יש הבדל בין אדם התובע את זולתו לבין חברה התובעת פלוני או אלמוני, שכן, חברה חסרת יכולת כספית יכולה להסתתר מאחורי גוף משפטי ערטילאי. מכאן, שאם החברה חסרת אמצעים קיימת חזקה כי יש לחייבה במתן ערובה להוצאות, אלא אם קיימים טעמים לסתור. האיזון האמור, מתחייב מהוראת סעיפים 3 ו-8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, בקביעת גובה הערובה ייתן בית המשפט דעתו לזכות הגישה של החברה ולא יטיל עליה להפקיד ערובה בסכום שאינו סביר. להלן החלטה בנושא ערובה להוצאות חברה: החלטה ההליך 1. לפני בקשה לחיוב החברה והמפרק בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש. העובדות שאין עליהן מחלוקת 2. התובעים, דניאל חן בנייה בע"מ (להלן - "החברה"), נוריאל חסיד ויניב חסיד (להלן - "חסיד") הגישו תביעה נגד בנק אוצר החייל בע"מ (להלן - "הבנק"). בתביעה עתרו התובעים למנוע מהבנק לממש את שטרי המשכנתה שבהם שיעבדו חסיד את דירותיהם הפרטיות לטובת הבנק, בתמורה להסכמי ליווי שבהם העמיד הבנק סכומי כספים לטובת החברה לצורך השלמת פרויקט בניה בגבעת זאב (להלן - "הפרויקט"). לטענת התובעים, הבנק הפר את הסכמי הליווי למתן ערבויות, על-פי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974, לקונים שהיו אמורים לרכוש דירות בפרויקט והפסיק את הזרמת הכספים לפרויקט. ביום 11.7.02 נתן הנשיא זילר צו לפרוקה של החברה. קודם לכן, ביום 11.6.02 נתן הנשיא זילר צו לכינוס נכסי החברה מכוח אגרת חוב שבידי הבנק. ביום 26.3.02 נתנה השופטת בן עמי צו מניעה זמני, האוסר על מימוש דירת מגוריו של התובע 2. ביום 26.11.02 מונה עו"ד חשין כמפרק החברה. הנשיא זילר, שנתן את ההחלטה הוסיף כי עו"ד חשין יחליט אם יש מקום להמשיך בתביעה בתיק שלפני. ביום 4.3.03, קבע הנשיא זילר שייצוג החברה בהליך שלפני יהיה על-ידי עו"ד בביאן בתאום עם עו"ד חשין. בעוד נאמר בהחלטה, כי "הפעילות של עו"ד בביאן בהליך המשפטי בו הוא מייצג את החברה, תיעשה בתיאום עם עו"ד חשין, שהוא המפרק. עו"ד חשין מצידו יפעיל שיקול דעת ענייני. היה ויתברר שיש מחלוקת בין עורכי הדין חשין ובביאן החשובה מספיק עד כדי להביאה לבית המשפט, זאת לאחר שגם התייעצות עם הכנ"ר לא הועילה, יוכל הצד המעונין לעתור לבית המשפט ובית המשפט יחליט". 3. ההליכים בתיק עוכבו ביום 13.4.03 בעקבות החלטת הנשיא זילר מיום 21.1.03. בהעדר צו שיפוטי המונע מכירת דירתו של הנתבע 2 נמכרה דירתו במודיעין, לאחר קבלת אישור סופי מראש ההוצאה לפועל. כמו כן, הוטל צו כינוס על מגרש של החברה במתחם "אגן האיילות" בגבעת זאב. טענות הצדדים 4. עו"ד בן דור, ב"כ הבנק, ביקש לחייב את החברה במתן ערובה הואיל והסיכוי שלה להצליח בתביעתה נגד הבנק קלוש, גם בהתחשב בעובדה שבכתב התביעה אין החברה מבקשת סעד נגד הבנק. יתרה מזו, אם התביעה של החברה וחסיד תידחה, לא יהיה ממי לגבות הוצאות וזהו שיקול לחייב במתן ערובה. 5. עו"ד בביאן, בא כוח החברה וחסיד טען כי יש לתובעים עילת תביעה טובה נגד הבנק ולכן אין לחייב את החברה במתן ערובה, שכן אין לה אמצעים וחיובה במתן ערובה ישלול ממנה את זכות הגישה לבית המשפט. 6. מפרק החברה טען כי אין מקום לניהול התביעה על-ידי החברה, שכן לזו אין אמצעים ואם התביעה תדחה והחברה תחויב בהוצאות, תקטן מסת רכוש שיקבלו הנושים. דיון 7. כל הצדדים התעלמו מהעובדה כי בינתיים תוקן חוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה - 2005) והוסף לו סעיף 353א, הקובע לאמור: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין". על פרשנותו של הסעיף עמדה לראשונה הנשיאה גילאור בבש"א (חיפה) 6191/04 Polska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, בהתייחסה להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב - 2002, אמרה כי מהצעת החוק עולה שהמטרה התחיקתית בהוספת סעיף זה היתה להחזיר את המצב המשפטי שהיה לפני ביטול סעיף 232 לפקודת החברות: "כדי להבהיר כי לא הייתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע; כמו כן מוצע להחיל את ההוראה על חברת חוץ בשונה מן הפסיקה שניתנה בעניין זה". לשון הסעיף בהצעת החוק דמתה להוראת סעיף 232 לפקודת החברות: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ומצא בית המשפט יסוד להניח כי החברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, רשאי הוא להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה". כפי שעולה מהשוואת הסעיף המוצע בהצעת החוק לנוסח הסופי שהתקבל, הנוסח שאושר בכנסת מותיר שיקול דעת רחב יותר לבית המשפט בבואו להחליט אם לחייב בערובה חברה תובעת. כך גם פסקה הנשיאה גילאור: "הנה כי כן, בעוד שנוסחה המקורי של הצעת החוק דמה לסעיף 232 לפקודת החברות, אשר לפיו הותנה שיקול דעתו של בית המשפט לחייב חברה במתן ערובה בכך ש'ראה יסוד להניח, לפי עדות נאמנה, שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין', הרי שנוסחה הסופי של הוראת סעיף 353א לחוק החברות קובע כנקודת מוצא שיקול דעת רחב להורות לחברה לתת ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בכך הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלבנטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לעניין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת". 8. הנה, כי כן, חזרה עטרה ליושנה ושומה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה של חברה לפנות לבית המשפט לבין זכותו של נתבע לגבות הוצאותיו אם תידחה תביעת החברה התובעת. יש הבדל בין אדם התובע את זולתו לבין חברה התובעת פלוני או אלמוני, שכן, חברה חסרת יכולת כספית יכולה להסתתר מאחורי גוף משפטי ערטילאי (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 674 (תשס"ה-2005). מכאן, שאם החברה חסרת אמצעים קיימת חזקה כי יש לחייבה במתן ערובה להוצאות, אלא אם קיימים טעמים לסתור (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 652). האיזון האמור, מתחייב מהוראת סעיפים 3 ו-8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמודים 26, 35 (תשנ"ט-1999); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869-868 (2004), דברי השופט גרוניס). יחד עם זאת, בקביעת גובה הערובה יתן בית המשפט דעתו לזכות הגישה של החברה ולא יטיל עליה להפקיד ערובה בסכום שאינו סביר (ראו גם, דברי השופט גרוניס ברע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, תק-על 2005(3) 1106 (2005); ת"א (תל-אביב)2307/04 חברת הבונים בקרית משה בע"מ נ' יורשי עזבון המנוח שלום קהא ז"ל, תק-מח 2006(2), 7651 (2006); בש"א (תל-אביב) 2219/06 SEIEFFE S.R.L נ' רויאל גרניט בע"מ, טרם פורסם; ה"פ (תל-אביב) 1434/05 מפעלי ס.ב.ב. (קבלנים) בע"מ נ' מיכאל בן דוד, תק-מח 2006(2), 1930 (2006); בש"א (תל-אביב) 23053/05 בנק לאומי סניף הרצל נ' אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ, תק-מח 2006 (1), 9726 (2006). 9. אין מחלוקת כי לחברה אין אמצעים לממן את התביעה שהוגשה ולכן די בכך כדי לחייבה במתן ערובה. יתרה מזאת, כתב התביעה שהגישו החברה וחסיד לוקה בכל הנוגע לעילת התביעה של החברה נגד הבנק, כנדרש בתקנה 9(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ולבסוף, לאור הצהרתו של עו"ד חשין שוחרר עו"ד בביאן מייצוגה של החברה, משום שגם הוא סבר שאין בידי החברה אמצעים לנהל את המשפט וכי אם תפסיד יקטן חלקם של הנושים במסת הנכסים העומדת לחלוקה (סעיף 16 לחוק השליחות, תשכ"ח - 1964). סוף דבר 10. לאור האמור, אני מחייב את החברה להפקיד סך של 75,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו. בהעדר הפקדה כאמור תמחק החברה מכתב התביעה. החלטה זו תשלח לעו"ד בביאן וכן לכתובותיהם של חסיד. יש לחייב את חסיד לשלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. כמו כן, יש לחייב את חסיד לשלם לעו"ד חשין שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח. ערובה להבטחת הוצאותערובה