האם אקו''ם היא מונופול

להלן החלטה בנושא האם אקו''ם היא מונופול:

ה ח ל ט ה

ביום 30.03.04 קבע הממונה על הגבלים עסקיים (להלן: "הממונה"), בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 43(א)(1) ו- 26(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים"), כי ההסדרים בדבר הקמתה ופעילותה של אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ (להלן: "אקו"ם"), שהינה תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים, הם הסדרים כובלים, המבססים לה מעמד של בעלת מונופולין בחמישה שווקים:

  1.      ניהול של זכות השידור ביצירות מוסיקליות לרבות אספקת רשיונות שימוש בה.
  2.      ניהול של זכות הביצוע הפומבי ביצירות מוסיקליות לרבות אספקת רשיונות שימוש בה.
  3.      ניהול של זכות ההעתקה ביצירות מוסיקליות לרבות אספקת רשיונות שימוש בה.
  4.      ניהול של זכות ההקלטה ביצירות מוסיקליות לרבות אספקת רשיונות שימוש בה.
  5.      ניהול של זכות הסינכרוניזציה ביצירות מוסיקליות לרבות אספקת רשיונות שימוש בה.


     הממונה הודיע בהחלטה זו, כי רשות ההגבלים העסקיים תימנע מאכיפת הוראות חוק ההגבלים העסקיים על אקו"ם לתקופה של 60 יום ממועד ההחלטה, וזאת על-מנת שאקו"ם תוכל לפנות לבית הדין להגבלים עסקיים (להלן: "בית הדין") בבקשה לאישור הסדר כובל וקבלת היתר זמני.

     על-פי סעיף 43(ה) לחוק ההגבלים, קביעה זו של הממונה היא ראיה לכאורה לנקבע בה, בכל הליך משפטי.

     על-פי סעיף 43(ג) לחוק ההגבלים לאקו"ם זכות ערר על החלטה זו של הממונה לבית הדין תוך 30 יום ממועד נתינתה.

     אקו"ם פנתה לבית הדין ביום 22.04.04 בבקשה להארכת המועד להגשת ערר, בהסכמת הממונה, וניתנה לה ארכה כבקשתה עד ליום 30.05.04.

     עד יום 30.05.04 לא הוגש ערר. גם לא הוגשה בקשה נוספת להארכת המועד. אקו"ם אף לא הגישה בקשה לאישור הסדר כובל ובקשה להיתר זמני בצידה.
     הבקשה שהוגשה ביום 30.05.04 היא למתן צו ביניים שיתלה את תוקפה של החלטת הממונה עד למתן החלטה בערר "שעתידה המבקשת להגיש בימים הקרובים" וכן בקשה לצו ארעי זהה, עד מועד הדיון.

     ניתן על ידי צו ארעי כמבוקש תוך קביעת מועד לדיון ביום 31.05.04. לאחר שמיעת טענות קצרה והשלמת טיעונים בכתב, הגעתי למסקנה כי יש לבטל את הצו הארעי שניתן על ידי, והצו הארעי בטל בזה.

     להלן נימוקיי.

בקשת אקו"ם לבית הדין נסמכת על סעיף 36 לחוק ההגבלים הקובע:

"בכל עניין שהובא לפני בית הדין או לפני אב בית הדין, רשאי בית הדין או אב בית הדין להוציא צו ביניים, אם מצאו כי מן הראוי לעשות כן בנסיבות העניין".

     דא עקא, אין בפני בית הדין הליך עיקרי כל שהוא.

באי כוחה של אקו"ם מבקשים ללמוד גזירה שווה מתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1989, הקובעת כי:

"בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו".

     דא עקא, מעבר לעובדה שאין הוראה דומה בחוק ההגבלים (או בתקנות שהותקנו מכוחו) כמו גם בחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, אין ללמוד גזירה שווה לענייננו זאת בשל העובדה שקביעת הממונה לפי סעיף 43(א)(1) היא החלטה בעלת אופי הצהרתי וראייתי, וכפי שנאמר על ידי בית הדין בבקשה 40/98 בעניין תנובה ואח' נ' הממונה (לא פורסם):

"... מדובר בקביעה דקלרטיבית שאינה מחייבת את המבקשות בעשיית מעשה ואינה משנה את המצב המשפטי הקיים אלא רק מצהירה על קיומו".

(ראו גם ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק, פ"ד מט(5) 423 426-427).

למעשה, סעיף זה בא לשנות את המצב שהיה קיים ערב חקיקתו, לפיו הדרך לבירור השאלה האם בהסדר כובל עסקינן, דרשה את ניהולו של הליך פלילי. עתה, בסמכותו של הממונה לקבוע האם אכן מדובר בהסדר כובל, כאשר קביעה זו, כאמור, אך מצהירה על המצב המשפטי הקיים (ראו דברי ההסבר להצעת חוק ההגבלים העסקיים, הצעת חוק מס' 1647, התשמ"ד בעמ' 59-60).

סעד זמני מטרתו להבטיח את מימוש זכותו של התובע במשפט. בשל אופייה ההצהרתי של קביעת הממונה, אין מקום למתן סעד זמני אשר יתלה את תוקפה של הקביעה (השוו ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 578).

וכבר נאמר בע"א 3603/95 הנ"ל, בעמ' 426 (מול ד'-ה') מפי כבוד המשנה לנשיא השופט ש' לוין:

"אין מקום ליתן צו ביניים בהליכי ערר על החלטת הממונה שניתנה לפי סעיף 43(א)(1) לחוק הואיל ואין בו כדי להבטיח מימושו של ההליך העיקרי.
כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובעה שהוא בא לשרת".

     לטענת אקו"ם סיכוייה בערר טובים. אלא מאי - אין ערר.

     לטענת אקו"ם החלטת הממונה גורמת לרמיסת זכויות היוצרים, ופגיעתה היא "פגיעה רעה, רעה וקשה" (סעיף 25 לבקשה). התוצאה היא, לסברת אקו"ם, כי אין היא יכולה לאכוף את זכויות היוצרים של החברים בה, על אלה הרומסים זכויות כאלה.

     אכן, לכאורה התוצאה של הכרזת הממונה היא קשה לאקו"ם, יחד עם זאת, יש מזור לבעיה הקשה והיא פניה בבקשה לבית הדין בערר ולחילופין (ומבלי להודות) לבקשה לאישור הסדר כובל ובצידה פניה להיתר זמני על פי סעיף 13 לחוק ההגבלים.

     מתן היתר זמני מחייב המלצת הממונה.

מתברר כי נוהל בין הצדדים מו"מ לתנאים בהם יסכים הממונה להמליץ על היתר זמני, אלא שאקו"ם סברה כי התנאים אשר הממונה מעמיד הינם קשים מדי.

ואולם, כוונת המחוקק בחוקקו את סעיף 13 הינה ברורה. בנוסף לשיקול של טובת הציבור שעל בית הדין לשקול, יש צורך בהמלצת הממונה. לבית הדין אין סמכות לחייב את הממונה להקל בתנאים הנדרשים על ידו כתנאי להמלצה.

     אם סבורה אקו"ם כי התנאים אותם דורש הממונה, אינם סבירים, הפתרון הוא פניה לבית המשפט הגבוה לצדק. אין לבית הדין סמכות להתערב בהחלטה.

     מאז הכרזת הממונה ועד לפניית אקו"ם בבקשות נשוא ההחלטה חלפו 60 יום. ראוי היה שאקו"ם תפעל בהקדם לקבלת היתר זמני, גם אם אינה מודה בכך שהיא פועלת על-פי הסדר כובל, והדברים ידועים.

     אני ערה לכך שמאחורי אקו"ם כגוף עומדים אלפי יוצרים. לו רק בשל כך מן הראוי היה שאקו"ם תפעל בהקדם על-מנת שעניינה יובא כעניין עיקרי (ולא צו ביניים), בפני בית הדין.

     מהנימוקים המפורטים לעיל הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן צו ארעי, ואף לצו ביניים, כל עוד אין עניין עיקרי תלוי ועומד בפני בית הדין.



ה ח ל ט ה 2

הרקע לבקשה

אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ (להלן: "אקו"ם"), היא תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים. אקו"ם הוקמה בשנת 1936 כתאגיד ניהול זכויות יוצרים של מחברים, מלחינים, מעבדים ודומיהם, על דרך מתן הרשאה לעשיית שימוש במוסיקה וגביית תמלוגים עבור הרשאה זו, לרבות פעולות לאכיפת זכויות היוצרים במקרה של הפרתן. את התמלוגים מחלקת אקו"ם לחבריה. אקו"ם התקשרה לצורך פעילותה בהסכמים עם יוצרים ומו"לים, במסגרתם העבירו לה האחרונים את זכויות היוצרים הקיימות להם ביצירות השונות. אקו"ם מצידה מתקשרת בהסכמים עם משתמשים שונים, כגון תחנות רדיו וטלוויזיה, מסעדות, בתי-מלון וכיוב', ומתירה להם לעשות שימוש מוגדר ברפרטואר היצירות שברשותה, על-ידי הענקת רשיון בתמורה לתשלום. בנוסף, אקו"ם קשורה בהסכמי ייצוג הדדיים עם תאגידים זרים לניהול זכויות יוצרים, במסגרתם ישנה העברה הדדית של ניהול זכויות היוצרים ביצירות המצויות ברפרטואר של כל אחד מהתאגידים. למעשה, באמצעות רשיונות ההשמעה אותם מעניקה אקו"ם, מוסדר שוק ההשמעות הפומביות של מוסיקה ויצירות אחרות בישראל.

ביום 30.3.04 קבע הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: "הממונה"), בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 43(א)(1) ו-26(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק"), כי ההסדרים בדבר הקמתה ופעילותה של אקו"ם הם הסדרים כובלים, המבססים לה מעמד של בעלת מונופולין בחמישה שווקים לניהול זכויות יוצרים שונות, לרבות אספקת רשיונות השימוש בהן (להלן: "ההחלטה"). על-פי סעיף 43(ה) לחוק, קביעה זו של הממונה היא "ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי." הממונה הודיע בהחלטתו זו, כי רשות ההגבלים העסקיים תימנע מאכיפת הוראות החוק על אקו"ם, לתקופה של 60 יום ממועד ההחלטה.

תחילה הגישה אקו"ם לבית-הדין בקשה למתן צו ביניים לפי סעיף 36 לחוק, אשר יתלה את תוקף החלטת הממונה עד למתן החלטה בערר, וכן בקשה זהה לצו ארעי.

בהחלטה מיום 2.6.04, דחיתי שתי בקשות אלו (להלן: "ההחלטה הראשונה"). החלטתי זו נסמכה על שני טעמים, כמפורט בה. הטעם האחד הוא, כי במועד הגשת הבקשות לא היה מונח בפני בית-הדין הליך עיקרי כלשהו בעניין. הטעם השני הוא, כי קביעת הממונה לפי סעיף 43(א)(1) לחוק הנה בעלת אופי הצהרתי וראייתי גרידא, ועל-כן אין בצו ביניים כדי להבטיח את מימושו של ההליך העיקרי.


הבקשה דנן

ביום 1.7.04 הגישה אקו"ם ערר על החלטת הממונה ובקשה חלופית לאישור הסדר כובל. בד בבד עם הגשת הערר, הגישה אקו"ם בקשה נוספת לפי סעיף 36 לחוק, היא הבקשה נשוא הדיון, למתן צו ביניים המתלה את תוקפה של החלטת הממונה עד להכרעה בהליך העיקרי, "על-מנת למנוע התרחשותם של נזקים בלתי-הפיכים עד לבירור מעמדה המשפטי" טרם ניתן לה יומה בבית-הדין. הבקשה מתייחסת רק לקביעת הממונה, כי פעילותה של אקו"ם כרוכה בהסדרים כובלים.

לשיטתה של אקו"ם, יש בהחלטת הממונה כדי לפגוע בפעילותה, ובמיוחד בהליכים שהיא נוקטת לשם אכיפת זכויות היוצרים של חבריה. לדבריה, בהליכים המשפטיים אותם היא מנהלת כנגד מפרי זכויות יוצרים, מועלית נגדה הטענה, כי אין היא יכולה לנהל הליכים להגנה על זכויות היוצרים של חבריה, זאת בעקבות החלטת הממונה המהווה ראיה לכאורה באשר לפעילותה בהסדר כובל. להערכת אקו"ם, היא צפויה להיתקל בקשיים באכיפת זכויות היוצרים, בתקופה שעד להכרעה בערר שהוגש על-ידה. לטענת אקו"ם, מעשית וכלכלית לא ייתכן שכל יוצר ויוצר יאתר את מפרי זכויותיו ויפעל לאכיפתן על-ידי נקיטת הליכים משפטיים. במצב דברים זה של העדר אכיפה, יהפכו זכויות היוצרים להפקר, וכל דיכפין ישמיע יצירות אלו ללא רשות וללא תמורה.

אקו"ם מוסיפה, כי משמעות החלטת הממונה היא העדר תוקף להעברת הזכויות אליה מידי חבריה, כמו גם להסכמי הייצוג עם תאגידי הניהול הזרים. התוצאה היא, כי אין תוקף לרשיונות שמעניקה אקו"ם, דהיינו הפסקה של השמעה פומבית חוקית או שידור מוסיקה באופן חוקי.

הממונה מבקש לסלק על הסף את בקשתה של אקו"ם לצו ביניים, ולחילופין לראות בבקשה זו תגובה לבקשתה של אקו"ם. עמדתו של הממונה היא, כי אין בסעד הזמני המבוקש על-ידי אקו"ם כדי להבטיח את מימוש זכותה בערר, שכן תוקפה של החלטה לפי סעיף 43(א)(1) לחוק הוא דקלרטיבי גרידא. משכך, לא די בעיכוב תוקפה של ההחלטה כדי להבטיח את מבקש העיכוב מפני ביצוע מעשה הנוגד את החוק. לטענת הממונה, בעקבות החלטה הראשונה, ולאור אי-שינוי הנסיבות, אין לדון בבקשתה של אקו"ם לגופה. לדידו של הממונה, אקו"ם מבקשת למעשה מבית-הדין היתר מיוחד לנהוג בניגוד לדין, ולהמשיך ולפעול כהסדר כובל. הממונה מוסיף וטוען, כי קביעתו היא ראיה לכאורה בלבד, ועל-כן פתוחה הדרך בפני אקו"ם להוכיח את טענותיה נגד הקביעה בכל הליך שהוא.

בהתייחסו לטענת הנזק הצפוי שהועלתה על-ידי אקו"ם, טוען הממונה, כי רשות ההגבלים העסקיים הודיעה לאקו"ם על בחינת מעמדה עוד ביום 30.3.97. במהלך שנות הבדיקה, הודע לאקו"ם, לפחות שלוש פעמים, על הכוונה לקבוע כי פעילותה כרוכה בהסדרים כובלים המבססים לה מעמד של בעלת מונופולין. מעמדם של תאגידים נוספים לניהול זכויות יוצרים כמו הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (להלן: "הפדרציה") והפדרציה הישראלית למוסיקה ים-תיכונית בע"מ (להלן: "הפי"ל"), נבחן בעבר על-ידו. תאגידים אלו הגיעו עמו להסכמה אודות פעילותם לצורך קבלת המלצתו למתן היתר זמני על-פי סעיף 13 לחוק, והם פעלו על-פי אותו הסדר עד למתן פסק-הדין בעניינם, אשר הסדיר את דרך פעולתם (ה"ע 3666/00, 3574 - להלן: "פסק-דין הפדרציה"). לסברת הממונה, בניגוד לדרך הפעולה של תאגידים אלה, בחרה אקו"ם להתעלם מעמדת הממונה ולא היתה מוכנה להגיע להסכמה משפטית לגבי עצם קיומם של ההסדרים הכובלים ולגבי התנאים לפעילותה. עולה מן האמור, כי אקו"ם יכולה היתה למנוע את נזקיה הנטענים, על-ידי הגשת בקשה להסדר כובל ובקשה למתן היתר זמני בצדה, מבלי לפגוע בזכויות ובטענות העומדות לה בערר.

דיון
     
בנימוקי בקשתה תקפה אקו"ם את קביעת הממונה, לפיה בהקמתה ופעילותה של אקו"ם יש משום הסדר כובל המגביל את התחרות בין חבריה, וכי קיים הסדר כובל בהתקשרותה של אקו"ם עם תאגידי הניהול הזרים. הממונה מצדו הגן על קביעתו. שני הצדדים אף התייחסו בהרחבה ל"פסק-דין הפדרציה", כאשר כל צד מוצא בו תמיכה לעמדתו הוא.

בשלב זה של בקשה למתן צו ביניים, אין מקום לדון בסוגיה סבוכה זו, הדורשת ליבון עובדתי ומשפטי כאחד. ליבון זה יערך במסגרת הדיון בערר גופו, ובו תידון גם המשמעות של "פסק-דין הפדרציה" לעניינה של אקו"ם.

לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר הדיון שנערך בבקשה, התרשמתי כי אקו"ם נתקלת בקשיים של ממש באכיפת זכויות היוצרים של חבריה, בעיקר בהוצאת צווי מניעה ובתביעת פיצויים סטטוטוריים, זאת בשל המשמעות הראייתית של קביעת הממונה והתנאים שהוא מבקש להטיל עליה.

ברע"א 6141/02 אקו"ם נ' תחנת השידור גלי צה"ל ואח', פ"ד נז(2) 625, אליו הפנו ב"כ של אקו"ם, עמדה השופטת דורנר על חשיבות צווי המניעה להגנת זכויות יוצרים. עם זאת, השופטת דורנר מציינת, כי "על בעליה של זכות היוצרים החובה להשתמש בזכותו בתום לב ואל לו לפגוע, אגב שימוש זה, ביצירתם של אחרים או בעיקרון התחרות החופשית." (ההדגשה הוספה - מ.ש.א.).

בסופו של יום, כפי שציין בית-הדין ב"פסק-דין הפדרציה" (ראו סעיף 14 ואילך לפסק-הדין), יש למצוא את נקודת האיזון בין דיני הקניין הרוחני מחד גיסא, ודיני ההגבלים העסקיים מאידך גיסא "למשל, על-ידי אישור ההסדר הכובל בתנאים אשר יקהו את פגיעתו בתחרות תוך שמירה על האינטרסים של היוצרים ..." (סעיף 18 לפסק-הדין).

המחלוקת האמיתית בין הצדדים נעוצה בתנאי ההיתר הזמני, אותם מבקש הממונה להטיל על אקו"ם, תנאים אשר אמורים לשקף, לסברתו, אותו איזון שבין הגנה אפקטיבית על זכויות היוצרים ובין דיני ההגבלים העסקיים. הממונה מסר בתגובתו לבקשה, כי הוא "הודיע לאקו"ם במהלך המגעים שניהל ומנהל איתה ... שהוא יאות להמליץ לבית-הדין על מתן היתר זמני והכל בכפוף לתנאים שאינם גרועים יותר מהתנאים שהושתו על הפדרציה והפי"ל, וישתדל לעשות זאת, במידת האפשר, בהתייעצות עם אקו"ם ובהסכמתה." בדיון מיום 19.7.04 הודיע הממונה כי הוא שוקל אף להקל בתנאים אשר יקבעו לפעילותה של אקו"ם במסגרת ההיתר הזמני. בהודעה מיום 25.7.04, אשר הוגשה בעקבות הדיון בבקשה, עמד הממונה על ההבדלים בין התנאים שאושרו על-ידי בית-הדין לפעילותן של הפדרציה והפי"ל, ובין התנאים אותם הוא שוקל להטיל על אקו"ם במסגרת תנאי ההסדר הזמני.

דומה, לאור הודעת הממונה, כי אף הוא חש כי קיים קושי בהמשך פעילותה של אקו"ם לאחר קביעתו, בעיקר בהיבט אכיפת זכויות היוצרים. בית-הדין עמד בהרחבה בפסק-דין ב"עניין הפדרציה" (סעיף 51 ואילך), על התועלות הכרוכות בניהול משותף של זכויות יוצרים, אשר משמש כלי חיוני באכיפת זכויות היוצרים, ומייעל את השימוש במאגרי היצירות המוגנות. מן העבר השני, כאמור, יש לשוות לנגד עינינו את האינטרסים המוגנים על-ידי דיני ההגבלים העסקיים, ובמקרה זה בעיקר מניעת ניצול לרעה של כוח השוק של אקו"ם, שיסודו, לכאורה, במערך הסדרים כובלים.

ערה אני להחלטות עליהם מסתמך הממונה, לביסוס טענתו, כי אין מקום ליתן סעד זמני להתליית תוקפה של החלטתו לפי סעיף 43(א)(1), בשל היותה בעלת אופי הצהרתי. אני סבורה כי מקרה זה הנו מקרה יוצא דופן, המצדיק מתן צו כאמור, כפי שאבהיר להלן.

בע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423 נקבע, כי אין מקום ליתן צו ביניים בהליכי ערר על החלטת הממונה לפי סעיף 43(א)(1) לחוק, הואיל ואין בו כדי להבטיח את מימוש ההליך העיקרי (אין הוא משרת תוצאה אופרטיבית כלשהי), שכן החלטה כאמור הנה בעלת אופי הצהרתי ראייתי. באותו עניין עתר הממונה לצו ביניים, אשר עיקרו להורות לחברת דלק להימנע מהכנסת שינוי או חידוש בהסכמי הבלעדיות בינה ובין בעלי תחנות התדלוק, באופן שיש בו לשנות את המצב אשר היה קיים בעת קביעתו, ולהכשיל או לעכב את ביצוע החלטת בית-הדין אשר תינתן בערר.

בהחלטת בית-הדין מיום 31.7.98 בבקשה 40/98 בעניין תנובה ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, ציין כב' השופט עדיאל, אגב אורחא, בהסתמכו על פסק-הדין ב"עניין דלק", כי אין מקום לעכב את תחילת תוקפה של קביעת ממונה לפי סעיף 43(א) לחוק "שכן מדובר בקביעה דקלרטיבית, שאינה מחייבת את המבקשות בעשיית מעשה, ואינה משנה את המצב המשפטי הקיים אלא רק מצהירה על קיומו ... ככלל כאשר מדובר בקביעה בעלת תוקף דקלרטיבי בלבד, שאין בה כדי להטיל על המבקשות חובה כלשהי, אינני רואה כיצד ניתן לטעון שהימנעות מלעכב את הביצוע של הקביעה, 'ימנע או יקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו'. במקרה זה, על כל פנים, לא הצביעו המבקשות על נסיבות המקימות חשש ממשי כזה." (סעיפים 9-10 להחלטה). בהמשך החלטתו ציין כב' השופט עדיאל, כי "נפקותה המשפטית היחידה של הקביעה היא בכך שהיא מקימה ראיה לכאורה לכך שההסדר נשוא הקביעה הוא הסדר כובל". וכן הוסיף הוא, כי אף יעוכב תוקף ההחלטה, אין בכך כדי להבטיח את המבקשות מפני ביצוע מעשה הנוגד את החוק.

במקרה זה, בשונה מהמקרים אשר נדונו בשתי ההחלטות דלעיל, לנפקות המשפטית הראייתית של קביעת הממונה ישנה תוצאה אופרטיבית, בדמות קשיים באכיפת זכיות היוצרים של חברי אקו"ם, שכן קביעת הממונה היא ראיה לכאורה לנקבע בה בהליכים המשפטיים אותם מנהלת אקו"ם נגד מפרי זכויות היוצרים. אקו"ם פועלת מזה כ-70 שנה, ועניין מעמדה מצוי תחת בחינתו של הממונה עוד משנת 1997. בהליכים אלו מועלית נגד אקו"ם הטענה, כי פעילותה, לרבות פעולות האכיפה, היא בבחינת הסדר כובל, ועל-כן אינה כדין. נראה, כי אין אפשרות מעשית כי היוצרים יפעלו לאכיפת זכויותיהם באופן פרטני. עולה מכך, כי בהעדר פעולות אכיפה אפקטיביות מצדה של אקו"ם, אין היוצרים יכולים לממש את התרופות המוקנות להם בחוק כנגד הפרת זכויותיהם. העדר אכיפה זה יביא למצב בו יושמעו יצירות בפומבי, ללא קבלת רשות וללא תשלום תמורה, דבר אשר יפגע באלפי היוצרים החברים באקו"ם.

בעת הדיון בבקשה, הביעו הצדדים את נכונותם לפנות להליך של גישור, לשם קביעת תנאי ההיתר הזמני לפעילותה של אקו"ם. התרשמתי, כי יש מקום להמשך המשא ומתן בין הצדדים, אשר נכונים לגבש תנאים לפעילותה של אקו"ם בתקופת הביניים עד לבירור הערר בעניינה. על כן, בשלב זה עוד בטרם הוגשה תשובתו של ממונה לערר, ולאור הפגיעה הצפויה לאלפי היוצרים באכיפת זכויותיהם, נראה כי יש ליתן צו לפי סעיף 36 לחוק, אשר יתלה את תוקפה של קביעת הממונה, לפיה פעילותה של אקו"ם כרוכה בהסדרים כובלים, זאת למשך 4 חודשים ממועד מתן החלטה זו או עד לגיבוש התנאים לצורך מתן היתר זמני לפעילותה של אקו"ם, לפי המוקדם מביניהם. ויודגש. צו זה מטרתו לאפשר לצדדים לגבש תנאים לפעילותה של אקו"ם, מבלי שתפגע יכולתה האפקטיבית של אקו"ם להגן על זכויות היוצרים של חבריה בהליכים הפרטניים אותם היא מנהלת נגד מפרים לכאורה של זכויות אלו, כל זאת בתקופה שעד לגיבוש תנאים כאמור.


ודוק. אין צו זה בא להחליף את המנגנון הקבוע בסעיף 13 לחוק למתן היתר זמני, ואין הוא בבחינת גושפנקא שיפוטית להמשיך בפעילות, שייתכן ובסופו של יום יתברר, כי היא כרוכה בהסדרים כובלים. למותר לציין, כי אין בצו משום הבעת עמדה לגופו של הערר.

לאור האמור לעיל, ניתן בזה צו ביניים המתלה את תוקף קביעת הממונה, כי פעילותה של אקו"ם כרוכה בהסדרים כובלים, לתקופה של 4 חודשים מהיום או עד לגיבוש התנאים לצורך מתן היתר זמני לפעילותה של אקו"ם, לפי המוקדם מביניהם.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העונש על הסדר כובל

  2. האם אקו''ם היא מונופול ?

  3. הגנה מן הצדק - הגבלים עסקיים

  4. משרדי עורכי דין הגבלים עסקיים

  5. עורך דין בעסקאות מיזוג ורכישה

  6. בקשה להצטרף להליך הגבלים עסקיים

  7. חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988

  8. תקנות החברות (מיזוג), התש''ס-2000

  9. תביעה בגין הפרת חוק ההגבלים העסקיים

  10. תחולת דיני הגבלים עסקיים על ענף הביטוח

  11. ערעור על פסק דין בית הדין להגבלים עסקיים

  12. תקנות ההגבלים העסקיים (אגרות), התשמ''ט - 1988

  13. צו ההגבלים העסקיים (קביעת מונופולין), תש"ם-1980

  14. צו ההגבלים העסקיים (קביעת תחנת משטרה), התש"ס-2000

  15. צו ההגבלים העסקיים (קביעת מונופולין), התשמ"ב-1982

  16. צו ההגבלים העסקיים (דרכי הספקה של בירה), תש"ל-1970

  17. צו ההגבלים העסקיים (סדרי תשלום והספקה למלט), התשמ"א-1981

  18. כללי ההגבלים העסקיים (הוראות והגדרות כלליות), התשס"א-2001

  19. כללי ההגבלים העסקיים (הוראות והגדרות כלליות), התשס"ו-2006

  20. כללי מס הכנסה (בקשה לאישור מראש לתכנית מיזוג), התשנ"ה-1995

  21. תקנות מס הכנסה (מיזוג חברות המחזיקות זו בזו), התשנ''ה-1995

  22. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי זכיינות), התשס"א-2001

  23. צו ההגבלים העסקיים (דרכי ייצור והספקה של נייר), התשמ"א-1981

  24. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית), התשס"א-2001

  25. תקנות מס הכנסה (קביעת אגרה בעד אישור תכנית מיזוג), התשנ''ה-1994

  26. תקנות ההגבלים העסקיים (סדרי דין בבית הדין ובערעור), התשמ''ט-1988

  27. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי רכישה בלעדית), התשס"א-2001

  28. כללי מס הכנסה (מניעת כפל מס עקב שלילת הטבות במיזוג), התשנ"ה-1995

  29. תקנות ההגבלים העסקיים (מרשם, פרסום ודיווח על עסקאות), התשס''ד-2004

  30. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג לכבילות נלוות למיזוגים), התשס"ט-2009

  31. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג לכבילות נלוות למיזוגים), התשס"ד-2004

  32. כללי מס הכנסה (תיאומים לענין סעיף 102 במיזוג או בפיצול), התשס"ג-2003

  33. צו סדר הדין הפלילי (קביעת בית משפט לענין הגבלים עסקיים), התשנ"ד-1994

  34. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסדרים בין מובילים באוויר), התשס"ט-2008

  35. כללי מס הכנסה (תיאומים לענין מיזוג שבו שולמה תמורה במזומנים), התשנ"ה-1995

  36. תקנות מס הכנסה (מיזוג חברות שמתקיימים ביניהן יחסים מיוחדים), התשנ''ה-1995

  37. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס"ו-2006

  38. כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס"א-2001

  39. כללי מס הכנסה (קביעת רווחים ראויים לחלוקה שנצברו עד למועד המיזוג), התשנ"ה-1995

  40. תקנות ההגבלים העסקיים (הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית), תשכ''ד-1964

  41. צו הגבלים עסקיים (דרכי הספקה של חלקי חילוף לשירותי תיקון ואחזקה של מעליות חשמליות), התשמ"ד-1984

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון