ביטוח כפל

ביטוח כפל חל כאשר נכס מבוטח בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות.

גם בהיעדר זהות בין המבוטחים או המוטבים על-פי הפוליסות יכול ששתי פוליסות (או יותר) יכסו סיכון זהה לפגיעה באינטרס זהה בנכס. במצב כזה יש הצדקה עניינית לתחולתו של ההסדר בדבר ביטוח כפל, והסדר זה, או כדוגמתו, חל.

אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת היקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו - למשל, אינטרס הבעלים בנכס - הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק.

כך, למשל, כאשר מצד אחד בעל נכס פלוני ביטח את הנכס בביטוח מפני שריפה, ובה בעת ביטח שוכר הנכס, או שומרו, את הנכס האמור בביטוח המכסה גם הוא את הסיכון של שריפה, ואשר נועד לכסות גם את הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הבעלים בנכס. במצב כזה, הן השיקול של מניעת תוצאות שרירותיות, הן השיקול של מניעת קנוניה והן השיקול של הטלת חבות מקום בו שולמה פרמיה, תומכים בהחלת ההסדר של ביטוח כפל, המחלק את החבות בין המבטחים, בדרך של יצירת זכות להשתתפות.

בסיטואציה בה הפוליסה שהוצאה ע"י המזיק היתה פוליסה מסוג "ביטוח רכוש" ואשר לא באה לכסות את אחריותו של המזיק, יחול הסדר כפל ביטוח. שונה הדבר כאשר הפוליסה שהוצאה ע"י מבטח המזיק, נועדה אף לכסות את אחריותו, שאז לא תהייה תחולה לביטוח הכפל.


סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 קובע:

"ביטוח כפל (תיקון התשמ"ד)

(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח.


בהתאם להוראה זו, ביחסים שבין מבטחים לבין עצמם, נקבע כי במצב של תחולת ביטוח כפל, ישאו המבטחים בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח.


להלן פסק דין בנושא ביטוח כפל:

פסק - דין

בפני תביעה מכח כפל ביטוח וטענת הגנה וכן הודעת צד ג' בטענת שיבוב.

אקדים ואציין כי אני מקבלת את תביעתה של התובעת, ומחייבת את הנתבעת בתשלום מכח השתתפות בביטוח כפל. מאידך, אני דוחה את תביעת השיבוב של הנתבעת בהודעת צד ג' נגד השוכרים ונגד התובעת.

בין היתר מעלה התובענה את השאלות הבאות:

1)     1) האם מבטחתו של הניזוק חבה בפיצוי מבטחתו של המזיק, מכח דיני ביטוח הכפל, במצב בו קיימות שתי פוליסות רכוש, המבטחות את אותו נכס?

2)     2) במידה ותחוייב חברת הביטוח של הניזוק מכח ביטוח הכפל, האם היא זכאית להחזר הכספים מכח זכות השיבוב מהמזיקים ומחברת הביטוח שלהם?


התשתית העובדתית וטענות הצדדים.
לטענת התובעת, היא ביטחה את מבנה ותכולת דירת מגורים, שברחוב הנביאים 10 בת"א (להלן: "הדירה"), ע"ש נחמיה שחר ואורלי גורי שהחזיקו בדירה בשכירות (להלן: "השוכרים"), בפוליסה מסוג "הכל בה לדירה" שהיתה בתוקף במועד הרלוונטי לתביעה.

ביום 28/02/02 אירעה שריפה בדירה.
עפ"י דו"ח השמאות, בשעת בקר ייבשה השוכרת את שערה באמצעות מייבש שיער. תוך כדי כך אירעה בדירה הפסקת חשמל. השוכרת הניחה את המייבש על הספה שבסלון. לאחר שראתה שכל המפסקים שבלוח החשמל מורמים, הבינה כי מדובר בהפסקת חשמל כללית במבנה. לדבריה ניגשה למייבש, הסיטה את מתג ההפעלה שבו בכוונה לכבותו, אך בטעות רק שינתה את מהירות עבודתו, הותירה אותו על הספה שבסלון ויצאה לעבודה. אחר הצהרים התקשרה אליה שכנה ומסרה שפרצה בדירה שריפה. מוקד האש היה באיזור הספה.
כתוצאה מהשריפה נגרם נזק למבנה.

התובעת נשאה בתשלום תגמולי ביטוח, בהתאם לדו"ח השמאות, בסך של 78,112 ₪. הוצאות אלו שולמו לשם תיקון נזקי השריפה בדירה.

ביום 25/10/06 הוסכם בין הצדדים כי לא ישמעו עדויות, הואיל ואין מחלוקת על העובדות. הצדדים הסכימו כי האש פרצה בשל רשלנות השוכרים וכי התובעת שילמה את הסכומים הנקובים בכתב התביעה.

הנתבעת ביטחה את מבנה הדירה, ומבוטחתה עפ"י הפוליסה היא הגב' רות קבקוב (להלן:"בעלת הבית"), שהינה בעלת המבנה כולו, בו מצויה הדירה.

לטענת התובעת, הנזק שנגרם בוטח במסגרת פוליסה לביטוח נזקי אש אצל הנתבעת. לטענתה, מכח דיני ביטוח כפל, על הנתבעת לשלם לה סך של 42,683 ₪ עפ"י היחס שבין סכומי הביטוח.

הנתבעת הכחישה את חבותה לפיצוי התובעת וטענה כי אין בנסיבות המקרה תכולה לדיני ביטוח כפל. לטענתה, עפ"י הסכם השכירות שנחתם בין השוכרים לבעלת הבית, הוסכם כי תבוטל זכות השיבוב כנגד המשכירה. לפיכך, בנסיבות העניין אין לתובעת, שבאה בנעלי מבוטחתה, זכות שיבוב או פיצוי מהנתבעת.

בין הצדדים הוסכם כי בין השוכרים לבעלת הבית נכרת חוזה השכירות שצורף ע"י הנתבעת.

הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' כנגד השוכרים וכנגד התובעת. לטענתה בהודעה לצד ג', בין השוכרים לבעלת הבית נחתם הסכם, אשר עפ"י סעיף 6.2 לו התחייבו השוכרים לתקן על חשבונם כל נזק או קלקול שיגרם למושכר. כן התחייבו לבטח על חשבונם את מבנה המושכר באופן שהשוכרים ירשמו הן כבעלי הפוליסה והן כמוטבים ותבוטל זכות השיבוב כנגד בעלת הבית (המשכירה). עפ"י סעיף 10 להסכם זה סעיף 6 הינו תנאי יסודי, והפרתו תחשב כהפרה יסודית של ההסכם.
השוכרים לא עמדו בתנאי ההסכם ולא דאגו להסדרת הכיסוי הביטוחי וביטול זכות השיבוב עפ"י ההסכם עם בעלת הבית.
בנסיבות אלו, וכן בהתחשב באחריותם של השוכרים לשריפה, על השוכרים לפצות את הנתבעת, בגין כל סכום שהיא תאלץ לשלם לתובעת.

כנגד התובעת טוענת הנתבעת בהודעה לצד ג' כי הראשונה ביטחה את חבותם של השוכרים, בין היתר בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, ולכן עליה לשאת, ביחד ולחוד עם השוכרים, בכל סכום אותו יחוייבו להשיב לנתבעת (המודיעה).

לטענת הצדדים השלישיים, בכתב ההגנה להודעה לצד ג', ישנו כפל ביטוח, שכן הן התובעת והן הנתבעת ביטחו את המבנה והתכולה. אין רלבנטיות לשאלת האשם ולהתרשלות בסוגיית כפל הביטוח, וזכות השיבוב נסוגה מפני זכות השיפוי על פי דיני כפל ביטוח. כן טוענים צדדי ג' כי מהוראות הסכם השכירות לא עולה כל התחייבות מצד השוכרים אשר תכליתה היתה מניעת הגשת תובעה כדומת זו שהוגשה ע"י התובעת, ואף אם היתה התחייבות כזו, אין לה תוקף שכן לא ניתן להתנות על ההוראות בעניין ביטוח כפל, ולפיכך ממילא נשלל כל קשר סיבתי.

דיון.
התובעת טוענת כי מכח ביטוח כפל מוטל על הנתבעת, כמי שביטחה את אותו מבנה, להשתתף איתה בחלק היחסי עפ"י סכומי הביטוח.
הנתבעת טוענת כי אין בנסיבות המקרה תכולה לדיני ביטוח כפל. לטענתה, עפ"י הסכם השכירות שנחתם בין השוכרים לבעלת הבית, סוכם כי תבוטל זכות השיבוב כנגד המשכירה. עם זאת, השוכרים, שלא כדין, לא פעלו על פי חובתם זו והפרו בכך את ההסכם הפרה יסודית.
בנוסף, מאחר והמזיק הינו המבוטח של התובעת, הרי שגם מטעם זה אין תחולה לכפל הביטוח. לפיכך, טוענת הנתבעת כי בנסיבות אלה אין לתובעת, שבאה בנעלי מבוטחתה, כל זכות שיבוב ו/או פיצוי מהנתבעת.

בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובעת לא ירדה לסוף דעתה, וכי היא אינה חולקת על תחולתה של הלכת כפל הביטוח שנקבעה בפסה"ד ברע"א 3948/97 מגדל, חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (3) 769, 808 (להלן: "סיגנא"). עם זאת, לטענתה, יש להורות על דחיית התביעה מנימוקים (השזורים גם בנימוקים לעניין הודעת צד ג') ועיקרם:

א)     א) משלנתבעת זכות חזרה אל השוכרים בשל רשלנותם, הרי שדין התביעה להידחות, מאחר וכל סכום בו תחוייב הנתבעת מכח ביטוח כפל, על התובעת להשיבו לה מחמת רשלנותם של מבוטחיה, מכח דיני הנזיקין ודיני השיבוב.

ב)     ב) השוכרים לא עמדו בתנאי ההסכם לפיו היו צריכים לדאוג שבפוליסה שלהם תבוטל זכות השיבוב כנגד בעלת הבית. משלא פעלו כן הוגשה התביעה הנ"ל, שגרמה לנתבעת נזק, ועל השוכרים לפצות את בעלת הבית ואת הנתבעת שבאה בנעליה, בגין ההוצאות שנגרמו לה בהליך זה. כמו כן, משקיבלה על עצמה התובעת לייצג את הצדדים השלישיים בתביעה זו, הרי שעל התובעת לפצות את הנתבעת.

ג)     ג) על פי הפסיקה, במקרה בו מבוטח של אחת משתי מבטחות גרם לנזק, הרי שאין להחיל ביניהן את הסדר כפל הביטוח.

ד)     ד) אין תכולה לביטוח כפל בענייננו מאחר והפוליסה שהוציאה התובעת והפוליסה שהוציאה הנתבעת מכסות כל אחת אינטרס שונה. התובעת ביטחה את השוכרים של הנכס ותכולת דירתם ואילו הנתבעת ביטחה את בעלת הנכס שאין לה כל עניין בתכולת הדירה.

ה)     ה) בעלת הבית היא מבוטחתה של התובעת עצמה ומשכך אין התובעת יכולה לתבוע את המבוטחת שלה עצמה.

הסכם השכירות.
סעיף 6.2 להסכם השכירות קובע:
     "השוכרים מתחייבים בזה:-
     ....
6.2.2     6.2.2 לתקן על חשבונם כל נזק ו/או קלקול שייגרם למושכר ו/או לאביזר מאביזריו ו/או למערכת האינסטלציה החשמלית ו/או הסניטרית החיצונית (מחוץ לקירות). המשכירה תהא רשאית, לפי שיקול דעתה, לתקן את הטעון תיקון, על חשבון השוכרים, ובתנאי שלפני עשותה כן, תיתן להם (לשוכרים) ארכה סבירה לעשות זאת בעצמם.
מוסכם שהאמור לעיל אינו מתייחס לנזקים למבנה של המושכר ושמקורם בבלאי טבעי ו/או בגורם שאינו בשליטת השוכרים ו/או שאינם נובעים ממעשה של השוכרים או של מישהו מטעמם "

סעיף 9 להסכם השכירות קובע:
     "9. ביטוח
9.1.     9.1. במשך תקופת השכירות ועד למועד פינוי המושכר בפועל, מתחייבים השוכרים לבטח על חשבונם את מבנה המושכר בחברת ביטוח מוכרת, באופן שהשוכרים ירשמו הן כבעלי הפוליסה והן כמוטבים ותבוטל זכות השיבוב כנגד המשכירה."

הנתבעת טוענת כי הפרת סעיפים אלה ע"י השוכרים מהווה הפרה יסודית של ההסכם. בהתאם לסעיף 6.2 על השוכרים לתקן על חשבונם את הנזק מבלי לשתף בעלות את בעלת הבית. כמו כן התרשלו השוכרים בכך שפעלו בניגוד להתחייבותם מכח ההסכם, ולא רשמו בפוליסה את ביטול זכות השיבוב כנגד המשכירה.

טרם אדון בטענות לעניין כפל הביטוח אני קובעת כי טענות אילו אינן מסייעות לנתבעת.

ראשית, התובעת לא תבעה מכח עילת השיבוב, אלא מכח ביטוח כפל, ומשכך טענת הנתבעת כאילו התובעת לא יכלה להגיש תביעתה זו שעניינה ביטוח כפל אינה רלבנטית גם אם היו דואגים השוכרים להכנסת סעיף בדבר ויתור על זכות השיבוב. גם סעיף 6.2. אינו חוסם את אפשרות הגשת תביעה מכח ביטוח כפל.

שנית, למעלה מן הצורך אציין כי גם לו היו רושמים את ביטולה של זכות השיבוב, הרי שעל פי ההסכם, היו מחויבים לרשום זכות זו לביטול זכות השיבוב "כנגד המשכירה". היינו, הויתור הוא כלפי המשכירה ולא כלפי מי שבא בנעליה. ראה בעניין זה סיגנא (סעיף 41 לפסק הדין).

יתרה מכך, כאמור, ממילא עסקינן בתביעה לכפל ביטוח לא תביעת שיבוב. זכות ההשתתפות מכח ביטוח כפל היא זכות עצמאית, וגם לו היה קיים בחוזה הביטוח שעשו השוכרים סעיף ויתור זכות שיבוב לטובת הנתבעת, לא היתה נחסמת דרכה של התובעת מהגשת תביעה בגין ביטוח כפל. ולעניין זה יפים הדברים שהובאו בפס"ד סיגנא בעמ' 808:
"הבהרנו, זכות ההשתתפות במקרה של ביטוח כפל, בניגוד לזכות מכח שיבוב, אינה מבוססת על קיומה של זכות כלשהי העומדת לבעלים ברכוש, העוברת לידי חברת הביטוח (במקרה זה, מגדל). זכות ההשתתפות היא זכות עצמאית. לכן בעצם הוויתור על זכות השיבוב אין מקופל ויתור על זכות ההשתתפות".

האם חל בענייננו ביטוח כפל?
סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע:
"ביטוח כפל (תיקון התשמ"ד)
59.     (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.
(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.
(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.
(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח."

בהתאם להוראה זו, ביחסים שבין מבטחים לבין עצמם, נקבע כי במצב של תחולת ביטוח כפל, ישאו המבטחים בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

ביטוח כפל חל "כאשר נכס מבוטח בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות" (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.). ראה ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, ששון - דיני ביטוח 327 (מהדורה שניה, 2001) (להלן: "ספרם של יפרח וחרל"פ").

בענייננו הוצאו שתי פוליסות.

פוליסה אחת, הוצאה ע"י התובעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, "הכל בה לדירה". על פי הרשימה של פוליסה זו, הכסוי כולל את המפורט בפרק 1 לפוליסה "ביטוח מבנה הדירה". בהתאם לחלק ה.1. לפוליסה זו "פרקי הכיסוי" - "ביטוח מבנה דירת המגורים", מבנה הדירה מכוסה (סעיף 1לפרק ה.1.) מפני סיכון "אש" (סעיף 2 לפרק ה.1.). על פי הרשימה, השוכרים ובעלת הבית הינם המבוטחים עפ"י הפוליסה. בכתב התביעה טוענת התובעת כי ביטחה גם את התכולה, עם זאת, מעיון בפוליסה לא ראיתי כי בוטחה התכולה, וגם בחוו"ד השמאי מטעם התובעת, שביט - טוסמן שמאים וסוקרים בע"מ, נכתב מפורשות כי לתכולת הדירה לא נערך ביטוח (ראה עמ' 3 ו- 6 לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה). גם בתצהיר במקום עדות ראשית מטעם התובעת, צויין כי נעשה ביטוח למבנה בלבד.
יצויין כי עפ"י הרשימה, תאור הכיסוי כולל גם את פרק 7 לפוליסה "ביטוח חבות חוקית כלפי צד שלישי". הגדרת "נזק לרכוש" בפרק זה הינה: "נזק רכוש - אך לא אם נגרם למבוטח, לבן משפחתו או לעובד מעובדיו או לרכוש בו פועלים או פעלו אלו". (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).
היינו, בנסיבות ענייננו אין תחולה לפרק 7 מאחר והנזק שנגרם נגרם לאחד מן המבוטחים (בעלת הבית) וכן מאחר ונגרם לרכוש בו פעלו השוכרים.
לסיכום: עסקינן בפוליסה לרכוש מבנה (הדירה) מפני סיכון אש, שמבוטחיה הם השוכרים ובעלת הבית.

פוליסה שניה, הוצאה ע"י, הנתבעת, אריה חברת לביטוח בע"מ, לביטוח מבנה של בנין מגורים (ושל הדירה, הנמצאת בקומה ג' של הבניין), כאשר בעלת הבית היא המבוטחת על פי פוליסה זו. הנתבעת לא הגישה את הפוליסה אלא את הרשימה בלבד, אך היא אינה חולקת כי ביטחה את הדירה.

שתי הפוליסות מכסות את מועד אירוע השריפה.

יצויין כי בסיכומיה מעלה הנתבעת טענה כאילו אין תחולה לביטוח הכפל בענייננו, מאחר והפוליסה שהוציאה התובעת והפוליסה שהוציאה הנתבעת מכסות כל אחת אינטרס שונה. התובעת ביטחה את השוכרים של הנכס ותכולת דירתם ואילו הנתבעת ביטחה את בעלת הנכס שאין לה כל עניין בתכולת הדירה. אינני מקבלת טענה זו. כפי שפורט, שתי הפוליסות ביטחו את אותו אינטרס, את מבנה הדירה, את אינטרס הבעלים בנכס, ואף אחת מהן לא ביטחה את התכולה.

היינו, בענייננו מדובר אפוא בנכס אחד, הדירה, אשר בוטח בשתי פוליסות לביטוח מבנה מפני אותו סיכון, בתקופות ביטוח חופפות. בנוסף, בעלת הבית, מבוטחת בשתי הפוליסות. שני הביטוחים הם ביטוחי נכסים (מבנה) ולא ביטוחי אחריות.

בפס"ד סיגנא נקבע בעמ' 779 לעניין תחולת ביטוח כפל:
"גם בהיעדר זהות בין המבוטחים או המוטבים על-פי הפוליסות יכול ששתי פוליסות (או יותר) יכסו סיכון זהה לפגיעה באינטרס זהה בנכס. במצב כזה יש הצדקה עניינית לתחולתו של ההסדר בדבר ביטוח כפל, והסדר זה, או כדוגמתו, חל."

בענייננו, מדובר בשתי פוליסות ביטוח נפרדות, אשר מבחינת ההיקף הביטוחי, שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו, אינטרס הבעלים, בעלת הבית, בנכס. הדברים שנאמרו לעניין האינטרס הביטוחי בפס"ד סיגנא עמ' 789 יפים גם לעניינו:
"אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת היקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו - למשל, אינטרס הבעלים בנכס - הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק. כך, למשל, כאשר מצד אחד בעל נכס פלוני ביטח את הנכס בביטוח מפני שריפה, ובה בעת ביטח שוכר הנכס, או שומרו, את הנכס האמור בביטוח המכסה גם הוא את הסיכון של שריפה, ואשר נועד לכסות גם את הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הבעלים בנכס. במצב כזה, הן השיקול של מניעת תוצאות שרירותיות, הן השיקול של מניעת קנוניה והן השיקול של הטלת חבות מקום בו שולמה פרמיה, תומכים בהחלת ההסדר של ביטוח כפל, המחלק את החבות בין המבטחים, בדרך של יצירת זכות להשתתפות." (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).

יתרה מכך, בענייננו עסקינן במקרה "קל" יותר מהסוגייה שנדונה בפס"ד סיגנא, בה נדון מקרה בו בוטח אותו אינטרס ביטוחי, אך המבוטחים היו שונים. בענייננו עסקינן באותו מבוטח, בעלת הבית, המבוטחת בשתי הפוליסות. מכאן, לכאורה, לאור האמור, חל בעניינו ביטוח כפל והתביעה צריכה להתקבל. עם זאת, בענייננו, מי שתובעת השתתפות מכח ביטוח הכפל היא גם חברת הביטוח של המזיק.

השאלה היא אפוא האם חל העקרון שנקבע בפס"ד סיגנא לעניין ביטוח כפל, כאשר חברת הביטוח הדורשת השתתפות מכח ביטוח הכפל, הינה חברת הביטוח של המזיק?

בענייננו חברת הביטוח אשר דורשת את ההשתתפות הינה חברת הביטוח, הן של המזיק והן של הניזוק, והיא ביטחה למעשה את האינטרס של הניזוק, בעלת הבית, ואף פיצתה את אינטרס הניזוק - מבנה הדירה. משכך, בענייננו, יש תחולה לעקרון כפל הביטוח, ובכך למעשה מתייתר הדיון בשאלה דלעיל.

למרות האמור לעיל ולמעלה מן הצורך, אדון בשאלה זו.

בפס"ד סיגנא התקיים דיון נוסף, דנ"א 3964/04 סיגנא חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פדאור 01 (2) 214 (להלן:"דנ"א סיגנא") בו הועלתה שאלה זו:
"העותרת טוענת, כי בהחלת ההסדר שבסעיף 59 לחוק על מקרה של מבוטחים אחדים, קבע בית המשפט העליון הלכה המצדיקה קיום דיון נוסף. לטענתה, ההלכה שנפסקה אינה מתיישבת עם לשון החוק, ובמקרים מסוימים אף תגרום לתוצאות בלתי-רצויות. כך, למשל, בנסיבות בהן אחד מהמבוטחים נושא באחריות לגרימת הנזק לזולתו, החלת ההסדר של ביטוח כפל תעשיר את חברת הביטוח של המזיק על חשבון חברת הביטוח של הניזוק. כך, לטענתה, אירע בענייננו: בבית -משפט השלום ניתן פסק-דין, שהתבסס על הסכמת הצדדים כי המוביל נושא באחריות (חוזית ונזיקית) לגרימת הנזק. אילו רק לבעלים הייתה פוליסת ביטוח, הרי מששילמה לו המבטחת (העותרת) את תגמולי הביטוח, הוסבה לה זכותו לקבלת מלוא הפיצוי שהגיע לו מן המוביל (בהתאם לסעיף 62(א) לחוק).

אלא שבמקרה הנדון גם למוביל (האחראי לגרימת הנזק) היה ביטוח לגבי הנזק שהתרחש. החלת ההסדר הקבוע בסעיף 59 על המקרה הביאה, לטענת העותרת, לתוצאה מוזרה: בעוד שבמקרה רגיל, שבו המזיק איננו מבוטח, היה מבטחו של הניזוק זכאי לקבל, על-פי סעיף 62 לחוק, השבה מלאה של סכום הביטוח ששולם, הרי שבמצב בו המזיק ביטח את עצמו, חלה על מבטחו של הניזוק חובת השתתפות בכיסוי הנזק. יתר על כן: כיון שגובה ההשתתפות נגזר מן היחס שבין סכומי הביטוח, הרי ככל שהסכום בו ביטח המזיק את עצמו נמוך יותר, כך יחויב מבטחו של הניזוק בכיסוי חלק גדול יותר של הנזק.

5. דין העתירה להידחות.

בחינת היחס שבין ביטוח כפל לטובת מבוטחים אחדים לבין דיני התחלוף הקבועים בסעיף 62 לחוק, אכן מעוררת שאלות כבדות-משקל; ואני נכון להסכים עם העותרת שהתוצאה המתוארת על-ידיה אינה רצויה. ראו לעניין זה את פסק הדין בעניין

North British & Mercantile Insurance Co. v. London, Liverpool & Globe Insurance Co., (1877) 5 Ch.D. 569,

בו נפסק כי למבטחי השומרת של נכס שניזוק, אשר נשאה באחריות לנזק, לא קמה זכות השתתפות כלפי מבטחיה של בעלת הנכס. גם המלומד ,Birds בספרו ,303, 316-317 ,(Modern Insurance Law (4th ed., 1997 מסייג את תחולתה של זכות ההשתתפות למקרים בהם אין אחד המבוטחים נושא באחריות לנזק שנגרם למבוטח האחר. אלא שפסק הדין שלערעור בענייננו אינו דן בשאלות אלה, וממילא התוצאה עליה מצביעה העותרת איננה מתחייבת ממנו.

פסק הדין איננו קובע כי ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק יחול גם במקרה בו נמצא מבטחו של המזיק אחראי בגין חבות המזיק כלפי צד שלישי (הניזוק). פסק הדין מציין, כי העותרת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענתה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח אחריות", היינו כי נועדה לכסות את אחריותו של המוביל לגרימת נזק לצד שלישי; וחיובה של העותרת להשתתף בכיסוי הנזק התבסס על ההנחה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח רכוש" גרידא, ובדומה לפוליסה שהוצאה על-ידי העותרת, אף היא נועדה לכסות רק את אינטרס הבעלים בנכס. יוצא, אפוא, שבפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לגבי מקרה של מבוטחים אחדים, שבו הביטוח לטובת האחראי לנזק נועד לכסות את אחריותו לגרימת הנזק.

לגבי השאלה אם חל דין ביטוח כפל גם במקרה של מבוטחים אחדים שביטחו את אותו האינטרס בנכס, בית-משפט זה אכן קבע בפסק-דינו הלכה חדשה... הכלל המשפטי הקובע כי בין מבטחים שונים של אותו האינטרס בנכס מסוים תקום זכות השתתפות הדדית, עולה בקנה אחד עם ההסדר שנקבע בסעיף 59 לחוק ועם הצידוקים העיוניים הניצבים ביסודו; ונימוקי העתירה לא שכנעוני כי יש מקום להעמיד כלל זה לדיון נוסף."


כב' השופט א' מצא בדנ"א סיגנא הוסיף באמרת אגב כי לא ראוי שמזיק יצא נשכר, תוך הפניה לאסמכתאות ממקורות זרים. כן קבע כי פס"ד סיגנא לא עסק בבעייתיות זו. פסקי דין שניתנו בערכאות נמוכות לאחר דנ"א סיגנא, הסתמכו על מקורות זרים, תמכו בגישה שלא יעלה על הדעת כי חוטא יצא נשכר וכי למעשה במצב דברים בו מי שטוענת את טענת כפל הביטוח היא חברת הביטוח של המזיק, אין להחיל כפל ביטוח. לעניין זה ראה:
ת.א. (ת"א) 103980/01 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ג תשס"ג (3) 206 (2003) מפי כב' השופט א' בכר;
ת.א. (ת"א) 23922/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך "אוטו גלס", פורסם ב"נבו" (2007) מפי כב' השופט י' בשן;

בהתאם לגישה זו, לו לא היתה בעלת הבית גם מבוטחתה של התובעת, אלא רק השוכרים (המזיקים), לאור הגישה שהובאה לעיל, היה צריך לקבוע כי אין זה ראוי שהמזיק יצא נשכר, ומשכך אין תחולה לתביעת כפל הביטוח.


מנגד יצויין פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת ש' דותן) בבר"ע 2466/06 הלפנד ואח' נ' רהיטי רגבה בע"מ מיום 5.6.05 בו נקבע:
"עצם העובדה שמגיש ההודעה הינו המזיק אינה מונעת טענה של כפל ביטוח".


מחד לא דן פס"ד סיגנא בבעייתיות דלעיל. מאידך הוכרע בו, דה פקטו, מקרה בו טענה מבטחת המזיק לזכותה להשתתפות מכח כפל ביטוח מאת מבטחת הניזוק. באותו עניין, במהלך הקמת מפעל של חברת פילור תעשיות, נפלה מכונת טוויה בעת שהועברה ע"י מנופי אבי ונגרם לה נזק. בהתאם לפוליסת הביטוח, שילמה סיגנא, מבטחתה של פילור, לפילור, תגמולי ביטוח בגין הנזק. בעקבות כך, הגישה סיגנא תביעת שיבוב כנגד מנופי אבי, לשפותה. מגדל, מבטחתה של מנופי אבי (המזיק), הצטרפה אף היא לתביעה כנתבעת, והודיעה כי היא זו שתשלם את התביעה, אם זו תתקבל. מגדל טענה טענת הגנה המבוססת על זכותה לקבלת השתתפותה של סיגנא מכח ביטוח כפל. דה פקטו איפשר בית המשפט בסיגנא מצב בו, לאחר שהוכרה זכות שיבוב, הוכרו טענות כפל ביטוח שהעלה המזיק. בדנ"א סיגנא נקבע בהקשר זה:
"פסק הדין איננו קובע כי ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק יחול גם במקרה בו נמצא מבטחו של המזיק אחראי בגין חבות המזיק כלפי צד שלישי (הניזוק). פסק הדין מציין, כי העותרת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענתה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח אחריות", היינו כי נועדה לכסות את אחריותו של המוביל לגרימת נזק לצד שלישי; וחיובה של העותרת להשתתף בכיסוי הנזק התבסס על ההנחה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח רכוש" גרידא, ובדומה לפוליסה שהוצאה על-ידי העותרת, אף היא נועדה לכסות רק את אינטרס הבעלים בנכס. יוצא, אפוא, שבפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לגבי מקרה של מבוטחים אחדים, שבו הביטוח לטובת האחראי לנזק נועד לכסות את אחריותו לגרימת הנזק."


כלומר, המסקנה העולה מקביעה זו, היא כי בסיטואציה בה הפוליסה שהוצאה ע"י המזיק היתה פוליסה מסוג "ביטוח רכוש" ואשר לא באה לכסות את אחריותו של המזיק, יחול הסדר כפל ביטוח. שונה הדבר כאשר הפוליסה שהוצאה ע"י מבטח המזיק, נועדה אף לכסות את אחריותו, שאז לא תהייה תחולה לביטוח הכפל. למסקנה זו אף הגיעה כב' השופטת מיכל ברק - נבו בת.א. (ת"א) 28149/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם ב"נבו" (2007) (נזכר לעיל):
"יותר מכך - אני סבורה שהשאלה הנכונה איננה מכח מה שילמה התובעת למבוטחה, בפועל, אלא האם היתה עשויה להיות חשופה לדרישת תשלום על פי הפוליסה, מכח אחריותו של המבוטח לנזקי צד ג. נראה, כי הלכת סיגנא חלה כאשר מהפוליסה עולה, שמבטחת המזיק לא התכוונה כלל לקחת על עצמה סיכון הקשור בנזקים לצד שלישי, אלא רק נזקי הרכוש למבוטחה שלה. אך כאשר הפוליסה מכסה (בתנאים מסויימים) גם נזקים לצד שלישי - נראה לי שהשאלה מכח איזה פרק שולמו הנזקים, פחות רלוונטית. מהפוליסה עולה, שהתובעת התכוונה לתת כיסוי גם למצב שבו יגרום מבוטחה נזק לרכוש של צד ג ולא רק לרכושו הוא, וזו ההבחנה הרלוונטית. החריג לו טוענתה תובעת, לראשונה בסיכומי התשובה - לא לובן ולא הוכח."


מתוצאות שני פסקי הדין שניתנו בעניין סיגנא, ניתן לכאורה לומר כי הפוליסה שהוציאה התובעת לא באה לכסות אחריות צד שלישי כמזיק, אלא רק לכסות נזקי רכוש שיגרמו למבנה הדירה. משכך, גם במצב דברים בו לא היתה בעלת הדירה גם מבוטחתה של התובעת, הרי שהיתה תחולה לביטוח כפל.

במאמר מוסגר אציין, כי גם מלשון החוק ניתן ללמוד כי מטרתו היתה להתמקד בנכס המבוטח ולא בגורם המבטח. (ס' 59 (א) ו- (ב) מתחילים במילים "בוטח נכס..." ראה לעיל). על כוונה זו ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר לחוק. וראה הצ"ח חוק הביטוח, תשל"ו - 1975, חוברת 1209, י"א בחשון תשל"ו (16 באוקטובר 1975), עמ' 34:
"סעיף 53 [כיום סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח - ר.פ.א.]- ביטוח כפל נוצר כשנכס אחד מבוטח פעמיים אצל מבטחים שונים, וסכומי הביטוח ביחד מהווים ביטוח יתר כמשמעותו בסעיף 52. הוראות סעיף קטן (ב) מתאמות את הכלל שבסעיף 52 למקרה של ביטוח כפל. סעיף קטן (א) מחייב לגלות למבטחים קיומו שלריבוי ביטוחים (גם אם אין בהם "ביטוח - כפל"). סעיף קטן (ג) מסדיר את חובתם של המבטחים כלפיה מבוטח ואת חלוקת הנטל בינה לבין עצמם. יש לציין, שלפי החוק המוצע - בסטיה משיטות אחרות - אין תוצאות לביטוח כפל מלבד האמור בסעיף זה".


בעניין זה ראה גם את ספרו של שחר ולר פירוש לחוקי החוזים, מיסודו של ג. טדסקי- ביטוח, כרך שני (להלן: "ספרו של ולר") עמ' 193 (תשס"ז):
"תחולת סעיף 59 על ביטוח נכס בידי כמה מבוטחים. ההגדרה של ביטוח כפל בסעיף 59(א) ("בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות") אינה מזכירה את המבוטח".

נוכח נסיבות ענייננו, בהם בעלת הבית הינה המבוטחת בשתי הפוליסות, אין אני מוצאת לנכון להכריע בבעייתיות זו.

הנתבעת מעלה בסיכומיה טענה כי בעלת הבית היא מבוטחתה של התובעת עצמה ומשכך אין התובעת יכולה לתבוע את המבוטחת שלה עצמה. בעניין זה אציין כי דווקא טענתה זו עומדת לה לרועץ. מצב בו מבוטח אחד ביטח עצמו בשתי פוליסות שונות, הוא בדיוק המצב הקלאסי בו מופעל עקרון כפל הביטוח. הקושי צומח מקום בו עסקינן בשני מבוטחים שונים, ואת הקושי הזה פתר פס"ד סיגנא, אשר קבע כי גם במצב בו מדובר בשני מבוטחים שונים, אם אותו אינטרס ביטוחי הוא שמבוטח, הרי שחל עקרון כפל הביטוח. ויובהר, התובעת אינה תובעת את בעלת הבית עצמה, אלא את מבטחתה הנוספת, שהיא הנתבעת.


ההודעה לצדדים השלישיים.
לטענת הנתבעת, במידה ותחוייב מכח ביטוח כפל לשלם לתובעת, הרי שהיא זכאית להחזר כספים אלה מכח זכותה לשיבוב כלפי המזיקים (השוכרים) וכלפי מבטחתם (התובעת). משכך, לטענתה, ממילא דין התביעה להידחות. התובעת טוענת מנגד, כי זכות השיבוב נסוגה מפני ביטוח הכפל, ולמעשה יש תחולה לביטוח הכפל בלבד.

סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח קובע:
"תחלוף
62.     (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.
(ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.
(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם."

לזכות התחלוף תחולה אף בביטוח נכסים/רכוש (ראה סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח; ספרם של יפרח וחרל"פ, בעמ' 371; וספרו של ירון אליאס דיני ביטוח, כרך ב', 539 (תשס"ב) (להלן: "ספרו של ירון אליאס"). "זכות התחלוף (Subrogation) היא זכותו של מבטח, ששילם תגמולי ביטוח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מן המזיק". (ספרם של יפרח וחרל"פ, עמ' 371. לעניין הגדרת זכות התחלוף ראה גם ספרו של ירון אליאס, כרך ב', 539).

יצוין כי זכות התחלוף, במקרה הקלאסי צומחת למבוטח במקרה בו הצד השלישי ביצע עוולה. עם זאת, יכולה זכות זו גם לצמוח במקרים בהם מקור זכותו של המבוטח כלפי הצד השלישי היא מחוזה ביניהם. בעניין זה ראה ספרו של ולר, כרך שני עמ' 258 - 259.

על מנת שתתאפשר זכות התחלוף, צריכים להתקיים שלושת התנאים הבאים (ראה ספרו של ירון אליאס, עמ' 541 - 551; ספרם של יפרח וחרל"פ, עמ' 376 - 378; וכן ספרו של ולר, כרך שני עמ' 257 - 271):

1)     1) חבות עפ"י הפוליסה - תנאי זה דורש תשלום תגמולי הביטוח בהתאם לתנאיה של פוליסה בת תוקף. היינו, אם התשלום היה לפנים משורת הדין, אין למבטח זכות תחלוף. סעיף התחלוף בחוק חוזה הביטוח, אינו מאפשר זכות תחלוף בגין תשלומים שלא נובעים מהוראותיה המחייבות של הפוליסה (ספרו של ירון אליאס, עמ' 542). בענייננו, עפ"י הפוליסה הקיימת, ניתן היה לחייב את הנתבעת לשלם לבעלת הבית בגין הנזק למבנה. עם זאת, הנתבעת מבקשת לראות בתשלומי כפל הביטוח בהם תחויב כחבות עפ"י הפוליסה, וזאת ספק אם אפשר לקבל. תגמולי הביטוח המגיעים לבעלת הבית מכוחה של פוליסת הנתבעת, מתייחסים למערכת יחסים שבין הנתבעת לבעלת הבית, ואינם עוסקים ביחסים שבין מבטחות. כפי שיפורט, מאחר ושני התנאים הבאים אינם מתקיימים, אין אני רואה מקום להרחיב את הדיון בשאלה זו.

2)     2) תשלום תגמולי ביטוח למבוטח- התנאי השני דורש תשלום בפועל של תגמולי הביטוח (ספרו של ירון אליאס עמ' 544 - 545). דרישה זו מעלה שני קשיים: האחד, האם ניתן לראות בגדר "תשלום בפועל" הודעה לצד ג' שהוגשה, גם טרם מתן התשלום בפועל;
השני, האם ניתן לראות בתשלום כפל ביטוח כ"תגמולי ביטוח למבוטח".

לעניין הקושי הראשון, נקבע כי "המבטח רשאי להגיש הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי חרף אי תשלום התגמולים" (ראה ספרו של ירון אליאס, עמ' 546; כן ראה ספרם של יפרח וחרל"פ, עמ' 376 - 377).

לעניין הקושי השני, הנתבעת טוענת, כי באם תחוייב בביטוח כפל, הרי שיש "להשיב" לה סכומים אלו מכח זכות התחלוף הקיימת לה. השאלה היא, האם כספים שחייב בהם צד בשל כפל ביטוח, יכולים להיחשב כ"תגמולי ביטוח" לצורך הפעלת זכות התחלוף?

תשלומי ביטוח הינם תשלומים מכח חוזה הביטוח שבין המבוטח למבטח. לעומת זאת, זכות ההשתתפות נובעת ממקורות שונים לגמרי. כפי שנאמר מפי כב' השופט ת.אור בפס"ד סיגנא, עמ' 816:
"זכות ההשתתפות אינה מיוסדת על קיומו של קשר חוזי בין הצדדים. היא מבוססת על עקרון כללי שביושר שעניינו נשיאה שווה בנטלים".

וכן נאמר באותו פס"ד ע"י כב' השופט חשין, עמ' 815 - 816:
"... הוראת סעיף 59 לחוק הביטוח נבנית על שני עמודים ואלה הם: אחד, בביטוח כפל ישא כל אחד מן המבטחים בנטל-החיוב על-פי היחס שבין סכומי הביטוח (סעיף 59(ד)), ושניים, ביטוח כפל המביא לביטוח-יתר באורח בלתי סביר - דהיינו: ביטוח כפל המביא לכך שסך-כל סכומי הביטוח עולים באופן בלתי סביר על שווי הנכס - זכאים המבטחים והמבוטח לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס, ובמקביל יופחתו גם דמי הביטוח (סעיף 59(ג)). כל יתר ההוראות שבסעיף 59 הן בבחינת ואידך פירושה הוא, זיל גמור. נתבונן בשני עיקרים אלה ולא נופתע משנלמד כי גם-זה גם-זה השניים יונקים את חיותם מאותו עקרון-תשתית של עשיית עושר ולא במשפט, כל אחד בסגנונו, כל אחד בדרכו. אכן, הוראת סעיף 59 - בעיקרה - אינה אלא השתקפות לעקרון-האב של עשיית עושר ולא במשפט בדין הביטוח בישראל."

בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 2286/02 המגן בע"מ חברה לביטוח נ' חתמי לוידס חברה לביטוח, מיום 3/6/2007, פורסם ב"נבו", (2007), בפסק דין שעסק בסוגיית תקופת ההתיישנות שיש להחיל על תשלומי כפל ביטוח, בחן האם ניתן לראות תשלומי כפל ביטוח כ"תגמולי ביטוח" וקבע:
" אין לומר כי תביעתה של חברת ביטוח אחת נגד חברת ביטוח אחרת להשתתפות בתגמולי הביטוח ששילמה למבוטח אכן יכולה להיכנס להגדרתה של "תביעה לתגמולי ביטוח". סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, המגדיר את מושגי היסוד הרלוונטים ליצירתו של חוזה ביטוח ולהעברת תגמולי הביטוח בין המבטח לבין המבוטח, מכוון באופן ברור למערכת היחסים שבין המבטח לבין המבוטח בקובעו כי :
"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".
כמו חלק הארי של חוק חוזה הביטוח, גם סעיף זה מסדיר את היחסים העסקיים בין המבטח למבוטח ומשכך אין הוא רלוונטי, לפחות על פי הלשון היבשה של הסעיף, למערכת היחסית העסקית בין שני מבטחים". (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).
     
יתרה מכך, הנתבעת אינה מבקשת שיבוב על כספים אשר היא תשלם למבוטחתה (בעלת הבית), אלא היא מבקשת שיבוב על כספים אשר היא תחוייב לשלם לתובעת מכח כפל ביטוח. כספים אלו אינם מתאימים להגדרה דלעיל של תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח.

לאור זאת אני קובעת כי מאחר והתשלום שיהיה על הנתבעת לשלם מכח ביטוח הכפל אינו יכול להחשב כ"תגמול ביטוח" הרי שלא מתקיים התנאי השני, ולא עומדת לנתבעת זכות התחלוף בנסיבות דנן. מטעם זה, הריני דוחה את ההודעה לצד ג'.

עם זאת, ולמעלה מן הצורך אבחן אף את התנאי השלישי, אשר גם הוא, כשלעצמו, עומד כאבן נגף בפני הנתבעת.

3)     3) זכות של המבוטח כלפי הצד השלישי - על הנתבעת להראות "קיומה של "זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי" בשל מקרה הביטוח" (ראה ספרו של ירון אליאס, עמ' 546). האם זכות זו צומחת מכח תשלומי ביטוח הכפל בהם חוייבה הנתבעת? התשובה היא שלילית. על פי סעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, זכותו של המבטח להגיש תביעת שיבוב, צומחת מכל זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, ובסייג שאין צומחת זכות זו מכח חוזה ביטוח. ביחס לשוכרים טוענת הנתבעת כי זכותה לחזור אליהם בתביעת שיבוב צומחת בשל הפרתם את חוזה השכירות מול בעלת הבית וכן בשל רשלנותם בשריפה. כאמור לעיל, בשל אי התקיימותו של התנאי השני, אין מקום לתביעת שיבוב זו כלפיהם. מטעם זה, גם אין מקום לתביעת שיבוב כנגד התובעת. בנוסף אין גם מקום לתביעת שיבוב כנגד התובעת, בשל אי התקיימותו של התנאי השלישי.

בעניין זה ראה ספרו של ירון אליאס, עמ' 547:
"המבטח יונק את זכות התחלוף ממערכת הזכויות המשפטיות של המבוטח כלפי הצד השלישי. זכות התחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי עשויה אפוא להישען על מקורות שונים ומגוונים הכוללים, בין היתר, חבות חוזית של הצד השלישי כלפיה מבוטח, חבות נזיקית, שמקורה בדבר חקיקה או כל חבות אחרת שיש בה כדי להקנות למבוטח זכות כספית כלפי צד שלישי בשל קרה הביטוח. לכלל זה חריג אחד בלבד: היתה החבות האחרת חבות הנובעת מחוזה ביטוח נוסף שברשות המבוטח, לא יחול עליה עקרון התחלוף, אלא סעיף 59 לחוק שעניינו ביטוח כפל". (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).
     
בעניין זה ראה גם ספרו של אורי ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, עמ' 153 - 154 (עורך ג. טדסקי, התשמ"ד):
"פרט לסייג אחד - שעוד ידובר בו - דנה ההוראה בזכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי באופן רחב מאוד. אחת היא אם נובעת הזכות מחוזה עם הצד השלישי, מדין נזיקין או מכל עילה אחרת. אחת היא אם הצד השלישי הוא אדם פרטי או גוף ציבורי, כגון המוסד לביטוח לאומי. אחת היא אם אופיה של הזכות דומה יותר לפיצוי או לשיפוי. הוראה רחבה דומה, אם כי בענין אחר, נמצאת בסעיף 52 לחוק החלק הכללי שענינו "תחליף קיום".
רק זכות אחת הוצאה מכלליות זו: זכות מכח חוזה ביטוח. אם המבוטח הבטיח לעצמו את הזכות האחרת באמצעות חוזה ביטוח נוסף - שבשבילה יש להניח ששילם גם דמי ביטוח נוספים - אין מניעה שיזכה משתי הזכויות גם יחד ויקבל כיסוי כפול לנזקיו. על זכות כזו סעיף 62 אינו חל, אך על המצב שנוצר על ידי ביטוח כפול כזה חל סעיף 59 בנוגע לביטוח כפל." (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).


כן ראה ספרו של ולר, כרך שני, עמ' 249:
"כאשר מתרחש מקרה ביטוח שבעטיו המבוטח זכאי לפיצוי או לשיפוי מאדם שלישי, מתעוררת בעיה של ריבוי חייבים. הן המבטחת הן האדם השלישי חייבים בפיצוי או בשיפוי של המבוטח בגין הנזק. ההסדר הכללי של סוגיית ריבוי החייבים מצוי בפרק ו' לחוק החוזים הכללי, החל על כל מקרה של ריבוי חייבים אף על פי שלא כל המקרים עשויים מעור אחד. כאשר הצד השלישי הוא מבטחת נוספת, הבעיה מוסדרת באמצעות דיני ביטוח הכפל". (הדגשות אינן במקור - ר.פ.א.).


בנוסף, אין להתעלם גם מן העובדה כי בעלת הבית, שמכח זכויותיה כנגד הצדדים השלישיים מבקשת הנתבעת את זכות התחלוף, היא גם המבוטחת בפוליסה של התובעת. ראשית, כאמור אין לראות בכספים שמחוייבת הנתבעת לשלם מכח כפל ביטוח כתגמולים שנתנה למבוטח, אשר מכוחם יכולה לצמוח לה זכות שיבוב. שנית, במצב דברים זה, בו אין חולק כי בעלת הבית היתה המבוטחת הן בפוליסה של התובעת והן בפוליסה של הנתבעת, הרי שביתר שאת מתבקשת הפעלת כפל הביטוח ודחיית תביעת השיבוב.

לאור האמור לעיל נדחית ההודעה לצד ג'.

פסיקתא .
לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 42,683 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (28/05/02) ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה בהודעת צד ג' נדחית.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כפל

  2. ביטוח חטיפה

  3. ביטוח ציורים

  4. ביטוח מבנה עסק

  5. ביטוח תיקון גג

  6. ביטוח נזקי מים

  7. ביטוח נזק בזדון

  8. הוכחת מקרה ביטוח

  9. חוב לביטוח דירה

  10. ערעור ביטוח חווה

  11. הונאת ביטוח רכוש

  12. מכתב דחיית ביטוח

  13. ביטוח נזקי ריסוס

  14. חשד להונאת ביטוח

  15. כפל ביטוח השתתפות

  16. ממתי מתחיל הביטוח ?

  17. תקופת אכשרה ביטוח

  18. ביטוח עבודת קטינים

  19. חלוקת אחריות ביטוח

  20. ביטוח סחורה בהעברה

  21. ביטוח מקיף בניינים

  22. אי מסירת הצעת ביטוח

  23. תאונה בהודו - ביטוח

  24. שכר מנתח ביטוח מגדל

  25. הסעה בשכר ללא ביטוח

  26. ביטוח תאונה בתאילנד

  27. ביטוח סחורות בהעברה

  28. תאונת פגע וברח ביטוח

  29. ביטוח תכשיטים בדירה

  30. הצעת חוק ביטוח ספקים

  31. תאונת צלילה - ביטוח

  32. חוזר המפקח על הביטוח

  33. אי שמירת מרחק - ביטוח

  34. תביעת ביטוח רעידת אדמה

  35. גביית יתר של דמי ביטוח

  36. ביטוח פגיעה בצינור מים

  37. ערעור חוב פרמיות ביטוח

  38. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  39. ביטוח ימי - חסר במטענים

  40. הגבלת תקרת אחריות ביטוח

  41. אי תשלום דמי ביטוח דירה

  42. ערעור על התיישנות ביטוח

  43. סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח

  44. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  45. דרישות מיגון ביטוח דירה

  46. הוספת טענות דחיית ביטוח

  47. הפעלת אזעקה כתנאי לביטוח

  48. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  49. הקטנת הנזק בתביעות ביטוח

  50. ביטוח אחריות פגיעה מאחור

  51. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח

  52. חשד בדבר אמיתות מקרה ביטוח

  53. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  54. ביטוח נזקים עקב סופת ברד

  55. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  56. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  57. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  58. מקרה ביטוח - אי הגשת תביעה

  59. ביטוח ארגז דחס להובלת אשפה

  60. התיישנות ביטוח תאונות ילדים

  61. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  62. ביטוח הוצאות רפואיות בחו''ל

  63. שקרים של המבוטח בהצעת ביטוח

  64. התיישנות תביעות ביטוח אחריות

  65. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981

  66. ביטוח ימי ותביעות - עורך דין

  67. הפרשות לקרן ביטוח פועלי בניין

  68. חלוקת אחריות ביטוח גורר ונגרר

  69. אישור העדר תביעות כתנאי לביטוח

  70. הכחשת שיחת טלפון עם חברת ביטוח

  71. הסתרה של עניין מהותי ע"י המבוטח

  72. ביטוח נזקי הובלה מישראל לארה''ב

  73. גביית יתר של תשלומי פרמיית ביטוח

  74. זכות הגישה לערכאות בתביעות ביטוח

  75. הוראות המפקח על הביטוח מכתב דחייה

  76. הסכמה להארכת התיישנות תביעת ביטוח

  77. המשך גביית פרמיה לאחר מקרה הביטוח

  78. קבלת תגמולי ביטוח גבוהים מסכום הנזק

  79. חובת אזהרה לגבי מועדי התיישנות ביטוח

  80. טענת מסירת גרסא שקרית עקב היעדר ביטוח

  81. סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח קולקטיב פסיקה

  82. תקנות ביטוח נפגעי חיסון, התשנ''ג-1992

  83. המעמד המשפטי של הנחיות המפקח על הביטוח

  84. תחולת הנחיות המפקח על הביטוח בתיקי פלת''ד

  85. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (פקדונות), התשמ"ב-1981

  86. תקנות מס הכנסה (ניכוי מעמלת-ביטוח), תשכ''ד-1964

  87. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (אגרות), התשמ''ד-1984

  88. צו מס הכנסה (קביעת עמלת-ביטוח כהכנסה), תשכ"ד-1963

  89. צו חוזה הביטוח (אי-תחולת הוראות החוק), התשמ"ד-1983

  90. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981

  91. הנטל להוכיח כי תגמולי הביטוח שולמו כדין ולא "בהתנדבות"

  92. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (סדרי דין בערעור), התשמ''ב-1981

  93. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (פרטי דין וחשבון), התשנ''ח-1998

  94. צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), התשמ"ו-1986

  95. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (תכניות ביטוח חדשות ושינוי תכניות), התשמ"ב-1981

  96. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (איסור גביית תוספת לדמי הביטוח), התשמ''ג-1983

  97. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ''ו-1986

  98. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), התשמ''ב-1981

  99. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דירקטוריון וועדותיו), התשס''ז-2007

  100. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דינים וחשבונות כספיים), התשס''ז-2007

  101. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (הפחתה של סכומי העיצום הכספי) התשס''ח-2007

  102. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי חישוב הפרשות לתביעות עתידיות בביטוח כללי), התשמ''ה-1984

  103. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), (הוראות לענין מצב רפואי קודם), התשס''ד-2004

  104. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון