ביטוח גניבת ג'יפ

להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבת ג'יפ:

פסק דין


תביעה כספית - ביטוחית לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בגין גניבת רכב על סך 80,000 ₪.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
1.     התובע, שהתגורר עם אמו וחברתו דאז, קרן [אשתו כיום] בכפר סבא, רכש מאדם פרטי ג'יפ 4 X 4, טורבו דיזל אוטומטי תוצרת לנדרובר, דגם דיסקברי, מ.ר. 08 - 143 - 74, שנת יצור 1997 [להלן - "הרכב"]. התובע ביטח את הרכב בפוליסה לכיסוי מקיף אצל הנתבעת [להלן - "הפוליסה"]. הרכב מוגן במערכת אזעקה ואימובילייזר [משבת] תקינים כדרישת הנתבעת.

2.     כשנה וחודשיים לאחר רכישתו, בלילה שבין 23.5.05 ל - 24.5.05, נעלם הרכב. התובע התלונן ב - 24.5.05 על היעלמו של הרכב במשטרת כפר סבא והאירוע נרשם שם כ"גניבת רכב". כן הודיע התובע על האירוע לסוכנת הביטוח שלו. ביום 25.5.05 נמצא הרכב כשהוא הפוך על גגו בחולות נווה נאמן, ליד איזור התעשייה של הוד השרון. הרכב נגרר לבקשת המשטרה ועל יד גוררים מטעמה לגרר אסולין. ביום 26.5.05 הודיעה המשטרה לתובע על מציאת הרכב והוא הוזמן לשחרר את הרכב. התובע שילם לגרר עבור שירותי גרירה, חילוץ ואחסנה 1,835 ₪. התובע נדרש על ידי הנתבעת לגרור את הרכב באמצעות "שגריר" למוסך וולפסון בחולון וכך עשה.

3.     הרכב הוכרז על ידי מר הורביץ, שמאי מטעם הנתבעת כ"אובדן כללי" ושרידיו הועברו לפירוק ביום 31.5.05 [נ/11]. ככל הנראה הועבר הרכב בסמוך לכך למגרש "המאגר" בראשל"צ ושם, במהלך יוני 2005 נבדק על ידי מומחה מיגון מטעם הנתבעת, מר יעקבי. לאחר מכן, במועד שלא הובהר, אך לפני אוגוסט 2005, פורק הרכב. מוסכם כי ערך הרכב הרלוונטי לתביעה הנו - 58,410 ₪.

4.     בינתיים, במועד לא ידוע, אך בסמוך למציאת הרכב, דרש התובע מהנתבעת לפצותו בגין גניבת הרכב על פי הפוליסה. התובע נדרש להיחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעת, הוא שיתף פעולה עם הדרישה, התייצב לשם כך כ - 3 פעמים אצל החוקר, מסר לו שני צרורות מפתחות הרכב והמתין לתשובת הנתבעת. ביום 8.8.05 הודעה לו הנתבעת כי היא דוחה את דרישתו שכן לא הוכיח את מקרה הביטוח ואף סירב להיבדק בפוליגרף.

5.      על כן הוגשה התביעה שלפני. יצויין כי בכתב תביעתו ביסס התובע את עילת התביעה על סיכון מוגדר בפוליסה, "גניבה", אך בכתב תשובתו הרחיב כבר והתבסס גם על כיסוי בפוליסה "לכל הסיכונים". הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את עצם גניבת הרכב, טענה כי התובע פעל בכוונת מרמה וכן כי ניסה להכשילה בבירור החבות.

המחלוקות
6.     על אף שבשלב הגשת הראיות לא הוגשה הפוליסה עצמה, אלא ה"רשימה" בלבד, אין חולק כי הפוליסה מכסה סיכונים ונזקי גניבה או פריצה. עוד אין חולק כי תובע הטוען למקרה ביטוח כזה, "אירוע מוגדר", נושא בנטל השכנוע להתרחשותו. התובע טוען כי עמד בנטל זה וכי הנתבעת כשלה בהוכחת "היסוד השלילי", היינו, כשלה בטענתה כי ידו של התובע הייתה במעל. ואולם הנתבעת צמצמה את טענותיה בסיכומיה ואינה טוענת עוד כי ידו של התובע הייתה במעל אלא כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. עולה אם כך כי המחלוקת המרכזית, אם לא היחידה בשאלת החבות, נעוצה בשאלת הוכחת האירוע המוגדר, היינו, האם הוכיח התובע את אירוע ה"גניבה" [כטענתו] או שמא כשל בכך [כטענת הנתבעת].

7.     מחלוקת נוספת הנה בשאלת היזק ראייתי. התובע טוען כי פירוק הרכב, במועד שפורק, שללה ממנו כל אפשרות להשיג ראיות חשובות לעניינו כמו גם להיטיב את הראיות הקיימות, ככל שנדרשו, לשאלת הגניבה והתאפשרותה בעוד שהנתבעת טוענת כי צילומי הרכב על מתקניו, טרם פורק, שוללים היזק ראייתי לתובע ומכל מקום, היה בידי התובע לבדוק את הרכב באמצעות מי מטעמו, טרם פורק.

8.     מחלוקת אחרת שהתעוררה במלוא עצמתה רק עם הגשת הסיכומים - האם מכסה הפוליסה בנוסף לאירוע מוגדר גם את "כל הסיכונים" ובפרט נזקים עקב התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא [טענת התובע] או שמא לא הוכיח זאת התובע [טענת הנתבעת]. במהלך המשפט, הוגשה ה"רשימה" לפוליסה אך לא הפוליסה עצמה. ייאמר כבר עתה: היה לצדדים די והותר זמן להיערך להגשת ראיותיהם לרבות הפוליסה הרלוונטית. התובע טען טענות שונות בסיכומיו אך לא ניצל את הכלים הדיוניים העומדים לרשותו על מנת להשיג את הפוליסה מהנתבעת. הנתבעת לעומתו ניסתה להגיש [במסגרת בקשה נפרדת לאחר סיום פרשת הראיות] מסמך המהווה לטענתה את הפוליסה. לכך התנגד התובע. אין בדעתי לעסוק בפוליסה, שכן הדבר עשוי לחייב פתיחת פרשת הראיות מחדש, ואני דוחה כל בקשה להגשת ראיות לאור השלב בה הוגשה. לאור זאת - לא הוכח כי הפוליסה הרלוונטית מכסה את כל הסיכונים ולא הוכח כי התקיימו התנאים לכיסויים של סיכונים אלה. לפיכך יתנהל הדיון להלן בשאלת הוכחת מקרה הביטוח , היינו, "אירוע מוגדר" לפי הפוליסה - גניבה ופריצה.

9.     הצדדים חלוקים אף לגבי השלכות סירובו של התובע להיבדק בבדיקת פוליגרף. טוען התובע כי דרישת הנתבעת לבדיקה זו אינה עומדת בתנאי הדין ואף אינה כלולה בפוליסה או בפוליסה התקנית, ממילא תוצאות בדיקה זו אינן קבילות כראיה, אין דרך לחייבו להיבדק בבדיקה זו וכי לאור זאת, אין גם משמעות או משקל לסירובו להיבדק. הנתבעת מסכימה כי דרישת הבדיקה אינה באה מכוח הפוליסה אך לטענתה, כל שביקשה היה לאפשר לתובע להוכיח את גרסתו, השנויה במחלוקת באמצעות הבדיקה. יחד עם זאת, סירובו להיבדק צריך להצטרף למשקל יתר הראיות והתהיות בדבר נכונות גרסתו.

10.     לבסוף, חלוקים הצדדים בעניין הנזקים, הפיצויים והיקפם. הדברים יפורטו בהמשך פסק הדין. בשלב זה יצויין כי התובע טוען לתוספות שהתקין ברכב, נגנבו ומכוסות במסגרת הביטוח ועל כך חולקת הנתבעת הן מהותית והן ראייתית. עוד חלוקים הצדדים באשר לזכותו של התובע לפיצוי מהנתבעת בגין גרירת הרכב ואחסונו לאחר מציאתו, באשר להמשך גביית פרמיות על ידי הנתבעת לאחר מציאת הרכב ופירוקו וכן על זכותו של התובע לנזקים עקיפים [עגמת נפש] וריבית מיוחדת במידה שתתקבל התביעה.
המסכת הראייתית

עדויות התביעה
עדות התובע
11.     בתצהירו [ת/2] ובעדותו, העיד התובע כי בלילה שבין יום 23.5.05 ל- 24.5.05 נגנב הרכב. לגרסת התובע, ביום 23.5.05 בשעה 23:00 לערך, נהג ברכב מהעבודה לכיוון ביתו, עצר בדרך בקיוסק כדי לקנות סיגריות, שם פגש חבר, שוחח עמו מספר דקות, והמשיך בדרכו לביתו. משהגיע, החנה את הרכב ברחוב שמול הבית ודרך את האזעקה באמצעות שלט הרכב, אשר גם נועל את דלתותיו. למחרת היום, בשעה 9.00 בבוקר לערך, בעת שיצא עם קרן מהבית לשם נסיעה לעבודה, נוכחו לדעת כי הרכב נעלם. התובע התקשר מיד לאמו, אשר יצאה מהבית עוד קודם ליציאתו הוא, ומשהשיבה כי לא שמה לבה לכך, התקשר התובע לחבר, יניב דורי [להלן - "יניב"], שוטר מתנדב, להתייעץ עמו. כרבע שעה לאחר מכן הגיע יניב לאסוף את התובע וחברתו ברכבו, ולאחר שהורידו את קרן במקום עבודתה ברעננה, המשיכו השניים לתחנת המשטרה בכפר סבא והגישו תלונה בגין גניבת הרכב. כמו כן מסר התובע הודעה לנתבעת בגין האירוע האמור.

12.     כאמור, ביום 26.5.05 הודיעה המשטרה לתובע כי הרכב נמצא, הוא הגיע למשטרה, חתם על טפסי שחרור לרכב והופנה לגרר אסולין לצורך שחרורו. שם נדרש לשלם ושילם בגין חילוצו [נמצא הפוך בשטח] גרירתו ואחסונו של הרכב. לדרישת הנתבעת, העביר התובע את הרכב למוסך וולפסון בכפר סבא באמצעות חברת שגריר. שם נבדק הרכב על ידי השמאי הורביץ מטעם הנתבעת, וזה הכריז עליו כאובדן כללי וקבע כי הוא מיועד לפירוק בלבד.

13.     לדברי התובע, נתבקש על ידי נציג שגריר להשאיר את מפתחות הרכב בסוויץ', בכדי שניתן יהיה לגררו ולהימנע מנעילת ההגה [סעיף 13 לתצהירו]. לדבריו, ניסה להכניס את המפתח לסוויץ' ברכב אך לא הצליח, הסוויץ' לא הסתובב ורק חצי מפתח נכנס. התובע הוזמן לחקירה בפני חוקר מטעם הנתבעת, ועשה כן 3 פעמים, שיתף פעולה באופן מלא ועשה כל אשר נתבקש. כמו כן העביר לידי החוקר ולבקשתו, 2 זוגות המפתחות אשר היו בידיו.

14.     בהשלמה לחקירתו הראשית העיד התובע כי עיסוקו ב- 6 השנים האחרונות הוא בתחום ביקורת ואבטחת מידע בבנק לאומי וכן הדרכת קבוצות באומנויות לחימה. התובע הוסיף על שנאמר בתצהירו והסביר כי לאחר שנתבקש על ידי נציג שגריר להשאיר מפתח ברכב, נסע לביתו על מנת להביא את מפתח הרכב, והותיר את המפתח ברכב כשהוא שלם.

15.     בחקירתו הנגדית נשאל התובע בעניין המפתח שהכניס לסוויץ' של הרכב, והסביר כי לא הצליח להכניס את המפתח עד הסוף וכי הסוויץ' היה תקוע [עמ' 16, ש' 1 - 5]. כאשר נשאל אם ניסה לסובב את המפתח השיב "ניסיתי לשחק עם זה, הרגשתי שמשהו משוחרר, ויניב חבר שלי שבא לעזור לי ישב בכסא לידי והוציא מתא הכפפות את הדברים שהיו ברכב, ואמר שיכול להיות שיש חבלה בסוויץ', שלא יינעל" [שם]. התובע אישר כי היה זה מפתח שהביא עמו מהבית, והמפתח היה שלם. התובע נשאל מדוע בתצהירו [ס' 13] העיד כי הסוויץ' לא הסתובב, ובעדותו [שהוקלטה] אצל החוקר מטעם הנתבעת העיד כי שליש מהמפתח נכנס פנימה, והסוויץ' הסתובב חופשי, והשיב שכוונתו הייתה לכך שהסוויץ' היה משוחרר אך לא הסתובב כמו שצריך [עמ' 16,ש' 26 - 30], וממילא הוא לא ניסה לסובב כמו שצריך כי לא ראה בכך טעם, והותיר את המפתח שם כפי שנתבקש על ידי שגריר. התובע ציין כי למיטב זכרונו המפתח לא נשבר [שם, ש' 37], על אף שעומת עם הדברים שנכתבו בדוח הקריאה לשגריר [אשר הוקלט] שם צוין כי אמר שהמפתח שבור. בהמשך חקירתו הוסיף כי טענה זו אודות המפתח השבור שדווח בקריאה הטלפונית לשגריר הובאה לידיעתו רק כשבוע עובר לעדות בבית המשפט, וחלפה כשנה וחצי מאז האירוע הגניבה, ולכן ייתכן כי מפאת הזמן הרב שחלף, לא זכר את כל הפרטים לאשורם.

עדות רעייתו של התובע - קרן סמדרי
16.     בתצהירה [ת/3] חוזרת קרן על פרטי גרסתו של התובע, ככל הנוגע לחלק בו נכחה. בחקירתה הנגדית העידה כי בתקופה הקצרה בה היה הרכב ברשותם, הזדמן לתובע ולה לצאת למעט מאד טיולי שטח ברכב, וכי היא עצמה נהגה ברכב פעם אחת בלבד. קרן ציינה כי משנתגלה דבר הגניבה זכור לה כי היא והתובע נבהלו ושהייתה "היסטריה". לדבריה הייתה זו היא אשר הבחינה ראשונה בהיעדרו של הרכב.

עדות חברו של התובע - יניב
17.     בתצהירו [ת/4] חוזר יניב על פרטי גרסתו של התובע, ככל הנוגע לחלק בו נכח. יניב מוסיף כי בעת הגעתם של התובע ושלו לגרר אסולין, היה הרכב היה הרוס לחלוטין, התובע ניסה להכניס מפתחותיו לתוך הסוויץ' אך לא הצליח; הסוויץ' לא הסתובב ורק חצי מפתח נכנס פנימה. כמו כן ציין העד כי נחקר טלפונית על ידי חוקר מטעם הנתבעת.

18.     בחקירתו הנגדית העיד יניב כי בקשר לאמור בתצהירו לפיו היה הרכב הרוס לחלוטין, הכוונה הייתה לפח הרכב, לחלון שבור וגג מעוך [עמ' 22 , ש' 18]. כאשר נתבקש להסביר את עניין הכנסת המפתח לסוויץ' שלא הסתובב, השיב "הייתי לידו כשהוא ניסה להכניס את המפתח, הכניס חצי מפתח ואמר לי תראה נכנס חצי מפתח. אמרתי לו אל תיגע, יש כנראה חבלה בסוויץ'. הוא שאל אם המפתח היה שלם, אמרתי לו שכן, כי נסענו להביא את המפתח מהבית שלו" [עמ' 22 ש' 22-24].

עדות שמאי התובע - משה אקרמן
19.     בחוות דעתו ת/1 מציין אקרמן כי לרכב הוספו 4 תוספות בהתאם להצהרת התובע והן: צמיגי שטח, בולמים וקפיצים מיוחדים, וו גרירה ורדיו דיסק. המומחה קובע בחוות דעתו כי ערכן של התוספות, לא כולל מערכת קול [צמיגים, בלמים ווו גרירה] - 5,600 ₪. חוות הדעת ניתנה ללא בדיקת הרכב עצמו, שכן לעת הזו כבר פורק.



עדות מומחה המיגון מטעם התובע - דוד רוזנפלד
20.     בחוות דעתו ת/5 ובעדותו, מצביע למעשה רוזנפלד על שתי אפשרויות מרכזיות לגניבת הרכב: האחת, אותה אכנה למען הנוחות "מתוחכמת" והשנייה - שאינה מתוחכמת, קרי, פריצה בכוח. אשר לאפשרות המתוחכמת, היינו, נטרול והפעלת הרכב ללא אמצעים חוקיים, הרי ניתן להיכנס לרכב ולשלוט על ההגה, על ידי שכפול ושימוש במפתח "מותאם". כאן מוסכם על הכל כי מדובר במפתח פשוט, ללא רכיב אלקטרוני, הניתן לשכפול בקלות. כמו כן ניתן להתגבר על האימובילייזר ועל מערכת האזעקה, לצורך התנעת הרכב, על ידי שכפול השלט, המכיל רכיב אלקטרוני - הכל ללא שבירת חלון או הותרת סימני פריצה אחרים [עמ' 29 - 30]. שכפול השלט כולל את קידודו מחדש מול הרכב באמצעות מחשוב [עמ' 31 - 32]. רוזנפלד סבור כי שכפול השלט, שכן מכיל רכיב אלקטרוני, המותאם לרכב עצמו, מסובך יותר, אך גם הוא בר - ביצוע. אשר לאפשרות הפריצה בכוח, מניח רוזנפלד, כמו כל העדים המקצועיים שהעידו, כי היא עליה להותיר סימנים כשלהם במערכות הרכב, אך הוא לא יכול היה לבחון זאת שכן הרכב פורק טרם בדיקתו והכנת חוות דעתו ואילו הצילומים שביצע השמאי הורביץ מטעם הנתבעת, טרם הפירוק אינם מאפשרים הבחנה בעניין [עמ' 34].

21.     בהתייחס לאפשרות המתוחכמת, פירט רוזנפלד שתי אפשרויות עיקריות לשכפול השלט. האחת, נסיעה לירדן והזמנה משם, ישירות מהיצרן, של עשרות שלטים מקודדים לפי מספרי שלדה [עמ' 31, ש' 5]. השנייה, שכפול, על ידי קידוד ממוחשב של "גולם" השלט ושל מחשב הרכב, זה מול זה, באמצעות "מכשירי שכפול ומחשב", פעולה האורכת לשיטתו כ - 40 דקות ויכולה להתבצע על ידי עובדי מוסך מורשה למשל, כאילו שיש ברשותם אמצעי השכפול. רוזנפלד יצא מהנחה כי אמצעי השכפול מצויים במוסכים מורשים, אך ניתן לעשות בהם שימוש, באמצעות מי שיש לו נגישות אליהם, גם כאשר הרכב עומד במגרש חניה וכדומה [עמ' 32 - 33]. אינני נזקקת לכתבה מהאינטרנט אליה הפנה רוזנפלד באשר אינה בגדר ראייה קבילה.

22.     באשר לאפשרות הפריצה בכוח, השיב רוזנפלד בחקירתו הנגדית, כי אחת האפשרויות לשבירת מפתח [כפי שאירע למפתח המקורי של התובע], הינה חבלה בסוויץ' : כאשר יש חלק זר בתוך בית המפתח או כאשר מישהו שבר קודם לכן את שיני המנעול, עשוי המפתח להישבר, אם יוכנס לסוויץ', ייכנס בחלקו בלבד, ינסו לסובבו, ויפעילו כוח בלחיצה [עמ' 29, ש' 12 - 18, עמ' 29, ש' 27]. אלא ששוב חזר והסביר כי ניתן לבדוק חבלה בסוויץ' רק אם מפרקים אותו, היינו, בדיקה חיצונית שלו - אינה מאפשרת לעצמה לבחון זאת.
עדויות ההגנה
עדות מנהל מוקד השירות בשגריר - שרון קורדובה
23.     במהלך עדותו של שרון, הושמעה קלטת השיחות של התובע עם נציגות שגריר, תחילה, עם "ירדנה" ולאחר מכן עם "חלי". כן הוצגו תמלולי השיחות. התובע הוא יוזם השיחות. בשיחה עם ירדנה, הזמין התובע את שירותי שגריר. ירדנה ביקשה ממנו להשאיר את מפתח הרכב ברכב. לשאלת ירדנה לגבי מצב הסוויץ', השיב התובע כי אין לו מושג מה סוג הסוויץ'. זמן קצר לאחר שיחה זו, לפי הקשר הדברים טלפן התובע שוב לשגריר והפעם שוחח עם חלי. התובע מסר לחלי שבשיחה הקודמת התבקש להשאיר את המפתח ברכב והוא מקווה שאין בעיה עם כך שניסה "לשים אותו בסוויץ' והוא לא נכנס והקצה שלו קצת נשבר" . חלי אישרה לתובע שאין בכך בעיה הוא מצידו אמר שהוא משאיר "פה" את המפתח השבור. אין חולק על השיחות ועל תוכנן. שרון העיד כי בכל מקרי הגניבה מתבקשים הלקוחות להשאיר מפתחות ברכב על מנת להקל על ביצוע הגרירה. [עמ' 24].
עדות שוטר הסיור רס"ר שמע
24.     השוטר הגיש את דו"ח הפעולה שערך נ/7. מעדותו עולה כי הינו שוטר ותיק וכי הוא זה שמצא את הרכב [ביחד עם פקח עירייה] לאחר שדווח על גניבתו. דעתו של השוטר לאור נסיבות העניין הייתה כי הרכב לא נגנב. לדעתו, לו היה נגנב הרכב, היה מועבר לכיוון מזרח [שטחים] ולעומת זאת מקום מציאתו הינו שטח המשמש לאטרקציות [עם כלי שטח]. עוד הוא מציין שבבדיקה שביצע, לא הבחין בסימני פריצה, אמנם חסר רדיו טייפ, אך הוא לא הבחין בחוטים קרועים ולדעתו הסוויץ' לא היה שבור. דעתו של השוטר הייתה כי הרכב הותנע באמצעות מפתח מותאם שייתכן והוא מפתח של בעל הרכב עצמו [עמ' 36, 38, ש' 6 - 11].

25.     בחקירתו הנגדית אישר השוטר כי בדק את הרכב לפני גרירתו, אך לא נכנס לתוכו ולא נגע בו, ולכל מסקנותיו הגיע רק ממבט דרך החלון [עמ' 40 ש' 11 - 12].לשאלת ביהמ"ש השיב כי החשד לפיו הרכב לא נפרץ הינו אישי שלו. העד אישר כי לא צילם את הרכב, כי אין לו כל הכשרה במיגון, לא נכנס לרכב ולא ערך בדיקה פנימית ובכלל זה לא בדק את הסוויץ', לא פתח את מכסה המנוע ולא לקח טביעות אצבעות. לבסוף אישר כי האירוע אכן נרשם במשטרה כגניבה וכי מידיעתו האישית אכן ישנם מקרים בהם נעשים שכפולים של מפתחות ושלטים של רכבים ואז אין סימני פריצה ברכב [עמ' 42 ש' 8 - 10].
עדות שמאי הנתבעת - נועם הורביץ
26.     מעדותו ומחוות דעתו [נ/11] עולה כי בדק פעמיים [במוסך וולפסון ובמגרש אליו הועבר הרכב לאחר מכן] את הרכב טרם פירוקו על מנת לאמת היעדרם של אמצעי מיגון ולבדוק אם הייתה חבלה בצילינדרים של מנעולי הרכב [עמ' 44 ש' 9 - 13]. הבדיקות, ויזואליות וללא מכשור, העלו כי לרכב נגרמו נזקי התהפכות, לרבות שמשה קדמית שבורה [עמ' 45, ש' 3]. אשר לסימני פריצה העיד כי על אף שפתח את מכסה המנוע, לא מצא בכלל את אזעקת הרכב [עמ' 45, ש' 13], כי לא בדק את הסוויץ' שכן זה אינו מתפקידו כשמאי וכי הוא הסתפק בנעילת הגה הרכב על מנת להסיק שאין חבלה בצילינדרים ובמנעול ההגה [עמ' 44, ש' 9 - 23, עמ' 45, ש' 1 - 15].

עדות חוקר הנתבעת - יפתח יניב
27.     יפתח הצהיר [נ/12] והעיד כי במסגרת חקירת נסיבות הגניבה מטעם הנתבעת, חקר את התובע, את נהג הגרר, את השוטר, ואף ביקר במקום בו נמצא הרכב.

28.     לדבריו קיימת סתירה בגרסת התובע כפי שנמסרה לו. תחילה מסר התובע כי לא הצליח להכניס את מפתח הרכב לתוך הסוויץ' ואילו בתשאול מאוחר, מסר התובע כי כן הצליח להכניס חלק מהמפתח לסוויץ', ואף ציין כי הסוויץ' הסתובב בחופשיות. הוגש עותק מתמליל השיחה עם התובע [צורף לנ/12 וסומן ב'].

29.     נהג הגרר מסר לו בחקירתו כי הרכב נמצא בשטח כשהוא הפוך, הסוויץ' שלו לא היה שבור, ונותר בו ציוד רב כגון אוהל, גזיה, ומכשיר מירס [ס' 9 לתצהיר]. הוגש עותק תמליל השיחה עמו.

30.     יפתח אמנם לא ראה את הרכב [עמ' 48, ש' 10 - 11] אך אף הוא סבור כי הרכב לא נגנב. יפתח שולל גניבה בשיטה מתוחכמת על בסיס ההנחה שניתן לבצע שכפול של אמצעי נטרול רק במוסכים מורשים וחקירתו העלתה כי הרכב טופל לאחרונה במוסך מורשה ב - 30.3.04 ולא נעשה שכפול כאמור. יחד עם זאת הוא מאשר כי אין באפשרותו לדעת האם נבדק הרכב במוסכים פרטיים [עמ' 49, ש' 5 - 6]. אשר לפריצה בכוח לרכב - יפתח שולל אף אפשרות זו לאור היעדרם של סימני פריצה ומקום הימצא הרכב [סעיפים 12 - 14 לתצהיר].
עדות מומחה המיגון מטעם הנתבעת - שאולי יעקובי
31.     בחוות דעתו נ/15 ובעדותו מציין יעקבי כי בדק את הרכב במגרש במהלך חודש יוני 2005. חוות הדעת עצמה נכתבה ביום 5.11.06. יעקבי הכין את חוות דעתו על סמך חוות דעת טכנית שמסר בעבר אך לא נותרו בידיו רישומים מבדיקותיו שכן לדבריו המחשב שלו "נמוג" בנובמבר 2005 [עמ' 53 למעלה].

32.     יעקבי מסכים כי כעקרון ניתן לגנוב רכבים בשיטה של פריצה בכוח, אך הללו חייבים להותיר סימנים, שלא נמצאו במקרה זה ברכב: הצילינדרים בדלתות הרכב ובמתג ההצתה [ה"סוויץ'] נמצאו שלמים ותקינים, כך גם כל שמשות הרכב, צופר מערכת האזעקה נמצא ללא סימני חבלה ולא בוצעו מעקפים או גישורים כלשהם בלוח שעונים, במתג ההתנעה ובתא המנוע [עמ' 2 לחוות דעתו]. בהתייחס לסוויץ', מאשר יעקבי כי נמצא בתוכו חלק ממפתח מקורי של הרכב וחלקו האחר מחובר למחזיק. יחד עם זאת, הכניס במהלך בדיקתו את החלק השבור לסוויץ', חיבר אותו לחלק שנמצא בתוכו באופן ששני החלקים השלימו אחד את השני והתחברו למפתח שלם. במצב זה סובב את המפתח [שחובר לו יחדיו] בסוויץ' ומצא אותו תקין לחלוטין. עוד הוא מציין כי בדק את לשון הנעילה של הסוויץ' ומצאו שלם ותקין. המשמעות היא לשיטתו, שלא ניתן היה לנהוג ברכב ללא מפתח כי ההגה היה ננעל עם סיבובו [שם]. על כן שולל יעקבי אפשרות של פריצה בכוח.

33.     במהלך חקירתו הנגדית אישר יעקבי כי אכן השמשה הקדמית של הרכב הייתה מנופצת אך לא זכר מדוע לא ציין זאת בחוות דעתו [עמ' 53, ש' 24 - 25]. לדבריו, ההתנפצות אירעה כתוצאה מההתהפכות [שם, ש' 27 - 30]. יעקבי לא זכר האם בדק את החיבורים בסוויץ'. הוא הסיק מעצם כתיבתו כי הסוויץ' תקין ושלם, שגם בדק את החיבורים [עמ' 54, ש' 9 - 13].

34.     אשר לשימוש בשיטה המתוחכמת - למעשה לא התייחס יעקבי לשיטה זו בחוות דעתו והוא נדרש לה לראשונה במהלך עדותו. בחקירתו הראשית [השלמת חקירה ראשית] ולשאלת בית המשפט בעניין אפשרות שכפול מפתח ו/או שלט הרכב באמצעים לא חוקיים, השיב יעקובי כי השלטים ברכב מסוג הרכב כאן, מוגנים מפני חטיפת קודים. הוא לא שלל אפשרות שכפול של שלט, אלא הסביר כי גם אם יוזמן שלט, ומהיצרן בלבד, הרי מה שיגיע הוא "גולם" ויהיה צורך לחבר את הרכב לשלט ואזי לקודד את השלט באמצעות מחשב של ה"חברה" בלבד. זאת יכול לעשות רק מי שיש לו הרשאה לכך [עמ' 52, ש' 11 - 17].

35.     יעקבי נשאל אודות אפשרות שכפול השלט בזמן שהרכב מצוי ושוהה בחניון למשך מספר שעות. הוא לא שלל את האפשרות הטכנית אך לדבריו אין לגנב סיבה לשכפל שלט אם כבר גנב אותו ומי שיש לו עניין לשכפל צריך גם להחזיר את המקור ואזי מדובר בהונאה [עמ' 56 ש' 11 - 12]. יעקבי העיד שלא נתקל מעולם ברכבים גנובים ללא סימני פריצה שכן לדבריו, רכב שנגנב, אינו מצוי כבר ברשותו ולבדיקתו [שם, ש' 14].

36.     יעקבי לא שלל את אפשרות קידוד השלט [המשוכפל שלא כחוק] אך סבר שהמשכפל לא יוכל לעשות כל שימוש בשלט המשוכפל. זאת משום שבשיטה הקיימת, כל לחיצה על השלט מעבירה שידור אלחוטי למקלט המצוי ברכב, וסוף כל שידור כולל בתוכו את תחילת השידור הבא. על כן, אם שוכפל שלט, ובעל הרכב לחץ על השלט שברשותו בכדי לנעול את הרכב, עצם פעולתו זו מחקה את תקפותה של האות המצויה בשלט המשוכפל, מה שהופך את אפשרות גניבת הרכב בדרך זו לבלתי אפשרית [עמ' 56 ש' 19 - 23]. אעיר כבר עתה, כי יעקבי מניח הנחה שאינה הכרחית על פי הגיון הדברים, כי לאחר שימוש בשלט המשוכפל [על ידי הגנב, לצורך העניין], יבוא בעל הרכב וינעל את הרכב ובכך יחסום את אפשרות השימוש בשלט המשוכפל. ואולם קיימת אפשרות סבירה לא פחות שהשימוש בשלט המשוכפל ייעשה על ידי הגנב רק לאחר שימושו החוקי האחרון של בעל הרכב בשלט המקורי שברשותו. במצב זה, הגנב, הוא שיעשה שימוש בשלט המשוכפל שברשותו, שתי פעמים ברציפות, וסוף השידור הראשון בשלט המשוכפל, יאפשר גם את השימוש הבא באמצעותו לפי השיטה שהוסברה.

עדות נציג היבואן - חיים אוסטריצקי
37.     אוסטריצקי, מנהל השירות אצל יבואנית הרכב, חברת המזרח לשיווק מכוניות הגיש את היסטוריית הטיפולים של הרכב במוסך מורשה שאינה כוללת שכפולים של מפתח או שלט. הוא לא שלל טיפולים במוסך אחר שאינו מורשה. אוסטריצקי נשאל בעיקר לגבי גניבת הרכב תוך שימוש בשיטה המתוחכמת.

38.     אוסטריצקי העיד כי ניתן לשכפל בקלות מפתח לרכב בכל חנות שכפול [עמ' 63, ש' 18].

39.     אשר לשכפול שלט, אף הוא אינו מסובך או דורש הרשאה מיוחדת - אוסטריצקי העיד שכל אזרח, אף לא בעל הרכב, יכול לרכוש "גולם" של שלט בכל מוסך של היצרן בכל רחבי העולם [שם, ש' 5 - 16]. קנה אדם "גולם" כזה, הוא יכול ללכת איתו ואינו מחויב לבצע את השכפול או הקידוד במוסך [עמ' 65, ש' 14]. אוסטריצקי ידע להעיד על רכישת שלט במוסכי ומחסני היבואן אך הוא לא שלל אפשרות רכישת או השגת "גולם" במקומות אחרים כי לא התעניין בכך [עמ' 64, ש' 8]. בהמשך העיד כי תכנות והתאמת השלט לרכב יכולים להתבצע בעזרת תוכנת דיאגנוזה. תוכנה זו אינה בלעדית ליצרן או ליבואן ואך אינה יחידה בשוק. כל אדם יכול לעשות בה שימוש חוקי ללא צורך בהרשאה או בקידוד מאושר על ידי היצרן או היבואן. יתר על כן, ניתן גם להעתיק תוכנות מסוג זה והעתקה זו אף זכתה לשם "בק - אינג'ינירינג" [עמ' 64, ש' 18 עד עמ' 65, ש' 10]. התכנות נמשך כ - 15 דקות ומתבצע באמצעות ה"גולם" של השלט, הרכב ומחשב נייד, לא בהכרח של היבואן או היצרן, המכיל תוכנת דיאגנוזה וכמותו מצויים רבים בשוק [עמ' 63 - 64].

40.     כעת כל מה שנותר הוא לעקוף את מערכת המיגון של הרכב, קרי, את האימובילייזר. אוסטריצקי העיד שעל מנת שניתן יהיה לבצע את הקידוד [התאמת ה"גולם" לרכב] יש צורך לבטל תחילה את דריכת האימובילייזר. אף כאן, אין מדובר בסיבוך טכני מיוחד. ניתן לפתוח את הרכב באמצעות מפתח [לרבות משוכפל, י.ה.] ואזי להקיש קוד סודי בן 4 ספרות המצוי ברכב עצמו. לשם כך אין בכלל צורך בשלט ודי כאמור במפתח [עמ' 65 למטה - עמ' 66, ש' 22]. מובן כי על הגנב במקרה זה לדעת את הקוד הסודי [עמ' 66].

41.     אוסטריצקי מאשר כי קיימת כמובן גם אפשרות פריצה בכוח ואזי תצפור האזעקה עד לנטרול האימובילייזר באמצעות הקשת הקוד הסודי [עמ' 67, ש' 12].

42.     אוסטריצקי שלל את האפשרות כי רכב מסוג רכבו של התובע הוא "בלתי גניב" אם כי אינו פופולרי לגניבות [עמ' 65 ש' 18 - 20].

דיון

האם הוכיח התובע את התרחשות מקרה הביטוח - הגניבה
43.     ההלכה הפסוקה העדכנית הינה כי על התובע המבוטח מוטל נטל השכנוע להתרחשות מקרה הביטוח, הוא ה"אירוע המוגדר" לו הוא טוען. טוען התובע לאירוע של גניבה, עליו להביא במסגרת זו נתונים עובדתיים המבססים את יסודות הגניבה [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [מאתר נבו]. להלן - "הלכת המגן"]. אכנה זאת למען הנוחות - "היסוד החיובי". טוענת המבטחת כי מקרה הביטוח נגרם על ידי התובע במתכוון, טענה על פי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 [להלן - "חוק חוזה הביטוח"] או על פי החריג הסטנדרטי בפוליסה - עליה מוטל נטל השכנוע בטענה זו, שכונתה בפסיקה - "היסוד השלילי". בכך אימצה השופטת ארבל [בהסכמת חבריה להרכב] את גישת הנשיא שמגר, כפי שהובאה בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [מאתר נבו] [להלן - "עניין סיני"].

44.      הרציונאלים להלכה רבים ומגוונים. האחד, חזקת החפות לפיה רוב המבוטחים הינם שומרי חוק ומטרתם אינה להונות את חברת הביטוח. על כן, מרגע שהוכיח המבוטח את היסוד החיובי, אין להדביק לו תווית של עבריין, וככל שמבקשת חברת הביטוח להוכיח כי ידו הייתה במעל, עליה לשכנע ולהביא הראיות לכך. השני, הגיונם של דברים : מרגע בו המבטחת מבקשת לטעון לקיומו של חריג, לאחר שהמבוטח סיפק תמונה עובדתית אובייקטיבית, עליה הנטל לשכנע כי פני הדברים אינם כפי שנפרשו על ידי המבוטח. רציונל נוסף הוא התחשבות בציפיותיו הסבירות של המבוטח. מבוטח סביר צופה שיצטרך לשכנע במעשה הגניבה, אך אינו צופה מצב בו יהיה עליו גם לשכנע כי ידו לא הייתה במעל. זאת ועוד, מתן אפשרות לחברת ביטוח לטעון טענה סתמית, ללא הבאת ראיה כלשהי המכחישה את התרחשות אירוע הביטוח, מעניק לחברה יתרון שאיננה זכאית לו. מחד גיסא נהנתה מהפרמיה ששילם המבוטח ומאידך גיסא, כשהסיכון מתממש היא חומקת מאחריות באמצעות טענת הכחשה סתמית ובלי שהוכיחה דבר.

45.     אשר לכמות, מידת ומשקל הראיות הנדרשים מהמבוטח לצורך עמידה בנטל השכנוע - אכן וכפי שנפסק בעניין סיני, המבוטח אינו יוצא ידי חובת ההוכחה של היסוד החיובי בעצם העלאת טענה סתמית כי ארעה פריצה או כי בוצע שוד. עליו לספק נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי, כגון מראה עיניים וממצאי חקירה משטרתית. יחד עם זאת, אני סבורה, כפי שאפרט בהמשך, כי מקום בו מנעה המבטחת במחדליה הבאת נתונים רלוונטיים על ידי המבוטח, יש לזקוף זאת לחובתה במסגרת העיקרון של "היזק ראייתי". נושא זה אמנם לא נדון בהלכת המגן ובעניין סיני, אך אינני רואה מניעה ליישמו ברוח הפסיקה, ההיפך מכך.

46.     הבאתי את הדברים לעיל בהרחבה על אף שאינם שנויים במחלוקת על מנת להדגיש כי שאלת הנטל, שאלה מהותית היא ועלינו לבחון אותה בזהירות ולמנוע "החזרת הנטל" להוכחת ה"יסוד השלילי" אל כתפי המבוטח, במסווה של טענות לאי הוכחת היסוד החיובי, היינו, הגניבה למשל על ידי דרישה דווקנית מהמבוטח להוכיח כיצד בדיוק התרחשה הגניבה או הסטת תשומת הלב לזוטות, לסברות ולספקולציות.

47.     לאור אלה אבחן את הראיות שהובאו בפני. תחילה לעדויות התביעה. ייאמר כבר עתה. עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין. התובע עצמו, אדם האמון על אבטחת מערכות מידע בבנק גדול וחי חיים נורמטיביים. לא הוצבע בפני, אף לו ברמז, על מניע של התובע לשתף פעולה עם נטילת הרכב, בפרט לא לאור עיסוקו של התובע מול שוויו הנמוך יחסית של הרכב. נכון כי אין בכך כדי לייצר ראיה לזכות גרסת התובע, אך יש בכך כדי לחזק את מכלול הראיות שהביא, כפי שאפרט להלן. התובע שיתף פעולה עם חקירת הנתבעת והתייצב ככל שנדרש אצל החוקר מטעמה. לא מצאתי ממש בסתירות שהשונות אליהן מפנה הנתבעת. כך, לגבי השאלה אם חזר מ"חבר" [עדותו לחוקר הנתבעת] או חזר מהעבודה [תצהירו]. התובע העיד כי בדרכו מהעבודה הגיע לקיוסק, שם פגש חבר לאחר מכן נסע הביתה. מקובל עלי הסברו של התובע ולא מצאתי כל סתירה. כך גם לגבי מצב המפתח אותו ניסה התובע להכניס לסוויץ' של הרכב, עת הגיע לגרר אסולין. התובע העיד בבית המשפט כי המפתח היה שלם ואילו בשיחה עם נציגת שגריר כאמור, אמר שהמפתח נשבר. בכך מוצאת הנתבעת ניסיון להסתרה של עצם שבירת המפתח. לא ברור לי על מה יצא קצפה של הנתבעת. הרי התובע מסר לנציגת שגריר בזמן אמת, בעת מציאת הרכב כי המפתח נשבר. הוא גם הסביר כיצד אירע הדבר, כי ניסה להכניס את המפתח לסוויץ', המפתח לא נכנס ו"הקצה שלו קצת נשבר". אף מומחה הנתבעת יעקבי, שבדק את הרכב בסמוך למציאתו, העיד כי מצא בו מפתח שבור [ואף צירף תצלום המראה על שבירת קצה המפתח] ואין חולק כי זהו המפתח שהותיר התובע ברכב לבקשת שגריר. בשולי הדברים אציין, כי דווקא שבירת המפתח יכולה לשרת אינטרס ראייתי של התובע, שכן יש בה כדי להעיד לכאורה על חבלה בסוויץ', דבר התומך בטענה כי הרכב נגנב בשיטה של פריצה בכוח. מדוע אם כך על התובע להסתיר דווקא את שבירת המפתח? ההיפך מכך. זאת ועוד, לו חפץ התובע לתכנן את עדותו, כל שהיה עליו לעשות הוא לעיין בחוות דעת המומחה מטעמו, בה מצוינת שבירת המפתח והסיבה לה [פסקה 4]. מכל מקום, מקובל עלי הסברו של התובע כי ייתכן ולא זכר את הפרטים עקב הזמן שחלף מאז האירועים ועד לעדותו. לא מצאתי ממש אף בטענת הנתבעת לפיה התובע לא מסר לחוקר הנתבעת כי קרן היא זו שגילתה את הגניבה. ראשית מדובר בנקודה שולית, שנית, לא מן הנמנע כי התובע השיב לשאלות שנשאל ושאלה כזו לא נשאלה. כך גם לגבי הספקולציה כי התובע החזיק בידיו את דו"ח החוקר על מנת להתאים את עדותו לגרסה שמסר לחוקר. טענה כזו הרי ניתן לטעון כנגד כל בעל דין המעיד ובידיו תצהירים ומוצגים של הצד שכנגד. ההליך המשפטי מחייב הצגת חומר הראיות לצד שכנגד. מדוע משימה הנתבעת את התובע כמי שמתכנן לשקר ביית המשפט? מה הבסיס למסקנה כה מרחיקת לכת ובעלת קונוטציות פליליות? מכל מקום, כפי שהראיתי לעיל, לו חפץ התובע לתכנן את עדותו ולהתאימה ליתר הראיות, יכול היה לעשות זאת על נקלה והראיה, כי בנקודה משמעותית, של מצב המפתח העיד תוך אי דיוק, בתמימות ובניגוד לאינטרס של עצמו. מצאתי כי התובע אמין. כך גם לגבי העדים מטעמו, קרן ויניב, שהנו שוטר מתנדב.

48.     אשר לנתונים אובייקטיביים: התובע התלונן על גניבת הרכב במשטרה. נכון שהמשטרה לא ביצעה חקירה של התלונה ועל כן אין בפנינו עמדתה הרשמית והסופית, בעניין אישוש התלונה או שלילתה. לא הובאה ראיה לעניין הסיבה לאי - חקירה. ייתכן והדבר נבע מעצם מציאת הרכב, ייתכן מסיבה אחרת. אציין כי מההודעה המשטרתית על מציאת הרכב [נספח ד' לתצהיר חוקר הנתבעת נ/12] עולה כי הרכב רשום במאגר כ"גנוב" וכי הוזמן מומחה לטביעות אצבעות. לא הובאו לפני נתוני טביעות אצבעות ולא ברור אם בכלל ניטלו כאלה על ידי מומחה כאמור. שוטר הסיור שהעיד [שאינו חוקר, י.ה.] העלה סברה משלו כי הרכב לא נגנב, אותה ביסס בעיקר על מקום המצא הרכב ועל היעדר סימני פריצה. אך בכך אין לראות עמדה משטרתית : כאמור, מדובר בסברה בלבד, לא על בסיס חקירה, השוטר לא בדק סימני פריצה פנימיים ברכב ונמנע מנטילת טביעות אצבעות. בנוסף, נסחף השוטר לטעמי לתפיסה לפיה תכליתה היחידה של גניבת רכב היא העברתו לשטחים והפקת רווח כספי ממנו. השוטר לא בחן כלל אפשרות מסתברת לחלוטין במקרה זה, ולפיה הגניבה נועדה לניצול הרכב ל"השתוללות שטח". בנסיבות אלה, אני סבורה כי עמדתה היחידה של המשטרה - הינה כי הרכב נרשם במאגריה כ"גנוב" ודי בכך. אינני סבורה כי יש לזקוף לחובת התובע אי חקירה נוספת על ידי המשטרה.

49.     אף באשר למקום ונסיבות המצא הרכב, אינני רואה עין בעין עם הנתבעת. אין ספק שהרכב נוצל ל"השתוללות שטח" ויעידו על כך מקום הימצאו ומצבו. בכך יש כדי להעיד על תכלית הגניבה. ידוע לכל כי לעיתים מתבצעות עבירות ואף עבירות חמורות בהרבה מגניבה, לצרכי שעשוע וונדליזם לשמו. לא התרשמתי כי התובע עצמו הוא אדם הבנוי לסוג זה של עבירות. מכאן, כי דווקא במקרה זה מעידות הנסיבות על גניבה לשמה.

50.     וכעת לעיקר. קריאה מדוקדקת של חוות דעת מומחי המיגון מטעם הצדדים ובפרט עדותו של העד מוטעם הנתבעת עצמה, נציג היבואן אוסטריצקי, מעלה כי על אף שהרכב הספציפי אינו פופולארי לגניבות [בהנחה שתכלית הגניבה אינה לשעשוע, אלא להפקת רווח כספי] הרי הוא "גניב" וניתן לגנבו בין בשיטה מתוחכמת ובין בשיטה של פריצה בכוח.

51.     אשר לשיטה המתוחכמת - אדגיש כאן כי מוסכם על הכל שפריצה בשיטה זו אינה מותירה סימנים ברכב. מכאן, כי לא ניתן לדרוש מתובע המבקש לשכנע כי רכבו נגנב בשיטה זו, להביא נתונים אובייקטיבים לכך שי אכן כך אירע. יתר על כן, על התובע לשכנע בעצם הגניבה ולא להוכיח כיצד בדיוק התרחשה ובאיזו שיטה נקטו הגנבים.

52.     בהתייחס לראיות שהובאו, אציין כי מצאתי אי דיוקים בחוות דעתו של כל אחד ממומחי המיגון של הצדדים. מומחה התובע, רוזנפלד, סבר בטעות כי שלט משוכפל של הרכב יכול להתגבר על האימובילייזר של הרכב. מקובלת עלי במלואה עדותו של אוסטריצקי, לפיה התגברות זו יכולה להתבצע [בשיטה מתוחכמת] רק באמצעות הקשת הקוד הסודי של הרכב, מה שאינו מובנה בשלט או בנתוניו, אלא מקודד לרכב עצמו. יחד עם זאת, בהיות הרכב מטופל במוסכים, בחניונים, בתחנות רחיצה ומכל מקום, בגדר "יד שנייה" בעת רכישתו על ידי התובע, קיימת אפשרות סבירה כי הקוד הסודי מצוי בידיעתם של אחרים, פרט לתובע ולנוהגים בו כדין מטעמו, ובמילים אחרות : הקוד הסודי אינו כה סודי ואינו שולל אפשרות גניבת הרכב בשיטה זו. מומחה הנתבעת, יעקבי, סבר בטעות כי הרכב מוגן מפני "חטיפת קודים" וכי קידודו מחדש [על ידי גנב] יכול להיעשות באמצעות מחשב היצרן או היבואן בלבד. כפי שהסביר אוסטריצקי, ניתן לקודד את השלט, תוך 15 דקות, באמצעות תוכנת דיאגנוזה לגיטימית, זמינה ונגישה בשוק ואין צורך כלל במחשב היבואן. התוכנה מופעלת אף ממחשב נייד. אין גם מגבלה בשידור הקוד ה"חדש" [של הגנב] הפועלת נגד שימוש מאוחר בקוד זה או בהמשכו השידורי על ידי אותו אדם [ראו פסקה 36 לעיל]. כאן מצאתי להדגיש כי שני צרורות מפתחות הרכב [לרבות שני השלטים] נמסרו על ידי התובע לנתבעת ולמי מטעמה לאחר מציאת הרכב. המפתחות עמדו לרשות הנתבעת והיא יכולה הייתה לבדוק האם שוכפל או קודד השלט מחדש, על ידי ניסיון פתיחת הרכב באמצעותו: במידה ושונה הקידוד המקורי [למשל על ידי הגנב], לא ניתן היה לפתוח את הרכב באמצעותו וניתן היה לאמת את טענת השכפול. וההיפך. היא לא עשתה כן ובנסיבות, אף מנעה מהתובע לעשות כן. בכך גרמה לתובע היזק ראיתי. אדון בהמשך בהשלכות הדבר. כעת נוסיף לכך את תכלית הגניבה העולה מהנסיבות [שעשוע] ונקבל פרופיל סביר ביותר של גנב ושל גניבה. יש להצר על כך שהמשטרה לא נטלה טביעות אצבעות על מנת לנסות לזהות את הגנב. מכל מקום אילו לא רובצים לחובת התובע, ההיפך מכך. התובע שכנע, ככל המוטל עליו, כי הגניבה אפשרית ובקלות על ידי שימוש בשיטה המתוחכמת. כאמור, התובע אינו נדרש לשכנע כיצד בדיוק התרחשה הגניבה.

53.     אשר לשיטה של פריצה בכוח - איש מהעדים לא שלל התאפשרותה של גניבה בשיטה זו. איש גם לא טען, כי במקרה כזה, הייתה אזעקת הרכב פועלת בהכרח. הדברים ברורים. ידוע לכל כי גנבי רכב פיתחו שיטות מתוחכמות לגניבה, לרבות התגברות על אזעקה. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי לא נותרו ברכב סימנים הכרחיים משימוש בשיטה זו. אני סבורה כי אין לטענה על מה לסמוך. ראשית, קיימת אינדיקציה לחבלה בסוויץ' של הרכב: הראיה, כי מפתח התובע נשבר כשניסה לסובבו לאחר מציאתו. כפי שהסביר מומחה התובע, רוזנפלד, הדבר יכול להיגרם עקב חפץ זר בתוך הסוויץ', מה שגם מונע כניסה שלמה של המפתח. עוד הסביר כי ניתן לבחון עניין זה לעומקו, אם מפרקים את הסוויץ' ואין די בבדיקה חיצונית. והנה מומחה הנתבעת, יעקבי, היחיד מבין מומחי המיגון שבדק את הרכב טרם פירוקו, לא יכול היה להציג בבית המשפט רישומים על בדיקות שביצע לשיטתו ולא זכר אם בדק את חיבורי הסוויץ'. העובדה שחיבר את שני חלקי המפתח של התובע [החלק ש"נתקע" בסוויץ' והחלק שנמסר לו לפני הבדיקה] והצליח באמצעותם לסובב את המפתח, וההגה לא ננעל, לשיטתו, אינה מעידה כשלעצמה על היעדר חבלה קודמת בסוויץ', ודאי אינה שוללת הפעלת הסוויץ' באמצעים אחרים, כגון חוטי חשמל חיצוניים וכדומה [הגם שלא נמצאו כאלה, אין בכך לשלול נטילתם לאחר מעשה על ידי הגנב]. בנוסף, דעתי לא הייתה נוחה מכך שיעקבי נמנע מלציין בחוות דעתו, עובדה מוסכמת על הכל, כי השמשה הקדמית של הרכב הייתה מנופצת. אמנם יעקבי הוזמן לחוות דעתו על ידי הנתבעת, אך קמה לו חובה להעלות במלואם את הנתונים הרלוונטים, לרבות אילו שאינם נוחים למזמינת חוות הדעת, בפרט כלפי בית המשפט. אף אם סבר יעקבי כי מדובר בנזקי התהפכות ולא בנזקי פריצה בכוח, כפי שהסביר בעדותו, היה עליו לציין זאת. הימנעותו מציון עובדה זו, מקשה על ייחוס מימד אובייקטיבי נדרש לחוות דעתו ועל ביסוס ממצאים על פיה. אני סבורה כי עצם שבירת המפתח של התובע בסוויץ', תומכת באפשרות חבלתו ומהווה סימן לפריצה בכוח.

54.     אמת כי נוכח הראיות שהובאו ניתן לדקדק ולטעון כי לא ברור כיצד בדיוק נגנב הרכב. ואולם, גם אם אקבל שלא נמצאו ברכב סימני פריצה, לא אוכל להתעלם מהעובדה שהרכב לא עמד לבדיקה על ידי התובע או מי מטעמו, בשל כך שהנתבעת הזדרזה להעבירו לפירוק וגריסה בטרם ניתנה לתובע אפשרות זו ואף בטרם נדחתה תביעתו על ידה. אבחן על כן את שאלת ההיזק הראיתי.

היזק ראיתי
55.     ההלכה הפסוקה הכירה בכוחה של דוקטרינת ההיזק הראיתי, לעת הזו, במישור הראיתי ובאמצעות היפוך נטל ההוכחה, זאת במגוון רחב של תביעות, לרבות תביעות נזיקין ועל מגוון רחב של מצבים. נפסק כי מקום בו גורם הנתבע ברשלנותו נזק ראיתי לתובע, בכך שהוא מונע ממנו להשתמש בראיה בעלת פוטנציאל לכאורי לביסוס טענה עובדתית חשובה לתביעתו, עשוי בית המשפט להעביר אל אותו נתבע את הנטל לשכנע באי נכונותה של טענה זו [דברי השופט מצא בע"א 361/00, ד'אהר ואח' נ' סרן יואב ומדינת ישראל, פד"י נט [4] 310, 327 ואילך]. זאת בין השאר על סוד שיקולי צדק והרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות. איבוד או היזק לראיות על ידי נתבע מקימה חזקה עובדתית שאלמלא ניזוקו עקב רשלנות הנתבע, היו הראיות החסרות תומכות בגרסה עובדתית שנויה במחלוקת, לה טוען התובע. אמנם, העברת נטל השכנוע אל כתפי הנתבע, אינה מכריעה את גורל התביעה. עשוי הנתבע לעמוד בנטל המוטל עליו ולשכנע כי על אף ההיזק הראיתי, פני הדברים הם כגרסתו ולא כגרסת התובע, אך כאן שוב, עליו להביא נתונים. במצב בו קיים בין הצדדים "תיקו ראיתי" והנטל עבר אל כתפי הנתבע, תתקבל ככלל גרסת התובע, אותה נמנע ממנו להוכיח.

56.     בענייננו - אין ספק כי הרכב הושמד ולא התאפשר לתובע להוכיח סימני פריצה , ודאי פריצה בכוח, אובייקטיביים בו. כך גם לגבי מפתחותיו והשלטים שלו. העובדה שהרכב צולם על ידי מומחה הנתבעת אינה מעלה ואינה מורידה. ראשית, צילומים, ודאי חיצוניים, ללא בדיקת הסוויץ' וחיבוריו, אינם משמשים תחליף לבדיקת הרכב. שנית, ברור שלא ניתנה לתובע הזדמנות שווה והוגנת לבדוק את הרכב, הזדמנות שניתנה לנתבעת. לא מן הנמנע, והדברים ברורים מאליהם, שמומחה מקצועי, ימצא בבדיקתו סימנים, שנעלמו מעיני מומחה הצד שכנגד. וכבר ראינו שמומחה הנתבעת, יעקבי לא ציין את מה שהוסכם על הכל, כי שמשתו הקדמית של הרכב הייתה שבורה. ייתכן שבדיקה זהירה של מומחה התובע הייתה מגלה אלמנטים חשובים נוספים שלא צוינו. בנסיבות העניין אני סבורה כי נטל השכנוע להיעדרם של סימני פריצה עבר, ככל הנדרש, אל הנתבעת.

57.     הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה. הנתבעת לא שללה אפשרות חבלה בסוויץ'. העובדה שמפתחו השבור של התובע התחבר, כדברי המומחה יעקבי והצליח להסתובב בסוויץ', אינה מעידה כי הסוויץ' לא חובל קודם לכן, או כי לא נתקע בו גוף זר שהוחדר שלא כדין. כך גם טענת יעקבי כי שיני המנעול או הסוויץ' לא נשברו. יעקבי לא צירף תמונות מפורטות של הסוויץ', בפרט תמונות של הסוויץ' המפורק. למעשה הוא הודה כי לא פירק אותו. הוא ערך את חוות דעתו זמן רב לאחר הבדיקה של הרכב ולא צירף רישומי בדיקות שערך בזמן אמת. העובדה שמחשבו "נמוג" והוא ערך את חוות דעתו על סמך חוות דעת ראשונה שהכין, רק מצטרפת לצבר הנתונים לעיל. יעקבי אף העיד כי לא בדק מעולם רכב גנוב ללא סימני פריצה שכן לדבריו רכב כזה, אינו מצוי כבר ברשותו. דברים אלה מעמידים בספק את יכולתו לחוות דעתו לגבי גניבה בשיטה מתוחכמת. לא ניתן לחזק את עדותו של יעקבי בעדות השמאי הורביץ שאישר כי אכן בדק את הרכב, אך לצרכי שמאות בלבד והוא אינו בקיא בתחום המיגון. יתר הנתונים, אותם ניתחתי בפרקים הקודמים לעיל, אינם פועלים כשלעצמם לטובת גרסת הנתבעת, ההיפך מכך.

58.      העולה מן האמור, על אף שהתובע אינו יודע להעיד כיצד בדיוק נגנב הרכב, הרי אפשרות ההוכחה, לרבות הוכחה מדויקת, וככל שהנטל מוטל עליו, נמנעה ממנו על ידי הנתבעת, הנטל לשלול את הגניבה עבר על כתפיה והיא לא עמדה בו.

59.     מכל הטעמים לעיל מצאתי כי התובע הוכיח את מקרה הביטוח, קרי כי הרכב נגנב ממנו ועל הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח במסגרת חוזה הביטוח ביניהם.

השלכות הימנעות התובע מבדיקת פוליגרף
60.     חוזה הביטוח בין הצדדים אינו מחייב את התובע להיבדק בפוליגרף על מנת לקבל את תגמולי ביטוח. כאמור בראשית הדברים, הנתבעת היא זו שהציעה לתובע להיבדק בפוליגרף, זאת מתוך רצון לשיטתה להבהיר את הדברים. אינני מוצאת להרחיב בנקודה זו ואציין אך זאת כי לא מצאתי מדוע על התובע להיבדק כאמור, בפרט לא כאשר הנתבעת עצמה גרמה לאי בהירות ראיתית על ידי פירוק מוקדם של הרכב.

61.     מכל מקום, הדברים הובאו לפתחי וכבר קבעתי כי מצאתי את עדותו של התובע אמינה. אינני נזקקת לחומר ראיתי נוסף, בפרט לא לבחינת סירובו של התובע להיבדק בפוליגרף.

62.     אפנה בשולי הדברים להלכה הפסוקה, המצוטטת בהלכת המגן, כי אין להפריז בהליך אזרחי, בחשיבות הסירוב להיבדק כאמור, ואין לנתקו ממכלול הנסיבות, כשממילא אין תוצאת הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת [ע"א 551/89, מנורה נ' סדובניק, פד"י מו [3] 158, 162 והאסמכתאות שם].

שיעור הפיצוי
63.     תחילה לנזקים הישירים: מוסכם כי שווי הרכב לצורך תביעה זו הינו 58,410 ₪ ועל כן על הנתבעת לשלמו לתובע.

64.     אשר לתוספות - התובע הצהיר כי רכש והתקין ברכב צמיגי שטח וכן בולמים וקפיצים מיוחדים. עוד הצהיר כי הותקן ברכב וו גרירה. אשר לצמיגים ולוו גרירה - נתמכת עדותו של התובע בעדות שמאי הנתבעת הורביץ [עמ' 45, ש' 21 - 24] ובתמונות שצילם האחרון. אשר לבולמים ולקפיצים - נתמכת עדותו של התובע בחוות דעתו של השמאי אקרמן מטעמו [העיד על הגבהה יחסית של הרכב, עמ' 8, ש' 13]. מעבר לכל אלה, לא התאפשר כאמור לתובע להוכיח למעלה מכך והנטל לשלילת גרסתו לגבי עצם התקנת התוספות, עבר לכתפי הנתבעת מכוח עיקרון ההיזק הראיתי והיא לא הרימה אותו. אשר לשווי תוספות אלה, מקובלת עלי חוות דעתו של שמאי התובע שאף פירט בסבירות את הערכת השווי שביצע ובהיעדר סתירה בחוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. מקובל עלי כי התובע ביטח במסגרת חוזה הביטוח גם תוספות אלה שהינן אינהרנטיות לרכבו ומהוות חלק מ"מלוא ערכו" לצורך חוזה הביטוח וכי הצהיר על כך בפני סוכנת הביטוח שלו. הנתבעת לא ניסתה לסתור טענה אחרונה זו ולא הביאה את הסוכנת לעדות. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,600 ₪ בגין תוספות אלה.

65.     אשר לתוספות נוספות, רדיו דיסק וגזיה, כאן אין בידי לקבל את גרסת התובע שלא הוכחה. התובע לא הציג קבלות על רכישת תוספות אלה, השמאי מטעמו, אקרמן, נמנע מהתייחסות אליהן, פירוק הרכב על ידי הנתבעת אינו בגדר היזק ראיתי ליכולתו של התובע להוכיח קיומן ושוויין של תוספות אלה. טענת התובע בעניין זה - נדחית.

66.     אשר לעלויות גרירה ואחסון - משנמצא כי הרכב אכן נגנב כטענת התובע, על הנתבעת לשאת בעלויות אלה כחלק מחוזה הביטוח. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,835 ₪.

67.     אשר לגביית פרמיות לאחר הגניבה - משנמצא כאמור שהרכב אכן נגנב, על התובע לשלם פרמיות בדיוק לפי חוזה הביטוח ועד להכרזת הרכב כאובדן גמור לפיו.

68.     אשר לנזקים עקיפים - ברור כי חוזה הביטוח כשלעצמו אינו כולל חבות חוזית של הנתבעת לפצות את התובע על נזקים עקיפים. המקור לחובה זו, הינו חיצוני לחוזה ומבוסס על עקרונות השיטה המשפטית, דיני החוזים הכלליים ויתכן שאף על דיני הנזיקין, למשל, עקב גרימת היזק ראיתי או בזבוז זמן והטרחת יתר בעת ניהול ההליך, ברשלנות. העובדה שהתובע הצהיר כי הקדיש זמן רב לבירורי החבות אצל הנתבעת והחוקר מטעמה עובר לדחיית תביעתו על ידי הנתבעת, אינה בעלת חשיבות לטעמי. לו הייתה הנתבעת מכירה באותו שלב בתביעה, לא הייתה לתובע עילה לפיצוי כלפיה. זאת ועוד, הקדשת זמן כאמור, הינה במסגרת הלגיטימית והסבירה של בירור חבותה של הנתבעת. אשר לטענת התובע כי הנתבעת הטיחה בו האשמות שווא בגין מרמה ורמזה לשותפותו בביום גניבת הרכב - אכן כך עלה מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, אלא שבהמשך הדרך חזרה בה ולא העלתה עוד טענות אלה. הנתבעת טענה כל העת, כי התובע לא הוכיח את עצם הגניבה. בכך עשתה הנתבע שימוש בזכות לגיטימית ולא מצאתי עילה לפיצוי התובע בגין נזקים אלה.

69.     כך גם באשר לדרישת התובע לפסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. הגם שבסופו של יום קבעתי שהתובע שכנע בהתרחשות מקרה הביטוח ודחיתי בהתאם את טענות הנתבעת, אני סבורה כי אין מדובר במקרה פשוט וקל והייתה זו זכותה הלגיטימית של הנתבעת לעמוד על טענותיה ולחלוק על חבותה, הגם שאחד הנדבכים להעדפת עמדת התובע מיוסד על היזק ראיתי מצד הנתבעת. יישום דוקטרינת ההיזק הראיתי במקרה זה, יש בו כדי לאזן די והותר בין זכויות הצדדים. לא מצאתי לפסוק לתובע ריבית מיוחדת.

70.      עניין אחרון - שכ"ט עו"ד. התובע דורש לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט בשיעור של 30% מסכום שישולם לו לפי פסק הדין ואף צירף הסכם שכ"ט תואם לסיכומיו, הכל בהתאם להודעת נוהל בדבר קביעת שכ"ט עו"ד מיום 6.2.98 [שהוציא השופט ברק, נשיא בית המשפט העליון] . אציין כי שיעור שכ"ט ועצם תשלומו על פי ההסכם - הינם על בסיס הצלחה. הנתבעת מתנגדת לבקשה ומפנה למחדלים דיונים של התובע במהלך המשפט. אינני סבורה כי במחדלים אלה נגרמו לנתבעת נזקים עליהם יש לפצותה.

71.     עוד אני סבורה כי שיעור שכ"ט עו"ד אינו בגדר עונש ואף הנוהל אינו יוצא מנקודת הנחה זו. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי שיעור שכ"ט לפי ההסכם חורג באופן קיצוני מהמקובל בתביעות מסוג זה. אדרבא, עצם התניית תשלום שכ"ט בהצלחה בלבד, מלמד, כי הצדדים להסכם שכ"ט יצרו בקביעה ההסכמית איזון. על אף סכומה הנמוך יחסית של התביעה, הושקע בה ובבירורה זמן רב, על ידי באי כוח שני הצדדים. מסתבר כי לו הייתה התביעה נדחית, היו עו"ד התובע "סופגים" את נזקי ניהולה ככל שמדובר בטרחתם שלהם. אינני רואה סיבה להימנע ממתן ביטוי להסכם שכ"ט מקום בו הביאו עו"ד התובע לקבלת התביעה. הנתבעת תשא אם כך בהוצאות התובע בגין ניהול התביעה, לרבות אגרות וכן בשכ"ט עו"ד התובע בשיעור 30% מסכום פסק הדין בצירוף המע"מ החל.

72.     כל הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל.

73.     סוף דבר - התביעה מתקבלת ברובה. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד כאמור לעיל.

74.     התובע יגיש נוסח פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים וימציא מראש העתק לנתבעת.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ג'יפ

  2. ביטוח גניבת משאיות

  3. שינוי בעלות רכב גנוב

  4. ביטוח גניבה של משאית

  5. נטל ההוכחה בגניבת רכב

  6. ביטוח גניבת רכב שנמצא

  7. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  8. גניבת רכב משועבד לבנק

  9. זיכוי מעבירת גניבת רכב

  10. ביטוח גניבת רכב בחולון

  11. אחריות מוסך לגניבת רכב

  12. גניבת רכב ממגרש מכוניות

  13. פיצוי על מכירת רכב גנוב

  14. ביטוח גניבת רכב בחוף הים

  15. גניבת רכב של תייר בישראל

  16. גניבת מכונית במהלך שטיפה

  17. ערעור ביטוח גניבת מכונית

  18. גניבת משאית - ביטוח מקיף

  19. ביטוח גניבת רכב ליד הבית

  20. ביטוח גניבת רכב ג'י.אם.סי

  21. גניבת רכב חונה מחוץ למוסך

  22. ביטוח גניבת רכב מסוג וולבו

  23. נזקים עקיפים עקב גניבת רכב

  24. פיצויים מהמשטרה על גניבת רכב

  25. גניבת רכב - מעצר עד תום ההליכים

  26. השארת מפתחות ברכב - ביטוח גניבה

  27. גניבת רכב כשהמפתחות בפנים - ביטוח

  28. פיצוי על אובדן ימי עבודה עקב גניבת רכב

  29. ביטוח נהיגה של קטין ברכב ללא רשות מההורים

  30. כיסוי ביטוחי מורחב לרדיו במקרים של גניבת רכב

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון