ביטוח פציעת שחקן כדורסל

עדויות רבות הובאו לגבי יכולותיו של התובע בתחום הכדורסל. הצדדים חקרו לגבי יכולות ניתור, קפיצה, הטבעה מעונשין, ואף השוואה לכדורסלנים ידועים מליגת ה- NBA בארצות הברית.

בית המשפט לא ראה לנכון להיכנס לספקולציות דוגמת השאלה האם היה התובע מגיע לרמת משחק המתאימה לאירופה או ל- NBA.

להלן פסק דין בנושא ביטוח פציעת שחקן כדורסל:

פסק דין

1.     לפני תביעה של מבוטח כנגד חברת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח על יסוד פוליסת ביטוח חיים.

התביעה נוגעת בעיקרה לתגמולים בגין אובדן כושר עבודה. חלק קטן, באופן יחסי, מתייחס לתגמולים בגין נכות תאונתית.

2.     הנתבעת ביטחה את התובע בפוליסת ביטוח חיים שמספרה 8-308147 (להלן: "הפוליסה"), שתוקפה החל מיום 1.3.98. הפגישה בין התובע לבין סוכן הביטוח, מר שרון דרוקר, התקיימה בחודש פברואר 1998.

התביעה
3.     טיעוני התביעה הינם, בתמצית, כמפורט להלן:
א.     התובע היה שחקן כדורסל מוכשר ואתלט מצטיין והקדיש את מירב זמנו ועיסוקו למשחק הכדורסל.
ב.     פוליסת הביטוח אשר הוצאה ע"י הנתבעת היא פוליסה מיוחדת המיועדת לספורטאים מקצועיים.
ג.     בסוף שנת 99 נפצע התובע בברך רגל שמאל, עת ששיחק בקבוצת הכדורסל של מכבי ראשל"צ (להלן: "הפציעה הראשונה"). עקב הפציעה הראשונה עבר התובע שני ניתוחים בברך רגל שמאל, האחד ביום 22.02.00 והשני ביום 21.05.00, וחדל למעשה מלעסוק במקצועו ככדורסלן מקצועני.
ד.     בעקבות הפציעה הראשונה, פנה התובע אל הנתבעת באמצעות הסוכן ואכן קיבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודה והחזרי פרמיות, עבור התקופה שמיום 27.01.00 ועד ליום 30.11.00.
ה.     בחודש נובמבר 2000 פנה התובע מיוזמתו אל הסוכן והודיע לו כי בכוונתו לנסות ולחזור לשחק כדורסל באופן מקצועני. בהתאמה, חדלה הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח.
ו.     למרבה הצער, ביום 17.05.01 נפצע התובע בשנית בעת משחק כדורסל (להלן: "הפציעה השנייה"), וחדל למעשה לשחק כדורסל באופן סופי. כתוצאה מהפציעה השנייה, עבר התובע שני ניתוחים נוספים. האחד ביום 02.09.01 - בברך רגל שמאל, השני ביום 23.09.02 - בברך רגל ימין.
ז.     בעקבות הפציעות ועמדת הרופאים, נאלץ התובע לסיים את הקריירה המקצועית שלו ככדורסלן.
ח.     לאור האמור, שב ופנה התובע אל הנתבעת, אולם זו מסרבת לשלם לו את התגמולים המגיעים לו לפי דין.

4.     לשיטת התובע, הסכומים להם הוא זכאי מאת הנתבעת הינם כדלקמן:
א.     265,653 ₪ - פיצוי חודשי בגין אובדן כושר העבודה החל מיום 17.08.01 (לאחר קיזוז 3 חודשי המתנה) ועד לגיל 35, כאמור בהצעת הביטוח. סכום זה מתבסס על פיצוי חודשי בסך 1,800 ₪ לאחר שיערוכו.
ב.     21,120 ₪ - פיצוי חד פעמי בגין נכות של 20% אשר נקבעה ע"י המומחה ד"ר מירובסקי.
ג.     38,356 ₪ - החזר פרמיות ששולמו (2,960 ₪) ושחרור מתשלום פרמיות (35,396 ₪).
ד.     5,000 ₪ - כספי חסכון שהצטברו לטובת התובע במסגרת הפוליסה.

כן דורש התובע לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח" או "החוק").

סך התביעה למועד הגשתה, 330,129 ₪.

ההגנה
5.     במסגרת כתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבעת נטען, בין השאר, כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, בכך שעובר לכריתת הסכם הביטוח לא נתן תשובות מלאות וכנות, בין היתר, בעניין פגיעה ברגל ימין ובעיות גב ועמוד שדרה.

6.     עוד טוענת הנתבעת, כי התובע אינו עומד בתנאי הזכאות לעניין אובדן כושר העבודה, כי לא הוכיח שמקצועו העיקרי עד למועד קרות מקרה הביטוח היה שחקן כדורסל ועיקר הכנסתו נבעה מכך, וכן לא הוכיח כי איבד 75% מכושרו להמשיך לעבוד בעיסוקו ואף לא נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו, הכשרתו וניסיונו.

7.     בנוסף לאלו, טוענת הנתבעת כי דין התביעה בעניין נכות להידחות, בשל התיישנות (ולחילופין כי יש לבצע בעניינה, חישוב שונה משל התובע, בהתאם לטבלאות שבפוליסה), כי כל תשלום שבוצע לתובע עד כה היה לפנים משורת הדין וכי לא ניתן לתת לתובע סעד הצהרתי לגבי עילות שאמורות לקום, אם בכלל, לאחר מתן פסק-הדין.

הערות דיוניות ומסכת הראיות
8.     תביעה זו החלה דרכה לפי סדר דין מקוצר, וכותרתה נמחקה.

9.     במסגרת הליכים מקדמיים שהתקיימו בשנים 2004 עד 2006 בפני כב' השופטת סימון, הוגשו חוות דעת שונות מטעם הצדדים וכן מונו מומחים מטעם ביהמ"ש וחוות דעתם הוגשה.

10.     במחצית שנת 2006 הורה ביהמ"ש (כב' השופטת סימון) על הגשת ראיות הצדדים.

בחודש ספטמבר 2006 הועבר התיק לשמיעה בפני.

11.     הצדדים הופנו להליך גישורי (בפני עו"ד אבן-צור) אך ניסיון זה לא עלה יפה.

12.     באשר לעדים מטעם הצדדים:
א.     מטעם התובע הוגשו 3 חוות דעת מומחה: בתחום האורתופדי, בתחום התעסוקתי ובתחום החיתומי. כמו כן הוגש תצהירו של התובע, תצהירם של 13 עדים, והתבקש זימונם של 32 עדים נוספים (הבקשה נתקבלה רק בחלקה).
ב.     גם מטעם הנתבעת הוגשו 3 חוות דעת מומחה, באותם תחומים לגביהם הוגשו חוות דעת מטעם התובע. כמו כן הגישה הנתבעת את תצהירו של מר יצחק פרי, את תצהירו של מר חנן קרן וזימנה לעדות ללא תצהיר עד נוסף (אשר לבסוף לא העיד).
ג.     בנוסף לאלו זומנו לעדות שני המומחים מטעם בית המשפט: ד"ר לידור בתחום האורתופדי ופרופ' קרסיק בתחום החיתומי.

13.     הצדדים עמדו על חקירת כל העדים, לרבות כל 8 המומחים. פרוטוקול החקירות משתרע על 545 עמודים.

14.     לאחר שמיעת העדים, סיכמו הצדדים את טעוניהם בכתב.

15.     נסיון נוסף ומאוחר לסיים את התיק בפשרה, לא נשא פרי. משכך, ניתן פסק דין זה.


האם הופרה חובת הגילוי
16.     הנתבעת טוענת כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בעת קבלתו לביטוח, בכוונת מרמה, והדבר מאיין את זכאותו לתגמולי הביטוח להם הוא עותר.

17.     לענין זה מפנה הנתבעת להצהרת הבריאות שנחתמה על ידי התובע (נספח 4 לתצהירו) במסגרתה השיב בשלילה לשאלה האם נפצע בעבר (שאלה 5) והשיב בחיוב לשאלה האם הוא חש עצמו בריא ובעל כושר מלא לעבודה ב- 12 החודשים האחרונים (שאלה 27).

הנתבעת מפנה לכך שנגרם לתובע שבר בקרסול קודם גיוסו לצה"ל, ולכך שימים ספורים עובר לחתימה על הצהרת הבריאות, נגרמה לתובע חבלה בכף היד ונקבעה לו מנוחה עם יד מורמת וביקורת לאחר שבועיים (עמ' 181- 184 לפרוטוקול). לשיטת הנתבעת, התובע הסתיר כל אלו וכן בדיקת אולטרהסאונד, פגיעה בברך ימין, נזק בסהרון וכאבי גב לרבות טיפול תרופתי (סע' 124 לסיכומיה).

18.     הנתבעת טוענת כי השאלות שנשאלו במסגרת נספח 4 לתצהיר התובע הן מהותיות לכיסוי ביטוחי בכלל, ולגבי כדורסלן בפרט, בעיקר כאשר מדובר בשבר בכף היד כאשר ברור שלא ניתן לשחק כדורסל במצב דברים זה. כן נטען כי התובע היה מודע למהותיות המידע (סע' 128-134 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת טוענת כי לולא הסתיר התובע את מצב הקרסול, היה התובע מוחרג לביטוח באופן שהיה משנה את תנאי הפוליסה. עוד נטען, כי לו היה התובע מגלה את קיומו של שבר בעצם כף היד, לא היה מתקבל לביטוח באותו מועד ובכל מקרה, משמעותן של הפגיעות שלא גולו על ידי התובע, רבה יותר אצל כדורסלן ויש להביא את מלוא החומר לפני חברת הביטוח.

19.     לפני שנבחן את טענות הנתבעת, נזכיר כי בעניין תוצאות של אי גילוי מידע על ידי המבוטח, קובע סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח כדלקמן:

"(א)      ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
...
(ג)      קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1)      התשובה ניתנה בכוונת מרמה ;
(2)      מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח."

סעיף 8 מסייג את תוצאות אי הגילוי וקובע:

"המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא הייתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;
(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא הייתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה."

20.     לפי החומר הראייתי שלפני, כל אי-גילוי שהיה, ככל שהיה, לא השפיע על מקרה הביטוח נשוא התביעה שלפני, על חבות הנתבעת או על היקפה (כלשון סע' 8(2) לחוק). אבאר מסקנתי להלן.

21.     אי הגילוי המרכזי אליו מתייחסת הנתבעת נוגע לשבר ביד, בקרסול ולכאבי גב. מבין אלו ניתן לציין ללא שיהוי כי התובע אכן היה צריך להצהיר על החבלה בכף ידו שארעה מספר ימים קודם למפגש עם סוכן הביטוח (המסמך הרפואי לגבי חבלה זו נושא תאריך 11.2.98, ר' חלק ממסמכים שסומנו 8 בראיות הנתבעת; מועד הצהרת הבריאות הינו 19.2.98, נספח 4 לתצהיר התובע). כך העיד המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' קרסיק, ואין בדבר רבותא. ברי שחבלה הנחבשת בגבס, אשר התרחשה מספר ימים קודם להצהרת בריאות, בידו של כדורסלן, היא דבר מהותי לדיווח, גם אם מדובר בסדק או "שבר מינימלי" (עמ' 359 לפרוטוקול). מנגד, אני ערה לכך שחבישת יד בגבס היא דבר שאמור להיות גלוי בפני סוכן הביטוח עימו מולאה הצהרת הבריאות, על המשתמע מכך. מכל מקום, לאור מסקנותי להלן, אין לענין זה השלכה לגבי תוצאות התביעה.

22.     מקרי הביטוח (הנטענים) שבבסיס התביעה שלפני, נוגעים לברכיו של התובע. בכל הנוגע לאלו, ההתייחסות בעניני אי גילוי היא לטעמי מינורית, ובכל מקרה, הראיות מצביעות על כך שאי הגילוי לא השפיע על מקרה הביטוח, החבות או היקף החבות: הנתבעת ביצעה לתובע חיתום נוסף בחודש מאי 2000, לאחר פנייתו אליה לגבי הפציעה הראשונה. בשנת 2000 עמד לרשות הנתבעת טופס ויתור על סודיות רפואית. מומחה מטעם הנתבעת, פרופ' רובינשטיין, אישר כי כאשר יש דרישה של מבוטח לתשלום פיצוי בגין אובדן כושר עבודה או נכות מתאונה, בודקים בפועל את התיק הרפואי (עמ' 515-516 לפרוטוקול). גם לפי מומחה בית המשפט, בהליך חיתום אמור לעמוד לפני החתם מלוא התיק הרפואי (עמ' 403 לפרוטוקול). מכתבה של הנתבעת לתובע מיום 26.5.00, מוצג ת/13 לתיק המוצגים, מלמד כי בפועל בוצע עיון בתיק הרפואי ("מעיון בתיק הרפואי עולה..."). הנתבעת למעשה אינה חולקת על כך שבשלב האמור היה לרשותה כל החומר (אין כל התייחסות לענין זה בפרק הרלוונטי בסיכומיה).

למרות זאת, אישרה הנתבעת לתובע בשנת 2000 תשלום תגמולים לגבי פגיעה בברך. כמו כן, אף שהנתבעת מצאה לנכון אותה עת (מאי 2000) לבצע החרגות שלא היו במקור (ואף להתריע בפני התובע כי לפי החוק רשאי מבטח לבטל כיסוי ביטוחי עת הוסתרו עובדות מהותיות, ר' ת/13), ההחרגות שבוצעו במאי 2000 לא נגעו לברכיים אלא לגב ולקרסול ימין. בא ללמדך שהנתבעת עצמה סברה, כאשר מלוא החומר לפניה, כי למידע שלא גולה לטענתה לגבי הברכיים, לא היתה השפעה. ממילא יש לומר כי אין מדובר בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרות אותו בתנאי החוזה.

23.     בהקשר זה ניתן גם להזכיר את הפסיקה לפיה, גם אם מבוטח לא גילה גילוי מלא של עניין מהותי בעת חתימת הצעת הביטוח, הרי מרגע שנודעו לחברת הביטוח העובדות לאשורן, וזו נמנעה מלבטל את הפוליסה, מנועה חברת הביטוח מלטעון לפטור מתשלום תגמולי הביטוח בשל הפרת חובת הגילוי (ע"א (חי') 3488/06 אקרמן שאיבות בע''מ נ' אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע''מ (2008)).

24.     המומחה מטעם בית המשפט בתחום החיתום, פרופ' קרסיק, נחקר ארוכות, ולא מצאתי סיבה שלא לתת משקל ממשי בענינים אלו לחוות דעתו ועדותו (אף שהוא עצמו לא התמקד בחיתום לספורטאים, עמ' 371 ועמ' 392 לפרוטוקול). מומחה זה מצא כי אף שהיו עובדות שהיה על התובע לגלותן (והוא לא עשה כן), בענין השבר ביד בפרט, ואף אם נוכח האמור היה מבקש השלמה לסוגיה זו או אחרת קודם לקבלת החלטה בענין החיתום, הרי הפגיעות עד למועד החיתום היו קלות, וחתם סביר במועד עריכת הביטוח היה מקבל את התובע לביטוח. המומחה עמד מאחורי חוות דעתו ולא מצאתי כי היה בחקירה כדי לערערה.

25.     בשולי ענין זה ניתן להעיר כי מומחה החיתום מטעם הנתבעת, פרופ' רובינשטיין, ציין כי חברת ביטוח אמורה לגבות פרמיה גבוהה יותר מספורטאי וכך "לכסות" את עצמה (עמ' 514 לפרוטוקול). גם המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' קרסיק, ציין כי כשמדובר בכדורסלן מקצועי, הסיכון בפרמיה מבטא את העובדה שאוכלוסיית הבסיס היא ספורטאים אשר לרובם המכריע יש חבלות מסוימות (עמ' 381 וכן 393 לפרוטוקול).

26.     לאור כל האמור, הנתבעת יכולה להסתמך על תוצאות של אי גילוי מידע על ידי התובע, רק אם וככל שתוכיח כי העדר גילוי כאמור נעשה "בכוונת מרמה".

לענין סוגייה זו, ציין בית המשפט העליון:

"...נדרש כי פעולתו של המבוטח תנבע מתוך כוונה להסתיר עניין מהותי, וזאת תבוא מתוך הנחה או סברה של המבוטח כי אם לא יעשה כן לא יכרות עמו המבטח חוזה ביטוח. אכן, בבסיסה של כוונת המרמה ניצב המניע השלילי של המבוטח להשיג את הכיסוי הביטוחי על אף "נתוניו" האמיתיים, שלהערכתו היו עלולים להכשיל את כריתת ההסכם או לשנות את תכנו באופן משמעותי..."

ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל (2006), סע' 19.

27.     אינני סבורה כי הוכחה לפני כוונת מרמה של התובע. למרות טעוני הנתבעת (עיין סע' 133 לסיכומיה), לא מצאתי בשילוב עצם אי הגילוי, בנושאים בהם היה אי גילוי, בצרוף הרצון לקבל כיסוי ביטוחי (שלא הוכח כי חרג מרצון רגיל), על מנת להביאנו כדי "מניע שלילי" מהסוג שיש בו כדי ללמד על כוונת מרמה, ולהחיל את סע' 8 רישא לחוק, שהוא הוראה בעלת "אופי דמוי עונשי" (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך ראשון, 2005, עמ' 333-334).

28.     סיכומה של נקודה זו - אין לקבל את הטענה כי הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח מטעמים הקשורים בהפרת חובת הגילוי והעלמת מידע.

שאלת הגדרת "אי כושר מוחלט לעבודה" החלה בענינו של התובע (האם מקצועו העיקרי של התובע היה שחקן כדורסל והאם מכך נבעה עיקר הכנסתו)
29.     הפוליסה שהוציאה הנתבעת לתובע (ת/3 לתצהיר התובע) כוללת את הפיסקה הבאה:

"מוסכם ומוצהר בזה כי הואיל והמבוטח עוסק במקצוע שחקן כדורסל, תשונה הגדרת אי הכושר המוחלט לעבודה בנספח 110 ו/או בנספח 111 ו/או בנספח 109 כדלקמן:
"המבוטח יחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, לצורך נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו - בשיעור של 75% לפחות - הכושר להמשיך במקצועו כשחקן כדורסל וזאת לתקופה העולה על תקופת ההמתנה כנקוב בפוליסה, ולכל היותר עד הגיעו לגיל 35 (להלן - התקופה ה- I). לאחר התקופה ה- I יחשב המבוטח כבלתי כשיר מוחלט לעבודה רק אם נשלל ממנו באופן מוחלט הכושר לעסוק בעיסוק כלשהוא. כדי להיות זכאי לפיצוי החודשי ולשחרור מתשלום פרמיה בתקופה ה- I, יהא המבוטח חייב להוכיח, לשביעות רצון החברה, כי מקצועו העיקרי עד למועד קרות מקרה הביטוח, היה שחקן כדורסל; ועיקר הכנסתו נבעה מעיסוק זה. לא הוכיח המבוטח כאמור, תשאר הגדרת אי הכושר המוחלט לעבודה ככתוב בנספח 110 ו/או בנספח 111 ו/או בנספח 109 מותנה בזה שסך כל הפיצויים החודשיים לא יעלה בשום מקרה על 70% מהכנסתו לא כולל בונוסים ומענקים. אם אושרה התביעה בתום תקופת ההמתנה כנקוב בפוליסה, אזי התשלום יופעל רטרואקטיבית 3 חודשים."

30.     לאור האמור לעיל, השאלה המקדמית לענין בחינת התנאים לזכאות התובע לפיצוי, הינה האם התובע הוכיח "כי מקצועו העיקרי עד למועד קרות מקרה הביטוח, היה שחקן כדורסל ועיקר הכנסתו נבעה מעיסוק זה".

לשיטת התובע, הדבר הוכח היטב ומשכך, תנאי זכאותו נבחנים לפי הכתוב בפסקה המיוחדת המצוטטת לעיל. לשיטת הנתבעת, הדבר לא הוכח ומשכך, חלה לגבי התובע ההגדרה ה"רגילה" של אי הכושר המוחלט לעבודה. עוד גורסת הנתבעת, כי בין אם נבחן את הענין לפי ההגדרה המיוחדת ובין אם נבחן אותו לפי ההגדרה הרגילה, לא התקיימו בתובע התנאים לאובדן כושר עבודה מוחלט.

31.     לתמיכת עמדתו, מפנה התובע לעדויות שנשמעו ולפיהן עסק בעיקר בכדורסל בתקופה שקדמה לפציעתו. עמודים רבים בסיכומי התובע מתייחסים לעדויות שנשמעו בענין זה (ובענין הכנסתו של התובע).

כן מפנה התובע לעצם העובדה שהנתבעת ערכה לתובע פוליסה מיוחדת, המיועדת לספורטאים מקצוענים. מוסיף התובע ומפנה לכך שלאחר הפציעה הראשונה הסכימה הנתבעת לזכאותו לפיצוי לפי הפוליסה, ושילמה לו תגמולים עד אשר הוא עצמו, בהגינותו, הודיע לה כי הוא עומד לנסות לחזור לשחק כדורסל.

32.     הנתבעת מצידה, מדגישה את המלים "עד למועד קרות מקרה הביטוח", ומבחינה בין מועד הפציעה הראשונה של התובע, ארוע בו הכירה ושילמה בגינו תגמולי ביטוח, לבין הפציעה השנייה, מחודש מאי 2001, אליו היא מתייחסת כעת.

הנתבעת טוענת כי מקצועו העיקרי של התובע עובר לפציעה השנייה לא היה כדורסל אלא קריאת מונים בחברת החשמל. הנתבעת מפנה למסמך נ/5 (שהוא הודעה שמסר התובע במל"ל) וכן לעדותו של מר סימון כהן בענין השעות בהן עסק התובע בפעילות קריאת מונים. לפי מתמטיקה שמבצעת הנתבעת לגבי שעות קריאת מונים למול שעות הדרושות למשחקים ואימונים, מגיעה הנתבעת למסקנה כי מקצועו העיקרי של התובע לא היה כדורסל אלא קריאת מונים בחברת חשמל.

33.     בענין זה נראית לי עמדת התובע מעמדת הנתבעת.

34.     עדויות רבות הובאו לפני לגבי יכולותיו של התובע בתחום הכדורסל. הצדדים חקרו לגבי יכולות ניתור, קפיצה, הטבעה מעונשין, ואף השוואה לכדורסלנים ידועים מליגת ה- NBA בארצות הברית. אינני מוצאת לנכון לבצע קביעות עובדתיות בסוגיות כמו - האם התובע הצליח אי פעם "להטביע" מקו העונשין (ר' למשל עמ' 39- 40). גם איני רואה לנכון להכנס לספקולציות דוגמת השאלה האם היה התובע מגיע לרמת משחק המתאימה לאירופה או ל- NBA (ר' למשל, תוך דיון ב"הסטוריה השוואתית", עמ' 90-93 לפרוטוקול). די לי בעדויות הרבות ששמעתי לענין יכולותיו ופועלו של התובע, לאחר שהעדים נחקרו באריכות רבה ולאחר שהצדדים נכנסו לפרטי כמות הסלים שקלע התובע בכל זמן נתון, דקות משחק ועוד ועוד, על מנת לגבש מסקנה עובדתית, המתבססת גם על רושם מצטבר, כי התובע עסק בכדורסל.

35.     גם בהודעתו של התובע במל"ל מיום 12.12.02, נ/5, הודעה אליה מפנה הנתבעת, מציין התובע כי הוא שחקן כדורסל מקצועי. אמנם התובע מציין גם כי אינו משחק בקבוצה מקצועית מזה כשנתיים בשל בעיות בברכיים, אולם בכך אין כדי לסתור את היות עיקר עיסוקו בכדורסל גם במועדים הרלוונטיים, וכך גם הגדיר עצמו לגבי כל התקופה, בנ/5.

36.     מהעדויות שבאו לפני ברור שעיסוקו של התובע בחברת החשמל, בכל הכבוד, לא נבע בשל יכולותיו בתחום החשמל או בכל תחום אחר הקשור למלאכתה העניינית של חברת חשמל. אינני מקבלת את עמדת הנתבעת ולפיה סיבת קבלתו של התובע לחברת חשמל אינה רלוונטית. חברת החשמל היא שפנתה אל התובע והיא העסיקה אותו בשל כישוריו ככדורסלן, לצורך משחקי הליגה למקומות עבודה. אני מקבלת בענין זה את עדותו של מר סימון כהן, שאימן בעת הרלוונטית את קבוצת חברת החשמל בליגה למקומות עבודה, והוא שהמליץ לחברת החשמל "לגייס" את התובע נוכח כישוריו בכדורסל (עמ' 73-75, עמ' 82, לפרוטוקול). עבודתו של התובע במסגרת חברת החשמל, שאין חולק כי בוצעה בפועל, בוצעה על מנת לאפשר את משחקו של התובע במסגרת קבוצת הכדורסל של חברת החשמל בליגה למקומות עבודה. חישוב שעות יומי (שעות שנועדו לקריאת מונים מול שעות אימונים ומשחקים), בין אם הוא נכון ובין אם לאו, הוא מלאכותי. עיקר עיסוקו האמיתי והנכון של התובע בתקופה הרלוונטית, היה כדורסל.

37.     גם לא מצאתי לקבל טענה לפיה אי פטוריו המיידי של התובע מחברת החשמל לאחר פציעתו השנייה (ואין חולק כי מאז מאי 2001 התובע אינו יכול לשחק עוד כדורסל), והעובדה שהמשיך לקרוא מונים ולקבל שכר, הם נתונים הסותרים את טענת התובע.

אין זה אלא טבעי ומובן כי התובע, לאחר שלא יכול היה עוד לשחק כדורסל, וכאשר זה היה עיסוקו העיקרי, יאחז במקור הכנסה כמו חברת החשמל. ספק בעיני אם גורם כמו חברת החשמל אמור היה לפעול בדרך המוצעת על ידי הנתבעת ולפטר לאלתר שחקן שנפצע. השיקולים בענין זה יכולים להיות מגוונים (בענין הדרך בה נתפס הדבר לגבי משחקו של התובע עד אותה עת בליגה למקומות עבודה, בענין צורך אמיתי בקוראי מונים, פעולה שרבים יכולים לבצעה, ובכל ענין נוסף). לפי החומר שלפני, התובע עבד בחברת החשמל כשנה נוספת. אין חולק כי התובע לא הפך את העבודה בחברת החשמל למקצוע או לפרנסה. אינני סבורה כי מדובר במקרה בו התובע נמנע מלהביא עדים שראוי וסביר היה שיביא אותם ואינני מוצאת כי יש לראות בחודשים אותם המשיך לעבוד בחברת החשמל משום סתירת המסקנה העובדתית בענין הטעם לעבודתו בחברת החשמל מלכתחילה ולכך שעיקר עיסוקו האמיתי של התובע, בתקופה הרלוונטית לענייננו, היה כדורסל.

38.     הנתבעת עצמה, כאשר היא מתייחסת לסוגיות העובדתיות בהקשר אחר (בשאלת האבחנה בין הפציעה הראשונה לשנייה, וטענתה כי יש לבחון את הארועים בנפרד), טוענת כי לכל המאוחר בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2000, עת התובע החל לשחק כדורסל במקביל בשתי מסגרות, הן חברת חשמל והן אליצור ירושלים (שני משחקים ושלושה אימונים בשבוע) בנוסף לעבודה פיזית כקורא מונים, הבריא התובע לחלוטין מהפציעה הראשונה ותפקד ככדורסלן. טענה עובדתית זו של הנתבעת, המתייחסת לפעילות רבה של התובע בתחום הכדורסל, מחזקת את עמדת התובע בדבר עיקר עיסוקו עובר לפציעה השנייה (ככדורסלן).

39.     לטעמי, משאלת עיקר עיסוקו של התובע, נגזר גם המענה לשאלת מקור עיקר הכנסתו של התובע באותה תקופה (האם "עיקר הכנסתו נבעה מעיסוק זה", כלשון הפוליסה). התייחסות אמיתית לשכרו של התובע מחברת החשמל צריכה להיות התייחסות כאל שכר ש"נבע" מעיסוקו בכדורסל. בפרט כאשר הביטוי "נבע" הוא ביטוי כה נרחב, וכאשר יש לפרש פוליסת ביטוח באופן אשר לוקח בחשבון את יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים שבין מבטח לבין מבוטח. העסקתו בחברת החשמל נבעה מעיסוקו של התובע ככדורסלן ולכן הסכומים שקיבל, נבעו בעיקר מכך, גם אם היו קשורים לפעולות נוספות, שאינן כדורסל, אשר התובע פעל במסגרת חברת החשמל.

40.     סיכומה של נקודה זו, שוכנעתי כי מקצועו העיקרי של התובע בתקופה הרלוונטית היה שחקן כדורסל וכי עיקר הכנסתו נבעה מעיסוק זה.

תנאי הגדרת אי כושר
כללי
41.     לאור מסקנתי האמורה, הגדרת אי כושר הרלוונטית לבחינת תביעתו של התובע היא ההגדרה המיוחדת המצוינת בפסקה שנזכרה לעיל, היינו:

"אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו - בשיעור של 75% לפחות - הכושר להמשיך במקצועו כשחקן כדורסל וזאת לתקופה העולה על תקופת ההמתנה כנקוב בפוליסה, ולכל היותר עד הגיעו לגיל 35"

אין מחלוקת כי התובע אינו יכול עוד לשמש כשחקן כדורסל ואיבד כושר עבודה ככזה (סע' 8 לסיכומי הנתבעת).

עוד אין מחלוקת כי מצבו הפיזי של התובע, עולה על תקופת ההמתנה וכי התקופה הרלוונטית לפיצוי מסתיימת בגיל 35.

השאלה שנותרה לדיון אפוא הינה האם הכושר להמשיך במקצועו כשחקן כדורסל נשלל מהתובע "עקב מחלה או תאונה".

"עקב מחלה או תאונה"
42.     בפתח הדיון בענין זה נזכיר כי בכתב התביעה קיימת התייחסות לשתי פציעות.

הפציעה הראשונה התרחשה בסוף שנת 99, בברך רגל שמאל, עת שיחק התובע בקבוצת הכדורסל של מכבי ראשל"צ. עקב פציעה זו עבר התובע שני ניתוחים בברך רגל שמאל, האחד ביום 22.02.00 והשני ביום 21.05.00, וקיבל מהנתבעת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה והחזרי פרמיות (עבור התקופה שמיום 27.01.00 ועד ליום 30.11.00).

הפציעה הנטענת השנייה מתייחסת ליום 17.05.01, אז לפי הנטען נפצע התובע במהלך משחק כדורסל במהלך ארוע "מחוזיאדה". לפי הטענה, כתוצאה מהפציעה השנייה עבר התובע שני ניתוחים נוספים, ביום 02.09.01 בברך רגל שמאל, וביום 23.09.02 בברך רגל ימין.

43.     הנתבעת לא כפרה במקור בפציעה הראשונה ואף שילמה עבורה, אין חולק, פיצוי חודשי לפי הפוליסה.

44.     הנתבעת טוענת כי התובע החלים לחלוטין מהפציעה הראשונה וחזר לשחק כדורסל ומשכך יש לבדוק את תנאי הזכאות לגבי הפציעה הנטענת השנייה בנפרד, ואין לראות בה משום המשך של הפציעה הראשונה. הנתבעת דוחה את טענת התובע כי בסוף 2000 רק "ניסה" לחזור לפעילות, וסבורה כי מדובר בחכמה שלאחר מעשה שאינה מבוססת עובדתית ומשפטית. עמדת הנתבעת היא כי במקרה של תביעה לתגמולי ביטוח במקרה של אובדן כושר עבודה, עילת התביעה קמה מחדש בכל חודש ויש לבחון בכל מועד בנפרד, האם מתקיים מקרה הביטוח.

הנתבעת מתייחסת אפוא לארוע מחודש מאי 2001 כארוע נפרד.

45.     אלא שבכל הנוגע לארוע הפציעה השנייה, טעוני הנתבעת מתייחסים למעשה רק לשאלת קיומה של תאונה לגבי שאלת פיצוי בגין נכות מתאונה (ענין אליו נדרש בהמשך). לענין התגמולים לאובדן כושר עבודה, הנתבעת מציינת למעשה, כי מקרה הביטוח הוא עצם אובדן כושר העבודה ואין זה משנה אם ארע בשל תאונה או מחלה, וזאת להבדיל מהאמור בנספח נכות מתאונה. פגיעה ללא אובדן כושר עבודה, אינה מקנה זכאות לתגמולים. השאלה לשיטת הנתבעת, היא ההשפעה התפקודית (סע' 28 לסיכומיה).

46.     נוכח עמדה זו, משמצאתי כי מתקיימים בתובע, עובר למאי 2001, תנאי הפוליסה בכל הנוגע לעיקר עיסוק והכנסה (הנובעת מכדורסל), ובהעדר מחלוקת של ממש כי לאחר מאי 2001 התובע איבד את כושרו לשמש כשחקן כדורסל, יש לקבוע כי הנתבעת מחוייבת כלפי התובע בתגמולים לפי הפוליסה בענין אובדן כושר עבודה, לגבי מועד הפציעה השנייה ואילך (לאחר תקופת ההמתנה).

אובדן כושר עבודה - שיעור התגמולים ושאלת הסעד ההצהרתי
47.     התובע טוען כי הסכום לו הוא זכאי בענין אובדן כושר עבודה, צריך להתבסס על פיצוי חודשי שנקבע בפוליסה, של 1,800 ₪ ולאחר שיערוך - 2,005 ₪. בהכפלה במספר החודשים (בעבר וכן עד לגיל 35) ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מגיע התובע לסך של 265,653 ₪.

ביתר פירוט, טוען התובע לסך של 54,052 ₪ בגין התקופה שמיום 17.8.01 ועד 17.10.03 (עבר), ולסך של 211,601 ₪ עבור התקופה שמיום 17.10.03 ועד הגיעו לגיל 35, לאחר היוון של 3% ריבית שנתית (עתיד).

48.     הנתבעת מצידה מפנה להוראה ולפיה סך כל הפיצויים שיגיעו למבוטח לא יעלו על 70% מהכנסתו, לא כולל בונוסים ומענקים.

הנתבעת טוענת (סע' 72-79 לסיכומיה) כי התובע עצמו אישר שהכנסתו מכדורסל בשנת 1999 טרם פציעתו היתה 11,248 ₪, מדובר בהכנסה של כאלף ₪ לחודש, ולפיכך סך הזכאות המקסימלי, ככל שקיים, הוא לסך של 700 ₪ לחודש בלבד.

49.     עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לקבלת תשלומים עתידיים בגין חודשים אשר טרם באו לעולם ועילות התביעה טרם קמו. לשיטת הנתבעת, מדובר בתשלומים חודשיים שאין לחייבה בהם אף על דרך ההיוון, שכן החובה לשלמם קיימת רק כל עוד המבוטח בחיים (ואין לדעת דבר זה כעת).

50.     באשר לגובה הפיצוי החודשי - סכום הפיצוי החודשי ודרך שיערוכו נקובים בפוליסה, ולגביהם כשלעצמם אין מחלוקת. המחלוקת מתייחסת למעשה רק להוראה המגבילה את סך הפיצוי החודשי. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפיצוי החודשי אינו אמור לעלות על 75% משכרו החודשי הממוצע של המבוטח ב- 12 החודשים שקדמו למועד כושר העבודה. בשלב הסיכומים נטען כי ההגבלה הינה ל- 70% מההכנסה, לא כולל מענקים ובונוסים. ככל שמצאתי, התובע אינו מתייחס במישרין לסוגיה זו בטעוניו.

הפסקה בפוליסה, אליה מפנה התובע לגבי הגדרת אובדן כושר עבודה (ועמדתו התקבלה, כמבואר לעיל), כוללת גם ההוראה לפיה "...סך כל הפיצויים החודשיים לא יעלה בשום מקרה על 70% מהכנסתו לא כולל בונוסים ומענקים". זוהי אפוא ההגבלה הרלוונטית.

51.     ההגבלה הרלוונטית (של 70%), מתייחסת ל"הכנסתו" של המבוטח. לא מצוין בה במפורש כי מדובר בהכנסה מכדורסל בלבד. גם רישא אותה פיסקה, המתייחסת ספציפית לעיסוקו של המבוטח בכדורסל, אינה קובעת כי יש להוכיח שעסוקו ה"בלעדי" של המבוטח הוא בכדורסל. ממילא יש לומר כי גם הכנסת המבוטח אינה חייבת להיות רק מכדורסל (דבר שאף אינו מצויין בצד ההוראה לגבי הכנסה), וכי ההגבלה של 70% אינה חייבת להיות קשורה במישרין לכך. בכל הנוגע לטענה כי עיקר הכנסתו של המבוטח היתה מחברת חשמל ואין לראות בכך הכנסה רלוונטית, הרי שסוגיה זו כבר הוכרעה למעשה לעיל. משנמצא בשאלת אובדן כושר העבודה ועיסוקו של התובע, כי מקצועו העיקרי בתקופה הרלוונטית היה שחקן כדורסל וכי עיקר הכנסתו נבעה מעיסוק זה, אני מוצאת כי יש להכריע בהתאם גם בשאלת פרשנות "הכנסתו" של התובע לצורך "תקרת" הפיצויים. משכך, גם אם חלק מהכנסתו של התובע היתה באמת ובתמים עבור קריאת מונים, אין לפצל את שכרו ויש לקבוע את תקרת ה- 70% לפי מכלול השכר.

52.     אין טענה כי סכום הפיצוי החודשי לאחר שערוכו עולה על תקרת 70% מהכנסתו הכוללת של התובע ומשכך, יש לאשר את הסכום הנתבע בענין זה לפי התביעה.

53.     בכל הנוגע לתשלומים עתידיים - לפי שהנתבעת עצמה מאשרת כי מצבו של התובע צמית ואין הוא יכול לחזור ולשחק כדורסל, ולפי שנוכח הזמן שחלף התובע כבר בן 30 שנה, ותום התקופה הרלוונטית (עד גיל 35) קרב, הולכת ופוחתת חשיבות טענת הנתבעת בענין תשלומי עתיד. גם אם נקבל את עמדת הנתבעת בסוגיה זו, ואני נכונה לקבלה, ממילא תוצאתו המעשית של פסק הדין תהא כי על הנתבעת לשלם לתובע עד הגיעו לגיל 35, ויתכן כי הנתבעת תעדיף להוון את הסכום ולשלמו עתה, חלף ביצוע תשלומים עתידיים.



נכות תאונתית
54.     בכל הנוגע לפיצוי חד פעמי בגין נכות, טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום זה בהתאם לשיעור נכותו. לשיטת התובע, לפי קביעת המומחים שיעור נכותו הוא 20% לצמיתות ומשכך הוא זכאי ל20% מהסכום הנקוב לפוליסה (81,927 ₪) לאחר שיערוך (91,249), ובסך הכל, 18,250 ₪ ליום 17.8.01. לאחר שערוך למועד הגשת התביעה, מגיע התובע לסך של 21,120 ₪.

55.     הנתבעת דוחה את טענות התובע לזכאות לפיצוי זה, הן מטעמי התיישנות (בענין הפציעה הראשונה) והן מטעמי העדר קיומה של תאונה ו/או קשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין ארוע תאונתי.

הנתבעת מפנה להגדרתה של "תאונה" בפוליסה, לצורך ביטוח הנכות התאונתית, ולפיה מדובר ב"חבלה גופנית ללא קשר לסיבות אחרות שנגרמה על ידי גורם חיצוני אלים ומקרי...", ולפסיקה המתייחסת למהותה של תאונה.

הפציעה הראשונה
56.     סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.

פרשנותו ומשמעותו של סעיף 31 הנ"ל נדונו בהרחבה בע"א 3812/91 ג'רייס ברבארה נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח (3) 441 (1994) (ור' לאחרונה גם ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (2008)). במסגרת פסק הדין בענין ברבארה, אומצה בבית המשפט העליון הגישה על פיה סעיף 31 מהווה נורמה מיוחדת אשר מוציאה מתחולה את הנורמה הכללית לגבי תקופת התיישנות לתובענות (אשר קבועה בחוק ההתיישנות). לפי הגישה שאומצה, תובענה חייבת להיות מוגשת לבית המשפט בתוך 3 שנים שאם לא כן, היא מתיישנת. בית המשפט העליון דחה גישה שונה (שקודם לכן אומצה על ידי חלק מהערכאות) ולפיה סעיף 31 קובע מועד אחרון להגשת דרישות למבטח ואינו קובע תקופת התיישנות להגשת תובענות לבית משפט.

57.     לאור האמור, טוענת הנתבעת כי עילת התביעה בכל הנוגע לנכות כתוצאה מהפציעה הראשונה, שהתרחשה בסוף שנת 1999, התיישנה קודם להגשתה של התובענה (הוגשה ביום 6.11.03).

58.     ככל שמצאתי, התובע אינו מתייחס במישרין לטענת ההתיישנות בסיכומיו, אלא אך טוען בתמצית (סע' 21) כי הוא זכאי לפיצוי בגין הנכות לפי שיעור הנכות שנקבע ע"י המומחים.

59.     בכל הנוגע לטענת התובע בכתב התשובה, כי לא ניתן להעלות את טענת ההתיישנות נוכח העדרו של נימוק זה במכתב דחייה של הנתבעת, לא מצאתי כי יש בטענה זו, בנסיבות הענין שלפנינו, למנוע העלאת טענת התיישנות לגבי נכות תאונתית בענין הפציעה הראשונה. זאת, גם לפי ההלכה הפסוקה הנוהגת בענין זה (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (2006); בבש"א (חי') 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (2002)). אין ראייה כי לאחר הפציעה הראשונה התובע פנה לנתבעת לקבלת פיצוי חד פעמי בגין נכות (להבדיל מאובדן כושר עבודה). הפנייה בענין הנכות נעשתה רק לאחר הפציעה השנייה, ובמסגרת הדרישה לא בוצעה הפרדה בין הפציעות. ממילא לא היו די נתונים להתייחס לפרטי דרישה זו באופן שיש בו כדי ללמד על ההפרדה ועל השלכותיה, לרבות בענין התיישנות.

60.     לגופו של ענין, השאלה האם התיישנה עילת התביעה לגבי נכות כתוצאה מהפגיעה הראשונה, קשורה במידה מסוימת לשאלה האם ניתן וראוי בהקשר זה לבצע הפרדה בין שתי הפציעות.

61.     הנתבעת מפנה להודעה שמסר התובע במל"ל ביום 12.12.02 (צורפה כחלק ממוצג 9 למוצגי הנתבעת וסומנה נ/5), ולפי האמור בה, לאחר מאי 2000 החלימה ברכו לחלוטין והוא נמנע זמן מסוים ממשחק כדי לא לאמץ אותה. התובע חזר במסגרת נ/5 מספר פעמים על עמדתו כי קודם לפציעה השנייה הוא חש בטוב בברך ולא ראה בה בעייה (נ/5 - עמ' 1 ש' 9-10, עמ' 4 ש' 3-5, עמ' 5 ש' 14-16).

62.     עוד מפנה הנתבעת להודעה של התובע למל"ל מיום 13.7.05 שנכללה בקובץ מסמכי מל"ל שהוגשו לבית המשפט במסגרת הודעה מיום 25.4.07 ואשר סומנה נ/10 (ככל הנראה, ראייה נוספת, בקובץ מסמכים אחר, שאלון לספורטאים, סומנה אף היא נ/10, אך לא אליה הכוונה). לפי אותה הודעה, רופא של חברת החשמל בדק את התובע וקבע שהוא כשיר לשחק כדורסל (נ/10, עמ' 2, ש' 3-4).

63.     הנתבעת מוסיפה ומפנה גם לעדות התובע בענינים אלו בחקירתו (עמ' 201 ש' 3-11) ולעדותו של סימון כהן, שאימן את קבוצת הכדורסל של חברת החשמל בליגה למקומות עבודה, ולכך שהתובע עסק בפעילות ספורטיבית עובר לפציעה השנייה, ראה עצמו כשיר לשחק ועסק גם בעבודה פיזית של קריאת מונים. עוד מפנה הנתבעת לעדויות לפיהן בסתיו 2000, עובר לפציעה השנייה, הצטרף התובע למסגרת אימונים נוספת, מעבר לחברת חשמל (עדותו של יועד אגמון, ששימש מאמן של התובע בקבוצת אליצור ירושלים בתקופה הרלוונטית).

64.     הנתבעת טוענת כי הראייה היחידה לטענת התובע כי בסוף 2000 ותחילת 2001 רק ניסה לחזור לפעילות, ענין שהוא לשיטתה, חכמה שבדיעבד, היא עדותו של בעל הדין עצמו, אשר לפי הדין יש לבחון אותה בזהירות. הנתבעת סבורה כי אין זה המקרה בו ניתן להסתמך על עדות יחידה של בעל הדין.

65.     מסקנתה של הנתבעת היא כי לכל הפחות מחודשים ספטמבר - אוקטובר 2000, עת התובע החל לשחק כדורסל במקביל בשתי מסגרות (שני משחקים ושלושה אימונים בשבוע) בנוסף לעבודה פיזית כקורא מונים, לא התקיים מקרה ביטוח שכן התובע הבריא מהפציעה הראשונה ותפקד ככדורסלן.

66.     לאחר שעיינתי בחומר שלפני, לרבות בעדויות המומחים הרפואיים לגבי הקשר האפשרי בין הפגיעה המאוחרת לפגיעה המוקדמת, אני סבורה כי בכל הנוגע לסוגיית הפיצוי החד פעמי בגין נכות, יש טעם בטענת הנתבעת לגבי ההפרדה בין הפציעות, מטעמיה. איני סבורה כי הוכח שהנכות התגבשה בשנת 2002 (כנטען בכתב התשובה שהוגש מטעם התובע), מה גם שלפי הלכת בית המשפט למועד פסק דין זה, מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק, מתחיל במועד התאונה ולא במועד התגבשות הנכות הצמיתה (ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (2008)). בהתאמה יש לומר כי התיישנה העילה בכל הנוגע לנכות נטענת עקב הפציעה הראשונה.

67.     לאור מסקנה זו אין צורך להדרש לטעונים נוספים של הצדדים לגבי הפציעה הראשונה, ובכלל זה טענת הנתבעת בדבר העדר ארוע תאונתי, שאלת קיומן של ראיות לפגיעה הדרגתית באזור הברך והעדר גירסה חד משמעית על ארוע הפציעה.

הפציעה השנייה
68.     לגבי הפציעה השנייה, מחודש מאי 2001, אין טענת התיישנות, שכן התביעה הוגשה לפני חלוף 3 שנים ממועד הארוע.

69.     בענין פציעה זו (השנייה) טוענת הנתבעת כי לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי ובכל מקרה כי לא נותרה בשל הארוע הנטען כל נכות.

באשר לקיומו של ארוע תאונתי, מפנה הנתבעת לסימן שאלה העולה לגבי המועד המדויק של הארוע, לגבי נוסחה של תעודת חדר המיון הן בענין הממצאים והן בענין סיבת ההגעה, ולאי הבאתם של עדים אשר נכחו לכאורה בארוע.

70.     איני מוצאת לנכון להתייחס לסימני השאלה האמורים, שכן מצאתי לקבל ממילא, את טענתה הנוספת של הנתבעת ולפיה יש לבחון בענין הפציעה השנייה רק את טענת הנכות לגבי רגל שמאל.

71.     התובע בתצהירו (סע' ג'(11), עמ' 7) כתב כי הפציעה השנייה היתה ברגל שמאל (הגם שלאחר מכן ציין כי בעקבות הפציעה השנייה עבר את הניתוחים הנזכרים בסעיף הבא בתצהירו). גם בעדותו ציין התובע כי "נחת" לא טוב על אותה ברך שהיתה פגועה קודם (עמ' 158 לפרוטוקול). גם בסיכומי התובע (עמ' 3, סע' 11) נטען כי הפציעה השנייה היתה בברך רגל שמאל.

הודעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי (מסמך מתוך מוצג 9 לראיות הנתבעת, סומן נ/5) מפרטת, לענין פציעתו השנייה, כי נפגע ברגל שמאל.

בחלק של "תאור המקרה והיסטוריה רפואית" בחוות דעת שהוגשה מטעמו של התובע (חוות דעתו של ד"ר רורליך, עמ' 2) צוין כי כאבים בברך ימין הופיעו במהלך שנת 2002, ואכן - ניתוח ברגל ימין בוצע רק בספטמבר 2002, זמן רב לאחר הפציעה השנייה.

72.     משכך, גם אם יש נכות כלשהיא לתובע ברגל ימין, אין לראות בפציעה השנייה משום ארוע תאונתי לגבי רגל ימין. בהתאמה, אין רלוונטיות לקביעות המומחים בענין נכות ברגל זו (10% לפי המומחה מטעם התובע; 1% לפי המומחה שמונה על ידי בית המשפט; 0% לפי המומחה מטעם הנתבעת).

73.     באשר לרגל שמאל, אין מחלוקת בין המומחים כי קיימת נכות בשיעור של 10%.

74.     דא עקא, לפי עדותו של המומחה מטעם התובע עצמו, פרופ' מירובסקי, מלוא שיעור הנכות שנקבע על ידו בענין רגל שמאל, נובע מהפציעה של שנת 1999 וכי "העסק" הפך לכרוני בדצמבר 1999 (עמ' 20 ש' 10-25 לפרוטוקול).

משכך, גם לפי ראיות התובע, לא נותרה נכות כתוצאה מהארוע הנטען של חודש מאי 2001.

75.     לאור כל האמור יש לקבל את עמדת הנתבעת בענין זה ולקבוע כי לא הוכחו התנאים המזכים את התובע בפיצוי חד פעמי בגין נכות.

החזר פרמיות ושחרור מפרמיות
76.     אין מחלוקת כי סוגיית החזר פרמיות, נגזרת מהמסקנות בענין אובדן כושר עבודה. לא אותר טיעון סותר בסיכומי הנתבעת. משכך, מתקבלת עמדת התובע בענין זה.

כספי חסכון
77.     הנתבעת לא התייחסה לסוגיית כספי החסכון בסיכומיה, ולא בכדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר זכאות התובע לסכומי חסכון.

סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח
78.     התובע טוען לחוסר תום לבה של הנתבעת ועותר לחיובה בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

79.     על הרקע לחקיקתו של סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, עמדתי בפסק דין שניתן בענין אחר (ת"א (ת"א) 40275/04 אוזן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2005)).

80.     עיינתי בטיעוני הצדדים ובשיקולים השונים בענין פסיקת ריבית מסוג זה כפי שנזכרו בפסיקה (למשל- ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח נ' הפועלים ליסינג, פ"ד מו (1) 756, 771 (1992); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' מנשה ישר, פ"ד מט (2) 749, 774 (1995); רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה נ' אליהו חברה לביטוח (2004); רע"א 3121/04 עברוני נ' כלל חברה לביטוח (2005);

81.     לאחר עיון זה אני סבורה, כי בכל הנוגע לתגמולים בענין אובדן כושר עבודה, אין מדובר במקרה בו הוכח חוסר תום לב בתשלום שיש בו להצדיק פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. שונים הדברים לגבי התגמולים שמהווים למעשה מרכיב של חסכון. בענין זה לא היתה לנתבעת כל טענה של ממש, ולמרות זאת - מאז הדרישה ועד היום, לא הועבר הסכום. גם אם סברה הנתבעת, ככל שסברה, כי יהא בידה להגיע תחילה להסדר כולל של המחלוקת עם התובע, אין בכך כדי להצדיק עיכוב של אלפי שקלים תחת ידה (ובפרט כאשר הנתבעת יודעת שהתובע טוען למצוקה כלכלית ובא כוחו עמד על כך במהלך הדיונים). בענין זה ראוי לחייב את הנתבעת בריבית בשיעור השווה לשיעור המקסימלי הנזכר בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח (לא מצאתי טיעון מטעם הנתבעת כי ריבית זו אינה חלה על רכיב החסכון, ולא אדרש לסוגיה), בענין סך של 5000 ₪ וזאת לתקופה שמיום 2.8.2003 (בשים לב למועד מכתבו של ב"כ התובע שצורף כנספח ת/18 לתצהיר התובע) ועד לתשלום בפועל.

הערה לפני סיום
82.     התיק, אשר אינו חריג מבחינת היקפו ומבחינת סוגי הטענות המועלות בו על ידי שני הצדדים, נוהל מטעם הצדדים באופן והיקף שאין להם הצדקה.

83.     התיק עבר לשמיעה בפני בסתיו 2006, וכל הנסיונות מאותה עת ואילך, לקרב בין הצדדים או להגיע לכל הפחות להסכמות דיוניות ואחרות לשם יעול הדיון והפחתת הוצאות הצדדים, לא נשאו פרי.

84.     לא עלה בידי ב"כ הצדדים להגיע להבנות מינימליות, וכמעט כל שיג ושיח ביניהם הצריך התערבות של בית המשפט, ובכלל זה שאלת ההתכתבות עם חברת סטנוגרמה ונושאים נוספים ברומו של עולם.

85.     הצדדים עמדו על חקירתם של כל העדים בתיק, לרבות 8 מומחים (6 מומחים מטעם הצדדים ושני מומחים שמונו מטעם בית המשפט). התובע ביקש לזמן לעדות מטעמו, כעדי הזמה, עשרות עדים, והצדדים הירבו בהתנגדויות ובכלל זה התנגדו להגשת כל מסמך שלא באמצעות עורכו, לרבות מסמכים רפואיים (כגון: תעודת חדר מיון) מלפני עשור ויותר.

86.     גם ההתנהלות בין הפרקליטים במהלך הדיון סייעה להארכת הדיון. הפרקליטים הכבירו עקיצות והערות הדדיות שלא היו דרושות, כמובן, לקידום הענין או לשמירת אינטרס הלקוחות.

87.     דומה כי הפרוטוקול (המוקלט) מדבר בעד עצמו.

88.     לא עלה בידי למנוע מהצדדים את ההתשה ההדדית ועלי להביע את צערי על כך.

סוף דבר
89.     לא מצאתי בטעונים אחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים (ולא צוינו לעיל), כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (2007), עמ' 11 לקבוץ במאגר נבו).

90.     לאור כל האמור, הריני להורות כדלקמן:
א.     הנתבעת מחוייבת כלפי התובע בפיצוי החודשי לפי הפוליסה, בגין אובדן כושר עבודה, החל מיום 17.8.01.
ב.     חיובה של הנתבעת התגבש לגבי כל התקופה שעד ליום מתן פסק דין זה. יבוצע בהתאמה גם החזר פרמיות ששולמו בפועל.
ג.     בענין חיובים עתידיים, תשקול הנתבעת צעדיה (ר' סע' 53 לפסק הדין).
ד.     התביעה לפיצוי חד פעמי בגין נכות - נדחית.
ה.     כספי החסכון יועברו לתובע, בצרוף ריבית כפי שנפסק בסע' 81 לעיל.



91.     בכל הנוגע להוצאות, כאשר אני נותנת דעתי להארכה בדיונים, על כל טעמיה, ומשקללת את תרומת הצדדים לכך, אני מוצאת להורות כדלקמן:
א.     הנתבעת תשא באגרה ששולמה על ידי התובע ובשכר הטרחה ששולם על ידו למומחים (שמטעמו ומומחי בית המשפט). בענין הוצאות לעדים נוספים - אם וככל שהתובע שילם הוצאותיהם, תשא הנתבעת במחצית מהסכום ששולם. בענין הוצאות לחברת ההקלטה - תשא הנתבעת במחצית מההוצאות שהוציא התובע בענין זה.
כל סכום מהסכומים האמורים, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתו.
ב.     הנתבעת תשא בשכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימלי המומלץ בתקנות, בהתייחס לסכומים הנגזרים מסע' 90 א', ב' ו-ה' לעיל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון