ביטוח חיים משכנתא - התאבדות

- : 1. עו"ד נפטר ביום 19/10/03, לאחר ששם קץ לחייו (להלן : "המנוח"). 2. התובעים - יורשיו,רעייתו וילדיו, עותרים למתן פס"ד הצהרתי, לפיו למנוח היה ביטוח חיים מסוג "ריזיקו", תקף בגין משכנתא, וכי עם פטירתו התקיים האירוע הביטוחי, בעטיו על הנתבעות לשלם להם את כספי הביטוח. לחילופין, מבוקש להצהיר, כי אי קיומו של ביטוח חיים תקף למנוח, נבע ממחדל ו/או רשלנות של הנתבעים ו/או מי מהם ואף מטעם זה, עם פטירתו היה על הנתבעים לשלם להם את כספי הביטוח בהתאם לפוליסה. 3. ביום 11/4/02, המנוח, ורעייתו הגב' איטה דונר (להלן : "התובעת 2") תבדל"א, הגישו בקשה לקבלת הלוואה מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן : "הנתבע 1"), על-סך 890,000 ₪, לצורכי החזרת הלוואה אחרת בבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן : "בנק לאומי") ושיפוצים של נכס הידוע כגוש 10478, חלקה 58 ברחוב אורנים 44, בקרית טבעון (להלן : "הנכס"), ואשר המנוח היה בעליו (להלן : "הבקשה"). 4. בין ההתניות המצויות בבקשה נקבע, כי ביצוע ההלוואה מותנה בביטוח חיים (ריזיקו) וכי המנוח והתובעת 2 אשר הסכימו לכך, התחייבו לעבור בדיקה רפואית, במידה והדבר יידרש. 5. ביום 12/5/02 חתמו המנוח והתובעת 2, על הסכם הלוואה,מס' 5042558/49 על-סך 890,000 ₪. (להלן: "הסכם ההלוואה"). 6. בסעיף 7 להסכם הלוואה, אשר עניינו ביטוח, נקבע כדלקמן : כללי (1) הלווה מצהיר בזה כי ידוע לו כי עד לסילוקה המלא של ההלוואה הנ"ל : א. הנכסים חייבים להיות מבוטחים בתנאים המקובלים על הבנק והאחריות לביטוח מוטלת עליו בלבד. ב. על יחידי הלווה לבטח עצמם בביטוח חיים ("ריזיקו") בתנאים המקובלים על הבנק ועל חברת הביטוח ובתנאי שנמצאו כברי ביטוח. ג. ביטוח הנכסים וביטוח חיי יחידי הלווה בביטוח חיים ("ריזיקו") יכול להעשות גם שלא באמצעות הבנק, ישירות בחברת ביטוח תוך שעבוד הפוליסה לטובת הבנק, ובכפוף לתנאים המקובלים בבנק. במפרט להלוואה נקבע כי סילוקה יעשה ב- 300 תשלומים, התשלום בעבור ביטוח הנכס הינו 98.55 ₪ לחודש, ואילו התשלום בעבור ביטוח החיים הינו 267 ₪ לחודש, כאשר ביצוע החיוב מותנה באישור חברת הביטוח להצטרפות הלווה/ים לתוכנית הביטוח. 7. בד בבד עם הסכם ההלוואה חתמו ביום 12/5/02, הלווים, על פוליסת ביטוח חיים צמוד למדד מסוג "ריזיקו", של הנתבעת 2, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן : "הנתבעת 2"), הצהרת בריאות והצעת ביטוח, אשר במסגרתם הצהיר המנוח, כי הוא סובל מסכרת (להלן : הפוליסה ו/או הצהרת הבריאות") בסעיף 2 לפוליסה נקבע כדלקמן : אם נתבקש סכום ביטוח גבוה מ- 200,000 ₪ (צמודים למדד הידוע ב- 1/7/1990) יהיה על המבוטח לעבור בדיקות רפואיות - על חשבונו - כפי שייקבע ע"י החברה. אם נתבקש סכום ביטוח גבוה מ- 300,000 ₪ (צמודים למדד הידוע ב- 1/7/1990) תיכנס הפוליסה לתוקפה רק לאחר מתן אישור המבטחת בכתב. בסעיף הצהרת הבריאות נקבע כדלקמן : אם התשובה לאחת המחלות הינה חיובית, יש למלא במקרה זה טופס "הצהרת בריאות" בנפרד לגבי אותו לווה. המבטחת תחליט בכתב על קבלתו או דחייתו לביטוח והביטוח לא ייכנס לתוקף כל עוד לא נתקבל אישור המבטחת לקבלתו לבטוח במכתב נפרד מטעמה. 8. מטעמים טכניים של אופן ביטוח ההלוואה, כטענת המשיב 1, וכפי שיפורט בהמשך, נרשמה ההלוואה בבנק תחת שתי יחידות הלוואה, כאמור במפרט התשלומים ותנאי הריבית, אשר הודפס ביום 30/5/02 : א. הלוואה מספר 5042558/49 על-סך 800,000 ₪ (להלן : "הלוואה מספר 49"). ב. הלוואה מספר 5042607/54 על-סך 90,000 ₪, (להלן : "הלוואה מספר 54"). עוד נקבע, כאמור במכתב שנשלח למנוח ביום 30/5/2002, בהמשך לשיחתו עם המשנה למנכ"ל, מר יששכר קאופמן, כי הנתבע 1 יבצע את ההלוואה במתכונת הבאה: א. שלב א' - תשלום של 670,000 ₪, לסילוק הלוואתו של המנוח בבנק לאומי למשכנתאות. ב. שלב ב' - לאחר מחיקת המשכנתא של בנק לאומי למשכנתאות, והפיכת המשכנתא של הנתבע 1, לדרגה ראשונה + נסח מעודכן,ישולם 100,000 ₪. ג. שלב ג' - יתרת התשלום לאחר קבלת שומות מס מסודרות לשנים 2001-2002. 9. סכומי ההלוואה שולמו במועדים הבאים : א. שיק מס' 1056242 ביום 30/5/02, על-סך 674,336 ₪, לפקודת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, לסילוק הלוואות ע"ש המנוח והתובעת 2. ב. שיק מס' 1056505 ביום 7/6/2002, על-סך 100,000 ₪, לפקודת בנק מסד, חשבון 313483. ג. שיק מס' 1063582 ביום 22/12/2002, על-סך 115,664 ₪, לפקודת בנק מסד, חשבון 313483. 10. המנוח נפטר כאמור ביום 19/10/03. ביום 26/10/03 פנתה התובעת 2, במכתב לנתבעת 2, הודיעה לה על קרות אירוע הביטוח, ודרשה את סילוק המשכנתא, מכוח ביטוח חיים שנעשה לו. משמכתב זה לא זכה להיענות כטענתה, פנתה בנידון, בא-כוחה, עו"ד שרייבר, למחלקת הביטוח של הנתבעת 1, כאמור במכתב מיום 18/12/2003. 11. במכתב תשובה מיום 31/12/2003, הודיע הנתבע 1, כי המנוח לא היה מבוטח בביטוח חיים נוכח מחלת הסכרת עליה הצהיר בעת מתן ההלוואה. מכתבים שנשלחו לו בעניין זה ביום 7/8/02 וביום 28/5/03 לא נענו. החוב בהלוואה שבנדון עומד נכון לאותו יום על-סך 947,000 ₪, לרבות חוב פיגורים על-סך כ- 93,500 ₪ וכי חרף התראות החוב לא הוסדר. 12. ביום 31/5/04 נענה כב' הרשם שדה (בש"א 10652/04) לבקשת ב"כ התובעים, לצרף כנתבעים פורמליים את ה"ה שמואל צמל, סמדר סיבור ועומרי סיבור, לאחר שהתברר, כי המנוח מכר לאחרונים את הנכס, כאמור בהסכם המכר מיום 17/7/2002. במקביל להליכים שבפניי, התנהלו בין הצדדים, הליכים בבית המשפט המחוזי (ת.א. 712/05) בתביעה שהגישו המשיבים הפורמאליים כאן, כנגד התובעים והמשיב 1 כאן ואח'. על-כן, פסק דין זה עניינו אך ורק בנושא ביטוח החיים של המנוח. תמצית טיעוני התובעים 13. בהתאם להסכם ההלוואה וכחלק מדרישותיו, נערכה למנוח ולתובעת 2, פוליסת ביטוח חיים צמודת מדד מסוג ריזיקו, נושאת תאריך 12/5/02, אצל הנתבעת 2, כאשר תשלומי הפרמיה בגין הביטוח נעשו במסגרת תשלומי המשכנתא כמקובל. 14. מעולם לא הגיעו למנוח ולתובעת 2 הודעות מהן ניתן היה ללמוד, כי אין למנוח ביטוח בר תוקף. לחילופין, באם לא קיים ביטוח חיים תקף למנוח, הרי שאי קיומו של ביטוח זה, נובע מרשלנות ו/או מחדל של הנתבעים ו/או מי מהם שלא ידעו אותם באשר לאי קיום הביטוח, חרף קיומה של המשכנתא הגבוהה אותה נטלו. 15. לאור הצהרת המנוח על הסכרת היה על הנתבעים לערוך למנוח ביטוח חיים כולל החרגה לאירוע אשר מקורו בסכרת. 16. התכחשות הנתבעים לקיומו של ביטוח תקף, ואי תשלום כספי הביטוח לתובעים מהווה עשיית עושר ולא במשפט, על גבי עיזבון המנוח והתובעים. 17. הנתבעים הפורמאליים הנם צד מעוניין, לאור הסכם המכר שנחתם בינם לבין המנוח בתאריך 17/7/02, לפיו רכשו את הנכס עליו מוטלת המשכנתא, נשוא המחלוקת, ועל-כן לפסק-דינו של בית-המשפט השלכות ישירות עליהם. תמצית טיעוני הנתבע 1 18. ביום 23/5/05 התירה כב' השופטת פוקס לנתבע 1, לתקן את תגובתו להמרצת פתיחה, באופן ששאלת מכירת הנכס לאחרים תוסף לבקשה. 19. טענות הנתבע 1 כדלקמן : א. משהתביעה הינה נזיקית, לא ניתן לבררה על דרך של תצהירים ובצורה מקוצרת, כפי שמתבררת תובענה על דרך של המרצת פתיחה. אשר על-כן, יש לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את התובעים לדרך של הגשת תביעה רגילה. ב. התובענה הוגשה בחוסר תום לב, שכן התובעת 2 ידעה ו/או סייעה למנוח למכור את הנכס, תוך הצגת מצג שווא בפני הנתבע 1 והפרת התחייבויותיהם כלפיו. ג. בהיות ההלוואה אשר נתבקשה על ידי הלווים, גבוהה מן הסכומים הנקובים בסעיף 2 לפוליסה, לא רק שחייבים היו לעבור בדיקות רפואיות כתנאי לביטוח, אלא שאין כל תוקף לפוליסה, אלא לאחר אישור המבטחת בכתב, ואישור כזה מעולם לא נתקבל לגבי המנוח. ד. המנוח הצהיר, כי הוא סובל מסכרת. אי-לכך, בכל מקרה שבו התשובה לאחת המחלות המפורטות בסעיף ג' להצהרת הבריאות היא חיובית, הביטוח לא ייכנס לתוקף כל עוד לא נתקבל אישור המבטחת לקבלת המבקש לביטוח, במכתב נפרד מטעמה. ה. הנתבע 1 הודיע מפורשות ללווים, כאמור במכתבים מיום 7/8/02 ו- 22/5/03, על היעדר ביטוח למנוח, בשל הסתייגותו לגבי מחלת הסכרת בהצהרת הבריאות, ובהיעדר המצאת מסמכים ובדיקות רפואיות. אי-לכך, אין ללווים להלין, אלא על עצמם, באשר התרשלו בקיום הדרישות המהוות תנאי לאישור הביטוח על ידי חברת הביטוח. ו. לא קיימת כל חובה על הנתבע 1 לבטח לווים, מכספי הבנק, להבדיל מהלוואות תקציביות. בהתאם להוראות המפקח על הבנקים, הוא רשאי לדרוש מהלווה לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה. ז. אף לו היה המנוח מבוטח בביטוח חיים, לא הייתה קמה לאור התאבדותו חובה לתשלום סכום הביטוח, או לפחות לא הייתה קמה לגבי הסכומים שהועברו בתקופת השנה טרם התאבדותו, כאמור בסעיף 5 לפוליסת ביטוח חיים מיום 12.5.02: "המבטחת לא תהיה חייבת בתשלום סכום הביטוח אם המבוטח התאבד תוך שנה מיום כניסת הפוליסה לתוקפה, או אם התברר שניתנה על ידי המבוטח תשובה שאינה מלאה וכנה". ח. במסגרת חיובי ההלוואה של הלווים, הם חויבו בשיעור פרמיה בגין מבוטח אחד בלבד, להלוואה מס' 49. ט. מיום 1/7/03 לא שילמו הלווים דבר על חשבון ההלוואה, לא התשלומים השוטפים ולא על-חשבון חוב הפיגורים. לאחר פטירת המנוח, הבטיחה התובעת 2 להסדיר את חוב הפיגורים, בין ע"י מכירת הבית ובין בדרך אחרת, אך ללא הועיל. לאור האמור לעיל, נפתח ביום 21/1/2004 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא על דירת הלווים. 20. תמצית טיעוני הנתבעת 2 א. היעדר עילה ו/או יריבות - לא הועברה על ידי התובעים ו/או הנתבע 1 כל הצעה לביטוח, על שם המנוח, ולא נוצרה בין המנוח לבין הנתבעת 2, כל התקשרות חוזית בצורה זו או אחרת. אי לכך, כל טענות התובעים יש להפנות אל הנתבע 1. ב. אף אם התובעים יוכיחו את תביעתם, לא יהיו זכאים לסעד הנעתר על ידם, לאור היעדר קיומה של פוליסת ביטוח חיים. ג. אין דינה של תובענה זו לידון בדרך של המרצת פתיחה. תמצית עדויות התביעה 21. התובעת 2, הגב' איטה דונר, ד"ר לביולוגיה ומרצה לביוטכנולוגיה בבית הספר "אורט בראודה" בכרמיאל, העידה בנוסף לאמור בתצהירה ת/1: א. על הבקשה לקבלת ההלוואה חתם המנוח בשמה. ב. גב' דונר הייתה בבנק ב- 12/5/02 בלבד, אז חתמה על המסמכים אותם הכינה פקידת הבנק, לרבות על טופס ביטוח חיים לטובת הנתבעת 2 והצהרת הבריאות. במעמד זה לא הובעה בפניה כל הסתייגות, לא לגבי הביטוח, לא ביחס לחלוקת הכספים או החלוקה הטכנית של ההלוואות. גב' דונר, לא קיבלה פוליסת ביטוח חיים. באותו מעמד גם לא נאמר, כי מחלת הסכרת מונעת אפשרות ביטוח חיים. ג. המידע לעניין חלוקת ההלוואות כמתואר לעיל נודע לה בדיעבד. ד. הסכומים השני והשלישי הועברו בשיק לחשבון הבנק של המנוח בבנק "מסד", אשר לה לא הייתה נגיעה או זכות חתימה בחשבון זה, כמו בחשבונות נוספים אותם גילתה לאחר מותו. היא לא חתמה על השיקים הללו בחתימת היסב. ה. מטרת ההפרדה לשתי הלוואות "לעקוף" את נושא הגיל : עד גיל 50, נוטל ההלוואה אינו נדרש לבדיקות רפואיות. בעלה המנוח היה באותה עת בן 50 וחודשיים. על-כן, לאור חלוקת ההלוואה לא היה צורך בבדיקות נוספות והביטוח חל על שניהם. ו. לנתבע 1 ניתנה על ידי המנוח הוראה לחיוב החשבון שלו בבנק מסד. ז. גב' דונר סברה, כי לאחר חתימתה הסתיימה כל ההתנהלות למול הבנק וידעה כי לא היו כל בעיות. בשלב מסוים, הבינה שיש למנוח קשים כלכליים לשלם את המשכנתא ובשלב זה נהייתה יותר מעורבת. לת/1 צורפו המסמכים כדלקמן: הסכם הלוואה מס' 49, על-סך 890,000 ₪, מיום 12/5/02. פוליסת ביטוח חיים צמוד למדד מסוג "ריזיקו", הצהרת בריאות והצעה לביטוח, על-שם המנוח והגב' דונר. מכתב התובעת 2 לנתבעת 2, מיום 26/10/03, כמפורט בסעיף 10 לעיל. מכתב עו"ד שלומית שרייבר לנתבע 1, מיום 18/12/2003, כמפורט בסעיף 10 לעיל. במהלך עדותה הוגשו בנוסף: ת/2 - תעודת ביטוח למבנה. ת/3 - מסמך הנושא את הכותרת, "פרטים נוספים אודות ביטוח הנכס וביטוח חיים". בסיפא של המסמך, באישור לצורכי מס הכנסה צויין, כי שמות הלווים הם המנוח והגב' דונר. ת/4 - הוראה לחיוב חשבון המנוח בבנק מסד, לצורך תשלום ההלוואה. ת/5 - מסמך חסר, אשר עניינו פירוט תשלומים שנתקבלו בשנת 2003 על חשבון ההלוואות, ריכוז נתונים בהלוואות ופירוט אודות ביטוח החיים. נ/1 - תצהיר עדות ראשית, אשר הוגש בהליך המתקיים בבית-המשפט המחוזי בת.א 712/05. נ/2 - פרוטוקול הדיון בבית משפט מחוזי. נ/3 - פניית ב"כ התובעים למחלקת פניות הציבור, אצל המפקח על הביטוח מיום 11/11/04, אשר כותרתה : "ברור תלונה נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, ביחס לפירעון משכנתא שנרשמה שלא כדין, ושלא בוצעה כנגד החייב", ומכתב של היחידה לפניות הציבור של בנק ישראל אל הנתבע 1, מיום 10/1/2005, בו מובאת לתשומת לבו של האחרון מכתב ב"כ התובעים, ומתבקשת התייחסותו. נ/4 - פירוט תשלומים נכון לשנת 2002. 22. מר פאויס גיורא (להלן : "מר פאויס"), עובד בנק מסד, (נכח באולם בזמן חקירתה של התובעת 2), הגיש את הוראת החיוב של המנוח, בבנק מסד לצורך החזר תשלומי ההלוואה, סומנה כ- ת/6 מר פאויס העיד, כי היו תשלומים אשר שולמו באמצעות הוראת קבע, אלא שהוא לא יכול לומר ממה מורכב כל תשלום. תמצית עדויות הנתבע 1 23. מטעם הנתבע 1, העיד עו"ד נתן גבע, העובד כעו"ד אצל הנתבע 1, ותצהירו הוגש וסומן כ- נ/5 (להלן : "עו"ד גבע") והגב' בתיה גינסברג, מנהלת מחלקת ביטוח אצל הנתבע 1, תצהירה הוגש וסומן כ- נ/8 (להלן : "הגב' גינסברג"). 24. עו"ד גבע חזר על טענות הנתבע 1 כפי שמופיעות לעיל, בהוסיפו כי, חוב הלווים עומד נכון להיום ע"ס של 961,302.68 ₪ לא כולל הוצאות משפטיות ושכר טרחת עו"ד, לרבות חוב פיגורים ע"ס כ- 75,000 ₪, הנושא ריבית פיגורים. עו"ד גבע, אשר היה נוכח באולם לאורך כל הדיון שהתקיים ביום 24/5/07, העיד כדלקמן : א. מסמך ת/5 - מסמך זה נחזה להיות מסמך במסגרת הדיוור השנתי של הבנק. חסר בו את שמות הלווים וכתובתם, ולכן לכאורה מדובר במסמך חסר. ב. מסמך נ/4 - הנתונים שנשלחו למנוח ולתובעת 2, עבור תגמולים ותשלומים לביטוח הנכס וביטוח חיים אשר נעשו בשנת 2002. ג. במהלך עדותו הוגשו לוחות סילוקין של הלוואה מס' 49 (נ/6) ושל הלוואה מס' 54 (נ/7). החל ממועד מתן ההלוואות ועד ליום 31/3/07. לוחות אלו הופקו על ידי המחשב. כאמור בשלב מסויים הפסיקו התובעת והמנוח לשלם את התשלומים. במסמכים אלו ניתן לראות בבירור, כי שולם תשלום בגין ביטוח חיים רק עבור תובעת 2 ולא עבור המנוח, ורק בגין הלוואה מספר 49. בטור של ביטוח חיים בהלוואה מס' 49, ניתן לראות, כי הסכום המשולם הוא בסדר גודל של 120 ₪, בעבור יחיד. אילו ת/5 היה שלם, ניתן היה לראות זאת גם בת/5. בהלוואה השנייה, שניהם לא היו מבוטחים בביטוח חיים, היות ונשלח אליהם מכתב, אשר לא זכה להתייחסות מצידם. ד. בביטוח חיים כל אדם עומד בפני עצמו, וביטוח זה נגזר ממצבו הבריאותי של המבוטח. ה. עו"ד גבע לא נכח במעמד מילוי טופס הבקשה למתן הלוואה ואינו יודע בפני מי נחתמה. מי שאישר את החתימות על הסכם ההלוואה מיום 12/5/02, היתה הגב' אבן צור ענת, מסניף פל-ים בחיפה. ו. ההלוואה פוצלה לשתי הלוואות של 800,000 ₪ ו- 90,000 ₪, בגלל ביטוח החיים. נקודת ההנחה הייתה, היות המנוח בן פחות מ- 50, או אז מבחינת הבנק גם הוא וגם רעייתו היו פטורים מביצוע בדיקות רפואיות כאשר ההלוואה היא עד לסך של 800,000 ₪. עם זאת, במידה והלקוח מצהיר על בעיה כלשהי, לסכום ההלוואה אין משמעות, אי אפשר לבטחו, עד אשר תהייה התייחסות ספציפית לאותה מחלה. במקרה הנדון הוא היה בן 50 וחודשיים. אם היה מצהיר שהכל בסדר, לא היה צריך לשלוחו לבדיקות. ז. עו"ד גבע אינו סבור, כי בעת פיצול ההלוואה ידעו שהצהיר על מחלת הסכרת. אם היו יודעים כן, ספק אם היו מבצעים את ההלוואה. ח. לא הוא שלח למנוח את שאלון הסכרת, אבל הוא יודע כי נשלח לו. ט. בעמ' 1 ל- נ/4 (פירוט תשלומים שנתקבלו בשנת 2002 - ח.ל.ה.) כתוב כי רק אחד מהלווים מבוטח, מדובר בגביית פרמיה עבור יחיד,ללא שם. י. לתובעת 2 בלבד נעשה ביטוח חיים בקשר להלוואה על-סך 800,000 ₪, זאת יודע זאת מתוך תיק ההלוואה, ולא מידיעה אישית. יא. החובה לערוך ביטוח חיים חלה על הלווה. אם ישנם כמה לווים, עושים ביטוחי חיים לפי מספרם. 25. הגב' גינסברג הוסיפה בתצהירה כי, לאחר שחתמו הלווים על בקשה להצטרפות לביטוח חיים, לרבות הצהרת בריאות והצעה לביטוח חיים, הגיע תיק ההלוואה שלהם לבדיקת מחלקת הביטוח של הנתבע 1. לאור ההסתייגות שנרשמה בהצהרת הבריאות של המנוח, שלחה לו ביום 7/8/2002, מכתב שעניינו דרישה למלא "שאלון סכרת", אשר יועבר לחברת הביטוח לבדיקת אפשרות הצטרפותו לביטוח חיים. מכתב זה לא זכה לכל מענה, אי-לכך, לא בוצע ביטוח חיים למנוח. בסוף שנת 2002, משהועבר ללווים מלוא סכום ההלוואה, בסכום שעלה על 800,000 ₪, ומשהגיע התיק לבדיקת מחלקת הביטוח של הנתבע 1, הודיעה ללווים, כאמור במכתב מיום 22/5/03, כי אם ברצון התובעת 2 לצרף את סכום ההלוואה השנייה בסך 90,000 ₪, לביטוח החיים עליה לערוך בדיקה רפואית. כן, הובהר בשנית ללווים, כי הביטוח יעשה רק באישור חברת הביטוח ולאחר בדיקת "שאלון סכרת", שיומצא לחברת הביטוח וכי בשלב זה, לגבי ההלוואה מס' 49 מבוטחת רק התובעת 2. גם מכתב זה לא זכה לכל מענה מצד הלווים. אי לכך, לא בוצע ביטוח חיים לתובעת 2 בקשר להלוואה בסך 90,000 ₪ ולא בוצע ביטוח חיים למנוח בגין שתי ההלוואות. במסגרת חיובי ההלוואה חויבו הלווים, בשיעור פרמיה בגין מבוטח אחד בלבד, התובעת 2, ביחס להלוואה מס' 49. הגב' גינסברג העידה אף היא בנוסף לאמור לעיל כי: א. עד סכום של 800,000 ₪ פטורים הלווים מבדיקות רפואיות, באם אין בטופס ההצטרפות להצהרת הבריאות כל הסתייגות. מעל סכום זה, גם אם אין הסתייגות, חברת הביטוח דורשת בדיקות רפואיות. לכן, פיצול ההלוואה בא להבטיח שלווה אשר מילא טופס הצטרפות והוא בריא לחלוטין, יצטרף לאלתר לביטוח. גב' גינסברג השיבה, כי ההלוואה ניתנת לביצוע על אף שישנו פגם שצריך להשלימו, כמו במקרה כזה, כאשר ישנה הערת הסתייגות לגבי בריאות. הנוהל הוא, שמוציאים מכתב ושאלון למבקש, אשר עליו להחזירו מלא וחתום. לאחר בדיקות רפואיות, או מענה על שאלון, המסמכים מועברים לחברת הביטוח להכרעתה בדבר קבלת המבקש לביטוח. ב. גב' גינסברג העידה, כי המכתבים נשלחו בדואר רגיל, והיא אינה יודעת אם המנוח קיבלם. לגבי הדו"ח השנתי הרי, כל שנה שולחים לכל הלווים דו"ח שנתי, בדרך כלל בתחילת ינואר שולחים את הדו"חות לשנה הקודמת. ג. מהמסמכים המצויים בתיק בית-המשפט ראתה גב' גינסברג, כי נגבתה פרמיה לביטוח חיים בעבור בן אדם אחד. היות ובטופס ההצטרפות מופיעה הערת הסתייגות של המנוח, התובעת 2 היא המבוטחת ולא הוא. זאת העידה למרות שהיא לא קיבלה מהם כל הודעה על כך. ד. הנציגה הבלעדית של הנתבע 1 בביטוח חיים היא הנתבעת 2. הנתבע 1 החזיק את הטפסים הנקראים בקשה להצטרפות לביטוח חיים, כנציג של חברת הביטוח, הטפסים נשארו אצלו לבקשתה, ולחברת הביטוח הועברה כל חודש בחודשו רשימת הלווים. חברת הביטוח סמכה על הנתבע 1 כי מבחינה רפואית ידאגו את מי לבטח ואת מי לאו. עבור המנוח לא נגבתה פרמיה, לכן לא הועברו לחברת הביטוח כספים ואין לה שום צד בעניין. לתצהירי עדויות ראשיות מטעם הנתבע 1, צורפו בנוסף המסמכים כדלקמן: א. בקשה לקבלת הלוואה מיום 11/4/02. ב. מכתב מנהל סניף ראשי בת"א של הנתבע 1, מר לאובר יעקב, אל המנוח מיום 30/5/02, אשר עניינו אופן ביצוע תשלומי ההלוואה בשלושה שלבים. ג. מכתב מיום 30/5/02, המפרט את התשלומים ותנאי הריבית להלוואות מס' 49 ו- 54. ד. נסח טאבו. ה. שומת הנכס של התובעים, שנערכה על ידי אבנר סזיר, מיום 27/9/00. ו. העתקי השיקים, אשר הינם תשלום ההלוואה, ואשר מספרם : 1056242, 1056505 ו- 1063582. ז. מכתבה של הגב' גינסברג למנוח ורעייתו מיום 7/8/02, שעניינו דרישה למילוי "שאלון סכרת" על ידי המנוח. נאמר במכתב, כי רק לאחר בדיקת המסמך על ידי חברת הביטוח, יודיעו לו אם יוכל להצטרף לביטוח. כן, הודיעה, כי התובעת 2 מבוטחת. ח. מכתבה של הגב' גינסברג למנוח ורעייתו מיום 22/5/03, באשר לביטוח חיים ("ריזיקו") בהלוואה מס' 54. הודע להם, כי סך הלוואותיהם עלה על 800,000 ₪, ועל-פי תנאי הביטוח אם ברצון התובעת 2 לצרף לביטוח, את ההלוואה מספר 54, עליה לערוך לפי דרישת חברת הביטוח בדיקה רפואית. כמו כן, רצ"ב "שאלון סכרת" שעל המנוח למלאו ולהחזיר אליהם. רק לאחר קבלת הטופס ובדיקתו יוכלו לאשר את הצטרפותו לביטוח בהלוואה הנ"ל. בנוסף, הלוואה מס' 49, מבוטחת בביטוח חיים "ריזיקו" ע"ש התובעת 2 בלבד. ט. פקס מאת המנוח למשנה למנכ"ל של הנתבע 1, מיום 19/12/02, אשר עניינו החזר הוראת הקבע. י. תשלום ידני לנתבע 1, מיום 18/12/2002. יא. דפי חשבון יב. מכתב המנוח לנתבע 1 מיום 20/2/03. יג. מכתב המנוח לגב' מרים קובר, מנהלת סניף למשכנתאות בחיפה, מיום 26/3/03, בו מודיע בין היתר, כי הם עומדים בפני מכירת הבית. יד. פקס מאת המנוח, מיום 7/7/03, אשר לא ברור למי הוא ממוען ועניינו הסדר חוב. טו. מכתבו של עו"ד גבע למנוח ורעייתו מיום 26/8/03, אשר עניינו חוב לנתבע 1 בהלוואות מס' 49 ו- 54. טז. מכתבה של הגב' יפה דריזין, מנהלת מחלקת הגבייה אצל הנתבע 1, למנוח ולרעייתו מיום 16/9/03, אשר עניינו, הודעה כי הנהלת הבנק החליטה להעמיד את יתרת ההלוואה מס' 49 ו- 54 לפירעון מידי וזאת עקב הפרות חוזרות ונשנות של הסכם ההלוואה. תמצית עדויות הנתבעת 2 26. מטעם הנתבעת 2, העיד מר חיים לוצקי (להלן : "מר לוצקי"), מנהל מחלקת תביעות ביטוח חיים אצל הנתבעת 2. תצהירו-נ/9. 27. מר לוצקי הצהיר, כי מבירור אשר ערך עם קבלת התביעה, עולה כי למנוח לא הייתה קיימת פוליסת ביטוח חיים מהסוג הנתבע. הנתבע 1 מעולם לא העביר לנתבעת 2, הצעה לביטוח מהסוג הנתבע, על שם המנוח. 28. מר לוצקי העיד כדלקמן : א. אינו מכיר את היחסים בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, כן שמע שקיים הסדר ביניהם. ב. אינו יודע מידיעה אישית, כי הנתבע 1 מעביר מידי חודש בחודשו רשימת מבוטחים לידיעתם, אולם עת בדק את המקרה, עקב התביעה, סיפרו לו על כך. ג. במקרה הנדון, לא ראה רשימה בה מופיעה משפחת דונר, אך מחלקת ריזיקו הקבוצתית הודיעו לו, כי התובעת 2 נמצאת ברשימה. הביטוח של התובעת 2, התייחס להלוואה בסך 800,000 ₪ בלבד. ד. בניגוד לביטוחים אחרים, בביטוח חיים או שקובעים כי המחלה מסוכנת ואז לא מתקבלים לביטוח, או שמתקבלים לביטוח למרות המחלה. בדרך-כלל לא עושים ביטוח חיים למי שסובל מסכרת. הוא מניח שאת המנוח לא היו מבטחים. ה. השאלון בא לבדוק את מידת החומרה, כדי לקבל את מלוא המידע טרם הסירוב לבטח. סיכומי התביעה 29. התובעים זכאים לפסק דין הצהרתי כמבוקש בתביעה מן הטעמים כדלקמן: א. הנתבע 1 פעל כמבטח עצמאי ו/או סוכן ביטוח של הנתבעת 2, החזיק והנפיק טפסי פוליסות ביטוח שלה, (לא נתן ללווה קבלות על תשלומים חודשיים שמשך מחשבונו בבנק מסד, על אף שנתן לו העתק מההסכם ומפוליסת ביטוח החיים). הפוליסה הוצאה על טופס של הנתבעת 2, וזו הייתה על שמות המנוח ורעייתו בקשר להלוואה מס' 49, שיוחדה לסך של 800,000 ₪. ב. הפוליסה נכנסה לתוקף ולא בוטלה. ג. המנוח היה פטור מהבדיקה הרפואית והצהרתו מיותרת וחסרת ערך. עובדה היא, שהנתבע 1 ראה עצמו מחויב לבצע את הסכם ההלוואה, על אף שטען, כי שלח מכתבים ביום 7/8/02 וביום 22/5/03, מכתבים אשר לא התקבלו. ד. על-פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן : "החוק"), כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים, התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגש למפקח על הביטוח. ה. הנתבע 1 חייב לסלק את ההלוואה מכוח פוליסת ביטוח ריזיקו, סעיף 8 לחוק החוזים (החלק הכללי), תשל"ג - 1973, חוק חוזה הביטוח ו/או חוק עשיית עושר ולא במשפט ולחילופין על-פי דיני הנזיקין עקב רשלנותו, בכך שלא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר, נבון וכשיר חייב לפעול. ו. הבנק התרשל במילוי תפקידו והתחייבויותיו במתן הלוואה שצריך היה לאבטחה בביטוח חיים "ריזיקו" והוא אחראי לנזק שנגרם למבקשים. לעניין זה הפנה לע"א 195/85, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראקי ואח', פ"ד מב(4), 811; ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד נג(2), 577 -588. ז. הנתבע 1 התנער מכל אחריות, וטען כי פיצול ההלוואה נעשה מסיבות טכניות. זאת במקום שיודה כי התנאים אשר נקבעו בפירוט מיום 30/5/02, שינו את התנאים ובאו למנוע ביקורת המפקח על הביטוח, ולהכשיר קליטת הלווה, בקטגוריה של מבוטחים שאינם נדרשים לעבור בדיקה רפואית. גם לאחר שהלווה הצהיר על סכרת, הנתבע 1 לא נקט באמצעים לבטחו כחוק. ח. הנתבע 1 ניסה להעלים את העובדה כי התשלום הראשון להלוואה היה ביום 24/5/02, בשל משמעות הספירה של 75 הימים, וכנגד הגיש דפי חשבון, לא חתומים בנוסף ניסה להעלים דו"ח שנתי לשנת 2002, והתנגד להגשת דו"ח שהוא הכין ושלח לשנת 2003, בטענה כי דו"ח זה הכיל מסמכים נוספים, שלא הביא ראיה עליהם. ט. לא היה כל פסול בפתיחת הליך זה על דרך של המרצת פתיחה. סיכומי הנתבע 1 30. יש לדחות את התביעה מן הטעמים כדלקמן: א. במהלך שמיעת הראיות ובסיכומיהם זנחו המבקשים את טענותיהם לגבי ההלוואה הנוספת בסך 90,000 ₪, אשר אין חולק, כי לא בוטחו, בשל אי עריכת בדיקות רפואיות להן נדרשו. ב. התובעים לא הוכיחו את טענתם, כי קיימת חובה כלשהי על הנתבע 1, לערוך להם ביטוח חיים. ג. היעדר ביטוח חיים אינו מונע את מתן ההלוואה עצמה, באשר לבנק בטוחות אחרות להחזר ההלוואה. ד. יש להניח כי פניית ב"כ התובעים למפקח על הביטוח - נ/3 - נדחתה. חזקה עליהם, כי היו מציגים את התשובה התומכת בעמדתם, לו היתה כזו. ה. היות וההלוואה שנתבקשה על ידי הלווים גבוהה מן הסכומים המנויים בפוליסה, לא זו בלבד שהיה עליהם לדעת, כי הם חייבים לעבור בדיקות רפואיות כתנאי לביטוח, אלא שאין כל תוקף לפוליסה, אלא לאחר אישור המבטחת בכתב. אין חולק, כי אישור כזה לא ניתן מעולם לגבי המנוח. ו. אין בעובדת פיצול ההלוואה, כדי להוכיח, כי למנוח היה ביטוח חיים תקף. הן משום העובדה, כי הפיצול נעשה אוטומטית בהלוואות טרם בחינת מסמכי הביטוח לגופם, והן משום העובדה, כי בהלוואה זו, הפיצול נועד להבטיח שלווה אשר מילא טופס הצטרפות, והוא בריא לחלוטין יצורף לביטוח מיידית, וכך קרה לגבי התובעת 2. ז. בהצהרת הבריאות נכתב כי בכל מקרה, בו התשובה לאחת המחלות בטופס הבקשה הינה חיובית, הביטוח לא ייכנס לתוקף כל עוד לא נתקבל אישור המבטחת לקבלת המבקש לביטוח, במכתב נפרד מטעמה. התובעת 2 העידה, כי היא והמנוח חתמו על הצהרת הבריאות, וכי המנוח הוא אשר מילא בכתב ידו הצהרה זו. כלל ידוע הוא, כי חזקה על אדם אשר חתם על מסמך, כי הוא יודע את תוכנו, והוא לא יישמע בטענה כי חתם עליו מבלי לקרואו. חזקה זו מקבלת משנה תוקף לאור היות המנוח עו"ד. וחלה היא על התובעת 2, בהיותה ד"ר לביולוגיה. ח. יש לייחס לתובעת 2 ידיעה מלאה בדבר היעדר ביטוח, מכוח העובדה כי סמכה בעיניים עצומות על שיקול דעתו של המנוח ונמנעה מלעיין במסמכים עליהם חתמה. על-כן, אינה יכולה כיום לטעון, כי לא הוסברו לה ענייני ביטוח החיים. לעניין: ה"פ (ת"א) 201035/05 עזבון המנוח אלברט עמר ז"ל נק בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (28/6/07) וה"פ (עכו) 1107/00 פראג' סמר נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח' (17/10/06). ט. גרסת התובעים כאילו לא הובהר להם כי אינם מבוטחים בביטוח חיים, לא זו בלבד שסותרת את הראיות המצויות בתיק, אלא מהווה טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. מעבר לאמור בהצהרת הבריאות, הודיע הנתבע 1 ללווים, כאמור במכתבים מיום 7/8/02 ו- 22/5/03, על היעדר הביטוח למנוח. י. המבקשת טוענת כי לה ו/או למנוח מעולם לא הגיעו הודעות ו/או המכתבים האמורים לעיל, באשר להיעדר ביטוח. מעבר לכך, שטענה זו עומדת בסתירה לנ/3, הרי הצהרתה זו מתקבלת בחוסר אמון, לאור חוסר התעניינותה בענייני ההלוואה, הסתמכותה המוחלטת על טיפול המנוח בענייני הבנק והיעדר ידיעתה המכוונת בדבר המסמכים אשר נתקבלו מהבנק. בנוסף, קבלת המכתבים על ידי המנוח, נלמדת הן מהחזקה שנקבעה בסעיף 23 להסכם ההלוואה והן מסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן : "הפקודה"). יא. מהדיווחים השנתיים לגבי ההלוואה, ואשר אין חולק גם לפי עדות התובעת 2, כי התקבלו אצל הלווים, ניתן ללמוד, כי רק לווה אחד מבוטח, והפרמיה נגבתה בעבור לווה אחד בלבד. יב. דין טענת התובעים בעניין עשיית עושר ולא במשפט על ידי הנתבע 1, להידחות משנטענה בעלמא, ומשלא ברור כיצד יכולה להיטען טענה זו במסגרת תובענה לפסק-דין הצהרתי. יג. הלווים לא עמדו בהסכם ההלוואה עוד לפני פטירת המנוח. על-כן, אף בהתאם להוראות פוליסת הביטוח, סעיפים 4 ו-6, אפילו היה למנוח ביטוח חיים, הרי שלאור הפרת הסכם ההלוואה על ידו, פטורים הנתבעים מתשלום סכום הביטוח ומכל אחריות כלפי הלווים. יד. המנוח התאבד ביום 19/10/03 טרם חלפה שנה מיום העברתו של סכום ההלוואה האחרון בסך 115,664 ביום 22/12/03. ממילא טרם חלפה שנה מיום החלו החזרי ההלוואה לרבות תשלומי הפרמיה. לכן אף לו היו משולמים, והמנוח היה מבוטח, עדיין לא הייתה קמה לאור התאבדותו, חובה לתשלום סכום הביטוח, לאור סעיף 5 לפוליסת הביטוח. לאחר הגשת סיכומי הנתבעת 1, הגישו התובעים תשובה לסיכומיה, בלא שביקשו וממילא לא קיבלו רשות לכך. איני רואה מקום להתייחס לסיכומים אלו, היות שהוגשו בניגוד לתקנה 158(א)(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), לפיה הגשת תשובה או תגובה לסיכומים תוגש ברשות ביהמ"ש. סיכומי הנתבעת 2 31. יש לדחות את התובענה להידחות מהנימוקים הבאים : א. היעדר עילה בין התובעים לנתבעת 2: לא נכרת כל חוזה בין הצדדים אשר השתכלל לידי פוליסת ביטוח חיים. ב. הנתבעת 2 לא הייתה מעורבת בכל הליך חתימת המנוח ורעייתו על טפסי ההלוואה ועל הבקשה להצטרפות לביטוח, וכל העובדות בגין עניינים אלו, ידועות לה מתצהירי התובעת 2, תצהירי הנתבע 1 והמסמכים אשר צורפו להם. ג. על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכללים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי). במקרה לפנינו, הצעת הביטוח לא נשתכללה לכדי חוזה בין הצדדים, מאחר ולא מולא השאלון אותו צריך היה למלא המנוח ולהעבירו לידיה.כך נמנעה ממנה אפשרות הבדיקה וההחלטה אם לקבלו לביטוח או לאו. ד. בפוליסה מהסוג אליה ביקש להצטרף המנוח, לא ניתן להתקבל עם מגבלה ו/או החרגה לאחת מהמחלות ו/או עם תוספת רפואית של תשלום פרמיות כפי שניתן לעשות בפוליסות פרט. ה. ההחלטה אם לקבל את המועמד לביטוח על אף היותו חולה, או לדחותו באופן מוחלט, נתונה לה באופן בלעדי. ו. תחולת סעיף 2 לפוליסה הינה רק במקרה בו היא אישרה בכתב ובנפרד את קבלתו של המועד לביטוח אשר הצהיר, כי הינו חולה מאחת המחלות עליהן נשאל. לאחר קבלת האישור, על המועמד לביטוח לשלם פרמיית ביטוח, ורק לאחר התשלום הראשון, יש לסעיף 2 תחולה. מאחר שבמקרה זה, הוכח כי היא לא אישרה את קבלת המנוח לביטוח, וכי אף פרמיית ביטוח לא שולמה עבורו, דין הטענה להידחות. דיון 32. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם היה קיים למנוח ביטוח חיים "ריזיקו" תקף, אשר עם פטירתו, ניתן לומר, כי התקיים האירוע הביטוח ועל הנתבעים לשלם את כספי הביטוח, או לאו שאלת משנה היא האם, היה ולא נקבע כי היה ביטוח תקף, רשלנותם של הנתבעים היא הגורם לכך ועל כן על הנתבעים לשלם את כספי הביטוח. אחריות הנתבעת 2 33. התובעת 2 והמנוח חתמו ביום 12/5/02 על בקשה להצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות והצעה לביטוח חיים, אצל הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1. 34. הנתבעת 2 טוענת, כי לא נכרת בינה לבין התובעים כל חוזה אשר השתכלל לידי פוליסת ביטוח. הנתבע 1 לא העביר אליה את השאלון של המנוח, מאחר שהלה לא מילא אותו, ועל-כן, הצעת הביטוח לא התקבלה אצלה, והיא לא אישרה בכתב את קבלת המנוח לביטוח. 35. הנתבע 1 משמש לצורך העניין כשלוחה של הנתבעת 2 ואף "כסוכן הביטוח" מטעמה ועל כן כל מעשיו/מחדליו הם גם שלה. הגב' גינסברג העידה, כי טפסי הביטוח של הנתבעת 2 הוחזקו אצל הנתבע 1, מכוח החלטת הנתבעת 2, וכנציגתה של האחרונה, היות והיא סמכה על הנתבע 1, כי ידאג מבחינה רפואית את מי לבטח (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 45-46). בנסיבות אלו, הנתבע 1 פעל כשלוחו של הנתבעת 2, ולעניין זה יש לציין את האמור בסעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 : "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח". 36. לדיני הביטוח, ניתן לראות את הנתבע 1, כסוכן הביטוח של הנתבעת 2, שכן הוא תיווך בין המנוח ורעייתו לבין הנתבעת 2. מסמכי הביטוח, כאמור הוחזקו אצלו, והוא העביר לחברת הביטוח מדי חודש בחודשו את רשימת הלווים (עדות הגב' גינסברג, ישיבה מיום 24/5/07 עמ' 46). לכן, ככל שתחול חבות על הנתבע 1 תחול גם חבות על הנתבעת 2. לעניין זה הנאמר על-ידי כב' השופטת ברון, ת.א. 1773/99 ואמפום בע"מ ואח' נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (20/12/2004) : "...מי שמילא את הצעת הביטוח במקרה דנן הינו סוכן הביטוח אטינגר... יוצא אם כך, כי אטינגר - במלאו את הצעת הביטוח - פעל תחת כובעו כשלוח של הנתבעת והוראת סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח - המחילה את הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק ") על לפי סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח - חלה במקרה זה, כך שניתן לאמר כי מי שמילא את הצעת הביטוח אינו אלא הנתבעת עצמה, שכן "שלוחו של אדם כמותו" (סעיף לחוק ), וכידוע יש לראות את ידיעותיו של השלוח כידיעתה של השולחת; מאחר שידיעת סוכן הביטוח היא ידיעתה של חברת הביטוח, והוברר כי אטינגר לא ידע - ובכל אופן עובדה זו לא נסתרה - על סירובה של חברת הדר, הרי שאי ידיעה זו מיוחסת גם לנתבעת. משכך ומשלא טרח סוכן הביטוח, כשלוחה של הנתבעת, לברר לעומקם של דברים את עברן הביטוחי של התובעות, אין הנתבעת יכולה להלין אלא על עצמה שלא גולה לה אודות עבר ביטוחי כזה או אחר שכן היא זו שלא עשתה מלכתחילה מלאכתה כראוי..." אחריות הנתבע 1 מסגרת נורמטיבית 37. מערכת היחסים בין לקוח לבנק הינה מערכת יחסים מיוחדת, ומבוססת בין השאר על האמון שרוחש הציבור למוסד זה. הבנק על פקידיו, נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך כי ברשותו מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב. כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים אשר אינם נחלת הפרט. כל אלה עשויים למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. (א.פורת, אחריותם של בנקים בגין רשלנות : התפתחויות אחרונות, צוטט מתוך ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' נתן צבאח ואח', פד"י מח(2) 573) (להלן : "פסק-דין צבאח"). 38. מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, אשר אינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל. אחת מהחובות הינה חובת הנאמנות של הבנק ללקוח (לעיל : "פסק-דין צבאח") . 39. במסגרת פסק-דין זה, תיבחן חובת הנאמנות, בבחינת יחסי בנק-לקוח. 40. חובת הנאמנות - יחסי הבנקים והלקוח הינם, כאמור, יחסי תלות של הלקוח בבנק. הנאמנות הכפולה העשויה להתעורר באיזון האינטרסים של טובת הלקוח מחד גיסא ושל רווחיות הבנק מאידך גיסא, מצריכה מידה רבה של טוהר מידות, יושר והגינות (פסק דין צבאח אשר מצטט גם את ע"א 122/84 מנצור נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ח (4) 94). 41. היקף החובה ו"רמת הנאמנות" הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית, משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים. לגישת כב' הנשיא דאז, השופט שמגר, לאור ההתפתחות הכלכלית והתעשייתית והמקום החשוב אותו תופשים הבנקים בפעילות זו, יהיה זה מוטעה לגרוס, כי מערכת היחסים בין בנק ללקוח ואף בין בנק למבקש ללוות כספים, היא מערכת יחסים רגילה של מלווה -לווה. הבנק משמש כמעט בכל המקרים יועץ פיננסי בענייני השקעות ומייעץ אף בעניין סוג ההלוואות אותן כדאי לקחת, מידת פריסתם של ההחזרים בגין הלוואות אלו וכו'. פקיד הבנק נתפש בעיני הלקוח כגורם אמין עליו ניתן לסמוך ולהסתמך, ופעמים רבות הלקוח מכלכל את צעדיו על-פי עצתו של האחרון (ראה : פסק-דין צבאח). 42. על מערכת היחסים בין הבנק ללקוח חלות מספר מערכות דינים, החופפות ומשלימות זו את זו. כך למשל חלים עליהם דיני החוזים הכלליים מרגע שחותם הלקוח על הסכם פתיחת חשבון בבנק, חוקי הבנקאות, דיני הנזיקין לעניין אחריות הבנק על הלקוח וכו' (עוה"ד גלעד נרקיס ומירב מור, חובות החלות על בנקים (כרך א' , תשס"ב - 2002), 21). להלן : " עו"ד נרקיס, חובות החלות על הבנקים") מן הכלל אל הפרט 43. הבנק חב חובת נאמנות. הן למנוח והן כלפי גב' דונר - כאשר החובה היא כלפי כל אחד מהם בנפרד גם אם ההלוואות ניתנו לשניהם, הרי הם אינם אישיות משפטית אחת. כל אחד מהם הוא אישיות משפטית נפרדת ועל כן כלפי כל אחד מהם הנתבע חב חובת נאמנות נפרדת. במקרה נשוא דיוננו, הבנק הפר חובה זו, כלפי הגב' דונר אשר ודי בהפרה זו בכדי להביא לקבלת התביעה. 44. במסגרת שמיעת הראיות המציאה התובעת 2, חלק ממכתב דיוור ישיר (ת/5), אשר התקבל אצלה מאת הנתבע 1, ומתייחס לפירוט התשלומים בשנת 2003. במסמך זה חסר החלק הנוגע לנמען, דהיינו האם מוען לתובעת 2 או למנוח. במסמך זה צוין, כי קיים בהלוואה מס' 49 ביטוח חיים ריזיקו, אולם לא צוין מי המבוטח, שכן הרובריקות של תעודת הזהות לא מולאו בו. אכן, ת/5 הינו מסמך חסר, שכן לא ידוע למי מוען, עם זאת ניתן ללמוד על האמור בו ולהשלימו, ממסמך אשר הוגש על ידי הנתבע 1, הלא הוא נ/4, אשר ביחס אליו טוען הנתבע 1, כי המדובר בנוסח מלא של מסמך דומה, אשר מתייחס לשנת 2002 (סעיף 37 לסיכומיו, עדות עו"ד גבע, ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 29). פירוט התשלומים לשנת 2002 (נ/4) מופנה לתובעת 2 ולמנוח, כאשר תחת הסעיף של פרטים אודות ביטוח חיים ריזיקו, נכתב בזו הלשון : "הננו להביא לידיעתכם כי ביטוח החיים ריזיקו חל על ההלוואות הבאות מספר ההלוואה הביטוח לבעלי ת.ז מספר : מספר הלוואה הביטוח לבעלי ת.ז מספר : 504255849 הנתבע 1 פנה בלשון רבים למנוח ולרעייתו, לא ציין מי מבני הזוג מבוטחים, היות והסעיפים הנוגעים לתעודות הזהות של המבוטח נותרו ריקות, וכל שצוין, כי קיים ביטוח חיים בהלוואה מס' 49. כך גם בדף הנלווה ל- נ/4, אשר כותרתו : "פרטים נוספים אודות ביטוח הנכס וביטוח חיים". בכל הנוגע לביטוח חיים, נכתב כדלקמן : "סכום הביטוח - לידיעתך/ם יתרת הלוואת/כם לצורך ביטוח חיים ליום 31/12/20002 (קרן שזמן פירעונה טרם הגיע בצירוף הפרשי הצמדה) הינה 815238.07 ₪. הפרמיה - בשנת 2003 שיעור הפרמיה השנתית ליחיד יהיה 0.18% (1.8 פרומיל) דהיינו פרמיה חודשית בסך 1.5 ₪ לכל סכום של 10,000 ₪ ביטוח. וגובה התשלום החודשי בגין סכום הביטוח עפ"י שיעור פרמיה זה יהיה 120.61 ₪...". באותו דף ניתן אישור לצורכי מס על גובה הפרמיה בשנת 2002, אשר הופנה לשני הלווים, ובו נכתב : "הננו מאשרים כי במשך התקופה הנ"ל הפרמיה ששולמה... בגין ביטוח חיים הסתכמה בסך של 718.12 ₪". הנתבע 1, טוען בכל הנוגע למסמך זה כי, פירוט סכום הפרמיה שעל היחיד לשלם לעומת הסכום ששולם בפועל, מלמד, כי נגבתה פרמיה בגין יחיד בלבד ( 718.12 ₪, מורכב מ- 120 ₪ במכפלת 6 חודשים). בדומה טען עו"ד גבע ביחס ללוחות הסילוקין של הלוואות 49 ו-54, אשר הוגשו וסומנו כ- נ/6 ו-נ/7, כי ניתן לראות בבירור בקשר להלוואה מס' 49 (נ/6), שבוצע תשלום בגין ביטוח חיים רק לאחת מיחיד הלווה, לתובעת 2 (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 29-30). למקרא ממסמכים אלו עולה, כי הבנק התרשל במילוי חובת הנאמנות המוגברת שלו כלפי לקוחותיו, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. רצה המשיב 1 לומר ב- נ/4, שרק התובעת 2 מבוטחת בביטוח חיים, ולא המנוח, היה עליו לכתוב זאת מפורשות במסמך, או לכל הפחות תחת הרובריקה של תעודות הזהות לציין את תעודת הזהות שלה. העובדה כי המנוח היה עו"ד אינה פוטרת את הבנק מחובת נאמנותו כלפי גב' דונר. לו היה מדובר בנאמנותו כלפי המנוח, יתכן והיה בכך משום יצירת איזון, אך לא כך כלפי הגב' דונר. ב. התובעת 2 והמנוח לא צריכים לערוך תחשיבים, על סמך נ/4 או נ/6, ולהשוות את סכום דמי הפרמיה שעליהם לשלם בעבור הביטוח לעומת הסכומים ששולמו בפועל. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו של מר פאויס, אשר העיד, כי אינו יכול לומר ממה מורכב כל תשלום ששולם באמצעות הוראת קבע, בעבור ההלוואה. (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 26). בנסיבות אילו, המנוח והגב' דונר יכלו לראות, כי נגבים מהם התשלומים בעבור ההלוואה, אולם אין מצופה מהם, לערוך חישוב, מה החלק בעבור הקרן, מה החלק בעבור הריבית ומה החלק בעבור הביטוחים. נתונים אלו אמורים להיות ברורים, חד משמעיים וגלויים על ידי הנתבע 1, וזאת לשם מניעת טעויות וסברות אחרות מצד הלווים. (לעניין אי חובת הלווים לערוך ניתוח משפטי של הודעות על הרכב הלוואה ולוח תשלומים שנשלחו להם ראה, פסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן, ת.א. 161045/02 (שלום-תל-אביב) אילן לימור ואח' נ' טפחות בנק לאומי למשכנתאות לישראל בע"מ (23/6/05)) ג. לא ניתן ללמוד מנ/6, כטענת עו"ד גבע, כי רק התובעת 2 הייתה המבוטחת, שכן גם במסמך זה לא צוין, מספר תעודת הזהות של המבוטחת, אלא היפוכו של דבר, נכתב כי, עסקינן בפירוט החיוב בהלוואה מס' 49, על-שם המנוח ורעייתו. מקריאת מסמך זה יכלו המנוח ורעייתו ללמוד, כי קיים ביטוח חיים, לשניהם (לעניין זה ראה פסק-דינה של כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנק, ת.א. 56524/05 (שלום-ת"א) נקש אורי ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (23/7/06). ד. הנתבע 1 טוען כאמור, כי רק התובעת 2 הייתה מבוטחת. בה בעת טוענת הגב' גינסברג, כי הלווה לא מקבל מכתב על הצטרפותו לביטוח, וכך גם התובעת 2 לא קיבלה מהם מכתב על הצטרפותה לביטוח חיים ריזיקו (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 46). אי משלוח הודעה לתובעת 2 על הצטרפותה לביטוח חיים, מקשה עוד יותר על המנוח ורעייתו לדעת מי מהם מבוטח. היה והתובעת 2 הייתה מקבלת הודעה, כי היא מבוטחת ואילו המנוח לא היה מקבל, היו יכולים הם לדעת, כי ישנה בעיה כלשהי עם ביטוחו של המנוח, וניתן להניח, כי היו מסדירים את העניין, או למצער היו יודעים את המצב לאשורו. ה. בהערת אגב אומר, כי ספק רב בעיני אם ההגבלות האמורות בפוליסה, כגון האמור בסעיפים 2 ו - 6 לה, עומדים בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח הקובע, כי : "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת ; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". למקרא הפוליסה והצהרת הבריאות, רוב המגבלות שיש להן השלכה על קיומה של הפוליסה לא הובלטו, ובאו בערבוביה אחת בטקסט. לעניין זה האמור בע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה , פ"ד מט(2), 749 : "עקרון תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו בכלל, וחובות האמון שחלים על הצדדים בעסקת ביטוח בפרט, אינם באים על סיפוקם בקיומה של מסוימות בנוסח החוזה. לכיתוב מדויק של פרטי ההסכם חייבת להתלוות הפנייה אפקטיבית של תשומת לב הצדדים הנוגעים..." על הנתבע 1 היה לידע גם את התובעת 2 באופן ספציפי ונפרד, כי לגישתו המנוח אינו מבוטח. 45. הנתבע 1 טען כי, התובעים ידעו שהמנוח לא מבוטח, היות והוא לא הסתפק רק באמור בהצהרת הבריאות, אלא שלח ללווים מכתבים, ביום 7/8/02 וביום 22/5/03, על היעדר ביטוח למנוח בשל הסתייגותו לגבי מחלת הסכרת בהצהרת הבריאות, ובהיעדר המצאת בדיקות רפואיות. מאידך, טענה התובעת 2, כי היא לא קיבלה מכתבים אלו. גם בסוגיה זו, פעל הנתבע 1 לא בזהירות המצופה ממנו, בנושא כה קרדינאלי, וזאת מהנימוקים הבאים : א. הגב' גינסברג העידה כי, המכתבים נשלחו בדואר רגיל, לא היא שמה אותם במעטפה, אלא רק חתמה עליהם ואינה יודעת באם הגיעו ליעודם (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 41, עמ' 44). ביטוח חיים בעת קבלת הלוואה/ משכנתא ע"ס 890,000 ₪, אינו עניין של מה בכך. מה עוד והנתבע 1 ידע כי הלוואה זו נלקחה לצורך פרעון הלוואות אחרות, נתון זה כשלעצמו יכול לרמוז על קושי כלכלי לא קטן. הנתבע 1, בהיותו זרועה הארוכה של הנתבעת 2, לא יצא ידי חובתו רק בעצם משלוח המכתבים לא בדואר רשום למנוח ולגב' דונר. משנוכח, כי המנוח לא השיב לשאלון הסכרת, ו/או לא המציא בדיקות רפואיות, היה על הנתבע 1 לוודא כי, קיבל את המכתבים. ציפייה זו זוכה למשנה תוקף, על אחת כמה וכמה, שעה שהמנוח בעצם חתימתו על הצהרת הבריאות, הביע את גמירות דעתו, להצטרף לפוליסת ביטוח חיים, שאם לא כן לא היה חותם על טופס כזה. לחילופין, מצופה היה מהנתבע 1 ו/או מי מעובדיו, לכל הפחות לשלוח את המכתבים למנוח בדואר רשום, כדי לוודא שהגיעו לייעודם. ב. הנתבע 1 סומך טענותיו על קבלת המכתבים על-ידי המנוח, וידיעתו בדבר תוכנם, מכוח סעיף 23 להסכם ההלוואה ומכוח סעיף 57ג לפקודת הראיות. אינני מקבלת טענה זו. 1. סעיף 23 להסכם קובע כדלקמן : כל הודעה עפ"י הסכם זה תשלח ללווה על ידי הבנק בדואר לפי הכתובת של הנכסים. הודעה שתישלח לאחד מיחידי הלווה יראו אותה כאילו נשלחה לכל אחד ונתקבלה על ידי כולם שבעים ושתיים שעות מעת שהושמה בתיבת הדואר על ידי פקיד הבנק או מיום שנמסרה במשרד הדואר (במקרה ונשלחה בדואר רשום)". לא הוכח כי, המכתבים הושמו בתיבת הדואר על-ידי פקיד הבנק. הגב' גינסברג העידה כאמור, כי היא רק חתמה על המסמך ולא שמה אותו במעטפה. מנגד פקיד הנתבע 1, אשר לכאורה, שם את המכתבים בתיבת הדואר לא נקרא להעיד. 2. סעיף 57ג לפקודת הראיות אינו רלבנטי לענייננו, שכן הוא מדבר על המצאה באמצעות דואר, מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא כאמור. כאמור בענייננו דרך ההמצאה באמצעות הדואר לא נקבעה בחיקוק, אלא בהסכם ההלוואה. יתר על-כן, גם אם סעיף זה היה רלבנטי לענייננו, עדין אין בו בכדי להואיל לנתבע 1, שכן לא הוכח כי המסמכים דוורו, או כי הגיעו לייעודם. ג. הנתבע 1 טוען בעניין זה בפרט, ובעניינים אחרים בכלל, כי לאור חוסר התעניינותה המובהק של התובעת 2 בענייני ההלוואה והסתמכותה המוחלטת על טיפול בעלה בכל ענייני הבנק, הרי הצהרתה בדבר אי קבלת המכתבים, מתקבלת בחוסר אמון מוחלט. גם טענה זו אינני מקבלת. כפי שעולה מהעדויות, המנוח היה הרוח החיה מאחורי הסכם ההלוואה והטיפול בכל העניינים הכספיים, עם זאת, עדיין אין בכך להואיל לנתבע 1 לביסוס טענה מטענותיו. הנתבע 1, לא הוכיח כי, המכתבים התקבלו אצל המנוח, או כי הוסבר למנוח, כבר במעמד החתימה על הצהרת הבריאות, כפי שמצופה מבנק אשר חב חובת נאמנות מוגברת ללקוחו, כי במתן תשובה חיובית לאחת המחלות, יש למלא במקרה זה טופס הצהרת בריאות וההחלטה הסופית בדבר קבלתו לביטוח היא של הנתבעת 2. ד. הנתבע 1, רואה בנ/3, המכתב אשר שלח ב"כ התובעת למפקח על הבנקים, הודאת בעל דין, לעניין קבלת דרישות הבנק במכתביו. בנ/3 נכתב כדלקמן : "הגב' איטה הצהירה שבריאותה כשורה, ואילו בעלה גדיאל, ציין שהוא סובל מסוכרת, הוא הופנה ע"י הבנק לבדיקה רפואית, אך לא עשה זאת, ולא השיב על הדרישה. בינתיים הבנק שילם את סכום ההלוואה בתשלומים..." מסמך זה אין בו כדי להעלות ו/או להוריד. לא ברור האם הוסבר למנוח, כמתחייב מבנק זהיר, כי אי ההיענות לבדיקה הרפואית יש בה בכדי לשלול ממנו את הזכות להיות מבוטח בביטוח חיים, ולא הוסבר לתובעת 2 בנפרד עניין אפשרות שלילת זכות זו והשלכות החלטה זו עליה באופן נפרד. ה. יש ויטענו, כי לא היה צורך כלל במשלוח המכתבים למנוח ולגב' דונר, שכן שעה שהמנוח חתם על הצהרת הבריאות, יכל הוא ללמוד ממנה כי, כל עוד לא המציא הצהרת בריאות בנפרד, ולא קבל הודעה מהמבטחת בכתב על צירופו לביטוח, הוא אינו מבוטח. אכן, אדם מוחזק כמי שיודע תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, ומי אשר לא טרח לקרוא הסכם עליו חתם, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד (ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי ואח' (24/6/07) והפסיקה שם). המנוח היה עורך דין, וככזה מוחזק בקיא בקריאתם של מסמכים משפטיים כאלה ואחרים. עם זאת, על אף היותו עורך דין, הנתבע 1 אינו פטור מחובות האמון כלפיו וכנגזרת מכך חובת הגילוי. לא הוכח בפניי כאמור כי, ניתן למנוח הסבר במעמד החתימה על הסכם הלוואה, על השלכות תשובתו החיובית בכל הנוגע למחלת הסוכרת, או לאחר מכן. לעניין זה יאים דברי המלומדים עוה"ד גלעד נרקיס ומירב מור, חובות החלות על בנקים, 193 : "כאשר מדובר בלקוח, המבקש להתקשר בהסכם עם הבנק, חובתו של האחרון, לתת הסברים מספקים בצורה השווה לכל נפש. חובת ההסבר נובעת מיחסי האמון ומרמת הציפיות שיש ללקוח מן הבנק, וכן הכוחות ביניהם...ברור כי קיימים הבדלים פרסונאליים הגוררים שינויים בהיקף החבות : יכול להיות הבדל בין לקוח שהוא עולה חדש לבין לקוח אשר חתם על עסקה דומה מספר פעמים בעבר...עם זאת, גם אם הבדלים אלה אולי מצמצמים את רמת חובת ההסבר אינם מוציאים את הלקוח הבקיא יותר מתחולת החובה. גם ייעוץ אשר קיבלו הלקוחות לא יוציא אותם לגמרי בתחום חובת הגילוי של הבנק. כך לדוגמא נאמר בעניין הרשקו 'אמנם נכון הדבר שהמשיבים הראו את החוזה לעורך-דין שלהם, אך אם ההסבר, שנתנו להם פקידי הבנק, היה לקוי, אף העובדה שהיה להם ייעוץ משלהם, אינה פוטרת את המערער מחובתו להסביר להם את העסקה בצורה השווה לכל נפש עם כל החיובי וגם על כל השלילי שבה מבחינתם. הוא לא עמד בחובה זו". בדומה נקבע בע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2), 749 : "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". עו"ד גבע טען, כי מי שאישר את החתימות ביום 12/5/02, היא הפקידה אבן צור ענת ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 32). הגב' גינסברג אישרה, כי המסמכים לא נחתמו בפניה, ולפי התיק, נחתמו הם בחיפה וכי אין לה מושג, בדבר זהות האיש שטיפל בשעתו בתיק (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 40). בסיפא של המכתב שנשלח למנוח ולרעייתו ביום 16/9/03 (נספח טו ל-נ/5) בדבר העמדת יתרת ההלוואה לפירעון, צוין כי הפקידה המטפלת בתיקם הינה הגב' לאה. הנתבע 1, לא טרח להעיד אף אחד מהאישים שנזכרו זה עתה ו/או מי מפקידיו אשר טיפלו בהסכם הלוואה של המנוח ורעייתו, בכדי להוכיח כי עמדו הם בחובת ההסבר המוטלת עליהם. הלכה היא, כי הימנעות מהעדת עד, פועלת לרעת מי שנמנע להעידו, על כל המשתמע מכך. בעניין זה ראוי לומר, כי התובעת 2 נשאלה מי הייתה הפקידה בבנק שבפניה חתמה ביום 12/5/02, שאלה שהתרתי לשאולה בקובעי, כי נימוקים ינתנו בפסק-הדין (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 23). התובעת השיבה כי איננה יודעת את שמה, ואינה מאמינה כי תוכל לזהותה. באשר לעצם התרת השאלה, אומר כי, ישנה חשיבות רבה, לשאלת זהות הפקידה, בדיוק מהסיבות דלעיל, שהרי פקידה זו יכולה יותר מכל לשפוך אור על נסיבות החתימה על הסכם ההלוואה, וההסברים שניתנו לתובעת 2 ולמנוח בנוגע לביטוח החיים. העובדה שהתובעת 2 לא זכרה את שם הפקידה או לא האמינה שיכולה היא לזהותה, עדיין אינה מקעקעת את חובת הנתבע 1. מצופה היה ממנו, לאתרה ולהעידה על מנת לחזק או לאשש את טענותיו. היכולת לאיתור הפקידה נמצאת אצל הנתבע ולא אצל התובעת. ו. הצדדים אינם חלוקים, כי התובעת 2 הייתה מבוטחת בביטוח חיים בהלוואה מספר 49. באשר להלוואה מס' 54, טוענת הנתבעת 2 בסיכומיה, כי במכתב מיום 22/5/03, אשר מוען לתובעת 2 ולמנוח, צוין מפורשות, כי המנוח טרם השיב על שאלון הסכרת, וכי רק הגב' דונר מבוטחת בביטוח חיים בקשר להלוואה בסך 800,000 ₪. עוד צוין, כי על הגב' דונר לעבור בדיקה רפואית בקשר להלוואה מספר 54, אם ברצונה לצרף לביטוח את ההלוואה הנ"ל. מאחר ולא עברה בדיקה כזו, אין היא מבוטחת אצל הנתבעת 2 בביטוח חיים בקשר להלוואה מספר 54. לכאורה לא היתה כל סיבה לדרוש מגב' דונר לעבור בדיקה רפואית. יתר על כן לגבי ההלוואה על 800,000 ₪ היתה מבוטחת, ולגבי ההלוואה ע"ס 90,000 ₪ לא תביעה זו, עוסקת בביטוח חיים ביחס למנוח בלבד, אך יש בטענות אלו בכדי להעיד על אופן התנהלות הנתבעות וחוסר תום ליבם. עו"ד גבע העיד, כי הסיבה לפיצול ההלוואה נעוצה בביטוח החיים, כך שלווה עד גיל 50, אשר לווה עד סכום של 800,000 ₪, פטור מביצוע בדיקות רפואיות (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 34-35). בדומה העידה הגב' גינסברג והוסיפה, כי מעל סכום של 800,000 ₪ היו צריכים המנוח ורעייתו לעבור בדיקות רפואיות, משלא עשתה כן הגב' דונר, היא לא מבוטחת בהלוואה השנייה (הלוואה מספר 54 - ח.ל.ה) (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 47). אם כדברי עו"ד גבע והגב' גינסברג, ההלוואה פוצלה לשתי הלוואות, בשל העניין של ביטוח החיים, ולפיכך שתי ההלוואות עומדות בנפרד אחת מהשנייה, והגב' דונר לא הייתה צריכה לבצע כל בדיקה רפואית באף אחת מהן, משסכום ההלוואה בכל אחת מהן אינה עולה על 800,000 ₪ ומשאין מחלוקת שהיא בריאה. משנדרשה לעשות כן, כאמור במכתב מיום 22/5/03, מראה הדבר על חוסר תום לב של מי מהנתבעות והתנהלות שלא כשורה. 46. הנתבע 1 טוען, כי הלווים לא עמדו בתנאי הסכם ההלוואה עוד בטרם פטירת המנוח, לא שילמו כסדרם את התשלומים החודשיים של החזרי ההלוואה, תוך שמצטבר לחובתם חוב פיגורים. אשר על כן, מכוח סעיף 4 ו-6 לפוליסה, אפילו היה למנוח ביטוח חיים, אזי לאור הפרת הסכם ההלוואה על ידו ועל ידי התובעת 2 (אי העברת התשלומים החודשיים וחוב הפיגורים), פטורים הנתבעים מתשלום סכום הביטוח ומכל אחריות כלפי הלווים. סעיף 4 לפוליסה מתנה את תשלום סכום הביטוח למוטב, בתשלום מלוא הפרמיה למבטחת עד למות המבוטח, ואילו סעיף 6 פוטר את הנתבע 1, מלהעביר את דמי הפרמיה לנתבעת 2, במצב של אי עמידת המבוטח בתשלומים על פי הסכם ההלוואה, ומונע כל טענה עתידית כלפי הנתבע 1 ופוטרו מאחריות. המנוח נפטר ביום 19/10/03. עו"ד גבע הצהיר (נ/5), כי מאז יום 1/7/03 לא שילמו הלווים דבר ע"ח ההלוואה, לא את התשלומים השוטפים ואף לא על חשבון חוב הפיגורים. טענת הנתבע 1, בדבר פטור מתשלום סכום הביטוח בגין אי עמידת המנוח ורעייתו בתשלומים הייתה יכולה להתקבל, לו הייתה מוחלת גם על התובעת 2. הנה כי, כן, על אף שהתובעת 2, לא עמדה גם היא בתשלומי ההלוואה, לא טען מי מטעם הנתבעים, כי ביטוח החיים כלפיה אינו חל, אלא היפוכו של דבר. במכתב שנשלח על ידי הגב' גינסברג לנתבעת 2, ביום 20/3/06 (ת/7), בשלב שכבר ידוע היה שהמנוח ורעייתו לא עמדו בתשלומי ההלוואה, חזרה ואמרה, כי התובעת 2 הייתה מבוטחת בביטוח חיים בהלוואה מס' 49. בנוסף, עו"ד גבע העיד כי, התובעת 2 מבוטחת בביטוח חיים בהלוואה מס' 49 (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 29- 30, עמ' 37), כך גם העידו הגב' גינסברג (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 44, 46, 47) ומר לוצקי (ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 49). לאור האמור לעיל, כמו שהנתבעים המשיכו לראות את התובעת 2 כמבוטחת בביטוח חיים, על אף שלא עמדה בהחזרי ההלוואה, אותה ראייה תחול גם על המנוח. והמסקנה המתבקשת היא, שהנתבעים בדרך של התנהגות, ויתרו על סעיפים 4 ו-6 לפוליסה. 47. הנתבע 1 טוען, כי משהתאבד המנוח ביום 19/10/03, ובטרם חלפה שנה מיום העברתו של סכום ההלוואה האחרון בסך 115,664 ₪ ביום 22/12/2002, וממילא בטרם החלו החזרי ההלוואה על סכום זה, ואף לו היה מבוטח המנוח, לא הייתה קמה לאור התאבדותו, חובה לתשלום סכום הביטוח לגבי הסכום שהועבר בתקופת השנה שטרם התאבדותו, מכוח סעיף 5 לפוליסה. דין טענה זו להידחות. סעיף 5 לפוליסה קובע כדלקמן : "המבטחת לא תהיה חייבת בתשלום סכום הבטוח אם המבוטח התאבד תוך שנה מיום כניסת הפוליסה לתוקפה, או אם התברר שניתנה ע"י המבוטח תשובה שאינה מלאה וכנה לשאלה שנשאל". הסעיף המחייב לעניין תקופת הפוליסה הוא זה הקבוע בפוליסה עצמה, ואשר מגדיר את תקופתה כדלקמן : החל מיום קבלת ההלוואה ועד לפרעונה המלא של ההלוואה או ביום בו הודיע בעל הפוליסה בכתב למבטחת כי המציא למבוטח פוליסה חלופית....או במקרה מותו של המבוטח, המוקדם מביניהם" אין מחלוקת כי ההלוואה שולמה בשלושה שלבים, השלב הראשון היה ביום 30/5/02, השלב השני התבצע ביום 7/6/02 והשלב השלישי ביום 22/12/2002. המועד הראשון בו התקבלה ההלוואה, הוא המועד לתחילת ספירת מניין הימים עד למות המנוח, וזאת כפי שעולה מלשון הפוליסה : "החל מ..." ולא "ביום סיום תשלום ההלוואה". התשלום הראשון שולם למנוח ולרעייתו ביום 30/5/02, אשר על-כן, מיום 30/5/02 ועד למות המנוח ביום 19/10/03, חלפה למעלה משנה, ועל כן אין תחולה לסעיף 5 לפוליסה. 48. סיכומו של דבר, על הבנק חלה חובת נאמנות, חובת גילוי והתנהגות בתום לב. הבנק הפר כל אחת מחובות אילו, משלא דאג לוודא, כי המנוח יודע שאינו מבוטח, מששלח למנוח ולרעייתו מסמכים שלפיהם ניתן ללמוד היפוכו של דבר, דהיינו, שלפחות בכל הנוגע להלוואה מס' 49 המנוח ורעייתו מבוטחים. בעניין זה חשוב לציין, כי הנתבע 1 טוען, שהתובעת 2 בוטחה רק בגין הלוואה מס' 49. איני רואה מקום להשליך את ביטוחה של התובעת בהלוואה מס' 49, על המנוח ולומר כי, הביטוח יחול עליו רק ביחס להלוואה זו ולא ביחס להלוואה מס' 54. ההלוואה פוצלה לשתי יחידות, מטעמים טכניים של ביטוח (נ/8, סעיף 5, עדות עו"ד גבע, ישיבה מיום 24/5/07, עמ' 34). אי לכך, היות והמדובר בהלוואה אחת, ומשהתברר כי היא פוצלה בשל סוגיית ביטוח החיים, ומשקבעתי כי, הנתבע 1 הפר את החובות המוטלות עליו, הרי שככל שמדובר בהצהרה כי, למנוח היה קיים ביטוח בר תוקף בעת מותו, הכוונה היא לשתי ההלוואות. 49. התייחסות לנקודות נוספות, אשר קבעתי במהלך שמיעת העדויות כי אתייחס אליהן בפסק-הדין : א. ת/2 - במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1/4/07 (עמ' 7) התרתי הגשת המסמך הנקרא תעודת ביטוח מיום 8/5/02, קבעתי, כי משקלו יוכרע במתן פסק הדין. המדובר בביטוח הנכס. אומנם, המחלוקת נשוא דיוננו עוסקת בביטוח החיים ולא בביטוח הנכס, עם זאת, מסמך זה מעלה תמיהה לעניין מועד הנפקתו, ביום 8/5/02, דהיינו עובר לחתימה על הסכם ההלוואה, ואשר יש בכוחו להצביע על אופן התנהלות הנתבע 1. הנתבע 1 חתום עליו, ולכאורה מתבקשת המסקנה, כי כמו שדאג לבטח את הנכס, צריך היה לדאוג שהמנוח יהיה מבוטח בביטוח חיים. ב. נ/2 - במהלך ישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 1/4/07 (עמ' 15) התרתי את הגשת פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בת.א. 712/05, בקובעי, כי נימוקים יינתנו בפסק הדין. פרוטוקול בית-משפט אינו בגדר מסמך אשר אינו בידיעת התובעת 2 ויכול לפגוע בתביעתה או להפתיעה, הרי היא זו אשר העידה ולכן אין כל מניעה בהגשתו. 50. איני רואה מקום להתייחס לטענת התובעים בדבר עשיית עושר ולא במשפט משטענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. סיכומו של דבר 51. מוצהר בזאת, כי למנוח היה ביטוח חיים "ריזיקו" תקף בגין המשכנתא וכי עם פטירתו התקיים האירוע הביטוחי. התוצאה המעשית היא, כי כספי תגמולי הביטוח יועברו אל הנתבע 1 לכיסוי חובותיהם של התובעים אצלו כמשתמע מחוזה ההלוואה. היה ותוותר יתרה היא תועבר אל התובעים. 52. הנתבעים ישלמו לתובעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט על פי שומת הוצאות אשר תוגש תוך 30 יום. ביטוח חייםמשכנתאמקרקעיןהתאבדות