עונש על עבירות מחשב

בית המשפט פסק כי יש להטיל 18 חודשי מאסר בפועל על עבירות מחשב נשוא כתב האישום להלן:

לפי כתב האישום במהלך שנת 1997 ועד חודש מרץ 1998 קשר הנאשם קשר עם אחרים לביצוע עבירות שונות באמצעות רשת האינטרנט, דהיינו לחדור שלא כדין למחשבים בארץ ובחו"ל, להפריע ולחבל בפעולתם של המחשבים לרבות באמצעות החדרת אותן תוכנות שאוזכרו לעיל, קרי רחרחן וסוס טרויאני - ולהשתמש שלא כדין במחשבים ובחשבונות אינטרנט של אחרים.

הנאשם חדר שלא כדין, באמצעות האינטרנט, לעשרות רבות של מחשבים בארץ ובחו"ל. בין היתר חדר למערכת מחשבי נאס"א, למחשבים של מוסדות ממשל בארה"ב, לרבות מחשבי משרד ההגנה, למחשבים השייכים לחיל האוויר ולצי האמריקאי, וכן מחשב אתר של חברה בשם נטדקס בע"מ בארה"ב.

הנאשם נעתר לבקשתו של אחר לחדור שלא כדין לחשבונה במחשב של תלמידה במדרשת שדה בוקר, כדי לקרוא את הודעותיה בדואר האלקטרוני.


להלן פסק דין בנושא עונש על עבירות מחשב:

פסק דין

השופטת ד' ברלינר:
א.     נגד המשיב בתיק זה הוגש כתב אישום בת"פ 1394/99 של בית משפט השלום בכפר סבא. בכתב האישום יוחסו למשיב עבירות של שיבוש או הפרעה למחשב, עבירה על סעיף 2 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המחשבים), חדירה לחומר מחשב שלא כדין, עבירה על סעיף 4 לחוק המחשבים, קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), השמדת ראיה, עבירה על סעיף 242 לחוק העונשין, וכן קשירת קשר לעוון, עבירה על סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

הוראות החיקוק, כפי שפורטו לעיל, אינן מתחילות אפילו לתת תמונה באשר לאופיין של העבירות, היקפן, תחכומן והנזק שגרמו, ועל כך בהרחבה - בהמשך.
רשימת העדים כללה לא פחות מ-33 עדים, ביניהם עדים מהסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל בארה"ב (נאס"א), ממשרד החקירות הפדראלי של ארה"ב (F.B.I) ומהמשרד לחקירות מיוחדות של חיל האוויר של ארה"ב.

הגם שהמשיב הודה בעבירות שיוחסו לו בחקירתו במשטרה, בבית המשפט כפר בביצוען, שעל כן נשמעה פרשת התביעה והעידו מרבית עדי התביעה (כל העדים הישראליים).

רק לאחר שפרשת התביעה, כאמור, היתה קרובה לסיומה ולפני העדתם של חוקרי הרשויות האמריקאיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר מכוחו תוקן כתב האישום.

בכתב האישום המתוקן הופרד המערער משותפיו לעבירה באופן שהוא מופיע כנאשם יחיד.

חרף תיקונים שנעשו בכתב האישום, עדיין הוא כולל את כל העבירות שהוזכרו לעיל ועדיין הוא מכיל ארבעה אישומים חמורים ביותר, שתוכנם יפורט להלן.

ב.     בכתב האישום המתוקן הודה המשיב.
המשיב נשלח לשירות המבחן כדי לקבל תסקיר, המצוי בפנינו, וכמו כן מצויה חוות דעת פסיכולוגית של גב' ליסה גרוסמן, אשר בדקה והביעה את דעתה ביחס למצבו הנפשי של המשיב.

התביעה טענה בבית משפט קמא, כי יש להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת (ראה עמ' 10 לטיעונים הכתובים של התביעה בבית משפט קמא).

לשאלה מפורשת של כב' השופטת קמא אמר התובע, כי: "כשאנו טוענים לעונש מאסר לתקופה ממושכת הכוונה לעונש מאסר שלא תבוצע בעבודות שירות, מעבר לשישה חודשים, כמו כן מאסר על תנאי וקנס" (ראה עמ' 4 לפרוטוקול מיום 26.03.01).

בגזר דין ארוך ומפורט סקר בית משפט קמא את העבירות שמדובר בהן, חומרתן, ריבוין, והנזק שנגרם כתוצאה מביצוען. כמו כן התייחס בית משפט בהרחבה לנסיבותיו האישיות של המשיב, כישוריו ובעיותיו, כפי שהם מצטיירים הן מתסקיר שירות המבחן, הן מחוות הדעת הפסיכולוגית ובמידת מה מדבריו של המשיב עצמו.

בסופו של דבר הטילה כב' השופטת קמא על המשיב 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 75,000 ₪.
המשיב גם הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

בטיעונה בפנינו קובלת המדינה, בין היתר, על הפער הקיים לדבריה, בין האמירות המחמירות של בית משפט קמא לגבי תיאור העבירות וחומרתן ובין תרגומן של אמירות מחמירות אלו לכלל ענישה.

אקדים מאוחר למוקדם ואומר, כי דעתי היא שיש ממש בטרונייתה זו של המדינה.
בסופו של יום, נראה שבית משפט קמא שם את הדגש על נסיבותיו האישיות של המשיב והתעלם, או לא נתן משקל מספיק לחומרה שהוא עצמו ראה בביצוע העבירות.

אולם ראשון ראשון ואחרון אחרון, ואתחיל בפירוט העבירות שבהן הורשע המשיב.

ג.     כתב האישום פותח ברשימת הגדרות. ההגדרות מספקות הצצה ראשונית לגיוון בשיטות בהן השתמש המשיב
כך למשל, מצויה בחלק ההגדרות הגדרה של "סוס טרויאני", שהיא תוכנת וירוס מוסווית, שניתן להחדירה למחשבים באמצעות רשת האינטרנט והמאפשרת, בין היתר, כניסה סמויה עתידית למחשב בו הושתלה.
הגדרה אחרת היא של משתמש על. משתמש על - כשמו כן הוא: משתמש שיש לו את כל ההרשאות לפעול במחשב או רשת מחשבים ובאפשרותו לקבוע או לשנות הרשאות למשתמשים האחרים.
הגדרה נוספת היא של רחרחן (sniffer), תוכנה שניתן להחדירה למחשבים באמצעות רשת האינטרנט, ומאפשרת מעקב אחר משתמשים הפועלים במחשב הנחדר וגילוי אינפורמציה מסווגת אודותיהם, כגון שמות משתמש, סיסמאות כניסה ומספר כרטיסי אשראי.
בכך עוד לא סיימנו את סדרת ההגדרות, אולם די במה שנאמר לעיל.

האישום הראשון:
במהלך שנת 1997 ועד חודש מרץ 1998 קשר המשיב קשר עם אחרים לביצוע עבירות שונות באמצעות רשת האינטרנט, דהיינו לחדור שלא כדין למחשבים בארץ ובחו"ל, להפריע ולחבל בפעולתם של המחשבים לרבות באמצעות החדרת אותן תוכנות שאוזכרו לעיל, קרי רחרחן וסוס טרויאני - ולהשתמש שלא כדין במחשבים ובחשבונות אינטרנט של אחרים.

כל אחד מן הקושרים כינה עצמו בכינוי. כינויו של המשיב היה אנלייזר, אם כי המשיב השתמש גם בכינויים נוספים.

המשיב היה זה שהשיג את התוכנות שנזכרו לעיל וערך בהן תיקונים ושיפורים, הכל לצורך ביצוע חדירה למחשבים שונים בארץ ובחו"ל.

המשיב גם למד שיטות לביצוע חדירה למחשבים, לרבות אינפורמציה מסווגת אודות סיסמאות גישה ושמות משתמשים בארץ ובחו"ל.

בנוסף לכך המשיב למד ופיתח שיטות להסוות את פעולותיו באופן שלא ניתן יהיה להתחקות אחר עקבותיו.

בדיעבד, אומר כבר בשלב זה, כי אחד המאפיינים הבולטים של עבירות המחשב הוא היכולת לטשטש בקלות יחסית את העקבות, באופן שהעבריין כמעט אינו חושף עצמו לסכנה והסיכויים לעלות על עקבותיו שואפים במקרים רבים לאפס.

האישום השני:
במהלך תקופת הקשר חדר המשיב, שלא כדין, באמצעות האינטרנט, לעשרות רבות של מחשבים בארץ ובחו"ל. בין היתר חדר המשיב, כאמור, למערכת מחשבי נאס"א, למחשבים של מוסדות ממשל בארה"ב, לרבות מחשבי משרד ההגנה, למחשבים השייכים לחיל האוויר ולצי האמריקאי, וכן מחשב אתר של חברה בשם נטדקס בע"מ בארה"ב.

המשיב גם השיג קבצי סיסמאות ושמות של משתמשים המנויים בחברות אינטרנט זהב ונטוויז'ן, והשתמש בחשבונות האינטרנט שלהם כדי לחדור לאתרים שפורטו לעיל.

המשיב שיבש את פעולות המחשבים הנ"ל על ידי כך ששינה קבצים באופן שיאפשר לו לחדור למחשבים הפרוצים באמצעות סיסמה ששתל בהם כמשתמש על, שינוי דף השער באתרים, וכן השתיל בהם תוכנות מסוג רחרחן וסוס טרויאני.

האישום השלישי:
המשיב נעתר לבקשתו של אחר לחדור שלא כדין לחשבונה במחשב של תלמידה במדרשת שדה בוקר, כדי לקרוא את הודעותיה בדואר האלקטרוני.
המשיב, ביחד עם אחר, ביצע חדירה למחשב המדרשה, תוך שינוי ופגיעה בקבצי המחשב שבו, תוך שהוא מגדיר את עצמו והאחר כ"משתמשי על" במחשב המדרשה.
בסופו של דבר לא חדרו המשיב והאחר לחשבון של אותה תלמידה.
יחד עם זאת, חדר המשיב מספר פעמים באמצעות מחשב המדרשה לשרת של חברת נטוויז'ן, למחשב אתר הכנסת, וניסה גם לחדור לאתר צה"ל. בשרת של חברת נטוויז'ן התקין המשיב את תוכנות "רחרחן" ו"סוס טרויאני" ובאתר הכנסת שתל את "הסוס הטרויאני".
כן חדר לאתר הנשיא.

באתר הכנסת ובאתר הנשיא שינה המשיב, שלא כדין, את דפי הבית, הוסיף להם כיתובים שונים וגרם להשבתת האתרים למשך מספר ימים.

האישום הרביעי:
אישום זה מתייחס לניסיונות הטשטוש של המשיב לאחר מעשה; לאחר שחלק מהאחרים, שעמם קשר המשיב קשר, נתפסו על ידי הרשויות בארה"ב, מחק המשיב, בעצה אחת עם אחד מהקושרים, את מרבית קבצי המחשב שהיו ברשותו שניתן היה ללמוד מהם על חדירות שלא כדין שביצע במחשבים שונים, ושהכילו תוכנות בהן השתמש לביצוע העבירות.

המשיב מחק את הקבצים שהיו גם ברשות שותפיו לקשר. המשיב מחק את הקבצים ביודעו שהם עשויים להיות ראיה בהליך שיפוטי, ועשה זאת במטרה למנוע את השימוש בהם כראיה.

ד.     בגזר הדין עמדה כב' השופטת קמא על חלק מהמאפיינים הבולטים של עבירות המחשב אשר צוינו כבר לעיל.

בלשונה של כב' השופטת קמא: "לאחר החדירה למחשב לא נותרים סימנים, אין רסיסי זכוכית או מנעולים מעוקמים, ובהעדר סימנים לפריצה גילוי עבירות כגון אלה מחייב מיומנות טכנית גבוהה ומוחות מתוחכמים לא פחות מאלה של מבצעי העבירה" (עמ' 6 לגזר הדין).

עוד אמרה כב' השופטת קמא: "ברור שיש לראות בחומרה עבירות אלה שתכליתן פגיעה במערכת המחשבים. החדירות למחשבים נעשו לתופעה וככל שגוברת התלות במחשב, בעיקר במדינות מתקדמות, כך מתעצמים נזקיה בעת הפגיעה במאגרי המחשב שלה" (שם).

עוד מציינת כב' השופטת קמא, כי מעבר לנזקים הישירים הנגרמים בעטיים של עבירות אלה, בצדן גם נזקים עקיפים המתבטאים בהשקעות הנדרשות לצורך אמצעי מיגון ופיתוח תוכנות שימנעו את כניסתם של פורצים.

האמור לעיל, הגם שהוא ללא ספק נכון, אינו משקף ולו את מקצת החומרה שיש במעשיו של המשיב.

ה.     המשיב פעל לאורך תקופה ארוכה. אין מדובר במעשה לצון חד פעמי או בגחמה רגעית אלא בפעילות מתמשכת, שיטתית שגייסה לעזרתה את כל התחכום האפשרי בנושא המחשבים.

המשיב טרח לצבור ידע שכל מטרתו היא חדירה למחשבים, בין אם מדובר במחשבים של גופים ממשלתיים, ביטחוניים, או של חברות פרטיות.

המשיב פעל בדרך חסרת מעצורים. לא מהותו של הגוף שמדובר בו הרתיעה אותו (נאס"א או צבא או הכנסת), לא היות האתר ישראלי או זר, פרטי או ממשלתי או בטחוני, לא הנזק שנגרם לאותו גוף, לא הפגיעה בצנעת הפרט כשמדובר במשתמשי מחשב פרטיים, ואף לא הפגיעה באינטרס הציבור, כשמדובר בחדירה למחשבים של גופים ציבוריים וממשלתיים.
מי שמהין לשנות דפים של אתר הכנסת או להבדיל לחדור למחשבי נאס"א, מעיד על עצמו כי שום דבר אינו קדוש בעיניו ואיננו מעבר לתחום עבורו.

פעילותו של המשיב לא הסתכמה בחדירה בלבד אלא התבטאה גם במה שכונה על ידי התביעה כ"וונדליזם אלקטרוני".
נראה לי כי הכינוי אכן הולם ומבטא נכונה את דרך פעילותו של המשיב.

כאשר מדובר בהשתלת וירוס ועריכת שינויים וכיוצא בכך, שמחייבים לאחר מכן פעילות מתמשכת תוך השבתת האתרים כדי לשקם את ההרס שזרע המשיב, הרי אין הגדרה הולמת יותר מאשר "וונדליזם אלקטרוני".

אין צורך לומר, כי המחשבים אוצרים היום בחובם את מרבית המידע, אם לא את כולו, מידע שהוא חיוני, לעתים סודי, ואשר בלעדיו כל גוף ממשלתי, צבאי או ציבורי, אינו יכול לפעול.

הקלות הבלתי נסבלת שבה פעל המשיב מחייבת תגובה של ממש.

ו.     בשקלול השיקולים הרלוונטיים לענין הענישה, דעתי הינה כי יש לתת, במקרה הנוכחי, משקל רב לשיקול ההרתעה.
גם בית משפט קמא ציין את העובדה שהמשיב הפך להיות מושא להערצה, "סלבריטי", גיבור בן זמננו.
איש לא העלה על דעתו להשוות, למשל, בין המשיב לבין פורץ רגיל; בין אם המדובר בפורץ שנטל רכוש לא לו, ובין אם פורץ שביצע פריצה, ללא שנטל עמו רכוש.

בית משפט קמא היה ער לכך, כי "את התפיסה הזו, שאינה רואה בעבירות המחשב עבריינות של ממש צריך לשנות".
דומני, כי לא יכולה להיות מחלוקת על נכונות "הצהרת כוונות" זו של כב' השופטת קמא.

אכן, את ההתייחסות שרואה בעבירות המחשב ספק עבירות, ספק שעשוע, ספק אתגר, שלגביו יש להריע למי שמגלה כישורים מובהקים, כפי שגילה המשיב במקרה זה - יש לשנות.

הנזק שניתן לגרום באמצעות פריצה למחשב עולה, במרבית המקרים, על נזק צפוי בפריצה לבית.

לרוע המזל, העבריינים הפוטנציאליים, או לפחות החלק הארי שלהם, הם בני גילו של המשיב בזמן מעשה, דהיינו אנשים צעירים, נוחים להתרשמות ונוחים להשפעה.
לציבור פוטנציאלי זה של עבריינים צריך להבהיר, חד משמעית, כי חדירה למחשב היא פריצה לכל דבר וענין. אין הבדל בין מי שמטפס כדי לפרוץ לבנין, לבין מי שמוצא את הדרך לפרוץ למחשב.

לצערי, ענישה חמורה ומאסר מאחורי סורג ובריח, מהווה עדיין אמצעי נחוץ כדי להחדיר נורמות ראויות והתייחסות ראויה לעבירות ולכיבוד החוק.

נראה לי כי הפסיקה בענין זה צריכה ללכת בתלם שנחרש בזמנו, בהתייחסות לעבירות המס למיניהן.

גם בעבירות המס נחלץ בית המשפט לומר את דברו ולהבהיר כי אין בין מי ששולח ידו לקופת המדינה לבין מי ששולח ידו לקופת הפרט מאום, זה גם זה גנב, וצריך לנקוט לגבי שניהם באותה אמת מידה.

בית המשפט בקרב עמו יושב, ודומני שלא אטעה אם אומר כי כרגע, המצב הוא, שאנשים דוגמת המשיב, החודרים למחשבים כגון מחשב הכנסת, ומשרדי ההגנה ונאס"א, נתפסים כסופרמן או אולי רובין הוד מודרני, לפחות באותם מקרים שבהם הפורץ, כדוגמת המשיב שבפנינו, אינו עושה רווח כספי לעצמו או למקורביו כתוצאה מן החדירה למחשבים השונים, והוא חושף פירצות שמאפשרות לו להתגבר על כל אמצעי הבטיחות שננקטו.

דומה שהכישורים השכליים, "הגאונות" שמוצאת ביטויה ביכולת לחדור לכל אותם מחשבים מאפילה על כל שיקול אחר, ומסנוורת את הציבור הרחב ובמיוחד, כפי שאמרתי, את השכבה הטיפוסית של העבריינים הפוטנציאליים, דהיינו צעירים אינטליגנטיים ומוכשרים שדמיונם הולך שבי אחרי ההרפתקה.

כפי שצוטט כבר לעיל, גם בית משפט קמא היה ער לקלות הביצוע של עבירות המחשב, לפיתוי שבאנונימיות לכאורה, לנוחות ביצוען, לעובדה שהמבצע כמעט אינו חשוף לסיכונים, לעומת הקושי בגילויין.

דווקא משום כך - הצורך בהרתעה, בהשמעת קול ברור ובלתי מתפשר באשר למשמעות הערכית והמעשית של עבירות המחשב מתעצם, וכפועל יוצא מכך - משקלן של הנסיבות האישיות - בשקלול הכולל יורד.

בע"פ 960/96 מטביי ליבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), נאמר על ידי כב' השופט חשין בתחום אחר לחלוטין (בתחום עבירות המין), כי "בתי המשפט ישיתו על מורשעים בעבירות אונס עונשים חמורים במאוד ויוסיפו וישיתו עונשים חמורים מאוד עד אשר תכלה רעה מן הארץ. יצא הקול מבית משפט זה יהלך מקצה הארץ ועד קצה וידעו הכל מי שנוהג באישה כמעשה המערערים שבפנינו ילך אל מאחורי סורג ובריח לשנים רבות".

בהשלכה לענייננו נראה לי כי תפקידנו, כבית משפט, הוא לגרום לכך שיצא קול אשר יהלך מקצה הארץ ועד קצה ויביא לידיעת הכל כי חדירה למחשב כמוה כפריצה, ומי שיבצע עבירה זו ילך אל מאחורי סורג ובריח.

ז.     בית משפט קמא ציין, שעבירות המחשב גוררות עימן נזק עקיף. הנזק העקיף מתבטא בהשקעות שיש להשקיע במערכות מיגון מורכבות ופיתוח תוכנות שימנעו כניסתם של פורצים.
אין ספק, שבכך צדקה כב' שופטת קמא, כאשר את מחיר נזק העקיף הנ"ל משלם הציבור, וכל אחד מיחידיו בתשלומים שונים הכרוכים בשימוש במחשב.
אולם, בעיניי הנזק הישיר והמיידי, בין הנזק כלכלי ובין נזק אחר, שנגרם בתיק זה, ראוי אף הוא להדגשה.

כאשר מדובר באתר הכנסת, שאותו היה צריך להשבית למספר ימים, וכך גם האתר של מדרשת שדה בוקר (ראה עדותו של מנהל מרכז התקשוב במדרשה), הרי אלו נזקים ממשיים, ואלו עדיין הנזקים הקטנים בפרשה זו.

לא צריך להרחיק לכת כדי להבין את הנזק שנגרם לתדמיתה של מדינת ישראל כאשר למחשבים המרכזיים, הסודיים ביותר והמשמעותיים ביותר, של מעצמה ידידותית כמו ארה"ב, חדר אזרח ישראלי.

העובדה היא, כי בנושא זה נפתחה חקירה של האפ.בי.אי והנושא היה חשוב ומהותי מספיק כדי שיגיעו ארצה חוקרים מארה"ב, ויהיו מוכנים גם לבוא להעיד בפרשה (בסופו של דבר לא נדרשה הופעתם משום שהמשיב הודה לאחר שמיעת העדים הישראליים).

הנזק הישיר הוא גם לאותם משתמשים, שבסיסמאות שלהם עשה המשיב כבתוך שלו.

המשיב הפיץ את "תורתו" ברבים, ולימד אנשים נוספים דרכי פעולה לביצוע העבירות, ובכך הגדיל כמובן את מימדי הנזק.
למשיב היו שותפים בארה"ב, משמע: "תורתו" הופצה לא רק בארץ אלא גם בחו"ל, והכל כמובן, בקלות רבה וללא שום סיכון.

יש להדגיש בהקשר לנזקים הישירים את השימוש בסוס טרויאני שהיא תוכנת וירוס.
גם אם התוכנה מאפשרת כניסה סמויה עתידית למחשב בו הושתלה, ואפילו אצא מנקודת ההנחה כי לשם כניסה עתידית הושתלה, הרי תוצאתה הישירה היא נזק מיידי, שקשה להתגבר עליו.

מדובר בנזק מתחייב, אינהרנטי לתוכנה, ולא באפשרות רחוקה שייגרם נזק.

ח.     חומרה אני רואה גם באישום האחרון, שביחס אליו הורשע המערער בסעיף 242 לחוק העונשין, קרי: השמדת ראיה.

המערער מחק, בעצה אחת עם שותפיו, את מרבית קבצי המחשב שהיו ברשותו, שניתן היה ללמוד מהם על חדירות שלא כדין שביצע במחשבים. הדבר נעשה לאחר שחלק משותפיו נתפסו בארה"ב על ידי הרשויות, והמערער הבין כנראה שהדרך מאותם שותפים אליו אינה ארוכה.

בעובדות כתב האישום המתוקן, שבהם הודה המשיב, נאמר כי: "הנאשם, פליישר ורוזנפלד, שידעו כי הקבצים האמורים עשויים היו להיות דרושים כראיה בהליך שיפוטי, מחקו ועשו אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, וזאת בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה".

משמע, פעולות הטשטוש נעשו במכוון כדי לשבש את החקירה ולהשמיד ראיות ומי כמו המשיב מומחה בעשיית פעולות שונות במחשב לצורך זה.

בית משפט קמא ציין והדגיש את העובדה, כי מיד כאשר נעצר המערער שיתף פעולה עם החוקרים ומסר מידע ופרטים רבים.

עוד כותבת כב' השופטת קמא, כי הודעותיו של המשיב סללו בפני החוקרים את הדרך להמשך חקירה (ראה עמ' 8 לגזר הדין).

העובדה שהמשיב שיתף פעולה צריכה כמובן להיזקף לזכותו, ולהוות שיקול בדיעבד לענין הענישה. אולם, כמשקל נגד, מתייצבות הפעולות של טשטוש הראיות והשמדתן כאמור לעיל.

שיתוף הפעולה החל למן הרגע שהמשיב נתפס ולא רגע אחד קודם לכן. המשיב מצדו עשה כל שביכולתו שלא להיתפס ולו גם בדרך של השמדת הראיות.

ט.     כדי לסכם את ההיבט הנוגע לעבירה, בהבדל מהעבריין, אומר את הדברים הבאים:
אין לך שיקול לחומרא, או לפחות כמעט אין לך שיקול לחומרא, שאינו קיים בתיק זה, ככל שהדברים אמורים בביצוע העבירות.

כיוון שהדברים כבר פורטו לעיל, אמנה אותם רק בקליפת אגוז ורק לצורך הסיכום:
משמעות העבירות; היקפן; ריבויין; הנזקים הישירים והעקיפים שהן גורמות; התחכום שבהן בוצעו; שיתוף הרבים בביצוען; מיהות האתרים שאליהם חדר המשיב; חוסר מעצורים מוחלט; פגיעה בזכויות הפרט וזכויות הכלל; פגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל; אורך התקופה שבמהלכה בוצעו העבירות; העובדה שהמשיב לא הפסיק את ביצוען עד אשר נתפס; הצורך המוגבר בהרתעה; הצורך להבהיר כי מדובר בעבירות קשות ומכוערות ולהילחם ברושם לא נכון הקיים בציבור ביחס למשמעותן; קלות הביצוע וחוסר החשיפה לסיכון - כל אלה גם יחד יוצרים במקרה זה "קטלוג" מרשים ומפואר של נימוקים המחייבים ענישה משמעותית.

י.     כנגד הרשימה שנמנתה לעיל מצביע ב"כ המשיב על נסיבותיו האישיות של המשיב, כאשר נסיבות אישיות אלה מצביעות, לדעתו, על כך שצדק בית משפט קמא כאשר נמנע במקרה זה מלשלוח את המשיב לריצוי מאסר במתקן כליאה.

כפי שניתן להבין מהרשימה שפורטה לעיל, לא בכדי מתרכז ב"כ המשיב בנסיבותיו האישיות של המשיב, שכן ככל שהדברים אמורים בעבירות, אין בפיו לא קצה של טיעון שיש בו כדי להפחית ממשמעותן או חומרתן של העבירות.

באשר לנסיבותיו האישיות של המשיב:
אלה הטיעונים שהועלו:
1. העבירות בוצעו, בחלקן, כאשר המשיב היה עדיין קטין ויש על כן לנהוג כלפיו באמת המידה הנהוגה כלפי קטין. כדי לדייק, המשיב הוא יליד 1979, העבירות בוצעו בשנת 1997 עד מרץ 1998;

2. בדיקות שנעשו למשיב בעבר הצביעו על פער משמעותי בין הגיל הכרונולוגי לבין הגיל התפקודי. כל שלבי התפתחותו של המשיב לא היו שגרתיים ולווו בקשיים רבים.
מחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה לגביו עולה כי המשיב התקשה בתפקודו החברתי בעיקר לאורך כל שנות ילדותו. בילדותו המוקדמת התקשה בדיבור, והתקשה על כן להתקשר עם בני גילו. עם הכניסה לבית הספר התגלה אצלו קושי ברכישת הקריאה והכתיבה. בסופו של דבר למד לקרוא בכוחות עצמו, לא בדרך המקובלת. לעומת זאת במתמטיקה גילה כשרון מובהק;

3. העיסוק במחשב היה עבור המשיב מפלט ומענה לצרכיו (ראה תסקיר שירות המבחן, עמ' 2), והשקעתו בעיסוק זה אפשרה לו, לראשונה בחייו, לנהל תקשורת ולזכות בהערכת הסביבה על כישוריו בתחום זה.
המחשב היווה עבורו פיצוי על קשייו בהתמודדות יומיומית במסגרת בית הספר, ודרכו אף יכול היה לרכוש חברים וירטואליים ולבנות לעצמו מסגרת חברתית שלא הצליח לבנות בצורה אחרת;
4. עוד עולה מחוות הדעת הפסיכולוגית, כי בשלב מסוים, בכיתות ח', ט', סבל המשיב מתנודות ומצבי רוח המלוות בסחרחורות והתעלפויות, הופנה לאבחון אשר קבע, בין היתר, כי הוא מגלה קושי בניהול דיאלוג עם הזולת או עם עצמו, ובפתרון בעיות בדרכים מקובלות;

5. בסופו של דבר הגיע המשיב להישגים נאותים בתיכון, לאחר שרשויות בית הספר התירו לו לבלות את מרבית זמנו מול המחשב ולהיבחן בעל פה. הוריו, כמו גם הסביבה הקרובה, ראו את עיסוקו במחשב כדבר חיובי;

6. בצבא שירת המשיב זמן קצר, ושוחרר לאחר שעבר תאונת דרכים. מאז הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי.
בינואר 2000 חתם חמש שנות עבודה בשותפות, כמנהל טכני של חברת סטרט-אפ, ועל פי האמור בחוות הדעת הפסיכולוגית הוא מתפקד שם ברמת אחריות גבוהה ומקבל את מרותם של הממונים עליו;

7. על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, מאסר יכול לגרום לו סבל הקשור בחוסר יכולתו לתקשר ובשונות המאפיינת אותו, והחשש הוא כי המאסר יביא לכך שהוא יתנתק מהסביבה. שירות המבחן המליץ על כן, כי בית המשפט יטיל על המשיב לכל היותר עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - המלצה שהתקבלה, כאמור, על-ידי בית משפט קמא.

יא.     נימוקים נוספים שהועלו על-ידי ב"כ המשיב מתייחסים לשיקולים כלליים של ענישה. המשיב הביע חרטה; הוא שיתף פעולה עם המשטרה בזמנו; המשיב הבין את חומרת מעשיו; המשיב איננו עבריין ואין סיכוי שיבצע עבירות פעם נוספת; העבירות בוצעו על רקע מצבו המיוחד, כפי שפורט לעיל, ומתוך סקרנות ואתגר יותר מאשר מתוך רצון להזיק.
מאז ביצוע העבירות ועד היום עברו כ-4 וחצי שנים; המשיב גם עבר תהליך של שיקום; הוא שילם קנס גבוה ביותר; וגם רשויות המדינה נזקקות היום לשירותיו (חברת הסטרט-אפ שבה שותף המשיב, מטרתה איתור פורצים לאתרי אינטרנט והיא עוסקת במתן שירותי מחקר, יעוץ ופיתוח לחברות ומוסדות בתחום אבטחת המידע).

ככלל טוען ב"כ המשיב, כי תפקידה של ערכאת הערעור הוא לבדוק האם נפלה שגגה מהותית בשיקוליה של כב' השופטת קמא, המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

יב.     דעתי היא, וכך אציע לחבריי לקבוע, כי אכן, בשיקול הכולל, נפלה שגגה מעם כב' השופטת קמא, שעל כן יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.

המשגה הבסיסי, כפי שכבר ציינתי לעיל, נעוץ בכך שלמעשה התעלמה כב' השופטת קמא, כמעט כליל, משיקולי הכלל, וכל כובד המשקל הונח על שיקולי הפרט, קרי המשיב.

נראה כי גם כב' השופטת קמא היתה ערה לכך, כי אין מדובר באיזון בין שיקולי הענישה שעניינם אינטרס הציבור לבין שיקולי הענישה שעניינם העבריין האינדיבידואלי, שעל כן הרחיבה את הדיבור על האינדיבידואליזציה של הענישה ועל הצורך להתאים את מידת העונש לעבריין העומד בפניה.

לדברי כב' השופטת קמא: "אפשר לצאת ידי חובת הכלל וההלכה השגורה בפי התביעה והציבור על ידי כליאת הנאשם מאחורי סורג ובריח אבל אז אעשה שקר בנפשי ואפעל בניגוד להכרתי".

דעתי הינה, כי הצורך בהטלת ענישה של ממש בתיק הנוכחי איננו בבחינת הלכה שגורה, מעין התקבעות בדרך מחשבה סטריאוטיפית, כפי שעולה מדבריה של כב' השופטת קמא.
הצורך בקביעת נורמת ענישה ראויה במקרה זה, הוא צורך אמיתי, חיוני, ולמרבית האבסורד גם עבור המשיב עצמו, כמו עבור אחרים.

בעולם שבו כל הידע שנצבר, בכל תחום שהוא, כל האינפורמציה, בין אינפורמציה הקשורה לנאס"א ולמערכות חלל, ובין אינפורמציה הקשורה לחשבון הבנק או לפרטיו של כל אדם שהוא, מצויה במחשבים, הצורך הראשון במעלה הוא להגן על מאגרי המידע העצומים המצויים במחשבים.

אם לא תינתן הגנה שכזו, איש מאתנו לא יוכל לתפקד, הן בחייו היומיומיים, והן כיחיד מיחידי הציבור, הנזקק והתלוי במאגרי המידע הנוגעים לכלל.

אין לי אלא לחזור על מה שאמרתי כבר לעיל. המשיב, אשר פעל, כאמור, בעצמו והפעיל גם אחרים, הן בארץ והן בעולם, איננו שונה ממי שעומד בראש כנופיה הפורצת לבתיהם של אנשים. הדעת נותנת, כי לו אכן היה מדובר בפורץ, גם כב' השופטת קמא לא היתה מתלבטת כלל בשאלת שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח.

החשיבה הסטריאוטיפית מתבטאת דווקא בחוסר היכולת להעמיד את שני סוגי הפריצות הללו על אותו מישור, על כל המסקנות המתחייבות מכך.

יג.     אינני סבורה, כי נסיבותיו האישיות של המשיב הן כאלה שיש בהן כדי לגמד את כל השיקולים שפורטו לעיל באשר לאינטרס הציבור ולמשמעות העבירות שעבר המשיב, עד כדי הסתפקות בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

התמונה הכוללת, העולה מכל חוות הדעת השונות המצויות בפנינו, היא כי גם אם שלבי התפתחותו המוקדמת של המשיב לוו בקשיים, הרי ברבות השנים הצליח להדביק את הפער ולמצוא את מקומו בקרב בני גילו.

משהמשיך המשיב בביצוע העבירות שהחל בהן בהיותו קטין, גם לאחר התבגרותו, ספק בעיני אם ראוי להתייחס אליו כאל קטין, וודאי לא לגבי העבירות שבוצעו מאוחר יותר.

אני מוכנה לצאת מנקודת ההנחה, כי המשיב למד את לקחו. אני יכולה רק לקוות כי המשיב לא יעשה בעתיד שימוש לרעה באותם כשרונות יוצאי דופן, שהוא ללא ספק ניחן בהם, וידיעותיו המפליגות בתחום המחשבים.

אולם, כפי שנאמר לעיל, הצורך הוא לשדר מסר ברור כלפי אותו פלח ציבור שממנו יכולים לבוא העבריינים הפוטנציאליים, קרי אנשים צעירים, נורמטיביים, שרקע חייהם תקין, ובמרבית המקרים כישוריהם השכליים למעלה מן הממוצע.

נגד עיניהם של אלה צריכה להידלק נורה אדומה בכל פעם שהפיתוי הקל והזמין לפרוץ למחשב יעבור במוחם.

ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין, במיוחד לא עם משיבים לערעור, ולפיכך אציע לחבריי שלא להטיל על המשיב את מלוא העונש המתחייב מן הדברים שנאמרו לעיל.

אם תתקבל דעתי, יירצה המשיב עונש מאסר של שנה אחת במתקן כליאה, וייתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

ד' ברלינר, שופטתאב"ד

השופט ז' כספי:

עיינתי בחוות דעתה של חברתי הנכבדה, השופטת ד' ברלינר, ואני מסכים לעיקרי הדברים, למעט בענין העונש הראוי למשיב. כיוצא מזה אוסיף דברים ואבהיר את עמדתי.

א.     העבירות לפי חוק המחשבים, תשנ"ה - 1995 נחקקו עלי ספר על רקע התגברותה של עבריינות המחשבים. בהצעת החוק (ה"ח 2278 מיום 13.6.94) הובהר, כי בהתחשב באינטרס החברתי להגנה מיוחדת מפני שימוש לרעה במחשב, מוצע לקבוע עבירות מיוחדות לענין זה, גם אם קיימים איסורים, שניתן למצוא להם אחיזה בהוראות דיני העונשין הקיימות. לפיכך נקבעו בחוק המחשבים העבירות המיוחדות שנועדו, בעיקרו של דבר, להתמודד עם הצורך במתן הגנה לשימוש במחשב, במידע או בתוכנה, כמו גם עם התופעות החמורות של גרימת נזק לחומר מחשב או ביצוע עבירות של זיוף, מרמה וגניבה באמצעות מחשב. החקיקה החדשה הזו תכליתה, איפוא, לעמוד בפרץ, במקום שהחקיקה העונשית שעד אז, לא יכלה לכסות תחום ייחודי זה, פרי-בטן של התקופה המודרנית, על חידושי המדע והטכנולוגיה שבה.

במקום אחר - ת"פ (שלום ת"א) 5177/99 מדינת ישראל נ' גרינברג, דינים-מחוזי כרך לב(9) 393, אמרתי את אלה:
"עבירות המחשב הן עבירות של העת האחרונה, העידן המודרני. עם התפתחות הטכנולוגיה חלה התפתחות רבתי בתחום המחשב והשימוש בו. כך במחשב האישי וכך ברשתות מחשבים ובמערכות ענק, המופעלות באמצעות מחשבים. אלא שמחשבות הזדון והרשע לא פסחו גם על התחום הזה. ככל שנתפתחה הטכניקה המחשבית, כך גם הטכניקות שמטרתן להשחית ולפגוע. פיתוח תוכנות שתכליתן פגיעה במערכות מחשבים ובקובציהם, הפכו להיות נגע של ממש. חדירות למחשבים באמצעים שונים, נעשו לתופעה. ככל שגוברת התלות של החברה במדינות שונות במחשב, כך מתעצמים נזקיה, בעת הפגיעות, למיניהן, במאגרים שבו. וככל שמדינה מתקדמת בשימושים בטכניקות המחשב, כך גם הסיכונים לשיבושי מערכות בעת הפגיעה בהן".

התלות במחשב ובשימושיו השונים של גורמים רבים במדינות המתקדמות, הולכת ומתגברת. היא הולכת ומואצת ככל שמתרבים פיתוחי המחשב ומערכותיו וככל שהמדינה מפותחת ומתקדמת. לתלות הזו מחיר, בצד הוצאות הפיתוח והשימוש. כוונתי למחיר הסיכונים הכרוכים בשיבוש המערכות. הסיכונים האלה קיימים, צריך לומר, בין אם המדובר בשיבוש כתוצאה מתקלות ובין אם המדובר בפגיעות מכוונות. הצד החמור, אין ספק, של הסיכונים, יסודו באלה האחרונות, אשר לרוב אינן צפויות ומצריכות מאמצים רבים והשקעות ענק, כדי להתגונן מפניהן.

מחיר הסיכון הוא עלות הנזק, כאשר זה מתממש. הנזק הזה, ישיר כעקיף, מתפרש על תחומים שונים והוא עלול ליפול במחשב האישי של פלוני, כמו גם במחשבי ענק של מערכות ממשלתיות או מסחריות במדינות המתקדמות ביותר. נזקים כאלה יכולים להיות כספיים. לעתים - בסכומי עתק. פעמים הם עלולים להיות בלתי-ניתנים להערכה כספית, אך כאלה הפוגעים באינטרסים חשובים, בטחוניים, לדוגמא, של מדינה, או גוף ממשלתי. פגיעות כאלה, כמו במידע מסווג או בחשיפתו, עשויות להיות לעתים, הרות-אסון, לגורם הנפגע. ואין צורך להכביר מלים בהקשר זה.

על בסיס אלה צריך לבחון את מעשי המשיב ואת משמעותם. כך חדר, בצורה מתוחכמת, למחשבים של רשויות ממשל מרכזיות בארצות הברית, כולל גופי בטחון וצבא, בהם אצורים קבצי מידע ברמות סודיות גבוהות ביותר. כך חדר גם לאתרי אינטרנט כמו אתר הכנסת ולא בחל, אפילו, בחדירה (שלא בוצעה, בסופו של דבר) למחשב של פלונית, כדי לקרוא את הודעותיה בדואר האלקטרוני.
אגב החדירה, לא למיותר להזכיר שוב, שיבש את פעולות המחשבים על ידי כך ששינה בהם קבצים, באופן שיאפשר לו לחדור אליהם גם בהמשך.
באתר הרשמי של הכנסת שינה המשיב את דפי הבית, הוסיף בהם כיתובים והביא להשבתתו למהלך של ימים אחדים.
לבסוף, לאחר שמקצת משותפיו-לדבר-עבירה בארצות הברית, נלכדו על ידי הרשויות שם, ביצע פעולות טשטוש ומחיקת קבצים שברשותו, כדי להעלים את עקבות מעלליו.

אי-אפשר, אם כן, שלא לראות את חומרתם הבולטת של מעשי המשיב ואת נזקם הרב, שהזעיקו גם את רשויות החקירה הפדרליות של ארצות הברית, כדי ללוכדו, יחד עם מרעיו, ולמנוע פגיעות נוספות במאגרי המידע של הרשויות שם.

ב.     לא רק אצלנו, כי אם גם במדינות אחרות, קנתה לה שביתה התפיסה - עליה עמדה גם השופטת קמא - כי אין רואים, תמיד, את עבריינות המחשב, כעבריינות ממש. מדאיגה במיוחד תפיסה זו אצל הדור הצעיר, בני גילו של המשיב וצעירים ממנו, שמתוך שכבת הגיל הזו, קמה מרבית מניינה ובניינה של עבריינות המחשב.

עמדתי על הדברים גם בענין גרינברג, צעיר לימים, כמו גם שותפתו החיילת, שעבירות הפגיעה במחשב יחידתה בוצעו על ידה בהכוונתו המקצועית.
מותר להניח, כי ראייה כזו של עבירות המחשב, מקורה בכך שאין המדובר בעבריינים הפליליים הרגילים, אלא, בדרך כלל, באנשים מן הישוב, בעלי כשרון והשכלה, ידע וכישורים. הכישורים האלה, אינטלקטואליים, מעוררים, פעמים הרבה, הערצה, מה עוד שיש באלה משום התמודדות של היחיד עם מערכות וגורמים ממשלתיים או עסקיים גדולים, בתחומי פעילות רבת-היקף.
העין המסונוורת מן ההערצה הזו, צעירה בדרך כלל, רואה התמודדות זו כהתמודדותו של דוד עם גוליית. את הראיה המעוותת הזו צריך לשנות. את התפיסה המוטעית צריך לבער.

גם אם לא הפיק המשיב רווח כספי ממעשיו ולא נתכוון לעשות כך, עדיין נותרה המשימה לשינוי התפיסה המעוותת, בעינה. הצורך לבער מעשים קשים כאלה, אפילו הם פרי נטען של שעשוע, אתגר או הרפתקה, קיים. בשום פנים אסור להקל ראש במשמעות המעשים, וכיוצא בזה גם בתגובה העונשית, גם אם המעללים הללו, מרובי הנזק והסיכונים, נעשו שלא על מנת לקבל ממון בעבורם. לכל היותר נמנע, במקרה כזה, לטעמי, ביצוע עבירה נוספת מתחום המרמה הכספית.

משום אלה סברתי בענין גרינברג, כי אי אפשר לפטור אותו, מבלי להשית עליו מאסר משמעותי לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח. הגם שהנאשם שם הודה, הביע חרטה וחווה פגיעה אישית קשה, כאשר חברתו החיילת נספתה בתאונת דרכים, מצאתי לגזור עליו מאסר בפועל כזה. והכל כאשר מעשיו מחווירים לעומת אלה של המשיב.

ג.     כמו לחברתי, קשה עלי אמירתה של השופטת קמא בדבר האפשרות לצאת ידי חובת הכלל וההלכה השגורה בפי התביעה והציבור על ידי כליאת המשיב מאחורי סורג ובריח, מה שהחליטה שלא לעשות.

קשה, אמרתי, אף בלתי-מובנת. אין ענין לנו ביציאה ידי חובה. עסקינן בצורך שיסודו באינטרס הציבורי. אין המדובר גם בהלכה שגורה, בבחינת אמירה חוזרת ונשנית שאין מאחוריה, כך ניתן להבין מן הדברים, ולא כלום. ענין לנו בעונש שהוא פרי שקילה נכונה וראויה של מעשי הנאשם בענייננו, יסודות ההרתעה, ביעור תפיסה מעוותת ושינוי ראיה מוטעית, שרווחו, למרבית הצער, בציבור, בכלל, ובין הצעירים, בפרט. את אלה ניתן יהיה להשיג באמצעות תגובה עונשית ראויה, הקובעת נורמה של ענישה ממשית.

אין להתעלם, כמובן, מן הנסיבות האישיות, כפי שעמדה עליהן, בהרחבה, השופטת קמא. לאלה משקל ענייני בענישה. אלא שבאיזון הראוי שבין הערכת המעשים ומשמעויותיהם, בהקשרים השונים שהזכרתי, לבין הנסיבות האישיות האלה, נפלה שגגה מעימה, ושותף אני בזה לדעתה של חברתי הנכבדה.

ד.     משפטו של אחד מארבעת הנאשמים בתיק הנדון, שנתנו את הדין יחד עם המשיב, נסתיים בלא הרשעה והוא נידון בצו לשל"צ בהיקף 120 שעות. השופטת קמא ציינה, כי אין חולק על כך שחלקו של זה הוא שולי יחסית לחלקו של המשיב. נתתי דעתי גם לפער הענישתי הזה שבין השניים, במיוחד כאשר הפער הזה יועמק לשיטתי. לא מצאתי פגם בפער הזה, כאשר מוברר, כי המדובר גם בפער במעשים ועד כדי היות חלקו של האחר, שולי יחסית.

אחידות עונשים איננה, לפיכך, נדרשת בענייננו. לא כל שכן כך, כאשר ניתן, לדעתי, לראות בענישת האחר משום קלות עונש שלא היתה הכרחית ואיננה מצדיקה, לגופה, הליכה באותו תלם, בעניינו של המשיב.

ה.     העונש של מאסר בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שרות איננו ראוי בנסיבות ענין זה. הוא קל-ערך עד מאד בהתחשב במעלליו של המשיב. לבד מזה שאין בו, כשלעצמו, איזון מתאים בין שיקולי האינטרס הציבורי לבין הנסיבות האישיות, הוא לא יביא לשינוי תפיסה בציבור הרחב. סבור אני, כי עונש כזה, בנסיבותיו, ייראה סלחן עד מאד ועלול, חלילה, להביא לתוצאות הפוכות.

מסכים אני, לפיכך, לדעת חברתי, כי העונש הראוי בענייננו הוא מאסר לריצוי בפועל ממש. זה האיזון המתבקש בין השיקולים כולם. רק סוג ענישה כזה יוכל לתת מענה לעמדת הבכורה של האינטרס הציבורי, תוך העברת מסר לציבור הרחב ושינוי התפיסה המוטעית לעבריינות המחשב, בכלל, ולפריצה, חדירה וגרימת נזק, בפרט.

על כן אציע לחבריי להורות, כי המשיב ייענש במאסר לריצוי בפועל בן שנה וחצי, בצרוף מאסר מותנה בן שנה וחצי, בתנאים שקבעה השופטת קמא. הקנס ופיקוח שרות המבחן - יוותרו על כנם.
אוסיף ואומר, כי לו היה עלי לענוש את המשיב מלכתחילה, הייתי מחמיר בעונשו יותר. נמנע אני מלהציע זאת, שכן אין זו דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין כך.

ז' כספי, שופט

השופט ז' המר:

חבריי להרכב כתבו כל מה שראוי היה להיכתב ואני מצטרף לכל האמור על ידם.

     יחד עם זאת, אני סבור שהשורה התחתונה, האופרטיבית, של העונש המוצע על ידי כל אחד מהם, איננו תואם את המתחייב מן הדברים.

     האינטנסיביות , הנועזות, חוסר המעצורים וריבוי העבירות חובקי העולם, על פני תקופה ארוכה, שנסתיימה רק כשנעצר בעקבות חקירת ה-F.B.I; הנזקים הישירים והעקיפים שגרם במעשיו, שקשה להעריך את היקפם; האינטרס הציבורי בקביעת נורמת ענישה ראויה, שיהיה בה מסר חד משמעי לציבור העבריינים בכוח, שהוא, ברובו, ציבור צעיר הרואה בעבירות המחשב אתגר ואיננו מפנים עדיין את החומרה שבביצוען; הצורך להרתיע גם בשל הפיתוי לבצע עבירות מחשב תוך גלישה באינטרנט, בשל תחושת החופש והאנונימיות לכאורה, והמציאות הוירטואלית כביכול, שמקנה הישיבה בבית מול המחשב, בנוחות ובניחותא; החשיבות ההולכת וגדלה בעולם המודרני של המחשב ומאגרי היידע שבו - ומכאן גם הנזקים העצומים, שאינם ניתנים להערכה ולכימות, בפריצה לתוכם - כל אלה מחייבים לדעתי הצבת רף ענישה חמור יותר מזה המוצע על ידי חבריי. לו דעתי נשמעה הייתי גוזר על המשיב מאסר לתקופה של שנתיים וחצי, לריצוי בפועל.

     לא מצאתי מאומה בחוות הדעת הפסיכולוגית המצדיק סטיה מרחיקת לכת מנורמת הענישה הראויה, לדעתי. לגבי כל אדם ניתן לשרטט פרופיל פסיכולוגי, ולהסביר את מעשיו בנימוקים פסיכולוגיים כאלה ואחרים.

ז' המר, שופט

לפיכך הוחלט פה אחד לקבל את הערעור.

כיוון שנפלה מחלוקת בין שופטי המותב, לענין תקופת המאסר בפועל שתוטל על המשיב, יש לפנות להוראות סעיף 80(ג)(2) רישא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

סעיף 80(ג)(2) לחוק בתי המשפט קובע:
"לא היתה דעת רוב לענין סוג העונש או מידתו, תצורף הדעה המחמירה יותר לדעה המקילה הקרובה אליה".

תרגומה המעשי של הוראה זו לענייננו הינו, כי יש להטיל על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, וכך אנו עושים.

ייתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עבירות מחשב

  2. ניסיון חדירה למחשב

  3. עונש על עבירות מחשב

  4. החלפת מערכת הפעלה במחשב

  5. פיצוי על נזק למחשב נייד

  6. העתקת רשימת תפוצה ממחשב

  7. מתח גבוה חשמל - נזק למחשב

  8. עונש על הפצת וירוס מחשבים

  9. נזקים למחשב עקב קפיצת מתח

  10. פיצוי על מחיקת קבצים במחשב

  11. זכויות יוצרים על תוכנת מחשב

  12. תיקון רישום עבירה פלילית במחשב

  13. עונש על יצירת וירוס מחשב והפצתו

  14. תקלות מחשב רכב לאחר תיקון במוסך

  15. פיצוי בגין מחיקת ה"משתמש" במחשב של עובד

  16. פיצוי כספי על נזק למחשבים בגלל הפסקת חשמל

  17. תביעה נגד חנות מחשבים - סירוב לתקן אייפוד

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון