להלן החלטה בנושא חיוב קופת כינוס בתשלומי ארנונה: החלטה מונחת בפני בקשתן של עיריית רעננה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה (להלן: "המבקשות"), בה עותרות המבקשות לחייב את קופת כונס הנכסים (להלן: "הכונס") בכספי היטל השבחה, ארנונה ואגרות נוספות, מתוך הסכום שהתקבל ממכירת הנכס הידוע כגוש 7656 חלקה 266 ברעננה (להלן: "הנכס"). נכס זה היה אחד מנכסיה של חברת תבור גלבוע חברה לבניין בע"מ - בפירוק (להלן: "החברה"), לה מונה מפרק זמני ביום 1/8/2001 (להלן: "המפרק"). מינוי זה הפך קבוע ביום 12/9/2002. 1. הכונס מונה לתפקידו ביום 1/8/2001, מכוח משכנתא בדרגה ראשונה לזכותו של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). חוב המשכנתא על הנכס עמד, נכון ליום הפירוק, על-סך של למעלה משלושה מליון ₪. יצויין, כי הכונס מונה לתפקידו במסגרת הליכי הוצל"פ מכוח השיעבוד הקבוע אשר רובץ על הנכס לטובת הבנק. 2. ביום 4/1/2004 אושרה מכירתו של הנכס על-ידי הכונס תמורת סך של 500,000 $, וזאת בכפוף לשמירת טענותיו של המפרק בקשר לתוקפו של השיעבוד. 3. כאמור, עותרות המבקשות להורות לכונס להעביר להן את הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס, וזאת עד לגובה החוב הנטען על-ידן בגין היטל ההשבחה, וכן בגין חיובי ארנונה והאגרות השונות. לחילופין, וככל שייקבע כי קופת הכינוס אינה חבה בסכום כאמור, עותרות המבקשות לדון בבקשת העיריה להארכת מועד להגשת תביעת-חוב למפרק, על- מנת לפדות את הכספים מקופת הפירוק. יש לציין, כי תביעת חוב ובקשה להארכת מועד הוגשו מטעם העיריה "למען הזהירות" ביום 20/3/2005. היטל ההשבחה 4. עניין לנו במחלוקת אשר מהותה היא: האם מדובר בחוב אשר יש לראותו כהוצאת כינוס, ולפיכך יש לשלמו מתוך קופת הכינוס, או שמא מדובר בחוב עבר אשר בגינו שומה על העיריה, כיתר נושי החברה, לעמוד בסדרי הקדימויות שבדין, ולהגיש בהתאם תביעת-חוב, או למצער, בקשה להארכת מועד להגשת תביעת-חוב. 5. טוענת העיריה, כי חוב היטל ההשבחה הינו חוב בדין קדימה אותו יש לשלם כחלק מהוצאות הכינוס, וזאת כתוצאה מפעולת מימוש הנכס אשר נעשתה במסגרת הליכי הכינוס בו מצוי הנכס. לגישתה, משלא מומש הנכס על-ידי החברה אלא על-ידי הכונס, חייב זה האחרון בתשלום החוב, כחלק מהוצאות הכינוס הכרוכות במימוש הנכס. המפרק מצטרף אל טענותיה של החברה, תוך שהוא מפנה אל החלטתי בפש"ר 348/93, בש"א 13134 כונסי הנכסים נ' עיט ציוד צבאי ליצוא בע"מ (להלן: פרשת עיט). על-סמך החלטה זו טוען המפרק, כי היטל ההשבחה אינו בגדר חוב עצמאי העומד בזכות עצמו, אלא חוב אשר נולד עם מימושו של הנכס. 6. מנגד טוען הכונס, כי עסקינן בחוב עבר של החברה, אשר מועד היווצרותו הינו מועד אישור תכנית בניין הערים נשוא השומה, היא התוכנית המשביחה. תכנית זו אושרה ביום 13/4/1998 עובר למינויים של המפרק ושל הכונס. 7. מבלי להתייחס בשלב זה להערותיהם של ב"כ הכנ"ר ושל המבקשות באשר להתנהלותו של הכונס, סבורה אני כי בנסיבות העניין צודק הכונס בטענתו כי עסקינן בחוב עבר של החברה. בבג"ץ 199/88 קהילת ציון אמריקאית- בפירוק נ' יו"ר הועדה המקומית ואח', הכיר בית המשפט העליון בכך שמועד היווצרותו של חוב היטל ההשבחה, הינו אותו יום בו "נעשה המעשה המשביח את הקרקע", הוא יום אישור תוכנית ההשבחה. במצב דברים זה, אין בדחיית מועד תשלום החוב, כדי להובילני לכלל מסקנה כי החוב לא התגבש בטרם מומש הנכס. תוכנית בניין העיר אשר בגינה נקבע היטל ההשבחה על הנכס, אושרה ביום 13/4/1998, עובר לקריסתה של החברה. אשר-על-כן, החוב בו עסקינן הינו חוב החברה, אותו יש לשלם מקופת הפירוק, בכפוף להוראות הדין הקוגנטיות החלות בדיני חדלות הפירעון. יפים לעניין זה דברים אשר ציינתי בהחלטתי בפש"ר 1756/02 בש"א 22683, בש"א 7218/04 ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח נ' אפקון תעשיות בע"מ, במסגרת פרשת פויכטוונגר תעשיות בע"מ. באותה החלטה ציינתי כי : "התוצאה היא לכן שהיטל ההשבחה הוא חוב שנוצר לפני תחילת הפירוק ומאחר שכך, לא היו המשיבים רשאים להתנות את מתן התעודות המבוקשות בפרעונו. תשלום החוב בגין היטל ההשבחה יעשה בדרך הרגילה של פירעון חובות בפירוק, וכך תמנע העדפת נושה אחד על פני הנושים האחרים. המשמעות פשוטה, ואינה משתמעת לשתי פנים; הרשות אינה יכולה להשתמש בסעיף 324 לפקודת העיריות ובסעיפים דומים בכדי לעקוף את הדינים הספציפיים והקוגנטיים של חדלות הפירעון, ועליה להתכבד ולהגיש תביעת חוב." (ההדגשה אינה במקור- ו.א.) 8. אשר לטענתו של המפרק הנסמכת על החלטתי בפרשת עיט; לסוגיה זו התייחסתי אך לאחרונה במסגרת החלטתי בפש"ר 2172/03, בש"א 2596/06 כונס הנכסים לחברת אומני מותגי מזון נ' הועדה לתכנון ובנייה של עיריית ת"א ואח', ואין לי אלא לשוב ולהבהיר: באותו מקרה לא היתה מחלוקת כי דינם של הכספים להשתלם במעמד של הוצאות. הצורך באותה פרשה לא היה אלא צורך לברר את מישור היחסים הפנימי שבין כונס הנכסים ובין המפרק. אלו אינן הנסיבות במקרה דנא. טענותיהן של המבקשות ואף טענות המפרק כבר נידונו באופן מקיף, ואין לי אלא לקבוע כי מעמד נשייתה של העיריה יתברר במסגרת הדיון בתביעת החוב. 9. אמנם, הנושה המובטח מוצא עצמו פטור מנשיאה בחוב היטל ההשבחה, בעוד שהוא זה שמקבל לידיו את כספי המימוש, ואילו החוב מועבר אל קופת הפירוק, תוך שהוא משפיע על יתר הנושים הרגילים. מצב זה מעורר תחושת אי-נוחות. עם זאת, הדברים ברורים; חוב היטל ההשבחה בגין תוכנית השבחה אשר אושרה בטרם קריסתה של החברה, ברי כי חוב חברה הוא. 10. טרם אתייחס לסוגיית הארנונה והאגרות הנוספות, מוצאת אני לנכון להתייחס למחלוקת נוספת אשר נתגלעה בין המבקשות ובין הכונס, היא המחלוקת בקשר לגובה חוב היטל ההשבחה והתנהלותו של הכונס אל מול המבקשות במהלך בתקופה אשר קדמה לאישור ביצוע המכר. הגם שלצורך פתרונה של הסוגיה העיקרית שבמחלוקת, אין צורך להידרש בשלב זה לגובה החוב, פרטו המבקשות באריכות את התנהלות הכונס מולן. עולה מהבקשה, כי במשך תקופה בת כשנתיים התנהל דין ודברים בין נציגי המבקשות לבין הכונס ונציגיו, באשר לגובה חוב היטל השומה, ומועד תשלומו. דין ודברים זה החל בתאריך 29/7/2002, עת פנה כונס הנכסים לעיריה וביקש כי מועד תשלום היטל ההשבחה יידחה עד למכירת הנכס. בהמשך להסכמתה של העיריה לבקשת הדחייה, ובמהלך חציה השני של שנת 2003 התנהלו בין הצדדים מגעים לקביעת שומה מוסכמת בנוגע לגובה סכום ההיטל (וזאת לאחר שהכונס הציע שמאי מטעמו). הליך זה הסתיים מבלי שהצדדים הגיעו לכלל סיכום באשר לזהות השמאי, וממילא לא סוכם גובה השומה. והנה, רק ביום 12/1/2004, ולאחר אישור המכר בבית המשפט, פנה הכונס אל המבקשות והודיען כי קופת הכינוס כלל אינה חייבת בתשלום היטל ההשבחה, אשר ייפרע כחוב עבר במסגרת תיק הפירוק. אינני מבינה כיצד זה בחר כונס הנכסים לנהל מול העיריה מו"מ במשך כשנתיים, ורק משלא הגיעו הצדדים להסכמות, הסתבר שכלל לא היה בכוונתו של הכונס להסכים לתשלום היטל ההשבחה מאת קופת הכינוס. התנהלותו זו של הכונס, לשיטת המבקשת, הינה התנהלות שלא בתום-לב, תוך הפרת חובת האמונים המוטלת עליו כפקיד ההוצל"פ. סבורה אני כי צדק ב"כ הכנ"ר באומרו כי התנהלות זו הייתה פגומה ובלתי-ראויה. מוטב היה, לו הבהיר הכונס למבקשות מלכתחילה, כי אין הוא סבור שקיימת חבות על קופת הכינוס לשאת בתשלום היטל ההשבחה, ולא היה ממתין עד לאחר אישור המכר. זאת ואף זאת; הגם שתגובתו הנוספת של הכונס לא נתבקשה , בחר הכונס להתייחס לתגובת כנ"ר. באותה תגובה, אשר אינה מוכרת על-פי סדרי הדין, ודי בכך כדי להחזירה לשולחה, מכחיש הכונס כי יצר בשלב כלשהו מצג ממנו עולה כי בכוונתו לשאת בתשלומי היטל ההשבחה. דא עקא; עיון קצר בהסכם המכר מלמד כי אלה אינם פני הדברים. בסעיף 7 להסכם המכר מיום 23/12/2003, אשר לו היה הכונס היה צד, התחייב הכונס לשאת בחוב היטל ההשבחה! כיצד זה טוען הכונס עתה, כי מעולם לא נוצר מצג מול המבקשות כאמור?! 11. יחד עם זאת, אין בכך כדי להובילני לכלל מסקנה כי חוב היטל ההשבחה אינו אלא חוב חברה, אשר צריך שיהיה משולם מתוך קופת הפירוק. אשר על כן, ניתנת למפרק ארכה בת 21 ימים, בסופה, ולאחר התייעצות עם ב"כ הכנ"ר, יגיש המפרק עמדתו בבקשת המבקשות להארכת מועד להגשת תביעת חוב. אם וככל שתאושר הבקשה להארכת מועד,, ממילא ייבחן גובה החוב, וככל שיהיה צורך בכך תיערך אף שומה נוספת, בכפוף להגשת בקשה מתאימה. במקביל תנפיק העיריה את האישור הנדרש לצורך העברת הנכס לידי הרוכש. חיובי הארנונה ואגרות נוספות 12. בסוגיה זו סבורה אני, כי הדין מצוי עם המבקשות. מעיון בבקשה עולה, כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לעצם חבותה של קופת-הכינוס בתשלום חובות הארנונה. זאת ואף זאת; מאחר שהכונס לא ערער כדין על קביעת הארנונה בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות, הרי שחוב זה הפך חלוט זה מכבר. חובות אגרת הביוב, היטל התיעול והאבטחה, נצברו אף הם בתקופה בה החזיק הכונס בנכס. אשר-על-כן, ומשהוחזק הנכס בידי הכונס כחלק מהליכי הכינוס, לא נותר לי אלא לקבוע כי תשלומי הארנונה וכן תשלומי האגרות וההיטלים הנוספים ישולמו מקופת הכינוס במעמד של הוצאות כינוס. סוף דבר 13. הבקשה לחיוב קופת הכינוס בתשלום היטל ההשבחה נדחית כאמור, ואילו הבקשה לחיוב קופת הכינוס בתשלומי הארנונה, ויתר האגרות וההיטלים אשר נבעו מתקופת ההחזקה בנכס, מתקבלת. 14. בנסיבות העניין, ולאור האמור לעיל, תישא קופת הכינוס בהוצאות המבקשות ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בכך ניתן לסגור גם את בש"א 17102/06.כינוס נכסיםקופת הכינוסארנונה