הגנה על מוניטין

היקף ההגנה על הזכות לסימן מסחר והגנה על מוניטין שרכש אדם בעיסוקו, ייבחן בשים לב לערכים ולאינטרסים המוגנים המעורבים: מחד גיסא, השמירה על הקניין בכלל והקניין לסימן המסחרי והמוניטין בפרט, הכולל את זכותו של אדם למוצר או לשירות שהוא נותן. מאידך גיסא, האינטרס הציבורי לשמירה על עקרון חופש הביטוי, חופש העיסוק וחופש התחרות הנגזר ממנו.

בבסיס דיני זכויות סימני מסחר וזכויות יוצרים עומד איפוא מצב בו מתנגשים מספר ערכי יסוד - חופש העיסוק והתחרות מצד אחד, לעומת זכות הקנין וזכות היוצר למוצר ולשירות מהצד השני.

על בית המשפט להביא בחשבון את המתח הקיים בין מכלול האינטרסים החשובים הללו, ועליו לאתר את נקודת האיזון הראויה בין ערכי היסוד המתנגשים בדרך שתגן על האחד, מבלי לפגוע פגיעה בלתי מוצדקת בעקרונות היסוד האחרים.

להלן החלטה בנושא הגנה על מוניטין:

החלטה

1.     מרכז שלם - מכון למדיניות לאומית (להלן: המבקש) הגיש תביעה לצו מניעה זמני ולצו עשה נגד תכלת תקשורת בע"מ (להלן: המשיבה).
טרם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד להימנע מעשיית כל שימוש במותג או בסימן "תכלת" נוכח העובדה כי המשיבה צפויה להתחיל בקרוב בשידורים בטלביזיה תחת המותג "תכלת".
     
וזה בקצרה הרקע העובדתי הנדרש לענייננו:
2.     המבקש הינו מכון מחקר אקדמי למחשבה חברתית יהודית וישראלית, הפועל בחמש גזרות פעולה:
א.     הוצאת כתב העת "תכלת" מושא בקשה זו.
ב.     "הוצאת שלם", מערכת הוצאה לאור של ספרים בתחום היהדות, הממשל, היסטוריה ועוד.
ג.     תוכנית העמיתים הבכירים - חוקרים בכירים העוסקים בכתיבת ספרים בנושאים מגוונים.
ד.     תוכנית עמיתי שלם - קליטת סטודנטים מצטיינים במרכז שלם.
ה.     עריכת אירועים אקדמאים כגון ימי עיון, הרצאות, כנסים וכדו'.
3.     המבקש מוציא את כתב העת "תכלת, כתב עת למחשבה ישראלית", משנת 1996; עד כה יצאו 14 גיליונות של כתב זה. קהל היעד של כתב העת, כפי שהוא מכונה בפי המבקש, הינו - "הציבור הישראלי המשכיל". מאז הוצאת כתב העת ועד היום רכש כתב העת תפוצה של כ- 2,000 מנויים בישראל.
4.     המבקש רשם כסימן מסחר את הלוגו המופיע על כריכת כתב העת - "תכלת כתב עת למחשבה ישראלית". בתעודת הרישום של הסימן המסחרי נאמר כי הסימן נרשם ביחס ל - "הוצאה לאור, חינוך ופעילות תרבותית, הנכללים כולם בסוג 41".
     עוד נאמר כי "רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש יחודי במילים מחשבה וישראלית בנפרד, אלא בהרכב הסימן" (נספח "א" לבקשה).
5.     שם המשיבה הינו תכלת תקשורת בע"מ. המשיבה התקשרה עם בעלי הרשיונות הכלליים לשידורי טלביזיה בכבלים ובלווין בהסכם לפיו תפיק ותשדר, באמצעותן, ערוץ טלביזיה חדש שיעסוק בתחומי היהדות.
     לוגו הערוץ הינו "תכלת ערוץ ליהדות שלך" והמשיבה הציבה לעצמה כמטרה לפנות לקהל יעד רחב, לדתיים ולחילוניים כאחד. המועד המתוכנן להשקת הערוץ של המשיבה הוא בתחילת אפריל השנה.

6.     המבקש טוען כי המשיבה השתלטה שלא כדין על השם "תכלת". לטענתו, מאחר והמסרים שהיא נושאת בחובה שונים ומנוגדים לאלה של המבקש, פוגעת המשיבה בסימן המסחרי שלו, ובכך בקניינו ובמוניטין הניכר שרכש בעמל רב.
     המבקש טוען כי הפגיעה הנטענת בשל הקישור בין ערוץ תכלת לכתב העת תכלת חלה בשני מישורים:
"הראשון, הקישור בין ערוץ "תכלת" לכתב העת "תכלת" ולמרכז שלם יוריד לטמיון את המאמצים המרובים שהושקעו על-ידי המבקש בקידום תפיסת 'היהדות המשותפת' הייחודית שלו, שהרי יווצר בלבול בין רעיון זה לבין מאמצי הערוץ להנחיל רעיונות דתיים-אורתודוקסים לציבור החילוני; השני - ערוץ טלוויזיה המיועד מטבעו לקהל הרחב הינו שטחי בעיקרו. מדובר בכלי של תקשורת המונים, שאין באפשרותו להציע את העומק והיסודיות, שמאפיינים את כתב העת "תכלת" ואת פועלו של מרכז שלם, איכויות שבזכותן ביססו מרכז שלם וכתב העת "תכלת" את המוניטין שלהם". (סעיף 10 לבקשה).

7.     בבואו להסביר את מהות הפרת הסימן הרשום, טוען המבקש שלוש טענות חלופיות: ראשית, לטענתו המשיבה הפרה את סימן המסחר הרשום, מאחר שמדובר באותם טובין. לטענתו, תחום מתן השירותים של המשיבה הינו "הוצאה לאור, חינוך ופעילות חברתית", ולכן ישנה זהות בין השירות שנותנת המשיבה לשירות המוגן באמצעות סימן המסחר הרשום של המבקש. לחילופין, טוען המבקש, כי מדובר במוצרים מאותו הגדר. לחילופי-חילופין טוען המבקש, כי מדובר בסימן מסחר מוכר היטב, ולפיכך היקף ההגנה מתפרש גם על פני מוצרים שאינם מאותו הגדר.
8.     לטענת המבקש, כאשר בוחנים אם היתה הפרה של סימן מסחר, אין לבחון את השימוש שעושה המבקש בסימן לעומת השימוש המפר של המשיבים, כפי שנהוג בעוולת גניבת העין על מנת לבחון קיומו של מוניטין. לטענתו, יש לבחון את הסימן הרשום אל מול הסימן לגביו נטענת ההפרה. לטענתו, בשלב הבקשה לצו זמני, אין להתייחס לטענות הנוגעות לתוקפו של סימן מסחר רשום, ויש להניח, כי רישום סימן המסחר תקף. לטענתו, הטענות באשר לתקפות הרישום יוכלו להתברר בתובענה העיקרית, ואם למשיבה היו ספקות לגבי תוקף הרישום, היה עליה לפנות לרשם סימני המסחר בהתאם לסעיף 41 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) ולהגיש בקשה לביטול הרישום.

9.     לטענת המשיבה, המבקש השתהה שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית המשפט. לטענתה, בקשה דחופה לסעד זמני, ראוי שתוגש באופן דחוף, מכיוון שבהשהיית בקשה מסוג זה יש כדי לסתור את מהותה; אם הצו אכן חיוני ואינו סובל דיחוי, אין הצדקה להשתהות בפנייה לבית המשפט.
10.     המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, מכיוון שאינה מעלה לכאורה עילה טובה. לטענתה, השימוש במילה "תכלת" על-ידי המבקש נעשה לצורך הוצאת כתב העת בלבד, ואילו המבקש מנסה לעצור את פעילות המשיבה בטענה כי רשם את סימן המסחר למטרות אחרות, שבהן אינו עושה, ומעולם לא עשה, שימוש.
     לטענתה, אל מול הזכות הקניינית של המבקש עומדות זכויות של כלל הציבור, ובכללן הזכות לחופש הביטוי ולחופש העיסוק. לטענתה, מתן צו מניעה יהיה בו משום פגיעה חמורה בחופש העיסוק ובחופש הביטוי של כלל הציבור. לטענתה, המבקש מבקש לנכס לעצמו לא רק מילה, אלא ערך משמעותי ביהדות ובישראליות ולכך אין הצדקה.
11.     עוד טוענת המשיבה, כי סימן המסחר של המבקש אינו ראוי להגנת פקודת סימני המסחר מפני השימוש, שעושה המשיבה בסימנה בערוץ הטלוויזיה. לטענתה, המונח "הפרה" בסעיף 1 לפקודה, דורש הוכחה, כי השימוש שעושה המשיבה בסימן נוגע ל"טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר". המשיבה סבורה כי פעילותה אינה "הוצאה לאור" וכן אינה "חינוך ופעילות תרבותית" ולכן אין המדובר באותם הטובין. המשיבה טוענת כי אין מדובר בטובין באותו הגדר, מכיוון ש"המבקש לא הצביע, ודומה כי לא ניתן כלל להצביע, על הגדרה משותפת לכתב העת האקדמי של המבקש ולערוץ הטלוויזיה של המשיבה". לטענתה, אין מדובר ב"סימן מסחר מוכר היטב" מכיוון שקהל היעד של כתב העת מצומצם ואקסקלוסיבי.
     המשיבה שוללת את טענת גניבת העין, מן הטעם שהמילה "תכלת" היא מילה נפוצה, אשר למעלה מחמישים חברות עושות בה שימוש בשמן.
12.     המשיבה טוענת עוד כי: "משמעותו של צו מניעה בנסיבות העניין הינה קבלת הסעד העיקרי. אם ינתן צו מניעה זמני, לא תוכל המשיבה לעלות לאויר עם ערוץ טלוויזיה בשם "ערוץ תכלת" ותאלץ לשנות את השם המתוכנן", ובכך, למעשה, יהיה בצו הזמני מתן צו קבוע.

     הצד המשפטי
13.     השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו ליתן סעד זמני בדרך של צו מניעה הם:
א.      מתן הצו הכרחי עד כדי התערבות בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה, לשם שמירת המצב הקיים, שאם יחול בו שינוי עלול התובע לקפח את זכותו;
ב.     הוכחת זכותו לכאורה של התובע;
ג.     שיקולי מאזן הנוחות והנזק שייגרם לתובע מזה ולנתבע מזה, והאם נזקו של תובע ניתן להטבה ע"י פיצוי כספי.
ד.     שיקולי יושר כגון ניקיון כפיים, שיהוי וכד'.

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, המסמכים, התצהירים, טיעוני הצדדים והמצב המשפטי ובשים לב לשיקולים המנחים את בית המשפט בהענקת סעד זמני, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להעתר לבקשה ודינה להידחות, כפוף לשינויים מסוימים בלוגו של המשיבה, להם הסכימה המשיבה. עם זאת יש להדגיש את המובן מאליו כי כל האמור בהחלטה הוא לכאורי בלבד, כמקובל בהליך ביניים לסעד זמני.
ואלה הם הנימוקים והשיקולים שהבאתי בחשבון:

14.     על המבקש בסעד זמני לשכנע את בית המשפט כי הוא נזקק בדחיפות להתערבות מוקדמת של בית המשפט עוד לפני הדיון בתיק העיקרי, וכי אם לא ינתן לו הצו יגרם לו נזק שאינו ניתן לתיקון.
     בענייננו, המבקש אינו עומד בתנאי זה.

15.     סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) קובע כי הפרת סימן מסחר היא:
"הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(1)     בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר".

הלכה היא כי כאשר מדובר בסימן הדומה לסימן הרשום - להבדיל מסימן זהה לו - על הטוען להפרה להוכיח כי הסימן הנחשד בהפרה דומה לסימן הרשום עד כדי הטעיית הציבור (רע"א 1400/97 פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) נ' אסם תעשיות מזון, פ"ד נא(1) 310 בעמ' 313).
16.     בענייננו מדובר בסימן דומה ולא זהה ולפיכך יש לבחון אם, על פני הדברים, הוכחה לכאורה הטעיית הציבור. לפני שנעבור לבחינה זו יש לבחון את השאלה אם מדובר בטובין שהם מאותו "הגדר". כדרישת סעיף 1 לפקודה.
17.     מהבקשה שהגיש המבקש עולה בבירור כי המוצר היחיד בו עושה המבקש שימוש בשם "תכלת", הינו כתב העת המכונה "תכלת כתב עת למחשבה ישראלית". אכן, בתעודת הרישום שרשם המבקש בשנת 1999 נרשם כי הסימן נרשם ביחס ל- "הוצאה לאור, חינוך ופעילות תרבותית", אולם לא ניתן להתעלם מכך שהלכה למעשה המבקש בחר לעשות שימוש בסימן המוגן בהוצאת כתב העת בלבד. זאת ועוד, כפי שהמבקש פרט בהרחבה בבקשתו, למבקש ("מרכז שלם") יש מלבד כתב העת 4 גזרות פעולה אחרות. במסגרת פעילותו יש למבקש גם הוצאה לאור המכונה "הוצאת שלם", במסגרתה הוא מוציא ספרים. המבקש גם עוסק בפעילות חינוך ותרבות. אולם בכל אלה, כך על פי הבקשה, הוא אינו עושה שימוש כלל ועיקר, בסימן המסחר המוגן בכלל ובשימוש במילה תכלת בפרט. יש לזכור כי בסימן המסחר עצמו נאמר כי מדובר ב"כתב עת" ומכאן כי ההדגש הנכון הינו כתב העת שגם על פי הבקשה, מהווה את ה"במה המרכזית ואת כרטיס הביקור של מרכז שלם" (סעיף 5 לבקשה).
18.     יש לדחות את טענת המבקש כי הבדיקה אם מדובר באותם טובין או בטובין מאותו הגדר, יש לעשות על הבסיס הרחב הכולל גם פעילויות שבהן המבקש אינו עוסק. בשלב מקדמי זה, כאשר יש לבחון בדחיפות, ועל פני הדברים, את הצורך המיידי של המבקש בהגנה, מן הראוי שהדבר יעשה, על בסיס מצב הדברים אותו מתאר המבקש עצמו. במיוחד כאשר מדובר במצב דברים עובדתי הנכון מזה מספר שנים. אין מדובר בהטלת דופי בתוקפו של רישום סימן המסחר, אלא בבחינת הצורך האמיתי והדחוף של המבקש בסעד המיידי ובהיקפו, לפני בירור התביעה לגופה.
     גם אם ההגנה בהיקף הרחב מכוונת לאינטרסים עתידיים של המבקש, נראה כי באיזון העדין המתבקש בין האינטרס העתידי של הפרט להגנה על זכויותיו, לבין האינטרס הציבורי של חופש המסחר וחופש העיסוק, במיוחד בשלב המקדמי של צו זמני, מן הראוי להגביל את בחינת ההגנה לאינטרס ממשי בלבד.

19.     המבחן המקובל שנקבע בפסיקה לבחינת השאלה אם מדובר ב"הטעיית הציבור" הינו "המבחן המשולש":
א.      מבחן המראה והצליל
     בענייננו קיים דמיון בדומיננטיות ובגודל של המילה "תכלת", ביחס למילים הנוספות שבשם, ובמידת מה גם בצורה הגראפית של האותיות. עם זאת קיים שוני בצבע הכיתובים ובצבע הרקע. בנוסף המילה "תכלת" בלוגו של המשיבה מנוקדת, מה שאין כן בלוגו של המבקש. בנוסף בכתב העת מופיע בלוגו איור גראפי מתחת לכיתוב, ואילו בלוגו של הערוץ מופיע כיתוב בלבד. בשים לב למכלול, נראה לכאורה כי על פי מבחן החזות והעין הדמיון בין שני הסימנים רב.
ב.     מבחן הצליל
     סימן המסחר הרשום של המבקש אינו מתמצה במילה "תכלת" אלא חל על הלוגו כולו, הכולל גם את המילים "כתב עת למחשבה ישראלית". בלוגו של המשיבה נוספים למילה "תכלת" המילים "ערוץ ליהדות שלך". נראה כי נוכח הדומיננטיות של המילה תכלת, קיים דמיון אקוסטי בין הסימנים.
ג.     מבחן סוג הטובין
     נראה לכאורה כי לא ניתן לקבוע כי כתב עת וערוץ טלביזיה הינם טובין זהים או טובין מאותו הגדר. בעוד שכתב עת מסווג כטובין, הסיווג המתאים לערוץ טלביזיה הוא של מתן שירותים.
     טענת המבקשת כי ערוץ הטלביזיה מהווה הוצאה לאור דינה בשלב הזה להידחות וזוהי פרשנות מרחיקת לכת. ערוץ טלביזיה מהסוג של המבקש (שאינו מו"לות אלקטרונית) אינו הוצאה לאור. גם הטענה כי ערוץ הטלביזיה של המשיב נכנס בגדרן של "חינוך ופעולות תרבות" דינה, בשלב זה, להידחות. תכלית עיסוקה של המשיבה אינו "חינוך ופעולות תרבות". המטרה של הערוץ היא עשיית טלביזיה, ומהות התכנים נקבעת מתוך פרספקטיבה עסקית, כלכלית כאשר המסר החינוכי או התרבותי, נלווים להשגת התכליות האחרות.
     ב"כ המבקש טוען עוד כי המשיבה מתעתדת להקים אתר אינטרנט תחת השם "תכלת" וגם בכך תהיה פגיעה בסימן המסחר הרשום של המבקש. גם טיעון זה יש לדחות. בענייננו מדובר באתר אינטרנט הנלווה ומשרת את המשיבה ולא מהווה את מרכז הפעילות. זאת ועוד, המבקש עצמו שרשם מזה זמן את כתובת האינטרנט שלו, לא בחר בשם "תכלת" אלא בשם AZURE. לפיכך נראה לכאורה כי בשלב זה אין חשש להטעיה גם בעניין זה.
     

     מבחן חוג הלקוחות
20.     קהל היעד של המבקש הינו הציבור המשכיל בישראל, ואילו קהל היעד של המשיבה הינו כלל הציבור בישראל. קיימת חפיפה חלקית בלבד בין קהלי היעד, וגם כך החשש להטעיה הינו קטן ומבוטל. קהל היעד של כתב העת מצומצם יחסית לקהל היעד של ערוץ הטלוויזיה, ומעבר לכך המדובר הוא בקהל יעד משכיל במיוחד. יכולת האבחנה וחקר האמת של חוג לקוחות ברמה כזו, מפותחת יותר מכושר האבחנה של הציבור הרחב הצורך שירות או מוצר בצריכה יום יומית. ככל שקהל היעד משכיל יותר ונגישותו של המוצר קטנה יותר, כך קטן החשש להטעיה. נראה, כי מנויי כתב העת בחרו בקריאתו בקפידה, תוך היכרותם את צביונו ואופיו, ולא בחרו בו באופן מזדמן, לכן נראה לכאורה כי לא יטעו לחשוב, כי קיים קשר בינו לבין ערוץ הטלוויזיה של המשיב.

     מבחן השכל
21.     מבחן השכל הינו מבחן נוסף המוכר בפסיקה, והוא מתמקד באסוציאציה העולה מהסימנים. למילה "תכלת" יש משמעות מיוחדת ביהדות הקשורה בין השאר לפתיל בציצית הנקרא בקריאת שמע, וצבעו תכלת. המילה "תכלת" קשורה גם לפן ישראלי בהיות דגל ישראל בצבעי תכלת לבן. כתב העת נקרא "תכלת - כתב עת למחשבה ישראלית" בעוד שערוץ הטלוויזיה מכונה תכלת - ערוץ למחשבה יהודית. בבחינת השם הכולל שנבחר על ידי כל אחד מהצדדים נראה שהאחד נקשר יותר עם אסוציאציה הקשורה לישראליות ואילו השני מבקש להיות קשור יותר לאסוציאציה של יהדות. כאמור המילה תכלת נקשרת גם ליהדות וגם לישראליות ולפיכך גם על פי מבחן זה לא ניתן ללמוד לכאורה על חשש לבלבול או הטעיה.
     
מבחן כלל נסיבות העניין
22.     במבחן זה יש להביא בחשבון את המוניטין שצברה המבקשת בכל הנוגע לכתב העת שהוא מוניטין בקרב חוג לקוחות מיוחד ומצומצם. לכאורה, לא ניתן לומר כי המשיבה ביקשה להיבנות מהמוניטין שרכש כתב העת של המבקש, הרי מטרותיה וקהל היעד שלה, שונים בסוג כמו גם בהיקף. אדרבה, נראה לכאורה כי המשיבה ביקשה לעשות שימוש בשם "תכלת", בהקשרו וזיקתו היהודית. זאת ועוד, המבקש עצמו מקיים פעילויות נרחבות בתחומי חינוך ותרבות בשמו (מרכז שלם) ולא תחת השם "תכלת". גם בכך יש להביא למסקנה כי אינו זקוק בשלב זה להגנה על אותו סימן, בתחומים בהם הוא שימוש בשם אחר. מתן הגנה גורפת על מילה שמהווה סמל עבור ציבור רחב ומשותפת לכל בעלי הזיקה היהודית, ראוי שתינתן בזהירות הראויה. כדי שלא ייווצר מצב בו יוענק למבקש מעמד מונופוליסטי נרחב מדי המשתרע על תחומים שמעבר לנדרש, ומונע מהאחר שימוש שנראה לכאורה סביר, בערוץ הטלביזיה מושא הבקשה.

     "סימן מסחר מוכר היטב"
23.     יש לדחות גם את טענתו החילופית הנוספת של המבקש, לפיה סימן המסחר שלו הינו "סימן מסחר מוכר היטב". בענייננו צבר המבקש מוניטין בקרב קהל היעד שלו שהוא מצומצם וייחודי, ואין מדובר "בסימן מסחר מוכר היטב" שיוחד בפסיקה לסימנים ידועים ומוכרים במיוחד.

     סוגי השמות
24.     בע"א 5792/99 תקשורת וחנוך דתי-יהודי משפחה (1977) בע"מ - עיתון "משפחה" נ. אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט חשין) כי אין חשש להטעיה גם כאשר היה מדובר באותו סוג של טובין ובשם שהיה דומה במיוחד. באותו מקרה היה מדובר בשני עיתונים כאשר האחד נקרא "משפחה" והשני "משפחה טובה". וכך נקבע בעניין זה על ידי בית המשפט העליון:
"אם אין די בכל אלה, נוסיף ונאמר עוד זאת: שלא כשאר טובין הוא עיתון. וחשש להטעיה בטובין אחרים אינו חשש להטעיה באשר לזהותו של עיתון. קוראי עיתון, ידענו כולנו, נאמנים הם לעיתון החביב עליהם. למרב, ומתוך היסח הדעת, יכולה שתחול טעות פעם אחת, וקורא נאמן של עיתון פלמוני ירכוש עיתון קלמוני. ואולם עיתון אינו מוצר הנרכש פעם אחת; נרכש הוא כל פרק זמן קבוע - כל יום, כל שבוע, כל חודש וכיוצא בזה - וטעות כי תארע לא תחזור. מטעם זה, בין השאר, נטיית הפסיקה הייתה תמיד שלא להכיר בתביעות מוציאים לאור שטענו לחשש הטעיה אך מחמת השם בלבד" (עמ' 950 לפסק הדין).
25.     ב"כ המבקש טוען, כי אין מקום להסתמך על פסק הדין שניתן בעניין העיתונים הנ"ל או על פסקי דין נוספים שדנו במוצרים מאותו סוג ובעלי שמות דומים (כגון: ה"פ(ת"א) 1600/92 מלון הנסיכה נתניה בע"מ נ' לקסן ישראל בע"מ, דינים-מחוזי כו(2) 852). לטענתו, באותם מקרים היה מדובר בעוולה של גניבת עין, ואילו בענייננו מדובר גם בהגנה על סימן מסחר רשום. טענה זו יש לדחות.
     המבחנים המקובלים לעניין קיומו או העדרו של דמיון מטעה בין סימני מסחר, הם גם המבחנים המקובלים בעוולה של גניבת עין. מושא הבדיקה בהפרת סימן מסחר שונה במובן זה שבודקים אם הסימן שלגביו נטען שהשימוש בו מפר סימן מסחר רשום, דומה באופן מטעה לסימן הרשום. אולם בחינה זו אינה יכולה להיות תיאורטית, פורמלית ומנותקת מהמציאות העולה בבירור מהבקשה עצמה. בענייננו על פי הבקשה עצמה, מדובר בסימן המתייחס לכתב עת אותו מוציא המבקש. זאת ועוד, יש לזכור כי פסק הדין בעניין עיתון "המשפחה" ועיתון "משפחה טובה" כמו גם פסקי דין נוספים עוסקים במוצר שהוא מאותו סוג ממש, ולמרות זאת נקבע כי אין הטעיה בשימוש בשם דומה, מה שאין כן בענייננו שמדובר בסוג מוצרים שונה במידה משמעותית. האחד עניינו בהוצאת כתב עת אקדמי ומיוחד במינו ואילו השני עניינו בערוץ טלביזיה.
26.     בהקשר זה נוהגים להבחין בין ארבע קטגוריות של שמות או מונחים המשמשים במסחר, בהתאם למידת ההגנה הניתנת להם: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים ושמות שרירותיים או דמיוניים.
     כפי שנקבע בפסיקה, מדובר במבחנים אובייקטיבים "והמכנה המשותף לכולן הוא הרצון למנוע הקניית מונופולין בשמותיהם של טובין מסויימים, מקום שהמונופולין יסתור את אינטרס הציבור או את טובת הציבור" (ע"א 5792/99 בעמ' 943-944). התשובה לשאלה אם מילה מסוימת מילה תיאורית היא, אם לאו, תלויה בהקשר הדברים ובכלל נסיבות כל מקרה ומקרה. נראה לי כי בענייננו המילה "תכלת" הינה יציר כלאים בין הקטגוריה של שמות תיאוריים לבין הקטגוריה של שמות מרמזים. אצל חלק מהציבור השם "תכלת" כמוהו כדרך לתאר ולסמל יהדות. בוודאי שיש במילה "תכלת" כדי ל"רמוז" למשמעות יהודית או למשמעות ישראלית. נקבע כי השמות התיאוריים יזכו להגנה רק במקרים נדירים וקיצוניים, ואילו השמות המרמזים יזכו להגנה רחבה יותר.
     בענייננו מדובר במילה שגורה בשפה אשר יש לה משמעות מיוחדת וחשובה בהקשר ליהדות ולישראליות. בנסיבות אלה יש לבחון בזהירות אם ניתן למנוע את השימוש בשם זה בכל הנוגע לטובין אחרים שאינם מאותו סוג.
     בנסיבות שבפני ובשלב מקדמי זה, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה למנוע את השימוש במילה "תכלת" מערוץ הטלביזיה שמבקשת לשדר המשיבה וכי בנסיבות המקרה אין חשש להטעיה.

     גניבת עין
27.     סעיף 1(א) לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999, קובע לאמור:
"1(א)     לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
     על המבקש להוכיח קיומם של שני יסודות מצטברים:
     האחד, כי רכש מוניטין בטובין או בשירות באופן שהציבור מזהה את תדמיתו החיובית עמו.
     השני, חשש סביר להטעיית הציבור כי השירותים או הטובין שמציע הנתבע לציבור הינם טובין או שירותים של התובע.
28.     בענייננו אין למעשה מחלוקת כי המבקש רכש מוניטין לכתב העת בקרב קהל היעד שלו. עם זאת, על בסיס המבחנים המקובלים שפורטו לעיל, המבקש לא הצליח להראות לכאורה כי קיים חשש סביר להטעיית הציבור. לעניין זה חשוב לציין כי מהבקשה עולה עד כמה ציבור הקוראים של העיתון, כמו גם הציבור הפוטנציאלי שלו, הינו משכיל ואקסולוסיבי. לעניין זה יפים הדברים שכתב כב' השופט חשין בלשונו הציורית:
"הציבור אינו עולם-גולם, והקוראים עיתונות יודעים כי אותה מילה עצמה יכולה שתתאר מוצרים שונים באותו ענף. וגם אם אמרנו שיש חשש-מה לטעות, נטילת סיכון זה ראויה ולו למען התחרות החופשית וחופש העיסוק של הכלל; שהיחיד לא יפקיע לעצמו מן הציבור ומן המתחרים מילה או שם אך בשם אותו חשש מסוים להטעייה". (עמ' 949 לפסק הדין).
     דברים אלה יפים בענייננו והמבקש לא הצליח להראות לכאורה כי היסוד השני של העוולה בדבר הטעיית הציבור התקיים.

     שיהוי
29.     המבקש פנה לראשונה אל המשיבה ביום 12.11.02. ביום 28.11.02 השיבה לו המשיבה כי העניין ייבדק, וביום 23.12.02 הודיעה לו כי היא דוחה את כל טענותיו. ממועד קבלת מכתב זה השתהה המבקש משך למעלה מחודשיים, עד שפנה למשיבה בשנית (ביום 26.2.03), פנייה שנענתה ביום 28.2.03 ובעקבותיה הוגשה בקשתו לבית המשפט רק ביום 6.3.03.
     המבקש הסביר את השתהותו בצורך למצוא עורך דין הבקי בתחום זה וללמוד את המטריה המשפטית. הסבר זה אין לקבל ואין בו הצדקה לשיהוי כה ניכר בבקשה מסוג זה. עצם השתהותו של המבקש יש בה כדי להעיד על העדר הדחיפות מבחינתו במתן הסעד. וגם מטעם זה אין הצדקה למתן סעד זמני דחוף, אלא ניתן להמתין להכרעה בתביעה העיקרית.
     לעניין זה יפים הדברים שכתב ע. פרידמן בספרו, סימני מסחר, דין, פסיקה ומשפט משווה:
"בקשה לסעד זמני בתובענות הנוגעות להפרת סימן מסחר, הינה בקשה שנועדה למנוע מצב בו נרמסות זכויותיו המהותיות של בעל סימן המסחר. לפיכך, יש להגיש כל בקשה לסעד זמני תוך 'זמן סביר' מהמועד בו התחיל מעשה ההפרה. המונח 'זמן סביר' איננו מונח מוגדר, אלא מונח המשתנה ממקרה למקרה. בקשת הסעד הזמני חייבת להיעשות במועד הסמוך, ככל האפשר, לשלב בו החלה הפרתו של סימן המסחר, שכן מטרתה של בקשה זו למנוע את אובדן אופיו וסגולותיו של סימן המסחר. (בעמ' 393).

     מאזן הנוחות
30.     גם בבחינת מאזן הנוחות, אין הכף נוטה בבירור לכיוונו של המבקש. המשיבה עומדת להתחיל את שידוריה בעוד ימים ספורים בלבד (תחילת אפריל), היא השקיעה במיתוג הערוץ סכומים נכבדים, במשך תקופה ארוכה. נוכח התקופה הקצרה שנותרה עד עלייתו של ערוץ הטלביזיה למרקע, ברור שאם ינתן הצו יקבל המבקש למעשה את כל הסעד העיקרי שהוא מבקש. ככלל אין מעניקים סעד ארעי המביא לכך שהתובע מקבל בדרך זו את כל מבוקשו בתביעה העיקרית. מכל מקום, העובדה שהתובע זוכה, עקב קבלת הסעד הזמני בסעד המבוקש בתביעה, היא נסיבה שיש להביאה בחשבון במסגרת השיקולים האחרים שלא להושיט את הסעד הזמני.
     בענייננו גם נוכח השיהוי שחל בפנייתו של המבקש לבית המשפט, לא מצאתי הצדקה למתן סעד שיביא למעשה לקבלת התביעה לגופה.
     מנגד, אם יעלה ערוץ הטלביזיה, הנזק שיגרם למבקש, אם יגרם, ניתן יהיה לכימות והוא בר פיצוי כספי. אין מדובר בחוג לקוחות גדול במיוחד שרכש המבקש משך השנים, ולכן הפגיעה, אם תהיה כזו - בהרחבת חוג הלקוחות - ניתנת לפיצוי כספי, אם המבקש יזכה בתביעה, בתיק העיקרי.

     לסיכום
31.     היקף ההגנה על הזכות לסימן מסחר והגנה על מוניטין שרכש אדם בעיסוקו, ייבחן בשים לב לערכים ולאינטרסים המוגנים המעורבים: מחד גיסא, השמירה על הקנין בכלל והקנין לסימן המסחרי והמוניטין בפרט, הכולל את זכותו של אדם למוצר או לשירות שהוא נותן. מאידך גיסא, האינטרס הציבורי לשמירה על עקרון חופש הביטוי, חופש העיסוק וחופש התחרות הנגזר ממנו.
32.     בבסיס דיני זכויות סימני מסחר וזכויות יוצרים עומד איפוא מצב בו מתנגשים מספר ערכי יסוד - חופש העיסוק והתחרות מצד אחד, לעומת זכות הקנין וזכות היוצר למוצר ולשירות מהצד השני. על בית המשפט להביא בחשבון את המתח הקיים בין מכלול האינטרסים החשובים הללו, ועליו לאתר את נקודת האיזון הראויה בין ערכי היסוד המתנגשים בדרך שתגן על האחד, מבלי לפגוע פגיעה בלתי מוצדקת בעקרונות היסוד האחרים.
33.     על בסיס אמות מידה אלה, נראה לי כי, בשלב זה, אין הצדקה למתן צו מניעה גורף נגד המשיב. המבקש עושה שימוש ממושך בכתב עת מיוחד במינו, בצורתו, כמו גם בתוכנו ומיועד לקהל מאוד מסוים ובעל רמת אינטיליגנציה גבוהה במיוחד. מנגד, עניין לנו בערוץ טלביזיה המיועד לקהל רחב במיוחד וכולל תכנים שונים ומגוונים וברמות שונות, כדי שיתאימו לכלל הציבור. בנסיבות אלה, השימוש של המבקש במילה "תכלת" לצרכיו אינו צריך למנוע את השימוש שעושה המשיב במילה "תכלת" לצורכי ערוץ הטלביזיה המיועד. מדובר במילה שיש לה ערך משמעותי ביהדות ובישראליות, ולכן מידת ההגנה עליה צריכה להיעשות בזהירות ובהקשר הדברים המתאים. עם זאת, וכדי למנוע ולו חשש כלשהו לטעות, נראה לי כי ראוי לעשות שינוי בצורת הלוגו של המשיב, דבר שגם המשיב הסכים לו. השינוי יעשה בדרך הבאה: המילה "ערוץ" תהיה ראשונה ותוקדם למילה תכלת, באופן שהלוגו יהיה "ערוץ תכלת, ערוץ ליהדות שלך". גודל האותיות "ערוץ" ו- "תכלת" יהיה שווה למילים האחרות שבלוגו ויעשה גם שינוי בצורת האותיות. נראה לי כי בשינויים האמורים יהיה כדי למנוע את הדמיון בצורת הלוגו הקיים היום בין השניים. בשלב המקדמי של בחינת הצו הזמני, שוכנעתי כי ניתן להסתפק בשינויים אלה.
     לאור כל האמור לעיל, ובכפוף לעריכת השינויים האמורים בלוגו של המשיבה, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להידחות.
     המבקשת תשא בהוצאות ובשכ"ט המשיבה בבקשה בסכום של 20,000 ₪ בערכם היום.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון