צו מניעה זמני נגד ייצור מוצר

להלן החלטה בנושא צו מניעה זמני נגד ייצור מוצר: החלטה 1. עניינה של החלטה זו בשתי בקשותיה של המבקשת: הראשונה: למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לייצר נר הבדלה בצורת עששית מפאראפין (להלן: "עששית"), ו/או תבניות לייצור עששיות; וכן האוסר על המשיב לייצר נרות, בין בעצמו ובין באמצעות צדדים שלישיים וזאת עד למתן החלטה בתביעה שהוגשה על-ידי המבקשת (בש"א 109174/01). השניה: למינוי כונס נכסים על-פי הוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999. 2. בבקשתה למתן צו מניעה זמני טוענת המבקשת, העוסקת בייצור נרות מסוגים שונים, כי בינה לבין המשיב, העוסק בייצור נרות מסוגים שונים, נוצרה במהלך שנת 1994 התקשרות עסקית במהלכה רכשה מן המשיב עששיות שייצר באופן בלבדי למבקשת, כאשר ביום 19/10/98 המשיב החל להיות מועסק על-ידי המבקשת על בסיס שכר קבוע, כשהציוד נמכר למבקשת. בתאריך 5/5/00 הופסקה העסקת המשיב על-ידי המבקשת, כאשר לטענת המבקשת הצדדים הסכימו כי המבקשת תרכוש מהמשיב את כל הציוד והידע לייצור העששיות, והוא מצידו התחייב שלא לייצרן, לא לייצר תבניות ליצירתן ולא להעביר את הידע לצד ג'. 3. טוענת המבקשת כי המשיב הפר את התחייבותו על-פי אותו הסכם משהחל לייצר עששיות וכן החל לייצר נרות הבדלה "צמות" הדומים עד כדי זהות לנרות המבקשת, והוא אף אורז אותם באריזות הדומות להפליא לאריזות הנרות של המבקשת, הן מבחינת הצורה, הן מבחינת הכיתוב, תוך שימוש בידע ובסודות מסחריים שלמד אצל המבקשת לקידום מכירותיו. טוענת המבקשת כי המשיב ניצל את הידע שרכש אצל המבקשת, מוכר את מוצריו ללקוחותיה כאשר על אריזות המשיב לא מצוינים פרטי היצרן, וכתוצאה מכך - לקוחותיה חדלו לרכוש נרות ממנה. 4. לאחר דיון במעמד צד אחד בו השיב חוקר מטעם המבקשת לשאלות בית המשפט, ניתן ביום 1/4/01 צו כינוס נכסים מוגבל לנרות הבדלה, צמות ועששיות ואריזותיהם, וצו מניעה זמני האוסר על המשיב לייצר עששיות ו/או תבניות לייצור עששיות, וכן צו מניעה האוסר על המשיב לייצר נרות, בין בעצמו ובין באמצעות צד ג'. 5. עד למועד הדיון בבקשות במעמד הצדדים, ביום 15/4/01, הגיעו המבקש וכונס הנכסים להסכמה לפיה המשיב משמש נאמן על הנכסים שנתפסו במהלך פעולת הכונס. לצורך מתן החלטה זו מונחים בפני הבקשה והתגובה לה, פרוטוקול הדיון מיום 15/4/01 וסיכומי הצדדים. 6. אדון תחילה בבקשה למתן צו כינוס נכסים זמני. בבקשתה, עותרת המבקשת להסמכת כונס הנכסים להיכנס למבנה בתוך חצר בית משפחת עטיה במושב בן זכאי בו ממוקם מפעל המשיב, "לצורך חיפוש ותפיסת נרות ועששיות, אריזות ציוד ומסמכים, המשמשים את המשיב בפעולותיו ובייצור הנרות והעששיות". הצו ניתן כאמור במעמד צד אחד ביום 1/4/01. 7. הצו שניתן מכוח סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, דומה במהותו לצו "אנטון פילר", שניתן במקרים דומים בטרם חקיקת חוק עוולות מסחריות. את הפסיקה המפרשת את צו "אנטון פילר", יש להחיל על פרשנות סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999. 8. הכלל הוא שצו "אנטון פילר" יינתן בצמצום רב, ורק במקרים קיצוניים ביותר, וביצועו ייעשה בצמצום רב - וזאת רק לצורך השגת מטרה דחופה. על כך עומד ד"ר א. וינוגרד בספרו, צווי מניעה, (חלק כללי, הוצאת הלכות) בעמ' 28: "צו כזה הוא מעצם טיבו צו דרקוני, מרחיק לכת ויכולה להיות לו השפעה הרסנית כלפי הנתבע, גם מסחרית וגם אישית ... על בית המשפט לאחוז באמצעי זהירות רבים נגד ניצולו לרעה...". 9. בבקשתה, ובתצהיר הגב' שרה צדקה התומך בה, טוענת המבקשת מחד - כי היא מבקשת את מינויו של כונס הנכסים "על מנת לתפוס את הציוד והמוצרים לייצור העששיות והנרות אשר בנדרסקי עשוי להעלים" (סעיף 14 לתצהיר). מאידך, טוענת הגב' צדקה בתצהירה: "אחד הנהגים שלנו רכש מאחת החנויות שחדלה לקנות מאתנו נרות ועששיות, את הנרות והעששיות של בנדרסקי ...(סעיף 11). אחד מלקוחותינו בירושלים חנות בשם 'שערי עזרא' ברחוב ירמיהו 9 בשוק ירושלים, נהגה לרכוש עד לאחרונה את מוצרינו, וממחצית חודש מרץ, התברר לנו שהוא החל לקנות מבנדרסקי" (סעיף 10 לתצהיר). דהיינו, ידוע למבקשת כי המוצרים של המשיב נמצאים בחנויות. 10. אם על-פי דעתה של המבקשת, ניתן למצוא את המוצרים שייצר המשיב בחנויות - מה צורך היה לה לתפוס את "הראיות" על-ידי צו כינוס הנכסים. 11. גם אליבא דשיטת המבקשת - אין כל בעיה של השגת או העלמת ראיות, ולכן הצו כלל אינו נחוץ. דומה כי השימוש בצו נדיר ודרקוני המאפשר לבעל דין להיכנס לחצרי המשיב, בטרם נערך דיון, ולתפוס טובין, איננו הצו הראוי במקרה זה ודי היה לה למבקשת לו הסתפקה בסעד של עיקול זמני ללא צורך בתפיסת ראיות בעסקו של המשיב. 12. מכל מקום, כפי שהבהרתי לעיל, הצדדים ביצעו בהסכמה את הצו באופן שונה מזה שנקבע בצו בית המשפט, על דרך מינויו של המשיב כנאמן על "הראיות" שתפיסתן על-ידי כונס הנכסים נתבקשה, ומשכך, הוכיחה המבקשת כי צו כינוס הנכסים לא נחוץ לה והיא מסתפקת בהעמדתו של המשיב כנאמן על אותן ראיות. 13. כעת אדון בעתירה למתן צו המניעה הזמני. בבקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 109174/01), עותרת המבקשת כי בית המשפט יאסור על המשיב לייצר עששיות ו/או תבניות לייצור עששיות ולייצור נרות בין בעצמו ובין באמצעות צדדים שלישיים עד למתן החלטה בתביעה העיקרית. 14. העילה לבקשתה זו של המבקשת היא טענתה כי המשיב מייצר עששיות מפאראפין תוך הפרת הסכם אליו הגיע עימה ובו התחייב שלא לייצר עששיות מפאראפין, לא תבניות לצורך ייצור העששיות ושלא להעביר את הידע לצד שלישי. 15. עוד טוענת המבקשת כי המשיב החל לייצר, תוך שהוא משתמש בידע שרכש מהמבקשת, נרות הבדלה ונרות אחרים הדומים עד כדי זהות לנרות המבקשת, ואף האריזות בהן הוא משווק את הנרות והעששיות אותן הוא מייצר, דומות להפליא לאריזות הנרות של המבקשת הן מבחינת הצורה והן מבחינת הכיתוב ושימוש בסמל הדומה ללוגו של המבקשת. 16. טוענת המבקשת כי המשיב משתמש בידע ובסודות מסחריים שלמד אצלה ומנצל את המוניטין שלה לקידום מכירות הנרות והעששיות שלו. 17. בדיון שהתקיים בפני, התברר כי המשיב, עולה חדש מחבר העמים, כבן 48, עוסק בייצור נרות מסוגים שונים כבר מתקופת ילדותו ברוסיה וזאת לאחר שמשפחתו עסקה בייצור נרות, והוא החל בייצורם כעצמאי בישראל מ- 1994. המשיב הוא בעל מומחיות רבה ומיומנות מיוחדת בייצור וצביעה של נרות מסוגים שונים. 18. הסתבר כי המשיב ייצר גם בעבר נרות הדומים בחזותם לעששית. עששית, כידוע, הנה מנורה שדולקת באמצעות שמן ופתיל מכוסה בזכוכית. הנתבע הצליח לייצר את העששית כולה מפאראפין וכך לייצר נר המשמש כנר הבדלה והנקרא "עששית". 19. אין חולק כי מנורה דמוי עששית קיימת כבר אלפי שנים ואין לאיש זכויות יוצרים בה. במילונו, מתאר אברהם אבן-שושן את העששית כפנס בו השתמשו כבר בימי התלמוד. 20. אין חולק כי למשיב הידע על הליך ייצור עששית שהיא כולה מפאראפין, כאשר למבקשת שהיא כאמור יצרנית נרות - לא היה הידע כיצד ניתן לייצר נר בדמות עששית שעשוי פאראפין, ועל כן פנתה אל המשיב והציעה לו שיתוף פעולה עסקי. כאמור, המשיב העביר למבקשת את הציוד לייצור נר עששית מפאראפין, ואף עבד אצל המבקשת מאז אוקטובר 1998 ועד מאי 2000. כך החלה ב- 1998 המבקשת לייצר נרות בדמות עששית, על פי הידע של המשיב. בכל התקופה בה הועסק המשיב אצל המבקשת הוא חדל מייצור עצמאי והתרכז בעבודתו אצל המבקשת. 21. על-פי עדותו, כיום משהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים, חזר המשיב לייצר נרות מסוגים שונים מלבד נר מסוג עששית. 22. מבלי שאחווה דעתי בסוגיית קיומו או היעדרו של דמיון בין העששית שמייצרת המבקשת לבין פמוט בסגנון מרוקאי עם פיתוחים שמייצר המשיב, אומר כי לכאורה הפמוט המרוקאי המיוצר על-ידי המשיב שונה מן העששית בחזותו, בצבעיו, ועל-פי עדות המשיב אף בהליך ייצורו עקב פיתוחי הטבעות השונים על גבי הנר, ובמשקלו עקב כמות החומר וזמן הבערה של הנר. 23. עם זאת, האריזות בהן משתמש המשיב לאריזת הפמוט המרוקאי שהוא מייצר דומות לכאורה בחזותן לאריזות בהן משתמשת המשיבה לאריזת נרות עששית שהיא מייצרת. ואולם, אין צו המניעה מבוקש לגבי האריזות בהן משתמש המשיב אלא לגבי הנרות אותם הוא מייצר. 24. בחינתו של צו המניעה המבוקש מעלה כי נוסחו הוא כוללני וגורף ומשמעותו היא הפסקת ומניעת עבודה כלשהי מהמשיב בתחום ייצור הנרות "ליתן נגדו צו מניעה האוסר על המשיב לייצר עששיות ... וכן האוסר על המשיב לייצר נרות". 25. באשר לייצור העששיות, כאמור, לכאורה אין המשיב מייצר עששיות אלא פמוט מרוקאי. באשר לצו המבוקש לאסור על המשיב לייצר נרות, הרי שאין מקום לצו שכן המבקשת לא הראתה כל זכות אף לא לכאורה בייצור בלעדי של נרות. 26. בדיון שהתקיים ביום 15/4/01 התברר כי בבקשתה, התכוונה המבקשת לאסור על המשיב לייצר נרות הבדלה מסוג צמה. גם בעניין נרות הבדלה מסוג צמה, מודה המבקשת בסיכומיה (סעיף 3.10) כי קיימים יצרנים רבים נוספים של נרות הבדלה קלועים. 27. טוענת המבקשת כי זכאותה לצו מניעה האוסר על המשיב לייצר נרות הבדלה קלועים נובעת מטענתה שאת הסודות המקצועיים הקשורים בייצור נר זה - למד המשיב אצל המבקשת. טענה זו לכאורה הופרכה לאחר שהמשיב הבהיר בעדותו כי נרות כאלה ייצר עוד בהיותו באוקראינה (עמ' 8 ש' 6), הגב' צדקה מטעם המבקשת אישרה כי: "אני מסכימה שיש עוד עשרות של נרות צמה בשוק" (עמ' 2 ש' 23 - 24), וברור שאין למבקשת, כמו לכל יצרן אחר, זכויות כלשהן בייצור צמה שהן נחלת הכלל. 28. בבקשתה, לא הצביעה המבקשת ולא לכאורה על התחייבות של המשיב שלא לייצר נרות. לא זו אף זו שהעתירה "לאסור ייצור נרות" בניסוחה הגורף מגלה לכאורה חמדנות משפטית שבגינה יש לשלול סעד מן היושר. 29. יתר על כן, אין בבקשת המבקשת ובתצהיר, פירוט עובדתי המבהיר מדוע דרושה התערבותו הדחופה של בית המשפט. משלא הוכחה לכאורה הזכות של המבקשת למנוע מהמשיב ייצור נרות, ולא הוכחה החובה לכאורה של המשיב להימנע מייצור נרות - דין העתירה למתן צו מניעה האוסר על המשיב לייצר נרות - להידחות. 30. כאמור, באשר לצו המניעה האוסר על המשיב לייצר עששיות, הוכח לכאורה כי המשיב, אשר אינו מכחיש את זכותה של המבקשת לייצר נרות - עששיות, ואשר מכר למבקשת ציוד לייצור עששיות - לכאורה אינו מייצר נר מסוג עששית אלא פמוט מרוקאי, תחת השם "נרות ארץ הקודש", שם בו לכאורה הוא עושה שימוש כבר למעלה מעשר שנים. 31. בבחינת מאזן הנוחות - אי הנוחות שתגרם למבקש אם לא יינתן הצו מול אי הנוחות שתגרם למשיב - הרי הכף נוטה לטובת המשיב. המבקשת היא יצרנית נרות ותיקה שהיקף עסקיה כולל ייצור נרות מכל הסוגים ומכירות הנרות פרי ייצורה הן בהיקף משמעותי בארץ ובחו"ל. 32. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן הפסקה מוחלטת של עבודת המשיב, ללא יכולת להתפרנס כלל, מול פגיעה כלכלית חלקית במבקשת - מטה כאמור את כף מאזני הנוחות לטובת המשיב. הוכח לכאורה כי הפגיעה במשיב היא מהותית וגורמת לקריסתו הכלכלית. מאידך, אם נגרם למבקשת נזק כטענתה, הרי אותו היא תובעת בגדר תביעתה בתיק העיקרי ונזקה מוערך על-ידה ב- 100,000 ש"ח. 33. אף שיקולי היושר מונעים את מתן הסעד לאחר שהבקשה הוגשה בשיהוי של כחמישה חודשים, לאחר שהמבקשת פנתה כבר בכתב ביום 7/11/00 בטענה כי המשיב מפר זכויות בייצור נרות עששיות (נספח ו' לתצהיר גב' צדקה). בקשה לסעד זמני שהוא בעיקרו דחוף, אינה יכולה להיות מוגשת בשיהוי של חמישה חודשים. (ראה: רע"א 5240/92 חלמיש נ' אשרז, פ"ד מז(1) 45, 50). 34. מטעמיה המתינה המבקשת כחמישה חודשים עד להגשת הבקשה, ומטעם זה - יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. טענת המבקשת כי המשיב לא נענה לפניותיה ולא השיב לה, אין בה כדי לרפא את השיהוי. 35. כך גם טענתה כי לא איתרה את מקום מפעלו של המשיב ונזקקה לשירותי חקירה פרטיים, הגם שהוכחה לכאורה, לא הוכח לכאורה מאימתי החלו מאמציה של המבקשת בפועל, בניסיונות לאיתור מקום המפעל. מכל מקום אף אליבא דמבקשת לאחר ששלחה מכתבה מנובמבר 2000 למשיב - הגיע המשיב בעקבות המכתב למשרד המבקשת ואין חולק כי המבקשת ידעה היכן נמצא המשיב. 36. המבקשת אף לא הראתה כל טעם משפטי ליתן צו מניעה זמני שהוא זהה במהותו לסעד העיקרי שבתביעה, ולמעשה מתן הסעד הזמני מייתר את הדיון בתיק העיקרי. 37. מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני דוחה את שתי הבקשות ומורה על ביטולם של הצווים הזמניים, צו המניעה הזמני וצו כינוס הנכסים הזמני שניתנו ביום 1/4/01. 38. עוד עלי לדון בשאלת סמכות בית המשפט לדון בתובענה בתיק העיקרי. הסעד המבוקש הוא צו מניעה קבוע וסעד כספי. הסעד הכספי שנתבע בסך 100,000 ש"ח - אין בו כדי להעיד על שוויו של צו המניעה הקבוע ומדובר רק בפיצוי המקסימאלי שניתן לתבוע ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999. 39. השווי של צו המניעה הקבוע המבוקש, מעיון בכתב התביעה, אינו ניתן כלל לשומה ולא להערכה כספית. על כן הסמכות העניינית לדון בתובענה היא לבית המשפט המחוזי. ראה: רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים נ' שוורץ, פ"ד נ(1) 670. לפיכך, ובהתאם להלכת ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד י"ב 1457 - יש לפצל את הסעדים השונים ובין הערכאות המתאימות, כך שהסעד הכספי יידון בבית משפט השלום, ואילו סעד צו המניעה יידון בבית המשפט המחוזי. 40. הגם שלבית משפט השלום הסמכות העניינית לתת צווי מניעה על-פי סעיף 75 לחוק בתי- המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 - סמכותו של בית משפט השלום מוגבלת לתביעות בתחום סמכותו העניינית, והתביעה לצו המניעה המבוקש בתובענה על-פי דיני זכויות יוצרים, אפילו מכוח סעיף 19 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, איננה תביעה הניתנת לביטוי כספי או להערכה ועל כן לא באה בגדר סמכותו של בית משפט השלום. 41. הדיון בתביעה למתן צו מניעה קבוע ששוויו אינו ניתן לביטוי כספי או להערכה, מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מבדורה שביעית, 1995) בעמ' 63. ראה: ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561. 42. על כן, הסמכות הבלעדית למתן סעד של צו מניעה שבענייננו, אשר אינו ניתן להערכה או לשומה - היא לבית המשפט המחוזי. 43. לסיכום: לאחר שעיינתי בבקשות ובכל חומר הראיות שהוגש בסיכומים ובסיכומי התשובה, הבקשות נדחות והצווים הזמניים שנתנו ביום 1/4/01 בטלים: הן צו המניעה הזמני והן צו כינוס הנכסים ויש להשיב לכונס הנכסים ערבות הכונס. א) אני מורה על פיצול הדיון בתובענה כדלקמן: העתירה בתביעה העיקרית למתן צו מניעה תידון בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב ועל פי סמכותי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לצו המניעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. ב) התביעה הכספית על סך 100,000 ש"ח תידון בבית משפט השלום בפני וישיבת ק.מ. תתקיים ביום 3/9/01 שעה 08:30. ג) לאחר שעל-פי צווי המניעה הזמניים שניתנו כמו גם צו כינוס הנכסים היה עסקו של המשיב סגור מאז יום 1/4/01, אני מורה על חיוב המבקשת בהוצאות הבקשות בסך 20,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/4/01 ועד התשלום בפועל. ד) בנוסף, אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7500 ש"ח, בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ה) אני מורה על חילוט סכומי הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שפסקתי כאמור לעיל מתוך הערבות הבנקאית מס' 146730/01/01 משוכה על בנק הפועלים בע"מ סניף עליה 503 מיום 1/4/01 שהופקדה בתיק בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב משהתברר שלא היה מקום למתן הצווים. צו מניעה זמניצוויםצו מניעהמוצר