סעיף 25 לחוק החוזים

לפי סעיף 25 לחוק החוזים, חוזה יפורש על-פי אומד הדעת של הצדדים. אומד דעת הצדדים נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. אומד דעת הצדדים הוא "המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים שהצדדים ביקשו במשותף להגשים". קביעת תכלית ההסכם נעשית תוך בחינת התכלית הסובייקטיבית והתכלית האובייקטיבית של ההסכם.

שתי התכליות יחדיו, משתלבות לקביעת תכלית החוזה. התכלית הסובייקטיבית, היא "הכוונה האמיתית (הריאלית, הפסיכולוגית) של הצדדים, כפי שהיתה להם הלכה למעשה בעת כריתת החוזה".

התכלית האובייקטיבית היא הכוונה שניתן לייחס לצדדים כאנשים סבירים. זהו מושג נורמטיבי. התכלית האובייקטיבית נגזרת משיקולי היגיון וסבירות ומשכללת בתוכה גם שיקולים משפטיים של צדק שוויון, הגינות, תום-לב, ומתחשבת "באופי החוזה ובטיפוסו".

להלן פסק דין בנושא סעיף 25 לחוק החוזים:

פסק דין

בפני תביעה שטרית על יסוד שתי המחאות בסך 9,294 ₪ כל אחת, שמסר הנתבע לתובעת במסגרת התקשרות חוזית, שבה התחייב הנתבע לשלם לתובעת 30% + מע"מ, מסך כל הכספים שעומדים לזכותו בפוליסות ביטוח שונות, שתאתר עבורו התובעת בכל חברות הביטוח.     

השיקים בוטלו על ידי הנתבע, לאחר שהודיע לתובעת על ביטול ההסכם, משגילה לטענתו, כי התובעת פועלת, בניגוד לדעתו ובניגוד להסכם, לפדיון פוליסת ביטוח מנהלים (ופוליסה נוספת של ביטוח חיים). לטענתו, ההסכם אינו חל על פוליסה זו, עליה ידע. בנוסף, לטענתו, התובעת לא גילתה לו שפדיון הפוליסה כרוך בתשלום מס בשיעור 35% מהסכום, ואילו ידע זאת, לא היה מתקשר עמה בהסכם.

עובדות העניין
1.     נציגת התובעת, הגב' ויקי בן-חיים, פנתה לנתבע טלפונית, והציעה לו את שירותי התובעת באיתור פוליסות ביטוח, המגיעות לו מגופים שונים. בעקבות השיחה תואמה פגישה מיידית, ולביתו של הנתבע הגיע נציג התובעת, מר אריה קובליו. בסופה של הפגישה, חתם הנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם התקשרות ותשלום עמלה" ויפויי כח (סומן ת/1, להלן: "ההסכם". יפוי הכוח סומן ת/4).

2.     פרטי ההסכם, למעט חתימת הנתבע, מולאו על-ידי מר קובליו. אין חתימה של התובעת או מי מטעמה על הסכם זה, אלא חתימה של הנתבע בלבד.


3.     כעבור כחודש ימים, הגיע הנתבע למשרדי התובעת, בעקבות שיחה טלפונית שבה הודע לו כי הטיפול בתיקו הסתיים וכי נמצאו פוליסות ביטוח שונות, שיש בהן כספים העומדים לרשותו. בפגישה זו, שהתקיימה עם מר יאיר שרון, מנהל התובעת, מסר לו הנתבע את השיקים נשוא תיק זה, שמהווים שכר טרחה או עמלה עבור איתור הפוליסות (להלן: "השיקים"). בפגישה זו חתם הנתבע גם על בקשות שונות לפדיון, המופנות לחברות הביטוח. כפי שיבואר, קיימת מחלוקת בין הצדדים אשר לדברים שנאמרו בפגישה זו ולגבי המסמכים עליהם חתם הנתבע.

4.     לנתבע נודע, בעקבות פניית סוכנת הביטוח שלו וחברת ביטוח מגדל, כי התובעת הגישה בשמו בקשה לפדיון פוליסת ביטוח מנהלים (ופוליסת ביטוח חיים), אותה לא היה מעונין לפדות. עקב כך, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא מבטל את יפוי הכח אשר ניתן לה לפעול מטעמו, לפדיון הפוליסות וכי ההתקשרות בין הצדדים מבוטלת (מכתב מיום 13/7/06, נספח ה' לתצהיר). בהמשך פנה לתובעת, הפעם באמצעות עו"ד, והודיע פעם נוספת על ביטול ההתקשרות, תוך שהוא דורש את החזרת השיקים (נספח ח' לתצהיר מיום 31/7/06 וכן פניה נוספת של הנתבע בעצמו, מיום 30/8/06). כן פנה לחברות הביטוח השונות על מנת לעצור כל פעולה לביטול ולפדיון פוליסות, אשר עלולה היתה להתבצע על-ידי התובעת. בנוסף, הגיש הנתבע תלונות בכתב, נגד התובעת, למפקח על הביטוח ולמשטרת ישראל.

5.     השיקים הוגשו לביצוע. לאחר חקירה קצרה של הנתבע, הסכימה התובעת שתינתן רשות להתגונן. הרשות ניתנה, ותצהיר הנתבע לתמיכה בבר"ל, שימש כתצהיר עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יאיר שרון, מנהל התובעת. תצהיר של מר קובליו הוגש בתחילה, אולם מאוחר יותר ויתרה התובעת על תצהירו, בשל קושי לאתרו למתן עדות ומשסברה כי ניתן להסתפק בתצהירו של מר יאיר שרון מטעמה (עמ' 5 ש' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 26/06/2008).

ההסכם והפוליסות שאותרו על שם הנתבע
6.     להלן ההסכם שעליו חתם הנתבע:     
"1.      אני הח"מ. מאשר בזאת לחברת היחידה הארצית - סיון לוי לטפל בנושא מימוש זכויותיי כמבוטח ו/או בעל פוליסה. ולבצע עבורי בדיקה לפוליסות הבאות: כל חברות הביטוח (הכיתוב מעל הקו מולא בכתב יד - י.ב).
2.      מוסכם בזאת בין הצדדים כי בעבור פתיחת תיק לצורך ביצוע בדיקה בלבד אשלם סך של 1,000 ₪ כולל מע"מ. (להלן: "התמורה") (אשר יקוזז מסכום העמלה הסופי - תוספת זו הוספה בכתב יד - י.ב.)
3.      הריני מצהיר בזאת בין הצדדים, כי לצורך ביצוע הבדיקה, אמציא למטפל את כל המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע הטיפול הנ"ל, וכן אשתף פעולה בכל עניין ודבר שיידרש לצורך הטיפול.
4.      מוסכם בזאת כי במידה וימצא לאחר ביצוע הבדיקה כסף אשר עומד לרשות המבוטח או בעל הפוליסה ישלם המבוטח סך של 30% + 'מע"מ מסך הכסף העומד לרשותו. (ההדגשה שלי - י.ב.)
5.      הנני להצהיר כי אין בכוונתי לטפל באמצעות צד אחר לרבות באופן פרטי במימוש עילת התביעה שתתגלה וכי אם אעשה כן הרי שיתווסף לסך המוסכם בסעיף 2 לעיל סך נוסף של 2,000 ₪. אשר מהווה את הסך המוסכם לבדיקת מימוש זכויותיי.
6.      הנני להצהיר בזאת כי כל המידע והמסמכים והנתונים שנמסרו לכם על ידי הינם נכונים ומלאים וכי בהתבסס עליהם נערכה בדיקת המטפל.
[...]

7.     כאמור, הנתבע בלבד חתום על הסכם זה. לצד חתימתו, קיים גם מקום לחתימת "המטפל" (כך מוגדרת התובעת בראש המסמך), אולם זה נותר ריק. אין במסמך פרטים כלשהם של התובעת, מעבר לשמה. לא צוין מספר ע.מ. או ח.פ, כתובת וטלפון או שם איש קשר.

8.     במועד החתימה על ההסכם, חתם הנתבע גם על יפוי כח שמייפה את כוחה של התובעת לפעול בשמו מול כל חברות הביטוח, בכל ענין (ת/4).

9.     לפי דו"ח התובעת (ת/2) נמצאו על שם הנתבע שלוש פוליסות, שבהן עמדו לרשותו כספים כדלקמן:
(1) פוליסת ביטוח מנהלים של מגדל בסטטוס "מוקפאת" בסכום 44,950 ₪;     
(2) פוליסת ביטוח חיים של הראל שהיא פוליסה "פעילה", בסך 6058 ₪;      
(3) פוליסת ביטוח של חיים של הפניקס בסטטוס "מוקפאת", בסך 2177 ₪, שנפדתה.

10.     הנתבע אינו חולק על כך, שמגיעה לתובעת עמלה בגין הפוליסה של הפניקס שנפדתה על ידו (בקשת הפדיון ת/3). אשר לפוליסת ביטוח חיים של הראל, שהיא פעילה, מלכתחילה לא נגבה על ידי התובעת שכ"ט. העמלה חושבה מתוך הסכומים שעומדים לרשות הנתבע בפוליסות של מגדל והפניקס בלבד (התובעת גבתה 30% + מע"מ עבור 53,185 ₪, שהם סכומים העומדים לרשות הנתבע, טרם קיזוז המס, מפוליסות הפניקס ומגדל בלבד, ובסך הכל עמלה של 18,588 ₪).
המחלוקת היא, אפוא, בעניין זכאותה של התובעת לשכ"ט בגין איתור הפוליסה של מגדל, שהיא, כאמור, פוליסה מוקפאת. הנתבע עצר את ההליכים שהחלה התובעת לפדיון פוליסה זו (ראו מכתב הנתבע למגדל, נספחים ו'-ז' לתצהיר).

טענות הצדדים

טענות הנתבע
11.     לטענת הנתבע, שירותי התובעת מתייחסים אך ורק ל"פוליסות אבודות" ולא לפוליסות עליהן ידע ולכן, לא מגיע לה כל שכ"ט.     

12.     עוד טוען הנתבע, כי הוסכם שההסכם אינו חל על איתור פוליסת ביטוח מנהלים של מגדל ופוליסת ביטוח חיים של הראל. כך, במעמד חתימת ההסכם עם מר קובליו וכך גם בפגישה עם מר שרון, שבה מסר לו את השיקים. מר שרון דרש לקבל את שכה"ט טרם קבלת הכספים מפדיון הפוליסות, אך הבטיח שהשיקים ייפרעו רק לאחר הפדיון. מר שרון סרב לפרט באילו חברות ביטוח נמצאים הכספים, ולא מסר לידו העתק מהדו"ח ת/2 שכן לטענתו, בעבר, לקוחות פנו ופדו את הפוליסות, על סמך המידע שנמסר להם על ידי התובעת, באופן עצמאי, מבלי לשלם לתובעת עמלה. את השיקים מסר הנתבע למר שרון רק לאחר שזה התחייב מפורשות שלא מדובר בפוליסות הנ"ל, של הראל ומגדל.

13.     הסכם ההתקשרות הינו חוזה אחיד ויש לפרשו כנגד הנסח (התובעת), באופן שאינו כולל את הפוליסה של מגדל.

14.     לטענת הנתבע, הוא חתם רק על בקשה לפדיון המופנית לפניקס הערוכה בכתב-ידו (מסמך יז 4 לתצהירו). בקשות הפדיון האחרות, שהן בקשות מודפסות, לרבות הבקשה לפדיון למגדל, לא נחתמו על ידו. העתקים מהבקשות לפדיון שצורפו לתצהירו, קיבל, לבקשתו, מחברות הביטוח.      

15.     בפעולותיה של התובעת לפדיון הפוליסה של הראל (לולא עצר זאת), היה כדי לגרום לו נזקים, באופן שאילו התרחש מקרה ביטוחי, היה נותר ללא כיסוי.      
16.     הנתבע טוען עוד, כי המידע שנמסר לו על ידי נציגי התובעת לא היה מלא, וכי אילו היה יודע שעליו לשלם אחוז מס גבוה (35%) בפדיון מיידי של פוליסת ביטוח מנהלים, הרי שלא היה מתקשר בעסקה.     

17.     התובעת אף המשיכה בפעולותיה לפדיון הפוליסה של מגדל בניגוד גמור לרצונו, לאחר שפנה אליה בכתב וביטל את ההסכם ואת יפוי-הכוח. ולראיה: התקבלה פניה של מגדל בעניין מיום 29/8/06, בהמשך לפניה של הנתבע כביכול אליהם, מיום 7/8/06. זאת, כאשר מכתבי הנתבע לביטול העסקה, הם מיום 13/7/06 ומיום 31/7/06.     

18.     התובעת פעלה בחוסר תום לב תוך ניצול מצוקותיו וחולשותיו ובניגוד להסכם. יש לראות בהסכם חוזה פסול ולבטלו.

19.     בנוסף טוען הנתבע כי בשתי קבלות שבידו (נספח א' ונספח ב' לתצהיר) רשום מס' עוסק מורשה שונה וכי בכך הפרה את חובותיה לפי חוק הגנת הצרכן. לא נמסרו לו העתקים מההסכם או מסמכים אחרים עליהם חתם. גם זאת, בניגוד לחוק.

טענות התובעת
20.     לטענת התובעת, לנתבע נמסר כל המידע הרלוונטי להתחייבות טרם חתם עליה הנתבע. אף נעשה וידוא שקיבל את כל המידע הדרוש. לא הגיוני שאדם ישלם סך של 18,000 ש"ח עמלה, מבלי שיבין מדוע הוא משלם. אין זאת אלא שהנתבע מנסה להתחמק מהתחייבותו לשלם, לאחר שהתובעת מילאה התחייבויותיה באיתור הפוליסות.

21.     אין ביטוי להחרגת פוליסת ביטוח כזו או אחרת מן ההסכם. ההסכם מתייחס לפוליסות בכל חברות הביטוח, ללא הגבלה. ההפניה לכל חברות הביטוח הוספה בכתב יד בהסכם, ולא הופיעה מראש, כתניה מודפסת בו. על כן וכיוון שזו טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, יש לדחות את הטענה שההסכם לא חל על הפוליסה של מגדל. בנוסף, מדובר בפוליסה "לא פעילה" כך שגם לפי שיטתו של הנתבע, היא פוליסה שההסכם נועד לאיתורה.

22.     התובעת מכחישה מכל וכל את טענות הנתבע בדבר זיוף חתימתו של המסמכים. לטענתה, אין לה כל צורך בזיוף מסמכים שכן היא אוחזת בידה יפוי כח חתום על-ידי הנתבע עוד משלב ההתקשרות הראשונית (ת/4). חתימת הנתבע על הבקשות לפדיון היא בבחינת וידוא נוסף שהנתבע מבין את השלכות ההסכם. עוד טוענת התובעת, כי הנטל להוכחת טענות הזיוף הינו על הנתבע, וכי משלא הביא חוות-דעת מומחה לעניין, הרי שיש לדחות טענתו.

23.     התובעת טוענת, כי אין מדובר בחוזה אחיד. ניתן לראות כי נעשו בהסכם שינויים בכתב יד, לפי בקשת הנתבע. על כן, ההסכם מחייב ומשקף את כוונת הצדדים. יש לכבדו ולדחות את ההתנגדות לביצוע השיקים.

דיון והכרעה
24.     כידוע, בין שני צדדים קרובים, זכאי הנתבע בעילה השטרית להעלות נגד האוחז, שעמו כרת חוזה, טענות הנובעות מעסקת היסוד. משמעות העילה השטרית בהקשר זה, היא בהיפוך הנטל בלבד.

25.     השאלה המתעוררת היא מהן הפוליסות שעליהן חלה ההתחייבות לתשלום שכ"ט לתובעת לפי ההסכם - האם כל הפוליסות שנמצאו על שם הנתבע, בכל חברות הביטוח שמולן ייפה הנתבע את כוחה של התובעת לערוך בירורים או שמא, כטענת הנתבע, הכוונה היא רק לפוליסות שלא היו ידועות לו; והאם, באופן ספציפי, הפוליסה של מגדל, נשוא המחלוקת כאן, הייתה ידועה לנתבע. ככל שחל החיוב בתשלום שכ"ט גם בגין פוליסה זו, מתעוררת השאלה האם בדין ביטל הנתבע את ההסכם.

פרשנות החוזה
26.     הנתבע טוען, בתמצית, כי נציגת התובעת, גב' בן חיים, הציעה לו טלפונית את השירותים לאיתור "פוליסות שאינן פעילות ועליהן אינני יודע" וטענה כי יש ביכולת התובעת לסייע לפדות פוליסות הנחשבות "אבודות" (סעיף 6 לתצהיר). כיוון שידע על הפוליסה של מגדל, ואף סוכם בעל-פה במפורש עם מר קובליו ומר שרון, כי ההסכם אינו חל עליה - אין התובעת זכאית לשכ"ט בגין "איתורה", כביכול.

27.     עסקינן למעשה, בפרשנות סעיף 4 להסכם, שלפיו "במידה וימצא לאחר ביצוע הבדיקה כסף אשר עומד לרשות המבוטח או בעל הפוליסה ישלם המבוטח סך של 30% + מע"מ מסך הכסף שעומד לרשותו".

28.     אני סבורה כי יש לפרש את ההסכם באופן שהחיוב בשכ"ט או עמלה, חל רק לגבי כספים שנמצא שעומדים לרשות המבוטח ב"פוליסות אבודות", שאיתרה עבורו התובעת, דהיינו: פוליסות שהנתבע (המבוטח/הלקוח), אינו יודע עליהן.

29.     לפי סעיף 25 לחוק החוזים, חוזה יפורש על-פי אומד הדעת של הצדדים. אומד דעת הצדדים נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. אומד דעת הצדדים הוא "המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים שהצדדים ביקשו במשותף להגשים". קביעת תכלית ההסכם נעשית תוך בחינת התכלית הסובייקטיבית והתכלית האובייקטיבית של ההסכם. שתי התכליות יחדיו, משתלבות לקביעת תכלית החוזה. התכלית הסובייקטיבית, היא "הכוונה האמיתית (הריאלית, הפסיכולוגית) של הצדדים, כפי שהיתה להם הלכה למעשה בעת כריתת החוזה" (הציטוטים מספרו של פרופ' אהרון ברק פרשנות תכליתית במשפט, (תשס"ג-2003) עמ' 375). התכלית האובייקטיבית היא הכוונה שניתן לייחס לצדדים כאנשים סבירים. זהו מושג נורמטיבי. התכלית האובייקטיבית נגזרת משיקולי היגיון וסבירות ומשכללת בתוכה גם שיקולים משפטיים של צדק שוויון, הגינות, תום-לב, ומתחשבת "באופי החוזה ובטיפוסו" (ברק בע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' The Harper Group ואח' פ"ד נב (1) 845, ע"א 4628/03 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פד מט (2) 265, בעמ' 313).

30.     בפן העובדתי הסובייקטיבי - הנתבע נחקר על תצהירו, ובחקירתו חזר על עמדתו לפיה: הן במועד שיחת הטלפון עם נציגת התובעת, גב' בן חיים, והן במעמד החתימה על ההסכם בנוכחות נציג התובעת, מר קובליו, התכוונו הצדדים כי ההתקשרות הינה לאיתור פוליסות אבודות בלבד, כאלו שאין הנתבע יודע על קיומן (עמ' 12 ש' 10-11, 15-16, סעיף 6 לתצהיר).
התובעת, בחרה שלא להביא לעדות את הגב' בן חיים ואת מר קובליו. העדרם של עדים אלה, פועל לרעת התובעת, ומחזק את גרסת הנתבע.
מנהל התובעת, מר יאיר שרון, לא היה נוכח בשלבי ההתקשרות הראשוניים, ועל כן אינו יכול להעיד לענין זה מידיעה אישית. מר שרון העיד כי ערך וידוא טלפוני עם הנתבע טרם שהגיע מר קובליו לביתו של הנתבע. הנתבע מכחיש זאת (עמ' 13, ש' 12-13). כמו כן, טענת מר שרון אינו עולה בקנה אחד עם תצהירו שלו, שבו נאמר כי נציג מטעמו וידא שישנה הבנה והסכמה על פרטי ההתקשרות, ולא הוא עצמו (סעיף 6 לתצהיר). מכל מקום, גם לפי עדותו של מר שרון, נעשה הוידוא לענין קיומה של הפגישה, תשלום עמלת פתיחת התיק ותשלום העמלה בסיום הטיפול בלבד, ולא לענין השנוי במחלוקת (עמ' 6 ש' 6 לפרוטוקול הדיון מים 26/06/2008).     
לאור כל האמור, אני מעדיפה את גרסת הנתבע.

31.     בפן האובייקטיבי, לא סביר שאדם מן היישוב יתקשר עם חברה שתאתר עבורו פוליסה שקיומה ידוע לו, ויסכים לשלם בגין כך שכ"ט של 30% + מע"מ מהסכום העומד לרשותו לפי הפוליסה. קשה להבין מהו הערך המוסף או השירות שמציעה התובעת, אם עניינה "באיתור" פוליסות, שידועות ללקוח. אין תכלית כלכלית, או אחרת, להסכם שכזה. השירות של התובעת רלבנטי לאיתור פוליסות שלא ידועות ללקוח. בדרך כלל, נובעת אי-הידיעה מאובדן הקשר בינו ובין חברת הביטוח, בחלוף השנים, עם שינוי כתובת, שינוי במצב משפחתי ובשם המשפחה, החלפת מקום העבודה שבאמצעותו בוצע הביטוח וכדומה. ייתכן שקיימות סיבות אחרות, כגון שינויים בחברת הביטוח, שנרכשה על ידי אחרת. מסתברת יותר האפשרות שאובדן הקשר יתרחש במקרה של פוליסות שאינן פעילות, שהרי בפוליסות פעילות מתקיים קשר של גביה בין הצדדים, וסביר שהלקוח יקבל מחברת הביטוח עדכונים ומסמכים (דו"חות), כנדרש לפי דין. יחד עם זאת, המצב הרגיל של הדברים הוא שאדם יודע גם על קיומן של פוליסות לא-פעילות, בהן קיימים לזכותו כספים, שכן כל עוד לא נותק הקשר עם חברת הביטוח הוא מקבל (לפחות) דיווח שנתי. לכן, אין מקום לאמץ כקו מבחין, במענה לשאלה מהן "פוליסות אבודות", את האבחנה בין פוליסות פעילות, לבין פוליסות שאינן פעילות. כאמור, "פוליסות אבודות" הן פוליסות שהלקוח לא יודע עליהן, וכל מקרה ייבחן לנסיבותיו.

32.     לטענת התובעת, יכול היה הנתבע להחריג במפורש מן ההסכם כל פוליסת ביטוח שהייתה ידועה לו, אך לא עשה כן. כמו כן, אין טענה שבעל-פה, יכולה לעמוד נגד מסמך בכתב - הוא ההסכם, שבו נרשמו המילים "כל חברות הביטוח", ללא כל הסתייגות.

33.     אין בטענות ממש. זוהי שאלה של פרשנות החוזה, ואין הכלל הראייתי של טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, רלבנטי לעניין. אכן סוכם, כי בדיקת התובעת לאיתור פוליסות תתייחס לכל חברות הביטוח, ללא כל הגבלה, כפי שנכתב בהסכם במפורש. אולם ההתחייבות לתשלום שכ"ט, מתייחסת אך ורק לפוליסות אבודות. במילים אחרות, הכוונה היא לאיתור פוליסות אבודות בלבד, בכל חברות הביטוח. מה שלא אבד, אין צורך למצוא. היה בידה של התובעת שניסחה את ההסכם, אילו רצתה בכך, להוסיף סעיף מפורש ומובנה בטופס ההתקשרות, לציון הפוליסות שידועות ללקוח. התובעת לא עשתה כן, ואין לה אלא להלין על עצמה. בכל מקרה, יש לזקוף לחובתה של התובעת את אי-הבהירות שבנוסח ההסכם בשאלה הרלבנטית, ולהפעיל כנגדה את כלל הפרשנות נגד הנסח.

34.     למעלה מן הצורך אוסיף עוד, כי פרשנות התובעת כאילו קובע ההסכם שהעמלה תיגזר גם מכספים העומדים לרשות הלקוח בפוליסות שהיו ידועות לו, כל עוד מדובר בחברת ביטוח שהלקוח התיר בדיקת התובעת אצלה - היא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד. לפיכך, היה מקום לשנותו באופן שהעמלה תיגזר מגילוין של "פוליסות אבודות" בלבד. תנאי בחוזה אחיד מוגדר, בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), כתנאי מקפח, אם יש בו "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות". הפסיקה פרשה כי "תנאי הוא מקפח, אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח, אם הוא נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק" (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 526). כאמור, אין אינטרס לגיטימי של התובעת, המצדיק גביית שכ"ט גם לגבי פוליסות שידועות ללקוח. הכל כמפורט לעיל.

35.     אין ממש בטענת התובעת כאילו אין מדובר בחוזה אחיד, כיוון שנערכו שינויים ותוספות בכתב-יד בתנאי ההסכם הסטנדרטי. העובדה שבוצע שינוי כזה או אחר בסעיף מסוים, אינה גורעת מאופיו של החוזה, כחוזה אחיד. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים קובע במפורש כי "חוזה אחיד" הוא "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". התניה הספציפית שעליה הסכימו הצדדים, איננה מהווה "תנאי" כהגדרתו בחוק זה. היא בבחינת "תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסוים", שמוחרגת מהגדרת "תנאי" לפי סעיף 2 לחוק. על כן, התניה הספציפית שהוסכמה, והיא בלבד, אינה באה בגדר סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 3, לבטל או לשנות תנאי מקפח בחוזה אחיד.
     למותר לציין כי השינויים שנערכו בהסכם שלפנינו - ציון בכתב-יד, במקום המיועד לכך, כי הבדיקה תיערך בכל חברות הביטוח (סעיף 1 להסכם), וההסכמה שלפיה הסכום ששולם בעת חתימת ההסכם לפתיחת התיק בסך 1,000 ₪, יקוזז מסכום העמלה הסופי שיגיע לתובעת (סעיף 2 להסכם) - אינם מבטאים הסכמה כלשהי, בענין השנוי במחלוקת, בשאלה האם יש לגבות עמלה גם בגין פוליסות שהיו ידועות ללקוח.

36.     מן המקובץ עולה, כי אני מקבלת את גרסתו של הנתבע וקובעת כי הפרשנות הראויה של ההסכם היא, שהחיוב בעמלה על פיו, ייגזר רק מהסכומים העומדים לרשותו ב"פוליסות אבודות" שאיתרה עבורו התובעת, ולא יחול על כספים העומדים לרשותו בפוליסות שהיו ידועות לו.

37.     בשאלה אם ידע הנתבע מלכתחילה על הפוליסה של מגדל אם לאו, אני מקבלת את גרסתו של הנתבע, שהיתה נאמנה עלי, ולא נסתרה בחקירתו, לפיה: ידע על הפוליסה של מגדל ואף ציין זאת בפני נציגי התובעת, מר קובליו (במעמד חתימת ההסכם) ומר שרון (במעמד מסירת השיקים). מצאתי את עדותו של מר שרון בענין זה, מתחמקת. בתגובה לשאלה המפורשת, האם הנתבע ציין בפניו בפגישה עמו, את הפוליסות הידועות לו, ענה מר שרון בחקירתו: "איפה זה כתוב בהסכם" (עמ' 10 15-13). מר קובליו לא זומן לעדות על מנת שיזים את הטענה שהנתבע ידע על הפוליסה, וציין זאת בפניו במעמד החתימה. גם גב' בן חיים לא הוזמנה לעדות, על מנת להזים את הטענות ביחס להבנת טיבו של ההסכם, כחל על פוליסות אבודות בשיחת הטלפון.

38.     התובעת, אפוא, אינה זכאית לשכ"ט בגין איתור הפוליסה של מגדל, שהיתה ידועה לנתבע.

39.     יתר על כן, אילו היתה הפוליסה של מגדל בבחינת פוליסה שחלה עליה ההתחייבות לתשלום שכ"ט לפי ההסכם, גם אז, אני סבורה כי לא היה מקום לחייב את הנתבע בתשלום בנסיבות הענין, לאחר שבוטל על ידו כדין, מחמת הטעיה.
יש לציין כי מדובר בביטול חלקי בלבד, לפי סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי). שכן אין חולק כי הנתבע פדה את הפוליסה של הפניקס (שהיא ביטוח חיים ולא ביטוח מנהלים), והסכים שיש לשלם בגינה עמלה לתובעת.      

ביטול החוזה מחמת הטעיה
40.     הנתבע טען כי נציגי התובעת הטעו אותו כשלא גילו לו, כי מלבד אחוזי העמלה אותם הוא צריך לשלם לתובעת, חל על פידיון הפוליסה חיוב במס, העומד על 35% מערך הפדיון. לטענת הנתבע, לא ידע זאת, ואילו היה יודע, לא היה מתקשר בעסקה.

41.     אני סבורה כי התובעת הפרה את חובת הגילוי החלה עליה בהתקשרות עם הנתבע, בכך שלא פרטה מראש, כבר במועד ההתקשרות בהסכם, במסגרת ההסכם הסטנדרטי שהיא מציגה לחתימת הלקוחות, כי פדיון פוליסות ביטוח מנהלים, עשוי לגרור מיסוי בשיעור של 35%. זהו ענין מרכזי שיש לשקול אותו, כבר בעת ההתקשרות עם התובעת. במיוחד לאור שכ"ט של התובעת, העומד על 30% + מע"מ (יוער כי לא נטענה טענה לענין חישוב העמלה, אם הוא מתייחס לסכומים ברוטו או נטו. לפיכך, אינני דנה בענין זה ומניחה, כטענת התובעת, כי הסכומים מחושבים מערך הפדיון ברוטו, טרם החיוב במס).

42.     אין חולק כי ההסכם אינו מאזכר את נושא המס. בנוסף, גם הדו"ח ת/2 - שעל סמך ממצאיו והסכומים הנקובים בו, מסר הנתבע, לטענת התובעת את השיקים - איננו כולל כל הערה או הבהרה לענין חיוב במס, ועולה ממנו כאילו עומד לרשות הנתבע, סך של 44,960 ₪.

43.     לטענת התובעת, על הבקשה לפדיון, ת/5, צוין במפורש כי יש חיוב במס של 35%. עיון במסמך מעלה כי מדובר בטופס סטנדרטי של בקשה לפדיון שבשימוש התובעת. אין בו אזכור לחיוב במס, אלא בתוספת בכתב ידו של ממלא הטופס, שאינו הנתבע (ההבדל בין סוגי העטים ששימשו למילוי הטופס על ידי נציג התובעת ולחתימה ע"י הנתבע, ברור לכל אדם מן היישוב). מדובר כאמור, בטופס סטנדרטי שמשמש את התובעת ביחסיה עם לקוחותיה. לא ברור מדוע אין המידע בענין המס, מודפס כחלק בלתי נפרד מהטופס.
הנתבע מכחיש כי חתם על הבקשה (ת/5), ובוודאי שלא קרא את ההערה לגבי חיוב במס בשיעור 35%.      
לא מצאתי שיש צורך להיזקק לטענת הזיוף, שכן אפילו חתם הנתבע על הבקשה, יש, לדעתי, חשיבות בגילוי המידע כבר בהסכם ההתקשרות הראשוני, ולא רק במועד החתימה על בקשה לפדיון. שכר התובעת איננו תלוי, לשיטתה שלה, בפדיון הפוליסה והיא זכאית לו כבר בשל איתור הפוליסה. לכן, עצם איתור הפוליסה, מחייב את הלקוח בתשלום שכר הטרחה. למרות זאת, יש להניח כי בחלק לא מבוטל של המקרים, יבקשו הלקוחות לשלם שכ"ט מתוך הפדיון. זו גם הנחת העבודה של התובעת. אחרת, קשה להבין מדוע היא פועלת לפדיון הפוליסות בשם הלקוחות, כפי שעלה מהראיות בתיק זה. בכל מקרה, מידע זה חשוב על מנת שיהא בידי הלקוח לבחון את ההתקשרות ומשמעותה מראש ועל מנת שישקול, בין היתר, אם יש ביכולתו או ברצונו, לשאת בתשלום שכ"ט לתובעת, ללא פדיון.

44.     אמנם בענין מס יכול היה הנתבע, לו רצה בכך, לערוך בירור עצמאי משלו. אך יפים לכאן, בנסיבות הענין, דבריו של כב' הנשיא שמגר ב-ע"א 1656/90 מנחם זילברמן נ' הנאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב חיים גושן, פ"ד מו (3), 854: "אמנם, המדובר במידע שהמערער יכול היה לגלותו בעצמו, אולם לאור סמיכות המועדים, העובדה שהמידע היה בידיו של החייב, והעובדה שידע שהמערער אינו מודע לו, עולה כי הגילוי כדי פעולה שלא בתום לב, או אף הטעיה".

(ראו לאחרונה ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, טרם פורסם, מיום 14/8/08, בסיפא לס' 11).

45.     אני מקבלת את גרסת הנתבע, לפיה (בהנחה שחל חיוב שכ"ט גם לגבי הפוליסה של מגדל) לא ידע על החיוב במס, ואילו היה יודע, על החיוב במס - לא היה מתקשר בהסכם. טענת הנתבע נאמנה עלי ולא נסתרה. למעשה, גם אין טענה שדבר המס הובאו לידיעת הנתבע בשלב ההתקשרות והחתימה על ההסכם. כאמור, למס בשיעור 35%, מצטרפת עמלת התובעת בשיעור 30% + מע"מ על הסכום ברוטו, כך שנותר בידי הנתבע סכום זעום. אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה, אלא במידע מהותי היורד לשורש הדברים ובעל משקל בקבלת ההחלטה אם להתקשר בהסכם (ראו גם בענין זה ע"א 2469/06 הנ"ל, בס' 12).

46.     חובת הגילוי לגבי שיעור המס בפדיון פוליסת המנהלים, נלמדת גם מחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. זוהי לשון החוק (ההדגשות שלי - י.ב):
     2.      איסור הטעיה
(א)      לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:
                    (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;
     (2) המידה, המשקל, הצורה והמרכזיים של נכס;
     (3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות;
(4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן
להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם.

     4.      חובת גילוי לצרכן
     (א) עוסק חייב לגלות לצרכן -
(1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;
(2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;
(ב) הוראות סעיף קטן(א) יחולו גם על שירות.
     

47.     47. דומה שענין המיסוי בא בגדר ענין מהותי שיש לגלותו, לכל הפחות, לפי סעיפים 2(א)(4) ו-4 (א)(1) בצירוף סעיף 4(ב). אין חולק שהערך של הנכס פוחת באופן משמעותי, לנוכח חיוב המס.

48.     48. אני קובעת, אפוא, כי הנתבע התקשר עם התובעת בהסכם עקב טעות, שהיא תוצאה של הטעיה, הנובעת מאי-גילוי ענין המס. למותר לציין כי אין חולק שהתובעת ידעה על סוגיית המס. אין טענה שהתובעת לא ידעה על כך. ההפך הוא הנכון, לטענתה של התובעת יידעה את הנתבע, במועד חתימתו על הבקשה לפדיון ת/5 (ובעניין זה, ראו סעיף 43 לעיל). לפיכך, זכאי הנתבע לבטל את ההסכם בכל הקשור לפוליסה זו.

49.     49. אין זו החובה היחידה שבחוק הגנת הצרכן, אותה הפרה התובעת בהתנהלותה. התובעת הפרה גם את החובה להזדהות במסמכים שסיפקה לחתימת הנתבע לרבות ההסכם, וכן את החובה להותיר בידי הנתבע העתקים של המסמכים עליהם חתם. כך קובעים סעיפים 4ב ו-5 לחוק זה (ההדגשות שלי - י.ב):

4ב.      זהות העוסק
עוסק חייב לגלות לצרכן את שמו ומספר הזהות שלו על גבי כל אחד מאלה:
(1)      תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים, לענין פסקה זו, "תכתובת" - טופס הזמנה, תעודת אחריות ואישור התקנה;
     (2)      הצעה מטעמו לכריתת חוזה;
     (3)      חוזה שעליו הוא חותם;
(4)      שובר תשלום באשראי או חשבונית מס.

5.      עריכת חוזה בכתב ומסירתו
           (...)
(ב)      עוסק, העומד לחתום על חוזה עם הצרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה.


50.     50. התברר מן הראיות, כי התובעת אמצה לה דרך פעולה, שלפיה לא הותירה בידי הנתבע, הלקוח, העתק מן המסמכים. הנתבע טוען שלא ניתן לו עותק מההסכם (ת/1) ומיפוי הכוח (ת/4) עליהם חתם. מר קובליו הבטיח לשלוח העתק בדואר, אך זה לא הועבר. לטענתו את ההסכם ראה, לבד מבמעמד החתימה, רק במועד חקירתו בבר"ל (עמ' 1, ש' 19-20 לפרוטוקול 1/307 וכן ס' 11-10, 20 לתצהיר). בענין זה, לא באה כל עדות לסתור מטעם התובעת. המצהיר מטעם התובעת, מר שרון, לא טען שהעתקים נמסרו לנתבע, וממילא אין לו ידיעה אישית בענין. מר קובליו, כאמור, לא זומן לעדות. על כן, אני מקבלת את גרסת הנתבע, שלפיה התובעת לא הותירה בידו העתק מההסכם ויפוי הכוח עליהם חתם.

51.     51. בחקירתו של הנתבע, לאחר שבמסגרת ההוכחות הוצג לו הדו"ח (ת/2), העיד הנתבע שלא קיבל את הדו"ח, וזה לא הוצג לו. לגרסתו, מר שרון סרב לפרט באילו חברות ביטוח נמצאים הכספים ולא מסר לידו העתק מהדו"ח, שכן לטענתו בעבר לקוחות פנו ופדו את הפוליסות, על סמך המידע שנמסר להם על ידי התובעת, באופן עצמאי, מבלי לשלם להם עמלה. הנתבע העיד כי השתכנע מהסבר זה ("עשה לו משהו") ולכן נתן את השיקים מבלי לקבל פירוט, מעבר לנתון הסופי של הסכום העומד לרשותו, ממנו נגזרת העמלה (עמ' 14, ש' 13-17). מר שרון הכחיש את הטענה והעיד שמסר לנתבע את הדו"ח, טרם שמסר לו הנתבע את השיקים וחתם על בקשות הפדיון. אני מעדיפה בענין זה את גרסת הנתבע, שלפיה לא נמסר לו הדו"ח ת/2, שהייתה נאמנה עלי, גם בשל הפירוט שבא בצדה כאמור, וגם משום שהיא מתיישבת יותר עם הראיות הנוספות, בדבר אי מסירת עותק מההסכם ומיפוי הכוח לנתבע, כמו גם אי-ציון פרטים מזהים של התובעת על המסמכים, וההסכם במיוחד.

52.     52. יתר על כן, כאשר פנה הנתבע אל משרדי מנהלת היחידה המשפטית של התובעת בכדי לקבל עותק מהמסמכים עליהם חתם, לכאורה, סירבה מנהלת היחידה המשפטית של התובעת, כך לדבריו, למסור לו עותק ממסמכים אלו, אשר כללו בתוכם, בין היתר, את ההסכם, בנימוק של "סודיות מסחרית של היחידה" (סעיפים 33 ו-34 לתצהיר הנתבע). גם דברים אלה לא נסתרו. הנתבע לא נחקר עליהם, ולא הובאה עדות רלבנטית לסתור.

53.     53. אשר לזהות התובעת וציון פרטיה במסמכים - מעיון בהסכם ת/1 ודו"ח האיתור ת/2, עולה כי התובעת נמנעת מציון מספר זהותה על-גבי מסמכים אלו. בבקשות לפדיון (ת/3 ו- ת/5) מצוין שם הנתבע בלבד. גם ביפוי הכוח הכללי, שחתם הנתבע לתובעת (ת/4), לא מוזכר כלל שמה של התובעת (!).      
ההסכם עצמו נערך עם "היחידה הארצית לחיסכון פיננסי". מעבר לכך, אין פרטים כלשהם בהסכם לגבי האישיות המשפטית, לא מצוינת כתובת או כל פרט נוסף. ההסכם אינו חתום על-ידי התובעת או על-ידי מי מטעמה. חתימת הנתבע, מתנוססת לה לבדה בשולי הדף, למרות שיש בתחתית הטופס מקום המיועד למלוי פרטי "המטפל" (היא התובעת, לפי ההגדרה שם). את הבקשה לביצוע השטרות הגישה "לוי סיון - היחידה הארצית לחיסכון פיננסי" בציון ח.פ. 55783085. "הקבלה הזמנית" שהוצאה לנתבע (נספח א' להתנגדות לביצוע שטר), הוצאה לו על-ידי "היחידה הארצית לחיסכון פיננסי" בציון מספר ע.מ. 046115465 ואילו לפי הצהרת בא כוח התובעת מיום 6/2/08 לפרוטוקול, התובעת היא "שותפות רשומה". למרות טענות הנתבע בעניין זה, לא מצאה התובעת לנכון לפרט דבר בעניין ואף לא צרפה מסמכי התאגדות או דו"ח של רשם החברות או השותפויות, כדי לבסס את הדברים.

54.     54. לבד מכך שאי-ציון פרטי התובעת מהווה הפרת חוק הגנת הצרכן, בהמשך למסכת האירועים אשר תוארו בפסק-דין זה ובצירוף לעניין אי-מסירת העתק המסמכים לנתבע - עולה חשש שההתנהלות באופן זה, נועדה להקשות על הנתבע ליצור עמה קשר בכל הקשור להסכם, ומהווה נדבך נוסף בפעולתה של התובעת, הנגועה בחוסר תום לב.

55.     55. חומרה יתרה מצאתי בכך שלאחר שגילה הנתבע שהתובעת פועלת לפדיון פוליסת הביטוח שלו בחברת מגדל, וביקש מהתובעת להפסיק פעולותיה - המשיכה התובעת בניסיון לגביית הפוליסה. הטענה נתמכת במסמך חברת מגדל מיום 29/8/06 שנעשה, לפי הכתוב בו, כביכול, בהמשך לפניה של הנתבע לחברת הביטוח מיום 7/8/06 (נספח ח לתצהיר). להזכיר, מכתבי הנתבע לתובעת לביטול העסקה ויפוי הכוח, הם מיום 13/7/06 ומיום 31/7/06. בענין זה, לא נתנה התובעת כל הסבר. גם אם חתם הנתבע על בקשה לפדיון במעמד מסירת השיקים, כטענת התובעת, לא היה מקום שתמשיך לפעול לפדיון לאחר שקיבלה את מכתביו, בניגוד רצון הלקוח. לפיכך, גם מטעם זה (בנוסף לאמור בסעיף 43 לעיל), לא מצאתי שיש צורך להידרש לשאלה אם חתם הנתבע על יפוי כוח לפדיון הפוליסה במגדל.

56.     56. עוד יש לציין כי התובעת לא ניכתה את הסך של 1000 ₪ מסכום העמלה אשר נגבה על-ידה בפתיחת התיק, בניגוד לאמור בהסכם. כפי שעולה מעיון בתיקים אחרים שהתנהלו מול התובעת, נראה שמדובר בטעות החוזרת על עצמה (ראו: תק (רמ') 1148/07 ניסים פנקר נ' היחידה הארצית לחיסכון פיננסי; תק (רמ') 1147/08 פנקר יעקב נ' היחידה הארצי לחסכון פיננסי, ותק (ראשל"צ) 2480/06 בוהדנה רחל נ' היחידה הארצית לחסכון פיננסי בע"מ, ס' 14)).

57.     57. אני מוצאת כי התנהלות התובעת מעוררת, לכל הפחות, תמיהה, והיא זרועה חוסר-תום לב לרוב בכריתת החוזה וביישומו, כאחד: האישיות המשפטית הבלתי מזוהה, והעדר פרטים להתקשרות, אי-המצאת העתקים מן ההתחייבות והמסמכים עליהם חתם הנתבע, אי-גילוי נושא המיסוי בשלב ההתקשרות, פעולות הפדיון בניגוד לרצון הלקוח, אי-ניכוי הסך של 1000 ₪ ששולמו לפתיחת התיק, ועמימות נוסח ההסכם בכל הקשור לפוליסות בגינן יחול שכר הטרחה.

58.     58. בנסיבות הענין, מתייתר הצורך לדון בסעדים הנגזרים מהפרת חובת תום הלב והחובות שלפי חוק הגנת הצרכן, כשלעצמם, שכן כאמור, פרשנות ההסכם בין הצדדים מביאה לכך, שהעמלה לפי ההסכם אינה נגזרת גם מהפוליסה של חברת מגדל; ואף אם כך היה, זכאי היה הנתבע לבטל את החוזה מחמת הטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי).

59.     59. לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לעושק, וממילא התייתר הצורך לדון בה, לאור קביעות דלעיל.

סוף דבר
60.     60. התוצאה היא שאני מקבלת את טענת הנתבע, שלפיה אין התובעת זכאית לשכ"ט בגין "איתור" כביכול של הפוליסה של מגדל, עליה ידע.


61.     61. יש לפרש את ההסכם, באופן שהעמלה לה זכאית התובעת לפי ההסכם, בשיעור 30% + מע"מ מן הסכומים העומדים לרשות הלקוח בפוליסות שאותרו על ידי התובעת, חלה על פוליסות אבודות, שהלקוח לא ידע עליהן, ואינה נגזרת מסכומים העומדים לרשות הלקוח בפוליסות שהיו ידועות לו.

62.     62. גם אם החיוב החוזי חל על איתור הפוליסה של מגדל, בדין ביטל הנתבע את ההסכם בכל הקשור לפוליסה זו, שכן התובעת נמנעה מלגלות לו שפדיון הפוליסה כרוך במס בשיעור של 35%, ובכך הפרה את חובת הגילוי שחלה עליה בנסיבות ולפי חוק הגנת הצרכן.

63.     63. אשר לפוליסה של פניקס - הנתבע הצהיר שעבור פדיון הפוליסה של חברת הפניקס מגיעה לתובעת תמורה, וכי תמורה זו נכללת במסגרת סכום השיקים אשר ניתן לתובעת (עמ' 14, 15 ש' 29 עד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26/06/2008). 30% בתוספת מע"מ מסך זה, הם 761 ₪. ואולם, סכום זה יש לקזז מעמלת פתיחת התיק בסך 1,000 ₪, ששילם הנתבע לתובעת, כך שאין להורות גם על ביצוע חלקי של השטרות.

64.     64. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התנגדות הנתבע לביצוע השיקים במלואה ודוחה את תביעתה של התובעת לביצוע השיקים.      

התובעת תשלם לנתבע הוצאות וכן סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין שכ"ט עו"ד.          
לפנים משורת הדין, אני מבטלת את החיוב בהוצאות לפי החלטה מיום 26/6/08. זאת לאחר שב"כ התובעת הצהיר לפרוטוקול, במועד ההוכחות, שהיה בדיון בבימ"ש ולכן לא יכול היה להגיב להחלטה מיום 24/6/08, הגם שאין בכך הסבר מדוע לא הגיבה להחלטות הקודמת, מיום 18/6/08 ומיום 23/6/08.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תניות בחוזה

  2. אומד דעת הצדדים

  3. תנאי מתלה בחוזה

  4. חוזה למראית עין

  5. חוזה כריתת עצים

  6. סכום שקרי בחוזה

  7. קיום חוזה בקירוב

  8. חוזה תכנון תב''ע

  9. חוזה עבודות גינון

  10. שימור בעלות בחוזה

  11. חוזה בנייה פאושלי

  12. חוזה ללא מועד סיום

  13. חוזה להקמת מערכות

  14. הארכת חוזה בכירים

  15. עורך דין חוזה נדל"ן

  16. סעיף 25 לחוק החוזים

  17. סעיף 61 לחוק החוזים

  18. סעיף 31 לחוק החוזים

  19. חוזה לרכישת טחנת קמח

  20. עורך דין מומחה לחוזים

  21. הקטנת הנזק בדיני חוזים

  22. חוזה עם חברת ספנות זרה

  23. חוזה זיכיון להפעלת מכונה

  24. הפרה צפויה של חוזה מסחרי

  25. סעיף 9 לחוק החוזים תרופות

  26. חוזה עם ההורים למראית עין

  27. סעיף 10 לחוק החוזים תרופות

  28. חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974

  29. חוזים מפוצלים - עסקה מפוצלת

  30. חוזה לא חוקי עם רשות ציבורית

  31. האם הבטחה מנהלית מהווה חוזה ?

  32. ויתור על זכויות עובדים בחוזה

  33. הגבלת תקופת חוזה בעת מבצע מכירה

  34. חוזים פאושלים לביצוע עבודות פיתוח

  35. חתימה על חוזה כראיה לגמירות דעת

  36. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973

  37. מתי מתחילה תקופת ההתיישנות של חוזה

  38. הגבלת חופש העיסוק של עובד מכוח חוזה

  39. ערעור בגלגול שלישי על פסק דין מחוזי

  40. האם ''סיכום עקרונות'' מהווה חוזה מחייב

  41. תביעה לביטול חוזה מכר וייפוי הכוח הנוטריוני לנאמן

  42. פיצוי בגין הפסקת עבודות חוזה פרוגרמה עם משרד השיכון

  43. סוגיית חוזה קבלנות הוסדרה באופן חלקי בחוק חוזה קבלנות

  44. חוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ"ה-1995

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון