זכויות יוצרים על קטלוג

שני הצדדים, התובעת מצד אחד והנתבעים מצד שני, טוענים כי זכויות היוצרים בקטלוג שייכות להם.

להלן פסק דין בנושא זכויות יוצרים על קטלוג:

פסק דין

1.     בפני תביעה שהגישה התובעת והנתבעת - שכנגד (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת מס' 1 והתובעת - שכנגד (להלן: "הנתבעת"), וכנגד אחיה של הנתבעת, נתבע מס' 2 והתובע - שכנגד (להלן: "הנתבע") שעניינה הפקת קטלוג פרחים לייצוא עבור חברת אגרקסקו חברה ליצור חקלאי בע"מ (להלן: "אגרקסקו").

2.     בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 10.11.1997 הסכם להזמנת עבודה (שכלל גם הצעת מחיר) (מוצג 2 לתיק המוצגים) (להלן: "ההסכם"), דא עקא שלא היה זה ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים, שכן ביום 20.1.98 נחתם ביניהן הסכם נוסף (מוצג 6 לתיק המוצגים) שכותרתו "הסכם הבהרה" (להלן: "הסכם ההבהרה") ועיקרו עוסק בשני תחומים:
א.     התחייבות התובעת למתן קרדיט לנתבעת בנוסח שנקבע בסעיף 1 להסכם ההבהרה.
ב.     תשלום יתרת החוב, הן בגין עבודה זו, והן בגין עבודה אחרת, במזומן לפני הורדת העבודה לדפוס, בהתאם לסעיף 2 להסכם ההבהרה.

3.     שני הצדדים, התובעת מצד אחד והנתבעים מצד שני, טוענים כי זכויות היוצרים בקטלוג שייכות להם.

4.     בטרם דיון בשאלה למי זכות היוצרים בקטלוג ובצילומיו, מן הראוי להכריע בשאלה מהו ההסכם התקף בין הצדדים, שכן זכות יוצרים, מקורה יכול ויהיה בחוק (חוק זכות יוצרים 1911 (להלן: "חוק זכות יוצרים"), או בהסכם שבין הצדדים ובו מועברת זכות היוצרים בהתאם לאמור בהסכם (עפ"י לסעיף 5 (2) לחוק זכות יוצרים).

     הסכם ההבהרה.

5.     לטענת ב"כ התובעת, הסכם ההבהרה (ת/3) שנחתם בין הצדדים, בטל מכח שתי עילות עפ"י פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)"): עילת הכפייה ועילת העושק.

     עילת העושק.

עילת העושק מעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע:

     "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, רשאי לבטל את החוזה".

יסודות העילה הם: קיום חוזה, מצב של מצוקה, חולשה או חוסר נסיון, התנהגות העושק, קשר סיבתי וגריעות תנאי החוזה (ראה: א. זמיר ואח' הפרוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי תשנ"ו 1996, עמ' 120).
מבחני עילת העושק מצטברים, ויש צורך לבסס קיומו של כל יסוד בנפרד (ראה: ג. שלו דיני חוזים (מהד' שניה) תשנ"ה 252 - 253).

ב"כ התובעת לא טען, ובוודאי לא הוכיח, אף לא יסוד אחד מיסודות העילה (למעט קיום חוזה בין הצדדים), ואני דוחה את הטענה כי יש לבטל את הסכם ההבהרה מחמת עושק.

     עילת הכפייה.

עילת הכפייה מעוגנת בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע:

"(א)     מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב)     אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה".

     בתצהירה במקום עדות ראשית של התובעת, ובחקירתה הנגדית, העידה התובעת כי הסכם ההבהרה שנחתם על ידה, נחתם תחת כפייה כלכלית, שכן התקשרה בהסכם ההבהרה כדי להשתחרר מלחץ עסקי מסחרי בלתי חוקי שהופעל עליה (ראה ג. שלו, דיני חוזים, שם בעמ' 234).

     כך נכתב בסעיף 5 לתצהירה של התובעת:
"הנתבעת סירבה למסור לידי את קבצי המחשב על מנת שאסיים את עבודת הכנת קבצי המחשב באמצעות קבלן משנה אחר, אלא בכפוף לתשלום סכומים ניכרים וחסרי פרופורציות בנוסף על הסכום עליו סוכם מלכתחילה ביני לבין הנתבעת, קרי בכפוף לתשלום סכום שהיווה מעין "כופר" לשחרור קבצי המחשב" (הדגשה במקור - ר.פ.א).

וכן העידה בחקירתה הנגדית:
"קודם כל חתמתי על הסכם הסחיטה והעושק מכיוון שלא היתה לי ברירה. הייתי צריכה את הקבצים האלה. הייתי בלחץ של זמן מטורף. היא עיכבה את הקבצים אצלה, רצתה כופר בעד הקבצים האלה שאני השקעתי בהם הכל".
(עמ' 16 שורה 24 - 26 לפרוטוקול).

     ב"כ התובעת מסתמך להוכחת טענתו כי בכפייה כלכלית עסקינן, גם על עדותה של הנתבעת:
"ש: ז"א שאם דנה לא תשלם - העבודה לא תרד לדפוס.
ת: משתמע מכך, אני מניחה שכך היה. איני יודעת זה עניין עסקי".
(עמ' 33 שורות 2 - 3 לפרוטוקול).

הנתבעת מכחישה כי הסכם ההבהרה נחתם באילוצי כפייה כלכלית. כך נכתב לעניין זה בתצהירה:
"... לאחר מו"מ נחתם ביני לבין דנה ביום שלישי, 20.1.98, עובר להורדת קבצי המחשב לדפוס, הסכם הבהרה..."

וכן:
"ברצוני להבהיר שוב ובאופן חד משמעי, שאינו יכול להשתמע לשתי פנים, כי הסכם ההבהרה נחתם בעקבות משא ומתן ענייני בין דנה לביני".
(סעיפים 9 - 10 לתצהירה).

ב"כ הנתבעת מסתמך על פקס שנשלח מהתובעת לנתבעת ובו נוסח הקרדיט לקטלוג אגרקסקו (נ/5) לתמיכה בגרסת הנתבעת כי הסכם ההבהרה נחתם מרצון. בחקירתה החוזרת העידה הנתבעת:
"ש: אני מפנה אותך לנ/5 לפקס, את דרשת מדנה לשלוח אותו"?
"ת: לא זכור לי שבקשתי ממנה לשלוח, היה בנינו הסכם".
(עמ' 36 שורות 20 - 21 לפרוטוקול).

גם התובעת אישרה בעדותה את משלוח הפקס על - ידה, מבלי שטענה שמשלוח הפקס נכפה עליה:
"ש: יסמין כפתה עליך לשלוח את הפקס?
ת: אני לא זוכרת לגבי הפקס הזה".
(עמ' 17 שורות 11 - 12 לפרוטוקול).

האמנתי לעדות התובעת כי חתמה על הסכם ההבהרה עקב לחץ הזמן בו היתה שנוצר כתוצאה ממעשי הנתבעים, ועקב חששה כי לא תוכל להשלים עבודתה בזמן.

האם לאור כל האמור לעיל מקימה התנהגות הנתבעת עילה לביטול הסכם ההבהרה בעילה של כפייה כלכלית?

הגעתי לכלל מסקנה כי הסכם ההבהרה שנחתם בין התובעת לנתבעת נחתם תחת כפייה כלכלית כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים ולכן בטל.
"כפייה כלכלית היא מצב שבו אדם מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי מסחרי בלתי חוקי המופעל עליו. כפייה כלכלית אינה לגיטימית כאשר צד משתמש באיום מפתיע שהנזק הצפון במימושו חמור ובלתי הפיך".
(ראה: הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי שם בעמ' 117).

כך בעניינינו, ביום 10.11.97 נחתם בין התובעת לנתבעת ההסכם, שמטרתו הסופית הכנת קטלוג עבור אגרקסקו. כעשרה ימים לפני המועד בו היה על התובעת לספק את הקטלוג לחב' אגרקסקו - למעלה מחודשיים לאחר חתימת החוזה "נזכרה" הנתבעת כי ההסכם אינו לרוחה, הן עקב העדר קרדיט והן עקב תמורה נמוכה בשים לב לעבודה שלטענתה בוצעה על ידה.

איני רואה בחתימת התובעת על הסכם ההבהרה ובמשלוח הפקס כדי להעיד על העדר כפייה כלכלית, שכן מעשים אלה נעשו על ידה כדי לרצות את הנתבעת וכדי להבטיח את הוצאת הקטלוג בזמן. בכפייה כלכלית אין צורך בכוח או באיומים, די בהפעלת לחץ עסקי מסוג בלתי חוקי כדי ליצור כפייה כלכלית אסורה (ראה: ע"א 8/88 רחמים נ. אקספומדיה בע"מ, פ"ד מ"ג (4) 95, 100).

דוגמה ללחץ כלכלי שיש בו כפייה כלכלית אסורה מצויה בספרה של ג. שלו, דיני חוזים, שם בעמ' 234:
"כאשר ספק של חומר גלם מעכב את אספקת החומרים לבית החרושת ביודעו כי אין חומרים דומים בשוק ובהגיע מועד האספקה דורש תשלום נוסף, תוך ידיעה כי בעל בית החרושת ייאלץ להיכנע לדרישתו כדי שלא לפגוע בתהליך הייצור התקין - בפנינו כפייה כלכלית".

ב"כ הנתבעת טוען כי היתה לתובעת אפשרות לפנות לביהמ"ש קודם לחתימה על הסכם ההבהרה, ומשלא עשתה זאת, ולא נצלה את החלופה המעשית שעמדה בפניה, אין היא זכאית לבטל את החוזה בעילה של כפייה כלכלית.

ב"כ הנתבעים מצטט משני פסקי דין שקבעו כי אפשרות הפנייה לערכאה משפטית הינה חלופה מעשית וסבירה שיש לפעול על פיה כדי להימנע ממצב של כפייה כלכלית (ע"א 1569/93 מאיה נ. פנפדור (ישראל) בע"מ פ"ד מ"ח (5) 70, ורחמים נ. אקספומדיה בע"מ שלעיל, אלא שבשני פסקי דין אלה קבע ביהמ"ש, בסופו של יום, כי אכן עסקינן בכפייה כלכלית. בפרשת רחמים נ. אקספומדיה בע"מ (עמ' 101) נקבע כי החלופה של פנייה לביהמ"ש הייתה בלתי מעשית משני נימוקים מצטברים: הזמן הקצר שעמד לרשות המשיבה לצורך היערכותה לקבלת סעד מביהמ"ש, והנזק הבלתי הפיך שהיה נגרם לה. הוא הדין בעניינינו: פרק הזמן שנותר למסירת הקטלוג לחו"ל היה קצר (עשרה ימים), ואי עמידה בלוח הזמנים שנקבע ע"י חבר' אגרקסקו, בשל תערוכה בה הייתה אמורה להשתתף, ובה התכוונה להציג את הקטלוגים ללקוחות פוטנציאלים, היה גורם לנזק בלתי הפיך, ולפגיעה במוניטין של התובעת.

ראה גם לעניין ייצוג הנפגע ע"י עו"ד רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ. בנק דיסקונט בע"מ פ"ד נג(1) 721

מן הראוי להוסיף כי ספק בעיני אם במקרה זה פנייה לביהמ"ש הייתה עוזרת שכן בדיעבד נעשתה פנייה כזו, אך הנתבעים לא הזדרזו, וזאת בלשון המעטה, לקיים את הצווים שהוצאו להם, והתובעת נאלצה לפנות לספק אחר כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי אגרקסקו.

     ראה לעניין זה פסק דין רחמים נ. אקספומדיה בע"מ שם בעמ' 99 נאמר:
"המערערת יכלה הייתה להשתמש ביתרונות השוק שלה במהלך המשא ומתן להסכם המקורי (שבעל פה), וחזקה עליה שעשתה כן. אולם משנכרת ההסכם, ניסיונותיה שבאו אחר כך להשיג שיפור בתנאיו לרגל שינוי הנסיבות העובדתיות בשטח, וזאת בשיטות שגובלות בסחיטה ובהתנהגות בלתי אחראית, אינם ניסיונות לגיטימיים".

6.     מקום בו המתנה, ולו קצרה, עלולה להביא להתמוטטות העסקה ולחשיפת התובעת לחבות בגין הפרת העסקה, כמו בעניינינו, וזאת בשל דרישה של הנתבעת שנעשתה סמוך למועד ביצוע ההסכם, ולא הותירה בידי התובעת חלופה הולמת, התחייבה התובעת בהסכם ההבהרה (כולל הפקס) תוך כדי כפייה כמשמעותה עפ"י חוק החוזים (חלק כללי) - והסכם ההבהרה (לרבות הפקס) בטל (ראה: ע"א 2299/99 שפייר נ' חב' דיור לעולה בע"מ, פד"י נ"ה (4) 213).

צווי בית המשפט.

7.     כל אחד מהצדדים טוען כי הצד שכנגד הפר את הצווים שהוצאו לו ע"י ביהמ"ש כדלקמן:
א.     צו עשה שהוצא ע"י כב' השופטת אחיטוב עפ"י בקשת התובעת נגד הנתבעת ביום 28.1.98 (ת/6).
ב.     צו עשה שהוצא בו ביום ע"י כב' השופטת בוסתן עפ"י בקשת התובעת נגד הנתבעת ומופנה אל הנתבע (ת/8).

הפרת הצו ע"י הנתבעת.

8.     לטענת הנתבעים, הפרה התובעת את צו ביהמ"ש משלא נתנה, על גבי הקטלוג, קרדיט לנתבעת כאמור בהסכם ההבהרה וכאמור בצו שניתן ע"י כב' השופטת אחיטוב, על-פיו, מתן הקרדיט אף לא היה מותנה בדבר, גם לא במסירת קבצי המחשב.
     
דין טענה זו להידחות.
     
משקבעתי כי הסכם ההבהרה בטל, שכן נעשה בכפייה, בטלים גם ההתחייבות והצורך במתן הקרדיט שכן סעיף 1 בצו שניתן ע"י כב' השופטת אחיטוב קובע:
"הקרדיט יהיה לפי סעיף 1 להסכם ההבהרה".
     
יפים לעניינינו, בשינויים המחויבים, דברי כב' השופט חשין בפסק-דינו בעניין שפייר נ. חב' דיור לעולה בע"מ הנ"ל: "בטל טעמו של הדין - בטל הדין". כך בעניינינו בטל טעמו של הצו - הסכם ההבהרה - בטל הצו.
     
תמוה בעיני כיצד הנתבעים, שלא כיבדו את הצווים (ראה להלן) והעבירו את קבצי המחשב מהנתבעת לנתבע, טוענים להפרת הצו ע"י התובעת.

     אכן בצו שניתן אין התליה מפורשת בין מתן הקרדיט למסירת קבצי המחשב, יחד עם זאת, אינני מקבלת, לא על דרך העיקרון, ולא בנסיבות העניין שבפני, שהמעוול יימצא נשכר בעוולתו (ראה: ע"א 3798/94 פלוני נ. פלונית פ"ד נ(3) 133, 155 - 184 מפי כב' השופט חשין; Biggs v. Palmer 22N.E.188 (1889)). לאור כל האמור לעיל, מאחר וקבצי המחשב (למעט קובץ פריהנד) לא הועברו לתובעת, לא הייתה הנתבעת זכאית לקרדיט כלשהו בקטלוג שהוציאה התובעת.

הפרת הצו ע"י הנתבעים.

9.     לטענת התובעת, לא מילאו הנתבעים אחר צו ביהמ"ש למסור באופן מיידי את קבצי המחשב לתובעת. מאידך, טוען ב"כ הנתבעת כי לא נקצב בצווים מועד למסירת קבצי המחשב, ולכן לא הפרו הנתבעים את צווי העשה. אכן, בצווים לא צויין מפורשות מועד לקיומם, אולם בצו ת/6 נקבע כי הוא ניתן "כאמור בעתירה", ומכאן שעפ"י הצו היה על הנתבעת למסור באופן מיידי, כפי שנכתב בבקשה, את קבצי המחשב לתובעת.

     עפ"י המילון החדש הוצאת קרית ספר ירושלים, תשל"ה, מובנו של המונח "מיידי":
"הנעשה לאלתר, מהיר, שהוא ללא דחיה, תגובה מיידית, דרושה פעולה מידית לשם מניעת אסון".

פרשנות מילולית אינה סובלת ביצוע לאחר זמן, אלא ביצוע לאלתר למניעת דבר שאינו סובל דיחוי.

אכן פרשנות לשונית מילולית הינה תחילת הדרך במלאכת הפרשנות (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265) אולם גם תכלית הצו הינה כי יבוצע לאלתר, וזאת מממספר טעמים:
א.     הצווים ניתנו במעמד צד אחד בלבד, ומכאן שהיתה דחיפות בהוצאתם.
ב.     אלמלא הדחיפות שבמתן הצו, לא היתה כב' השופטת בוסתן מוצאת לנכון להוציא צו נוסף 10 שעות לאחר הצו שניתן ע"י כב' השופטת אחיטוב.
ג.     סעיף 3 לצו שניתן ע"י כב' השופטת אחיטוב קובע כי הצו ייכנס לתוקפו לאחר שהמבקש ישלם את הערבויות - שאכן הופקדו - בו ביום.

מהאמור לעיל עולה כי על הנתבעים היה לבצע את צווי העשה בו ביום, ומשלא עשו כן הפרו את צווי ביהמ"ש. עוד יש לאמר כי הפרת צווי בית המשפט ע"י הנתבעים נעשתה באופן שיטתי, לאורך זמן, ולא כאירוע חד פעמי.

לטענת הנתבעת, היא מכרה את קבצי המחשב לאחיה תמורת 35,000 ₪, ולכן לא יכלה לקיים את הצווים למסירתם לתובעת עפ"י הצו שנמסר לה. אציין כבר עתה, שבעצם מכירת קבצי המחשב לנתבע, הפרה הנתבעת את זכות היוצרים של התובעת (ראה להלן).

הנתבעת ניסתה להתכחש לחתימה על קבלת הצו, אולם חזרה בה בחקירתה הנגדית (עמ' 28 שורות 7 - 13 לפרוטוקול); סירבה לבצע את הצו בטענה שקצבי המחשב אינם ברשותה ואין ביכולתה להשיגם עקב חופשת אחיה, אולם גם עפ"י עדותה, יכלה להשיג מאחיה, הנתבע, את קבצי המחשב אילו נזקקה להם לתועלתה, וכל שהיתה צריכה לעשות, היה לפנות אליו (עמ' 28 שורות 21 - 30 לפרוטוקול).

גם אחיה, עשה אשר לאל ידו להתחמק מקיום הצו. חופשתו הנטענת בחרמון לא נתמכה בראיות כלשהן, וגם אם נפש כטענתו, איני מאמינה כי לא ניתן היה להשיגו בעת חופשתו.

מהאמור לעיל עולה שהנתבעת הפרה את צוי ביהמ"ש במטרה להמנע מהעברת קבצי המחשב לנתבעת.

זכות היוצרים.

10.     משהגעתי, כאמור לעיל, לכלל מסקנה כי הסכם ההבהרה בטל, כי התובעת לא הפרה את צו המניעה כאשר לא נתנה לנתבעת קרדיט על גבי הקטלוג, יש להכריע בשאלה העיקרית שבתובענה - מי בעלת זכות היוצרים בקטלוג ובצילומים שבו וכן בשאלות האם הופרה זכות היוצרים והאם זכאי הנפגע לפיצויים כתוצאה מההפרה.

     שני החוקים הרלבנטים לעניין זה הם חוק זכות יוצרים 1911, ופקודת זכות יוצרים 1924.

     ביום 4.11.97 הגישה התובעת לאגרקסקו הצעת מחיר עבור קטלוג. ההצעה אושרה ע"י חב' אגרקסקו (ת/1). על ההזמנה צויינו המלים "עיצוב והפקה" אולם לא ניתן ללמוד מכך מי יבצע את העיצוב וההפקה, התובעת או אחר מטעמה, ולמי זכות היוצרים בקטלוג ובצילומים, שכן למרות שעל ההזמנה צויין גם ביצוע דפוס, אין חולק כי התובעת לא עסקה בעבודות דפוס.

ביום 10.11.97 נחתם ההסכם ל"הזמנה/הצעת מחיר" בין התובעת לנתבעת ובו נכתב תחת הכותרת "תיאור העבודה" :
"קטלוג צמחים עבור אגרקסקו.
58 - 61 צריבות בגודל 4.
סקיצות לעמוד שער + עמוד פנימי (X 2).
עימוד טקסט ביצוע גרפי לחוברת 32 עמודים שמינית גליון.
הכנה לדפוס וסגירת קבצים".

הנתבעת טוענת כי פרי עבודתה היה הבסיס להתקשרותה של חב' אגרקסקו עם התובעת. הנתבעת מסתמכת על נ/21 - נ/26 שעפ"י עדותה הוכנו קודם למועד התקשרותה של התובעת עם חב' אגרקסקו:
"עיצוב זה מה שאגרקסקו קיבלו לפני שהם סגרו על העבודה. הדברים האלה נעשו על-ידי, הם כבו היו עשויים על ידי וניתנו לגרקסקו ועל סמך זה התובעת קיבלה את העבודה מאגרקסקו" (עמ' 31 שורות 1 - 3 לפרוטוקול).

עוד טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת קיבלה את הזמנת העבודה מאגרקסקו בשל קשרים משפחתיים ולא עקב כישוריה, וכי התובעת הטעתה את ביהמ"ש בעדותה בעניין זה:
"ש: יש לך קשר משפחתי עם אגרקסקו?
ת: לא".
(חקירתה הנגדית של התובעת עמ' 13 שורות 12 - 13 לפרוטוקול).

זאת לעומת עדותו של ערן שורק מאגרקסקו:
"כן למדתי לפני הרבה מאוד שנים בפקולטה לחקלאות ואימה של התובעת היתה מזכירת המחלקה".
(חקירתו הנגדית של ערן שורק עמ' 24 שורות 9 - 10 לפרוטוקול).

מעדות זאת עולה כי אין לתובעת קשר משפחתי לאגרקסקו. ערן שורק העיד, והאמנתי לעדותו, כי לא החליט להזמין את הקטלוג מהתובעת בהסתמך על מחויבותו כלפי אימה (עמ' 27 שורות 18 - 20 לפרוטוקול), וכי עשה זאת מאחר ואגרקסקו נוהגת לעבוד עם שני מעצבים קבועים ומדי פעם עם אחרים, על מנת להקל על העומס ולרענן כיווני חשיבה, לאחר ששורק והמעצב הוותיק של אגרקסקו ראו את עבודותיה של התובעת, ושניהם החליטו שכדאי לנסות אותה (עמ' 24 שורות 11 - 14 לפרוטוקול); הקשר בין התובעת לבין ערן שורק רחוק מכדי שיהיה בו כדי להשפיע על שיקול דעתו בעת הזמנת העבודה. כאמור טוענת הנתבעת כי הכינה את אוסף תדפיסי המחשב ( נ/21 - נ/26) עובר לביצוע הסכם ההתקשרות בין התובעת לאגרקסקו. לא מצאתי סימוכין לגרסה זו, ועדות ערן שורק, וכן ת/1 תומכים דווקא בגרסת התובעת, ולפיה היא זו שהביאה להתקשרות. אכן ב"כ התובעת לא פעל כמצופה ממנו להפרכת גרסה זו בכל האמור לעיתוי אוסף תדפיסי המחשב, אולם ממוצג 22 עולה כי בכל האמור לביצוע תדפיסי מחשב פעלה הנתבעת בהתאם להנחיות התובעת.

11.     סעיף 5 לחוק זכות יוצרים קובע: "זכות בעלות על זכות יוצרים וכד'
(1)     בהתחשב עם הוראות חוק זה יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה: בתנאי -
(א)     שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים; וכן...
     .
     .
     .
(ב)(2)     יכול בעליו של זכות יוצרים ביצירה להעביר את זכותו, כולה או מקצתה,... ויכול הוא ליתן כל טובת-הנאה בזכות עפ"י רשיון; ואולם כל העברה או נתינה כאלה לא יהא כוחן יפה אלא אם כן נעשו בכתב ונחתמו ע"י בעל הזכות שחלו בה ההעברה או הנתינה ע"י בא-כוחו המורשה כהלכה".

     שלושה אלה, יכולים להיות בעלי זכות יוצרים בקטלוג ובצילומיו:
א.     חב' אגרקסקו.
ב.     התובעת.
ג.     הנתבעת.

הגעתי לכלל מסקנה כי לנתבעת אין זכות יוצרים ביצירה, כמבואר להלן.

12.     גם כאשר החתימה הנתבעת את התובעת על הסכם הבהרה, והדבר אירע לאחר הכנת קבצי המחשב, לא נדרשה התובעת לחתום על מתן זכות יוצרים אלא על קרדיט בלבד: לגרפיקה ממוחשבת (עמ' 30 שורות 29 - 32). בביטוי זה אין רמז לא לעיצוב ולא לדרישת זכות יוצרים. הנתבעת העידה כי התפשרה על הקרדיט, ובמקום הנוסח "designed by" הסכימה לנוסח "computer graphics" (סעיף 9 פיסקה 3 לתצהירה במקום עדות ראשית, ועמ' 30 שורות 29 - 32). משלא תבעה זכות יוצרים לא עם חתימת החוזה הראשון ולא עם חתימת הסכם ההבהרה, אין היא זכאית לזכות זו.

אין חולק כי עפ"י ההסכם בין התובעת לנתבעת, התובעת היא זו שתעצב את הקטלוג:
"... היא מסרה לי את הביצוע בלבד. דנה לא ביקשה שאעצב לה את הקטלוג היא אמרה שהיא תעצב".
(עמ' 30 שורות 1 - 2 לפרוטוקול).

עדות זו סותרת את האמור בסעיף 6 פיסקה ראשונה לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת:
"בשלב ההתקשרות בהסכם עם דנה, היה ברור לי מעבר לכל ספק, כי בהיותי קבלנית-משנה שלה, אשר עתידה לבצע את רובן המכריע של עבודות העיצוב והגרפיקה של הקטלוג, וכן את רובן המכריע של עבודות ההפקה, ובהיותי מבצעת את חלקי באופן עצמאי לגמרי, תהיינה כל זכויות הקניין הרוחני בקבצי המחשב נשוא עבודתי - שלי ורק שלי".

בניגוד לסעיף 6 לתצהירה דלעיל, העידה הנתבעת כי עיצוב גרפי לא נכלל בהזמנת העבודה (עמ' 30 שורה 1 לפרוטוקול). כך עולה גם מההסכם.

13.     בסעיף 5 לתצהירה מעידה הנתבעת:
"מייד בתחילת העבודה נתברר לי כי דנה אינני גרפיקאית במקצוע, איננה בקיאה בהפקת קטלוגים וכפי שהיא מעידה על עצמה מדובר היה בהפקה הרצינית הראשונה שלה. לא זו אף זאת אלא שהסתבר לי עוד, כי לדנה אין את הידע והאמצעים לביצוע עבודות גרפיקה ממוחשבת אשר מהוות את המרכיב העיקרי בתהליך הכנתו של הקטלוג".

הנתבעת לא הציגה ולא ראייה קלושה לדברים אלה, לא לחוסר יכולתה של התובעת, ולא ליכולתה היא בכל האמור לעיצוב הקטלוג. כמו כן לא הגישה כל ראיייה כי ביצעה בקטלוג דבר מה נוסף מעבר לעבודה טכנית, ולא קיבלתי את עדותה בעניין זה.

לטענת הנתבעת, שימשה התובעת "צינור" להעברת הערות של אגרקסקו לנתבעת ותו לא. כראייה מסתמכת הנתבעת על מוצגים נ/8 ו- נ/9, שהם הערות של תיקונים נדרשים. איני רואה במסמכים אלה ראייה לכך שהתובעת שימשה "צינור" בין אגרקסקו לנתבעת. נהפוך הוא, התובעת מתבקשת לבדוק ולתקן (נ/9), הדבר מוטל עליה ישירות ולא כ"צינור" להעברת הודעות.

בתשובה לשאלון שהפנתה התובעת אל הנתבע, השיב:
"מכל מקום יסמין אינה בעלת זכות יוצרים בקטלוג עצמו (במוצר המוגמר)".

העד ניסה, ללא הועיל, להסביר זאת בעדותו בחקירתו הנגדית:
"ש: מי בעל זכויות היוצרים בקטלוג במוצר המוגמר?
ת: לא באתי לפה בתור עד מומחה. כמובן שאני בדעה שיסמן (הנתבעת - ר.פ.א.) צודקת.
ש: איך אתה כותב באותו תצהיר תשובה לשאלון: "מכל מקום יסמין איננה בעלת זכויות יוצרים בקטלוג עצמו"?
ת: אני מבקש לראות את השאלה.
ש: מפנה לשאלה בעמ' 3 ביחס לסעיף 22.
ת: לפי תפיסתנו יסמין הינה ואולי התחלף ה-א' ב-ה'. עניתי כבר בשאלה קודמת שאני לא מומחה בזכויות יוצרים".
(עמ' 44 שורות 2 - 9 לפרוטוקול).

14.     בהסכם שבין התובעת לנתבעת לא נאמר דבר לגבי זכות היוצרים, ויש להשלימו עפ"י יתר הנסיבות והפרשנות המשפטית להן.

     אשר לפרשנות המשפטית קובע סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) :
"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על-פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים"

     בעניינינו אין בנמצא נוהג פרטי קודם בין הצדדים, ויש לפנות לנוהג הכללי בחוזים מסוג זה (ע"א 325/79 דנינו נ. פקסטרפיל פ"ד לה(1) 51, 54; ע"א 349/84 פריג' נ. מטלר פ"ד מב(1) 71, 76).

     ציון חקון, מנהל שיווק ומכירות בחב' טוטל גרפיקס בע"מ (להלן: "טוטל גרפיקס"), העיד על הנוהג התחום:
"ת:... זכויות יוצרים אנחנו לא יכולים לקבל כי אנחנו לא מעצבים גרפיים. אנחנו רושמים קרדיט כדי להראות את איכות הביצוע.
ש: מעצבים גרפיים כן מקבלים קרדיט?
ת: אם בא לקוח סופי כמו חברה מסחרית שרוצה שנעשה לה קטלוג, הוא לא יכול לקבל קרדיט. אנחנו מקבלים קרדיט על הקטע של העיצוב. אין לנו זכות יוצרים על המוצר אלא אם הלקוח מסכים ששמנו ירשם בקרדיט על הביצוע ועל העיצוב וההפקה אנחנו מקבלים קרדיט של משרד פרסום...
ש: האם עסקים מהסוג שלכם כולם עובדים כמו הדרך שאתה עובד?
ת: בוודאי. אני יודע. אנחנו לא מעצבים. העסק המרכזי שלנו זה לא עיצוב".
(עמ' 7 שורות 13 - 24 לפרוטוקול ).
     
ובהמשך:
"קרדיט על הביצוע אם הלקוח מסכים, כן זה תלוי בלקוח".
(עמ' 8 שורה 15 לפרוטוקול).

     פסיקת בתי המשפט גם היא בדעה כי אין בעזרה טכנית גרידא כדי להעניק זכות יוצרים:
"קיימא לן כי זה הנותן ליוצר עזרה מכנית או טכנית אינו הופך בשל כך ליוצר מכוחו הוא ואינו קונה זכות יוצרים באותם כתובים שרשם אופן כאמור".
(ע"א 4396/90 רוזנמן נ. קריגר פ"ד מו(3) 254, 263).

     הגעתי לכלל מסקנה כי כל שעשתה הנתבעת היתה עזרה טכנית גרידא, ובמה שעשתה, אין כדי להקנות לה זכות יוצרים. במעשיה באה הנתבעת לאמץ שלא כדין יצירה לא לה.

     לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד.

15.     אין בקביעה כי לנתבעת אין זכות יוצרים, כדי להעניק בהכרח את זכות היוצרים לתובעת, שכן ליצירת הקטלוג קיים שותף נוסף, חברת אגרקסקו, מזמינת הקטלוג.

     זכות היוצרים תיבדק לגבי שתי יצירות:
א.     הקטלוג.
ב.     הצילומים.

הקטלוג נופל בגדר יצירת אומנות (ש. פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך ב', כרמל ספרות מקצועית תל-אביב תש"ס 2000 עמ' 71 - 76).

     מהעדויות עולה כי חברת אגרקסקו והתובעת עסקו יחדיו בהכנת עלון הפרסום. מת/1 אנו למדים כי רעיון הקטלוג הוצע ע"י התובעת לחב' אגרקסקו. ערן שורק העיד כי הרעיון הוצג ע"י התובעת וכי נציגי אגרקסקו בחרו מתוך הסקיצות שהוצעו להם:
"ת: במקרה הזה ישבנו עם התובעת והמעצב הוותיק שלי וגם דעתי וגם דעת המעצב הייתה שכדאי לנסות אותה.
ש: הציעה לכם כמה סקיצות שונות של הקטלוג? ת: כן. הסקיצות האלה חלקיות, על חלקים שונים של הקטלוג ועליהם הבענו דיעה מה נראה לנו יותר".
(עמ' 24 שורות 13 - 18 לפרוטוקול).

     משכך פני הדברים ואף כי ניתנו במהלך העבודה הנחיות ע"י חב' אגרקסקו, אין הדבר גורע מכך שמדובר ביצירה אומנותית מקורית פרי ידיה של התובעת.

     עניין דומה נדון בת.א. (ת"א) 211/88 המ' 1111/88, 1112 שכטר באייר נ. אלגרבלי דינים מחוזי כרך כו(3) 299, בו נקבע ע"י ס. הנשיא (כתוארו אז) ד"ר א. וינוגרד:
"במקרה דנן אני סבור שביצירה נשוא הבקשות הושקעו די מרץ, כישרון ועבודה על מנת לשוות ליצירה "מקוריות". תכונה זו כאמור, אינה נשללת או נפגמת כלל ועיקר על-ידי העובדה שחלק מהשינויים שנעשו ביצירה הוכתבו על-ידי המשיבה מס' 1 במהלך הדיונים המשותפים עם המבקשת לקראת המוצר הסופי. מכל אלה עולה כי לכאורה העלון שהוכן על-ידי המבקשת הינו יצירה ספרותית אומנותית מקורית פרי מעשיה של המבקשת".
(ראה: דיני זכויות יוצרים שם עמ' 76).

     סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים קובע כאמור:
"בהתחשב עם הוראות חוק זה יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה".

בהעדר הסכם בכתב בין התובעת לאגרקסקו הנדרש עפ"י סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים זכות היוצרים בקטלוג היא של התובעת. ראה לעניין זה דיני זכויות יוצרים שם בעמ' 594:
"התשובה היא חד משמעית. אם אין הסכם בין הצדדים היצירה המוזמנת היא של היוצר ולמזמין את שום זכות ביצירה".
(דיני זכויות יוצרים שם בעמ' 594).

16.     עדותו של ערן שורק מאגרקסקו בעניין זה (עמ' 24 שורה 21 לפרוטוקול) אין בה כדי להועיל לאגרקסקו (שאינה צד לתובענה זו) שכן זוהי עדות בע"פ בעוד שדרישת הכתב דלעיל הינה דרישה מהותית ולא ראייתית.

     כפי שאין בעדותו של ערן שורק כדי לעזור לאגרקסקו בכל האמור לזכות היוצרים בקטלוג, הרי אין ב"ויתורו" על זכות היוצרים שלה בצילומים כדי להפקיע מאגרקסקו זכותה זו:

א.     לא נטען ובוודאי לא הוכח כי לערן שורק סמכות לוותר על זכות יוצרים מטעם אגרקסקו.

ב.     תשובתו של שורק היתה כללית ולא התייחסה למקרה הספציפי נשוא תובענה זו (עמ' 24 שורות 21 - 23 לפרוטוקול).

ג.     לא הוגש הסכם בכתב, על-פיו ויתרה אגרקסקו על זכויותיה כנדרש עפ"י חוק זכות יוצרים.

לאור האמור לעיל ועפ"י סעיף 5(1)(א) לחוק זכות יוצרים, ומאחר והתמונות הוזמנו ע"י אגרקסקו תמורת תשלום, זכות היוצרים בתצלומים הינה של אגרקסקו, והתובעת לא יכולה לתבוע בגין הפרת זכות היוצרים בהם (ראה דיני זכויות יוצרים שם בעמ' 382 - 383).

משקל העדויות.

17.     ערה אני לעובדה שבעדותה של התובעת נמצאו אי דיוקים וסתירות. כך נפשה התובעת בחו"ל בתקופה בה הוכן הקטלוג בעוד שעפ"י עדותה לא עזבה את גבולות הארץ. איני רואה חשיבות בכך שהתובעת יצאה לחופשה קצרה בחו"ל בעת הכנת הקטלוג. מאידך רואה אני בחומרה את העובדה כי התובעת הכחישה זאת בעדותה. כמו כן לא קבלתי הסבר מניח את הדעת מהתובעת כיצד הגיעו קצבי הפריהנד לחב' טוטל גרפיקס, ולא קיבלתי את עדותה לפיה אימה הכינה את הקבצים. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי רשאי ביהמ"ש לקבל את העדות ולהסתמך עליה, גם אם העד הסתיר דברים בעדותו. כך נהגתי במקרה זה (ראה: ע"פ 526/90 עו"ד בלזר נ. מ"י פ"ד מה(4) 133; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ. מ"י פ"ד מז(2) 690).

גובה הנזק והפיצוי.

18.     כאמור לעיל, זכות היוצרים בצילומים נתונה לאגרקסקו, ואין מקום לדון בהפרת זכות היוצרים של התובעת בצילומים ולפיצויה בגינה.

19.     הנתבעת מכרה את קבצי המחשב לנתבע. די בכך לקבוע שהפרה את זכות התובעת בקטלוג.
     סעיף 2 לחוק זכות יוצרים שכותרתו "הפרת זכות יוצרים" קובע:
"(1)     רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים".

     מכירת זכות הנתונה לבעל זכות היוצרים, בעניינינו - התובעת, ע"י הנתבעת קרי: מכירת קבצי המחשב, מהווה הפרת זכותה של התובעת.

     גם עיכוב החזרת קבצי המחשב ע"י הנתבעים, והצעתם לאגרקסקו, מהוות פגיעה בזכות היוצרים של התובעת עפ"י סעיף 3(1)ו' לפקודת זכות יוצרים שכן הינם בגדר: "עושה או מחזיק ברשותו לוח כדי לעשות בו העתקות מפירות של יצירה שיש בה זכות יוצרים".

     מעשיהם האמורים של הנתבעים היוו הפרה בוטה של זכות התובעת, ועל כך הוסיפו בהתחמקות מקיום צווי ביהמ"ש והפרת זכויות היוצרים של התובעת בדרך שהיה בה כדי למנוע את השלמת הקטלוג ומסירתו בזמן. לאור זאת אני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה, עפ"י סמכותי מכח סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים, בסך 20,000 ₪.

20.     לטענת התובעת, היא זכאית להשבת הכספים ששילמה לנתבעת לצורך הפקת הקטלוג, ובנוסף, לפיצוי בגין הכספים ששילמה לטוטל גרפיקס. החזר כזה, לא יעלה על הדעת שכן יביא למצב בו הפקת הקטלוג לא תעלה לתובעת דבר, ותביא להתעשרותה שלא כדין על חשבון הנתבעים.

     אילו עמדה הנתבעת בהתחייבותה עפ"י ההסכם, היתה עלות הפקת הקטלוג לתובעת - 15,210 ₪, סכום ששולם ע"י התובעת לנתבעת. מאידך, יש להשיב לתובעת במלואו את הסכום ששילמה לטוטל גרפיקס על מנת לקבל את העבודה שהיתה זכאית לקבל מהנתבעת, סך של 46,179 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת, 5.2.98, ועד ליום התשלום בפועל ע"י הנתבעים.

     ערה אני לעובדה שטוטל גרפיקס השתמשה ככל הנראה בקבצי פריהנד שהוכנו ע"י הנתבעת, ולמרות זאצת לא מצאתי לנכון, בנסיבות, להפחית מהסכום שעל הנתבעים להשיב לתובעת, מה גם ששיעור ערכם של קבצי הפריהנד לא הוכח.

     לטענת הנתבעת לא עמדה התובעת בחובתה למצוא הצעה זולה מזו של טוטל גרפיקס. בנסיבות, אינני סבורה כי היה על התובעת לערוך סקר שוק טרם שמסרה את העבודה לטוטל גרפיקס. ערן שורק מאגרקסקו העיד כי מעבדת טוטל גרפיקס, נבחרה עקב לחץ הזמן בו נמצאו עובר להפקת הקטלוג ולדעת מעצב הבית הוותיק של אגרקסקו רק מעבדה זו יכלה לעמוד במטלה במסגרת הזמן (פחות מ- 48 שעות) (עמ' 25 שורות 27 - 30 לפרוטוקול). הנתבעים הם שגרמו ללחץ הזמן בו נמצאו התובעת ואגרקסקו ואין להם אלא להלין על עצמם. במצב של לחץ זמן לא ניתן לצפות כי התובעת תעשה סקר שוק, ובחירתה בטוטל גרפיקס לא חרגה ממתחם הסבירות (ראה, להבדיל, ע"א 294/91 חברה קדישא גחשא "קהילת ירושלים" נ. קסטנבאום פ"ד מו (2) 464 מפי כב' השופט (כתוארו אז) א. ברק בעמ' 528).

21.     איני פוסקת לתובעת פיצוי בגין נסיעתה לגרמניה. נסיעה זו לא נדרשה בנסיבות ולא ע"י אגרקסקו:
"ש: לא חייבתם את התובעת להביא את הקטלוג אישית לתערוכה?
ת: דיברנו איתה איך לפתור הבעיה והיא אמרה שהיא מוכנה לקחת אותו לתערוכה. אנחנו רצינו שהקטלוגים יגיעו".
(עדותו של ערן שורק מאגרקסקו בעמ' 26 שורות 17 - 18 לפרוטוקול).

     התובעת טסה לחו"ל משיקוליה שלה, כאשר קיימות חלופות זולות יותר להעברת הקטלוגים לחו"ל, ואיני פוסקת לה דבר בראש נזק זה.

22.     אינני מקבלת את התביעה לפיצוי התובעת בגין אובדן הכנסות ברבעון הראשון של שנת 1998. כפי שהעידה התובעת (עמ' 13 שורות 2 - 3 לפרוטוקול), בתקופה הרלבנטית לתובענה העסק היה בתחילתו, וסביר שעם הקמתו תהיינה הכנסותיו נמוכות, והן יגדלו בבוא העת. אין מדובר בעובדת שכירה ששבתה ממלאכתה אלא בעצמאית שמטבע הדברים צפויה לעליות ומורדות בהכנסותיה ואין ליחס את הכנסתה הנמוכה ברבעון הראשון של שנת 1998 לסכסוך בקשר להפקת הקטלוג.

     יתר על כן התובעת, למרות הפרות הנתבעת, הפיקה מחדש את הקטלוג, ודאגה להעברתו במועד לאגרקסקו בחו"ל, ולא נחזתה כל הפרעה בתיפקודה. התובעת לא הביאה כל ראייה לכך שהתבקשה להפיק מוצרים חדשים ודחתה פניות אלה כתוצאה מהאירועים נשוא התובענה, או לחילופין כי אחרים הזמינו ממנה מוצרים וביטלו הזמנתם עקב "כשלונה" בהפקה נשוא התובענה.

     לפיכך, כאמור, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

23.     התובעת השקיעה בהפקת הקטלוג 7 ימי עבודה נוספים לאלו שהיתה אמורה להשקיע בהפקה המקורית של הקטלוג אשר לא יצאה אל הפועל.

     עפ"י אישור רואה החשבון יהודה הלוי (ת/17) עלות יום עבודה של התובעת הינו כ- 500$. לעניין זה יש להעיר כי העובדה שרואה החשבון הוא קרוב משפחה של התובעת, אינה פוסלת את חוות דעתו.

     אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה סך של 12,425 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (16.2.98) ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעים.

24.     לא הוכחה פגיעה בתדמית ובמוניטין של התובעת. העסק של התובעת הי חדש בתקופה הרלבנטית לתובענה, ולא הספיק לצבור מוניטין ומשכך לא נגרמה לתובעת פגיעה במוניטין. זאת ועוד, בסופו של דבר הופק הקטלוג ושימש את אגרקסקו. תמיכה לכך שלא נגרמה פגיעה למוניטין של התובעת ניתן למצוא בהכנסותיה במהלך שנת 1998.
התביעה לפיצוי בראש נזק זה - נדחית.

25.     איני פוסקת לתובעת דבר בשל עגמת נפש. מדובר בחוזה עסקי, כאשר הסכסוך התנהל תקופה קצרה בלבד.

סיכום.

27.     הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכומים כדלקמן:
א.     20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ב.     46,179 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.2.98 ועד למועד התשלום בפועל.
ג.     12,425 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (16.2.98) ועד למועד התשלום בפועל.
ד.     הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעים.
ה.     שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. טיפול הוגן ביצירה

  2. העברת זכויות יוצרים

  3. זכויות יוצרים בתמונה

  4. עורך דין יצירות אמנות

  5. זכויות יוצרים קלישאה

  6. תחולת חוק זכות יוצרים

  7. זכויות יוצרים של צלם

  8. זכויות יוצרים גופנים

  9. זכויות יוצרים על מידע

  10. זכויות יוצרים בצילום

  11. זכויות יוצרים על אריזה

  12. זכויות יוצרים על משחק

  13. זכויות יוצרים על רעיון

  14. הזכות המוסרית של יוצרים

  15. הפרת זכויות יוצרים פסל

  16. זכויות יוצרים על תוכנה

  17. זכויות יוצרים על קטלוג

  18. זכויות יוצרים על הרצאה

  19. תקנות זכות-יוצרים, 1929

  20. תביעת חוב זכויות יוצרים

  21. פקודת זכות יוצרים, 1924

  22. זכויות יוצרים על פרסומת

  23. הפרת זכויות יוצרים מחזה

  24. זכויות יוצרים על מאמרים

  25. זכויות יוצרים ספר לימוד

  26. זכויות יוצרים על צילומים

  27. הפרת זכויות יוצרים בטעות

  28. זכויות יוצרים על אייקונים

  29. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה

  30. העתקת לוגו - זכויות יוצרים

  31. סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים

  32. עונש על הפרת זכויות יוצרים

  33. זכויות יוצרים של צלם אופנה

  34. עריכת מוזיקה זכויות יוצרים

  35. זכויות יוצרים על ספר נהלים

  36. מעצר על הפרת זכויות יוצרים

  37. ערעור על הפרת זכויות יוצרים

  38. זכויות יוצרים על מאגרי מידע

  39. זכויות יוצרים במסגרת העבודה

  40. הפרת זכויות יוצרים בצעצועים

  41. זכויות יוצרים בתוכנת הפעלה

  42. הגדה של פסח - זכויות יוצרים

  43. זכויות יוצרים על כתבה בעיתון

  44. הפרת זכות יוצרים הגדה של פסח

  45. זכויות יוצרים - יצירת אומנות

  46. העתקת ספר הפרת זכויות יוצרים

  47. זכויות יוצרים מילון אבן שושן

  48. זכויות יוצרים על מאמר בעיתון

  49. חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

  50. עורך דין לענייני זכויות יוצרים

  51. זכויות יוצרים בתוכנת ווינדוס

  52. זכויות יוצרים על מודעות פרסום

  53. פרשנות לתנ''ך - זכויות יוצרים

  54. השמעה פומבית של יצירה מוסיקלית

  55. זכויות יוצרים של צלם על תמונות

  56. דחיית תביעת הפרת זכויות יוצרים

  57. זכויות יוצרים על תמונות בקטלוג

  58. יצירה מוזיקלית - זכויות יוצרים

  59. הפרת זכויות יוצרים אולם אירועים

  60. הפרת זכויות יוצרים על שיר קריוקי

  61. זכויות יוצרים על דמויות בדיוניות

  62. זכויות יוצרים על אירוע בשידור חי

  63. האם יש זכויות יוצרים על פסקי דין

  64. השאלה בספריה - הפרת זכויות יוצרים

  65. הפרת זכויות יוצרים טלויזיה בכבלים

  66. חוק זכות יוצרים, 1911 תיקון תש"י

  67. העתקת הרצאה אקדמית - זכויות יוצרים

  68. מוזיקה באירוע פרטי - זכויות יוצרים

  69. הפרת זכויות יוצרים בתוכניות אדריכלות

  70. הפרת זכויות יוצרים ע''י השמעת שירים

  71. זכויות יוצרים על ממצאים ארכיאולוגיים

  72. זכויות יוצרים על יצירות אומנות עתיקות

  73. הפרת זכויות יוצרים מוסיקליות בבית קפה

  74. הגנה על זכויות יוצרים לפני תחילת החוק

  75. זכויות יוצרים בקערות פלסטיק חד פעמיות

  76. האם יש זכויות יוצרים על עריכה - עיצוב

  77. הפרת זכויות יוצרים בתחנות רדיו צבאיות

  78. עונש על החזקת יצירה מפרת זכויות יוצרים

  79. צו זכות יוצרים (הסכם טריפס), התש"ס-1999

  80. הצעת חוק זכות יוצרים על יצירות קולנועיות

  81. צו זכות-יוצרים (ארצות-הברית), תשי"ג-1953

  82. חוק לתיקון פקודת זכות-יוצרים, תשי"ג-1953

  83. פיצוי ללא הוכחת נזק על הפרת זכויות יוצרים

  84. הדפסת עותקים של ספרים - הפרת זכויות יוצרים

  85. זכויות יוצרים על תמונה - פיצוי בסך 10,000 ש''ח

  86. תקנות זכות יוצרים (ספריות וארכיונים), התשס''ט-2008

  87. תביעת הפרת זכות יוצרים בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאה

  88. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בחוברת לימוד בשפה הערבית

  89. העתקה של מאמר באתר אינטרנט ללא מתן קרדיט למחברו, מהווה פגיעה בזכויות יוצרים ?

  90. רישיון ייחודי זכויות יוצרים: ניתן להעניק רק בהסכם בכתב (סעיף 37(ג) לחוק זכויות יוצרים)

  91. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון