם לשיטתה יש מקום לעריכת הצעת ביטוח בכתב מקום בו עסקינן בפוליסה חדשה ולשיטתה ניתן להסתפק בהצעה בע"פ מקום בו מתבקשת "תוספת" לפוליסה קיימת.

83. סוף דבר - מסקנתי הינה כי טענת הפניקס אינה סבירה והיא נועדה לתמוך בטענתה באשר לגילוי היזום שהיה על התובע לגלותה, כמו גם באשר למחלוקות הנוספות כמפורט להלן.

האם הסתיר התובע בכוונת מרמה כי הצייר איים לפגוע בו וברכוש המבוטח, עובר לפנייתו לסוכן הביטוח וכן לאחריה, ואם הפניקס הייתה יודעת זאת - לא הייתה מסכימה לבטחו

84. ביום 17.3.04 הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל על כי ביום 12.3.04 נוכח לדעת כי "... כל המבנה החיצוני (של הבניין - ה.י.) נצבע בשחור ובקיר החזיתי הדרומי נרשם בלבן באותיות גדולות המילה 'יזכור' ועליו דלוקה מנורה. אני לא ראיתי אותו מבצע את המעשה אך לציין כי מר נמרי התרברב בפני עיתונאי... שהתקשר אליי וסיפר לי ששאול נמרי אמר לו בהתרברבות שהוא צבע את הבית בשחור והוא ביקש ממנו ללכת ולצלם את זה... אני רואה במעשיו משום איום עליי. כמו כן נגרם נזק והושחת הבניין ואין לי כרגע אפשרות לאמוד את הנזקים.. מאחר והוא מסתובב סביב הבניין אני חושש ממעשי ונדליזם נוספים, לכן אני מבקש להזהירו מכך ולנקוט נגדו באמצעים למנוע היזק נוסף..." (הודעת התובע במשטרה - נספח א' לתיק מוצגי המבטחות).

85. בו ביום, נחקר הצייר במשטרה תחת אזהרה בחשד ל"... גרימת נזק, השחתת פני מקרקעין ואיומים בכך שצבעת את הבניין בכרמיה בשחור. כמו כן, איימת על יצחק משיח וכן גרמת נזקים למבנה".
הצייר הודה בצביעת קיר חזית הבניין וכדבריו "זו הדרך האומנותית שלי להביע את צערי על סגירת הסטודיו". הצייר הכחיש בחקירתו גרימת נזקים נוספים לבניין וכן הכחיש כי איים על התובע.

86. כפי שעולה מהודעת הצייר במשטרה מיום 5.7.04 (שורות 69-61 לת/3), מהודעת התובע במשטרה מיום 2.6.04 (שורה 7 לת/1) וכן מתמונות חזית הבניין כפי שצולמו על ידי התובע - (בין יום 17.3.04 למועד האירוע נשוא הדיון שבפנינו), כתב הצייר על חזית הבניין כיתוב המופנה לתובע, כיתוב אשר לא נכתב קודם לכן (להלן: "האירוע הנוסף"). כיתוב זה מעלה על הכתב את "פועלו" של התובע, אך אין בו איום על גופו או רכושו של התובע.

87. כפי שנקבע בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל (2006), החובות הקבועות בסעיף 6(א) ו- 6(ג) לחוק הינן חובות נפרדות ועצמאיות.

88. לטענת הפניקס, התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 6(א) לחוק ולחילופין 6(ג) לחוק ועל כן דין תביעת התובע להידחות, שכן מבטח סביר, לרבות הפניקס, לא היו מפיקים את הפוליסה לו היה נודע להם על דבר האיומים.

89. לדעתי, בנסיבות העניין, אין מקום לבחון את טענות המרמה המיוחסות לתובע על פי הוראת סעיף 6 לחוק, (כפי שמבקשים הנתבעים), אלא על פי הוראת סעיף 17 לחוק.
אפרט להלן את נימוקי.

90. עוד ביום 4.3.04 פנה התובע לסוכן בבקשה לביטוח התמונות והציוד וביום 9.3.04 המציא לידיו את הערכת גמולב. באותה נקודת זמן מסר התובע את כל הפרטים הדרושים לצורך כריתת חוזה ביטוח לאלתר. אין מחלוקת כי מיום 9.3.04 ועד לקרות האירוע לא מסר התובע להפניקס כל מידע נוסף (אשר בפועל לא היה ברשותה באותו מועד) וכי הפוליסה הוצאה על ידי הפניקס לאחר האירוע וזאת משהוברר להפניקס כי היה עליה להפיקה מלכתחילה.

91. ביום 12.3.04 התגלה לראשונה לתובע כי קיר הבניין נצבע ועל כן, ביום 17.3.04 הגיש את תלונתו למשטרה. האירוע השני, אם וככל שאירע, ארע לאחר יום 17.3.04. הלכה למעשה, עסקינן בהחמרת סיכון כמשמעותה בסעיף 17 לחוק שכן היה על הפניקס להפיק את הפוליסה, לכל המאוחר בסמוך לאחר יום 9.3.04.
אין לזקוף לחובת התובע את האיחור בהפקת הפוליסה.
הפניקס אינה יכולה להרע את מצבו של המבוטח ואין לאפשר לה לטעון טענות שלא היתה זכאית לטעון לו היתה פועלת כמתחייב ומפיקה את הפוליסה במועד.

92. יתרה מכך, הפוליסה הופקה ע"י הפניקס בתחולה, רטרואקטיבית - משמע עובר למועד תחילת הביטוח לא התקיימו אותם סיכונים שהיה על המבוטח לגלות למבטח ואלו אירעו לאחר כריתת חוזה הביטוח.

93. סעיף 17 לחוק קובע כי על המבוטח להודיע למבטח על כל "שינוי מהותי" שחל. "שינוי מהותי" מוגדר בסעיף 17(ב) לחוק, על סעיפי המשנה שבו. סעיף זה עוסק בעניינים שבהם המבוטח נשאל במפורש בשאלה לפני כריתת החוזה, או שצוין בפוליסה במפורש כי העניין הוא עניין מהותי, ובלבד שהשינוי חל לאחר מועד מסירת הפוליסה למבוטח.

94. בענייננו, לא התקיים ולו גם אחד מהתנאים הקבועים בסעיף 17 לחוק לצורך קבלת טענתה של הפניקס. מכאן כי, לא התקיימו הוראות סעיף 18(1) לחוק בדבר אי מסירת הודעה על ידי המבוטח על החמרת הסיכון, תוך שהדבר נעשה בכוונת מרמה.
משאין תחולה להוראת סעיף 17 - אין מקום להידרש לשאלה האם המבוטח פעל בכוונת מרמה אם לאו.

95. לאור האמור לעיל, דין טענות המבטחות להידחות עקב אי תחולתם של סעיפים 17 ו-18 לחוק.

96. למקרה ונפלה שגגה במסקנתי זו אתייחס להלן להוראת סעיף 6(א) ו-6(ג) לחוק.

97. גם אם עסקינן ב"עניין מהותי" - לא די בכך על מנת לקבוע כי עומדת להפניקס ההגנה הקבועה בסעיף 6(א) ולחילופין 6(ג) לחוק.

98. הוראת סעיף 6(א) לחוק קובעת: "הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - עניין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה". אין חולק כי במקרה דנן לא מולאה הצעת ביטוח ולא הוצגה לתובע שאלה ב"דרך אחרת שבכתב".

99. לאור האמור לעיל, לא התקיים התנאי בדבר שאלה שנשאלה בכתב ועל כן לא עומדת להפניקס ההגנה הקבועה בסעיף 6(א) לחוק.

100. סעיף 6(ג) לחוק קובע "הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

101. כפי שנקבע בפרשת פיאמנטה - הוראת סעיף 6(ג) עומדת בנפרד ובמובחן מהוראת סעיף 6(א) לחוק. בפרשת פיאמנטה לא הוצגה למבוטחים שאלה בכתב בנוגע למידע אודות מצבם הבריאותי ועל כן ביהמ"ש העליון לא נדרש להוראת סעיף 6(א) לחוק ופנה לבחון האם הופרה הוראת סעיף 6(ג) לחוק. מכאן ניתן ללמוד כי הוראת סעיף 6(ג) לחוק חלה גם מקום בו לא הופנתה למבוטח שאלה בכתב.

102. כפי שנקבע בפרשת פיאמנטה "...סעיף 6(ג) עניינו חובת גילוי יזום המוטלת על המבוטח ומיועדת להעלות תרומתה וצמצום פערי המידע בינו לבין המבטח בעניינים שיש להם חשיבות לצורך עריכת חוזה הביטוח ולהנחלת כללי התנהגות של יושר והגינות גם בין צדדים לחוזה שהקשר ביניהם כלכלי במהותו... יחד עם זאת, חובת הגילוי היזום הינה חובה מצומצמת שלא בנקל ניתן לקבוע כי הופרה. על הטוען להפרת חובת הגילוי לעמוד בדרישת מחמירות: לא זו בלבד שעליו להוכיח הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח, אלא עליו להוכיח גם את מודעותו של זה האחרון לכך שמדובר ב'עניין מהותי'. כל אלה הינם יסודות שהוכחתם אינה פשוטה. צמצום זה תואם את מגמתו הכללית של החוק..." (כב' השופטת ארבל בסעיף 14 לפסק הדין).

103. על הפניקס להוכיח את יסוד ההסתרה "...המרמזת על פעולה שפעל המסתיר למנוע היחשפותו של מאן-דהוא למידע או לדבר מה אחר שבידו. ההסתרה נתפסת על כן כמצויה בדרגת חומרה העולה על זו של אי הגילוי... המבחן לקיומה של הסתרה הוא מבחן סובייקטיבי..." (כב' השופטת ארבל בסעיף 16 לפסק הדין).

104. "... על המבקש להיכנס בגדרי סעיף 6(ג) להוכיח כי הסתרת המידע המהותי נעשתה בכוונת מרמה, שכן הרצון לרמות את המבטח על מנת לזכות בביטוח הוא העומד בבסיס הסעיף." (כב' השופטת ארבל בסיפא לסעיף 19 לפסק הדין).

105. כזכור, פוליסת הביטוח הופקה לאחר קרות האירוע ובתחולה רטרואקטיבית. אין חולק כי הפוליסה הומצאה לתובע לראשונה רק לאחר קרות מקרה הביטוח. לאורך תקופה של שלושה חודשים לערך התנהלו מספר שיחות בין התובע לסוכן, במסגרתן מסר האחרון לתובע כי לא הופקה הפוליסה בשל בעיות חיתום. (ראה חקירתו הנגדית של הסוכן).

106. במצב דברים זה יש לבחון האם התובע, בעת שפנה בבקשה לבטח את הרכוש המבוטח וכן במהלך אותם שלושת החודשים, פעל מתוך כוונת מרמה ביודעו כי אם ידווח לסוכן על דבר האיומים והשחתת הבניין - הפניקס לא תיאות להפיק את הפוליסה.

107. מסקנתי הינה כי התובע לא פעל בכוונת מרמה כאמור בסעיף 6(ג) לחוק, כוונה שהינה תנאי (אחד מתוך שניים) לתחולת הסעיף. אפרט להלן את נימוקיי.

108. לשיטת הסוכן, הוא דיווח לתובע כי קיימות בעיות חיתום ובתצהירו אף טען, (טענה ממנה חזר בו בחקירתו הנגדית), כי דיווח לתובע כי בעיית החיתום הינה העדר סורגים.
על כן, לו אכן התכוון התובע לפעול בכוונת מרמה - סביר להניח כי היה פועל ללא לאות, בין בכתב ובין בעל פה, כדי לגרום להפקת הפוליסה בכל ההקדם; היה פועל על מנת לברר מה הן אותן בעיות חיתום; היה מגיע למסקנה כי אין בסיס לאותן בעיות חיתום שכן הן התמצו בהעדרם, כביכול, של סורגים והיה גורם להפקת הפוליסה.

109. אם אכן היה התובע פועל בכוונת מרמה - סביר כי היה פונה למבטחת אחרת על מנת לבטח את הרכוש המבוטח ולא היה ממתין בשב ואל תעשה, התנהגות שאינה מתיישבת עם התנהגותו של מי שפועל בכוונת מרמה.

110. באופן חריג, לאחר האירוע, הזמין התובע את הסוכן לפגישה בבית קפה וביקש לשמוע ממנו פרטים אודות חידוש הפוליסה. התנהגות זו הינה התנהגות סבירה של מבוטח לאחר אירוע שבמהלכו נגנב רכוש יקר שעה שהפוליסה הופקה רק לאחריו.
אין כל טענה כי התובע: ניסה באותה פגישה, להטעות את הסוכן באשר למהלכים שקדמו לאירוע; ניסה לשכנעו כי גילה לו זה מכבר את דבר האיומים; איים עליו; ניסה לפתותו, או חלילה להסיתו, לדבר עבירה.

111. בסעיף 26 לתצהירו, הצהיר הסוכן כי התובע לא גילה לו "... בשום שלב ואני לא ידעתי על כך, כי למשל, לנמרי יש עבר פלילי, לא ציין את העובדה שנמרי הגיע אל הדירה והוציא ממנה ארגזים עוד טרם הפריצה". ברם, עניין הוצאת הארגזים נמסר לסוכן על ידי התובע עוד ביום 1.6.04, בעת שגילה את הפריצה (סעיף 15 לתצהירו). אם פרט זה היה אכן כה מהותי מדוע הסוכן לא גילה זאת לאביטל טרם הפקת הפוליסה?. באשר לעברו הפלילי כביכול של הצייר - לא הוכח כי התובע ידע על כך.

112. זאת ועוד, יש לזכור כי הרכוש המבוטח לא היה בבעלותו של התובע וכי הוא פעל בשמה של החסויה ועל כן לא היה לו אינטרס אישי, (מעבר לחובתו כלפי החסויה והצייר), בשמירה על שלמותו. יש לזכור כי אין מניעיו של התובע כמניעיו של מי שהרכוש בבעלותו שלו והחושש כי רכושו ירד לטמיון אם יתממש הסיכון הטמון באיומים.

113. יתרה מכך, דבר האיומים נמסר לסוכן על ידי התובע לראשונה בפגישתם שהתקיימה לאחר האירוע ואם אכן היה פועל בכוונת מרמה - יש להניח כי היה ממשיך בהסתרה זו גם באותה נקודת זמן .

114. הצעת ביטוח בכתב לא נועדה אך ורק ללמד על פרטי הרכוש, שוויו, ועל הקשר שבין המבוטח לרכוש, אלא גם כדי שהמבוטח יוכל לדעת ולהסיק מהם העניינים שיכול וייכנסו לגדרו של המונח "עניין מהותי" כאמור בסעיף 6 לחוק ובעיקר על מנת שבמקרה הצורך לא תהיה מחלוקת, (נוכח האמור בכתב), האם המבוטח הונה את המבטחת.

115. כפי שעולה מהראיות הנוספות (סעיף 15 לכתב התביעה שהוגש על ידי הצייר כנגד החסויה והתובע) - קדמו לאיומים אלו 5 פרסומים נוספים של הצייר (חלקם בעיתונות וחלקם במכתבים לתובע) ב-16.9.01, 24.3.03, 7.2.03 ושני פרסומים נוספים בעיתון "העיר" אשר פורסמו במועד לא ידוע. אין חולק כי איומים אלו (אשר תוכנם לא הובא בפני, למעט כינויו של התובע על ידי הצייר "בן לאדן") לא באו לידי מימוש - עובדה המהווה חיזוק לטענת התובע.

116. הנני מודע לספקות שמעלים הנתבעים בסיכומיהם באשר לתלונות שהגיש התובע כנגד הצייר במשטרת ישראל, בגין האיומים שקיבל, בגין הסימון "יזכור" ועדותו בחקירה הנגדית כי חשש לגופו ולא לרכוש המבוטח.
אכן, הסברי התובע אינם סבירים בעיניי, כמו גם טענתו כי הגיע אותה העת למסקנה כי ידו של הצייר לא הייתה במעל. ברם, הסברים אלו ניתנו בתשובה לשאלות הנשאלות ומועלות כיום, כאשר ידוע לתובע כי נטען כנגדו שפעל בכוונת מרמה וכן ביודעו כי העניין מהותי ועל כן חוטא התובע לאמת בניסיון להדוף את טענות הנתבעים.

117. אין די בתשובותיו אלו של התובע, שהנני מטיל ספק בכנותן, כדי לסייע בידי הפניקס להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה. יש לבחון את כוונת התובע לא במועד עדותו בביהמ"ש (כאשר אין ספק כי הוא יודע ומודע למהות המחלוקת) אלא נכון למועד המו"מ לכריתת חוזה הביטוח.

118. הנני מודע כי עסקינן בעו"ד המבטח 7 דירות באמצעות הסוכנות וכי רכש ניסיון בתחום זה. ברם, אין בניסיון זה כדי להעיד על ניסיון מסוג זה של איומים והצורך בגילויים למבטח.

119. המבחן להחלטה בשאלה האם ביקש התובע להסתיר, בכוונת מרמה, אינו אובייקטיבי כטענת הפניקס, אלא "מדובר ביסוד סובייקטיבי במהותו" (כב' השופטת ארבל בסעיף 19, בעמ' 18 לפרשת פיאמנטה).

120. כאמור, הפניקס הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הצייר. לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה, אשר במהלכה לא נתגלה דבר מה נוסף באשר לחשדות שיוחסו לצייר - הגיעו הפניקס והצייר להסכם גישור במסגרתו נדחתה ההודעה ושולמו לצייר הוצאותיו. מכאן כי גם לשיטת הפניקס לא היה ולו גם בסיס לכאורי לחשדות כנגד הצייר.

121. ביום 8.7.02 הודיעה הפניקס לתובע כי הפוליסה תבוטל בתוך 21 יום מאותו מועד. מדוע לא בוטל הכיסוי ממועד תחילת הביטוח, אם מלכתחילה, אכן לא היה מקום להפקת הפוליסה כטענת הפניקס?.

122. בע"א 1197/05 מטעי בקעת בית הכרם בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (2006) חשדה המבטחת במניעי התובע המבקש לערוך ביטוח למטעיו במהירות ושלא כמקובל ועל כן ביקשה מהשמאי לברר עמו סוגיה זו. המבוטח נשאל מפורשות על ידי השמאי בדבר קיומן של בעיות כלשהן במטע אולם המבוטח שללן (עמ' 18 לפסק הדין).
מטעם זה אין בפסק הדין כדי לסייע בידי הנתבעים.

123. נוכח מסקנתי כי התובע לא פעל ב"כוונת מרמה" איני מוצא מקום להידרש לתנאי הנוסף בדבר היות ההסתרה - הסתרת עניין מהותי.

האם יש לתובע זיקת ביטוח ברכוש המבוטח

124. נימוק זה לא נטען במכתב הדחייה ואדון בו למען הזהירות.

125. לתובע אכן הייתה זיקת ביטוח ברכוש המבוטח מהטעם כי, כפוף לדין, הוא חב באחריות "לשלומו" של הרכוש המבוטח, אשר עוקל על ידיו והוא חב כלפי הצייר במקרה של נזק שנגרם ברשלנותו לרכוש המבוטח. מטעם זה יש לתובע אינטרס וזיקת ביטוח לרכוש המבוטח. (יודגש ויובהר כי איני דן בשאלה האם התובע חב ברשלנות כלפי הצייר שכן סוגיה זו אינה רלבנטית למחלוקות שבפניי. כל שמצאתי הוא, כפוף לדין ולנסיבות, כי התובע חב בחובת זהירות כלפי הצייר ועל כן הייתה לו זיקה ביחס לרכוש המבוטח).


האם הרכוש המבוטח בוטח בערכי כינון או מימוש בלבד

126. נימוק זה לא נטען במכתב הדחייה ואדון בו למען הזהירות.

127. אקדים ואומר כי עיון בתצהיר עדותה הראשית של אביטל מעלה כי זו לא טענה כי הפוליסה אינה בערכי כינון, או כי רישום זה נעשה בשגגה. טענה זו נטענה לראשונה ע"י הסוכן בלבד.
ולו רק מטעם זה - דין הטענה להדחות.
למעלה מן הדרוש אזקק לטענה זו.

128. אין חולק כי נרשם בפוליסה כי הרכוש מבוטח בערכי כינון ועל כן על הפניקס והסוכן מוטל עול הראיה כי כוונת הצדדים הייתה לערכי מימוש. הנתבעים לא עמדו בנטל זה כפי שיפורט להלן.

129. בתצהירו, טען הסוכן כי התובע ביקש לבטח את התמונות בערכי מימוש בלבד שכן האחרון התכוון למכרן במסגרת הליכי ההוצל"פ. שווי התמורה שהייתה אמורה להתקבל ממכירת התמונות שוות ערך לערך המימוש.

130. בהערכת גמולב נערכו שני טורים נפרדים ומקבילים ביחס לפרטי הרכוש המבוטח: "מחיר כינון" ו-"מחיר מימוש". בפרק ההערות נכתב על ידי הסוקר:
· " הערכה נתונה במחירי כינון REPLACEMENT VALUE בעמודה הימנית ובמחירי מימוש SALE VALUE בעמודה השמאלית.
· מחירי הכינון משקפים לפי מיטב ידיעתנו והבנתנו המקצועית את התמורה שיש לשלם בשוק הישראלי על מנת לרכוש פריט זהה או דומה ככל האפשר (מחירי בטוח).
· מחירי הממוש משקפים לפי מיטב ידיעתנו והבנתנו המקצועית את התמורה אשר ניתן לקבל בשוק הישראלי עבור מכירת פריטים אלו, במכירה מיידית מרוכזת לגורם מסחרי או מספר מצומצם של גורמים. נראה לנו רלוונטית במקרה זה, מכירה יחידה מסוג זה."

131. כאמור, ברשימה לפוליסה נקבע: "חישוב הפיצוי ייערך לפי 'ערך כינון' כאמור בסעיף 4 לפרק י"ג (תנאים כלליים").

132. הדר ביטחה במשך מספר שנים, עד ליום 31.12.03, את תכולת הגלריה של הצייר (להלן: "פוליסת הדר"). התכולה כללה, בין היתר, מכונות, ציוד, ריהוט ומחשבים בסכום של כ- 145,000 ₪ ובנוסף מלאי עסקי הכולל צבעים, בדים, חומרי גלם לפסלים וציורים בסכום של 892,193 ₪.

133. המבוטח בפוליסת הדר הינו הצייר.

134. לטענת התובע, הדר והפניקס הינן גוף אחד ועל כן הפרטים בפוליסת הדר היו לנגד עיני הפניקס, עובר לכריתת הפוליסה, ולחילופין היה עליה לדעת זאת.
לטענת הפניקס- לא הייתה לה כל דרך לדעת כי הבניין ותכולתו בוטחו באמצעות הדר.

135. האירוע נחקר על ידי משרד השמאים סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ. דו"ח השמאי הופנה להדר ולא להפניקס, עובדה המלמדת כי עסקינן בשתי אישויות משפטיות המתנהלות בצוותא יחדיו ובלא כל הפרדה ביניהן. כותרת הדו"ח עוסקת באירוע ובפוליסה נשוא הדיון שבפנינו ולא בפוליסת הדר.

136. לטענת הפניקס, היא לא יכלה ללמוד על היות התכולה והבניין מבוטחים בעבר ב"הדר" שכן, (נכון לאותה עת), לא ניתן היה לאתר פוליסה קודמת באמצעות המען, אלא באמצעות שם המבוטח בלבד. לטענת הפניקס, משאין התאמה בין שמות המבוטחים - לא ניתן היה ללמוד על דבר קיומה של פוליסת "הדר".

137. המיזוג בין הדר להפניקס בוצע ביום 1.4.04 (סעיף 23 לתצהירה של אביטל). דהיינו, במהלך התקופה בה התנהלו התכתובות והשיחות בין הסוכן לאביטל.

138. בהערכת גמולב נרשם בנדון: "הערכת גמולב תמונות וטלטלין במעונו של מר נמרי שאול". על כן, המבטחות יכלו ללמוד באמצעות שמו של מר נמרי שאול (אשר הערכת גמולב עמדה בפניהן) כי הרכוש המבוטח היה מבוטח בהדר, עד ליום 31.12.03, ובסכומים דומים.

139. יתרה מכך, הפוליסה הופקה בדיעבד לאחר שידוע היה לסוכן ולאביטל כי האירוע אירע וכי יהיה על המבטחות לשלם לתובע תגמולי ביטוח. על כן, ברי כי הפניקס סברה כי יהיה עליה לשלם לתובע תגמולי הביטוח על פי הפוליסה וכי הפקת הפוליסה = תשלום תגמולי ביטוח. בנסיבות אלו, ניתן היה לצפות מהפניקס לזהירות יתר בעת הפקת הפוליסה. אין עסקינן בהפקת פוליסה שגרתית במהלך העסקים הרגיל, אלא בהפקת פוליסה שמשמעה אחד ויחיד - תשלום בפועל של תגמולי ביטוח.

140. הוכח (נספח 9 למוצגי התובע), כי עוד בתחילת חודש מרץ 2004 קיבל התובע מסוכן הביטוח של הצייר את פוליסות הביטוח שהוצאו לאחרון על ידי הדר. לטענת התובע, הציע לסוכן להמציא לו את פוליסת הדר, אך האחרון השיב כי אין לו צורך בהן.
הסוכן התעלם בתצהירו מטענה זו.

141. משהסוכן לא הכחיש את טענת התובע - אין למבטחות ולסוכן אלא להלין על עצמם.

142. אם נותר ספק באשר לכוונת "המשורר" במחלוקת זו הוא הוסר על ידי אביטל בחקירתה הנגדית:
" ש.     האם נכון כי הפוליסה נערכה לפי הוראות סוכן הביטוח.
ת.     נכון.
ש.     האם נכון כי הפוליסה נערכה בערך כינון.
ת.     נכון.
ש.     האם נכון כי הפוליסה נערכה בערך כינון עפ"י הוראות סוכן הביטוח.
ת.     (מעיינת) זה לא נרשם באף מקום.
ש.     למה זה נערך על בסיס כינון?
ת.     כי כנראה שהפוליסה על המבנה הייתה כינון, ואני הוספתי רק תכולה.
ש.     האם הסוכן נתן לך הוראות לגבי ערך כינון או ערך שיפוי?
ת.     מה זאת אומרת האם הסוכן נתן לי הוראות.
ש.     אבל יכול להיות ש - 160,000 ₪ זה ערך שיפוי.
ת.     אני קיבלתי לפי 160,000 ₪,
ש.     לשאלת ביהמ"ש - מה הבנת מזה?
ת.     ש - 160,000 ₪ זה ערך כינון.
ש.     תסכימי איתי שהסוכן בכלל לא התייחס לשאלה אם זה ערך כינון או ערך ריאלי, נכון?
ת.     אין לי שום תזכורת לזה.
ש.     אין שום התייחסות בבקשה שלו לשאלה זו.
ת.     נכון." (שורות 34-17 עמ' 40 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

143. בתצהירו, טען הסוכן כי לכשקבל את הפוליסה שהופקה ביום 2.6.04 מסרה לתובע תוך שהוא מידעו כי בשל שגגה נכתב כי הפיצוי ישולם על פי ערכי כינון. אם אכן כך הוא הדבר - מדוע לא מסר זאת בו זמנית להפניקס על מנת שתוציא תיקון לפוליסה. (יוזכר כי אותה עת טרם ידוע היה כי הפניקס תדחה את תביעת התובע).

144. לא נמסר ע"י אביטל מתי התגלתה השגגה להפניקס, מי גילה אותה, כיצד התגלתה ומדוע לא נמסרה הודעה על כך לתובע מיד עם גילויה (כאמור, אביטל התעלמה בתצהירה ממחלוקת זו שבין התובע לסוכן).

145. בחקירתו הנגדית (על ידי ב"כ הפניקס) נשאל הסוכן:
"ש. נכון יהיה לומר שבפוליסה הזאת, אם לא היה הסיפור של נמרי אלא היה מקרה רגיל, כדי לזכות ב - 160 אלף ₪ בערכי כינון, היה צריך להוכיח ערכי כינון של 160 אלף ₪.
ת.     כן. כעקרון אם נגנבה לך טלוויזיה, אתה צריך להוכיח שנגנבה לך, ואז מקבל את הסכום עליה כחדשה, מה שלא עושים בציורים." (שורות 24-21 בעמ' 59 לישיבת יום 7.1.07).

146. לידתן של מרבית המחלוקות בתיק זה נובע מהעדרה של הצעת ביטוח, בין בכתב ובין בעל-פה. לו הייתה נערכת הצעת ביטוח, או לחילופין היו נשאלות השאלות המפורטות בהצעת הביטוח - המחלוקת בתיק זה הייתה מצטמצמת לשאלה האם הפניקס פטורה מתשלום על פי סעיף 6(א) ולחילופין 6(ג) לחוק (זאת בהנחה כי הוראות סעיף 17 לחוק אינה חלות בענייננו).

147. משהגעתי למסקנה כי הפניקס והסוכן לא פעלו כנדרש - יש לזקוף, לחובת הפניקס, במקרה של ספק, את אי עריכת הצעת הביטוח וכעניין של מדיניות משפטית אין לאפשר לה ליהנות מפרי מחדלה.

148. כזכור, בהערכת גמולב נכתב הסברו של הסוקר למונח "ערך כינון". כפי שעולה מפוליסת הדר, (שהוצאה כזכור לצייר), בוטחו התמונות וחומרי הגלם בסכום של כ- 900,000 ₪ (במעוגל), סכום הדומה לערך הכינון של התמונות בהערכת גמולב שהוערכו בסכום של 182,600 $.

149. בתצהירו, טען הסוכן כי התובע ביקשו תחילה לבטח את הרכוש המבוטח ב- 60,000 ₪ וכך עשה.
לטענת הסוכן, משהתובע קיבל לידיו, כעבור מספר ימים, את הערכת גמולב ונוכח לדעת כי שווי הרכוש המבוטח גבוה יותר - ביקש מהסוכן להגדיל את סכום הביטוח ל- 160,000 ₪ (סכום השווה להערכת גמולב בערך מימוש) וכך אכן עשה.

150. הסך של 160,000 ₪ הינו שווה ערך לתמורה שהייתה אמורה להתקבל ממכירת התמונות והציוד בערך מימוש, דהיינו במכירה מיידית כפי שנקבע על ידי הסוקר בהערכת גמולב. הוסיף וטען הסוכן בתצהירו כי התובע ביקש להקטין עלויות ועל כן לא הסכים לביטוח בסכום של כ- 890,000 ₪. כן הוסיף וטען הסוכן בתצהירו כי ערך הכינון הוצא בשגגה.

151. בחקירתו הנגדית נשאל הסוכן על ידי ביהמ"ש כיצד היה נוהג לו התובע היה מבקש לבטח את התמונות מבלי להמציא את הערכת גמולב. בתשובה השיב הסוכן:
"ת.     יש בעיה פה, אני רוצה ממנו הערכה מוסמכת, איך אני יכול לבטח תמונות, אין להם ערך כינון אלא ערך מוסכם, תמונות בביטוח לא עושים להם ערך כינון, כי אי אפשר לקנות אותם במכולת, זה ערך מוסכם, בא בן אדם בעל מקצוע מעריך חפצי אומנות אומר לעו"ד משיח תציג לי את התמונות, עושה דו"ח שמר משיח מעביר אליי ועל סמך הדו"ח. ערך ממשי. ערך ממשי שבן אדם אומר לך... עו"ד משיח אומר - תשמע אל תכביד לי על ההוצאות, אני בסך הכל רוצה לשמור על האינטרס שלי, על החוב שלי של עד 200,000 ₪..." (שורות 19-15, עמ' 56 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

152. השוואת פוליסת הדר לפוליסה (נשוא הדיון) ובחינת עדות הסוכן מלמדים כי ביטוח תמונות בערכי כינון, ובמקרה דנן בערך מוסכם, הינו דבר שבשגרה ועל כן מוטל על הפניקס עול כבד להוכחת טענתה כי שגתה על אף שהייתה מודעת כי עסקינן בביטוח תמונות.

153. בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הפניקס, (אשר לה אינטרס זהה לסוכן בעניין זה), נשאל הסוכן כדלקמן:
"ש.     הוא אף פעם לא השתמש במילים כינון, הוא לא נקב במילה הזו, משיח, טרם האירוע.
ת.     לא מעניין אותו, הוא נתן לי לעשות את העבודה. האדם שלח לי דו"ח גמולב, אמר לי תשמע - הגיע לחזקתי ציורים, אני רוצה לבטחם, אל תגדיל לי את ההוצאות, אני מתכוון להוציא אותם במכירה מהירה, אל תגדיל לי הוצאות, תעשה את המינימום.
ש.     אז לסיכום הוא לא אמר לך לבטח בערכי כינון.
ת.      לא, הוא לא ביקש ממני ערכי כינון, נתן לי הוראות לצמצם הוצאות." (שורות 18-13, עמ' 61 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

154. הסוכן לא ניהל כל תרשומות באשר לשיחותיו עם התובע, אביטל וחתם הסוכנות. התכתובות בינו לבין אביטל הוגשו באמצעות אביטל. בחקירתו הודה הסוכן כי אינו יודע מתי שוחח, עם מי שוחח ומה דובר בכל שיחה בנפרד, ועל כן יש ליתן משקל נמוך לעדותו בעניין תוכן השיחות שלא נערכה להן כל תרשומת.

155. בחקירתה הנגדית נשאלה אביטל האם התייחסה להערכת גמולב. בתחילה, טענה "... לא הכפפתי את הפוליסה לדו"ח גמולב" (שורה 12 בעמ' 41 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07), אולם בהמשך השיבה כדלקמן:
"ש.     אמרת שהדוח לא מחייב אותך, אבל הוא כולל אינפורמציה לפיה התכולה שייכת לשאול נמרי, אז איך את כותבת שאיש לא גילה לך.
ת.     לא התייחסתי לדו"ח הזה.
ש.     כשאת אומרת לא התייחסת לדו"ח את מתכוונת לדו"ח על כל חלקיו.
ת.     נכון." (שורה 28 בעמ' 41 עד שורה 3 בעמ' 42, פרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

156. הכיצד יכולה להתקבל טענת מבטח כי התעלם, לשיטתו, מהערכת גמולב העוסקת בתמונות שעה שברי כי עסקינן בביטוח מיוחד וחריג. הוכח כי הסוכן פנה לאביטל לא עקב סכום הביטוח אלא עקב מהות הביטוח, קרי תמונות. האומנם סבירה טענת אביטל כי לא התייחסה להערכת גמולב על כל חלקיה, ואם אכן פעלה כך - האומנם פעלה באופן סביר?. האם לא היה מקום לברר למה הכוונה בכינון לעומת מימוש?.

157. בחקירתה הנגדית העידה אביטל:
"ש.     יש פרק הגנת הדירה פרק ד' פה נשאל המציע לגבי הגנות פתחים וחלונות. אם הסוכן היה ממלא הפרטים לעניין התכולה הייתם יודעים אם יש או אין סורגים
ת.     כן, אם היה מצויין
ש.     ואז היית יכולה להפיק את הפוליסה מייד- דהיינו שיש סורגים
ת.     הייתי מפיקה.
ש.     ואז היית יכולה להפיק את זה כבר ב - 1.4.04 ולא להמתין עד יוני.
ת.     נכון." (שורות 19-13 בעמ' 38, פרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

158. כאמור, משהפוליסה לא הופקה בשל מחדל משותף של הסוכנות והפניקס - יש לזקוף זאת לחובתן.

159. לטענת ב"כ התובע, "ערך כינון" בדו"ח גמולב נערך לצורך הפוליסה בעוד ש"ערך מימוש" נערך לצורך המכירה במסגרת ההוצל"פ. מוסיף וטוען ב"כ התובע כי נהוג לבטח תכשיטים ומוצרי אומנות בערך מוסכם ולא בערך שיפוי שכן לא ניתן לרכוש חפץ אומנות זהה, או לצייר תמונה זהה, כפי שהעיד השמאי, שכן אין עסקינן במוצר מדף (שורות 12-7 בעמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 7.9.06).

160. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, לא קיים בביטוח המונח "ערך מימוש" אלא ערך ריאלי וערך כינון בלבד ועל כן סכום הביטוח הרלבנטי לעניינינו הינו ערך כינון בלבד כאמור בהערכת גמולב, המבהירה מפורשות כי הכוונה ל"מחירי ביטוח".

161. נוסיף לכך את הסבריו של הסוכן לפיהם "...אין אני יכול לבטח תמונות אין להם ערך כינון אלא ערך מוסכם, תמונות בביטוח לא עושים להם ערך כינון, כי אי אפשר לקנות ואתם במכולת, זה ערך מוסכם..." (שורות 13-11 בעמ' 56 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

162. לטענת ב"כ הפניקס בסיכומיו, יש לצרף לפוליסה את דו"ח הסוקר על מנת שתגמולי הביטוח ישולמו על פי ערך מוסכם ומשהדבר לא נעשה - אין עסקינן בערך מוסכם. טענה זו סבירה בעיני, אולם אין להחילה בנסיבותיו של תיק זה.
לא ניתן כל הסבר על ידי אביטל לצורך מה הומצאה לידיה הערכת גמולב ומדוע התעלמה ממנה, טענה שאינה מתיישבת עם עדות הסוכן והתנהגותו לכשנוכח לדעת כי עסקינן בתמונות. זאת ועוד, יש להביא בחשבון כי הפוליסה הופקה לאחר קרות האירוע עובדה המפחיתה את משקל טיעוניה של הפניקס בעניין זה.

163. אכן, לא ניתן ל"כונן" תמונות שכן לא ניתן לבקש מצייר לציירן בשנית, (לדוגמא תמונה שמי שציירה נפטר זה מכבר), ועל כן לא ניתן ל"כונן" תמונות על ידי מתן תגמולי ביטוח כנגד רכישה של אותה תמונה.
סבירים בעיני הסברי הסוכן כי המונח "כינון" שגוי, אולם לדעתי אין בכך כדי לפטור את הפניקס מתשלום על פי ערך "כינון", ולשיטת הסוכן - "ערך מוסכם".

164. סוכן הביטוח הינו שלוחה של הפניקס - פרשנותו שלו באשר למהות הכיסוי הביטוח (ערך מוסכם) מחייבת את הפניקס כלפי התובע. יתרה מכך, לשיטת הסוכן, התובע לא התעניין בשאלה אם התמונות תבוטחנה בערך כינון, אם לאו. כל שרצה התובע, לשיטת הסוכן, הינו להבטיח את התמורה שאמור היה לקבל בהוצל"פ ממכירה מיידית של התמונות - זהו אכן ערך מוסכם שעה שברי כי שוויין עולה באופן ניכר על ערך מוסכם של 33,000$.

165. סוף דבר - מסקנתי הינה כי הוסכם כי תגמולי הביטוח בגין התמונות ישולמו בערך מוסכם.


לחילופין, האם פקעה זכותו של התובע לכינון

166. למען הזהירות, אתייחס לטענת הפניקס בעניין המועד לביצוע הכינון וזאת למקרה והיה מקום לקבוע כי עסקינן בכינון ולא בערך מוסכם וכן למקרה וייקבע כי הפניקס רשאית להעלות טענתה זו.

167. ברשימה לפוליסה נקבע כי "...חישוב הפיצוי יערך לפי 'ערך כינון' כאמור בס' 4 לפרק יג' (תנאים כלליים)".
עיון בסעיף הנ"ל מלמד כי הוא קובע מועדים באשר לכינון וכן כי "... באין אפשרות להשלים את הכינון בתוך התקופות האמורות מסיבות שאינן תלויות במבוטח, תוארך תקופת ביצוע הכינון לאחר קבלת הסכמת הפניקס להארכת התקופה".

168. השוואת הסיפא לסעיף הנ"ל להוראת סעיף 13ז לפוליסה התקנית מלמדת כי אין היא עונה על הוראות התקנה. בפוליסה התקנית נקבע כדלקמן נקבע:
"...באין אפשרות להשלים את הכינון תוך התקופות האמורות מסיבות שאינן תלויות במבוטח, תוארך תקופת ביצוע הכינון תוך תיאום בין המבוטח למבטח".

169. לאור האמור לעיל, משהפניקס נטלה חירות לעצמה לחרוג מהוראות מחוקק המשנה - יש להתעלם מהסיפא המודגשת לסעיף.
משני טעמים, אין מקום לתחולת הוראות התקנה: יש בכך כדי ליתן הכשר ל"שיטת מצליח" שאין להתירה ביחסים שבין מבטח למבוטח; משלא שולם לתובע כל תשלום - התקיימו נסיבות "שאינן תלויות במבוטח", ועל כן אין מקום לקצוב מועד לכינון.

170. על כן, כפי שיובהר בהמשך, מצאתי מקום להאריך לתובע את המועד לכינון הנזק בגין אותו חלק מהתכולה אשר נגנב באירוע. (אם היה מקום לקבוע כי תגמולי הביטוח בגין התמונות אמורים להשתלם אף הם עפ"י ערך כינון ולא עפ"י ערך מוסכם- יש להאריך גם את המועד לתשלומם).

171. בד"כ, מקום בו קיימת מחלוקת בין מבוטח למבטח שכן האחרון אינו נכון לשלם, מכל סיבה שהיא, את תגמולי הביטוח - נבצר מהמבוטח לשאת בעלות כינון הנכס. בנסיבות אלו ובהנחה כי בסופו של יום ימצא כי הסירוב לתשלום לא היה סירוב שבדין וכי היה על המבטח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח במועד הקבוע בחוק - ניתן פרס! (תרתי משמע) למבטח היוצא נשכר מעוולתו. שימוש זה הינו שימוש בחוסר תום לב בזכות חוזית ואין להתירו.

172. עקרון תום הלב הינו עקרון על במשפטנו. יש לקרוא את הוראת סעיף 4 לתנאים הכלליים, (כפי שנקבעה בפוליסה התקנית), כחלה מקום בו תביעת המבוטח מתקבלת על ידי המבטח ולא מקום בו היא נדחית. כל פרשנות אחרת משמעה אחת ויחידה - מתן פרס למבטח.
קבלת פרשנות הפניקס משמעה - עידוד מבטחות לדחות תביעות (במיוחד מקום בו נגרם נזק רב למבוטח) ולאחר חלוף המועד לתשלום ההפרש בגין הכינון - "להתרצות" ולשלם למבוטח את תגמולי הביטוח בגין הערך הריאלי בלבד. תשלום זה מתבצע לאחר חלוף המועד ל"כינון הנזק" ועל כן, לכאורה, המבוטח אינו זכאי להשלמת תגמולי הביטוח לערך כינון.

173. לדעתי, הוראת סעיף 19(ז) לפוליסה התקנית חלה אך ורק מקום בו משולמים למבוטח, תגמולי ביטוח בגין ערך ריאלי, בתוך המועד הקבוע בחוק.
לא ניתן לפרש את ההוראה כך שתחול גם כאשר מתנהלים הליכים משפטיים בניהם. הליכים אלו יכולים להתנהל לדוגמא, בגין טענת מבטח, (בין מוצדקת ובין אם לאו), כי המבוטח גרם בזדון לנזק וכי עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח במרמה.
כלום סביר להניח כי במצב דברים זה תתאפשר הארכת תקופת הכינון "תוך תיאום בין המבוטח למבטח"?.
הנני משוכנע כי לא לכך התכוון מחוקק המשנה.

174. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא במועד הכינון שנקבע בפוליסה התקנית בהתייחס למועד קרות מקרה הביטוח ובהתעלם ממועד תשלום תגמולי הביטוח עפ"י ערך ריאלי.
לא אחת, מבטח, כפי שארע במקרה דנן, מוסר למבוטח הודעה הדוחה את דרישתו לתשלום תגמולי ביטוח וזאת לאחר חלוף המועד לכינון הטובין - האומנם סביר כי מחוקק המשנה סבר כי יש לכונן הטובין בתוך פרק זמן מוגדר גם מקום בו המבטח טרם הודיע עמדתו באשר לתביעת המבוטח?.
כלום לא מעטים המקרים בהם המבטח כלל אינו משיב בתוך המועד לפניית המבוטח ועל כן ממילא לא ניתן "לתאם" עמו את הארכת התקופה?.



האם סכום הביטוח הינו -.160,000 ₪ או -.890,000 ₪

175. סבירה בעיניי טענת הסוכן כי התובע אכן ביקשו להקטין עלויות ולא לגרום לו להוצאות כבדות. בתחילה, התובע אכן לא ידע מהו שווי הרכוש המבוטח ועל כן סביר כי ביקש לבטחו ב- 60,000 ₪ בלבד. בהמשך, משנודע לו שוויו באמצעות הערכת גמולב פנה לסוכן בבקשה להגדיל את סכום הביטוח.

176. בנקודה זו קיימת מחלוקת בין הסוכן לתובע מהו הסכום שהתבקש
-. 160,000 ₪ כפי שכתב הסוכן להפניקס, או כ- 890,000 ₪.

177. בחקירתו הנגדית, טען הסוכן כי התובע ביקשו לבטח את הרכוש המבוטח
ב- 160,000 ₪. בתשובה לשאלות נוספות השיב הסוכן כדלקמן:
החתם "... הביט בו, בדק את הדו"ח גמולב, ואמר תשמע לפי דעתי כדאי שתפנה לאביטל שיש לה יותר הסמכה לגבי הטיפול בתיק כזה. פניתי לאביטל, ומפה השאר לאביטל.
ש.     יש פה נייר, כל מה שכתוב בו הוא 160,000, לא כתוב איזה רכוש מוצא לביטוח, מי בעלי הרכוש, לא מוזכר שום פרט למעט סכום ביטוח.
ת.     נכון, ה - 160,000 ₪ האלו מושתתים על הדו"ח גמולב, ראיתי את הדו"ח ועל פיו עשיתי את הביטוח, לא המצאתי את ה - 160,000 ₪."
(שורות 29-23 בעמ' 48 לפרוטוקול ישיבת יום 7.1.07).

178. כך גם השיב הסוכן בהמשך "הוא לא ביקש ממני ערכי כינון, נתן לי הוראות לצמצם הוצאות" (שורה 18 בעמ' 60 לפרוטוקול).

179. כאמור, מסקנתי הינה כי סבירה טענת הסוכן כי התובע ביקש לצמצם עלויות למינימום האפשרי. במחלוקת זו שבין התובע לסוכן מצאתי להעדיף את עמדת האחרון על פני התובע וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

180. לסוכן היה אינטרס לבטח את הרכוש המבוטח בסכום גבוה ככל האפשר, שכן הפרמיה נגזרת מסכום הביטוח וכך גם עמלתו.

181. בתצהירו, הצהיר הסוכן כי ביום 7.6.04 העביר לתובע באמצעות הפקסימיליה את העתק הרשימה לפוליסה וכי ביום 16.6.04 נפגשו בבית הקפה, לבקשת התובע, (סעיף 16 לתצהיר הסוכן). מכאן כי עוד ביום 7.6.04 יכול היה התובע ללמוד על סכום הביטוח.

182. במהלך פגישתם, שילם התובע לסוכן את הפרמיה בגין הפוליסה. לא נטען ע"י התובע כי באותו מעמד חלק על סכום הביטוח, או כי לא היה מודע, (על אף שהרשימה הומצאה לו כ-10 ימים קודם לכן), לסכום הביטוח הנמוך. טענה זו הועלתה על ידי התובע רק בשלב מאוחר יותר.
חזקה על התובע כי היה מעלה טענה זו בסמוך לאחר קבלת הרשימה לפוליסה, אם אכן בקש כי סכום הביטוח יועמד על סך של כ- 900,000 ש"ח.

183. ערך מימוש התמונות בהערכת גמולב הינו 33,000 $ וערך מימוש התכולה הינו 2,790 $. שער הדולר בתקופה הרלבנטית היה כ- 4.5$ - סכום השווה לכ-160,000 ₪.
סכום חובו של הצייר לחסויה על פי תיק ההוצל"פ, נכון לתקופה זו, עמד על כ-140,000 ₪.
     
184. עדותו של הסוכן בעניין זה אמינה בעיני והנני מעדיפה על עדות התובע.

185. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה כי סכום הביטוח הינו אכן 160,000 ₪.

איזה חלק מהרכוש המבוטח נגנב

186. קיימת מחלוקת בין הצדדים איזה רכוש נגנב במהלך האירוע. אין מחלוקת כי בתחילת חודש מרץ הועבר למחסן ההוצל"פ חלק מהציוד והתמונות.

187. כפי שעולה מדו"ח ההוצל"פ (נ/6), המשקף את פינוי אותו חלק מהציוד והתמונות - אין חפיפה בין האמור בו לבין התכולה המפורטת בהערכת גמולב. טלוויזיה, פקס, מדפסת, כונן ומסך המפורטים בדו"ח ההוצל"פ אינם מופיעים בהערכת גמולב ועל כן ממילא לא בוטחו.

188. ככל הנראה, הערכת גמולב נערכה לאחר פינוי חלק מהציוד למחסן ההוצל"פ, שאם לא כן חזקה כי היו מפורטים בהערכת גמולב.

189. לאחר האירוע שב הסוקר לבניין. בעקבות ביקורו זה ערך הסוקר דו"ח נוסף מיום 3.6.04 בו נכתב כי לא נמצאו תמונות בערך מימוש של 31,500$, דיסק בשווי 50 $ ושואב אבק בשווי 300 $. סה"כ שווי התכולה שנגנבה, לכאורה, הינו 350 $ בערך מימוש ו-2,300 $ בערך כינון.

190. מהראיות הנוספות שהוגשו עולה כי במועד כלשהו פינה התובע ציוד השייך לצייר אל חצר ביתה של אחותו של הצייר הממוקם בקיבוץ בקרבת טבריה. (ת.ק. 1191/06 (טבריה) נעמי שושנה נ. עו"ד משיח יצחק).

191. כן עולה כי עוד ביום 7.6.04, (דהיינו כשבוע ימים לאחר האירוע), הגיש הצייר כנגד החסויה והתובע, תביעה לבימ"ש השלום בת"א וזו תלויה ועומדת (ת"א 42770/04 שאול נמרי נ. אורה פיטגרו, חסויה, ויצחק משיח עו"ד). התביעה הוגשה על סך כולל של 1,900,000 ₪. מתוך הסך הנ"ל תבע הצייר סך של 1,500,000 ₪ בגין שווי השבחת הבניין וכן 500,000 ₪ בגין עיכוב השבת הרכוש שנתפס על ידי התובע במסגרת הוצל"פ וכן ציוד נוסף שנשאר בבניין, לטענת הצייר, ואשר לא עוקל במסגרת ההוצל"פ.

192. בכתב הגנתו טען התובע כי חלק מהתמונות נגנב ודחה את טענות הצייר.

193. התובע הסתיר כי בין לבין נפטרה החסויה, כפי שעולה מהתביעה שהתנהלה בינו לבין אחותו של הצייר. כן הסתירו התובע והצייר את דבר ההליכים המתנהלים ביניהם בתביעת הצייר.
יחד עם זאת לא מצאתי כי יש בכך כדי להשליך על המחלוקות שבין הצדדים.
סביר להניח כי אותו ציוד שהושלך בחצר ביתה של אחותו של הצייר הינו אותו ציוד שפונה למחסן ההוצל"פ עוד בתחילת חודש מרץ 2004.


מערכת היחסים שבין הפניקס לסוכן והסוכנות

194. אין חולק כי הסוכן והסוכנות הינם שליחי הפניקס לצורך המו"מ לכריתת חוזה הביטוח.
כפי שעולה מכל האמור לעיל שוכנעתי כי סוכן הביטוח העביר לאביטל את כל המידע שהיה ברשותו. באשר לעובדת היות הרכוש המבוטח מעוקל - עובדה זו לא נמסרה לאביטל, אולם משנדחתה טענת הפניקס כי לא הייתה מבטחת את הרכוש המבוטח לו הייתה יודעת כי הינו עוקל - אין מקום לחיוב הסוכן והסוכנות, ביחד ולחוד, עם הפניקס.
לא הוגשה על ידי הפניקס הודעה לצד שלישי כנגד הסוכן והסוכנות וגם אם הייתה נשלחת לא היה מקום לקבלה

תגמולי הביטוח

195. לאור כל האמור לעיל על הפניקס והדר לשלם לתובע את הסך של 141,750 ₪ בגין התמונות (חושב לפי שער של 4.5 ₪ ל- $) וכן סך נוסף של 1,575 ₪ בגין חלק מהתכולה שנגנבה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.04 ועד התשלום המלא בפועל ובניכוי ההשתתפות העצמית בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סוף דבר

196. לאור כל האמור לעיל התביעה כנגד הסוכן והסוכנות נדחית ללא צו להוצאות. לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט כלפי הסוכן והסוכנות שכן נוכח המחלוקת שבין הנתבעים בינם לבין עצמם נאלץ התובע להגיש תביעתו גם כנגדם.

197. ניתנת לתובע ארכת זמן של 60 יום לכינון התכולה (שואב האבק והדיסק) והמצאת קבלות המעידות על הכינון. המועד ימנה ממועד התשלום על פי פסה"ד. היה והתובע יפעל כאמור - תשלם הפניקס לתובע את ההפרש שבין הסכום בו חויבה בגין התכולה לבין התשלום שישולם בפועל ע"י התובע בגין הכינון.

198. לכל סכום שישולם לתובע יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, הוצאות משפט וכן מחצית אגרת בימ"ש בלבד. ההוצאות נושאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל.



זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כפל

  2. ביטוח חטיפה

  3. ביטוח ציורים

  4. ביטוח מבנה עסק

  5. ביטוח תיקון גג

  6. ביטוח נזקי מים

  7. ביטוח נזק בזדון

  8. הוכחת מקרה ביטוח

  9. חוב לביטוח דירה

  10. ערעור ביטוח חווה

  11. הונאת ביטוח רכוש

  12. מכתב דחיית ביטוח

  13. ביטוח נזקי ריסוס

  14. חשד להונאת ביטוח

  15. כפל ביטוח השתתפות

  16. ממתי מתחיל הביטוח ?

  17. תקופת אכשרה ביטוח

  18. ביטוח עבודת קטינים

  19. חלוקת אחריות ביטוח

  20. ביטוח סחורה בהעברה

  21. ביטוח מקיף בניינים

  22. אי מסירת הצעת ביטוח

  23. תאונה בהודו - ביטוח

  24. שכר מנתח ביטוח מגדל

  25. הסעה בשכר ללא ביטוח

  26. ביטוח תאונה בתאילנד

  27. ביטוח סחורות בהעברה

  28. תאונת פגע וברח ביטוח

  29. ביטוח תכשיטים בדירה

  30. הצעת חוק ביטוח ספקים

  31. תאונת צלילה - ביטוח

  32. חוזר המפקח על הביטוח

  33. אי שמירת מרחק - ביטוח

  34. תביעת ביטוח רעידת אדמה

  35. גביית יתר של דמי ביטוח

  36. ביטוח פגיעה בצינור מים

  37. ערעור חוב פרמיות ביטוח

  38. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  39. ביטוח ימי - חסר במטענים

  40. הגבלת תקרת אחריות ביטוח

  41. אי תשלום דמי ביטוח דירה

  42. ערעור על התיישנות ביטוח

  43. סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח

  44. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  45. דרישות מיגון ביטוח דירה

  46. הוספת טענות דחיית ביטוח

  47. הפעלת אזעקה כתנאי לביטוח

  48. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  49. הקטנת הנזק בתביעות ביטוח

  50. ביטוח אחריות פגיעה מאחור

  51. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח

  52. חשד בדבר אמיתות מקרה ביטוח

  53. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  54. ביטוח נזקים עקב סופת ברד

  55. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  56. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  57. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  58. מקרה ביטוח - אי הגשת תביעה

  59. ביטוח ארגז דחס להובלת אשפה

  60. התיישנות ביטוח תאונות ילדים

  61. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  62. ביטוח הוצאות רפואיות בחו''ל

  63. שקרים של המבוטח בהצעת ביטוח

  64. התיישנות תביעות ביטוח אחריות

  65. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981

  66. ביטוח ימי ותביעות - עורך דין

  67. הפרשות לקרן ביטוח פועלי בניין

  68. חלוקת אחריות ביטוח גורר ונגרר

  69. אישור העדר תביעות כתנאי לביטוח

  70. הכחשת שיחת טלפון עם חברת ביטוח

  71. הסתרה של עניין מהותי ע"י המבוטח

  72. ביטוח נזקי הובלה מישראל לארה''ב

  73. גביית יתר של תשלומי פרמיית ביטוח

  74. זכות הגישה לערכאות בתביעות ביטוח

  75. הוראות המפקח על הביטוח מכתב דחייה

  76. הסכמה להארכת התיישנות תביעת ביטוח

  77. המשך גביית פרמיה לאחר מקרה הביטוח

  78. קבלת תגמולי ביטוח גבוהים מסכום הנזק

  79. חובת אזהרה לגבי מועדי התיישנות ביטוח

  80. טענת מסירת גרסא שקרית עקב היעדר ביטוח

  81. סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח קולקטיב פסיקה

  82. תקנות ביטוח נפגעי חיסון, התשנ''ג-1992

  83. המעמד המשפטי של הנחיות המפקח על הביטוח

  84. תחולת הנחיות המפקח על הביטוח בתיקי פלת''ד

  85. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (פקדונות), התשמ"ב-1981

  86. תקנות מס הכנסה (ניכוי מעמלת-ביטוח), תשכ''ד-1964

  87. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (אגרות), התשמ''ד-1984

  88. צו מס הכנסה (קביעת עמלת-ביטוח כהכנסה), תשכ"ד-1963

  89. צו חוזה הביטוח (אי-תחולת הוראות החוק), התשמ"ד-1983

  90. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981

  91. הנטל להוכיח כי תגמולי הביטוח שולמו כדין ולא "בהתנדבות"

  92. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (סדרי דין בערעור), התשמ''ב-1981

  93. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (פרטי דין וחשבון), התשנ''ח-1998

  94. צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), התשמ"ו-1986

  95. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (תכניות ביטוח חדשות ושינוי תכניות), התשמ"ב-1981

  96. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (איסור גביית תוספת לדמי הביטוח), התשמ''ג-1983

  97. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ''ו-1986

  98. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), התשמ''ב-1981

  99. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דירקטוריון וועדותיו), התשס''ז-2007

  100. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דינים וחשבונות כספיים), התשס''ז-2007

  101. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (הפחתה של סכומי העיצום הכספי) התשס''ח-2007

  102. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי חישוב הפרשות לתביעות עתידיות בביטוח כללי), התשמ''ה-1984

  103. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), (הוראות לענין מצב רפואי קודם), התשס''ד-2004

  104. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון