ערובה להוצאות חוק החברות

סעיף 353א לחוק החברות מסדיר את הדין המיוחד ביחס לתאגיד להבדיל מאדם פרטי וקובע כי אם הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. להלן החלטה בנושא ערובה להוצאות חוק החברות: החלטה 1. זו החלטה בבקשת המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות משפט. המבקשת מפנה להוראות סעיף 353 א' לחוק החברות המסדיר את הדין המיוחד ביחס לתאגיד להבדיל מאדם פרטי. לטענת המבקשת המשיבה הגישה תובענה בסכום של 888,245 ש"ח נגד המבקשת באמצעות מפרק החברה המשיבה. למשיבה מונה מפרק זמני ביום 19.3.01 וצו פרוק קבוע ניתן נגדה ביום 12.9.02. 2. לטענת המבקשת סיכויי התובענה קלושים. המבקשת טוענת כי לכתב התביעה צורף הסכם מסגרת ללא כל מסמכים רלווונטיים נוספים. המשיבה אף לא צרפה אסמכתא לכך שביצעה את מלוא העובדות נשוא ההסכם בין הצדדים. המבקשת מעלה גם טענת התיישנות אפשרית ובכל מקרה טוענת כי חלף זמן רב מאז ארעו הארועים הרלוונטיים בכתב התביעה. המבקשת מפנה לפסיקה לעניין חיוב חברות בפרוק בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. 3. לטענת המשיבה סיכויי התובענה טובים. המשיבה מציינת כי התובענה הינה בגין אי תשלום חשבון מיום 13.2.01 וכן בגין חלוט ערבות בנקאית על ידי המבקשת שלא כדין. המשיבה טוענת כי בכתב ההגנה אין התכחשות ולהסכם ולכתב הכמויות ולפיכך אין המבקשת כופרת בהסכם. המבקשת מודה בקיומו של החוב לפי "התחשבנות". לטענת המשיבה כאשר סיכויי ההצלחת התביעה טובים הרי שאין להורות על חיוב החברה התובעת במתן ערובה להוצאות. עוד טוענת המשיבה כי כניסת המשיבה להליך של פרוק בחודש מרץ 2001 היא תוצאת התחמקות חייבים כדוגמת המבקשת מתשלום חובותיהם למשיבה. 4. לטענת המבקשת בתשובותה, בחרה המשיבה שלא להתיחס למצבה הכללי וכי מדובר בחזקה שהנטל לסותרה מוטל על המשיבה. 5. אין חולק כי הוראות החוק הרלוונטית משתוקן חוק החברות היא הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות הקובעת כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 6. מדובר בתביעה בסך 888,245 ש"ח שהוגשה על ידי המשיבה נגד המבקשת. על אף שנראה כי הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות עפ"י לשונו שינתה את האיזון בין תובע פרטי לתובעת חברה - כך שהכלל הוא בדבר חיוב החברה ואילו החריג הוא מצב בו סבור בית המשפט שנסיבות הענין אינן מצדיקות מתן ערובה או שהחברה הוכיחה יכולת לשלם הוצאות, עד כה פורש הסעיף כמתחשב בשיקולים נוספים. בבש"א (י-ם) 1582/05 מדינת ישראל נ' באומל משה בע"מ, קבע בית המשפט כי התיקון כפי שצויין בהצעת החוק עיגן את שהפסיקה קבעה באשר לסעיף 232 לפקודת החברות, כי בבואו לבחון האם נסתרה החזקה, על בית המשפט במסגרת שיקול הדעת, להתחשב בכלל נסיבות הענין, לבחון האם הללו מצדיקות את חיוב החברה בערובה ולא להגביל עצמו לשיקול הצר של יכולתה הכספית ותו לא. 7. שיקול נוסף המובא בפסק הדין האמור הוא השיקולים החוקתיים באשר לפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין של התובעת (רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד (1) 647). שם נקבע כי הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, לעומת מקרה בו מדובר בחברה שמקום מושבה בחו"ל ואם יזכה הנתבע בהוצאות יתקשה משום כך לגבותן ואין בידי התובע להצביע על נכסים בארץ מהם יוכל להפרע או כאשר לא המציא מענו כנדרש. שיקול נוסף הוא חוזקה או חולשתה של הגנת הנתבע כבסיס מסויים לסתירת החזקה לחיוב התובעת. 8. לענין סמכות בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים מלבד יכולת כלכלית ראה רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ. שיקול נוסף המצטרף להעדר יכולת כלכלית הוא סיכויי התובענה, ושיקולים נוספים כמו האם הגשת התביעה נעשתה בתום לב, ואם הגשת בקשת הנתבע אין תכליתה סיכול התביעה. בבש"א (חי') 6596/05 ניצן דרורי נ' נוף הכרמל בע"מ קבע ביהמ"ש כי כל עוד לא הוכח כי לחברה נכסים שמהם ניתן להפרע, מקום שביהמ"ש הגיע למסקנה שסיכויי התביעה קלושים, על ביהמ"ש בהעדר טעמים טובים אחרים ובכדי למנוע אפשרות של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, להורות על הפקדת ערובה. עוד יצויין כי אף במקרים שדובר בחברה בפירוק שהיו לתביעה סיכויים שאינם מפורכים לא הוותה עובדת הפירוק שיקול בקבלת הבקשה. ת.א. (ת"א) 1057/03 מגן שירותי חשמל ותיקונים בע"מ נ' פיילוט בע"מ וזאת בשל מימוש זכות הגישה לערכאות. 9. עיון בכתב התביעה מעלה שאלה ברורה מאליה והיא מדוע אם ניתן נגד החברה המשיבה צו פרוק קבוע כבר ביום 12.6.02 הוגשה התובענה דנן רק ביום 2.1.08 וזאת מבלי להכנס כלל וללא קשר להכרעה בשאלת התיישנות התובענה, אשר ממילא אינה מונחת לפניי ואינה בסמכותו של רשם. המשיבה לא נתנה כל הסבר למועד הגשת התובענה. 10. התובענה מבוססת על הסכם מסגרת בין הצדדים במסגרתו התקשרו בהסכם לביצוע עבודות ייצור ו/או התקנת ריהוט משרדי בפקולטה למדעי החיים אצל המבקשת. לטענת המשיבה היא ביצעה את העבודות על פי ההסכם בפקוח המשיבה ואולם המבקשת לא שילמה לה את מלוא התמורה המגיעה לה. מלבד הסכם המסגרת לא צרפה המשיבה כל מסמך או אסמכתא לביסוס טענותיה לביצוען בפועל של העבודות בגינן נתבע סכום התביעה. 11. מנגד המבקשת אשר כבר הגישה כתב הגנה מטעמה מציינת כי המשיבה הפרה את ההסכם, לא ביצעה את העבודות ולא השלימן, לא עמדה במועדי הביצוע ולא בצעה תקונים וכו'. המבקשת ציינה עוד כי הוסכם בינה ובין הנאמן כי התחשבנות סופית תעשה בגמר ביצוע העבודה והמבקשת שילמה סך של 200,000 ש"ח בצרוף מע"מ ע"ח העבודות. לטענת המבקשת היא נאלצה לבצע בעצמה את חלקה האחר של העבודה וספגה נזקים רבים. המבקשת עותרת לביצוע קיזוז של 1,663,007 ש"ח מסכום התובענה בגין תשלומים ששילמה הן למשיבה והן לקבלנים אחרים שביצעו את העבודה במקום המשיבה. המבקשת צרפה לכתב ההגנה מכתבו של מנהל הפרוייקט למשיבה, ובו טרוניה על כך שטרם הושלמה העבודה וכן מכתבה של רמ"ד התקשרויות לביטול ההסכם בשל הפסקת עבודת ההרכבה. 12. המשיבה לעומת זאת לא צרפה ולו אסמכתא כאמור לביצוע העבודה או לחלופין לסתירת טענותיה של המבקשת. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כטענת המשיבה, כי המבקשת מודה בחובה ואינה מתכחשת לו. 13. בנסיבות אלה ובמיוחד לנוכח העדרן של אסמכתאות ולו ראשית אסמכתאות לחוב הנטען לא ניתן לקבוע כי סיכויי התובענה טובים במידה שיש בה כדי לדחות את הבקשה, הגם שאין זה השקול היחיד. בבש"א (י-ם) 7043/05 עומר עומרן עווידה נ' אקטיביטי תיירות בע"מ, נקבע כי החזקה בסעיף 353 א' לחוק החברות עשויה להסתר אם יוכח כי יש לחברה יכולת כלכלית לפרוע את הוצאות הנתבע אם תדחה התביעה, וכך נאמר: "גם אם מקבלים שנטל השכנוע נותר רובץ על המבקשים, עדיין נטל הבאת הראיות המתחייב מכך שהמידע מצוי בידיעה בלעדית של החברה, מוטל על החברה המוגבלת ועליה למסור גרסה מפורשת וברורה לגבי מצבה הכלכלי" (ת.א (ת"א) 1416/02 א.ר אופנת אספדריל בע"מ נ' נעלי האחים לוי בע"מ (לא פורסם) - ההדגשה אינה במקור - א.ג.). 14. בענייננו המשיבה מציינת כי נקלעה למצבה הכלכלי עד כדי פרוקה בשל אי תשלום חובות המגיעים לה (אף בהנחה כי הטענה נכונה, נותרה המציאות העובדתית בדבר פרוק החברה ומצבה המשפטי הנוכחי, בעינה). המשיבה לא פרטה ולו במעט את מצבה הכלכלי ויכולתה הכלכלית הנוכחית. לא נראה לי בנסיבות העניין כי הבקשה הוגשה על מנת ובמטרה לסכל את ברור התובענה, נהפוך הוא בידי המשיבה הכלים להוכיח את התובענה באמצעות המצאת מסמכים רלוונטיים התומכים בגרסתה ואולם לא עשתה זאת. 15. יש לזכור כי כאמור סעיף 353 א' לחוק החברות קובע חזקה הנתנת לסתירה, ואולם זו לא נסתרה על ידי המשיבה כלל ועיקר. מכל האמור ומכל השיקולים הנזכרים באתי לכדי מסקנה כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יש ביכולתה לפרוע את תשלום ההוצאות אם תדחה תביעתה, ולפיכך יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות, כמו כן לא מצאתי כי נסיבות הענין מצדיקות דחיית הבקשה. 16. לפיכך ולנוכח נסיבות העניין בכללותן אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל ומחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט בסך של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום כתנאי להמשך ההליכים. סכום זה נקבע תוך התחשבות, בין היתר, בשיקול החוקתי למנוע נעילת שערי בית המשפט לפני תובע וזכות הגישה לערכאות. בהעדר הפקדה יעוכבו ההליכים עד למתן ערובה. 17. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות הבקשה .ערובה להבטחת הוצאותערובהדיני חברותחוק החברות