פיצול דיון בבקשה להגשת תביעה נגזרת

ההחלטה האם לפצל את הדיון בשלב המקדמי היא עניין לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (תקנות 48, 143(7), 143(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כאשר מדובר בשיקול-דעת בעניינים שבסדרי דין, ככלל אין בית-משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין, או גורמת לעיוות-דין.

להלן החלטה בנושא פיצול דיון בבקשה להגשת תביעה נגזרת:

החלטה     

1.     בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון) מתאריך 22.6.08. בגדרה של החלטה זו נדחתה בקשת המבקשים לפצל את הדיון בבקשת המשיבים לאישור הגשת תביעה נגזרת בשם המבקשת 1 (להלן: החברה) כנגד מי שצוינו כאן כמבקשים 9-2 (להלן: המבקשים ובקשת האישור בהתאמה) וכנגד מי שצוין כאן כמבקש 10, באופן כזה שטרם שתידון בקשת האישור לגופה, תבורר טענה מקדמית של המבקשים לפיה זכויות התביעה של החברה הומחו זה מכבר לצד שלישי (להלן: בקשת הפיצול).

2.     בקשת האישור הוגשה בקשר עם נזקים שעל פי הנטען - המבקשים ואדם נוסף (המבקש 10) גרמו לחברה בשנים 2002-2001, ואשר הביאו, לשיטת המשיבים, לקריסת החברה. כאמור בהחלטה, נשוא בר"ע זו, אף שבקשת האישור הוגשה לפני למעלה משנה קודם להחלטה - טרם החל בירורה של בקשת האישור לגופה נוכח הצורך להידרש לבקשות שונות שהוגשו בתיק, רובן על-ידי המבקשים. בקשת הפיצול הוגשה לאחר שבבקשה קודמת של המבקשים (בש"א 18404/07) - לסילוק בקשת האישור על הסף, בטענה עיקרית כי זכויות התביעה של החברה הומחו לצד שלישי - נקבע, בתאריך 27.11.07, כי הטענות המקדמיות שהועלו בגדרה יידונו במסגרת הליך האישור. על אותה החלטה לא הוגשה בקשת רשות ערעור, והמבקשים הגישו את תגובתם לבקשת האישור לגופה, שם הם חזרו וטענו להמחאתן של זכויות התביעה של החברה, במסגרת הסדר שאושר על-ידי בית המשפט המוסמך עוד בשנת 2004. המשיבים בתשובתם לתגובה גרסו כי המחאת הזכויות האמורה היתה למראית עין וכי תכליתה העיקרית היתה לשלול למעשה את האפשרות להגשת תביעה נגזרת. בדיון מקדמי שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתאריך 17.6.08 העלו המבקשים בעל-פה את בקשת הפיצול, הנסמכת אף היא על הטענה בעניין המחאת הזכויות.

3.     בהחלטתו בבקשת הפיצול, נשוא בר"ע זו, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה של התמשכות ההליכים המקדמיים וקבע כי כבר מטעם זה ראוי לקדם את הדיון בבקשת האישור לגופה ולא לפצל את הדיון בה להליך-סף נוסף. לעצם הבקשה קבע בית המשפט, כי מן החומר שלפניו עולה כי: "מתעוררות בענייננו סוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, המצריכות בדיקה מעמיקה, וכי אין המדובר במצב בו ניתן לדון בטענות המקדמיות במנותק מבקשת האישור. רושם ראשוני זה אך התעצם עם קבלת תגובות המבקשים לבקשת האישור". בית המשפט הוסיף לפיכך כי טענת המבקשים לעניין המחאת הזכויות תידון לעיצומה במסגרת בירור הדרישה של קיום עילת תביעה, הכלולה לגישתו במסגרת התנאים המתחייבים לצורך אישור תביעה נגזרת בהתאם להוראת חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות).

4.     בבקשתם למתן רשות ערעור מתמקדים המבקשים בטענות ובביאורים באשר למהות ההמחאה, נסיבותיה ומשמעויותיה, וגורסים כי ההמחאה של זכויות התביעה לצד שלישי במקרה זה היתה כשרה. על כן לשיטתם יש להכריע קודם כל בסוגיה מקדמית זו, דבר שעשוי לייתר את המשך הדיון בבקשת האישור. המבקשים טוענים כי כלל לא ברור על מה נסמך בית המשפט המחוזי בקובעו כי מתעוררות בענייננו סוגיות עובדתיות ומשפטיות סבוכות המצריכות בדיקה מעמיקה והמונעות את פיצול הדיון כמבוקש. המבקשים טוענים עוד כי הימנעות מפיצול הדיון תביא לסרבול ההליכים ולפגיעה בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות והיא תאפשר למשיבים לבצע "מסע דיג" אסור.

5.     דין הבקשה למתן רשות ערעור - להידחות. ההחלטה האם לפצל את הדיון בשלב המקדמי היא עניין לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (עיינו: תקנות 48, 143(7), 143(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, כאשר מדובר בשיקול-דעת בעניינים שבסדרי דין, ככלל אין בית-משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין, או גורמת לעיוות-דין (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210). בית המשפט המחוזי שקל את בקשת הפיצול, ומצא כי הצורך בקידום הדיון (שממילא עוכב עד כה בשל הצורך להידרש לבקשות השונות שהוגשו בתיק), כמו גם מורכבות השאלות העובדתיות והמשפטיות הנובעות מבקשת הפיצול, מחייבים את ניהול הליך הדיון בבקשת האישור במאוחד ללא הפרדתו לשלבים. הנני סבור כי בנסיבות המקרה אין הצדקה להתערבות בדרך הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו. אוסיף עוד כי אם הערכאה הדיונית, לאחר שבחנה את החומר שלפניה ושמעה את טענות הצדדים בעל-פה, סבורה היתה שהסוגיה של המחאת הזכויות היא סבוכה דיה כדי להצדיק דיון מרוכז במכלול זה במסגרת בקשת האישור (דיון שהוקצו לו שלושה ימים), אזי סברת המבקשים שהסוגיה היא בכל זאת ברורה ופשוטה, אין בה כדי להוות בסיס לביטול ההחלטה.

6.     זאת ועוד: סעיף 206 לחוק החברות מסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות, אשר יסדירו את האופן הדיוני בגדרו יתנהלו הליכי האישור של תביעה נגזרת. עד כה לא פעל השר בהתאם לסמכותו זו. אף הפסיקה טרם גיבשה עמדה מפורטת בנושא מאז חקיקת החוק. ראו: ע"א 9491/04 שיטרית נ' אריסון השקעות בע"מ (טרם פורסם, 23.8.06 בפיסקה 7 לפסק הדין). עיינו גם: רע"א 9030/04 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בעמ"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ (טרם פורסם, 26.6.07), שם נפסק כי האופן הדיוני המדויק בו תתברר הבקשה לאישור תובענה נגזרת יקבע על-ידי הערכאה הדיונית בין לפי בקשה של אחד מבעלי הדין ובין ביוזמת בית המשפט במהלך קדם המשפט (פיסקה 5 לפסק הדין).

     כאן המקום לציין כי ההחלטה בענייננו תואמת את ההלכה החלה ביחס לנוהל אישור תביעה ייצוגית, לגביו נפסק שהכלל הוא שאין זה ראוי לפצל את ההליך המקדמי האמור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו: רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 290 (2008); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (טרם פורסם, 13.8.07)). ראוי להוסיף בהקשר זה כי קיימת התאמה מסויימת בטיפול באישור תביעה נגזרת ובאישור תביעה ייצוגית (ראו: י' בהט חברות - החוק החדש והדין (מהדורה תשיעית, 2007) 1130) וכי לא נראה שהעניין שבפנינו נופל בגדר החריגים המצומצמים לכלל הנ"ל.

7.     בשולי הדברים מוצא אני לנכון להעיר עוד כי בתאריך 5.8.08 ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה בבקשת המשיבים (בש"א 15047/08) לזימון עדים לדיוני ההוכחות בבקשת האישור. בית המשפט קבע כי ניתן יהיה להסתפק בשלב זה בעדותם של חמישה עדים בלבד מתוך אלה המבוקשים כדי להביא לייעול הדיון בבקשת האישור ולחסוך בזמן שיפוטי יקר. ההנמקה שהובאה שם קובעת, בין היתר, כך: "התובענה שבפנינו מצויה בשלב הדיון בבקשה לאישור הגשת תובענה נגזרת ולא במסגרת הדיון בתובענה גופא. על כן איני סבורה כי יש מקום להליך חקירת עדים ממושך" (עמ' 4 להחלטה). הווה אומר: בית המשפט המחוזי גילה דעתו בהחלטתו זו כי שלב הדיון בבקשת האישור אמור להיות קצר יחסית ומרוכז, כך שברור שטענות המבקשים בפני שהדיון הכולל בבקשת האישור הוא כה סבוך עד שיש לפצלו לשלבים - מאבדות הרבה מתוקפן, מה גם שאף לגבי ההכרעה בבקשת הפיצול נראה כי עדותם של העדים שזימונם אושר נדרשת ממילא, והמבקשים למיטב הבנתי לא ביקשו עד כה לערער עליה.
     
     אציין כי אף אם אניח כי ההחלטה האמורה לא היתה בפני המבקשים במועד (7.8.08) הגשת בקשת רשות ערעור זו, ראוי היה להביאה לידיעת בית משפט מיד עם קבלתה בידם (במיוחד בשים לב לכך שנמסרו על ידי המבקשים 3-2 הבהרות מסוימות הקשורות לבקשת רשות הערעור - בתאריך 12.8.08).

8.     לאור כל האמור לעיל - דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשים 9-2 (שהגישו את הבקשה יחדיו) יישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בבקשה זו בסך 20,000 ש"ח. המבקשת 1 - לא תחוייב, בנסיבות העניין, בהוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון