הארכת תוקף פטנט

להלן פסק דין בנושא הארכת תוקף פטנט:

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

ההליך

1.     סגן רשם הפטנטים דחה בקשה למתן הארכת מועד (בדיעבד) להגשת בקשה למתן צו להארכת תוקף פטנט לגבי תכשיר רפואי. הבקשה הוגשה על ידי המשיבה [להלן - רקורדטי] למעלה מחמש שנים לאחר המועד הסטטוטורי להגשת בקשה למתן צו הארכה, מועד הקבוע בסעיף 64טו לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 [להלן - החוק]. משנדחתה הבקשה הגישה רקורדטי, בעלת הפטנט, ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) על קבלת הערעור. הוא האריך למשיבה את המועד להגשת הבקשה והחזיר את הדיון לסגן רשם הפטנטים על מנת שידון בבקשה להארכת תוקף הפטנט לגופה "ויפעל על פי סמכותו להתנות את מתן האורכה בתנאים שימצא לנכון למניעת פגיעה בחברות הגנריות". על משמעות הדברים - להלן. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש רשם הפטנטים את בקשת רשות הערעור שבפנינו. נתקבלה תגובת המשיבה בכתב, והוספנו ושמענו טענות על-פה. דנו בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

העובדות והוראות החקיקה שלענין

2.     רקורדטי היא בעלת פטנט לפיתוח חומר ממנו מיוצרת תרופה הנושאת את השם המסחרי VASODIP. התרופה משמשת לטיפול בלחץ דם. הבקשה לרישום הפטנט הוגשה ב-4.2.85. על פי הוראת סעיף 52 לחוק תוקפו של הפטנט הוא 20 שנה ממועד הגשת הבקשה לרישומו. תוקף הפטנט יפוג, איפוא, בקרוב, ב-4.2.05. רק ב-1.4.98 העניק משרד הבריאות לרקורדטי רשיון לשיווקה של התרופה. למעשה נותרה לרקורדטי בנסיבות אלה תקופה של 6 שנים בלבד לניצול הפטנט. עם זאת, רקורדטי יכולה היתה, ולא עשתה כן במועד, להיעזר בהוראות חוק שנכנסו לתוקפן בפברואר 1998, זמן קצר לפני מתן רשיון השיווק. הוראות אלה נקבעו בחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), תשנ"ח-1998. על פי התיקון האמור, לבעל פטנט בתחום הרפואה עומדת אפשרות לבקש להאריך את תוקף ההגנה על הפטנט באמצעות "צו הארכה" לתקופה של עד חמש שנים נוספות אם יציאתו לשוק התעכבה בשל הליכי הרישוי. רקורדטי יכולה היתה לבקש צו הארכה, ולא עשתה כן במועד.

3.     בהארכת תקופת ההגנה עוסק סימן ב'1 לחוק בו הוספו, במסגרת תיקון מס' 3, הסעיפים 64א - 64טז. ב-24.6.98 הותקנו תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה - סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול), תשנ"ח-1998, ק"ת 996, הקובעות סדרי דין.

4.     במסגרת תיקון מס' 3 הנזכר הוסף לחוק גם סעיף 54א, המורה:

54א. פעולה נסיונית במסגרת טיפול להשגת רישוי לצורך שיווק המוצר לאחר תום תוקפו של הפטנט, אינה בגדר 'ניצול אמצאה' אם התקיימו שניים אלה: (1) הטיפול לקבלת הרישוי נעשה לשם קבלת רישוי בישראל, או במדינה שבה מותרת פעולה נסיונית באמצאה מוגנת פטנט לשם השגת רישוי, לפני תום תוקפו של הפטנט; (2) כל מוצר שיוצר במסגרת הוראת סעיף זה לא ישמש לכל מטרה זולת לצורכי השגת רישוי כאמור, הן בתקופת הפטנט והן אחריה; לענין סעיף זה, 'רישוי' - אישור, היתר או מסמך אחר הנדרש כדין לצורך שיווק מוצר."     פעולה נסיונית להשגת רישוי

     הוראה זו נוגעת למה שמכונה "החברות הגנריות", שהוזכרו, כפי שצוטט, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. במקביל לאפשרות להאריך את תוקף הפטנט התאפשר למתחריו של בעל הפטנט ניצול בהיקף נסיוני תוך תקופת הפטנט, לשם השגת היתר כדין לניצול האמצאה המוגנת לאחר פקיעת הפטנט הרשום. ניצול כזה אינו נחשב כהקדמת היציאה לשוק (לענין סימן ב'1 שהוסף לחוק ולעניין "התרופות הגנריות" ראו בהרחבה ע' פרידמן, פטנטים, דין פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 145-123, 688, 752-751, 872-864).

5.     על פי סעיף 64טו לחוק, שהוסף במסגרת התיקון האמור, יש להגיש בקשה להארכת תקופת ההגנה תוך 60 יום מיום קבלת הרישוי לשיווק התקופה בישראל (הנוסח בחוק: "לא יאוחר מ-60 ימים מיום רישום התכשיר הרפואי לפי תקנות הרוקחים"). לפיכך, המועד לבקש צו הארכה לגבי רקורדטי חל ב-1.6.98. כאמור, רקורדטי לא פנתה במועד בבקשה להארכת צו ההגנה. רק ביום 10.7.03, למעלה מחמש שנים לאחר המועד הקבוע בדין, הגישה רקורדטי בקשה למתן צו להארכת תוקפו של הפטנט למשך 5 שנים נוספות מיום פקיעתו הצפויה - דהיינו עד יום 4.2.2010. יחד עם בקשה זו הוגשה בקשה להארכת מועד בדיעבד. הבקשה להארכת מועד האמורה היא שעומדת ביסוד ההליך שבפנינו.

6.     על בקשות להארכת מועד לפי החוק חל סעיף 164 הקובע:

"הארכת מועדים
-164 (א) הרשם רשאי, אם ראה טעם סביר לכך, להאריך כל מועד הקבוע לפי חוק זה לעשייתו של דבר בלשכה או לפני הרשם, חוץ מהמועדים הקבועים בסעיפים 30, 56, 57, 61, 64ו, 64יג, 73(ג) ו-170(ג), אולם לענין סעיף 10 -

(1) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן(א)(1) אלא אם כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען;
(2) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן(א)(2) אלא כל עוד לא קובלה הבקשה ואם שוכנע שנעשתה טעות בתום לב.

(ב) הרשם רשאי להתנות את הארכת המועד בתנאים שימצא לנכון.

(ג) בקשה להארכת מועד ניתן להגיש בין בתוך המועד ובין לאחריו.

. . ."


     אין חולק על כך שלרשם יש, בענייננו, סמכות להאריך מועד בדיעבד "אם ראה טעם סביר לכך", וכי מוסמך הוא להתנות את הארכת המועד ב"תנאים שימצא לנכון". שמענו בדיון על כוונה לפעול לשינויו של החוק, כך שלא תהיה אפשרות להארכת מועד. פסק דיננו זה ניתן, כמובן, על פי הדין הקיים.

החלטת סגן הרשם

7.     סגן הרשם ציין בפתח החלטתו כי הוא סבור שהארכת המועד לתקופה כה ארוכה תהיה בלתי סבירה לחלוטין במקרה זה, ועל כן החליט לדחות את הבקשה. לגוף העניין, וכפי שיפורט מיד, סבר סגן הרשם שהנסיבות שהוצגו בפניו להארכת מועד אינן מצדיקות את מתן הארכה המבוקשת.

8.     בבקשה להארכת מועד נטען, שאחת הסיבות לאי הגשת הבקשה במועד היתה שבעת שנכנס לתוקף התיקון לחוק שאיפשר להאריך את תקופת ההגנה, לא הותקנו עדיין תקנות והיתה חוסר בהירות משפטית באשר להגשת בקשות להארכה. סגן הרשם דחה טענה זו בקובעו, כי מהבקשה עולה שעד פברואר 2003 כלל לא ידעה רקורדטי על האפשרות להאריך את תקופת ההגנה בישראל, כך שלהעדרן של תקנות אין ולא כלום עם הסיבות לאי הגשת הבקשה במועד. עוד ציין בהחלטתו, כי למבקשת היתה נציגה בישראל שקיבלה רשיון לניצול הפטנט וטיפלה בקבלת הרשיון ממשרד הבריאות לשיווק התרופה. סגן הרשם קבע, כי "יש להניח, ולא הוכח בפני אחרת, כי אנשי אותה הנציגה בארץ, היו מודעים לאפשרות להאריך את תקופת ההגנה לפטנטים בארץ, ומצער הדבר כי לא יידעו את המבקשת בדבר קיומה של אפשרות זו".

9.     בפני סגן הרשם (כמו בערעור לבית המשפט המחוזי ובפנינו) טענה רקורדטי כי אי הארכת המועד תביא לפגיעה בזכות הקניין שלה. לעניין טענה זו קבע סגן הרשם בהחלטתו:

"6. א.      לעניין טענת המבקשת כי אי הארכת המועד תביא לפגיעה בזכות הקניין שלה, וכי על כללי הפרוצדורה לסגת מפני האינטרס המהותי: לא בכל מקרה כללי הפרוצדורה ייסוגו מפני האינטרס המהותי, ואין לזלזל בחשיבותה של הפרוצדורה, שכן מטרתה ליצור סדר בהליכים הרלוונטיים, מתוך מטרה לשמור על אינטרסים של צדדים אחרים, במיוחד אינטרס ההסתמכות, וליצור בטחון באותם ההליכים.

ב.      במקרה דנן, נראה לי כי אחת הסיבות, אם לא הסיבה העיקרית, להגבלת המועד להגשת בקשה להארכת תקופת הגנה היא, לאפשר לתעשייה המתחרה, הקרויה לרב 'התעשייה הגנרית' של התרופות, לכלכל את צעדיה.
כלומר, אם לא הוגשה בקשה להארכת תקופת הגנה תוך המועד הקבוע בחוק, רשאי מתחרה פוטנציאלי לצאת מנקודת הנחה כי תקופת ההגנה הפטנטית תסתיים במועדה, דהינו, בתום 20 שנה מתאריך הבקשה לרישום פטנט. כך יוכל הוא לתכנן ייצורה ושווקה של תרופה מתחרה בהתאם. בוודאי הדברים אמורים כאשר חלפו למעלה מחמש שנים מהמועד בו היה על המבקשת להגיש את הבקשה. לא מן הנמנע כי חברה מתחרה כבר הסתמכה על העובדה שבמשך תקופה כה ארוכה לא הוגשה בקשה ליתן צו הארכה והיא סבורה כי הדרך פתוחה בפניה לשווק תרופה גנרית בתום 20 שנות הפטנט."

     ובדחותו את הבקשה סיכם:

"6. ג.      גם אם הייתי משתכנע, כי הסיבות לאי הגשת הבקשה במועד, כפי שהוצגו בפני, מצדיקות הארכת המועד, הייתי דוחה את הבקשה שבפני, ולו רק בשל הארכה הבלתי סבירה לחלוטין המבוקשת, ולאור האמור בפסקה ב. דלעיל."

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.     רקורדטי ערערה על החלטת סגן הרשם לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו ציין בית המשפט, כי מנימוקים אותם ניסתה רקורדטי להבהיר בבקשתה, "אם כי לא בהצלחה יתרה", הוגשה בקשתה באיחור של כ-5 שנים. בית המשפט עמד על עיקריו של תיקון מס' 3 לחוק, עליו עמדנו לעיל: מצד אחד, התאפשרה הארכת תקופת ההגנה, נוכח ההשקעות הגדולות בפטנט והאפשרות שלאחר רישום הפטנט יחלפו מספר שנים עד שבעל הפטנט יוכל להינות מההמצאה על ידי שווקה המסחרי: בענייננו, הבקשה לרישום הפטנט הוגשה עוד ב-1985, אך הליכי הרישוי הסתיימו רק בשנת 1998. מצד שני, במקביל להארכת משך תוקפו של הפטנט ניתנה לחברות הגנריות אפשרות לערוך ניסויים במוצר עובר לפקיעת הפטנט, על מנת שבמועד פקיעתו תוכלנה להתחיל בשיווקו של המוצר. בית המשפט קבע:

"יחד עם זאת, אני סבורה, כי ככל שגובר האינטרס של בעל הפטנט לעשות שימוש, במשך זמן סביר, בהמצאתו ומאידך גיסא הפגיעה בגורם אחר, אשר פיתח ציפיה סבירה לפקיעת הפטנט, קטנה יותר, כך יש לתת יותר משקל למטרת התיקון: שמירה על זכויות בעל הפטנט למשך תקופה ארוכה יותר תוך מתן אפשרות למתחרהו הגנרי להתכונן לקראת פקיעת הפטנט, במהלך התקופה בה המוצר עדיין מוגן על ידו; מן הטעם שאי מתן אפשרות למיצוי סביר על היתרון הכלכלי של בעל הפטנט, עשויה לפגוע קשות באינטרס של יצרנים לקדם טכנולוגיה חדישה בישראל."

     לעניין הטעם באיחור ציין בית המשפט המחוזי, כי בא כוחה של רקורדטי התקשה למסור הסבר לאיחור הממושך, ומבין השיטין עולה כי מאן דהוא התרשל ולא היה מודע לתיקון לחוק והשלכותיו על האינטרסים שלה; מדובר בחברה זרה שהטיפול בענייניה בישראל חולק בין גורמים שונים וכך הנושא של הארכת תוקף הפטנט "נפל בין הכסאות". יתכן - כך צויין - שאין די בנימוק זה לצורך הארכת מועד בהליך שיפוטי. אך בענייננו, לפי קביעת בית המשפט המחוזי, מטרת תיקון מס' 3 לחוק היתה המשך ההגנה על זכויותיו של בעל הפטנט, לנוכח הכירסום בזכויות אלה הנובע ממתן היתר לחברות גנריות לפעול לקידום הפצת המוצר על ידן, בטרם פג תוקפו של הפטנט. יש להתחשב, כך הוסיף בית המשפט וקבע, הן בבעל הפטנט והן באינטרסים של צדדי ג', העשויים להיפגע בשל הארכת המועד - החברות הגנריות, שיתכן והן שוקדות "ברגעים אלה" על ההכנות לשיווקו של המוצר. רקורדטי הציעה, כי רשם הפטנטים יתנה את מתן צו ההארכה בכך שצד ג', אשר יוכיח כי במועד שקדם להגשת בקשת הארכה הסתמך בתום לב על מחדלה של רקורדטי, לצורך ביצוע פעולות נסיוניות במסגרת טיפול להשגת רישוי, וזאת מתוך כוונה לנצל את הפטנט עם תום תקופתו - לא יחול לגביו צו ההארכה. בית המשפט החליט כאמור, לקבל את הערעור, להאריך לרקורדטי את המועד להגשת הבקשה ולהחזיר את הדיון לסגן רשם הפטנטים כדי שידון בבקשה לגופה, ויפעל על פי סמכותו להתנות את מתן הארכה בתנאים שימצא לנכון למניעת פגיעה בחברות הגנריות.

11.     על פסק דין זה ביקש, כאמור, רשם הפטנטים רשות ערעור.

ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

12.     יחד עם בקשת רשות הערעור ביקש רשם הפטנטים לעכב את ביצועו של פסק הדין. כב' השופטת פרוקצ'יה החליטה ביום 20.4.04 להיעתר לבקשה. בהחלטתה ציינה, כי ההליך בפני רשם הפטנטים עליו הורה בית המשפט המחוזי הינו הליך שנלוות לו עלויות שונות ומשאבים ציבוריים, ואם תתקבל בקשת רשות הערעור יהיה זה הליך סרק. משעוכב ביצועו של פסק הדין לא התקיים, עדיין, הדיון בפני סגן הרשם.

בקשות ההצטרפות     
     
13.     התאחדות התעשיינים - אגף הכימיה והפרמצבטיקה וחברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ הגישו בקשה להצטרף כצד להליך בבקשת רשות הערעור; מאוחר יותר "משכה" התאחדות התעשיינים את בקשתה, אך חברת טבע עמדה על בקשת ההצטרפות. נוכח מסקנתנו כי דין הערעור להתקבל, לא ראינו צורך לקבל את בקשתה של חברת טבע, ואין אנו מביעים עמדה בשאלה אם ניתן היה לצרפה, לראשונה, בשלב הערעור.

דיון

14.     בית המשפט המחוזי האריך, כאמור, את המועד להגשת הבקשה, והחזיר את הדיון לסגן הרשם על מנת שידון בבקשה גופה ויפעל על פי סמכותו להתנות את מתן הארכה "בתנאים שימצא לנכון למניעת פגיעה בחברות הגנריות". בית המשפט לא קבע אמנם בעצמו את התנאים, אך ציין כי חברות גנריות יוכלו לפנות לרשם הפטנטים ולהוכיח לו כי החלו במימוש זכותן ובכך יזכו לפטור מהגנת הפטנט של המערערת. תנאים כאלה יכול הרשם להתנות, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, מכח סמכותו "להתנות את הארכת המועד בתנאים שימצא לנכון", כאמור בסעיף 164(ב) לחוק.
15.     אני סבורה כי בהקנותו לרשם סמכות להתנות "תנאים" להארכת מועד לא התכוון המחוקק לקביעת תנאי מסוג זה שהציע בית המשפט המחוזי לסגן הרשם להתנותו. לדעתי, התניית תנאי כאמור היא בגדר יצירת מוסד משפטי שהחוק מכיר בו כפי שיפורט, רק בנסיבות חריגות - מוסד של פטנט שניצולו בידי אחר - איננו מהווה הפרה של החוק.

16.     פרק ד' סימן א' של החוק הוא לב ליבו של החוק. הוא עוסק בזכויות הנובעות מפטנט. לאחר ההליך הסבוך של רישום פטנט, זכאי בעל הפטנט שנרשם, כאמור בסעיף 49(א) לחוק:

"...למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן - הפרה)."


17.     מקובל לומר כי לבעל הפטנט מונופולין על המצאתו (ראו, למשל ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מ"י, פ"ד מד (4) 45; ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' "רגבה" - מושב שיתופי חקלאי בע"מ, פ"ד נד (3) 721). על ידי התניית תנאי כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נוצר למעשה מעין "פטנט חלקי", דהיינו פטנט שהפרתו לכאורה על ידי פלונים ואלמונים (שיוכיחו לרשם שהסתמכו על כך שרקורדטי לא ביקשה הארכת מועד) - אינה הפרה. ודוק: אם יכול הרשם להתנות תנאי כאמור הוא יכול להתנותו בהסכמת הבעלים, אך גם בלא הסכמתם. נראה לי, כי קריאת האפשרות ליצור "פטנט חלקי" כתנאי להארכת מועד לבקשת צו הארכה היא מתיחת הביטוי "תנאים" אל מעבר לגבולותיו הטבעיים. תנאי כזה עשוי לגרור הליך מסובך ויקר בפני הרשם, בין רקורדטי לבין צדדי ג', בשאלה מתי החל צד ג' ב"מימוש זכותו" לנצל את הפטנט בחלוף 20 השנים. הוא גם מטיל על צד ג' להוכיח מתי החל להסתמך על אי הגשת בקשה לצו הארכה. נראה לי, כי הכוונה מאחורי האפשרות הניתנת לרשם להאריך מועד "בתנאים" הנה "צנועה" הרבה יותר. מדובר בסמכות שבסדרי דין ו"התנאים" צריכים אף הם להיות תנאים שבסדרי דין, כגון תשלום הוצאות (בהליכים "על ריב"). אין הכוונה להתנות תנאים שיש בהם, למעשה, יצירת מוסד משפטי חדש של פטנט שאינו תקף כלפי כולי עלמא.

18.     לא נעלמו מעיני הוראת הסעיפים 53 ו-63 לחוק המהוות חריג להסדר הכללי בענין המונופולין של בעל הפטנט. הוראת סעיף 53 עוסקת ב"זכות מכוח ניצול קודם". זכות זו נתונה למי שבתאריך הקובע ניצל בתום לב בישראל את האמצאה, או שעשה בתום לב הכנות ממשיות לניצולה. מי שעמד בתנאים אלה זכאי לנצל את האמצאה בעצמו ובמהלך עיסוקו ללא תמורה, דהיינו בלי שיצטרך לשלם תמלוגים לבעל הפטנט. בדומה, סעיף 63 לחוק קובע כי מי שניצל פטנט שפקע בשל אי תשלום אגרה לא ייחשב כמי שהפר את זכותו של בעל הפטנט. שני הסעיפים האמורים הינם חריגים סטטוטורים לכלל לפיו מוטלת אחריות מוחלטת על מי שהפר פטנט (ראו פרידמן, שם, בע' 551-548, 635, 754-749, 807-804, 917-916). אכן, התנאי שהציע בית המשפט המחוזי לרשם הפטנטים להתנותו הוא ברוח ההוראות הנזכרות. ואולם, להשקפתי, אין מקום לכך שרשם הפטנטים ייצור חריגים נוספים על החריגים שקבע המחוקק עצמו בענין המונופולין של בעל הפטנט, בדרך של התניית תנאים להארכת מועד. משהגעתי למסקנה שהרשם אינו יכול להתנות תנאים מסוג זה, נשמט הבסיס להארכת המועד עליה הורה בית המשפט המחוזי.

19.     סעיף 164 לחוק, שצוטט לעיל, המאפשר לרשם להאריך מועדים, אינו חל על כל הוראות חוק הפטנטים (לפירוט העניינים בהם אין לרשם סמכות להאריך מועדים ראו פרידמן, שם, בע' 178-172). אכן, בענייננו בצדק ציינה הערכאה הראשונה, כי יש סמכות לרשם להאריך מועדים "בין בתוך המועד ובין לאחריו", כאמור בסעיף 164(ג), והכל אם ראה "טעם סביר" לכך. אך השאלה איננה קיומה של סמכות, אלא אופן השימוש בה. בע"ש (ת"א) 248/95 Fabio Perini S.P.A נ' Industrie Meccaniche Alberto Consani S.P.A (לא פורסם), דן הנשיא וינוגרד בפרשנותו של סעיף 164 לחוק (בנוסחו שקדם לתיקון מס' 3 לחוק). בית המשפט עמד על מדיניות ליברלית שהונהגה בהיעתרות לבקשות הארכת מועד על ידי צד המתנגד לרישום הפטנט. צד המתנגד לרישום פטנט עונה, בעצם הגשת התנגדותו, לא רק על האינטרס העצמי שלו, כי אם גם על אינטרס הציבור בשמירת טוהר הפנקסים. ואולם - טווח העניינים בהם מוסמך הרשם להאריך מועד - רחב הוא. הנשיא וינוגרד קבע, כי לאותה מדיניות ליברלית אין מקום כשמדובר (כפי שהיה בפניו) בהתנגדות להארכת מועד לתשלום אגרה. הוא סיכם:

"אני קובע, אם כן, כי את המונח 'טעמים סבירים' שבסעיף 164 לחוק, החל על כל סוגי הפעולות שבהן תיתכן בקשת אורכה, יש לפרש על פי הקונטקסט שבו הוא נדון."


     למסקנה זו - מסכימה אני. המדיניות לגבי בקשות שונות להארכת מועד המובאות בפני הרשם עשויה להשתנות על פי הקשר הדברים, ועל פי טיבו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד.
20.     ומכאן לענייננו: אכן, אם לא תינתן הארכת המועד המבוקשת לא יוכל בעל הפטנט לזכות בהארכה שהיה זוכה בה (בהתקיים התנאים לכך - שאלה שטרם בוררה), והאפשרות שתהיה קיימת בידו לנצל בישראל את השקעותיו בפיתוח - תיפגע. זהו שיקול שיש להביאו בחשבון והוא "מושך" לכיוון של הארכת מועד. מן הצד האחר, אין להתעלם מכך שפרט לאי ידיעת הדין בישראל, דהיינו למעשה - אי בירורו, אין הסבר ממשי למחדלה של המשיבה לבקש במועד להאריך את תוקף הפטנט. והעיקר: סגן הרשם עמד בהחלטתו על פרק הזמן הממושך של האיחור - למעלה מחמש שנים לאחר המועד הקבוע בדין. למסקנתו כי אין מקום להארכת מועד לאחר תקופה כה ארוכה - מסכימה אני. המחוקק ייחס חשיבות ללוחות הזמנים בעניין צווי הארכה: אינדיקציה לכך ניתן למצוא בסעיף 164 לחוק, שאינו מאפשר הארכת מועד להגשת התנגדות לצו הארכה (ראו סעיף 64ו לחוק, הנזכר בסעיף 164(א) לחוק כאחד המקרים בהם לא רשאי הרשם להאריך את המועד). הארכת מועד כה ארוכה - איננה סבירה.

21.     לסיכום: אני סבורה שאין אפשרות לפתרון "מאזן" בין רקורדטי לבין אינטרס הציבור ואינטרס החברות הגנריות בדרך של התניית תנאי מהסוג שציין בית המשפט המחוזי. נוכח האינטרסים המתנגשים - על איחור סביר ניתן היה לעבור לסדר היום, ולהאריך את המועד. אך בענייננו חרגה רקורדטי מכל מתחם סבירות, ולא היה מקום להאריך לה את המועד.

22.     רקורדטי טענה לפגיעה בזכות הקניין שלה. טענה זו אין בידי לקבל. לדעתי, לא התגבשה זכות קניין לניצול של הפטנט לתקופה שמעבר ל-20 שנה. זכות קניין זו מתגבשת רק עם הגשת בקשה לצו הארכה ואישורה. לכל היותר היתה לרקורדטי זכות קניינית בכוח, אך נוכח מחדלה לבקש במועד צו הארכה - לא התגבשה הזכות.

23.     אשר על כן יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטתו של סגן הרשם.

24.     רקורדטי תישא בהוצאות רשם הפטנטים בסך 20,000 ₪.

                                        
                                             ש ו פ ט ת




השופטת ד' ביניש:

     אני מסכימה.


                                             ש ו פ ט ת


השופט י' עדיאל:

     אני מסכים.

                                             ש ו פ ט


     הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פטנט על תרופה

  2. התקדמות המצאתית

  3. הארכת תוקף פטנט

  4. בקשה להאריך פטנט

  5. אמצאה כשירת פטנט

  6. הפרת פטנט תרופות

  7. גניבת עין של פטנט

  8. הארכת פטנט על תרופה

  9. עורך דין רישום פטנטים

  10. בקשה להארכת תוקף פטנט

  11. תיקון פירוט בקשת פטנט

  12. העתקה לאחר פקיעת פטנט

  13. פטנט עיכוב צמיחת שיער

  14. חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967

  15. הפרת פטנט לפני מתן פטנט

  16. הפרת פטנט מול תקנת השוק

  17. נוהל פיתוח המצאות פטנטים

  18. כניסה לשלב הלאומי בקשת פטנט

  19. פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926

  20. עיכוב הליכים בתביעת הפרת פטנט

  21. תביעת פיצויים נגד רשות הפטנטים

  22. עיכוב הליכים בבקשה לביטול פטנט

  23. בקשת הארכת תקופת הגנה על פטנטים

  24. מחיקת טענות בעניין זכויות בפטנט

  25. בקשת מינוי כונס נכסים זמני בפטנט

  26. הארכת מועד להגשת ראיות התנגדות לפטנט

  27. תקנות הפטנטים (אמנה בינלאומית), 1935

  28. צו הפטנטים (תחילת תוקף סעיף 16 לחוק), תשכ"ח-1968

  29. צו הפטנטים (סמכות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), תשכ"ט-1969

  30. תקנות הפטנטים והמדגמים (סדרי הדין לפני ועדת-ערעור), תשי''ב-1952

  31. צו הפטנטים (קביעת מפעלים ומוסדות לענין סעיף 137 לחוק) תשכ"ח-1968

  32. תקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ''ח-1968

  33. פקודת הפטנטים, המדגמים, זכות היוצרים וסימני המסחר (שעת-חירום), 1939

  34. תקנות הפטנטים (מסירת הודעה על אמצאת פטנט על ידי עובד המדינה), תש''ל-1969

  35. תקנות הפטנטים (יישום האמנה בדבר שיתוף פעולה בעניני פטנטים), התשנ''ו-1996

  36. תקנות הפטנטים והמדגמים (סדרי הדין לפני ועדת פיצוי ודמי-זכיון), תשי''ב-1952

  37. תקנות הפטנטים (מסירת הודעה על אמצאת פטנט על ידי עובדי מערכת הבטחון וחיילים), תשכ''ט-1969

  38. תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה - סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול), התשנ''ח-1998

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון