תום לב בפשיטת רגל

בית המשפט לעניין תום לב בפשיטת רגל כי בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על בית המשפט ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל.

השיקולים שיביא בית המשפט בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן בית המשפט את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.      

בית המשפט ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.

הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכנ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכנ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל.


סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע:
(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

לצורך בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב.


להלן החלטה בנושא תום לב בפשיטת רגל:

החלטה

1.     בקשת חייבים, בעל ואישה, להכריזם פושטי רגל.

רקע כללי
2.     החייב יליד 1944, שימש קבלן בשנות ה-70. החייבת ילידת 1948 הינה עקרת בית.
     החייבים מתגוררים בכפר ראמה ולהם 5 ילדים בגירים.

3.     בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 2,305,325 ₪ ל-25 נושים ואילו החייבת הצהירה על חובות בסך 1,496,084 ₪ ל-4 נושים.
     ביום 1.1.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים, במסגרתו הוטל עליהם תשלום חודשי בסך 300 ₪ כל אחד, החל מיום 1.2.06.

ההליך
4.     מחוות דעת הכנ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה, עולים הממצאים הבאים:
א.     נגד החייב הוגשו 8 תביעות חוב בסך 548,991 ₪. מתוכן 70,122 ₪ נתבעו בדין קדימה לפי הפירוט הבא; 36,649 ₪ נתבעו ע"י מס הכנסה, 21,944 ₪ ע"י מע"מ ו-11,529 ₪ ע"י המל"ל.
     נכון למועד הגשת חוות הדעת, לא הוגשו תביעות חוב כלשהן נגד החייבת.
ב.     הסתבכותם הכלכלית של החייבים החלה לאחר שבשנת 82' נטל החייב משכנתא מבנק טפחות לצורך שיפוץ ביתם ולא עמד בהחזרים.
     ב-92' הקים בנם חברה בשם "אליאס מרינה חברה לבנייה בע"מ" (להלן: חברה). החייב ערב לחברה והיה מנהלה בפועל ואילו הבן והחייבת היו בעלי מניות. לטענת החייב, החברה כשלה לאחר שביצעה עבודות בערך של 15,000 $ עבור קבלן עצמאי שלא שילם לה. מהדוחות הכספיים לשנים 1993-1992 עולה כי החברה נכנסה לגירעונות של מאות אלפי שקלים ובחקירתו מסר החייב כי החברה נסגרה בשנת 94'.
     ב-95' הקים החייב את "מרינה בוני ראמה (1995) בע"מ" (להלן: החברה השנייה). חברה זו נוהלה ע"י הבן והחייבים היו בעלי מניותיה. החברה השנייה קלטה והעסיקה את כל עובדי החברה הראשונה. לטענת החייב גם החברה השנייה נקלעה לקשיים בגין חובות לקוחות בסך 120,000 $ ולאחר כשנתיים הופסקה פעילותה.
ג.     החייבת תולה את הסתבכותה בחברות הנ"ל שהקימו בנה ובעלה. חברות, להן ערבה אל מול הבנקים. לטענת החייבת, היא אינה מעורה בעסקי החברות שנשלטו ונוהלו ע"י בנה ובעלה והיא רק חתמה היכן שהורו לה.
ד.     ב-99' הוגש נגד החייב כתב אישום ע"י מע"מ. החייב הורשע ככל הנראה, מאחר ולדבריו נגזרו עליו 5 חודשי עבודות שירות, אותם ריצה בכרמיאל. החייב לא המציא לכנ"ר את כתב האישום ופסה"ד, למרות שנתבקש לעשות כן.
ה.     החייב סיפר בחקירתו כי מאז שנת 97' איננו עובד. גם אשתו, החייבת, איננה עובדת לפרנסתה, כך שהשניים מתקיימים מהבטחת הכנסה בסך 2,489 ₪ לחודש. כמו כן, לטענת החייב, הוא משלם 500 ₪ לחודש לבנק טפחות על חשבון המשכנתא.
          החייב מוכר כנכה בשיעור 36% ע"י המל"ל.

5.     ביום 14.2.07 הגישו החייבים תגובתם לחוות דעת הכנ"ר.
בתאריכים 25.12.06 ו-5.3.07 התקיימו בפניי דיונים בבקשת החייבים. בדיון האחרון עדכן ב"כ הכנ"ר כי הוגשה תביעת חוב נוספת בתיקה של החייבת ע"ס 492,686 ₪.

6.     לקראת הדיון האחרון החליפו החייבים עו"ד. לפיכך, אפשרתי לב"כ הנוכחי, עו"ד דקואר, להגיש תגובה משלימה לזו שהגיש ב"כ הקודם של החייבים.
     ביום 7.3.07 הוגשה תגובה נוספת מטעם החייבים. ב-13.3.07 הגיש הכנ"ר הבהרה, לפיה אין בתגובות החייבים כדי לשנות חוות דעתו.
טענות הצדדים
7.     כאמור בחוות הדעת, הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבים להכריזם פושטי רגל. לטענת הכנ"ר החייבים לא תמכו טענותיהם לגבי כישלון החברות שניהלו באסמכתאות כלשהן, כך שלא הוכח כי יצרו חובותיהם בתום לב.
     החייב גם לא המציא דוחות כספיים מבוקרים של החברה השנייה לשנים 1997-1996. לשיטת הכנ"ר, נראה כי דוחות אלה כלל לא נערכו.
     בנוסף, לחייב חובות בסכומים גבוהים בדין קדימה ואף על פי כן החייבים אינם עובדים לפרנסתם, ולו במשרה חלקית. לטענת הכנ"ר, לא נראה כי נכותו של החייב מונעת ממנו לצאת לעבוד.
     בדיון האחרון טען ב"כ הכנ"ר, כי "לגבי האישה, כאשר חתמה על ערבות עבור הבעל כאשר לא עבדה, יש בכך משום חוסר תום לב".

8.     החייבים טענו בתגובה כי לנוכח גילם המבוגר, בריאותו הרופפת של החייב (לאחר אירוע מוחי, ב-98' נפגע בתאונת עבודה - נפל מגובה ומאז סובל משבר דחוס בחוליה בגב) והיות החייבת עקרת בית שמעולם לא רכשה השכלה או מקצוע, נראית מסקנת הכנ"ר כי עליהם לצאת לעבוד, בלתי מציאותית; החייב עבר שתי תאונות עבודה, נקבעו לו 36% נכות ע"י המל"ל וכל השנים היה מפרנס יחיד של משפחתו. לגבי החייבת, ראש ההוצל"פ מצא כי אין לה יכולת לכלכל את עצמה.

     בתגובתם המשלימה טענו החייבים, כי נוכח העובדה שלא נותרו ברשותם נכסים ברי מימוש וכן בנתוניהם האישיים, לא ברור איזו תועלת תצמח לנושים מדחיית בקשתם.
     עוד הם טוענים, כי לתגובתם הקודמת צירפו את מרבית המסמכים שנתבקשו ע"י הכנ"ר ולמרות זאת, לא נאות הכנ"ר לשנות מסקנות חוות דעתו.
     בנוסף, מאז כשלון החברה השנייה, לא יצרו החייבים חובות חדשים, דבר המעיד על תום ליבם. החברה השנייה לא הוקמה במטרה להונות נושים, אלא מתוך רצון אמיתי להבריא את העסק; והראיה לכך, שמרבית החובות נוצרו בעקבות פעילות החברה השנייה. קרי, לאחר שנת 95'.

דיון והכרעה
9.     סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

10.     בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169).

11.     השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.      
     ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.

12.     הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכנ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכנ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל.

     וראו לעניין זה: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט (1)435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(3) 2871 (ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 3(1) 275; פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי, פדאור 02 (3) 207 (ניתן ביום 30.1.02).

מן הכלל אל הפרט
13.     לאחר ששבתי ועיינתי בחוות דעת הכנ"ר ובתגובות החייבים, שוכנעתי כי יש מקום לקבל בקשתם, בכפוף לכך שידאגו לסלק כל חוב פיגורים לקופת הכינוס, אם ישנו.

14.     אקדים ואציין, כי לתגובתם הראשונה צירפו החייבים מסמכים שנדרשו בשעתו ע"י הכנ"ר. ביניהם, פרוטוקול וגזר דין מיום 19.3.97 של בימ"ש השלום בעכו (ת.פ. 4727/95) שהרשיע את החייב ככל הנראה בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975; אישור על סילוק החוב לבנק לאומי; מאזן בוחן ליום 23.12.96 בנוגע לחברה השנייה ועוד. מסמכים אלה הצטרפו לאסופת מסמכים המצויה בתיק לעניין יכולתם הפיננסית של החייבים, החברות שניהלו ומצבו הרפואי של החייב.      
     לפיכך בשלב זה, אין מקום לטענות הכנ"ר באשר לאי המצאת מסמכים כנדרש.

15.     החייבים המציאו מסמכים המלמדים כי הסתבכו בחובות עקב כשלון עסקי ובתום לב. כך למשל, הציגו החייבים פסק דין של בימ"ש השלום בעכו מיום 19.6.03, המוכיח כי אכן לחברה השנייה מגיעים כספי לקוחות, שלא שולמו לה.

16.     אומנם נגד החייב נרשמו חובות בדין קדימה בסכומים ניכרים, בעיקר כלפי רשויות המס. אולם השיקול של התועלת שתצמח לנושים איננו השיקול המרכזי שאמור לעמוד לנגד עיני ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשת חייבים.
תכלית הליכי הפש"ר הינה גם לאפשר לחייבים שאינם נוהגים בחוסר תום לב, לפתוח דף חדש בחייהם. כדברי ביהמ"ש העליון: "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, וגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב" (ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, עמ' 56-55).

     בהקשר זה, נראה כי החייבים הם אנשים קשיי יום. לא התרשמתי כי הם רוצים להעביר זמנם בבטלה ועל כן אינם עובדים. להיפך, עד שהחייב נפצע בתאונת עבודה בשנת 98' הוא עבד כמפרנס יחיד בעסקי הבנייה ואילו החייבת, שהינה חסרת השכלה ומקצוע היתה עקרת בית כל השנים. לאור גילם המתקדם יחסית ובמצבו הרפואי הנוכחי של החייב, אין מקום לקבוע כי העובדה שאינם עובדים מלמדת על התנהלות בחוסר תום לב.
     אם כי על החייב לנסות למצוא עבודה שהולמת את מצבו הבריאותי על מנת לקדם את עניינו במסגרת ההליך.

סוף דבר
17.     החלטתי להכריז על החייבים פושטי רגל ולאפשר להם לפתוח דף חדש בחייהם, בכפוף לתנאי שלהלן.
     מובהר לחייבים כי עליהם להמשיך לשלם לקופת הפש"ר את התשלום החודשי, העומד על 300 ₪ כ"א.
     החייבים ידאגו לסלק את הפיגורים בתשלומים החודשיים, אם ישנם, בתוך 20 יום מהיום על מנת שניתן יהיה להכריזם פושטי רגל.
     החייבים ימציאו אישור מהכנ"ר על היעדר חובות, על מנת שינתן פס"ד המכריזם פושטי רגל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תום לב דיוני

  2. תום לב בפשיטת רגל

  3. תום לב בדיני שטרות

  4. תום לב בהליכי פש''ר

  5. ניהול מו''מ בתום לב

  6. תום לב בהוצאה לפועל

  7. תום הלב בחוזה שכירות

  8. חובת תום הלב של הבנק

  9. פיטורים בחוסר תום לב

  10. תום לב בעסקאות נוגדות

  11. התיישנות בחוסר תום לב

  12. הסתבכות בחובות בתום לב

  13. חוסר תום לב בפשיטת רגל

  14. הגשת תביעה בחוסר תום לב

  15. כתב תביעה הטעיה תום הלב

  16. תום לב בסטייה מהיתר בנייה

  17. תום לב בבקשה לכינוס נכסים

  18. עקרון תום הלב במשפט העבודה

  19. חוסר תום לב של חברת הביטוח

  20. תום לב בהתיישנות תביעת ביטוח

  21. שלילת מזונות בגין חוסר תום לב

  22. תום לב אובייקטיבי בדיני שטרות

  23. תום לב של הקונה בעסקת מקרקעין

  24. הגנת תום הלב בחוק הגנת הפרטיות

  25. פרשנות הסכם על פי עקרון תום הלב

  26. תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא בתום לב

  27. תום לב בפירוק שיתוף בין בני זוג

  28. פיצויים בגין הפרת תום לב במו''מ

  29. דרישת תום לב באישור תביעה נגזרת

  30. חובת תום לב מוגברת של רשות ציבורית

  31. טענת חוסר תום לב חמור באי גילוי מידע

  32. ביטול זכיה במכרז למרות טעות בתום לב

  33. זכאות לדמי תיווך מכוח עקרון תום הלב

  34. חובה מוגברת של תום לב של רשות ציבורית

  35. התיישנות: ניהול מו"מ תוך משיכת זמן בחוסר תום לב

  36. לטענת החייב חובותיו נוצרו בתום לב בשל כשלון עסקי

  37. הפרת חובת תום לב במשא ומתן לקראת כריתת עסקת רכישת מניות

  38. נטען כי הבנק נקט בהליכי מימוש המשכנתא בהוצל"פ שלא בתום לב

  39. זכותו של מי גוברת ? הבעלים ממנו נגזלה המכונית, לבין מי שרכש אותה, לטענתו, בתום לב ובתמורה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון