זכויות יוצרים על מאמר בעיתון

להלן פסק דין בנושא זכויות יוצרים על מאמר בעיתון:

פסק דין

רקע

(1)     התובע, לדבריו, הינו עתונאי מוכר, עורך לשעבר של עיתון מקומי ואדם בעל שם.

התובע חיבר מאמר כהאי לישנא, וזכויות היוצרים שלו, לדידו, הופרו:

היידה רוזיליו

כבר כתבתי בעבר כי רוזיליו ראוי לברכת "חזק ואמץ" על עמדותיו המפתיעות נגד דני וקנין. בשבוע שעבר כתב רוזיליו על פדידה "עבירה של הפרת אמונים פוסלת אדם למשרה ציבורית". ומיד הוסיף: "עם כל הכבוד לפדידה, ואני אישית רוחש לו כבוד רב, אני ממליץ בפניו שלא יעשה כן, כי אדם שהורשע בהפרת אמונים אינו ראוי לאמון הציבור". יסביר לי רוזיליו איך אפשר, מיניה וביה, לרחוש "כבוד רב" לאדם שאינו ראוי לאמון הציבור, על פי קביעתו של בית המשפט שעימה רוזיליו מזדהה הזדהות גמורה? פדידה הוכרז קבל עם ועדה על ידי בית משפט מחוזי בישראל כעבריין פלילי, שניצל בקושי רב מהרשעה בשוחד. מה ענין הכבוד האישי שרוחש רוזיליו לפדידה? אין צורך להמתיק לפדידה את הגלולה המרה. הוא שלח ידו בכספי הציבור כדי לשמר את שלטונו. אלה המים המרים בהם השקה פדידה את הציבור.

     [ההדגשה שלי - נ' ס' - ונועדה להבליט אותם משפטים שציטט התובע במאמרו, ממאמרו של אחר, מר רוזיליו (בקו רצוף), ומשפטים שיש בהם תמצית או איזכור דברים ממאמרו של רוזיליו הנזכר (בקו מקווקו). על משמעותם של אלה, ידובר להלן].

(2)     המאמר פורסם לראשונה, ביום 5.6.97, בעיתון "אינדקס בית שמש ומטה יהודה". מדובר, למעשה, בקטע מטור שכותרתו "סדר היום/שמעון ביטון". באותו טור התפרסמו עוד 10 מאמרים קצרים, כל אחד מהם - על פי נושאו - עומד לעצמו.

(3)     המאמר פורסם שנית ביום 10.4.98 - כמודעה - על ידי הנתבע בעיתונו-שלו "קרן אור", היוצא לאור בבית שמש ובסביבתה, מבלי לבקש את רשותו של התובע.

(4)     על הפגיעה בזכות היוצרים של התובע, הן בזכויותיו הקנייניות והן בזכויותיו המוסריות (סעיף 10 לכתב התביעה), על השימוש ה"מופקר" ביצירתו (שם, סעיף 13), על פרי עמלו, מאמציו ומחשבתו של היוצר-התובע שהפכו להפקר (שם, סעיף 18), על כל אלה (ועוד כמפורט בכתב התביעה) תובע התובע פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך של 10,000 ש"ח.

(5)     הנתבע טוען להגנתו כי אין מדובר כל-עיקר ב"יצירה", לא יצירה ספרותית ולא אחרת; לא הייתה כל הפרה של 'זכות יוצרים'; לא נגרם לתובע כל נזק; אין במאמר מקוריות כלשהי. הוא מבוסס רובו ככולו על יצירה של אחר, מר אלברט רוזיליו, שחלקים רבים ממאמרו צוטטו, וממילא אין לתובע זכויות ב'יצירה'. אותו רוזיליו היה שותף ביצירת המודעה ואישר את פרסומה.
     לחילופין, מבקש הנתבע לראות במודעה משום תמצית עיתונאית לגיטימית והוגנת המשרתת את זכות הציבור לדעת.

הגנת זכות היוצרים - יצירה (WORK) ומקוריות (ORIGINAL)

(6)      האם המאמר דנן הינו יצירה הראויה להגנה?

"... מקובל שעיקר הכוונה ליצירה עצמאית, להבדיל מהעתקה; אין צורך בחדשנות... מבחינה איכותית לא נדרשת אלא רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי".

     [רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 259]. כיון שהסף הינו, כאמור - רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי - דומני כי ניתן לסווג את המאמר דנן כיצירה הראוייה עקרונית להגנה.

"הפירוש שניתן למושג 'מקורי' הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית אינו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה...
ומה מידתם של המאמץ, הכישרון וההשקעה הדרושים לשם כך? די לאלה במידה צנועה ביותר. פשטות היצירה בלבד לא תימנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית, כגון סתם קו ישר או עגול...כדי לבחון אם היצירה ראויה להגנה יש לראותה בכללותה, כשלמות אחת. אם, למרות השימוש שעשה המחבר בנושא קיים, השקיע ביצירה די מאמץ וכשרון עצמאיים משלו, שמקורם בו, תהיה היצירה מוגנת...".

[ע"א 360/83 סטרוסקי ואח' בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח', פ"ד מד (3) 340, 346] .

(7)     עו"ד שלומית גבירצמן, באת-כוחו המלומדת של הנתבע, מנסה להיבנות מהסטנדרט הגבוה-יחסית שנקבע ליצירה בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A ואח', פ"ד מח(4) 133, קרי, כי יצירה ברת-הגנה תהיה רק זו המקורית, תוצאה של עמל-רוחני ובעלת שאר-רוח. וכדברי כבוד השופטת יהודית צור בת"א (מחוזי - י-ם) 1396/97 ירון מאיר נ' קנר (לא פורסם) "שכדי לזכות בהגנת זכות יוצרים - אין להסתפק בהוכחת מאמץ והשקעה ועל המבקש להוכיח מידה מסויימת של 'יצירתיות'" (פיסקה 9, עמוד 10). התובע - זו הטענה - לא השקיע כל מאמץ וכשרון עצמאיים.

(8)     בעניין Interlego נבחנו קוביות משחק מסוג מסויים. מדובר במוצר פונקציונלי, בשל בליטות שבקוביות, המאפשרות לחבר קוביה לרעותה. במקרה שכזה, של מוצר פונקציונלי, אכן נדרשת רמה גבוהה יותר של מקוריות, ומימד של אומנותיות אשר אינם נדרשים במוצרים שאינם פונקציונליים. אבחנה זו באה לידי ביטוי בדברי הנשיא שמגר בפסק הדין (עמוד 156-9): "קושי אחר הכרוך במתן זכות יוצרים על צורתו של מוצר פונקציונלי נעוץ לא במושא הזכות אלא במהות המוצרים שבהם היא מוענקת: מוצרים פונקציונליים. החשש הוא שדרך זכות היוצרים על הצורה יקבל בעל הזכות מונופול על הרעיון... במקרים אלה, כתוצאה מההגנה על הביטוי הספציפי באמצעות זכות יוצרים יקבל היוצר מונופול על הרעיון העומד מאחורי התפקיד הפונקציונלי של המוצר, בין אם משום שזו הדרך היחידה לבטא אותו ובין משום שדרכים אחרות יקרות מדיי, או שאינן מקובלות על הציבור... כאשר מדובר במוצרים פונקציונליים קיימים שיקולים ייחודיים המצדיקים זהירות יתר במתן הגנת זכות יוצרים, מעבר לזו הנדרשת ביחס למוצרים שאינם פונקציונליים...".

[עמדתי על כך בעניין אחר כשקבעתי שכשם ששלט פשוט לפירסום גלידה הינו יצירה אומנותית מקורית הראוייה להגנת החוק, כך גם תפריט למסעדה, הגם שעיצובו היה מיוסד על תפריט קודם, ת"א (י-ם) 3525/98 נתלי (קפניס) רובין נ' דניאלה לוי (לא פורסם)].

(9)     אמת, כדברי ב"כ הנתבע, התובע העתיק משפטים שלמים ממאמרו של אחר, מר רוזיליו. ואולם, אין בכך כדי לאַיין מכל וכל "מקוריות" מפרי עטו של התובע. למקרא מאמרו, דומני, כי ניתן להבחין בנופך מִשל התובע. אותו נופך הוא ה'תזה' שבמאמרו, אותה מידה מסויימת - אם גם צנועה - של 'יצירתיות': כיצד זה ראה רוזיליו לרחוש כבוד לפדידה - שהשקה את הציבור במים מרים - אם אינו ראוי לאמון הציבור בגין הרשעתו בהפרת אמונים?

(10)     ישנם טעמים כבדי-משקל לבחון בקפידה ולנקוט זהירות במתן הגנת זכות-יוצרים למאמר עיתונאי. שוק הדעות והרעיונות מזין ומפרנס עצמו מדברי כותבים, עיתונאים, פובליציסטים ושאר מושכים בעט סופרים. חופש הביטוי משרת את בני החברה כולה, ושומה לשקוד על שמירתו. אמת, יכול שבשם חופש הביטוי יִיפָּגע הקניין הרוחני של מאן דהוא. ואולם, לא פחוּת מכך החשש למונופול על דעה או רעיון, שתוצאתו - שיתוק מחשבתי.

(11)     וענייננו-שלנו יוכיח: תושבי בית שמש נתונים היו בעיצומה של מערכת בחירות. ראש העירייה לשעבר הורשע בפלילים. כתב התובע בפליאה על עמיתו, כותב אחר, כיצד ראה לרחוש כבוד למי שגם לגבי דידו אינו ראוי לאמון הציבור. הרעיון שביסוד המאמר אינו נשגב, אין בו משום חידוש מסעיר ומרעיש; הוא מוכר וידוע במקומותינו (ובמקומונינו). זהו חלק מהשיח המקובל. התובע עצמו, כאמור, השתית את מאמרו על מסד מִשל אחר והוסיף עליו נדבך. רשאים אחרים להוסיף ולדוש באותו רעיון, מי בכֹה ומי בכֹה, מי להאדיר את שמו-שלו ומי לטובת הכלל.

     העדפת חופש הביטוי בכגון דא, תוצאתה - הפרייה; העדפת זכות הקניין, תוצאתה - חדלון וקבעון מחשבתי. הדין מתווה כללים לאיזון בין האינטרסים הנוגדים, באופן שמאפשר מימושם וקיומם אהדדי.

(12)     לא אכביר מילים בעניין זה, כיון שדומני כי תיקון שנעשה לאחרונה בפקודת זכות יוצרים, הגם שנעשה לאחר פירסום המאמר דנן, משקף את המצב המשפטי שנהג גם בעת ההיא, על פי פרשנות בתי המשפט לסעיף 1 לחוק זכות-יוצרים, 1911 (להלן-החוק).

בשלהי שנת 1999, וכדי להתאים את החקיקה הישראלית להסכם הטריפס (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights Including Trade in Counterfeit Goods), תוקנה פקודת זכות יוצרים, ובין היתר, הוצאו בסעיף 7ב מתחולתו של סעיף 1 לחוק, 5 נושאים שאינם מוגנים, ובהם "חדשות היום". "ואולם - נקבע שם - על דרך הביטוי שלהם תהא קיימת זכות יוצרים". בענייננו, אין מדובר בידיעה חדשותית, ומכל מקום - הפירסום שבגינו הוגשה התביעה, לא נעשה בדרך של ליקוט או בדרך של פרפראזה, אלא נעשה AS IS, כדרך שפורסם לראשונה.

[השווה: ש' פרזנטי, דיני זכויות יוצרים כרך ב' מהדורה שנייה, תש"ס2000-) 128: "הגישה בישראל היא, שאין לידיעות עתונאיות זכות יוצרים אלא לדרך שבה הן הובעו, דרך הכתיבה שלהן או ההגשה"].

     דומני, איפוא, כי הכתבה העיתונאית נשוא התביעה, הינה יצירה ספרותית - כמשמעותה בסעיף 1 לחוק - הראוייה להגנה.

     אגב: עוד מקדמת דנא הוכרה חשיבותה של זכות היוצרים, כגון בדברים שאמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר" [בבלי, סנהדרין צ, ב]. מעין 'חיוּת' שלאחר המוות. [ראה בהרחבה על המתעטף בטלית שאינה שלו ועל המתקשט בנוצות של אחרים אצל נ' רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים (תשנ"א1991-) 38].



טיפול הוגן ביצירה

(13)     (13) עם זאת, בנסיבות העניין דנן, דומני, עומדת לו, לנתבע, הגנה על פי סעיף 2 (1) (I) לחוק,
(14)     (14) המוציא מגידרה של הפרת זכות יוצרים "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, או תמצית עתונאית". אני סבור כי בנסיבות העניין מתקיימים שני התנאים המצטברים וכי מדובר ב"טיפול הוגן ביצירה לשם ... בקורת". אלו טעמיי:
(א)     ניכר בה, באותה מודעה, שהמאמר לקוח ממקום אחר. תצלום גזיר העיתון ובו נוסח המאמר הוצב במרכז המודעה, נוטה על צידו; בצידה נכתב בהדגשה באותיות "קידוש לבנה" או באותיות "טל ומטר" לפי העניין "שמעון ביטון - "אינדקס" גל' 247, 5.6.97"; בכותרתה ובשוליה הוסף כיתוב "בדרך לחירות" ביציאת בני ישראל ממצרים הגיעו אבותינו גם למרה... (שם מקום) היינו במרה אנחנו לא רוצים לחזור לשם... מוגש כחומר למחשבה לקראת הבחירות".

הדברים פורסמו כמוֹת שהם, ללא כחל ושרק, באופן שניכר בהם מקורם ויוצרם. שמו התנוסס לתפארה; מקום הפירסום הראשוני ומועדו - הודגשו.

(ב)     על פי הכיתוב שמסביב למאמר [עיקרו צוטט בסעיף (א) לעיל], תכלית הפירסום הינה בקורתית. ביקורת פוליטית-חברתית-ציבורית. את ה"בקורת" שסעיף 2 (1) (²) לחוק מדבר בה "יש לפרש בהרחבה... מן הראוי לקבל את ההרחבה... אף לבקורת פארודית או סאטירית..." [עניין גבע הנ"ל, בעמוד 275]. בהמשך הדברים (שם, בעמוד 276) קובע בית המשפט העליון כי אין לצמצם את המושג "ביקורת" למשמעות השלילית בלבד, אלא להרחיבו למשמעויות כלליות יותר, בכללן אלה שעל-פי המילון העברי [א' אבן-שושן כרך א' (תשמ"ה) 137] "הערכה וניתוח של דברים מתוך נקודות ראות שונות". "בקורת" לענייננו היא גם "העמדתה - של יצירה אמנותית בקונטקסט חדש, המאיר אותה באופן מפתיע ובלתי צפוי וחושף בה רבדים סמויים וצדדים נסתרים" (שם). דובר שם ביצירה אומנותית. הדברים יפים - בשינויים המחוייבים - ליצירה ספרותית ולמאמר עתונאי, כבענייננו.

     אכן, הטיפול ביצירה, דומני - "מוגש כחומר למחשבה לקראת הבחירות" (כנאמר בשולי המודעה) - נעשה לשם ביקורת.
דעתי שונה מדעתה של ב"כ הנתבע: איני סבור שמדובר ב"תמצית עיתונאית", שגם היא אחת התכליות הנזכרות בסעיף 2 (1) (I) לחוק. שכן, הפירסום כולל את המאמר כולו [כאמור בסעיף 2 לעיל, לצורך העניין יש לראות כל מאמר בטור שכתב התובע, בפני עצמו; ואם, לשיטת ב"כ הנתבע, אין מדובר במאמר בפני עצמו, אלא בחלק זעיר מהטור כולו, גם אז, אין מדובר ב"תמצית עיתונאית", כיון שכל שאר הנושאים שבאותו טור, דנים בעניינים שונים בתכלית]. יתכן כי אם ההגנה משתרעת על פירסום "תמצית עיתונאית", לא תהיה מניעה - אולי אף קל וחומר - שתשתרע גם על פירסום המאמר דנן (תוך ציון המקור וכשמדובר בשישה-שבעה משפטים בלבד, שרק מקצתם הינם פרי-יצירתו של התובע), במלוא הדרו, ומבלי להסתכן בעיוותים ובהוצאת דברים מהקשרם. כך או כך, די לנו בכך שמדובר בטיפול הוגן לשם ביקורת.

(ג)     הלכה היא כי "טיפול הוגן" נבחן באמת-מידה אובייקטיבית (ש' פרזנטי, שם בעמוד 926), בכל מקרה על פי נסיבותיו. עם זאת, ארבעה שיקולים עיקריים מוכרים בפסיקה (עניין גבע הנ"ל, בעמוד 278): מטרת השימוש ואופיו; טבעה של היצירה המוגנת; היקף השימוש (מבחינה איכותית מהותית) ביחס לכלל היצירה המוגנת; והשפעת השימוש על ערכה של היצירה המוגנת ו/או על השוק הפוטנציאלי שלה.

מטרת פירסום המודעה דנן הייתה בעיקרה - פוליטית.
     תשלום שניתן תמורת פירסום המודעה - אם ניתן - ושיעור הגידול בתפוצת העיתון (המופץ בחינם) אם גדל - הינם שוליים. אך גם אִילו נועד הפירסום לתכלית מסחרית, הרי שגדולה מזו היא המגמה שבפירסום, לקדם מטרות פוליטיות-חברתיות-חינוכיות, ולהביא בשורה של טוהר מידות ציבורי.

(ד)     הפרסום במסגרת המודעה אינו רק מחרה-מחזיק אחר המאמר המקורי, אלא בוחן את מועמדותו של ה"ה פדידה במבט עדכני, חדשני-משהו. יש לעודד הבעת דעות לשם הפריית השיג והשיח הציבורי - במיוחד בתקופת בחירות - ולא לבֹלמן במתג ורסן.

הדברים הנ"ל שעל-פי הלכת גבע הנזכרת, אף הם אינם חדשים עימנו, והוכרו במשפט העברי כאבחנה בין שימוש בדברי מחבר קודם לבין הבאתם דרך פלפול. ר' יחזקאל לנדא בעל 'נודע ביהודה' אסר בהסכמתו לשו"ת ב"ח החדשות לחזור ולהדפיס את התשובות "כולם או רובם או חלק מהם משך עשר שנים מיום שיוגמר הדפוס", ואולם: "יצא מכלל איסור הזה אם איזה חכם מחכמי הדור יביא איזה תשובה מתשובות הנ"ל תוך חידושיו לצורך איזה פלפול, לבנות או לסתור או להביא ראיה מדבריהם, והחכם ההוא יבוא להדפיס חידושיו, יכול להביא תוך חידושיו מהתשובות הנ"ל כפי הצריך לפלפולו" [ראה בהרחבה אצל נ' רקובר בספרו הנזכר].

(ה)     חדשות לבקרים מתפרסמים בעתונים לקוטי-אמרים מאת מבקרי קולנוע ואמנות, במסגרת מודעות פרסומת לסרטים, מחזות, תערוכות וכו'. ככל שמדובר בציטוט הוגן ונכון תוך איזכור המקור, דומה כי זה נהנה וזה לא חסר. המפרסם משבח את מרכולתו, והמבקר עושה לו שם.

כיוצא באלה, מתפרסמות פרסומות למכוניות שבהן ציטוטים מפי מומחים לדבר, לאחר שמכונית עברה (או נסעה) תחת שבט ביקורתם.
מן המפורסמות שגם כתבי-עת מדעיים משופעים בציטוטים למכביר של מלומדים, כשעמיתיהם מנתחים, מבקרים, ומוסיף כל אחד נדבך נוסף, לרווחת הכלל, תוך ציון המקור. [על שימוש בקטע ממאמר מדעי לשם פירסום בעלון-שיווקי ראה: ע"א 414/84 רחל ברים נ' מגדלור מרכז לתאורה מודרנית בע"מ פ"ד לט (3) 109].

כך בתחומי התרבות, המסחר, המדע, וכך גם בענייני ציבור ובפוליטיקה.

     משכתב התובע את הגיגיו על אודות ה"ה רוזיליו ופדידה בעיתון מקומי, ובהיותו, לדבריו, עתונאי מוכר, חזקה עליו כי ידע, אולי גם ציפה, כי ידובר בהגיגיו, אם בעל-פה ואם בכתב. הוא רשאי היה לצפות - גם על-פי האתיקה העיתונאית - כי יינהגו בו כדרך שהינחונו חז"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" [משנה, אבות ו, ו]. כך אכן נעשה. זהו טיפול הוגן ביצירה.

(ו)     סעיף 21 לתקנון האתיקה המקצועית של העתונות קובע לאמור:

"לא יציגו עיתון ועיתונאי כלשהם את עבודתם של עיתון ועיתונאי אחרים. בכל מקרה של ציטוט מידע שכבר פורסם באמצעי תקשורת אחר או על ידי סוכנות חדשות, יציינו העיתון והעיתונאי את זהות המפרסם המקורי".

     כללי האתיקה אינם דין, אינם עניין לבית המשפט לענות בו, ואין מלכות נוגעת בחברתה [השווה: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' יוסף קראוס, פ"ד נב (3) 1, 50-55]. ואולם, הכלל הנזכר משקף מציאות רווחת בקרב עיתונים ועיתונאים. התובע מעיד על עצמו כי הוא משתייך לקהילה זו. הנתבע עמד בכלל שבסעיף 21 האמור. כלל זה, דומני, משליך גם על פרשנות סעיף 2 (1) (²) הנזכר, ללמדנו מהו "טיפול הוגן ביצירה".

הסכמת בעל זכות היוצרים

(14)     לא זו אף זו: על פי סעיף 2(1) לחוק:
"רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות-היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים...".

     נחה דעתי כי בנסיבות העניין אין לראות את התובע כמי שלא הסכים לפירסום. הלכה היא, כי הסכמה אינה טעונה צורה פורמלית כלשהי [עניין ברים הנ"ל, בעמוד 111]. מן הטעמים שלהלן, בנוסף לאלה המנויים בסעיף 13, ראיתי לייחס לתובע הסכמה:

(א)     עתונאי כתובע דנן, שמבקש לשתף את הציבור בהגיגיו, מוחזק - באין ראיה לסתור - כמי שרואה ברכה בפירסום חוזר של דעותיו. הצלחה היא, לטוב לו, ולרווחתו ייחשב, שעל סדר היום הציבורי-המקומי, דברים והגיגים משלו.

(ב)     המאמר מיוסד על דברים של כותב אחר, רוזיליו, שמשפטים ממאמרו-שלו, כאמור, צוטטו. אומר התובע בסעיף 5 לסיכומיו: "ניתן בכלל לכתוב יצירה בקורתית מבלי להתייחס לנשוא הבקורת ולצטט מובאות אותן מבקרים?" התובע לא ביקש רשות מרוזיליו כדי לצטט מפרי-עטו. כאשר עשה התובע לרוזיליו, כן ייעשה לו על ידי הנתבע. אדרבא, ממאמרו של רוזיליו נטל התובע זעיר פה זעיר שם כטוב בעיניו, ולאו דוקא בהקשר המדוייק; מִשל התובע, פורסם, כאמור, המאמר בשלמותו.

(ג)     הקניין הרוחני נשמר; הנתבע לא ביקש לנכס לעצמו את יצירתו של התובע; לא ביקש לגנוב את דעתו או את דעת הבריות. למראה המודעה, על פי עיצובה, ולמקרא תוכנה, ברי כי מדובר בגזיר עיתון שפורסם חודשים ארוכים לפני כן, ושהמאמר נכתב על-ידי התובע. הנתבע לא ביקש לעצמו חלק בתהילה, ולא ניסה לגרוע מזכות-היוצר.

פטור מתשלום דמי נזק

(15)     האמור לעיל בסעיפים 13 ו14-, על הנהוג והמקובל בתחום העתונאות והתקשורת, מבסס הגנה נוספת לנתבע, למעשה, פטוֹר, המעוגן בסעיף 8 לחוק שכותרתו "פיטורי מפר תמים מן האחריות לתשלום דמי נזק". לשונו:

"אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות-יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות-יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו-מניעה או צו-איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות-יוצרים ביצירה".

ב"כ המלומדת של הנתבע טוענת כי הלה לא ידע כלל על דבר קיומה של זכות יוצרים לתובע. כשלעצמי, אני מפקפק בכך. תחום עיסוקו של הנתבע, כמו גם העובדה שראה לציין באופן בולט את שמו של התובע ומקום הפירסום, מלמדים לכאורה, כי ידע גם ידע על קיומה של זכות היוצרים. ואולם, תהא ידיעתו בעניין זה כאשר תהא, דומני כי נכון יהיה לומר שלא ידע על דבר הפרתה של הזכות, להבדיל מעצם קיומה. הוא סבר כי יצא ידי חובתו בכך שהביא דברים בשם אומרם.

"ולא הרי אי-ידיעה על קיום זכות-יוצרים כהרי אי-ידיעה על הפרתה: אפילו ידעה העירייה דנן היטב על קיום זכות-היוצרים בידי המערערת, אין בכך בלבד כדי להטיל עליה אחריות בשל ההפרה, כל עוד לא הוכח שהיתה לה mens rea להפר, כלומר ידיעה על ההפרה".

[ע"א 170/75 אקו"ם בע"מ אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומול"ים למוסיקה בישראל נ' עיריית רמת-גן פ"ד כט (2) 675, 691].

     כשלעצמי שוכנעתי שלא היה לנתבע mens rea להפר את זכות היוצרים. על פי משפטנו - סעיף 8 הנ"ל - אין לחייבו בפיצויים [השווה: ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל פ"ד מו(2) 254, 271, והאסמכתאות הנזכרות שם].

(16)     דברים נכוחים כתבה ב"כ הנתבע בסיכומיה לעניין "כימות הנזק", אך לא ראיתי להידרש אליהם בפרטות כיון שמכל מקום באתי למסקנה, כאמור, כי הנתבע פטור מתשלום דמי נזק על פי סעיף 8 לחוק.

אציין עוד כי לאור התוצאה אליה היגעתי, לא ראיתי להידרש גם לשאלה אם הנתבע פירסם את המודעה, או רק ערך אותה.
     הנתבע ביכר לטשטש את זהות מזמיני המודעה, לבד מכך שהוזמנה על ידי הליכוד, ולהסתתר מאחורי טענת חסיון עיתונאי. אומר רק כי נטייתי בעניין זה היא לגירסתו של התובע (סעיפים ד (9) ו- ה (4) לסיכומיו, ומבלי להיזקק לראיות בלתי קבילות שהתובע ביקש לצרף בשלב מאוחר).
הערה

(17)     דומני כי לא ההיבט העיתונאי עיקר כאן; עיקר הוא ההיבט הפוליטי. ובכלל, ניכר בתובענה זו עירוב התחומין - שהוא נחלתם של שני בעלי הדין - בין פוליטיקה לעיתונאות, תוך ניסיון לרתום את התחום האחד למשנהו.

     שימוש 'צולב' בכללים השונים שבשני התחומים מסביר גם, כנראה, את כשלון התביעה. לא מצאנו תקדים לתביעה שכזו של עיתונאי. דומה כי מי שמדריך עצמו על פי הכללים המקובלים במקצוע העיתונאות, היה נמנע מהגשת התביעה. כיוצא בזה, גם ריבוי התביעות - כתריסר (ועוד היד נטויה) - שהגיש התובע נגד הנתבע בעניינים כגון דא, מדבר בעד עצמו, ומלמד על המגמה לאחוז גם בזה (עיתונאות) וגם מזה (פוליטיקה) לא להניח את היד; והכל בחדא מחתא.

[ראה: דברי כבוד השופט יואל צור לעניין ריבוי התביעות שהגיש התובע, שאינו אופייני לאדם מן היישוב, עד שזכה לכינוי "התובע הכללי של העיר", בעיתונו של הנתבע. קובלנתו על כך, נדחתה: ק"פ (בית שמש) 1299/96 (לא פורסם)].

סוף דבר

(18)     לתובע זכות יוצרים במאמר נשוא התביעה, על-פי סעיף 1 לחוק; טיפול שעשה הנתבע באותה יצירה, נעשה לשם ביקורת ובאופן הוגן, בהתאם לסעיף 2 (1) (I) לחוק; אף ראוי להחזיק את התובע כמי שנתן הסכמתו לפירסום, על-פי סעיף 2 (1) לחוק; ומכל מקום, הנתבע פטור מתשלום דמי נזק, על-פי סעיף 8 לחוק.
     
הוא שאמרנו על האיזון שאוזכר לעיל בין חופש הביטוי לבין זכות הקניין. בשם חופש הביטוי מוצדק הפירסום; בשם זכות הקניין פורסם כדבעי המקור והיוצר.

(19)     התביעה נדחית.
     התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. טיפול הוגן ביצירה

  2. העברת זכויות יוצרים

  3. זכויות יוצרים בתמונה

  4. עורך דין יצירות אמנות

  5. זכויות יוצרים קלישאה

  6. תחולת חוק זכות יוצרים

  7. זכויות יוצרים של צלם

  8. זכויות יוצרים גופנים

  9. זכויות יוצרים על מידע

  10. זכויות יוצרים בצילום

  11. זכויות יוצרים על אריזה

  12. זכויות יוצרים על משחק

  13. זכויות יוצרים על רעיון

  14. הזכות המוסרית של יוצרים

  15. הפרת זכויות יוצרים פסל

  16. זכויות יוצרים על תוכנה

  17. זכויות יוצרים על קטלוג

  18. זכויות יוצרים על הרצאה

  19. תקנות זכות-יוצרים, 1929

  20. תביעת חוב זכויות יוצרים

  21. פקודת זכות יוצרים, 1924

  22. זכויות יוצרים על פרסומת

  23. הפרת זכויות יוצרים מחזה

  24. זכויות יוצרים על מאמרים

  25. זכויות יוצרים ספר לימוד

  26. זכויות יוצרים על צילומים

  27. הפרת זכויות יוצרים בטעות

  28. זכויות יוצרים על אייקונים

  29. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה

  30. העתקת לוגו - זכויות יוצרים

  31. סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים

  32. עונש על הפרת זכויות יוצרים

  33. זכויות יוצרים של צלם אופנה

  34. עריכת מוזיקה זכויות יוצרים

  35. זכויות יוצרים על ספר נהלים

  36. מעצר על הפרת זכויות יוצרים

  37. ערעור על הפרת זכויות יוצרים

  38. זכויות יוצרים על מאגרי מידע

  39. זכויות יוצרים במסגרת העבודה

  40. הפרת זכויות יוצרים בצעצועים

  41. זכויות יוצרים בתוכנת הפעלה

  42. הגדה של פסח - זכויות יוצרים

  43. זכויות יוצרים על כתבה בעיתון

  44. הפרת זכות יוצרים הגדה של פסח

  45. זכויות יוצרים - יצירת אומנות

  46. העתקת ספר הפרת זכויות יוצרים

  47. זכויות יוצרים מילון אבן שושן

  48. זכויות יוצרים על מאמר בעיתון

  49. חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

  50. עורך דין לענייני זכויות יוצרים

  51. זכויות יוצרים בתוכנת ווינדוס

  52. זכויות יוצרים על מודעות פרסום

  53. פרשנות לתנ''ך - זכויות יוצרים

  54. השמעה פומבית של יצירה מוסיקלית

  55. זכויות יוצרים של צלם על תמונות

  56. דחיית תביעת הפרת זכויות יוצרים

  57. זכויות יוצרים על תמונות בקטלוג

  58. יצירה מוזיקלית - זכויות יוצרים

  59. הפרת זכויות יוצרים אולם אירועים

  60. הפרת זכויות יוצרים על שיר קריוקי

  61. זכויות יוצרים על דמויות בדיוניות

  62. זכויות יוצרים על אירוע בשידור חי

  63. האם יש זכויות יוצרים על פסקי דין

  64. השאלה בספריה - הפרת זכויות יוצרים

  65. הפרת זכויות יוצרים טלויזיה בכבלים

  66. חוק זכות יוצרים, 1911 תיקון תש"י

  67. העתקת הרצאה אקדמית - זכויות יוצרים

  68. מוזיקה באירוע פרטי - זכויות יוצרים

  69. הפרת זכויות יוצרים בתוכניות אדריכלות

  70. הפרת זכויות יוצרים ע''י השמעת שירים

  71. זכויות יוצרים על ממצאים ארכיאולוגיים

  72. זכויות יוצרים על יצירות אומנות עתיקות

  73. הפרת זכויות יוצרים מוסיקליות בבית קפה

  74. הגנה על זכויות יוצרים לפני תחילת החוק

  75. זכויות יוצרים בקערות פלסטיק חד פעמיות

  76. האם יש זכויות יוצרים על עריכה - עיצוב

  77. הפרת זכויות יוצרים בתחנות רדיו צבאיות

  78. עונש על החזקת יצירה מפרת זכויות יוצרים

  79. צו זכות יוצרים (הסכם טריפס), התש"ס-1999

  80. הצעת חוק זכות יוצרים על יצירות קולנועיות

  81. צו זכות-יוצרים (ארצות-הברית), תשי"ג-1953

  82. חוק לתיקון פקודת זכות-יוצרים, תשי"ג-1953

  83. פיצוי ללא הוכחת נזק על הפרת זכויות יוצרים

  84. הדפסת עותקים של ספרים - הפרת זכויות יוצרים

  85. זכויות יוצרים על תמונה - פיצוי בסך 10,000 ש''ח

  86. תקנות זכות יוצרים (ספריות וארכיונים), התשס''ט-2008

  87. תביעת הפרת זכות יוצרים בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאה

  88. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בחוברת לימוד בשפה הערבית

  89. העתקה של מאמר באתר אינטרנט ללא מתן קרדיט למחברו, מהווה פגיעה בזכויות יוצרים ?

  90. רישיון ייחודי זכויות יוצרים: ניתן להעניק רק בהסכם בכתב (סעיף 37(ג) לחוק זכויות יוצרים)

  91. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון