המשיבה, זמרת, הגישה את תביעתה בתיק העיקרי ובו היא טוענת כי הקמפיין החלופי משתמש במוניטין שצברה המשיבה ומחקה את דמותה ואת קולה, ללא רשות ולמטרת רווח. עוד טוענת כי להפרה זכויותיה על-פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, חוק זכויות מבצעים ומשדרים- התשמ"ד- 1984 וחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999. להלן החלטה בנושא תביעה על חיקוי זמרת: החלטה המבקשים הגישו שתי בקשות: א. בבש"א 013477/01 מבוקש לדחות על הסף את תובענת המשיבה בשל חוסר סמכות עניינית. ב. בבש"א 013478/01 מבוקש לדחות על הסף את תובענת המשיבה כנגד המבקש 3 בהעדר עילה ו/או מחוסר יריבות. רקע עובדתי 1. המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הינה חברה המאוגדת בישראל ומספקת שירותי תקשורת. המשיבה היא זמרת מפורסמת ודמות מוכרת בארץ ובעולם. עיקר פרסומה הוא עקב ניצחונה בתחרות האירוויזיון שהתקיימה בשבדיה בשנת 1998. לאחרונה החלה המבקשת לספק שירותי אינטרנט מהיר בפס רחב (להלן: "השירות"). על-מנת לצרף משתמשים רבים ככל האפשר לשירות פתחה המבקשת במסע פרסום הנושא את השם "הפס הרחב בכיף - של בזק בינלאומי בע"מ" (להלן: "הקמפיין"). בחודש ינואר 2001 פנתה המבקשת אל המשיבה בהצעה כי תשתתף בפרסומת טלוויזיה במסגרת קמפיין זה. במהלך המשא ומתן בין הצדדים הציגה המבקשת בפני המשיבה תסריט לפרסומת זו. התסריט התבסס על דמותה של המשיבה והוצג באמצעות חתולה ששרה ומתנועעת למקצב ולמלים של השיר "ישנן בנות" שמזוהה עם המשיבה ובשילוב מאפיינים מאירוע הזכייה באירוויזיון. בסופו של דבר עלה המשא ומתן בין הצדדים על שרטון והסתיים בלא כלום. בחודש מרץ 2001 החלה המבקשת בשידור קמפיין ובו מופיעה חתולה זמרת (להלן: "הקמפיין החלופי"). 2. ביום 05.04.2001 הגישה המשיבה את תביעתה בתיק העיקרי ובו היא טוענת כי הקמפיין החלופי משתמש במוניטין שצברה המשיבה ומחקה את דמותה ואת קולה, ללא רשות ולמטרת רווח. עוד טוענת המשיבה בכתב התביעה כי המבקשת הפרה זכויותיה על-פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, חוק זכויות מבצעים ומשדרים- התשמ"ד- 1984 וחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999. בכתב התביעה עותרת המשיבה לקבלת הסעדים כדלקמן: צו מניעה קבוע שיאסור כל שימוש בקמפיין החלופי. פיצוי כספי בסך 100,000 ש"ח שנקבע לצרכי אגרה ועד למתן חשבונות. סעד של מתן חשבונות בש"א 13477/01 טענות הצדדים 3. המבקשת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית לדון בה. לטענתה, תביעות עד לסכום של מליון ש"ח הן בסמכותו הייחודית של בית משפט השלום. משהעמידה המשיבה את סכום הפיצוי המבוקש על סך של 100,000 ש"ח, הרי שיש לדחות על הסף את התביעה לפחות בחלק זה, או לחלופין להעביר את הדיון בסעד זה לבית משפט השלום. באופן כזה רק הדיון בסעד של צו המניעה הקבוע ידון בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, היה על המשיבה להעריך גם את שווי הסעד למתן חשבונות. לאחר שסכומה של התביעה נקבע ל- 100,000 ש"ח, אין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון גם בחלק זה של התביעה. כן טוענת המבקשת, בתגובתה לתשובת המשיבה, כי תשובת המשיבה כוללת טענות עובדתיות רבות שלא נתמכו בתצהיר. 4. המשיבה מצידה טוענת, ובאריכות יתרה, כי התביעה העיקרית בתיק היא לצו מניעה קבוע. מאחר ושוויו של הצו אינו ניתן להערכה כספית, מצוי העניין בגדר סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי. עוד מדגישה המשיבה כי סכום הסעד הכספי נקבע לצרכי אגרה בלבד, ולמעשה גם הוא אינו ניתן להערכה עד שיתקבלו החשבונות מן המבקשת. המשיבה מוסיפה כי הפיצוי הכספי והתביעה למתן חשבונות הן סעדים נלווים לסעד העיקרי, הוא צו המניעה הקבוע, ולכן הסמכות בסעד העיקרי היא הקובעת. כמו כן טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב על-מנת לסרבל את ההליכים שלא לצורך. דיון ומסקנות צו המניעה 5. אין חולק ביחס לסמכותו של בית המשפט המחוזי להמשיך ולדון בסעד לצו מניעה קבוע. גם המבקשת לא העלתה טענה מפורשת כנגד הסמכות בעניין זה. הסמכות לתת צו מניעה מצויה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 הקובע בזו הלשון: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". בצד הוראה כללית זו מצויות הוראות ספציפיות התוחמות את גדר סמכותם של בתי המשפט. כך קבע סעיף 51 לחוק בתי המשפט כי תביעות אזרחיות ששויין עד מליון שקלים חדשים ידונו בבית משפט השלום. כיום תוקן סכום זה ל- 2.5 מליון שקלים חדשים. יוצא אם-כן, כי כאשר מדובר בצו מניעה אשר שוויו עולה על סכום זה, או שהוא אינו ניתן להערכה כספית, מצוי הדבר בסמכותו של בית המשפט המחוזי (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (הוצאת אמינון, מהדורה שביעית, 1995) 63 ; ד"ר א' וינוגרד, צווי מניעה (הוצאת הלכות, 1993), 28). כך גם צו המניעה לו עתרה המשיבה שאינו ניתן להערכה ולשומה כספית ועל-כן הסמכות לדון בו מסורה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית (השווה ד"ר ש' פרזנטי, דיני זכויות יוצרים (כרך ג') (הוצאת כרמל, 2000) 549 ; רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים נ' רחל שוורץ, פ"ד נג(1) 670 ; בר"ע 6253/84 הוצאה לאור אידיאה בע"מ נ' הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ, דינים מחוזי, לב(1), 465). הפיצוי הכספי 6. נראה כי גם הפיצוי הכספי לו עתרה המשיבה אינו ניתן להערכה בשלב זה. אמנם סכום התביעה הועמד על 100,000 ש"ח ותביעות בסכום זה הן בסמכותו של בית משפט השלום. אולם, המשיבה הדגישה כי סכום זה נקבע לצרכי אגרה בלבד וכי היא שומרת על זכותה לתיקון כתב התביעה. נראה כי בשלב זה המשיבה אינה יודעת מהו הסכום הסופי של תביעתה ואין בידה מלוא המידע הדרוש לקבוע סכום זה (השווה תא 1734/98 International Musikverlage Hans Sikorski נ' הבלט הישראלי (לא פורסם). מעיון בכתב התביעה עולה כי היקפו של הנזק שנגרם למשיבה עדיין לא ברור. מטעם זה היא עותרת לסעד של מתן חשבונות ובסעיפים 28.5 ו- 29 לכתב התביעה היא דורשת להורות לנתבעים להוסיף פרטים בנוגע לגורמים שהיו שותפים באופן ישיר או עקיף להפרת זכויותיה באמצעי שידור, הדפסה, אינטרנט וכיוצ"ב. כמו כן היא דורשת מהמבקשת לפרט את ההכנסות שהתקבלו אצלה מהצטרפות מנויים חדשים לשירותי האינטרנט במהלך תקופת הקמפיין החלופי ולאחריה. בהערת אגב אוסיף כי לאור העובדה כי בקמפיין החלופי הושקע סכום של 2.5 מליון ש"ח (כך לטענת המשיבה בסעיף 57 לתגובתה לבקשה) סביר להניח כי היתה ציפיה להכנסות גבוהות יותר וכי ההכנסות שהתקבלו בעקבות הקמפיין אכן היו בסכומים פרופורציוניים לעלות הפרסום. מכאן שתתכן אף אפשרות שלאחר מתן החשבונות ותיקון כתב התביעה, ממילא יעלה סכום הפיצוי על גבול סמכותו של בית משפט שלום. 7. המבקשים מקשים ובהסתמכם על רע"א 7589/98 הנ"ל, טוענים כי גם אם בית משפט זה ימשיך לדון בצו המניעה הקבוע יש להפריד את הדיון, וכל עוד הסעד הכספי עומד על 100,000 ש"ח יש לדון בו בבית משפט השלום. ייתכן שיש ממש בגישה זו, מקום בו הסכום הכספי הנתבע הוא סכום סופי, שאינו עולה על סכום סמכותו של בית משפט השלום. אולם, ברע"א 7589/98 עתרה המבקשת לפיצוי סטטוטורי מירבי, לפי הסכום הקבוע בפקודת זכויות יוצרים- 1924. זהו פיצוי אשר מוגדר בחוק וסכומו סופי. לעומת זאת, במקרה דנן מדגישה המשיבה, כאמור לעיל, כי אינה יודעת מהו הסכום הסופי של תביעתה ובשל כך תובעת גם סעד של מתן חשבונות. סעד עיקרי וסעד משני 8. ישנו טעם נוסף למסקנתי כי התובענה כולה, על כל סעדיה, היא בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. ברי כי הסעד העיקרי בענייננו הוא צו המניעה. מדובר בתובענה בתחום הקניין הרוחני ומהותה הגנה על זכויות קניין. הפיצוי הכספי אמנם יפצה את המשיבה על הנזק שכבר נגרם, אולם צו המניעה הקבוע ימנע את הישנות ההפרה בעתיד (השווה זוסמן, שם, בעמ' 572). עמדה על הדברים גם ד"ר פרזנטי, שם, בעמ' 543: "כשאנו באים לבדוק את התביעות על הפרת זכויות קניין רוחני בראי הלכת"עיקר וטפל" בהחלט ניתן לומר שהסעדים המניעתיים (צווי מניעה וכדומה) הם העיקר והתביעה הכספית לפיצוי על הפרה לפני הפסקתה היא הסעד הנלווה- הטפל."” לעניין קביעת הסמכות, קבע כב' השופט בך בע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי (טרם פורסם) כדלקמן: "לצורך ההכרעה בשאלת סמכות השיפוט...יש להתייחס, בראש ובראשונה, לסעד העיקרי והדומינאנטי אשר התבקש על-ידי המערער, ולא לסעד המשני, החלופי". משקבעתי כי הסמכות לדון בצו המניעה היא של בית המשפט המחוזי, גם הסמכות לדון בפיצוי הכספי המבוקש היא לבית משפט זה, מן הטעם שהפיצוי הוא סעד טפל ונלווה לסעד העיקרי של צו מניעה. בש"א 13478/01 טענות הצדדים 9. המבקשים מדגישים כי פעולותיו של המבקש 3 נעשו מטעם "גוסטבו הפקות" שהיא חברה בע"מ, ולחלופין, בשליחותה של המבקשת 2. לפיכך לטענתם אין מקום לתבוע את המבקש 3 באופן אישי. מאידך המשיבה טוענת כי תביעתה מתייחסת גם למשיב 3 . דיון ומסקנות 10. איני מקבלת טענת המבקשים. לשונו של סעיף 4 לכתב התביעה היא כדלקמן: "הנתבעת 2 היא משרד הפרסום אשר ביצע ו/או הפיק ו/או תכנן ו/או ניהל ו/או הזמין ו/או אירגן בעצמו ו/או באמצעות הנתבע 3 את הקמפיין". כתב התביעה נוקט אחר-כך בלשון כוללנית של "נתבעים" ומייחס לכולם, ביחד ולחוד, שורה של מעשים ומחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולות אזרחיות וחוסר תום לב במשא ומתן (ראה סעיפים 13, 21, 23, 25 לכתב התביעה). בדיקת מעורבותו של נתבע 3 במעשים אלה צריכה להתברר. הדבר יעשה בשלב ההוכחות, אולם במידה ויוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה כנגד נתבע 3, יש בסיס לשקול הטלת אחריות אישית עליו בגין מעשים אלה. אורגן של חברה יכול להימצא אחראי אישית בנזיקין (סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 ; ע"א 507/79 ראונדאף נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 794 ; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי ואח', פ"ד מח(5) 661, 696-697) ושלוח יכול להימצא אחראי בגין הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן (ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות נ' דוד קסטרו, פ"ד לז(4), 673, 690-691). העובדה שברקע התנהלה גם פעילות של חברה אינה שוללת אחריות מקבילה של אורגן או מנהל. 11. הצדדים הוסיפו לטעון בפני בית המשפט. המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיבים וטענו כי יש למחוק חלקים מתשובת המשיבות. חלקים אלה, לטענתם, מפרטים עובדות חדשות אשר אינן נתמכות בתצהיר כנדרש על-פי תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. מנגד הודיעו המשיבות לבית המשפט כי תגובת המבקשים הוגשה באיחור ובניגוד לתקנה 241(ג1). אין לי צורך לדון בטענות אלה. החלטתי נסמכת על טיעונים משפטיים ולא נדרשתי לעובדות שהביאו המשיבות בתשובתן. כמו כן אין בתגובת המבקשים בכדי לשנות את מסקנתי כי דין הבקשות להידחות. סוף דבר 12. לאור האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשות ושכ"ט עוה"ד המשיבה בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. זכויות מבצעים ומשדרים