בית המשפט חייב את כל הנתבעים וכל אחד מהם לחוד לשלם לתובעים סך של -.200,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. להלן פסק דין בנושא פיצויים על הפרת סימן מסחר רשום: פסק דין 1. התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה יצרנית של נעלי ספורט מגרמניה. מוצריה משווקים בישראל באמצעות התובעים 6-2, או מי מהם. הנתבעים מייבאים מסין נעלי ספורט אשר, לטענת התובעים, מחקות את צורתם ועיצובם של נעלי התובעת ובכך פוגעים הם בזכויות התובעת ובעסקיהם של התובעים 6-2, המשווקים הבלעדיים של מוצרי התובעת בארץ. בתובענה שבפני, שהוגשה במסגרת שני כתבי תביעה נפרדים ואשר הדיון בהם אוחד, תובעים התובעים מהנתבעים סעדים שעניינם צווי מניעה על פיהם יאסר על על הנתבעים ו/או על מי מטעמם, לייצר ו/או לייבא נעליים בעלי חזות דומה או זהה לנעלי התובעת וכן צווים למתן חשבונות ופיצויים כפי שיפורט בהמשך. במסגרת כתב הגנתם הגישו הנתבעים תביעה שכנגד שעניינה תשלום פיצויים ע"י התובעים בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהליכים משפטיים בלתי ראויים ובלתי מוצדקים, לדעתם, שננקטו ע"י התובעים. 2. בתחילה פנו רק המשווקים (התובעים 6-2) לבית המשפט וביקשו, במסגרת התובענה שהגישו (ת.א. 2554/01), צווי מניעה זמניים שימנעו מהנתבעים לשווק מספר אלפי זוגות נעליים שהם ייבאו מסין תחת השם ROAD. בית המשפט (כב' השופט י. זפט) לא נעתר לבקשתם ולא מנע את שיווק הנעליים מטעמים שפורטו בהחלטתו. בית המשפט העליון אישר החלטה זו ודחה את ערעור התובעים. (ראה החלטת כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 10006/01). לאחר דחיית בקשתם לסעדים זמניים הצטרפה יצרנית הנעליים עצמה לתביעת משווקי מוצריה בארץ והגישה יחד איתם כתב תביעה נוסף ונפרד (ת.א 2631/01). הגשת כתב התביעה הנוסף ע"י התובעת באה, כנראה, על רקע קביעתו של כב' השופט זפט, לפיה משלא צורף היצרן כתובע בתובענה שהיתה אז בפניו (ת.א. 2554/01) קלושים סיכויי המשווקים לזכות בסעדים שהתבקשו על ידם. בנסיבות אלה, ועל פי הנחיית בית המשפט, הגישו התובעים כתב תביעה מאוחד ובו פירטו את עילות התביעה והסעדים שהתבקשו על ידם בשתי התובענות הנ"ל כאחד. 3. את תביעתם מבססים התובעים על מספר עילות תביעה, אשר כל אחת מהן מקנה להם, לטענתם, את הזכות לסעדים שהתבקשו על ידם. א. הפרת סמני מסחר רשומים: נעלי הספורט בהם מדובר והמיוצרים ע"י התובעת מוגנים בשלושה סימני מסחר הרשומים בישראל על שם התובעת אשר אין חולק כי הם ברי תוקף לתקופה הרלוונטית (סימני מסחר מס' 131442, 131443 ו-131444). על גבי הנעליים עצמן מוטבעים שני סימני מסחר: השם "בופלו" בעיצוב מיוחד (סימן מסחרי מס' 131442) וסימן הבומרנג המאפיין את נעלי הספורט המיוצרות ע"י התובעת והתפור או המוטבע בגוף הנעל (סימן מ' 131444). הסימן המסחרי השלישי (131443) מוטבע על אריזת הקרטון בה ארוזות הנעליים ואין טענה מצד התובעים על הפרתו. משנרשמו סימני מסחר אלה אצל רשם סימני המסחר, על שם התובעת, הפכו הם לקיניינה הבלעדי ולה הזכות הבלעדית לעשות בהם שימוש [ראה סעיף 46 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) 1972)]. מבט בוחן והשוואתי בנעלי התובעת עליהן מוטבע שמה (BUFFALO) ובנעליים שיובאו ע"י הנתבעים עליהן מוטבע השם ROAD, מגלה כי צורת הבומרנג התפורה משני צידי הנעל דומה עד מאוד, אם לא זהה, בחזותה וצורתה בשני סוגי הנעליים הנ"ל (ראה למשל הנעליים תחת השם ROAD שסומנו נ/1, ת/8, ת/10 ות/12) לעומת נעלי התובעת (תחת השם BUFFALO שסומנו ת/7, ת/9, ת/5 ות/11). משכך, ברור כי הטבעת הסימן המסחרי מס' 131444 (בומרנג) באותו מקום, היינו בצידי הנעל בנעלי ROAD, שיובאו ושווקו ע"י הנתבעים, מהווה הפרה של סימן מסחרי רשום שבבעלות התובעת. סימן זה הוכר כבר הגנה על ידי רשם סימני המסחר, אשר אישר את רישומו כסימן מסחרי, כשהוא מוטבע בנעלי ספורט המיוצרות ע"י התובעת ועל כן אין לנתבעים המייבאים, אף הם, נעלי ספורט פתחון פה, או הגנה כלשהי, כנגד טענת התובעת לפיה סימן מסחרי זה, היינו סימן הבומרנג, מופיע גם על נעלי ROAD בצורה וחזות דומות אם לא זהות. עלה, איפוא, בידי התובעת להוכיח כי סימן מסחרי זה (131444) הופר ע"י הנתבעים כאמור, בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר (הגדרת המונח הפרה). טוענים התובעים כי גם הסימן המסחרי הרשום מס' 131442, היינו השם BUFFALO המוטבע בנעלי התובעת הופר ע"י הנתבעים. הוכח כי הנתבעים נוהגים להציג את נעלי ROAD שהם משווקים, תחת השם BUFFALO, תוך ניצול המוניטין שיש לשם זה ולשם הגברת מכירת מרכולתם (ראה עדותו של נתבע 3, תצהיר התשובה לשאלון שהופנה אליו, שאלה 13 ותצהירו של תובע מס' 5). עם זאת אין בכך כדי להצביע על הפרת סימן מסחרי מס' 131442. סימן מסחרי רשום זה מגן, אמנם, על השם בופלו, אך רק בצורתו הגרפית המיוחדת, כפי שהיא מופיעה בנעלי התובעת ובכתב האישור בדבר רישום הסימן אצל רשם סימני המסחר (ראה נספח ד/1 לכתב התביעה המאוחד). לא הוכח בפני שימוש בסימן מסחרי זה, היינו בשם בופלו בצורתו הרשומה המוגנת, ע"י הנתבעים או מי מהם. הם אמנם הציגו את נעליהם כנעלי בופלו ובכך עשו מעשה הטעייה ואולי אף רמייה, שאליו אתייחס בהמשך, אך אין לראות בכך כהפרה של הסימן המסחרי המוגן הנושא מס' 131442. הוכח, איפוא, כי הנתבעים ששיווקו את נעלי ROAD הפרו את הסימן המסחרי 131444 (סימן הבומרנג) (ולא את שאר סימני המסחר שהוצגו על ידי התובעת), ועל כן קמה לתובעת הזכות לסעדים על פי סעיף 59 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), 1972. ב. גניבת עין: טוענם התובעים כי בשווקם את נעלי ROAD, הדומים להפליא בצורתם ובחזות הכללית שלהם לנעלי BUFFALO, ביצעו הם עוולת "גניבת עין" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות 1999 הקובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר, או שרות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס, או כשירות של עוסק אחר, או כנכס, או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". יסודותיה העיקריים של עוולת גניבת העין הם, אם כך, שניים: "אחד, מוניטין שיש לטובין או לשרותים של התובע. ושניים, חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שרותים שמציע נתבע לציבור - טובין או שרותים של התובע הם, או שקשורים הם אליו". (דברים מפי כב' השופט מ. חשין בע"א 5792/99 - תקשורת וחנוך יהודי/משפחה בע"מ - אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון משפחה טובה - פד"י נה (3) עמ' 933). האם הוכח קיומם של יסודות אלה במקרים שלפני? המותג BUFFALO שבשמו משווקת התובעת את הנעליים שהיא מייצרת הוא בעל שם הידוע ונפוץ ברחבי העולם ואף בארץ. הוכח בפני כי שם, או מותג זה, הוא בעל מוניטין רב ונפוץ, הן בארץ והן בעולם, בשוק נעלי הספורט. אין ולא יכולה להיות, לדעתי, מחלוקת בין הצדדים בענין זה (ראה "הודאתו" בענין זה של העד מטעם הנתבעים אברהם כהן, בעמ' 69 לפרוטוקול וכן את הפרסומים שצורפו כנספחים ז'2 ו-ז'3 לתצהירו של התובע 5 ת/6). מדבריו של התובע 5, חיים עטר, מנהלה ובעל השליטה של המפיצה הבלעדית של נעלי התובעת בארץ (תובעת 2), אשר לא נסתרו ולא הופרכו, עולה כי המשווקים מכרו בארץ, עד כה, אלפי זוגות נעליים של התובעת בשם המותג BUFFALO. עובדה זו מצביעה על המוניטין הרב הקיים לנעליים אלה אשר נרכש בארץ בעמל והוצאות פרסום ושיווק ניכרות שהשקיעו התובעים 6-2. די באלה כדי להצביע על קיומו של מוניטין ל"טובין", היינו לנעלי BUFFALO המיוצרות ע"י התובעת והמשווקות בארץ ע"י התובעים 6-2. האם הוכח קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור כאמור בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות הנ"ל. די במראה עיניים כדי להתרשם מהדמיון בצורתם, חזותם ועיצובם של נעלי BUFFALO של התובעת ונעלי ROAD המיובאים ע"י הנתבעים ועל קיומו של חיקוי בולט בין שני סוגי הנעליים לפחות בדגם שהוצג בפני (דגם 1348-14 של התובעת). עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי על הנעליים המיובאות ע"י הנתבעים לא מוטבע השם BUFFALO אלא מותג אחר בשם ROAD. סימן זה מוטבע באותם מקומות בולטים בנעל (בחלק האחורי ובלשונית הנעל) שבהם מוטבע השם BUFFALO בנעלי התובעת. יצרן נעלי ROAD מייצר, אמנם, נעל הדומה בחזותה לנעל המיוצרת ע"י התובעת ובכך הוא מנסה, אולי, להפיק תועלת מהמוניטין של נעלי התובעת, אך העובדה כי היא נמכרת תחת השם ROAD שוללת, לדעתי, קיומו של חשש להטעיית ציבור הצרכנים. סבור אני כי לקוח או צרכן מן השורה יבחין, בלא מאמץ יתר, כי הנעל שהוצגה בפניו ומצאה חן בעיניו, בגלל עיצובה וצורתה, היא מסוג ROAD ולאו דווקא של BUFFALO. הצרכן יבחין, מן הסתם, בדמיון החזותי הרב בין שני סוגי הנעליים, אך מכאן ועד חשש שיטעה לחשוב כי מדובר בנעל של התובעת - כשבשני מקומות בולטים על פני הנעל מוטבע השם ROAD, המרחק רב. בכל הכבוד, אין בידי לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי בת"א בת.א. 2457/90 - טופאק אמרו - ג'וקר, שצוטטה בסיכומיו של ב"כ התובעים לפיה: "... לקוח רגיל אף אינו שם ליבו לתווית הקטנה המציינת את שם היצרן או אם יש לולאה או כפתור בדגם זה או אחר. החוזי הכללי של המכנסיים הוא שפועל בדרך כלל על עינו של הלקוח". אמנם החזות והצורה הכללית דומה עד מאוד בשני סוגי הנעליים, אך השם המוטבע על כל אחת מהן, במקום בולט, שונה ולא ניתן לומר כי מדובר ב"תווית קטנה" שהצרכן אינו מייחס לה חשיבות. לא רק זאת אף זאת: אף באריזת הקרטון בהן ארוזות הנעליים, מופיעים השמות השונים בהבלטה רבה. החזות הכוללת אותה יש לבחון על פי מראה עיניים, על מנת לקבוע האם קיים חשש להטעיית הציבור, כוללת גם את בחינת שם היצרן או שם המותג המוטבע על גבי הנעל, את אופן הצגתו ומידת בולטותו. בחינה כוללת כזו יוצרת את הרושם שמדובר בשני סוגי נעליים וכי אין חשש שציבור הלקוחות יוטעה לחשוב שנעליים שהציגו הנתבעות למכירה, של התובעים הם. אם לנסיבות אלה תצטרף העובדה לפיה נעלי התובעת נמכרות ב-600-550 ₪ לזוג בעוד שנעלי ROAD נמכרות בכ-200-150 ₪ בלבד, הרי לך הצטברות של נסיבות המצביעות, לדעתי, על העדר חשש סביר להטעיית ציבור הלקוחות או הצרכנים. אין בידי לקבל טענת ב"כ התובעת, לפיה הפער הקיים במחיר אינו מפחית החשש להטעיה כיוון שהצרכן עשוי, או עלול, להניח כי מדובר במבצע הנחות. כל המעלה טענה מעין זו, מניח כי רמת האינטיליגנציה של הציבור ומודעותו הצרכנית נמוכות, עד כי ניתן יהיה להטעותו באופן כזה. בעולם בו אנו חיים, בו תעשיות החיקויים והזיופים מתפשטות "כאש בשדה קוצים" והלקוח נחשף אליהן יותר ויותר, למד הצרכן זה מכבר כי קיימים חיקויים גם בתעשיית הנעליים, וכי הפרשי מחירים בסדר גודל כזה מקורם לא ב"מבצעי הנחה" של היצרן, אלא בקיומם של מוצרים אחרים, דומים בחזותם החיצונית, אך זולים יותר באופן משמעותי. אמנם ציבור הצרכנים לוקה "בזכרון בלתי מושלם" שאינו מדוייק ואינו זוכר את כל הפרטים של מוצר כזה או אחר וכי צורתו או חזותו הכללית של המוצר נחרטת בדרך כלל בזכרונו ובה יש להתחשב. (ראה בש"א 35764/99 דלתה פילם - KIPLING שצוטט ע"י ב"כ התובעים בסיכומיו). אלא שלא ניתן לומר, לדעתי, כי שם היצרן או המותג והאופן שהוא מוטבע על גבי הנעליים המשווקות ע"י הנתבעים, בצורתו, בגודלו ובמידת בולטותו, הוא פרט זניח, "הנבלע" בזהות הכוללת של המוצר. שם היצרן או המותג נחרט, בדרך כלל, בזכרונו ובמודעותו של הצרכן, אף אם זכרון זה "בלתי מושלם" הוא, לא פחות, ואולי אף יותר, מצורת הנעל וחזותה החיצונית. השוני הקיים בין השמות המוטבעים על גבי כל אחד מסוגי הנעליים והפער הגדול בין מחירי שני המוצרים, שהוא שוני בולט שבוודאי נחרט בזכרונו של הצרכן, שוללים, לדעתי, את האפשרות או החשש שהצרכן הרגיל, בפניו מוצגות נעליROAD , יטעה לחשוב כי מנסים למכור לו נעלי BUFFALO המיוצרים ע"י התובעת. "...הציבור אינו עולם גולם... וגם אם אמרנו שיש חשש מה לטעות, נטילת סיכון זה ראויה ולו למען התחרות החופשית וחופש העיסוק של הכלל" (דברי השופט חשין בפרשת משפחת טובה הנ"ל). בכל הכבוד והענווה, דברים אלה מקובלים עלי ומשקפים את דעתי. אין מקום "לחנוק" לחלוטין את חיי המסחר, למנוע תחרות חופשית, לפגוע בחופש העיסוק ו"להקריב" כל אלה על מזבח קדושת המונופולין. יש אמנם להגן על הקניין הרוחני וזכויות היוצרים, פרי רוחם, דמיונם והמצאתם של מעצבים, אמנים ויוצרים בתחומי יצירה שונים, אך באותה מידה אין להתעלם מהאינטרס הציבור ורווחתו. יש לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים אלה על ידי הקפדה בהגנה על הטעון והראוי להגנה מצד אחד, ודחיית נסיונות של בעלי המונופולין וזכויות יוצרים למיניהם לפגוע במתחריהם המסחריים בתואנות של פגיעה בקיניינם (הרוחני), מצד שני - נסיונות אשר לא תמיד ממש בהם ולא תמיד, כמו במקרה שלפני, מצביעות הן על קיומו של חשש ממשי להטעיית הציבור. כאן המקום להעיר כי לתובעת אין מדגם רשום על צורת הנעל ועיצובה "החדשני והחריג" (כדברי בא כוחה בסיכומיו) ולא בכדי, שכן ספק בעיני אם הרשם היה מאשר רישומו של מדגם מעין זה, לפי סעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים. לא הוכחה, איפוא, לדעתי, במקרה זה, קיומה של עוולת גניבת העין, שכן לא הוכח קיומו של חשש ממשי להטעיית הציבור ע"י הנתבעים בעת שהם משווקים את נעלי ROAD המיובאים על ידם מסין. ג. התערבות הוגנת ותאור כוזב התובעים מבססים תביעתם על קיומן של שתי עוולות נוספות המנויות בסעיף 2 ו-3 לחוק עוולות מסחריות. סעיף 2 לחוק קובע: "לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שרות שלו או של עוסק אחר (להלן: תאור כוזב)". קיומה של עוולה זו הוכח לגבי הנתבעים ובמיוחד לגבי הנתבע 3, מבעליה ומנהליה של נתבעת 1. נתבע זה נשמע בשיחה שקיים עם תובע 5, שהציג עצמו כבעל חנות נעליים המעוניין לרכוש מהם נעליים, כמציג את נעלי ROAD, אותן הוא מייבא ומשווק, כנעלי BUFFALO. גם על גבי טופס הזמנה של נעליים שרשם נתבע 3 לתובע 5, רשם הוא את נעלי ROAD שהוזמנו, כנעלי BUFFALO (ראה נספח י' לתצהירו של תובע 5 - ת/6). זאת ועוד: במהלך חקירתו הודה נתבע 3 כי הדגם של נעלי ROAD שהוא מייבא ומשווק, נקרא "דגם BUFFALO" ובשם זה הוא מציג או מציע אותן ללקוחותיו, היינו לבעלי חנויות הנעליים הקמעוניות. עובדות אלה ואחרות שהוצגו ע"י התובעת, לא הופרכו ולא נסתרו ע"י הנתבעים והן מוכיחות את קיומה של עוולת התאור הכוזב כאמור בסעיף 2(א) לחוק הנ"ל. נסיבות אלה אף מוכיחות קיומה של עוולה המנויה בסעיף 3 לחוק עוולת מסחריות שעניינה "התערבות בלתי הוגנת", והדומה באופיה ומהותה לעוולת התיאור הכוזב הנ"ל. אין ספק כי בהתנהגותם של הנתבעים ובאופן הצגת נעליהם בפני הקמעונאים, כנעליים מסוג BUFFALO, "מונעים" הם, את גישת הצרכנים או הקמעונאים לנעלי BUFFALO המיוצרות ע"י התובעת, או לפחות מכבידים על גישתם לנעלי התובעת, באופן בלתי הוגן ותוך ידיעה מלאה שהמידע שהם מפיצים ואופן הצגת מרכולתם מטעה ובלתי נכון. ד. העילות הנוספות עליהן מבססים התובעים את תביעתם, היינו על פי עוולת הגזל, לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ו/או העילה של "דילול מוניטין וסימני מסחר רשומים" ועשיית עושר שלא במשפט, לא הוכחו כדבעי. לאור המסקנות והתוצאות אליהן הגעתי, כמפורט לעיל, אמנע מהתייחסות מפורטת לטענות התובעים באשר לעילות אלה. 4. הנזק משקבעתי כי הנתבעים הפרו סימן מסחרי של התובעת (סימן הבומרנג) וביצעו עוולות לפי סעיף 2 ו-3 לחוק עוולות מסחריות 1999, קמה לתובעת הזכות להפרע מהם בגין הנזק שנגרם להם מכח דיני הנזיקין. [ראה סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות וסעיף 76 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)]. השאלה היא מהו שיעורו של נזק זה. נקודת המוצא של ב"כ התובעים לחישוב נזקי התובעים, היא היקף מכירות הנעליים מסוג ROAD, הדומות בחזותן לנעלי BUFFALO, של התובעים. לדבריו, שיווקו עד כה הנתבעים כ-7,200 זוגות נעליים מסוג ROAD, לכל הפחות. עובדה זו מנעה מהתובעים, לטענתם, שיווקם של מספר דומה של נעלי BUFFALO ועל בית המשפט, אם כך, לפצות את התובעים בשיעור ההפסד שנגרם להם בשל הפסד רווחים כתוצאה מאי מכירת כמות זו של נעליים בארץ. על בסיס זה ערך ב"כ התובעים, חישובים לפיהם יש לפצות את התובעים בסכומי עתק, כמפורט בסיכומיו. אף אם אניח, לצורך הדיון שבפני, כי אכן מדובר ב-7,200 זוגות נעליים ששיווקו עד כה הנתבעים - עובדה השנויה במחלוקת בין הצדדים - אין לגזור מכמות או היקף הנעליים שנמכרו, את שיעור הנזק שנגרם, כביכול, לתובעים. נעלי ROAD המשווקים ללא חשש להטעיית הציבור, כאמור לעיל, אינם נמכרים כתחליפים לנעלי BUFFALO. מדובר בשני סוגים, או שתי קטיגוריות שונות של נעליים. נעל מסוג BUFFALO, הנחשבת ליוקרתית ויקרה ונעל מסוג ROAD הנמכרת כנעל זולה, ברמת מחירים הנמוכה, פי 3 בערך, מרמת המחירים של נעלי BUFFALO. התובעים לא הוכיחו ואין באפשרותם להראות, כי בנסיבות אלה, היו הם מצליחים למכור כמות נוספת של 7,200 זוגות נעליים יקרות מסוג BUFFALO (או כל כמות אחרת ששווקה ע"י הנתבעים), אילולא שווקו הנתבעים את אותן מספר של נעלי ROAD בתקופת זמן מסויימת. אין זה ודאי כלל כי הצרכן היה מעדיף לקנות נעל BUFFALO במחיר של 600-550 ₪, לו לא היו מוצעות בשוק, נעלי ROAD בעלות חזות דומה שעלותן כשליש ממחירן של נעלי BUFFALO. נהפוך הוא: במקרה כזה, כך יש להניח במידה רבה מאוד של סבירות, היה הצרכן המצוי מחפש, ומן הסתם מוצא, נעליים בעלות חזות דומה המשווקות ע"י יצרנים ויבואנים אחרים ברמת מחירים דומה לרמת המחירים של נעלי ROAD (כמו נעליים המוטבעים עליהם שמות המותגים: ZEROX או SPORT שהוצגו בפני), או רוכש נעליים בעלות חזות שונה, אך במחיר דומה, או זהה, למחיר נעלי ROAD, הכל לפי העדפותיו ואפשרויותיו הכספיות. בלתי סביר להניח כי הצרכן הסביר והמצוי היה רוכש נעלי BUFFALO ומשלם מחיר גבוה בהרבה, רק משום שלא מצא נעלי ROAD או נעליים דומות אחרות, במחיר מופחת באופן משמעותי. כשאלה הם פני הדברים, לא ניתן לחשב את שיעור הנזק שנגרם לתובעים, על יסוד אומדנים והערכות ספקולטיביות שהוצגו על ידם, שאינן מעוגנות כלל במציאות ולא הוכחו כלל ועיקר. לא עלה, איפוא, בידי התובעים להוכיח את שעורו המדוייק של אבדן הרווחים שנגרם להם, אם נגרם, ואף לא נזק ספציפי אחר כתוצאה משיווק נעלי ROAD ע"י הנתבעים. עדיין רשאי בית המשפט לפסוק את שיעור הפיצוי, כאשר מדובר בעוולות כמו גניבת עין או הפרת סימן מסחרי, על דרך של אומדן גלובלי וזאת בשל הקושי, הקיים בדרך כלל, להעריך או לחשב את שיעורו של הנזק הספציפי שנגרם כתוצאה מהפרת זכויות בתחום הקניין הרוחני. (ראה ע.א. 4500/90 הרשקו - אורבך פד"י מ"ט (1) 419). בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי לתובעים על דרך האומדנה עליו להתחשב, כמובן, בכלל הנסיבות, לרבות היקף ההפרה, משכה ואופיה ופרק הזמן שבמהלכו היא התבצעה. לאור המסקנות והתוצאות אליהן הגעתי, לפיהן הפרו הנתבעים סימן מסחרי רשום אחד (סימן הבומרנג), כמפורט לעיל, וביצעו את העוולות המנויות בסעיף 2 ו-3 בחוק סימני מסחר ולעומת זאת לא הוכחה קיומה של עוולת גניבת העין ושאר העילות או העוולות שפורטו ע"י התובעים, סבור אני כי יהא זה צודק וסביר, בנסיבות הענין, לבסס את האומדנה על נקודת המוצא שבסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות 1999 הקובע פיצוי גלובלי, בלא צורך להוכחת נזק, בסכום של עד -.100,000 ₪ לגבי ביצועה של כל עוולה. אמנם כן, פיצוי כספי כזה, לא ניתן לפסוק בגין ביצוע עוולות לפי סעיף 2 ו-3 לחוק שביצעו הנתבעים (ראה סעיף 12 לחוק), ואילו את עוולת גניבת העין, המנויה בסעיף 1 לחוק, שלגביה ניתן לפסוק פיצוי כזה, לא ביצעו הנתבעים. עם זאת, יש לראות, לדעתי, בשיעור הפיצוי, אותו קבע המחוקק, בסעיף 13 הנ"ל, משום מורה דרך או הנחיה לקביעת שיעור הפיצוי על דרך האומדנה במקרים כמו המקרה שלפני ומשלא עלה בידי התובעים להוכיח כדבעי קיומו של נזק ספציפי ושיעורו כתוצאה ממעשי הנתבעים. הנתבעים הפרו, כאמור, סימן מסחרי רשום אחד השייך לתובעים וביצעו עוולות לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק עוולות מסחריות. לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בעוולות שביצעו הנתבעים, באופיין ובמהותן, אני מחייב את כל הנתבעים וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעים, או לכל אחד מהם לחוד, פיצוי אותו אני מעריך, על דרך האומדנה, בשיעור כולל של -.200,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום עד התשלום בפועל. 5. סעדים אחרים: התובעים עותרים לסעד של צו מניעה קבוע בנוסף לפיצוי הכספי. סעד זה, מן הדין שיינתן במקרה כזה כדבר שבשגרה כמעט, אך רק לגבי העוולות שביצעו הנתבעים, כאמור לעיל. אני אוסר, איפוא, על כל אחד מהנתבעים לעשות שימוש בסימן המסחרי הרשום מס' 131444 (סימן הבומרנג) ולשווק נעליים עליהן מוטבע סימן מסחרי זה. כן אני אוסר על כל אחד מהנתבעים לפרסם מידע כוזב לגבי הנעליים שהם משווקים, ו/או לגבי נעלי התובעת המשווקים בארץ תחת השם BUFFALO ולהתערב באופן בלתי הוגן בעסקיהם של התובעים, הכל על פי האיסורים המנויים בסעיף 2 ו-3 לחוק עוולות מסחריות 1999. 6. התביעה שכנגד: לאור המסקנות והתוצאות אליהן הגעתי, מתייתר, למעשה, הצורך לדון בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נגד התובעים. התביעה שכנגד מבוססת על הנזקים שנגרמו לנתבעים, לטענתם, עקב "ניהול הליכים משפטיים רשלניים נגדם בת.א. 2554/01 ובת.א. 2631/01 על ידי הנתבעים שכנגד שלא בתום לב, תוך עשיית שימוש לרעה בהליכי המשפט" (עמ' 1 לסיכומי התובעים שכנגד). התוצאות והמסקנות אליהן הגעתי מפריכות, מיניה וביה, טענה זו של הנתבעים (התובעים שכנגד). היה בסיס עובדתי ומשפטי לתביעת התובעים ובשל כך זכו הם לסעדים, ולו חלקיים, כפי שפורט לעיל. לא ניתן, איפוא, לייחס לתובעים ניהול הליכים משפטיים רשלניים, לא לגבי הגשת התובענות ואופן ניהולן ולא לגבי עיכוב הטובין (הנעליים) במחסני המכס לתקופה של כחודש וחצי. משקבעתי כי הנתבעים הפרו סימן מסחרי רשום של התובעים וביצעו עוולות נוספות לפי חוק העוולות המסחריות, ומשחייבתי את הנתבעים בתשלום פיצוי כספי בשל כך, נשמטת לחלוטין מתחת לרגלי הנתבעים התשתית העובדתית עליה ביססו הם את התביעה שכנגד. 7. סוף דבר: א. אני מחייב את כל הנתבעים וכל אחד מהם לחוד לשלם לתובעים סך של -.200,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. ב. ניתן בזאת צו מניעה נגד כל אחד מהנתבעים כמפורט בסעיף 5 לפסק הדין. ג. התביעה שכנגד של הנתבעים נגד התובעים נדחית. ד. הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.40,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל. פיצוייםסימן מסחרי