מכירת מניות בחסר

השאלות המרכזיות המתעוררות במקרה דנן הן האם חרג הנתבע מההרשאה שניתנה לו על-ידי התובע כאשר מכר את מניותיו בדרך של "מכירה בחסר" (short), האם הפר הנתבע את ההתחייבויות המוטלות עליו בכל הנוגע להליך מכירת המניות, והאם על הנתבע לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה עקב ביצוע המכירה

להלן פסק דין בנושא מכירת מניות בחסר:

פסק דין

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים, התובע בעצמו ושתי מצהירות מטעם הנתבע, במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 45,192 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע.

התובע טען בכתב התביעה כי הינו הבעלים של 100,000 מניות של חברה בשם "NESS ENERGY INTERNATIONAL INC." (להלן: "החברה"), מתוכן ביקש למכור 30,000 מניות באמצעות הנתבע. לטענת התובע, בדיעבד התברר לו כי המניות היו חסומות למסחר, וכי המכירה נעשתה על דרך של short, כך שנוצרה התחייבות לרכוש את המניות. בהמשך נטען כי בשל התחייבות זו, אכן רכש הנתבע 30,000 מניות בסך של 16,050$ ע"ח התובע ואגב חיוב חשבונו, תוך שהוא מזכה את התובע בסך של 6,539$ בלבד. התובע טען כי נזקו עולה כדי ההפרש שבין עלות רכישת המניות כפי שנעשתה על-ידי הנתבע לבין הסכום בו זוכה חשבון התובע, קרי הפרש בסך 9,511$, וכן 357.43$ אשר שולמו על-ידי התובע לנתבע כעמלה ע"ח ביצוע הרכישה. עוד טען התובע כי הנתבע עיכב את שטר המניה שבידו בניסיון ללחוץ ולכפות על התובע חתימה רטרואקטיבית על המסמכים המורים לנתבע לבצע עסקת מכר על דרך ה- short.

הנתבע הגיש בקשה למחיקת כותרת אשר נדחתה, ולאחר מכן הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן. הגב' דניס נתן הגישה תצהיר בשם הנתבע בתמיכה לבקשה, וטענה כי התובע, שהינו בעלים של מניות החברה אשר סחירותן מוגבלת, הופנה על-ידי הנתבע אל ברוקר בשם "CIBC ISRAEL" שהוא נציגה בישראל של "CIBC WORLD MARKETS COMPANY" (להלן: "הברוקר"), והוא שפעל להסרת ההגבלה ומכירת חלק מהמניות. הודגש כי תעודות המניה של התובע הופקדו אצל הנתבע רק כאמצעי טכני לצורך מכירתן על-ידי הברוקר. על-כן נטען כי אם יש לתובע תרעומת כלשהי לגבי האופן שבו בוצעה עסקת מכירת מניותיו, הרי שעליו להפנותה אל הברוקר אשר טיפל בהליך ולא אל הנתבע, וזאת במיוחד לאור חתימתו של התובע על מסמך הפוטר את הנתבע מאחריות בגין נזקים או הפסדים הנובעים ממעשה או מחדל של הברוקר. עוד נטען כי כאשר לקוח מבקש לבצע עסקת מכירה של מניות אשר זמן פירעונן בעתיד, נוהגים הבנקים והברוקרים, כשירות ללקוח ועל מנת להבטיח לו את שער המניה הידוע לו ביום מתן ההוראה, במידת האפשר, לבצע את המכירה מיידית לפי השער הידוע - מהלך המוכר בשם "מכירה בחסר" (short). לטענתה של הגב' נתן, הנוהג של ביצוע מכירה בחסר היה ידוע לתובע, ולו משום שביצע עסקה דומה באמצעות אותו ברוקר שנה קודם לכן, כאשר בעסקת המכירה הקודמת הנ"ל לא היו לתובע הערות כלשהן לגבי שיטת המכירה, והיא בוצעה לשביעות רצונו.

לגופה של העסקה נשוא התביעה נטען כי משהתקבלה בקשתו של התובע, החל הברוקר באופן מיידי בהליך הנדרש לשם הסרת הגבלת הסחירות מהמניות, אך מסיבות שאינן תלויות בברוקר או בנתבע, התעכב האישור הדרוש מהחברה לשם השלמת ההליך. בהמשך נטען כי מייד כאשר הודיע הברוקר לנתבע שקיימת בעיה בכל הנוגע להסרת המגבלה על סחירות מניות התובע, יצרה עמו קשר הגב' רחל וייס, והעמידה את התובע על הסיכון שנוצר. הוצהר כי הגב' וייס הסבירה לתובע שכיוון שהמניות נמכרו מראש בדרך של מכירה בחסר, אזי באם יתברר בדיעבד כי לא ניתן למכור אותן, יחויב התובע לרכוש מניות בשוק, ואפשר ששער המניות ביום ביצוע הרכישה יגרום הפסד לתובע. עוד נטען כי הוצעה לתובע האפשרות שלא להמתין לשלב הרכישה הכפויה אשר עלולה להתרחש, אלא לבצע רכישה חוזרת ל"סגירת" ה"יתרה בחסר" ביוזמתו, בכל מועד בו שער המניה יהיה נוח לו. לבסוף נטען כי התובע סירב לביצוע הרכישה החוזרת, ובכך נמנעה ממנו האפשרות לצמצם מאוד את הפסדיו או למנוע אותם כליל.

לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התובע חזר בתצהירו על הטענות המפורטות בכתב התביעה, וטען שעסקת מכירת המניות הקודמת אליה התייחסה הגב' נתן לא בוצעה בדרך של "מכירה בחסר". לטענת התובע, הואיל והנתבע הוא שבחר בברוקר ופעל באמצעותו בכל הנוגע לביצוע העסקה נשוא התביעה, הרי שהנתבע אחראי להפסדים שנגרמו לתובע. עוד טען התובע כי מי מטעם הנתבע לא פנה אליו לפני ביצוע המכירה ב"שורט", ואף בשיחה שהתקיימה לאחר מכן, מעולם לא אמר התובע כי הוא "מעדיף להמתין ולראות כיצד יתפתחו הדברים".

הגב' נתן הגישה תצהיר עדות ראשית בשם הנתבע, אשר זהה לתצהיר שהגישה בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. כמו-כן הוגש תצהיר נוסף לתמיכה בטענות הנתבע, של הגב' רחל וייס, אשר הצהירה כי אכן הציעה לתובע לבצע רכישה יזומה של המניות, אך הוא סירב ועמד על כך שאין כל בעיה מבחינת החברה להסיר את הגבלת הסחירות. הגב' וייס ביקשה להבהיר שכאשר מדובר במניה שסחירותה מוגבלת, אין כל דרך טכנית לבצע את המכירה באופן מיידי אלא בדרך של מכירה בחסר, ולכן גם מכירת מניות התובע בוצעה בדרך זו. בסופו של התצהיר נטען כי נעשה ניסיון לאתר את הקלטת השיחות הטלפוניות שקימה הגב' וייס עם התובע, אך התברר שהשיחות לא הוקלטו בשל תקלה.

במהלך הדיון נחקרו התובע והמצהירות מטעם הנתבע, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

השאלות המרכזיות המתעוררות במקרה דנן הן האם חרג הנתבע מההרשאה שניתנה לו על-ידי התובע כאשר מכר את מניותיו בדרך של "מכירה בחסר" (short), האם הפר הנתבע את ההתחייבויות המוטלות עליו בכל הנוגע להליך מכירת המניות, והאם על הנתבע לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה עקב ביצוע המכירה ?

הלכה פסוקה היא כי בין בנק לבין לקוח שוררת מערכת יחסי אמון מיוחדת המטילה על הבנק חובות מוגברות, אשר אינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל. כך למשל, נפסק כי "בין הבנקים ללקוחותיהם מתקיימים יחסי נאמנות..." (ע"פ 122/84 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 94, בעמוד 101) וכי "חובת הגילוי המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו היא רחבה יותר מזו המוטלת על צדדים לחוזה רגיל, ובייחוד כאשר מדובר בגילוי עובדות הקשורות קשר ישיר למהות העסקה" (ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נג(2) 577, בעמ' 596-597, הנסמך על ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח פ"ד מח(2), 573). חובותיו המוגברות הנ"ל של הבנק עוגנו, בין היתר, ב חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981.
לפיכך, כאשר לקוח פונה אל הבנק בבקשה להתקשר בעסקה כלשהי, מוטלת על הבנק חובה להסביר ללקוח את פרטי העסקה ולספק לו את המידע הנדרש לגבי היבטיה העיקריים (ראו ע"א 1/75 בנק ישראל למשכנתאות בע"מ נ' יצחק ורחל הרשקו, פ"ד כט(2) 208).

יחד עם זאת, חובת הגילוי וההסבר אינה זהה בכל מקרה, ומושפעת בין היתר מהשכלתו, ניסיונו וכישוריו של הלקוח, מיחסי הכוחות בינו לבין הבנק בעסקה הספציפית, ממידת מעורבותו של הבנק בהליך ביצוע העסקה וכו'. כך למשל, ברי כי היקף חובת ההסבר והגילוי המוטלת על בנק כלפי אדם שאינו יודע קרוא וכתוב ומעולם לא ביצע עסקאות עם אותו בנק בעבר, שונה מהחובה החלה על הבנק כלפי אדם משכיל, מיומן ובעל ניסיון בביצוע עסקאות דומות (ראו לעניין זה הלכת טפחות נ' צבאח לעיל וספרם של עו"ד גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים, כרך א' 2002, בעמוד 193).

אשר על כן, על בית משפט זה להכריע האם בנסיבות המקרה דנן יש בהתנהלות הנתבע בהליך מכירת המניות משום הפרת את החובות המוטלות עליו כלפי התובע, כאשר הנטל להוכיח שבוצעה הפרה כאמור ושהתובע לא ידע ולא היה עליו לדעת מה מהות העסקה וכיצד תבוצע מכירת המניות בפועל, מוטל על התובע.

התובע הודה בסעיף 3 לכתב התביעה ובסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית כי פנה אל נציגת הנתבע בבקשה למכור חלק ממניותיו המוגבלות בחברה. אמנם בחקירתו הנגדית ניסה התובע לטעון לראשונה כי לא הורה למכור את המניות אלא לפעול להסרת חסימתן בלבד, ורק לאחר מכן להיוועץ עמו לגבי ביצוע המכירה, אך בסיכומיו חזר וטען התובע כי ביקש מפקידת הנתבע למכור את המניות (סעיף 1 לסיכומים). לפיכך, אין לקבל את גרסת הביניים הכבושה הנ"ל של התובע במהלך הדיון, אשר מנוגדת לאמור בתצהירו ונעדרת כל ביסוס, וזאת כאשר ב"כ הנתבע התנגד באופן מפורש לכל הרחבת חזית בעניין זה.

כמו-כן הודה התובע כי בעת שביקש מהנתבע לבצע את העסקה, ידע שהמניות מוגבלות למסחר, ולא הסדיר מראש את הסרת ההגבלה (פסקה אחרונה בעמוד 2 לפרוטוקול). גם בעניין זה לא הייתה גרסתו של התובע עקבית: תחילה טען כי כלל לא ידע שמניותיו היו חסומות למסחר (סעיף 4 לכתב התביעה), בשלב מאוחר יותר הצהיר שידע על קיומה של החסימה, אך גילה רק בדיעבד שלא הוסרה לפני ביצוע המכירה (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית), ולבסוף טען כאמור בחקירתו הנגדית כי סוכם עם נציגת הנתבע שיימסר לו דיווח על הסרת החסימה, ורק אז יחליט אם למכור את המניות (פסקה שנייה בעמוד 6 לפרוטוקול).

בנוסף, לא נסתרה למעשה טענתה של הגב' נתן בסעיף 19 לתצהירה כי "עצם מתן הוראת המכירה של הלקוח למניות שסחרותן מוגבלת, מהווה, עבורנו, כבנקאים, הוראה מפורשת לביצוע מכירה בחסר, הואיל וידוע לכל כי במועד מתן הוראת המכירה אין ביד הלקוח מניות שניתן למכרן". הגב' נתן חזרה מספר פעמים על גרסה זו במהלך חקירתה (ראה פסקאות 1 ו- 2 בעמוד 10 לפרוטוקול) ועדותה בעניין זה הייתה עקבית ואמינה. דבריה של הגב' נתן אף נתמכו באופן מפורש אשר אינו משתמע לשתי פנים בתצהירה ובעדותה של הגב' וייס אשר הדגישה כי "מבחינת הבנק, ברגע שלקוח נותן הוראת מכירה של מניות מוגבלות, מניות שאין לו אותן עדיין והוא יודע על כך, משמעות מתן ההוראה היא מכירה בחסר" (פסקה 5 בעמוד 12 לפרוטוקול) .

זאת ועוד, לא הוכחש שהתובע ביצע בעבר עסקת מכירה דומה דרך אותו ברוקר, שבה לפחות חלק מהמניות היו מוגבלות למסחר (דבריו של התובע עצמו בפסקאות השלישית והאחרונה בעמוד 4 לפרוטוקול). טענתה של הגב' נתן לפיה גם עסקת מכירת המניות הקודמת הנ"ל נעשתה בדרך של "מכירה בחסר", וכי לא היו לתובע טענות כלשהן לגבי אותה מכירה, לא נסתרה ואף חוזקה במהלך חקירתה הנגדית. הגב' נתן העידה כי "הוא [התובע] בעבר נתן הוראת מכירה ולא הייתה לו שום בעיה ושום התנגדות. הפעולות בעבר היו בחסר, עובדה שהוא קיבל את הכסף באיחור של חודשיים" (פסקה 2 בעמוד 10 לפרוטוקול).

יובהר כי הנטל להוכיח מה היו הוראותיו המדויקות של התובע בקשר למכירת המניות נשוא התביעה ומה בדיוק נאמר לו על ידי נציגי הנתבע לגבי העסקה מוטל כאמור על התובע, ולכן היה עליו ולא על הנתבע לזמן את פקידת הבנק מולה פעל לטענתו לביצוע העסקה, אך הוא בחר שלא לעשות זאת. כמו-כן לא ביקש התובע לזמן את מי מפקידי הברוקר בישראל, על מנת להוכיח מה נאמר ומה הוסבר לו בקשר לעסקה.

לאור האמור לעיל, הואיל והתובע לא הציג ראיות חד משמעיות לגבי הפרטים שנמסרו לו על-ידי הנתבע והברוקר לגבי העסקה, כאשר אין חולק כי התובע הינו אדם משכיל אשר שימש כמנהל החברה בישראל (ראה עדותו בפסקה 4 של עמוד 3 לפרוטוקול), ביצע בעבר עסקה דומה של מכירת מניות מוגבלות, וידע בעת מתן פקודת המכירה שמניותיו חסומות למסחר - הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח שלא הבין ולא היה עליו להבין את מהות העסקה.

כמו-כן הנני קובע כי אף אילו עלה בידי התובע להוכיח שהיה פגם כלשהו בהתנהלותו הנתבע במסגרת ביצוע העסקה, הרי שאין להטיל על הנתבע את האחריות לנזק שנגרם לכאורה לתובע, וזאת בשל חוסר תום הלב של התובע והימנעותו משיתוף פעולה עם הנתבע על-מנת למנוע את הנזק, כמפורט להלן.

התובע לא הכחיש כי נוצרו קשיים בינו לבין המנכ"ל החדש של החברה עוד לפני שהורה על ביצוע העסקה, אך הוא לא טרח לדווח על כך לנתבע (פסקה 2 בעמוד 4 לפרוטוקול). אין בידי לקבל את טענת התובע להעדר כל קשר בין הבעיות והסכסוכים הפנימיים שלו בחברה לבין עסקת מכירת המניות. מהממצאים שבפני ולאור מעמדו של התובע בחברה, נראה שהיה על התובע לדעת או לכל הפחות לחשוד כי עשויה להתעורר בעיה בהשגת האישור הנדרש מהחברה לצורך הסרת החסימה מהמניות, והיה על התובע לדווח על כך לנתבע ולברוקר. משלא עשה כן, ואף חזר והתעקש פעם אחר פעם שלא תהיה כל מניעה להשיג את האישור הדרוש מהחברה, לא הייתה אפשרות להעריך כראוי את הנזק אשר עשוי להיגרם לתובע עקב ביצוע ה"מכירה בחסר", ולא ניתן היה להסביר לתובע מה מידת הסיכון שהוא חשוף לו במצב דברים זה.

ואכן, משדווח לנציגי הנתבע לראשונה על-ידי הברוקר כי עלולה להיווצר בעיה בהסרת החסימה, פנתה הגב' וייס באופן מיידי אל התובע, העמידה אותו על ההפסד שעשוי להיגרם לו ואף הציעה לו לקנות את מניות החברה באופן יזום ובמועד המתאים לו, על-מנת למנוע רכישה כפויה של המניות בשער גבוה. אלא שהתובע סירב להצעת נציגת הנתבע, ועמד על כך שלא תהיה כל בעיה בהסרת החסימה. כאן המקום לציין שהתובע הצהיר בתחילה שכלל לא זכורה לו שיחה כלשהי עם גב' וייס, ואף הכחיש באופן מפורש ונחרץ כי אמר למי מנציגי הנתבע שהוא מעדיף להמתין ולראות כיצד יתפתחו הדברים (סעיף 8.8 לתצהיר עדותו הראשית). אולם במהלך חקירתו שינה התובע את גרסתו, והודה שניהל שיחה עם הגב' וייס, ואמר לה שהוא מעדיף לחכות ולא לבצע רכישה של המניות בדרך שהוצעה לו (פסקה 3 בעמוד 7 לפרוטוקול). מכאן שנציגי הנתבע פעלו בזהירות הראויה, בעוד התובע לא טרח לשתף עימם פעולה כדי למנוע את נזקיו.

יתרה מזאת, מחקירתו של התובע עולה כי הסתיר מהנתבע במודע, וייתכן שאף במתכוון, מכתב של מנכ"ל החברה המאשר לו למכור את המניות בכל עת שיחפוץ. התובע בחר להסתיר את המכתב הנ"ל, על אף שנציגי הברוקר פנו אליו מספר פעמים בבקשה לסייע להם בהסרת החסימה, ואף עדכנו אותו שהחברה מתנגדת להסרתה. כאשר נשאל על כך התובע טען תחילה כי לא ידע שהוא אמור לחשוף את המכתב, ולאחר מכן העיד "לא חשבתי שאני צריך לספק להם את הקלף הזה" (פסקה 2 בעמוד 7 לפרוטוקול). התנהגות מעין זו היא חסרת תום לב במובהק, ואף עשויה ללמד על מניעים פסולים והתנהלות לא ראויה של התובע מול הנתבע והברוקר בהליך מכירת המניות כולו.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי לא הוכח כאמור שהנתבע הפר את החובות המוטלות עליו כלפי התובע בנסיבות העניין בכל הקשור לעסקת מכירת המניות, ומכל מקום, בשל חוסר תום ליבו של התובע ובחירתו המודעת שלא לפעול למניעת נזקיו, אף שהוצע לו לעשות כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין הפסדים שנגרמו לו לכאורה.

קביעתי דלעיל מייתרת את הצורך לדון בשיעור הנזקים שנגרמו לנתבע כתוצאה מביצוע "מכירה בחסר" אם בכלל, ובהשלכות הנובעות מחתימת התובע על תניה הפוטרת את הנתבע מאחריות לפעולות שבוצעו באמצעות הברוקר.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע, בנוסף לסכום שכבר חויב לשלם לאחר קבלת בקשת הרשות להתגונן, סך של 4,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכר טרחת עו"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו הקצאת מניות

  2. צו העברת מניות

  3. כתב העברת מניות

  4. מכירת מניות בחסר

  5. הסכם רכישת מניות

  6. עיכוב בשחרור מניות

  7. מס במכירת מניות עובד

  8. הכרה בבעל מניות כעובד

  9. הצהרה על בעלות במניות

  10. קניית 100% מהון המניות

  11. פיצוי על אי רישום מניות

  12. העברת מניות ברשם החברות

  13. בקשה לרכישת מניות עצמית

  14. בקשה להכריח למכור מניות

  15. אופציות על מניות לעובדים

  16. שינוי אחריות בעלי המניות

  17. סכסוך בין אחים בעלי מניות

  18. סחטנות המיעוט - בעלי מניות

  19. תביעה אישית נגד בעל מניות

  20. עסקת מכר מניות - החזר כספי

  21. שווי עסקה סוגי מניות שונים

  22. הצהרה על מפרט הצעת רכש למניות

  23. עילת תביעה אישית - בעלי מניות

  24. אחריות בעל מניות לליקויי בניה

  25. פגמים בכריתת חוזה להעברת מניות

  26. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  27. התנגדות למכירת חלק ממניות החברה

  28. תביעה נגד בעל מניות בחברה בפירוק

  29. קיפוח בעל מניות בחתימה על מסמכים

  30. סכסוך בין קבלנים על בעלות במניות

  31. חיוב בעל מניות להשקיע כספים בחברה

  32. הסכם לרכישת מניות טעות בכדאיות העסקה

  33. תביעת בנק נגד בעל מניות שחתם על ערבות

  34. צו הפיטורין בענין הוצאות הון מניות, 1943

  35. תביעה לקבלת בעלות על מניות שהוחזקו בנאמנות

  36. פסק דין הצהרתי זכאות לסעדים וזכויות של בעל מניות

  37. חוק היטל על הזמנת יתר בהנפקת מניות, התשמ"ג-1982

  38. תביעה למתן סעד הערכה של שווי מניות שהוצע בהצעת רכש

  39. צו החברות (הודעה לבעלי-מניות מתנגדים), תשט"ו-1955

  40. האם בעת כריתת הסכם המניות לא התקיימו יחסים מיוחדים ?

  41. חוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ד-1993

  42. תקנות מס הכנסה (ניכוי מהתמורה במכירת מניות), תשכ''ד-1964

  43. כללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס"ג-2003

  44. טענה כי בשל מעשיהם ירד באופן דרסטי ערך המניות המוחזקות בידי הציבור

  45. תקנות החברות (הוכחת בעלות במניה לצורך הצבעה באסיפה הכללית), התש''ס-2000

  46. תקנות מס הכנסה (קביעת אגרה בעד בקשת אישור העברת נכסים והחלפת מניות), התשס''ג-2003

  47. הוראת המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ו-2005

  48. הוראת המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ג-2003

  49. הוראות המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ט-2009

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון