הוגשה בקשה על רקע חששם של המבקשים, כי בניגוד להודעה מטעם המשרד לאיכות הסביבה, נותרו במפעל חומרים מסוכנים. בפי המבקשים טרוניה על החלטותיו ותפקודו של המשרד לאיכות הסביבה בעניין המפעל בכלל, ובעניין פינוי החומרים המסוכנים מן המפעל בפרט. לטענתם, המשרד לאיכות הסביבה כשל בתפקידו בפיקוח על המפעל במשך השנים, והתיר לו לזהם את הסביבה באין מפריע, בפליטת חומרים מסוכנים בריכוזים גבוהים לאוויר, לים ולקרקע. להלן החלטה בנושא פינוי חומרים מסוכנים ממפעל: החלטה בפני בקשתם של קיבוץ עין המפרץ, קיבוץ כפר מסריק, עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" ועמותת "מגמה ירוקה" (להלן: המבקשים 1, 2, 3 ו-4, בהתאמה) להצטרף להליך הפירוק של תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ (להלן: החברה) (פש"ר 275/04). המבקשים 1 ו-2 הם קיבוצים השוכנים בסמוך למפעל. המבקשת 3 היא ארגון מתנדבים סביבתי חברתי, הפועל לקידום הטיפול במפגעים סביבתיים בגליל המערבי ובאיזור עכו. המבקשת 4 היא ארגון סטודנטים התנדבותי הפועל לקידום נושאי איכות סביבה. טענות הצדדים: הבקשה שבפני הוגשה על רקע חששם של המבקשים, כי בניגוד להודעה מטעם המשרד לאיכות הסביבה, נותרו במפעל חומרים מסוכנים. בפי המבקשים טרוניה על החלטותיו ותפקודו של המשרד לאיכות הסביבה בעניין המפעל בכלל, ובעניין פינוי החומרים המסוכנים מן המפעל בפרט. לטענתם, המשרד לאיכות הסביבה כשל בתפקידו בפיקוח על המפעל במשך השנים, והתיר לו לזהם את הסביבה באין מפריע, בפליטת חומרים מסוכנים בריכוזים גבוהים לאוויר, לים ולקרקע. לגבי הליך פינוי החומרים נשוא הבקשה הם טוענים, שלא רק שזה התארך הרבה מעבר לנדרש, אלא שעדיין מוחזקים במפעל אלפי טונות של חומרים מסוכנים ללא השגחה ראויה, ותחת שמירה של חברה פרטית שאנשיה אינם מיומנים בטיפול בחומרים הללו. לדידם, קיימת סכנה חמורה של התממשות תרחישים שונים של תקלות באחד מאתרי האחסון של החומרים המסוכנים המצויים בשטח המפעל. לטענת המבקשים, יש לצרפם להליך בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנה 24), או לחילופין כ"ידיד בית המשפט". צירופם דרוש, לטענתם, על מנת לאפשר הכרעה יעילה ושלמה בסוגיות הנוגעות לפינוי החומרים המסוכנים כחלק מהליך פירוק המפעל, שכן להם זווית ראיה מיוחדת, שאינה מקבלת ביטוי נאות בעמדתם של המשרד לאיכות הסביבה והיועץ המשפטי לממשלה. למעשה, הם טוענים, צירופם מתבקש שכן החלטות שתתקבלנה עלולות לסכן את ביטחונם ולפגוע בזכויותיהם. המשיבים 2, 3 ו-4, הם המנהלים המיוחדים, שלושת הבנקים הם נושיה המרכזיים של החברה, והכונס הרשמי בתפקידו כמפרק החברה, בהתאמה, מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין בית המשפט שלפירוק הערכאה הנכונה לדון בטענות המבקשים וכי אין בצירופם של המבקשים כדי לתרום להליך הפירוק אלא רק לסרבלו, שכן אין למבקשים דבר עם בירורם של העניינים הנדונים בתיק הפירוק, ונוכחותם עלולה לעכב בירור סוגיות אלו, בניגוד למגמה של ייעול ההליכים. עוד הם טוענים, כי על פי תקנה 73 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ג-1987 (להלן: תקנה 73) ניתן לצרף צד העלול להיפגע מן ההחלטה רק אם הוא "נושה" או "משתתף", ומשום שהמבקשות אינן כאלה, הרי אין להן כל מעמד בהליך. כן טוענים הם, כי ההלכות הנוגעות לצירוף בעל דין לפי תקנה 24 הנ"ל, או כ"ידיד בית המשפט", אינן רלוונטיות להליך של פירוק, בו חלים רציונלים שונים. עד כתיבת שורות אלו טרם התקבלה תגובתו של המשרד לאיכות הסביבה, על אף שקיבל ארכה להגישה עד ליום 30/6/05. אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. תמצית הפרשה ביום 7/7/03 ניתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה עקב היקלעותה למצב של חדלות פירעון, והמשיבים 2 מונו כנאמנים לחברה. מרבית הנושים לסוגיהם תמכו במגמה להביא להסדר נושים ולהבראת החברה. הליך ההקפאה נכשל מסיבות שונות, וביניהן עמדת המשרד איכות הסביבה לגבי הסכנות הכרוכות בהמשך הפעלת המפעל. בקשה לפירוק החברה הוגשה ביום 4/5/04. כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרק זמני לחברה טרם פירוק, ביחד עם הנאמנים, אשר מונו כמנהליה המיוחדים של החברה. בסמוך לדיון שנקבע בבקשת הפירוק, הגישו המבקשים 1-3 בקשות דומות לזו העכשווית, שעניינן הצטרפות להליך בשל חששם מן החומרים המסוכנים שהצטברו במפעל (בש"א 11878/04, היא בקשתם של המבקשים 1 ו-2 ובש"א 11840/04, היא בקשתה של המבקשת 3). בשל התרעת המשרד לאיכות הסביבה על הסיכון הקיים בהימצאותם של חומרים מסוכנים בשטח המפעל, לדוגמת VCM, EDC ופרוקסידים אורגנים, ולאור עמדתו כי דרך הפינוי הנכונה בנסיבות העניין היא בסילוק והוצאת החומרים משטח המפעל, ולא בדרך של ייצור, נקבע בהחלטתי מיום 21/7/04, כי שערי המפעל יסגרו. מפתחות המפעל נמסרו לממונה מטעם המשרד לאיכות הסביבה לצורך פינוי החומרים המסוכנים משטח המפעל ולשם השגחה עליהם עד להשלמת פינויים. אז למעשה, התייתר הצורך לדון בבקשות ההן להצטרפות להליך, שכן עניינם של המבקשים הוסדר ממילא בהחלטה כי החומרים המסוכנים יפונו מן המפעל. ביום 7/9/04 ניתן צו לפירוק החברה. הכונס הרשמי והמנהלים המיוחדים נותרו בתפקידיהם. בפגישה שהתקיימה בתאריך 3/3/05 הודיע מנהל אזור הצפון במשרד לאיכות הסביבה לכונס הרשמי כי לאחר פינוי החומרים המסוכנים אין עוד סכנה לאוכלוסייה ולסביבתה מהחומרים שנשארו במפעל, ואין צורך בשמירה עליהם. ביום 31/3/05 הגיש בא כוח המשרד לאיכות הסביבה הודעה לבית המשפט לפיה הושלם פינוי החומרים המסוכנים מן המפעל. דיון דין הבקשה להידחות. מטענותיהם של המשיבים משתמע, כאילו תחולתה האפשרית של תקנה 73 על המבקשים מונעת תחולתה של תקנה 24. לא כך הם פני הדברים. על אף שהמבקשים אינם מהווים "משתתף" או "נושה", ועל כן אין לצרפם להליך מכוח תקנה 73, אין זהו הסדר שלילי לגבי תחולתה של תקנה 24, אשר חלה על הליכי הפירוק מכוח תקנה 2 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987. לו הייתה עומדת לדיון שאלה שהיה בצירופם של המבקשים כדי לאפשר להכריע בה בשלמות וביעילות, צירופם היה נשקל. אולם כפי שיובהר להלן, העניין אליו הם מבקשים להצטרף לא עומד כלל לדיון במסגרת הליך הפירוק והשלב בו נמצאים ההליכים. לאור החלטתי להפקיד את האחריות לפינוי החומרים המסוכנים על המשרד לאיכות הסביבה והודעתו שהפינוי הושלם, ושאין בחומרים שנותרו במפעל כדי לסכן את שלום הציבור, נותרה השאלה בתחום מומחיותו וסמכותו הבלעדית של המשרד לאיכות הסביבה - הוא הרשות השלטונית אשר הופקדה על תחום זה, ועד כמה שהדבר נוגע להליך הפירוק - אין להרהר בה. תקיפת החלטתה של רשות שלטונית תיעשה במסגרת עילות ביקורת מוגדרות שגובשו במשפט המנהלי ומיוחדות לו, ובמסגרת בית המשפט שתפקידו ומטרתו לבקר את מתחם שיקול הדעת שמוענק לרשות. לעומת זאת, הליך הפירוק עניינו בעיקר בחלוקת ההפסדים ו/או הכספים שנותרו בחברה חדלת הפירעון. מטרתו של בית המשפט שלפירוק לפקח על גביית החובות הקולקטיבית ועל חלוקת מסת נכסי החברה המתפרקת בין נושיה ועובדיה. כך למשל, במקרה שלפני דגש מיוחד ניתן לעניינם של העובדים, אשר במסירות נשארו בתפקידם גם כששכרם המלא לא שולם להם, ועשו מאמצים באמונתם שניתן לשקם את המפעל - יש לבחון במסגרת ההליך כיצד ניתן לגמול להם ולחפש עבורם פתרון, למרות קופת הפירוק המדולדלת וסגירת שעריו של המפעל. למבקשים אין עניין בסוגיה זו, ולא יוכלו לתרום לפתרונה. עוד יודגש, כי לאור אינפורמציה שהגיע לידיעת המפרק והמנהלים המיוחדים נעתרתי לבקשה למינוי חוקר שיבדוק, בין היתר, את הסיבות לקריסת החברה ועד כמה מעורבים בעליה ו/או דיירקטורים בכל אלה. אם כן, עניינם של המבקשים לא יקבל את הטיפול הראוי במסגרת דיני הפירוק, ואף לא ראוי שיטופל במסגרתו. צירופו של בעל דין להליך נועד כדי לאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה על סוגיות שמתבררות בפניו. המבקשים עצמם מציינים, כי לאור החלטתו של השר לאיכות הסביבה מיום 19/1/05 לפיה המפעל לא ייפתח מחדש, חששם סובב סביב סוגיות פינוי החומרים בלבד. מבחינת הליך הפירוק - הודעתו של המשרד לאיכות הסביבה כי החומרים המסוכנים פונו סתמה את הגולל על העניין הזה. מכאן, איני רואה במה יוכלו המבקשים להועיל להליך הפירוק, וכיצד הצטרפות שכזו תועיל להם, שכן אין כוונתי לבקר במסגרת תיק פירוק את פעולותיו, החלטותיו והודעותיו של משרד ממשלתי. עוד בהחלטתי מיום 13/6/04 בבש"א 9532/04 קבעתי שאין בדעתי לעסוק בשאלות הקשורות למדיניותו של משרד זה, וכך גם לא אבקר החלטותיו מכאן. לעניין מוסד "ידיד בית המשפט" - ככזה הוכר גוף המייצג מתוקף תפקידו או עיסוקו אינטרס או מומחיות שמן הראוי שישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי. גוף אשר "יהא בנוכחותו בהליך בכדי לתרום לגיבושה של ההלכה בעניין מסוים, זאת על יסוד הצגת מלוא העמדות הרלבאנטיות בעניין הנדון ותוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים" (מ"ח 7929/96 אחמד כוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1), 529 , 553-554). אמנם, יתכן כי המבקשות 3 ו-4 עולות כדי "מתדיין ציבורי", ולו עניין השלמת פינוי החומרים המסוכנים היה עומד לדיון יכול והייתי נעזרת בניסיונן והיכרותן עם המאטריה, אולם - בענייננו אין סכסוך, אין "סוגיה בעלת חשיבות עקרונית" העומדת להכרעה. הסוגיות החשובות אשר המבקשים מעונינים להידרש אליהן כבר הוכרעו בידי בעל הסמכות לכך, אשר כאמור, הכרעתו אינה עומדת לביקורת בפני בית משפט זה. המבקשים מוסיפים כי אי צירופם יאלצם לפנות לערכאות אחרות ובכך לסרבל את הליך הפירוק. גם לו כך היו הם פני הדברים, אין זו עילה לעקוף את הדרך שהתווה הדין להעלאת הטענות שבפי המבקשים. בעניין זה אדגיש, כי תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול לגרום לכך בעקיפין, וכבר נקבע, שהעובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצדו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את נוכחותו דרושה כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתאות (ראה בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח נ' קרנית קרן לפיצוי, פ"ד מה(5) 457, 462). אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.מפעלפינויחשיפה לחומרים מסוכנים