זכות עכבון קבלן

סעיף 5 בחוק חוזה קבלנות קובע כי לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות. הצדדים אינם חלוקים על היותו של העכבון "עכבון מיוחד", במובנו של מושג זה בדיני חדלות הפרעון, על כל המשתמע מכך; אי לכך, אין ספק כי עכבון מסוג זה מקיים קשר מהותי ומיוחד בין הנושה לנכסים המעוכבים, המצדיק את מתן העדיפות על פני יתר נושיו של הגוף חדל הפרעון. להלן החלטה בנושא זכות עכבון קבלן: החלטה מונחת בפני מחלוקת שהתגלעה בין מנהלה המיוחד של חברת אלומיניום זוהר יבוא ושיווק (2001) בע"מ (להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה), לבין מפעלי אלגון וציפוי האחרים פררו בע"מ (להלן: "המשיבה"). עיקרה של המחלוקת נסבה אודות היקפה של זכות עכבון מיוחד - עכבון העומד לטובת קבלן-משביח - העומדת למשיבה בגין סחורה של החברה שנותרה במחסניה בעת שניתן צו הפירוק. הצדדים אינם חלוקים על כך, כי למשיבה עומדת זכות עכבון בגין הסחורה שנותרה בחזקתה נכון למועד הקובע; אלא, שלשיטת המבקש חלה זכות העכבון ומבטיחה אך ורק את התשלום המגיע בגין אותן סחורות, המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי זכות העכבון חלה אף על חובות נשוא משלוחי סחורה שיצאו מחזקתה טרם קריסת החברה; בעניין זה, מנסה המשיבה, בין היתר, להסתמך על הלכת ע"א 1776/97 ליבוביץ נ' גדעון אוברזון תעשיות אופנה בע"מ. עיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים המצורפים להם, ולאחר שנערך דיון במעמד הצדדים, הסכימו הצדדים כי החלטתי תנתן בהתבסס על החומר המצוי בתיק בית המשפט. 1. הצדדים אינם חלוקים, למעשה, על היותו של העכבון "עכבון מיוחד", במובנו של מושג זה בדיני חדלות הפרעון, על כל המשתמע מכך; אי לכך, אין ספק כי עכבון מסוג זה מקיים קשר מהותי ומיוחד בין הנושה לנכסים המעוכבים, המצדיק את מתן העדיפות על פני יתר נושיו של הגוף חדל הפרעון (לעניין זה, ראה פש"ר 1001/00 בש"א 10742/00 כונס הנכסים של חברת סדיטק נ' אגודה שיתופית בארות יצחק, ופש"ר 1448/02 המנהל המיוחד של חברת רונדופלסט בע"מ נ' תרגו אמפורט ואח', כפי שהם מאוזכרים בכתבי הטענות). בשל חשיבותו של סעיף 5 בחוק חוזה קבלנות, ראוי יהיה לצטטו כאן, במלואו: "לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות". השאלה, מהי "עסקה אחת", וכיצד ניתן לאבחנה ממצב של עסקאות מרובות החוסות תחת "כנפיה" של עסקת מסגרת כללית, נידונה בהרחבה בעניין אוברזון שהוזכר לעיל, השופט טירקל, בסופו של דבר, לאחר סקירת השיקולים השונים, קבע כי: "עיסקת קבלנות אחת היא עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, והניתנת לניתוק מעסקאות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העסקה במסגרת עסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה היא הבחנה שבעובדה, והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). קובע כב' השופט טירקל בעניין זה, כי ראוי לשקול את ההסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה והשירות, פרק הזמן בהם נעשו ושיקולים נוספים. במקרה הספציפי שנידון בבית המשפט העליון נקבע כי מצב בו הוזמנו בגדי-ים במסגרת קביעת קולקציה ספציפית, ותוך קביעה מראש של הכמות הכללית שיש לספק, היא עסקה אחת, חרף העובדה כי נחלקה לשלושה משלוחים נפרדים. 2. יוצא, כי השאלה המכרעת הינה שאלה עובדתית, העוסקת באבחון עסקה פלונית מתוך מכלול עסקאות שנעשו בין הצדדים (במקרה בו התקיימו ביניהם יחסים ארוכי טווח, דבר שהתקיים הן בעניין אוברזון והן בענייננו). מקום בו אבחון כזה הוא טבעי ומתבקש, יתכן כי הדבר יגבר על סממנים טכניים המרמזים לכאורה בכיוון ההפוך - קרי, חלוקת העסקה למשלוחים ולחשבוניות נפרדות. על בסיס זה, מן הראוי לבחון את עובדות המקרה אשר בפנינו. 3. אין חולק, כי היחסים המסחריים בין הצדדים נמשכו כ-10 שנים, כאשר החל משלב מוקדם יחסית, התנהלו הללו בצורה קבועה יחסית; המשיבה קיבלה משלוחי סחורה בתדירות גבוהה יחסית, צבעה אותם והשיבה אותם לחברה. המשיבה הגישה שני תצהירים, שניהם של מר פררו, כאשר קשה להתעלם מהשוני המהותי בינהם; דומה, כי התצהיר המפורט והמאוחר מהווה, במידה רבה "מקצה שיפורים" של התצהיר הראשון. זה המקום לציין כי המצהיר לא ביקש ולא קיבל רשות להגיש תצהיר "משלים ומפורט יותר..." (כלשונו) מה עוד שהתצהיר הנוסף המהווה , כאמור, "מקצה שיפורים", בלשון המעטה, ולמרות זאת לא סייע הדבר בידיו. לפי הגרסה העובדתית המאוחרת, הרי שבראשית מאי 2003 (למעלה משנה וחצי לפני מועד צו הפירוק), נקלעה החברה למשבר כספי, ושיקים שלה לא כובדו. מסיבה זו, מוסיפה המשיבה וטוענת, נערך באותו חודש הסכם בעל-פה (כך!) בין הצדדים, אשר נועד לחזק את הבטוחה שניתנה למשיבה בשלב מוקדם יותר, בדמות ערבות אישית של מנהל החברה. עיקריו של אותו הסכם הינם, לשיטת המשיבה, כדלקמן: א. המשיבה תבצע את העבודות במשלוחי הסחורה שתקבל בתוך שבעה ימים, ותשיב את הסחורה לחברה. ב. התשלום יהיה אחת לחודש, באמצעות מתן שיקים דחויים על חשבון חובה של החברה. ג. סוכם כי הסחורה שבידי המשיבה תשמש כ"ערבון" או "בטוחה" לתשלום החוב. 4. טרם אגש להכרעה במחלוקת המרכזית בין הצדדים, אין מנוס מלהעיר כי גרסה עובדתית זו של המשיבה תמוהה ביותר, עד שאין מנוס לקבוע כי האמינות שיש ליחס לה הינה נמוכה ביותר. לא זו בלבד, שעניין לנו ב"מקצה שיפורים" עובדתי הסותר את תקנות סדר הדין האזרחי, כאשר המשיבה "נזכרה" בפרטים עובדתיים מכריעים אך ורק לאחר הגשת כתב התשובה של המבקש. הנקודה המהותית העומדת למשיבה לרועץ הינה, כי טענותיה העובדתיות אינן עולות בקנה אחד עם הגיון מסחרי ועם נסיון החיים. במה דברים אמורים? עניין לנו ביחסים מסחריים בין שני גופים עסקיים (להבדיל, למשל, מעסקאות בין קרובי משפחה). אם אכן, נקלע אחד מהם לקשיים עד כדי כך כי השיקים שהוא מוסר החלו לחזור, הרי שכל המהלך שבוצע לכאורה בידי הצדדים נראה מוזר ובלתי הולם את הסיטואציה דנן. א. הכיצד, דווקא לאחר ששיקים החלו לחזור, מסכימה המשיבה להגדיל (ולמצער, לא לצמצם) את חשיפתה לסיכון, וזאת באמצעות קביעת הסדר לפיו משלוחי הסחורה יוצאים מידה, בתמורה להתחייבות למסור שיקים דחויים "על החשבון" בסוף כל חודש? ב. הכיצד, דווקא במצב זה, עורכים הצדדים דווקא הסכם בעל-פה, דבר שעל-פניו מנוגד לעקרונות בסיסיים של זהירות עסקית - כל זאת במערכת עסקית שכבר החלה מגלה קשיים, ותוך התיימרות לקבוע בטוחה בדרך לא-דרך שכזו? חזקה על חברה מסחרית שהיא יודעת, כי אין עורכים עסקת בטוחה (קל וחומר, אם עסקינן בשעבוד, או אף בעכבון הסכמי החורג בתנאיו מדלת אמותיו של העכבון הסטטוטורי) ב"הסכמות בעל-פה". 5. זאת ואף זאת; התמיהות בגרסת המשיבה נמשכו ואף גברו כאשר השמיעו הצדדים השלמת טיעונים בעל-פה, במסגרת הדיון שנערך בפני. בא-כוחה של המשיבה טען, במו-פיו, כי עניין לנו בעסקת מסגרת, כאשר התשלום נקבע לטענתו מראש ולא סוכם לגבי כל משלוח ומשלוח. תחילה טען, כי המחיר היה אחיד; לאחר מכן, שינה טעמו ותיקן כי המחיר השתנה "כל אימת שהיה שוני" - או למצער, אחת לשנה היו הצדדים "יושבים ומסכמים את המחיר שהיה נקבע בהתאם לעליית התשומות". 6. יודגש: מן הראוי להזהר, ואכן הזהרתי עצמי מהסקת מסקנות סופיות המבוססות אך ורק על צורת התנסחותו המילולית של פרקליט אחד הצדדים. אלא מאי? למושג "עסקת המסגרת" בו נקב בא-כוחה של המשיבה ישנה משמעות מרחיקת לכת, ככל שאנו מתדיינים על פירושה וישומה של הלכת אוברזון. זאת ואף זאת: בנסיבות המקרה, דומה שאותה אמירה נתמכת היטב בחומר הראיות, המבסס תמונה שונה למדי מזו הנטענת על-ידי המשיבה. הגדרתה של "עסקה אחת" בהלכת אוברזון, מבוססת באורח משמעותי על היכולת להבדילה מהמכלול של עסקאות, וזאת במיוחד במצבים בהם קיימים בין הצדדים יחסי מסחר אינטנסיביים וארוכי-טווח. בעניין אוברזון, התקיים אותו הבדל עקרוני ומייחד באמצעות התבנית המיוחדת של קולקציה. קרי, חטיבה עונתית בעלת גבולות ברורים, שקל מאד לאבחנה ולהפרידה מיתר העסקאות שנערכו בין הצדדים לאורך "ציר הזמן". זאת, אף בתמיכה ראייתית משמעותית של סיכום מראש על כמות כללית שתסופק במסגרת אותה קולקציה. מנגד, נמנע בית המשפט העליון, ולא בכדי, מ"מתיחת" הפרשנות של עסקה אחת מעבר לאותה מסגרת מוגדרת, ובכך הבדיל אותה ממונח "עסקת המסגרת" הכללית שמאפיין לא פעם יחסים מסחריים במסגרתם נערכות עסקאות מרובות. אלמלא עשה כן, היינו עלולים להגיע למצב אבסורדי, בו היו יחסים בני שנים ארוכות נחשבים ל"עסקה אחת" - קרי, ניתן היה להעלות טענת עיכבון לגבי חובות עבר רחוקים, הנעוצים בפעולות ומשלוחים שהסתיימו זה מכבר, ואין כל קשר אמיתי בינם לבין המשלוח המעוכב, זולת אותה מסגרת כללית ואמורפית של "עסקת מסגרת". 7. ישום האמור לעיל על נסיבות המקרה, מלמד כי הלכת אוברזון אינה מסייעת למשיבה, אלא עומדת לה לרועץ. בנסיבות המקרה: א. לא הוכחה (ולמעשה, אף לא נטענה) כל תבנית ספציפית ומיוחדת, שיכולה היתה להבחין אי-אלו עסקאות מהמכלול השוטף ורחב-ההיקף של משלוחים אינטנסיביים שעברו בין הצדדים בכל חודש. ב. לא הוכחה, בין היתר, כל תבנית "עונתית" שהכתיבה כמות מסויימת במסגרת זמן ואינטרס עסקי מיוחד. ג. לא הוכחה קביעה מראש של כמויות, אלא דובר במשלוחים שנמסרו והוחזרו בטווח-זמן קצר, בזה אחר זה, כאשר קשה להצביע על עובדה או הבדל ספציפיים המייחדים את משלוחי חודש פלוני ממשלוחי החודש שבא אחריו. הדבר היחיד, עליו הצליחה המשיבה להצביע, הינו שיטת תשלום, לפיה צברה החברה חוב מצטבר בגין המשלוחים השונים, כאשר בסופו של החודש נדרשה לשלם בשיקים "על החשבון". אכן, בנסיבות אחרות יתכן כי סממן זה היה משמש כראיה מחזקת לקיומה של תבנית-עסקה מיוחדת; אלא, שבהעדרה המוחלט של תבנית כזו, אין בשיטת התשלום בכדי ליצור אותה "יש מאין". מצב בו נערכים תשלומים חודשיים במסגרתם משלם המזמין לקבלן על מסר עסקאות, יכול לדור בכפיפה אחת, בנסיבות מתאימות, אף עם מצב בו קיים שטף של עסקאות שונות. 8. לסיכומה של נקודה זו; אילו היינו הולכים לשיטתה של המשיבה (תוך התעלמות מהחולשה העובדתית והדיונית בטיעוניה), הרי שהיינו מגיעים למצב אבסורדי, לפיו עסקת מסגרת אמורפית שארכה שנה וחצי (!) ובמסגרתה הועברו משלוחים רבים בלא קשר הכרחי ומוכח ביניהם, היתה מוכרת כ"עסקה אחת". זאת, ללא שמץ מההגיון העסקי והעובדות המבחינות שנקבעו בהלכת אוברזון. בכך, היינו סותרים למעשה את קביעותיו של בית המשפט העליון, ויוצרים זהות בלתי-נכונה ובלתי מוצדקת בין מונח עסקת המסגרת לבין המונח של "עסקה אחת". זאת, באשר כל הסממנים העובדתיים עליהם מצביעה המשיבה, מצביעים למעשה לכיוונה של "עסקת מסגרת" ולא על קיומה של "עסקה אחת": זאת ואף זאת; דומה כי אין כל קשר אמיתי והגיוני בין המשלוח שנתפס בידי המשיבה לבין הסכומים לגביהם עולה טענת העכבון; המשיבה לא השכילה למתוח כל קו מפריד של התחלה וסוף, מעבר לראשיתה של עסקת המסגרת הנוכחית בשנת 2003 - ואף זאת, כאמור, במסגרת טיעון עובדתי תמוה, שמשקלו הראייתו אינו מן הגבוהים. לאור האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי גרסת המשיבה נדחית, הן עובדתית הן משפטית והן בהעדר הגיון מסחרי מאחוריה. התוצאה המתבקשת הינה, כי לפי מאזן ההסתברות עולה, כי כל משלוח ומשלוח היווה עסקה בפני עצמה. אי לכך, חלה זכות העכבון של המשיבה אך ורק על המגיע לה בגין טיפולה בסחורות שעוכבו על ידה. 9. טרם אניח את עטי אעיר, כי בפעולת המשיבה נפל לכאורה פגם מהותי נוסף: אף במקום בו קיימת זכות עכבון, הרי שזו אינה מקנה למעכב זכות לעשות דין לעצמו למכור את הסחורה בלא רשות או החלטה שיפוטית. זאת מכח קל וחומר, כאשר החייב נקלע להליך חדלות פרעון והתמנה לו בעל תפקיד המהווה "ידו הארוכה" של בית המשפט. נקודה עליה עמדה אף ב"כ הכנ"ר - כי הטוען לזכות עכבון צריך להחזיק בנכס, ובהעדר חזקה כזו בנכס נשמטת הטענה. 10. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, תשא המשיבה בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, תשא בהוצאות כונס הנכסים הרשמי ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.קבלןזכות עיכבון