זכות קניין על מדגם


זכות קניין על מדגם משתכללת רק עם רישומו המהווה תנאי קונסטיטוטיבי להתגבשות הזכות. כך נובע מלשון סעיף 33 (1) לפקודת הפטנטים והמדגמים.

ברם הרישום אינו מהווה תנאי מספיק להתגבשותה של הזכות הקניינית.

טרם לרישום יש לעמוד במספר תנאים נוספים.

בין תנאי התגבשות זכות במדגם מנוי תנאי החידוש ו/או המקוריות שעיקרו שהמדגם לא נתפרסם בישראל קודם לרישומו. תנאי אחר הוא הבעלות באותו מדגם חדש ו/או מקורי. סעיף הפקודה הנ"ל מתמקד בדרישה שבטופס הבקשה לרישום מדגם תהיה הצהרה בדבר בעלות וחידוש מטעם זה המבקש לרשום על שמו. אולם ברור שהתנאי אינו מסתפק בעצם ההצהרה שבטופס אלא ההנחה מאחוריו היא שיש אמת באותה הצהרה.

אי עמידה בתנאי אמירת האמת בטופס הבקשה לרישום מדגם הופכים את המדגם שנרשם על סמך הצהרה שקרית לחסר נפקות, שכן התנאים המקדמיים לרישום מדגם הם תנאים הכרחיים להתגבשות הזכות הקניינית בו.

מסקנה זו נובעת במישרין מהרציונאל, המצוי ביסוד הזכות במדגם, לעודד ייצור וייבוא מוצרים חדשים ומשופרים. כיון שעשייה כזו מחייבת על פי רוב השקעת הון, מאמץ ויזע רבים, נדרשת הגנה על אותה השקעה. הדין מבטח את זה אשר משקיע בחידוש מוצרים בשוק הישראלי דרך הענקת זכות קניינית באותו מוצר, לזמן קצוב, בכדי שיוכל לקצור את פירות השקעתו.

לפיכך בהיעדר חדשנות המוצר בשוק הישראלי ובהיעדר בעלות, לא מתקיים האינטרס המצוי ביסוד הרציונאל להענקת הזכות קניית במדגם, ולכן הזכות אינה מתגבשת. במקרה כזה בעוד שהרישום נותר בעינו, והרי אין לבית משפט זה סמכותה למוחקו, לא יינתן לו תוקף בדמות של זכות קניינית.

להלן פסק דין בנושא

פסק דין

א. מהות התובענה

זו בקשה למתן צו מניעה קבוע בשל פגיעה בזכות במדגם.

ב.      עובדות רלוונטיות

התובעת 1 נוסדה ב- 1993, על עיסוקיה נמנים עיצוב וייצור של ארגזים לכלי רכב.
התובעת 2 נוסדה ב- 1950 ועוסקת בייצור ובשיווק של מוצרי אלומיניום, לרבות פרופילים לפינות, ואלומיניום לארגזי כלי רכב מסוגים שונים.
בין לקוחותיה של התובעת 2 נמנית גם התובעת 1 בעבורה מפתחת ומייצרת התובעת 2 פרופילים, המשמשים בחיבור פינת הארגז לארגז.
הנתבעת 1 היא חברה פרטית שנוסדה ב- 1986 ועוסקת בייצור ארגזים.
הנתבעים 2 ו- 3 הם שניים משלושת בעליה של הנתבעת 1 ואף נמנים על מנהליה.
התביעה כנגד הנתבעים 4, 5 ו 6 בכתב התביעה המקורי הסתיימה בפשרה בינם לבין התובעות, והתביעה כנגדם נמחקה.
בשנת 1997 החלה התובעת 1 ביחד עם התובעת 2 בייצור פינה לארגז עשויה אלומיניום ומעוצבת בצורה אוירו-דינמית (להלן: "פינת איזי יוגב"). פינת הארגז ממוקמת בפינות העליונות הקדמיות של ארגז וכך יש לה השפעה על תנועת המשאית. ככל שהפינה מותאמת יותר לרוח החזיתית הנוצרת עם תנועת המשאית, קטן חיכוך המשאית עם האוויר וכתוצאה מכך קטנה צריכת הדלק של אותה משאית.

בכתב התביעה טענו התובעות שאת מלאכת עיצוב "פינת איזי יוגב" ביצעה התובעת 1, בפרופילי האלומיניום המיוחדים של התובעת 2 שיוצרו במיוחד בעבור אותה פינה. ברם במהלך ההליך לבירור הבקשה לסעד זמני, שהתנהל בפני השופט זפט, נחשפו התובעות בקלקלתן כשהן לא נקיות כפיים ובשל כך נדחתה בקשתן לסעד זמני. התברר שבניגוד להצהרתן לא התובעות עיצבו ופיתחו את "פינת איזי יוגב" אלא הפינה היא למעשה העתק של פינה המיוצרת ע"י חברה אמריקאית בשם Supreme שהובאה ארצה על ידי בעליה של התובעת 1.

התובעת 1 והתובעת 2 רשומות במשותף כבעלות מדגם רשום המגן על זכויותיהן בפינה הנ"ל. מדגם מספר 27501 שתוקפו מיום 6.2.1997 (נ/4)

הנתבעת 1 מייצרת ומפיצה בשוק הישראלי פינת ארגז (להלן: "פינת האחים אבו") שקיים בינה לבין הפינה של יוגב דמיון רב. "פינת האחים אבו" יוצרה על ידי חברת תירוש דוד יציקות איכות בע"מ. מר דוד תירוש, העיד הן בפני בימ"ש זה והן בפני השופט זפט במסגרת הדיון בסעד הזמני, כי הוא יצק את "פינת האחים אבו" בהתבסס על פינה דומה "לפינת איזי יוגב". לדבריו, וכמו כן כדברי עדותו של מאיר אבו (עמ' 24 לפרוטוקול), האחים אבו הציגו לו את "פינת איזי יוגב" וביקשו ממנו ליצוק להם פינות זהות פרט למספר שינויים שהיה בהם להשפיע על מראה הפינה:

"שינוי אחד זה ההוספה של השם "אבו", השינוי העיקרי הוא התאמה לפרופיל שהביאו לי עם שרטוט מתאים. אני לא בטוח שאני מזהה עוד שינויים, אני פשוט לא בדיוק זוכר.
היה כמובן גם שינוי בהתכווצות, סדר גודל של אחוז,…"
(עמ' 20 לפרוטוקול מה 20.09.01).
מר תירוש העיד גם כי הסיבה שהתעלה שקיימת בסמוך לנקודות חיבור שבין הפרופיל לפינה בפינת אזי יוגב אינה קיימת "בפינת האחים אבו", קשורה בשינויים בנקודת החיבור עם הפרופיל שבוצעו "בפינת האחים אבו". לדבריו התעלה היא פונקציונלית וככל הנראה היה צורך לבטלה בכדי להתאים את הפינה לפרופילים בהם משתמשים הנתבעים, שהם שונים מהפרופילים פרי התוצרת של התובעת 2.

בראשיתה, תביעה זו כללה גם בקשה לסעד כספי. בקשה לסעד זה נמחקה ע"י השופט זפט בהליך המקדמי בשל חוסר סמכות עניינית ועל כן תביעה זו מסתכמת בבקשה לצו מניעה קבוע כנגד הנתבעים למען יחדלו מייצור הפינה שכונתה כאן בשם "פינת האחים אבו".

ג.      הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות והטיעונים עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:
-     האם השתכללה לתובעות זכות קניינית במדגם נשוא תביעתן?
-     האם הפרו הנתבעים את זכות התובעות במדגם?
-     האם התעשרו הנתבעים שלא כדין מזיעת אפם של התובעות?
-     האם עוולו הנתבעים לתובעות בגניבת עין?
-     האם הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים של הנתבעות?

ד.      האם השתכללה לתובעות זכות קניינית במדגם נשוא תביעתן?

התובעות רשמו לזכותן מדגם המגן על זכותן לכאורה "בפינת איזי יוגב", מדגם שבשל הפרתו לכאורה הן מבקשות כאן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים. האחרונים מצדם תוקפים את עצם קיומו של המדגם. לפיכך בטרם נידרש לשאלת הפרת המדגם עלינו לברר ראשית האם אומנם אותו מדגם קיים.

סעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים [תיקון אחרון: 23/11/00] [להלן: "הפקודה"] קובע כי מדגם הוא:
"מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;

זכות קניינית במדגם משתכללת רק עם רישומו המהווה תנאי קונסטיטוטיבי להתגבשות הזכות. כך נובע מלשון סעיף 33 (1) לפקודה. ברם הרישום אינו מהווה תנאי מספיק להתגבשותה של הזכות הקניינית.
טרם לרישום יש לעמוד במספר תנאים נוספים.
סעיף 33 (1) לפקודה קובע:

30. "בקשה לרישום מדגמים
(1) הגיש אדם בקשה בטופס ובצורה הקבועים וטען בה כי הוא בעליו של כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל, יכול הרשם לרשום את המדגם עפ"י חלק זה".

אנו רואים שבין תנאי התגבשות זכות במדגם מנוי תנאי החידוש ו/או המקוריות שעיקרו שהמדגם לא נתפרסם בישראל קודם לרישומו. תנאי אחר הוא הבעלות באותו מדגם חדש ו/או מקורי. סעיף הפקודה הנ"ל מתמקד בדרישה שבטופס הבקשה לרישום מדגם תהיה הצהרה בדבר בעלות וחידוש מטעם זה המבקש לרשום על שמו. אולם ברור שהתנאי אינו מסתפק בעצם ההצהרה שבטופס אלא ההנחה מאחוריו היא שיש אמת באותה הצהרה. אי עמידה בתנאי אמירת האמת בטופס הבקשה לרישום מדגם הופכים את המדגם שנרשם על סמך הצהרה שקרית לחסר נפקות, שכן התנאים המקדמיים לרישום מדגם הם תנאים הכרחיים להתגבשות הזכות הקניינית בו. מסקנה זו נובעת במישרין מהרציונאל, המצוי ביסוד הזכות במדגם, לעודד ייצור וייבוא מוצרים חדשים ומשופרים. כיון שעשייה כזו מחייבת על פי רוב השקעת הון, מאמץ ויזע רבים, נדרשת הגנה על אותה השקעה. הדין מבטח את זה אשר משקיע בחידוש מוצרים בשוק הישראלי דרך הענקת זכות קניינית באותו מוצר, לזמן קצוב, בכדי שיוכל לקצור את פירות השקעתו. לפיכך בהיעדר חדשנות המוצר בשוק הישראלי ובהיעדר בעלות, לא מתקיים האינטרס המצוי ביסוד הרציונאל להענקת הזכות קניית במדגם, ולכן הזכות אינה מתגבשת. במקרה כזה בעוד שהרישום נותר בעינו, והרי אין לבית משפט זה סמכותה למוחקו, לא יינתן לו תוקף בדמות של זכות קניינית.

המחוקק טרח והגדיר בסעיף 2 לפקודה מיהו בעלים במדגם חדש או מקורי:

"בעל מדגם חדש או מקורי"
(א) כיוצר המדגם מבצע את העבודה בשביל אדם אחר בשכר, פירושו האדם שהמדגם נעשה בשבילו;
(ב) מקום שאיזה אדם רכש את המדגם או את הזכות להשתמש במדגם לגבי איזה חפץ, בין באופן מיוחד לו לבדו או באופן אחר - פירושו בכל הנוגע בדבר רכישת המדגם או הזכות, וכדי מידת רכישתם - האדם שרכש את המדגם או את הזכות כדלעיל;
(ג) בכל מקרה אחר, פירושו יוצר מדגם; ומקום שעברה זכות הקנין במדגם או בזכות השימוש שלו מידי הבעלים המקוריים לאדם אחר, כולל המונח אותו אדם אחר".

הנתבעים טוענים שאין התובעות עומדות באף אחת מהחלופות הנ"ל להגדרת המושג: "בעל מדגם חדש או מקורי". לדבריהם הבעלים במדגם היא חברת Supreme ולא התובעות.
התובעות השיבו לנתבעים ראשית בטענה שתקיפה כנגד זכות בעלות במדגם יכולה להישמע רק מפי זה הטוען לאותה בעלות. אולם אין לטענה זו על מה לסמוך, צד הנתקף בטענה שפגע בזכות קניינית של אחר זכאי לנסות ולהוכיח שהטוען לפגיעה בו כלל לא היה בעל זכות בקניין וכך לשמוט את הקרקע תחת תביעתו.

טענה שניה אותה העלו התובעות נגעה לעצם בעלותן לכאורה במדגם. לדעת התובעות העובדה שהן ייצרו את הפינה אותה העתיקו הנתבעות בעזרתו של דוד תירוש, מעניקה להם לכאורה את הבעלות באותו הפינה. אולם כאן ראוי להבהיר כי הזכות הקניינית הרלוונטית לרישום המדגם נוגעת למדגם ולא לפינה ספציפית זו או אחרת, הבעלות איננה שייכת לגורם שיצק את הפינה אלא היא קניינו של בעליו של המדגם - 'הצורה' הגלויה לעין של אותה פינה. עצם העובדה שהתובעות ייצקו בישראל את הפינות בהתאם לאותו מדגם מתוצרתה של חברת Supreme אינה מצמיחה להן זכות בעלות במדגם.

כל שטענו התובעות, מעבר לטענות הנ"ל, הוא לחזקה בדבר נכונות הרישומים בפנקס המדגמים. לגירסתן, עצם העובדה שראה לנכון רשם המדגמים לקבל לרישום מדגם מקימה חזקה שהצהרת הבעלות בבקשת הרישום אמת היא וכך גם הזכות במדגם.
חזקה זו, ככל חזקה שאינה חלוטה, ניתנת לסתירה. אומנם במהלך הדברים הרגיל בית המשפט יקבל את הרישום על פניו כתקף, ברם מקום בו הועלו ראיות כנגד תוקפו, אותה חזקת תקפות תתעמעם. יתכן, שלא יהיו לכך השפעות על עצם עובדת קיומו של הרישום, אבל יתכן גם יתכן, שנפקויותיו הקנייניות תפקענה. נדמה שמקום בו הוכח שהבעלים המקורי של המדגם הוא פלוני ואילו אלמוני הוא זה הטוען לפגיעה בזכותו הקניינית במדגם, איתנותה של החזקה אכן תתערער; בודאי הדברים נכונים בהיעדר ראיה באשר לאופן העברת הבעלות מהבעלים המקורי לגורם הרשום כבעל המדגם. חשוב להדגיש שנטל הראיה להוכחת היעדר תוקפו של הרישום מוטלת על זה אשר טוען לכך, במקרה בו עסקינן אלו הם הנתבעים.

ראינו שמטענותיהן של התובעות כלל לא ברור שהן עומדות בתנאי הגדרת המושג: "בעל מדגם חדש או מקורי". לפיכך נשאל האם העברת זכות השימוש במדגם מידי הבעלים המקוריים, המנויה בחלופה להגדרת בעלות בהגדרה הנ"ל לבעלות בסעיף קטן (ג), התממשה ביחסים שבין התובעת 1 לבין חברת supreme, היצרנית המקורית של המדגם נשוא תביעה זו.
טענה זו לא הועלתה כלל על ידי התובעות אולם בתצהירו של מר יוגב נאמר:

"הצעתי ל Supreme לשתף פעולה בהתאמת הפינה שלהם יחד עם ארגזי ה - plywood של יוגב. נוכח היקפו המוגבל של השוק הישראלי, לא נטתה Supreme לשיתוף פעולה כזה. Supreme מכרה לנו יחידות בודדות של פינות תוך הסכמה כי נוכל לעשות בהן שימוש ולשלבן בשוק הישראלי."
(ת/1 סעיף 15)

כיון שהמדגם של הפינה הוא פרי יצירתה של חברת Supreme וכיון, כפי שעולה מהעדות הנ"ל, זו התירה לתובעת 1 לעשות שימוש באותו מדגם בישראל, נדמה שדי בכך כדי שהתובעת 1 תיחשב לבעלת המדגם לצורך רישומו.

נדגיש שקבלת גרסת התובעות בדבר העברת זכות השימוש להן על ידי Supreme התבססה על מתן תוקף לשיקול דעתו של רשם המדגמים בהחלטתו לקבל את רישום המדגם של התובעות ולא רק על מהימנות עדותו של מר יוגב. כפי שראינו כבר בדיון בעניין הסעד הזמני שיקרו התובעות לבית המשפט באשר לחלקן בייצור ועיצוב הפינה, ובשל כך מהימנות עדות מטעמן חשודה בעיני ולא היה בה די כשלעצמה להביאני למסקנה שהן בעלי המדגם. ודוק, אין עניינו כאן בקביעת זכות בעלות לכל דבר ועניין אלא אך ורק לצורך עמידה בתנאי הרישום של המדגם ובהתבסס על הראיות שהיו בפני בית המשפט. בכל מקרה לא עמדו הנתבעים בנטל ההוכחה לסתירת תוקף מדגם.

ככל הנראה העובדה שהמדגם נרשם גם על שמה של התובעת 2 מעידה על כוונה של התובעת 1 לחלוק עמה את זכות השימוש בפינה, ומכאן את זכות הבעלות לעניין רישום המדגם. על כן מכוח הסכמה זו, גם התובעת 2 ראויה להיחשב כבעלת המדגם, אך ורק לצורך רישומו.
טענת הנתבעים שלא תיתכן בעלות משותפת במדגם לא הועלתה בכתבי הטענות ובטיעונים והופיעה לראשונה בסיכומים.
בהיעדר פלוגתא כזו,- ביהמ"ש לא יתייחס לנושא.

כאמור לצד תנאי הבעלות קיים תנאי נוסף להתגבשותה של זכות קניינית במדגם והוא תנאי החידוש ו/או המקוריות. התובעות טענו שהן היו הראשונות לעשות שימוש במדגם של "פינת Supreme" בישראל, תוך כדי שינוי משני בנקודת חיבור הפינה לפרופיל. הנתבעים מצדם גורסים שטרם לרישום המדגם על ידי התובעות כבר פורסם אותו מדגם בשוק הישראלי על ידי גורמים אחרים.
לעניין זה יפים דבריו של השופט ישעיה שקבע ב 1475/93 אי. אף. אינטרנשיונל פוד בע"מ נגד שחף תעשיות מזון בע"מ [דינים מחוזי, לב (1) 426]:

"אם יוכח כי המדגם אינו מהווה חידוש או שפורסם קודם לרישומו ככזה, יקבע בית המשפט כי אין למדגם תוקף מהותי ולפיכך לא יאסור על השימוש או הייצור של המוצר נשוא המדגם."
(שם, סעיף 5).

יואל קיש, בעל חברה לייצור מרכבים לרכב מסוגים שונים זה 14 שנים, העיד מטעם ההגנה. לדבריו ברשותו קטלוג, שפורסם בתחילת שנות התשעים, בו מפורסמת פינה של חברת Supremeבעיצוב זהה לזה של המדגם נשוא תביעה זו. אכן בעמוד 5-005 לקטלוג של חברת Fleet Warehouses, inc', שצורף לתצהירו של יואל קיש, מופיעה תמונה של פינה מתוצרתה של חברת Supreme הנראית זהה ל"פינת איזי יוגב". הפינה שבקטלוג היא ככל הנראה הפינה שהביאה התובעת 1 ארצה מארה"ב, "ופינות איזי יוגב" הן פרי ההעתק שלה.
מר קיש הצהיר:

"פינות אלה זהות לגמרי לפינות שמר יוגב התיימר שהם תוצאה של "מחקר ופיתוח שלו…"
(נ/7 סעיף 12)

בקטלוג אין תאריך שיש בו ללמד האם אומנם אותו קטלוג קדם בפרסומו למועד רישום המדגם הוא ה 6.2.1997. כמו כן לא עלה מפורשות מעדותו של מר קיש שהוא ראה את הקטלוג הנ"ל בישראל עובר לתאריך הרלוונטי.

בהיעדר ראיה נוספת לתמוך בעדות זו, אני קובעת שהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה של סתירת מהימנות רישום המדגם.
נדמה שאם אומנם אכן פורסמה הפינה של supreme בישראל, טרם למועד רישום המדגם, בקרב קהיליית העוסקים בתחום ארגזי הרכב בארץ יכלו הנתבעים להביא ראיות נוספות לאותו עניין.

ראיה אחרת בדבר פרסום מוקדם של המדגם שהביאו הנתבעים הייתה פינה מייצורה של חברת לוי שטראוס הישראלית. פינה שבדומה "לפינת איזי יוגב" גם היא הועתקה ככל הנראה מפינה שיובאה מארה"ב. לטענת הנתבעים הדמיון בין פינת איזי יוגב" לבין "פינת לוי שטראוס" הנו רב דיו כדי שעובדת תפוצתה של "פינת לוי שטראוס" בשוק הישראלי, טרם לרישום המדגם "בפינת איזי יוגב", תיחשב לפרסום מוקדם של המדגם, ובכך תשמוט את הקרקע תחת רישומו.
השופט זפט כתב בהחלטתו מיום ה 7.6.00 בעניין הסעד הזמני במסגרת הליך זה:

"עיצובה של הפינה ששווקה על ידי לוי-שטראוס שונה מהפינה נשוא דיוננו, אף שגם היא מעוגלת, ועל כן אינה ראויה להיחשב פרסום קודם השולל את תקפו של רישום המדגם".

לאחר שהשוויתי בין המדגם של "פינת איזי יוגב" לבין הפינה של לוי שטראוס ואף בין "פינת איזי יוגב" עצמה, שצורפה כראייה, לבין "פינת לוי שטראוס" הגעתי למסקנה שדעתי כדעת השופט זפט. המבחן לדמיון בין הפינות הוא מבחן העין ודעתי היא שבעוד שהפינות הנן דומות זו לזו הרי שעדיין ניתן להבחין ביניהן בנקל ואין לראות בפרסומה של "פינת לוי שטראוס" בישראל כפרסום מוקדם של המדגם שנרשם על "פינת איזי יוגב".

מהטעמים הנ"ל אני קובעת שתוקפו של המדגם עומד בעינו ושהשתכללה בו לתובעות זכות קניינית.

ה.      האם הפרו הנתבעים את זכותם של התובעים במדגם?

המבחן שמא מוצר פלוני מהווה חיקוי של מדגם אלמוני נמדדת בהתאם לדמיון שבין החיקוי לבין המדגם, כפי שהוא מופיע ברישומי רשם המדגמים. עצם העובדה "שפינת האחים אבו" נוצקה מדוגמה של "פינת איזי יוגב" אינה מעלה או מורידה לעניין הפרת המדגם. הפרת מדגם נובעת מחיקוי המדגם ואין נפקא מינא למקור הסיבתי לחיקוי, החשוב הוא הדמיון בין המוצרים הנבחן במבחן העין, והקושיה המכרעת היא האם הדמיון עולה לכדי זהות כזו בתכונות המדגם שיש בה לגבש "חיקוי בולט" כלשון סעיף 37 (2) לפקודה.
סעיף 37 לפקודה קובע:

37. "גניבת דעת במדגם רשום
(1) כל עוד קיימת זכות יוצרים באיזה מדגם אסור לשום אדם,-
(א) ליחד לצרכיי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את המדגם כאמור לעיל; או
(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חקויי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.
(2) כל העובר על הסעיף הזה יהא צפוי לשלם לבעל הרשום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עברה ועברה, ואם העדיף בעל המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עברה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העברה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה שיוציא בית המשפט; בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות".

מהשוואה בין התמונות של "פינת איזי יוגב" שצורפו כנספח לטפסי רישום המדגם במשרדי רשם המדגמים (נ/3) לבין "פינת האחים אבו" אני מוצאת שאכן מתקיים ביניהם דמיון העולה לכדי חיקוי בולט של המדגם. אומנם אין זהות מוחלטת במראה החיצוני בין הפינה למדגם. הפינה של האחים אבו נעדרת תעלה בנקודת החיבור של הפינה עם הפרופיל כפי שיש "בפינת איזי יוגב", וכן על גבי "פינת האחים אבו" מופיע בבירור באותיות קידוש לבנה השם "אבו". ברם הלכה היא שמבחן גניבת הדעת הוא מבחן העין של הצרכן, דהיינו האם מראה המוצר כפי שהוא גלוי לעינו של הצרכן מהווה חיקוי בולט של מדגם, חיקוי שיש בו לעלות לכדי גניבת דעת.
בעוד שבהתבוננות בשתי הפינות כשהן מונחות זו לצד זו ניתן להבחין ביניהם בנקל, בשל הכיתוב "אבו" על גבי אחת מהן, הרי שצרכני הפינות אינם נתקלים בהן כדרך קבע כשהן מונחות זו לצד רעותה. הצרכן הממוצע יפגוש את "פינת האחים אבו" 'בגפה' ויכול מאוד שבראותה תעלה בעיני רוחו דמות המדגם והוא יסבור שאחת הם.

הנתבעים טענו שהסיבה לעיצוב הפינה כפי שעוצבה נובעת מטעמים פונקציונליים של כל פינת ארגז ועל כן לא היה מנוס מיציקתה בצורה בו נוצקה. דינה של טענה זו להידחות, די לתת מבט חטוף במגוון הצורות והגדלים של פינות לארגזים שהוצגו בפני בית המשפט בכדי ללמוד שאין הכרח לעצבן בדומה לפינה של איזי יוגב.

מן הטעמים הנ"ל אני קובעת שהנתבעים הפרו את זכותן של התובעות במדגם.
הפרה זו לא נעשתה בעלמא, אלא כדי למכור את המוצר ולנגוס בצורה כזו בנתח השוק של התובעים, ובכך גם להתעשר שלא כדין.

ו.      סוף דבר

לאור האמור לעיל ניתן בזאת צו מניעה קבוע המונע מהנתבעים לייצר, לשווק, להפיץ, לפרסם, למכור ולעשות כל פעולה מסחרית אחרת בפינה שכונתה כאן בשם "פינת האחים אבו".

בנסיבות ישא כל צד בהוצאותיו.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון