הפרת זכויות יוצרים אולם אירועים

סעיף 2(3) בחוק זכות יוצרים קובע כי רואים זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום-שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות-היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות-היוצרים.

על מנת שתתקיים הפרה כאמור על התובע להראות כי הנתבע:

א.      הרשה להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור.
ב.      לתועלתו הפרטית.
ג.     בלא הסכמת בעל זכות היוצרים.

להלן פסק דין בנושא הפרת זכויות יוצרים אולם אירועים:

פסק דין

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.     התובעת הינה תאגיד ישראלי רשום, שחבריה הם חברות תקליטים ומפיקים קוליים בתחום הזמר הישראלי.
לחברי התובעת זכויות יוצרים בהקלטות מוסיקליות של יצירות שונות, והתובעת פועלת עבור חבריה, בניהול משותף, להגנה על זכויות היוצרים שלהם, להענקת רשיונות שימוש ולגביית תמלוגים מתוקף אותם רשיונות (ר' סע' 1 ו- 3 לתצהיר יורם פנחסי מטעם התובעת).

על מנת לאפשר לתובעת לבצע את תפקידיה, המחו לה חברי התובעת את זכויות היוצרים שלהם בתקליטים ובהקלטות.
כתבי המחאת הזכות הרלוונטיים לתביעה שבכאן, מאת בן צור אולפני הקלטה, אחים ראובני מאיר ראובני הפקות וא.ג. הפקות אבי גואטה, צורפו כנספח ב' לתצהיר פנחסי, אשר תמך בבקשה לצו מניעה זמני אותה הגישה התובעת בבש"א 52138/99.
נספחים אלה, מהווים חומר ראיות גם לצורך ההליך העיקרי (ר' בענין זה החלטתי מיום 13.1.02, בעמ' 18 לפרוטוקול).

2.      הנתבעת 1 הינה בעלים של אולמות לקיום אירועים ושמחות, המצויים בשד' העצמאות 67 בבת ים והידועים בשם "אולמי נפטון".
     הנתבעים 2-5 שימשו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, כדירקטורים של הנתבעת 1.
     לאחר הגשת התביעה, נפטר הנתבע 4 והתביעה נגדו נמחקה בהסכמה (ר' ההחלטה בענין זה בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.00).

3.     ביום 4.5.99 וכן ביום 9.5.99 התקיימו אירועים באולמות שבבעלות הנתבעת 1 ובמהלכם הושמעו הקלטות של יצירות שונות, אשר זכויות היוצרים בהן הינן בבעלות חברי התובעת והומחו לה כדין על ידי חברים אלה.

פירוט היצירות המוקלטות שהושמעו באותם מועדים וכן פירוט האולמות בהם הושמעו, נכלל בסע' 7 לתצהיר פנחסי מטעם התובעת.

4.     המוסיקה הושמעה בכל אחד מן האירועים הנ"ל על ידי תקליטן שהוזמן ישירות על ידי בעלי השמחה, מבלי שלנתבעים או מי מהם היתה מעורבות כלשהי בבחירת התקליטן או בהזמנתו (ר' סע' 5 לתצהיר הנתבע 2 וכן עדות פנחסי, עד התביעה, בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 13.1.02 מול הש' 11-22 וכן בעמ' 14 מול הש' 24-26).

טענות הצדדים

5.     ביום 13.6.99, הגישה התובעת את התביעה שבכאן ובה טענה, כי ההצגה וההשמעה בפומבי של המוסיקה המוקלטת באולמי הנתבעת 1, כמתואר לעיל, נעשתה בלא הרשאה כדין מאת התובעת ועל כן, היא מהווה הפרה של זכויות היוצרים בהקלטות אלה, אשר הוקנו לתובעת על ידי חבריה.

     הסעדים שלהם עתרה התובעת בגין ההפרות הנטענות הינם:

א.      צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים או מי מהם להשמיע, או לאפשר לצד ג' כלשהו להשמיע בחצריה, בתקליטים או בכל פורמט מוכר אחר, את ההקלטות אשר זכות היוצרים בהן שייכת לתובעת.

ב.      פיצויים סטטוטוריים על פי סע' 3א' לפקודת זכות יוצרים, אותם העמידה התובעת לצורך תביעה זו על סך כולל של 50,000 ש"ח.

6.     בסיכומיהם צמצמו הנתבעים את הגנתם לשתי טענות עיקריות:

א.      כי מדובר בהשמעה מעין פרטית ולא בהשמעה פומבית של ההקלטות, לנוכח אופיים המשפחתי (בר מצווה וברית מילה) של האירועים אשר התקיימו באולמות הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

ב.      כי התובעת לא הוכיחה הפרת זכויות יוצרים על ידי הנתבעים, משום שלמיטב ידיעת הנתבעים היתה לתקליטנים שהשמיעו את המוסיקה הרשאה להשמיעה, במסגרת הסכם אשר נחתם בין התובעת ובין איגוד תקליטני ישראל (להלן - "את"י"), והתובעת לא השכילה לשלול הנחה זו בראיות שהציגה.


     הנתבעים הוסיפו וטענו, כי צו המניעה המבוקש יש בו משום התעמרות בנתבעים ומשום הכבדה עליהם, משום שהתובעת מחזיקה בזכויות ביחס לאלפי שירים, ואין זה ריאלי שבעל אולם שמחות יהיה נוכח בכל אירוע ויבדוק מה נכלל ומה לא נכלל במסגרת הזכויות המוגנות של התובעת, מבין השירים שהשמעתם צפויה.

     עוד טוענים הנתבעים, כי הפתרון היחיד הקיים בהקשר זה הוא קבלת הרשאה מאת התובעת להשמעת ההקלטות המוגנות כנגד תשלום שנתי, ואולם תשלום זה נקבע, לטענת הנתבעים, באופן שרירותי על ידי התובעת ואין זה צודק לאלץ את הנתבעים לשלם "כל מחיר" כדי להגיע לפתרון ריאלי.

המסגרת הנורמטיבית - דיון

7.     חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן - "חוק זכות יוצרים"), מגדיר בסע' 1 זכות יוצרים מה היא בקובעו, בין היתר, כי:

"(2) לצרכי חוק זה, "זכות יוצרים" פירושו זכות יחיד להעלות על הבמה את היצירה או חלק ניכר הימנה בצורה של ממש או להעתיקה ואם היצירה היא הרצאה - לקרוא בצבור את היצירה או חלק ניכר הימנה; אם זו יצירה שלא נתפרסמה - לפרסם את היצירה או כל חלק ניכר הימנה; וכולל המונח את זכות היחיד -
(א) ...
(ב) ...
(ג) ...
(ד) אם זו יצירה ספרותית, דרמתית או מוסיקלית - לעשות כל תקליט, לוח מנוקב, סרט ראינועי או כל מכשיר אחר שבאמצעותם אפשר להציג או למסור את היצירה בדרך מיכנית, ולהרשות את עשייתם של המעשים דלעיל".

     וסע' 19(1) לחוק זכות יוצרים קובע כי:

     "זכות יוצרים בתקליטים, בלוחות מנוקבים ובשאר מכשירים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, תהא קיימת באותו אופן כאילו היו המכשירים האלה יצירות מוזיקליות, אלא שתקופת זכות היוצרים תימשך חמישים שנה מעת עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר במישרין או בעקיפין, ומי שהיה בעליה של הקלישאה המקורית בעת היעשותה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו מקום-מושבה נמצא בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה, אם קבעה החברה לעצמה מקום-עסקים באותן המושבות".
     
     במקרה שלפנינו, לא חלקו הנתבעים על כך שהתובעת הינה בעלת זכויות יוצרים, כמובנם בחוק זכות יוצרים, במכשירים הכוללים את ההקלטות של היצירות המוסיקליות, אשר הושמעו באולמי הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (להלן - "ההקלטות המוגנות").

נותר, איפוא, לברר האם הפרו הנתבעים או מי מהם, בהתנהגותם, את זכויות היוצרים של התובעת, ואם כך, מהם הסעדים שזכאית להם התובעת בנסיבות הענין.

8.     סע' 2(3) בחוק זכות יוצרים קובע כי:

     "... רואים זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום-שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות-היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות-היוצרים".

     על מנת שתתקיים הפרה כאמור בסע' 2(3) הנ"ל, על התובע להראות כי הנתבע:

א.      הרשה להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור.

ב.      לתועלתו הפרטית.

ג.     בלא הסכמת בעל זכות היוצרים.

אך אם יראה הנתבע כי לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות-היוצרים, אזי תעמוד לו הגנה כנגד ההפרה הנטענת.

9.     להלן אבחן לפרטיהם את יסודות סעיף ההפרה כפי שצויינו לעיל.

א.     הנתבע הרשה להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור

     במקרה שלפנינו, השכילה התובעת להראות כי הנתבעת 1 הרשתה לתקליטנים שונים להשמיע בחצריה את ההקלטות המוגנות.
ודוק: על מנת שהנתבעת 1 תחשב כמי שהרשתה השמעה כזו, אין צורך להוכיח כי היא זו שהזמינה או שהיתה מעורבת בהזמנת התקליטן ודי שאיפשרה את ההשמעה בחצריה באמצעות אותו תקליטן, גם אם בפועל הוזמן התקליטן על ידי בעל השמחה [ר' ע"א (ת"א) 1987/97 אקו"ם אגודת קומפוזיטורים, מחברים מו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' אולמי חאן הדקל בע"מ ואח' (לא פורסם), וכן ת.א. 25/98 (ת"א) בש"א 190/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' אטלנטיס נשר בע"מ ואח' (לא פורסם)].

בסיכומיהם העלו הנתבעים, כאמור, את הטענה כי אין מדובר במקרה דנן ב"הצגה בציבור" של ההקלטות המוגנות, וזאת בשל האופי המשפחתי של האירועים, ההופך את הצגתן ל"מעין פרטית".

אין ממש בטענה זו.

היו אלה הנתבעים עצמם אשר טענו כי ההשמעות נשוא התביעה בוצעו באולמות, במועדים הרלוונטיים, באמצעות תקליטנים שהזמינו בעלי השמחות. לפיכך, מדובר במערכת יחסים מסחרית לכל דבר, אשר נקשרה בין התקליטן ובין בעלי השמחה והעובדה שהמוזמנים היו, קרוב לוודאי, בני משפחה של בעלי השמחה, אין בה כדי להעניק להשמעת הקלטות המוגנות אופי "מעין פרטי". זאת להבדיל, למשל, ממסיבה פרטית - משפחתית, שעורך מאן דהוא בביתו ובמהלכה משמיע באוזני המוזמנים, על מכשיר ביתי, מוסיקה מקלטות שבבעלותו.
במקרים נשוא התביעה שבפנינו, נערכו האירועים באולמות שמחה הפועלים כעסקים מסחריים לכל דבר, אליהם הוזמנו תקליטנים מקצועיים המשתכרים לפרנסתם מהשמעת מוסיקה באירועים אלה. בכך, שונים המקרים שבנדון תכלית השינוי מן הדוגמא הנ"ל ויש לראות בהן הצגה פומבית של היצירות, לכל דבר וענין.

ב.     לתועלתו הפרטית, לתיאטרון או למקום שעשוע אחר

בענין אטלנטיס ובענין חאן הדקל הנזכרים לעיל וכן בת.א. (י-ם) 1496/86 אקו"ם נ' עזיז (לא פורסם), הדגישו בתי המשפט את העובדה כי המוסיקה הינה מרכיב חיוני, חשוב ובלתי נפרד מאירועים כגון חתונה, בר מצווה וברית מילה המתקיימים באולמות שמחה מן הסוג שמנהלת הנתבעת 1. במצב דברים זה, כך הוסיפו בתי המשפט והדגישו, "כל בעל אולם שמחות הרוצה לקיים את עיסקו, מחוייב לכלול בעיסקה גם אפשרות להשמעת מוסיקה וזאת בין אם הוא כולל אותה בהצעה למזמין, כשירות הניתן מטעמו, ובין אם הוא מאפשר ומרשה למזמין להביא למקום, בעצמו, תקליטן או להקה" (ר' ע"א 1987/97 הנ"ל).

המסקנה העולה מן האמור היא, כי ההרשאה שנתנה הנתבעת 1 לבעלי השמחה באירועים נשוא התביעה, להשמיע מוסיקה באמצעות תקליטנים, ובכללה ההקלטות המוגנות, נועדה לתועלתה הפרטית של הנתבעת 1, לצורך קיום עסקיה כמשכירה של אולמי השמחות.


ג.     בלא הסכמת בעל זכות היוצרים

בע"א 1987/97 הנ"ל מפרט בית המשפט שני סוגי הסכמות הרלוונטיות לסיטואציה שבפנינו, באומרו:

     "4. הסכמה מאת בעל זכות היוצרים, אליה מתייחס ס' 2(3) לחוק, יכול שתהיה משני סוגים: הסוג האחד הינו הסכמה הניתנת למבצע, המשמיע את היצירה בחצריו של נותן הרשות, והכוונה למצב דברים שבו מצוייד המבצע, ובמקרה שלנו התקליטן, בהסכמה מאת בעל זכות היוצרים, המאפשרת לו לבצע את היצירה במקום שהוא בוחר לבצעה. הסכמה כזו, אם ניתנה, משתרעת גם על מעשיו של נותן הרשות להשמעת היצירה בחצריו, ומוציאה אותו מכלל המפרים הנזכרים בס' 2(3) לחוק.
הסוג השני, הינו הסכמה הניתנת מאת בעל זכות היוצרים לנותן הרשות עצמו, ובמקרה שלנו בעל אולם השמחות, להשמעת היצירות המוגנות בחצריו על ידי מבצעים שונים. במקרה כזה, משתרעת ההסכמה הניתנת על ידי בעל זכות היוצרים גם על מעשיו של המבצע, ובמקרה שלנו התקליטן, כל עוד הוא פועל בחצריו של מקבל ההסכמה. הסכמה כזו, אם ניתנה, מכשירה את השמעת היצירות המוגנות בחצריו של מקבל ההסכמה, הן מבחינת התקליטן והן מבחינת בעל האולם, באופן שאיש מהם לא יחשב כמפר של זכות היוצרים על פי סעיף 2 לחוק".

במקרה שלפנינו, אין בידי הנתבעת 1 הרשאה כלשהי מן התובעת לענין הצגת ההקלטות המוגנות בחצריה ועל כך אין חולק.

אשר להרשאה מן הסוג הראשון, דהיינו הרשאה לתקליטנים, אשר השמיעו בפועל את ההקלטות המוגנות באירועים שבנדון.

מתוך חומר הראיות שהוצג, ובניגוד למה שניסו הנתבעים לטעון, עולה בבירור כי במועדים הרלוונטיים לתביעה שבכאן, דהיינו ביום 4.5.99 ו- 9.5.99, לא היתה למי מן התקליטנים הפועלים בישראל, בין באמצעות את"י ובין ברשיונות אישיים, הרשאה להשמיע את ההקלטות המוגנות שלתובעת זכויות יוצרים בהן (ר' עדות פנחסי בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.02 מול הש' 26).

הנתבעים ניסו בהקשר זה להאחז בהסכם משנת 1996, אשר נחתם בין את"י ובין התובעת, ועל פיו ניתנה הרשאה לתקליטנים המאוגדים באת"י להשמיע את ההקלטות המוגנות בתנאים המפורטים באותו הסכם, עד שנת 2000 (ר' נספח ז' לתצהיר הנתבע 2).

ואולם, בכתב התשובה שהגישה התובעת וכן בתצהיר עדותו של פנחסי מטעמה הבהירה התובעת, כי ההסכם בינה ובין את"י בוטל על ידה כחודשיים לפני מועד ההפרות נשוא התביעה, בשל אי תשלום התמלוגים לשנת 1998, כפי שמעיד מכתב הביטול מיום 17.3.99 (ר' מ.ת ז'). מכתב זה וכן עדות פנחסי יש בהם כדי לבסס ברמה הנדרשת את טענת התובעת, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה שבכאן לא היתה לתקליטנים הרשאה כדין להשמיע את ההקלטות המוגנות.

הנתבעים הציגו אמנם מכתב תשובה ששלח עו"ד בר נוי ביום 8.4.99, מטעם את"י, בתגובה למכתב הביטול וטענו, כי את"י דחתה את הודעת הביטול, ועל כן, אין לאמץ את עמדת התובעת באשר לביטול ההסכם עם את"י. עמדה זו אין לקבלה, משום שהנתבעים לא טרחו לבסס בראיות מטעמם את עמדת את"י בענין הביטול, ואילו המכתב הסתמי של עו"ד בר נוי, אין בו כל הכחשה או התייחסות לטענת התובעת כי את"י לא שילמה לתובעת את התמלוגים המגיעים לה עבור שנת 1998. במילים אחרות, הודעת הביטול, שהציגה התובעת וכן עדות פנחסי, מעמידים את התובעת בחזקתה כי ביטול ההסכם עם את"י נעשה על ידה כדין, ואם ביקשו הנתבעים להראות כי אין אלה פני הדברים, היה עליהם להתכבד ולהציג, פרט למכתב עו"ד בר נוי, ראיות מטעמם לסתירת עמדה זו, וכזאת לא עשו.

ניתן, איפוא, לסכם ולומר, כי התובעת השכילה להוכיח גם את היסוד הנוסף הנוגע לאי קיומה של הסכמה מצדה להשמעת ההקלטות המוגנות על ידי התקליטנים, במועדים הרלוונטיים לתביעה.

10.      האם כנגד יסודות ההפרה הקבועים בסע' 2(3) לחוק זכות יוצרים, כפי שהוכחו על ידי התובעת, ביססה הנתבעת 1 הגנה על פי הוראת הסיפא?

     על מנת לבוא בגדר ההגנה הקבועה      בסע' 2(3) סיפא, היה על הנתבעת 1 להראות כי לא ידעה וכי לא היה לה יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגת ההקלטות המוגנות משום הפרת זכות יוצרים.

     במקרה שלפנינו, ניתן היה לשקול את התקיימות ההגנה הנ"ל, אילו היתה הנתבעת 1 מוכיחה כי בטרם התקיימו האירועים נשוא התביעה, קיבלה לידיה מאת"י את ההסכם נספח ז' לתצהיר הנתבע 2, וכי לנוכח אותו הסכם סברה שהתקליטנים, אשר הוזמנו לאירועים הנדונים, מורשים להשמיע את ההקלטות המוגנות מתוקף אותו הסכם.

     דא עקא, מכתב הלוואי שצורף להסכם הנ"ל, הכלול אף הוא בנספח ז' לתצהיר הנתבע 2, מלמד כי ההסכם שבין התובעת לבין את"י הגיע לידי הנתבעת 1, לראשונה, ביום 8.7.99, דהיינו כחודשיים לאחר התרחשות האירועים נשוא התביעה וכחודש לאחר שכבר הוגשה התביעה עצמה ובעדותו אישר הנתבע 2 כי רק באותו מועד שמע לראשונה על דבר קיומו של הסכם זה מפי מר דוד רומנו, יו"ר את"י דאז (ר' עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 13.1.02 מול הש' 6-21).

     לפיכך, אין בהסכם נספח ז' כדי להקים לנתבעת 1 הגנה על פי הוראת סע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים.

     האם העובדה שהתובעת לא התריאה בפני הנתבעת 1, על העדר הרשאה לתקליטנים להשמיע את ההקלטות המוגנות שבבעלותה, יוצרת מצב לפיו לא ידעה הנתבעת ולא היה לה יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגתן משום הפרת זכות-היוצרים?

     בענין אטלנטיס, אליו הפנתה התובעת, שלל כב' השופט שלו ז"ל את קיומה של ההגנה על פי הוראת סע' 2 (3) סיפא לחוק זכות יוצרים, לנוכח העובדה שהמבקשת שם התריאה בפני בעלי האולם המשיבים, בטרם התקיימו האירועים נשוא התביעה, על כך שהשמעת המוסיקה המוקלטת באולמי אטלנטיס, יש בה משום הפרת זכויות היוצרים של המבקשת.
בנסיבות אלה, סבר כב' השופט שלו ז"ל כי בעלי האולם שהוזהרו ידעו או חייבים היו לדעת, כי באולמם מנוגנות יצירות, אשר למבקשת זכות יוצרים בהן, ועל כן, לא תעמוד להם ההגנה שבסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים.

במקרה שלפנינו, להבדיל מהמקרה בענין אטלנטיס, לא הציגה התובעת התראות כלשהן ששלחה אל הנתבעים או מי מהם, לפני האירועים נשוא התביעה.

נשאלת השאלה האם אמנם יש מקום ליצור תלות הכרחית בין מתן התראה מוקדמת מאת התובעת ובין ההגנה הקבועה בסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים, ובמילים אחרות האם כענין שבמדיניות יש להרחיב את היקף ההגנה הניתנת למפר על פי סע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים, כך שזו תחול בכל מקום שבו לא הובאו לידיעתו של המפר, על ידי בעל זכות היוצרים או אחרת, עובדות אשר בגינן הוא מוחזק כמי שידע או לפחות כמי שהיה לו יסוד נאמן לחשוד שהצגת היצירה יהא בה משום הפרת זכויות יוצרים.

אינני סבורה כך.

בע"א (ת"א) 779/77 אקו"ם בע"מ נ' חברת אהרון ברמן, אמרגן בע"מ, פסקים תש"ם (א') עמ' 441, מציינים שופטי הרוב את העובדה כי התחום של זכויות יוצרים וההגנה על הקניין הרוחני בהקשר זה הינו שדה פרוץ להפרות רבות וכי על כן מן הראוי לפרש את החוק פירוש "נדיב", אשר יסייע לבעלי זכויות יוצרים לשמור על זכויותיהם כנגד מי שמבקש להשתמט מתשלום למרות שהוא מסתייע ביצירות כדי לעשות רווחים (ר' שם בעמ' 457 ובעמ' 461).

לצערי, מאז נכתב פסק דין זה לא חל שינוי דרמטי לטובה מבחינת רמת החשיפה של זכויות יוצרים להפרות, ועל כן, יפים גם היום דבריהם של שופטי הרוב בפסק הדין הנ"ל, באשר לדרך הפירוש הראויה של הוראות החוק, המיועדת להגן על זכויות אלה וזאת, על מנת לשרת, באופן יעיל ככל האפשר, את התכלית החקיקתית המונחת ביסוד אותן הוראות קרי - מתן הגנה אפקטיבית לבעלי זכויות היוצרים מפני הפרתן.

נראה לי כי, מגמה פרשנית זו מחייבת אותנו להטיל על המפר, כענין שבמדיניות, חובות בדיקה מסויימות, בטרם יוכל להתגדר בהגנה הקבועה בסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים ואין להסתפק בהקשר זה בעמדה פסיבית מצדו.

כוונתי לכך שמקום שבו מרשה אדם, כמו הנתבעת 1 שבפנינו, לצד ג' כלשהו להשמיע ולהציג בחצריו יצירות, אשר על פי טיבן וטיבען כרוכות בזכויות יוצרים, מוטלת עליו החובה לברר עם אותו צד ג', ובמקרה שלנו התקליטן, בטרם תבוצע אותה השמעה או הצגה, האם יש לו הרשאה כדין לעשות כן.

היה ולא יהיה בידי צד ג' להראות כי בידיו הרשאה כאמור, ממילא מחוייב בעל החצרים שלא לאפשר את הצגת היצירה בחצריו, ואילו אם יציג לו צד ג' הרשאה כאמור, באופן המפורט לעיל, כי אז תחול עליו ההגנה הקבועה בסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים כמי שלא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שהצגת היצירה יהא בה משום הפרת זכויות יוצרים.

ודוק - אינני סבורה כי על בעל החצרים, ובמקרה שלנו הנתבעת 1, לפשפש בציציותיו של התקליטן, לפקח על פעולותיו או לערוך חקירה מקיפה ומאומצת בענין. יחד עם זאת, ועל מנת שבעל החצרים יצא ידי חובתו לענין ההגנה הקבועה בסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים נראה לי, כי עליו לבקש מהתקליטן, כתנאי מוקדם לאישור הופעתו באירוע, להציג בפניו הרשאה כדין להשמעת המוסיקה אותה מתכוון התקליטן להשמיע באירוע. כמו כן, עליו לקבל מן התקליטן התחייבות כי המוסיקה שאותה ישמיע באירוע תהיה בהתאם לאותה הרשאה. חובה כזו, אין בה משום הכבדה בלתי סבירה על בעל האולם וקיומה מניח תשתית ברורה להגנה הקבועה בסע' 2(3) סיפא לחוק זכות יוצרים, גם אם בפועל יפר התקליטן את התחייבותו להשמיע מוסיקה בהתאם להרשאה, וגם אם יתברר בדיעבד כי ההרשאה שהציג לא היתה בתוקף מסיבה כלשהי.

במקרה שלפנינו, לא נטען כלל שהנתבעת 1 או מי מטעמה יצרו קשר עם התקליטנים שהזמינו בעלי השמחה לאירועים שבנדון, וממילא לא הוכח כי הנתבעת 1 או מי מטעמה ערכו עם אותם תקליטנים בירור כלשהו בשאלה האם יש או אין בידיהם הרשאה להשמעת המוסיקה שהשמיעו.

לפיכך, אין הנתבעת יכולה, על פני הדברים, להתגדר בהגנה הקבועה בסע' 2 (3) סיפא לחוק זכות יוצרים.

המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל, היא כי הנתבעת 1 הפרה את זכות היוצרים של התובעת בהקלטות המוגנות.

11.     אשר לאחריות האישית שמבקשת התובעת לייחס לנתבעים 2, 3 ו- 5.

ב"כ התובעת הפנה בענין זה לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661, שם נפסק כי ניתן להטיל אחריות אישית על נושאי משרה בחברה, מקום שבו ביצעה החברה עוולה נזיקית וזאת, אם היו אותם נושאי משרה מעורבים ישירות באירועים המהווים את העוולה.

במילים אחרות, על מנת שנושא משרה בחברה יחוב באחריות אישית, צריך שיתקיימו לגביו יסודות האחריות המקימות את העילה שבגינה תובעים (ר' ע"א 407/89 הנ"ל, בעמ' 697).

במקרה שלפנינו, ומבלי שאביע דיעה בשאלה האם ראוי להרחיב את דוקטרינת האחריות האישית של נושא משרה בחברה גם לגבי עילות מתחום הקניין הרוחני, לא ניתן לקבוע כי התקיימו לגבי מי מהנתבעים 2, 3 או 5 יסודות האחריות הקבועים בסע' 2(3) לחוק זכות יוצרים.

אשר לנתבעים 3 ו- 5, עולה בבירור מחומר הראיות כי נתבעים אלה לא נטלו כל חלק פעיל בניהול ענייני האולמות של הנתבעת 1, וכי המנהל הפעיל היה הנתבע 2 בלבד, בסיוע עובדים נוספים שהועסקו במקום תחת פיקוחו. לפיכך, אפילו הייתי סבורה כי ניתן לייחס אחריות אישית למנהלים בקשר עם הפרת זכות יוצרים על פי סע' 2(3) לחוק זכות יוצרים, לא היה מקום לחיוב הנתבעים 3 ו- 5 באחריות כזו, מן הטעם הפשוט שלא הוכחה מעורבות כלשהי מצדם בפעילות נשוא התביעה (ר' עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 13.1.02 מול הש' 15-25 וכן עמ' 25 מול הש' 6-10).

אשר לנתבע 2.

גם לגבי נתבע זה אין מתקיימים היסודות הנדרשים על פי סע' 2(3) לחוק זכות יוצרים, וזאת מן הטעם שאין לדבר בנסיבות הענין על "תועלתו הפרטית" של הנתבע 2, כנדרש על פי אותו סעיף, אלא על "תועלתה הפרטית" של הנתבעת 1, כבעלת העסק, כפי שפורט לעיל.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום להטיל אחריות אישית על מי מהנתבעים 2, 3 ו- 5.

12.     ענין אחרון אותו אני רואה לנכון להעלות מיוזמתי, למרות שלא נטען על ידי ב"כ הנתבעים, נוגע לשאלת הסמכות העניינית.
     ברע"א 7589/98 הפדדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג (1) 670 קבע בית המשפט העליון כי מקום שבו עותר התובע לצו מניעה קבוע בענין הפרת זכות יוצרים ולפיצוי סטטוטורי על פי סע' 3א' לפקודת זכות יוצרים, אזי הסמכות לדון בצו המניעה היא לבית המשפט המחוזי, ואילו הסמכות לדון בסעד הכספי היא לבית משפט השלום, וזאת לנוכח ההלכה שנקבעה בענין זה בע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457. כפועל יוצא של ההלכה הפסוקה הנ"ל, לא אוכל להזקק לתביעת התובעת, ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי, וחלק זה של התביעה נדחה בהעדר סמכות. לעומת זה, ובהתחשב בכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני נעתרת לתביעה ככל שהיא נוגעת לצו המניעה שנתבקש ומורה לנתבעת 1 שלא ליתן הרשאות לצד ג' כלשהו לעשות בחצריה, בתקליטים או בכל פורמט מוכר אחר, שימוש בהקלטות המוגנות באירועים המתקיימים אצלה, אלא אם תוצג בפניה הרשאה כדין לעשות כן.
     לנוכח הדרך הרשלנית אשר בה נוהלה התביעה, כמפורט בפרוטוקול הדיונים, אינני עושה צו להוצאות לטובת התובעת, למרות שזכתה בתביעה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. טיפול הוגן ביצירה

  2. העברת זכויות יוצרים

  3. זכויות יוצרים בתמונה

  4. עורך דין יצירות אמנות

  5. זכויות יוצרים קלישאה

  6. תחולת חוק זכות יוצרים

  7. זכויות יוצרים של צלם

  8. זכויות יוצרים גופנים

  9. זכויות יוצרים על מידע

  10. זכויות יוצרים בצילום

  11. זכויות יוצרים על אריזה

  12. זכויות יוצרים על משחק

  13. זכויות יוצרים על רעיון

  14. הזכות המוסרית של יוצרים

  15. הפרת זכויות יוצרים פסל

  16. זכויות יוצרים על תוכנה

  17. זכויות יוצרים על קטלוג

  18. זכויות יוצרים על הרצאה

  19. תקנות זכות-יוצרים, 1929

  20. תביעת חוב זכויות יוצרים

  21. פקודת זכות יוצרים, 1924

  22. זכויות יוצרים על פרסומת

  23. הפרת זכויות יוצרים מחזה

  24. זכויות יוצרים על מאמרים

  25. זכויות יוצרים ספר לימוד

  26. זכויות יוצרים על צילומים

  27. הפרת זכויות יוצרים בטעות

  28. זכויות יוצרים על אייקונים

  29. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה

  30. העתקת לוגו - זכויות יוצרים

  31. סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים

  32. עונש על הפרת זכויות יוצרים

  33. זכויות יוצרים של צלם אופנה

  34. עריכת מוזיקה זכויות יוצרים

  35. זכויות יוצרים על ספר נהלים

  36. מעצר על הפרת זכויות יוצרים

  37. ערעור על הפרת זכויות יוצרים

  38. זכויות יוצרים על מאגרי מידע

  39. זכויות יוצרים במסגרת העבודה

  40. הפרת זכויות יוצרים בצעצועים

  41. זכויות יוצרים בתוכנת הפעלה

  42. הגדה של פסח - זכויות יוצרים

  43. זכויות יוצרים על כתבה בעיתון

  44. הפרת זכות יוצרים הגדה של פסח

  45. זכויות יוצרים - יצירת אומנות

  46. העתקת ספר הפרת זכויות יוצרים

  47. זכויות יוצרים מילון אבן שושן

  48. זכויות יוצרים על מאמר בעיתון

  49. חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

  50. עורך דין לענייני זכויות יוצרים

  51. זכויות יוצרים בתוכנת ווינדוס

  52. זכויות יוצרים על מודעות פרסום

  53. פרשנות לתנ''ך - זכויות יוצרים

  54. השמעה פומבית של יצירה מוסיקלית

  55. זכויות יוצרים של צלם על תמונות

  56. דחיית תביעת הפרת זכויות יוצרים

  57. זכויות יוצרים על תמונות בקטלוג

  58. יצירה מוזיקלית - זכויות יוצרים

  59. הפרת זכויות יוצרים אולם אירועים

  60. הפרת זכויות יוצרים על שיר קריוקי

  61. זכויות יוצרים על דמויות בדיוניות

  62. זכויות יוצרים על אירוע בשידור חי

  63. האם יש זכויות יוצרים על פסקי דין

  64. השאלה בספריה - הפרת זכויות יוצרים

  65. הפרת זכויות יוצרים טלויזיה בכבלים

  66. חוק זכות יוצרים, 1911 תיקון תש"י

  67. העתקת הרצאה אקדמית - זכויות יוצרים

  68. מוזיקה באירוע פרטי - זכויות יוצרים

  69. הפרת זכויות יוצרים בתוכניות אדריכלות

  70. הפרת זכויות יוצרים ע''י השמעת שירים

  71. זכויות יוצרים על ממצאים ארכיאולוגיים

  72. זכויות יוצרים על יצירות אומנות עתיקות

  73. הפרת זכויות יוצרים מוסיקליות בבית קפה

  74. הגנה על זכויות יוצרים לפני תחילת החוק

  75. זכויות יוצרים בקערות פלסטיק חד פעמיות

  76. האם יש זכויות יוצרים על עריכה - עיצוב

  77. הפרת זכויות יוצרים בתחנות רדיו צבאיות

  78. עונש על החזקת יצירה מפרת זכויות יוצרים

  79. צו זכות יוצרים (הסכם טריפס), התש"ס-1999

  80. הצעת חוק זכות יוצרים על יצירות קולנועיות

  81. צו זכות-יוצרים (ארצות-הברית), תשי"ג-1953

  82. חוק לתיקון פקודת זכות-יוצרים, תשי"ג-1953

  83. פיצוי ללא הוכחת נזק על הפרת זכויות יוצרים

  84. הדפסת עותקים של ספרים - הפרת זכויות יוצרים

  85. זכויות יוצרים על תמונה - פיצוי בסך 10,000 ש''ח

  86. תקנות זכות יוצרים (ספריות וארכיונים), התשס''ט-2008

  87. תביעת הפרת זכות יוצרים בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאה

  88. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בחוברת לימוד בשפה הערבית

  89. העתקה של מאמר באתר אינטרנט ללא מתן קרדיט למחברו, מהווה פגיעה בזכויות יוצרים ?

  90. רישיון ייחודי זכויות יוצרים: ניתן להעניק רק בהסכם בכתב (סעיף 37(ג) לחוק זכויות יוצרים)

  91. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון