הפרה תורמת

באשר לשאלת קיומה של הפרה תורמת, אין בית המשפט נוקב בהנמקתו בשמה המפורש של הסוגיה הזאת. עם זאת, אין ספק כי בית המשפט היה מודע לה, משום שהוא מביא את דבריו של השופט שטרוזמן אשר, כנזכר, שלל את קיום הדוקטרינה של הפרה תורמת. זאת ועוד אחרת; בית המשפט מזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשת ת.א. 505/94 רגבה מושב שיתופי חקלאי נ' צחורי ובניו תעשיות בע"מ (לא פורסם), שבה אימץ סגן הנשיא א' גורן את הדוקטרינה של הפרה תורמת.

מהקשר דבריו של בית המשפט המחוזי נובע, כך נראה, כי הוא נטה לדעתו של השופט שטרוזמן, אשר שלל את תחולת הדוקטרינה של הפרה תורמת במשפט הישראלי. עם זאת, לאור גישתו השונה של סגן הנשיא גורן, בית המשפט קמא מצא לנכון לאבחן את המקרה שלפנינו, כך שגם על פי הדוקטרינה לא הייתה מוטלת אחריות על החברה המייבאת. והנה, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נזדמן לבית משפט זה לעסוק בהרחבה בשאלת ההפרה התורמת בערעור על פסק דינו של סגן הנשיא א' גורן בפרשת רגבה: ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי פ"ד נד(3) 721.

להלן פסק דין בנושא הפרה תורמת:

פסק-דין

השופט י' אנגלרד:

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולים לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפרשתי ממנו - הריני פורחת באויר כציפור. אמר ליה אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאם ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? - אמר לו חיגר: כלום יש לי רגליים להלך בהן? - אמר לו סומא: כלום יש לי עיניים לראות? מה עשה - הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד וגו' (סנהדרין צ"א, א')

1.     המקרה שלפנינו גם הוא כעין נמשל למשל ולנמשל התלמודיים. חברת רב בריח בע"מ (להלן: רב בריח) רשמה פטנט, בשנת 1983, על צירופם של רכיבי מערכת לנעילת ידית ההילוכים של רכב. נעילת המנעול על מוט ההילוכים, לשם הגנה מפני גניבה, מבוצעת באמצעות שלושה חלקים: (1) אנקול הסוגר על ידית ההילוכים ומתחבר ל -(2) מנעול תלי, המורכב על (3) מעמד מברזל, המחובר חיבור קבוע לגוף הרכב. החידוש האמצאתי מצוי בשילוב שלושת החלקים, המאפשר לנהג את נעילת ידית ההילוכים בשימוש בידו האחת. יצוין, כי כל אחד מן החלקים, כשלעצמו, אינו מוגן פטנט; החידוש הוא, כאמור, בדרך צירופם.

2.     בתביעה מספר 1 של הפטנט מתוארת האמצאה בזו הלשון:
An arrangement for preventing motorcar theft by locking the gearshift stick to a fixed portion of the motorcar characterized by a rigid bar secured to a body portion of the motorcar, in the vicinity of, parallel to and of a length shorter than the gearshift stick, a padlock body fixedly mounted onto the bar, and separable padlock yoke adapted to be locked to the padlock body, with the stick enclosed by the yoke.

בדונו בהתנגדות שהוגשה כנגד רישום הפטנט, קבע רשם הפטנטים כי עיקר אמצאתה של רב בריח "הוא בכך שגוף המנעול (22) מחובר באופן קשיח (ע"י ריתוך למשל) למוט 14 [המעמד], דבר המאפשר את נעילת ידית ההילוכים (12) ע"י אוזן המנעול (24) ביד אחת בלבד". באותו אופן קבע רשם הפטנטים כי ההתקדמות האמצאתית במערכת של רב בריח היא בכך ש"גוף המנעול קבוע למוט... טענת [רב בריח] היא שסידור זה מביא ליתרון שיאפשר לנעול את ההתקן ביד אחת בלבד".

3.     אמצאתה של רב בריח צלחה בשוק אביזרי המכוניות. והנה קמה לה מתחרה. החברה אס.די.אר - שריון שווק ויבוא בע"מ (להלן: חברת אס.די.אר) נהגה בפיקחות: היא ייבאה מטייוואן שני החלקים העיקריים, הבלתי מוגנים, של הצירוף המוגן, הלוא הם מנעול התלי והאנקול. חלקים אלה היו דומים, אם כי לא זהים, לחלקים המיוצרים על ידי רב בריח. הם שווקו על ידי חברת אס.די.אר בישראל תחת השם “Defend Lock”, ללא החלק השלישי, שהוא המעמד. עם זאת, מנעול התלי הותאם כך שאפשר היה להרכיבו על מעמד, כולל על זה מתוצרת רב בריח. יתרה מזו, שני החלקים המיובאים שווקו בתוספת ברגים ואומים שהתאימו לחיבור המנעול על גבי מעמד, ובמנעול עצמו היו קדחים ששימשו להכנסת ברגי החיבור למעמד.

4.     אין מחלוקת כי האדם אשר יצרף את שני החלקים המיובאים על גבי מעמד - יהא זה מעמד מתוצרת רב בריח או מעמד מתוצרת אחרת - אדם זה הוא בבחינת מפר את זכות הפטנט של רב בריח. ואמנם, בעדותו של רונן שריון (המשיב 6), מנהלה של חברת אס.די.אר, הוא הודה בכך כי המנעול המיובא הותקן ברכב כשהוא מוצמד למעמדה של רב בריח. יש להניח כי זהו אף גורלם של יתר המנעולים.

5.     אולם, הטענה שבפי חברת אס.די.אר היא כטענתם של החיגר והסומא במשל התלמודי: לא הם אשר צירפו את שלושת החלקים, כי הם לא סיפקו אלא שני חלקים בלבד. השאלה הגדולה לפנינו היא האם ננהג כ"בעל הפרדס" במשל ונרכיב חיגר על גבי סומא - כלומר: נרכיב את היבואן של שני החלקים על גבי מתקיני המנעול, המצרפים למנעול את המעמד. התשובה לשאלה זו אינה קלה כלל ועיקר. טענתה של חברת אס.די.אר היא, כי אין לאסור עליה לייבא ולשווק מנעולי תלי, שאינם מוגני פטנט, וזאת מטעמי תחרות חופשית. לכן, אין להטיל עליה את האחריות לצירופים המבוצעים על ידי אנשים אחרים.

6.     הטענה כי יש לשמור על תחרות חופשית, המושמעת בהקשר זה על ידי חברת אס.די.אר, אינה חדשה. היא שייכת לסוגיה המכונה בספרות המקצועית "הפרה תורמת (או עקיפה) של פטנט" (contributory - or indirect - infringement of patent). בפסיקה האנגלו-אמריקאית, בתי המשפט התחילו לעסוק בסוגיה זו עוד בשלהי המאה התשע עשרה. כבר אז הוכרו פטנטים על שילובם של חלקים, שהם כשלעצמם בלתי מוגנים, וכבר אז התחכמו מתחרים בשווקם חלק בלבד מרכיבי הצירוף המוגן. הסוגיה של הפרה תורמת עברה תהפוכות רבות ולבסוף השלים המחוקק את המלאכה בהסדירו במפורש את האחריות להפרה תורמת, תוך כדי קביעת סייגים אחדים. מעשי חקיקה כאלה נערכו תחילה בארצות הברית בשנת 1952 (חוק הפטנטים 35 U.S.C 271(c)) ואחר כך באנגליה בשנת 1977 (Patent Act). בקהיליה האירופאית אומץ הרעיון בהסכם משנת 1974, ומשם הועבר לאחר מכן להסכם האיחוד האירופאי בענייני פטנטים (סעיף 26).

7.     לשם הבהרת הסוגיה המורכבת למדי, אהפוך את הסדר הכרונולגי ואביא תחילה כמה מן הנוסחים החקיקתיים, שבאמצעותם אימצו את הדוקטרינה של הפרה תורמת. כך, למשל, בארצות הברית קובעת הוראת סעיף 271(c) לחוק הפטנטים, לאחר שתוקנה בשנת 1994, בזו הלשון:
Whoever offers to sell or sells within the United States or imports into the United States a component of a patented machine, manufacture, combination or composition, or a material or apparatus for use in practicing a patented process, constituting a material part of the invention, knowing the same to be especially made or especially adapted for use in an infringement of such patent, and not a staple article or commodity of commerce suitable for substantial noninfringing use, shall be liable as a contributory infringer.

ההוראה המקבילה בחוק הפטנטים האנגלי, קובעת בזו הלשון:
60(2).Subject to the following provisions of this section, a person (other than the proprietor of the patent) also infringes a patent for an invention if, while the patent is in force and without the consent of the proprietor, he supplies or offers to supply in the United Kingdom a person other than a licensee or other person entitled to work the invention with any of the means, relating to an essential element of the invention, for putting the invention into effect when he knows, or it is obvious to a reasonable person in the circumstances, that those means are suitable for putting, and are intended to put, the invention into effect in United Kingdom.
(3). Subsection (2) above shall not apply to the supply or offer of a staple commercial product unless the supply is made for the purpose of inducing the person supplied or, as the case may be, the person to whom the offer is made to do an act which constitutes an infringement of the patent by virtue of subsection (1) above.

לבסוף, ההוראה המקבילה בסעיף 26 להסכם האירופאי משנת 1995 - 89/695/EEC Agreement to Community Patents - קובעת:
Prohibition of indirect use of the invention

  1. A Community patent shall also confer on its proprietor the right to prevent all third parties not having his consent from supplying or offering to supply within the territories of the Contracting States a person, other than a party entitled to exploit the patented invention, with means, relating to an essential element of that invention, for putting it into effect therein, when the third party knows, or it is obvious in the circumstances, that these means are suitable and intended for putting that invention into effect.
  2. Paragraph 1 shall not apply when the means are staple commercial products, except when the third party induces the person supplied to commit acts prohibited by Article 25.


8.     לו הייתה מצויה אצלנו הוראה במתכונת ההוראות הנזכרות בעניין הפרה תורמת, הרי שאלת אחריותה של חברת אס.די.אר הייתה נבחנת לאורה. דא עקא, בחוק הפטנטים שלנו אין הוראה העוסקת במישרין בסוגיה זו. לכן, לפני שנוכל לבחון את קיומם של התנאים הדרושים לאחריות בשל הפרה תורמת, עלינו לבדוק האם אחריות מעין זו מוכרת במשפט הישראלי במסגרת התשתית הנורמטיבית הקיימת.

9.     לאחר דברים מקדימים אלה, אשוב כעת לתיאורם של פרטי המקרה הנידון. עם היוודע עניין ייבוא המנעולים על ידי חברת אס.די.אר, פנתה רב בריח ביום 7.12.93 בתביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שהתבססה על מספר עילות, והן: הפרת פטנט, הפרת מדגם, עוולה של גניבת עין וכן עשיית עושר ולא במשפט. לשם דיוק אציין כי התביעה הוגשה נגד חברת אס.די.אר ונגד שני בעלי מניות המכהנים אף כמנהלים בה. כן הוגשה התביעה נגד חברת בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש (1987) בע"מ ונגד שלושה בעלי מניות בה, ביניהם שני מנהלים. כל הנתבעים יוצגו על ידי בא כוח אחד; הראיות שהוגשו מצידם היו אותן ראיות; והראיה העיקרית מטעמם ניתנה בתצהירו של מר רונן שריון, שהוא מנהלה של חברת אס.די.אר, תצהיר שהוא נחקר עליו בבית המשפט. בהמשך דבריי, ולנוחות הדיון, אכנה את כל הנתבעים בכינוי "חברת אס.די.אר".

10.     בד בבד עם התביעה, הגישה רב בריח בקשה לצווי מניעה זמניים שימנעו מחברת אס.די.אר להמשיך בפעילות הייבוא והשיווק של המנעולים. בית המשפט המחוזי - מפי השופט א' שטרוזמן - נענה תחילה להוצאת הצווים במעמד צד אחד, תוך כדי קביעת מועד לדיון בצווים במעמד כל הצדדים. לאחר דיון שבו נחקרו המצהירים והוגשו סיכומים בכתב, ביטל השופט א' שטרוזמן את צו המניעה הזמני בנוגע להפרת הפטנט. באשר להפרת המדגמים, מצא בית המשפט כי בין המוצר המיובא לבין מוצרה של רב בריח קיימים הבדלים הנראים לעין, ועל כן המדגמים על חיפויי הפלסטיק לא הופרו. עם זאת, נקבע כי באשר למדגם המתייחס לצורת המפתח, המשמש גם כסימן מסחר, הרי דגם המפתח שבשימושה של אס.די.אר מפר את המדגם של רב בריח. היות שכך, הוצא צו מניעה האוסר את ייצור המפתחות. בעקבות החלטת בית המשפט, הצהיר בא כוח חברת אס.די.אר כי אין בכוונתה להמשיך ולייצר מפתחות אלה.

11.     מה הביא את בית המשפט לשלול, במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, את הפרת הפטנט? בשל חשיבות העניין, אביא את הנמקתו של השופט שטרוזמן בהרחבה; ואלה דבריו:
[רב בריח] נפגעת מכך שמתחריה מייבאים את המנעולים כאשר הם מיוצרים כך שניתן יהיה להשתמש בהם לנעילת ידית ההילוכים על ידי הצמדתם ל"מעמדים" המיוצרים על ידי [רב בריח] או על ידי אחרים עבור מנעולי [רב בריח]. התרעומת מובנת אך אינני רואה אפשרות ותשומת ליבי לא הופנתה לאפשרות למנוע על פי דין או הלכה פסוקה את יבוא המנעולים קדוחי החורים היכולים להתאים להברגה למעמד זה או אחר.
זכותה של [רב בריח] לאסור על נצול הפטנט על ידי מי שאיננו מורשה לכך על ידה מתמקדת, כנראה, באיסור על ההתקנה במכונית של המתקן לנעילת ידית ההילוכים בהתאם לפטנט אך לא באיסור על מכירת החלקים הניתנים לניצול להפרת הפטנט.
[חברת אס.די.אר] מייבאים מנעולי תלי מחו"ל בכוונה לאפשר את שימושם בארץ להתקנה על "מעמדים" מתאימים למנעולי [רב בריח] המיוצרים על ידי [רב בריח], או על ידי אחרים בהתאמה למעמדי [רב בריח] בכוונה לנצל את ה"מעמדים" למנעוליהם ולהתחרות ב[רב בריח] בהתקנת מנעולים לנעילת ידיות הילוכים במכונית. מעשי [חברת אס.די.אר] בכוונה לסייע בהפרת הפטנט איננה יכולה לזכות בברכת בית המשפט אך גם איננה יכולה להמנע על יד צו של בית המשפט, כי המנעולים המיובאים על ידי [חברת אס.די.אר] אינם מפירים פטנט של [רב בריח] ולכן אין לאסור את ייבואם. עשיית סייגים לתורה, שהיתה מקובלת על חכמינו זכרונם לברכה, במטרה למנוע עבירות על האיסורים מדאורייתא איננה בתחום המשפט הנוהג בימינו ולכן, ככל שידיעתי מגעת, לא ניתן לאסור על יבוא מוצר לישראל רק בגלל האפשרות, ואפילו הכוונה, להשתמש בו ביחד עם מוצר אחר להפרת הפטנט. כך עולה מאמרת אגב של בית המשפט העליון בע"א 148/64, בוליסלב הוכמן תרמאויל בע"מ נ' גרשון פאגלין ובניו, פ"ד יח 3, 640, 644, המתייחסת לתורת Contributory Infringement: "המכירה או הייצור בארץ של חלקים מתנור האפיה, אשר הם עצמם אינם מוגנים על ידי הפטנט, אינם מהווים הפרה, גם אם ניתן יהיה להשתמש בהם אחר כך, עם או בלי התכנית למטרה שתביא, בסופו של דבר, להפרה". הוא הדין לדעתי, בייבוא חלקים אשר הם עצמם בלתי מוגנים על ידי פטנט ויכולים לשמש בסופו של דבר להפרת הפטנט על ידי מרכיבי החלקים במכונית.

המסקנה העולה מדברי בית המשפט היא כי הוא שלל, בהסתמכו על אמרת אגב של השופט א' מני בפרשת פאגלין, את תחולתה של תורת ההפרה התורמת במשפט הישראלי.

12.     לאחר החלטתו של השופט שטרוזמן בעניין הוצאת צו המניעה הזמני, נידונה תביעתה של רב בריח לגופו של עניין. ביום 15.5.97 הודיעו בעלי הדין כי הגיעו לידי הסכמה שהפלוגתא בתיק נוגעת לשאלה אם פעולות הייבוא והשיווק של המנעולים מהוות הפרה. כן הסכימו בעלי הדין כי החומר המצוי בתיק מהליכי הביניים יהווה את חומר הראיות וכי בעלי הדין יציגו בקצרה את נושא התיק ויגישו סיכומים בכתב.

13.     בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן מפי השופטת ה' גרסטל ביום 16.1.98, נדחתה תביעתה של רב בריח על כל עילותיה. הנמקתו של בית המשפט המחוזי בדבר דחיית הטענה של הפרת פטנט היא מורכבת למדי. היא נוגעת הן לשאלת קיומה של הפרה ישירה של זכות הפטנט והן לזו של הפרתה התורמת. באשר להפרה הישירה של הפטנט, בית המשפט יוצא מנקודת הראות שעיקר האמצאה הוא חיבור המנעול על מעמד המאפשר את הנעילה באמצעות יד אחת. על יסוד הנחה זו בית המשפט קובע:
במצב דברים זה, כשמייבאים [חברת אס.די.אר], מנעול ללא כל מעמד, ומשווקים המוצר המיובא ללא המעמד, ברור שאין בכך כדי לפגוע בעיקר האמצאה של [רב בריח].

ומכאן מסקנתו של בית המשפט:
לכן, אני קובעת כי בייבוא ושיווק המנעול על אביזריו המצורפים וללא המעמד אין משום גניבת עיקר האמצאה של [רב בריח].

כאמור, נראה כי מסקנה זו של בית המשפט מכוונת לשלילת קיומה של הפרה ישירה של הפטנט.

14.     באשר לשאלת קיומה של הפרה תורמת, אין בית המשפט נוקב בהנמקתו בשמה המפורש של הסוגיה הזאת. עם זאת, אין ספק כי בית המשפט היה מודע לה, משום שהוא מביא את דבריו של השופט שטרוזמן אשר, כנזכר, שלל את קיום הדוקטרינה של הפרה תורמת. זאת ועוד אחרת; בית המשפט מזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשת ת.א. 505/94 רגבה מושב שיתופי חקלאי נ' צחורי ובניו תעשיות בע"מ (לא פורסם), שבה אימץ סגן הנשיא א' גורן את הדוקטרינה של הפרה תורמת. והנה, בית המשפט קמא עושה מאמץ כדי לאבחן את המקרה שנדון לפני סגן הנשיא גורן מנסיבות המקרה שלפנינו. בית המשפט קמא גרס כי הבסיס למסקנתו של סגן הנשיא גורן מצוי בעובדה כי למוצר שנידון בפרשה ההיא "לא היה כל שימוש אלא שימוש שגורר הפרת פטנט". בכך נבדלת הפרשה ההיא מנסיבות המקרה שלפנינו, שבו, כפי שמציין בית המשפט:
[רב בריח] לא הוכיחה שהייבוא, כפי שהוא מבוצע על ידי [חברת אס.די.אר] נועד רק להשלים את המערכת על ידי רכישת החלק הנוסף ועל ידי כך להפר הפטנט.

ועל רקע זה מגיע בית המשפט קמא למסקנה שאין באפשרותו לקבוע כי למנעול המיובא על ידי חברת אס.די.אר אין חיים עצמאיים ללא הרכיב המפר (סעיף 5 לפסק הדין). נמצא כי, לדעת בית המשפט קמא, בהעדר ראיה כאמור, אין להטיל אחריות על חברת אס.די.אר בשל הפרה תורמת של פטנט הקומבינציה.

15.     מהקשר דבריו של בית המשפט המחוזי נובע, כך נראה, כי הוא נטה לדעתו של השופט שטרוזמן, אשר שלל את תחולת הדוקטרינה של הפרה תורמת במשפט הישראלי. עם זאת, לאור גישתו השונה של סגן הנשיא גורן, בית המשפט קמא מצא לנכון לאבחן את המקרה שלפנינו, כך שגם על פי הדוקטרינה לא הייתה מוטלת אחריות על החברה המייבאת. והנה, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נזדמן לבית משפט זה לעסוק בהרחבה בשאלת ההפרה התורמת בערעור על פסק דינו של סגן הנשיא א' גורן בפרשת רגבה: ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי פ"ד נד(3) 721. חברי השופט א' מצא ערך בפסק דינו סקירה מקיפה על הדין בארצות הברית של אמריקה, שבו פיתחו את הדוקטרינה של ההפרה התורמת. אוכל אפוא להסתפק בשלוש הערות לגבי שיטה זו. ראשית, העיקרון של הפרה תורמת הוא יצירה שיפוטית שקיבלה בסופו של דבר גושפנקא חקיקתית. שנית, בתוך הפסיקה האמריקאית נאבקו שתי מגמות מנוגדות; האחת, ששאפה להרחיב את ההגנה של בעל הפטנט מפני הפרות עקיפות, והאחרת שניסתה לצמצם את ההגנה לטובת עקרון חופש התחרות. גם תולדות החקיקה מצביעות על מאבק זה בין שתי המגמות, מאבק הנמשך בפסיקה גם לאחר חקיקת סעיף 271 הנזכר. ראה על כך את הסקירה המקיפה בפסק דינו של בית המשפט העליון של ארה"ב בפרשת Dawson Chemical Co. v. Rohm & Haas Co. 448 U.S. 176 (1980). שלישית, החקיקה לא שינתה באופן מהותי את הפסיקה שקדמה לה; ראה ברוח זו Hewlett-Packard Co. v. Bausch & Lomb Inc., 909 F.2d 1464 (Fed. Cir. 1990), בעמ' 1469:
The legislative history of the Patent Act of 1952 indicates that no substantive change in the scope of what constituted ‘contributory infringement’ was intended by the enactment of §271... However, the single concept of ‘contributory infringement’ was divided between §§271(b) and 271(c) into ‘active inducement’ (a type of direct infringement) and ‘contributory infringement', respectively. Section 271(c) codified the prohibition against the common type of contributory infringement referred to above, and made clear that only proof of a defendant's knowledge, not intent, that his activity caused infringement was necessary to establish contributory infringement. Section 271(b) codified the prohibition against all other types of activity which, prior to 1952, had constituted ‘contributory infringement’.

16.     שונה היא ההתפתחות של הסוגיה במשפט האנגלי. בתי המשפט שם מראשיתם לא היו מוכנים להכיר בדוקטרינה נפרדת של הפרה תורמת של פטנט. כלומר, הפסיקה סירבה להטיל אחריות על אדם שפעילותו הצטמצמה לשיווק של רכיב בלתי מוגן מתוך קומבינציה מוגנת של רכיבים אחדים, וזאת גם אם המוכר ידע כי הקונה ישתמש ברכיב בדרך שתהווה הפרת פטנט. ראה Townsend v. Haworth (1875) 12 Ch. D. 83; Sykes v. Haworth (1879) 12 Ch. D. 826; Dunlop Pneumatic Tyre Co. Ttd. v. David Moseley & Sons Ltd. [1904] 1 Ch. 612. כאמור, בשנת 1977 התערב המחוקק והנהיג את הדוקטרינה של הפרה תורמת לפי המתכונת הכלל-אירופאית.

17.     אולם, גם אם הפסיקה האנגלית סירבה להכיר בדוקטרינה עצמאית של הפרה תורמת, היא הכירה באפשרות כי בעל הפטנט ייזקק למוסדות המסורתיים של אחריות למעשי הזולת בתחום דיני הנזיקין. התפיסה הייתה כי הפרת פטנט היא ביסודה מעשה נזיקין מסוג השגת גבול. לכן, בעל הפטנט יכול היה לזכות להגנה, אם הוכיח כי התקיימו היסודות הדרושים להפיכת המשווק, אשר סיפק לאחר חלק מן הרכיבים, לאחראי באחריות שילוחית או באחריות אישית למעשה ההפרה של הזולת. האפשרות השכיחה ביותר בנסיבות אלה היא הטלת אחריות אישית על המשווק במסגרת המוסד המסורתי של מזיק משותף. כלומר, אם ניתן היה לראות במשווק שותף למעשה ההרכבה מצד קונה הרכיבים, בעל הפטנט היה זוכה נגד הראשון לסעד בשל הפרת הפטנט. ראה בהקשר זה את פסקי הדין באנגליה Sykes v. Haworth (1879) 12 Ch. D. 826 ; United Telephone Co. v. Dale (1884) 25 Ch. D. 778; Innes v. Short and Beal (1898) 15 R.P.C. 449; Incandescent Gas Light Co. Ltd. v. New-Incandescent Mantle Co. (1898) 15 R.P.C. 81. ואמנם, אין כל סיבה שדין מזיק משותף לא יחול על הפרת פטנט; ראה עוד ברוח זו Morton-Norwich Products Inc. v. Intercen Limited [1978] RPC 501, 513.

18.     מיהו מזיק משותף בעל אחריות אישית? על פי מסורת המשפט המקובל האנגלי, דרושה לשם כך פעולה מתואמת בין שני המעוולים. ראה בהקשר זה את תמצית ההלכה אצל Clerk & Lindsell on Torts (18th ed. 2000) para. 4-108:
Where one person instigates another to commit a tort they are joint tortfeasors; so are persons whose respective shares in the commission of a tort are done in furtherance of a common design. “All persons in trespass who aid or counsel, direct, or join, are joint trespassers”. But mere similarity of design on the part of independent actors, causing independent damage, is not enough; there must be concerted action towards a common end. A person who only facilitated (as opposed to procured) a tort would not be liable as a joint tortfeasor. (Footnotes omitted).

19.     הלכות אלה הוחלו, כאמור, גם במסגרת תביעות על הפרת פטנט, ובתי המשפט תחמו לאורן את גבולות דין המזיק המשותף בסוגיות של פטנטים ושל קניין רוחני אחר. ראה על כך Terrell On the Law of Patents (14th ed., Young, Watson, Thorley & Miller, 1994) p. 198-200.. ראה במיוחד את פסק הדין של בית המשפט לערעורים באנגליה בפרשת M?lnlycke AB v Procter Gamble Ltd [1992] 4 All E R 47, 52-53, per Dillon LJ , שבו גרס בית המשפט כי הרעיון של common design הרחיב בנושא הפטנטים את גבולות האחריות המסורתית של מזיק משותף.

20.     עובדה היא כי במשפט האנגלי הפסיקה החדישה, העוסקת בסוגיית אחריותו של מזיק משותף בנסיבות האופייניות של פטנט קומבינציה, אינה רבה. נראה כי הסיבה לתופעה זו נעוצה בכך שעם ההכרה הסטטוטורית בעקרון ההפרה התורמת, פחת בהרבה הצורך להיזקק למוסד המסורתי של מעוולים במשותף. המצב המשפטי שונה בקנדה. שם טרם הוכר העקרון של הפרה תורמת, ולכן בתי המשפט נקראו להכריע - במקרים של פטנט קומבינציה - בשאלת קיומה של אחריות משותפת להפרת הפטנט. הסוגיה נידונה בשורה של פסקי דין:
Copeland Chatterson Co. v. Hatton, Victor Guertin and Henry Guertin (1906) 10 Ex. C.R. 224; Slater Steel Industries Ltd. v. R. Payer Co. Ltd. (1968) 55 C.P.R. (2nd) 6 ;Saunders v. Airglide Deflectors Ltd. 50 C.P.R. (2nd) 6; Windsurfing Int'l Inc. v. Trilantic Corp. (1985) 8 C.P.R. (3d) 241 ; Reading and Bates Co. v. Baker Energy Resources Corp. (1986) 9 C.P.R. (3d) 158 .

21.     העיון בפסיקה הקנדית מגלה כי קיימת בה מגמה להרחיב במידת-מה את העיקרון המסורתי של מזיקים במשותף, תוך כדי קירובו לרעיון ההפרה התורמת. ההלכה הקנדית בסוגיה הנדונה סוכמה על ידי F. Grenier, “Contributory and/or Induced Patent Infringement” (1987), 4 C.I.P.R. 26, pp. 34-35 . ואלה דבריו של המחבר:
A plaintiff wishing to rely on the doctrine of infringement by inducement must allege and prove:

  1. That the act of infringement was completed by the direct infringer even if he is not a party to the action.
  2. Completion of the act of infringement was influenced by the acts of the inducer. Without said influence, infringement would not otherwise take place. This should be proven by facts such as the conduct of the parties, their relationship, the situation in the marketplace, etc. If the defendant proves that the direct infringer would have infringed regardless of any influence exercised on him, the defendant should escape liability.
  3. The influence must knowingly be exercised by the seller i.e. the seller knows that his influence will result in the completion of the act of infringement.


סיכום זה אומץ גם על ידי הפסיקה הקנדית; ראה Warner-Lambert Co. v. Wilkinson Sword Canada Inc. (1988) C.P.R. (3d) 402. והשווה: Fero Holding Ltd. v. Enterprises Givesco Inc. (1999) 2 C.P.R. (4th) 32

22.     עם כל זאת, אין ספק כי גבולות האחריות במסגרת המוסד של מזיק משותף עדיין צרים הם מאלה של עקרון ההפרה התורמת. כך, האחרון אינו דורש כי המשווק ייקח בפועל חלק במשימה משותפת עם הקונה או ישדלו להפר את הפטנט. די בכך כי, בנסיבות העניין, ברור הוא כי השיווק של הרכיבים לידי הקונה יביא לידי הפרת הפטנט. לאחר הסקירה ההשוואתית של הלכת המזיק המשותף, מן הראוי לפנות כעת בנושא זה לדיני הנזיקין בישראל: עקרון האחריות האישית של מזיק משותף נקבע בהוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, אשר זו לשונה:
אחריות של משתף ומשדל

לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם.

ובלשון המקור בסעיף 11(1)(a) לפקודה המנדטורית:
For the purpose of this Ordinance -
any person who joins or aids in, authorises, counsels, commands, procures or ratifies any act done or to be done, or any omission made or to be made, by any other person shall be liable for such act or omission;

נראה בעליל כי הוראה זו תואמת את העיקרון המסורתי של מזיק משותף במשפט המקובל האנגלי.

23.     הלכה פסוקה היא כי דין האחריות של משתף ומשדל חל על הפרת פטנט. דבר זה נקבע, מפי השופט י' כהן, בפרשת ע"א 817/77 Beecham Group Limited נ' בירסטול מייארס קומפני פ"ד לג(3) 757, בעמ' 766. בית המשפט מבסס את תחולתו של סעיף 12 על כך כי הפרת פטנט היא בבחינת הפרת חובה חקוקה, עוולה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. יצוין, כי לאור הלכה זו, אין צורך להיזקק, לשם החלת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, לרעיון החלופי כי העקרונות הכלליים של פקודת הנזיקין חלים גם על אחריות אזרחית הקבועה מחוץ לפקודה זו. השווה: ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת צינור אילת אשקלון בע"מ פ"ד לט(1) 393, בעמ' 442-440. עיין ודוק: ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי פ"ד נד(3) 721, בעמ' 742-741.

24.     נשאלת השאלה, האם בנסיבות המקרה הנדון אפשר להטיל על חברת אס.די.אר אחריות להפרת פטנט בתור מעוולת-יחד על פי סעיף 12 לפקודת הנזיקין. טענת רב בריח בערעור שלפנינו היא כי אמנם נתמלאו התנאים להטלת אחריות מעין זאת. נימוקה של רב בריח הוא כי חברת אס.די.אר התכוונה כי המנעולים יחוברו למעמד, וזאת בידיעה כי בכך מופר הפטנט של רב בריח. כן טוענת היא שחברת אס.די.אר הנחתה והדריכה את רוכשי המנעולים לחברם למעמד של רב בריח. דבר זה נעשה על ידי כך שהמנעול שווק, מלכתחילה, בקדחים ובתוספת ברגים ואומים, שאיפשרו את הצמדת המנעול למעמד.

25.     לטעמי, ספק רב אם נתקיימו בנסיבות המקרה הנדון היסודות של סעיף 12 לפקודת הנזיקין, גם אם נאמץ לגביו את הגישה המרחיבה של המשפט הקנדי. קודם כול, לא השתכנעתי כי בין חברת אס.די.אר לבין קוני המנעולים נוצרה "משימה משותפת". שנית, קשה לי לראות בתאגיד המשווק משדל או שותף פעיל של רוכש המנעול, העומד להתקין, באופן עצמאי ובעסקו הנפרד, את המנעול בתוך הרכב על גבי המעמד. בשל ספק זה, מן הראוי כי אבחן את תחולתו של עיקרון ההפרה התורמת במשפט הישראלי.

26.     חברי השופט א' מצא הגיע בפרשת רגבה למסקנה כי בנסיבות המקרה שלפניו, השאלה אם ניתן לאמץ את דוקטרינת ההפרה התורמת בפסיקת בית המשפט, אף ללא הסדר חקיקתי מפורש, אינה טעונה הכרעה ולכן הוא השאיר אותה בצריך עיון. עם זאת, הוא הביע את דעתו כי "לכאורה נראה, שהכרה בדוקטרינה זו, תוך קביעת תנאים מגבילים לתחולתה (בדומה לאלה שנקבעו בחקיקה בארצות-הברית ובבריטניה) עשויה להוות התפתחות בכיוון הרצוי". לדעה זו הצטרף באותה פרשה גם חברי השופט י' טירקל באומרו: "כמו חברי גם אנוכי נוטה לדעה כי ההכרה בדוקטרינת 'ההפרה התורמת' תהיה התפתחות רצויה". הגיעה, איפוא, העת להכריע בשאלה זו.

27.     השאלה העקרונית היא, כאמור, אם נחדש אנו הלכה בדרך שיפוטית - כפי שנהגו בתי המשפט בארה"ב - או שמא נשאיר את המלאכה כולה למחוקק, כפי שאירע באנגליה. דרך שלישית היא דרכה של קנדה, שבה המגמה היא לקרב באמצעות פרשנות שיפוטית מרחיבה את המוסד המסורתי של מזיקים במשותף אל עקרון ההפרה התורמת.

28.     רבות נכתב על הסוגיה העקרונית של יחסי הגומלין בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת ועל המדיניות השיפוטית הנאותה במקרים של צורך ברפורמה בהסדרים החוקיים הקיימים. ראה G. Calabresi, A Common Law for the Age of Statutes (1982); וראה גם א' ברק, שיקול דעת שיפוטי (תל-אביב, תשמ"ז) 254-252. אך, לדעתי הסוגיה הנדונה אינה מצריכה נקיטת עמדה עקרונית בויכוח הנמשך על היחסים הנאותים בין שתי הרשויות. לטעמי, אין כל מניעה לכך כי עקרון ההפרה התורמת תוכר בדרך שיפוטית. מסקנתי זו מתבססת דווקא על הגישה ההשוואתית: מתברר כי היוזמה השיפוטית בתחום זה אינה נחלתה הבלעדית של הפסיקה בארצות הברית, אלא גישה דומה ננקטה גם במשפט הגרמני. כידוע, בהבדל בולט מן המשפט של ארצות הברית, במרכז המשפט הגרמני מצוי הדין החקוק; אין היא שיטה האמונה על case-law. והנה, בתי המשפט בגרמניה אימצו ביוזמתם את הדוקטרינה של הפרה תורמת, המכונה שם "הפרה עקיפה של זכות הפטנט". בשורה ארוכה של פסקי דין ביססו בתי המשפט בגרמניה את עקרון ההפרה העקיפה, תוך כדי פיתוח ההגבלות המתחייבות מבחינה עניינית. ראה Klauer-M?hring, Patentrechtskommentar I (3. Auflage, 1971) 324-338. יצוין, כי לבסוף, בשנת 1981, הדוקטרינה השיפוטית קיבלה גם בגרמניה גושפנקא חקיקתית. ההוראה החדשה תואמת את ההוראות המקבילות במדינות אירופה.

29.     יש עניין רב בבסיס הרעיוני עליו הסתמכה הפסיקה הגרמנית לשם הטלת איסור על ההפרה התורמת של פטנט. אחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון משנת 1927 הצביע על כך כי עקרון תום הלב, החל בהליכות מסחר, מחייב הטלת אחריות על המפר הפרה עקיפה את זכות הפטנט (RG GRUR 1927, 694, 696 = JW 1927, 1557). בפרשה אחרת צויין, כי אחריות זו היא צורך מעשי אמיתי (RGZ 141, 336, 339). ראה גם , Klauer-M?hring שבו מובעת הדעה כי הטלת אחריות על המפר העקיף היא מסקנה המתחייבת מעקרון היושר (שם, בעמ' 328).

30.     על רקע דברים אלה, איני רואה, כאמור, כל מניעה כי גם אנו נכיר בדוקטרינה של הפרה תורמת במשפט הישראלי. כפי שהעיר חברי השופט א' מצא בפרשת רגבה, יש להכיר בדוקטרינה זו תוך כדי קביעת תנאים מגבילים לתחולתה, במקביל לאלו שנקבעו בחקיקה בארצות-הברית ובבריטניה (שם, בעמ' 747). כאמור, ההגבלות לא נתחדשו על ידי המחוקק, אלא הלה אימץ את ההגבלות שכבר פותחו על ידי הפסיקה הן של ארצות-הברית והן של גרמניה.

31.     מאחר שלדעתי חלה הדוקטרינה של הפרה תורמת במשפט הישראלי, עליי לבחון אם נתמלאו התנאים המקובלים להטלת האחריות על חברת אס.די.אר. תנאים אלו הם שלושה במספר. התנאי הראשון הוא כי הרכיבים הנמכרים מהווים חלק מהותי מהאמצאה המוגנת של רב בריח. התנאי השני הוא כי המשווק יודע, או בנסיבות העניין היה עליו לדעת, שהרכיבים מתאימים באופן מיוחד לקומבינציה המפרה את זכות הפטנט וכי הם מיועדים בפועל לכך. התנאי השלישי הוא שלילי, בהיותו חריג לאחריות: הוא קובע כי האחריות אינה חלה במקרה שבו הרכיב הנמכר הוא מוצר בסיסי (staple product) המתאים לשימוש משמעותי אחר שאין בו משום הפרת הפטנט.

32.     אבחן תחילה את קיומו של התנאי הראשון. לטעמי, אין להטיל ספק בכך כי חברת אס.די.אר שיווקה ללקוחותיה שני רכיבים מן הקומבינציה, המהווים יחד חלק מהותי ביותר של האמצאה השייכת לרב בריח. אספקת האנקול עם המנעול המתאים, בעל הקדחים, בצירוף ברגים ואומים להצמדת המנעול למעמד, כל אלה הם היסודות המהותיים של האמצאה.      

33.     באשר לתנאי השני, הרי מן העדויות עולה בבירור שחברת אס.די.אר ידעה כי המנעול, המיובא על ידה, מתאים באופן מיוחד להרכבה ברכב על גבי מעמד, כך שניתן לסוגרו על ידית ההילוכים בידו האחת של הנהג. מן הראוי לחזור בהקשר על קביעתו של השופט שטרוזמן, המופיעה בתוך דבריו אותם הבאנו לעיל:
[חברת אס.די.אר] מייבאים מנעולי תלי מחו"ל בכוונה לאפשר את שימושם בארץ להתקנה על "מעמדים" מתאימים למנעולי [רב בריח] המיוצרים על ידי [רב בריח], או על ידי אחרים בהתאמה למעמדי [רב בריח] בכוונה לנצל את ה"מעמדים" למנעוליהם ולהתחרות ב[רב בריח] בהתקנת מנעולים לנעילת ידיות הילוכים במכונית.

על קיומה של כוונה זו אפשר ללמוד מעדותו של מר שריון (המשיב 6), שהוא מנהל חברת אס.די.אר. מחקירתו בבית המשפט המחוזי עולה כי מר שריון התוודע למנעולים בתערוכה של אביזרי רכב בטייוואן (עמוד 52-51 לפרוטוקול). הם שווקו בישראל על ידי החברה באופן בלעדי לחנויות לאביזרי רכב (עמוד 57 לפרוטוקול שורות 14-8). מר שריון ציין בעדותו כי, היות והמערכת, אותה שיווקה חברת אס.די.אר, לא כללה מעמד, הכוונה הייתה כי מתקיני המערכת ברכב ישתמשו במעמדה של רב בריח (עמוד 53 לפרוטוקול שורות 13-9 ושוב בעמוד 54 לפרוטוקול בשורה 12). מכאן, כי חברת אס.די.אר ידעה כי הרכיבים אותם שיווקה מתאימים באופן מיוחד להפרת הפטנט וכי הם מיועדים לכך. יצוין, כי עקרון ההפרה התורמת אינו דורש ידיעה בפועל; די בכך כי בנסיבות העניין אדם סביר היה מודע לנסיבות האמורות.

34.     בכך מגיע אני לתנאי השלישי, שהוא כאמור שלילי: המשווק יכול לפטור את עצמו מאחריות להפרה תורמת, אם יוכח שהמדובר ברכיב שהוא בבחינת מוצר מסחרי בסיסי, המתאים גם לשימוש מהותי שאינו מפר פטנט. והנה, בית המשפט קמא גרס כי אין להטיל אחריות על חברת אס.די.אר, משום שרב בריח לא הוכיחה כי למנעול המיובא אין כל שימוש אלא שימוש שגורר הפרת פטנט. על כך יש להעיר שתי הערות עקרוניות; ראשית, התנאי-החריג של מוצר בסיסי (staple commercial product), אינו מתקיים בכל מקרה שבו יתברר כי קיימת לגבי המוצר אפשרות של שימוש כלשהו שאין בו הפרת פטנט. צריך להראות כי השימוש הבלתי-מפר הוא מהותי בנסיבות העניין. במקרה הנדון, אין למנעול התלי שימוש מהותי אחר מאשר הרכבתו בתוך הרכב על יד מוט ההילוכים לשם מניעת גניבת הרכב. דוגמה אופיינית למוצרי מדף הם הברגים והאומים. שנית, יש רגליים לסברה כי נטל ההוכחה בדבר היות הרכיב מוצר בסיסי מוטל על הנתבע, הטוען טענה זו להגנתו. ראה על כך את דבריו של סגן הנשיא א' גורן בפרשת רגבה, המזכיר את המחלוקת בנקודה זו במשפט של ארה"ב (סעיף 11, ז לפסק הדין).

35.     יצוין, כי בארצות הברית הוסיפו בתי המשפט תנאי רביעי להכרה באחריות במסגרת דוקטרינת ההפרה התורמת, והוא שיוכח כי נתקיימה הפרה בפועל. Aro Mfg. Co. v. Convertible Top Replacement Co., 365 U.S. 336, (1962) 339-346. נראה כי אף תנאי זה מתקיים בענייננו: בעדותו, הודה מר שריון כי המנעול המיובא על ידי חברת אס.די.אר אכן הותקן בכלי רכב (עמוד 57 לפרוטוקול שורות 20-19).

36.     המסקנה העולה מן האמור הוא כי במקרה לפנינו הוכחו כל התנאים הדרושים לשם הטלת אחריות על חברת אס.די.אר בשל הפרה תורמת של זכויות הפטנט של רב בריח.

37.     אגע בקצרה בעילות האחרות עליהן מסתמכת רב בריח בתביעתה נגד חברת אס.די.אר. באשר לטענה של הפרת מדגמים, איני רואה מקום להתערב בקביעתם של השופט שטרוזמן ושל השופטת גרסטל, לפיה, על פי מבחן העין, החיפויים של חברת אס.די.אר אינם מפרים את המדגמים של רב בריח. גם בעניין העילה של גניבת עין, איני רואה סיבה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה אין כל סיכון כי ציבור הצרכנים יטעה לחשוב שמוצריה של אס.די.אר הם המוצרים של רב בריח.

38.     תביעתה האחרונה של רב בריח היא כי תקבל סעדים על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. היות ומצאתי כי חברת אס.די.אר הפרה את הפטנט של רב בריח, הרי קיימת, עקרונית, האפשרות לתבוע את השבת הרווח במסגרת עילה של עשיית עושר ולא במשפט כתרופה אלטרנטיבית לתביעת פיצויים לפי חוק הפטנטים. ראה: ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה, כרך א, תשנ"ח) סעיף 15.12 סמוך להערה 73. אולם, מאחר שעל פי הוראת סעיף 183(ב)(3) לחוק הפטנטים, בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בבואו לפסוק פיצויים, את "הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה", וכן, על פי סעיף 183(ב)(4) לחוק, גם את דמי התמלוגים הסבירים, הרי נראה כי אין לרב בריח יתרון מעשי לתבוע דווקא בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

     אי לכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בסעדים המבוקשים על ידי רב בריח בתביעתה בשל הפרת פטנט. המשיבים ישלמו לרב בריח שכר טרחה בסך 50,000 ש"ח והוצאות לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984-.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

     אני מסכים.

ה נ ש י א

השופטת א' פרוקצ'יה:

     אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

     הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון