להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל של בני זוג: 1. בקשת חייבים, בני זוג, להכריזם פושטי רגל. החייב יליד 1972. החייבת ילידת 1973, עוזרת גננת במקצועה. לחייבים 4 ילדים קטינים. 2. ביום 8.1.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת בגין חובות מוצהרים בסך כ-1,441,700 ₪ ל- 6 נושים ונפסק לה תשלום חודשי, סך 400 ₪, החל מיום 1.2.06. ביום 18.1.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 1,457,449 ₪ ל- 14 נושים ונפסק לו תשלום חודשי, סך 400 ₪, החל מיום 1.2.06. ביום 2.2.06 מונה עו"ד אופיר דידי מנהל מיוחד על נכסי החייבים. 3. נגד החייבת הוגשו 4 תביעות חוב בסך 1,783,350 ₪ ונגד החייב הוגשו 6 תביעות חוב בסך 2,169,122 ₪, מתוכם כ- 3,400 ₪ בדין קדימה ע"י רשויות המס. בימים 1.11.06 ו-8.11.06 התקיימו אסיפות נושים בעניינם של החייבים. לאסיפה הראשונה התייצב רק בא כוחם, עו"ד חסארמה. החייבים התייצבו לאסיפה השנייה. מטעם הנושים נרשמה נוכחותם של ב"כ בנק לאומי ובנק אוצר החייל באסיפה השנייה. 4. עם בקשות החייבים הוגשו גם בקשת אבי החייב, רג'א זיאדה (פש"ר 1058/06) ובקשת אחיו של החייב, סעד זיאדה (פש"ר 901/05) לפשיטת רגל. בקשות השניים נדחו בפסק דין מיום 1.5.08, לאחר שצברו פיגורים נכבדים לקופת הכינוס, שלא סולקו על אף שביהמ"ש התרה בהם. טענות הצדדים 5. כפי שעולה מחקירת המנהל המיוחד, אביו של החייב רג'א זיאדה [רג'א] שהוא נכה צה"ל, הקים בשנת 1984, בסיוע משרד הביטחון, עסק הלבשה והנעלה. לאחר שהעסק נקלע לקשיים, לווה רג'א מהבנק הבינלאומי 270,000 ₪. לטענת רג'א, הכסף נגנב מביתו ע"י מעקלים מטעם הביטוח הלאומי, אך הוא לא הגיש נגדם תביעה. בשלב מסוים, העביר רג'א את הבעלות על העסק ע"ש בנו, החייב, אך המשיך למשוך שיקים ולנהל את העסק. לאחר שגם עסק זה כשל ושיקים החלו חוזרים, הועברה הבעלות פעם נוספת, ע"ש בנו השני, סעד, ולבסוף גם ע"ש החייבת, אשת החייב. המנהל המיוחד מציין בדו"ח שהגיש, כי "החייבים, כולם, גלגלו למעשה חובות במשך שנים והגדילו אותם ע"י משיכת המחאות ללא כיסוי כאשר בכל נקודה בה הוגבל חשבון מי מהם, הועברה הבעלות לבן משפחה נוסף". 6. החייבים ניהלו, זה אחר זה, את אותו עסק. החייבים ניצלו בחוסר תום לב את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של כל אחד מהם וצברו עוד ועוד חובות. החייבים נושאים במידת אחריות שונה ביחס לחובות שנוצרו בשל העסק, כפי שהדבר עולה מחקירתו של המנהל המיוחד ומתביעות החוב שהוגשו. נראה כי עיקר האחריות רובצת על כתפיו של רג'א, אבי החייב, שסיבך את שאר בני משפחתו וביניהם החייבים, בחובות. כן נראה כי מעורבותה של החייבת בניהול העסק הייתה נמוכה יותר. עם זאת, ב"כ הכונ"ר סבורה כי דין אחד צריך לחול על החייבים, אשר גילו במידה זו או אחרת חוסר אכפתיות באשר לתוצאות מעשיהם והביאו, כל אחד בתורו, להגדלת החובות. עוד נטען בחוו"ד הכונ"ר כי כל אחד מהחייבים מפגר ב-7 תשלומים לקופת הכינוס. החייבים נוהגים שלא בתום לב בכך שלא שילמו את מלוא התשלומים החודשיים שהוטלו עליהם. 7. לאחר שהחייבים סילקו את הפיגורים בתשלומים החודשיים, אפשרתי להם להגיש תגובה לחוו"ד הכונ"ר ויש לדון בבקשתם לגופה. 8. החייבים טוענים בתגובתם כי החייבת מעולם לא היתה מעורבת בניהול העסק וכי העסק לא הועבר על שמה, בניגוד למה שנטען בדו"ח המנהל המיוחד ובחוו"ד הכונ"ר. עוד טוענים החייבים כי הן בחוו"ד הכונ"ר והן בדו"ח המנהל המיוחד ישנה התייחסות מפורשת לכך שמדובר בחובות חופפים. "כאשר החייב הראשון מסר שיקים השיקים חזרו ולאחר מכן נתנו שיקים לאותו נושה מאשתו בהנחה שהשיקים הנ"ל יפרעו אך לאור המצוקה הכלכלית השיקים חזרו ונפתחו תיקי הוצל"פ כנגד החייבים על אותו חוב". עוד מציינים החייבים כי הם לא היו אלה שיצרו את החובות המקוריים. החובות הם תוצאה של מעשי אבי החייב. לכל אורך השנים, לא יצרו החייבים חובות חדשים ולטענתם הם משלמים מחיר כבד בגין כשלון העסק של אביו של החייב. 9. בתשובה לתגובת החייבים, הגישה ב"כ הכונ"ר תגובה נוספת. החייבים בתגובתם טוענים שהחובות המקוריים נוצרו ע"י אבי החייב וכל חטאם מסתכם בכך שרצו לעזור. אך מדו"ח המנהל המיוחד עולה כי אביו של החייב המשיך למשוך שיקים ולנהל את העסק, גם לאחר שהעסק הועבר ע"ש החייב. ב"כ הכונ"ר אכן מוכנה לקבל כי חלקה של החייבת בניהול העסק היה שולי ושהיא רק "מסרה שיקים ע"מ לשקם את העסק". אך גם בכך אין כדי לפטור את החייבת מאחריות. ב"כ הכונ"ר מפנה לשורה של פסקי דין (ביניהם פש"ר 328/00 בדראן מוחמד נ' הכונ"ר, שאושר בביהמ"ש העליון בע"א 6067/04), בהם נפסק כי מי שמסייע לקרוב או לבן משפחה להגדיל את מצבת החובות ואפילו איננו אחראי באופן ישיר להיווצרות החובות, מתנהל בחוסר תום לב בפשיטת רגל. לגבי החייב, מפנה ב"כ הכונ"ר לפש"ר 698/04 סאמר ח'טיב נ' הכונס הרשמי, שם נקבע כי מי שמאפשר לאחר לנהל במקומו עסק הנושא את שמו, נושא באחריות ליצירת החובות. הדין וההלכה 10. סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" 11. בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169). השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב. הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל. ודוק: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט(1) 435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 19.1.03); פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 30.1.02). דיון ומסקנות 12. לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי כי יש מקום לדחות בקשת החייבים. 13. החייבים, כל אחד בתורו, שיתפו פעולה עם אבי החייב ואפשרו לו, באמצעות העברת העסק על שמם, להגדיל את מעגל הנושים והחובות של העסק תוך ניצול עקרון האישיות המשפטית הנפרדת שלהם. במעשיהם המתוארים היו החייבים אדישים לגורל נושיהם וכך ארע שעוד ועוד נושים נפלו קורבן למצג שהחייבים ושאר בני משפחתם הציגו והחובות הלכו ותפחו למימדי ענק. מדובר בהתנהגות נעדרת תום לב, המצדיקה דחייה של בקשתם. החייבים איפשרו משיכת שיקים ללא כיסוי מחשבונותיהם בסכומים גבוהים ביותר, ביודעם או בשעה שהיה עליהם לדעת כי לשיקים לא יהיה כסוי. החייבת אפשרה זאת שעה שכבר בעלה היה מסובך בחובות ואילו החייב הוסיף חטא על פשע בכך שלאחר שהוא איפשר לאביו לנהל את העסק תחת שמו והסתבך בחובות, עירב גם את רעייתו בצבירת חובות נוספים. 14. בדומה לאבי החייב ולאחיו, שבקשותיהם נדחו, גם החייבים צברו פיגורים בתשלומים החודשיים, אותם טרחו לסלק רק כשחרב ביטול ההליך ריחפה מעל ראשם. במועד חוו"ד הכונ"ר פיגרו החייבים בשבעה תשלומים. בדיון שהתקיים בפניי ב-25.2.08 החייב צבר כבר תשעה פיגורים בסכום של 3,600 ₪ והחייבת צברה שמונה פיגורים בסכום של 3,200 ₪. חייב שאיננו עומד בצו התשלומים וצובר פיגורים לקופת הכינוס, מנצל לרעה את ההליך ואיננו ראוי להיות מוכרז לימים פושט רגל. בנוסף, עצם העובדה שהחייב סילק את כל הפיגורים בבת אחת והחייבת סילקה את כל הפיגורים על פני חודשיים, מלמדת על יכולתם הכלכלית האמיתית. לו רצו, יכלו החייבים לעמוד בתשלומים כנדרש, ואפשר אף בתשלום גבוה מזה שבפועל נקבע להם. 15. החייבים לא הציעו הצעת הסדר לנושים. מדו"ח המנהל המיוחד עולה כי החייבים מטופלים בארבעה ילדים קטנים. החייב איננו עובד לפרנסתו והחייבת עובדת כעוזרת גננת. לא ברור אם כיום עובדים שני החייבים לפרנסתם, ואם כן כמה הם משתכרים (נתון זה כלל לא נכלל בחוו"ד הכונ"ר או בדו"ח המנהל המיוחד). מה גם, שבהחלט ייתכן שלחייבים הכנסה נוספת אשר אינה מדווחת, כפי שציינתי לעיל. בהעדר פרטים נוספים לא ברור איזו תועלת תצמח לנושים מהמשך ההליכים. 16. מכל הנימוקים דלעיל, וודאי מצירופם, דין בקשת החייבים, להידחות וכך הנני קובעת. הנני מורה על ביטול צו כינוס הנכסים מיום ביום 8.1.06 שניתן לחייבת וביטול צו כינוס הנכסים מיום ביום 18.1.06 שניתן לחייב, ביטול כל הצווים שהוצאו מכוחם, לרבות צווי עיכוב יציאה מן הארץ. ביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ מעוכב למשך 45 יום מהיום. הכונ"ר יודיע ללשכות ההוצל"פ ולנושים שהגישו תביעות חוב, על ההחלטה. הכונ"ר יקזז את שכרו בהתאם לתקנות והיתרה תועבר לטובת הנושים.בני זוגפשיטת רגל