להלן פסק דין בנושא זכות עצמאית של נאמן בחשבון בנק: פסק דין 1. התובע, אביהם של הנתבעים 1- 3 , הגיש תביעתו בתיק דנא למתן פסק דין המצהיר כי הכספים המוחזקים בחשבון שמספרו 390427 המתנהל אצל הנתבע 5 (בנק הפועלים בע"מ) (להלן: "החשבון") שייכם לו וכי הנתבעים 1 - 3 מנהלים חשבון זה כנאמנים לטובתו, ואין להם כל זכות עצמאית בכספים שמופקדים בו. 2. לאחר שהנתבע 5 הודיע כי ימלא אחר כל החלטה שתינתן, הודיע ב"כ התובע עוד ביום 29.5.06 כי מעמדו של נתבע זה הנו של נתבע פורמאלי בלבד, וכי לא יבקש לחייבו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. 3. ביום 26.9.06 הוגשה בקשה על ידי עו"ד נשר להצטרף כבעל דין דרוש לתובענה, וזאת לאחר שנתמנה כנאמן על נכסי הנתבע 1 בעקבות הכרזתו של נתבע זה כפושט רגל, עפ"י החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 593/04. בהחלטה שניתנה בו ביום, נעתרתי לבקשה והוריתי על צירופו של הנאמן כבעל דין דרוש לתובענה (להלן: "הנאמן"). 4. ביום 14.1.08 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע 4 לפיו נמחקה התביעה נגדו, לבקשת התובע, ללא צו להוצאות. 5. למותר לציין כי עובר להגשת התביעה בתיק דידן, הוגשה מטעם התובע תביעה כנגד אותם צדדים במסגרת ת.א. 7248/04 בבית משפט השלום בחיפה, אשר נדונה בפני כב' השופטת ג'דעון (להלן: התיק הקודם"). במסגרת אותו תיק הוגשה בקשה לצו מניעה זמני האוסר ביצוע העיקול אשר הוטל על החשבון. בסופו של דבר נמחקה התביעה הנ"ל מחמת כך שלא הוגשו סיכומים מטעם התובע. 6. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) טען התובע כי החשבון נפתח על ידו ביום 30.9.02 ע"ש שלושת ילדיו, הנתבעים 1-3, בנאמנות עבורו. במעמד פתיחת החשבון, הציג התובע לבנק הסכם שנכרת בינו לבין הנתבעים הנ"ל, שעניינו ניהול חשבון הבנק (נספח ג' לתצהירו). ההסכם, אשר הוטבע בחותמת הבנק, קבע בין היתר כי התובע ינהל את החשבון באופן בלעדי לאחר שהנתבעים ייפו את כוחו לכך, וכי יהא זכאי למשך כל ימי חייו לחלק את הכספים שבחשבון, לרבות פירותיהם, כראות עיניו וכל פעולה שיבצע בכספים אלה תחייב את הנתבעים 1- 3. יוער מייד כי ההסכמות שהועלו בהסכם הנ"ל לא מצאו ביטוין במסמכי פתיחת החשבון כפי שנערכו על ידי הבנק. עם פיתחת החשבון, הופקדו בו סך 900,000 ₪ אשר הועברו בשיק בנקאי מחשבונו של התובע בבנק לאומי לישראל בע"מ כפי העולה מנספחים ד/2 ו- ד/3 לתצהירו. לטענת התובע, הרקע לפתיחת החשבון היה רצונו לשריין לכל אחד מתשעת ילדיו סך של 100,000 ₪ לאחד, אותם יוכלו לקבל לאחר מותו. לכן החתים את שלושת הנתבעים על תצהיר ביום 28.9.02, ערב פתיחת החשבון, ולפיו התחייבו לחלוק את הסכום שיופקד בחשבון יחד עם יתר אחיהם, לאחר מות התובע (נספח ה' לתצהיר התובע). למותר לציין כי אותו תצהיר נחתם ביום 28.9.02 בפני עו"ד וחתימות המצהירים אומתו על דיו. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע כי העברת הכספים לחשבון נשוא הדיון נעשתה לאחר שנישא בשנית וכי הדבר נעשה בידיעתה והסכמתה של אשתו השניה. 7. בתשובה שהגיש הנתבע 5 לבקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת התיק הקודם, אישר הבנק את גרסת התובע לגבי הדברים שנאמרו על ידו במעמד פתיחת החשבון. בהודעה (נספח ז' לתצהיר התובע) נאמר כי אכן באותו מעמד הבהיר התובע לפקיד הבנק כי מדובר בכספים השייכים לו וכי הוא מבקש לשמור לעצמו את זכות הפעולה בחשבון ובמקרה של פטירה רצה ששלושת בניו הבכורים יחלקו את הכספים בין יורשיו. התובע ביקש לשייר לעצמו את זכות הפעולה בחשבון כמיופה כוח אך הובהר לו כי דבר זה אינו אפשרי. בנוסף, אישר הבנק בהודעתו הנ"ל כי התובע אף ביקש להעביר לידו את הריבית שתתקבל מדי חודש מתוכנית החיסכון שהופקדה בחשבון אך נאמר לו כי הדבר ניתן לביצוע רק באמצעות שקים שימשכו בחתימת שלושת בעלי החשבון. 8. הנאמן בחר שלא להגיש כתב הגנה מטעמו ואף לא תצהירי עדות ראשית. למעשה, רק לאחר הגשת סיכומיו נתגלו לראשונה טענותיו באופן סדור, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי. ב"כ התובע הפנה לכך בסיכומיו וטען כי משלא הוגש כתב הגנה מטעם מי מהצדדים שנותרו בתיק לאחר שנמחקה התביעה כנגד הנתבע 4, הרי שיש ליתן פסק דין כמבוקש. הנאמן טען מנגד כי תקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מאפשרת כעניין שברשות לנאמן שצורף לתובענה להגיש כתב טענות מטעמו בעוד תקנה 41(ג) קובעת כי הנאמן רשאי להסתמך על כתבי הטענות הקיימים בתיק. לפיכך, בקש הנאמן להסתמך על כתב ההגנה שהוגש בזמנו על ידי הנתבע 4, אף שהתביעה נגדו נמחקה. לגופו של עניין טען הנאמן כי החשבון נשוא הדיון נוהל למעשה על ידי הנתבע 1 ונועד להברחת כספים ועל מנת לאפשר לו לחמוק מנושיו. 9. אין בידי לקבל טענת הנאמן לעניין אי הגשת כתב הגנה על ידו. תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי הנאמן בפשיטת רגל שנעשה בעל דין רשאי להגיש כתב טענות חדש, בין אם הוא נובע מהעברת זכויות פושט הרגל אליו ובין אם לאו. ככל שיוגש כתב טענות חדש הרי שיבוא במקום כתב הטענות המקורי. במידה ולא יוגש כתב טענות חדש, יעמוד כתב הטענות המקורי בעינו. הנאמן אינו יכול להסתמך על כתב הטענות שהוגש על ידי הנתבע 4 משום שהוא אינו נכנס בנעליו של נתבע זה. הזכות להסתמך על כתב הטענות הקודם עומדת לו מקום שהנתבע, אשר הוא משמש כנאמן על נכסיו במסגרת תיק פשיטת הרגל, הגיש כתב טענות משלו שאז הוא רשאי לבחור להגיש כתב טענות חדש או להסתמך על כתב הטענות שהוגש בזמנו על ידי פושט הרגל. 10. יחד עם זאת, לאור העובדה שהתובע נמנע מלהעלות כל השגה לעניין זה עד לשלב הסיכומים, ספק אם הייתי דוחה את טענות הנאמן על הסף רק משום שלא הגיש כתב הגנה. אלא שבמקרה דידן, גם בחינה עניינית של עמדות הצדדים תוביל לתוצאה כי יש לדחות את טענות הנאמן וכי דין התביעה להתקבל. 11. במישור המשפטי, טען הנאמן כי מדובר בנאמנות שאינה מחייבת את הנושים כיוון שלא הגיעה לידיעתם. טענה זו נסמכה על סעיף 5 לחוק הנאמנות, התשמ"ט - 1979 הקובע כי "כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 - כלפי כל העולם". לשיטת הנאמן, משלא הובא דבר קיומה של הנאמנות לידיעת הנושים, הרי שאין לה כל נפקות לגביהם. טענה זו דינה להדחות. סעיף 3 (ב) לחוק הנאמנות מורה כי "אין לרדת לנכסי הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות". קיום החסינות על פי סעיף זה אינו מותנה בידיעת הנושים או ברישום הערה כלשהי. הפרשנות הנכונה של סעיף 5 לחוק, לנוכח הוראות סעיף 3(ב) הנ"ל הנה כי ידיעתו של צד שלישי אודות קיומה של הנאמנות עשויה להשפיע על הזכויות שהוא עצמו רכש מאת הנאמן. מקום שהנאמן פעל מעבר לגדר הרשאתו בעסקה מול צד שלישי, כוחה של הנאמנות יעמוד מקום שאותו צד שלישי ידע או חייב היה לדעת אודותיה. עמד על כך המלומד שלמה כרם בספרו "נאמנות" מהדורה רביעית, הוצאת פרלשטיין - גינוסר, 2004, עמ' 330 בציינו כי "תנאי לאפשרות של שינוי זכויות שרכש אדם שלישי בפעולה עם הנאמן הוא ידיעת האדם השלישי על קיום הנאמנות לפני ביצוע הפעולה עם הנאמן". פרשנות זו מתיישבת עם הוראות סעיף 14 לחוק הנאמנות ואינה עומדת בסתירה לסעיף 5 לחוק. למעלה מן הצורך אציין כי הפרשנות אותה מבקש הנאמן ליישם נעדרת סבירות באשר משמעה כי הזכויות המוקנות לנאמן מכוח נאמנותו, יהיו נגישות לנושיו שלא ידעו על הנאמנות או שלא היה עליהם לדעת אודותיה. פרשנות זו לא זו בלבד שהיא נעדרת הגיון אלא שהיא מרוקנת את מוסד הנאמנות מכל תוכן. 12. אני דוחה אף את הטענה כי הנאמנות נשוא הדיון בטלה על שום שהיא נוגדת את סעיף 8 (ב) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965. עיון בהסכם מיום 30.9.02 שכרת התובע עם בניו מלמד כי אין בו דבר לגבי העברת הזכויות בחשבון לאחר מותו. כל שנאמר בו הוא כי עם פטירתו של התובע יסכימו שלושת ילדיו ביניהם לגבי ניהול וחלקות הכספים שיהיו בחשבון. מעבר לכך, דומה כי האיסור המעוגן בסעיף 8(ב) לחוק הירושה כוחו יפה מקום שהנהנה מבקש לקבל לידיו זכות לאחר מותו של נותן המתנה, בהסתמך על התחייבותו של הנפטר שניתנה בחייו. ודוק - לא הובאה כל ראיה ואף לא נטען כי התובע לא ערך צוואה לפיה יחלוקו הכספים שיוותרו בחשבון במועד פטירתו בין כל ילדיו באופן שווה. 13. במישור העובדתי, אציין כי ככלל עשה עליי התובע בעדותו בפניי רושם חיובי. הודעת ב"כ הבנק מיום 4.5.04 (נספח ז' לתצהיר התובע) מחזקת באופן משמעותי את גרסתו, לפיה במועד שבו ביקש לפתוח את החשבון הודיע לנציג הבנק כי מדובר בכספים השייכים לו וכי בקש לשייר לעצמו את זכות הפעולה בחשבון כמיופה כוח אך נענה ע"י הבנק כי הדבר אינו אפשרי. ההסכם שהוגש, אשר נחתם בין התובע לשלושת בניו, הודעת ב"כ הבנק האמורה ועדותו של התובע שכנעו אותי כי אכן ביום פתיחת החשבון הפקיד התובע כספים השייכים לו בחשבון הבנק שהוחזקו עבורו בנאמנות על ידי שלושת בניו. איני מאמין לסברה שמעלה הנאמן כי כל מטרתו של אותו חשבון היתה להבריח נכסים וכספים השייכים לנתבע 1 בשל מצבו הכספי העגום, ולו מן הטעם שלא הובאה אפילו ראשית ראיה על כך שאכן באתו מועד מצבו הכספי של הנתבע 1 היה קשה. 14. נכון הוא שבסופו של דבר נפתח החשבון שלא על פי התנאים המוסכמים בין התובע לשלושת בניו, כפי שהועלו בהסכם ביניהם. אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי מדובר בכספים השייכים לו ואשר הוחזקו על ידי בניו בנאמנות עבורו. ב"כ הבנק הסביר בהודעה שהוגשה מטעמו כי לא ניתן היה לפתוח את החשבון באותם תנאים שביקש התובע, היינו שזכות הפעולה בחשבון תיוחד לו, הגם שהחשבון הנו על שם בניו. 15. הנאמן טען כי החשבון בבנק לאומי, ממנו נמשכו סך 900,000 ₪ והופקדו בחשבון נשוא הדיון, שייך היה למעשה לנתבע 1 אשר עשה בו שימוש כבשלו, נוכח מצבו הקשה. כראיה לכך, הצביע הנאמן על הפעולות אשר נעשו באותו חשבון כפי שהשתקפו בדף החשבון אותו הציג התובע (נספח ד/1 לתצהירו) המצביעות על הפקדות והעברות במזומן בסכומים ניכרים. לדבריו, לא יתכן שאותן פעולות נעשו על ידי התובע אשר הצהיר כי הנו גמלאי שאינו מנהל עסקים פעילים כלשהם. אין בידי לקבל טענה זו. התובע הסביר כי בסמוך למועדים הרלוונטיים המופיעים בדף החשבון מכר דירה בערד, לשם עבר להתגורר בעצת רופאיו, וכי העביר את הכסף שנתקבל מאותה עסקה, לחשבונו בבנק לאומי. אכן לא ברור מדוע נעשו ההפקדות במזומן בשים לב לכך שמדובר במאות אלפי שקלים, אך אין בעובדה זו לבדה כדי להעיב על אמינותו של התובע. למותר לציין כי התובע לא הציג מסמכים לביסוס טענתו לעניין מכירת הדירה בערד, ככל הנראה בשל כך שהטענות לעניין זה הועלו לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית. מכל מקום, העובדה שבחשבון נעשו הפקדות ומשיכות בסכומים גדולים, אין בה ללמד לבד על כך שמדובר בחשבון פיקטיבי שנוהל בפועל על ידי הנתבע 1. התובע מסר הסבר לעניין אותם סכומים ולא מצאתי טעם מדוע לא לקבל גרסתו. 16. בשולי הדברים אציין כי התביעה הוגשה במטרה למנוע עיקול שביקש להטיל הנתבע 4 על הכספים בחשבון בשל חובו של הנתבע 1 כלפיו. צעד זה לא צלח, ואף יתר נושיו של הנתבע 1 לא יוכלו להטיל עיקול כאמור וזאת מן הסיבה שפורטה בהודעת הבנק. המדובר בחשבון שאין לנתבע 1 זכות פעולה בו לבדו אלא רק לשלושת האחים יחד. על פי ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט בע"א 704/76 חביב נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פד"י לא(3), 243 הרי שאין לעקל חשבון משותף בגין חובו של אחד השותפים בחשבון, כשאין לאותו שותף זכות לפעול בחשבון לבדו. 17. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומצהיר כי הספים המופקדים בחשבון 390427 בבנק הפועלים בע"מ, שייכים לתובע לבדו וכי הנתבעים הנם נאמנים בחשבון לטובתו ואין להם זכות עצמאית לכספים המופקדים בו. איני עושה צו להוצאות ועל כן ישא כל צד בהוצאותיו. חשבון בנקבנקעצמאיםנאמנות