ביטוח גניבה של משאית

להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבה של משאית:

פסק דין

מבוא

1.     התובעת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "התובעת") היתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה זו הבעלים של משאית מס' רישוי 5054500 (להלן: "המשאית") עליה הותקן מנוף הידראולי מתוצרת הנתבעת 1 (להלןף "המנוף").

2.     הנתבעת 1, חברה פרטית (להלן: "הנתבעת") עוסקת בייצור מנופים המיוצרים במפעלה הנמצא ברחוב החורשים 3 הרצליה (להלן: "המפעל").

3.     הנתבעת מס' 2 - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") הפיקה לנתבעת פוליסת ביטוח הידועה בשם "ביטוח מטריה בתי מלאכה" (להלן: "הפוליסה"), אשר היתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו.

4.     תביעת התובעת כנגד הנתבעת והמבטחת הינה בגין גניבת המשאית והמנוף בעת שחנתה בחצרי המפעל באחד מימי סוף השבוע שבין 5.8.04, (לאחר תום שעות העבודה במפעל), ועד לבוקר 8.8.04 תחילת שעות העבודה אצל הנתבעת (להלן: "האירוע").

5.     המבטחת טענה, בין היתר, כי הפוליסה אינה מכסה את האירוע ו/או הנזק הנטען ועל כן הנתבעת הגישה כנגדה הודעה לצד שלישי.

6.     פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים כדלקמן:
ראיות התובעת - חקירותיהם הנגדיות של מר עמי כץ, מנהל מחלקת תחזוקה של התובעת (להלן: "מר כץ"); מר אברהם הרשקו, עובד התובעת אשר הביא את המשאית לחצרי המפעל (להלן: "הנהג"); השמאי מר אברהם דרומר (להלן: "שמאי התובעת") אשר שם את שווי המשאית והמנוף.
ראיות הנתבעת - מר ישראל אילון, מנהל הנתבעת (להלן: "המנהל"); מר אילן נאור מנהל העבודה אצל הנתבעת (להלן: "מנהל העבודה").
ראיות המבטחת - השמאי מר אפרים משה אשר שם את שווי המשאית והמנוף (להלן: "שמאי המבטחת").
כן שמעתי בישיבת יום 4.5.08 את חקירותיהם הנגדיות של עדי הצדדים וקראתי בעיון את כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לרבות חוות הדעת של השמאים. בישיבת יום 4.6.08 נשמעו סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין. כמו כן קראתי את טיעוניהם בכתב של ב"כ הנתבעות אשר הוגשו במהלך טיעוניהם בע"פ.

7.     כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

דיון
תמצית טענות התובעת בשאלת החבות

8.     להלן תמצית טענות התובעת כפי שהובאו בסיכומיה:
·     ביום 22.9.03 הזמינה התובעת אצל הנתבעת ייצור והתקנה של מנוף הידראולי מתקפל אשר אמור היה להיות מותקן על המשאית.
·     עסקינן באב טיפוס של מנוף שתוכנן לצורכי התובעת ואין המדובר במנוף "סטנדרטי" המיוצר ב"קו ייצור".
·     בחודש מרץ 2004 נמסר המנוף לידי התובעת לאחר שהותקן על המשאית.
·     התובעת שילמה לנתבעת את התמורה בגין ביצוע העבודה לאחר שזו בוצעה לשביעות רצונה של התובעת.
·     הנתבעת אינה מוסך אלא מפעל לייצור מנופים.
·     זמן מה לאחר מכן הובאו, המנוף והמשאית לחצרי הנתבעת על מנת לבצע תיקון כלשהו. פעולה זו בוצעה לפחות פעם אחת.
·     נוהלי העבודה של התובעת מחייבים כי כל הזמנה לביצוע שירות מספק חיצוני מחייבת הזמנה בכתב.
·     ביום ה' בשבוע בשעות אחר הצהריים של יום 5.8.04 הביא הנהג את המשאית לחצרי הנתבעת, אמר למנהל העבודה כי מי מאנשי התובעת יצור עמו קשר ועזב את המקום.
·     לא הוכח למי נמסרו מפתחות המשאית, אולם הוכח מעדותו של שמאי המבטחת כי המפתחות נותרו בידי הנתבעת ביום 8.8.04 ומשכך הוכח כי מפתחות אלו נמסרו על ידי הנהג למי מעובדי הנתבעת.
·     המשאית והמנוף הובאו לחצרי הנתבעת לצורך ביצוע התקנות במנוף.
·     ביום 8.8.04 בבוקר התקשר המנהל למר כץ והודיעו כי אירעה פריצה לחצרי הנתבעת וכי המשאית נגנבה.
·     התובעת לא המציאה הזמנת עבודה לידי הנתבעת בגין התיקון שבגינו הובאה המשאית לחצרי הנתבעת.

9.     אקדים ואומר כי עלה בידי התובעת להוכיח את כל טענותיה כמפורט לעיל.

תמצית טענות הנתבעת

10.     להלן תמצית טענות הנתבעת כפי שהובאו בסיכומיה:
·     לא נכרת כל הסכם בין התובעת לנתבעת בקשר עם מתן שירותי תחזוקה, ותיקונים למנוף.
·     לא הועברה כל הזמנת עבודה בגין המנוף מיום אספקתו ככלל ובפרט בהתייחס לאירוע.
·     לא היה כל קיבול שהוא להזמנה שלא יצאה.
·     אין כל רשלנות שהיא מצד הנתבעת.
·     לא נמסרו מפתחות המשאית למי מעובדי הנתבעת.
·     לא היו יחסי קבלנות בין התובעת לנתבעת.
·     לא היתה כל חובה על הנתבעת לשמור על המשאית.
·     התובעת לא עשתה דבר להקטנת סיכון גניבת המשאית, בין הדרך של ביטוחה ובין בדרך של מיגונה.

תמצית טענות המבטחת בשאלת חבות הנתבעת כלפי התובעת

11.     המבטחת הצטרפה לכל טיעוני הנתבעת כלפי התובעת בשאלת החבות תוך שהיא ממקדת את טיעוניה ומרחיבה בהתאם לצורך.

ממצאים ומסקנות בשאלת החבות

12.     הוכח מתצהירו של מר כץ ומהזמנת המנוף כי עסקינן באב טיפוס של מנוף חדש אשר בכוונת התובעת היה לבדוק האם הוא מתאים לצרכיה. המנוף הותקן על המשאית על מנת שיעשה בו שימוש במחלקות השונות אצל התובעת וילמדו השימושים שניתן לעשות במנוף בהתאמה לצרכיה.

13.     במסגרת ההזמנה המקורית הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תדאג לביטוח המשאית במהלך ביצוע העבודות אצל הנתבעת.

14.     בחודש מרץ 2004 סופק המנוף לידי התובעת לאחר שהותקן על המשאית.

15.     הוכח מעדותו של המנהל כי ממועד אספקת המנוף לתובעת ועד למועד האירוע נשוא התביעה, "לפחות פעם אחת", הובאו המשאית והמנוף לחצרי הנתבעת על מנת לבצע תיקונים ושיפורים במנוף. (המנהל בחקירתו הנגדית בעמ' 74 לפרוטוקול ישיבת יום 4.5.08).

16.     כפי שעולה מכרטיס העבודה של התובעת, (נספח ד' לתצהירו של מר כץ), נדרשו "החלפת חיישן למנוף; חיזוקים למנוף; הרכבת גלגלות" ועל כן הוחלט אצל התובעת על "העברה למוסך איל הרצליה".

17.     הנהג התבקש בשעות הבוקר של יום 5.8.04, על ידי מרכז השירות של התובעת, להעביר את המשאית והמנוף המותקן עליה למוסך הנתבעת באזור התעשייה בהרצליה.

18.     הנהג הגיע לחצרי הנתבעת כשרכב אחר של התובעת מלווהו במהלך נסיעתו על מנת להסיעו בחזרה מחצרי הנתבעת.

19.     הנהג נהג את המשאית אל תוך חצרי הנתבעת והחנה אותה בחצר. מעדות המנהל הוברר כי בכניסה לחצרי הנתבעת מוצב מחסום המונע כניסת כלי רכב באופן לא מבוקר, אולם מחסום זה לעתים פתוח. (המנהל בעמ' 75-74 לפרוטוקול).

20.     הנתבעת הכחישה לכל אורך הדרך וגם בסיכומיה כי קיבלה לידיה את המפתחות וטענה כי לא הוכח שהמפתחות שהוצגו בפני שמאי המבטחת הינם מפתחות המשאית.

21.     בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי "בתאריך 05.08.2004, בסיום יום העבודה וסגירת שערי איל, התברר לאיל כי בחצרי איל הוחנתה, להפתעת איל, וללא קבלת אישור איל, המשאית...
12. נסיבות הגעת המשאית לחצרי איל לא ידועות ולא ברורות לאיל עד היום.
עפ"י נוהלי עבודה באיל כל כניסה של רכב שעליו מותקן מנוף של איל מחייבת תיאום עם איל, קבלת הסכמת איל והגשת הזמנת עבודה מסודרת לאיל שבה יפורטו הנסיבות הברורות שבגינן מגיע הרכב עם המנוף לאיל. כל דרך אחרת של הגעת רכב עם מנוף לחצרי איל איננה אפשרית ואיננה מקובלת ומורשית על ידי איל. למיותר לציין כי איל מתוקף היותו מפעל מתכת אשר עובד על פי תוכניות עבודה מסודרות חייב להתאים עצמו מראש ובהתראה של זמן לכל בקשה של לקוח בקשר עם מנוף מתוצרת איל". (סעיפים 11-12 לכתב ההגנה).

22.     בתצהירו, הצהיר מנהל העבודה כי בסיום יום העבודה הבחין "...בכניסת המשאית של התובעת לשטח איל. הנהג שירד מהמשאית נשאל על ידי לפשר הגעתו לאיל והעמדת המשאית באיל. הנהג שאני לא מכיר אותו כלל השיב לי קצרות בעל פה 'מחברת החשמל כבר יודיעו לכם' ומיד עזב את שטח איל.
"4. מאחר והאירוע המוזר שתואר לעיל אירע ממש לקראת סיום יום העבודה באיל והנהג של המשאית התנהג לכל דבר כנהג האחראי על המשאית הנחתי והבנתי כי התובעת והנהג מטעמה נוהגים לכל דבר ועניין כמנהג בעלים אחראי לציוד ולרכוש שלו.
5. לא היה גבול להפתעתי כאשר ראיתי את המשאית וזאת מאחר ועל פי נוהלי עבודה באיל מזה שנים הרבה לא ניתן להביא רכב ועליו מנוף ולמען הדיוק, מנוף לאיל ללא תאום מוקדם עם איל.
6. אף אחד מטעם התובעת לא נתן לי כל מפתח ו/או הזמנת עבודה שהיא בקשר עם המשאית נשוא התביעה". (סעיפים 3-6 לתצהיר מנהל העבודה).

23.     מתצהירו של מנהל העבודה ניתן היה להסיק כי ראה את המשאית בעת היכנסה לחצרי הנתבעת; ראה את הנהג יוצא מהמשאית; החליף מספר מילים עם הנהג; הנהג עזב את המקום; מנהל העבודה לא קיבל לידיו את מפתחות המשאית; על כן המסקנה המתבקשת מתצהירו של מנהל העבודה הינה כי הנהג החנה את המשאית ועזב את המקום בלא להשאיר את מפתחות המשאית.

24.     ברם, במהלך חקירתו הנגדית של מנהל העבודה הוברר כי לא הבחין במשאית בעת שנכנסה לחצרי הנתבעת וכי הבחין לראשונה במשאית ובנהג בעת שהנהג עמד בסמוך לה. כן אישר מנהל העבודה בחקירתו הנגדית כי אינו יודע האם הנהג ירד מהמשאית או נראה בקרבתה לאחר שיצא ממשרדי הנתבעת.

25.     מכאן עולה כי לא נשללת האפשרות כי עובר למועד בו הבחין מנהל העבודה בנהג - מסר האחרון את המפתחות למי מעובדי הנתבעת.

26.     בתצהירו, הצהיר הנהג כי החנה את המשאית, נעל את דלתה ועלה למשרדי הנתבעת בקומה ב' ושם מסר את המפתחות "...למישהו שמסרתי לו בעבר מבוגר עם שיער לבן שאינני יודע את שמו. אמרתי לו שאלו המפתחות של המשאית עם המנוף של חב' החשמל. העובד הנ"ל לקח ממני את המפתחות ואמר לי תודה ושלום והלכתי". (סעיף 3 לתצהיר).

27.     בחקירתו הנגדית טען הנהג כי מסר את המפתחות בחדר מסויים בקומה ב'. מחקירותיהם הנגדיות של המנהל ומנהל העבודה עלה כי אותו חדר מסויים עליו הצביע הנהג בחקירתו הנגדית אינו חדר שבו נהוג למסור את המפתחות - עדותם זו סבירה בעיניי.

28.     עיון בתצהירי המנהל ומנהל העבודה מעלה כי הם נמנעו מלהצהיר כי המפתחות לא נמסרו למי מעובדי הנתבעת וכל שטענו הוא "אף אחד מטעם התובעת לא נתן לי כל מפתח..." (סעיף 6 לתצהיר מנהל העבודה), ו"אין זה נכון כי ביקשתי ו/או קיבלתי את מפתחות המשאית שנגנבה...בזמן עדותי יתרשם בית המשפט מצבע שערותיי". (סעיף 12 לתצהיר המנהל).

29.     לכאורה, לא הייתה כל מניעה מטעמם של המנהל ו/או מנהל העבודה להצהיר כי לאחר בדיקה הסתבר להם שמפתחות המשאית כלל לא התקבלו אצל הנתבעת, כפי שנטען במפורש בכתב ההגנה. טענה זו לא נטענה ולא בכדי.

30.     ביום 8.8.04 הגיע שמאי המבטחת לחצרי הנתבעת. בפרק "ממצאים לדוח" נכתב כי "...המשאיות שנגנבו הוחזקו בחנייה מחוץ לאולם הייצור. המפתחות שנטען ששייכות למשאית הוצגו לנו (אלו הוחזקו במחסן חלקים)...העדות נמסרה בליווי מספר עובדים שכירים..."(עמ' 6 לדוח שמאי המבטחת).

31.     יאמר כי עובדי הנתבעת שיתפו פעולה עם שמאי המבטחת שכן לא היתה להם, אותה עת, סיבה להניח כי המבטחת תתנער מהכיסוי הביטוחי ועל כן מסרו את העובדות כהוויתן.

32.     הדוח נושא תאריך 3.3.05 ויש להניח כי עותק הימנו נמסר זה מכבר לידי הנתבעת. מכל מקום, הדוח הוגש ביום 8.1.07 במסגרת ראיות המבטחת וחזקה על הנתבעת כי אם לא היה בסיס לאמור בדו"ח שמאי המבטחת - היא היתה מתייחסת לכך בראיותיה, או עותרת להגשת ראיות נוספות, אם אכן הדוח לא הגיע לידיה טרם הגשת ראיותיה (יאמר כי הנתבעת לא טענה זאת).

33.     לא זו אף זו, במבוא בחוות דעת שמאי המבטחת נכתבו פרטיהם של שניים מעובדי הנתבעת: מאיר אורנשטיין וישי סוסונוב. הנתבעת יכלה לזמן לעדות את אותם עובדים על מנת לסתור את ממצאי שמאי המבטחת, אולם היא לא עשתה זאת.

34.     יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של שמאי המבטחת על ידי ב"כ הנתבעת הוא נשאל במפורש כיצד הגיע למסקנה כי עסקינן במפתחות (ברבים - כתשובת שמאי המבטחת) המשאית ולא במפתחות של משאית אחרת. שאלות אלו נשאלו לאחר שהתרתי לב"כ בעלי הדין לעיין בהודעות שגבה שמאי המבטחת ואשר היוו בסיס לחוות דעתו על מנת שיוכלו להערך לחקירתו הנגדית. (הודעות אלו לא הוגשו כראייה על ידי מי מהצדדים, אולם כאמור ב"כ בעלי הדין עיינו בהן במהלך חקירתו הנגדית של שמאי המבטחת).

35.     אומנם, שמאי המבטחת אישר כי אינו יודע האם שני הסטים של המפתחות שהוצגו בפניו הינם אכן מפתחות משאית התובעת ומשאית עיריית ראשל"צ שאף היא נגנבה, אולם עמד על דעתו כי כך נמסר לו על ידי עובדי הנתבעת. (עמ' 88 לפרוטוקול).

36.     הוכח כי הנתבעת נוהגת להחזיק את המפתחות במחסן החלקים שבו אכן היו אותם שני סטים של מפתחות שהוצגו בפני שמאי המבטחת. משהמשאיות נגנבו -ברי, כי שמאי המבטחת לא יכול היה לבדוק האם עסקינן במפתחות המשאיות. בדיקה זו אף לא נדרשה, ככל שהדבר נוגע למטרת עריכת הדוח, מהטעם כי לא נטען כי המפתחות הושארו במשאיות ו/או כי הותקנו במשאיות אזעקה ו/או קודן המופעלים ע"י המפתחות, או כל טענה אחרת שהצריכה בדיקה כי אכן עסקינן במפתחות המשאיות.

37.     בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי מוסכים, (ואין חולק כי אין עסקינן במוסך), נוהגים להדביק מדבקה על גבי המפתחות בה נרשם מספר הרכב על מנת שיוכלו לקשור בין המפתח המסויים לבין הרכב השייך לו. על כן, אם בו זמנית היו בחצרי הנתבעת מספר לא מועט של כלי רכב (ואין כל ראייה בפניי בעניין זה) - חזקה כי גם הנתבעת נוהגת כך. אם עסקינן בשתי משאיות בלבד - חזקה כי עובדי הנתבעת אשר טענו כי המפתחות שייכים לשתי המשאיות שנגנבו ידעו כי כך הם פני הדברים, ואם נפלה שגגה באמירתם זו חזקה כי אותם עובדים היו מוזמנים לעדות על ידי הנתבעת בין מלכתחילה ובין כעדי הזמה.

38.     אומנם, לא עלה בידי התובעת להוכיח בראיותיה שלה למי מסר הנהג את מפתחות המשאית, אולם נוכח עדותו של שמאי המבטחת עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כי המפתחות אכן נמסרו לידי הנתבעת.

39.     יתרה מכך, עסקינן בהודאת בעל דין של עובדי הנתבעת שמסרו בזמן אמת ובהזדמנות הראשונה כי אלו מפתחות המשאית.

40.     אין חולק כי על מנת להתניע את המשאית ולתפעל את המנוף, יש צורך במפתחות המשאית שכן המנוף מונע באמצעות הכח המכני של המשאית. משכך, אין זה סביר כי הנהג לא היה משאיר את המפתחות ברשות הנתבעת ואין זה סביר כי מנהל העבודה סבר כי המפתחות לא הושארו ברשותה.

41.     לכאורה, אין כל חשיבות לשאלה האם נמסרו מפתחות משאית לידי הנתבעת. ברם, לשיטת הנתבעת, קיימת חשיבות לשאלה זו שכן לטענתה משלא נמסרו לידיה המפתחות ומשלא נמסרה הזמנת עבודה - לא נכרת הסכם למתן שירותים בין התובעת לנתבעת ועל כן דין התביעה להידחות.

42.     ברם, ברי כי מנהל העבודה ידע גם ידע כי המשאית והמנוף הובאו לחצרי הנתבעת לצורך ביצוע עבודה כלשהי. הנהג לא ידע מה טיב העבודה שעל הנתבעת לבצע ועל כן כל שאמר למנהל העבודה היה כי מי מעובדי התובעת יצור עמו קשר.

43.     ברי היה הן לתובעת והן לנתבעת כי האחרונה לא תחל בעבודה על המנוף לפני יום א' בשבוע שלאחר מכן (8.8.04) שכן עסקינן בסוף שבוע עבודה אצל הנתבעת שמפעלה מושבת ביום ו' בשבוע, מה גם שהזמנת עבודה לא נמסרה לידיה.

44.     למרות זאת, מנהל העבודה לא מחה בכל דרך שהיא על השארת המשאית בחצרי הנתבעת; לא התקשר למר כץ להודיעו כי יש להוציא את המשאית מחצרי הנתבעת; לא הורה לנהג לעשות זאת.

45.     יאמר, כי אם הנתבעת היתה טוענת בפני שמאי המבטחת כי המשאית חנתה בחצריה שלא בהרשאתה או בהסכמתה - חזקה כי היה עושה מלאכתו נאמנה כלפי שולחתו (המבטחת) ומציין פרט כה מהותי בדוח שערך.

46.     אכן, תנאי לביצוע עבודה הינו הזמנת עבודה בכתב של התובעת המופנית לנתבעת. אין חולק כי הזמנה שכזו לא הומצאה לידי הנתבעת. בנסיבות אלו, לכאורה יש טעם של ממש בטענות הנתבעת.

47.     מדוע טענה כה מהותית וחשובה לא נטענה בזמן אמת?. מדוע טענה זו נטענה על ידי הנתבעת לראשונה רק לאחר שהמבטחת דחתה את הכיסוי הביטוחי?.

48.     התנהגות הנתבעת מלמדת על אחת מהשתיים: הנתבעת דיווחה אמת למבטחת ולשמאי המבטחת, שכן לא סברה כי זו תדחה את הכיסוי ומשהסתבר לה כי המבטחת דחתה את הכיסוי שינתה גרסתה. לחילופין, הנתבעת אכן לא הסכימה כי התובעת תחנה את המשאית בחצריה, אך הסתירה זאת מהמבטחת ביודעה שבמקרה שכזה המבטחת תדחה את תביעת התובעת עמה יש לנתבעת יחסי מסחר מתמשכים.
כל אחת משתי החלופות "בעייתית", (בלשון המעטה), לנתבעת.

49.     כפי שנקבע לא אחת, "אכן, התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר חתימתו מהווה כלי פרשני מן המעלה הראשון, שכן היא מלמדת כיצד הצדדים הבינו אותו". ר' ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ. עיריית כפר סבא, (10.6.08).

50.     בענייננו, מנהל העבודה לא מחה על השארת המשאית בחצרי הנתבעת; מנהל העבודה לא התקשר לתובעת על מנת למחות על כך; מיד לאחר גילוי האירוע התקשר המנהל למר כץ, הודיעו בדבר הגניבה ולא סייג זאת באמירה כי הנתבעת אינה אחראית לגניבה או בכל סייג אחר; הנתבעת הציגה בפני המבטחת "עסקים כרגיל" ולא רמזה, כי, לשיטתה, אינה חבה באחריות כלפי התובעת - חבות שהינה תנאי מהותי וראשוני להטלת חבות על המבטחת.

51.     במקרה דנן, התנהגות שני הצדדים לאחר האירוע מחזקת את פרשנות ההסכם כפי שניתנה לו על ידי התובעת, להבדיל מהנסיבות שנדונו בפס"ד שניר שהביאו לקביעה כי "...התנהגותו של כל צד מנטרלת את התנהגותו של הצד האחר ככלי פרשני".


האם חלה על הנתבעת חבות שבדין כלפי התובעת
האם התובעת זנחה טענותיה?

52.     כאמור, בישיבת יום 4.6.08 נשמעו טיעוניהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין לאחר שמספר ימים קודם לכן הקצבתי זמן לטיעוניהם תוך שהתאפשר לתובעת להשיב לטיעוני הנתבעות.

53.     טיעוני ב"כ התובעת התייחסו למחלוקות העובדתיות בלבד ולא נטען דבר באשר למחלוקת המשפטית קרי, תחולת חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") ותחולת חוק השומרים - התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק השומרים"). ב"כ התובעת עתר בסיכומיו לחייב את הנתבעת והמבטחת בסכום התביעה והודיע כי הוא מצטרף לטענות ב"כ הנתבעת, כפי שתטענה בהמשך, כלפי המבטחת.

54.     במהלך טיעוניו בע"פ של ב"כ הנתבעת העליתי בפניו שאלות שונות שביקשתי את התשובה להן תוך הפנייה, בין היתר, להוראות חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים. בתגובה, טענו ב"כ הנתבעת וב"כ המבטחת כי ב"כ התובעת זנח את טענותיו בכל הנוגע להוראות החוקים הנ"ל; ביהמ"ש אינו יכול להעלות טיעונים אלה מיוזמתו; אין לאפשר לתובעת לטעון טענותיה בעניין זה במסגרת סיכומי התשובה.

55.     בתגובה השיב ב"כ התובעת כי מאחר ועסקינן בסיכומים בעל פה - התמקד בעניינים המהותיים והעיקריים מבלי שזנח כל טענה שהיא. סבורני, עם כל הכבוד, כי טיעוני ב"כ הנתבעת והמבטחת המיחסים לעו"ד רנרט זניחת טענות כה מהותיות הינם התממות.

56.     שלא כב"כ התובעת - ב"כ הנתבעת האריך בטיעוניו בע"פ הרבה מעבר לזמן שהוקצב לסיכומיו, תוך שהוא נעזר בטיעונים בכתב שנערכו על ידיו. משהגעתי למסקנה כי טיעוני ב"כ הנתבעת מתארכים יתר על המידה ומשסברתי כי אין מקום לקפח את זכותה הבסיסית של מרשתו לשטוח את כל טענותיו, על אף שחרגו ממסגרת הזמן שהוקצב - התרתי את הגשת סיכומיו בכתב המתפרשים על פני 43 עמודים ומתייחסים למחלוקת שבינן לתובעת. בנוסף, אפשרתי את הגשת סיכום טענותיה בכתב של הנתבעת כלפי המבטחת שהשתרעו על פני כ-10 עמודים נוספים כל זאת בנוסף לטיעוניו בע"פ של ב"כ הנתבעת. על מנת ליצור איזון כלשהו בין הצדדים נערכה הפסקה כדי לאפשר לב"כ התובעת ולב"כ המבטחת ללמוד את טיעוני ב"כ הנתבעת ולהגיב להם.

57.     יובהר כי אין עסקינן בסיכומים בכתב אלא בסיכומים בע"פ עם כל הדינמיקה המתבקשת מסיכומים הנעשים תוך אינטרקציה בין ביהמ"ש לבין ב"כ בעלי הדין. ביהמ"ש אינו מספק שירותי קלדנות בלבד, אלא משתף את ב"כ בעלי הדין בלבטיו וממקדם בשאלות שהינן ,לדעתו, אכן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

58.     בכתב התביעה נסמכה התובעת במפורש על הוראות החוקים הנ"ל וביססה את עילת תביעתה, בין היתר, עליהם. טרם תחילת שמיעת הראיות בישיבת יום 4.5.08 נערך דיון לא פורמלי בטענות הצדדים תוך התייחסות מפורשת להוראות החוקים הנ"ל.

59.     משכך, ברי היה לביהמ"ש כי התובעת לא זנחה את טענותיה בעניין זה ועל כן מפעם לפעם, במהלך שמיעת טיעוני ב"כ הנתבעת, ביקשתיו להשיב לשאלות העולות מהוראות החוקים הנ"ל.

60.     עיון בסיכומיו בכתב של ב"כ הנתבעת מעלה כי אף הוא סבר כי הוראות החוקים הנ"ל מהוות בסיס מרכזי לתביעת התובעת ועל כן הוא נערך לכך מבעוד מועד. כך גם נהגה ב"כ המבטחת.
כפי שיובהר בהמשך, לדעתי אכן לא היה מקום, לשיטתו של ב"כ התובעת, לעסוק בניתוח המצב המשפטי בהיקף ובאופן שנעשה על ידי ב"כ הנתבעת, שכן מצאתי כי אין בטיעוני ב"כ הנתבעת והמבטחת בסוגייה זו - כדי לסייע בידיהן. משכך, רשאי היה ב"כ התובעת להתייחס לכך בסיכומי התשובה, ככל שהדבר נוגע לטענות הנתבעות כלפי מרשתו באשר לרשלנותה שלה.

61.     סוף דבר - אין לראות בתובעת כמי שזנחה את טענותיה.


האם חבה הנתבעת בחבות מכח חוק חוזה קבלנות?

62.     אקדים ואומר כי מצאתי שהנתבעת חבה בחבות עפ"י חוק חוזה קבלנות.

63.     סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות מגדיר חוזה קבלנות כ"...חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין".

64.     המחלוקת שבין הצדדים הינה האם נכרת חוזה, אם לאו. לטענת הנתבעת, משלא הומצאה הזמנת עבודה; משלא נמסר לה מה עליה לעשות; ומשלא נתנה הסכמתה לכך - אין תחולה להוראות חוק חוזה קבלנות.

65.     אכן, לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב ולא הומצאה לנתבעת הזמנת עבודה בין בכתב ובין בעל פה. ברם, מנהל העבודה ידע גם ידע כי המשאית והמנוף הובאו על מנת לבצע עבודה כלשהי הקשורה למנוף, שאם לא כן לא היה כל טעם בהבאתם לחצרי הנתבעת.

66.     כאמור, עסקינן באב טיפוס של מנוף אשר, מעת לעת, נדרשו תיקונו ו/או התאמתו לצורכי התובעת. עובדה זו היתה ידועה לנתבעת ועל כן, בניגוד לטענתו, מנהל העבודה לא הופתע כאשר הבחין במשאית בחצרי הנתבעת. מנהל העבודה פנה לנהג בשאלה מדוע הובאה המשאית, משום שביקש, ככל הנראה, ללמוד מהנהג מה מהות השירות שעל הנתבעת לספק, וייתכן אף לקבל ממנו הזמנה בכתב.

67.     מערכת היחסים שבין הצדדים הינה מערכת יחסים מיוחדת שנבעה ממעין "הסכם מסגרת" שנועד להביא בסופו של יום לייצורו, המוצלח של אב טיפוס של מנוף שיוכל להתאים, באופן האופטימלי לצרכיה השונים של התובעת. מטבע הדברים, היה בכך כדי לשרת את שני הצדדים שכן הנתבעת הייתה רשאית מלייצר מנופים זהים ללקוחות נוספים בהתאם ל"משוב" וללקחים שיופקו בחברת החשמל. (לראיה - הנתבעת מסרה בידי שמאי המבטחת הצעת מחיר לשווי מנוף זהה חדש).

68.     כותרתו של סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות הינה "קבלת הנכס והעברת הסיכון. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות קובע כדלקמן:
"(א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן, חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם - תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות.
(ב) אבד או ניזוק הנכס בעודו בידי הקבלן -
(1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז - 1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;
(2) פטור המזמין מתשלום השכר, זולת אם אבד או ניזוק הנכס אחראי שהמזמין היה חייב לקבלו ומסיבה שהקבלן אינו אחראי לה".

69.     למרות שיצור המנוף הושלם ונמסר לתובעת ביחד עם המשאית עוד בחודש מרץ 2004 - לא בטלה הנתבעת את ביטוח המשאית. עובדה זו מחזקת את מסקנתי בדבר היחסים המתמשכים שבין הצדדים.

70.     ניתן ללמוד כי סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות אינו קובע את מועד כריתתו של חוזה קבלנות - אלא את מועד סיום החוזה, ככל שהדבר נוגע להעברת הסיכון על שמירתו מהקבלן בחזרה למזמין.

71.     בראיותיה, לא טענה הנתבעת כי השירות שבכוונת התובעת היה לבקש ממנה, (קרי, החלפת חיישן ועוד), לא היה מסופק על ידה - לו היתה מתבקשת לתתו. אומנם, עובר לאירוע, הנתבעת לא ידעה מה מהות העבודה שעליה לבצע, אולם ידוע היה לה כי עליה לבצע עבודה כלשהי. משכך, התקיימו התנאים המקדמיים לקיומו של "חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר", גם אם פרטיו טרם סוכמו בין הצדדים.

72.     עסקינן במערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים ולא במערכת יחסים חד פעמית "שכללי המשחק" בה אינם ידועים לצדדים. על כן, אף כי פרטי ההסכם לא לובנו בין הצדדים - נכרת הסכם לביצועו כאשר הסכמת הנתבעת לקבל לידיה את החזקה במשאית מהווה קיבול מטעמה לתיקונו של המנוף עפ"י הזמנה עתידית שתומצא לה ע"י התובעת.

73.     אדגים הסיטואציה שבין הצדדים בדוגמא שלהלן:
מבוטח שרכבו ניזוק קשות מכניסו ל"מוסך הסדר". למוסך זה "הסכם מסגרת" עם המבטחת ביחס לכלי רכב של מבטחיה שיובאו, מעת לעת, לחצריו לשם הערכת נזקיהם ותיקונם. התיקון כפוף לאישור שמאי המבטחת, האמור לאשר את תיקון הנזקים שנגרמו באירוע הביטוחי וכן את עלותם. לא אחת, מתגלעות מחלוקות בעניין זה בין השמאי - המבוטח - והמוסך.
יובהר כי ההחלטה האם הרכב יוכנס לתיקון במסגרת "מוסך הסדר", אם לאו -נתונה להחלטתו של כל מבוטח ומבוטח בנפרד שעה שההסכם בין המבטחת למוסך עוסק בהנחה כי הרכב יוכנס לתיקון.
המוסך אינו נוקט בכל פעולה לתיקון הרכב טרם הגעת השמאי למוסך, (בין באותו היום ובין למחרת), על מנת לשום את הנזק ולאשר תיקונו. ידוע לכל הצדדים כי יכול ובסופו של יום, מסיבה כזו או אחרת, (בכללה האפשרות כי הנזק שנגרם הינו בהיקף המחייב להכריז עליו כ"אבדן גמור") - הרכב לא יתוקן.
בין לבין, פורצת אש במוסך הגורמת נזק נוסף לרכב.



האם במקרה דנן, על אף שטרם נכרת הסכם ספציפי לתיקון הרכב ועל אף האפשרות כי יכול ובסופו של יום לא היה מתוקן הרכב - אין להחיל את הוראת חוק חוזה קבלנות?.
גם אם היה מוכח כי בסופו של יום היה מקום להכריז על הרכב כאובדן גמור ולא לתקנו - היתה למוסך טובת הנאה בשל האפשרות, (שבעת הכנסת הרכב למוסך לא ידוע אם תתממש אם לאו), כי בסופו של יום יתוקן הרכב במוסך ותצמח לו טובת הנאה כספית בגין כך.

74.     במקרה שבפנינו, ברי כי אלמלא הגניבה עבודת התיקון המסוימת הייתה מתבצעת על ידי הנתבעת - ומכל מקום לא נטען אחרת.

75.     סוף דבר - חוק חוזה קבלנות חל על מערכת היחסים שבין הצדדים.

האם הנתבעת חבה בחבות מכח חוק השומרים

76.     כאמור, לטענת הנתבעת היא לא קיבלה לידיה את החזקה במשאית ועל כן אין תחולה לחוק השומרים.

77.     משמצאתי כי הנתבעת קיבלה לידיה את החזקה במשאית - עסקינן בהחזקה "... כדין שלא מכוח בעלות" כאמור בסעיף 1 לחוק השומרים. משכך, גם חוק השומרים חל על מערכת היחסים שבין הצדדים.

78.     לנתבעת היתה שליטה ממשית על המשאית והמנוף המוחזקים בחצריה המגודרים בגדר ובשער ברזל וכשברשותה מפתחות המשאית. "...מבחן האחזקה לצורך חוק השומרים הוא מבחן השליטה, היינו 'היכולת המעשית' לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו' (ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין, ע"א (חי') 1381/05 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' אמירה זלף ואח').

79.     אין חולק כי הנתבעת אינה מוסך, אולם אין די בכך כדי לפוטרה מתחולת הדינים הנ"ל.

80.     תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי כדברי פרופ' טדסקי "לפי חוק השומרים עשוי להיחשב השומר גם זה שלא הסכים לשמור למען הזולת, אך אינו יכול להיות מחזיק נגד רצונו או ללא רצונו". במקרה דנן, גם אם הנתבעת לא הסכימה לשמור על המשאית והמנוף - אין היא יכולה להיוושע מכך שכן אין היא בגדר מי שמחזיק במשאית "נגד רצונו או ללא רצונו". משהנתבעת לא מחתה על השארת המשאית בחצריה - משמע כי זו לא נעשתה כנגד רצונה או ללא רצונה.

81.     סעיף 1 לחוק השומרים מגדיר את סוגי השומרים:
"(ב) השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חינם.
(ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר.
(ד) השומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה, הוא שואל".

82.     במקרה דנן, הנתבעת הינה בגדר "שומר שכר" שכן יש לה "בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו".

83.     סעיף 2(2) לחוק השומרים הרלבנטי לענייננו מגדיר את אחריותו של שומר שכר:
"(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע הוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".

84.     ס' 4 לחוק השומרים קובע - "שומר אינו אחראי לאבדן הנכס או לנזקו שנגרמו עקב שימוש רגיל בנכס לפי תנאי השמירה... אולם אין בהוראה זו כדי להפחית מאחריותו בשל רשלנות".

85.     מאחר והמטרה לשמור על המשאית טפלה למטרה העיקרית של החזקתה - פטורה הנתבעת אם הגניבה אירעה שלא ברשלנותה.

האם יש מקום להטיל על הנתבעת חבות עפ"י חוק חוזה קבלנות ו/או חוק השומרים ואם כן האם יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת

86.     להלן העובדות הרלבנטיות להכרעה בשאלה הנדונה כפי שהוכחו:
·     כלי רכבה של התובעת אינם מבוטחים בביטוח מקיף.
·     הוכח כי התובעת לא מגנה בכל דרך שהיא את המשאית.
·     התובעת התנתה את מסירת ייצור המנוף ע"י הנתבעת, (להבדיל מתיקונו כפי שארע במקרה דנן) - בכיסוי ביטוחי למשאית בסכום של 200,000 ₪.
·     הנתבעת פעלה בהתאם למוסכם בין הצדדים, תוך שהיא דואגת לבטח רכוש נוסף שלה וכן של משהב"ט בפני נזקי גניבה ופריצה.
·     משכך, שני הצדדים צפו אפשרות לפריצה וגניבה ממפעל הנתבעת.
·     בחקירתו הנגדית הודה מר כץ כי לא התעניין בנושא הביטוח עובר לאירוע.
·     התובעת לא התעניינה לדעת היכן חונה המשאית בשעות הלילה - האם במבנה, (כאמור בפוליסה), או תחת כיפת השמים בחצרי הנתבעים.
·     הנהג לא התעניין היכן תוחנה המשאית באותו סוף שבוע.
·     הנהג הביא את המשאית לקראת סיומו של יום העבודה. איני נדרש להכריע בשאלה באיזו שעה בדיוק הובאה המשאית למקום, שכן ממילא אין מחלוקת כי התובעת לא ציפתה כי הנתבעת תחל בעבודה על המשאית לפני סוף אותו שבוע.
·     ידוע היה לשני הצדדים כי העבודה על המנוף לא תחל לפני יום א' הקרוב.
·     הבאת המשאית לחצרי הנתבעת לא תואמה עמה.
·     הוכח כי חצרי הנתבעת מגודרים וכי מנעולי שער הברזל לא נפרצו, אלא השערים נעקרו ממקומם לאחר שהורמו באמצעות מגבה.
·     הוכח כי שתי המשאיות נגנבו מחצרי הנתבעת ולא מאולם הייצור.
·     הוכח מחקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעת כי ניתן להכניס משאיות אל תוך אולם הייצור.
·     הנתבעת לא הביאה כל ראייה כי לא ניתן היה, באותו סוף שבוע, להכניס את המשאיות אל תוך אולם הייצור.
·     אין חולק כי אולם הייצור לא נפרץ.
·     בפוליסת הביטוח נשוא התביעה נקבע כי תנאי לכיסוי נזקי פריצה הוא כי הטובין שיגנבו ימצאו בתוך מבנה סגור. עצם התנאי מלמד כי הוסכם בין הנתבעת למבטחת, (ולכך אדרש בהמשך) כי תנאי לכיסוי נזקי פריצה הינו כי הרכוש שיגנב באותה פריצה לא היה תחת כיפת השמיים.
·     תנאי נוסף שנקבע בפוליסה, (גם לכך אדרש בהמשך), הוא כי אולם הייצור יהיה ממוגן במערכת אזעקה קווית ואלחוטית המחוברת למוקד.



חוק חוזה קבלנות

87.     כאמור, ס' 6 (ב) (1) לחוק חוזה קבלנות מטיל למעשה כמעט חבות מוחלטת על הקבלן שכן עליו להוכיח כי הנזק "...עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן".

88.     קרי, הסעיף מתנה שני תנאים מצטברים:
·     לא ניתן היה לחזות את הנסיבות.
·     לא ניתן היה למנוע את תוצאותיהן.

89.     יש לדחות את טענת הנתבעת כי לא יכלה לחזות שהמשאית תגנב מחצריה ועל כן איני נדרש לשאלה האם יכלה למנוע את תוצאות הפריצה לחצריה. (מכל מקום, התשובה לשאלה השניה הינה חיובית שכן סביר להניח, בנסיבות דנן, כי המשאית לא היתה נגנבת לו היתה בתוך אולם היצור - אם היה ממוגן כנדרש. (גם לכך אדרש בהמשך).

90.     איני תמים דעים עם ב"כ הנתבעת כי עול הראייה בעניין זה מוטל על התובעת. עול הראייה מוטל על הנתבעת שכן החוק קובע חזקת אחריות ועל השומר מוטל הנטל להוכיח כי זו אינה חלה. (ר' עמדת המלומדת רנר בחיבורה חוק השומרים תשכ"ז - 1967, עמ' 214).

91.     משהוכח כי כל שנגנב באותה פריצה הינן המשאיות בלבד ולא הוכח כי נגנבו טובין ממבנה סגור וממוגן - קמה חזקה כי הנתבעת נהגה ברשלנות.

92.     כאמור, לטענת הנתבעת, לחילופין יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לאירוע הגניבה לאור הראיות שהוגשו.

93.     לכאורה, משחוק חוזה קבלנות קובע כי מוטלת על הנתבעת אחריות כמעט מוחלטת לקרות הנזק - עליה לשאת לבדה בתוצאותיו. אודה, התחבטתי ביני לביני בסוגיה זו ושקלתי בכובד ראש את הטענה כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לקרות האירוע. הטעם שהביאני לשקול בכובד ראש סוגיה זו היה בעיקר העובדה כי העבודה היתה אמורה להתחיל להתבצע לא לפני יום א' בבוקר וכי המשאית הובאה לחצרי הנתבעת בסוף השבוע שקדם לו. בסופו של יום ומהנימוקים שיפורטו בהמשך מצאתי כי האחריות מוטלת במלואה על הנתבעת.

94.     ביהמ"ש העליון נדרש לראשונה לסוגית הרשלנות התורמת של המזמין בהקשר לחוק חוזה קבלנות ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה (23.3.05) המיושם בסיטואציות שונות, לרבות בדיני החוזים. ר' לדוגמא, ע"א 9447/06 דניאל פוקס ואח' נ' משה אלבס ואח' (ס' 28, כב' השופט דנציגר, 25.3.08) "...כאשר שני הצדדים אחראים, במעשיהם או במחדליהם, להפרת חוזה או הפרת חובת תום הלב, הרי שהתוצאה הצודקת, במקרים מסויימים תהא חלוקת האחריות".

95.     במקרה דנן, התובעת לא התעניינה היכן ובאיזה אופן מתבצעת השמירה על המשאית; לא היתה מודעת ולא נתנה דעתה להוראות הפוליסה; הביאה את המשאית לחצרי הנתבעת 3 ימים לפני מועד תחילת העבודות; לא התקינה אמצעי מיגון במשאית; לא בטחה את המשאית; לא טענה ולא הוכיחה כי אם היה נמסר לה ע"י הנתבעת כי המשאית חונה תחת כיפת השמים - לא היתה מביאה אותו לחצריה.

96.     במקרה שבפני, מערכת היחסים החוזית שבין הנתבעת לבין המבטחת מלמדת כי הצדדים צפו את האפשרות לגניבה כתוצאה מפריצה ועל כן הכיסוי הביטוחי חייב הכנסת המשאית לתחומי אולם הייצור אשר אמור היה להיות מוגן במערכת אזעקה ובחיבור למוקד. חזקה כי גניבת המשאיות, או אחת מהן, היתה נמנעת אם האזעקה היתה מופעלת ומביאה להגעת סיור למקום.

97.     על הנתבעת רובץ הנטל להוכיח כי התובעת התרשלה שכן עסקינן בטענה המבקשת להטיל חבות על הצד שכנגד (על חברת החשמל). על הנתבעת היה להוכיח כי התובעת היתה מחנה את המשאית באותו סוף שבוע בחצר, כדוגמאת החצר בה חנתה המשאית, או בשטח פתוח ולא ממוגן. לא הובאה כל ראיה בענין זה. גם אז היתה עולה השאלה הנכבדה האם די בכך על מנת להטיל רשלנות תורמת על התובעת ולחלק את האחריות בינה לבין לנתבעת, או אף לדחות את תביעת התובעת כטענת הנתבעת.

98.     בפס"ד חן שחר נדונו נסיבות מיוחדות. הוכח כי המזמין והקבלן כאחד עברו עבירה על תקנות התעבורה. הקבלן, בניגוד לדין, הוביל על משאיתו טרקטור של המזמין, כשמנועו מונע, ובגין כך אירע קצר שגרם לקרות הנזק. יתרה מכך, המזמין הוא שיזם את הפרת הוראת הדין והקבלן פעל על פי הוראתו.

99.     כב' השופט טירקל סבר כי שני הצדדים תרמו לאירוע הנזק ועל כן קבע כי חלוקת אחריות שווה ביניהם הינה תוצאה צודקת ומוסרית.

100.     כב' השופט אדמונד לוי, אשר הצטרף לתוצאה אליה הגיע כב' השופט טירקל, קבע כי המזמין והקבלן כאחד ידעו כי עסקינן בעבירה. כב' השופט אדמונד סבר שכעניין של מדיניות משפטית אין לפטור את הקבלן שיכול היה לסרב לבצע את העבודה אך לא עשה זאת, וכי אין לראות במזמין כמי שהסכים לשאת בתוצאות הנזק בגין אי כיבוי מנוע הטרקטור.

101.     הפסיקה אימצה את הלכת פס"ד חן גם בעת שעסקה בדיני חוזים, מקום בו נדונה הפרה הדדית של חובת תום הלב והפרה הדדית של חוזה.

102.     הנסיבות במקרה שבפנינו שונות בתכלית השינוי מהנסיבות שלעיל. לדעתי, כענין של מדיניות משפטית יש להיזהר מפני הטלת רשלנות תורמת על המזמין, במיוחד מקום שעסקינן בחבות על פי חוק חוזה קבלנות. חיוב שכזה, שאינו מתיישב עם כוונת המחוקק, עלול לשבש את יחסי המסחר הנהוגים וליצור אי ודאות משפטית על כל המשתמע מכך. הטלת חבות על המזמין, (במקרים שאינם מסוג המקרה שנדון בפס"ד חן) תחייבו לבדוק, לדוגמא, היכן בעל מוסך מחנה את הרכב; היכן מופקדים המפתחות; כיצד ממוגן המוסך; האם עובדי המוסך אינם בעלי עבר פלילי ועוד. דברים אלו יפים ביחס לכל קבלן ולא רק ביחס למוסך.

103.     התובעת לא נהגה בחוסר תום לב; התובעת לא הפרה את החוזה בינה לבין הנתבעת; הבאת המשאית לחצרי הנתבעת בסוף השבוע יכלה להענות בסירוב אקטיבי של הנתבעת להחזיק במשאית או ליטול את האחריות עליה - הנתבעת לא עשתה זאת.

104.     לסיכום - אין מקום להטלת רשלנות תורמת על התובעת.

105.     לחילופין ולמעלה מהדרוש אדון להלן בתחולת חוק השומרים.

חוק השומרים

106.     כאמור, בעת כריתת חוזה הביטוח צפו הנתבעת והמבטחת כי ציוד, לרבות המשאית, עלולים להיגנב ועל כן המבטחת התנתה את הכיסוי בגין פריצה בהמצאה באולם הייצור, תוך דרישה כי האולם ימוגן במערכת אזעקה כמפורט לעיל.

107.     די בהפרת חוזה הביטוח, (ר' ממצאים ומסקנות במחלוקות שבין המבטחת לנתבעת), כדי להביא למסקנה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הגניבה לא נגרמה שלא ברשלנותה.

108.     באשר לרשלנותה התורמת הנטענת של התובעת - נימוקיי בעניין זה באשר לחוק חוזה קבלנות יפים גם לחוק השומרים.

האם על המבטחת לשפות את התובעת ו/או הנתבעת בגין האירוע?

תמצית טענות הנתבעת והתובעת

109.     להלן תמצית טענות הנתבעת. יוזכר כי ב"כ התובעת אימץ את כל טענות הנתבעת כלפי המבטחת:
·     שטח הנתבעת הינו 7 דונם ואילו שטח אולם הייצור הינו כ-2 דונם בלבד.
·     המשאית בוטחה במסגרת ביטוח התכולה של פרק 3 לפוליסה.
·     הג'קט של הפוליסה לא נמסר לנתבעת.
·     הכיסוי שהתבקש הינו "כל הסיכונים למשאיות, ציוד של חברת החשמל".
·     המבטחת מבטחת מזה שנים את הנתבעת ויודעת כי לא בכל עת נמצאות כל המשאיות בתוך מבנה סגור.
·     כל פרשנות אחרת אינה אפשרית ואינה יכולה להתקבל.
·     באירוע נגנבו גם משאית ומנוף שהיו שייכים לעירית ראשון לציון. מבלי להודות בחבותה שילמה המבטחת את הסכום שנפסק בהליך הגישור בניכוי השתתפות עצמית.
·     ביטוח המשאית בסך של 200,000₪ הינו בנוסף לביטוח של ציוד הלקוחות.
·     אין נפקה מינה היכן חנתה המשאית לצורך הכיסוי הביטוחי.
·     הנתבעת לא קיבלה את הג'קט.
·     אם המבטחת היתה רוצה להחריג את נושא המשאית והמנוף של התובעת ולחייב את הנתבעת להכניסם לתוך מבנה סגור - היה עליה לעשות זאת באופן מפורש.

תמצית טענות המבטחת

110.     להלן תמצית טענות המבטחת:
·     טענת הנתבעת כי לא קיבלה את הג'קט לפוליסה נטענה לראשונה בסיכומיה ויש לדחותה.
·     כיסוי לרכוש שמצוי במקום פתוח, כגון חצר, הוחרג במפורש.
·     המשאית נגנבה מחצר שהינה תחת כיפת השמיים ועל כן אין כיסוי בפוליסה.
·     הוכח כי משאיות עם מנופים מטופלות בתוך אולם הייצור שהוא מבנה סגור וגבוה.
·     הוכח כי אולם הייצור לא נפרץ במהלך האירוע וכי לא נמצאו בו סימני פריצה שהינם תנאי להגדרת פריצה.
·     אין תחולה לפרק 7 לפוליסה העוסק באחריות הנתבעת כלפי צד שלישי שכן יש בכך כדי להביא לחיסכון בפרמייה על ידי רכישת ביטוח זה מבלי להיזקק לכיסוי בגין פריצה ושוד שהפרמייה בגינו יקרה יותר.
·     פרק 7 נועד לכסות נזק תאונתי ולא נזקי פריצה.
·     לחילופין, הכיסוי הביטוחי הינו בסך של 200,000 ₪ ויש לנכות השתתפות עצמית.

ממצאים ומסקנות במחלוקת שבין התובעת והנתבעת לבין המבטחת

111.     מצאתי כי דין התביעה וההודעה לצד שלישי כנגד המבטחת להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

112.     המשאית בוטחה באופן ספציפי במסגרת פרק 1 לפוליסה שכותרתו "ביטוח אש מורחב למבנה ו/או לתכולתו".

113.     תנאי לכיסוי בגין נזקי פריצה לתכולה - הינו היות המשאית מבוטחת בפרק 1 לפוליסה. (ר' המבוא לפרק 3 לפוליסה שכותרתו "ביטוח פריצה ושוד").

114.     ברשימה לפוליסה נכתב בתוך מסגרת:
" מבוטח נכבד
שים לב להתנאות בדבר מיגון הרכוש
            מפני פריצה"

115.     בהמשך, נכתב ברשימה כי :"...מוצהר בזה כי בניגוד לאמור בתנאי הפוליסה המונח 'פריצה' יהא פרושו גניבת הרכוש המבוטח לאחר חדירה בכח ובאלימות לתוך המבנה המכיל אותו...מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי סיכוני פריצה מותנה בקיום ההגנות שלהלן:
מערכת אזעקה:
שיפורי מיגון נדרשים:
1. המערכת תעבור בדיקה תקופתית חד שנתית של טכנאי אזעקה תקינות גלאים מול בקרת מוקד...כפוף למכתבנו מיום 19.1.03..." (הבלטה זו במקור).

116.     אין חולק כי שער המפעל שנעקר ממקומו לא היה מוגן באמצעות אזעקה. הוכח כי באולם הייצור היו אמורים להיות מותקנים גלאים המחוברים למוקד באמצעות מערכת אלחוטית וקווית כאשר הגלאים מכסים על כל פתחי הכניסה הראשיים לאגף הייצור. (ר' עמ' 3 ו-5 לדו'ח השמאי המפרט את תוכן המכתב מיום 19.1.03 שחייב התקנת הגנות אלו כתנאי מוקדם לכיסוי נזקי פריצה, ואת ממצאיו כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לנדרש).

117.     הוראות המיגון ברורות ומדברות בעד עצמן. חזקה כי אם תנאי המיגון היו מבוצעים על ידי הנתבעת, ככל שהדבר נוגע לאולם הייצור - סיור מטעם המוקד היה מוזעק למקום ומונע את גניבת המשאיות או מי מהן.

118.     על הנתבעת היה להוכיח כי גם אם המשאית היתה מאוחסנת באולם הייצור וגם אם היתה מותקנת בו אזעקה כנדרש - לא היתה נמנעת הגניבה. הנתבעת לא הרימה נטל זה ואף לא ניסתה להרימו.

119.     משהמשאית היתה בחזקתה ובשליטתה של הנתבעת - אין כיסוי עפ"י פרק 7 - "אחריות כלפי צד שלישי" המחריג כיסוי זה. זאת ועוד, אימוץ טענתה של הנתבעת בדבר תחולת פרק זה על האירוע - מסכל את כוונת הצדדים ומשנה באופן מהותי את הסיכון שהמבטחת היתה נכונה ליטול על עצמה ביחס לדמים אותם גבתה בגין כל פרק ופרק.

120.     משהוראות הרשימה לפוליסה ברורות - לא מצאתי מקום להיזקק לטענת הנתבעת כי המבטחת ידעה על אופן עבודתה ופעילותה, ככל שהדבר נוגע לאיחסון המשאיות בתוך אולם הייצור.

121.     באשר לתשלום ששילמה המבטחת בגין גניבת משאיתה של עיריית ראשל"צ - גם לשיטת הנתבעת התשלום נעשה על ידי המבטחת מבלי להודות בחבות ומשלא הובאה בפניי כל ראייה באשר לנסיבות התשלום - אין די בכך כדי לסייע בידי הנתבעת.

122.     אשר על כן, התביעה כנגד המבטחת וההודעה לצד שלישי נדחות.

גובה הנזק

123.     המחלוקת שבין הצדדים בשאלת גובה הנזק הינה מצומצמת באופן יחסי.

124.     שווי המשאית הוערך ע"י שמאי התובעת בסכום של 125,000 ₪ בעוד ששווי המשאית הוערך ע"י שמאי הנתבעת בסכום של 130,000 ₪. משסכום התביעה בגין שווי המשאית לא תוקן - שווי המשאית נכון למועד האירוע הינו 125,000 ₪.

125.     שמאי התובעת העריך את שווי המנוף בסכום של 240,000 ₪ בעוד ששמאי המבטחת העריכו בסכום של 192,000 ₪.

126.     כאמור, המנוף סופק לתובעת בחודש מרץ 2004, דהיינו כ-5 חודשים טרם האירוע ובגינו שולם לנתבעת סך של 285,000 ₪ בצירוף מע"מ. עסקינן באב טיפוס של מנוף ולא במנוף המיוצר במסגרת "קו יצור". על כן, שני השמאים פנו לנתבעת על מנת לקבל ממנה הצעת מחיר למנוף חדש.

127.     הנתבעת, במכתבה מיום 17.01.05 (נ/5) כתבה לסוכן הביטוח, כי : "...מנוף הידראולי מתקפל דגם גולן מחירו כיום כ-240,000 ₪. כמו כן המנוף שנגנב שוויו ביום הגניבה כ-20% פחות מיום הרכישה...".

128.     משעסקינן במנוף חדש כמעט לחלוטין - על המזיק להשיב את המצב לקדמותו וליתן בידי הניזוק מנוף זהה משומש שנרכש 5 חודשים קודם לכן - או ליתן בידי הניזוק את מלוא התמורה בגין מנוף חדש.

129.     במקרה דנן, אין לנכות פחת הן בשל העובדה, שעסקינן במנוף מסוים וספציפי שתוכנן ויוצר לצורכי התובעת והן משום שהנתבעת לא הוכיחה, כי ניתן היה לרכוש מנוף משומש זהה שנעשה בו שימוש 5 חודשים בלבד.

130.     לאור האמור לעיל מצאתי, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 240,000 ₪ בצירוף מע"מ לפי ערכו ליום 17.1.05. אין מקום לחיוב הנתבעת בגין הסכום ששולם ע"י התובעת, שכן מאישורה של הנתבעת (נ/5) עולה כי היא נכונה הייתה לייצר מנוף חדש זהה תמורת סכום של 240,000 ₪ בתוספת מע"מ.

סוף דבר

131.     אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 240,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.1.05 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק ואת הסך של 125,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.8.04 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק.
לסכום הכולל בסך של 449,489 ₪ (ללא מע"מ) יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק, וכן אגרת בימ"ש והוצאות משפט לרבות חוו"ד והוצאות עדים, כשכל הוצאה נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום בפועל.

132.     כן הנני מחייב את התובעת ואת הנתבעת, כל אחת בנפרד, לשלם למבטחת הוצאות משפט בסכום כולל של 12,000 ₪. סכום זה ישולם על ידי כל אחת מהן. לסכום זה יווסף מע"מ כחוק בכפוף להמצאת חשבונית מס כדין, שאם לא כן ישולם ע"י כל אחת מהן סך של 12,000 ₪ בלבד.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ג'יפ

  2. ביטוח גניבת משאיות

  3. שינוי בעלות רכב גנוב

  4. ביטוח גניבה של משאית

  5. נטל ההוכחה בגניבת רכב

  6. ביטוח גניבת רכב שנמצא

  7. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  8. גניבת רכב משועבד לבנק

  9. זיכוי מעבירת גניבת רכב

  10. ביטוח גניבת רכב בחולון

  11. אחריות מוסך לגניבת רכב

  12. גניבת רכב ממגרש מכוניות

  13. פיצוי על מכירת רכב גנוב

  14. ביטוח גניבת רכב בחוף הים

  15. גניבת רכב של תייר בישראל

  16. גניבת מכונית במהלך שטיפה

  17. ערעור ביטוח גניבת מכונית

  18. גניבת משאית - ביטוח מקיף

  19. ביטוח גניבת רכב ליד הבית

  20. ביטוח גניבת רכב ג'י.אם.סי

  21. גניבת רכב חונה מחוץ למוסך

  22. ביטוח גניבת רכב מסוג וולבו

  23. נזקים עקיפים עקב גניבת רכב

  24. פיצויים מהמשטרה על גניבת רכב

  25. גניבת רכב - מעצר עד תום ההליכים

  26. השארת מפתחות ברכב - ביטוח גניבה

  27. גניבת רכב כשהמפתחות בפנים - ביטוח

  28. פיצוי על אובדן ימי עבודה עקב גניבת רכב

  29. ביטוח נהיגה של קטין ברכב ללא רשות מההורים

  30. כיסוי ביטוחי מורחב לרדיו במקרים של גניבת רכב

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון