להלן פסק דין בנושא הפרת פטנט בקשה למתן חשבונות: פסק דין כללי 1. תביעה זו עניינה בקשה למתן חשבונות לאור טענה של הפרת פטנט . הפטנט אותו המציא התובע יחד עם נתבע מס' 9, מר יוסף עזריה, הינו פטנט של כיסוי הגה רפלקסולוגי. 2. במקור הוגשה התביעה ע"י שני תובעים: התובע דכאן, וחברת י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ (להלן: "החברה"). החברה נמחקה, בפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת גרסטל ביום 2.11.99, בשל אי התייצבות החברה לדיון, ובשל אי קיום צו בית משפט בדבר הפקדת ערבון. בקשה לבטול פסק-הדין כנגד החברה - נדחתה בהחלטה מנומקת של כב' השופטת גרסטל, מיום 2.2.99. בכתב התביעה המקורי, לא צורף בעליו הנוסף של הפטנט, מר יוסף עזריה. כב' השופטת גרסטל החליטה, ביום 14.8.98 , בעקבות בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף ועל פי סעיף 178 (ג) לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), על מתן רשות לתיקון כתב - התביעה. לפיכך, בכתב התביעה המתוקן צורפו הן יוסף עזריה והן כונס הנכסים שמונה בענינו, כנתבעים נוספים. כתב התביעה המתוקן הוגש כנגד 12 נתבעים כאשר נתבעים 11 ו - 12 הם יוסף עזריה (להלן: "עזריה") ועו"ד עמיר דורון. בכתב התביעה המתוקן צויין כי מהות התביעה היא: א. צו מניעה; ב. צו עשה; ג. מתן חשבונות; סעיף 13 לכתב התביעה המתוקן, מפרט מהן הפעולות הנדרשות על פי כל אחד מהסעדים הנ"ל. 3. לטענת התובע הופר הפטנט על ידי נתבעים 1 - 10 (הרשומים בכתב התביעה המקורי), משייצרו/ מכרו או שיווקו מוצר, כדוגמת המוצר עליו רשמו הוא ועזריה, פטנט. הנתבעים 1 - 10 הן חברות, מנהליהן ובעלי השליטה בהן, העוסקים לטענת התובע, ביצור ו/או מכירה ו/או שיווק של כיסויי הגה. 4. בישיבה מיום 27.6.00 (עמ' 19 לפרוטוקול), הודיע ב"כ התובע על מחיקת הנתבעים 2 ו-3 (משה הדר ודרור הדר) מכתב התביעה המתוקן, וזאת עקב הצהרת בא כוחם כי בשנים הרלבנטיות, לא היה להם כל קשר לנתבעת 1. לאור בקשת ב"כ התובע, ניתן פסק דין כמבוקש. עוד הצהיר ב"כ התובע, כי אינו תובע כל סעד מהנתבעים 11 ו- 12 שממילא לא הגישו כתב הגנה ואף לא הומצא אישור מסירה שקיבלו את כתב תביעה המתוקן. עוד יש לציין, כי עם תום הדיון, כל הסעדים, זולת הסעד של מתן חשבונות, נזנחו ע"י התובע. בסיכומיו מבקש בא כוחו לחייב את הנתבעים 1-8 (אלו הרשומים בכותרת פסק-הדין), ליתן חשבונות מאומתים בתצהיר. זאת ותו לא. רקע 5. התובע ועזריה המציאו במשותף כיסוי הגה רפלקסולוגי, שנרשם כפטנט. את הבקשה לרישום פטנט הגישו בתאריך 21.4.1991. הפטנט אושר, וביום 24.4.1995 נרשם כפטנט מספר 97939. תוקף הפטנט על פי סעיף 52 לחוק הפטנטים, חל מיום הגשת הבקשה לרישום הפטנט, דהיינו מיום 21.4.91. לשם ניצול הפטנט הקימו התובע ועזריה חברה בשם י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ, לה הוענקה הזכות הבלעדית לייצור ומכירת המוצר נשוא הפטנט. בשנת 1993 פרש עזריה מהחברה והעביר את כל מניותיו, לתובע. בתאריך 2.7.1996 העביר התובע את בעלותו בפטנט לחברת י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ. דהיינו, התובע היה בעל הפטנט, בין יום הגשת הבקשה 21.4.1991 ועד ליום 2.7.1996. בתאריך 1.7.99 ניתנה החלטה, ע"י כב' השופטת גרסטל, המגבילה את התביעה למועדים אלו בלבד. כתב התביעה 6. בכתב התביעה טען התובע, כי נתבעים 1-8, הפרו את הפטנט שרשם על כיסוי ההגה הרפלקסולוגי, בייצור, שיווק או מכירה של כיסוי זהה, המיוצר כחטיבה אחת אינטרגרלית ובו מערכי בליטות אינטגרליים. לפיכך, מבקש כי ינתן צו למתן חשבונות, מאומתים בתצהירים ובתיעוד חשבונאי מאושר, על כל כיסויי ההגה שמכרו הנתבעים 1 - 8, מיום 21.4.1991 ועד ליום 2.7.1996, ועל התמורה שקיבלו עבור ייצור או מכירה של כיסויי ההגה המפרים בין התאריכים הנ"ל. כן תובע, לשלם לו את סכום התביעה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה (עד ליום התשלום בפועל), וכן תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: העתק בקשה לרישום כיסוי ההגה כפטנט (נספח ב). תרגום הבקשה לרישום פטנט (נספח ג'). אישור רישום הפטנט (נספח ד'). הודעה על העברת מניותיו של עזריה בחברת "י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ" לתובע (נספח ה'). שטר העברת פטנט וכל זכויות הפטנט, מן התובע לחברת "י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ" (נספח ו'). כתב ההגנה 7. כתב ההגנה הוגש מטעם נתבעים 1-8 (להלן: "הנתבעים"). הנתבעים טוענים כי כיסוי הגה, דמוי כיסוי ההגה נשוא התביעה, וה"פטנט" של התובע, היה מוכר בארץ ובעולם, עוד טרם הגשת הבקשה לרישום הפטנט, ואין בו כל "המצאה חדשה". לחלופין טוענים כי אין כל התקדמות המצאתית בכיסוי ההגה ולא היה כשיר כלל להירשם כפטנט, שכן מדובר במוצר שהיה קיים וידוע. עוד טוענים הנתבעים כי כיסוי ההגה של התובע, הוא זה שמחקה כיסויי הגה קודמים שהופיעו והוצגו למכירה בקטלוגים ו/או בתערוכות ו/או בחנויות לממכר אביזרי רכב, בארץ ובעולם. באשר לטענה כי ביצעו עוולה של גניבת עין, טוענים הנתבעים, כי המוצרים אותם מייצרים אינם דומים כלל למוצר של התובע ועל כן אין מדובר בגניבת עין. יש לציין כי טענה זו נזנחה ע"י התובע בסיכומיו, ולכן לא אדון בה. באשר לנתבעת 1 - נטען בכתב ההגנה כי היא משווקת ומייצרת כיסויים המיוצרים ע"י חב' יוניברסל פרטס (להלן: "יוניברסל"). חב' יוניברסל קיבלה הרשאה לייצור מיוסף עזריה שהוא אחד מבעלי הפטנט. באשר לנתבעת 2 - נטען כי כל פועלה הוא הזרקת פלסטיק לתבניות עפ"י בקשת המזמין. אין לה יריבות עם התובע. הזרקת הפלסטיק נעשתה על ידה עוד קודם לרישום הפטנט. הוא הדין לגבי מנהליה נתבעים 3 ו - 4. באשר לנתבעים 5 - 8, הם טוענים כי מוצריהם קדמו הן בייצור והן בשיווק, למועד רישום הפטנט. כל הנתבעים טוענים כי אין כל קשר בין מוצריהם, לבין הפטנט של התובע. תביעה למתן חשבונות 8. בידוע שתביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים: בשלב הראשון, מתבקש בית המשפט לקבוע אם זכאי התובע לסעד המבוקש על ידיו, דהיינו, האם הוא זכאי להמצאת החשבונות, אם לאו. רק אם מצא בית המשפט כי התובע זכאי לעריכת חשבונות, מגיע השלב השני, בו מתבצעת עריכת החשבונות ובדיקתם. בשלב זה ניתן להשמיע השגות על החשבונות, ובית המשפט מכריע מהו הסכום המגיע. (ראה: ע"א 85/83 בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוחים וערעור שכנגד, מ"ב(3), עמ' 606, וכן ע"א 609/78 משה קן תור נ' אמנון גלבוע, ל"ד(1), עמ' 239). 9. נטל השכנוע בדבר הזכות לקבלת חשבונות מוטל על הצד התובע את מתן החשבונות, ועליו להוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים, שאת חשבונותיהם מבקש לבחון. (ראה: ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מ"ו(3) 570, בעמ' 584). דיון האם קמה לתובע הזכות לקבלת חשבונות הנתבעים? 10. על מנת להשיב על השאלה בדבר זכות התובע לקבל חשבונות הנתבעים יש לבחון האם הפרו הנתבעים את הפטנט של התובע ועזריה. כיסוי ההגה עליו נרשם הפטנט, שמספרו 97939, מיוצר בהזרקת P.V.C , ועליו מערכי בליטות אינטגרליים, בצורות שונות, המיועדים ליצור גירוי מישושי אצל המשתמש (ראה נספח ב' לתצהיר התובע, עמ' 2). כפי שצוין לעיל, טוענים הנתבעים, בין השאר, כי המצאת התובע ושותפו לא הייתה כשירה להירשם כפטנט משום שאין בה כל "התקדמות המצאתית". לעניננו רלבנטיים סעיפים 3, 4 ו- 5 לחוק, הקובעים מהי אמצאה ומהי התקדמות אמצאתית. זו לשון הסעיפים: 3. "אמצאה בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית - היא אמצאה כשירת פטנט. 4. אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה - (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו. 5. התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4". (ההדגשות לא במקור - נ.א.) 11. טענת הנתבעים שפורטה לעיל, היא טענת הגנה, שהנטל להוכחתה רובץ על כתפיהם. די לו לתובע להראות שנרשם פטנט כדי להוות ראיה לכאורה לתקפותו. על הטוען לשלילת הפטנט עליו נטל הראיה. (לעניין זה ראה את פסק הדין של הנשיא (כתארו אז) שמגר, ע"א 345/87 HUGHES AIRCRAFT COMPANY נ' מדינת ישראל, מד(4) 45, בעמ' 102; וכן ת"א 317/96 (ת"א) מגל מערכות ביטחון בע"מ נ' דיפנס מערכות גידור אלקטרוני בע"מ, דינים מחוזי, כרך לב(4) 917, בעמ' 919). מן הראוי לציין, כי איש מהנתבעים לא ניצל את זכותו המסורה לו, עפ"י ס' 30 לחוק, להתנגד לרישום הפטנט, במועד שנרשם. אולם אין בכך כדי למנוע מהנתבעים לטעון זאת כטענת הגנה. בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, כאמור בסעיף 37 לחוק. הרציונל לכך הוא, שהבדיקה אותה עורך הרשם לפי סעיף 17 לחוק, אינה נעשית בצורה מעמיקה ויסודית, והרשם אף אינו נדרש להוכחות, בטרם ייעתר לבקשה. (ראה ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, מא(4) 729 בעמ' 736). 12. בתרגום לעברית של הפטנט, נספח ב' לתצהיר התובע בעמ' 5, מפורטות תביעות הפטנט שעיקרן הן אלו: "1. כיסוי הגה רפלקסולוגי המכיל בסיס הניתן לחבר להגה ומיוצר אינטגרלית עם לפחות מערך אחד של בליטות חד-צדדיות מחושבות לספק גירוי מישושי לעור הידיים לאדם הנוגע, אוחז או מעסה את הבליטות הנ"ל. 2. כיסוי הגה לפי תביעה 1 בו הבסיס האמור מכיל אלמנט הנוצק בהזרקה המתחבר להגה ע"י חיכוך. 3. כיסוי הגה לפי כל אחת מן התביעות הקודמות, בו לפחות מערך אחד של בליטות האמור מכיל מספר מערכים של בליטות, כל אחד בצורה אחרת ובכך מספקים סוגים שונים של גירוי מישושי לידי המשתמש. 4. כיסוי הגה לפי תביעה 3, בו כל אחד ממספר המערכים האמורים מכיל סוג של סוגים זהים של בליטות המסודרות במקומות יחסיים לא נגדיים, כך שהידיים של המשתמש, כאשר הן נמצאות בקצוות הנגדיים של היקף ההגה, הן פוגשות בסוגים שונים של בליטות. 5. כיסוי הגה לפי כל אחת מן התביעות הקודמות שיש לו גם שני תחומים נגדיים בלי בליטות...". בתצהיר עדותו הראשית, בסעיף 9, העיד התובע, כי החידוש שבפטנט הוא: "ייצור תבנית שתאפשר יציקת הכיסוי כיחידה אחת עם בליטות מסוגים שונים, פתרון לקרור התבנית לאחר הזרקת החומר ושליפת המוצר מהתבנית בלא לפגוע במבנה הכיסוי. מציאת הרכב החומר שיהיו לו התכונות המתאימות (הצמדות טובה להגה, גמישות, רכות במגע, עמידות לחום ובלאי נמוך), וגם יאושר לא רק ע"י מכון התקנים אלא גם ע"י רשויות המזון במדינות שונות". כדי לקבוע האם בהזרקת החומר ביחידה אחת, שליפתו מהתבנית בלא לפגוע בכיסוי, בתכונות החומר ובזיזיו, יש משום התקדמות אמצאתית, יש לבחון את המצב קודם לרשום הפטנט. ההתקדמות הנדרשת אינה צריכה להיות גדולה, אולם צעד אמצאתי אכן נדרש. אם היה המעבר מהידע הקודם לאמצאה מובן מאליו, אין לטעון לחידוש אמצאתי (ראה ע"א 345/87 הנ"ל בעמ' 109-111). המצב קודם לרישום הפטנט 13. הנתבעים 1- 8 טוענים כי כיסוי הגה דוגמת כיסוי ההגה נשוא התביעה, היה קיים קודם להגשת הבקשה לרישום פטנט ע"י התובע, לכן מוצר התובע נעדר כל "התקדמות המצאתית". 14. מר שלום שטרנברג, ע.ה.1, העוסק 35 שנה בתחום אביזרי רכב, ואינו בעל דין בתביעה זו, העיד בתצהיר עדות ראשית ובעדותו בבית המשפט, כי כבר בשנת 1990, בעת ביקורו בתערוכת אביזרי רכב שנערכה בפרנקפורט, גרמניה, ראה, מספר רב של כיסויי הגה עם בליטות ו/או בועות כדוגמת כיסוי ההגה עליו רשם התובע את הפטנט. כמו כן צירף העד לתצהירו, קטלוג (נספח א') של חברת My Carr עליו רשום New-Catalogue 91' , אותו הביא מאותה תערוכה, ואף הזמין על פיו ורכש כיסויי הגה מדגם SJ-450 A, (המופיע בתמונה בעמ' 6 לנספח א') בצבעים שונים, ומכר אותם בישראל. לדברי העד הקטלוג נשמר אצלו כל השנים. הקטלוג המלא הובא לצורך המשפט מטייוואן ע"י שותפו, ע.ה.4, מר זבידה שלמה. העד צירף לתצהירו מסמך שנרשם על גבי נייר המכתבים של חב' My Carr, ובו הצהרה האומרת שמאז יוני 1990 נמכר על ידם המוצר הקטלוגי SJ-450, וכי הקטלוג שלהם יוצא לאור בחודש ינואר בכל שנה. חתום על ההצהרה נשיא החברה. ב"כ התובע התנגד להגשת המסמך הנ"ל והקטלוג משום שעורכיהם, לא הובאו לעדות. ב"כ הנתבעים הבהיר כי הציע לתובע כי יפקיד סכום כסף להוצאות הבאתם, שישולם רק אם התביעה תדחה והתובע סרב, לכן לא הביאם לעדות. תהא הסיבה לאי הבאת העדים אשר תהא, לא ניתן להגיש מסמך לגבי תוכנו שלא באמצעות מי שערך אותו. לכן התקבל המסמך כראיה לא לתוכנו, אלא אך ורק כמסמך שהעד ראה, מכיר ויודע על קיומו. שכן, גם אלמלא הוצג הקטלוג יכול היה העד להעיד שראה קטלוג כזה, ואם עדותו הייתה זוכה לאמון, די היה בה כדי להוכיח את העובדה שכבר בשנת 90 יוצר מוצר כנ"ל. עדותו של העד, שכאמור אינו צד לתביעה, היתה אמינה עלי. את הקטלוג הציג לחיזוק מהימנות דבריו, שכבר בשנת 90 ראה מוצר כנ"ל. העד הציג גם את דרכונו (נספח ג' לתצהירו), ממנו עולה כי בתאריכים 10.9.90 ל- 16.9.90 נעדר מהארץ. רכשתי אמון לדבריו כי מטרת נסיעתו הייתה תערוכת אביזרי רכב שהתקיימה בגרמניה וכי הזמין לבית עסקו כיסויי הגה כאלו שהוצגו בקטלוג. 15. מר יצחק יצחקוב, ע.ה.5, שהוא הבעלים והמנהל של חב' גומאקספו בע"מ, שהיא חברה משפחתית, העיד כי בספטמבר 1990, בעת שביקר בגרמניה בתערוכת אביזרי רכב, ראה כיסויי הגה, הדומים מאד לכיסוי ההגה של התובע. מר יצחקוב ציין כי כיסויי ההגה שראה היו מתוצרת טיוואן, ופורסמו ע"י חברת " MY CARR ", שהיא חברה מובילה בתחום אביזרי הרכב. (ראה תצהיר עדות ראשית, מר יצחקוב, סעיף 6ב ). כן העיד מר יצחקוב כי "בשוק הישראלי היו כבר בשנת 1990 כיסויי הגה עם בליטות "רפלקסולוגיות" שנתפרו כמשטחי P.V.C על כיסוי הגה עשוי פלסטיק. כדוגמת כיסוי הגה ספורט של חברת ג.נ.ר פורמולה 1" (תצהיר עדות ראשית, מר יצחקוב, סעיף 6א). בחקירתו הנגדית הבהיר העד כי אמנם חברתו החלה ביצור כיסויי הגה רק בשנת 98, אולם עוד קודם לכן התעניין בכל אביזרי הרכב, שכן יצרו אביזרים שונים כגון: שטיחים למכוניות ומגיני בוץ (עמ' 64 לפרוטוקול). גם עד זה אינו צד למשפט. 16. מר גבור רמני, נתבע מס' 7, הינו בעל מניות ואחד ממנהליה של הנתבעות 5,6. בתצהיר עדות ראשית העיד גם בשם נתבעת 8, כי בסוף שנת 1990 החלה נתבעת 5, "ג.נ.ר פורמולה 1 בע"מ" (להלן "פורמולה"), לייצר (באמצעות חברת "פלגום" - נתבעת 2) כיסוי הגה שכלל גבשושיות/ בליטות, דוגמת כיסוי ההגה של התובע. כיסוי ההגה הנ"ל נקרא "ספורט" - מוצג נ/1 (תמונתו היא - נספח ד' לתצהיר מר רמני). העד העיד כי החל מנובמבר 1990 שווקו את כיסוי ההגה "ספורט", לחנויות. בתצהיר עדות ראשית בסעיף 2.5, העיד העד כי "כיסוי הגה "ספורט" היה עשוי מגלגל P.V.C מוזרק, עליו "הולבשו" משטחי P.V.C מוזרק בגודל 5 ס"מX 13.5 ס"מ בצורת בליטות מעוגלות. הזרקת משטחים אלה בוצעה ע"י הנתבעת 2, עפ"י תבנית שסופקה על ידו, ששולבו עם בד סקאי. המשטחים הללו נתפרו על הסקאי והודבקו על היקפו של כיסוי ההגה היצוק מ P.V.C" . רק בשנת 86, רכש עבור נתבעת 5, תבנית להזרקת P.V.C ליצור כיסוי הגה אחיד ומחוספס חספוס עדין, ולקראת סוף שנת 86 שכללו אותו בהוספת מקטעים בהיקף הכסוי. הסכם רכישת התבנית מיום 11.5.86 צורף כנספח א' לתצהירו. בשנים 1989 - 1991 יצרה ומכרה פורמולה כיסויי הגה בשם "טורבו", בהם היו צינורות ספוגיים החרוטים בדוגמאות של חריצים ומשטחים (ראה נספח ג' לתצהיר מר רמני). גם התובע מסכים כי חריצים אלו כמוהם כגבשושיות (עמ' 31 ש' 16) . בסוף שנת 1990 החלה פורמולה בשיתוף עם "פלגום", לייצר כיסוי הגה שנקרא כיסוי הגה "ספורט", והוא שווק החל מנובמבר 1990 (תיאורו של כיסוי הגה זה נזכר קודם לכן). גם עד זה העיד בחקירתו הנגדית כי ראה בטייוואן כסוי הגה עם בליטות (עמ' 73). 17. ע.ה.2, מר יהודה כהן, הינו מנכ"ל של חברה הסוחרת באביזרי רכב. גם הוא אינו צד למשפט. הוא העיד בתצהיר עדות ראשית כי בין נובמבר 1990 למרץ 1991 רכש מפורמולה כיסוי הגה מסוג "ספורט", העשוי מגומי מצופה סקאי הנקרא "ספורט פורמולה" ועליו מקטעי בליטות. לאישור הרכישה צירף לתצהיר עדותו הראשית, חשבונית מס (נספח ב', חשבונית מקור, העתק שלישי) ואשר הונפקה ע"י "ג.נ.ר פורמולה 1 בע"מ". החשבונית מעידה על רכישתו של כיסוי הגה "ספורט" במרץ 1991. העד צירף לתצהירו גם תצלום חשבונית נוספת, נספח ב', על פיה רכש גם ב- 21.11.90 מנתבעת 5, 30 כיסויי הגה "ספורט". בחקירתו הנגדית הבהיר שכיסוי הגה עם זיזים, שיצרה נתבעת 5, מכר החל משנת 90 ובמשך 3 שנים. 18. רמי רוזן, ע.ה. 8, המשמש כאחד ממנהלי החברה הנתבעת מס' 1, ובעל מניות בה העיד כי חברת "הדר רוזן" עוסקת בשיווק ומכירת אביזרי רכב, בכללם כיסויי הגה. לדבריו חברת "הדר רוזן" שווקה כיסויי הגה חלקים עד שנת 95, למרות שכבר בשנת 90 ראה בטייוואן כיסוי הגה עם בליטות (ס' 2.7 לתצהיר עמ' 81 לפרוטוקול). החל מ- 22.5.1995 החלה "הדר רוזן" לשווק כיסוי הגה הנקרא "טורנדו" המיוצר ע"י חברת "אוניברסל פארטס ". על פי האמור בתצהיר עדותו הראשית (ס' 3) אין כל זהות בין כיסוי הגה "טורנדו" לכיסוי ההגה של התובע, המצוין בפטנט. העד צרף תמונה של כיסוי ההגה שמשווק (נספח ג' לתצהירו) וממנו נראה כי מדובר בכיסוי תפור שלו מערך של 3 קבוצות בליטות, ביניהם תפורים חלקי בד או סקאי. כיסוי ההגה של התובע מיוצר כמקשה אחת, ובו משולבים קטעי הבליטות באופן אינטגרלי וללא כל חלקי בד או סקאי והוא נועד "לספק גירוי מישושי לעור הידיים לאדם הנוגע, אוחז או מעסה הבליטות הנ"ל" (תצהיר התובע, נספח ב' - תמצית האמצאה). ביום 28.4.94, נשלח ל"הדר רוזן" מכתב מב"כ התובע, שעניינו הפרת פטנט של כיסויי הגה רפלקסולוגיים (ראה נספח א' לתצהיר מר רוזן). המכתב נשלח עוד בטרם אושר רישום הפטנט ע"י רשם הפטנטים. המכתב נשלח כשנה לפני שהחלה "הדר רוזן" לשווק את כיסוי ההגה "טורנדו". "הדר רוזן" השיבה לב"כ התובע במכתב רשום מיום 4.5.1994 (נספח ב' לתצהיר מר רוזן), כי אינה מייצרת כיסויי הגה מכל סוג שהוא. התובע לא הגיב על מכתב זה, עד להגשת התביעה דכאן. משנודע ל"הדר רוזן" ולעד רמי רוזן, על קיומה של תביעה בגין הפרת פטנט רשום של כיסוי הגה, פנה ליצרן מר בצלאל טביב, בעל חברת "אוניברסל פארטס א.ב. בע"מ", ממנו הזמינו את כיסויי ההגה, לברר האם היצרן מפר פטנט. מר טביב אשר הובא כ- ע.ה. 3 הבהיר כי על כיסוי ההגה שמיצר נרשם אצל רשם הפטנטים והמדגמים, מדגם רשום שמספרו 22170 (ראה נספחים א' ו ב', לתצהיר מר טביב), וכן כי יש בידיו הסכם פשרה, מיום 7.5.1995, שנחתם עם חברה בשם "עדית", (שעזריה, שהיה שותפו של התובע לפטנט, העביר לה את זכויותיו בפטנט). על פי הסכם הפשרה הוסכם כי טביב ייצר כיסויי הגה ובתנאי שיהיו מצופים בעור/סקאי או בד, בלבד (ראה נספחים ג' ד' לתצהיר מר טביב, וכן תצהיר רמי רוזן, סעיף 2.4). 19. מר פסח יצחק, נתבע מס' 4, הגיש תצהיר עדות ראשית גם בשם נתבעים 2 ו- 3. הוא העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי נתבעת 2, חברת "פלגום חברה לייצור דברי גומי בע"מ" (להלן "פלגום") החלה לייצר כבר בשנת 1986, כיסויי הגה מוזרקים כחטיבה אחת מ P.V.C . בסוף אותה שנה החלה פלגום לייצר כיסויי הגה המוזרקים כחטיבה אחת מ P.V.C , עם פסים מאורכים במספר קטעים ( ראה תצהיר מר פסח סעיפים 2.1 ו 2.2). בסוף שנת 1990 החלה פלגום לייצר בהזרקת P.V.C משטחי בליטות מעוגלות ששולבו בתפירה, בהיקף כיסוי הגה פלסטי (ראה תצהיר מר פסח, סע' 2.3 ותמונת תבנית ההזרקה, נספח ב'). משטחים אלו יוצרו על פי הזמנתה של חברת פורמולה, נתבעת מס' 5. לדעתו, משרשם התובע בבקשתו לרישום הפטנט כי סוגים שונים של כסויי הגה ידועים, ומטרותיהם הכלליות הן לספק "בידוד טרמי ואחיזה משופרת לנהג", התכוון בוודאי גם לכיסויים שהם מייצרים. לדבריו אין כל דמיון בין מה שחברתו מייצרת למוצר שמיוצר על ידי התובע. הם מוכרים את המוצר כחומר גלמי והמזמין מוסיף לו בד, לבד או גומי (ס' 2.10 לתצהיר). בעדותו בבית המשפט הבהיר כי הוא זוכר שבתחילת שנת 90 עשה כיסוי עם בליטות "ראיתי כיסוי עם בליטות ועשינו את הפלטות האלה". הוא נשאל ארוכות כיצד זוכר את התאריך המדויק והבהיר כי הדבר קשור עם אירועים בחייו, שהתנהלו בארץ ובלונדון לסירוגין. לא היה בחקירה כדי לערער את מהימנותו. העד אישר כי רק משנת 93 החל ביצור של כיסוי הגה עם בליטות כחלק אינטגרלי מהיציקה. 20. העולה במקובץ מכלל העדויות שנסקרו לעיל, להם רכשתי אמון, שכבר בשנת 90 יוצר בטייוואן כסוי הגה הדומה בפרטיו היחודיים לכיסוי ההגה, עליו רשמו התובע ועזריה, פטנט. על כך העידו כל עדי - ההגנה שעיסוקם, כולם כאחד, מזה עשרות בשנים שווק ו/או יצור של אביזרי רכב. כל העדים העידו שהם נוהגים לנסוע לתערוכות המתקיימות בד"כ בגרמניה אחת לשנתיים, ושם מתוודעים לכל החידושים בענף התעסקותם. לא יפלא אפוא שהבחינו גם בכיסויי הגה חדשניים. אינני סבורה, כפי שניסה ב"כ התובע המלומד, להראות בחקירותיו הנגדיות, כי אין להאמין לאיש מהעדים הללו, באשר למה שראו עיניהם, או כי כולם שגו בתאריך באופן משמעותי עד כדי מספר שנים. חלקם של העדים אינם צד לתביעה זו כלל, והוזמנו על ידי הנתבעים עקב מומחיותם ובקיאותם בענף. חלקם הינם בעלי דין. לא התרשמתי שמדובר בעדים שעשו יד אחת למסור עדות שקרית בבית המשפט, רק כדי למגר את תביעת התובע. די היה בעד משכנע אחד, שיעיד כי ראה כסוי הגה כזה, קודם לרישום הפטנט, כדי להביא למסקנה שאין התקדמות - המצאתית בפטנט התובע. לשם כך לא היו צריכים להביא שורה כה ארוכה של עדים, שיצהירו הצהרות שאינם אמת, לו זו הייתה המטרה. התרשמתי כי מדובר באנשי עסקים, שהיו מעדיפים שלא להעיד, אלמלא זומנו. כך אמר במפורש ע.ה. 4 כשנשאל מדוע לא הכין תצהיר ותשובתו: "כי אני לא אוהב להופיע בבית המשפט". כאמור, התרשמתי שעדותם של עדי ההגנה אמת, בכל הקשור למה שראו בתערוכה בשנת 1990. הקטלוג משנת 91, שבו גם נראות מכוניות שיוצרו באותה שנה ושאר אביזרים לרכב, מהווה אך חיזוק לעדותם של העדים כי ראו תצלום המוצר עוד באותה שנה, כפי שציינתי לעיל. די היה במסקנה זו, כדי לקבוע כי הנתבעים הוכיחו את טענת ההגנה שאין בפטנט התובע ועזריה, כל "התקדמות המצאתית". 21. אלא שהנתבעים אף הוכיחו לא רק מהנעשה מעבר לים, אלא גם במקומותינו. הוכח כי כבר בשנת 90 יוצרו בארץ כיסויי הגה רפלקסולוגיים. בכיסוי ההגה שכונה "ספורט", אותו יצרה נתבעת 5, נתפרו טלאים של בליטות העשויים מהזרקת P.V.C. אלו אמנם אינם עשויים מקשה אחת ולא נוצרו ביציקה בה הבליטות הן חלק אינטגרלי, אולם מקטעי הבליטות המצויים בכיסויי ההגה של הנתבעת 5 עשויים לשמש באותה מידה לגירוי מישושי גם בלא שהוגדרו ככאלו. שכן, לא האינטגרליות היא היוצרת את אפקט המישוש, אלא הבליטות. אלו, כאמור, יוצרו עוד קודם לכן. התובע, מר מרדכי פרפרה, העיד כי בטרם רשם את הפטנט, בדק בחנויות ומצא שאין בנמצא מוצר הדומה למוצר אותו התכוון לרשום כפטנט, ועל סמך ממצא זה החליט לרשום את הפטנט (ראה עמ' 27 ). עדות זו של התובע נסתרת על ידי כל עדי ההגנה שראו מוצר דומה. התובע לא פרט היכן בדק, אצל איזה יצרן או חנות, האם בדק רק בארץ, או גם בחו"ל. בחקירתו הנגדית, לאחר שהוצג לתובע כיסוי ההגה "ספורט", הוא הביע דעתו שכיסוי הגה זה מפר את הפטנט שרשם, וכי אם היה רואה אותו בטרם הגיש בקשה לרישום הפטנט, היה נמנע מלרשום את הפטנט (עמ' 28, ש' 10-14). בעיקרי תביעות הפטנט, נאמר בסעיף 1 : "כיסוי הגה רפלקסולוגי המכיל בסיס הניתן לחבר להגה ומיוצר אינטגרלית עם לפחות מערך אחד של בליטות..." כאמור על פי עדות נתבע 7, גבור רמני, שנתמכה בעדות ע.ה. ,2 מר יהודה כהן, ו- ע.ה. 5, מר יצחקוב, ששניהם אינם צד למשפט זה, נתבעת 5 יצרה כיסוי הגה "ספורט" לפני שהוגשה הבקשה לרשום פטנט. על כך גם יוכיחו החשבוניות נספח ב' ו-ג' לתצהיר כהן יהודה. 22. לפיכך, המסקנה היא, כי כבר בשנת 1990 היו בשוק הישראלי ובעולם, כיסויי הגה עם בליטות, הדומים לכיסוי ההגה עליו רשם התובע את הפטנט. כיסויי ההגה שיוצרו כללו חלקים עם בליטות שהיו אינטגרליות לכיסוי, לכן אין לראות בפטנט התקדמות המצאתית שלא הייתה ידועה קודם לכן. נושא הפטנט היה נחלת הציבור לפני תאריך הגשת הבקשה ולכן אין לפרוש עליה את הגנת החוק, בהענקת זכות מונופולין. החל משנת 1993 חזרה פורמולה לייצר כיסויי הגה ביציקה אחת, כפי שעשתה בשנת 1986, עת יצרה כיסוי הגה יצוק כחטיבה אחת עם פסי אורך. במקום פסי האורך שולבו מקטעי הבליטות, שהיו מצויים בכיסוי ההגה מדגם "ספורט". כך שהתוצאה כיסוי הגה בו משולבים באופן אינטגרלי מקטעי הבליטות (עמ' 76). לכיסוי הגה זה קראה חברת פורמולה "קלאב רויאל", אך בחנויות השונות לממכר אביזרי רכב קראו לו בשמות נוספים. כיסוי ההגה "קלאב רויאל" הינו תוצאה המשתייכת אל הידע שהיה קיים קודם לאמצאה של התובע. בע"א 433/82 אברהם בחרי נ' משה פדלון, פד"י לט(3) 533, בעמ' 536, אמר השופט ברק (כתוארו אז) כך: "נמצא, כי אמצאה שאין בה התקדמות המצאתית אינה "כשירת פטנט", והדבר מהווה הגנה טובה בתביעה על הפרת פטנט... מכאן, שאפילו אמצאה חדשה, אין היא "כשירת פטנט" אם אין בה התקדמות המצאתית (ראה א' ח' זליגסון, יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים (מפעל השכפול, תשכ"ג) 145)". הנתבעים הוכיחו אפוא, את טענת הגנתם כי אין האמצאה "כשירת פטנט" מחמת העדר התקדמות המצאתית. האם הוכיח התובע מה חלקם של הנתבעים בהפרת הפטנט? 23. דנתי תחילה, בתקפות הפטנט, בו נטל ההוכחה רובץ על הנתבעים, שכן הצדדים הקדישו לסוגיה זו את מירב הזמן והעדויות. אלא שגם אם לא היו מוכיחים הנתבעים את הגנתם האמורה, עדיין יש לבחון את שאלת ההפרה, ובעניין זה נטל ההוכחה רובץ על בעל-הפטנט, דהיינו על התובע. בענייננו, על התובע להוכיח לגבי כל אחד ואחד מהנתבעים כי הפר את הפטנט בין ביצור בין בשיווק, או בכל דרך אחרת. לא די לתובע לומר כי בשוק היו "חיקויים" "זיופים", מבלי לציין מה חלקו של כל אחד מהנתבעים, שהם אישיויות משפטיות שונות, ביצורם או הפצתם. התובע כרך בחטיבה אחת את כלל הנתבעים בציינו בס' 16 בתצהיר עדותו הראשית כך: "הנתבעים, בעצמם או באמצעות חברות שבשליטתם, מייצרים או מוכרים כיסויי הגה המהווים זיוף, חיקוי והעתקה של כיסוי ההגה המקורי נשוא הפטנט. ברשותנו מוצרים מפרים שהנתבעים ייצרו או מכרו ואלה הוגשו כבר בעת הדיון בצו המניעה הזמני. כמו כן מצורפות קבלות וחשבוניות שלהם מסומנות י"ד". נספח י"ד הנ"ל, עליו מבסס התובע את ההפרה מכיל מספר מסמכים: האחד, קבלה של נתבעת 6 על פיה נרכשו 3 "כיסוי הגה ספורט" בתאריך 27.6.94. השני, נספח י"ד -1 , קבלה מחנות בשם "אוטו דיפו" שם נרכש ב28.7.97 (מועד שאינו רלבנטי לתביעה) "כיסוי הגה אלקנטרה" - שלא ברור כיצד הוא משויך למי מהנתבעים. השלישי, נספח י"ד -2, הוא פרסום של כיסוי הגה של נתבעת 1, שיש בו גם צילום של כיסוי הגה ובו חלקי בד וגם גבשושיות, ואינו נושא כל תאריך. אקדים ואציין כי אין באף אחד מנספחים אלה, כדי להבהיר במה הפרו מי מהנתבעים את הפטנט. "הגה ספורט" - יוצר עוד בטרם הוגשה הבקשה לרשום הפטנט, ותחת שם זה שווקו כיסוי הגה - שונים, כפי שצוין לעיל. גם בשאר הנספחים אין כדי להבהיר את הטעון ההבהרה. חקירתו הנגדית של התובע, לא הועילה כדי להסיר את ערפל טיעוניו - ולמקד הפרה נטענת, לתובע ספציפי. בעמ' 30 לפרוטוקול נתבקש על ידי ב"כ הנתבעים להראות לו מוצר ספציפי ומי מפר, תשובת התובע בשורה 28: "אני מראה לך מוצר שהוא כיסוי הגה של חב' פורמולה וכן מראה את השקית שנקראת קלאב רויאל". בעמ' 31 שורה 6 העיד: "חב' הדר רוזן גם חיקתה את הבליטות וגם את הקווים האלכסונים שיושבים על כיסוי ההגה באותו מספר שורות, וזו הטעיה במובן גניבת עין...זה פי.וי.סי מצופה בקטיפה. לי אין בד על כיסוי ההגה". לגבי חב' פורמולה העיד כי רכש מוצר שעל החשבונית צוין פורמולה. הגם שהתובע אישר שכיסוי ההגה עשוי ספוג ויש בו חריצים, שלא כמו בדגם שלו, הוסיף בעמ' 31 שורה 16: "החריצים בעיני זה גבשושיות". לגבי כיסוי ההגה של "הדר-רוזן" נשאל אם יודע ש"אוניברסל פרטס" מייצרת את הכיסוי השיב בעמ' 31 שורה 11: "אני לא יודע. רק מאוחר יותר נודע לי". התובע, כאמור, לא ידע לציין מי מהנתבעים ייצר איזה כיסוי, ובעיקר באיזה מועדים יצרו הנתבעים את המוצרים הנטענים על ידו, כמפרים. למועדים יש חשיבות רבה, שכן כפי שצוין לעיל, משך התקופה שבה היה התובע בעל הפטנט הוא בין 21.4.91 - מועד הגשת הבקשה לפטנט, ועד 2.7.96 - המועד בו מכר את זכויותיו לחברת י.פ.ע.ם בע"מ. ב"כ התובע בסיכומיו, בעמ' 3, מבקש ללמוד על מועדי ההפרה וטיבם מפי עדי ההגנה. אולם כפי שציינתי, איש מעדי ההגנה לא טען כי ייצר מוצר הזהה למוצר על פי הפטנט של התובע. לפיכך דרך זו לא תצלח. הנטל להוכחה מתחילתו ועד סופו להוכחת ההפרה, מוטל על כתפי התובע ובנטל זה לא עמד. 24. יתרה מזו, התובע תבע 4 חברות ו - 4 מנהלים או בעלי מניות. באשר לנתבעת מס' 6, העיד גבור רמני, ע.ה. 7, בתצהיר עדות ראשית ס' 1.4 כי חברה זו נוסדה בשנת 94 הייתה פעילה עד 96, ומאז אינה פעילה. הפעילות כולה היתה אז באמצעות נתבעת מס' 5. לא ברור אפוא, מה טעם מצא התובע ועל מה ביסס את תביעתו כנגד החברה - נתבעת מס' 6. ע.ה. 7 לא נשאל ולו שאלה אחת באשר לפעילותה אם יצרה, מכרה או שיווקה כיסוי הגה. באשר לנתבעים שאינם חברות, לא ציין התובע מדוע תבע אותם באופן אישי. בידוע, שבתאגיד, נושא משרה נחשב כאורגן של אותו תאגיד, ורואים בפעולתו - פעולת התאגיד עצמו. יתכנו מקרים בהם תוטל אחריות אישית על אורגן או נושא משרה - אלא שמקרים אלה נדירים ואינם נעשים על דרך השגרה. יש מקום להטיל על מנהל או בעל מניות אחריות אישית רק אם על פי דיני הנזיקין קיים יסוד להטלת אחריות כזו, או שנטל על עצמו חבות רצונית - על פי דיני החוזים. בענייננו, לא נטען וממילא לא הוכח כי התקיים יסוד כלשהו על פיו יש להטיל על המנהלים או בעלי המניות אחריות אישית, או כי פעלו בעניין כיסויי ההגה במנותק מחברותיהם. 25. לפיכך, המסקנה היא כי התובע לא הוכיח כי החברות הנתבעות, או המנהלים הנתבעים, או בעלי המניות, או מי מהם, הפר במועד בו התובע היה בעל הפטנט, את הפטנט ובמה הפר. 26. לסיכום א. הנתבעים הוכיחו כי האמצאה שנרשמה על ידי התובע ושותפו, כפטנט, אינה "כשירת פטנט", שכן אין בה התקדמות המצאתית והייתה נחלת הכלל עוד קודם להגשת הבקשה לרישום פטנט. ב. התובע לא הוכיח כי הנתבעים או מי מהם, הפרו במועד בו היה בעל הפטנט, את הפטנט. לפיכך דין התביעה להידחות. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1-8, סך של 8,500 ש"ח + מע"מ בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. התובע הפקיד ערבון לתשלום ההוצאות, סכום זה יועבר לב"כ הנתבעים, עו"ד ויטמן, ויופחת מתשלום ההוצאות האמור באופן, יחסי לכל אחד מהנתבעים. לנתבעים 9, 10 אין צו להוצאות, משום שלא התייצבו לדיון ולא הגישו כתב-הגנה.מסמכיםמתן חשבונותפטנטיםהפרת פטנט