להלן החלטה בנושא תיקון בקשה לחיוב נושא משרה: החלטה זוהי בקשה לתקן את בש"א 3369/05, היא בקשה לחיוב נושא משרה לפי סעיף 374 לפקודת החברות, התשמ"ג - 1983 (להלן: הפקודה), ולהורות על הגדלת הסכום הנתבע בכ- 2,787,477 ₪. במסגרת בש"א 3369/05 בקש כונס הנכסים לחייב את המשיב לפצות את החברות על נזקיהן, ולהשיב לקופת הכינוס כספים ושווי נכסים בסכום כולל של 5,869,073 ₪. הבקשה הוגשה על בסיס ממצאי החקירה בדבר פעילות החברות והאורגנים אותה ניהל כונס הנכסים מיד עם מינויו ביום 11/11/04 (מינוי שהפך קבוע ביום 12/12/05). בהמשך הוענקו לו סמכויות חקירה רחבות יותר, לפי סעיף 288 לפקודה. חקירותיו העלו חשד כבד להברחת נכסים והעלמת כספים על ידי המשיב, אשר שימש כחשב החברות מאז שנת 1989, ועד למועד הכינוס. בבקשה המקורית נתבע סכום של 3,109,281 ₪ בלבד. בין היתר, נתבע החזר כספים שנטען שהמשיב נטל שלא כדין ורשמם בתלושי השכר כמשכורת עבור חודשים נובמבר-צדמבר 2002 ונובמבר 2003. המשיב טען שמדובר ב"בונוסים" או "פרמיות" (אין בהוספת המרכאות משום נקיטת עמדה - ב.ג.). במסגרת בש"א 8396/05, טען כונס הנכסים כי במהלך חקירת המשיב התברר שאת "הבונוסים" החל ליטול לעצמו החל משנת 1997, באופן רציף. כך שלמעשה, טוען כונס הנכסים ששכרו הורכב משכר בסיס בסך 36,000 ₪, ומ"בונוס" חודשי בסך 30,000 ₪. לאור הממצאים עתר כונס הנכסים להגדיל את סכום התביעה ולהעמידה על סך של 5,869,073 ₪. בהסכמת המשיב, נעתרתי לבקשה בהחלטה מיום 15/6/05. בהמשך תוקן סכום התביעה פעם נוספת, ואז הופחת - לאחר שכונס הנכסים קיבל לידיו את הדירה בחדרה, ששווייה היה חלק מסכום התביעה. סכום התביעה הועמד בהתאם על 4,831,727 ₪. להשלמת התמונה אוסיף שבהחלטה מיום 4/7/05 נעתרתי לבקשה לנהל את ההליך במסגרת בקשה למתן הוראות, ובמועדים שנקבעו להוכחות נחקרו מרבית העדים, וביניהם המשיב, על תצהיריהם. לטענת כונס הנכסים, במהלך עדותו של המשיב בישיבה ביום 16/3/06 התגלו עובדות חדשות על בסיסן מוגשת הבקשה הנוכחית. במהלך חקירתו נשאל המשיב בדבר ה"בונוסים" אותם נטל, והתברר, כך נטען בבקשה, כי בניגוד לעדותו בחקירתו במשרדי כונס הנכסים, המשיב החל ליטול "פרמיות" או "בונוסים" עוד בשנת 1994. בבקשה המקורית, כאמור, נתבעו הבונוסים שנטל רק החל משנת 1997, כעת מבקש כונס הנכסים להוסיף את הכספים שניטלו, שלא כדין, לטענתו, בין השנים 1994 ל-1997. סכומם הכולל הוא 1,718,832 ₪, על פי חישוב של 360,000 ₪ בשנה, כך על פי הודאתו של המשיב, כפול שלוש שנים, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה. עוד נטען, כי התברר שהמשיב דרש מהנהלת החשבונות של החברה לזכות כרטיסו בסך של 989,887 ₪ בגין פיצויי הפיטורין המגיעים לו, לטענתו. כך עולה מת/2. זאת למרות שכבר פדה את כספי הפיצויים המגיעים לו מחברות הביטוח וקרנות ההשתלמות אליהן הפרישה החברה כספי פיצויים עבורו. לא זו אף זו, טוען כונס הנכסים, סכום הפיצויים שנדרש על ידו אינו עולה בקנה אחד עם השכר שטען שקיבל. בהתאם, מבקש כונס הנכסים להורות למשיב להשיב סך של 1,068,645 ₪ בגין אותם פיצויים. כונס הנכסים מוסיף כי אין בבקשה משום הרחבת יריעת המחלוקת, וכי הסכומים נתבעים מכוח אותן עילות שהופיעו בבקשה המקורית, ועיקרן קבלת כספים שלא כדין. באת כוח הכנ"ר הצטרפה לבקשה. בדיון שנערך ביום 24/4/06 התנגד המשיב לבקשה, וטען שסכום הפיצויים היחיד שקיבל המשיב לידיו היה סך של 450,000 ₪ מחברת הביטוח אליה הופרשו כספי הפיצויים. לדבריו, לא זו בלבד שלא נטל סכומים שאינם מגיעים לו, אלא אף שהסך של 450,000 ₪ מהווה פיצוי חלקי בלבד עבור משכורת הבסיס המוסכמת בסך 36,000 ₪ בחודש, ואינו מגלם את הפיצוי עבור הבונוסים החודשיים שהוענקו לו בסך 30,000 ₪. בהתאם, לטענתו, הוא זכאי לקבל סכומים נוספים, ובוודאי שלא פוצה ביתר. לטענת ב"כ המשיב, עולה מדברי המשיב שלא סוכם שבגין הפרמיות יופרשו כספי פיצויים, אולם אין בהיעדר הסיכום כדי למנוע ממנו זכויות מהותיות. כך או כך, לטענתו, מעבר לפיצוי חלקי המגיע לו בגין שכר שאינו שנוי במחלוקת, לא קיבל דבר. באשר לפרמיות, טוען המשיב, כי אין שום ראיה שאלו ניטלו עוד משנת 1994. כן הוא טוען להתיישנות תביעתן. דיון הבקשה לפני אינה בקשת תיקון במסגרת "תביעה רגילה", אלא בקשה המוגשת במסגרת הליך מיוחד, המחייב שקילת שיקולים נוספים מעבר ליעילות הדיון וחקר האמת. אף על פי שלטעמי יש לנקוט גישה ליברלית בבקשה לתיקון כתבי הטענות, הרי שבהליך מסוג זה, יש לבחון את הבקשה ביתר זהירות. למרות שנעתרתי זה מכבר לבקשה לנהל את הדיון בתובענה בדרך של בקשה למתן הוראות, והדיון בעיצומו, אני נדרשת לבחון את הבקשה הנוכחית בדרך דומה לזו בה נבחנה הבקשה המקורית - כתנאי מוקדם להגשת תובענה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה, נדרשת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לצורך קבלת אישור לדון בתובענה בדרך של בקשה למתן הוראות. בהתאם, בשלב של הגשת בקשה כאמור, יש להביא בפני בית המשפט ראיות לכאורה לעובדות הנטענות בתובענה (ראו רע"א 5388/97 - יוסי ינוב נ' דן אחיעזר . פ"ד נב(1), 199 ,עמ' 202). על כן, בבואי לבחון הבקשה לתיקון הבקשה המקורית, ומתוך שמירה על האיזון הראוי בין יתרונותיו הפרוצדורליות של הליך מקוצר זה וזכויותיו של המשיב, עלי לבחונה מנקודת המוצא האמורה. כונס הנכסים מבקש ללמוד מעדותו של המשיב כי החל לקבל "בונוסים" עוד בשנת 1994. לטענתו, מחקירתו של המשיב מיום 2/3/05 השתמע כי אלו ניתנו רק משנת 1997: "המשכורת שלי לכל התקופה הייתה 36 אלף שקל לפחות לאורך 6,7 שנים. בנוסף קיבלתי מענק, בונוס, או פרמיה כפי שקראנו לזה, בסדרי גודל של כ-150 אלף שקל בשנה, או קצת יותר." (פרוטוקול חקירה בפני כונס הנכסים מיום 2/3/05, עמ' 31) מנגד, במהלך עדותו בבית המשפט ביום 16/3/06, נשאל באיזו שנה החלו תשלומי הפרמיות והעיד: "כל השנים היו תשלומי פרמיות, כל השנים. בשנת, החל משנת 94 או 95. או ממתי שהתחילו להסתיים הפרוייקטים. הפרמיות ניתנו, כפי שאמר יוסי, לא באופן שוטף. אחת לחודשיים, שלושה חודשים. אמר פה יוסי גם דבר נכון, פחות או יותר בדברים שהייתי זקוק הייתי מבקש לגבי שכר דירה או דברים מהסוג הזה." (עמ' 191 לפרוטוקול הדיון מיום 16/3/06) על בסיס החלק הראשון של התשובה מבקש כונס הנכסים לתקן את הסכום הנתבע, ולהוסיף עליו סך של 1,718,832 ₪ בגין פרמיות נוספות. החישוב מושתת על ההנחה שלאורך כל אותם חודשים נוספים החל מינואר 1994 ניתנה פרמיה זהה ואחידה בסך 30,000 ₪ לחודש. העיגון היחיד לדבר הוא בשילובן של קטעי העדויות לעיל. מנגד, טוען המשיב, שמתשובתו הנ"ל כל שניתן ללמוד הוא שהפרמיות לא ניתנו באופן שוטף, וכי אינו זוכר תכיפותן וסכומן. לטענתו, גם מעדותו של מר בלייכר עולה כי לא דובר בסכום קבוע שניתן באופן שוטף, ומשכך, לא ניתן "לחלץ" ראיות לכאורה לתיקון מן העדויות. לו פרשנותו לעדות היא שתתקבל, וככל שאין ראיות לכאורה לסכום נוסף מוגדר, אין לאשר תביעתו. לא ניתן לתבוע החזר כספים בדרך של אומדנא והיקש. על אחת כמה וכמה לאור אופיו של ההליך. השאלה איזו מן הפרשנויות נכונה היא שאלה של מהימנות שאין להכריע בה בשלב זה. מחלוקת פרשנית קיימת גם באשר לראיות על בסיסן מבוקש לתבוע כעת את כספי הפיצויים. בעוד שכונס הנכסים טוען כי מן העדות עולה שהמשיב נטל פיצויים להם אינו זכאי, טוען המשיב שלכל היותר הציג את ת/2, הוא דרישת התשלום, להנהלת החשבונות, אולם זו לא נפרעה. גם כאן, על מנת להכריע עלי לנתח את העדות ולקבוע ממצאים שמקומם במסגרת פסק הדין. נראה כי פרשנותה של העדות שנויה במחלוקת. משכך, מבלי לקבוע ממצאים בדבר מהימנות העדויות ומבלי לנתחן ולפרשן לא אוכל להחליט בבקשה. על מנת ללמוד מן העדות את שמבקש כונס הנכסים, עלי להעדיף גרסה מסוימת על פני רעותה כבר בשלב מוקדם זה, שלב בו טרם נסתיים פרק הבאת הראיות על ידי הצדדים. אין לבצע הערכה שכזו טרם הונחה בפני תשתית ראייתית מלאה, ובטרם נבחן המכלול במלואו. קיום "סיכום ביניים" מעין זה עולה כדי "קדם פסק דין". עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שלאור תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על התובע למצות את מלוא סכום התביעה התובענה. לו מתגלה נזק נוסף יש לעתור לתיקון התביעה, אם לא כן, לא יוכל התובע לתבוע את יתרת הנזק (ראו ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ פ"ד לט(4), 141 ). על מנת שלא לסתום את הגולל על תביעת יתרת הכספים מבלי להידרש לבקשה גופה, ומתוך רצון להימנע מקביעת ממצאי מהימנות בשלב מוקדם זה, נדמה ש"דרך המלך" היא הכרעה בבקשה בשלב מאוחר יותר, ככל שאדרש. כך לאחר הערכת העדויות, שקילת מכלול הראיות, ובמסגרת כתיבת החלטתי בבקשה העיקרית, כשהמשיב מודע לסיכון הכרוך בהגדלת סכום התביעה אם עמדת כונס הנכסים תתקבל. כאמור, גישתה הכללית של הפסיקה באשר לתיקון כתבי תביעה היא ליברלית וגמישה, כל עוד התיקון נעשה בתום לב וללא שיהוי, ונועד לגבש את השאלות המשפטיות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים (ראו: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח', פ"ד מו(3) 214) מטעמים אלו, נוהגים בתי המשפט להתיר תיקון כתבי תביעה גם בשלבים מתקדמים של הדיון. לא נדרשתי כעת לטענת ההתיישנות. במידת הצורך, זו תידון במסגרת החלטתי בבקשה העיקרית. דיני חברותמשרהאחריות נושא משרה בתאגיד