להלן פסק דין בנושא הטעיה בשימוש בשם: פסק דין רקע תובעת 2 רשומה בספרד כ - foundation ועל שמה רשום בישראל סימן המסחר "מונדרגון". תובעת 1 רשומה כאגודה שיתופית בספרד ובעלת הרשאה מתובעת 2 לעשות שימוש בשם מונדרגון (להלן: "התובעת"). התובעת פיתחה מודל עסקי לפיו היא פועלת בתחומי מסחר רבים בארצות רבות מחוץ לספרד. המודל העסקי שפיתחה התובעת משמש השראה לאגודות שיתופיות וגופים עסקיים ברחבי העולם. הנתבעת נרשמה תחת השם מונדרגון, הזהה לשם המסחרי של התובעת, ולטענת התובעת מנהלת את עסקיה תחת השם מונדרגון תוך ניצול המוניטין של התובעת והטעיית המתקשרים איתה לחשוב שיש קשר בינה לבין התובעת. מכאן, עתירתה של התובעת לצו מניעה שיאסור על הנתבעת לעשות שימוש בשם מונדרגון ולהורות לנתבעת לשנות את שמה. דיון התובעות מבססות את תביעתן על העילות הבאות: הפרת סימן רשום, גניבת עין, תיאור כוזב, הטעיה, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה במוניטין וסעיף 27 לפקודת החברות התשנ"ט - 1999. אין מחלוקת, באשר לזהות שמה של הנתבעת והסימן המסחרי של התובעת. כך, אין מחלוקת שהנתבעת בחרה את שמה ואופן פעילותה לאור ההשראה שקיבלה מהסימן המסחרי ואופן פעילותה של התובעת. סימן מסחר לטענת הנתבעת, אומנם היא מתקראת "מונדרגון" אלא שאינה מוכרת מוצרים או שירותים תחת השם מונדרגון. לטענתה עסקי המסחר שלה אינם כוללים מכירת טובין ועל כן לא ניתן לומר שהיא עושה שימוש בסימן המסחר "מונדרגון". לטענת התובעת, פועלת הנתבעת לגיוס חברים חדשים לשורותיה ומכירת מגרשים בחו"ל. אברהם מדלמן מטעם הנתבעת העיד (ע' 2 לפרוטוקול): "... ובין השאר האגודה מעבירה להם 3 דונם". די בכך כדי לבסס ממצא לפיו עושה הנתבעת שימוש בסימן המסחר לשם שיווק מוצר הכולל 3 דונם נכסי דלא ניידי. מכירת קרקע נכללת בתעודת רישום מס' 110863 (נספח ג) בסוג 36 הכולל "נכסי דלא ניידי". גיוס חברים תמורת תשלום דמי הצטרפות מהווה את מוקד פעילותה של הנתבעת. לענייננו אין נפקות לשאלה כיצד פועלת הנתבעת לאחר גיוס הכספים מהמצטרפים לשורותיה, האם היא משקיעה כספים אלה לרווחת חבריה, להשקעות עסקיות או לכל מטרה אחרת הקבועה בתקנון שלה. טענה אחרת בפי הנתבעת היא שהתובעת אינה עושה שימוש בישראל בסימן המסחר שבבעלותה, שכן אין לה פעילות בישראל. מבחינה עובדתית טענת הנתבעת נכונה, אולם אין בהעדר השימוש כדי להביא לבטלות הסימן. כל עוד הסימן רשום בבעלות התובעת זכותה להגן עליו. הנתבעת הפנתה לפסיקה ממנה ביקשה להסיק שהעדר שימוש בסימן שולל את זכות בעליו להגנה. טענה זו אינה מקובלת עלי. בפסיקה אליה הפנתה הנתבעת לא נדונה השאלה האם סימן רשום שבעליו לא עושה בו שימוש זכאי להגנה כל עוד לא בוטל, כי אם שאלת סמכות הרשם להורות על ביטול השימוש של סימן בו לא נעשה שימוש. כאמור הסימן דנן רשום כדין, וכל עוד לא נמחק ראוי בעליו להגנה. משאין חולק באשר לדמיון שבין שמה של הנתבעת לבין סימן המסחר, הנני קובע כי הנתבעת מפרה את סימן המסחר של הנתבעת בסוג 36. גניבת עין מוניטין המוניטין של התובעת אינו מוטל בספק. הנתבעת עצמה מודה בפרסומיה כי קיבלה השראה ממודל הפעילות ומשמה של התובעת. השם והמוניטין של התובעת משמשים מקדם מכירות למוצרים המשווקים על ידי חברות הקבוצה המשתייכות אליה, גם בישראל. כך גם לגבי מודל השיווק אותו פיתחה ואשר רבים פונים אליה כדי ללמוד עליו וליישמו. הטעיה בע"א 5792/99 - תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה ואח' נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה" ואח', פ"ד נה(3), 933, 949 נקבע: "בבוחנו תנאי זה של הטעיה שומה עליו על בית-המשפט לבחון האם קיים חשש סביר להטעיית הציבור... המיבחן המקובל מחזיק כמה רכיבים ואלה הם: מיבחן המראה והצליל; מיבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות ; ומיבחן שאר נסיבות העניין..." לענייננו, אין מחלוקת כי קיימת זהות מלאה בין שמה של הנתבעת לבין השם המסחרי של התובעת. לטענת הנתבעת, אין צרכנים העלולים לטעות כיוון שאינה עוסקת כלל בשיווק. חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, קובע: " 1. גניבת עין (א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר." סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות נוקט בלשון "נכס". לשון זו שונה מלשונו של סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר הגדיר את עוולת גניבת עין קודם לחקיקת חוק עוולות מסחריות והתיחס ל"טובין". לדעתי, השינוי שבשימוש במונח "נכס" נועד להרחיב את ההגנה של גניבת עין מעבר להגדרה הצרה של טובין. יתר על כן, עוד בתקופה שקדמה לחקיקת חוק עוולות מסחריות נקטה הפסיקה בגישה לפיה ההגנה של סעיף 59 לפקודת הנזיקין חלה על מגוון נכסיו וזכויותיו הקנייניות של בעל עסק, ת"א (ת"א) 1769/83 The Boieng Company נ' בואינג נסיעות ותיירות בע"מ, פס"מ תשמ"ט (ג) 108, 122. לדעתי, ההגנה מכוח סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות חלה על המוניטין של התובעת וגם על המודל השיווקי הנקשר בשמה. משבחרה הנתבעת במודל השיווק של התובעת תוך שימוש בשמה, קיים חשש ממשי שהחברים המצטרפים לשורותיה יוטעו לחשוב שמדובר בתובעת. יתר על כן, משקבעתי כי הנתבעת עוסקת גם במכירת מגרשים מתקיימת ההטעיה גם בהיבט הצר של הגדרת "נכס" המופיע בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות. לעניין זה אין לדעתי חשיבות לעצם האפשרות שהתובעת אינה עוסקת במכירת מגרשים באותו מקום או בכלל ודי בכך שקיים חשש להטעיה כאמור. אחת התכליות של עוולת גניבת עין, בהגנה על מוניטין שרכש אדם בעסק ומשאין חולק באשר להיות התובעת עסק ראויה היא להגנה זו, ע"א 5792/99 לעיל, ע' 941. ההטעיה שבשימוש בשם מונדרגון מתחזקת עוד יותר כאשר הנתבעת מצרפת לפירסומיה תיאור של ההצלחות הכלכליות והחברתיות של התובעת תוך שימוש במודל הייחודי שפיתחה (נספח א לתגובה). אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת עוולה בגניבת עין כלפי התובעות. עשיית עושר ולא במשפט התובעת פועלת על פי המודל הייחודי לה מזה שנים רבות. שמה הולך לפניה בעולם כולו בקשר עם המודל הכלכלי הייחודי שפיתחה ואשר הפך מושא לחיקוי על ידי גופים רבים בעולם. מוניטין זה נצבר במשך השנים תוך השקעה מצד התובעת בפיתוח המודל ובקידום הכלכלי של החברות שבשליטתה. הנתבעת מודה כי את ההשראה לפעילותה קיבלה מהתובעת. סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, קובע: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה." אין ספק כי הנתבעת זוכה בטובת הנאה מעצם השימוש שהיא עושה בשם ובמוניטין של התובעת, במסגרת פרסומיה. לא בכדי לא העלתה הנתבעת טענה ממשית בקשר עם עילה זו. בפרסומיה סומכת היא את הצלחת פעילותה העתידית על המוניטין של התובעת. התובעת לא עתרה לסעד של השבה ועל כן אין לי צורך לדון בטובת ההנאה שנצמחה לנתבעת מהשימוש בשם ובמוניטין של התובעת. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זכותה לצו מניעה. פגיעה במוניטין לטענת התובעת שימוש ללא הרשאתה בשמה ובמוניטין שלה עלול להביא לפגיעה במוניטין. בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi & Company Limited, פ"ד נב(3), 276, 282 נקבע: "אמנם בסעיף 11 לפקודה אין התייחסות ישירה לדוקטרינת "המוניטין הבינלאומי" או לדוקטרינת "הדילול", אך לדעתי ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של "תחרות בלתי הוגנת". השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גורם זר לשם קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת. סימני מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בינלאומית ומוניטין בעלי עצמה כה גדולה עד שהם חורגים מעבר למוצרים הספציפיים בהם עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן המפורסם אינו הוגן משני היבטים לפחות - ראשית, המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין עליהם לא הוא טרח. הוא נהנה, ללא הצדקה, מהיתרון שמקנה לו השימוש בסימן המסחרי המפורסם. שנית, ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר, בגלל פיחות ודילול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר. לאור דברים אלה ברי, כי אין לשים את הדגש על מניעיו הסובייקטיביים של המשתמש בסימן המפורסם; די בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם." אין מחלוקת באשר לראשוניותה של התובעת בשמה ובמוניטין שצברה במשך שנים רבות של פעילות. מבלי להתייחס לפרסומים אודות הנתבעת, אני סבור שזכותה של התובעת לשמור על המוניטין שרכשה וזכאית היא לשלול מאחרים את השימוש בשמה ובמוניטין שצברה כדי למנוע פגיעה במוניטין שלה. צו לשינוי שם סעיף 27 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע: "(א) לא תירשם חברה בשם שהוא - ... (2) סימן מסחר רשום לגבי טובין או שירותים שעוסקים בהם למטרות הדומות למטרות החברה המבקשת להירשם, או שם הדומה לו עד כדי להטעות, אלא אם כן הוכח לרשם כי בעל סימן המסחר הסכים לכך בכתב; לענין זה, "סימן מסחר רשום" - כמשמעותו בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972" משקבעתי כי הנתבעת עוסקת בין היתר בשיווק מגרשים ואין חולק לגבי רישום סימן המסחר "מונדרגון" על שם התובעת התקיים האיסור הקבוע בעניין רישום בשם שהוא סימן מסחר כאמור. סעיף 30 לחוק קובע: "בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, להורות למי שנטל את שמה או שם הדומה לו עד כדי להטעות, או, לבקשת מי שנפגע מרישום חברה בשם בניגוד להוראות סעיף 27, להורות לחברה, להימנע מלהשתמש בשם, אלא אם כן שוכנע כי זכותו של הנתבע להשתמש בשם קודמת לזכותו של המבקש." אין חולק כי זכותה של התובעת קודמת לזכותה של הנתבעת להשתמש בשם "מונדרגון". סוף דבר מכל הטעמים שלעיל אני מקבל את התביעה ואוסר על הנתבעת לנהל עסקים ו/או לסחור בישראל במישרין ו/או באמצעות אחר תחת השם "מונדרגון" ובכל דרך אחרת שיש בה כדי לקשור בין פעילות הנתבעת לפעילות התובעות. כן, אני מורה לנתבעת לשנות את שמה באופן שלא יכלול את השם "מונדרגון" תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. הטעיהשימוש בשם