ביטוח גניבת רכב מסוג וולבו

להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבת רכב מסוג וולבו: פסק דין א. עובדות התובע רשום כבעלים של רכב תוצרת וולבו מס' רישוי 74-029-10 (להלן: "הרכב"). התובע הגיע לביתו שברח' עדני מס' 6 בבאר שבע ביום 24.9.07 סמוך לשעה 20:00. התובע החנה את רכבו מחוץ לבית, נכנס לביתו, ובתום הפעילות היומית הלך לישון. 3. למחרת בבוקר ביום 25.9.07 (להלן: "יום האירוע") סמוך לשעה 07:30 בבוקר, יצא התובע מן הבית ושם פעמיו לרכב. דא עקא, הרכב לא היה במקום בו הוחנה על ידי התובע בלילה שקדם ליום האירוע. 4. התובע הגיע לתחנת המשטרה בבאר שבע, ע"מ לדווח על גניבת הרכב. השוטר במקום עכב את התובע, לאור בקשה מוקדמת שהיתה מונחת לעיני השוטרים בתחנה. עיכוב זה בוצע לפי דרישת החוקר מיכאל עקנין (להלן: "עקנין"). 5. עקנין הגיע לתחנה עם חוקר נוסף והחלו בחקירת התובע. 4 בלשים התלוו לבית התובע, ע"מ לבצע בו חיפוש ובסופו של יום התובע שוחרר. 6. הרכב היה מבוטח ביום האירוע אצל הנתבעת בבטוח מקיף. 7. התובע פנה לנתבע ע"מ שזו תשלם לו תגמולי ביטוח כערך הרכב וזאת מכח הוראות הפוליסה שביניהם. הנתבעת סירבה ומסרבת לעשות כן גם כיום. 8. בתביעה שלפני עותר התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לו את ערך הרכב מכח הפוליסה שבינו לבין הנתבעת. 9. אין חולק כי ערך הרכב נכון ליום האירוע עולה כדי 52,115 ₪. ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. הוא לא היה מעורב בגניבת הרכב בכל צורה שהיא. ב. אין להרשות לנתבעת להעלות איזו טענה שהיא המצדיקה סירוב מטעמה זולת שותפתו (המוכחשת) בביצוע הגניבה. 2. הנתבעת טוענת כי: א. התובע היה שותף פעיל או סביל בהעלמת הרכב. האחרון לא נגנב, אלא הועלם בעצה אחת עם התובע. ב. יש לדחות את התביעה נגדה, שכן התביעה (בסופו של יום) מתבססת על עדות יחידה של התובע ועפ"י הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, אין להכריע תביעה שכזו על בסיס עדות יחידה, קל וחומר כשעדות זו נמסרה על ידי מי שיש לו ענין ישיר בתוצאות העדות. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 22.4.10, בה העיד התובע לבדו מחד, ומאידך, הגב' איה דרור מטעמה של הנתבעת. התקיימה ישיבת הוכחות נוספת ביום 29.4.10, בה העיד החוקר עקנין וחוקר מטעם הנתבעת ומי שביצע חקירת התובע בשליחות הנתבעת, החוקר הפרטי אבי בן חמו. הפרקליטים הגישו סיכומיהם בכתב ויש ליתן פסק דין. 4. בעדותו בביהמ"ש, חזר התובע על גרסתו בדבר החניית הרכב, סמוך לבית ערב יום האירוע וגילוי היעלמותו ביום האירוע. התובע הכחיש נמרצות כי יש לו יד או רגל בהיעלמות הרכב. התובע הדגיש כי היה נכון להיבדק בפוליגרף וכי הנתבעת מסרבת שלא כדין לעמוד בהתחייבותה עפ"י הפוליסה ולשלם לו את המגיע בגין הרכב. 5. כאן המקום להעיר ולציין כי עדותה של הגב' דרור מטעמה של הנתבעת חסרת כל משקל ראייתי לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים. העדה לא יודעת דבר מכלי ראשון ואף ניכר היה שלא התכוננה לעדותה בביהמ"ש. 6. עד מפתח בתיק הוא החוקר עקנין. האחרון ספר בעדותו הראשית כי בחודש אוגוסט 2007 התמנה כחבר בצוות חקירה מיוחד (להלן: "צח"מ"). תפקידו של הצח"מ היתה לגלות מבוטחים "העוקצים חברות ביטוח" כלשונו. החוקר עקנין הוסיף וסיפר בחקירתו כי המשטרה ידעה כבר ביום שקדם ליום האירוע, כי הרכב יועלם ממקום חנייתו ליד בית התובע וכי לאחרון חלק בהיעלמותו של הרכב. כיוון שכך, הנחה החוקר עקנין את היומנאי לעכב את התובע בשעה שהאחרון יגיע לתחנה, ע"מ להתלונן על גניבת הרכב. היומנאי עשה את המוטל עליו, התובע עוכב, נחקר תחת אזהרה, התבצע בביתו חיפוש שבעקבותיו מחזיקה המשטרה בשלט אחד ובשני מפתחות אשר במבט עין לא מקצועי שלי אינם זהים. 7. החוקר עקנין נדרש בחקירתו למכתב שקיבל התובע מן המשטרה ולפיו תיק החקירה נגדו נסגר, בהעדר ראיות מספיקות ע"מ להעמידו לדין. ב"כ התובע בסיכומיו, שם דגש על כך ומבקש כי נסיק שכל החשדות כנגד התובע לא היה בהן כדי להגיש כתב אישום ומכך המסקנה המתבקשת כי בסופו של יום התובע זכאי לקבל תגמולי ביטוח. כבר בדיון שהתקיים לפני, צינן החוקר עקנין את התלהבותו של ב"כ התובע , שעה שאמר כי העובדה שהמשטרה סגרה את התיק כנגד התובע ולא הגישה נגדו כתב אישום, נובעת אך מרצונה של המשטרה שלא לחשוף ראיה שתזיק לה בחקירה של עבירה חמורה יותר וכי בעצה אחת עם הפרקליטות, הסכימה המשטרה שלא להפעיל את כוחה כנגד התובע, וזאת ע"מ שלא תינזק חקירתה האחרת הקשורה לצד ג'. 8. ב"כ התובע דחק בחוקר עקנין וניסה לברר מהו טיבה של אותה ראיה, גם אם תוכנה לא ימסר "באולם פתוח," אך החוקר עקנין עמד כסלע איתן ולא התפתה למסור מידע, שלדעת החוקר עקנין היה ועודנו רגיש. בנקודת זמן זו, הסכים החוקר עקנין כי הדיון באולם יופסק, הוא יכנס ללשכתי ויראה לעיני בלבד את אותה ראיה. האחרונה לא תרשם בפרוטוקול הדיון ואיש מהפרקליטים לא יוכל לחקור אודותה. ב"כ הנתבעת נענה לאתגר ונתן הסכמתו הבלתי מסויגת למהלך. ב"כ התובע התנגד, שכן הוברר לו כי לא הוא ולא מרשו (התובע) יהיו רשאים לראות את הראיה למצער אף לא לדעת מה סוגה, ובעיקר כי החוקר עקנין לא ישיב לשאלות ב"כ התובע אחרי שהראיה תוצג לעיוני. כיוון שכך, מבקש ב"כ התובע שלא ליתן משקל יתר לעדותו של עקנין ובעיקר נוכח הודאתו של עקנין כי למרות הזמן הרב שחלף מאז יום האירוע, לא זו בלבד, שכנגד התובע לא ננקטו כל הליכים במישור הפלילי, אלא אף כנגד אותו צד ג' שעניינו חמור יותר לא הוגש כתב אישום. 9. ב"כ הנתבעת טוען מאידך כי לעקנין אין ענין בתוצאות התביעה ומכאן שיש לקבל את דבריו לפיהם בשורה התחתונה מעל ראשו של התובע, רובצת עננה שחורה המטילה ספק בכנות תביעתו. הוסיף וטען ב"כ הנתבעת, כי יש לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שאשתו לא הגיעה לדיון ע"מ למסור עדות וכן את הסירוב העיקש שלא לאפשר לחוקר עקנין להראות לי את הראיה בלשכה. ב"כ הנתבעת מפנה לאמירתו של עקנין בביהמ"ש, כי להערכתו (של עקנין - ד.ג.). הראיה שבידיו כה חזקה עד שלא זו בלבד שהיה יוצא נפסד בדין האזרחי, אלא בראיה, זו המודברת, יש די והותר כדי להביא להרשעתו של התובע במישור הפלילי, קרי הראיה חזקה מעל לכל ספק סביר. 10. אני מסכים עם דעתו של ב"כ התובע, כי המסגרת הנורמטיבית להכרעה בתביעה דנן, נטועה בגדרי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, הפוטר מבטחת מתשלום כאשר למבוטח כוונת מרמה. ב"כ התובע מודה כי הסעיף אינו מגדיר כוונת מרמה מהי, אך בסעיף 6 (ב) לסיכומיו מפנה ב"כ התובע לפסיקה הנוהגת אשר פרשה את המונח "כוונת מרמה" כמכילה 3 יסודות מצטברים. ב"כ התובע טוען, כי הנתבעת לא הוכיחה אף לא אחד משלושת יסודות וכן לא שכנעה בקיומם של כל השלושה במצטבר. משכך, סבור ב"כ התובע כי דין התביעה להתקבל. 11. במחלוקת זו שבין הפרקליטים, דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעת. אכן לפני עדות יחידה של בעל דין, עדות של מי שתוצאת העדות תכריע את גורל התביעה לשבט או חסד ולכן לאחר שהזהרתי עצמי כמצוות המחוקק בסעיף 54 לפקודת הראיות, אינני מוכן להכריע את התביעה על סמך דבריו של התובע. לא אסתפק בנימוק "טכני" זה, אלא אבחן את החומר שהניחו הצדדים על שולחני. 12. כאמור, עדותו של התובע עדות יחידה ואין לה סיוע מכל מקור אחר. לענין זה, אומר כי גם אלו היה משהו בעדותה של הרעיה, אינני בטוח שמי מטעם הצדדים לא היה תוקף אותה בשל קרבתה לתובע ורצונה לסייע לו. 13. במסגרת הסדקים בגרסתו של התובע, אבקש לציין את העובדה המוסכמת כי ברכב היה מותקן מכשיר איתוראן וכי התובע לא הודיע למוקד איתוראן על היעלמות הרכב . מוסכם גם כי מוקד איתוראן לא קיבל הודעה מהרכב כי זה הוצא ממקום חנייתו שלא בהסכמת בעליו - התובע. ב"כ התובע ציין בסיכומיו כי היו דברים מעולם שרכב שבו מותקן איתוראן נגנב ללא שמוקד איתוראן מודע לגניבה. אני לוקח עובדה זו בחשבון לרעת התובע כחלק מתוך מארג ראיות הפועל דווקא נגדו. בנוסף אני לוקח בחשבון את העובדה שבמקום חניית הרכב, עפ"י טיעוני התובע, לא נמצאו שברי זכוכית, קרי הרכב נלקח מהמקום בשעה מוקדמת לשעה 07:30 ואין טענה כי הוסע בגרר מהמקום. מכאן משמע שמאן דהוא פתח את הרכב, הניע את הרכב ונמלט מהמקום ללא שמכשיר האיתוראן מצפצף במוקד. 14. עובדה מכרעת לחובת התובע היא עדותו של החוקר עקנין. לאחרון אין כל ענין אם הנתבעת תשלם או לא תשלם לתובע דבר. כך גם לחוקר עקנין, כל ענין אישי בעד או נגד התובע. אני מסכים עם דעתו של ב"כ התובע, כי לאור האמור ב ע"א 373/89 מסרי נ' חלף, אני נדרש לעדות ברורה כאשר מייחסים לאדם התנהגות פלילית. השוטר עקנין היה חד חד ערכי ביחס לתובע. הוא לא היסס להניח את יושרתו המקצועית על השולחן ואמר נחרצות כי עפ"י החומר הראייתי שברשות המשטרה הוא בטוח מעל לכל ספק סביר כי לולא אפשרות קרובה של גרימת נזק לתיק משטרה שמושאו עבירה חמורה יותר, התובע היה מורשע עפ"י החומר שבתיק המשטרה. 15. אני מקבל את עמדתו של ב"כ הנתבעת הגורסת כי התנגדותו העיקשת של ב"כ התובע שלא לאפשר לחוקר עקנין להראות לי את הראיות שברשות המשטרה ביחידות ולהותיר לי להכריע בדבר משקלה הראייתי של הראיה שבידי החוקר עקנין פועלת נגד התובע. בהשאלה מדיני המעצרים, שם לא אחת שם חשוד (במעצר ימים), כמו גם סניגורו, את מבטחו בביהמ"ש, כי האחרון ישמש לו עיניים בבחינת ראיה או מידע חסוי ומותיר לביהמ"ש את שיקול הדעת. בענייננו היה איזון בכך שגם לנתבעת לא היתה נגישות למידע וגם פרקליטה לא הורשה לשאול מאומה על תוכנה של ראיה. כיוון שכך, עובדה זו כמו האמור בסעיפים 13 ו 14 לעיל, מביאים אותי למסקנה כי הנתבעת הצליחה ליצור סדקים בגרסת התובע בשיעור של 51%, משמע שעל התביעה להידחות. ג. לסיכום העולה מן המקובץ כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 5,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ).רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב