הפרת פטנט מול תקנת השוק

בית המשפט ציין כי גישה של העדר סתירה לכאורה בין מעשי החקיקה אינה מובילה להתרת הסוגיה של תחרות זכויות הקניין שבין הרוכש בתנאי תקנת השוק לבין בעל הפטנט. שעה שהפרת זכויות קנין רוחני הפכה לנורמה כמעט מקובלת לרבות בשל הקלות הרבה שבה ניתן לבצע הפרה זו באמצעים יחסית פשוטים וזמינים, מחייבת יצירת תשתית משפטית שתאפשר לבעלי זכויות קניין רוחני ובכללם בעלי זכות בפטנט רשום להגן על קניינם, גם אם הגנה זו משמעותה חשיפת קונים תמי לב לטענה כי הפרו זכויות פטנט של בעל הפטנט. להלן פסק דין בנושא הפרת פטנט מול תקנת השוק: פסק דין (חלקי) בפני תביעת בעל זכויות רשומות בפטנט לקבוע כי זכויותיו הופרו, אל מול טענת הנתבעים כי רכשו את המוצר נשוא הדיון בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק המכר"), ולפיכך בהתאם לתנאי תקנת השוק אין לחייבם בהפרת פטנט. העובדות התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של אביזרי רכב ממגוון רחב. ביום 14.11.88 נרשם פטנט ישראלי רשום מס' 88373 על שם תושב ואזרח זר בשם זנג (להלן:"הפטנט"). מהותו של הפטנט הוא היותו מגן שמש לשמשת רכב. מגן שמש זה מתייחד במנגנון הקיפול והפריסה שבו. המדובר בשני חישוקים עשויים חומר גמיש העטופים בד מצל המתקפלים בתנועת סיבוב בצורת הסיפרה שמונה והופכים לעיגול בר איחסון הנפתח למלא גודל שמשת המכונית בעת שחרור גומיות הקושרות את העיגול המקופל ("וילון משקפיים קדמי לרכב"). ביום 13.5.97 נרשמה התובעת כבעלים הרשום של הפטנט, כאשר רישום הבעלות בפנקס הפטנטים אושר בתאריך 14.7.97. קודם לכך, מאז 28.4.94, היתה התובעת בעלת הרשיון הייחודי הרשום לניצול הפטנט בישראל (מוצג ת/1). חברת "אפ.בי. סוכנויות פרסום בע"מ" (להלן: "נתבעת 1"), הינה חברה בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי פרסום ומוצרים לקידום מכירות. מר יעקב פרידמן (להלן: "נתבע 2") הינו הבעלים של נתבעת 1, אשר בבעלותו 99% ממניותיה והוא מנהלה היחיד לפי תדפיס רשם החברות (נספח ד' לתצהיר התובעת מיום 5.5.02). נתבעת 1 בניהולו של נתבע 2, הזמינה, החל מתחילת שנת 1994, ממפיץ בשם ש. אגמי, מוצר זהה למוצר אשר מוגן בפטנט (להלן: "המוצר המפר") והחלה לשווקו. מוצר זה סופק לנתבעת 1 ביום 12.6.94 ומאותו מועד החל להימכר בפועל על ידה. נגד המפיץ, ש. אגמי, ניתן ביום 8.2.99 פסק דין בתיקים המאוחדים אז' 1182/95 ו- 1183/95, על ידי כב' השופטת קובו, ובו נקבע כי בעצם שיווק המוצר בישראל, הפר הוא את זכויות הפטנט הרשומות בו (ר' נספח ב' לתצהיר התובעת). "ידיעות תקשורת בע"מ", "כלל חברה לביטוח" (להלן: "נתבעת 4") ו- "גמא גולן סוכנויות ביטוח בע"מ" (להלן: "נתבעת 5"), היו בין הלקוחות אשר רכשו מנתבעת 1 את המוצר נשוא התביעה והפיצו אותו כמוצר קידום מכירות. התובעת ו"ידיעות תקשורת בע"מ", הגיעו לפשרה לה ניתן ביום 3.7.03 תוקף של פסק דין, לפיה התביעה כנגד ידיעות תקשורת תסולק תמורת תשלום פיצוי כספי על ידי ידיעות תקשורת לתובעת. בחודש מאי 1995 רכשה נתבעת 5 אלפי יחידות של המוצר המפר מאת הנתבעים 1 ו-2. נתבעת 4 היתה שותפה לפעילות של נתבעת 5 ורכשה בעצמה יחידות מהמוצר המפר. היקף ההשקעה שלהן ברכישת המוצר המפר הוא כ- 100,000 ₪ כל אחת. הנתבעות 4 ו- 5 הטביעו את שמן על גבי המוצר המפר וחילקו יחידות רבות ממנו כשי לקהל לקוחותיהן. טענות התובעת את טענות התובעת אפצל לטענות כנגד נתבעים 1 ו-2 ולטענות כנגד נתבעות 4 ו-5: נתבעים 1 ו-2 לטענת התובעת, נתבעת 1 אשר נוהלה בניהולו הפעיל של נתבע 2 והוא למעשה הרוח החיה מאחוריה (ר' נספח יד' לתצהיר התובעת מיום 5.5.02), מכרה הפיצה ושיווקה מוצר המפר את זכויות הפטנט הרשומות על שמה, ללקוחות שונים. התובעת שלחה ביום 24.6.99 מכתב התראה לנתבעת 1 בגין מעשי הפרת הפטנט (נספח ה' לתצהיר התובעת). נתבעת 1 השיבה באמצעות נתבע 2 כי הפריט הנדון לא נרכש באותה שנה על ידה. לפיכך, התובעת טוענת כי תשובה זו מבהירה כי עד אותה השנה, אכן רכשה הנתבעת מוצרים מפרים ואילו רק באותה שנה, קרי בשנת 1998, בעקבות פסק הדין שניתן כנגד המפיץ אגמי, חדלה מלעשות כן. לטענת התובעת, נתבע 2 ידע מכח תפקידו, באופן וודאי על כך שהתובעת טוענת כי היא זו שבידיה הרשיון הייחודי לשווק את המוצר המוגן בפטנט בישראל, אולם ידיעה זו לא מנעה ממנו לרכוש, באמצעות נתבעת 1, ממפיץ אחר, מוצר דומה המפר את זכויותיה ולשווקו. את הידיעה המיוחסת לנתבע 2 מבססת התובעת על עדותו של מנהלה, מר רונן שיריון. בתצהירו, מצהיר מר שיריון כי בשנת 1995 ובשנים שלאחר מכן, כי הנתבע 2 היה פונה טלפונית, אחת לשנה, אל התובעת ולעיתים היה מגיע בעצמו למשרדיה וזאת בכדי לקבל הצעות מחיר, הן למוצר נשוא הפטנט והן לגבי מוצרים אחרים. במועדים אלו נאמר לו מפורשות על ידי מר שריון, כי התובעת היא היחידה המורשית לשווק את המוצר בישראל. בנוסף צויין בפניו כי התובעת מנהלת הליכים משפטיים כנגד מפיצים אחרים המשווקים את המוצר ובכללם המפיץ ש. אגמי (ר' סעיפים 14.1 ו-14.2 לתצהיר מר שיריון מיום 5.5.02). התובעת מדגישה כי העובדה שהחלה את ההליכים המשפטיים כנגד נתבעים 1 ו-2 רק בשנת 1999, לא יכולה לשמש לה לרועץ ולא ניתן לגזור ממנה טענה כאילו ידעה היא על הפרת זכויותיה במוצר אולם בחרה להעלים מכך עין. לפיכך דוחה היא את הנסיון מצד הנתבעים כולם, לשייך לה חוסר תום לב בהקשר זה. לטענתה, ההחלטה לתבוע את הנתבעות במועד הנוכחי היתה מודעת, והרציונל שעמד מאחוריה היה שיקולי סדר וארגון. רק לאחר שפסק דין אשר נתן תוקף לטענותיה בדבר הפרת זכויות בפטנט נתקבל בשנת 1999 כנגד אחד היבואנים המקבילים הראשיים האחרים, אז החלה היא לפעול כנגד המפרים האחרים, כאשר במהלך כל התקופה היא מיידעת את הנתבעים 1 ו- 2 בדבר טענותיה לזכויות בפטנט. בנוסף, טוענת התובעת כי אין מקום לטענה כי הנתבעים רכשו את המוצר המפר בהתאם לתנאי תקנת השוק ובתום לב, ולפיכך הם אינם יכולים לחסות בצל ההגנה שתקנה השוק מספקת. סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, קובע מספר יסודות בכדי להוכיח נסיבות של תקנת שוק. היסוד השישי המוזכר בו הוא כי "הקונה היה תם לב". התובעת טוענת כי לא ניתן לייחס לנתבעים 1 ו-2 תום לב בשל מספר סיבות: הראשונה, היא העובדה כי כבר מאז תחילת עיסוקם במוצר בשנת 1993 הפרו הם את הפטנט. הפטנט נרשם על שם התובעת בסוף חודש אפריל שנת 1994, אולם בשנת 1993, היא שנת תחילת העיסוק במוצר נשוא הפטנט על ידי הנתבעים, בעל הזכויות הרשום בו היה מר זנג (ר' מוצג ת/1), ועל כן הנתבעים הפרו את זכותו בפטנט, שכן הם לא קיבלו כל הרשאה ממנו לעסוק בשיווק המוצר המוגן. לפיכך עיסוקה של נתבעת 1 בפטנט מנוגדת לדיני הפטנטים כבר מראשיתו והדבר מלמד על חוסר תום לב הנתבעים 1 ו 2 כבר מתחילת העיסוק במוצר. סומכת התובעת עמדתה על ההלכה בפסק הדין ק"פ 111/00 Louis Vuitton Mallertier נ' מ.א. אורנית 1996 בע"מ, לא פורסם (ר' סימון (1) לתשובת התובעת לסיכומי הנתבעים 1 ו- 2 מיום 20.10.03), לפיה על הנתבעים, שהינם סוחר הרוכש מוצרים בתחום עיסוקו על מנת לשווקם לצדדים שלישיים, חלה החובה לחקור ולדרוש את מקורו של המוצר, מכשלא עשו כן כשלו במילוי חובתם זו ולא יכולים הם לטעון להתנהלות בתום לב. מוסיפה התובעת וטוענת כי כאשר מדובר בדיני פטנטים, קיימת חזקת ידיעה מכח הפרסום בפנקס הפטנטים. עצם הרישום בפנקס הוא מעין "שלט אזהרה", המעניק לבעליו זכות קניינית מונופוליסטית, רחבה ומוחלטת. הפרסום יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית, הדוחה טענות מפרים פוטנציאלים בדבר אי מודעות לגבי ההפרה. בהמשך לדברים אלה, טענות הנתבעות 1 ו- 2, בדבר אי כוונה לרמות או להטעות, לא יתקבלו וזאת משום שהן אינן חלק מיסודותיה של עילה זו (ר' ע"א 261/64 פרו פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275, בע"מ 279). יתר על כן, תקנת השוק אינה יכולה להוות הגנה בפני טענת הפרה בדיני פטנטים, שכן מצבו הנפשי של מפר הפטנט אינו מעלה ואינו מוריד לעניין ההפרה. עם הוכחת קיומה של הפרה, זכאי בעל הפטנט לסעדים הקבועים בחוק, ללא תלות בהלך דעתו של המפר. נתבעות 4 ו- 5 התובעת טוענת כי למרות שהנתבעות טוענות כי לא ידעו שהמוצר נשוא פעולותיהן מפר זכויות פטנט, היו הן צריכות לדעת או לפחות לחשוד בכך. היו הן צריכות לחשוד שהגורם אשר מפיץ את המוצר בישראל, הוא אינו משווקו ברשותו של בעל הזכויות הרשום. התובעת, חוזרת על הטענה המובאת לעיל האמורה לגבי נתבעים 1 ו- 2 לגבי העובדה כי רישום בפנקס הפטנטים הרשמי של מדינת ישראל, מקים חזקת ידיעה לעניין היותו של המוצר המוגן בפטנט אסור לשימוש שלא על ידי בעל הפטנט. לא זו אף זו, על גבי אריזת המוצר מצויין שהוא מוגן בפטנט (ר' מוצג ת/2). לשיטתה של התובעת, סוחר ממוצע, כאשר הוא רואה הערה שמהותה פטנט, על גבי מוצר אותו הוא מפיץ או רוכש, אמור הדבר לעורר את תשומת ליבו לחקור ולבדוק אודות הפטנט, מכשלא עשו נתבעות 4 ו-5 כן, הפרו הן את חובתן ולפיכך עליהן לחוב בנזקי ההפרה. התובעת מוסיפה כי נתבעים 1 ו-2 פרסמו בקטלוג המוצרים שאותם הם מפיצים, את המוצר נשוא התביעה כ"מוצר פטנט", עצם פרסום זה היה אמור להסב את תשומת לב נתבעות 4 ו-5, לקוחותיהן של נתבעים אלה, ולהביאן לדרוש ולחקור אודות הזכויות במוצר. לפיכך, טוענת התובעת כי התנהגות הנתבעות מהווה עצימת עיניים, אשר שוללת את יסוד תום הלב ואף מגיעה לכדי ידיעה ממש. טענות הנתבעים 1- 2 טענות הנתבעים הינן כי בעת תחילת עיסוקם במכירת המוצר המפר, כלל לא הפרו זכויות פטנט רשומות, משום שלא היו רשומות זכויות שכאלו באופן בלעדי על שם התובעת; הם קנו את "המוצר המפר" בהתאם לתנאי תקנת השוק ולפיכך הם אינם חבים בגין הפרת הפטנט וקניינם במוצר הוא שלם ומלא. בעלי הפטנט לא היו תמי לב, משום שידעו על מכירת מוצר המפר את זכויותיהם, אולם הם השתהו ולא נקטו במשך שנים מספר כל פעולה בכדי להפסיק את הפגיעה בזכויותיהם ולפיכך הפרו הם את חובת תום הלב. הנתבעים טוענים כי החלו את פעולות השיווק והמכירה של המוצר המפר בשנת 1993 שכן בשנה זו נחשפו אל המוצר לראשונה בתערוכה שנתקיימה במלון דן פנורמה בתל אביב ולאחר שהתרשמו ממנו, החליטו לכלול אותו בקטלוג המוצרים שלהם לשנת 1994. המכירות עצמן החלו בשנת 1994 אולם הקטלוג נדפס עוד בשנת 1993, וזאת בכדי שיהיה זמין להפצה ב- 1994. לפיכך, במועד תחילת עיסוקם במוצר, לא הפרו את הפטנט, וזאת משום שהתובעת נרשמה כבעלת הרשיון הייחודי להפצתו בישראל רק ב- 28.4.94, כלומר במועד תחילת השיווק, לא היתה התובעת רשומה כבעלת זכויות ולכן ראשית דרכו העסקית של המוצר המפר בקשר עם הנתבעות 1 ו-2, מקורה בעסקה תמת לב. לדברי הנתבעות 1 ו-2, המוצר היה ארוז לאורך כל השנים באריזה שעל גביה נכתב כי "המוצר הוא נשוא פטנט בחו"ל השייך למר זנג, ופטנטים המצויים בהליכי בקשה" כלומר לו היתה מתבצעת בדיקה של פנקס הפטנטים לשנת 1993, היתה מתקבלת התמונה הבאה: הצלון שנמכר והוצע על ידי המפיץ אגמי שמכר בזמנו לנתבעת 1 את המוצר המפר, הינו נשוא לפטנט של זנג בחו"ל וכן נשוא לבקשות פטנט, אולם צלונים אחרים הנמכרים בארץ על ידי יבואנים אחרים, הינם נשואי אותו פטנט הרשום על שם זנג; נובעת מכך המסקנה, כי המוצר נמכר בישראל על ידי גורמים שאינם זנג עצמו בפרק זמן זה. בהמשך לזאת, ניתן, לטענת הנתבעים, להגיע למסקנה, כי בתקופה בה החל העיסוק במוצר, לא היה גורם כלשהו בישראל אליו ניתן היה לפנות על מנת לברר מי מהגופים העוסקים בצלונים נשוא הפטנט הרשום על שם זנג, הוא אכן בעל רשיון מזנג, ולפיכך לא היתה סיבה לערוך בדיקה מסוג זה. בהמשך לכך, מעלים הנתבעים 1 ו- 2 את הטענה כי רכשו את המוצר בנסיבות של תקנת השוק כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. תקנת השוק כוללת ששה מרכיבים והם: א. נכרת חוזה מכר; ב. החוזה נכרת ביחס לנכס נד. ג. הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; ד. המכירה היתה במהלך העסקים הרגיל של המוכר; ה. הנכס הועבר לחזקת הקונה; ו. הקונה היה תם לב. הנתבעים טוענים כי הוכיחו כי עמדו בכל התנאים המפורטים והם מרחיבים בנוגע למרכיב תום הלב הנדרש מהם. בשל העובדה כי נתמלאו כל תנאי הסעיף הרי שלא היו להם סיבות לחשוד כי דבר מה בהתנהלותם חורג מגדר מהלך העסקים הרגיל. הנתבעים מדגישים כי מיד במועד בו נודע להם על דבר פסק הדין נגד המפיץ אגמי, ממנו נהגו לרכוש את המוצר המפר, בשנת 1999, פסקו הם מרכישת המוצר ממנו והחלו לרוכשו רק מאת התובעת. עובדה זו, מדגישה, לטענתם, את היותם תמי לב. בנוסף לגבי החובה לעיין בפנקס הפטנטים, חוזרים וטוענים הנתבעים כי רק בסוף חודש אפריל 1994 נרשמו זכויות התובעת בפנקס זה ואילו הנתבעים החלו את עיסוקם במוצר לפני מועד זה, לפיכך, תום הלב שלהם אינו נשלל שכן בתקופה זו, לא נרשמה כל הערה לגבי זכויותיה של התובעת בו. טענה נוספת שאותה טוענים הנתבעים, היא שכבר בקיץ 1994, היה ידוע לתובעת שנתבעת 1 רוכשת מגורמים אחרים מוצר זהה למוצר המוגן ומשווקת אותו, אולם עד לשנת 1999 לא פנתה בכתב או בעל פה אל הנתבעת בכדי שתחדל מכך. הנתבעים מתבססים על עדותו של מנהל התובעת, שיריון, שהעיד כי בנסיעותיו בארץ במהלך השנים נשואות התביעה הבחין פעמים רבות במכוניות אשר על שמשותיהן התנוסס המוצר המפר. הנתבעים 1 ו- 2 מכחישים כי מנהל התובעת אמר בהזדמנויות שונות לנתבע 2 כי הבלעדיות בפטנט שייכת לתובעת, וטוענים כי נתבע 2 לא ידע כלל כי התובעת היא יבואן בלעדי (ר' סע' 19, 22, 23, 25 ו- 27 לתצהיר אפ.בי.מיום 2.7.02). לפיכך, התובעת אינה תמת לב, משום שלמרות ידיעתה על פגיעה בזכויותיה, לא עשתה דבר להפסקת פגיעה זו ועל כן היא אינה יכולה לחסות בצילה של ההגנה שמקנה הרישום בפנקס הפטנטים. הנתבעים מבקשים לתחום את הדיון בדבר הממכר של המוצר המפר לשנים 1994 -1998 בלבד. לטענתם, בשנת 1999 לא עסקו כלל במכירת המוצר המפר (ר' נספח ו' לתצהיר התובעת, הוא מכתב מיום 12.7.99 מאת הנתבעים). כן מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי לאור דברי מנהל התובעת, שיריון, שטען כי נתבע 2 היה מתייצב אצלו לשם קבלת הצעות מחיר לגבי המוצר המפר החל משנת 1995 - 1996, נלמד שלפני שנה זו לא הכירו כלל נתבעים 1 ו- 2 את התובעת ולפיכך לא יכלו להיות מוזהרים על ידה, כפי שטוענת התובעת. טענות נתבעות 4 ו- 5 נתבעות 4 ו- 5 טוענות כי בהיותן חברות ביטוח וסוכנות ביטוח, הן מבקשות להעניק מידי שנה שי לקהל לקוחותיהן. בשנת 1995 הן החליטו כי השי שיינתן על ידן יהיה מגן שמש לרכב. לצורך כך, התקשרו הן עם נתבעת 1 וזאת מטעמי נוחות בלבד, שכן עסקיהם ממוקמים בסמיכות גיאוגרפית (ר' דברי העד גולן, עמ' 54 לפרוטוקול מיום 11.5.03). הנתבעות טוענות כי לא התכוונו להפיק רווח כלכלי כלשהו בכל הקשור למוצר המפר, והן מבססות טענה זו על העובדה כי רכישת המוצר הייתה חד פעמית. הנתבעות טוענות כי רכשו את המוצר בתנאי תקנת שוק פתוח ובמחיר מלא, וכי רק כעבור 4 שנים ממועד רכישתו, ביום 4.8.99, נודע להן כי לכאורה המוצר אשר נרכש על ידן הוא מוצר המפר פטנט (ר' נספח ג' לתצהיר נתבעת 5 מיום 16.6.02. לגרסתן, לא נפל כל רבב בהליך הרכישה שבוצע על ידן, שכן מדובר בעסקת מכר של נכס נד, מאת גורם שעיסוקו הוא במכירת נכסים מסוג הנכס הנמכר, במהלך עסקיו הרגיל וכי נכס זה התקבל אל חזקתן והן היו תמות לב והגונות. התמורה שולמה במלואה וכדין. לפיכן, לשיטתן יש להעדיפן כקונות הנכס על פני הבעלים המקוריים בו, אף אם הגורם שמכר להן לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו. בדומה לנתבעות 1 ו- 2, גם נתבעות 4 ו- 5 טוענות כי התובעת אינה נקיית כפיים ועל כן אין היא יכולה לדרוש מבית המשפט לזכות בסעד שמקורו בדיני היושר. נתבעות אלה, חוזרות על הטענות שפורטו לעיל בדבר השיהוי שארך ארבע שנים בין מועד ההפרה לבין מועד הגשת התביעה, שיהוי שעולה, לטענתם, לכדי הסכמה שבשתיקה ואף כדי הסכמה מפורשת לפעולת הממכר והקניה. העובדה שרק לאחר ארבע שנים הוגשה התביעה וזאת לאור הידיעה על ההפרה, נוטלת את תום הלב מן התובעת ולפיכך אין היא זכאית, לשיטת הנתבעות, לסעד המבוקש על ידה. דיון אין מחלוקת בין הצדדים כי המוצר נשוא התובענה (ת/2) מוגן בפטנט וכי הוא נמכר על ידי הנתבעת 1 בן השאר גם לנתבעים האחרים. מוצר זה הוא גם המוצר נשוא פסקי הדין שניתנו לטובת התובעת בקשר עם הפרת הפטנט לגביו בידי אחרים (אז'(מחוזי ת"א) (מאוחד) 1182/95 ו 1183/95 וכן אז' (מחוזי ת"א) 1242/97). לתובעת עלות בפטנט הנ"ל וקודם לכן היתה בעלת זכות ההפצה הבלעדית מכוח הסכם עם בעל הפטנט הקודם. השאלה הינה אם כן מה היקף ההגנה לה זכאית התובעת, בהיותה בעלים בפטנט בקשר עם וילון המשקפיים - הוא המוצר המפר. האם הגנתה נדחקת בשל "תקנת השוק" ככל שזו חלה לגבי מי מהנתבעים או בשל שיהוי בנקיטה בהליכים . אקדים ואומר כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי התובעת השהתה את ההליכים כנגד מי מהם באופן שיש בו כדי להצביע על ויתור מצידה על זכותה במוצר או בפטנט. מקבל אני את עמדת התובעת כי כלפי הנתבעים 1 ו 2 דאגה היא להבהיר כי היא טוענת להפרת זכויות בפטנט וכי טענותיה מתבררות בבית המשפט. בין אם השיקול לדחות הגשת תובענה זו עד לקבלת פסק דין המכיר בזכותה בפטנט כנגד צדדים שלישיים היה נכון או אם היה עליה לנהל במקביל הליך כנגד הנתבעים דנן , הרי ששקול זה הוא סביר ומהווה טעם מספיק כדי להסביר את סיבת השיהוי בהגשת התובענה. מה גם שבשיקול זה ששקלה התובעת טמון הגיון כלכלי, משפטי ואף עסקי שהרי ההליך שנקטה תחילה התובעת היה כנגד המפיץ הגדול המתחרה , של המוצר המפר. על סמך מכלול הראיות שבפני אני מקבל את עמדת התובעת כאמור כי הזהירה את הנתבע 2 ובכך את הנתבעת 1 באשר לזכויותיה במוצר המפר. נשלח מכתב התראה ב24 ביוני 1999 ( נספח ה לתצהיר התובעת) ואף התקבלה תשובת הנתבעת 1 כי " לא רכשנו השנה פריט כנ"ל". זאת בנוסף לעדות מנהל התובעת בה הוא מדגיש כי הבהיר את עמדת התובעת לנתבעים 1 ו2 כשמקובלת עלי טענתו זו וכי עמדת הנתבע 2 בשמו ובשם נתבעת 1 הינה "מיתממת" כלשון העד שריון בעמ 9 בפרטיכל מיום 11.5.03. כך מסביר העד שריון מטעם התובעת: " ש. האם ב-95 הזהרת אותו? ת. בעל פה, הוא היה הוא ידע. הוא פנה אלינו. לא הזהרתי אותו. אמרתי לו תשמע אנחנו בעלי הפטנט ושתדע לך והוא אמר שמוכר גם אגמי , אז אמרתי לו תשמע נגד אגמי יש תביעה משפטית ביבת המשפט. הוא אמר לי כן. אבל אגמי אמר לי שהוא מביא את המוצר המקורי, והוא יכול למכור בארץ. זה הכל... ש. הלאה. ב- 96 אתה מזהיר אותו? ת. כל פעם שהוא פנה אלי הוא קיבל תשובה שיש לנו את הפטנט והוא פשוט ידע שהוא חייב לקנות את זה דרכנו... ש. למה לא שלחת לו..הזהרות..? ... ת. אני שלחתי אזהרה רק למי שאני נוכחתי לדעת שהוא קנה בפועל ומכר. מכיוון שלא היתה לי הוכחה כזאת לא פעלתי בצורה כזאת " כך בעמ' 10 לפרטיכל וקודם לכן בעמ' 9: "התברר לי בשנת 99 כאשר חיפשתי למכור את המוצרים, את הצילונים, על מיני מכוניות ןהתחלתי לחקור מאיפה הם הגיעו ללקוחות האלה, אז הבנתי שFB ועוד אחרים, מכרו, אז פניתי על יד בא כוחי" באמור לעיל יש גם משום הסבר לטענת השהוי הלכאורי. הנתבע 2 אישר בחקירתו כי כינה את המוצר "מוצר פטנט" בקטלוג שפירסם מטעמו (עמ' 26 לפרטיכל) משמע היה הוא ער להיות המוצר מושא לפטנט בין אם מדובר בפטנט ישראלי או אמריקאי. גם משום כך מוטלת עליו היתה החובה לברר האם מי שהוא רוכש ממנו את המוצר, הוא בעל זכויות כדין. שעה שהיה בקשר קבוע עם התובעת ופעיל ומצוי בשוק המוצרים הנלווים למכוניות, אין אני יכול לקבל את הטענה כי לא ידע כי מדובר במוצר "רגיש" מבחינת זכויות הפטנט שבו, בפרט לאור עדות העד שריון דלעיל. על אף כל זאת מכרה הנתבעת צלונים "עגולים""מסוג משקפיים שנרכשו על ידה מאת המפיץ המתחרה אגמי, אשר נגדו ניתן פסק דין כי הפר את זכויות התובעת בתיק אז' 1182/95 האמור (ראה עמ' 28 לפרטיכל). הנתבע 2 מוסיף ואומר (בעמ' 30 לפרטיכל): " אני 28 שנה בברנז'ה, מעולם לא שאלתי פטנט או לא פטנט, מקורי או לא" כנגד התנהלות זו יוצאת התובעת. למעשה התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי אמות המידה של "איש הישר בעיניו יעשה" צריכות שינוי וכי רכישות הנעשות בשוק החופשי בידי מפיצים או צרכנים גדולים, לשימוש מסחרי, קיימת חובה על הרוכש לברר את טיב הזכויות בהקשר של הבעלות בקניין הרוחני ואין הגנתה כבעלת הזכויות בפטנט נדחקת מפני "תקנת השוק". מקובלת עלי עמדת התובעת בענין זה. " חוק הפטנטים מטיל אחריות מוחלטת על גורמים החותרים תחת זכויותיו הקנייניות של בעל הפטנט. נתבע בתובענה בגין הפרת פטנט לא יוכל לנער מעילו את עילת התביעה, גם אם יוכיח כי לא היה מודע לאקט המפר שבוצע על ידו . יחד עם זאת חוסר המודעות למעשה ההפרה יילקח בחשבון בעת קבלת היקף הסעדים והוצאות המשפט שיפסקו לטובת בעל הפטנט" ( ע פרידמן, פטנטים- קין, פסיקה ומשפט משווה (2001) עמ' 804) "ישנה הפרה אף שהמפר איננו יודע על קיומו של הסימן של זולתו אותו הוא מחקה או מפר בלא יודעין, ודי בה כדי לזכות את התובע שנפגע על ידה לסעדים הרגילים הניתנים במקרה כזה" (ע"א 261/64 פרו פרו ביסקויט(כפר סבא) בע"מ נ. ל' פרומין ובניו בע"מ , פ"ד יח(3) עמ' 279,275). דחיקת הגנת הזכות לפטנט מפני תקנת השוק עשויה לרוקן במקרים מסוימים את התוכן מהגנה זו. רבים הם המוצרים המוגנים בפטנט אשר עשויים להסחר בתנאי "תקנת השוק". היה ויקבע כי במצב דברים זה תשלל ההגנה, יהווה הדבר תמריץ שלילי לממציאים לפתח מוצרים ברי הגנה בפטנט ולמשקיעים הרוכשים זכויות אילו בממון רב ומביאים את ההמצאה לידי מימושה ושיווק והפצת המוצר תוצר ההמצאה. העדר הגנה ראויה יעודד שוק פרוץ בניגוד למגמה הרווחת כיום במדינות העולם המערבי להגן על זכויות הקניין הרוחני תוך מניעת פגיעה בזכויות אילו בין אם אילו זכויות יוצרים או פטנט, מדגמים וכיוצא בזה. מצב זה של פריצת סכר ההגנה אינו עולה בקנה אחד עם מטרות חוק הפטנטים. תקנת השוק נועדה במקורה לעודד מסחר חופשי בשל מודעות מערכת המשפט לתחרות העשויה להיוצר בין זכות הבעלות המקורית לבין מי שרכש המוצר בתנאי תקנת השוק ומדוע תעצר הגנת הרוכש בתנאי תקנת השוק דוקא לגבי "מוצר מפר". צמצום פועלה של הגנת "תקנת השוק" עלול לגרום למשל להתייקרות עלויות הרכישה שעה שהרוכש יצטרך לבחון את טיב הזכויות לאשורן. חסם מעין זה יכול ליצור שוק קטן יותר ובכך שוב תפגע השקעתו של הממציא או הרוכש את זכות הפטנט. האם אמת המידה הכלכלית תכריע את שאלת התנגשות הזכויות שבין בעל הזכות בפטנט לבין מי שרכש מוצר המפר זכות זו בתנאי תקנת השוק? אמת המידה הכלכלית ספק אם יכולה במקרה זה לסייע בבחינת התנגשות זו שבין זכויות מתחרות לכאורה. מתח זה שבין זכות הבעלות המקורית ובין הזכות מכוח תקנת השוק נבחן באספקט הכלכלי מזה זמן, משעה שהגישה הפרשנית המשפטית החלה להטות אוזן הכלים הפרשנים המשפטיים, במסגרת תכלית החוק ומהותו, לאמות מידה כלכליות. מבחן מקובל לבחינת התועלת הכלכלית הכוללת (או כלל היעילות Efficeient Rule ) הינו מבחן least cost avoider דהיינו מי מבין המחזיקים בזכויות המתחרות יכול להשיג לידיו בסופו של דבר את הזכות, ב'עלות' הנמוכה מבין השניים. לאחרונה מוצגת אמת מידה נוספת. נטענת הטענה כי זכות הבעלות בכללותה צריכה להיות מוערכת כלכלית בכפוף ל"הפרות" אפשריות אשר יקנו זכויות לרוכש המוצר בתנאי תקנת השוק. באופן זה ממוקסם על פי גישה זו, כלל היעילות, בתנאים מסוימים. ראה Barak Medina, Augmenting the Value of Ownership by Protecting It Only Partially:The Market Overt Rule Revisited, The Journal of Law, Economics & Organiziation, Vol 19(2), p. 343. . על רקע דברים אילו הכלים הפרשניים המשפטיים מובילים לקבלת עמדת התובעת כי הגנת הזכות הרשומה כפטנט גוברת על תקנת השוק: קיומו של מרשם הפטנטים אצל רשם הפטנטים מעניק לזכות לפטנט רשום מעמד עדיף כלזכויות קניין רשומות: " מקום שקיימת חובת רישום זכויות קנין בנכס בספרי רישום, העומדים לעיונו של הציבור, לא ייצא צד ג' ידי חובת "תום הלב", בטרם יבדוק רישום זה" ( ע"א 842/79 נס נ. גולדה, פ"ד לו(1) 204. גם אם תאמר כי הצורך המתמיד בבדיקת רישום זכויות לפטנט כאשר רוכש הדיוט יתכן כלל שאינו מודע להיות המוצר מוצר מוגן בפטנט לא כל שכן שהליך הבדיקה ברשם הפטנטים אינו מן הפשוטים, עדיין חובה זו חובה היא. אלא שהכבדה זו על חיי המסחר הינה במידה מסוימת הכבדה למראית עין. כיוון שחוסר המודעות למעשה ההפרה ילקח בחשבון בעת קביעת היקף הסעדים להם זכאי בעל הזכות לפטנט, הרי שיש מקום להבחין לטעמי בין רוכש בודד של מוצר בודד במסגרת פעילות שאינה עיסקית ולצרכים אישיים, הגם שהוא רוכש בתנאי תקנת השוק ולמפר הזכות יחשב, לבין מי שרוכש מוצר מפר במסגרת תחום עיסוקו, מתוך הכרותו את השוק של אותם מוצרים, כשמדובר ברכישות מרובות של פריטים מרובים למטרות רווח עיסקי ישיר או עקיף. זה האחרון ההכבדה הלכאורית של בדיקת טיב הזכויות במוצר אינה הכבדה היא והיא צריכה להצטרף אל סך עלות רכישת המוצר. האדם הבודד - היחיד - הואיל וחשיפתו לתשלום פיצוי בשל מעשה ההפרה תהא מצומצמת בנסיבות העניין , חשיבות הבדיקה המעשית קטנה לדידו. כך נותרת הקביעה המשפטית בדבר ההגנה המוחלטת על בעל זכות לפטנט כשפועלה בפועל תותאם במישור הסעדים ההולמים את טיבו של המפר ואת דרך התנהלותו. הדברים מתחזקים על רקע לשון סעיף 8 לחוק זכות יוצרים 1911: ” 8. פיטורי מפר תמים מן האחריות לתשלום דמי נזק אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומו של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיים זכות יוצרים ביצירה." טעם נוסף לדחיקת "תקנת השוק" בפני הגנת בעל הפטנט על פי חוק הפטנטים הוא היות חוק הפטנטים חוק מיוחד לצורך כך מול חוק המכר שהינו, בהקשר זה חוק כללי. סעיף 4 (ב) לחוק המכר קובע כי הוראות החוק יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון. כך היתה עמדת בית המשפט בעניין ת.א. 1497/94(מחוזי ת"א) PolyGram International Music BV נ. רענן דרורי, דינים מחוזי כרך ל"ב(1) 453. גישה שונה ראה - ד"ר שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך ג' , כרמל ספרות משפטית עמ 366: " אם ניתן להסיק מתוך ההסדר הספציפי תוצאות, שאינן מתיישבות עם אלה הנובעות מהדין הכללי אזי, ההנחה שמהווה את נקודת המוצא נסתרה ומכיוון שכך, אין תחולה לדין הכללי" ( עמ' 376) אולם - שם בהקשר למתח שבין "תקנת השוק" לבין סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים כותבת ד"ר פרזנטי כדלקמן: "... אין סתירה בין הוראות סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים לבין תקנת השוק, שכן כפי שצוין לעיל כל פועלו של סעיף 7 לחוק מתמצה בקביעת זכות הבעלות הראשונית בעותקים המפרים אך אין משמעו, כי אין מי שיוכל לגבור על זכותו של הבעלים המקורי." ( עמ' 378) גישה זו של העדר סתירה לכאורה בין מעשי החקיקה אינה מובילה להתרת הסוגיה של תחרות זכויות הקניין שבין הרוכש בתנאי תקנת השוק לבין בעל הפטנט. שעה שהפרת זכויות קנין רוחני הפכה לנורמה כמעט מקובלת לרבות בשל הקלות הרבה שבה ניתן לבצע הפרה זו באמצעים יחסית פשוטים וזמינים, מחייבת יצירת תשתית משפטית שתאפשר לבעלי זכויות קניין רוחני ובכללם בעלי זכות בפטנט רשום להגן על קנינם, גם אם הגנה זו משמעותה חשיפת קונים תמי לב לטענה כי הפרו זכויות פטנט של בעל הפטנט. באותם מקרים שאכן מתקימים תנאי תקנת השוק ואשר אליהם מצטרפים תנאים נוספים כגון שימוש פרטי או שלא למטרות מסחר או רווח הכל בהתאם לנסיבות, יובא הדבר , כאמור לצורך קביעת גובה הפיצוי וההוצאות, בפרט כאשר מדובר בזכות קניין שיש לה ביטוי רישומי במאגר שנקבע לכך בחוק שהרי למיצער עצם הרישום מקפל בתוכו חזקה של שלילת תום הלב של מפר הזכות. זכותו של בעל הפטנט מקנה לו זכות במוצר המפר בהתאם לנסיבות הענין (זכות לרווחים ממנו, זכות להחזירו לידיו, זכות למנוע מסחר בו וכיוצא בזה). העבודה כי המוצר המפר המגלם בתוכו את הפטנט והוא תוצרו נרכש בתנאי תקנת השוק , תוכל לכל היותר להוות שיקול באשר לגובה הפיצוי שיהא חייב בו המפר. ברגיל הפיצוי נגזר לא מפעולת רכישת המוצר אלא דוקא מהרווח שנצמח לרוכש ממכירתו או מהשימוש בו בדרך אחרת. אמת מידה זו מקהה אף היא את אותו חשש כלכלי משפטי הנוצר כתוצאה מראיית זכות מוגנת בפטנט רשום כזכות מוחלטת בפועלה כלפי הרוכש הבודד המבקש לעשות במוצר שימוש עצמי פרטי שלא במסגרת פעילות מסחרית. אעיר כי רכישת מוצר על מנת לחלקו חינם ללקוחות הרוכש, הינה בבחינת פעולה מסחרית, שהרי גלום רווח עקיף בחלוקת שי ללקוחות והדברים ידועים. אין אני תמים דעים עם הנתבעים 4 ו5 כאילו לא צמח להם כל רווח או יתרון עיסקי. נותרת על מכונה לעת עתה השאלה אם יש מקום לאבחנה בקביעת גובה הפצוי בין מי שידע כי הוא מפר זכות בפטנט שעה שהוא רוכש מוצר מפר לבין מי שהיה עליו לדעת כשהוא עצמו אינו רוכש יחיד אלא רוכש מוצר מפר לצורך פעולה עיסקית. שאלה זו תידון במסגרת קביעת שעור הפצוי. משקבעתי כי זכות התובעת בפטנט הופרה על ידי הנתבעים מתקבלת תביעתה, בשלב זה בחלקה, כדלקמן: 1. הנתבעים או מי מטעמם ימנעו מכל פעולה מסחרית לרבות יבוא, רכישה, ייצור, פרסום, הפצה, שיווק, מכירה, חלוקה ו\או הצעה של המוצר המוגן על ידי פטנט ישראלי מס' 88373, מבלי שניתנה לכך הסכמת התובעת מראש ובכתב. 2. הנתבעים ימסרו לתובעת דין וחשבון מפורט מאומת על ידי רואה חשבון, על כמויות המוצרים המפרים שייבאו, רכשו שיווקו, חילקו ו\או מכרו מיום שהחלו לעסוק במוצר ועד שחדלו מכך וכן פירוט מלא כל העיסקאות שעשו בקשר עם המוצרים המפרים ושל התמורה שקיבלו ו\או צפויים לקבל, הכל לא יאוחר מיום 15.10.04. 3. אדחה את פסיקת הוצאות התובעת שהוציאה לרבות שכר טרחת עורכי דין עד לשלב זה, למועד פסיקת שיעור הפצוי, שלא תשתמע מפסיקת הוצאות כעת הבעת דעה עקיפה בשאלת שיעור הפצוי, בטרם טענו הצדדים טענותיהם בעניין זה. תקנת השוקפטנטיםהפרת פטנט