הכנ"ר התנגד לבקשת החייב להכריזו כפושט רגל, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב, וזאת כעולה מדו"ח המנהל המיוחד. עוד נטען כי החייב מתנהל בהליכי הפש"ר שלא בתום לב בכך שאינו מגיש דוחות חודשיים בצורה מסודרת, ואינו משלם את הסכום החודשי שהושת עליו ##להלן פסק דין בנושא התנגדות הכנ''ר לפשיטת רגל:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 52', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 12,974,861 ₪ ל- 17 נושים. ביום 27/10/04 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום חודשי בסך של 2,000 ₪ בחודש, אשר הופחת לבקשת החייב לסך של 1,500 ₪ למשך חצי שנה. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 7 תביעות חוב בסך כולל של 5,769,312 ₪, מתוכם נתבעו 1,974 ₪ בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 2 תיקי הוצל"פ. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. לגרסתו נובעת הסתבכותו הכלכלית מהשפל בענף הבניה עקב המיתון במשק. 2. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו כפוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב, וזאת כעולה מדו"ח המנהל המיוחד. עוד נטען כי החייב מתנהל בהליכי הפש"ר שלא בתום לב בכך שאינו מגיש דוחות חודשיים בצורה מסודרת, ואינו משלם את הסכום החודשי שהושת עליו, וסך פיגוריו עומד על 15,500 ₪. 3. המנהל המיוחד הגיש ממצאי חקירתו בעניין החייב, בצירוף המלצתו לדחות את בקשת החייב, ואף לנקוט בהליכים פליליים נגד החייב בגין הגשת דו"ח עסקים שקרי והברחת נכסים. בקליפת אגוז יאמר כי מחקירת המנהל המיוחד עולה שהחייב השמיט מהדו"ח בו היה אמור לציין את הנכסים השייכים לו או לבת זוגו וכן את הנכסים אשר נמכרו ב-10 השנים האחרונות, את הנכס היקר ביותר שלו אשר היה בר מימוש, ואשר הועבר לאשתו ללא תמורה עובר לבקשתו להכרזתו פוש"ר. נכס זה, מגרש אשר לגביו נחתמה תוספת לחוזה פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל ביום 7/6/04, נמכר לצדדים שלישיים על ידי אשתו, בלא שעסקה זו דווחה לכנ"ר. התמורה ממכירת המגרש בסך 70,000$ הוסתרה מקופת הכינוס והוברחה. על מגרש נוסף השייך לחייב נרשמה הערת אזהרה לטובת אבי החייב, סמוך להגשת הבקשה למתן צו כינוס, ללא דיווח לכנ"ר וללא כל הסבר ממשי. החייב אינו משתף פעולה עם המנהל המיוחד, לא המציא את כל המסמכים שנדרשו ממנו. דרישת המנהל המיוחד לחקור את אשת החייב לא נענתה. 4. בדיון שנתקיים בעניינו ביום 27/4/06, התברר כי החייב, אשר העביר את המגרש לאשתו במסגרת הסכם גירושין, חי למעשה עם אשתו תחת קורת גג אחת, אינו משלם מזונות, ואין כל נפקות להליכי הגירושין שנפתחו, למעט היתרונות הרכושיים שצויינו על ידי המנהל המיוחד. הן המנהל המיוחד והן נושה שהתייצב ציינו כי החייב מנצל לרעה את ההליכים, אינו משלם לקופת הפש"ר ויש להפעיל נגדו את כל הסנקציות האפשריות. החייב התייצב לדיון כשהוא אינו מיוצג וביקש לדחותו, על אף שחוות הדעת של הכנ"ר הועברה לו עוד בנובמבר 05'. לפיכך ניתנה לו האפשרות להגיב בכתב לחוות הדעת של הכנ"ר. החייב טען כי לא העלים את המגרש הנטען, והוא צויין בהסכם הגירושין בינו לבין אשתו, אשר צורף לדו"ח שהוגש לכנ"ר. לדבריו, לא שילם תשלומים חודשיים לקופת הכינוס מאחר שהפסיק להיות מועסק, וביקש לשלם סכום נמוך מהסכום שנפסק. הוא פנה לבני משפחתו וביקש כי ישלמו עבורו 8 חודשים ושילם 4,000 ₪ לקופת הכינוס. לדבריו, הגיש מספר בקשות להפחתת התשלום החודשי, בין השאר מאחר שמצא עבודה זמנית אצל אחיו במשך חודשיים, והוא משתכר 1,000 ₪ לחודש, אך המנהל המיוחד והכנ"ר לא הגיבו לבקשתיו במועדם. הוא שיתף עמם פעולה ואין בסיס לטענותיהם כלפיו. 5. הכנ"ר הגיב לתגובת החייב ועמד על דחיית הבקשה. החייב לא דיווח על המגרש שבבעלותו, ובתשובה לשאלת ב"כ הכנ"ר באסיפת הנושים שנערכה בתאריך 20/7/05 טען כי זה מגרש שרכשה אשתו בשנת 97'. נכס זה לא דווח בדו"ח חובות ונכסים, אף שנכסים אחרים דווחו. בתיק הכנ"ר אין זכר להסכם הגירושין הנזכר בתגובת החייב, ואשר הוגש לראשונה בתאריך 18/1/06. ב"כ הכנ"ר גילה נכס זה רק מעיון בתדפיס רשם המשכונות שצורף לתיק המודיעין שלו. באשר להפחתת התשלומים החודשיים, המנהל המיוחד והכנ"ר הגיבו לבקשות החייב, ואף הפנו את בית המשפט לתגובותיהם. דיון 6. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "18ה. החלטת בית המשפט [תיקון: תשנ"ו] (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." 7. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756). שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשניה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. 8. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה, לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, עמ' 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1) 45, עמ' 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1) 23, עמ' 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 272 ,271). על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. 9. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות, האם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב. (ראה לעניין זה: ע"א 4892/91 אשכנזי לעיל, בעמ' 58; ע"א 6416/01 בנבנישתי לעיל; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760). החייב נושא בנטל להוכיח את תום ליבו בעת היווצרות חובותיו ועל החייב להמציא את הראיות הדרושות לכך. הכנ"ר נמנע מלבדוק את נסיבות הסתבכותו של החייב, מאחר שהתרשם כי החייב אינו תם לב בפנייתו להליך פשיטת רגל מלכתחילה. 10. אכן, התנהלותו של החייב עובר לתקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו ובמהלכם, מלמדת על חוסר תום לב. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל- כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 בנבנישתי לעיל; ע"א 149/90 קלאר הנ"ל; ע"א 5178/92 אליהו הנ"ל; ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 קרן עמית הנ"ל; פש"ר 71/03 דקה עלי הנ"ל; פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכונ"ר, דינים-מחוזי לג(3) 328; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7) 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכונ"ר, דינים - מחוזי לג(7) 321). א. התברר כי חודשים מעטים לפני שביקש להכריזו פושט רגל, העביר החייב את הנכס אשר ממנו יכלו נושיו להיפרע, ואשר לא היה ממושכן לאשתו, לצורך מכירתו לצדדים שלישיים. החייב לא גילה לכנ"ר קיומו של נכס זה והעברתו ללא תמורה לאשתו, לא גילה כי הנכס נמכר לאחרים, וגם לאחר שנתגלה הנכס, המשיך למסור גרסאות שאינן מתיישבות עם הראיות החיצוניות בתיק זה. נראה כי מטרת ההליך כולו היתה הברחת הנכסים בעת שהוא חוסה תחת מטריית הפקודה. הסכם הגירושין של החייב עם אשתו לא מומש למעשה, משבחרו בני הזוג להמשיך לחיות ביחד, ולכאורה העשירה מכירת הנכס את החייב, אשר לא מצא לנכון לגלות לכנ"ר היכן התמורה ממכירת המגרש. ב. החייב פיגר בתשלומיו בתקופת הכינוס ונצבר חוב פיגורים בסך 15,000 ₪. החייב הסביר כי לא שילם את התשלומים העיתיים עקב מצב כלכלי קשה, אך גרסת החייב לפיהן הוא עובד אצל אחיו ומשתכר 1,000 ₪ בלבד אינה סבירה, ולא ניתן להתעלם מכך כי החייב הסתיר סך של 70,000$ אשר התקבל ממכירת מגרשו. מעיון בתגובת המנהל המיוחד לגבי בקשת החייב להפחתת התשלום החודשי עולה כי החייב משתמש ברכב השייך לשכנו, אך דמי הביטוח של הרכב משולמים על ידי חברה של החייב. החייב לא הגיש דוח"ות חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו, ובכך מנע מהמנהל המיוחד להתחקות אחר מצבו הכספי האמיתי. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכונס הרשמי (לא פורסם)). התשלום של 4,000 ₪ לקופת הכינוס בשלב זה, כאשר פיגורי החייב עולים על 15,000 ₪, כדי לדחות את הקץ אינו מעיד על תום ליבו של החייב, ואין בו כדי להעלות או להוריד. 11. נוכח כל האמור לעיל, איני רואה מקום להיעתר לבקשה ולהכריז על החייב פושט רגל. הבקשה נדחית. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. 12. הכנ"ר והמנהל המיוחד יודיעו לבית המשפט אם הם עומדים על פתיחת הליכים פליליים נגד החייב ועל מאסרו, ואם התשובה לכך תהיה חיובית, תקבע הבקשה לדיון. כינוס נכסיםפשיטת רגל