מה הדין לגבי סמכות חקירה של מפרק ? ההלכה המחייבת, בכל הנוגע לחקירות וגילוי מסמכים למפרק, נקבעה בע"א 1121/96 עו"ד יורם ל. כהן נ' נשיונל קונסלטנטס, פ"ד נב(1) 481. הלכה זו, מאזנת בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד, הצורך של מפרק במידע לשם מילוי תפקידו, צורך הנובע, בין היתר, מן הנחיתות האינפורמטיבית, האינהרנטית לתפקיד בשל היותו אדם חיצוני לחברה. ומאידך, החשש מפגיעה אפשרית בזכויות צדדים שלישיים, וניצול לרעה של סעיף זה, בעיקר נוכח זכויות הצדדים השלישיים לפרטיות וסודיות. סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 קובע כדלקמן : 288. הסמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי חברה (א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. על פי פסק הדין, מקנה סעיף 288(א) סמכות לבית המשפט, להזמין לחקירה כל אדם, הנכנס תחת אחת החלופות המנויות בו, או לדרוש ממנו להגיש מסמכים הנמצאים ברשותו והנוגעים לחברה. הסמכות, יכולה להיות מופעלת כלפי ארבע קבוצות בני אדם: כל אדם שהוא: (א) נושא מישרה בחברה (ב) ידוע כמחזיק נכסים של החברה, או חשוד בכך (ג) חשוד כמי שחייב לחברה כסף (ד) כל מי שיכול, לדעת בית משפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. להלן החלטה בנושא סמכות חקירה של מפרק: החלטה מונחת בפני בקשתו של מפרק "ויליאם את סוהיל- חברה לעבודות חשמל בע"מ" (להלן: "החברה בפרוק"), המופנית כנגד המשיב מס' 2- אשר הינו רו"ח של החברה בפרוק, כמו גם של המשיבה 1. בבקשתו, מבקש המפרק לחייב את המשיב 2, להעביר לרו"ח יעקוב אביטל, שהינו רו"ח מטעם בית המשפט, כל מסמך הנחוץ לו והנוגע להנהלת החשבונות של החברה בפרוק, וזאת בכפוף להחלטה שניתנה בעניין ביום 16.10.05. בנוסף, מבקש המפרק, כי בית המשפט יורה למשיב 2, להעביר ליידי רו"ח אביטל אף מסמכי הנהלת חשבונות של המשיבה 1, וזאת לשם השלמת חקירתם ובדיקתם של חשדות, הנוגעים להברחת כספים מן החברה בפרוק, אל המשיבה 1. יצויין, כי קדמה לבקשה זו, החלטה של בית המשפט, המאשרת העסקתו של רו"ח מטעם המפרק. וזאת, נוכח העובדה כי חקירה ראשונית שנערכה על ידי המפרק, בתפקידו כמנהל מיוחד, העלתה חשדות, לפיהן הסבה החברה בפרוק את זכויותיה במספר פרוייקטים בהם עבדה, למשיבה מס' 1. כל זאת, כך לכאורה, שלא כדין ועל חשבון קופת הפירוק. המפרק, בבקשתו, פירט את ממצאיו הראשוניים של רו"ח אביטל, אשר ביחס אליהם נדרשים מסמכים נוספים, ובכלל זה, אף מסמכים שונים הנוגעים להנהלת החשבונות של המשיבה 1. המשיבה 1 בתגובתה, אשר הוגשה אף בשמו של המשיב 2, טענה בפתח הדברים, כי הבקשה, ככל שהיא נוגעת למשיבה 1, דינה להידחות על הסף, וזאת בשל היותה כללית, סתמית, ואינה נתמכת בתצהיר. טענה זו, אין ביכולתי לקבל. בקשת המפרק, ככל שהיא נוגעת למשיבה 1, אינה כוללת עובדות, אלא חשדות בלבד. חשדות אשר על מנת לבססן או להפריכן, הוגשה הבקשה דידן. לא זו אף זו- המשיבה 1 בתגובתה, אשר אף היא אינה נתמכת בתצהיר, קושרת עצמה כמי שהעבירה כספים לחברה בפרוק (ראה סעיף 12 לתגובה), ובתמורה למה העבירה כספים אלה- זאת לא אדע! אף האמור בסעיף 13 לתגובה, יש בו לטעמי כדי לחזק את ממצאיו של רו"ח אביטל. הכיצד זה הוציאה החברה בפירוק חשבונית, ביום 31.12.04, היינו מספר ימים לאחר פרוקה, וזאת בגין שרותי משרד ושימוש בכלי רכב, אותם העניקה כביכול למשיבה 1, לתקופה אשר מושכה לא בואר על ידי המשיבה 1, בתגובתה ונותר סתום. על כן, גם לו היה צורך בתצהיר, וכזאת איני קובע, הרי שצורך זה התייתר. שכן מטרתו של תצהיר, הינה לבסס את הנטען בבקשה לה הוא מצורף, וביסוס זה, בא לנו מאת המשיבה 1 עצמה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי להחלטה הבאה: 1. במסגרת הבקשה דידן, מבקש המפרק לעשות שימוש בסמכויות החקירה המוקנות לו מכח סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 הקובע : "288. הסמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי חברה (א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. (ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון. (ג) מי שהוזמן לפי סעיף זה והוצע לו סכום סביר לכיסוי הוצאותיו, אך סירב לבוא לפני בית המשפט בזמן שנקבע, ולא היתה לפני בית המשפט בישיבתו כל הודעה המניחה דעתו על סיבה כדין שמנעה אותו מלבוא, רשאי בית המשפט לצוות שייעצר ויובא לפניו לחקירה." 2. על תכליתו של סעיף 288 לפקודה, עמד כבוד השופט אור בע"א 2907/90 אריאל מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725, בעמ' 728: "ההליך של פירוק חברה, כשהוא מתנהל ע"י בית המשפט, כמוהו ככל הליך שיפוטי, ואם אין הוראת דין הקובעת אחרת, חל על הליך זה הכלל כאמור. לכך יש להוסיף, שבהליכי פירוק יש חשיבות לאיסוף ולגילוי של כל אינפורמציה כדי לאפשר גילוי ומימוש נכסים של החברה שבפירוק.... מטרת החקירה לפי סעיף 288 היא לאפשר למפרקים, אשר לעיתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר אם יש יסוד להגשת תביעות אלו או אחרות. אכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה כזו." 3. ההלכה המחייבת, בכל הנוגע לחקירות וגילוי מסמכים למפרק, נקבעה בע"א 1121/96 עו"ד יורם ל. כהן נ' נשיונל קונסלטנטס, פ"ד נב(1) 481 (להלן: "פס"ד נשיונל"). הלכה זו, מאזנת בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד, הצורך של מפרק במידע לשם מילוי תפקידו, צורך הנובע, בין היתר, מן הנחיתות האינפורמטיבית, האינהרנטית לתפקיד בשל היותו אדם חיצוני לחברה. ומאידך, החשש מפגיעה אפשרית בזכויות צדדים שלישיים, וניצול לרעה של סעיף זה, בעיקר נוכח זכויות הצדדים השלישיים לפרטיות וסודיות. על פי פסק הדין, מקנה סעיף 288(א) סמכות לבית המשפט, להזמין לחקירה כל אדם, הנכנס תחת אחת החלופות המנויות בו, או לדרוש ממנו להגיש מסמכים הנמצאים ברשותו והנוגעים לחברה. הסמכות, יכולה להיות מופעלת כלפי ארבע קבוצות בני אדם: כל אדם שהוא (א) נושא מישרה בחברה, (ב) ידוע כמחזיק נכסים של החברה, או חשוד בכך, (ג) חשוד כמי שחייב לחברה כסף, (ד) כל מי שיכול, לדעת בית משפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. 4. במקרה דידן, מתבקש המשיב 2 על ידי המפרק, למסור לידיו מסמכים הקשורים לשניים- הקבוצה האחת הינה מסמכים הקשורים לפעילותה העסקית של החברה בפירוק עצמה. גבי מסמכים אלה, אין כל מחלוקת, כי על המשיב 2 להעבירם לידי המפרק, במלואם וללא שיהוי. לא מקובל עלי האמור בסעיפים 10 ו-14 לתגובת המשיבים, לפיהם, אינפורמציה זו גבי החזרי מס, שכביכול מגיעים לחברה בפירוק וחסכונות אשר כביכול קיימים לה, יכול המפרק לקבל משלטונות המס ומן הבנק, בהתאמה. טענה זו, נגועה ביותר משמץ של חוסר תום לב, ויש בה כדי להכשיל את המפרק, שהוא כאמור, זרועו הארוכה של בית המשפט, במילוי תפקידו. הקבוצה השניה של מסמכים, אותם מבקש המפרק לקבל לידיו, הינם מסמכים המצויים בשליטתו של המשיב 2 מתוקף תפקידו כרו"ח של המשיבה 1, והנוגעים לעסקיה והנהלת חשבונותיה של המשיבה 1. 5. סבורני, כי על פי הממצאים הראשוניים, העולים מחקירת המפרק ורו"ח אביטל, נכנסת המשיבה 1 בגדרי שלוש החלופות האחרונות המנויות בסעיף 288(א). בזהירות ומבלי להרחיב על כך את הדיון אומר, שיתכן כי היא אף נכנסת בגדרי החלופה הראשונה. שכן, נראה כי מר ויליאם זהר, שהיה אחד המנהלים ובעל מניות של החברה בפירוק, הינו גם בעל עניין אצל המשיבה 1. א. חלופות ב' ו- ג': במסגרת חלופות אלה, מוקנות למפרק זכויות חקירה ביחס לכל מי שחשוד כמחזיק נכסים של החברה, או מי שחשוד כחייב לה כסף. נסיון החיים מלמד, כי חייביה של חברה חדלת פרעון, מנסים לא אחת לנצל את ה"הזדמנות", בכדי להמנע מלשלם את חובם, או להחזיר את הרכוש שבחזקתם. זאת, תוך הסתמכות על העובדה כי מפרק החברה, אינו בקיא בעסקיה, ונמצא בנחיתות הן מבחינת המידע שברשותו והן מבחינת נגישותו למידע כזה, ועל כן עשוי הוא להחמיץ את הראיות לקיום החוב. על מנת לאזן בעיה זו, העניק סעיף 288 במפורש למפרק, סמכות רחבה ובלתי מותנית לחקור ולדרוש מסמכים מגופים הנחשדים כחבים לחברה. סעיף 288, על פי לשונו, אינו דורש רמת הוכחה על פי מאזן הסתברויות אזרחי, בכדי להחיל עצמו על חייב של חברה. אי לכך, די בקיומו של חשד סביר, כדי להכניס את המשיבה 1 בד' אמותיו של הסעיף. משקשרה עצמה המשיבה 1, כמי שעשתה שימוש ברכוש החברה בפרוק, ואף העבירה לה כספים, הרי שאין מחלוקת כי חשדות המפרק אינם בלתי סבירים, והמחלוקת, ככל שיש כזו, הינה רק לעניין היקף החוב- קרי, מה מהות העיסקה ברכוש ומה מידת הסבירות של התשלום בגין עיסקה זו. דווקא לאור מחלוקת זו, יש רציונאל בדרישת המפרק לעשות שימוש בסמכות שהוענקה לו לדרוש מסמכים. לו סבורה המשיבה 1 כי חשדות המפרק משוללים כל יסוד, הרי שהתנהלותה תמוהה בעייני שבעתיים. ב. חלופה ד': חלופה זו עניינה כל מי שיכול למסור פרטים על דרך ניהול עסקיה של החברה. ביחס לחלופה זו, נעשה מרבית הניתוח והאיזון בפס"ד נשיונל, שכן היא כוללת אנשים, אשר לא השתתפו בניהול החברה, ואין להם חבות לכאורית כלפיה, ועל כן חקירתם על ידי המפרק הינה, לפחות לכאורה, משום פגיעה בפרטיות. חרף האינטרסים הנוגדים, ובכפוף לנוסחאות איזון אשר הותוו במסגרת פסק הדין, ושאיני רואה צורך לחזור עליהן, הותיר בית המשפט העליון סמכות רחבה יחסית בידי המפרק, לחקור אף אנשים כאלו. 6. במקרה דידן, לא מצאתי כל אינטרס לגיטימי של המשיבה 1, אשר עלול להיפגע מהעברת המסמכים למפרק. אין מדובר במסמכים המכילים סודות מסחריים, או במסמכים העלולים לפגוע בעסקיה עם לקוחותיה, אלא אך ורק במסמכים הנוגעים ליחסים שבינה לבין החברה בפרוק. באיזון, שבין הצורך בחקירה לשם ביצוע תפקיד המפרק, לבין מידת הפגיעה במשיבים, סבורני כי גובר הראשון. קביעה זו, עולה, לטעמי, בקנה אחד עם תכלית הפירוק ועם מעמד המפרק, אשר מטרת תפקידו לסיים את הליך הפירוק ביעילות, במהירות ובמינימום הוצאות, תוך ירידה לחקר האמת, הנוגעת לפירוק. לעיתים, דווקא במידע חיצוני יש כדי לשפוך אור על עסקיה ונכסיה של חברה, על דרך התנהלותה ועל הגורמים שהביאו לקריסתה. מניעת מידע כזה מן המפרק, הינו משולל כל הגיון ועומד בסתירה למהות תפקידו. יוזכר, כי סמכות החקירה המוענקת למפרק, נתונה תמיד לפיקוח בית המשפט. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת שטרסברג כהן בפס"ד נשיונל לעיל: "הסמכות לבצע חקירה ולדרוש מסמכים, מועברת למפרק על ידי בית המשפט. אין למפרק יד חופשית ובלתי מבוקרת בביצוע תפקידו. בידי בית המשפט הפיקוח על פעולותיו. חזקה על בית המשפט שיעמוד על משמר זכויותיהם של כל המעורבים, לרבות הנחקרים, ויאזן נכונה בין האינטרסים השונים." מכל האמור אני מורה למשיבים 1 ו-2 להעביר לידי המפרק, או רו"ח מטעמו, כל מסמך הנדרש על ידם, והנוגע לחברה בפירוק, וזאת ללא שיהוי. מפרק (חברה)