להלן פסק דין בנושא טענת חיקוי מוצר: פ ס ק - ד י ן 1. התובעת, יצרנית ומשווקת מזון, ורוטב עגבניות - "קטשופ" - בכלל זה, מלינה על נסיונה של הנתבעת - יבואנית ומשווקת קטשופ מתוצרת היינץ, ארה"ב - ל"גנוב את עינו" של ציבור הצרכנים על ידי חיקוי החוזי או צורת התוית המודבקת על צנצנות או בקבוקי הקטשופ המשווקים ע"י התובעת. החיקוי ו"גניבת העין" נעשים, לטענת התובעת, על ידי שימוש בתוית או "צווארון" "המולבש" על בקבוקי הקטשופ המשווקים ע"י הנתבעת והדומה "עד להטעות" לחוזי התוית של התובעת. "הצווארון" הולבש על הבקבוקים באופן שהוא "מסתיר חלקים מהתווית המוכרת של קטשופ היינץ". עתרה, איפוא, התובעת לבית המשפט בבקשה לאסור על הנתבעת, בצו מניעה קבוע, להמשיך ולשווק את בקבוקי קטשופ היינץ כשעליהם "מולבשת" אותה תוית, או צווארון הדומה "עד כדי להטעות" לתוית בה משתמשת התובעת תקופה ארוכה. כסעד ביניים, ביקשה התובעת למנוע מהנתבעת לשווק את מיכלי הקטשופ, כאמור לעיל, עד מתן פסק דין בתובענה (בש"א 14684/01). 2. בתצהיר תשובתה (מטעם המנכ"ל פנחס פרבר) דוחה הנתבעת מכל וכל את טענות התובעת בדבר צורתו או החוזי המטעה של אותו "צווארון" בו היא משתמשת לשם שיווק המוצר ומעלה שורה של טענות שיש בהן, לדעתה, להביא לדחיית עתירותיה ותביעותיה של התובעת. 3. בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני שהתקיים בפני כב' השופט י. זפט ביום 11.7.01 הצהיר ב"כ הנתבעת כי היא לא תמשיך לעשות שימוש ב"צווארונים" שבמחלוקת לאחר שהמלאי שעמד אז לרשותה יאזל. לאור הצהרה זו ויתר ב"כ התובעת על עתירתו לצו מניעה זמני. שני הצדדים ויתרו באותו דיון על הבאת ראיות או השמעת עדים במהלך הדיון בתובענה העיקרית והסתפקו בהגשת סיכומים בכתב. עוד הסכימו ב"כ הצדדים כי: "ינתן פסק דין בתיק העיקרי על בסיס החומר המונח בפני בית המשפט". ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם כמוסכם. על פי הנוהלים הנהוגים בבית משפט זה הועבר אלי התיק במצבו זה לשם מתן פסק דין. 4. התובעת טוענת, כאמור, כי אותו "צווארון" המולבש על בקבוקי או מיכלי הקטשופ מתוצרת היינץ, הוא "מוצר מפר" שכן יש בה, באותה תוית, משום חיקוי התוית המודבקת ע"י התובעת על בקבוקי הקטשופ שהיא מייצרת ומשווקת והיא דומה לה "עד כדי להטעות". מעשה זה יוצר, לטענת התובעת: "סכנה ממשית של הטעיה וערבוביה בקרב קהל הלקוחות הרגיל לזהות את התוית של התובעת... עם הקטשופ של התובעת ובראותו את הצווארון המולבש על צווארי הבקבוקים של היינץ עלול לסבור בטעות כי אלה הם בקבוקים של התובעת או למצער בקבוקים הקשורים בדרך כלשהיא עם התובעת". (עמ' 1 לסיכומי ב"כ התובעת). כיוון שכך יש במעשי הנתבעת, היינו ב"הלבשת" הצווארון על מיכלי הקטשופ משום גניבת עין, גזל, מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט. על יסוד עילות תביעה אלה ו/או אחת מהן, עותרת התובעת לסעד המבוקש על ידה בתובענה. 5. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומה של אחת העילות הנ"ל ושעליו לאסור על הנתבעת את השימוש ב"מוצר המפר", על התובעת להראות קודם לכל וראשית לכל, כי המוצר עליו היא מלינה, היינו התוית או "הצווארון" שצורף למיכלי הקטשופ ששיווקה הנתבעת, הינו "מוצר מפר". לאמור: שהשימוש שעושה הנתבעת באותו "צווארון" "עלול להטעות את הציבור לחשוב כי הקטשופ שלה הוא מתוצרת התובעת" ו/או שהוא עלול להצביע או לטעת את הרושם אצל ציבור הצרכנים כי אותה צנצנת קטשופ המעוטרת ב"מוצר המפר" "שייכת" בדרך כלשהי לתובעת, אם כיצרנית, אם כמשווקת ואם בדרך אחרת. זאת ניסתה התובעת להראות או להוכיח ע"י הצגת שתי צנצנות הקטשופ עם התויות המודבקות עליהן ועם ה"צווארון" המעטר את הצנצנת או הבקבוק המשווק ע"י הנתבעת ועל ידי הצבעה על הדמיון הרב "עד כדי להטעות" הקיים, לדעתה, בין הבקבוק או הצנצנת לבין הצווארון המעטר את התוית המודבקת על הבקבוק של הנתבעת. אכן, כדי להכריע במחלוקת מסוג זה בית המשפט מפעיל, בדרך כלל, את "מבחן העין", בוחן את החוזי או הצורה של ה"מוצר המפר" לעומת ה"מוצר המוגן" ובודק אם יש משום דמיון מטעה ביניהם. 6. הפעלתי מבחן זה: התבוננתי בתויות וב"צווארון" שהולבש על בקבוק הקטשופ היינץ. בחנתי את צורתם, מראם החיצוני והציורים המופיעים בהם, לרבות צבעיהם ועטוריהם. כן בחנתי את שאר הנסיבות שיש להתחשב בהן במקרים מעין אלה ואשר עליהן הצביע ב"כ התובעת. יתירה מכך: "הרחבתי" את מבחן העין והתבוננתי בצנצנות או בקבוקי הקטשופ כפי שהם מונחים או מוצגים על המדפים של מרכול של אחת מרשתות שיווק המזון הגדולות במדינה. התרשמותי היא ברורה וחד משמעית: "לא דובים ולא יער". אין כל ממש בטענת התובעת בדבר חוזי או צורה זהים או דומים בין התוית שלה ולבין הצווארון המעטר את בקבוקי הנתבעת ואין כל חשש להטעות ציבור הצרכנים על ידי כך. אמנם כן, בשתי התויות מופיעות עגבניות בצבע אדום בעל גוון דומה (אם כי לא זהה) ושתיהן מעוטרות בפס שוליים צהוב בעל רוחב דומה. יחד עם זאת לא ניתן לאמר כי החוזי של שתי התויות דומה "עד כדי להטעות". ניכר הבדל או שוני משמעותי למתבונן בהן בעינו של הצרכן הסביר. צורת התוית שונה ובראש כל אחת מהן מתנוסס שם אחר היינו, שמה של התובעת על גבי התוית שלה והשם "היינץ" באנגלית על גבי ה"צווארון" של הנתבעת. ה"צווארון" מכסה או מסתיר, אמנם, חלק מהתוית המודבקת על בקבוק הנתבעת, אשר לגביה אין לתובעת טענות בדבר חוזי דומה, אך גם עובדה זו אין בה כדי להביא להטעית הצרכן או לטעת בו הרושם שהבקבוק המעוטר "שייך" בדרך זו או אחרת לתובעת או משווק על ידה. הצווארון אינו מכסה, אלא את החלק העליון בלבד של התוית המודבקת כך שניתן בהחלט להבחין בתוית המודבקת השונה מהותית בצבעיה ובצורתה מהתוית של התובעת. זאת ועוד: בפועל וכפי שהדבר נראה "בשטח", היינו כשהצנצנות או הבקבוקים מונחים זה לצד זה על מדפי המרכול, אין ה"צווארון" מונח, בד"כ, מעל התוית המודבקת באופן שהוא מכסה חלק ממנה. בהרבה בקבוקים נראה הוא מונח, או מוסט מהתוית המקורית באופן שזו כלל לא מוסתרת על ידו. הצרכן הסביר המתבונן בשורת בקבוקי הקטשופ המסודרים על המדפים יבחין בקלות וללא כל קושי, בין בקבוק קטשופ של התובעת לבין זה של הנתבעת אם בשל החזות הכוללת השונה של המוצרים ואם בשל השוני בצורת הבקבוק או המיכל ובצורת התוית, על אף שהצבעים בשתי התויות והשילוב ביניהם דומים. ודאי שאין לדבר במקרה זה על הטעיה או חשש להטעית הציבור ע"י עיטור בקבוק הקטשופ של הנתבעת בתוית או ה"צווארון" מושא המחלוקת. בנסיבות אלה ועל פי התרשמותי ממראה עיניים אין לקבל טענת התובעת לפי הצווארון המפר הוא בעל חוזי כמעט זהה לתוית המקורית עד כדי להטעות. ודאי שאין לדבר על "חיקוי" פסול של המוצר או התוית על מנת לנסות ולהידמות למוצר של התובעת. מכיוון שכך לא עלה בידי התובעת להצביע על קיומה של "עילת תביעה" כלשהי שתצדיק הענקת הסעד המבוקש. 7. עתירת התובעת נדחית. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.25,000 ₪ בצירוף מע"מ. גניבת עיןמוצר