פשיטת רגל עקב עבירות מס

בתי המשפט פסקו, כי חוב המוצהר בין השאר כתוצאה מעבירות מס, הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. כאשר חוב נוצר עקב ביצוע עבירה פלילית, לא יכול המבקש לטעון כי חוב זה נוצר בתום לב. בנסיבות אלו, לא יהא מקום להכריזו פושט רגל בעתיד, וזאת אף אם ישלם תשלומים חודשיים. ##להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל עקב עבירות מס:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 70', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 594,899 ₪ ל- 34 נושים. ביום 16.6.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום עיתי בסך של 100 ₪ בחודש. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 8 תביעות חוב בסך כולל של 246,878 ₪, מתוכם נתבעו 25,881 ₪ בדין קדימה על ידי מס הכנסה, מע"מ והמל"ל. לדברי החייב נפתחו נגדו 29 תיקי הוצל"פ, לא נערכו חקירות יכולת אך נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. א. החייב הצהיר כי במהלך שנת 95' הקים עסק לציפוי אבן (להלן: העסק), ולאחר מספר שנים של רווחים, החלה התדרדרות כלכלית אשר התבטאה בירידה בהיקף העבודה ובנוסף לכך החייב לא הצליח לגבות כספים מלקוחותיו. ב. שיקים אשר ניתנו לפקודתו עבור עבודה שביצע נגנבו על ידי אחד מעובדיו, והחייב לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו לנושיו. 3. בחוות הדעת שהגיש הכנ"ר ביום 7.3.06, הודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. גירסת החייב כי העסק כשל עקב חובות של לקוחות נסתרת מעיון בנתוני הכנסות שמסר החייב. מדיווחי מס הכנסה עולה כי לחייב היו רווחים משך כל שנות הפעילות של העסק, והרווח השנתי הממוצע עמד על סך של 76,250 ₪. שנת 98' היתה השנה הרווחית ביותר לעסקו של החייב, כאשר רווחיו עמדו על סך של 100,000 ₪. ב. החייב לא זכר בחקירתו אף לא אחד מהלקוחות אשר לא שילמו לו, ואף לא תבע איש מלקוחותיו בגין הפרת חוזה או שיקים שחוללו. ג. מנתוני המל"ל עולה כי למעט חודשיים בהם עבד החייב כשכיר, החייב לא עבד משך 4 שנים. החייב מקבל קיצבאות מהמל"ל בסך של 3,183 ₪. החייב לא המציא שום מסמך המעיד על אי כשירות פיסית או נפשית, ואין כל הסבר לכך שהוא בטל מעבודה. ד. החייב לא המציא מסמכים מהותיים אשר נדרש להמציא על ידי חוקר הכנ"ר, לרבות דפי חשבון בנק שלו ושל אשתו בחצי השנה האחרונה, בה היה נתון בהליכי פש"ר. ה. מעיון בתביעות החוב שהוגשו על ידי הנהלת בתי המשפט עולה כי לחייב חוב בסך 39,420 ₪ בגין 19 דוחות שקיבל ולא שילם, מתוכם 9 דוחות בין השנים 96' - 98'. 4. החייב הגיב לחוות דעת הכנ"ר, וביקש לקבל את בקשתו מהנימוקים הבאים: א. החייב הגיע להסדר עם מע"מ ועם המל"ל לסילוק החוב הקיים, ושילם תשלום חודשי בסך של 833 ₪ לסילוק חוב של 20,000 ₪ למע"מ. התשלום על פי ההסכם הופסק לאחר מתן צו הכינוס. ב. החייב לא יצר חובות חדשים מאז שנוצרו החובות כתוצאה מכשלונו העסקי, ואיש מהנושים לא מתנגד לבקשתו. ג. החייב ובני משפחתו חיים בצמצום רב, והחייב מונע מילדיו מחשב, חוגים ובילויים. ד. החייב צירף לתגובתו דפי חשבון בנק המתייחסים לחצי השנה האחרונה. ה. מסקנות הכנ"ר לגבי רווחיו אינם מדוייקים, מאחר שהכנ"ר לא לקח בחשבון שמהדיווחים הנטענים עולה כי המחזור והרווחים של החייב עמדו על אותו סכום. ו. החייב מסר כי אינו זוכר את פרטי הלקוחות החייבים לו, מאחר שבמהלך השנים האחרונות היה שקוע בבעיות קשות והגדולה מכולן היא מחלתו של בנו הקטין יליד 03' הסובל מתסמונת דאון קשה ומבעיות נוספות. החייב זוכר לקוח בשם גדעון ממושב חרוצים ליד רעננה אשר נותר חייב לו כספים, אך החייב לא הגיש תביעות נגד חייבים אלה, מאחר שסבל מחסרון כיס ולא היה לו כסף לשלם לעורכי דין ולהוצאות משפט. ז. החייב לא שילם את דוחות התעבורה, מאחר שמצבו הכלכלי היה קשה. ח. החייב נרשם כדורש עבודה משך שנים, אך לא הצליח למצוא עבודה. 5. בדיון שנתקיים בעניינו של החייב ביום 8.6.06, הודיע הכנ"ר כי הוא עומד על התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל, בעיקר מאחר שחובו לרשויות המס, המל"ל והמרכז לגביית קנסות עומד על סדר גודל של 93% מחובותיו. החייב ביקש דחייה של הדיון כדי לפעול להפחתה של מצבת חובותיו לרשויות המס, וציין כי עקב מצבו הקשה של בנו הנכה, החולה גם במחלת לב, הוא אינו עובד בצורה מסודרת ואמר: "אני הולך לעבוד עם קבלן יומיים שלושה ואח"כ אני הולך לבית החולים... עבדתי שנה וזה לא אומר שלא עבדתי שלחו אותי מלשכת התעסוקה, עשיתי קורס של תפסנות וברזלנות אמרו לי שישיגו לי עבודה בתחום הזה". (עמ' 7 לפרוט'). לאחר דברי החייב, הסכים הכנ"ר לדחות את הדיון בבקשת החייב, כדי לאפשר לו לפעול להקטנת חובותיו, בכפוף לכך שהתשלום החודשי של החייב יעמוד על 500 ₪ לחודש. 6. בדיון הנוסף שהתקיים בעניינו של החייב ביום 28.12.06, ביקש החייב דחייה נוספת כדי להסדיר את ענייניו עם רשויות המס, בהודיעו כי בנו הקטן נפטר, למרבה הצער, והוא עבר תקופה מאוד קשה. לכן לא הספיק לטפל בענייניו. מחמת נסיבותיו האישיות המצערות, ניתנה לו אורכה נוספת להסדיר חובותיו לרשויות המס. 7. ביום 3.5.07 התקיים דיון נוסף בעניינו של החייב, ומשהתברר כי החייב לא פעל להקטנת חובותיו, הודיע הכנ"ר כי הוא עומד על התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל. החייב חזר וסיפר לביהמ"ש מדוע לא הצליח להפחית חובותיו, ואף ציין כי הוא מובטל. משנשאל החייב על ידי ביהמ"ש באילו נסיבות נגנבו שיקים על ידי עובדיו, סיפר כדלקמן: "העובד שגנב לי שיקים יש אחד נרקומן מהכפר שלנו, מחמוד בדראן, נרקומן 20 שנה, ויש אחד מהשטחים שישן אצל ההורים שלי בבית וגנב לי שיקים ב-220,000 ₪ ולקח אותם לשטחים... הנרקומן לקח פנקס שיקים שהיה חתום על ידי. אני מחזיק פנקסי שיקים חתומים... הגשתי נגדו תלונה בתחנת כרמיאל... הלכתי למח"ש לתבוע אותם." (עמ' 12 לפרוט'). דיון 8. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל. בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1), 749, 756). בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם; האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות; בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב.(ראה לעניין זה: ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760). מן הכלל אל הפרט 9. מעיון בתצהירי החייב, בטענות הצדדים בכתב ובעל פה ובכל המסמכים שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. החייב טען כי חובותיו נגרמו מכישלון עיסקי של העסק שניהל, אך מהמסמכים שהגיש ניתן להתרשם כי העסק היה רווחי, אם כי היקף הרווח לא ברור. אכן, מממצאי החקירה עולה כי דיווחי החייב בשנת 98' לגבי המחזור והרווח זהים, אך החייב לא מסר נתונים אחרים מהדיווחים שדיווח לרשויות המס. ב. גירסת החייב לגבי גניבת השיקים תמוהה. בתצהירו דיווח החייב כי אחד מעובדיו, תושב השטחים גנב לו שיקים אשר קיבל ממזמיני העבודה, בסך 220,000 ₪. החייב לא המציא אישור על הגשת תלונה למשטרה ואף לא נתן כל הסבר לכך שלא פנה אל מזמיני העבודה לאלתר וביקש מהם לבטל את השיקים שנגנבו. סביר להניח כי לו פנה החייב אל כל אחד מהאנשים שמסרו לו שיקים, על מנת שיבטלו, היו עושים כן. בדיון שהתקיים בביהמ"ש מסר החייב גירסה חדשה אשר לא נמסרה בתצהירו, לפיו מדובר בשני עובדים שגנבו ממנו שיקים, ואחד מהם גנב שיקים אשר היו חתומים על ידו על החלק. גם גירסה זו לא נתמכה בכל אסמכתא. חזקה על החייב כי מיד עם גניבת השיקים, היה מבטל את פנקס השיקים כולו, ומודיע לבנק שלא לכבד את השיקים שנגנבו. ג. מעיון ברשימת החובות של החייב עולה כי חלק מהשיקים שמסר החייב ואשר חוללו, נמשכו בשנים 91',95',96' ו-97', בעת שעסקו של החייב היה רווחי לכאורה, ואין כל הסבר לכך שלא נפרעו. ד. רובם המוחלט של חובות החייב הם חובות למס הכנסה, מע"מ והמל"ל, ואין כל הסבר לכך שלא שילם את המיסים בהם התחייב. "בתי המשפט פסקו, כי חוב המוצהר בין השאר כתוצאה מעבירות מס, הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. כאשר חוב נוצר עקב ביצוע עבירה פלילית, לא יכול המבקש לטעון כי חוב זה נוצר בתום לב. בנסיבות אלו, לא יהא מקום להכריזו פושט רגל בעתיד, וזאת אף אם ישלם תשלומים חודשיים... וכיוצ"ב. בהתאם אין גם טעם לקיים את ההליך". (תיק פש"ר 116/02 (חיפה) עלי חברמה נ' הכונ"ר (לא פורסם)). ה. חובו של החייב לרשויות המס עולה על 90% מתביעות החוב שהוגשו נגדו, וסך של 25,881 ₪ מתוכו נתבעו בדין קדימה. כאמור, החייב לא נתן כל הסבר למחדליו. לא נעלם מעיני כי מדובר בחובות ישנים לרשויות המס, ואולם מקום שהחוב למס הכנסה עולה על 50% מכלל תביעות החוב, וכאשר נטען כי החייב הגיש דוחות ולא צריך להיות קושי להמציאם לעיון הכנ"ר, ניתן להתרשם כי בקשתו של החייב נועדה בעיקרה לקבל פטור מתשלום מיסים לקופת הציבור. בעניין דומה קבע כב' הש' ריבלין ברע"א 2292/02 מריסת פואז נ' הכנ"ר: " הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דוחות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס". (ראה סעיף 4). ו. חלק מחובותיו של החייב נוצרו עקב דוחות רבים, ובעניין זה נפסק כי "... חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר 376/01(חיפה) מזרחי נגד הכנ"ר (לא פורסם)). 10. התנהלותו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו אינה נגועה בחוסר תום לב קיצוני, אם כי החייב טוען שאינו עובד לפרסנתו ומתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה. משנשאל החייב מדוע אינו עובד, מסר כי הוא עובד בעבודות מזדמנות מדי פעם, ואף עבד כשנה. החייב לא דיווח לכנ"ר על כך כי הוא עובד מדי פעם, והמשיך לקבל קיצבת הבטחת הכנסה. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל- מתנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל; ע"א 149/90 קלאר הנ"ל; ע"א 5178/92 אליהו הנ"ל; ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 קרן עמית הנ"ל; פש"ר 71/03 דקה עלי הנ"ל; (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7) 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7) 321). ג. החייב צעיר יחסית, אינו עובד ואינו מנצל את יכולת ההשתכרות שלו לרווחת בני משפחתו ולרווחת הנושים, למרות החובות הכבדים שצבר. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב". (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראה ע"א 5178/98 הנ"ל). ניתנו לחייב הזדמנויות לפעול להקטנת חובותיו לרשויות המס, אך החייב לא עמד בהן. 11. נוכח על האמור לעיל, משחובות החייב לרשויות המס ולמרכז לגביית קנסות עומדים על 93% מחובותיו, לא ניתן להשתחרר מהרושם שבקשת החייב נועדה לפטור אותו מתשלום המיסים בהם חוייב, ואני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. מיסיםעבירות מספשיטת רגל